פינת ההודעות



כיצד מגיבים בבלוג - מדריך קצר ופשוט

בקישור כאן


הושקה הסדרה החדשה - מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.


לסדרה 'מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה' ניתן להיכנס ממסגרת 'דפי מפתח וסדרות' בשוליים הימניים.


הבהרה

הפוסטים נסגרים לדיון (תגובות) לאחר 30 יום למניעת פעילות רובוטים. עמכם הסליחה. ניתן ליצור קשר בתיבת המסרים בשוליים הימניים.

לאחר סגירת הדיון אפשר להגיב בדף הקהילה ('בלוגר בשפת הקודש') מתחת לסטטוס הפוסט. הכניסה לדף הקהילה דרך אייקון הקהילה בשוליים הימניים, או מכאן



יום שבת, 27 בפברואר 2016

בביטוח לאומי צמחה הרגל בעשרה סנטימטר


שנתיים וחצי כמעט מאז שהחיידק הטורף נגס ברגלי, בוועדה רפואית בביטוח לאומי הסתבר שצמח מה שנשאר ממנה - בעשרה סנטימטרים. אם זה נכון, הרי מדובר בתופעה שמכונה בביולוגיה 'רגנרציה'. כן, תופעת הפלא שבה למשל צומח זנב חדש ללטאה ולסלמנדרה צומחות הרגליים חזרה כמה שבועות לאחר קטיעתן.


רגנרציה של רגל הסלמנדרה

אבל אני הרי אדם ולא סלמנדרה. אנחנו אמנם מסוגלים לרפא פצעים ולאחות שברים, אבל הצמחת איברים מסוגל אולי לגרום רק רבי מאיר בעל הנס. זה מזכיר לי שבהרצאה בקורס גנטיקה של האדם לרפואנים לימדתי על תופעת ה'פרתנוגנזה' (רביית בתולים) אשר נפוצה בעולם הצומח ובבעלי החיים הירודים. וכשציינתי בפני הסטודנטים שהאדם היחיד הידוע לי שנולד ברביית בתולין הוא ישו - כל קירות האולם הדהדו בצחוק גדול. נראה לכם שזה היה עובר בשקט בכיתת סטודנטים נוצריים מבלי שיפטרו אותי מהאוניברסיטה? בכל אופן זהו גליץ' שאינו קשור לעניינינו.

אז אם זה נכון שהרגל שלי בבדיקת הוועדה בביטוח לאומי התארכה  בעשרה סנטימטרים ממה שמודפס שחור על גבי לבן במסמכי השחרור מבית החולים, הרי אני מהווה כמעט תקדים בינלאומי. בערך כמו הלידה של ישו לבתולה. כמעט, אולי למעט מקרה רפואי מדווח אחד בספרות הרפואית על ילד בן 10 שקצה אצבע ידו שנקטע, צמח חזרה.


לכן זכותכם בצדק רב לפקפק בצמיחת הרגל שלי. אבל המסמכים הרפואיים מדברים בעד עצמם: יש פער של עשרה סנטימטרים בין המסמכים מיד לאחר הניתוח לבין המסמך של הועדה האורטופדית בביטוח לאומי. פער של עשרה סנטימטרים בין מדידה של הכירורג והאורטופדים בבית חולים הדסה לבין המדידה של האורטופדית יושבת ראש הוועדה בביטוח לאומי. אם יש לזה קשר למציאות אני משאיר לשיפוטכם.

ולאחר הוועדה שהתקיימה בביטוח לאומי קיבלתי לפני ימים אחדים בדואר כרטיס פלסטיק לבן ממדינת ישראל. כרטיס שמקנה לי זכויות נכות מפליגות כמו הנחה בחשבון המים, הארנונה וכנראה לעוד כמה דברים נוספים, שההודעות עליהם עדיין בוששו מלהגיע על ידי הצבי המהיר של דואר ישראל. למרות שאני ממתין כבר למעלה מחודש למכתב החשוב מכל (מכתב ההחלטות עצמן של ביטוח לאומי, מכתב שימשיכו כנראה להחביא בריוני הדואר לעוד כמה שבועות, אולי חודשים) - למרות זאת, דווקא גיליתי שחשבון הבנק צמח, כמו שצמחה הרגל שלי בתיקי הרפואי בביטוח הלאומי.

ואינני יודע אם הרגל בביטוח לאומי צמחה כדי להקטין את גובה אחוזי הנכות לצורך אי-קבלת פטור ממס הכנסה, אבל באופן שאלו שניתנו  גבוהים מספיק כדי לקבל את מקסימום הקיצבה 'הנדיבה' המוענקת על ידי המוסד הזה. מוסד שכנראה לא בכדי מכונה לשמצה גם בשם 'המוסד לבידוח לאומי'. אבל הרי זה מוסד הגון - כי ההודעה שלו על החזרי תשלומי הביטוח לאומי ששילמתי בשנה האחרונה דווקא הספיקה להגיע בדואר. אך כאמור לא הגיעו עדיין המכתבים שמסבירים את פירוט הפער בין הסכום הזה לבין הסכום הכולל שצמח בחשבון הבנק.

אז כבר אינני יודע אם הרגל צמחה מסיבות מתן/אי מתן פטורי מס וזכויות, או שמא תאי הגזע ברגל שלי מצמחים לי אט אט רגל חדשה כמו בסלמנדרה. ואולי כבר יכול אני לפתח תקווה כי תוך שנתיים-שלוש בערך, כבר תצמח ותגיע למלוא גודלה המקורי. רק נשאלת השאלה אם בכף הרגל תצמחנה חמש אצבעות.

וכיוון שאתם בטח מתים מסקרנות ורוצים ללמוד משהו על הפלא הביולוגי של תאי הגזע, רגנרציה ורפואה שיקומית, אני ממליץ לקרוא את הפוסטים האלה שכתבתי בעבר:

כולנו חייזרים
השומן שלכם שווה כסף
עד מאה וחמישים שנה
ככל שאנחנו מתקדמים אנחנו יותר מטומטמים

ראוי לציין שלאחת מהכתבות האלו קיבלתי את התגובה הבאה: " תודה על המידע (אם תמשיך כך, נהייה, חלילה, יותר מדי חכמים)". ולתגובה הזו הגבתי כדלקמן: "כנאמר, הבורות היא מתנת האל והחוכמה שורה באלו שאוכלים תפוחים אסורים". סליחה עמכם שאינני זוכר את מקור הציטוט ושאני מתעצל לגגל. סומך על מישהו מהקוראים שימצא.

