נכון, גזרתי על עצמי. גזרתי על עצמי שתיקה. גזרתי על עצמי שתיקה פוליטית. אבל, כאשר דברים נוראים יוצאים מהמסגרת הפוליטית והופכים לסכנה חברתית, שתיקה היא כבר פשע. אני לא מוכן להיות שותף למדינת אפרטהייד. לכן, לא יכולתי לשתוק לדברי חבר כנסת, שנכון לעכשיו, ההבדל בינו לבין אנשים מעם אחר הוא בכך שהוא עדיין לא שלח אף אחד למחנות ריכוז ולתאי גזים. והנורא מכל הוא שיש יהודים (קהל חסידים לא מבוטל שמצביעים עבורו ועבור מפלגתו) שמאזינים לו ומסכימים לדבריו.
ואותו חבר כנסת יהודי, ממפלגת הבית היהודי (ששמו אינו ראוי שיעלה בידי בכתובים כאן ושדבריו אינם ראויים לבייש בלוג זה), טוען שאמר את מה שאמר משום ש"טבעי שאישתי לא תרצה לשכב ליד מישהי שהרגע ילדה תינוק שאולי ירצה לרצוח את התינוק שלה עוד עשרים שנה".
"זה הכי טבעי ונורמלי בעולם" הוא מציין בהמשך. ואני שואל - אם תהיה הפרדת יולדות כזו, האם ההפרדה הזו תמנע מתינוקה של היולדת ההיפותטית (שתועבר לחדר אחר) לרצוח את תינוקו של הח"כ המודאג. נראה שאותו ח"כ קצת התבלבל, משום שהוא האחרון שרוצה שתי מדינות לשני העמים.
לפני כשנתיים כשתקף אותי חיידק טורף, הציל את חיי רחמנא לצלן רופא כירורג ערבי. ורופא הבית שטיפל בי לאחר הניתוח היה ערבי שהוסמך בירדן. ושעות ספורות לאחר הניתוח, רחצה אותי במיטה אחות ערביה בלבוש מוסלמי שהסתיר את גופה ומחצית פניה. אף אחות יהודיה לא רחצה לי בקפדנות ובעדינות כזו את קפלי אחורי האוזניים. אפילו גם לא הבת שלי.
ולשיטתו, אותו חבר כנסת היה מסרב במקומי להיות מנותח ניתוח חירום כזה על ידי רופא שבנו אולי ירצה לרצוח את בנו בעוד עשרים שנה. ואותו חבר כנסת היה וודאי מעדיף שהנמק יתקדם בגופו, עד שיגיע תור משמרתו של מנתח יהודי. או שמא, הח"כ היה מוותר על המנתח הבכיר הערבי מלטפל בו והיה מניח למנתח הזוטר היהודי המתמחה שלצידו לנתח בלעדיו. ואותו חבר כנסת היה מסרב שיטפלו בו במחלקה במשך ארבעה ימים, כי לרופאים ולאחיות היהודים לא התחשק לעבוד בראש השנה והשבת הצמודה לה.
את החומוס והפלאפל שלהם הוא במילא אינו אוכל מטעמי כשרות. אבל ברעיון 'מדינה אחת לשני העמים' הוא מאמץ כנראה את האסכולה התנ"כית שמייעדת ל'שכאלה' את התואר "חוטבי עצים ושואבי מים".
לכן באופן טבעי נשאלת השאלה - לאחר הפרדת היולדות, האם בהשראה התנ"כית, הגזענים שאותם מייצג חבר הכנסת יתקדמו ליישום השלב "וכל הבן הילוד היאורה השלכוהו"?
אמנם עד ליְאור כנראה לא יגיעו, אבל האם בדברי הימים ירשם "וכל הבן הילוד - הירקונה השליכוהו, פן ישכים להרוג ילדך"?
וכי מדוע לא?
"אכלנו את פרעה, נאכל גם את זה".
