מאז ומתמיד קורה לי דבר מוזר כאשר אני יוצא מתוך מבנה חשוך כלשהו אל אור השמש. אני חש בעקצוץ המתקדם לאורך נחירי ומתעטש. ידידה אמרה לי פעם שהיא מכירה מעצמה את התופעה. שזו 'אלרגיה לשמש'. ניחא, לפחות התעטשות אחת או שתיים בחשיפה פתאומית לאור שמש נסבלת, ואינה נמשכת ומציקה כהתקפי אלרגיה אחרים, בסדרת התעטשויות בלתי נגמרת. שפר גם מזלי שאינני ערפד, וחשיפה לאור שמש איננה שורפת אותי. כשנולד בני גיליתי שהוא ירש ממני את ההתעטשות הזו בחשיפה פתאומית לאור שמש מסנוורת. בחשיפה לשמש, התחרנו מי משנינו יקדים להתעטש בשניה או שתיים.
את הסיבה להתעטשות השמש הזו גיליתי בשנה הראשונה שבה קיבלתי את המינוי ללמד בקורס גנטיקה של האדם. בקריאה לקראת הכנת מערך שיעור, גיליתי בספרות המקצועית להפתעתי ש'התעטשות שמש' היא סינדרום גנטי תורשתי שמכונה ACHOO. אריסטו הוא זה שכתב לראשונה על תופעת ההתעטשות שלו בשמש. לפיכך הסינדרום הזה מכונה במדע גם בשם 'סינדרום אריסטו'. מתוך סקרנות החלטתי לחקור את הנושא במעבדה. בעזרת שיטה גנטית המכונה 'לינקייג' שערכתי על דנ"א שלי ומתעטשי שמש אחרים, זיהיתי את הגן האחראי לסינדרום. כיניתי אותו 'גן אריסטו'. בכולנו מתבטא סינדרום גנטי זה או אחר. הסינדרומים האלה אינם מחלות והם תוצרים של גנים מסויימים שעברו מוטציות ומתבטאים בחלק מסויים בציבור, ולא במרביתו. הסינדרומים האלה הם למעשה ניטרלים. כלומר, אינם מזיקים ואינם מועילים. בעצם, לא ברורה בכלל מהי מטרת קיומם ומדוע ההורשה שלהם יציבה ומועברת מדור לדור במשפחות מסויימות. בין הסינדרומים האלה ידועים למשל סינדרום יכולת פיסוק אצבעות הידיים, האופייני לבני שבט לוי. גם סינדרום יכולת גלגול הלשון על ידי אנשים מסויימים הינו תורשתי. ישנן מספר סברות לגבי קיומם של הסינדרומים, אבל כידוע סברות הן סתם אמונות, כל עוד שלא הוכיחו אותן מבחינה מדעית, בשיטות מדעיות.
עם פרוץ המלחמה הגרעינית, המנהיגים, משפחותיהם ושאר קרובים לצלחת, ירדו והסתגרו במקלטים האטומיים שבנתה המדינה עבורם. הם יהיו מוגנים בהם לפחות עד שיאזל מלאי המזון או המים האגורים במקלטים. או עד שיאזל מלאי הדלק שמפעיל את גנרטור החירום המזין את המפוחים שמסננים מקרינה את האוויר המוזרם לתוך המקלט. ברור שעבורם זו רק דחיית הקץ. כי רמת הקרינה בחוץ עצומה כל כך ויקח שנים עד שתדעך לרמה שאינה מסכנת חיים.
במשך שלושה שבועות הייתי עד למותם של כל הסובבים אותי ממחלת קרינה קשה. גופות היו שרועות מכל עבר, מתבוססות בשלוליות קיא אחרון. את הסירחון אפף אובך כבד של אבק רדיואקטיבי שהסתיר את פני השמש. אובך אפל שאפף את האטמוספרה של כדור הארץ מאז שהוטלו הפצצות.
חודש חלף מאז הוטלו הפצצות ולהפתעתי הרגשתי טוב. נראה שהמוות הבלתי נמנע דילג עלי. לפחות לפי שעה. לאור כמות הקרינה העצומה שמדדתי במכשיר מונה הגייגר הקטן הנייד מהמעבדה שלי - עמידות מח העצם שלי לרמת קרינה קטלנית כזו הינה בלתי מוסברת בעליל. כמוה כנס רפואי לכל הדעות. אז מצבי הגופני היה טוב, אבל לא מצבי הנפשי. בחודש אחד איבדתי את כל היקרים לי. למרות בריאותי הפיזית הטובה לא רציתי להמשיך לחיות לבדי, שקעתי בדיכדוך, מייחל למותי.
רק כשריח הגופות והקיא היה כבר בלתי נסבל, ארזתי שק שינה ותרמיל עם שימורי מזון שמצאתי במרכול נטוש, ופניתי לנדוד לעבר אזור לא מיושב. לברוח מאימת הזיהום המתפשט מתוך צחנת המוות. לאחר זמן מה הגעתי למבנה נטוש מחוץ לעיר. במבנה התקבצו קומץ אנשים ששרדו ושכמוני ברחו מריח המוות. לא היה מאושר ממני לפגוש שם את בני ששרד גם הוא את הקרינה ונותר בחיים.
קצבנו את מלאי השימורים שהביא עמו כל אחד מהשורדים, כדי לשרוד לפחות עד שתשוב השמש להאיר את השמים. אם תמשך האפלה הזו, ימות כל הצומח ואיתו כל שארית הפליטה מהחי. אך השמש סרבה להפציע. לאחר שמלאי המזון אזל, התחלנו לצוד חגבים, שאר חרקים ותולעים ששרדו את הקרינה. היינו רעבים אז אכלנו. שתינו ממי המעיין שפיכו מתוך האדמה בקרבת המבנה.
חלפו ימים והאובך הכבד לא נעלם, האפלה המשיכה לשרור. כשכבר התכוננו לבוא סוף העולם, נפתחו ארובות השמיים וגשמי זעף החלו לרדת. ביום השמונים לשואה הגרעינית האבק הגרעיני החל לשקוע ולפתע קרני השמש חדרו שוב את השמים. עם התגלות השמש, בבת אחת התעטשנו כל השורדים כמקהלה. הסתכלתי לעיני בני והבנתי. המין האנושי ניצל. הוצאתי את פנקסי ורשמתי:
20 לאוקטובר 2023, היום זיהיתי את הגן לעמידות נגד קרינה. 'גן אריסטו'.
מסדרת הסיפור הקצר. סיפורים בתחום הדמדומים שבין מדע למדע בדיוני, בין מציאות ודמיון.
בוודאי שמעתם לא פעם את הפרסומות האגרסיביות למזון לתינוקות - "ללא שמן דקל - בגלל המדע"
שימו לב, בפרסומת אומרים לכם לקנות מזון לתינוקות של סמילאק בגלל שהוא אינו מכיל שמן דקל ועוד מוסיפים 'בגלל המדע'. הבה נשאיר לרגע את שאלת 'בגלל המדע' פתוחה לרגע. אבל קיימות מספר עובדות מתמיהות:
ראשית, יש כאן פרסומת הנוקטת באיסטרטגיה שלילית. לא מעזים לומר במפורש ששמן דקל איננו טוב, אלא פשוט - אם לא צריך שמן דקל אז לשם מה להוסיף אותו למזון לתינוקות? מיד נדון בשאלה הזו, אבל נשאלת השאלה - אם שמן דקל איננו טוב, מדוע הוא עדיין קיים במוצר הרגיל של סמילאק והוחלף במשהו קצת אחר רק במוצר האדוונט?
שנית, אם שמן הדקל על פי הפרסומת האגרסיבית של סמילק איננו טוב - אז זה בעצם יוצא נגד התקן הבינלאומי של מזון לתינוקות וכנגד התקן של משרד הבריאות. שניהם אישרו ומתירים מזון לתינוקות עם תוספת שמן דקל, כמקור לחומצה פלמיטית שהינה מרכיב חיוני המצוי בחלב אם.
שלישית הם אומרים - בגלל המדע. בגלל המדע שלהם אינו מביא בפניכם כלל וכלל את 'המחקרים' (או לפחות קישור אליהם) המבססים סרטון פרסומת זה:
"רוצה לדעת עוד"? הם אומרים לאמא בסרטון, אז "לחצי כאן".
אז דווקא לחצתי בכפתור החום. לחצתי, לחצתי ולחצתי - ושום דבר לא קרה. שום דבר לא נפתח. אולי זה משום שהמחשב שלי חטף 'חררה' מהפרסומת הזו.
על פי הכתוב באתר סמילאק: "ממחקר קליני מקיף שנערך ב-17 מדינות וכלל כ-7000 תינוקות עלה שהרכב השמנים בתרכובת מזון לתינוקות ללא שמן דקל מסייע למרקם צואה רך יותר ולתדירות יציאות גבוהה יותר בהשוואה לתרכובות מזון עם שמן דקל". אבל לא מצאתי באתר מילה על עניין הירידה בספיגת הסידן בעצמות התינוקות כתוצאה ממזון המכיל שמן דקל. הרי זה מופיע בסרטון - מדוע אם כך אינו מוזכר באתר הרשמי של סימילאק? האמת היא שגם לא מצאתי באתר סמילאק הפניה למאמר מדעי אודות המחקר שנטען שנעשה על 7000 תינוקות ב-17 מדינות.
עוד אשוב למחקר הקליני הזה שהם מציינים, אבל מבדיקה שערך אתר בשם 'מזבלה', מסתבר שעל הסרטון השיווקי האחרון שהבאתי למעלה חתום משרד פרסום בשם 'גוטמן & לוי', שזהו משרד פרסום פיקטיבי. לא קיים משרד פרסום בשם כזה. אז מדוע היה צורך להסתיר מיהו משרד הפרסום? המשך חקירה של 'מזבלה' העלה שמאחורי הקמפיין האגרסיבי הזה עומד כוח משולב של שני משרדי פרסום: משרד הפרסום ראובני פרידן IPG, משרד הדיגיטל QDigital. הלקוח מאחורי הקמפיין הינה חברת אבוט. חברה זו היא מחברות התרופות הגדולות בעולם אשר גם מייצרת גם את מותג מזון התינוקות סימילאק.
עוד מסתבר מהתחקיר שערך 'מזבלה', שהקמפיין הזה של סימילאק עלה בעיתוי מעניין - לאחר שהיבואנית והמשווקת הבלעדית של סימילאק בישראל (פרומדיקו מקבוצת ניאופרם) - הוצגה בחדשות ערוץ 2 כחברה רשלנית, לאחר שהוגשה נגדה ונגד חברת האם ניאופרם, תביעה ייצוגית בגין הובלת מזון התינוקות בניגוד לנהלים.