מי שיקרא את הכתבות האלה יבין שהכותב מומחה לתאי גזע. והכותב פרסם גם מספר כתבות נוספות בעבר, והוא רשום על שני פטנטים עולמיים גורפים שאושרו בתחום - בעקבות מחקר רב שנים שנערך במעבדה של הכותב (שמדבר כעת על עצמו בגוף שלישי כפי שהנכם רואים, מחמת הצניעות).
והכתבות המדוברות האלו הוחזרו על ידי הכותב לטיוטות (ולכן גם ניתן עדיין לגלותן במנועי החיפוש, הם נעלמו מהמרשתת מסיבה זו). זאת משום ולאחר שהוברר לכותב הממציא, שגורל הפטנטים האלה יהיה בערך כמו גורל מתווה הגז, בשל מלחמות היהודים. ובעצם המלחמות בין עורכי דין.

למעשה מלחמות בין עורכי דין על גובה התמלוגים, החלוקה שלהם בין הממציא (כלומר הכותב), לבין מוסד המחקר שהקצה ברוחב ליבו שטח מחקר ושילם חשבונות מים וחשמל, ולבין מקבלי רשיון פוטנציאלים ליישום וייצור מוצרים רפואיים לעילא ולעילא. ועורכי הדין הפליגו בוויכוחים שברומו של עולם. כמו למשל אם חלילה ילך הממציא לעולמו, מי יירש את חלקו - היורשים הטבעיים או היורשים החוקיים?  ומי הם בעצם היורשים החוקיים במקרה זה - משפחת הבר מינן, או מוסד המחקר? אלה כנראה נושאים מאוד חשובים אם היהודים רבים על כך לפני שבכלל התקבלה הכנסה של פרוטה אחת. ולעזאזל אם ימנע בשל כך מזור מהעולם. הרי הכל מתחיל ונגמר בכסף, כסף , כסף. 

ומרוב ריבים, התברר למוסד המחקר שהוא צריך לשלם ממון רב על המשך תחזוק הפטנטים במדינות העולם השונות, מהודו ועד כוש. ורצה המוסד לנקות בשל כך את כל ההוצאות הנדרשות מתמלוגיו העתידיים של הממציא, בעוד שאחוזי התמלוגים של הממציא פחותים מאחוזי המוסד בחלוקת הרווחים.  מוסד אשר רצה לקבל כל מה שמגיע לו ואת ההוצאות ישית על הממציא בלבד .  ומרוב ריבים, פגו תוקפי הפטנטים ללא עת ולכן בוזבזו לריק הכספים שכבר הושקעו בתהליך אישורי הפטנטים ותחזוקתם על ידי רשות המחקר של המוסד.  אי לכך אף חברת ביוטק או פארמה לא תוכל לקבל בלעדיות עם רשיון - בלעדיות הדרושה לכדאיות השקעת ממון בפיתוח מוצרים מסחריים . 

ויראה הממציא שכך הדבר, וגנז את סודותיו הקטנים הידועים לו בלבד. סודות שאותם יקח כפי הנראה אל קברו. הרי כבר החליטו היהודים - תמות נפשו עם פלישתים. והממציא, ימשיך כסנדלר ללכת יחף (ובעצם עם רגלו הביונית), והאמצאות שלו לא ישמשו לפיתוח תכשיר להשלמת החלק החסר ברגלו. כבוד שזוכה לו בחינם הסלמנדרה.


יותר מאלף חברות בעולם מפתחות כיום מוצרי תאי גזע שונים למטרת רפואה שיקומית, לשחזור רקמות ואיברים פגועים. ואולי החברות  האלו דווקא מרוצות שהפטנטים הגורפים נגנזו, כי אחרת הרשויות לא היו מאפשרות להם להמשיך לפתח ולספק את המוצרים ה'לא נקיים' שלהם לריפוי הציבור (תכשירים המזוהמים בתאים לא רלוונטים אחרים, שנזקם מי ישורנו). ואז הייו בעצם הולכות השקעותיהן לאבדון, אלא אם כן היו רוכשות רישיונות לפטנטים ואולי אפילו זה לא, בשל כישלון בזכית בלעדיות. ובלעדי האמצאות שנגנזו, למה דומה המתרחש כיום בתחום?  דמיינו שימוש שלכם בתרופות מרשם שאינן מנוקות מחומרי לוואי בלתי רצויים בתהליך הייצור שלהם.

אבל הי תגידו, מי בכלל צריך תאי גזע כאשר ביטוח לאומי הוכיח כי קיימת צמיחה עצמית טבעית ספונטנית? 

מבולבלים אתם אם נכתב כאן פוסט מדע בדיוני בנוסח אפרים קישוני? אולי קצת קישוני כן, אבל מה תאמרו אם יראו לכם אדם שהצמיח קצה אצבעו הקטועה בארבעה שבועות? הנה ראו בסרטון קצר זה - אמת לאמיתה, אבל...






אם קצר זמנכם ואצה לכם הדרך, הסתפקו בסרטון הקצר הזה. ואם ברצונכם להרחיב ולהחכים - אז קיראו את הפוסטים המדהימים בהחלט - מתזונה למדע בדיוני ואת ארבעת הפוסטים בקישורים שהבאתי למעלה. 

בברכת סוף שבוע רגוע.



יום שני, 22 בפברואר 2016

עד מאה ועשרים פלוס


מאה ועשרים הוא מספר סמלי ביהדות. מאז שאלוהים רגז על בני האלוהים שירדו בספר בראשית להזדווג עם בנות האדם ונולדו להם הנפילים - חיי האדם הוגבלו למאה ועשרים שנה. בסנהדרין היו מאה עשרים חברים. כחיקוי, גם בכנסת ישראל מאה ועשרים חברים. היום במזל טוב גם בקהילת בלוגר בארץ הקודש - מאה ועשרים חברים! 
סיבה למסיבה.



כשחשתי כשמשהו לא טוב קורה בבית שהיה לי בישראבלוג, הכנתי מקלט לימים רעים כאן בבלוגר. הצטרפתי לקהילת בלוגר ופתחתי את הבלוג הזה כאן. בתחילה, כשהצטרפתי באופן נסיוני - הייתי החבר ה-94. כפי שהינכם רואים, מאז צמחה הקהילה ב- 30%. צמיחה בשליש כמעט. וזה הרבה מאוד לעומת המצב בבלוגיות ותיקות כמו ישראבלוג, שנמצאות בשקיעה. עוד אחזור לכך בהמשך.

