פינת ההודעות


כיצד מגיבים בבלוג - מדריך קצר ופשוט

בקישור כאן


מדוע כדאי להרשם כמנוי?

כך תוכלו להכנס מחשבון המייל שלכם ולצפות בזמן אמת ולעד

בפוסטים שוּשוּ שניתנים לצפיה כאן לזמן מוגבל בלבד!



הושקה סדרה חדשה - הרגלי אכילה והפרעות אכילה.


לסדרות ניתן להיכנס ממסגרת 'דפי מפתח וסדרות' בשוליים הימניים.

הסדרות הבאות: א. חלומות, ב. חינוך ילדים, ג. הנדסה גנטית.


הבהרה

הפוסטים נסגרים לדיון (תגובות) לאחר 30 יום למניעת פעילות רובוטים. עמכם הסליחה. ניתן ליצור קשר בתיבת המסרים בשוליים הימניים.


יום שישי, 29 באפריל 2016

מה לי ולמימונה?


המימונה שהייתה בעבר חג של העדות הצפון אפריקאיות, הפכה כמעט לחג לאומי.

למעשה רבים לא יודעים שמקורו של החג הזה הוא פגני (עבודת אלילים ושדים). חגיגת המימונה של יהודי מרוקו נועדה מלכתחילה לפייס 
שֵׁדַת מַזָּל מקומית ולא היו בה כל מרכיבים דתיים. יסלחו לי אחי יוצאי מרוקו, כל הפרשנויות החדשות הנלוות לחג הזה (כמו למשל לזכרו של רבי מימון) הן המצאות.






כאמור בכתבה שבקישור, שולחן המימונה מעיד על מקורו האמיתי של החג. הוא אינו ערוך לארוחה משפחתית חגיגית טיפוסית ממגוון תבשילי המטבח המרוקאי המצוין. אלא, שולחן המימונה כולל אוסף של סמלים: דג חי בתוך קערת מים, חמישה תרמילי פול ירוק בבצק, חמישה תמרים, חמישה צמידי זהב בתוך קערת בצק, חמש טביעות אצבעות עמוקות באותו בצק, חמש מטבעות כסף, חמישה תכשיטי זהב או כסף, תכשיט בצורת כף יד, דברי מתיקה, חלב וחמאה, קמח לבן, שמרים, דבש, מיני ריבה, גוש סוכר, שיבולי חיטה, צמחים ירוקים, עלי תאנה, פרחים וירק מן השדה. כל אחד ממרכיבים אלה אמור לסמל שפע, פוריות, מזל, ברכה ואושר. אף הברכה המסורתית מותאמת לסמלים אלה: "תרבחו ותסעדו", שמשמעותה: "תצליחו ושיתמזל מזלכם".

ואם אתם עדיין לא מאמינים לכתוב לעיל, קראו את כתבתו המדעית של ד"ר יגאל בןנון, שהוא עצמו יהודי יוצא מרוקו.





ד"ר יגאל בןנון


והמופלטות? יסלחו לי בני העדה. גודש  סוכר ושומן כזה אינו כלול אפילו בתפריט החטאים שלי.


אז שכל אחד יחגוג בכיף איזה חג שהוא רוצה. אבל אני לא יהודי ממוצא מרוקאי, אני לא סוגד לשדים ואני לא פוליטיקאי, חבר כנסת או שר. אז מה לי ולמימונה?

יהודי כורדיסטן חוגגים חג דומה - את הסהרנה. מדוע הוא לא הפך לחג לאומי?




תרבחו ותסעדו.



יום שני, 25 באפריל 2016

הו אלוהי הטבע, אלוהי כל חי / מי הריבון?



הו אלוהי הטבע, אלוהי כל חי (והגדת לבנך) *

* סיפור שהיה, כך היה:


בפארק העירוני מֵי אגם רוגעים
מיני בעלי כּנף, בנחת שם שטים
לפתע מהוּמה, כּיתת בנים פורצת
מאחוריה, על המִדְרֶכֶת
מִשְׂתָּרֵךְ לו לאיטו - 
מוֹרם, רבּם ומחנכם.
רעש, געש מהוּמה, 
מְצַוְּחִים הנערים
והרבּי - 
מתיישב על הספסל, 
מעיין בדף גמרא.


והנערים בּלי דרך ארץ, 
צועקים ומשחיתים
שקיות אוכל, מיני טינופת 
לאגם הם משליכים
זה מצא לו צב מִשחק
מתחרה עם חברו, מי מהם אוֹתוֹ
רחוק יותר יבעט
האם יש פה אלוהים? 
הו אלוֹהֵי הטבע, אלוֹהֵי כל חי
מעונשם של אֵלֶה, 
רַבָּם עדיין לא פּטוּר, אהה
יושב לו המחנך - 
מעיין בדף גמרא.


ולפתע קם לו נער, אל המַדְגֵּרָה –
חיש הוא מתגנב
על ביציה אימא אווזה דוגרת, 
גם האבא קצת עוזר
אץ הנער אותם מפריח, 
על הביצים קופץ, שובר
קליפות, חלקי עוּבָּר, חלמון, לרוב -
בשצף קצף, מפזר שם שייגץ רַע
ומורו הרבּי, פֵּאוֹתיו הוא מְגַלְגֵּל  
מעיין בדף גמרא.


רואה זאת סַב זָקֵן בפארק.
צועק, זועק הוא אל הנער, 
איך זה לא תֵּבוֹשׁ?
מְרַצֵּחַ בּרוּאֵי אל, 
כיצד כִּיפָּה תַּחְבּוֹשׁ?
רודף, מֵניף הסַב את הַמַקֵּל,
מַעֲשֵׂי הנער מְסַכֵּל
רעש מהומה בפארק, מעשֵי שטן.
רע ומר שם, רע
והרבּי, אוי לרבּי, 
מעיין בדף גמרא.


אם יש פּה אלוהים 
הו אלוֹהֵי הטבע, אלוהֵי כל חי,
בבוא היום נשמת הרבי אליו תגיע

אל הרבּי יתבּוֹנן כּלִמְרַצֵּחַ, 
שחינך שם דּוֹר קְלוֹקֵל
האם יִדּוֹן אותו האֵל?
ואולי, אם שם בִּכלל נמצא,
יָחוֹן אותו האֵל, 
בשל 
קריאה בּדף גמרא.





מיהו הריבון?

ערב פסח, הבית מתמלא בעשן 
מה נשתנה מכל הלילות?
שבכל פארק, 
בכל פינת רחוב  
מעשנות קרחות מפויחות.

שבכל הלילות 
מבעירים תחנות
והלילה הזה, במאה שערים
בורות חמץ בכביש מעשנים
כי לא נורא, אחרי החג
ימלא בַּרְקַת הבורות באספלט
בניר ייסלל שם כביש חדש.

ובחול המועד, הבית מתמלא עשן
מה נשתנה מכל הלילות?
שאללה סובל מבעיות שמיעה
רמקול המואזין מגביר עצמה
בכפר מבעירים בעוז חמץ וצמיגים
כמו בכל ימות השנה
כי הפועלים של בַּרְקַת והמשטרה 
מפחדים לפנות שם אשפה.

ובבימת העירייה מכריז ראש העיר בגאון
בעיר, בכפר, במאה שערים -
ירושלים מאוחדת באוֹן 
אני, אני הריבון.





יום שבת, 23 באפריל 2016

השנה חירות בחג החירות


ליל הסדר, אני בן שש. הורי ניצולי שואה. אבי יושב בראש שולחן קטן במטבח, כיפה שחורה לראשו קורא בהגדה. אין צורך בשולחן הזכוכית לשמונה אנשים בסלון. אנחנו רק חמישה סועדים. אמא, אבא, אני, אחותי בת השנתיים וגבריאל. גבריאל עבד בעבודה של אבא והוא הוזמן כדי שלא יהיה לבד בחג. לגבריאל אין משפחה מלבד גרושתו ניצולת ניסויי דוקטור מנגלה באושוויץ. והבת היחידה נילי שנולדה להם, נשארה בחזקת גבריאל. בית המשפט פסק לו משמורת עליה בשל נבצרות פסיכיאטרית של האם לגידול ילדים. בין אשפוז לאשפוז בשלוותה, בפסח ההוא נילי הובאה לארח חברה לאימא שלה. גבריאל עצמו גם הוא ניצול שואה. אף לא אחד מבני משפחתו שרד מלבדו.

בכל ילדותי  אף פעם לא חגגנו ליל סדר יותר משישה אנשים. פשוט לא היו יותר כדי לחגוג. להורי לא הייתה בימים ההם מכונית. אבא שכיר באגד, עדיין לא חבר, אימא עקרת בית. כמו רבים אחרים היינו תלויים בחסדי התחבורה הציבורית כדי לבקר שרידי משפחה שנותרה לנו. כדי לחגוג עם מי מהם בחג, הברירה היחידה לנסוע לפני כניסת החג ולהישאר ללינה עד לאחרי החג. אף פעם לא חגגנו ליל סדר ושאר מועדים עם אחותו של אבא ושני בני דודי. אחותו של אבא הייתה נשואה לבן יחיד לניצולי שואה, ששיכלו את אחיו במלחמת העצמאות. הם חגגו תמיד בבית של ההורים השכולים, שהתעלמו לחלוטין ממשפחתנו. ובכלל לא פשוט היה לחיות עם ההורים השכולים האלה, שמדי פעם היו מטיחים בנם החי "מדוע שכלנו דווקא את אחיך ולא אותך"?

לילות סדר יחידים שחגגנו בילדותי מחוץ לביתנו היו בבית דודתה של אימא. ניצולת שואה שבעלה ובנה בן השלוש נרצחו. לא היו לה ילדים מנישואיה עם בעלה השני, שגם לו נרצחו אשתו הראשונה ושבעת ילדיו בשואה. נסענו אליהם לבני ברק  בשלושה אוטובוסים לפני כניסת החג. חגגנו אצלם ליל סדר שישה אנשים. אבא הזהיר אותי שלא אבקש מהדוד יותר מעשרים לירות אפיקומן, כי הוא קמצן. וקיים בי החשד שאבא החזיר לו את האפיקומן לאחר החג, לפני שחזרנו בשלושה אוטובוסים הביתה.

לאחר שנישאתי לזוגתי שגם הוריה יוצאי שואה, ערכנו מרבית לילות הסדר בביתנו. שולחן ליל הסדר כבר התארך. אנחנו עם הילדים ארבעה. שני זוגות הורים – ארבעה. אחי זוגתי ומשפחתו מנישואיו הראשונים – ארבעה. משפחת אחותי – חמישה. לפעמים שבעה יחד עם הורי בן זוגה. תשעה עשר אנשים, לכל היותר, היו בשבילי משפחה נורא גדולה.

בפסח זה הוזמנו לחגוג עם משפחת אחיה של זוגתי. סירבנו בנימוס . המשפחה שם התרחבה למה שנראה בעיניי כמספרים אסטרונומיים. בסעודת חג שם כיום מדובר בחמישה ילדים משני מחזורי נישואים. לכל אחד מהם בן בת זוג לפחות, ולחלק כבר ילדים משלהם ובן זוגה של האחת מביא גם את אימא שלו . ולזה מתווספת החמולה של זוגתו של גיסי -  שתי אחיות ואח. לכל אחד מהם שלושה ילדים, שלכל אחד מהם בני זוג ולחלקם כבר שני ילדים לפחות משלהם. יותר מידי אנשים בשבילנו להכיל במדורת השבט. כנראה לא הורגלנו או אומנו לשרוד משפחה כל כך גדולה.

בפסח הוזמנו גם לחגוג עם משפחת אחותי. גם כאן מדובר בשני הורי, אחותי ובן זוגה ושלושת ילדיהם. לשניים מהם בת זוג, לשלישי בת זוג ושתי בנות קטנות. ולבנזוג של אחותי אמא, אחות נשואה וארבעה ילדים. שלושה מהם נשואים וגם להם ילדים. וביחד איתנו אני כבר מתקשה לחשבן. גם את השבט הזה קשה לנו להכיל.

השנה זוגתי עמלה מיום חמישי בבישולים טעימים לחך. ליל סדר אצלנו עם הבן הבת והחתן. בליל הסדר הקודם הם חגגו עם הוריו. והשנה היה אפילו ספק אם יגיע החתן. כי לפני כשבוע וחצי אבא שלו אושפז בבית חולים בשל קוצר נשימה. הוא עבר צנתור לפתיחת סתימה של מאה אחוז באחד העורקים, הכליות קרסו ושבו לתפקד רגע לפני שכמעט חיברו אותו לדיאליזה. אבא שלו חשש להישאר בבית החולים ללא בני משפחה. היו לו חרדות. הוא מבית מרובה ילדים. מורגל למשפחה גדולה. רגע לבד וכבר יש לו חרדה. כל בני המשפחה ישבו לצידו במשמרות יום וליל.

ערב ליל הסדר השנה - על השולחן מונחים פאר בישוליה של זוגתי וערוכים שלוש צלחות. שתיים הוסרו בדקה התשעים. האבא של החתן שוחרר שעות אחדות לפני החג מבית החולים. על כן הזוג שינה את התוכניות כדי לחגוג איתם את ליל הסדר ואת שחרור האבא מבית החולים.

בשולחן החגיגי שלנו מסבים השנה חמישה – זוגתי, אני, הבן, ושני כלבים רעבים. חמישה סועדים כמו עם גבריאל בגיל שש. מסבים בליל סדר זה, בלי ההצגה של קריאת המחצית הראשונה של ההגדה.  בשולחן ארוחה טעימה נפלאה לחמישה. חג חירות אמיתי.


ונותר מזון למכביר למחרת בצהריים, לארוחה שאליה תצטרף הבת ואולי גם הבנזוג - אם תשחרר אותו המשפחה. מה לנו לשפוט משפחה שראשה חזר לחיים? אנחנו משוחררים ואין לנו בעיה לשחרר. אין לנו חרדות נטישה. איננו מורגלים לדביקות מדורות שבט. איננו מחשבנים ומתחשבנים. איננו חייבים ואף אחד לא חייב לנו דבר. גם אין לנו ציפיות או דרישות משפחתיות מהילדים. ירצו - יבואו, נקבל אותם תמיד בשמחה והם יודעים זאת. יש להם תכניות אחרות? – תפאדל, שרק יהיו מאושרים.

השנה בחג החירות יצאנו לחירות. מבחירה.





שני אחים ופרזיט אחד - חפשו אותם בטיול טבע בחול המועד


עכשיו בחול המועד פסח מומלץ כתמיד לטייל בטבע וסביר שנתקל בצמחי הלוטם. הלוטם הוא צמח המוזכר כנראה במקרא, בצורתו הקצרה "לֹט". הוא נזכר בספר בראשית, ברשימת הבשמים הנישאים על ידי שיירת הישמעאלים שקונה את יוסף מאחיו (בראשית פרק ל"ז, פסוק כ"ה).

שיחי הלוטם נפוצים בכל אזורי ארץ ישראל מלבד הגולן. פרח הלוטם חי יום אחד בלבד ואז נושרים עלי הכותרת. כיוון שמספר הפרחים בכל צמח גדול והפרחים נפתחים בזה אחר זה, הפריחה נמשכת על-פני מספר חודשים. פרחי הלוטם עשירים באבקה ולכן מבקרים בהם חרקים רבים כולל דבורי הדבש.

כאמור, יש מזהים את הלוטם (המרווני) עם הבושם הנקרא בתנ"ך בשם לוט "נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט", בראשית ל"ז, פסוק כ"ה) ובמשנה (שביעית ז' 6) נזכר הלוטם ברשימת צמחי בושם.


יש שני מיני לוטם בארץ ישראל. הלוטם המרווני והלוטם השעיר. שניהם גדלים על קרקע גירנית אחד לצד השני, כשני אחים. למעשה לפני שהם פורחים ונותנים פירות, קשה מאד להבדיל ביניהם. 


לוטם מרווני (ימין)  לוטם שעיר (שמאל)


וכך מספרת אגדה עממית על האחים לוטם: 

בכל שנה, באביב, היה מזמין שר היער את כל הפרחים, למסיבה מפוארת בקרחת היער. גם האחים לוטם הוזמנו. ביום המסיבה, התעורר אחד האחים השכם בבוקר, גיהץ בקפדנות את חולצתו הלבנה, התרחץ, התגלח, התבסם, לבש את חולצתו הצחורה,יצא לדרך והגיע בזמן למסיבה.

לעומת זאת אחיו העצלן, המשיך לישון עד מאוחר. כשקם, ראה כי מאוחר ולכן לא התקלח, לא התגלח וגם לא התבשם. חטף בחיפזון חולצה מקומטת ובלויה, לבש אותה בחטף ורץ למסיבה. למסיבה הוא הגיע באיחור רב, כולו מיוזע, לא מגולח ועם חולצתו המקומטת.


כשראה שר היער את האח העצל והמרופט גער בו בפני כל המוזמנים עד שהלוטם הסמיק מרוב בושה. שר היער הכועס הוסיף והטיל עליו קללה שישאר כך כל ימי חייו: קמוט, סמוק ושעיר.

מאז ועד עצם היום הזה, לאח לוטם המרווני יש עלי כותרת צחורים ומגוהצים, ריחו נעים והפרי שלו חלק ואילו לאח לוטם השעיר יש עלי כותרת מקומטים, צבעם סגלגל, ללא ריח ניחוח והפרי שלו עטור שערות.




הזרעים של הלוטם יכולים לשרוד במשך עשרות שנים במצב של תרדמת. כאשר פורצת שריפה, זרעי הלוטם נובטים בהמוניהם והשטח נשלט על ידי שיחי הלוטם למשך שנים אחדות, עד שמתחדשים העצים.

אם יתמזל מזלכם, תוכלו לראות על שורשי הלוטם המרווני והשעיר כאחד, צמח טפיל יפה להפליא ושמו רימונית הלוטם


רימונית הלוטם ('העלוקה' הצמחית של הלוטם)


**** 


בטיולכם בשדות הארץ בעונה זו תוכלו לקטוף מלוא הצרור של צמחי בר נפוצים, שמהם תוכלו להכין מגוון מתכונים ומטבלים. לפרטים ומתכונים ראו בפוסט הזה ובפוסט הזה.

יום רביעי, 20 באפריל 2016

מקערת הפסח - תבוא אליה בכרפס (שיקויי אהבה)






הפוסט הקודם עסק במרור (חזרת) וסגולותיו הרפואיות.
מרכיב נוסף של קערת הפסח הוא הכרפס. אמנם יש עדות שאת מקום הכרפס תופס בטעות תפוח אדמה, אבל שמו העברי של הסלרי הוא כַּרְפַּס. בפוסט הזה נלמד שלכרפס (סלרי) הזה יש תכונות ביולוגיות בעלות ערך בריאותי, ביניהן גם השפעה על משיכה מינית.
כן, כן – נגלה את הסוד של מה ששני גבעולי סלרי עלים
ליום יכולים לעזור במשיכה מינית. ברצינות, זה מגובה
גם במחקרים מדעיים.
אז בפוסט זה לאחר הסוד - תקבלו ממש שיקויי אהבה. ויאגרה מהטבע.





לסלרי יש היסטוריה ארוכה כמעורר תאווה והשתמשו בו להכנת שיקויי אהבה. בחורבות העיר פומפי הרומאית נמצא חקוק המשפט "אם נשים ידעו מה סלרי יכול לעשות לבעליהן הן היו הולכות כל הדרך לרומא כדי לחפשו". וכן המשפט "הסלרי מעורר גברים זקנים". גם בארץ גידלו את הסלרי (הכרפס) בתקופת המשנה והתלמוד וגם יחסו במיוחד לזרעי הסלרי סגולות מרפא הקשורות לחיזוק כוח הגברא והולדת בנים זכרים.




