פינת ההודעות



כיצד מגיבים בבלוג - מדריך קצר ופשוט

בקישור כאן


הושקה הסדרה החדשה - מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.


לסדרה 'מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה' ניתן להיכנס ממסגרת 'דפי מפתח וסדרות' בשוליים הימניים.


הבהרה

הפוסטים נסגרים לדיון (תגובות) לאחר 30 יום למניעת פעילות רובוטים. עמכם הסליחה. ניתן ליצור קשר בתיבת המסרים בשוליים הימניים.

לאחר סגירת הדיון אפשר להגיב בדף הקהילה ('בלוגר בשפת הקודש') מתחת לסטטוס הפוסט. הכניסה לדף הקהילה דרך אייקון הקהילה בשוליים הימניים, או מכאן



יום חמישי, 29 בספטמבר 2016

מה בין חצב ודבורה לבין צרעה וג'ומס? וגם הצעה לטיול בחגים


  
מדאיג מצב דבורי הדבש, שנפגעות לאחרונה במחלה מסתורית ברחבי העולם (כולל בישראל), שצמצמה את מספרן בשליש לפחות.

אז מלבד הפגיעה במגדלי הדבורים ומשק הדבש, ההשלכות של המגיפה הזו שפוגעת בדבורים, חמורות הרבה יותר ומאיימות לא רק על כל ענפי החקלאות אלא גם על כל הסביבה האקולוגית בכדור הארץ. הסיבה לכך היא שהדבורים הן  המאביקות היעילות ביותר של פרחים. ללא האבקה אין פרי, ואין דור המשך לצמח. על המגיפה המסתורית וסיבותיה יוקדש פוסט נפרד.

רבים הם הצמחים והעצים שהאבקה שלהן ( החשובה להפריה, יצירת הפירות ולהמשכיות) תלויה בדבורים. בצמחים אלה מבנה הפרח הוא כזה, שאין אפשרות יעילה של האבקה על ידי רוח. רק חרקים דמויי הדבורה וגודלה יכולים להיכנס לתוך פרחים עם מבנה חצי סגור, ולשאת את האבקה הנדבקת בשערות רגליהם (במגע עם האבקנים שבפרח) אל פרחים אחרים, ולהפרות אותם.

אחד המאביקים היעילים של החצב (נושא הפוסט הזה ) היא הדבורה. למעשה דבש חצבים - דבש שיוצר על ידי דבורים שניזונו מפרחי החצב - הוא אחד מסוגי הדבש האיכותיים והיקרים ביותר. אמנם אין זה דבש על טהרת החצב, אך הוא מועשר בדבש של דבורים שבסביבתן פריחה עשירה של חצב.

דבורת הדבש הייתה למעשה לפני מאה מיליון שנה צרעה שעברה אבולוציה. היא עברה מוטציות שאפשרו לה לעבור מתזונה של בשר, לתזונה צמחונית. הצרעות בכלל הן אמצעי ההפריה הבלעדיים של מיני (עצי) פיקוסים רבים. ביניהם עץ התאנה ועץ השקמה, ההולך ונכחד. מיד תבינו מדוע.

עצי הפיקוסים שונים באופן עקרוני משאר העצים. וזה משום שהפרחים שלהם נמצאים בתוך הפרי. בשאר הצמחים והעצים הפרי נוצר רק לאחר הפריית הפרחים והפיכתם לפירות. לפיכך, לכל סוג של עצים ממשפחת הפיקוס (לעניינינו - התאנה והשקמה) יש מין מיוחד של צרעה זעירה המותאמת להיכנס לפרי, להאביק את הפרחים המוחבאים, ולדאוג להמשכיות מין העץ.





פרי הפאגה של השיקמה, הנקרא בערבית ג'ומז
בתלמוד מכונים פירות השיקמה גאמוזים


  



אם הצרעה היא אוכלת בשר, מדוע היא בכלל חודרת לפרי השקמה?
ובכן, הצרעה חודרת לתוך הפרי כדי להטיל ביצים על הפרחים הקטנים, תוך כדי כך היא מאביקה את הפרחים הנקביים הקטנים ומפרה אותם. זחלי הצרעות שיבקעו מהביצים, יגדלו בפרי השקמה (או גם התאנה) עד לגמר התפתחותם לשלב בוגר. הזרעים שיתפתחו מהפרי המתנפח והנרקב - יצמיחו דור חדש של עצים על ידי עטלפי פירות שאוכלים את הפירות הנרקבים, ומפזרים תוך כדי כך את הזרעים. על כן, התרבות עצי השקמים בטבע תלוי בשני מיני בעלי חיים - צרעת פיקוס השקמה ובמין עטלף פֵירות.

מכאן שקיים שיתוף פעולה (סימביוזה) בין הצרעה ממין מסוים לבין השקמה או התאנה, להמשך הקיום של שניהם.

השקמה שהגיעה לישראל כנראה ממצרים, תלויה בהמשך קיומה בצרעה מסויימת ממצרים, שמה 'צרעת פיקוס השקמה', שנכחדה מזה כבר בישראל. כיום ניתן להרבות את עצי השקמים בארץ רק על ידי יחורים (ריבוי תרבותי ולא טבעי).

גם לפרי השקמה וגם לפרי התאנה חודרים לעתים גם מיני צרעות טפיליות - שמטילות ביצים אל תוך פרחי הפרי, אך אין להן את 'האינסטינקטים' ומבנה רגליים שיכול להעביר את האבקה של הפרחים הזכריים שבפרי אל הפרחים הנקביים שבפרי ולהפרות אותם. מה שנקרא - צרעות שמקבלות אבל לא נותנות.

אז מה, אנחנו אוכלים פירות שיקמה (נאכלים על ידי ערביי ישראל) ותאנה עם ביצי צרעות? אני כבר רואה צמחוניים ושןמרי כשרות מתחלחלים באימה.
כדי למנוע אכילת פאגות (תאנה) בולסים את פרי התאנה. כבר במקרא מוזכר שעמוס הנביא היה בולס שקמים (עמוס פרק ז', פסוק י"ד). הבליסה היא חיתוך בסכין הפוצע את הפרי כפי שעושה הצרעה. הבליסה מביאה להבשלת הפרי תוך ימים מספר. אחרי שבולסים את הפרי ניתן לקטוף ולאכול אותו. כיום יש גם מין תרבותי שאינו זקוק לבליסה.


***

עץ השקמה היא אחד העצים הבולטים והמרשימים בשפלת החוף ובעמקים הפנימיים של ארצנו . זהו עץ גבוה בעל גזע עבה ומסוקס השולח קורות עבות ומסועפות לכל עבר, ויש לו עלווה גדולה המקנה צל מחייה נפשות.
עץ השקמה שימש במצרים העתיקה לבניית ספינות ורהיטים, כי הוא עמיד בפני מים.


כאמור, רוב השקמים גדלים בחולות החוף ים , לכל אורכה של הארץ. בסביבות אשקלון ואשדוד עצי השקמה מרובים במיוחד. בתל אביב שנבנתה על חולות, ניתן לראות שדרה רחבה של שקמים ברחוב המלך ג'ורג', כאשר השדרה ממוקמת באי תנועה וישנם שני זרועות של כביש משני צדדיה.