את ישראבלוג עזבתי ועברתי לכתיבה קבועה ובלעדית בבלוגר לפני כשלושה חודשים (3 חודשים לפני כן כתבתי כאן רק פוסט או מקסימום שניים בלבד לחודש) ובסטטיסטיקה שערכתי לכבוד ציון אירוע מאה עשרים חברים לקהילת בלוגר הישראלית, הופתעתי לראות שהבלוג חשיבה חופשית פלוס חצה את רף 50,000 צפיות.




הבלוג השיג מספר צפיות מכובד זה בכשלושה חודשים.

להשוואה - בישראבלוג, למרות שהבלוג שם היה מוצב שם בראש רשימת הפעילים, למרות שהפוסטים מוקמו ברשימת החמים, למרות שפוסטים רבים שם זכו להיות במומלצי המערכת (הן של ישראבלוג והן של נענע 10), ולמרות שלבלוג שלי שם היתה רשימה של 1,009 מנויים (ואשר מישהו בצנזורה שבחלונות הגבוהים דאג למחוק בטפשותו כשעברתי לכאן) - לאחר כתיבה מסיבית (בממוצע שלושה פוסטים לשבוע) במשך ארבע שנים בדיוק, הבלוג חשיבה חופשית שם בקושי חצה מאה אלף צפיות. כאן כאמור - כבר למעלה מחמישים אלף צפיות בשלושה חודשי כתיבה פעילה בלבד.

כמו כשעוברים בנק או מחליטים על שינוי הרכב סל מניות, ערכתי בדיקה של כדאיות המעבר לכאן מישראבלוג, גם מבחינה גלובלית ולא אישית בלבד. עזרה לי בכך הסטטיסטיקה שמתפרסמת בדף הראשי של ישראבלוג.

לא רק שמספר כלל הצפיות שם במגמת ירידה מזה זמן. דווקא מספר הפוסטים שמתפרסמים בחודש קפץ לאחרונה באופן מפתיע. מה זה אומר? אם למשל בחודש ינואר היו לכלל הפוסטים בישראבלוג 57,308 צפיות, ונכתבו בחודש זה על פי הסטטיסטיקה 98,011 פוסטים. זה אומר שפוסט שנכתב שם נצפה בממוצע על ידי 0.6 קוראים. כלומר, בממוצע פחות מקורא אחד לפוסט. כלומר משתמע שיש פוסטים שאפילו הכותבים אינם טורחים לקרוא לאחר פרסומם. חחחחחחח  
נו טוב, אולי המערכת שם יכולה להתנחם בכך שאולי זה נובע גם משום שיש שם לא מעט בלוגים כאלה, שדווקא אותם העורכים אינם טורחים למחוק:


כן, בלוגים כאלה כבר מצויים שם חודשים (ומוצגים בדף הראשי) בניגוד לתקנון של ישראבלוג.

חלק מקוראי לשעבר בישרא שומרים אמונים וקוראים כאן כעת. חלק אחר אינם רוצים, או פשוט אינם יכולים/יודעים לצאת מהביצה הטובענית שם. אבל דבר זה אינו משנה כהוא זה עבורי את היתרונות למעבר הכתיבה כאן

חלק מקוראי לשעבר שם נתלים בתירוץ שאינם מצליחים, או מסובך להם להגיב כאן, או שהם חוששים  להגיב כאן מחשש לחשיפת זהותם. אבל זה בולשיט. גם משום שפלטפורמת התגובות כאן שודרגה ל'דיסקוס' - פלטפורמת תגובות פשוטה לתפקוד, ששומרת על פרטיות המגיב (לא נמסרת כתובת מייל של המגיב) והכי חשוב - המגיב יכול לערוך את התגובה לאחר הפרסום. לא צריך לכתוב תגובה נוספת כדי לתקן טעויות הקלדה.
אז נגמרו התרוצים, ומי שאינו רוצה להמשיך לבקר כאן, ממש אינו חייב. כפי שרואים אתם, יש חיים גם לאחר ישראבלוג ואין הם רעים כלל וכלל.

אז נחזור לשימחה - קהילת החברים בבלוגר בארץ הקודש הגיעה למאה ועשרים. ובקצב הצמיחה כבר ברור שהברכה המתאימה היא עד מאה ועשרים פלוס.



חג שמח לקהילת בלוגר בארץ הקודש.  
ובשם כל הקהילה, תודה לכל המבקרים והמגיבים.

עריכה

איזה צירוף מקרים! 120 אנשים התענינו בשיטת התזונה הבריאה THE ZONE
שמתפרסמת כאן.
   

יום חמישי, 18 בפברואר 2016

מעקבי האח הגדול - האם המחשב שלך באמת פרטי?


המאבק המתוקשר על סירוב חברת אפל לפתוח את המערכת הסגורה שלה באייפון של מי שחשוד כמחבל על ידי ה-FBA האמריקאי – מעורר שאלות עקרוניות לגבי שמירת הפרטיות של האזרחים הנורמטיביים. אחזור לדיון בנושא זה בהמשך פוסט זה. בשל חשיבות הנושא אני מפציר לקרוא פוסט זה בעיון. למען עמך שרובו הדיוטות בנושא - המעטתי ככל האפשר במונחים טכניים ובדוגמאות שבוודאי היו מעוררות בכם צמרמורת ובשרכם היה נעשה חידודין חידודין. אבל המעט שאני מציג (משום שבעבר החומר הזה נוצל לרעה) הוא בעל עניין רב לקורא - הקורא שחשוף ללא ידיעתו לאחים גדולים.




אני אזרח ישר פשוט. לא אירגון. לא עובד בחברה מסחרית. לא חבר מפלגה. לא איש שירות ביטחון. אין לי סודות מדינה. אינני גולש באתרי פורנו של קטינים. אינני מוריד מוזיקה, סרטים או כל דבר אחר שמפר זכויות יוצרים. כל פרסומי המדעיים גלויים ומפורסמים בכתבי עת מקצועיים. אני כותב בלוג צנוע זה בכינוי, אבל גם זה וודאי אינו סיבה לכך שלמישהו יהיה צורך לעקוב ולפגוע בפרטיות. בוודאי לא סיבה שאיזשהו אח גדול ירצה לחדור לפרטיות.

במחשב שנרכש מכספי הפרטי, ברשת פרטית ובבית הפרטי שלי – אני מצפה לפרטיות. אינני מצפה שאהיה במעקב כלשהו מגורם כלשהו. כך וודאי חושב כל אדם פרטי. אבל כולנו יודעים שברגע שאנו מתחברים עם המחשב האישי למרשתת ולאינטרנט, אנחנו מאבדים באחת את הפרטיות שלנו. לחלק מכך אנחנו נותנים בעצמנו אישור חוקי ברגע שאנחנו מאשרים הסכמי תוכנות ואפליקציות, ובוודאי בכמעט כל האפליקציות החינמיות שאנחנו מורידים. באפליקציות החינמיות האלו אנחנו נותנים הרשאות מכאן ועד להודעה חדשה (גישה לאנשי קשר, לתמונות, לחיוגים על חשבוננו, לפרסומות ולמה לא). אתרי האינטרנט רובם ככולם שותלים קוקיז במחשבים שלנו. 'עוגיות' מסוגים שונים. החל ממידע סטטיסטי של שימושי המחשב שלנו, רוגלות ממש של תכנים, תמונות ופרטי אנשי קשר וכלה בנוזקות (malware) ממש - כמו וירוסים, טרויאנים, תולעים ושאר מרעין ובישין.




עוגיות מעקב - רשימת מחיקה (מומלץ להיפטר מהזבל הזה)

יש תוכנות אבטחה טובות שמגלות רבות מהנוזקות האלה, אבל אף לא אחת יכולה לבלום במאה אחוז חדירה למחשב. מספיקה הצלחת הדבקה אחת כדי לפגוע בפרטיות ובבריאות המחשב עצמו. בקצב של מאות ואפילו אלפי נוזקות חדשות ליום, יהיו מערכות האנטי וירוס, האנטי נוזקות-רוגלות וחומת האש טובות ככל שיהיו במחשב שלכם – אין הגנה מוחלטת. גם לא בבמחשבים של חברות ואירגונים שמשקיעים כסף רב באבטחה. אז ובוודאי גם לא במחשבים אישיים פרטיים. כאמור מספיק פיספוס אחד של מערכת הגנה כדי שזדונות יושתלו במחשבים שלנו.

אין כאן בדברי שום חידוש. נראה שכולנו למדנו לחיות עם תופעת אובדן הפרטיות בסייבר. לא רק השלמה בלית ברירה, רובנו ככולנו מתעלמים ואפילו מכחישים – 'לא אצלנו', הרי אין כל סיבה ארורה שמישהו יעקוב אחרינו. מפקפקים שקיימת בכלל אפשרות שמישהו לא רק רואה כל מה שבמחשב שלנו, אלא אפילו עושה במחשב ובנתונים כרצונו.

ראו צילום של מערכת גילוי במחשב שלי בשעת חיבור למרשתת:







מהתמונה אפשר לראות דוגמה למספרי IP (מתוך מאות אלפים שברשימות השחורות העולמיות) שנחסמו לכניסה למחשב שלי. אמנם האקרים למיניהם משתמשים בסרברים , פרוקסי ו-VPN שמגנים עליהם מחשיפת ה- IP של המחשב שלהם. אבל הי, גם אותם אפשר לגלות כמשתמשי קצה – בעצם את המספרים הפיזיים של החומרה שלהם שמעורבת בנסיונות פריצה. למעשה התוכנה הנ"ל לומדת אותם ושולחת את המידע לבסיס הנתונים העולמי הכולל רשימות שחורות. הרי דוגמא למשל (באפור מספרי זיהוי פיזיים של חומרה):





כלומר, גם אלו שמסתתרים מאחרי מספרי IP פיקטיביים ומשתנים, אינם יכולים לשנות את המספרים הפיזיים של המחשבים והראוטרים שלהם. לכן אם לרשויות החוק יש ענין בהאקר מסוים, הוא אינו חסין בפני גילוי ואימות המספרים הפיזיים של ציוד המחשבים שלו. שלא לדבר על התוכנות ושאר החומרים המרשיעים שימצאו במחשב שלו בפשיטה באישון ליל, בעת מעשה.

לשם הקוריוז אביא לכם דוגמה של נסיונות חדירה אל המחשב שלי, לא פחות ולא יותר על ידי RSA-ISRAEL LTD:






אינני יודע אם לצחוק או לבכות. כי RSA היא חברת אבטחת מחשבים רצינית בעצמה. כפי שניתן לראות, גם היא נמצאת ברשימה השחורה של תוכנות הגילוי/חסימה וברשימות השחורות בבסיס הנתונים העולמי שכולל מאות אלפי כתובות IP לא כשרים וזהות העומד מאחוריהם. נשאלת לכן השאלה מדוע ולמה למישהו בחברה הזו יש בכלל עניין לפרוץ למחשב שלי באובססיביות כזו? ובכלל כדאי שיעשה בירור בחברה מי משתמש ב-IP שלה, כדי לפרוץ למחשבים פרטיים. האם מדובר בעובד שלהם שמנסה מטעמים בלתי ברורים לפרוץ בזמנים מסויימים הנרשמים אצלי...?

RSA היא חברת בת אמריקאית הפועלת בישראל שיש לה אתר רשמי, שאם תגגלו תמצאו אותו בעצמכם. ובאתר שלהם יפרסו לפניכם שיטות ההגנה שהם מציעים לאירגונים. לטענתם רבים האירגונים והחברות שנמצאים ברמת סיכון בינונית עד גבוהה, וללא קשר לעוצמה הכלכלית שלהם. עוד אחזור לכך בהמשך.



אחד האמצעים הגועליים ביותר היא התחברות ישירה של גורמים למחשבים שלנו. זיהיתי לאחרונה גורם שהצליח לשתול במחשב שלי קוד זדוני שגרם לכך שכל פעם שהמחשב שלי התחבר למרשתת הוא יורט על ידי גורם מסוים – הקוד מחייג ומכווין את ההאקר למחשב ישירות:



כלומר הקוד הזדוני הזה כיוון כניסה פלילית של גורם כלשהו לדסקטופ ול-USB של המחשב האישי שלי. לכן כשאני מגלה שפתאום המחשב שלי מתחמם, או שהוא לפתע איטי מהרגיל, או שהנורות בראוטר מהבהבות כמו משוגעות (אפילו כשאני לא מחובר לאינטרנט)  – אני יודע מיד שמשהו אינו תקין ובודק לנוכחות זדונות כגון בדוגמה שבתמונה, אשר שהצליחו לחמוק ממערכת ההגנה במחשב. 