אז כיצד? ובכן צמח הסלרי מכיל ריכוז גבוה של הורמון המין הגברי אֶנדרוֹסטֶרוֹן הפועל כפֶרוֹמוֹן (חומר משיכה מינית). לא מאמינים, ראו במאמר המדעי הבא:




אנדרוסטרון 


האנדרוסטרון מצוי באדם בעיקר בזיעה הגברית ובשתן (ובמינון נמוך גם באישה). החזיר מכיל את הפרומון הזה גם ברוק. כשנקבת חזיר מיוחמת מריחה את האנדרוסטרון – התוצאה הזדווגות מיידית. במאמר מוסגר (ולמרות שזה עשוי אולי להטריד אנשים מסויימים) הביולוגיה של החזיר מאוד דומה לאדם במספר רב של תכונות. כיום נמכרים בשמים לגבר המכילים אנדרוסטרון שמופק מחזירים (ולא אפרסם את שמם).

אז לפני שתבזבזו חמישים דולר (באתרי אינטרנט) על בקבוק בושם קטן כזה, תוכלו להגיע לאותם השגי משיכה מינית על ידי אכילת שני גבעולי סלרי בלבד ליום. וזה כמובן הרבה יותר זול מהבשמים. אין צורך ביותר משני גבעולים. ליותר מכך אין השפעה נוספת.

נשים שונות מגיבות באופן שונה לאנדרוסטרון בשל הבדלים גנטיים בקולטני הריח שלו באוכלוסיה. החל מחוסר הבחנה בריח כלשהו, כאלו שמדווחות על ריח זיעה, ועד לכאלו שהאנדרוסטרון מעורר בהן ריח נעים של פרחים.


יש החושבים בטעות שהזיעה מסריחה בגלל האנדרוסטרון, אבל האמת היא שזיעה מסריחה בגלל אוכלוסיית החיידקים שמפרקת את הזיעה בבית השחי ולא בגלל האנדרוסטרון.

בנוסף לסלרי יש מספר לא מבוטל של תכונות בריאותיות מועילות. אכן הוא שימש כצמח מרפא בעולם העתיק. אבל לפני שאני אתאר את ההשפעות החיוביות של הסלרי, כדאי לדעת שאנשים אחדים אלרגים אליו, במיוחד לאחר חשיפת הגוף לאור יום. מסיבה זו רשות המזון והתרופות הגרמנית לא אישרה את השימוש בסלרי כצמח מרפא. קחו זאת בחשבון – לפני שתאכלו סלרי לצורכי משיכה מינית או ביצועים במיטה.

אז מהם היתרונות הנוספים של הסלרי?

הסלרי מכיל חומרי טבע ומינרלים שונים התורמים להורדת לחץ הדם על ידי הרחבת כלי דם ובגלל האפקט המשתן שלהם.




לסלרי מיוחסות גם תכונות מונעות ומעכבות גידולים סרטניים. הוא מכיל גם אנטיאוקסידנטים (נוגדי חמצון). המונעים מרדיקלים חופשיים לפגוע בתאים וכך מונעים מוטציות המגדילות את הפוטנציאל של תאים להפוך לתאים סרטניים.


בנוסף מגבירים הקומרינים שבסלרי את פעילותם של תאי דם לבנים שתפקידם הגנה וחיסול של תאים מזיקים, בינהם תאים סרטניים.




בעולם העתיק השתמשו בסלרי לריפוי דלקות שונות. בעצם רק בימי הביניים התחילו לאכול אותו כמזון. יש לו יתרון גם להורדת משקל. כי בגלל כמות הסיבים הגדולה שלו, האנרגיה הדרושה ללעיסה שלו עולה על כמות הקלוריות הזעומות שבו (כלומר מאכילת סלרי מפסידים אנרגיה).

אז מדוע אי אפשר להשתמש בסלרי (דרך אגב גם בפטרוזיליה) כמשתן במקום למשל התרופה פוסיד? ראשית, כפי שכתבתי כבר בעבר על סודות צמחי המרפא השאלה היא כמה לקחת. בניגוד לתרופה העומדת בסטנדרטים רפואיים מדויקים, המינון הדרוש (שמועיל ואינו מזיק) בצמח מרפא תלוי ומשתנה בהתאם לזן הצמח, עונת הגידול, קרקע הגידול, וכדומה. לכן צמחי מרפא מאושרים לשימוש כתוספי מזון ולא כתרופות.


שנית, הסלרי (כמו הפטרוזיליה) מכיל חומר המגדיל את הרגישות לאור (פיטופוטוסנסטיביות). אנשים מסוימים יכולים לפתח תגובת עור חריפה (הופעת שלפוחיות וקילוף עור) כשנחשפים לקרינת אור שמש. אז אל תאכלו סלרי אם אתם מתכוונים להשתזף בחוף הים (דבר שבמילא אינו בריא ועשוי לגרום לסרטן עור). כמו כן, במיעוט קטן של אנשים הסלרי יכול לגרום לתגובה אלרגית קשה עד לשוק אנפילקטי. החומר האלרגני אינו נהרס אפילו בבישול. האלרגן הזה מצוי בכמות הגבוהה ביותר בזרעי הסלרי. בשורש כמות האלרגן עולה על זו שבגבעול.


הרי מספר שיקויי אהבה על בסיס סלרי שאספתי עבורכם, להנאתכם (שהם טובים לפחות כמו השיקויים והכמוסות הצמחיות המסחריים וכאן כרגיל חינם אין כסף בעבודת יד):



שיקוי אהבה מספר 1

מרכיבים:

2 גבעולי סלרי
1 סלק קטן (חתוך לפרוסות)
3 גזרים
1/2 כוס גרגרי רימון
1/2 כוס עלי בזיליקום
1 שורש ג'ינג'ר (באורך של כ- 2.5 סטימטר)
1 כפית דבש
קורט אבקת צילי טחון


אופן הכנה:

מוסיפים למסחטת מיצים את הסלרי, הסלק, הגזרים, הרימון, והג'ינג'ר. למיץ שנוצר מוסיפים את הדבש והצ'ילי ומערבבים היטב. להוסיף פתיתי קרח ולשתות מיד לרוויה.



שיקוי אהבה מספר 2


מרכיבים:

1 פקעת (שורש) סלרי גדולה
1 פקעת שומר
1 שורש ג'ינג'ר באורך 5 סנטימטר
1 תפוח עץ גדול (חצוי ומנוקה מהגלעינים)
4 מלפפונים בינוניים
6 עלי כרוב קטן
3 גבעולי נענה עם עלים
1 חופן עלי בזיליקום


אופן הכנה:

מוסיפים את כל המרכיבים לבלנדר (או מעבד מזון) עד לקבלת מחית אחידה. מערבבים עם פתיתי קרח ושותים מיד.



שיקוי אהבה מס' 3 (משרה 'ויאגרה צמחית')

מרכיבים:

3 כפיות זרעי סלרי
4 כפיות זרעי שומר
3 כפות זרעי כוסברה
3 כפיות שורש ג'ינג'ר טחון
8 ראשי ציפורן יבש (נמכר כתבלין)
1 כפית זרעי הל (או הל טחון, עדיף טרי
6 מקלות קינמון
1 כפית אבקת אגוז מוסקט.
4 כוסות וודקה (או ברנדי)

אופן הכנה:

מכניסים את הוודקה לקנקן זכוכית יחד עם שאר המרכיבים. מערבבים וסוגרים את הקנקן במכסה או בנייר אלומיניום הדוק. מניחים את הקנקן באדן חלון מואר למשך 14 ימים להבשלה. לאחר מכן לסנן את הנוזל לבקבוק, לסגור עם מכסה מוברג ולשמור את המשרה במקרר. לאחר הסינון אפשר להוסיף למשרה כף דבש או סוכר ולערבב.

אופן שימוש:

לשתות כף אחת מהמשרה 3 פעמים ביום חצי שעה לפני הארוחה.


שיקוי אהבה מספר 9 .Love Potion Nr 





זהו פוסט אחרון בסדרת הפסח לפני ליל הסדר. הפוסט הבא יעסוק בטיול בטבע שאגדה מאחריו. 

אז חג שמח ואהבה לכולכם.

יום שני, 18 באפריל 2016

מקערת הפסח - חזרת היא יותר ממרור





החזרת המככבת בקערת הפסח בתקן של מרור אצל עדות אשכנז - בעצם אינה מרה אלא חריפה אש. שורש החזרת השלם אינו חריף כלל וכלל. עובדה היא משמשת במדינות אירופה גם כאוכל לסוסים הבולעים את השורש שלם. ומכאן שמה האנגלי צנון הסוס - horseradish). החזרת מתחילה להיות חריפה כשבוצעים אותה בסכין ואז במגע עם האוויר משתחרר ממנה חומר נדיף המכונה סיניגרין. קצת מזכיר את השום שגם בו החומר הפעיל אליסין מתחיל להיות חריף רק במגע עם האויר (כלומר כאשר מתחמצן). אם תבלעו שן שום שלמה, לא תרגישו חריף, לא טעם ולא ריח.




החזרת עצמה מאוד חריפה ועדות אשכנז נוהגים למתן מעט את החריף על ידי ערבוב החזרת המרוסקת בסלק אדום מבושל ומגורד וכמובן מוסיפים מעט חומץ לשימור. ללא תוספת חומץ החזרת הופכת למרה ובלתי אכילה. שומרים אותה בצנצנת זכוכית עם מכסה במקרר. אבל גם כך עם הזמן החזרת מאבדת את חריפותה, בשל התנדפות הגז החריף.