גם בכניסה לחולון עומד עץ שקמים עתיק ומפואר שהוא גם נמצא בסמל העיר:




אבל עצי השקמים בטבע ילכו ויכחדו בהיעדר הצרעה המצרית. לכן, ברור מדוע נעשים ניסיונות לשמר את העצים העתיקים הקיימים.

***

ואסיים בהצעה לעוד טיול חג בעקבות החצבים, השקמים והדבש. הדרימו לאזור פלמחים ויד מרדכי. מצאו לכם עץ שקמה גדול, נוחו לצלו הרחב, איכלו את ארוחת הצהרים שהבאתם וספרו לילדיכם את סיפור השקמה והצרעה. הורידו בעזרת הסמרטפונים את שיר גן השקמים בביצוע המקורי של ריקה זראי. שיר זה אהוב עליי במיוחד כי את השם שיקמה נושאת בת משפחה אהובה. האזינו למילותיו:

https://www.youtube.com/watch?v=d2evf_BwACs&feature=player_detailpage#t=22s


ועוד שיר ממקורותינו על עץ השקמה תוכלו להאזין כאן.


***

בצומת אשקלון ממשיכים דרומה כ 8 ק"מ. בצומת יד-מרדכי פונים ימינה לתוך הקיבוץ יד מרדכי. לאחר השער ימינה. 'בית הדבש והדבורה' נמצא מימין לכביש, מול הרפת.


בקיבוץ יד מרדכי תוכלו לבקר במספר אתרים תיירותיים. ראשית בבית הדבורה והדבש - מרכז מבקרים המציג את חיי עולם הדבורים ותהליך ייצור הדבש (מומלץ לטיולי משפחות עם ילדים. 
שעות פתיחה: בימי שישי  שעה 9:00 ועד 13:00, בשבתות וחגי ישראל החל משעה 10:00 ועד 15:00 בכל שעה עגולה מתחילה פעילות. בשאר ימות השבוע בתיאום מראש.

כמו כן מומלץ לבקר באתר המורשת 'שיחזור קרב תש"ח' - שיחזור שדה הקרב בתעלות שהתחולל ביד מרדכי נגד הצבא המצרי במאי 1948. חזרה בזמן. 

וכמובן איך לא? אם כבר שם, ביקור באנדרטת מרדכי אנילביץ ומגדל המים שקרס במלחמת השחרור. האנדרטה לזכרו של מפקד המרד היהודי בגטו וורשה, שעל שמו נקרא הקיבוץ. 
מומלץ ביקור גם במוזיאון 'משואה לתקומה'. המוזיאון ממוקם במבנה בעיצוב מיוחד המנציח את תולדות העם היהודי בתפוצות, לפני ובמהלכה של מלחמת העולם השנייה, מלחמת העצמאות, ותקומת מדינת ישראל. לפרטים על אתר המוזיאון ושעות פתיחה כאן.

הביקור והשתתפות בפעילות בבית הדבורה והדבש הוא חלק מחבילת פעילויות נוספות בכרטיס משולב לפעילות בכל אתרי התיירות ביד מרדכי: נסיעה בטרקטור ועגלה, "קיבוץ של פעם", טיפוס על הטנק באתר שחזור הקרב, צפייה בחליבה ברפת ופארק חבלים אתגרי. 
לפרטים והזמנות בטלפונים 08-6720559 | 052-3923104.






שנה טובה וחג שמח
קנקן


יום שלישי, 27 בספטמבר 2016

מנת THE ZONE - חזה עוף בגריל ותבשיל מהיר - פול מצרי בגזר ואגוזי מלך



מנת ארוחה עיקרית לפי עקרונות תזונת הזון שהכנתי השבוע. ארוחה עיקרית מאוזנת בת 5 בלוקים של חלבונים, פחמימות ושומנים.


מרכיבים 
(כמות למנת הגשה אחת בת 5 בלוקים על פי הזון)

90 גרם חזה עוף (= 3 בלוקים חלבון)

250 גרם פול מצרי* (= 3 בלוקים פחמימות + 2 בלוקים חלבון)
2 גזרים קלופים  (= 1 בלוק פחמימות)
1 כוס יין לבן יבש (= 1 בלוק פחמימות)
1 כפית שמן זית (= 3 בלוקים שומנים)
4 אגוזי מלך קלופים קצוצים גס (= 2 בלוקים שומנים)
1 בצל סגול קטן חתוך לרבעים ומופרד לרצועות.

תבלינים (לפי הטעם**):
אגוז מוסקט
פלפל שחור גרוס
אבקת שום גבישי 
פפריקה
תערובת עשבי תיבול איטלקית

תרסיס שמן

סה"כ במנה - 5 בלוקים מתוך 15 בלוקים הדרושים ליום (ראה שיטת חישוב אישית במדריך הזון).



*  כ- 3/4 קופסת שימורים פול ללא חומרים משמרים

** הוספת התבלינים לפי הטעם. רצוי להימנע מהשתלטות תבלין מסוים על הטעם. לבזוק מעט מכל אחד מהתבלינים לאיזון הטעמים. אינני מוסיף מלח משום שהפול בשימורים כבר בושל במלח ומצוי ברוטב הטבעי שלו. אינני מוסיף מלח גם לעוף. השום הגבישי מכיל גם מלח.

אופן ההכנה

חזה עוף
מנקים את נתח חזה העוף הטרי משאריות שומן מתבלים משני צידיו באבקת שום גבישי ובעשבי התיבול האיטלקי (תערובת מוכנה המצויה במרכולים) ומכניסים למיני תנור (oven toster) מחומם ל- 220 מעלות (חום גריל). צולים 20-30 דקות בהתאם לרמת הצלייה הרצויה.

תבשיל פול מצרי בגזר ואגוזי מלך

1. מסננים את גרגרי הפול המצרי במסננת ושוטפים במי ברז את שארית הרוטב.

2. את הגזרים הקלופים והמבושלים (אל דנטה) במים חותכים לאחר שהתקררו לארבע רצועות אורך וקוצצים  לפרוסות רוחב של כסנטימטר בקרש חיתוך.

3. למחבת טפלון חמה (שרוססה בתחתיתה עם תרסיס שמן) מטגנים את רצועות הבצל החתוך כ- 2 דקות עד לריכוך הבצל והזהבה קלה.

4. מוסיפים את גרגרי הפול, הגזר, האגוזים הקצוצים, התבלינים ומקפיצים כשתי דקות.

5. מוסיפים את כפית שמן הזית ומקפיצים דקה נוספת.

6. מוסיפים את כוס היין הלבן היבש וממשיכים להקפיץ כ 3-4 דקות עד לאידוי היין (לא ליבש מידי את התבשיל).

מצלחתים ומגישים כך בתוספת עגבניות שרי וגבעולי עירית לקישוט:



בתאבון ולבריאות!


וגם כאן (כפרק חדש נוסף במדריך תזונת הזון)


יום ראשון, 25 בספטמבר 2016

שיר ליום ראשון - התעוררות


התעוררות / קנקן

וְשׁוּב הִתְעוֹרַרְתִּי מִמָּוֶת שׁוֹאֵף
 
נִיחוֹחַ קָפֶה שֶׁל בֹּקֶר

 
בֵּין הַזְּמַנִּים

 
מְנַסֶּה לְהִזָּכֵר

 
מִי הָיִיתִי

 
מִי אֶהְיֶה.



וגם כאן (וראה התגובות שם בתחתית).