ואם חשבתם שאם אינכם מחוברים למרשתת אתם בעצם מוגנים ממעקב מרחוק – טעות בידיכם. האקרים משתמשים בשיטת חיבור ישיר למחשב, גם כאשר הוא מנותק מהמרשתת (הן הקווית והן האלחוטית). שיטה המכונה peer to peer או בקיצור (P2P). לא אכנס כאן לפרטים הטכניים כיצד זה מתבצע, אבל בדוגמה המצולמת הבאה ניתן לראות דיווח בזמן אמת על נסיונות ומקור התחברות ישירה למחשב שלי – ללא שהמחשב מחובר בכלל לאינטרנט!!!





אפשר להבחין שאין מדובר בנסיון התחברות ישיר (ללא תיווך של ראוטר אישי) של האקר, באופן ידני. ההאקר משתמש בתוכנה שעושה נסיונות חוזרים באופן אוטומטי , כפי שניתן לראות בתמונה נסיון לפריצה ישירה כל 3 דקות בדיוק. והמקור הזה מנסה עדיין לפרוץ כעת כל 5 דקות, נכון לעת סיום כתיבת הפוסט.

התוכנה הזדונית הזו מנסה התחברות דרך פורטים שונים במחשב ואגב משנה גם מספרי IP מתחלפים מאותו מקור הפריצה, כדי לתעתע. איך לא? כל האקר הוא בעצם פחדן עלוב שחושש להכנס לכלא. כי מדובר במעשה פלילי בעליל. אף אחד אינו חולק על כך. גם אחים גדולים אחרים שהם מורשים לכאורה על ידי רשויות הבטחון פועלים על גבול האפור מבחינה פלילית.

ושלא אובן שלא כהלכה. למרות המודעות שלי ולמרות נקיטה באמצעי אבטחה – לא אני ואף לא אחד אחר מוגן באופן אבסלוטי ממעקב ועקיצות. לא אפרט על כך כאן , אבל לא אחת גיליתי במחשב מסמכים ותוכנות שהועברו באורח פלא לסל האשפה. לתמונות ומסמכים מסוימים שהוצאו ממקומם והועברו לדסקטופ ואפשר היה לראות את זה רק כאשר המחשב הופעל במצב בטוח. תוכנות שונות ובמיוחד תוכנות אבטחה המוגנות בססמאות חזקות - נעקפו או נפרצו. ועוד כהנה וכהנה.

מטעמים מובנים גם לא אחשוף כאן כל מה שאני יודע על זהות הפורץ/ים ונתונים שיש בידי ושעשויים להסגיר ולהפליל (גם אם מדובר למשל במהנדס תוכנה תואר שני שחושב שהמקצועיות שלו מספקת לו חסינות בפני החוק). וכמובן משום שזוהי אינה מטרת הפוסט, אלא להביא למודעות הציבור מידת החשיפה של האזרח לפשעי סייבר. גם מעקבים של אחים גדולים הם פשע וכמובן פגיעה בפרטיות של כולנו.
 

לא אחת שמעתי מאנשים שביתם נפרץ – כי גם אם לא נגנב דבר בעל ערך, תחושת אובדן הפרטיות היא הקשה ביותר. התחושה שמישהו הסתובב בביתנו וחיטט ללא רשות וללאהפרעה בחפצינו – בלתי נסבלת. פשע סייבר אינו שונה מפשעי פריצות וגניבות בתים ומכוניות. לא פעם אני תמה עד לכמה אנשי מחשב יש למעשה אישיות פלילית, בדיוק כמו לגנבים פורצי בתים ומכוניות מהשורה.

ואם עבירות סייבר כאלו אינן חוקיות ואפילו פליליות, נשאלת השאלה מדוע רשויות החוק אינן נלחמות מלחמת חורמה כנגד. בפוסט אחר בעבר כתבתי שאם רשויות החוק בכל העולם היו מתאגדות למלחמה כוללת ואפקטיבית כנגד עבירות הסייבר הבלתי נסבלות, באותו אופן שהתאגדו בעבר לחיסול תופעת שודדי הים – היינו היום במקום אחר. אם האקרים בזויים היו מושמים מאחורי סורג ובריח בסיטונות למען יראו ויראו – אנשים נורמטיבים לכאורה בגלוי, לא היו מרשים לעצמם להתנהג כאחד הגנבים והשודדים בסתר, בחסות האנונימיות בסייבר.

אבל לא זה מה שקורה בפועל. מדוע? כי רשויות הביטחון והחוק עצמן (בחסות ממשלות העולם לדורותיהן) גם הן אינן מעוניינות בפיתוח אמצעים אפקטיביים למיגור תופעת ההאקריות. כי הן עצמן מרגלות אחת אחר השניה והן עצמן משתמשות באמצעים נלוזים אלו כאמצעי מעקב של 'האח הגדול' אחר אזרחיו. לפיכך לא יפתחו לעולם מערכות סייבר סגורות ומבוצרות לחלוטין. כי אז הכיצד האח הגדול יוכל להמשיך לעקוב אחרינו? וכך מהנדסי תוכנה עם רשיון יכולים להרשות לעצמם לנהוג כאחרון הפושעים, לעקוב אחרי כל אחד ולעקוץ על פי גחמתם האישית, או בחסות שלטונות החוק או הביון. על רקע זה, מה הפלא שהרשויות אינן מפתחות קיר ברזל המגן על האזרח בסייבר מפני עקיצות ועבירות סייבר גם של גורמי פשע?

כולנו שמענו על התנגדות של חברת אפל לספק ל- FBA האמריקאי את הקוד לפריצת המערכת הסגורה באייפון של מחבל חשוד. באייפון הספציפי הזה, לאחר עשר טעויות בסיסמת הכניסה - הוא ננעל ותכולתו נמחקת לצמיתות. למרות שבוודאי אפל בעד חשיפת סודותיו ואנשי הקשר של המחבל הספציפי הזה, היא מתנגדת באופן עקרוני לחשיפת פיצוח הקוד הסגור. כי חשיפה כזו תאפשר לחדור לתכולת האייפון של כל אחד אחר מאיתנו. מלחמה גדולה צפויה בנושא, אך גם ה-FBA יודע בסבירות גבוהה שידו תהייה בתחתונה בענין זה - במבחן המשפטי של בית המשפט העליון האמריקאי.

וקיים כמובן גם הגורם הכלכלי. כיצד יתפרנסו חברות חומות האש והאנטי וירוס? כיצד יתפרנסו חברות אבטחת סייבר כמו חברת RSA-ISRAEL שנסיונות חדירתה למחשב שלי זוהו בתמונה למעלה?