בשבילי החזרת היא הכרח כדי לאכול את קציצות הגפילטע פיש המוגשות בראש השנה ובפסח. אינני חובב טעם דגים והחזרת ממסכת לי את הטעם הדגי. בארה"ב נותנים כבוד רב לחזרת. החזרת משמשת מרכיב ברטבי מיונז המוגשים על בשרים ומאכלים שונים. ג'ורג' וושינגטון ותומס ג'פרסון גידלו אותה בגינותיהם הפרטיות. משעשע שקורנוויל במדינת אילינוי בארה"ב הוכרזה כעיר הבירה העולמית של החזרת.

לעיתים קרובות אבקת או רוטב הווסאבּי היפני הירוק והחריף שמוגשים בסושי - הם בעצם מזוייפים ועשויים מחזרת (בשל הטעמים הדומים).


לחזרת יש הסטוריה עתיקה של שימושים רפואיים. למעשה בעולם העתיק ועד לסוף המאה השבע עשרה, החזרת הייתה בחזקת מרפא כל: החל מדלקת מפרקים, דרך בצקת, דלקות בדרכי השתן, אבנים בכליות, שחפת, תולעים במערכת העיכול, דיכאון ועוד שימושים כחומר מעורר או ממריץ. במצרים העתיקה הכינו ממנה סירופ מכייח נגד שיעול. ביוון העתיקה השתמשו בה בתור מעורר מיני ומשכך כאבים. האורקל מדלפי (שחזתה שאדיפוס יהרוג את אביו ויתחתן עם אמו) אמרה לאפולו שהחזרת שווה משקלה בזהב (הסלק בכסף והצנון במתכת). האינדיאנים בדרום אמריקה נהגו למרוח את השורש על המצח כדי להרגיע כאבי ראש. הם מרחו גם על החניכיים כדי למנוע דלקת.
האם יש בסיס מדעי לשימושים הרפואיים המיוחסים לחזרת בפולקלור העמים?
ממחקרים מדעיים מסתבר שכן. החומר סיניגרין (Sinigrin) שבחזרת מתפרק בקיבה לחומר בעל תכונות אנטיביוטיות (המכונה אליל-איזותיוציאנט), שיכול להסביר את השימוש המסורתי בחזרת לטיפול בזיהומים בדרכי הנשימה, דרכי השתן ומערכת העיכול. הנה מאמרים מדעיים מודרנים שמוכיחים את הפעילות האנטיביוטית של הסיניגרין שבחזרת. למשל המאמר הזה:



אבל בבקשה. אל תסיקו מכך שבמקום אנטיביוטיקה שרשם לכם הרופא תוכלו להמיר בביטחה בחזרת. זה גם יהיה הרבה יותר חריף מלבלוע אנטיביוטיקה קריצה

מחקרים מראים גם כי אכילה קבועה של חזרת  עשויה גם להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן ולמנוע התפתחות גידולים קיימים. למשל ראו שני המאמרים הבאים:








אלה רק דוגמאות למאמרים נוספים המוכיחים קשר בין הסינגרין שבחזרת לבין היכולות האנטי-סרטניות שלו. ראו רשימה מלאה כאן.

 שימושים נוספים בחזרת ברפואה העממית:

א.  במריחה על העור, החזרת ממריצה את זרימת הדם לעור ולגוף כולו כתוצאה מהרחבת נימי הדם.

ב. הפחתת כאבי דלקת מפרקים ברפואה המשלימה.

ג. משמשת בדלקות בדרכי הנשימה העליונות. יש לה יכולת כיוח (הרחקת ליחה) ולכן מקלה על הנשימה במקרים של שיעול רגיל, ברונכיט ואסתמה. מקילה על הנשימה במקרה של סינוסיטיס. כמו כן היא מעודדת הזעה כמו אקמול להורדת חום (אבל לכו תתנו לילד חזרת, נראה אתכם)  וכמובן גם יכולת להלחם בזיהומים חיידקיים.

ד. משמשת בבעיות של מערכת העיכול כמו עצירות וגזים בשל תכונתה כמשלשל עדין וספיחת גזים. כמוכן השפעה על הגברת ייצור מיצי מרה המסייעים לכבד להיפטר מחומרי פסולת.
אופן הטיפול: מכניסים כפית שורש חזרת מרוסק לכוס מים רותחים. לאחר 5 דקות לשתות את החליטה. לשתות 3 פעמים ביום.

 ולבסוף "הסחוג האשכנזי" הזה עשיר באשלגן, מגנזיום, סידן, ויטמין C וסיבים תזונתיים ודל מאוד בקלוריות.

ובחג תבּלו בחזרת ואל תאכלו יותר מדי מצות עם ממרח (תחליף) שוקולד (איכס, זה רק תחליף, כל כך משמין, גודש פחמימות (סוכרים) עם אינדקס גליקמי גבוה מאוד  - ואפילו עוגת שוקולד עדיפה ופי מאה יותר טעימה, לטעמי). ועם 'יבש בגרון' אפילו עדיף למרוח שכבה דקה (בקמצנות!) של חמאה.
ורק להזכיר - מצה אחת = 3 פרוסות לחם בקלוריות!
ואם ברצונך להגמל ממצה - מרח עליה מלוא הכף חזרת אדומה (מרור).

והעיקר חג שמח ובריא


יום שבת, 16 באפריל 2016

הלכות ופסיקות דפסחא של רבי קנקן


הסכיתו ושמעו גבירותיי ורבותיי, דתיים כחילוניים, והחכימו. גם אם קריאת הפוסט הזה תעלה בכם חיוך או חלילה זעם, פסיקה רצינית מובאת כאן על ידי רבי קנקן לגבי איסור אכילת חרדל בפסח - גם על מיני בשרים כשרים לפסח. וטעה הט"ז שהחרדל הוא קטניות. וכפי שתקראו כאן החרדל הוא בשום פנים ואופן אינו קטניות אלא בכלל מצליבים.

בעדות האשכנזים החרדל דינו כקטניות מחשש חמץ, ולכן אין אוכלין אותו האשכנזים בימי הפסח.

אבל, נראה כי חל בלבול אצל חכמינו האשכנזים דֶימי הביניים כדרך רבניהם כיום. אמנם גדולים הם בתורה, אבל חלשין עד מאוד המה בידיעת הבוטניקֶע ׁ(בוטניקהׂ) והמיקרוביולוגיֶע (מיקרוביולוגיה) ולא ידעו כי חמץ הופך חמץ על ידי המיקרובים. כפי שרבי קנקן הסביר בהלכתו כאן.

התבוננו חכמי התורה בצמח החרדל וראו בו תרמילי פירות כדלקמן:



תרמיל חרדל הבר




תרמיל חרדל תרבותי

התבוננו רבנינו האשכנזים בצמחי הקטניות והרי גם להם תרמילי פירות:





הקישו מכאן חכמינו דֶעדות אשכנז ועדת המרוֹקנישֶען (חלק ניכר מעדות צפון אפריקה) שבתרמילי פירות גרגרים עסקינן ולכן דין החרדל כדין קטניות.

סיכם הרה"ג דב ליאור באתר האינטרנט שלו: "מצד עיקר הדין קטניות מותרות, וכך פוסקים הרמב"ם והשולחן ערוך, ורק חמץ אסור. יהודי אשכנז, כבר למעלה מ-800 שנה, החמירו לעצמם גם להימנע מאכילת קטניות. אחת מהסיבות, שגם מהם עושים קמח ועלולים לבשל גם קמח מחמשת המינים והוא יחמיץ. כמו כן, מאחר והיו מתבלבלים בגרעינים בינם לבין החיטה".

אולם, הקטניות שייכין למשפחת הפרפרניים מקבעי חנקן, שאין הם יכולין להחמיץ אלא רק להתקלקל ולהסריח, כדברי הרמב"ם. וגם ללא קילקול, גורמות הן לנפיחות ריחניות וצורמות אוזן לאחר אכילתן, אך אין הן מחמיצות כמו הדגנים, השייכים למשפחת צמחים אחרת - משפחת הדגנים. אבל, רבותיינו מעדות אשכנז שראו קלה כחמורה - דנו את הקטניות לחומרא כחמץ לפסח - וגם בשל שמא יתגלגל גרגר חיטה אל שק הקטניות. כי ביום חול היו אורזין ומובילין קטניות בשקים של חיטה. נשאלת לכן השאלה האם כיום יש מקום לדון גם את החרדל כדין קטניות.

למיני צמחי משפחת הקטניות טיפוסיים פרחים כאלה:



פרחי קיטניות


אבל, צמח החרדל שאינו שייך הן לדגנים והן לקטניות - שייך בכלל למשפחת צמחים שלישית - למשפחת המצליבים, שבפרחיהם ארבעה עלי כותרת, אשר זוג עלי כותרת מצטלבים עם הזוג האחר, כמו צלב (טפו! ישמור השם). וכך נראה הפרח:



פרח החרדל

ולמשפחת המצליבים זו שייכין גם הצנון והכרוב:




פרח הצנון



פרח הכרוב

משמע, אין המצליבים קטניות כלל וכלל, ואף על פי כן אסרו חכמינו האשכנזים מימי הביניים ועד היום אכילת החרדל, בשל שפירותיו מזכירין תרמילי הפירות של הקטניות, שיש בהם גרגרים: 


תרמילי פרי הצנון (מימין) והכרוב (משמאל)


אבאאאל..., למשפחת המצליבים שייכין כנאמר הן הצנון והן הכרוב - שגם להם תרמילי פירות עם גרגרים. אמנם בדרך כלל אנו אוכלין בהם את הפקעת, אך יש חשש שיתגלגלו התרמילים יחד עם הפקעות ויש מראית עין שתרמילי הצנון והכרוב מזכירין את החרדל. נשאלת לכן השאלה, אם החרדל אסור - מדוע אכילת צנון וכרוב אינם אסורים בפסח?