"אם אפשר ללא שמן דקל, אז מדוע עם שמן דקל" נאמר בפרסומות האגרסיביות באמצעי התקשורת. אבל זהו כבר איננו טיעון מדעי בכלל. למה הדבר דומה? למשל לפרסומת שלילית שתאמר לך, אם אפשר ללא עגבניות בסלט אז לשם מה עגבניות? אבל רגע, רגע, רגע. לא מדובר כאן בעגבניות, אלא בשמן דקל. ושמן דקל ממה מפיקים? כמובן מדקלים. אז מה רע בכך? מה, אינכם יודעים? הרי על כך מתנהל קמפיין אגרסיבי על ידי איגוד, אגודה, כת (תקראו לזה איך שתרצו) שמתנגד לתופעה של עקירה מאסיבית של עצי יער במדינות העולם השלישי, לטובת נטיעת עצי דקל. אמנם נכון שעקירת עצי יערות הגשם היא פגיעה ברֵיאה הירוקה של כדור הארץ. כלומר, מדובר בבעיה אקולוגית שאמנם אינה קלת דעת כלל וכלל. אף אחד אינו מזלזל בבעיות אקולוגיות שעשויות להשפיע על תנאי החיים בכדור הארץ. אבל מה הקשר למזון לתינוקות? מדוע להפיל את האשמה על מזון לתינוקות? מדוע לא על חיתולי תינוקות למשל? חיתולים שעשויים חומרי פלסטיק בלתי מתכלים. מדוע לא להאשים את כמות הצמיגים המפונצ'רים הבלתי מתכלים והרעילים שנטמנים בקרקע כדור הארץ, או שנשרפים ומשחררים לאטמוספרה רעלים לנשימה? ומה לגבי כל שאר המזהמים הסביבתיים? האם כל עתיד כדור הארץיקום ויפול בשל מזון לתינוקות - אם או בלי שמן דקל?
אם כך, נשאלת השאלה הקונספירטיבית - האם הקמפייון השלילי של סימילאק כנגד שמן הדקל נתמך יותר מאינטרסים של תנועות ירוקות מאשר אינטרסים נגד מניעת נזקי בריאות ישירים לתינוקות? ואולי בכלל התנועות הירוקות הן אלו שעומדות מאחורי כל הסיפור הזה? אלא מה, הפרסומת גורמת לציבור ההדיוט לחשוב ששמן דקל במזון לתינוקות לא טוב לבריאות התינוקות ולא בגלל עצי הדקל הנגדעים. הקמפיין אומר - תקנו סמילק 'בגלל המדע'. ואני שואל איזה מדע? מדע האקולוגיה וכדור הארץ, או מדע בריאות התינוקות? מה מבין שניהם אפשר להבין בפרסומת? אבל דבר אחד בטוח - מתקבל המסר שכל מזונות התינוקות תוצרת חברות אחרות פוגעים/מסכנים רחמנא לצלן את תינקינו הרכים. אסטרטגיה בזויה ומטעה של פרסומת שלילית. פרסומת שמיועדת לעורר פחד ושאר רגשות שליליים כנגד מוצרים של המתחרים. ובכן, לגבי מדע (בריאות התינוקות), כאמור לא מצאתי באתר סמילאק הפניה למאמר מדעי כלשהו על המחקר שנטען שנעשה על 7000 תינוקות ב-17 מדינות. לכן חיפשתי מחקר כזה בבסיס הנתונים המדעי הגדול והנחשב PUBMED , ולא מצאתי. מחקר כזה אבל, דווקא כן מצאתי שיש תועלת תזונתית בשמן הדקל כפי שמסוכם במאמר המדעי הזה.
וכל זה כבר מזכיר לי מאוד את קמפיין טרנד הטבעונות המופץ באגרסיביות על ידי 'כת' של טבעונים אלימים ביותר. כשכתבתי בעבר כתבות על תזונה טבעונית, האם טובה היא לאדם או לא מבחינה תהליכי גופו הביוכימיים והגנטיים, זכיתי למאות תגובות נאצה אלימות ומטופשות, ממה שנראה ככת הטבעונים בישראבלוג. נראה כי הכתבות פגעו בציפור נפשם, עד כי יצאו למלחמת עולם.
אבל, כמו לגבי שמן הדקל מדוע לא לומר את האמת - בגלל עקירת יערות!
כך מדוע לא לומר את האמת ורק את האמת לגבי הטבעונות - בגלל החמלה לבעלי חיים, וזהו. הרי זה טיעון כבד משקל בפני עצמו לאלו שהחליטו להתנזר ממזון מהחי. אבל לא, זה אינו מספיק. כדי להפוך את כולם לטבעוניים, הם ישתמשו בשיטות אגרסיביות שמאפיינות כמעט כמו שיטות המרה דתית. שיטות של 'מיסיון':
מקמפיין היורופסקים - " האם היית אוכל את זה לו ידעת שהכדורים מבשר כלב"?
הם יגעילו בתמונות ובסרטים. מביאים תמונה של פסטה עם כדורי בשר ואומרים - תארו לעצמכם, הייתם אוכלים את זה לו היו אומרים שהכדורים מבשר כלב? ומבלי משים, הכת הטבעונית על שיטותיה הדמגוגיות בקמפיינים האלה - מביאה על פי מחקר שנעשה בבית חולים רמב"ם לעליה סטטיסטית משמעותית באחוז הצעירים האנורקסים. על המחקר הזה קראו כאן.
וכדי לשכנע את הציבור לעבור לטבעונות הם יאמרו - מזון מהחי אינו בריא. אף על פי שבישראל, שרוב תושביה אוכלי כל (כולל בשר, גבינות וביצים) - תוחלת החיים מהגבוהות בעולם. גבוהה יותר מתוחלת החיים של תושבי נורבגיה - שבה אחוז ניכר של צמחונים וטבעונים, וגבוה באופן משמעותי מזה שבישראל. תוחלת החיים הממוצעת של תושבי ישראל אוכלי מוצרי חלב גבוהה בעשר שנים יותר מתוחלת החיים הממוצעת של הסינים, שכידוע אינם אוכלים מוצרי חלב. 'כת הטבעוניים' באמצעות השופר שלה 'אנונימוס' - מציינת קיום 'מחקרים מדעיים' שאינם ממש מדעיים (לא מחקר סין ולא נייר העמדה של האו"ם) . מחקרים מדעיים אינם של רופא וטרינר בסרטון יוטיוב, שמביא חצאי אמיתות בממצאים שהוצאו מהקשרם לטובת הטבעונות. מדוע הרופא הדגול הזה (שלדעתי הוא יותר ליצן דגול מרופא דגול) לא פרסם אפילו מחקר מדעי אחד בספרות המדעית האמיתית, אשר צריכה לעמוד בקריטריונים מדעיים אמיתיים? אבל הוא מרשה לעצמו כי רוב הציבור אינו מבין במחקרים מדעיים ואינו יכול לשפוט אותם באופן אובייקטיבי. רבים מושפעים 'מההצגות הכי טובות בעיר' ביוטיוב, של ד"ר גארי הזה ושאר בני כת יורופסקי.
ולכן אני חוזר ושואל. מדוע לא פשוט להסתפק בטיעון החמלה?
הרי האדם, כמו האריה והזאב, איננו מותאם לאכילה בלעדית מהצומח. אין לאדם ארבע קיבות מעלות גירה כמו לפרה. ואין לאדם יכולת לעכל את התאית שבקש ובתבן כמו הפרות והעיזים. ואין לאדם מבנה שיניים של חיות צמחוניות. ואין לאדם יכולת ליצור בעצמו את כל עשרים ושתים החומצות האמיניות, וויטמינים כמו B12, ברזל וסידן החיוניים - שמקורם האמיתי במזון מהחי. ואם האדם 'כטבעוני' צורך אותם כתוספות מזון (ובואו נקרא לילד בשמו - בכימיקלים), אז היכן בדיוק כאן הטבעונות?
ומדוע לזבל לציבור שטבעונות היא כלכלית, כאשר מחירו של קילו עגבניות יאמיר מ - 10 שקלים לקילוגרם ל-100 שקלים לקילוגרם, כאשר כל אוכלוסיית העולם תפסיק לאכול בשר ומוצרי חלב? ומדוע שהחקלאי בכלל יתאמץ לגדל עגבניות בפרוטות (לטובת הרווחים של רשתות השיווק), כאשר הוא יכול לגבות מאות שקלים ללילה על כל חדר בצימרים שהוא בונה בחלקת האדמה שלו? או כשעל אדמתו מוקם קניון? ומה יקרה לחקלאות כשהחקלאות המודרנית תשמיד את הפרפרים והדבורים? מי יאביק את הצמחים כדי שיגיעו לצלחת? שמעו אנשי 'הכת' (הטבעוניים הלוחמניים) על 'מארג מזון ביולוגי' והפרת שיווי המשקל בטבע שבין טורף לנטרף? מי יטפל בפרות ובעיזים שיתרבו כחול אשר על שפת הים כאשר ישוחררו לחופשי, כמו בהודו? מה יעשה החקלאי מגדל המלפפונים כאשר יפלוש לשדהו עדר פרות או עיזי בר? ישמיד אותו? כמו שמרעילים ציפורים נודדות הפושטות על שדות חקלאיים? זו חמלה זו?
כן, יש מקום לחקיקה ובמיוחד לאכיפת החקיקה על תעשיות המזון שימנעו משיטות גידול אכזריות של בעלי החיים. ומה לגבי הכשרות למשל? הידעתם שבשל "הדם זה הנפש" קושרים את הפרות ברגליהן הפוכות לפני שחיטה? תלויות הפוכות בין שמים וארץ, כדי שהדם יגר מהחתך בגרונם. אז צר לי גם על ההשוואה: איזו דת חזקה יותר - היהדות או הטבעונות? הסטטיסטיקה מראה שאחוז הטבעונים גבוה באופן משמעותי אצל חילוניים מאשר אצל דתיים:
כלומר, בעוד שהאוכלוסיה המוגדרת חילונית (על פי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה) מהווה רק 44% מכלל האוכלוסיה, כמעט 90% מהצמחוניים הם חילוניים. רק 3% מהצמחוניים מוגדרים דתיים וחרדים, בעוד שהם מהווים כמעט 30% מהאוכלוסיה. אז האם אין הסטטיסטיקה הזו תומכת בכך שהצמחונות הפכה לסוג של דת בחילוניים? מקיימים בה מצוות - אכול ואל תאכל. וכמו בדת לא כל המצוות נתמכות בהסברים מדעיים. ועוד משהו. לפי השקרים המופצים על ידי אנונימוס שצמחונות מאריכה ימים (דבר שכאמור אין לו שום ביסוס מדעי מוצק) - האם לא מצופה שהחילוניים מאריכים ימים יותר מדתיים וחילוניים? כמובן שזה עורבא פרח.
