מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה (חלק ג')

סיפורי סטודנטים שכאלה

בקורס לתלמידים מתקדמים שלימדתי, הייתה סטודנטית שישבה תמיד בשורה השניה ובאותו כיסא - מאזינה, מסכמת ומשתתפת פעילה בדיונים. אבל ככה פתאום, שלושה שבועות לפני סיום הקורס, הבחנתי שהיא עברה לשבת בשורה אחורית באולם. פניה מופנות לצד קיר האולם ולא למרצה ולמסך המצגות. ובכלל נראתה מנותקת ממה שמתרחש והקלידה בקצב במחשב הנייד שלה. הקלדה מלווה מפעם לפעם בפרצי צחוק. שיערתי שהיא משחקת במשחק כלשהו במחשב, אבל לא הגבתי. וכי אני בגן ילדים? אבל האמת היא שממש לא הבנתי מה קרה לה. והיא הייתה צריכה להעביר את ההרצאה הסמינריונית שלה בעוד שבוע וחצי.

לאחר מספר ימים קיבלתי מייל מיו"ר ועדת הוראה לבקשה חריגה. הוא כתב שהתלמידה הזו סובלת מאפילפסיה (מחלת הנפילה), שהמחלה החמירה לאחרונה, וכי היא צריכה לעבור סדרת בדיקות. בשל כך היו"ר שאל בעדינות האם אני מוכן להחליף את ההרצאה הסמינריונית שלה בעבודה סמינריונית בכתב. כמובן שהסכמתי. אלא מה? אני צריך שהיא תחטוף בהרצאה שלה התקף אפילפסיה?

אבל ביני לביני תהיתי מדוע היא לא פנתה אלי ישירות בענין, אלא דרך היו"ר. ולפני תחילת השיעור הבא היא פנתה אלי - שערה פרוע, גופה רועד מעט, פניה מדוכדכים ומבטה לא מרוכז. כאילו שעברה שינוי אישיות. והיא שאלה אם אוכל לתת לה הנחיות לעבודה הסמינריונית שהיא אמורה לכתוב במקום הרצאה. אמרתי לה שתפנה אלי בסיום ההרצאה, כי אני חייב להתחיל בהרצאה. 

בסיום ההרצאה (זה היה ביום חמישי בחמש אחר הצהרים), בקשתי ממנה שתשלח לי מייל ובמייל חוזר אשלח הוראות כתובות. את המייל הזה היא שלחה ביום חמישי בלילה ומייל נוסף שלחה ביום שישי בצהריים. אבל אני לא נוהג להכנס למייל ההוראה שלי בסופי שבוע. מה אין לי מה לעשות? וביום ראשון בבוקר קיבלתי מייל נוסף מיו"ר ועדת הוראה ובו העתק מהתכתובת שלה אליו, בה היא מתלוננת ששלחה לי שני מיילים ומדוע לא עניתי לה. 

החזרתי מייל ליו"ר עם העתק אליה: שאינני מבין מה הדחיפות להתלונן על מיילים שאני לא קורא בסוף שבוע. ככה לא עושים. מעולם לא נתקלתי בדבר כזה. נראה שהסטודנטית הזו 'ירדה לגמרי מהפסים' . גם הולכים לקראתה וגם מתלוננת בצורה מכוערת. נו טוב, אולי זו האפילפסיה...

ובאותו קורס סטודנטית אחרת הופיעה לשתי ההרצאות הראשונות ונעלמה. היא גם לא יצרה קשר לקבל את נושא ההרצאה הסמינריונית שלה. חברה שלה אמרה לי שבתאריכים של ההרצאות הסמינריוניות היא עומדת ללדת. ביקשתי ממנה למסור לחברתה ההרה שתשלח אלי מייל, כדי שנדון בעניין, ואם בכלל היא מעוניינת להמשיך בקורס. כיוון שלא קיבלתי ממנה שום מייל עד לסיום הקורס, מבחינתי היא נשרה. אך הפלא ופלא. היא הופיעה למבחן וישבה לה באולם הבחינה כאילו לא קרה דבר. הרי משום שלא העבירה הרצאה סמינריונית - הציון המקסימלי שלה בקורס לא יהיה יותר מ- 60. וגם זה בתנאי שתקבל מאה במבחן.

בסוף המבחן, שאלתי אותה אם היא מודעת לכך. והיא פתחה אלי עיניים: "כתבתי לך מייל (שלא קיבלתי) ולא ענית לי. אז המנחה שלי למסטר אמר לי שבמקרה כמו שלי שאני פטורה". 
"יפה מאוד" עניתי לה. "ממתי המנחה שלך יכול לקבוע לי מה לעשות או לפטור אותך? את לא חושבת שהגזמת"? 
"אז מה לעשות עכשיו"? היא שואלת  מביטה בי בעיני עגל. "תכתבי עבודה סמינריונית ותגישי לי אותה", השבתי לה. "אז מה הנושא ומה ההנחיות לעבודה"? היא שואלת. עניתי שתשלח מייל ואני אמסור לה את החומר.

"וחוצמזה" שאלתי, "איך הסתדרת עם החומר לבחינה"? 
"הו, למדתי מהמצגות שהעלת באתר הקורס וחברה שלי ששמעה את הקורס עזרה לי", השיבה. 
"ועכשיו אחרי המבחן, איך את מרגישה שעשית אותו"? שאלתי.
"סביר מאוד" היא ענתה. 

ומה היה הציון שקיבלה בבחינה לאחר שהמחשב בדק אותו?  45! 
ולמרות זאת היא שלחה לי מייל המבקש הוראות לכתיבת העבודה. הפעם המייל שלה הגיע. גם אם תעשה עבודה של 100, הציון המשוקלל שלה בקורס יהיה רק 68. ובמסטר חובה לעבור כל קורס ב-75 לפחות. אין מועד ב' לתלמידי מוסמך בחוג שלנו. ובעבודות אצלי גם לא קל לקבל מאה. אפילו לא קרוב לזה למרבית הסטודנטים.



ובאותו קורס, למבחן הופיעה עוד סטודנטית אחרת, שלא ראיתי את פניה כמעט במשך כל הקורס, מלבד שלוש ההרצאות הראשונות, שגם אליהן הגיעה במחציתן השניה , לאחר ההפסקה. ומכל שאר ההרצאות נעדרה, למעט ההרצאה הסמינריונית שהיא עצמה נתנה. 

בסיום הבחינה שאלתי אותה איך הסתדרה ללמוד בעצמה את כל החומר שהפסידה. והיא ענתה בביטול: "לא הפסדתי הרבה, בסך הכל 3 הרצאות". 
"למען הדיוק, אחד עשרה הרצאות בנות 3 שעות כל אחת, עניתי לה. דפי נוכחות שעברו בין הסטודנטים בכל מפגש אינם משקרים. 
" מה כן"? אמרה "וחוצמזה חומר הלימוד שלך חופף קורס אחר" ציינה. איזה קורס שאלתי? קורס זה וזה, ענתה. ואני יודע שבקורס הזה יש אולי חפיפה מסויימת לשליש מהקורס שלי, אבל ההיבטים בשניהם שונים. 
"אז מה את חושבת על המבחן"? שאלתי? "בסדר גמור וגם יש לי ידע קודם מקורסים שלקחתי בביולוגיה מולקולרית". 
אז איזה ציון קיבלה למעשה במבחן הגברת הזו? 
המחשב שבדק את המבחן האמריקאי שלה קבע ציון 59, לאחר פקטור של 5% שהוספתי לכולם. 

משל הצב והארנב

אני יכול לכתוב ספר על סיפורי סטודנטים, אבל אסיים כאן הפעם. הפוסט הבא בסדרה יוקדש לסטודנטים והרצאות סמינריוניות שהם מגישים.  סיפורים על ארגון זמן ופחד קהל.

שיר ליום ראשון - חי עם זאבים

Wolf Counrty - Nancy Markel

חי עם זאבים / קנקן

לִפְעָמִים אֲנִי חוֹלֵם עַל

בַּיִת עִם אֲרֻבָּה

בְּאָלַסְקָה

בְּמֶרְחָק שְׁנֵי מַיְלִים

מִשְּׁכֵנַי הַקְּרוֹבִים

וּזְאֵב אוֹ קוֹיוֹט

מְסַמֵּן בַּשֶּׁתֶן גְּבוּלוֹת

נַחֲלָתִי.

ציור Laura Pace

מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה - עבודה או מבחן? (חלק ב')

בפוסט הקודם בסידרה 'מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה' תיארתי  שינוי פורמט של קורס לתלמידי מוסמך ודוקטור - מעבודה סמינריונית בכתב פלוס הרצאה מסכמת במשך 14 שנים, לפורמט של מבחן והרצאה סמינריונית ללא הגשת עבודה בכתב. 

בהתאם, קורס זה מורכב מהרצאות שאני מעביר וסמינרים שהתלמידים מעבירים, כל אחד בנושא מסויים המהווה השלמה לחומר הנלמד בשיעורים. לסמינרים כל סטודנט קורא מאמרים מדעיים בנושא מסויים ומעביר הרצאה סמינריונית בת 45 דקות, לאחר מכן נערך דיון. לאחר שינוי הפורמט, הציון הסופי של הקורס הוא ציון משוקלל:  60% למבחן ו-40% להרצאה הסמינרית.

למרות שהקורס הזה מיועד לתלמידי מוסמך ודוקטור, אני מקבל לקורס מספר מצומצם של תלמידי בוגר מצטיינים, בסמסטר האחרון לתואר בוגר שלהם. 

כפי שציינתי בפוסט הקודם, הציונים של המבחן לא היו משהו ורק בעקבות השיקלול עם ציוני ההרצאות הסמינריות (שמרביתן היו טובות מאוד) הציונים הסופיים היו טובים יותר. 