ולא משום שהכרוב עשוי לגרום לנפיחות ריחניות בדומה לקטניות וכמוהו הצנון עשוי להעלות שיהוקים ריחניים וחריפים - אלא עשוי להתגלגל חלילה לקופסת השימורים של הכרוב הכבוש תרמיל פרי של הצמח, והרי יהיה זה חמץ? ובארגז הצנון עשויים להתגלגל חלילה וחס תרמילי פרי הצנון, רחמנא לצלן וישתחלו לסלט.

אבאאאאל, רבי קנקן מבני עדות האשכנזים סובר שאכילת חרדל אינו חמץ כדין קטניות, כפי שהכרוב והצנון אינם חמץ קטניות. כיוון שאין אנו חיים בימי הביניים וגדלו חוכמתנו וידיעותינו בבוטניקֶע מאז, מן הראוי והנדרש שנעדכן את ההלכה האשכנזית.

אמנם קנקן  מעדות האשכנזים לא הוסמך לרבנות, אבל תלמיד חכם הוא שהוסמך במדעי הבוטניקֶע (הצמח) והמיקרוביולוגיֶע (מיקרוביולוגיה) בגרויסע אוניברסיטֶע (באוניברסיטה הגדולה) דעיר הקוידש בציון. ולעומת חכמי התורה שידיעתם בלימודי הליבה והמדעים מהם והלאה - קנקן דווקֶע שְטוּדירְט (למד) בנוסף ללימודי הליבה והמדעים גם תושב"ע ודיני חגים ומועדים בבית הספר היסודי חילוני - ממנהל בית הספר שהיה חרדי ליטאי, ואשר סבר כי צריך להרביץ תורה כהלכתה לתלמידי החילונים בני הרשעים. וקנקן למד גם 'תלמוד' בבית הספר התיכון החילוני על ידי מורה חרדי, כאילו היו התלמידים החילוניים תלמידי ישיבֶע (ישיבה). וכי אין מעיד הדבר על גדולתו של קנקן בתורת העולם?

ולקנקן יש גם אגרוייסֶע ייחעֶס (יחוס גדול), שחגג הפסחים בילדותו עם דודו ודודתו מנכבדי העדה החרדית דבני ברק, ואכל בפסח הבשר רק עם בולבוסין (תפוחי אדמה) וצימעס (גזר מטוגן), ונשאר רעב כל החג. וקנקן זה התכבד לעלות לתורה בבית הכנסת הגדול דבני ברק, וכל העדה שיבחה את קולו הזך והנפלא שהגיע עד ליושב במרומים. לכן, יודע קנקן דבר או שניים בהילכות האשכנזים. די דארפסט גיבען הִים אָכּוּבֶעד (תנו לו כבוד).


והרי פיסקא מבבא קמחא דפסחא בנוסח קנקן:

אמר הרמב"ם כי "הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון‏‏".

אמרו רבני האשכנזים שיש חשש לאכול קטניות ואורז, משום שהם עשויים להארז באותם בתי אריזה, שאורזין דגנים (חיטה ושעורה ושאר חמשת הדגנים האסורים). חלילה עשויים גרגרי חמץ להתגלגל שם לתוך הקטניות.

רבי אלעזר מוורמס (סוף המאה ה-12) ורבי יצחק מקורביל, בן המאה ה-13 אמרו:

"ועל הקטניות... וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל... ומיהו קשה הדבר מאוד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים... ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח ולא מחמת חימוץ... אלא מטעם גזירה הוא דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא, ודגן נמי מעשה קדרה הוא... אי הוי שרינן קטנית אולי אתי לאחלופי ולהתיר דייסא... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים, ולכך אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה".

אם לא הבנתם מדוע ואינכם מבינים ארמית, נישט געפערלעך (לא נורא). קבעו שאסור לאכול קטניות בפסח שלא מטעם חימוץ, אלא מטעם גזירה מחמת מראית עין. כלומר, קטניות הן מעשה קדרה, כלומר נוהגים לבשלם בדרך דומה לזו שמבשלים מיני דגן (דייסות למשל). ויש חשש שאנשים שיראו דייסת קטניות הנאכלת בפסח יטעו חלילה לחשוב שגם דייסת דגן מותרת בפסח.

אמר המר"ן עובדיה יוסף זצ"ל,  שיש לברור את האורז והקטניות בקפידה ואז מותרים הם לאכילה.

וברמ"א תנג, א; מ"ב ח-ט נאמר: אם בישלו מאכל לפסח ונפלו לתוכו מיני קטניות, אם ניתן להוציא את גרגירי הקטניות מהתבשיל – יוציאום, ומה שאי אפשר להוציא בטל ברוב. אבל אם רוב התבשיל מקטניות, הרי הוא נחשב כתבשיל קטניות ואסור לאוכלו. מכאן שאם נפלו מעט קטניות במזונכם - נישט געפיירלֶעך (לא נורא).

היקשה הט"ז: המנהג להימנע מאכילת חרדל בפסח, משום שהוא מופק מגרגרים, דהיינו קטניות.

הרי גרגירי החרדל אינם נאכלים - כמות שהם, ומדוע הם נאסרו? ותשובתו היא שהחרדל גדל בתוך תרמילים, אולם מדברי הרמ"א משמע שגם גרגירים הגדלים בתרמילים, אפילו אם אינם ראויים לאכילה (כמו שהם), מברכים עליהם שהכל ואחר כך אין לגזור עליהם בפסח.

ורבי קנקן פסק: אין דינו של החרדל כדין דגנים ואין דינו כדין קטניות. ראשית אין החרדל ממשפחת הדגנים ובעיקר אין הוא ממשפחת הקטניות (כמאמר הט"ז שלא הבין בבוטניקֶע), אלא ממשפחת המצליבים. וודאי שהמצליבים אינם יכולים להחמיץ לפי תורת המיקרוביולוגיֶע בשפורפרת עליה תווית "כּוּשֶר לפּייסֶעח" בהשגחת רבנות למהדרין.לכן, כשם שהצנון והכרוב מותרין - הרי שאכילתו של החרדל ׁׁ(שגם אין אורזין אותו בבתי אריזה של דגנים וקטניות) מותרת בפסח לכל עדות ישראל.

_______
* יאמרו וודאי המאמינים האשכנזים שקובעת היא המסורת ולא המדע והלכות אריזת הקטניות והחרדל היום. אך מסורת המנהג הזה היא מסורת מאוחרת שלא נקבעה בזמן דוד ושלמה המלך, גם לא בימי האמוראים והתנאים. וכפי שתיקנו רבני האשכנזים את הלכות החמץ בימיי הביניים, אין כל סיבה שלא יתוקנו הלכות אלה בעת החדשה.

ועל קנקן וודאי יאמרו כי רשע גדול הוא, כפי שנכתב על החילוניים בהגדת פסח שחולקה לילדי הגן הצדיקים בבאר שבע:




ומשיב רבי קנקן - 
ואת פתח לו שמי שאומר על רעהו היהודי כי רשע הוא, רשע הוא שבעתיים. השם יקום.


***

ועוד ממשנתו של רבי קנקן: נאמר במקורות ושמחת בחגיך, ולכן רבים המפרשין כי אין לקמץ במאכל מזונות חג עתירי קלוֹרְיֶעס (קלוריות). הרי מצות (שכל מצה שווה לשלוש פרוסות לחם לבן) וקניידלעך (50 קלוריות לכדור קטן במיוחד אחד) אוכלין רק פעם בשנה למשך שבעה ימים ולילות. וכנאמר, מזון דל בשאר ימות השנה.





אבאאאל, סופגניות ולביבות מיט הסאך קלוריעס (עתירי קלוריות) אוכלין בשמונת ימי החנוכה, ורבים אפילו מקדימין באכילתם. ובפורים אוכלין אזני המן הרשע ממולאים בדברי מתיקה, ובכל שאר חגים ומועדים, גם אוכלין כיד המלך קלוריֶעס (קלוריות) כמיטב מאכלי מסורת ישראל. חגים ומועדים רבים בשנה - חגיגה לכרס.

ורבי קנקן אומר: דקה על השפתיים - שנה על הירכיים. שנייה בפה ושנתיים בכרס.

ושמחתם בחגיכם קוראי היקרים, אבל אין הקדוש ברוך אוהב שאתם משמינין. כי מטיל הוא על המגזימין מיני תחלואים ומבישין כרוניים - מהכולסטרול, הסוכרת, יתר לחץ דם, התקפי לב ועד שבץ מוחין. וכדברי הרמב"ם - אין הקדוש ברוך הוא רופא, למי שאינו עוזר לעצמו.

על כן ושמחתם בחגיכם
אבל דאגו שאין אתם מגזימין ומשמינין.

בסיעתא דשמיא

נפסק על ידי רבי קנקן התה, ערב פסח תשע"ג

יום חמישי, 14 באפריל 2016

ריטואל -טעות לעולם חוזרת ?!


ריטואל / קנקן *


חוֹזֶרֶת עַל טָעֻיּוֹת
בְּדִיּוּק שֶׁל שָׁעוֹן שְׁוֵיצָרִי
וְלֹא 
מְבִי
נָה

בָּעֶרֶב יוֹשְׁבָה עַל הָאַסְלָה
מְהֻפְּנֶטֶת מֵרִיטוּאָל זְבוּב
שֶׁנּוֹגֵחַ רֹאשׁוֹ בַּמַּרְאָה
וְלֹא מְבִינָה.




Kazuo Shiraga - Fire Ritual, 1974


* אפשר להשתמש בכל הטייה לשונית - גוף ראשון, שני, שלישי, רבים. זכר כמו בנקבה...