ואולי פשוט נאמר לסיכום - שכל אחד יאכל כאוות נפשו, על אחריותו לבריאותו הוא וכיוצא בזה, ומבלי להתערב במה מוגש בצלחת של שכנו. אם בחמלה מדובר, די בחמלה. לא לרתום ללא כיסוי את המדע להפצת דרכי תזונה אידיאולוגיות. תזונה היא לא דת. ובמילא כל דת לוקחת מהמדע רק מה שנוח לה. ומה שלא נוח לדת - נחשב לכפירה. תזונה היא אינה משחק. זיכרו שאינכם פרופסורים לביוכימיה ותזונה. בכל הטרנדים התזונתיים למיניהם שמציפים כיום חדשות לבקרים - אין לציבור הרחב הכלים לשפוט מהו מחקר מדעי אמין ומהו נייר עמדה או מחקר פסאודו מדעי עלוב, שנערך ללא ביקורות מתאימות וללא קריטריונים מדעיים אמיתיים. הדיאטות 'החדשניות' האלה מופצות על ידי שרלטנים או בעלי אינטרסים כלכליים.
לפיכך, מה קורה כשאתם מאמצים בהתלהבות כזו טרנד זה או אחר בתזונה? אתם בעצם הופכים את עצמכם וגופכם לשפני ניסיון. כי נזקים בלתי הפיכים מופיעים לעיתים רק לאחר שנים של תזונה שאינה מאוזנת, גם אם בדיקות הדם תקינות בתחילה.
אפשר אמנם להיות טבעוני מאוזן, למי שיודע כיצד לשמור על איזון ביוכימי (אמנם עם תוספי מזון שהם כימיקלים ואומגה 3 שמיוצרת משמן דגים). אך מי שיקרא בסידרה THE ZONE כאן, איזון ביולוגי טבעוני זו משימה לא קלה כלל וכלל. הרבה יותר פשוט ל'אוכל כל' (שזהו טבעו הגנטי והביוכימי של האדם) לאכול מאוזן , מאשר לאלו שמתנזרים באופן גורף מקבוצות מזון מסוימות - הטבעוניים, אנשי הפליאו, המתנזרים מגלוטן ושאר המצאות דיאטטיות. על דיאטות ללא גלוטן, הפליאו ואחרות - אקדיש כתבות נפרדות.
והכי חשוב לזכור את השורה התחתונה - תזונה זה מדע ולא אמונה. על 'אמונות תזונתיות' עשויים לשלם ביוקר בבריאות - כי הנזקים הבריאותיים עשויים להופיע לאחר זמן ואז הם כבר במקרים רבים אינם הפיכים. אסיים במה שפתח את הכתבה - רוצים, קראו לילד בשמו - שיטות מיסיון, בגלל אסטרטגיות שיווק או בגלל אידיאולוגיה (אקולוגיה, חמלה וכיוצא בזה) . אבל לא נכון ואסור לומר 'בשם המדע' כאשר זה לא. * למען גילוי נאות, הכותב הינו בעל תואר דוקטור בביוכימיה וגנטיקה ובסגל ההוראה האקדמי של הפקולטה לרפואה. הכתבה נקיה מכל אינטרסים כלכליים כלשהם.
ובסימן מוזיקלי, מי שחושב שרק בני אנוש נחונו בשמיעה אבסלוטית, שיקשיב לזה:
אבל חתול מוזיקלי כמו בסרטון הבא, בהחלט ראוי לציון - מ(יא)וצרט בקונצ'רטו לחתול.
אמיתי לגמרי! תזמורת קלאסית שלמה מלווה נגינת סולו של חתול:
***
מעשה אמיתי שאירע בשושן פורים לש' - תלמיד מוסמך שלי למדעים בעבר. וביום זה הקדים הבחור לסיים את עבודתו במעבדה, כדי לחגוג שושן פורים. למחרת נשמע צחוקה המתגלגל של ו' מקצה המזדרון. וכשו' צוחקת - אין אחד שיכול להשאר אדיש. למעשה צחוקה אפילו מסוכן מאוד. כי הוא מדבק. ובמעבדות הסמוכות אנשים מתחילים לצחוק ללא שליטה, עד שנופלות להם מבחנות הניסוי מהידיים. בצחוק מדבק מתחרה לזה נתקלתי רק פעם אחת במסעדה חיפאית שבה סעדנו עם חברים. באחד השולחנות ישבה אישה שפרצה מדי כמה דקות בפרצי צחוק מדברי בן זוגה. מילא הצחוק שלה הדביק את הסועדים, אבל - גם את המלצרים. והמלצרים -הצחוק טלטל את גופם עד שיצא מכלל שליטה, לקול צלחות מתנפצות ומנות מזון שגלשו והאכילו את הרצפה. אז מדוע צחקה ו'? כי למחרת הגיע הבחור ש' לעבודה - בפניו חבורות ואפו שבור. "מה קרה?" נשאל בבהלה.
ובכן הסתבר כי בחורנו ערך משתה פורים בביתו ורוקן אל קרבו כמות הגונה של יין קידוש. כדרך הטבע, כטוב ליבו ביין, החל ראשו להסתחרר עד שבחילה אחזה במסכן, ופנה לשרותים כדי להתרוקן.
אך אויה, איבד הבחור את חוש הכיוון. פיספס את הפתח וחבט ראשו במסגרת האסלה. כנאמר, נכנס יין ויצא דם. "לא נורא" אמר הבחור, "העיקר מילאתי מצוות משתה פורים כהלכתה". שמעה זאת ו', פרצה בצחוקה הידוע. וכמו אפקט דומינו, הדביק צחוקה הרם את כל הסביבה. פרצי צחוק היסטרים נשמעו מכל פתחי המעבדות במסדרון ולא פסקו שעה ארוכה. צהלה ושמחה המעבדה. ואם בצחוק מדבק ו'אפקט דומינו' עסקינן, שמעו את זה:
האם נדבקת? כמה זמן לקח לך להתחיל לצחוק?
צחוק וחיות מחמד - הם מרשם מצוין לבריאות ואריכות ימים. באמת, זה הוכח מדעית. אבל על כך, בפעם אחרת.
יש אנשים המפחדים להפגש עם אלוהים. הם מפחדים, כי הם מאמינים כי יהיה זה יום מותם. אך מכיוון שיש לי הרבה שאלות פתוחות לאלוהים, אין אני מפחד והזמנתי אצלו פגישה. וכי מדוע עליי לפחד ממנו? הרי למעט "שמור על יום השבת לקודשו", ממלא אני את כל שאר עשרת הדיברות, ואפילו משתדל לקיים את התרי"ג הקשה ביותר - ואהבת לרעך כמוך.
בלילה אחד ישנתי נהדר, עד שמשהו נגע בי ועורר אותי. בחשכת החדר הבחנתי בשלשיית מילים מהבהבות על הקיר -
הרגשתי נוסק מעל מיטתי ורואה את גופי מוטל עליה בשינה ערֵבה. נחתתי בחדר קבלה כששלט לפני: 'קח מספר והמתן לתורך בסבלנות'. לקחתי מספר ונדלק שלט שהפנה לבר.
על השולחן היה מסודר מבחר קוקטלים מסוגים שונים. בחרתי אחד, התישבתי והמתנתי לתורי על כסא קטיפה מול דלת שנראתה כך:
זמזום הפנה תשומת ליבי שהדלת נפתחה. נכנסתי לבקשתו של קול עמוק ואז ראיתי את אלוהים:
"שב", אמר לי הקול "ואין צורך שתִשל נעליך מעל רגליך. אני אלוהים, נעים מאוד".
"שמי קנקן ומה שמך, אם מותר לשאול"? והוא ענה: "אף לא אחד משבעים ושתים השמות האלה שנתתם לי" והרים בזלזול את הרשימה הזו שהיתה מונחת על שולחנו:
"אז מה שמך האמיתי"?, הקשיתי ושאלתי. "סתם שם משעמם - 'אלוהים' שמי. ושלא תעז לקרוא לי אלוקים, כי אמלוק את אשכיך, אתה מבין"?
"אבל תאמר לי בבקשה אלוהים, מדוע אין לך גוף נורמלי, רק אורות מהבהבים כאלה? ציפיתי שיהיה לך גוף כמו שלי, הרי נבראתי בצלמך ובדמותך. והיכן כל המלאכים, השרפים והכרובים שלך, שאמורים לומר לך כל הזמן: קדוש, קדוש, קדוש. קדוש אדוני צבאות"?
"כל אלה המצאות של בני האדם. סתם המצאות", השיב, "מדוע בקשת להפגש איתי? כדאי שתיגש ישר לעניין. זמננו מוגבל ואנשים נוספים בתור".
"ובכן", אמרתי, "אני מדען ולכן בקשתי פגישה. כדי לשאול אותך שאלה נוקבת לגבי הבריאה שלך. עשית עבודה נפלאה, אך נראה שעשית גם כמה פאקים רצינים. הגוף שלנו רחוק מלהיות מושלם. אנחנו נגועים בכל מיני מחלות ומאֵרות. אנחנו עוברים מוטציות מזיקות ואנחנו מתים לבסוף".
והמשכתי לדבר מול האורות שהגבירו מהירות ריצודם. "מצד אחד יצרת בגוף של כל אחד מאיתנו מנגנוני תיקון של המוטציות המשוגעות המתרחשות בדנ"א שלנו. המנגנונים האלה אמורים לעשות הגהה (ובלשוננו המדעית PROOF READING ) של הטעויות שמחדירות המוטציות לגנים שלנו, אך לא הצלחת ליצור מערכת הגהה מושלמת. למרות מערכת התיקונים שיצרת, היא אינה מצליחה לזהות את כל 'שגיאות הכתיב' שיוצרות המוטציות בדנ"א. לכן אנחנו חולים בסרטן ובשלל מחלות גנטיות ארורות, שונות ומשונות. מדוע אתה - האלוהים הכל יכול - יצרת מערכת הגהה דפוקה כזו? האם אתה דיסלקט"?
"אני מתפלא עליך ידידי המדען" ענה, "אם לא היו מתפלקות מוטציות, כיצד לדעתך הייתה מתרחשת האבולוציה"?
"מה"? פרצתי בצחוק גדול, "אתה מאמין בתורת האבולוציה"?