  
Brought To Light - Cameron Gray

יום חמישי, 22 בספטמבר 2016

האם החורף גשום יהיה - שאלו את החצב




היום יום ראשון של סתיו אותו מציין גם הדודל של גוגל. היום שבו אורך היום והלילה שווים. ובשלהי הקיץ - תחילת הסתיו, כשכל שדות הבר יבשים, בצידי הדרכים כבר פורחים החצבים. על בשורת החצבים כחזאי הגשמים של עונת החורף הקרובה וגם סיבה לטיול סתיו של שבת בפוסט זה. 



פריחת החצבים / מיכאל דשא



מִחֵיק שַׁדְמוֹת אֱלוּל הָעֲצוּבוֹת
מִבֵּין שִׁלְדֵי קוֹצִים שׂרוּפֵי שָרָב –
עָלוּ חוֹצֵץ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת
חִצֵּי הַחֲצָבִים הָעֲרוּכִים לַקְּרָב.

דְּרוּכִים, רַעֲנַנִים, רֹאשָׁם אֶל עָל,
יוֹנְקִים לְשַׁד טָמִיר מִמַּעֲמַקִים,
צִיֵצי כּוֹכָב צְחוֹרִים רְחוּצֵי-טַל
עוֹטְרִים לְצַוָּארָם כַּעֲנָקִים.

אֶל מוּל חַמָּה יָנַיפוּ נֵס רָטֹב,
לִצְחוֹק לָהֶם צְחִיחָה שֶׁמִסָּבִיב,
לִבָּם מֵרִיחַ לֵחַ גֶּשֶׁם טוֹב,
שְׁמָמָה בַּכֹּל וְרַק בָּהֶם אָבִיב.

עִם עֶרֶב לַגְּבָעוֹת אֵצֵא דּוּמָם,
עָצוּב, יָגֵעַ כְּמוֹ אַדְמַת אֱלוּל,
פִּתאֹם הַחֲצָבִים זוֹרְחִים תֻּמָּם,
בַּלֵּב צִלְצֵל צְחוֹק יֶלֶד זַךְ, צָלוּל.





מספרים שכבר לפני יותר ממאה שנים ידעו האיכרים בעמק החולה מה תהיה תחזית הגשמים לעונה הקרובה על פי פריחת החצב. אם היה החצב מיתמר לגובה של מעל מטר ושבעים, ציפו לשנה גשומה. אם לא, אז היו פונים לחסדי שמיים.

למעשה השימוש בתצפית על פריחת פרחים לחיזוי גשמים הוא עתיק יומין בתרבויות שונות בעולם. שבטי אינדיאנים צפו בפריחת פרחי צמח האמריליס. אם הפריחה הייתה לבנה - הדבר בישר שנה גשומה. אם פרחי האמריליס היו כתומים - הדבר בישר על שנה שחונה בגשמים.

גם ערביי ארץ ישראל מסתייעים בחצב לחיזוי גשם מזה שנים רבות:
פריחה מוקדמת, בראשית חודש אוגוסט, או שפע של פריחה מסמן שנה גשומה. פריחה מאוחרת, או מעטה מעידה שתהיה זו שנת בצורת.

אז יש לי רעיון לטיול שבת בשבילכם. צאו אל הטבע, צאו אל השדות וצפו בפריחת החצב. תיהנו מיופיו העדין, מדדו את גובה עמודי הפריחה, התרשמו מכמות הפריחה.

רשמו את תצפיותיכם על פתק ושימרו. בסיום עונת הגשמים פיתחו את הפתק ובדקו - האם לדעתכם החצב אכן חזה את מזג האוויר?

היזהרו לא לקטוף. הצמח רעיל ומיצי גבעולו צורבים את העור. הוא גם צמח מוגן.


מידע נוסף ומעניין על הצמח תוכלו לקרוא כאן.

כמו חצב - שירה של נעמי שמר בביצוע יהורם גאון:




יום שני, 19 בספטמבר 2016

מחשבות על פולחנים ומנהגים



בפוסט זה יתואר ניסוי בתפיסות התנהגות בקופים, שמעורר שאלות לגבי תפיסות התנהגות של האדם - בעיקר לגבי מנהגים ופולחנים. אני רוצה להזהיר שיהיו שלא ירגישו נוח למקרא דברים אלה, כי הם עשויים לעורר שאלות לגבי השקפת עולם. יהיו אולי קוראים שיבחרו להתעלם או להתייחס בביטול לדברים. אבל כדברי הסלוגן בראש הבלוג - עובדות אינן נעלמות אם מתעלמים מהן.


במטרה לבדוק תפיסות התנהגות בקופים, קבוצת מדענים ערכה ניסוי מיוחד בקופים:

בשלב א:
המדענים הכניסו לתוך כלוב גדול סולם והניחו בראשו אשכול בננות.
לאחר מכן, הכניסו לתוך הכלוב 5 קופים.

בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, המדענים התיזו על הקופים האחרים סילון מים קרים בעזרת זרנוק.



כתוצאה מכך, בכל פעם שאחד הקופים העז לנסות לעלות על הסולם, הוא קיבל מכות מהקופים האחרים. כי הקופים שלמטה לא רצו לסבול בגלל הקוף שטיפס אל הבננות.
למרות הפיתוי הרב של הבננות, לאחר זמן מה הקופים פיתחו דפוס התנהגות חדש, ואף אחד מהם לא העז עוד לעלות על הסולם.

בשלב ב:
המדענים המשיכו בניסוי. הם הוציאו את אחד הקופים מהכלוב, ובמקומו הכניסו קוף אחר. כמובן שהוא מיד ניסה לעלות על הסולם על מנת להגיע לבננות. אך באותו רגע, הוא קיבל מכות מהקופים הוותיקים.

לאחר כמה ניסיונות, הקוף החדש החליט שלא לנסות יותר, למרות שלא הבין את הסיבה למכות, ולא הבין מדוע אף אחד מהקופים האחרים אינו נוגע בבננות.

כך המשיכו והחליפו כל פעם את אחד הקופים הותיקים בקוף חדש, והסיפור חזר על עצמו.

בשלב ג:
משלא נותר אף קוף וותיק בקבוצת הקופים, המדענים ניסו והחליפו את אחד הקופים החדשים עם קוף אחר. ושוב, הקוף קיבל מכות ברגע שניסה לטפס על הסולם, על מנת להגיע לבננות.

אם היו הקופים מדברים בשפת האדם והיו שואלים אותם מדוע הם עשו זאת, הם היו בוודאי עונים: "אינני יודע, אבל כך נעשים פה הדברים, זו המסורת!"

***

ועתה הבה נתאר לעצמנו אם הניסוי היה נעשה על קבוצת בני אדם, במקום על הקופים.

בסיום שלב א' היה וודאי נכתב בספר החוקים או בספר הקודש האיסור לעלות על הסולם ומי שיפר אותו יחטוף מכות או עונש כבד אחר.

בשלב ב', אדם חדש שהיה מפר את הכתוב בספר החוקים, וודאי היה חוטף מכות. אם היה שואל מדוע, היו מצביעים על הספר. אם לא היה קיים ספר, היו אומרים לו שזו המסורת, או רצון אלוהים. ליתר ביטחון, כשקמים אנשים ומטילים ספק בהגיון של החוק - אנשים שמעוניינים לשמר את הקיים (מסיבותיהם הם), ממציאים וכותבים אגדות 'המסבירות' מדוע אנחנו מקיימים את החוק או המנהג.