סיימתי את הפוסט הקודם בשאלה האם ציוני המבחן ישתפרו בשנה שלאחריה, כאשר הסטודנטים שמעו מהמחזור הקודם למה לצפות, אז האם אכן כך?

אז בשנה השניה לשינוי הפורמט של הקורס ולאחר בדיקת המבחנים האמריקאים על ידי המחשב ביחידת ההוראה, שלחתי לסטודנטים במייל את הדברים הבאים:

" שלום לכולם:
הבחינות נבדקו. הציונים נעים בין 45 -86
מחוץ לשורת הדין ביטלתי לכל אחד 2 שאלות  עם תשובות לא נכונות, כך שכולם קיבלו למעשה פקטור של +5%. לידיעה, לא הייתה אף שאלה שלא נענתה נכונה על ידי כל התלמידים.
זכרו שהציון הסופי יהיה גבוה יותר. (רואים שהסמינר היה כדאי? ואתם התלוננתם מדוע גם סמינריון ולא רק מבחן. רציתם רק מבחן!)

מעניינות ביותר התובנות הבאות:
ממוצע  ציוני המבחן של תלמידי הבוגר:   82
ואילו ממוצע ציוני תלמידי מסטר/דוקטור:  66

המבחן כאמור נבדק על ידי מחשב ולא נלקח בחשבון התואר אליו לומד הסטודנט בקורס. מכאן יוצא, ככל שעולה מיומנותנו כך יורדת חכמתנו...".

למעשה ממוצע ציוני המבחן של הדוקטורנטים היה אחרי הפקטור 62. אוי לבושה! פחות אפילו מהמסטרנטים. והדוקטורנטים צריכים ללמוד סך הכל 12 נקודות זכות, שזה רק 3-4 קורסים, במשך כחמש שנות העבודה על התזה שלהם. אולי משום שמרוב שהם חושבים שהם יודעים, הם מזלזלים בלימוד. ואולי זה משום שהם צריכים רק ציון 75 כדי לעבור? לעומתם, מסטרנטים צריכים לפחות 85 בממוצע ציוני הקורסים, כדי להתקבל לדוקטורט באוניברסיטה העברית.

ושתבינו, ללימוד חומר הקורס לא נדרש כמעט שינון בכלל, מלבד בקיאות במושגים ושיטות. אלא הבנת תהליכים ואינטגרציה של כל החומר הנלמד בקורס. היו במבחן שאלות בדרגות קושי שונות. בשאלות הקשות יותר, היו צריכים ליישם את מה שלמדו - בבעיות שהצגתי מעולם המחקר. קצת הבנת תהליכים וחשיבה. 

תראו, גם אני הייתי פעם סטודנט, ותמיד ברכתי על שאלות הבנה וחשיבה ולא שינון.

תאמרו אולי 'לחץ'. אבל טבעי שדווקא תלמידי הבוגר יהיו יותר לחוצים מהמסטרנטים והדוקטורנטים. ובמבחן הזה היה די זמן והותר, לענות על 42 שאלות אמריקאיות בשעתיים. והאחרון שבסטודנטים סיים עשר דקות לפני תום הזמן. הם דווקא נראו לי יוצאים מהבחינה נינוחים למדי.

ומה שאני לא מבין הם אלה שהצטיינו בשאלות הקשות ונכשלו בשאלות הקלות והפשוטות יותר יחסית. זה מה שקורה כנראה לאוֹבֶר חוּכֶמים.

בתום הבחינה העברתי משוב שהכנתי לנבחנים, כדי להבין את רצונות הסטודנטים וכדי לשפר לקראת השנה הבאה.

אולי יעניין אתכם המשוב האנונימי שמלאו הסטודנטים בתום הבחינה (בצד התשובות מצויין אחוז התלמידים שענו על על תשובה מסך כל התשובות):

1. מה דעתך על המבחן?
א. קל למדי
ב. סביר        43%
ג. קשה         29%
ד. קשה מאוד 28% (נו, כנראה למי שלא הגיעו לשיעורים)

2. האם המבחן משקף את החומר הנלמד?
א. כן             100%
ב. באופן חלקי
ג. לא

3. מה דעתך על מספר השאלות במבחן?
א. מעט מדי

ב. סביר        100%
ג. יותר מדי

4. באיזו מידה חידש לך הקורס?
א. מועטה
ב. בינונית   42%
ג. רבה        58%

5. האם השיעורים הועברו בצורה ברורה?
א. במידה מועטה
ב. במידה סבירה     28%
ג. במידה רבה         43%
ד. במידה רבה מאוד 29%

6. קצב העברת החומר בהרצאות:
א. איטי      14%
ב. סביר      86%
ג. מהיר

7. באיזו מידה תרמו להשכלתך סרטוני הוידאו? (הסרטונים האלה מיועדים לחשוף את הסטודנטים לטכנולוגיות מתקדמות ויקרות שהאוניברסיטה לא יכולה להרשות לעצמה שיקבלו במעבדות - הם לא נבחנו על זה!)

א. מועטה    57%
ב. רבה        43%
ג. מיותרת

(אז אם הם לא נבחנים על חומר שהוא רק להעשרה, הוא כנראה לא תורם להם במיוחד)

8. באיזו מידה חפף קורס זה קורסים קודמים שלקחת או לקחת במקביל?
א. במידה מועטה      65%
ב. במידה רבה         25% (אם אכן כך, מדוע זה לא התבטא בתוצאות המבחן)?
ג. במידה רבה מאוד  10% (כנראה אלה שמסיבה זו לא נכחו בשיעורים, ונכשלו במבחן)

ציין שמות הקורסים 'המקבילים' לדעתך שלקחת: ____________________________________________


9. באיזו מידה תרמו לך הסמינרים?
א. במידה מועטה   40% (נו, ברור שהם לא רוצים סמינרים -שהמרצה יעביר הכל!)
ב. במידה מסוימת  30%
ג. במידה רבה       30%


10. מה היית מעדיף/ה?
א. קורס עם בחינה בלבד                    57%
ב. במתכונת הנוכחית  (מבחן + סמינר)   43%


11. מה לדעתך צריך להיות המשקל היחסי של הבחינה (בחינה + סמינריון = 100%)
א.   50%    -         57%
ב.   60%    -         29% (המתכונת הנוכחית)
ג.    70%       -      14%


12. האם תמליץ/י על הקורס לחבריך?

א. כן     86%
ב. לא     14%

הערות נוספות ___________________________________________


והרי דוגמית ממה שכתבו בהערות:
"יחסית לקורסים אחרים הקורס הוא מאוד עמוס. ברוב הקורסים יש בחינה או סמינר בלבד וזו הסיבה שלא אמליץ על הקורס. אף על פי שהוא היה מאוד מעניין".

וזה הכי ריגש אותי:"היה מעניין מאוד, ומובן מוסבר בצורה טובה. עזר לי להבין גם דברים שלמדתי בקורסים אחרים. תודה רבה"


למי שהתעייף לעיין בתוצאות המשוב, המסקנות שלי הן כדלקמן:


א. יש יחס הפוך בין הרצון שלהם לקיום מבחן בלבד לתוצאות המבחן בפועל.

ב. יש פער בין "החפיפה" לקורסים אחרים, לבין מידת ההצלחה בקורס, שהיא לא גבוהה במיוחד.

ג. 40% טוענים שהקורס חידש להם רק בצורה בינונית ולא רבה. אז מדוע לא       קיבלו ציונים גבוהים יותר?

ד. אם הרוב רוצים רק בחינה, מדוע הם רוצים שמשקלה יהיה רק 50% ולא 70%?

מוזרים הם חלק מהסטודנטים. סותרים את עצמם. וגם לפני שרואים את הציונים הם טוענים שיודעים - ולא יודעים. כפי שאני נוהג לומר לסטודנטים, כדברי הפתגם התנ"כי  : " אל יתהלל חוגר כמפתח".

ועוד משהו - כמחצית משאלות הבחינה היו שאלות דומות לאלו שהיו בשנה שעברה. אמנם לא פרסמתי את התשובות הנכונות למבחן בשנה הקודמת, אך הם וודאי קיבלו את השאלות משנה שעברה מחבריהם. זה אומר שמחצית מהבחינה היא מעין 'מבחן בית'. ולמרות זאת, לא מעט נכשלו לענות נכון על כל השאלות האלו.

ועדיין לא סיפרתי על תחמונים של סטודנטים. הם רק שכחו שגם המרצה היה פעם סטודנט, ומכיר את כל הטריקים והשטיקים...

על כך בכתבה הבאה בסדרה.

שיר ליום ראשון - הבלשן

הבלשן / קנקן

בּוֹלֵשׁ רָזֵי הֲגִיּוֹת

 

תְּנוּעוֹת לָשׁוֹן

 

קְצֵה אֶצְבַּע עַל הַשְּׂפָתַיִם

 

שָׂפָה עֶלְיוֹנָה,

 

שָׂפָה תַּחְתּוֹנָה

 

חַיִּים בְּיַד הַלָּשׁוֹן

 

וְהִיא מִתְרַחֶבֶת

 

בְּכוֹחַ כֹּבֶד צוֹנַחַת

 

בֵּין מַפּוּחַ לָאֶמַיְל*

 

מִלִּים נוֹסְקוֹת,

 

שׁוֹרְקוֹת תָּוִים.

* אמייל - החומר המצפה את השן

Pieter Bruegel 1563  מגדל בבל - ציור

וגם כאן (וראה תגובות בתחתית הטקסט) 

מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה - עבודה או מבחן? (חלק א')

הפוסט הוא הראשון בסדרת מורה נבוכים לסטודנטים, למרצים ולכל מי שההשכלה הגבוהה יקרה לליבו.

בתואר ראשון במדעים המדוייקים (הטבע והרפואה), במרבית הקורסים מתקיימת בחינה בסיומם. מעטים יחסית הקורסים שבהם ניתן ציון על עבודה במקום מבחן. בעבודה התלמיד מתמקד בחקר נושא ספציפי צר, מתוך עשרות הנושאים המועברים בקורס.

תאורטית במקרה שציון הקורס ניתן על סמך עבודה, הסטודנט יכול לישון בשיעורים ואפילו לא להגיע לשיעורים בכלל - כי הוא לא צריך להבחן על כל חומר הקורס.

ויש סטודנטים שקונים עבודות מוכנות, או ממישהו שכותב להם את העבודה. והם גם לא יודעים שהמרצה מעלה קטעים מהעבודה שלהם במנועי חיפוש טקסטים, וכך מגלה שהעתיקו קטעים נרחבים מעבודות של מישהו אחר. ואחדים מהם גם לא שמים לב שעבודה של זכר כתובה בלשון נקבה ולהיפך. הם גם לא תמיד יודעים שמרצים קשוחים כמוני מעמידים אותם בפני ועדת משמעת, שאליה הם מגיעים עם עורך דין.

במשך 14 שנים לימדתי קורס ייחודי בן 48 שעות לימוד, שמיועד לתלמידי תואר שני ושלישי. ציון הקורס היה ניתן על סמך עבודה סמינריונית בכתב, שבסופה התלמיד היה מרצה שעה אחת - שבה היה מציג את סיכום העבודה בפני שאר התלמידים בכיתה, ובסופה היה נערך דיון.

לאחר השנים הראשונות, כשראיתי שהסטודנטים מחסירים שמיעת חלק נכבד מהרצאות ושהם אפילו אינם מכבדים את חבריהם, ואינם מגיעים לשמוע את ההרצאות הסמינריוניות של חבריהם - הטלתי חובת שמיעה של ההרצאות. אבל הסטודנטים אינם יודעים, או אינם רוצים לדעת, שהמרצה רואה כל תלמיד שישן, או שקורא בעיתון, או שמשחק במחשב או בסמרטפון.

אך מה ששבר אותי אחרי 14 שנים של בדיקת עבודות? זה לא קל לעמוד בלוח זמני בדיקה של 3 שבועות, אחרת על השחיטה! לסטודנטים מותר להגיש עד שלושה חודשים, ולי נותנים רק 3 שבועות לבדוק. זה צודק זה? נמאסו עלי גם שנים של בדיקת עבודות , עם שגיאות כתיב ושפה עילגת של אחדים מהם (מי יכול להאמין - באוניברסיטה העברית יש סטודנטים לתואר שני שעדיין כותבים עם שגיאות כתיב)! הבדיקה הזו גזלה ממני המון זמן. על עברית עילגת בעבודות אקדיש פוסט מיוחד בסידרה.

לאור כל זה, בשנת 2012 החלפתי את הפורמט של הקורס. הסרתי את חובת השמיעה של ההרצאות, אבל קבעתי ש- 60% מהציון ינתן על סמך בחינה בכתב. 40% הנותרים ינתנו כמקודם על סמך עבודה סמינריונית, אך ללא כתיבת עבודה - רק חובת הרצאה בת שעה בליווי מצגת של נושא העבודה, בפני שאר תלמידי הקורס, כולל דיון בסיום ההרצאה.

ומה לדעתכם קרה?

קודם כל מספר התלמידים שנרשמו לקורס ירד למחצית מהממוצע.

שנית, פתאום הייתה נוכחות מלאה בשיעורים. פתאום הסטודנטים הפסיקו לאחר להרצאות. פתאום הסטודנטים הצליחו להגיע לשיעורים משרות מילואים. הפלא ופלא, פתאום אף אחד לא ישן ולא קרא עיתון בהרצאה. התלמידים כבר לא  אמרו שהם מבינים היטב את החומר ולכן אפשר לדלג על חלק ממנו. נהפוך הוא, פתאום הם החלו לשאול בהרצאות הרבה שאלות הבהרה שונות. פתאום כל סטודנט שני הציב לי מכשיר הקלטה מול הפרצוף על הפודיום. פתאום זכיתי למחיאות כפיים בסיום כל הרצאה - כי לשם שינוי הם התחילו להקשיב מההתחלה ועד הסוף.

אבל לחבר בחינה בכתב אינו סיפור פשוט כלל וכלל. לתת לסטודנטים שאלות פתוחות שעליהם הם עונים בכתב החרטומים שלהם - זוהי התאבדות למרצה. בדיקה כזו לוקחת לא פחות זמן מאשר בדיקת עבודות מודפסות בכתב.

לכן במדעים המדוייקים מקובל לחבר בחינה אמריקאית - עם שאלות בעלות תשובות רב ברירתיות. השאלות שאני מחבר דורשות הבנת תהליכים ולא סתם שינון חומר.

מי שחושב שבחינה כזו קלה לסטודנטים, אז הוא טועה בגדול. חיבור בחינה של כ- 40 שאלות לוקח לי בממוצע כ- 15 שעות. בבחינות שאני מחבר אי אפשר לנחש, גם לא בדרך האלמינציה. לכן חיבור הבחינה אורך כל כך הרבה זמן. שאלה יכולה להיות למשל גם תיאור תוצאות ניסוי (בין חצי לעמוד מודפס, כולל תוצאות גרפיות ואחרות), והתשובות בנות שורה/שתיים - 5 תשובות לבחירה.

כשאני מסיים לחבר את הפרוטוטיפ של המבחן, תוכנת מחשב מיוחדת מערבלת את סדר השאלות ואת סדר התשובות - וכל תלמיד מקבל גירסה ממוספרת שונה של המבחן. לכן גם בלתי אפשרי להעתיק אחד מהשני.

על גליון התשובות של כל תלמיד הרשום לקורס מודבקת מדבקת ברקוד שמזוהה על ידי המחשב. כל תלמיד מזדהה עם תעודת זהות/סטודנט מספר פעמים במהלך המבחן.

כך נראה עמוד השער של המבחן:

באולם הבחינה מסתובבים משגיחים בשכר והתלמידים גורמים לי בדרך כלל להתרוצץ ולדלג מאחד לשני. יש להם הרבה מאוד שאלות, שבעיקרון מרביתם נסיון לחלץ ממני את התשובות. אני כמובן מציין שאני עונה רק לשאלות של הבנת הנקרא ולא של הבנת התשובה. זמן הבחינה הרשמי שעתיים ונותן להם הארכה של חצי שעה נוספת. אז אל תגידו שאני רע.

היתרון הגדול הוא שלאחר שהשקעתי זמן רב בחיבור הבחינה, לפחות הבדיקה נעשית תוך דקות על ידי המחשב. המחשב מזהה את גירסת המבחן של כל תלמיד ואת התשובות הנכונות והלא נכונות. המחשב גם נותן לי סטטיסטיקה, כמה תלמידים ענו נכון על כל שאלה ושאלה.

כיצד נראית בחינה שלי? אני מחבר שאלות בדרגות קושי שונות. מי שלמד טוב, אבל ממש טוב יקבל עד 85. אבל בשביל לקבל 100, הסטודנט צריך להבין תהליכים, לדעת לחשוב, לנתח נתונים ולעשות אינטגרציה של כל החומר הנלמד בקורס. תמיד ישנה מה שאני מכנה שאלת ה-100, שמי שעונה עליה הוא גאון. מה יש? עד 97.5 לשאר לא מספיק? טוב, גם 'השאלות הקשות' מדורגות בדרגת קושי עולה. מי שמקבל 90 ומעלה, באמת מבין עניין. חלק השינון ממש משני. כאמור העיקר הוא חשיבה ואינטגרציה של כל הפרקים הנלמדים.

מדוע אני עושה זאת? פשוט כי חשובה לי רמת הלימודים באוניברסיטה העברית. האוניברסיטה העברית מדורגת בשנים האחרונות במקום ה- 60 ברשימת 200 האוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם (הרבה לפני שאר האוניברסיטאות בארץ ואפילו לפני מכון ויצמן) ויש לה שאיפה לעלות בדירוג. ציונים קלים אפשר לקבל במכללות. כיום מסיימים המונים תארים במכללות ובאוניברסיטאות, אך אין אחר כך מספיק מקומות עבודה כידוע.

במדעים המדוייקים אין הסטודנט יכול לעשות תזה 10 שנים ותוך כדי כך לעבוד. סטודנט במדעים המדוייקים זקוק למלגת מחיה כדי להתקיים. בגלל קיצוצים מתמשכים בתקציבי מוסדות ההשכלה הגבוהה, מספר המלגות מוגבל מאוד. כתוצאה מכך מספר תלמידי תואר שלישי חדשים שנרשמים בחוג הלימודים שלי ירד מכ-50 לשנה לשבעה בלבד, בחמש השנים האחרונות.

לכן, לתלמיד שמקבל ממוצע ציונים של 85 בתואר ראשון, אין סיכוי לקבל מלגת מחיה. התחרות גדולה. גם תלמיד עם ממוצע של 92 בתואר ראשון יקבל לעיתים רחוקות מילגה לתואר שני (ובוודאי לא מילגה מלאה). תלוי כמה טובים ממנו היו מעליו.

ציוני מרבית המכללות נחשבים לירודים מציוני האוניברסיטאות ולכן לתלמידי תואר ראשון במכללות קשה הרבה יותר לזכות במלגות לתארים שני ושלישי (לידיעה!)

לכן רבים הנושרים ואולי עם כל הצער, טוב שכך. קיימת בארץ אינפלציה של תארים.

עכשיו יכולים אתם להבין מדוע שבקורס שמיועד לתלמידי מוסמך ודוקטור נרשמו לקורס שלי רק מחצית ממספר הסטודנטים הממוצע בשנים עברו, כאשר העבודה הומרה במבחן.

אז מה לדעתכם עדיף - בחינה או עבודה? 

תשפטו מהסטטיסטיקה של תוצאות המבחן כפי שעובד במחשב

הציונים של המבחן הראשון נעו בין 60 ל- 74
כיוון שהציון הסופי משוקלל עם ציון ההרצאה הסמינריונית

הציונים הסופיים נעו בין 72 ל- 87

בשנים קודמות כשהציון היה ניתן על עבודה והרצאה סמינריונית

הציונים הסופיים נעו בין 80 ל-100

אין ספק - בחינה קשה יותר ומשקפת בצורה מדוייקת יותר מאשר עבודה, הן את הידע וההבנה של התלמיד והן את יכולת הניתוח ואינטגרציה של כל הנלמד בקורס.

זו המסקנה מהשנה הראשונה בה הומרה העבודה במבחן. האם בשנה לאחריה (כאשר התלמידים כבר שמעו מהמחזור הקודם למה לצפות), הציונים השתפרו?

ההמשך - בכתבה הבאה בסידרה מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה.

לנדשטיינר דודל של גוגל - עבודת חיים מצילת חיים וגם שאלת אבהות

זהו הדודל של גוגל היום - 148 שנה להולדתו של קרל לנדשטיינר.

1868-1943

רופא וביוכימאי אוסטרי שנולד כיהודי שהמיר דתו לנצרות. ב-1930 זכה בפרס נובל לרפואה על תרומתו בפיתוח השיטה המודרנית לסיווג סוגי הדם A, B,O ו- AB. כל מי שמקבל כיום תרומת דם צריך להודות לו. לפני כן, אי- התאמה בסוג הדם גרמה למוות. 

שבע שנים מאוחר יותר גילה את גורם ה- Rh. לפני כן אי התאמה בגורם ה-Rh בין העובר לאם הסתיימה במות האם. בעקבות תגלית גורם ה-Rh, במקרה של חוסר התאמה האם מקבלת כיום טיפול מתאים לפני הלידה.

רבים אינם יודעים שחוסר התאמה בגורם ה-Rh הוא גם אחת מסיבות לאי השלמת הריונות והפלות מוקדמות. 

כדי למנוע הפלה בנשים הסובלות מהפלות חוזרות, יש לזהות חוסר התאמה בשלב עוברי מוקדם, כדי למנוע קליטת עוברים לא מתאימים ברחם. לשם כך, נוקטים בשיטת ה- IVF  (ההפריה המלאכותית) שעוברות גם נשים עם בעיות הפריה. בנשים בעלות Rh שלילי ושלאב  Rh חיובי, יתקבל הריון תקין רק אם העובר ירש מהאב את עותק הגן ל- Rh שלילי ולא את העותק הגן הדומיננטי שקובע Rh חיובי באב ובעובר. 

לשם כך מבצעים הפרית מבחנה  של זרע האב למספר ביציות שמוצאות מהאם.  לאחר ההפריה מגדלים את העוברים המופרים באינקובטור עד לשלב של עוברים בני 8 תאים. בשיטת מיקרו ניתן להפריד תחת המיקרוסקופ תא אחד מכל עובר כזה ולערוך בו אנליזה גנטית בשיטות מתקדמות הקיימות כיום. רק  2-3 עוברים שנושאים שני עותקי Rh שלילי יוחזרו לרחם האם, כדי שלפחות אחד יקלט ויתפתח הריון תקין.

אבל לפעמים לידע יש גם חסרונות. אי התאמת סוגי הדם בין ילד/ילדה להורים, מסגירה אבהות. כלומר שהאב איננו האב הביולוגי.

למעשה, רק בורות של מרבית הציבור בביולוגיה מונעת גילוי האמת. אך, היום בעידן האינטרנט ניתן לגלות הרבה 'סודות' על ידי כל אחד.

אביא למשל דוגמה פשוטה לגבי סוג הדם, שהוא מידע הידוע או קל לקבל מידע עליו. כידוע, קיימים ארבעה סוגי דם נפוצים: סוג A, סוג B, סוג O וסוג AB. כל אחד יורש גן אחד לסוג דם מכל אחד משני הוריו. הגן לסוג דם A או B דומיננטים על סוג דם O.

לא אלאה אתכם בגנטיקה של סוגי הדם, ולמעשה כל מי שמתעניין יכול ללמוד על כך מויקיפדיה. אבל לעניינינו - מי שיש לו סוג דם AB חייב שלאחד מהוריו הביולוגים יהיה סוג דם A ולשני סוג דם B. לכן, מי שיש לו סוג דם AB ולאמא סוג דם A, האב הביולוגי חייב להיות בעל סוג דם B, או להיפך.

אבל, מי שיש לו סוג דם AB ולאמא יש סוג דם A או B ולאבא סוג דם O (שהוא מאוד נפוץ) - סימן שאביו אינו אביו הביולוגי. גם אם ההורים שניהם בעלי אותו סוג דם (A או B), הבן או הבת שלהם לא יכולים להיות בעלי סוג דם AB. אני מקווה שגילוי העובדה הזו, שכל אחד יכול בעצם לדעת או לגלות - לא יפרק כאן משפחות של קוראים בבלוג. אבל הרי בבלוג הזה אנחנו לא מתעלמים מהאמת.

וודאי תשאלו כיצד הורה ממוצע יכול לדעת את סוג הדם של ילדיו? ובכן, כל ילוד דמו נבדק ובין השאר גם לסוג דם. כל הבדיקות והתיקים הרפואיים נמצאים במאגרים דיגיטלים. ההורים המנויים על שירות כניסה למאגרים האלה דרך קופות החולים, יכולים לקבל את כל הנתונים הרפואיים של ילדיהם עד גיל 16, בתור אפוטרופוסים שלהם מבחינה חוקית.

ועכשיו רק נותר לחבר אחד ועוד אחד ...

ומי שלא עושה את זה, עשוי לגלות חוסר אבהות בהפתעה ובדרך הקשה, כאשר למשל יועץ גנטי שולח מכתב לרופא המשפחה  עם הקוד NP. ומהו הקוד הזה? אני לא סובל שמסתירים אמת בקודים ולכן אגלה לכם:

NP = NON PATERNITY

כלומר, האבא איננו האב הביולוגי.

על סנגלית בלתי חוקית, מולדבית וזקנה שהוטמנה במרתף

הכותרת נשמעת הזויה? חכו עד שתקראו את הפוסט הזה.

הורי הישישים מעסיקים באופן חוקי עובדת זרה מאוקראינה. שמה אירה. כתבתי עליה בעבר כאן .

ולמי שלא מכיר את ההיסטוריה, אירה מפרנסת את הבת והחתן שלה שחיים בצד המזרחי של המלחמה העקובה מדם, ואת הבן ובעלה השיכור - בצד המערבי. וכדי שהחבילות מישראל יימסרו ליעדן, המקבלים צריכים לשלם כופר לדואר שם.

אז אירה נורא מתגעגעת ועומדת לנסוע בעוד יומיים לשבועיים ביקור בית, והוריי חייבים מחליפה. אימא שלי החלה ליפול ככה משום מקום אחורה על הגב. בדרך לרצפה גררה פעמיים את אבא שלי, שיצא מזה יחסית בזול עם יד נפוחה וכאבים, כשירד איתה לשירותים. מאז אירה תומכת בחזקה באמא שלי בצד אחד ואבא שלי בצד השני, במיוחד בירידות בלילה. 

לקראת היציאה של אירה לחופשה השנתית שלה, דבר ראשון שאבא שלי עשה - החביא לאימא שלי את המקל כדי שתשתמש בבית בהליכון (אם כי לא בטוח שגם הוא ימנע נפילות לאחור). והיא נורא מתלוננת על כך. היא חושבת שהיא חסינת נפילות. יהיה בסדר כזה, אתם יודעים.

ודבר שני, הוא פנה בעוד מועד לחברת העובדים הזרים (שמטעמים מובנים לא אציין את שמה כאן) לסדר מחליפה לאירה למשך שבועיים. מלבד המשכורות שהורי משלמים לאירה, הם משלמים לחברה כמה אלפים טובים דמי טיפול שנתיים, על סידורי ויזה ושאר קטנות בכדי להוריד מראשם את הבירוקרטיה.

וכשפנה לחברה כדי שישלחו כמדי שנה מחליף או מחליפה, הוא נענה: "אדוני, אין לנו כוח אדם למחליפים" ולאחר שנדנד להם כהוגן, המנהלת התרככה ואמרה: " יש לנו סֶנֶגלית, עובדת זרה לא חוקית שאתם רק צריכים לדאוג שלא תצא מהבית, פן תיתפס. כי אם תתפס אנחנו נכחיש שיש לנו קשר אליה, ואתם תשלמו 30,000 קנס על העסקה בלתי חוקית".  

אבא שלי סרב, למרות שקיבל אינפורמציה שרבים העובדים הזרים הלא חוקיים שעובדים כך, המתווכים על ידי חברה חוקית שמקבלת סובסידיות מהמדינה. אז אבא שלי איים שהוא עומד להופיע במשרד שלהם יחד עם אימא שלי ושלא יעזבו את המקום עד שיספקו להם עובדת מחליפה. אתם יודעים, מעין שביתת רעב כזו לפתח משרדם. איך זה יראה בציבור שביתה כזו של שני קשישים כמעט בני תשעים, שרוצים לספק להם בעצימת עין (שלהם ושל המדינה?) רק עובדת בלתי חוקית?

הלחצים הועילו. בחברה נמלכו בדעתם ויש להם פתאום מולדבית חוקית שכבר ביקרה אצל הורי לחפיפה. אבל עדיין לא הגענו לשיא הסיפור. מהיכן הופיעה פתאום המולדבית?

שמעו והסכיתו. 

המולדבית יובאה כעובדת זרה לפני כשבוע לטפל באישה זקנה.

הגיעה המולדבית למשפחה שגרה בבית פאר בן שלוש קומות, ואת הזקנה העבירו משפחתה לחיות במרתף הבית ללא חלונות. כלואה שם במרתף, כי היא אינה יכולה לעלות במדרגות ולצאת לנשום אוויר עולם צח.