"בוודאי" השיב, "אני יצרתי את האבולוציה. כשנברא העולם קבעתי מערכת חוקים - חוקי הטבע. מלאכת הבריאה עדיין לא הסתיימה והיא גם לא תסתיים. יצרתי עולם מתחדש. ללא התחדשות, העולם הזה היה כל כך אפרורי והיה משעמם לי נורא. אבל, מכיוון שאין בכוונתי להתערב יותר בהתפתחות העולם הזה, חוקי האבולוציה שקבעתי - עושים את העבודה".
"האם תוכל לפרט בבקשה"? ביקשתי.
"בתהליכי שכפול הדנ"א כשתאי הגוף שלכם מתחלקים ומתרבים - המוטציות מתרחשות באופן ספונטני והן אקראיות. הן חלק מחוקי הטבע שלי" ענה אלוהים והמשיך. "חלק ניכר מהמוטציות מתוקנות ומיעוטן מתחמק ממנגנוני התיקון. המוטציות האלה יכולות לגרום כידוע לסרטן ומחלות אחרות, אך גם למוטציות שישפרו אתכם. אותן מוטציות, שיכולות להעלות את כושר ההישרדות וההתאמה שלכם למציאות המשתנה בעולם מעת לעת. הן אלה שיוצרות מיני חיות ואפילו מיני אדם חדשים, כמו קודמיכם ואלו שיבואו אחריכם. למעשה המחלות שגורמות חלק מהמוטציות - תפקידן להחליף אתכם במתאימים יותר. האבולוציה מיועדת כדי להמשיך את הקיום ולשפרו"! והמשיך לקצב משתנה של אורות וצבעים, " גם הנגיפים (כלומר, הוירוסים) משמשים כסוכני האבולוציה שלי. באנלוגיה לוירוסים שהחדרתם למחשבים האיראנים - 'סטוקסנט' ו'פלֵיים' - הם מחדירים אינפורמציה גנטית לדנ"א שלכם. הם מעבירים גנים ביניכם מפרט לפרט ואפילו בין החיות לביניכם. האם אתם חושבים שיצרתי אותם סתם, רק כדי שתחלו בשפעת העופות, שפעת החזירים או בשיתוק ילדים"?
בסערת רגשות הפסקתי את נאומו, "אבל בספר בראשית פרק א' כתוב שהאדם נברא לאחר בריאת בעלי החיים. אז כיצד נוצרים לאחר בריאתו של האדם מיני חיות חדשות? שאלתי. "הרי אנחנו בני האדם נזר הבריאה ולמעשה מסיימים ככתוב את הבריאה".
"אתם בני האדם יהירים וחושבים כי מותר האדם מן החיה", ענה אלוהים, "אבל גם זו המצאה שלכם - יצורים מלאי אֶגוֹ ודמיון פרוע שכמוכם. לא אתם ולא החיות פוסקים מלהתפתח. החיות עשויות להתפתח ביום מהימים למה שאפילו הדמיון המפותח שלכם לא מסוגל להעלות. אפילו לעלות עליכם"! הקשיתי ואמרתי, "אתה כמובן יודע שקיימים 'בריאתנים' למכביר, והם מסרבים להכיר בכל תוקף בקיומה של האבולוציה וחוקיה. הם טוענים שמדעיותה של כל תיאוריה נבחנת במידת היכולת לאשש או להפריך אותה, באמצעות ניסויים מדעיים אובייקטיביים, שניתן לחזור עליהם. הם טוענים שלא קיים אף ניסוי כזה שמוכיח את האבולוציה".
"בורים הם הבריאתנים האלה. הם עצמם מקבלים כל אמונה תפלה בלי שום עדות ניסויית. גם אם המדע חוזר אלף פעמים על אותם הניסויים שמוכיחים את טעותם -הם אינם משנים את האגדות הכתובות בכתבי הקודש, שהם כתבו ולא אני" ענה אלוהים, "הם נתלים כביכול, בחוסר היכולת של המדענים לערוך ניסויים בני אלפי ומאות אלפי שנים, כפי שמתרחש למעשה באבולוציה".
"אתה צודק בהחלט", השבתי בהסכמה, "אין צורך לערוך ניסויים בני אלפי שנים. הבריאתנים מתעלמים באופן בלתי נסבל מכל בדיקות התיארוך הארכאולוגיות ומשלל העדויות (טביעות אצבע) ההיסטוריות הטבועות בדנ"א שלהם וטוענים טענות שוא מתוך בוּרוּת - כפי שהייתה גם בחשכת ימי הביניים. אמרתי והוספתי: "איזה רב או כומר, בשר ודם, בור ועם הארץ בענייני מדע, אומר דברים מצוצים מהאצבע וכל מעריציו מאמינים לו. הם מתעלמים גם מניסויים שאפשר לחזור עליהם מיליון פעמים עם אותה תוצאה, בחיידקים ובבעלי חיים שאורך חייהם קצר. חיידקים בצלחות גידול, שנחשפים במכוון לתנאי עקה (סטרס) - עוברים אבולוציה והתאמה לתנאים המשתנים. גם התפתחות העמידויות של החיידקים לאנטיביוטיקות שונות - מתרחשות לפי חוקי האבולוציה."
"בהחלט", אמר אלוהים, "הבריאתנים חושבים שחוקי הביולוגיה שלהם שונים מחוקי הביולוגיה של החיידקים והמקקים. יצורים נחשלים ומלאי אגו שכמותם והם מפיצים בשמי קישקושי קישקושים פרימיטיביים. מה הם חושבים?וכי מפני שהם מתפללים אלי, אשנה את חוקי האבולוציה"? פרץ אלוהים בצחוק גדול.
"הגיע הזמן לסיים", אמר אלוהים. "אבל יש לי עוד הרבה שאלות נוספות לשאול אותך" התמרמרתי במקצת והוא השיב, "היומן שלי מלא לעוד עשרים שנה לפחות. בדרך חזרה תבקש מהמזכירה שלי לקבוע לך פגישה נוספת". נרעש ונגעש, ביציאה ממשרדו של אלוהים נתקלתי מבלי משים בבטנה של המזכירה:
התנצלתי בפניה, וגופי האסטראלי צנח במהירות והתאחד עם גופי הפיזי, שישן שנת ישרים במיטתו.
***
אינכם מאמינים לסיפור הזה? חחחחחח
אתם מאמינים לסיפורים הזויים לא פחות בספרי הקודש. חחחחחחחח
אם הצחקתי, או חלילה עצבנתי - בהחלט לא התכוונתי . מקסימום ראו סיפור זה כנספח למגילת אסתר. כדי שתצהל הבלוגיה ושמֵחה. אם פגעתי במישהו - מוזמנים להשאיר תגובה מנומקת ותרבותית. אני מבטיח לענות לכל אחד ואחת.
מסדרת הסיפור הקצר. סיפורים בתחום הדמדומים שבין מדע למדע בדיוני, בין מציאות ודמיון.
זכרונות. אין הדבר נדיר שלעיתים שוקע אני בזכרונות העבר. כמו פְלֶשְׁבֶּק חווה שנית מהלך זה או אחר של חיי. מהלכים וארועים טובים וטובים פחות, ומהרהר.
והנה אני מוצא עצמי בתוך זכרונות - תחושות מהרחם שמתגלגלות אל שנות חיי הראשונות באופן כרונולוגי סדור. ואירועי חיי מתקדמים אחד לאחד כסרט ומואצים במהירות-על. ברקע נשמע במאיץ החלקיקים הדהוד פעימות לבי. כבר חלפו נעורי והשירות הצבאי ותקופת הלימודים האקדמיים. הנה אני בארה"ב בפוסט דוקטורט. בתי בת השנה יושבת מבוהלת על ברכיו של סנטה קלאוס לצילום מזכרת. בעבודה חשבו ששמה צריך להיות קריסטינה. והנה כבר היא יושבת בוכיה במטוס אל על החוזר לישראל לאחר שש עשרה שעות טיסה שמרביתן עמדה בגבורה.
לאחר שהכריזו בשמי בקריזה, מקבל את פני בשדה התעופה נציג משרד החקלאות שבודק את אישורי היבוא של העכברים המהונדסים, שהתלוו אלי בטיסה בכלובי קרטון אטומים ופתחי איוורור מרושתים קטנים. איזה מזל שהנוסעים לא העלו בדעתם מי הנוסעים הסמויים בקופסאות הקרטון המונחות באישור מתחת למושב, נבלמות על ידי רגלי. איזה מזל שלא הצליחו לחמוק מכלוב קרטון ולטייל להנאתם במטוס בין רגליהם של הדיילים, ולטפס על כתפיהם של הנוסעים. על הפאניקה שהייתה פורצת במטוס - כל האחריות היתה מוטלת עלי. הרי הבטחתי, חתמתי, כתנאי לעליה למטוס.
וכבר אנחנו עוברים את עמדת המכס של שדה התעופה - שני תושבים חוזרים ותינוקת שעל דרכונה האמריקאי הוטבע אישור כניסה לארץ כתיירת לשלושה חודשים. הסבים, הסבתות ושאר פמליה משפחתית מתנפלים על הנכדה שאותה הם רואים לראשונה. והיא עייפה מהדרך. מבוהלת מהפרצופים הלא מזוהים שעטים עליה לחבקה. פורצת בבכי.
ואנחנו בהלם תרבותי בארץ הולדתנו, מתמודדים כעולים חדשים עם המציאות הישראלית שנשתכחה מאיתנו בארבעת השנים בנֵכר. מתחילים חיים חדשים, סידורים אינספור ובירוקרטיה שכבר כמעט שכחנו. חיים בדירה ריקה ללא ריהוט, ממתינים שעמיל המכס יועיל לשחרר הטובין מהנמל בחיפה.
הזכרונות כבר חצו את מהירות הקול במאיץ החלקיקים בבּוּם על-קולי של פעימת ליבי, והם הולכים ומואצים במנהרה ארוכה של קוורקים ובוזונים. והנה יחד עם התחושה המשכרת בצפיית סרט חיי, מתגנבת תחושת התודעה שהסרט הזה מתקדם אל נקודת האל-חזור. אל הסוף החלקיקי שלי, שיהפוך בעוד שניות קצובות לפוטונים של אור שיבלעו בחור שחור במרחב היקום.
בהתקרב מהירות הסרט למהירות האור, לפני שהמסה של תודעתי הופכת לאפס על פי הנוסחה הידועה של איינשטיין - אני מנסה בשארית כוחותיי לעצור ולהילחם בכוח האדיר השואב את זכרונותי. ללא הועיל. הסרט ממשיך ואני טס בכוחות דחף אדירים דרך תמונות חיי.