באתר באינטרנט שלה, חברת RSA מסבירה מהם אמצעי האבטחה שהיא נוקטת בכדי להגן על הלקוחות שלה. לא רק אמצעי הגנה שונים. כי גם הם יודעים שאין שיטת הגנה הרמטית. לכן הם מציעים בנוסף שיטת גיבוי מערכת שתאפשר שיחזור מלא שלה, אם וכאשר. אבל הם לא רק מציעים אסטרטגיות פסיביות. הם כאמור מודים שאין זה מספיק. לכן הם מציעים גם אסטרטגיה נוספת, ללא פירוט – אסטרטגיה אקטיבית.

למה הכוונה באסטרטגיה אקטיבית כנגד האקרים? את זה הם כמובן אינם מפרטים. לא רק בשל הסודיות, אלא לדעתי בעיקר בשל שאלת החוקיות. כי אסטרטגיות פעילות כאלה הן על גבול הפלילי, אם לא פלילי ממש. אז האם 'אסטרטגיות אקטיביות' מלמדות על עתיד של מלחמות דמים בסייבר? ואני כבר מדמיין בעיני רוחי שאסטרטגיות אקטיביות כאלו כוללות תגובות אלימות ממש. תארו לעצמכם שלהאקר שינסה לפרוץ למחשב שלך – ישלח כריקושט קוד זדוני ש'יסמן את המחשב שלו באות קין לדראון עולם ואולי יותר מכך - שימית את המחשב של האקר התוקף. כלומר, שינטרל פיזית את המחשב שלו ללא תקנה...

על דברים כאלה בוודאי חברות אבטחה וסוכנויות ביון למיניהן אינן מדברות. כי החוק במדינות דמוקרטיות מגן באופן אבסורדי גם על הפושעים. באותו אופן שבו יועמד לדין מי שלמשל יתקין אמצעים טכניים ומלכודות שיפגעו פיזית בגנבים ופורצים לבית שלו. ודי לחכימא ברמיזה.


יום חמישי, 11 בפברואר 2016

ביד החוק - הטרדה מינית חד סיטרית



הורי שקלטו את אהבתי למוסיקה, קנו לי אקורדיון יד שניה. אקורדיון אמיתי לילדים בגוונים ירוקים מבהיקים. בהחלט יוצא דופן מאלו הקלאסיים הצבועים בגווני אדום. לאחר דחייה של מספר שבועות בעקבות פטירתה ללא עת של המורה המיועדת, התחלתי ללמוד לנגן בגיל שש אצל בעלה בביתו, במרחק עשר דקות הליכה מהבית שלנו.

יום אחד הגעתי לשיעור והמורה לא היה בביתו, בשל איזשהו אירוע לא צפוי. באותם הימים כאשר קווי טלפונים הותקנו על ידי רשות הדואר, אנשים המתינו אפילו עשר שנים לקו הטלפון המיוחל. מכיוון שגם לנו לא היה עדיין טלפון בבית וכך גם לא למורה למוסיקה - לא התאפשר להודיע על ביטול השיעור. לפיכך הבת של המורה (אז כבת 14-15) התבקשה על ידי אביה להעביר את השיעור במקומו. לאחר כעשר דקות, כשראתה שלמדתי כהלכה את היצירה שתכננה ללמד שיעור שלם, היא אחזה בידי והובילה אותי לחדרה. התחילה לגפף ולנשק אותי (אתם יודעים, לא סתם על הלחי). היא הייתה נערה בלונדינית כל כך יפה, הדיפה ריח משגע, ואני בן שבע נמשכתי אליה. אתם בוודאי מזועזעים ממעשיה, אך היא עשתה לי דברים נעימים. ואני שיתפתי פעולה. בגיל הזה הייתי תמים כמו כל הילדים אז, ולא ידעתי מה זה יחסי מין. כמובן לא היו שם יחסי מין מלאים (בכל זאת הייתי רק בן שבע), אך זה היה משהו שהכי קרוב לכך. אני זוכר שהיה לנו מאוד נעים.

(מתוך 'זכרונות של ילד שנהיה מדען')


*** 

מהמנחה שלי לדוקטורט למדתי לא רק מדע, אלא גם על עובדות החיים באקדמיה. הוא נהג לבחון סטודנטים בעל פה במועד ב', ולא פעם ביקש ממני להצטרף אליו לבחינה. בפעם הראשונה התנצל והסביר את סיבת הבקשה. זמן מה לפני כן הוא בחן בעל פה סטודנטית במשרדו. הסטודנטית לא התכוננה מספיק לבחינה וכשהיה ברור לה שהיא עומדת להכשל בה, התפשטה במהירות (את זה דווקא ידעה לעשות טוב ומהר) ואיימה על המנחה שלי - אם לא יעביר אותה בציון טוב היא תתפרץ מהמשרד ערום ועריה. וכך אכן עשתה - התפרצה אל חוץ המשרד בזעקות אימים שהפרופסור 'אנס' אותה בשעת המבחן.

אפשר לתאר איזו מהומה נוצרה כשמכל המשרדים במסדרון יצאו קולגות המומים. המנחה שלי היה רחוק מלהיות כזה. כבן חמישים, מסור למשפחה. נשוי באושר לזוגתו וגאה בילדיו. כל מי שהכיר אותו ידע שהאשמת אונס לגביו רחוקה ממנו והלאה, מצוצה מהאצבע. אבל הייתה חקירה, באוניברסיטה ריכלו וריננו, זה הגיע כמובן גם לידיעת המשפחה. מילה שלה מול מילה שלו, נכון? אבל גם לא נמצאו כל עדויות לאונס בתחתוניו ודווקא נמצאו ראיות תומכות לכך שהסטודנטית בדתה אונס מתוך סחיטה ואיומים. בחקירה משטרתית נשברה והודתה.

אמנם כנגד הפרופסור לא ננקטו כמובן אמצעי ענישה, אבל מה לגבי השיימינג והרינונים עליו? איזו התמודדות היה צריך לעבור עם משפחתו והסביבה? כיום בשל כך מרצים מושהים אוטומטית מעבודתם עד לסיום החקירה. מצד שני העונש היחידי לסטודנטית היה ציון נכשל. גם כיום לאחר שנחקק חוק ההטרדה המינית הדרקוני, (שמגן בצדק על מוטרדות מינית) – יש כשל רציני. מתוך החשש שהנפגעות יחששו להתלונן - אין מעלילות השוא מואשמות בדין ומורשעות.