בשלב ג' נשאר רק ספר החוקים, או ספר הקודש וספר האגדות, וכולם ממלאים אחר חוק הסולם בקפדנות וללא עוררין.

ועתה, מבלי להיעלב, בכל פעם שמישהו מכם:
יורק על חתול שחור,
או אומר טפו טפו ומקיש על עץ,
או מניח תפילין,
או מנשק מזוזה,
או מדליק נרות שבת,
או אינו אוכל בשר עם חלב (למרות שהבשר מארגנטינה והחלב מישראל - ואין סיכוי שמדובר כאן בגדי בחלב אימו):
אולי כדאי לחשוב פעם, מדוע אתם באמת עושים את זאת?
(אין אני מתכוון לאמונה, אלא לפולחן. הרי יש הרבה אמונות ופולחנים בעולם).

אני חושב על הסולם עם הבננות...

ובכלל כדאי שננסה יותר לבדוק את נטייתנו לקיבעון ולוודא שאיננו מתחפרים בהנחות היסוד שלנו, בלי לנסות לבדוק את מקורן וסיבתן (מקור מהימן אינו יכול להיות ספר אגדות - גם אם קוראים לו ספר הקודש, כי כתבו אותו בני אדם, כמוך וכמוני).

כבר אמר אלברט איינשטיין: "הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה". גם של מדענים דתיים.
חומר למחשבה!

יום ראשון, 18 בספטמבר 2016

שיר ליום ראשון - החושך אמר שלא משנה


החושך אמר שלא משנה / קנקן


אֵיזֶה אוֹר מְפַזְּרִים חַיַּי, אֲנִי תּוֹהֶה
 
לָבָן חִוֵּר, אוֹ
 
צָהֹב לוֹהֵט ?
 
אֵיךְ יִסְתַּיְּמוּ חַיַּי, אֲנִי תּוֹהֶה 
 
כְּמוֹ נוּרַת הַנֵּאוֹן בַּמִּטְבָּח, 
 
אוֹ נוּרַת הַלַּהַט מֵעַל הָאַמְבָּט?



צייר  Charles Reid

יום רביעי, 14 בספטמבר 2016

מגנזיום תרופת פלא למיגרנות - אשרי המאמין



בהמשך לפוסט הזה,
ב-Ynet , ב- nrg, ועוד - פורסמו כתבות על נפלאות המגנזיום במניעה ובהקלת המיגרנה. על הדרך דווחו עוד 'פלאים' שכדאי לסובלי המיגרנה לקחת - ויטמין B2, ויטמין B6, ויטמין B12, אומגה 3 ועוד כהנה וכהנה. אם תבדקו בתוספים המסחריים את המינונים היומיים לכל אחד מהוויטמינים והמינרלים האלה, תתפלצו. לחלקם דרושה נטילה של כמה טבליות  ליום, והמחיר - אלוהים ישמור. אמנם מוצעים גם שילובים של מספר רכיבים בתוספי מזון, והמחיר בהתאם.
אני יודע היטב מהם עלויות היצור - המחירים המסחריים של תוספי המזון מוגזמים ואפילו מופקעים לטעמי. בין התורמים למחיר המופקע הוא מימון הצרכן את השיווק האגרסיבי.

המגנזיום עצמו אינו זמין כיסוד חופשי בתוספים אלא קשור בתרכובות שבקושי נספגות במערכת העיכול, ורק באיזור מסוים מוגבל במעי, דבר שגורם חלון ספיגה קצר לאחר הארוחה/מתן מגנזיום בפה. 
כלומר, המגנזיום מתקשה להיספג כי בצורות הלקיחה הוא קשור למולקולות גדולות והמגנזיום החופשי מתקשה להתפרק ולחדןר לתאי הגוף. 

אם תבחנו את הכתבות הישראליות במדיה המבשרות את נפלאות המגנזיום, לחלק נכבד קשורה חברת בת ישראלית בשם נוה פארם (המכנה עצמה המומחים למגנזיום) ורוקח בשם ניצן פרימור מחברת האם B Pharm. 

והם פונים בדף הבית שלהם לסובלי המיגרנה  בצר להם בסגנון  - מחקרים הצביעו על קשר בין המגנזיום שלנו ולמניעת מיגרנות. אז מה איכפת לכם, "שווה  לנסות".  והם מכנים את המגנזיום הפלאי שלהם MAGNOX MIG. 
שימו לב, ה-MIG רומז למיגרנה. אבל הם כמובן לא מכנים את התוסף מגנוס מיגרנה. יודעים מדוע? כי אסור להם לקרוא לתוסף מזון שלא עבר מחקרים קליניים קפדניים, כאילו הוא תרופה למיגרנה. 

אז הם רושמים בטריק הידוע של תוספי מזון - איזה רמז שיעורר בצרכן אסוציאציה למחלה. במקרה זה למיגרנה -  MIG. אם המוצר הזה היה עומד בקריטריונים של תרופה ובסטנדרטים שלה, היה נדרש מהם מחקר במיליארדים כדי להוכיח את היעילות והבטיחות בנטילת התוסף - כפי שנדרש מתרופות. אבל זה אינו מפריע לגבות מהצרכן הנואש מחיר של תרופה (וכמובן במחיר גבוה בהרבה מתרופות אמיתיות בסל הבריאות).

ראשית חברת נווה מציינת שאצל הסובלים ממיגרנות נמצאו חוסרים במגנזיום. לטענתם, במחקרים שנעשו בארץ נמצא שלפחות 50% מאוכלוסית ישראל סובלת ממחסור במגנזיום. ובכל זאת משהו לא מסתדר. מדוע? כי לא כולם סובלים ממיגרנות -  בעצם מרביתם לא. רק 10-15% מהאוכלוסיה סובלים ממיגרנות בדרגות חומרה שונות. אז האם מחסור במגנזיום הוא הוכחה לקשר למיגרנה?

ומה עוד טוענים בחברת נוה? שלקיחת מגנזיום מומלצת על ידי אגודת הנוירולוגים ו... גורמים נוספים - נחשו מיהם. אם תבדקו, אלה גורמים הקשורים לחברה שלהם. אה כן, וגם מזכירים איזה מחקר שנערך בתל השומר במכון הלב.

אז ראשית, מה הקשר למכון הלב ולמיגרנות? מדוע למשל לא נבדק במכון הנוירולוגי? ומי בכלל ראה את תוצאות המחקר הזה? מדוע אין פרסום מפורט של שיטות המחקר ותוצאותיו? מישהו בכלל פירסם תוצאות המחקר 'המבטיח' הזה באיזה מאמר העומד בקריטריונים מדעיים?

ועל מי ביצעו במכון הלב את המחקר? על אנשים או על חולדות או חזירים 'יד שניה' במצב טוב? על כמה חיות ביצעו את המחקר ומי וכמה היו הביקורות? ואיך בכלל מודדים מיגרנה (או דמוי מיגרנה) בחיות?  מודדים התכווצות עורקי הלב? כיוון שאין שום פרטים על 'המחקר' הזה, נותנים ללקוח התמים לנחש.