ואז, שניה לפני האל-חזור, על רקע הידהוד פעימות לבי - מתגנבות מחשבות מכבידות. אני עוד לא מוכן! יש ילדים שצריך לסדר ורוצה לזכות בנכדים מתרוצצים, ויש הורים ישישים שלא יעמדו באובדן, ועדיין לא נכתבה צוואה. כל כך הרבה דברים עדיין לא השלמתי והגשמתי. המחקר בעיצומו. תלמידי עוד לא השלימו את התזה. ובמכבש מאמרים שצריך לסכם ולכתוב. וכל פיסת מחשבה על דברים שאני חייב לעשות הוסיפה עוד ועוד למסת החלקיקים הנעה שלי, עד שנעשתה כבדה כל כך ונעצרה בהווה. מנער מבגדי חלקיקים טעונים שדבקו בהם, יוצא ממנהרת הזמן סחוט ומיוזע.
הי, חזרתי, אני בהחלט עדיין לא מוכן. תובנה חדשה הבזיקה. החיים הם הזדמנות חד פעמית נפלאה לעשות, להגשים. חלונות הזדמנויות נפתחים ונסגרים במהירות. הזמן קצוב. צריך למהר ולעשות - כאילו יהיה הדבר האחרון שאעשה בחיים עלי אדמות. מסדרת הסיפור הקצר - מדע בדיוני שלישי בסדרת סיפורים בגבול האפור שבין המדע למדע הבדיוני, בין המציאות לדמיון.
רשומה זו מוקדשת לזכרו של המורה לביולוגיה לוי עובדיה. יהי זכרו ברוך. בתקופה זו מתעוררת בי רוח כתיבה אביבית. יפה האביב במדבר ומזג אוויר נעים לטייל בו. ברוח זו אני מביא פוסט אביבי מדברי שבעצם פורסם לראשונה ב 23 לפברואר 2014, ועבר כאן עריכה עם תוספות. אהרונסוניית פקטרובסקי - שו הדא? אהרונסוניית פקטרובסקי זה לא מושג בלטינית גם לא מחלה. בטיול עם זוגתי במדבר יהודה, פגשנו פורח בלב המדבר הצמח הזה:
קרדיט: אבינעם דנין
אני בוגר המגמה הביולוגית בתיכון. בימים ההם הנבחנים לבגרות בביולוגיה היו מחוייבים לעבור גם שני ימי מבחנים בעל פה על ידי בוחן חיצוני, שכללו בין היתר בקיאות בהגדרת צמחים. כיום קורס הגדרת צמחים אפילו אינו קורס חובה באוניברסיטה למורים לביולוגיה. אגלה לכם עוד סוד: שבכלל רמת לימודי הבוטניקה והזואולוגיה בתיכון שלי הייתה גבוהה בהרבה מזו שנדרשה על ידי משרד החינוך, וקשה להאמין - גבוהה אף יותר מלימודי החובה בבוטניקה והזואולוגיה. שלמדתי בשנה ב' ללימודי התואר הראשון באוניברסיטה העברית.
על סמך סממנים שונים במבנה - הצמחים מוגדרים למשפחות, לסוגים ומינים. במשך הלימודים, אנחנו, תלמידי המגמה הביולוגית בתיכון, חרשנו את ארץ ישראל לאורכה ולרחבה להכרת הצומח והחי. הפלא ופלא, אז כשהמדינה הייתה הרבה פחות עשירה מהיום, דווקא כל הטיולים והסיורים האלה היו בחינם. לא כמו היום שההורים נאלצים לשלם על כל אירוע במיטב כספם.
באופן טבעי נשאלת וודאי השאלה, הכיצד? התשובה פשוטה: ראשית תקציב משרד החינוך כלל פעילויות חוץ בית ספריות מגוונות כמעט ללא תשלומי הורים. כן, שילמנו משהו כמו שווה ערך ל- 30 שקלים כיום, לשנת לימודים לקופת בית הספר (שכונתה אז 'קרן שיפורים'). ובנוסף - יצירתיות ומעוף של המורה לביולוגיה, שהיה גם המחנך שלנו - לוי עובדיה (כן, זה שלימד כל מה שאני יודע על הצומח והחי בארץ). הוא ארגן לנו נסיעות זולות במשאיות, ישובים בארבע שורות ספסלים ארוכים (שנקראו אז 'טיוליות', ונכחדו זה מכבר מעולמנו). נסיעות לבתי ספר שדה - בשיטת לינה ולימוד תמורת עבודה למשך שבועיים.
כשאתם מטיילים היום בשבילי ישראל, דעו שהכיתה שלנו סללה חלק מהן. את מדבר יהודה חרשנו לאורכו ולרוחבו - פינינו סלעים, חצבנו מדרגות בסלע, ופרצנו שבילים. כך התוודענו גם לחי ולצומח במדבר יהודה. את מצוקי מדבר יהודה חרשנו גם לא מעט במסגרת הגדנ"ע, בתרמיל ובמקל. לנים בשטח באוהלי סיירים, שכל זוג הקים משתי שמיכות צמר ומשתי מקלות הליכה. טיולי בית ספר כמו היום באוטובוסים ממוזגים ולינה בבתי מלון - היו אז חלומות באספמיה, אבל היה לנו טוב והיינו מאושרים. בנסיעות לא התעסקנו בסמרטפונים, היינו שרים כל הדרך. עם או בלי גיטרה של אחד מהחברה.
אני מניח שיש צעירים שלא יודעים מה זה גדנ"ע (ראשי תיבות של גדודי נוער עברי). בתיכון היו לנו שני שיעורי גדנ"ע לשבוע, יום שדה חודשי, ואפילו שבוע בבסיס טירונים - הייתה זו הכנה לשירות הצבאי. במסגרת הגדנ"ע למדנו לירות ברובה צלפים צ'כי ולמעשה קיבלנו הכשרה צבאית בסיסית-פלוס לא רעה לקראת גיוס לשירות צבאי קרבי. וכיום, כמו שעות לימוד רבות אחרות, משרד החינוך קיצץ את ההכנה הצבאית הזו מתוכנית הלימודים. אני נוהג להתבדח שזה לא משום שהמדינה הפכה עניה יותר, אלא משום שבזבוז להשקיע בהכשרה צבאית לכמות הגדולה כל כך של המשתמטים כיום. אבל תוכנית הגדנ"ע לא רק הכינה לשירות צבאי. לצד לימוד מיומניות כמו שדאות, קריאת מפות וניווטים (אשכרה עם מצפן ונקודות ציון ולא עם וויז), הסיורים והטיולים בטבע חיזקו בנוער את אהבת הארץ.
שנים מספר אחר כך, טיילנו זוגתי ואני בלב מדבר יהודה האהוב עלי כל כך, עד שנדמה לי לפעמים שהייתי איש מדבר בגלגולים קודמים. ואז באותו טיול נתקלנו בפרחים הצהובים האלה (מהתמונה למעלה) במדבר יהודה הצחיח. ואני שבקיא למדי בשמות מיני צמחי בר רבים בארצנו, פלטתי בנונשלנטיות לעבר זוגתי את שם הצמח עם הפריחה הצהובה הזו - אהרונסוניית פקטורובסקי. אני זוכר את התדהמה. "לא, אתה בטח צוחק", אמרה, ולא נרגעה עד שהראתי לה את שם הצמח במגדיר הצמחים שנשאתי עמי. מגדיר שנראה כמו ספר תנ"ך בכריכת פלסטיק שחורה מבהיקה - המגדיר השלם לצמחי ארץ ישראל.
אהרונסוניית פקטורובסקי אינו השם הבוטני הלטיני המדעי של הצמח, אלא השם העברי העממי, כמו כלנית, רקפת וסביון. אז איך זה?
ובכן, הצמח הזה התגלה לראשונה כמין וסוג חדש למדע במדבר יהודה בשנת 1927, על ידי שני בוטנאים ממוצא יקי - הפרופסורים אלכסנדר איג ואוטו וארבורג (על שמו הישוב 'שדה ורבורג' בשרון).
כשמגלים מין וסוג חדש נותנים לו שם בוטני בלועזית ושם עממי בעברית. לצמח הזה נתנו את השם העממי אהרונסוניית פקטורובסקי - על שם חבריהם, הבוטנאים אהרון אהרונסון ואליעזר פקטורובסקי. ובקיצור מאז שמו של הצמח בישראל, הצמח המדברי עם הקרקפות הצהובות - אהרונסוניית פקטורובסקי.
אהרון אהרונסון ידוע לציבור הרחב כראש מחתרת ניל"י, שפעלה לסיום השלטון הטורקי-עותומאני בארץ ישראל ולכיבושה בידי הבריטים. אבל, לא רבים יודעים שאהרון אהרונסון היה במקצועו בוטנאי ומדען ארץ ישראלי. הוא למעשה זיהה וגילה ליד ראש פינה את 'אם החיטה', בשנת 1906. שהיא למעשה חיטת הבר הקדמונית, שממנה תורבתה לפני למעלה מ-10,000 שנה החיטה של ימינו. המקום היחיד בעולם שבו נמצא זן חיטת הבר הזה הוא בארץ ישראל. לפיכך סבורים שגידול החיטה מקורו בישראל וממנה התפשט לכל רחבי העולם.
אם החיטה
מאוחר יותר, מדענים מצאו שבמהלך תהליך התירבות, אם החיטה איבדה גֶן אחד. אובדן זה שיפר את הערך התזונתי של החיטה המודרנית והעשיר אותה בחלבונים ומינרלים. בניהם גם הגלוּטֶן.