חלפו מספר שנים, סיימתי את עבודת הדוקטורט ואת ארבע שנות התמחותי במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים והנה גם אני בוחן סטודנטים בעל פה. את הלקח של המנחה שלי אני זוכר היטב ולכן לעולם לא בחנתי לבד בעל פה. הקפדתי תמיד לגייס בוחן נוסף שיהיה נוכח בבחינה. ויותר מכך, על פי רוב גייסתי בוחנת (את אחת מהדוקטורנטיות במחלקה שהיו פנויות באותו עת ולא מישהי מהמעבדה שלי) – בשביל ה'למהדרין'.



*** 

אני מדריך צעיר לביוכימיה – במשרה אוניברסיטאית משתלמת מאוד לדוקטורנט באותם ימים. מדריך תלמידי שנה ב' לתואר ראשון, בשני שיעורי מעבדה לשבוע, שש שעות רשמיות בכל פעם (ובאופן בלתי רשמי 8 שעות, בשל סטודנטים איטיים). בנוסף גם מלמד שעתיים שבועיות סדנא (תרגיל).

יום אחד בדרכי הבייתה אורבת לי אחת הסטודנטיות שלי. במרחק הזמן כבר אינני זוכר את שמה אפילו לא כדי לכנות אותה כאן באות הראשונה של שמה. אבל אני זוכר שהיו לה עיניי 'שקדים' ושיער חלק שחור פזור. השיער הכי ארוך שנתקלתי בחיי. ואותה סטודנטית מספרת שהיא מתקשה מאוד בחומר הלימודים ולכן מבקשת שאלמד אותה בארבע עיניים בביתה. האמת שקל היה להתפתות ובמיוחד שנתנה לי את ההרגשה שלימוד הביוכימיה אינו העיקר. אבל הסברתי לה שאינני יכול ללמד אותה באופן פרטי כל עוד אני המורה שלה בקורס. למרות שבאותם ימים לא היה תקנון רשמי כזה, נקטתי באמצעי זהירות ביחסים עם סטודנטיות. למדתי מהלקח של המנחה שלי.

שנים מספר לאחר מכן כשאני כבר מרצה, ככה מבלי להתבייש, שולחת אלי סטודנטית מייל מכתובת אנונימית - הצעה להעניק לי 'שירותי מין' (כך כתבה לא פחות ולא יותר) - אם בתמורה אעביר לה מראש את שאלון הבחינה. שמעתי סיפורים דומים גם מקולגות שלי.

קולגות שלי העירו לי לא פעם (ספק בקריצת עין, ספק בקינאה) שכל הסטודנטיות שאני מנחה ועובדות אצלי במעבדה הן נשים יפות. האמת שיצא כך ולא בצורה מודעת הן אצלי בשל יופין, אלא בשל חוכמתן וכישוריהן. אבל בניגוד לקולגות שלי, אף פעם לא הסכמתי להנחות סטודנטיות (ולא חסר כאלו) שמגיעות לראיון קבלה כשחבילות שופעות לראווה מחולצתן. או כאלו שמגיעות לעבודה בבגדים חושפניים, כמעט ביקיני. אז מה אם יש להן גוף יפה? בשביל זה צריך להסתובב במעבדה כמו רקדנית בטן? כאלו, גם אם הן חכמות, מצידי שילכו לעבוד במקום אחר. אבל הן כנראה לא מספיק חכמות כדי ללכת לעבוד כך במועדון חשפנות במקום במעבדת מחקר אקדמית.






אני רחוק מלהיות פוריטני, אבל נראה לכם תקין? בישיבת חוג, שבה יצא שהנוכחים רובם ככולם היו גברים, יושבת במרכז שולחן ישיבות פרופסור פ' (אגב ללא קשר, אישה נאה למראה) ובעוד כולם דנים בענייני החוג, יושבת הפרופסור ותופרת לה בנחת כפתור בחולצתה הפרומה מתחת לשדיה... וכי מה צריכים לעשות הנוכחים? להפנות מבטם ולהביט לתקרה? ואם מישהו היה אומר איזו הלצה בעניין, היה חלילה עשוי להסתבך בהטרדה מינית?

ובכלל יש לי להוסיף ולומר דעתי על תופעות החשפנות האלו בפורומים שכאלה, אבל חפץ חיים אני וחושש פן עדת פמיניסטיות קיצוניות תתנפלנה עלי. על הראש הגברי ועוד מנטרות שכאלה.



***

ר' נקלטה באחת מהמחלקות הביולוגיות כמרצה וחוקרת צעירה. כינו אותה 'הנסיכה' וכולם הרימו גבה על כך שהיא נקלטה בתנאים מופלגים. מעל ומעבר למקובל ובהשוואה לשאר אלו שנקלטו יחד איתה. דמי הקליטה השמנים שקיבלה היו פי עשרים לערך ממה שקיבלו האחרים. ובנוסף הובטחו לה מהשלטונות הכנסה קבועה למחקר, בסכום של חמישים אלף דולר לשנה. אף אחד אחר לא קיבל דבר כזה. מה הן הסיבות ואל מי הייתה מקורבת, אינני יודע עד עצם היום הזה. אבל הסיבה שאני כותב עליה היא אחרת. מספר שנים אחר כך, לאחר שמעמדה הפוליטי התחזק, היה לה מאהב – מרצה צעיר שנקלט באחת מהמחלקות לכימיה. ואותו המרצה שהייתה לו אישה וילדים קטנים, החליט לסוף לשוב למוטב, לטובת בני משפחתו.

לאחר שהפסיק את היחסים איתה, פרופסור ר' נטרה ונקמה בו באובססיביות. עשתה ככל יכולתה כדי למנוע ממנו קבלת קביעות, ובשל כך הוא פוטר מהאוניברסיטה. כולם ידעו שמדובר ביחסים מתוך ניצול מרות, אבל למזלו הרע מדובר בגבר, וכידוע שלטונות החוק מתייחסות למין מתוך ניצול מרות באופן חד סיטרי - כאילו תופעת ניצול מיני מתוך מרות היא תופעה גברית בלבד.