ניסיתי מאוד לגלות אם בכלל פורסמו בעולם מאמרים העומדים בסטנדרטים מדעיים ורפואיים, המוכיחים קשר בין המגנזיום ומניעת מיגרנה, ומצאתי רק שני מאמרים רלוונטים במקצת, לכאורה.

הראשון מאמר סקירה הישן הזה מ-2004 שזה תקצירו:






כלומר המסקנות המופלאות של הסקירה מדעית של כל המחקרים שנעשו עד למועד הפירסום הן - "שחייבים לבצע מחקר מקיף מסוג double blind randomized".  כלומר יש צורך במחקר שבו ישתתפו מספר גדול של סובלים ממיגרנה אשר יחולקו אקראית לשתי קבוצות -  שלא החוקרים ולא הנבדקים יודעים מי מקבל תרכובת המגנזיום ומי מקבל פלסיבו (תרכובת אינבו, או דֶמֶה). רק המחשב יודע ויפתח את הפרטים בסופו של הניסוי. 

שתים עשרה שנה עברו וכי נעשה משהו?
שתים עשרה שנה היא תקופת נצח במדע לחוסר המשך 'מחקר מבטיח' שכזה. 
אז האם הבטחת נפלאות המגנזיום למיגרנה היא בעצם עורבא פרח?

ובכן, רק לפני שנתיים התעוררה קבוצה שפורסמה את המאמר היחיד הזה




CAM היא תערובת דומה למגנוקס הישראלי (מכילה מגנזיום וויטמין B12 ואפילו ובנוסף לישראלית גם ויטמין B6). במחקר הזה נבדקו ההשפעות על 78 ילדים הסובלים ממיגרנות שונות (בדרגות שונות) ושקיבלו את תוסף ה-CAM. ואת זה נתנו לילדים בנוסף למגוון שונה של טיפולים אחרים, בין הילדים השונים. חלקם טופלו ביוגה, אחרים באקופונקטורה או שאר פקטורים משתנים של אורח חיים. אז איך אפשר בכלל ללמוד על אפקט המגנזיום כאשר כל אחד מהנבדקים נחשף לדרכי טיפול שונים נוספים? זה ממש לא רציני, בלשון המעטה!!!

וראו מהם המסקנות 'המופלאות' של המחקר הזה, ואני מצטט:

1.

In conclusion, neurologists should inquire for CAM use and be prepared to learn about CAM therapies


ובתרגום חופשי - על הנוירולוגים לדרוש (לרכוש?) CAM כדי ללמוד עליו למטרות ריפוי. כלומר, הם עדיין לא למדו, אז האם אתם רוצים להתגלח על CAM במיטב כספכם?

2.

 Further studies are required to investigate safety and efficacy of CAM in pediatric headache, as a possible side-medicine to conventional pharmacological approach.

כלומר בעברית -  "מחקרים נוספים דרושים כדי לחקור את היעילות והבטיחות שבשימוש CAM כתרופה משלימה לגישה התרופתית הקלסית המקובלת למיגרנות". כלומר, אפילו אם יצליחו להוכיח איזו קורלציה למיגרנה, המגנזיום לא יחליף טיפול תרופתי. אלא אולי, אולי כטיפול משלים בשוליים, אם בכלל תוכח אי פעם יעילות ובטיחות שימוש. 

התנהלות מחקרי המגנזיום כאמצעי תרפואטי בעצלתיים כזו, מעידה על משהו, לא? בכל מקרה אין מדובר כאן במכרה זהב שממריץ את המחקר המדעי בנושא.

הבנתם את זה? אז תחליטו אם "שווה לכם לנסות" כפי שמציעה חברת נוה בשיווק המגנזיום שלה.





יום שבת, 10 בספטמבר 2016

שיר ליום ראשון - השדכנים



השדכנים / קנקן 

בין ערביים,

צמד כלבים והיא מטיילים ברחוב

נפגשים מוּל

צמד כלבים והוא

ערב טוב

ארבעה כלבים מקשקשים בזנב

סובבים, מרחרחים,

בטקס היכרות ידוּע

היא והוא מפלרטטים

כפני הכלב פני הדור

שישה קָדְקוֹדִים מציירים

מגן דוד

הידד נובחים הכלבים

יש כאן שידוך,

שיהיה בסימן

ומזל טוב.


מתוך ההזמנה לחתונה. נישאו 9 בספטמבר 2015


יום שישי, 9 בספטמבר 2016

"כי בהבל בא, ובחושך ילך, ובחושך שמו יכסה"


בכותרת אלה הם דברי קהלת, החכם באדם. ונראה שבספטמבר התנועה כאן ממשיכה מעט בעצלתיים, ולכן אני מנצל זאת לכתיבת פוסטים אחרים מהפוסטים היותר מלומדים שתכננתי לפרסם כאן, כמו מסוג 'תרופת הפלא לסוכרת' - פוסט שגרף שיא השיאים של צפיות גוגל.
מה לעשות, לבלוג הזה (בעצם לבעליו) יש סייסמומטר.

ולכן סילחו לי על קלות הדעת בדיון כאן בהמשך. אולי זה קשור במיסטיקה של חודש ספטמבר שעליה תוכלו לקרוא מחר בבלוג השני כאן, בפוסט של יום שבת.

היססתי מאוד אם לפרסם את הפוסט הזה. שלחתי ומשכתי מספר פעמים את אצבעי מכפתור 'פרסם'. אינני רוצה שידידים יפגעו עד לעמקי נפשם, גם אם הם וירטואלים. ובכל זאת גבר הצורך להביע כאן את מורת רוחי. 

אינני מתכוון לדון כאן בנפש האדם או במעשיו. גם לא בביקורת. אינני רוצה להרגיז איש, בחיי שלא. רק לדון בתופעה נפוצה שאינני מבין לאשורה. ואם אני מבין אותה נכון, אני נעלב.

קם אדם ופותח בלוג בקול תרועה רמה וסוגרו 'באיבחת גרזן' (ביטוי שראיתי בהקשר זה במקום אחר) ויורד למחתרת. זכותו, זה הבלוג שלו. לעיתים נדמה, שלא מעט בלוגים נפתחים ונסגרים ונפתחים בשינוי האדרת. נפתחים, נסגרים כמניפה, לעיתים אני מדמה את התופעה כסינדרום דו קוטבי - נפתחים 'במאניה' ונסגרים 'בדיפרסיה'.  ואני מסתכן שאקים עלי כעת מהאוב זיליון 'לשעברים' זועמים. אבל היי, זו רק מטפורה - אני לא מאשים אף אחד באמת במניעים פסיכיאטריים.

אדם ניהל בלוג, שאב ממנו את ששאב, שימש לו כתרופה לצרותיו ומכאוביו, ואולי כשמגלה שהוא הפך להיות משועבד לבלוגו, או נמאס לו מכל סיבה אחרת - אזי הוא מחליט לפרוש. אדם מפסיק לכתוב, נגמרה לו חדוות הכתיבה, זה קורה לכולם.  עד כאן הכל מובן.

יש שפשוט מפסיקים לכתוב מבלי כל הסבר ויש שנפרדים. בלוגים רבים נשארים עומדים על כנם קפואים. לעיתים בעל הבלוג מתעורר ומחדש מתישהו את הכתיבה. עד כאן ברור. אבל לא מובן לי מדוע אדם סוגר בלוג לתפארת ומה שנותר ממנו מהיום למחר הוא כלום, כמו זה:




















נועל אדם את הבלוג על מנעול ובריח, שמא למישהו תתעורר הנוסטלגיה? 
האם מתבייש הוא במה שכתב, או שמא זו הדיפרסיה?
ואולי בעצם עונש, נקמת עולם לאנושות?