בהזדמנות זו אני רוצה להפריך את המסע השיקרי לגבי הגלוטן והסכנה שבו לכלל הציבור. מסע המתנהל באמצעי התקשורת של 'מומחים' לכאורה ועל ידי אנשים שלא מבינים דבר וחצי דבר בביוכימיה של האדם ובתזונה. אז הקשיבו - רק כ-8% אחוז מהציבור רגישים בדרגה זו או אחרת לגלוטן. אלה למעשה חולי צליאק (כן ,כן, גם אם לא אובחנו עדיין). הצליאק הינה מחלה אוטואימונית על רקע מטבולי שמעורבת בה המערכת החיסונית. לכן, למרבית הציבור (92%) אין כל סיבה שהיא להתנזר בכלל מגלוטן. אז שלא יספרו לכם סיפורים שגלוטן זה דבק בדרכי העיכול ושאר שטויות. ושלא יעבדו עליכם להפסיק לאכול מוצרי מזון עם גלוטן בשל בריאות, דיאטה ושאר דברי הבל שממטירים עליכם חסרי הבנה ביולוגית או בעלי אינטרסים מפוקפקים בהתכוון. נורא מרגיזים אותי הנסיונות למנוע מוצרי מזון המכילים גלוטן למטרות בריאות והרזיה לכאורה. אפרט על כך יותר ברשומה מיוחדת בעתיד. כי מגיע מקום של כבוד לרשומת הבהרה בנושא זה. רשומה כזו שווה לפרסום ציבורי ולו רק שלצד הפרסומות לדיאטות ולספרי בישול של תזונה ללא גלוטן בגוגל - תעמוד גם כתבה של איש מקצוע על דיאטת ללא גלוטן (למי שאינו חולה צליאק) = עורבא פרח! כי אני לא סובל שמוליכים את הציבור שולל 'בעובדות מדעיות' לכאורה, בשל אינטרסים כמו פרנסה של מכון זה או אחר. או הפיכת אנשים למתנזרי גלוטן - כדי למכור ספרי בישול בנושא, או כדי להוזיל מוצרי מזון חסרי גלוטן לחולי צליאק על חשבון הגדלה מיותרת של צריכתם על ידי הציבור הרחב. אמנם צר לי על ההוצאות הגבוהות של משפחות החולים למוצרי מזון ללא גלוטן, אבל צריך לומר פעם אחת ולתמיד את האמת בגלוי. הציבור הרחב אינו צריך להתנזר ממוצרי מזון מכילי גלוטן כדי לסבסד את המיעוט בשל בּוּרוּת. ונשוב לידידנו אליעזר פקטורובסקי שהיה גם הוא מראשוני הבוטנאים הישראלים ועוזרו של אלכסנדר אייג. אליעזר זה שגם הוא זקף לזכותו תגליות ראשוניות בטבע של ארצנו, 'עיברֶת' לימים את שמו לפקטורי. באותם הימים הייתה מגמה נפוצה לעברת שמות משפחה. מגמה של לחץ ציבורי שמקורו בהנהגה הציונית. לפיכך שמו העברי המנוקד של הצמח המדובר כיום ( לפי מילון האקדמיה העברית): אַהֲרוֹנְסוֹנְיַת פַקְטוֹרִי.
ובכל זאת מוזר שבוחרים לצמח חדש שמות משפחה של בני אדם. מילא, על שם מי שגילה את הצמח, אבל לא זה המצב במקרה זה. המגלה כינה את הצמח בשמם של אחרים. אם כך מדוע אייג שגילה את הצמח קרא לצמח בשמו של פקטורובסקי? הסיבה נובעת מכך שהקולגה שלו פקטרובסקי נפטר בגיל צעיר יחסית משחפת. לכן אייג החליט לקרוא על שמו מספר מינים חדשים שמצא. לא רק 'אהרונסוניית פקטורובסקי' ברשימה, אלא גם למשל צמח נוסף בשם 'פקטורובסקיית אשרסון' או על פי האקדמיה ללשון עברית - פקטורית אשרסון. גם הוא צמח המותאם לחיים בתנאי מדבר יהודה, בשל עליו הבשרניים אוגרי מים (סוקולנטים). אם כי הצמח הזה נפוץ וגדל באזורים רבים אחרים ברחבי הארץ, בין ינואר למרץ:
פקטורובסקיית (פקטורית) אשרסון
גם אהרונסוניית פקטורובסקי (פקטורי) היא צמח מדברי שאינו מוגבל רק למדבר יהודה. ניתן למוצאו גם בצפון, במרכז ובדרום הנגב. במכתשים, בערבה ובהרי אילת.
ועוד קצת רכילות מדעית היסטורית מעניינת:
מתן השמות האלו לצמחים ארץ ישראלים הרגיזה מאוד בוטנאים כמו הזוג חנה ואפרים הראובני, שהיו מראשי הגישה של זיהוי הצומח של ארץ ישראל על ידי שילוב הבוטניקה כחלק מהתרבות היהודית ההסטורית. כלומר, גישתם הייתה זיהוי צמחים של ארץ ישראל ברוח המקרא והתלמוד.
הראובנים ייסדו בקמפוס האוניברסיטה בהר הצופים גן בוטני ומוזיאון אוספים מיובשים ומצויירים של צמחי ארץ ישראל מימי המקרא והתלמוד. לאחר 1948, כאשר קמפוס הר הצופים נשאר כמובלעת ישראלית מבודדת בשטח ירדני - נזנח הגן הבוטני והאוספים של הראובני הוברחו לתחומי ישראל על ידי השיירות שהחליפו אחת לשבועיים את כוח השיטור הישראלי ששהה במקום עד למלחמת ששת הימים והחייאת הקמפוס של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. כמתגורר בקרבת המקום ההיסטורי הזה ונוהג לבקרו מדי פעם, אני ממליץ על ביקור בגן הבוטני בהר הצופים. בטעימות מהגן תוכלו לצפות בסרטון הקצר הבא:
הגן הבוטני האוניברסיטאי בהר הצופים *
לאחר השלמת ההברחות של האוספים של הראובני, הוא רצה להקים מוזיאון צמחי ארץ ישראל מימי המקרא והתלמוד. אבל הדבר לא הסתייע בידי הראובני שלא השתייך לקליקה הבוטנאית השלטת של אייג ו'דור הצעירים' כמו הפרופסורים זוהרי ונעמי פיינברון. האחרונים דחו את הפרוייקט של הראובני בטיעון שמיון הצמחים שלו אינו עומד בקריטריונים בוטניים מדעיים טהורים. הם סברו שהאוספים של הראובני אינם ראויים להיות מוצגים במוזיאון מדעי, אלא במוזיאון ליהדות.
המאבקים האלה יצרו אז נתק בין 'הבוטניקה העברית' אותה ייצגו הראובנים, לבין 'הבוטניקה הטהורה' של הזרם המרכזי. נתק זה בודד מצד אחד את הראובנים ומצד שני הוא הוביל לחלק ניכר מאוצר השמות האנטי-פופולרי בעולם הצומח העברי, הכולל שמות כמו "אהרונסוניית פקטורובסקי".
הזוג ראובני לא הצליח לחדש מוזיאון בוטאני-מקראי כפי שהיה בהר הצופים לפני פרוץ מלחמת השיחרור. אבל לזוג נולד בן בשם נֹגה. בימינו נשמע מוזר לקרוא לבן בשם שנפוץ היום בקרב בנות. אבל נגה הזה הצליח במקום שבו נכשלו הוריו. הוא זה שייסד את פארק שמורת נאות קדומים שליד העיר מודיעין. ונחזור לצמח אהרונסוניית פקטורובסקי שפתח את הפוסט. הצמחים מסווגים למשפחות. וצמח זה שייך למשפחת צמחים גדולה, שמכונה משפחת המורכבים. בני משפחה מוכרים הם החרצית והסביון. טעות נפוצה היא מה שאנחנו מכנים פרח. כל 'פרח' של החרצית הוא למעשה תפרחת של פרחים (או קרקפת בעגה מקצועית) - כלומר, אוסף של עשרות פרחים קטנים בכפיפה אחת ולא פרח בודד. בשל מורכבות התפרחות, כל הצמחים מהסוג הזה שייכים למשפחת המורכבים. לתפרחת החרצית המוכרת יש שני סוגי פרחים. פרחים צינוריים שנראים כמו צינורות קטנים - במרכז התפרחת. ואילו בהיקף פרחים לשוניים שנראים כמו לשונות.
המיוחד באהרונסוניית פקטורובסקי הוא שיש לה רק קרקפת של פרחים צינוריים בלבד.
אם כך, שאלה לגיטימית היא מדוע אהרונסוניית פקטורובסקי נטולה פרחים לשוניים כמו אצל מרבית בני משפחתה. התשובה לכך קשורה להתאמתה לתנאי מדבר וגידול בתנאי יובש, ומיעוט גשמים.
לאהרונסונית פקטורובסקי יש גבעולים ארוכים חשופי עלים ומעט עלעלים קטנטנים - כדי למנוע אידוי ואובדן מים יקרים דרך עלוות העלים. באותה מידה אין לה גם צורך לבזבז אנרגיה על פרחים לשוניים. צמצום שטח הפנים של העלים ועלי הכותרת חוסך כאמור באידוי ואיבוד מים דרך העלים ועלי הכותרת הלשוניים. כלומר, זוהי התאמה לגידול בתנאי מדבר צחיחים.
לאהרונסוניית פקטורטובסקי פרחים (בעלי מבנה דמוי צינור) זיכריים ונקביים באותו צמח. לכן ההאבקה וההפריה לייצירת זרעים אינה דורשת תיווך של חרקים כמו דבורים שאינם דיירים של המדבר. זו סיבה נוספת לכך שאהרונסוניית פקטורובסקי איננה זקוקה לפרחים הלשוניים. שבדרך כלל הם אלה שמושכים אליהם את הדבורים.
ובכלל, המנגנונים השונים והמגוונים המתאימים צמחים למדבר הוא כבר פרק מרתק בפני עצמו ונושא לפוסט נפרד בעתיד.
מקווה שפוסט זה עושה חשק לצאת בסופ"ש הקרוב לטיול במדבר יהודה, ולצפות בפריחה האביבית המשגעת. מסלולי טיולים בשפע תוכלו למצוא בגוגל. רק עשו לי טובה ושמרו על כללי בטיחות בטיול במדבר. הצטיידו במלאי מספיק של מים ואנא אל תרדו מהשבילים המסומנים. שלא תהיו כמו אותם אלו שנדרש לחלצם (אם נשאר מה לחלץ, או חילוץ של אברים שבורים) במבצע הרואי של יחידת חילוץ ומסוק. כמובן לצאת בכיסוי ראש ובלבוש מתאים - כעת במדבר הימים חמים והלילות קרים.
מקריאה כאן קשה שלא להבחין שאני חובב טיולי מדבר, ומדבר יהודה במיוחד. למדבר יהודה גם עולם חי ייחודי ואין מרתק ומהנה יותר מלצפות במשפחת יעלים ושפני סלע. אם יתמזל מזלכם, גם קרקלים מקסימים. והפעם אסתפק בשיר האווירה זה - חוויה אישית במדבר.