יום ראשון, 10 באפריל 2016

מכושפים *



ראיתי לידה


בְּסַכִּין וְכַף לִבּוֹ שֶׁל חָצִיל עָקַרְתִּי,
                                            רָאִיתִי רֶחֶם
רָקַחְתִּי תַּבְלִין, בֵּיצִים וְקֶמַח
בָּשָׂר טָחוּן גַּם, כַּמּוּבָן
בְּאֶצְבָּעוֹת מְשֻׁמָּנוֹת הַקְּצִיץ תָּחַבְתִּי,
                                              רָאִיתִי עֻבָּר
יָצַקְתִּי עֲסִיס עַגְבָנִיּוֹת,
                             מֵי שָׁפִיר אֲדֻמִּים
בְּכִפַּת הֶחָצִיל וְקוֹצוֹ חָתַמְתִּי,
                                     קוֹצוֹ שֶׁל טַבּוּר
לַתַּנּוּר הַחַם הַתַּבְנִית הִכְנַסְתִּי,
                                         הֵרָיוֹן
בִּזְהִירוּת, בִּכְפָפָה הַתַּבְשִׁיל הוֹצֵאתִי,
                                                רָאִיתִי



***

אלכימאי


כְּשֶׁמִּשְׁלַחַת אַרְכֵאוֹלוֹגִית
תְּגַלֶּה הַקְּלָף בְּקֻפְסָה שֶׁטָּמַנְתִּי
צָפְנַת בְּאֶבֶן רוֹזֶטָה
תְּבַקֵּשׁ לְפַעְנֵחַ שִּׁיר
בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, יָחֵל הַמֵּרוֹץ
יִקְרְאוּ בָּעִתּוֹן, יַחְלְמוּ רַכְלָנִים
הַרְפַּתְקָנִים יְחַפְּשׂוּ בְּמַגְדֶּלֶת זָהָב
סוֹד הַחַיִּים יְבַקְּשׁוּ לָדַעַת 

אַלְכִימָאִים
וַאֲנִי,
אֶבֶן הַחֲכָמִים מֵאָחוֹר הִשְׁאַרְתִּי
רְחוֹקָה כְּבָר הַדֶּרֶךְ מְאוֹד
כְּשֶׁיַּעֲלֶה סַהַר לְבָנָה בְּצֵל יָרֵחַ אָפֵל
בְּיָדַי אֹחַז בַּגָּבִיעַ
יַבְזִיק הַבָּרָק
וְאֶצְחַק.


***


בשחור על מצהיב - הקללה





DISCLAIMER: כל דמיון למציאות - מקרי או שלא מקרי בהחלט והמחבר מסיר כל אחריות לתוצאות קריאת טקסט זה על ידי בעלי לב חלש או חזק.



תָּמִים לְמַרְאֶה, נִפְתַּח הַסֵּפֶר
בְּשָׁחֹר עַל מַצְהִיב הִתְנוֹסֵס -
"זֶה הַמְּסַיֵּם הַסֵּפֶר לִקְרֹא
תִּרְבַּץ עָלָיו הַקְּלָלָה".
צְמַרְמֹרֶת
נִסְגַּר הַסֵּפֶר
בַּדֶּרֶךְ לַמַּדָּף, פֶּתֶק נָשַׁר מִבֵּין דַּפָּיו
שׁוּרוֹת מְשֻׁרְבָּטוֹת בְּשָׁחֹר עַל צְהַבְהַב
מִתְעַרְפְּלוֹת,
צוֹלְלוֹת בְּחֶשְׁכַת חֲלוֹם.


כְּשֶׁהֵקַצְתִּי בְּזֵכֶר חַי שֶׁל מִפְגָּשׁ אַחֲרוֹן –
עִם אָדָם זִקִּית-נָחָשׁ,
כִימֶרָה בּוֹגְדָנִית שֶׁהֵטִילָה
בֵּיצֵי קוּקִיָּה בְּקֵן שֶׁבָּנִיתִי עַד
שֶׁהִתְפּוֹרֵר וְנִסְתַּלְּקָה לָהּ -
שָׁמַעְתִּי אֶת לִטּוּפָהּ שֶׁל פַּנְדּוֹרָה בַּאֲחוֹרַי הָרְדוּמִים
טַעַם הַבַּרְזֶל בְּפִי
וּבְפֶתֶק שָׁחֹר עַל מַצְהִיב בְּיָדָהּ,
רָעַם נִיצוֹץ קַדְמוֹן בְּרֵיחַ
שִׁירַת פּוּלְסָא דְנוּרָא שֶׁל
שֵׁדוֹנִים מִשְׁתַּחְרְרִים
בְּמַשָּׁק כְּנָפַיִם
וְצִוְחַת קוּקִיָּה
נָפַל הַפּוּר.



***

חזון העשבים

עִם קֵץ אַשְׁמֹרֶת
לְאַחַר שֶׁהִתְהַלֵּךְ עִם הָרוּחוֹת
וְהִתְפַּזְּרוּ הָעַרְפִלִּים אֶל הַיָּם
שָׁאַל - הֶהָיָה?
וְרִשְׁרוּשׁ צַפְרִירִים הִרְעִיד צְלָלִים
בֵּין הָעֲשָׂבִים הַיְּבֵשִׁים.




צייר Adam McLean


* תודות לחברי הפורום הספרותי על הביקורת הבונה. תודה מיוחדת  ליונה (אריק) ומגי לרעיונות עריכה נפלאים.

יום חמישי, 7 באפריל 2016

בלוז הפאשיזם היהודי


נכון, גזרתי על עצמי. גזרתי על עצמי שתיקה. גזרתי על עצמי שתיקה פוליטית. אבל, כאשר דברים נוראים יוצאים מהמסגרת הפוליטית והופכים לסכנה חברתית, שתיקה היא כבר פשע. אני לא מוכן להיות שותף למדינת אפרטהייד. לכן, לא יכולתי לשתוק לדברי חבר כנסת, שנכון לעכשיו, ההבדל בינו לבין אנשים מעם אחר הוא בכך שהוא עדיין לא שלח אף אחד למחנות ריכוז ולתאי גזים. והנורא מכל הוא שיש יהודים (קהל חסידים לא מבוטל שמצביעים עבורו ועבור מפלגתו) שמאזינים לו ומסכימים לדבריו. 

ואותו חבר כנסת יהודי, ממפלגת הבית היהודי (ששמו אינו ראוי שיעלה בידי בכתובים כאן ושדבריו אינם ראויים לבייש בלוג זה), טוען שאמר את מה שאמר משום ש"טבעי שאישתי לא תרצה לשכב ליד מישהי שהרגע ילדה תינוק שאולי ירצה לרצוח את התינוק שלה עוד עשרים שנה".

"זה הכי טבעי ונורמלי בעולם" הוא מציין בהמשך. ואני שואל - אם תהיה הפרדת יולדות כזו, האם ההפרדה הזו תמנע מתינוקה של היולדת ההיפותטית (שתועבר לחדר אחר) לרצוח את תינוקו של הח"כ המודאג. נראה שאותו ח"כ קצת התבלבל, משום שהוא האחרון שרוצה שתי מדינות לשני העמים.

לפני כשנתיים כשתקף אותי חיידק טורף, הציל את חיי רחמנא לצלן רופא כירורג ערבי. ורופא הבית שטיפל בי לאחר הניתוח היה ערבי שהוסמך בירדן. ושעות ספורות לאחר הניתוח, רחצה אותי במיטה אחות ערביה בלבוש מוסלמי שהסתיר את גופה ומחצית פניה. אף אחות יהודיה לא רחצה לי בקפדנות ובעדינות כזו את קפלי אחורי האוזניים. אפילו גם לא הבת שלי. 

ולשיטתו, אותו חבר כנסת היה מסרב במקומי להיות מנותח ניתוח חירום כזה על ידי רופא שבנו אולי ירצה לרצוח את בנו בעוד עשרים שנה. ואותו חבר כנסת היה וודאי מעדיף שהנמק יתקדם בגופו, עד שיגיע תור משמרתו של  מנתח יהודי. או שמא, הח"כ היה מוותר על המנתח הבכיר הערבי מלטפל בו והיה מניח למנתח הזוטר היהודי המתמחה שלצידו לנתח בלעדיו. ואותו חבר כנסת היה מסרב שיטפלו בו במחלקה במשך ארבעה ימים, כי לרופאים ולאחיות היהודים לא התחשק לעבוד בראש השנה והשבת הצמודה לה.

את החומוס והפלאפל שלהם הוא במילא אינו אוכל מטעמי כשרות. אבל ברעיון 'מדינה אחת לשני העמים' הוא מאמץ כנראה את האסכולה התנ"כית שמייעדת ל'שכאלה' את התואר "חוטבי עצים ושואבי מים".

לכן באופן טבעי נשאלת השאלה - לאחר הפרדת היולדות, האם בהשראה התנ"כית, הגזענים שאותם מייצג חבר הכנסת יתקדמו ליישום השלב "וכל הבן הילוד היאורה השלכוהו"? 

אמנם עד ליְאור כנראה לא יגיעו, אבל האם בדברי הימים ירשם "וכל הבן הילוד - הירקונה השליכוהו, פן ישכים להרוג ילדך"?
וכי מדוע לא?
"אכלנו את פרעה, נאכל גם את זה".

בכנסת טורחים להעביר בימים אלה את חוק הדחת חברי כנסת. אני מציע שחבר הכנסת הנכבד הזה יהיה הראשון ליישומו של החוק.


***

וכשקמה הצעקה על אותו חבר הכנסת גם מהימין השפוי, הוא ריכך את סיבת האפרטהייד: "אחרי לידה, אישתי רוצה לנוח,לא את החאפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות". סיבה כבדת משקל מאוד ונזכרתי באשפוז השיקום שלי.