ואם זה לא זה, אלא החשש של 'הבלוגר האנונימי' מהשלכות הנכתב בבלוג על סביבתו אם וכאשר תגלה מיהו בעתיד - אז גבירותי ורבותי הנכבדים - גם כאן צפויה לכם הפתעה. כתבתי על זה כבר בעבר לא פעם. שום דבר אינו נמחק באמת מהמרשתת. כותרות הפוסטים וכמה משפטים נותרים במנוע החיפוש בגוגל. אמנם הקישורים אליהם בגוגל אינם נפתחים יותר (או נפתחים לדף בלוג ריק), אבל יש אתר, אפילו שניים, שמהם ניתן לקרוא ואפילו להוריד את כל הפוסטים של הבלוגים 'המחוקים' לדורותיהם. וכן, אפילו כל פוסט שנמחק מבלוגים קיימים - מישראבלוג לפחות. 

פעם כשכתבתי בישראבלוג פוסט שנמחק מסיבות מסתוריות, חמש דקות לאחר שעלה לרשת. כיוון שלא בא לי לכתוב אותו מחדש, כתבתי פוסט בנושא אחר והתנצלתי בפני אלו שהספיקו לראות את הפוסט בחמש הדקות שהיה באוויר העולם. מספר ימים לאחר מכן - מישהי שאינני מכיר שלחה לי מייל עם קישור לפוסט 'המחוק' המלא, על תמונותיו והקליפ שבו, כפי שנשמר באתר ארכיון כזה. וליתר ביטחון צירפה גם מסמך וורד ומסמך PDF של הפוסט שכבר מזמן לא היה בלוח העריכה.

אינני רוצה לחשוף כאן כיצד אפשר לשחזר פוסטים מועלמים על ידי כותביהם. לא רוצה לפגוע באף אחד שהתאמץ 'למחוק' את עברו הוירטואלי. ולכן לא אביא כאן את הקישורים לאיתור פוסטים המחוקים 'האבודים'. למרות שנורא מדקדק לי באצבעות להביא עכשיו כאן כמה דוגמאות, שיהממו את בעליהם. לא אעשה זאת כמובן, רק חסר לי שילדה בת 15 תתאבד בגלל זה. 

אבל רק לשם האנקדוטה, למחשב שלי הורדו לא מעט פוסטים נבחרים של בלוגרים איכותיים יקרים לי, זמן רב לאחר שנמחקו לכאורה מישראבלוג, ולאחר שהקישורים לפוסטים או לבלוגים האלה במנוע החיפוש בגוגל אינם עובדים יותר לכאורה. 

(ובמאמר מוסגר אספר לכם עוד משהו. לרגל פגישת מחזורים בית ספרית, הכנסתי לטבלת אקסל אינטראקטיבית בשורה של שמי - את עיסוקי, כתובת, כתובת מייל ומספר טלפון. מאוחר יותר התחרטתי כשמצאתי שזה גלוי במנוע החיפוש בגוגל. לפיכך, נכנסתי שוב לאתר בית הספר ומחקתי את השורה עם שמי. מחקתי? רק לכאורה. בערך המקשר לטבלה בגוגל, קיומי נמחק. אבל בתחתית הערך, קיים קישור שפותח את טבלת אקסל המקורית כפי שהייתה בעת הכנס - שורת שמי נמצאת שם לעד ובלתי מחיקה. כאמור, שום דבר שנמחק ברשת אינו נמחק באמת)!!!


וכאן אני מגיע למה שבאמת מפריע לי - אנוכיות הבלוגר המתנתק. בשני המקרים - בין אם כל הבלוג נמחק (או רק הפוסטים שבו, זה לא משנה), או בין שהוא ננעל כבלוג פרטי - הבלוגר למעשה מחק באנוכיות את כל הזמן והמאמץ שרעיו השקיעו בכתיבת תגובות איכותיות בבלוג שלו
אז האם אין מדובר בהתייחסות למגיבים, 'ידידיו' הוירטואלים, כמו אל הכושי שעשה את שלו ...? אותי זה אפילו מעליב. 

ואולי זו אחת הסיבות לתופעה שהולכות ומתמעטות התגובות בבלוגים? וכי מה הטעם להגיב, כאשר התגובות המושקעות שלך עתידות להמחק

אה כן, בלוגרים ימשיכו להגיב זה לזה, כיד לוחצת יד. אינטרסים כבר אמרנו? 
אבל חלק ניכר מהתגובות הן במילא לא יותר מאשר very small talk. וככאלה, אולי באמת אין חשיבות לכך שימחקו בבוא היום, ואפילו ביום כתיבתם. 

ובכלל כבר מזמן מתקבל הרושם שבלוגים זה פּסֶה או בדרך לשם. פייסבוק הוא העידן החדש, ששם במילא התגובות שנכתבות בלהט אינן מחזיקות מים. טוקבקים - הוצאת קיטור לשרינק הגדול - דוקטור פייסבוק. ותמיד אני אומר לכולם שפייסבוק הוא פלטפורמה אידיאלית לבעלי הפרעות קשב. וכבר נדמה שכולם סובלים במידה זו או אחרת מהפרעות קשב.

אגב למחפשי העבודה, כתבתי שני פוסטים כאן וכאן. אל תתפלאו שלא מתקשרים אליכם לאחר ששלחתם קורות חיים. כי כיום עיון בדף הפייסבוק של המועמד - חוסך זימון לראיון עבודה.





"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה, הוא שיעשה, ואין חדש תחת השמש", דברי קהלת.




יום רביעי, 7 בספטמבר 2016

קיבלתי לימון ולאחר מאבק לימונדה


לפני שלוש שנים קיבלתי ביום אחד 'לימון' - נזקיו של חיידק טורף. בנוסף למכה כזו והסבל הרב, המדינה מאלצת אותך להתמודד עם בירוקרטיה ועם מלחמת התשה לקבלת זכויות שמגיעות לך על פי חוק. שנים רבות שילמתי הון מיסים, אבל ממש הון - מס הכנסה, ביטוח לאומי מס בריאות, פרמיות לביטוחים ועוד כהנה וכהנה. הסכומים שניקו ממשכורתיי במשך שנים רבות לביטוח לאומי לא ישתוו לעולם למה שאקבל מהם -  גם אם אקבל מביטוח לאומי קצבה מקסימלית לשארית ימי חיי. אבל אפילו כשמגיעות לך זכויות כשאתה נפגע, המנוולים יעשו הכל שתקבל כמה שפחות, אם בכלל.

לאחר שנתיים הבנתי שבהתמודדות עם בירוקרטיה של מוסדות, לאזרח סיכויים עלובים בתביעות. הבנתי שאין ברירה, ללא ליווי משפטי יתישו אותי. פניתי למשרד עורכי דין שמתמחים בתביעות שכאלה, ללא תשלום מראש של דמי טיפול או שכר טרחה (כפי שבדרך כלל נהוג, אפילו אצל גופים כמו 'זכותי' ולבנת פורן). לעורכי הדין האלה יש אינטרס להלחם עבורי לקבל כמה שיותר, תמורת שותפות של 15% מסכומי התקבולים.