כשהבינה המולדבית שמייעדים אותה לטפל בזקנה במרתף 24/7, החליטה שהיא לא יכולה לשתף פעולה עם פשע כזה, גם תמורת משכורת. פנתה המולדבית לחברה שתמצא לה מקום עבודה אחר, ומשם ברורה הדרך היישר להורים שלי.

איור: ארתור רקהאם

סבא זקן חי בביתו של בנו, כלתו ובנם הקטן. לימים ידיו של האיש רעדו, ראייתו נחלשה ותנועותיו לא יציבות.

כשמצבו של הסב הלך והידרדר, הוא התקשה כבר לאכול כשהסבה המשפחה לאכול מדי ערב. בשל ידיו הרועדות התפזר המזון מכפו לכל עבר, אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו. 

הבן וכלתו שנגעלו והתעצבנו על אכילתו של הזקן, החליטו לעשות מעשה. הם הציבו בירכתי המטבח שולחן קטן נפרד לסבא. בודד ישב הוא שם בעת שיתר המשפחה הסבה סביב השולחן הגדול. לאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, החלו להגיש את ארוחותיו בצלחת עץ. למרות שראו מדי פעם דמעה בזוית עינו של הסבא, המשיכו לגעור בו בכל פעם שהפיל כף או מאכל לרצפה.

יום אחד לפני ארוחת הערב, ראה האב את בנו הקטן יושב על הרצפה ומשחק בחתיכת עץ. כששאל האב את בנו למעשיו, ענה הילד: "אני מכין לך ולאימא קערות עץ כדי שיהיה לכם במה לאכול כאשר אגדל".

(מסיפורי האחים גרים).

שיר ליום ראשון - רוחות חג

רוחות חג / קנקן

עֶרֶב חַג,
כְּבָר לֹא קָנִיתִי נֵרוֹת הַשָּׁנָה
בְּצַד קוּפְסַת גַּפְרוּרִים שֶׁל פַּעַם
נֵרוֹת יֵשׁ לָרֹב בַּמְּגֵרָה
פֶּן תִּהְיֶה הַפְסָקַת חַשְׁמַל אוּלַי
וְאוּלַי
הַשָּׁנָה אֶצֹּק אֶת דְּמוּתָהּ
מֵהַחֵלֶב הַמּוּמָס
וְהִיא מֵהָרֵיחַ תִּתְעַלֵּף וְאֶפְתַּח
הַחַלּוֹן לְהָשִׁיב אֶת רוּחָהּ
וְאֶת רוּחִי
רוּחוֹת חַג.

 ציור - Kamina Bend 

חג מתן תורה - שאלות על הרציונליות של דת

*בפוסט גם קישור למתכוני מאפי גבינה לפי שיטת התזונה - THE ZONE

אחד ההקשרים לחג השבועות הוא מתן תורה. לפי המסורת קיבל משה את התורה על הר סיני ומסרה לבני ישראל. לכאורה, קבלת עול התורה היא הדבר הכי לא הגיוני ובניגוד לטבע האנושי. כי קבלת התורה היא ויתור על חופש – הן חופש הבחירה, חופש העשייה ובעיקר חופש המחשבה. גם דברי חז"ל על הייחוד בקבלת התורה על ידי עם ישראל, בניגוד לשאר הגויים, נראים כניגוד לטבע האנושי. לטענת חז"ל עם ישראל קיבל את התורה ולא שאר הגויים, כי עם ישראל אמר "נעשה ונשמע" – קבלה ללא עוררין וללא מחשבה, לעומת התפיסה המקובלת – קודם נשמע ואם נשתכנע נעשה. למעט הדת, כך למעשה אנחנו פועלים בכל תחום בחיינו – אנחנו לא קונים מוצר לפני שאנחנו שומעים על תכונותיו ושואלים לפרטים נוספים, המשפיעים על החלטתנו. אז מדוע קבלת התורה נעשתה ללא עוררין, ללא שאלת שאלות ומחשבה? אינני מדבר על האמונה במושג אלוהים. האמונה היא דווקא כן תכונה וצורך הצרובים באופי האנושי ועל 'המדע' שבצורך באמונה, אכתוב בפעם אחרת. אני מדבר כאן על קבלה של מערכת חוקים וכללים מסוימת ולא אחרת. על שיעבוד אליהם, ללא מחשבה עמוקה מדוע. על קבלה של מכלול כללים וחוקים כעסקת חבילה. בעצם כולנו נולדנו לתוך מציאות של מערכת חוקים ותקנות הקיימים בחברה שאנחנו חיים בה, ולמעשה זה כמעט מחוסר ברירה. אנחנו חייבים לפעול על פי מערכת זאת – אם לא נענש, נוקע, או נוחרם. לכאורה קיימות שתי אפשרויות בחירה אלטרנטיביות: אפשרות הבחירה הראשונה היא לנסות לשנות את חוקי החברה במאבק אידיאולוגי או משפטי. אך כל עוד קיימת מערכת החוקים המסוימת, חובה על הפרט לקבלה ולנהוג לפיה. כמובן, אם אין אנחנו מוכנים להיענש. קיום חוקים שקיבלה עליה החברה היא צורך בסיסי, כדי לשמור על החברה מפני אנרכיה. אבל, פעולה של האינדיבידואל (הפרט) בניגוד לרצונו, בשל החובה לקיים את חוקי החברה, נובעת בעיקרה מפחד. הפחד מהתגובה של הסביבה. אפשרות בחירה שנייה היא לעזוב את החברה ולהצטרף לחברה אחרת, שהיא בעלת מערכת חוקים וכללים משלה. אבל שוב, האדם שעושה זאת יוצא בעצם מעסקת חבילה אחת ומקבל עסקת חבילה אחרת – בשלמותה! כפי שמתואר בספר שמות, גם קבלת עול התורה במעמד הר סיני, נובעת למעשה מפחד ולא מתוך רצון חופשי! כיצד רואים זאת? ובכן בספר שמות כתוב: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק" (שמות כ', י"ד). הכיצד רואים קולות? קולות שומעים ולא רואים. למעשה יש כאן תופעה המונית של סינסתזיה- שימוש במונח של חוש אחד לתיאור חוש אחר. הדבר מעיד על בלבול חושים. בלבול חושים אופייני למשל אצל אנשים מסוממים. האם אדם מסומם יכול לקבל החלטה מושכלת? מדוע "וירא העם ונעו ויעמדו מרחוק"? כלומר, תגובתם של ישראל למעמד הייתה בהלה ופחד. הם פחדו פן ימותו למשמע קולו של אלוהים. הדבר מחוזק על ידי חז"ל שמציינים כי קבלת התורה הייתה אירוע מפחיד ומעורר אימה שבעקבותיו ישראל נסוגו לאחור מרחק רב מאוד. אם כך, נעשה ונשמע לא נבע ממשהו רציונאלי, אלא מפחד גרידא. עובדה (על פי המסופר בספר שמות), כאשר משה מנהיגם של בני ישראל נעלם כדי לקבל את התורה מידיו של אלוהים, בני ישראל חזרו בהם וסגדו לעגל הזהב. בהעדר מנהיגם - פג זמנית הפחד. גם היום המושג 'יהודי חרד(י)' מעיד על קבלת עול תורה – ביצוע מערכת של חוקים וציוויים - מתוך פחד (חרדה) גרידא. כדי להמתיק את הגלולה, חוברה על ידי אנשי דת (ולא על ידי אלוהים) מערכת של אגדה ודרש, שאין בה כל קדושה. דברי אנשים בשר ודם - אינם יכולים להיות קדושים. גם חז"ל הם אנשים בשר ודם, אך גם חכמים אינם קדושים. מערכת זו של אגדה ודרש - תפקידה לעקוף את הסתירות שבטקסטים 'הקדושים'. סתירות שמטרידות כל אדם בר דעת. אי אפשר להתכחש לכך שמערכת זו חוברה במשך דורות רבים, וברור כשמש ש'ההלכה' בימינו רחוקה מרחק שנות אור מההלכה בימי דוד המלך. האם כיום מקריבים קורבנות למזבח כאז? האם בימי דוד המלך לבשו בני ישראל שטריימל וקפוטה? ברור שלא! אז מה לאופנת הלבוש של הגויים הפולנים במאה ה-16 ולדת היהודית? *** כבר ציינתי שאחת מדרכי הסביבה כנגד אדם שמורד במוסכמות, מתוך אידיאולוגיה או מחשבה מושכלת, היא חרם. אם תחשבו על זה, גם החרם נובע מפחד. הפחד מפני הפצת דעות אחרות ואימוץ נרחב שלהם על ידי החברה. הפחד מפני הפלורליזם ולכן הידבקות בציפורניים לשמרנות. מהחרמות הידועים הוא החרם שהטילו היהודים על בשר מבשרם – ברוך שפינוזה. שפינוזה היה פילוסוף יהודי-הולנדי. הוא נחשב להוגה דעות רציונליסטי, ולאבי מדע ביקורת המקרא. משנתו השפיעה רבות על המחשבה הפילוסופית האנושית המודרנית. שפינוזה עצמו הקדיש את נערותו ללימוד יהדות: תנ"ך, תלמוד ופילוסופיה דתית, ונחשב לעילוי תורני, על ידי רב הקהילה. מאוחר יותר, כאשר פיתח מחשבה ביקורתית וכתב כי "ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה, אלא בידי אדם שחי שנים רבות אחריו",‏ נפסלה עבודתו על ידי הקתולים והפרוטסטנטים כאחד. ספרו צורף לרשימת הספרות המוחרמת על ידי הקתולים ובתוך שש שנים הוצאו נגדו 37 צווי גינוי. למעשה, בשל הלחץ שהפעילו אנשי הכנסייה על הקהילה היהודית, הוטל עליו גם חרם וצו כריתות מעדת ישראל. לאחר מותו, ממשלת הולנד החרימה את כל כתביו, ושמו הפך לשם גנאי. כינו אותו בציניות בשם "בנדיקטוס מלדיקטוס" (מלטינית, ברוך הארור). כתב החרם על שפינוזה תפיסתו של שפינוזה הייתה שאין אלוהים חיצוני לעולם ושבעצם אלוהים הוא הטבע. לכן שלל למעשה את כל תפיסת האלוהות ההיסטורית של הדתות המונותאיסטיות. הוא סבר שהיקום שנראה כסופי ומוגבל, אינו אלא אשליה, ומה שקיים באמת אינו אלא האינסוף המוחלט. הוא טען שמשום שאין אלוהים חיצוני לעולם, ממילא אין שום משמעות לציווי אלוהי בתחום המוסר. לדעתו העולם הזה שהוא מכלול כל היש הוא המקור היחידי לנורמות ולערכים. המוסר על פי שפינוזה נובע מ'טבע האדם'. לטענתו "אין אנו רוצים את הטוב כי הוא טוב. הוא טוב כי אנו רוצים אותו". עוד טען שפינוזה כי העיסוק במדע וחקר העולם הוא הרצון האמיתי "לדעת את האלוהים". אלברט איינשטיין כתב במספר מקומות כי הוא נוטה להאמין באלוהים – אבל באלוהים של שפינוזה. על כן, כל האנשים הדתיים שמציינים בחדוות ניצחון שאפילו איינשטיין האמין באלוהים, בעצם מתעלמים מהעובדות. אלברט איינשטיין לא האמין באלוהים המסורתי שלהם! בניגוד למה שאנשים דתיים חושבים, שפינוזה דווקא לא רצה לבטל את הדת עבור ההמונים. למעשה הוא חשב שעבור ההמון, חיוני להאמין שיש אלוהים משגיח ומצווה, משום שההמון עלול שלא להבין מעצמו את התועלת שבקיום החוקים והדאגה לזולת. לכן שפינוזה חשב שיש מקום לדת עממית אוניברסאלית, שעיקריה יהיו אהבת הזולת ואהבת אלוהים, שתתבסס על התנ"ך לאחר "טיהורו" ממעשי ניסים ומאמונות תפלות. דרמת בית משפט תיאולוגית-פילוסופית מעולה, שגיבורה שפינוזה, הומחזה למחזה מרשים שראיתי. מחזה שהועלה על ידי תאטרון החאן בירושלים - 'ירושלים החדשה' - מאת דייויד אייבס.  במחזה מוצג העימות בין שפינוזה לבין פרנסי הקהילה היהודית באמסטרדם, הנאשם בלחץ הכנסייה בכפירה. במהלך שימוע שנערך בבית הכנסת של הקהילה, מגן הפילוסוף היהודי על תורותיו הרדיקליות, השוללות את מקורם האלוהי של כתבי הקודש ודוגלות בחירות המחשבה והדיבור. לאחר מספר שעות של שימוע הוא מנודה מן הקהילה היהודית ומוטל עליו חרם בלתי הפיך (החרם הגורף ביותר שהטילה הקהילה היהודית אי פעם). רגע לפני הטלת החרם, רב הקהילה מוּרטֶרה, שאהב את שפינוזה אהבת נפש, הודה ששפינוזה צודק באבחנותיו, "אך אין הן (האבחנות) מתאימות לנו". קטע קצר מהמחזה: גם לדעתי הצורך בדת הוא הכרח פסיכולוגי לרבים המאמינים בה. לא אכנס כאן לכל האספקטים של הצרכים הפסיכולוגיים שבקיום הדת בכלל (על כל סוגיה וזרמיה), אך יש אנשים שנוח להם מאוד להיות מובלים על ידי רב או כומר, בשם ציוויים דתיים, כעדר צאן המובל על ידי רועה.  עבורם יש סיבה לכל דבר ולא צריך לדעת אותה. מספיק שאלוהים יודע. צריך לקבל את כל התורה כעסקת חבילה, ללא כל פקפוק – גם כשמציאות ועובדות סותרות חלקים ממנה. עוד הם מוסיפים: "בעוד אלף או אלפיים שנה, תיווכחו שכל הכתוב בקדושים נכון". לאלה אני משיב שאני ממש מתכוון לחיות אלפיים שנה, כדי להיווכח בכך. הם כמובן יווכחו בכך, כי הרי יקומו לתחייה עם בוא המשיח. שיבוסם לכל אלה. אני את זה לא קונה.  אגב, קיום הדוק של טקסים דתיים נותן למעשה גם גושפנקא חוקית לאנשים בעלי נטיות לטקסיות אובססיבית. הפרעה המכונה בז'רגון המקצועי   obsessive compulsive disorder, או בראשי תיבות (OCD). אני אינני מתחבר לחג השבועות במשמעות היסטורית-דתית. אני אוהב מאכלי גבינות ומתחבר לפן החקלאי של החג. כדברי שפינוזה: אלוהים הוא הטבע והטבע הוא אלוהים.  והאמת - החג הזה בכל זאת בעל אופי חקלאי במקורו. תגידו, באיזה חג יהודי סופרים כך את הימים לקראתו. כל כך הרבה ימים סופרים. ומה סופרים? סופרים את הימים לעומר. ועומר כידוע זו תבואה. ספירת הימים לקראת קציר התבואה. אף חג יהודי אחר לא סופרים כך לקראתו. אם כך, האם יתכן כי האופי החקלאי  הוא הוא הסיבה האמיתית והמקורית לחג? לסיום קינוח: קבלו מתכוני  שלושה מאפי גבינות לשבועות, לפי עקרונות שיטת התזונה הבריאה - במדריך ה- ZONE (פרק 15). כי לפי הזון אפשר גם לחגוג לעילא ולעילא מבלי לחטוא ומבלי להשמין. בין אם אתם חוגגים את חג השבועות או בין אם את חג הביכורים, חג שמח!