התמזל מזלי וחלקתי את חדרי עם עוד שני מאושפזים בלבד ולא עם עוד ארבעה לחדר. המאושפז לימיני היה ערבי. בחלק צנוע משעות היום ביקרה וישבה  אישתו לצד מיטתו, או אחד משני בניו.  הם תאמו את שעות הביקור שלהם כך שאף פעם לא ינחתו ביחד. כל אחד מהם דיבר בלחש. בקושי נוכחותם הייתה מורגשת מעבר לוילון המוסט.

לעומת זאת לשכן ממולי לא פסקה מלהגיע חמולה יהודית. חמולה שכל כך דאגה שירעיבו אותו ולכן הגיעו עם סירים של קוסקוס וחריימה. וכשגרשו אותם בלילה, הם תמיד שכחו לפנות את הכסאות והכורסאות שהכניסו לחדר. נראה להם שפינוי הכורסאות הוא חלק מהפיזיותרפיה שלי. וכשהלכו, אישתו 'ציוותה' עלי ברוב חוצפתה להשגיח שימלאו את רצונות בעלה בלילה. שאצלצל עבורו בפעמון לאחות, כי הוא מתקשה או אינו זוכר היכן הוא נמצא. ואם האחות לא תגיע מיד, מה היא ציפתה? שאקום ואקפץ ברגל אחת בהליכון לקרוא לאחות?  ובכן היא כנראה ידעה עם מי יש לה עסק. שני שכניי לא ממש יכלו לישון בלילה, אבל אחמד סבל בשקט והתהפך על משכבו ללא אומר. לעומת זאת השכן היהודי, לא סתם את פיו. כל חצי שעה או שעה העיר אותי בצעקות כדי שאקרא לאחות. וכשצלצלתי בפעמון עבורו והאחות לא הגיעה תוך דקה, הוא התחיל לצעוק בקולי קולות - כפי שהיה רגיל לצעוק על העובדים שניהל ברשת של רמי לוי. מה הוא חשב לו, שאני עובד אצלו?

ואם זה עדיין לא מספיק לחבר הכנסת שרוצה להרחיק חמולות ערביות, אז דווקא החמולות היהודיות היו תופסות שולחנות בחדר האוכל, וחולים שלא מצאו מקום נאלצו לבקש מהאחיות שיביאו את המגש שלהם לחדר. וכשהמגש היה מגיע קר, חצי מהאוכל היה חסר כי נגנב על ידי החמולות היהודיות הרעבות. התנהגות נפוצה כזו לא ראיתי ולו אף פעם אחת ממשפחות ערביות במשך חודש האישפוז שלי שם. 


חככתי בדעתי באיזה בלוז לסיים, הבלוז הזה או הזה. לבסוף בחרתי בבלוז הזה:



שלושה בלוזים עם מוזיקה נפלאה, אבל המילים - הקשיבו למילים.


***

ואם כבר, אז כבר. עוד ספיח קטן. בפוסט שהעלה ידיד טוב שלי, חלקתי על דעתו לגבי התכנות תחליף או חוסר תחליף למדינאים.

ואני הצעתי שכל אחד שחושב שאין לו תחליף - שיטבול את אצבעו בדלי מים גדול וכשיוציא אותה - שיתבונן מלמעלה על שינוי גובה המים וידע מידת זניחותו לאחר לכתו.

וללא שום רמז נסתר (כי אני מאמין בהחלפת הבלתי ראויים עוד בחייהם), נזכרתי בעוד בלוז יפה שמבצעת חוה אלברשטיין, זמרת ללא תחליף:



יום שלישי, 5 באפריל 2016

פיצול אישיות - סיפור מסתורין של שיר


כשהתעורר הדחף פתאום, פעם הייתי מעלה טיוטות שירים על כל נייר מזדמן ואחר כך דוחף אותן למגירה. אבל לא יותר. מאז עידן הסמרטפון אני מעלה בו הגיגיי, רישומיי ושאר שטויותיי. כמו במגירה דאז, הם ממתינים לגאולה מתישהו. לעריכה/עריכות או שלא.

כך נתקלתי היום בסמרטפון בטקסט של שיר שכותרתו הייתה 'דמעות של שיר'. כותרת מוזרה שמשום מה לא הייתה לי מוכרת. וכשקראתי את הטקסט הוא היה לי עוד יותר לא מוכר. לא יתכן שאני כתבתי את זה, ומחשבה זו התחזקה כאשר ראיתי לתדהמתי את תאריך הכתיבה: ה- 5.4.2016, כלומר היום. עד כדי כך סנילי לא חשבתי שאני. אלא אולי התחלתי רחמנא לצלן לסבול מפיצול אישיות חמור? אני לא צוחק, כבר נתקפתי בחרדה.

מדי פעם קורים דברים מוזרים בסמרטפון שלי, ביניהן למשל מופיעות ביום בהיר אחד אפליקציות רוּטקיט שלא הזמנתי ובשום פנים ואופן לא הורדתי במודע. ראוי לציין שביניהן הופיעה גם אפליקצית רוטקיט מוזרה ומעוררת ענין, המקושרת לכתובת מסוימת בישראבלוג.

מדי פעם אני גם מגלה תמונות שהופיעו באופן מסתורי בגלריית התמונות בסמרטפון, שהן ממש ממש לא שייכות אלי. ביניהן גיליתי תמונת 'פספורט' של האקר חשוד, שהופיעה באופן מסתורי כזה בגלריית התמונות המסונכרנת. בבדיקה באתרים מסויימים, גיליתי את שם העומד מאחורי תמונתו, וחייכתי - איזה אידיוט! הוא עושה יותר מדי טעויות. הרי זה אותו חוֹלֶרע שכבר עליתי על כתובתו המדוייקת - אותה מסרתי לרשויות. שמו ופרטיו מקשטים אחר כבוד רשימה שחורה של האינטרפול. לא, זה לא בגללי. לאינטרפול יש סיבות כבדות משקל יותר לעקוב אחרי עבריינים מסוימים.
גור לך האקר יקר ולא חביב - יכולתי להציג עכשיו תמונה שלך כאן.

והנה היום, גיליתי טקסט שיר שנכתב לכאורה היום ושאינני זוכר בכלל שכתבתי. ממש מצב חמור. בעבר לא נתקלתי בדבר שכזה, למעט פעם אחת שגיליתי במגירה שיר שהייתי מוכן להישבע שלא אני כתבתי אותו. עד היום אינני מאמין שאני יכולתי לכתוב שיר כזה. סגנונו יותר מדי לא אופייני כדי שאקח אחריות ובעלות עליו. אבל לפחות במקרה ההוא יש נסיבות מקילות, כי לא ברור מתי נכתב. כלומר מועד כתיבתו היה יכול להסביר מצב של שיכחה או הכחשה תת מודעת. אמנם לא אופייני לי, אבל מי יודע?

ובעקבות האירוע ההיסטרי הזה, דפדפתי ברשימת הטיוטות בסמרטפון ופתחתי עוד כמה שירים אחרים בהתהוותם. הם דווקא היו מוכרים ואולי יגיעו בעתיד להבשלה. אבל כשראיתי שכל המסמכים האלה שנקראו, מקבלים את התאריך של היום - נרגעתי מהמחשבות הקונספירטיביות. אפליקציית מעבד הטקסטים בסמרטפון פשוט 'דפוקה'. כל פעם שפותחים מסמך - הוא מקבל את תאריך הפתיחה האחרון.

אבל בכל זאת עדיין לא נרגעתי. משום שלא זכרתי שכתבתי את הטקסט לשיר הזה אי פעם. ואם כן מתי בכלל כתבתי אותו לעזאזל?

לאחר שקראתי אותו מספר פעמים, העתקתי אותו למחשב. רק לאחר שערכתי וניקדתי אותו, התעורר שביב זכרון כפלֶשבֶּק. החלטתי לקחת אחריות ולהודות באשמה. פיצול אישיות, אולי דמנציה זמנית, אולי סתם מנגנון הכחשה. מי יודע? מעניין מה פרויד היה אומר על זה.

כל שיר ראוי שיקבל מקום  של כבוד בפני עצמו. אבל לאור הנסיבות, חשבתי לנכון להביא כאן את סיפורו ההזוי של זה. אך לא אשאיר את הקורא במתח עד לקריאת השיר בפוסט נפרד. לכן הנה הוא פרוס כאן לפניכם:


שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ שָׁר וְדָמַעְתִּי 
דָּמַעְתִּי עַל יֶלֶד שֶׁשָּׁקַע
נִטְמַן בִּשְׁכָבוֹת אַרְכֵאוֹלוֹגִיּוֹת
בְּתוֹכִי
הַדְּמָעוֹת
חִלְחֲלוּ בֶּעָפָר הָאָפֹר
פִּלְּסוּ נָתִיב לְקֶרֶן
אֲלֻמַּת אוֹר 
שֶׁהֵאִירָה
נֶפֶשׁ יֶלֶד גַּלְמוּדָה .




צייר Luigi Bechi



יום שבת, 2 באפריל 2016

החיים לאחר קץ העולם?


הסיפור זן המתעטשים בשמש מתכתב עם כתבה שפרסמתי בעבר והנה היא כאן לאחר עריכה.  נדון בשאלה האם יש קשר בין ההישרדות של צמרת השלטון והטייקונים לבין הג'וקים, במידה ומדינת ישראל תותקף בטילים גרעיניים. 

נראה שכלל העולם מוטרד, פחות או יותר, בשאלת הגרעין של איראן וקוריאה. כי בד בבד עם פיתוח היכולת הגרעינית, הם מפתחים גם טילים בליסטיים שיכולים להגיע לכל פינה בכדור הארץ. ממשלות ישראל מודאגות בשל האיומים הבלתי פוסקים של האיראנים להשמיד את מדינת ישראל. מטרת ההשמדה הסופית של מדינת ישראל אפילו נרשמת בעברית על הטילים הבליסטיים שהם שולחים בניסויים שלהם. מדינות רבות נוספות מחזיקות בנשק גרעיני וכנראה רק מאזן האימה מונע מממשלות רציונאליות להפעיל אותו. למעשה כיום, שימוש בנשק השמדה גרעיני הוא מעשה התאבדות. 