לסיום, לשטוף את העיניים בפריחות להנאתכם במדבר יהודה ובנגב:
כן, כדאי לצאת עכשיו באביב לטייל במדבר. לראות, לשמוע, לטעום ולהריח. _______ * מרבית המטיילים בירושלים מכירים ומבקרים בגן הבוטני של האוניברסיטה העברית, שליד קמפוס גבעת רם. אך לא רבים מכירים ומבקרים בגן הבוטני הראשון והישן שליד קמפוס הר הצופים. הגן הבוטני בהר הצופים משתרע על שטח קטן יותר מאחיו, אך הוא עולם ומלואו - שילוב של צמחי ארץ ישראל (כולל אלה שעל סף הכחדה) והיסטוריה. לכן מומלץ לשלב ולערוך ביקור בו עם המשפחה, לפני הירידה למדבר יהודה. למידע ושעות פתיחה כאן. אפשר לשלב גם ביקור בגן הבוטני שבהר הצופים לאחר או לפני קונצרט וסיור בכנסית אוגוסטה ויקטוריה הסמוכה. לפרטים כאן. בין לבין אפשר לשלב גם ביקור קצר בחלקת קבורה עתיקה, באמפי-תיאטרון ובשני המצפים המרהיבים שבשטח הקמפוס בהר הצופים - המצפה המערבי לעבר נוף פנורמי של ירושלים העתיקה והחדשה והמצפה המזרחי, לעבר הנוף המרהיב בואך מדבר יהודה.
כדאי גם לערוך ביקור קצר בבית הקברות הצבאי הבריטי הסמוך לבית החולים הדסה הר הצופים, שאותו מתחזקת לתפארת ממשלת בריטניה. בבית הקברות הזה נטמנו גם חיילי הוד מלכותה היהודים. בגללם כל המצבות פונות לכיוון מזרח. כי הרי אי אפשר להפלות רק את מצבות היהודים. קבר צבאי זה קבר צבאי ובבתי קברות צבאיים חייבים להיות אחידות וסדר. הקצה הדרומי של בית הקברות הבריטי סימן גם את גבול המובלעת הישראלית בשטח ירדן דאז. בקצה בית הקברות עברה גדר תיל שהפרידה בין המובלעת לשטח ההפקר שבידי האו"ם. שטח הפקר שבו ממוקמים כיום מעונות הסטודנטים בהר הצופים.
* ארס פואטיקה (מלטינית ars poetica - 'אמנות השירה') . שירה ארס פואטית היא שירה העוסקת בעצמה ומכונה גם 'שירה בראי עצמה'. הפוסט מוקדש למורה לספרות ולמחנכת היקרה בתיכון, שרה זיו, שנטעה בי אהבה לספרות ולשפה העברית.
בעקבות ההתעניינות הרבה בפוסט האביבי הזה משבוע שעבר, אני מביא כאן פוסט נוסף. נלמד עוד על צמחי בר ותרומתם לגסטרונומיה. קטיף צמחי בר מהנה ומרגיע ובמיוחד כאשר צמחים עונתיים נפוצים שימושיים וטובים למאכל. הם בהחלט יכולים לקבל מקום של כבוד ולשדרג את האוכל המוגש על שולחנכם. בפוסט אביא להנאתכם מתכונים נוספים מצמחי חרדל השדה, חלמית גדולה (חובייזה) וחמציץ נטוי - שהם שלושה צמחים נפוצים בעונה זו ברחבי הארץ. סוף שבוע נאה מצפה לנו, אז צאו לשדות בקרבת מגוריכם. לא חייבים להרחיק לנדוד, אבל כדאי לשמור על מספר כללים.
אתחיל בכללים וטיפים שיש להקפיד בקטיף וליקוט צמחי בר לאכילה:
1. כאמור אפשר לצאת לשדה או לחורש הקרוב לבית (לא חייבים לנסוע רחוק) וללקט בכל עונה צמחי בר הראויים לאכילה בפני עצמם, או לשלבם במאכלים ובקינוחים שונים. בכל עונה הצמחים שלה. זה מה שעשו אבותינו הקדמונים, לפני עידן החקלאות והביות. הגברים יצאו לצייד ואילו הנשים והילדים היו מלקטים שורשים וחלקי צמחים שונים הראויים למאכל. הגברים הביאו את החלבון והשומן לצלחת ושאר המשפחה דאגה ללקט את הפחמימות בשורשים, בירק ובפירות הבר. בארצנו מצאו הבוטנאים גם את אם החיטה - זן חיטת הבר הקדומה שממנה תרבתו את החיטה המסחרית. החיטה המסחרית שמניפולציות גנטיות העלו פלאים את כמות הגלוטן בה.
2. חובה להימנע מקטיף צמחים באזורי בנייה, צידי דרכים וכבישים. הצמחים האלה נגועים בלכלוך ופיח! אז אנא, התרחקו מעט לתוך השדות והחורשים, שם תוכלו לקטוף צמחים רעננים. אל תקטפו צמחים בשולי שדות חקלאיים – הם עשויים להיות מרוססים בחומרי הדברה. מספיק אנחנו אוכלים חומרי הדברה בירקות ובפירות שמוכרים במרכולים (אם לא מסירים את הקליפה ואם לא משרים אותם במי סבון במשך 20 דקות (לא יותר!) לפני ששוטפים אותם במי ברז. גם בקניה של ירקות ופירות 'אורגניים' - אין באמת ביטחון שהם באמת נקיים מחומרי הדברה. כבר נתקלתי בחנויות טבע אורגניים בפירות יבשים מסוכרים (עם תוספת סוכר תעשיתי) והכי גרוע - כאלה שמכילים סולפיטים כחומרים משמרים. אבל לכך אקדיש פוסט נפרד.
3. לא לקטוף צמחים שלא מזהים במאת האחוזים. טעות בזיהוי, עלולה להסתיים בהרעלה קשה , בנזקים בלתי הפיכים ואפילו במוות. למזלנו, לרוב הצמחים הרעילים יש טעם רע או מר, ובכל זאת רצוי להצטייד במגדיר צמחים כלשהו. אני יוצא לטיולים עם מגדיר צמחים מקצועי, של פרופ' זהרי - רכש מתקופת לימודי בתיכון במגמה הביולוגית. השימוש במגדיר הזה דורש ידע וקשה לשימוש הדיוטות בוטניים . מצער שכיום כבר לא מלמדים יותר להגדיר צמחים בתוכנית הלימודים של 5 יחידות בביולוגיה וחבל. אבל כיום יש לפחות מספר ספרים מצוינים עם תמונות צבעוניות מזהות, שניתן לרכוש ברשתות הספרים: ביניהם ספרים הממיינים צמחים נפוצים לפי עונות השנה, או לפי צבעים, או לפי אזורי טיול. אני מאוד ממליץ לכל משפחה חובבת טיולים לרכוש ספר כזה. יש גם ספר נחמד שמביא סיפור אגדה לכל פרח - להנאת הילדים וההורים.
4. יש להקפיד על קטיף הצמח הרצוי בלבד, ללא תוספות של צמחים צמודים, שכן הם עשוים להיות רעילים או בעלי טעם רע. מסיבות אלו, אין לאפשר קטיף לילדים ללא השגחה!
5. חלק מצמחי ארצנו הם צמחים מוגנים האסורים בקטיפה. לצערי, ישנם פורעי חוק, הקוטפים צמחים מוגנים, למטרות מכירת זרעי ופירות מאכל, או להכנת תבלינים. פקחי החברה להגנת הטבע מסתובבים במקומות בהם פורחים צמחים כאלה. מי שנתפס ישלם קנס כספי רציני ואפילו עשוי לעמוד לדין. אבל לידיעה, החברה להגנת הטבע מוכרת למשתלות זרעים ופקעות שהם מצילים מאזורי בנייה. לכן, אפשר לרכוש צמחים מוגנים כאלה במשתלות מובחרות. נא לבדוק שבעציץ או באריזות של פקעות טבוע הסמל הזה של החברה להגנת הטבע:
בגינה שלנו צומחות כל חורף רקפות בר מפקעות שנרכשו מהחברה להגנת הטבע. יפות הן בעיניי מהרקפות התרבותיות הפומפוזיות.
6. מומלץ להצטייד בשקיות ניילון כדי לשמור על טריות קטיף הצמחים. יש להקפיד שכל צמח ישמר בשקית משלו. אפשר להרטיב מעט את תוך השקית במים ולשפוך את העודף. שקית לחה כזו תשמור על הלחות ועל טריות הצמחים עד לשימושם במטבח.
ולאחר שכולנו מקפידים על כללי הזהירות, נפנה כעת למספר מתכונים טעימים מצמחי בר. בםוסט מובאים המתכונים הבאים: 1. הכנת ממרח חרדל ביתי מחרדל השדה 2. לאבּנֶה עם עלי חרדל הבר 3. קציצות אפויות של בקר וחרדל הבר 4. תבשיל חלמית (חובייזה) - מתאים לטבעוניים 5. עלי חובייזה ממולאים בבורגול ועדשים - מעולה לטבעוניים אוכלי דבש, עשיר בחלבון 6. קציצות חובייזה - מתאים לטבעוניים 7. מרק חובייזה - מתאים לטבעוניים
8. מרק חמיצה (בורשט ירוק) מרענן מחמציץ נטוי
***
1. הכנת ממרח חרדל ביתי, מצמח חרדל השדה
שם הצמח :חרדל השדה (הפרחים צהובים)
כדי לוודא זיהוי, קטפו פרח או שנים, תטעמו בזהירות עלה או פרח ותחושו את הטעם החרדלי.
בית גידל: בשולי שדות ובגינות עזובות
חלקים אכילים: הפרחים, העלים ותרמילי הזרעים
בגבעולי הצמח תרמילי זרעים התרמילים המחודדים מכילים זרעים
את החרדל המסורתי מכינים מזרעי חרדל שמוציאים מתרמילי החרדל לאחר שהתייבשו. כשמניחים אותם על מחבת חמה הם מתבקעים והזרעים מתפזרים. מנפים את הזרעים מן התרמילים המבוקעים.
לרבע כוס זרעים יבשים מוסיפים מים מינרלים, מתפיחים ללילה ומסננים. אותם מוסיפים למתכון הבא.
למי שאין סבלנות קיימת אפשרות שנייה, מהירה וקלה יותר (אם כי החריפות פחותה): להשתמש בפרחים ובתרמילים הטריים היישר מקטיף הצמחים בעונת הפריחה באביב.
החומרים
אפשרות א': 1/4 כוס זרעים יבשים מותפחים לפי המתואר למעלה.