ביטוח לאומי ומשרד הבריאות העבירו אותי מלחמת התשה מוועדה לוועדה. כשרופא וועדה רצה לסגור אחוזי נכות, פקיד מושתן (סליחה על הבוטות, אבל זה מה שהם) אמר לו - "אתה לא יכול לקבוע, רק להמליץ. אני קובע להעביר אותו וועדה נוספת ...". ללא ליווי של עורך/ת דין בכל וועדה - זה היה נמשך לא יודע עד מתי.

לאחר וועדות שאת מספרן אני כבר לא זוכר, המנוולים קבעו לי 4.5% אחוזי נכות פחות מאלו שמקנים פטור ממס הכנסה. מהמועד שחליתי המשכתי לשלם הון מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות ממשכורות ימי המחלה שלי למעלה משנה. ורק ביציאה שלי לפנסיה מוקדמת, המדינה ניקתה  25,000 שקל מסכום ימי החופשה שנותרו לי, ומאות אלפי שקלים מסכומי פיצויי פרישה והביטוחים. ועדיין מנוקים לי מיסים מהפנסיה התקציבית המוקדמת מטעמים רפואיים, שאני מקבל ממקום העבודה.

עורכי הדין שלי נלחמו, הגישו ערעורים והצליחו - הגיעו לאחוזי הנכות הדרושים לפטור, אבל רק  החל מינואר 2016 ולא מספטמבר 2013 כשחליתי. מדוע? כי המנוולים טענו שלחלק מהסעיפים הרפואיים שעורכי הדין הצליחו להוכיח, אין הוכחה שאינם דבר חדש.

כיוון שהייתי פראמדיק בצבא, דאגתי שכל סעיף ויהיה זה הקטן ביותר ירשם בתיק הרפואי שלי כדין. אביא לכם דוגמא שאינה ספציפית לגבי: רבים אלו המשרתים בתותחנים שמאבדים בשירות משהו מכושר שמיעתם. כשצעירים לא עושים מזה עניין, ואז כשמגיעים לגיל מבוגר יותר מסתבר שהשמיעה מדרדרת יותר. אבל אז כבר קשה להוכיח שזה דבר ישן שנגזר מהשירות הצבאי. כך גם בוועדות הביטוח הלאומי לצרכי מס הכנסה. טענו שאקבל פטור ממס הכנסה על סמך הצטברות של סעיפים מינוריים כתוספת לאירוע החיידק הטורף, אבל לא לפני ינואר 2016, שזה לאחר שכבר שילמתי הון מיסים על דמי הפרישה, ימי חופשה ועוד ועוד.

אז עורכי הדין שלי אספו כל מידע רפואי עלי מתיקים מצהיבים מעלי אבק מילדותי מארכיון קופת חולים, ודרשו עיון ברישומים בתיקים הרפואיים הצבאיים שלי. כששירתי בסדיר חלק מהרישומים היו ממוחשבים אבל לא כולם. אל תשאלו מדוע, הפרוצדורה לקבלת מידע תיקים רפואיים מהצבא לוקחת חודשים.

היום קיבלתי מכתב פטור ממס הכנסה לצמיתות החל מספטמבר 2013. ואפילו נקבעו לי 5% נכות מעבר לנדרש בכדי לקבל פטור ממס הכנסה (ויהיה לזה גם משמעות כלכלית נוספת שלא אפרט כאן, כדי שלא לסבך אתכם בפרטים). שאר תביעות לביטוח לאומי וחברות ביטוח עדיין בטיפול ובערעורים, אבל החזרי המס שמגיעים לי כעת החל מ-2013, כולל מה שנגבה מימי המחלה, מימי החופשה ומפיצויי הפרישה יהיו סכומים ממש ממש לא מבוטלים. לא אתעשר מזה, אבל לפחות אוכל לסיים חיי בכבוד עם ביטחון כלכלי.

הצדק ניצח. לא רציתי, אבל אם כבר קיבלתי לימון לפחות תצא מזה לימונדה. שי נאה לחגים.

ואני אומר לכם, אסור להגיש תביעות לביטוח לאומי, משרד הבריאות, וחברות ביטוח ללא עורך דין טוב. עצוב שכך הדברים במדינה הרומסת את האזרח החלש.

אני מקדיש פוסט זה לכל המותשים מבירוקרטיה של המדינה והביטוח הלאומי בפרט. אל תוותרו וכמובן על תחסכו על עורך דין טוב. יש עורכי דין שגובים שכר טרחה רק  על הישגים וללא כל סכום מראש. אבל סביר מאוד שבלעדיהם לא תקבלו את כל מה שמגיע לכם. ובוודאי שהם חוסכים הרבה כאבי ראש.



.

יום שלישי, 6 בספטמבר 2016

הזדמנות שניה



ציור Kai Savelsberg



לו הייתי מאגד אוסף שִׁירַי לספר, ספר שירה , הייתי נותן לו כותרת 'הזדמנות שניה'.

אבל, ספר שירה על נייר, לא יהיה. לא במחיר עשרים, שלושים רִבּוֹא מצלצלים. גחמות הוצאות ספרים וחוזים דרקוניים. שבמקרה הטוב יִמָּכְרוּ איזה עשרים, שלושים עותקים בשבועיים, שלושה ראשונים ואחר כך יעלו אבק, במדף ספרים נידח.

אף פעם לא פרסמו שִׁירַי בכתב עת או עיתון. האמת - אף פעם אפילו לא החזירו תשובה. כנראה שהם לא מי יודע מה. הם לא של טשרניחובקי ולא של ביאליק שיש בהם עומק. לעולם שִׁירַי לא יעלו סומק. גם אינני בן בית בערבי שירה. הרחק מהזרקור.


שִׁירַי בבתי ספר איש אותם לא יִלְמַד. גם לא יעלו חרונם של מבקרי שירה. האמת - רק שיר אחד נותח אי פעם. על ידי מבקר מוערך מאוד בעיניי - איש ספרות. וזה מזכיר לי צייר קטוע אוזן שבמשך כל חייו בקושי מכר תמונה אחת - לאח. סליחה על ההשוואה, כי קָטֹנְתִּי מאד מפניו. 
וְשִׁירַי יטבעו במרחבי הוירטואליה. המוצפת בהמוני משוררי דיגיטליה. של פייסבוק ושאר מיני אספקלריה.

הלכו וכלו שִׁירַי עם שְׁנוֹתַי. על שריטה זו איש אין יודע מִמַּכָּרֵי שם לידתי. גם לא הקרובים קרובים, שאינם מקשרים סודות כינויים. ואני רק קנקן. וטבע אדם אינו רואה את שמסתתר בקנקן. קנקן פשוט מאוד למראה. זוהר אין בו. גם לא ייחוּד, בַּשּׁוּק.

הלכו וְכָלוּ שִׁירֵי עם שְׁנוֹתַי במסתרי מגירה. ובאחרית גולשים חומקים כצל ממעמקיה. הזדמנות שניה. פן יאבדו לעד. כמו הארורים שנכתבו במכשיר ההשבתה המתוכננת, שמו כמטוס. נשפכו ממנו ואינם עוד, כמתוך חורי מסננת.

ספר שירה מנייר לא יהיה לי. כחכות רחל לְיַלְדָּהּ. אבל צְלָלַי נְשָׁמָה. יוותרו כאן בפינה נידחת. יתווספו לרצועה אקאשית תחתונה. רצועת קוֹסְמִית, ידי אדם. הגוּגֶליה.