הורגים אותנו עם מלח - מדוע משרד הבריאות גנז את הסרטון?

מדוע משרד הבריאות גונז את סרטון הקמפיין נגד החטיפים המלוחים? 

מכירים את אלה שמגישים להם מנת אוכל - לפני שבכלל טועמים, מנערים את המלחיה במרץ רב וממליחים וממליחים וממליחים בלי הכרה. ואני תוהה אם האנשים האלה בכלל חשים בטעם האוכל על לשונם, כאשר למזון שלהם יש טעם של לגימה ממי ים המלח?

האם יש להם בעייה בקולטני החישה בלשון? וכמו כבד ראייה שבקושי רואה את האור, חוש הטעם שלהם מסתכם במלח בלבד, או בחריף - כמו באנשים שאפילו לפני שטועמים את האוכל, הם מרוקנים על המנה צנצנת סחוג. האם יתכן שכל חוש הטעם שלהם מסתכם ביכולת לחוש מלח וחריף אש?

אינני בטוח בתשובה, אבל יש אנשים שחולים במחלה גנטית נדירה שמכונה CIPA. לחולים אלה בעיית חישה בשל פגם במערכת העצבים ההיקפית. ילדים החולים במחלה הזו אינם חשים בכאב וחלקם אפילו אוכלים את קצות אצבעותיהם עד זוב דם. חוש הטעם היחיד שהם חשים הוא של מלח וחריף.

אז מסתבר שיש גם רבים אחרים שלא חולים במחלה הגנטית הזו ומשום מה אוכלים ארוחות מלח או חריף.

אני תמיד תוהה איך אפשר בכלל ליהנות מאוכל שטעמו כטעם גבישי מלח או חריף אש? בשל כך רבים אפילו לא יכולים לחוש אפילו במזון מקולקל!  זכורה השערוריה שעוררה עובדת באחד הסניפים של טיב טעם - שהעידה כי מכרו שם בשר שפג תוקפו - ששטפו את הסירחון הנודף ממנו במים, המליחו ותיבלו בחריף כדי להסוות את טעם הקלקול.

אנשים שממליחים או מוסיפים חריף בצורה מוגזמת, באמת יכולים לאכול אוכל מקולקל או בעל איכות ירודה עם טעם מגעיל בלי להרגיש. אבל עודף מלח באוכל הוא כבר בעייה בריאותית, כי כמות מלח מעל למותר גורמת ליתר לחץ דם. ויתר לחץ דם (שרבים אינם יודעים ולא מרגישים את קיומו) הוא הרוצח השקט מספר אחד. הרוצח שגורם להתקפי לב ושבץ מוחי. מוסדות סיעודיים מלאים באנשים כאלה מכל שכבות גיל. אנשים הכלואים בגופם ומייחלים כל יום למותם.

הדו-ירחון Archives of Internal Medicine פרסם תוצאות מחקר שערכו מדעני רפואה ב-CDC האמריקאי, במחקר נאספו נתונים לגבי 12 אלף איש במשך 15 שנה. מהמחקר הזה עולה כי תזונה עשירה במלח ודלה באשלגן מעלה ב-50% סיכון למוות ומחלות לב. כלומר, מזון עשיר מדי במלח (שהוא כידוע עשיר בנתרן ודל באשלגן) מסכן חיים.

רבים ממוצרי המזון שלנו מוצפים במלח. לעיתים מוצר אחד מכיל כמות מלח פי שניים מהכמות היומית המותרת ואפילו מהכמות המותרת המקסימלית ביומיים. כאלה רבים מהחטיפים שאנחנו נותנים לילדים שלנו לנשנש. אתם בוודאי אינכם רוצים לדעת מהי כמות המלח המצוייה בשקית צ'יפס קטנה. אני יכול להמשיך להביא עשרות דוגמאות, אך איני רוצה להיתקל בעדת עורכי דין 'ממולחים' (עם מלח או בלעדיו) והמבין יבין.