אך, נשאלת השאלה האם כל המדינות רציונאליות? שאהידים ושאר מתאבדים למיניהם אינם מפחדים מנשק גרעיני אם יגיע לידיהם. אבל דבר אחד ברור - אם תפרוץ מלחמה גרעינית, היא לא תשאר מוגבלת למדינות הנלחמות.

בפיצוץ גרעיני, נוצרת נשורת גרעינית והיא יחד עם הקרינה שלה מופצות עם הרוח לכל שאר העולם. אם כמות הקרינה בעולם תגיע לרמה מסויימת (ביחידות מדעיות: 800 REM ), היא תהייה קטלנית לאדם ובזאת תבוא כלייה למין האנושי. יחד איתנו יושמדו גם מרבית מיני החיים על פני כדור הארץ - מי שכנראה יישרדו ותמלא בהם הארץ כחול אשר על שפת הים הם הג'וקים (שבעברית תיקנית הם נקראים תיקנים, או מקקים, אך ברשותכם אשתמש כאן בסלנג התיקני שלהם -ג'וקים).

מדוע ג'וקים יישרדו? זה נושא הפוסט הזה. בפוסט נדון גם האם יש קשר בין ההישרדות של צמרת השלטון והטייקונים לבין הג'וקים, במידה ומדינת ישראל תותקף בטילים גרעיניים. 




אנשים רבים נגעלים ואפילו מפחדים מג'וקים, אך מי שקורא בבלוג הזה, כידוע אינו מפחד להתמודד עם פחדים . אצל הקורא פוסט זה - תחושת הגועל תתחלף כנראה בכעס על צמרת השלטון והטייקונים , שלבסוף יסתיים בפרץ צחוק. אבל זכרו, במלחמה התמידית שלנו כנגד הג'וקים - צוחק מי שצוחק האחרון.

לאחר הפלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי הסתובבו שמועות שג'וקים היפנים שרדו את הפצצה. במהלך הקמפיין נגד מרוץ החימוש הגרעיני בסוף שנות ה-60,
אחת הכרזות המפורסמות ביותר דאז ציינה: "אם תתרחש מלחמה גרעינית, לא האמריקאים או הרוסים או הסינים ינצחו... אלא הג'וק".

האם זה נכון? מבדיקה שעשיתי בפרסומים שונים, הג'וק האמריקאי עמיד לכמות קרינה פי 15-80 מהאדם והג'וק הגרמני פי 130! אם כן, נכון הדבר שאם כמות הקרינה תכחיד את האדם, הג'וק קרוב לוודאי ישרוד.


הניצול האחרון


יש חרקים שהם אפילו עמידים בהרבה לקרינה מאשר הג'וק. אז מדוע דווקא לג'וק סיכוי לשרוד יותר משאר החרקים? הדבר נובע מכך שהג'וקים שוכנים בסדקים וחללים עמוקים באדמה או במבנים, שיתנו להם הגנה נוספת בפני הקרינה שתשטוף את פני הקרקע. סיבה שניה  - לג'וק יש יכולת התרבות עצומה.

בקומפלקס המוזאונים של הסמית'סוניאן, (Smithsonian) בוושינגטון, בירת ארה"ב יש מוצג מדהים. לפני כ-30 שנה הכניסו שני ג'וקים בלבד (זכר ונקבה) לתוך פיר בטון משורין שעמקו כ-5 מטר, שהוא אטום לחלוטין ובראשו מכסה זכוכית משוריינת, המאפשר תצפית לתוך הפיר. זוג הג'וקים הוכנס לתוך החלל הזה ללא מקור מים ומזון. המבקר שם שיציץ למעמקי הפיר , יראה מרבד של ג'וקים מתרוצצים. אשאיר לדמיונכם כיצד שרדו הג'וקים האלה ללא הכנסת מקור מזון חיצוני. מכאן אתם למדים שהג'וק הוא השרדן האולטימטיבי.

אם כך יש סיכוי סביר שהג'וק ששורד את זה:




ישרוד כנראה גם את זה:



וזה כל עוד ישאר חמצן על פני כדור הארץ או בחללים בתוך האדמה.


***

מה הקשר בין צמרת השלטון של ישראל והג'וקים?

עוד בשנות החמישים במאה הקודמת, הנהגת המדינה חששה משימוש בנשק גרעיני שיפגע בישראל בזמן המלחמה הקרה שהיתה בין ארצות הברית לבין ברית המועצות דאז. באותם ימים התנהל מירוץ חימוש גרעיני בין שתי המעצמות.

ובכן, למי שאינו יודע, מרכז יצחק רבין ניצב על תחנת כוח סודית שהוקמה בשנים 1954-1956. את התחנה הזו כינו אז 'הג'ורה'. זאת לא הייתה תחנת כוח רגילה. למקרה של התקפת אויב שתפגע בתחנת החשמל ברידינג, היו לג'ורה שתי משימות: האחת לספק חשמל למערך החירום של תל אביב, והשניה לשמש מקלט אטומי לממשלות ישראל. המימון להקמת התחנה הזו התקבל במסגרת הסכם השילומים עם גרמניה. שם הקוד שניתן לתחנה הזו היה 'תחנה 326'. כיום התחנה הזו מושבתת ומרכז רבין ניצב כאמור על גרוטאותיה.

לפני שנים מספר, מדינת ישראל החלה לחצוב מקלט אטומי בהרי ירושלים. המקלט מיועד לבכירי המערכת השילטונית בישראל (ראש הממשלה, השרים, הח"כים, הפקידים הבכירים) מקורביהם ומשפחותיהם. על פי העיתון גלובס, עלות הבניה של המקלט האטומי הזה: 3 מיליארד שקל, מכספי משלמי המסים - אנחנו כמובן, שנשאר בעצמנו ללא כל הגנה.

השמועות אומרות שמקלט יום הדין הזה המיועד לצמרת המדינה ואשר הממוקם בהרי ירושלים כבר מוכן לשימוש. זה לא יהיה המקלט האטומי היחידי בארץ: לפחות 30 מ'המי ומי' בישראל כבר דאגו להקים מקלט כזה, צמוד לביתם הפרטי. כמו כן, רבים מאנשי האלפיון העליון בישראל רוכשים לעצמם באחרונה מקלט אטומי , ובהם שרי אריסון וזכי רכיב. לידיעתכם, הקבלן שבונה את המקלטים האטומים הפרטיים עבור העשירים מציין שאין שום ערובה בטוחה ומוכחת, בשהייה במקלט כזה (כאילו שמישהו יוכל לתבוע אותו, אם המקלט לא יעשה את מלאכתו).

כלומר, במקרה של מתקפה גרעינית כזו על ישראל, יישארו כאן רק העשירים והפוליטיקאים. וכן שכחנו - יחד איתם ישארו גם הג'וקים.

אך מה לדעתכם באמת יקרה עם תפרוץ מלחמת עולם ושואה גרעינית? כשהמותקפים יאמרו 'תמות נפשי עם פלישתים'?

ובכן צמרת השלטון מקורביהם ומשפחותיהם, ישארו כלואים במקלט הבטוח (?) מקרינה ובתחילה יערכו נשף הילולים. לחגוג בתקרובת ויין את הישרדותם. לאחר זמן יחלו לסבול מתסמינים החברתיים כמו של משתתפי תוכנית הריאליטי  'האח הגדול' הכלואים יחד תקופה ממושכת. אלא שבמקרה של התקפה גרעינית, לא תהייה שום פרישה או הדחה. אין יוצא ואין בא. תארו לעצמכם את ליברמן ומשפחתו מבלים 24 שעות ביממה עם משפחת ח"כ אחמד טיבי או זחאלקה? יש לשער שהכינו שם מלאי גדול של תרופות פסיכיאטריות שידרשו שם כדי להרגיע.

וכשלבכירי השלטון ולטייקונים יאזל מלאי קופסאות השימורים, מנות הקרב, המזון והמים האגורים במקלטים האלה, זה מה שישאר להם לאכול:



האם השר ליצמן יאכל את הג'וקים האלה?


ואנחנו שנתאייד, או נמות לאחר גסיסה של כמה שבועות - נביט בהנאה על אוכלי הג'וקים, ממרומי העולם הבא: 




***

כמה עובדות על התיקנים (= מקקים = ג'וקים)

*  הג'וק נקרא תיקן, כיוון שהנקבה מטילה ביצים לתוך מעין נרתיק, שמזכיר תיק ואת התיקים מדביקה למשטחים כמו הקירות.

* הג'וק הוא החיה המהירה ביותר מבין ההולכים על שש. הוא נע במהירות של מטר לשנייה! כלומר, עד 5.4 קמ"ש (כ-50 מרחקי-גוף בשנייה, שזה שווה ערך לאדם הרץ במהירות 330 קמ"ש).
לכן, יש לנו סיכוי נמוך מאוד לתפוס אחד. ואלה שאנו נתקלים בהם והנתפסים, הם ג'וקים זקנים או חולים. 

ניסויים שנערכו בתיקנים ( לא מומלץ לאנשים רגישים!):

* ג'וק שעורפים את ראשו ממשיך לחיות כ-9 ימים בלי ראש. למעשה המסכן מחפש כל הזמן מזון ולבסוף גווע ברעב!

* מה קורה כאשר מניחים ג'וק ערוף ראש ליד ג'וק קטוע רגליים (המתקשה לנוע)?
ובכן קטוע הרגליים עולה על ערוף הראש ומתחיל לפקד עליו. הם נעים על פי רצונו של הקטוע בעל הראש, שאוכל כאשר מוצא מזון. ובעל הרכב ? כאמור גווע לבסוף מרעב.

מאמינים? יש מדענים שחוקרים ג'וקים!