או אפשרות ב': 2 כוסות פרחים צהובים (יחד עם הגבעולים הדקים המחברים אותם לגבעול הראשי)
1 כוס תרמילי זרעים טריים (מומלץ לבחור בתרמילים הנראים גדולים ותפוחים יותר) 2 כפות חומץ בן יין (אפשר כף אחת של חומץ בן יין וכף חומץ בלסמי) 2 שיני שום. 1 כף דבש (או סוכר חום) 1 כף קורנפלור 2 כפות שמן זית 1 כפית פלפל לבן 1 כפית כורכום 1/2 כפית מלח
אופן ההכנה
1. מוסיפים לבלנדר את כל החומרים ומפעילים ל 3 דקות, או עד שמתקבלת עיסה אחידה. * אם יוצא רטוב מדי מוסיפים מעט קורנפלור. אם העיסה קשה מדי מוסיפים מעט מים. 2. מכניסים לצנצנת זכוכית (של ריבות וכדומה) נקייה ומעוקרת (עם מים רותחים), סוגרים במכסה ומכניסים למקרר.
החרדל מוכן לאחר שבועיים במקרר.
2. מתכון לבּנֶה עם עלי חרדל
החומרים
צרור עלי חרדל השדה (לא חשוב הדיוק, ככל המרבה הטעם יהיה יותר חרדלי) לבנה איכותית (עדיף מחלב עיזים או כבשים) שמן זית אופן ההכנה
קוצצים את עלי החרדל דק דק מוסיפים את העלים הקצוצים ללבנה ומערבבים היטב מתבלים בשמן זית ומגישים.
3. מתכון קציצות אפויות של בשר בקר ועלי חרדל החומרים
צרור עלי חרדל השדה 500 גרם בשר בקר טחון (אני מעדיף דל שומן, אפשר להחליף ב - 600 גרם בשר עוף או הודו טחונים) 2 ביצים 1 בצל קצוץ 1/2 כוס פרורי לחם 1 כף שמן זית מלח ופלפל לפי הטעם
אופן ההכנה
1. מחממים את התנור לחום של 180 מעלות. 2. חולטים את צרור עלי חרדל השדה במים רותחים כשלוש דקות, מסננים את המים ומקררים. 3. סוחטים בידיים את העלים מהמים שנותרו בהם. 4. קוצצים את העלים דק ומערבבים היטב בקערה עם שאר החומרים. 5. משמנים קלות תבנית במעט שמן זית או פורסים נייר אפייה על התבנית. 6. מרטיבים ידיים ויוצרים מהתערובת קציצות. 7. מניחים את הקציצות על התבנית המשומנת ואופים בתנור כ- 40 דקות.
מתכונים מצמח החלמית (חובייזה)
החלמית מכונה גם לָחְמית, לחם ערבי או בשמה הערבי – חובֶּיזָה. החלקים האכילים הם העלים, הגבעולים והפירות. פרי החוביזה נראה כמו עוגה קטנה ועגולה המחולקת לפרוסות. פירוש השם בערבית 'לחם'. שמה המדעי של החוביזה הוא חלמית גדולה. החוביזה הייתה מרכיב חשוב בתפריט הירושלמי בתקופת המצור במלחמת העצמאות.
גם כיום, ערביות ארץ ישראל מלקטות ומעמיסות שקים של עלי חוביזה, המהווים חלק מכובד מתפריט המזון שלהן. עלי חוביזה מצויים בשדותינו מסוף דצמבר ועד סוף אפריל.לאחר מכן העלים הצהובים הופכים ליבשושיים ומרקמם גס ולא נעים. כאמור לעיל,כדאי להרחיק אל חיק הטבע ולקטוף עלים הצומחים באזור נקי מאבק בנייה, כלי רכב מזהמים. עלי החוביזה הם תחליף מצוין לעלי תרד בכל סוגי המתכונים.
ערך תזונתי: החוביזה עשירה בויטמין A. פי 12 מהגזר! בפולקלור העממי, החלמית נחשבת לאחד מצמחי המרפא של ארץ ישראל. ברפואה העממית כל חלקי הצמח מכילים ריר מחטא שיעיל כנגד שיעול, פצעים, כוויות וטוב לחפיפת הראש והשיער. מי הפנים מרעננים ומחדשים את העור.
רפואה עממית: חליטה של 2 כפיות עלים/פרחים/פירות, טריים או יבשים, לכוס מים רותחים, (הנלגמת חמה או קרה) משמשת ברפואה העממית להקל במקרים של עצירות, כאבי בטן, שיעול ובצקת. לפי הפולקלור אפשר להכין מהחליטה גם רטייה המקלה במקרים של עקיצות חרקים, צריבת סרפד, דלקות בעור או סביב הציפורן.
לא להגזים באכילת החלמית (החוביזה) , אלא במידה! חלמית הגדלה באדמות עשירות בחנקן עשויה להכיל כמות גדולה של ניטראטים, המסוכנים בעיקר לתינוקות ולילדים. חשיפה קבועה לניטראטים בכלל עלולה לגרום גם לסרטן. לכן, כדברי הרמב"ם, לא לחשוש אך לאכול הכול במידה.
4. מתכון תבשיל חוביזה
חומרים
750 גרם חוביזה קצוצה ( עלים וגבעולים) 3 כפות שמן זית 2 בצלים, קצוצים דק 4 שיני שום, פרוסות דק 1/2 כוס מים
רבע כוס טחינה מוכנה (אפשר להכין כמות זו מטחינה גולמית רגילה או אורגנית) מלח ופלפל שחור לפי הטעם
אופן ההכנה
1. מזהיבים את הבצל במחבת עם שמן זית. מוסיפים את השום והחוביזה ומטגנים מעט, תוך ערבוב. 2. מוסיפים את מים ומבשלים כרבע שעה, מעל להבה נמוכה. 3. מתבלים במלח ופלפל, ומגישים חם עם מעט טחינה מעל ופלח לימון בצד.
5. מתכון עלי חוביזה ממולאים בבורגול ועדשים
החומרים
1 כוס עדשים אדומות או ירוקות 1 כוס וחצי בורגול עבה 2 כוסות מים 1 כף דבש מלח ופלפל לפי הטעם עלי חוביזה קטופים ושטופים למילוי (כמו עלי גפן) חצי לימון
אופן ההכנה
1. מבשלים את העדשים עד שמתרככות. 2. מורידים מהאש, מוסיפים את הבורגול, מכסים ומחכים עד שהבורגול סופג את כל הנוזלים (בערך 15 דקות). בשלב הזה ניתן להוסיף מים חמים או בורגול לתערובת כדי שתהיה סמיכה במידה הנכונה למילוי. 3. אחרי שהבורגול ספג את כל הנוזלים, מתבלים במלח פלפל ודבש ומערבבים. 4. בסיר נפרד חולטים כ- 5 דקות את העלים הטריים למילוי, מוציאים מהמים, מסננים ומקררים. 5. ממלאים את העלים בתערובת המילוי, מגלגלים ומניחים במחבת. 6. סוחטים את לימון מעל הממולאים, מוסיפים למחבת מעט שמן זית ומחממים כ- 5 דקות על להבה גבוהה
6. מתכון קציצות חוביזה
חומרים
4 כוסות חוביזה קצוצה (עלים וגבעולים) 4 כפות פירורי לחם 2 בצל קצוץ – לטגן קלות בכף שמן זית בכבישה קרה 2 ביצים 4 שיני שום קצוצות 1/2 כפית מלח 1/4 כפית פלפל שחור גרוס דק
אופן ההכנה
1. את החוביזה הקצוצה חולטים 5 דקות במים רותחים, מסננים, מקררים וסוחטים. ואת הנוזל שומרים למרק! 2. מערבבים את כל החומרים לעיסה, משמנים את הידיים בשמן זית, יוצרים קציצות ומניחים בתבנית רחבה משומנת קלות בשמן זית, או על גבי נייר אפייה. 3. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני 180 מעלות במשך 40 דקות – עד להזהבה של הקציצות.
*במקום אפייה אפשר לטגן קלות בשמן זית.
7. מתכון מרק חוביזה
המרק מכיל ויטמינים, מינרלים, חלבון ופחמימות ומהווה ארוחה שלמה ומזינה.
חומרים
המים שבושלה בהם החוביזה מהמתכון הקודם 1/2 כוס עדשים אדומות או ירוקות (רצוי להשרות ללילה במים) 2 גזרים קלופים ופרוסים 1 בטטה קלופה קצוצה לקוביות 1 תפוח אדמה קלוף בינוני 3 עגבניות קצוצות 3 מקלות סלרי – פרוסים 2 שיני שום קצוצות 2 גבעולי תימין קצוץ (אפשר חצי כפית תבלין תימין מיובש) 2 עלי מרווה קרועים (למי שמתקשה למצוא בשדה, אפשר לקנות שתיל במשתלה ולגדל בבית בערוגה או בעציץ - מצוין גם לחליטות תה). 1/2 כפית מלח בישול
מרווה
אופן הכנה
1. מביאים את ציר מי הבישול של החוביזה מהמתכון הקודם לרתיחה. 2. מוסיפים את שאר המרכיבים ומערבבים. 3. מבשלים על אש בינונית כ- 50-45 דקות בסיר סגור ולערבב מידי פעם..
8. מתכון מרק חמיצה (בורשט) ירוק מחמציצים
מרק חמיצה ירוק קלאסי מכינים מצמח אחר, שנקרא על ידי הטבחים בטעות "חמציץ", אך למעשה שמו האמיתי של הצמח הוא חומעה. אנחנו נכין כאן חמיצה מהצמח חמציץ נטוי הנפוץ ברחבי הארץ בשדות ובשולי גינות.
מהחמציץ האמיתי, הנראה בתמונה ושמו המדעי חמציץ נטוי, מפיקים בתעשיה גם חומצה אוקסאלית שהיא מרכיב של מלח לימון.
המתכון המובא כאן למרק חמיצה עשוי מחמציץ שדה (נטוי) אמיתי.
חומרים
חופן גדול של גבעולי חמציצים בשרניים - מומלצים הגבעולים שעליהם צומח הפרח, אך לקטום/ לקצץ את הפרחים) 2 בצלים קצוצים 2 שיני שום מעוכות 2 כפות שמן זית 4 כוסות ציר מרק עוף או מרק ירקות צלול
(או לחלופין למרות ששפים לא אוהבים את זה - 4 כוסות מים ו-4 כפות אבקת מרק) 2 כפות גדושות שמנת חמוצה או יוגורט 1 כפית פלפל שחור גרוס
אופן ההכנה
1. מטגנים בסיר את הבצל בשמן זית עד שהוא מזהיב. 2. מוסיפים את השום ואחרי 1/2 דקה מוסיפים את המרק ואת החמציץ הקצוץ. 3. מביאים לרתיחה, מתבלים ומבשלים כ-10 דקות באש בינונית. 4. מוסיפים את השמנת/יוגורט בוחשים היטב ומבשלים עוד דקה יחד (לא יותר, כי אז השמנת/יוגורט יתגבנו ויצרו גושים לא אחידים). 5. מגישים חם או קר.