רבים יודעים שבשל הלחצים האטמוספריים הקיימים בגובה הטיסות, חוש הטעם שלנו מתקהה. על כן, מנות המזון המחולקות בטיסות מומלחות ומתובלות בצורה מוגזמת - באופן שלא בטוח שהיינו מסוגלים לאכול אותן על פני הקרקע.

במסגרת שבוע המודעות לצריכת מלח, שהתקיים במרץ 2013 ובו לקחו חלק יותר מ-25 מדינות, בתוכן ישראל - פרופסור יהונתן שרעבי, מנהל המכון ללחץ דם במרכז הרפואי שיבא ויו"ר החברה הישראלית ליתר לחץ דם, הביע את צערו על כך, שהמגמה המזיקה של הוספת מלח בכמות מופרזת הגיעה לא רק למנות מוכנות ומתועשות, אלא גם לאוכל גורמה.

במחקר שנערך לאחרונה באנגליה בקרב מסעדות יוקרה על ידי CASH -Consensus Action on Salt and Health , נמצא שמרבית המסעדות מגישות מנות שכל אחת מהן  מכילה את כל התכולה המומלצת של המלח ליממה.

בין המסעדות שנבדקו היו אלו של שפים ידועים, ביניהם השף ג'יימי אוליבר (השף הערום). בעוד שקהל היעד של מסעדות גורמה אלו משלם הון עבור המנות, בחרו השפים לשפר את טעמן של המנות על ידי הטריק הזול של הוספת מלח. בחלק מהמקרים מצאו במנה אחת כמות מלח המספיקה ליומיים שלמים.

בשבוע המודעות למלח ב-2013 ציין פרופסור שרעבי "שהנגשת המידע לצרכן צריכה להיות ברורה ופשוטה ובכך ליצור לחץ מצד הציבור שיעדיף מזון בריא. התקווה היא שתעשיית המזון והמסעדנים ייאלצו להציג עוד אלטרנטיבות בריאות, והציבור יצביע, הפעם בלשונו".

תגובת משרד הבריאות בשבוע המודעות למלח לפני 3 שנים הייתה בהצהרה שמשרד הבריאות החל בפעולת חובת סימון של כמות המלח במנות. והנה ממש כשמשרד הבריאות יצא בקמפיין בסרטון שלו נגד הבמבה והביסלי, הוא כבר גונז אותו בלחץ תעשיית המזון. בתמורה לכך, טוען משרד הבריאות - חברות המזון תצגנה את הערכים המזיקים על גבי אריזות המזון.
היי, יחֵלוּ? האם משרד הבריאות לא הצהיר שהוא החל לעשות זאת כבר ב- 2013?

אבל נשאלת השאלה - גם אם משרד הבריות היה יוצא בקמפיין אגרסיבי נגד המלחה מוגזמת של המזון, האם זה ימנע מאנשים עצמם להמשיך לשפוך מלח על צלחתם? זכורה לי אישה אינטליגנטית שסבלה ממום בלב, שהרופא שלה הזהיר מאכילת מלח שיהרוג אותה. אותה אישה אמרה שאם היא לא תוכל להמליח את מזונה, עדיף לה כבר לא לחיות. ואכן האשה הזו נפטרה זמן קצר לאחר מכן.

בארה"ב קיימים מזה זמן סידרת חטיפים, בייגלה, קרקרים ומציות עם חצי כמות המלח. וגם כך הם מלוחים מדי.

לסיום, טיפ קטן לאלו שאינם יכולים בלי להמליח: אפשר לצמצם בקלות את כמות המלח אם וכלים אוכל איכותי וטעים יותר. במקום עודף מלח להוסיף למזון תבלינים ועשבי תיבול - בלי המלח יהיה אפשר גם ליהנות וגם להרגיש את טעמו האמיתי של האוכל.

ואם כבר משתמשים במלח, עדיף להשתמש במלח דל נתרן ועשיר באשלגן כמו זה:

אבל חובה לדעת! על הנוטלים תרופות מסויימות כנגד יתר לחץ דם, יש לשאול את הרופא  האם מותר להשתמש במלח עשיר באשלגן. שימוש במלח עשיר באשלגן מסוכן מאוד לפעילות הלב עם נטילת חלק מהתרופות האלה. אבל אלו שיצמצמו את צריכת המלח שלכם, בהחלט יתכן שיוכלו להוריד גם את מינון התרופות כנגד יתר לחץ  וזה כבר כדאי. תרופות להורדת לחץ דם הם הכרח לחיים אבל יש להן גם תופעות לוואי, ביניהן אימפוטנטיות. אבל תגידו, מי שמחשש אימפוטנטיות נמנע מנטילת תרופות נגד יתר לחץ דם, לא יהפוך במילא לאימפוטנט וחדל אישים לאחר שבץ בגיל ארבעים?

לסיום שאלה - האם אתם פריקים של כושר ומזון בריאות וזוללים מלח?

על הרוצח השקט הנוסף -סוכר, בכתבה בקרוב.

שיר ליום ראשון - בתחתונים ובעליונים

בתחתונים ובעליונים / קנקן

בְּמוֹעֵד לְכָל חַי, בַּתַּחְתּוֹנִים
 
נֶאֱסַף אֶל הָרְגָבִים
 
הָאֶחָד, הַיָּחִיד וְהַמְּיֻחָד
 
תַּכְרִיכָיו שָׁחֹר לָבָן
 
אֹהֶל מוֹעֵד לְהִלּוּלָה
 
מֻזְמָנִים רִמָּה וְרֶמֶשׂ
 
עוֹלָם תַּחְתּוֹן לָאֲרוּחָה
 
אֲרוּחָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ
 
לִכְבוֹד הָאֶחָד, הַיָּחִיד וְהַמְּיֻחָד

וּבְמוֹעֵד לְכָל חַי, בָּעֶלְיוֹנִים
 
בָּרְגָבִים מִמַּעַל,
 
בַּתֵּל בְּצַד הַשֶּׁלֶט
 
מֻזְמָנִים עוֹלָם עֶלְיוֹן לָאֲרוּחָה
 
גְּלָלֵי מְלָכִים
 
מַתָּת תַּן אנוּבּיס*
 
מִנְחָה לְבַּעַל זְבוּב**
 
סְעוּדָה אַחֲרוֹנָה
 
לִכְבוֹד הָאֶחָד, הַיָּחִיד וְהַמְּיֻחָד


הַנָּסִיךְ מַק יָהּ-בְּלִי

* אנוּבּיס
** בַּעַל זְבוּב

וגם כאן (ראה תגובות שם למטה)

סיפור החודש - SO WILL HELP US GOD

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.

וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.


ארגון הבריאות העולמי יוצא בפירסום מרעיש: " אוכלוסיית נשאי האיידס בעולם הוכפלה פי עשרים בשלושת החודשים האחרונים. קצב העליה בהדבקה במחלה מתקדם בדומה להתפרצות מגיפת שפעת".

המכון הלאומי האמריקאי לחקר נגיפים מתחיל לאסוף דמים של הנשאים החדשים כדי לחקור האם חל שינוי בנגיף האיידס. שינוי שגורם להתפרצות המגיפה האלימה החדשה. תוך זמן קצר מגלה הצוות הרפואי לתדהמתו כי למרות לבוש המגן, הכפפות והמסכות -  רבים מהם נחשפו לגורם המחלה ונדבקו בה בעצמם. מוכרז מצב חרום עולמי.

נשיא ארצות הברית מודיע על הקצבת כל סכום שידרש כדי ללמוד מדוע המחלה מתפשטת בקצב מטורף כזה וכדי למצוא לה מרפא מידי. וועדת מומחים הכוללת את מיטב מדעני הנגיפים מנווטת מחקר מואץ לאפיון נגיפי האיידס החדשים שבודדו מהחולים. המחקר הועבר למעבדה מאובטחת שבה כל העובדים נתונים בהסגר ולובשים בגדי חלל אטומים.

המדענים הוכו בתדהמה לאחר שבודדו נגיפי איידס מריריות העיניים ומדרכי הנשימה של נשאי איידס שהודבקו לאחרונה. בדיקות של מבנה הנגיף המבודד הראו שנוצר נגיף איידס מזן חדש. נגיף שנושא את החומר התורשתי גורם המחלה של נגיף האיידס הקלאסי, אך חלו בו שינויים. עתה הוא נושא בנוסף גם חומר תורשתי של נגיף השפעת מסוג A. למעשה הנגיף החדש הוא כימֶרה של נגיף האיידס עם נגיף השפעת. מקרים של נגיפי כימרה כאלה ידועים מהעבר, שבהם נעשה שחלוף גנטי בין נגיפי שפעת של מינים שונים, שתוצאותיו היו שפעת החזירים ושפעת העופות. אבל במקרה זה מדובר בשחלוף רצפים גנטיים בין שני נגיפים מקבוצות מחלה שונות. כידוע לשני נגיפי האם - האיידס והשפעת - מכנה משותף רחב. בשניהם החומר התורשתי הוא RNA חד גדילי. המחקר העלה שהנגיף הקטלני החדש מכיל את מקטע החומר התורשתי של נגיף האיידס המקורי שגורם למחלה, אך חלבוני המעטפת שלו התחלפו בחלבוני נגיף השפעת. הסתבר שזו תוצאה מכך שחלק מהחומר התורשתי של נגיף האיידס עבר איחוי עם חלק מהחומר התורשתי של נגיף השפעת. האירוע התרחש כפי הנראה באדם אחד שחלה בשתי המחלות, שפעת ואיידס במקביל. כתוצאה מכך נוצר נגיף איידס קטלני שמדביק על ידי רסיסי רוק של הנשאים, וגורם למגיפת איידס המתפשטת ומדביקה כמו שפעת.

מגיפת נגיף האיידס הקטלני מתפשטת במהירות. אלפי גופות ביום מועברות למפעל משריפות שבו הארובות מעלות עשן שחור ללא הרף. חברות התרופות אינן עומדות בקצב הייצור המואץ הנדרש להכנת קוקטייל התרופות ששימש עד כה את חולי האיידס , כדי להאריך את חייהם. נוצר שוק שחור - התרופות מסופקות בקושי גם למי שהפרוטה מצוייה בכיסו.

חולפים מספר שבועות ומתחילים למות בקצב מפחיד גם המאושרים שידם משגת את קוקטייל התרופות. התרופות כבר אינן עוזרות. מסתבר שהנגיף החדש עובר בקצב מהיר מאוד שינויים מפלצתיים נוספים בחומר התורשתי שלו. קצב התרחשות מטורף של מוטציות כאלה לא היה מוכר עד כה.  בכל יום שעובר הנגיף הופך לאלים יותר ויותר. הנדבקים מתים מאיידס חודשים ספורים בלבד מההדבקה. בקצב התרחשות מוטציות חדשות כאלה, הכנת חיסונים בלתי אפשרית. המדענים חסרי אונים. לא ניתן להכין חיסונים כנגד נגיף שמשתנה כל העת.

אף על פי שהוטל סגר קפדני בגבולות היבשה, הים והאוויר - המחלה מתפשטת במהירות באירופה ואסיה, וכבר רבים החולים בישראל. אוכלוסיות העולם בהיסטריה מוחלטת. רשויות הממשל ומשרדי הבריאות איבדו כל שליטה. אנדרלמוסיה שוררת בכל. שוד וביזה. אנשים נוהגים כחיות לפני שנופלים בעצמם קורבן לנגיף.

נשיא ארצות הברית נושא נאום לאומה מתוך הבונקר המבודד אי שם: "אזרחים יקרים, אסון עולמי נפל עלינו. הוריתי לכל המדענים שעדיין בקו הבריאות לעשות ככל יכולתם לפתח תרופה או חיסון כנגד נגיף האיידס החדש שכינויו אינְפלוּאיידס. אם לא תמצא התרופה, הנגיף יגיע עם תנועת הרוחות לכל פינה בכדור הארץ. אם לא תמצא הדרך לעצור את המגיפה הנוראה ביותר בהיסטוריה האנושית - הכחדת המין האנושי עד לפרט האחרון צפוייה תוך שנתיים, מקסימום שלוש מהיום. כולנו שמים יהבנו במדענים ובמחקר הקדחתני המתבצע להצלת האנושות.

                                               SO WILL HELP US GOD ".

מסדרת הסיפור הקצר - מדע בדיוני

שרלוטה דודל

הדודלים של גוגל הם מהפרוייקטים הנפלאים של גוגל. דודלים שמציינים אירוע מסוים, או ימולדת לאנשים שתרמו תרומה משמעותית לחברה ולתרבות האנושית. ציון שנעשה בחן רב ומקושר לכתבה/ות המלמדות פרטים מעניינים אודות מקור ההשראה של הדודל היומי.

היום לא יכולתי להתעלם מהדודל הזה:

הדודלים של גוגל לא פעם אינם תמונה סטטית, אלא מובנה בתוכם אנימציה קצרה ומשובבת נפש. והפעם לדודל הנ"ל אנימציה מרשימה במיוחד ביופיה ומשך האנימציה ארוך יותר מאשר בדרך כלל:

לא מן הסתם מלווה אנימציה נפלאה לדודל הזה, כי הוא לזכר יום ההולדת ה-117 של (שר)לוטה רייניגר - במאית סרטי אנימצית צלליות גרמנית. אמנות אנימציה שכמעט נעלמה מהעולם. הרי כמה אנימציות מוקדמות, מקסימות ביופין, בבימויה, להנאתכם:

Däumelinchen (אצבעונית)

סינדרלה (1922)

אנימציה לצלילי פפגינו של מוצרט (1935)

סוס הקסם 1953

הנזל וגרטל (עמי ותמי) - 1955

תגידו, איך אפשר שלא להנות מאמנות נפלאה כזו. עולם הולך ונעלם. היסטוריה של הקולנוע.

***

מחר הפוסט המובטח במסורת חדשה - סיפור קצר לשבת הראשונה של החודש.
והפעם עוד סיפור בסידרת המדע הבדיוני - 'So Will Help Us God'

מצעד הגאים

מחר מצעד הגאווה בתל אביב. על כן אני רוצה להביע דעה ולהפריך כאן סטיגמות דתיות והומופוביות פרימיטיביות. לכל קבוצה ומגדר יש זכות להפגין ולצעוד ולכן גם למצעד הגאווה יש זכות קיום. הביקורת היחידה שיש לי היא השם 'מצעד הגאווה'. מה יש להתגאות במה שאדם בוחר לעשות בחדר המיטות? ברור שיש כאן הפגנת נוכחות ומחאה על אפלייה, אך מה לכך ולגאווה? גאווה פירושה - אני יותר טוב ממך. גאווה - ציטוט מהמילון *: "הרגשה של עליונות והתנשאות, התרברבות, יהירות". לגבי 'הפגיעה' כביכול ברגשותיהם של האנשים הדתיים - מה זה עניינכם באיזה דרך חיים בחר מישהו אחר? מישהו מתערב בהליכי חדר המיטות שלכם? הם לא בדיוק כשאר בני ישראל הסטרייטים החילוניים. לידיעתכם אחוז ניכר של דתיים (ואפילו חרדים) חיים בארון. יודעים מדוע? כי גם לחרדים אין גנטיקה אחרת. על הגנטיקה נדבר בהמשך. וכי חרדים שהולכים לזונות 'מחוץ לירושלים' זה יותר טוב? אוי כמה שיש רבים כאלה. ראיתי אותם  באוטובוסים כשהייתי סטודנט על הקו ירושלים - תל אביב.  ובדרך מנסים לשדל בחורות חילוניות. שכחו מרחק נגיעה. שנית, גם בתנ"ך הקדוש מסופר על דוד ויהונתן "הנאהבים והנעימים". "וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; ויאהבו יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ" (ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק א'). "וַיִּכְרות יְהוֹנָתָן וְדָוִד, בְּרִית, בְּאַהֲבָתוֹ אותוֹ, כְּנַפְשׁוֹ". (שמואל א', י"ח, ג') "צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאוד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" (שמואל ב', א', כ"ו) וכי בתנ"ך הקדוש לא מסתיימת פרשת נח ובה מסופר על בנו של נח שבעל את אביו בטוב ליבו ביין: "וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן" (בראשית, ט', כ"ד). אז בתנ"ך אפשר להציג ובמצעד אסור? לאלה שטוענים שיחסים חד מיניים הם לא כדרך הטבע, אז לידיעה - מתקיימים יחסים חד מיניים בעופות וביונקים רבים. בפינגווינים, נשרים, דולפינים, ג'ירפות, פילים, אריות ועוד בעשרות מיני חיות. קופי האדם הקרובים ביותר אלינו מבחינה גנטית - הבונובו - מקיימים יחסי מין תכופים: יחסים דו-מיניים וחד-מיניים כאחד.  יחסים הומוסקסואלים בטבע בסרטון קצר: לידיעת לכל החושבים לשוא, שניתן 'לרפא' הומוסקסואליות בשיטות טיפול התנהגותיות - המדע גילה שלהומוסקסואליות יש בסיס גנטי הקשור למקטע גנטי הממוקם באיזור XQ28 שבכרומוזום X, המכונה גם 'גן ההומוסקסואליות'. הסיבה לכך שבאבולוציה לא נכחדו ההומוסקסואלים,  שסטטיסטית מביאים ילדים פי- 5 פחות מסטרייטים - מוסברת במודל ההורשה של כרומוזום X מהאם לבנה. אז האם לדתיים יש גנטיקה אחרת? למשפחות הדתיות מרובות הילדים יש סטטיסטיקה שלפחות אחד מילדיהם 'יהיה כזה'. מסתבר כי להומופובים רבים יש בעצם נטיות הומוסקסואליות בסתר ליבם . זוכרים את הפרסום על סנטור אמריקאי, שתקף כל חייו את ההומוסקסואלים והתגלה כי הוא מקיים יחסים כאלה בעצמו? לכן לכל החסודים והחסודות המתנגדים בלהט ליחסים חד-מיניים: האם יתכן שבנטיית לבכם, ואולי גם בסתר, האם יתכן שגם אתם כאלה? יונתן | יונה וולך | אילן וירצברג ושמעון גלבץ * מילון רב-מילים:

לכתוב שיר זה כמו לחרבן *

לכתוב שיר זה כמו לחרבן. שירים שלי נולדים על האסלה. בית האסלה הוא מקום מצוין לחשוב. בית המוזה שלי לחרבן על- ולעולם. זה מתחיל ממשפט אחד שמגלם זכרון, תובנה או רעיון חד. והמשפט ממלא את הקרביים, עד שכבר אי אפשר להתאפק. מתחיל לשרבט כמה משפטים על דף תשבץ או סודוקו בעיתון. משם למחשב. אם לא זמין אז לסמרטפון - לשחרר את העצירות. מוציא שיר ובאה תחושת ההקלה. כמו על האסלה, לאחר פרץ השחרור הראשוני, יושב עוד מעט לשחרור שיירים. מוסיף מילה פה, גורע שם. לפעמים מחליף באחרת ואז מתנקה. לכתוב שיר זה כמו לחרבן*.   

מקור americantapestryalliance.org

* בתרבות מתייחסים אל הצואה כדבר שלילי. כפסולת. אבל שוכחים שהפסולת האורגנית הזו מקיימת חיים היא. הכרח לקיום מארג המזון בטבע וכמובן לקיום הברכה היהודית: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה. וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ". ברכת אשר יצר.

חדש, חדש בבלוג:

בכל יום ראשון - שיר השבוע.

בכל שבת הראשונה בחודש - סיפור קצר: מדע בדיוני, זכרון, או סתם כתיבה יוצרת מהדמיון.