בכנסת טורחים להעביר בימים אלה את חוק הדחת חברי כנסת. אני מציע שחבר הכנסת הנכבד הזה יהיה הראשון ליישומו של החוק.
***
וכשקמה הצעקה על אותו חבר הכנסת גם מהימין השפוי, הוא ריכך את סיבת האפרטהייד: "אחרי לידה, אישתי רוצה לנוח,לא את החאפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות". סיבה כבדת משקל מאוד ונזכרתי באשפוז השיקום שלי.
התמזל מזלי וחלקתי את חדרי עם עוד שני מאושפזים בלבד ולא עם עוד ארבעה לחדר. המאושפז לימיני היה ערבי. בחלק צנוע משעות היום ביקרה וישבה אישתו לצד מיטתו, או אחד משני בניו. הם תאמו את שעות הביקור שלהם כך שאף פעם לא ינחתו ביחד. כל אחד מהם דיבר בלחש. בקושי נוכחותם הייתה מורגשת מעבר לוילון המוסט.
לעומת זאת לשכן ממולי לא פסקה מלהגיע חמולה יהודית. חמולה שכל כך דאגה שירעיבו אותו ולכן הגיעו עם סירים של קוסקוס וחריימה. וכשגרשו אותם בלילה, הם תמיד שכחו לפנות את הכסאות והכורסאות שהכניסו לחדר. נראה להם שפינוי הכורסאות הוא חלק מהפיזיותרפיה שלי. וכשהלכו, אישתו 'ציוותה' עלי ברוב חוצפתה להשגיח שימלאו את רצונות בעלה בלילה. שאצלצל עבורו בפעמון לאחות, כי הוא מתקשה או אינו זוכר היכן הוא נמצא. ואם האחות לא תגיע מיד, מה היא ציפתה? שאקום ואקפץ ברגל אחת בהליכון לקרוא לאחות? ובכן היא כנראה ידעה עם מי יש לה עסק. שני שכניי לא ממש יכלו לישון בלילה, אבל אחמד סבל בשקט והתהפך על משכבו ללא אומר. לעומת זאת השכן היהודי, לא סתם את פיו. כל חצי שעה או שעה העיר אותי בצעקות כדי שאקרא לאחות. וכשצלצלתי בפעמון עבורו והאחות לא הגיעה תוך דקה, הוא התחיל לצעוק בקולי קולות - כפי שהיה רגיל לצעוק על העובדים שניהל ברשת של רמי לוי. מה הוא חשב לו, שאני עובד אצלו?
ואם זה עדיין לא מספיק לחבר הכנסת שרוצה להרחיק חמולות ערביות, אז דווקא החמולות היהודיות היו תופסות שולחנות בחדר האוכל, וחולים שלא מצאו מקום נאלצו לבקש מהאחיות שיביאו את המגש שלהם לחדר. וכשהמגש היה מגיע קר, חצי מהאוכל היה חסר כי נגנב על ידי החמולות היהודיות הרעבות. התנהגות נפוצה כזו לא ראיתי ולו אף פעם אחת ממשפחות ערביות במשך חודש האישפוז שלי שם.
חככתי בדעתי באיזה בלוז לסיים, הבלוז הזה או הזה. לבסוף בחרתי בבלוז הזה:
***
ואם כבר, אז כבר. עוד ספיח קטן. בפוסט שהעלה ידיד טוב שלי, חלקתי על דעתו לגבי התכנות תחליף או חוסר תחליף למדינאים.
ואני הצעתי שכל אחד שחושב שאין לו תחליף - שיטבול את אצבעו בדלי מים גדול וכשיוציא אותה - שיתבונן מלמעלה על שינוי גובה המים וידע מידת זניחותו לאחר לכתו.
וללא שום רמז נסתר (כי אני מאמין בהחלפת הבלתי ראויים עוד בחייהם), נזכרתי בעוד בלוז יפה שמבצעת חוה אלברשטיין, זמרת ללא תחליף:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן