פינת ההודעות


כיצד מגיבים בבלוג - מדריך קצר ופשוט

בקישור כאן


מדוע כדאי להרשם כמנוי?

כך תוכלו להכנס מחשבון המייל שלכם ולצפות בזמן אמת ולעד

בפוסטים שוּשוּ שניתנים לצפיה כאן לזמן מוגבל בלבד!



הושקה סדרה חדשה - הרגלי אכילה והפרעות אכילה.


לסדרות ניתן להיכנס ממסגרת 'דפי מפתח וסדרות' בשוליים הימניים.

הסדרות הבאות: א. חלומות, ב. חינוך ילדים, ג. הנדסה גנטית.


הבהרה

הפוסטים נסגרים לדיון (תגובות) לאחר 30 יום למניעת פעילות רובוטים. עמכם הסליחה. ניתן ליצור קשר בתיבת המסרים בשוליים הימניים.


יום רביעי, 10 באוגוסט 2016

מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה - הערכה עצמית (חלק ז')


בעוד סטודנטים רבים נגועים בהערכה עצמית מופרזת (כפי שניתן להתרשם מהפוסטים הקודמים בסידרה), ישנם סטודנטים שממעיטים מערכם. לא בשל הצניעות (שהיא מצרך נדיר כיום במחוזותינו), אלא מסיבות הקשורות באישיות.

הבן (שכתבתי עליו בעבר בקישור כאן) סיים שנת לימודים טרום תואר. לא משום שיש לו בעיה כלשהי להתקבל כמעט לכל חוג אפשרי עם הנתונים שלו, אלא משום שהוא רוצה להתקבל בשנת הלימודים הבאה לחוג היוקרתי 'מדעי הקוגניציה'. דרישות הקבלה לתואר ראשון בלימודי הקוגניציה הן גבוהות מאוד, כמו דרישות הקבלה ללימודי רפואה. מסגרת מדעי הקוגניציה היא דו-חוגית : החוג למדעי הקוגניציה וחוג נוסף לפי בחירה,  של אחד מהחוגים הבאים: מתמטיקה, פיזיקה, מדעי המחשב, כימיה, ביולוגיה, סטטיסטיקה, בלשנות, פילוסופיה, מוזיקה או פסיכולוגיה. במדעי הקוגניציה עצמם נלמדים קורסים כבדים מכל התחומים האלה.

אז בשנת הלימודים הזו שנסתיימה, הבן בחר לימודי טרום תואר במסלול מורחב במדעי הטבע: כימיה, ביולוגיה ומתמטיקה. האמת היא שהוא היה יכול להסתפק רק באחד משלושתם, כפי שעושים רבים אחרים - היות והשורה התחתונה לצורך שיפור סיכויי קבלה היא ממוצע הציונים ולא היקף הלימודים. אבל כזה הוא הבן. הוא כנראה דומה לאבא שלו - שבחר בשנת הלימודים השניה מקסימום של שלושה מורחבים (בביוכימיה, גנטיקה ומיקרוביולוגיה) בעוד שהייתה חובה למורחב אחד בלבד. יש כאלה שלומדים בשל העניין ולא בשל שיקולי חובות מינימום.

אבל הבן הוא מאלה שאף פעם 'אינם מוכנים לבחינות'. הוא ניגש לבחינות בהרגשה שלא למד ואינו יודע מספיק. "אי אפשר ללמוד כמו שצריך כמות עצומה כזו של חומר לבחינה בארבעה ימים, בין בחינה לבחינה", הוא אומר. הוא אינו אומר סתם. הוא לחוץ ומאמין בזה.  מדובר באיזה מין סוג של חוסר ביטחון כזה. האם זה מוצדק? תשפטו אתם, הרי ציוניו השנה:

סמסטר א' (42 שעות לימוד לשבוע)

מבוא למתמטיקה    - 99
כימיה כללית          - 99
ביולוגיה של התא    - 96
מיקרוביולוגיה        - 95
כתיבה מדעית        - 94

סמסטר ב' (40 שעות לימוד לשבוע)

חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי (חדו'א) - 98
כימיה פיזיקלית                               -93
ביולוגיה וגנטיקה מולקולרית             - 93 (ולאחר פקטור 100*)
כתיבה מדעית                                - 96

* המרצה בקורס ביולוגי זה לימדה ברמה של שנה שלישית לתואר ראשון לפחות. אני בקיא בתוכניות הלימודים בתחום זה ויודע שרמת לימודים כזו בוודאי חריגה לקורס יסוד.

אינני מבין מה מניע מרצים כאלה. כדי להראות לסטודנטים איזה עילוי הם עצמם? 
על כל פנים, בקורס הזה נשרו במהלכו מרבית המשתתפים. מ- 40 סטודנטים שנרשמו סיימו 12 סטודנטים בלבד, ולציוני המסיימים נערך תיקון המכונה 'פקטור' (סטנדרטיזציה של הציון יחסית להשגי שאר כל הנבחנים). 

הסטודנטים שנשרו מביולוגיה מולקולרית הצליחו מאוד בתחליפים שבחרו - במבוא למדעי המחשב או במבוא לפיזיקה. אז מי אמר שפיזיקה או מדעי המחשב הם המקצועות הכי קשים?

הבן מספר כי מרבית אלו שנרשמו השנה ללימודי טרום תואר בפיזיקה או במדעי המחשב עברו ב- flying colors, לעומת אלו בכימיה וביולוגיה שהצליחו פחות באופן יחסי.
אז אולי צדק ישעיהו ליבוביץ שטען בקורס שלימד אותי בפילוסופיה של המדעים -שלביוכימיה דרושה האנטיליגנציה הגבוהה ביותר, וכפי שהוא אמר באופן מאוד בוטה: "רק ביוכימאים הם אינטליגנטים". בהכשרתו הבסיסית הוא היה ביוכימאי. כן, היו לו גם יציאות כאלה.



ולמרות הציונים המעולים של הבן לכל הדעות, הוא חושב תמיד שאינו מוכן לבחינות. "אתם תראו שזה נכון ושלא אצליח בבחינה" הוא אומר תמיד ערב הבחינה ומאמין בזה. גם לאחר מרבית הבחינות הוא מעריך שיקבל ציונים נמוכים מאשר מקבל אחר כך בפועל. ולאחר קבלת הציון, לא פעם הוא גם אינו מרוצה : "אוף. בגלל שטות, יכולתי לקבל 100". 

מאין זה בא? אמנם יש לו הורים קרייריסטים באקדמיה, אבל אף פעם לא עודדנו בילדים השגיות ותחרות. גם לא שיתפנו אותם בחיינו האקדמאים. זה כנראה עניין של אישיות. כך היתה גם הבת - פרפקציוניזם מחד והערכה עצמית לא גבוהה מאידך. כמובן שלאחר כל הצלחה כבירה עלה ערכה בעיניה, אבל עד למבחן הבא...




צייר Jason Kenning

ומצד שני, נתקלתי בקריירת ההוראה האקדמית בכל כך הרבה סטודנטים בינוניים ומטה, שחושבים שהם איינשטנים לפחות. עילוי על פני אדמות ...
לאחר בחינה שבה קיבלו בקושי 60 הם חושבים לפני מתן הציון שיקבלו 90 לפחות.
ומאיפוא זה בא?


הבן אינו בטוח שיתקבל ללימודים מדעי הקוגניציה הדו- חוגיים. לעת עתה קיבל תשובה חיובית רק מחוג אחד משני החוגים במסגרת הזו (ביולוגיה) אבל עדיין לא מהחוג השני למדעי הקוגניציה. במדעי הקוגניציה ממתינים לתוצאות מועד הפסיכומטרי האחרון (שאליו ניגשו חלק מהנרשמים).

אבל הוא נרשם גם לשני חוגים אחרים, בעדיפות שניה ושלישית:
ללימודי 'פסיכו-ביולוגיה' (תואר דו חוגי בפסיכולוגיה ובביולוגיה)
ולחוג 'מדעי הרפואה'.

בחוג מדעי הרפואה יש לו כרגע נתוני קבלה אוטומטיים בטוחים, כמו למרבית החוגים האחרים באוניברסיטה.
בפסיכו-ביולוגיה (תנאי קבלה שהם גבוהים יותר מאשר לביולוגיה או לפסיכולוגיה לחוד) ובמדעי הקוגניציה הוא ממתין עדיין לתשובה. אבל גם לימודי מדעי הרפואה זה בסדר בשבילו.

ובינתיים הוא נהנה מחופשת הקיץ, מנפילת המתח מהלימודים האינטנסיביים של השנה האחרונה. הוא עומד לצאת לטיול לדרום קוריאה עם חברים בספטמבר. לצערנו הוא יעדר בראש השנה (ובשל כך השיג הוזלה משמעותית במחיר הכרטיס). זו הנסיעה הראשונה שלו לאחר השחרור מהצבא, שלאחריו עבד מיד למעלה משנה, בחן את דרכו בלימודי סמסטר קיץ במדעי הרוח, החברה והטבע. הגיע הזמן שיהנה קצת לאחר דחיית סיפוקים שנפוצים כיום אצל המשתחררים.


  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אפשר להשאיר תגובה כאן