***

פרופסור מ' חולשת על ניהול תחום. בן זוגה פסיכיאטר באחד מבתי חולי הנפש. אבל הוא לטענתה היה 'סוציומט עם קבלות'. לכן כנראה הייתה זקוקה להשלים חסכי אהבה במקומות אחרים. ב' שהשתחר מהכלא בשל עבירת צווארון לבן, התקשה למצוא מקום עבודה. כשהציע להתחיל לעבוד בחינם לתקופת ניסיון, מ' קלטה אותו ובמהרה התקדם בתפקידו כמנהל לוגיסטיקה. כולם ידעו שהיא מנהלת איתו יחסים מחוץ לנישואים ויתכן שהדבר היה נמשך עד עצם היום הזה אם היה ממשיך בתפקיד המאהב. אבל לאחר שנים מספר - משהו קרה. וכשסר חינה בעיניו ונדדה למחוזות אחרים – הוא התפוטר ונעלם יום בהיר אחד כלא היה. למעשה מ' המשיכה במעללי ניצול מרות עם אחרים, עד שבן זוגה הפסיכיאטר בעט בה לכל הרוחות והותיר אותה כדבריה 'מסכנה וגלמודה' ללא רחמים.




לא נולדנו היום - הטרדות או יחסי מין מתוך ניצול מרות בהחלט אינה תופעה גברית בלבד. הנשים מהעמותה לנפגעות מין טוענות שניצול מיני על ידי נשים הוא מיעוט שבמיעוט. לטענתן גם מספר המקרים שבהן נשים מעלילות לשוא על גברים הוא רק כשני אחוזים. אני לא בטוח 'באחוז נמוך' זה כלל וכלל. כי תגידו, כיצד יתייחסו במשטרה לגבר שיתלונן על אונס או על יחסי מין מתוך ניצול מרות? הרי המצ'ואיזם הישראלי מעורר גיחוך כלפי גבר שיתלונן כי נאנס או נוצל מינית על ידי אישה. ניצול מיני של אישה אינו נחשב בחברתנו ככזה - לא רק מבחינה תרבותית, אלא גם מבחינה אובייקטיבית. למשל משום שבתחתוני גברים לא ימצא אף פעם 'זרע נשי' מרשיע על ידי המז"פ (מחלקה לזיהוי פלילי), כפי שמפליל זרע גברי בתחתוני נאנסות. ומה לעשות, בגבר גם לא ימצאו אף פעם סימני חדירה פיזיים כל שהם ואם אין חדירה, החברה והחוק שהינו כידוע כפני החברה - מתייחסים לעניין בסלחנות, אם בכלל.

אבל מה לגבי הפגיעה הנפשית? בהטרדה מינית כלפי גבר מתוך יחסי מרות אין פגיעה נפשית? זכור לכולנו כיצד שר מצליח הפסיד את הקריירה הפוליטית שלו בשל נשיקה אחת בפה (לאחת שהמשטרה הפעילה שכנועים רבים כדי שתתלונן. לכאורה, כי היו כאלה שלא רצו שימשיך לכהן בראש משרד המשפטים). אבל ראיתם פעם אישה שהקריירה הפוליטית שלה נפגעה בשל נשיקה ללא הסכמה?או אישה שהגיעה לועדת משמעת בשל משפט בעל קונוטציה מינית אל מועסק שלה?

שלא תבינו אותי לא נכון. לאור ריבוי מקרי הניצול וההטרדה המינית על ידי גברים – אני שמח ששלטונות החוק מחמירים לאחרונה עם העבריינים. ומצר על כך שלמרות החוק, עדיין רבות הנשים הנפגעות שחוששות להתלונן. אבל מצד שני קיימת בעיה גדולה בחד - סיטריות של יד החוק. מדוע לא שמענו חגיגה תקשורתית על נשים בעמדות כוח שמואשמות ומורשעות בניצול או הטרדה מינית? מדוע הפרקליטות גם אינה מעמידה למשפט נשים שמעלילות לשוא על גברים, שעולמם נופל עליהם? שחיי המשפחה והקריירה שלהם נהרסים? מדוע הוצאת דיבה ולשון הרע אינן חלות עליהן כמו בכל תחום אחר בחיים? מדוע יד החוק אינה שווה?

בימים אלה מתקימת חגיגה תקשורתית כנגד השחקן משה איבגי. אינני מכיר את העובדות ואינני שופט. יתכן והתלונות נגדו מוצדקות ויתכן שלא. אבל מאוד מרגיזה אותי הקלות שבה הציבור בניצוחה של התקשורת - כבר מאשים, שופט ומוציא לפועל. לפני שבכלל הוגש כתב אישום ובוודאי לפני שנערך משפט. בלתי נסבלת הקלות בה נדרש אדם לשלם בשמו הטוב ובקריירה שלו כשלא עוול בכפו. הטיעון שהדבר נובע מהסטטיסטיקה הקובעת שרק כשני אחוזים מהמתלוננות משקרות , גם הוא אינו נכון עובדתית. מדובר בהרבה יותר. כי כפי שיש נשים רבות שחוששות להתלונן, יש לא מעט גברים שמתביישים להתלונן שהוטרדו מינית על ידי נשים. או אולי משום שיודעים הם שאצל שלטונות החוק לא קיימת חיה כזו הנקראת הטרדה וניצול מיני מתוך מרות על ידי נשים.

חומר למחשבה


יום רביעי, 3 בפברואר 2016

ככה סתם - מתקפת נוסטלגיה



נא להכיר את הצד האחר:


מוזיקה / 'קנקן'


בָּאָזְנִית מִתְנַגְּנִים
שִׁירִים שֶׁל פַּּּּּעַם*
אֲהוּבִים.
מוּעָקָה חוֹנֶקֶת גְּרוֹנִי
מְכַוֶּצֶת שָׂרִיגַי בִּטְנִי
הַדּוֹאֲבִים
כְּמוֹ בַּבֹּקֶר
לְאַחַר אִמּוּן כֹּשֶׁר
שֶׁל הַחַיִּים
שֶׁלִּי



*


היו היו ימים, לפני שפניתי לחיי המדע. למי שעדיין לא קרא, ראה כאן.

ובהתקף נוסטלגי, מצאתי תיעוד 'מרשיע' מהימים ההם, 'בגלגול הקודם':





וזה מלפני כשנתיים (חזרתי לצייר):



חזון העשבים היבשים / קנקן 





עִם קֵץ אַשְׁמֹרֶת
לְאַחַר שֶׁהִתְהַלֵּךְ עִם הָרוּחוֹת
וְהִתְפַּזְּרוּ הָעַרְפִלִּים אֶל הַיָּם
שָׁאַל - הֶהָיָה?
וְרִשְׁרוּשׁ צַפְרִירִים הִרְעִיד צְלָלִים
בֵּין הָעֲשָׂבִים הַיְּבֵשִׁים.