ולתרומתי לקוסמוס אין הגבלה ואין מהדורה. אליה הולכים ומתווספים דפים. הדפים של יום ראשון. כי בראשית ברא את השמים והארץ. והארץ היתה תוהו ובוהו, ורוח משורר מרחפת על פני המים. אלוהי שִׁירַי.



Pablo Saborio Art

יום ראשון, 4 בספטמבר 2016

שיר ליום ראשון - יומולדת שלוש


ציינתי אתמול

יומולדת שלוש / קנקן

יומולדת

ליום שהותיר בחיים

כנגד כל הסיכויים

נגד מלאך מוות שאוחז בידו

חיידק טורף.  


יומולדת

ליום שהמרדים איחל חלומות נעימים

ובחדר התאוששות חלף מפזם -

אם לא תבקש, לא תקבל

מורפין.


יומולדת

ליום שחלק ממני

כבה עם מנורת חדר נתיחה

ונקבר במקום לא נודע

בקבר ישראל.


3 בספטמבר 2016




ציור - Roma Waternan

וגם כאן (והתגובות שם למטה)


יום שבת, 3 בספטמבר 2016

וסליחה על המסתורין


ובכלל הפוסט הזה היה צריך להיות סיפור השבת הראשונה של החודש. ומי שהבחין, הסיפור הוקדם ופורסם מעט קודם כאן. זה לא אקראי ולא מקרי. כי היום רציתי להניח כאן את זה, 
                          
                                  את מילות השיר:





ומחר כאן בבלוג, בשיר ליום ראשון - יפוזר הערפל?!





יום חמישי, 1 בספטמבר 2016

סיפור החודש - ציור בחמישה דולר



בהתאם למסורת, אמור להתפרסם בשבת הראשונה של החודש, אבל הפעם הקדמתי מעט.


שבת ראשונה בניכר. אנחנו בהלם תרבותי. בדירה מושכרת ריקה, ישנים בחודש מאי שעדיין קריר בלילות על רצפת פרקט. עדיין לא הבנו שיש לנו מיזוג מרכזי בדירה ולא שמנו לב למנגנון בקרת ההפעלה.

שבת ראשונה, זוגתי בהריון ראשון יצאה השכם לחפש ולקנות ריהוט יד שניה במה שמכונה 'מווינג סייל' או 'גארז' סייל'. מכונית עדיין לא הייתה לנו והתניידנו במטרו ובמרחקי הליכה ארוכים אל ובין התחנות.

הבת זוג חזרה ללא כלום ורק ציור ממוסגר בחמישה דולר בידה. הזכיר לי השיר של להקת התרנגולים. "אין לנו אפילו מיטה לישון בה, לא כיסא ולא שולחן ואת חוזרת עם תמונה"? שאלתי בתמיהה.




בשבת הבאה כבר החלו הכאבים. באותו שבוע בקושי נרשמנו לרופא משפחה ולרופא נשים. ואז החלו ההתעלפויות. הבנתי שמשהו אינו תקין, אבל הבת זוג חיוורת כסיד התכחשה. היא סירבה שאזמין אמבולנס ואני לא שמעתי לה. הפראמדיקים שהגיעו הטיסו אותנו עם האמבולנס לבית החולים במרחק כחצי שעה. בשל הדחיפות, האמבולנס חצה מספר פעמים את הכביש למסלול בכיוון הנגדי, כדי לעקוף את הפקקים.

בבית החולים הובהלה מיידית לחדר הניתוח. המנתח אומר בחטף שכפסע בינה לבין המוות, ומזל שהספיקה להגיע בדקה התשעים. והיא רצתה להחזיק בכוח את ההריון הזה. המנתח מפטיר שיעשה כמיטב יכולתו ונכנס לחדר הניתוח. אני ממתין בחרדה, בודד עם עצמי בחדר ההמתנה. כארבע שעות חלפו כמעט עד שהמנתח יוצא ואומר: "הצלנו אותה. סידרתי את אצבעות הידיים והרגלים והשלמתי אחד אחד את כל החלקים כפאזל. היה בן תינוק כל כך מושלם. רק בעיה אחת - הוא החליט לגדול מחוץ לרחם. היינו חייבים לכרות את אחת משתי החצוצרות, ובהזדמנות כבר הוצאנו גם ציסטה מאחת השחלות. אני חייב לומר לך שהסיכון להריון שני מחוץ לרחם עולה על  ארבעים אחוז, וסיכוי חמישה עשר לאחד שלא יהיו לכם ילדים". נותרתי המום, אבל שמח שנותרה בחיים. לו הייתי שומע לה והיינו מאחרים להגיע ולו ברבע שעה, היא כבר לא הייתה בין החיים עם הדימום הפנימי הרב. 

חלפה שנה וחצי והבת זוג בהריון. האמריקאים החלו להביא לעבודה או לבית מתנות בחודש השביעי. הבוס הוציא צ'ק אישי בסכום של אלף דולר, "שיהיה לכם לקנות לה בגדים". הבת נולדה בשלג כבד לאחר הכריסמס. האמריקאים בעבודה אמרו שהיא לא תסלח לנו כל חיינו על כך שנולדה בין הכריסמס לשנה החדשה. אמרו שאנחנו צריכים לקרוא לה כריסטינה. שנה לאחר מכן ישבה לברכיו של סנטה קלאוס לצילום מזכרת, והיא בוכיה וכל כך מבוהלת מהאיש האדום הזה עם הזקן. היה זה ימים ספורים לפני חזרה לארץ. סיימנו תקופת השתלמות במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאיים.

עשר שנים לאחר מכן, עברנו עם הבת והבן מדירה צפופה בת שלושה חדרים לבית רחב ידיים. אומרים לנו שהוא נראה כמו בתי אומנים בצפת. הבן בכיתה ב' רץ לראשונה בבית הריק, מבוהל מהמרחבים והריקנות. המום כמו הבן הקטן היה גם ידיד שכן מבית הדירות הקודם שהיה שם שותף שלי בוועד הבית, שאמר: "נו, לתחזק בית כזה בטח עולה הרבה כסף, אבל אם אתם יכולים להרשות לעצמכם...".

לקח זמן לא מועט לפרק החבילות ולהציב כל דבר במקומו. אבל הציור ההוא בחמישה דולר נתלה ראשון על הקיר במקום של כבוד.
שמאי אמנות מבקר בביתנו להערכה לצרכי ביטוח. כל התמונות התלויות אצלנו במרחבי בית הן מקוריות של ציירים. שתיים מהן הן של צייר דלפון עולה חדש מרוסיה ששמח כל כך שקנינו ממנו שתי תמונות בחמישים שקל כל אחת, לאחר שכיתת רגליו מבית לבית ובקושי הצליח למכור. 




והשמאי אומר: "רק השניים של הצייר הרוסי מוערכים בסכום נכבד מאוד" ונקב בסכום בשני סדרי גודל מהמחיר ששילמנו עבורן. והוא מוסיף: "והציור של האישה היושבת ופורטת בכלי נגינה שוויו מוערך" ונקב בסכום בן חמש ספרות. וזוגתי קנתה אותו בחמישה דולרים כשבבית אין כזית. 
:

אוי לי ילד שלי מוצלח: