פינת ההודעות


כיצד מגיבים בבלוג - מדריך קצר ופשוט

בקישור כאן


מדוע כדאי להרשם כמנוי?

כך תוכלו להכנס מחשבון המייל שלכם ולצפות בזמן אמת ולעד

בפוסטים שוּשוּ שניתנים לצפיה כאן לזמן מוגבל בלבד!



הושקה סדרה חדשה - הרגלי אכילה והפרעות אכילה.


לסדרות ניתן להיכנס ממסגרת 'דפי מפתח וסדרות' בשוליים הימניים.

הסדרות הבאות: א. חלומות, ב. חינוך ילדים, ג. הנדסה גנטית.


הבהרה

הפוסטים נסגרים לדיון (תגובות) לאחר 30 יום למניעת פעילות רובוטים. עמכם הסליחה. ניתן ליצור קשר בתיבת המסרים בשוליים הימניים.


יום רביעי, 29 במרץ 2017

גלגול נשמות?!


פרק שביעי בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע

לכל הילדים יש פחדים. לעיתים חלקם מתקבעים והופכים לבעיות של מבוגרים. הפחדים הגדולים שלי זכורים לי מגיל שנתיים וחצי בערך. לא יאומן כי יסופר, אבל כן, יש לי זיכרונות ברורים ומפורטים מהגיל שעדיין הייתי זוחל. יעידו כל המבוגרים.

אז בערך מגיל שנתיים וחצי זכורים לי שני אירועים, כאילו שהתרחשו אתמול.

היה זה ימים אחדים לפני הפסח. אימא שלי ערכה סדר בארון הגדול. ארון מעץ מהגוני ששלח דוד של אבא מברזיל יחד עם קונטיינר גדול מלא במזון, כדי לשבור את הרעב של תקופת הצנע. ובעת סידור הארון מטריות גדולות שחורות ניצבו בפינת החדר, נשענות על הקיר. ואני כשעברתי לידן נחרדתי ונמלאתי פחד איום. למשמע צעקותיי, אימא שלי שהזדעקה לברר את העניין חיבקה אותי ושאלה מה קרה. הצבעתי על המטריות השחורות באימה וצעקתי - "אלה נשמות שחורות".

שתבינו, אמר את זה פעוט שעדיין לא הלך לגן ושהה בבית. ובבית חילוני שאף פעם לא היו מדברים על נשמות או על אלוהים ושכאלה - אז מניין פעוט כזה בכלל ידע מה זה נשמות? לא אשכח את המבט המתפלא, הבלתי ניתן לתיאור במילים, שנתנה בי אימי. היא לא אמרה שאין נשמות. אך היא הייתה חייבת לסלק מיד את המטריות, כדי שארגע. ובארון הזה היו דברים נוספים שהורי היו חייבים לסלק, לבריאות נפשי - כפי שתראו בהמשך.

והאירוע השני - יום אחד נכנסתי לסלון האפלולי שדלק בו תנור חשמלי בעל מראה של אח עם להבות. אימת מוות תקפה אותי. רצתי אל אבי שהיה בחדר הסמוך וצעקתי כולי מבוהל. אחזתי בידו ולקחתי אותו לסלון. "אבא, אלוהים גר כאן". חשתי פחד מוות מאלוהים. ושוב אני שואל את עצמי, כיצד פעוט מבית שאף פעם לא הזכירו שמו של אלוהים, ולא נפגש עם אנשים שהזכירו את המילה אלוהים - כיצד פעוט כזה בכלל יודע מה זה אלוהים ומפחד ממנו?

וכשהייתי גדול קצת יותר, אבא שלי לקח אותי לסרט שהיו בו סצנות מלחמה של אינדיאנים. בסרט הרגשתי פחד איום. לא יכולתי לצפות בזה. עצמתי את עיניי מרבית הסרט, אבל לא יכולתי שלא לשמוע את הקולות. לאחר מכן עבר עלי שבוע של סיוטים קשים בלילות. הייתי חייב לישון במיטתם של הורי כשאור דולק. בכל פעם שעצמתי את עיניי חזרו אלי סיוטים אינדיאנים. חרדה עצומה בלתי מוסברת. ובכלל עד עצם היום הזה, אינדיאנים מעוררים בי הרגשות של דה ז'ה וו.

ובארון הגדול, כן זה של המטריות - היו מסודרים בתחתית הארון ספרים ברוסית של אבא שלי. כרכי ספרות של טולסטוי ושירה של פושקין, ספריו של צ'רלס דיקנס בתרגום רוסי, ספרי היסטוריה וכימיה. אהבתי לשבת על הרצפה, לחפש ספרים, לעלעל בדפיהם ולהביט בתמונות. באותו שבוע של סיוטי האינדיאנים, שלפתי ספר היסטורי מהארון. כשעלעלתי בדפיו ראיתי לפתע תמונה של ראש שבט אינדיאני. למראהו אימת מוות אחזה בי. ראיתי בדמיוני את הדמות שבתמונה אפופה בלהבות. ברחתי משם אל אבא שלי וצעקתי "זה האיש, זה האיש". אבא שלי נבהל מאוד, עד שהבין מה גרם לי לחרדה הזו. הוא היה חייב לסלק את הספר הזה מהבית ורק אז הסתיימו סיוטי הלילה שלי מהשבוע האחרון.

וזה לא הספר היחידי שסולק מהארון. באחד הימים נטלתי ספר בתרגום רוסי לאחד מספריו של צ'רלס דיקנס. ובכריכה היה ציור של דמות שגרמה לי לחרדת מוות ולסיוטי לילה. אלה הסתיימו כאשר אבא שלי הבין את הגורם והרחיק גם ספר זה מעיניי.

כפי שכתבתי בפרק הקודם, בילדותי חוויתי פגישות טלפתיות מדהימות עם הגברת מרגוט קלאוזנר (מייסדת תאטרון הבימה, אולפני הרצליה, והניו אייג' הישראלי) - כשהייתי חבר ילדות של נכדתה. הייתי כבן חמש, עדיין לא ידעתי קרוא וכתוב. ללא אומר, בפגישות איתה בביתה חוויתי בסיעור מוחות שלא ידעתי כמוהו. לא אשכח כיצד העלתה דמות מגלגוליי הקודמים, לטענתה. היה זה שופט בריטי שחי בלונדון במאה התשע עשרה. מרגוט ערכה איתו שיחה ארוכה באנגלית. אבל זכור לי שלא רציתי לדעת את שמו. למעשה זה היה מאוד מפחיד.

בתום החוויה הזו רצתי לביתי ונטלתי מגזין של אימא שלי באנגלית. התבוננתי בעיון באותיות, ובעיפרון על דף נייר, העתקתי שלוש אותיות שמשכו את לבי במיוחד.

כשסיימתי, רצתי לאימא שלי והראיתי לה בגאווה את האותיות שהעתקתי. מבלי שידעתי, היו אלו האות הראשונה של השם הפרטי שלי, האות הראשונה של שם המשפחה שלי, והאות השנייה המשותפת לשם הפרטי ולשם המשפחה שלי.

צירוף מקרים?

האם יודעים אתם מהו הסיכוי הסטטיסטי להעלות באקראיות את שלושת האותיות האלו? מדובר בסיכוי של 1:26:26:26  = 0.000057. 

כלומר סיכוי של אחד ל- 17,576. לו רק הייתי זוכה בהגרלות עם סיכוי כזה.
ואספר עוד דבר. כשנסעתי ללונדון בפעם הראשונה, הרגשתי שם בבית. לא הייתי זקוק למפה כדי לנווט. הבתים והמבנים הישנים היו מוכרים. ממש דז'ה וו. כמובן שהלכתי לבקר ב- Gray's Inn Squre - במקום שממוקמות ארבע אכסניות של עורכי דין בריטיים שהורשו לייצג בבתי המשפט של הממלכה.

וכמובן הרגשתי צורך עז לבקר גם כאן:




The Old Bailey Central Criminal Court

ובכלל, כאמור בלונדון אני מרגיש כמו בבית שני. אני מסתדר עם בריטים כאחד משלהם. מת על ההומור הבריטי, אוהב סדרות בריטיות בטלוויזיה, וכשאני בלונדון אני מבלה ימים במוזאונים.

כמובן כל זה אינו מוכיח שום דבר. רק חומר מעורר מחשבה.
אבל כדאי מאוד לצפות בסרטון בן כשלוש דקות, מה חושב המדען המתוקשר קקו על דז'ה וו:






***

מהו גלגול נשמות והאם הוא קיים? על כך תוכלו לקרוא בכתבה הקצרה מהו גלגול נשמות?

האם הנשמה עוברת למקום אחר לאחר המוות?

אם כן, האם זו מטפיזיקה או פיזיקה (דמוית טלפורטציה של מכניקת הקוונטים).
לטלפורטציה ומכניקת הקוונטים אקדיש את הפרק הבא בסדרה.

ראו מה עוד יש למדען המתוקשר קקו לומר על כך:



ולאחר שתראו את זה, מה יש לכם לומר על כך?

נשאלת השאלה מדוע האמונה בגלגול נשמות משותפת לבודהיזם, לדת הדרוזית, ואפילו בזרמים מסוימים של היהדות? אפשר להסביר את זה בכך שקשה לאדם לקבל שהוא חי חיים שמסתיימים באמת במותו. אז לשם מה חי בכלל? רק כדי להעמיד צאצאים? 

אבל נשאלת השאלה הכיצד יש דמיון כה רב בין הפרטים המתארים גלגול נשמות בתרבויות שונות, שהיו כל כך רחוקות ומנותקות פיזית זו מזו?

נכון, אף אחד לא חזר משם. אבל נשאלת השאלה, מדוע גלגול נשמות ודברים שכאלה מעוררים כזה אנטגוניזם אצל אנשים רבים כלפי גלגול נשמות בפרט, או כלפי מה שמכונה ניו אייג' בכלל? והשאלה שאני שואל היא האם הדבר נובע מפחדים להתמודד עם זה? ואז התגובה היא הדחקה או הכחשה של חוויות והתנסויות (בעיקר בילדות)? האם זה גם המקור לניהליזם?

***

היססתי אם בכלל לכתוב על כך בכלל. אבל מעט לאחר פרסום רשומה זו בגרסתה הראשונה בישראבלוג - קרה משהו מוזר. במרפסת ביתי הייתה ערימת ספרים מסודרת בקפידה. והנה אני רואה לפתע על הרצפה מונח כחצי מטר ממנה ספר שכריכתו הקדמית מופנית אלי - ספר שהיה כמעט בתחתית ערימת הספרים. והספר הזה הוא:



האם יש למי מכם מושג, כיצד הגיע דווקא הספר הזה לשם, כאשר כל ערימת הספרים עומדה שלמה? אף אחד מבני משפחתי לא הזיז את הספר. גם לא נראה לי שלחתול של השכנים יש כוח לשלוף ספר מתחתית הערמה מבלי לפזר אותה.

אני כבר לא מתפלא על דברים כאלה.

אבל שבל יחשוב מישהו שכותב הרשומה עוסק בכישופים ושכאלה. אני רק חוקר קשר אפשרי בין אריכות הימים יוצאת דופן של רבים מהמקובלים הגדולים לבין קבלה רפואית.

יום ראשון, 26 במרץ 2017

שיר ליום ראשון - קינת יער



קינת יער / קנקן

שָׁרָשַׁי נְטוּעִים בְּמַעֲמַקֵּי גִּזְרֵי עִתּוֹנִים
בֵּין עֵצִים וַאֲזוֹבֵי סֶלַע מְהַלְּכִים
אוֹתוֹת קַיִן
הֶבֶל פִּיהֶם נוֹדֵף הֶבֶל
רֵיחַ רִקְבוֹן אֱגוֹזִים
וּסְנָאִים מֵתִים
בַּחֹשֶׁךְ -
שׁוֹקֵעַ קָלוֹן עִם
שֶׁמֶשׁ חֲלוּדָה
נִדַּף אֵד הַחֶרְפָּה
אֵין מְנַסֵּר
וְאֵין מַבְעִיר.



הקומדיה האלוהית
La Devinna Commedia - Sandro Botticelli


יום חמישי, 23 במרץ 2017

היש חיים לאחר המוות? היבט אישי ומדעי


פרק ו' בסדרה מיסטיקה על טבעי מטפיזיקה ומדע 

רשומה זו נכתבה בעקבות האירוע המסתורי שהתרחש בעת כתיבת הפרק שעסק בעדויות המדעיות על תופעת הטלפתיה. אם אתם מתעניינים בנושא ולא קראתם, כדאי לקרוא אותו. אבל למי שאין סבלנות או זמן, אזכיר בקיצור את הופעת טקסט מסתורי במסמך וורד, שהופיע OUT OF THE BLUE:


עוד על
תחושות רוחניות
החיים לאחר המוות
חיים לאחר המוות
חיים אחרי המוות

החיים לאחר המוות
חיים לאחר המוות
חיים אחרי המוות
520

הכתובת המסתורית הזו היוותה טריגר לכתיבת פרק זה. 



***

אתחיל במעשה מצמרר שסיפר לי פרופסור לביוכימיה, מאוד מכובד ומהימן, הניצב היטב על הקרקע:

כשהיה סטודנט באוניברסיטה היה לו ידיד ושניהם נהגו להתכונן יחד לבחינות. ערב לפני בחינה בביוכימיה, החבר לא היה מרוכז בלימוד. כשהפרופסור ניסה להבין מדוע אינו מרוכז, ענה לו החבר: "עזוב אותי מביוכימיה, הלילה אני עומד לערוך ניסוי קריטי. תוצאותיו תהיינה מהפכניות. אם הניסוי יצליח אודיע לך על כך" אמר ולא יסף.

למחרת מצאו את גופתו של הידיד שרועה בחדרו. בדיקות שלאחר המוות שללו התאבדות או אירוע שנבע ממחלה. בדו"ח הפתולוגי נרשם "סיבת מוות לא ידועה".

לאחר שבועיים, קיבל הפרופסור בדואר גלויה מבויילת עם חותמת, המעידה על תאריך שליחתה מאתמול. הגלויה היתה בכתב ידו של החבר: " הניסוי עבר בהצלחה". 



***

המפגש הראשון שלי עם נושא החיים לאחר המוות היה עם הגברת מרגוט קלאוזנר ז"ל. מרגוט קלאוזנר היתה המייסדת של עולם התיקשורת הבידורית בישראל  - התיאטרלית (תיאטרון הבימה) הקולנועית והטלווזיונית (אולפני ההסרטה בהרצליה). במקביל נחשבה גם למייסדת הניו אייג' בישראל. היא הקימה בישראל את האגודה לפאראפסיכולוגיה, ערכה את עיתון האגודה ועסקה בעיקר בתחום התקשורים עם המתים (הספיריטואליזם).

בו בזמן שעסקה בעולמות ערטילאיים מיסטיים ותקשרה עם ישויות רוחניות, התגלתה כאשת עסקים נמרצת ובעלת יכולת ארגונית אדירה. 


בין באי ביתה היו אישים ידועים כמו אלברט אינשטיין, מרטין בובר, סטפן צוויג ואחרים. אבל היה לזה מחיר בחייה האישיים. היא עצמה אמרה: "נכשלתי בשני נישואיי למרות ששני הבעלים שלי אהבו אותי מאוד. אך אני מתארת לעצמי שלאיש קשה לסבול אישה המנהלת אולפנים, מפיקה סרטים, פרפסיכולוגית, כותבת ספרים ועסוקה כל הזמן - איך אפשר לסבול את זה"? 



מרגוט קלאוזנר

כיצד הכרתי את מרגוט קלאוזנר? ובכן, בילדותי הייתה לי שכנה חברת ילדות, שהיא ומשפחתה גרו בבית סבתה - מרגוט קלאוזנר. אני זוכר שהייתה מתקשרת עם עולם המתים וביתה היה מלא נרות. אני זוכר שיום אחד הוזעקו כבאי אש לכבות את הדלקה בביתה שהחל לעלות באש מהנרות האלה.

כידיד של נכדתה, ביקרתי בביתה של מרגוט. מרגוט הייתה חביבה מאד אל ילדים. אבל, אלי לא דיברה אף פעם. היא הייתה נועצת מבט ארוך בעיניי ואני לא יכולתי להסיט את מבטי מעיניה. מה שהתרחש בינינו היה סיעור מוחות טלפתי. היא בחנה בעניין את יכולתי הטלפתיות ועוד דברים שאשמור לעצמי. ללא מילים היא גם הדריכה אותי, כיצד לנצל כישרונות חבויים. מצד אחד כילד זה היה מפחיד למדי, אך מצד שני היא העבירה לי במבטיה מסרים על עברי ומסרים חשובים שעיצבו את חיי לעתיד. על חלק מכך אכתוב בפרק אחר בסדרה.

מספרים עליה שהיא נהגה להטריד את משה דיין בהתרעות על מלחמות עתידיות, שעליהן שמעה בסיאנסים ממנהיגים מתים. לאורך חייה רבים ראו בה שרלטנית. אבל היא האמינה וראתה את עצמה כאשת חזון בתחום ראיית הנסתר. למעשה, היא ראתה בפועלה אמצעי להרחבת התודעה ואפשרויות הפעילות האנושית בשירות האדם. היו לה מאות אלפי מתעניינים, מאמינים, מעריצים ותומכים.

היא אף קיימה מחקר בקרב אנשי העדה הדרוזית על נושא גלגול הנשמות. למעשה הצליחה לקנות את אמונם של נכבדי העדה הדרוזית וקיבלה את רשותם להיכנס לצפונות הדת השמורים בסוד אף מבני קהילת הדרוזים עצמם. היא פרסמה מחקרה זה בספרה האחרון בשם "גלגול נשמות", בספר תיארה את חוויות גלגוליה השונים, החל מהיותה פרח חמנייה ביבשת אטלנטיס הקדומה ולאחר מכן כוהנת גדולה באטלנטיס בעת שקיעתה, דרך גלגולים שונים במצרים, שם הייתה כהן קירח עם זקן לבן לאלה איזיס, גלגוליה בימי הביניים, ובזמן החדש כשחקנית תאטרון במאה ה-18, ולבסוף נערה רוסיה שהוגלתה לסיביר ומתה שם.

כיצד ערכה מרגוט קלאוזנר את מפגשיה (הסיאנסים) עם המתים? במפגשים אלה ישבה קבוצה בחדר חשוך למחצה לרוב בביתה של מרגוט. על השולחן הניחו לוח עם אותיות האלף בית ועל הלוח הניחו כוס מזכוכית. מנחה הסיאנס, לרוב מרגוט עצמה, היה אוחז בכוס והכוס עברה מאות לאות בהתאם לדברי המת המוזמן בידי הנוכחים. המתים המזומנים היו לרוב אישים ידועים בחייהם. אחד מהם היה ראש הממשלה המנוח משה שרת, כדי שינתח את מצבה ועתידה של ישראל.




ביתה הפך למקום עלייה לרגל למבקשים עזרה בבעיות כגון גילוי נעדרים, סיבות מוות ,אבדות, ניבוי עתידות וכדומה. לעיתים באו למקום בסתר נציגי ציבור, אנשי צבא ומשטרה ואף פוליטיקאים בכירים כמו משה דיין שהיה מבקר קבוע בביתה.


רב אלוף ושר הביטחון משה דיין 

מרגוט קלאוזנר נפטרה ב-1975. מספר בנה, צבי שפילמן לאחר מותה:
"אחד הסיפורים המדהימים ביותר עליה התרחש דווקא לאחר מותה וזה משהו שאני נכחתי בו בעצמי: בחדר ההנהלה של אולפני הרצליה עמד כיסא עור מרופט שנחשב תמיד לכיסא 'שלה' ולאף אחד אחר חוץ ממנה אסור היה לשבת עליו. והיא הקפידה על זה מאוד, כי האמינה שמי שיושב עליו רוצה במותה. (היא הזהירה את איציק קול : את הכיסא הזה אל תוציא לעולם כי אני אבוא מהעולם הבא לשבת עליו לראות איך אתה מנהל את האולפנים).

לאחר שהלכה לעולמה הוחלט לשמור עליו על מנת לכבד את זיכרה ובישיבות לא ישבו עליו. אבל יום אחד ניהלנו שם ישיבת ועדי עובדים ואחד המשתתפים איחר להגיע והתיישב על הכיסא 'האסור'. ואז בדיוק באותו הרגע אירע דבר מדהים: על החלון הופיע פתאום עורב אפור גדול והחל לצעוק ולקרקר קרקורי אימים וסירב להפסיק. ניסו לגרש אותו מהחדר בידיים ולא עזר כלום. העורב המשיך לצעוק ולקרקר כאילו יצא מדעתו ועורר מהומה איומה. פתאום מישהו צעק "אתה יושב על הכיסא של מרגוט". האיש שישב עליו קם מיד ואז ורק אז העורב נעלם באותה פתאומיות שהופיע".

היו שמועות שזאת הרוח של מרגוט? נשאל שפילמן.
שפילמן : "היו כל מיני שמועות, אתה תחליט. אני מספר לך את המקרה כפי שאירע וכפי שהייתי עד לו.
ומאז אף אחד לא מעז יותר לשבת שם על הכיסא של מרגוט קלאוזנר…"

* המקור להיסטוריה הנ"ל אודות מרגוט קלאוזנר, שתומצתה על ידי, הוא כתבתו של אלי אשד - "בעלת האוב : מרגוט קלאוזנר האם הגדולה של עולם התקשורת והניו איג' בישראל".



***

מהו מוות? בישראל קובע חוק המוות המוחי כי זמן המוות יהיה מצב שבו מותו של האיש נקבע על ידי רופאים מוסמכים, על פי פרמטרים קבועים (היעדר לחץ דם, היעדר נשימה עצמונית, היעדר תגובה של האישונים ורפלקסים נוספים). בתוך כך, הפסקת פעילות המוח תיקבע באמצעות בדיקה במכשירים אוביקטיביים (דוגמת מכשיר ה-CFM הבודק פעילות חשמלית מוחית).

אנשים רבים אומרים שהם לא שוללים שיש חיים לאחר המוות, אבל לעולם לא נפגשו עם מישהו שחזר מעולם המוות כדי לספר לנו על כך. אחרים, כמו למשל חתן פרס נובל לכימיה, פרופסור דן שכטמן, אומרים נחרצות שאין דבר כזה - כפי שאמר בראיון עם גיל ריבה בטלוויזיה. ארתור קלארק אמר: "כשמדען קשיש ומכובד אומר שדבר מה אפשרי, כמעט תמיד הוא צודק. כשהוא אומר שדבר מה בלתי אפשרי - קרוב לוודאי שאינו צודק". האם כך? 


לדעתי, מדען אמיתי אינו יכול לקבל דבר, אלא אם הוכיח אותו. אבל מדען אינו יכול לשלול דבר, אלא אם כן הוכיח את אי קיומו. המדע לא הוכיח עד כה את אי-קיום המשכיות החיים בצורה כל שהיא לאחר המוות.

כאשר מדברים על החיים שלאחר המוות, לרוב מתייחסים בהשארות והמשכיות של הנפש. אך יש המאמינים בקיום גופני הנמשך לאחר המוות. למשל, על פי הרמב"ם, העולם הבא הוא עולם רוחני בלבד בו לא קיים גוף. לעומת זאת לפי הרמב"ן, בעולם הבא מתקיימים גם הגוף וגם הנשמה, אך זאת לאחר זיכוך רב של הגוף. האמונה בנושא המשכיות החיים מקובלת בעיקר בתחומי הדת, הרוחניות והמיסטיקה, שאנשיה מנסים ללא הרף לחקור את הנושא, ולחפש אחר הוכחות לכך שהמוות הוא לא התחנה האחרונה בחייו של אדם.

אותה אמונה בכך שהחיים אכן נמשכים לאחר המוות משותפת כמעט לכל התרבויות. כולן עוסקות בשאלות זהות כגון - מה קורה לגוף ולנפש לאחר המוות. מושגים כמו "תחיית המתים", "גלגול נשמות" ו"העולם הבא" - משותפים לכולם. יתכן שהדבר נובע רק מתוך צורך פסיכולוגי של האדם להאמין בהמשכיותו. לקבל את הקונספציה של מוות סופי ומוחלט קשה לבני האדם.

במרוצת השנים נערכו מחקרים מדעיים רבים, אך מעולם לא נמצאו עדויות חותכות לכך שאכן ישנם חיים לאחר המוות. המדע יכול לקבל רק הוכחות חותכות.

מה שכן מחזק לכאורה את ההשערה שהחיים ממשיכים לאחר המוות הן עדויות של אנשים אשר חוו מוות קליני ונוהגים לדווח על חוויות שונות אותן חוו בזמן התקרית. חוויות אלו מפורשות על ידי אנשי מיסטיקה ודת וחלק מהחוקרים, כדבר המרמז על ההמשכיות של החיים.

מדובר כאן על מקרים ידועים של אנשים שהוגדרו על ידי הרפואה כמתים מוות קליני והצליחו להחיות אותם באמצעים רפואיים. חלק מהאנשים האלה מספרים סיפורים מאוד דומים על חווית המוות שלהם ועל החזרה לחיים. ראו בסרטון הזה: 



https://www.youtube.com/watch?v=3CGGDWNu4kU

מה יש למדע לומר על זה?


אתחיל בכך שמוות קליני הוא מצב שבו הלב מפסיק לפעום ולכן לא מספק חמצן למוח. הפסקת זרימת הדם למוח גורמת לכך שהאדם מאבד את הכרתו בתוך שניות ספורות ובתוך 30 שניות הדבר גורם גם להשבתת התקשורת העצבית במערכת העצבים המרכזית. אך רקמת המוח ממשיכה לחיות עוד מספר דקות. אם מצליחים להחיות את האדם תוך זמן קצר, פעילות המוח מתחדשת כמקודם. במידה ולא, הפעילות המוחית נפסקת לחלוטין ואז מדובר על מוות מוחי - מצב סופי של מוות. אין חזרה לחיים לאחר מוות מוחי.

מכיוון שבמוחו של אדם שחווה מוות קליני עדיין קיימים תפקודים, יכול במקרים רבים אותו האדם לחזור לתפקוד גופני וקוגניטיבי מלא, ואפילו לספר חוויות ממה שעבר עליו בשעה שהיה שרוי במוות קליני. כאמור, קיימות אינספור עדויות של אנשים שחוו מוות קליני ודיווחו כי ראו אור לבן, אנשים מוכרים שמתו, שחוו חוויה חוץ גופית או שנמשכו אל תוך מנהרה. כל החוויות האלה קשורות בזיכרון של חוש הראייה.

המדע מצא שפעילות מרכז הראיה במוח היא הפעילות האחרונה שנותרת במקרה של מוות קליני. מחקרים מדעיים הראו שאפילו 36 שעות לאחר המוות קיימים שרידים של הולכה חשמלית במספר תאי עצב במוח. בהתקיים פעילות מרכז הראיה במצב של אי אספקת דם למוח (מצב המכונה היפוקסיה) - מרכז הראייה נכנס למצב של הלוצינציות (הזיות), המסבירות את החוויות של אלה שמתו מוות קליני והוחיאו.

לפיכך, החוויות שמספרים 'החוזרים לחיים', אינן משמשות הוכחה מדעית שאכן יש חיים לאחר המוות.

ובכל זאת, כאמור, אין הוכחות מדעיות השוללות קיום של חיים לאחר המוות במימד אחר. וכשאני אומר 'מימד אחר' - תשאלו מה יש לפיזיקה המודרנית לומר על זה... על כך בפרק אחר בסדרה.

אנשי הרוחניות טוענים שההוכחה להמשכיות החיים היא תופעת גלגול הנשמות. אך האם היא אכן קיימת? על כך ברשומה אחרת.

הרשומה הזו ארוכה, וודאי יש קוראים שאיבדו סבלנות. לכן אשאיר אתכם במתח עד לפרסום הפרק הבא בנושא 'גלגול נשמות'. אציין כעת בהקשר זה שאספר לכם חוויה אישית שעברתי בילדותי עם גברת מרגוט קלאוזנר. חוויה שעליה כבר רמזתי בתחילת הרשומה.

ולהמתקת הסבל שאולי גרמתי לקורא ברשומה זו, הרי השיר היפה של לד צפלין, שבתרגום עברי הוא "מדרגות לגן עדן":





יום שלישי, 21 במרץ 2017

אם אין אני לי מי לי


אתמול כשהתקשר רואה החשבון המומחה לענייני פנסיה להודות בטעותו, אמרתי - " אני לא רואה חשבון אבל יודע קצת לעשות חשבון".

אתמול לאחר שעורך הדין הביא לאישורי טיוטת כתב התביעה כנגד המעסיק על פיצוי אבדן זכויות פנסיה, בשל רשלנות בצירוף לקרן הפנסיה של חברת כלל במועד על פי חוק - הערתי שלדעתי צריך להגיש תביעה משותפת הן כנגד המעסיק והן כנגד חברת כלל. שיהיה במזל, היום הוגשה תביעה משותפת לבית הדין לעבודה. עורך הדין שחשב אתמול כי תביעה משותפת מיותרת, הודיע לי היום ששינה את דעתו בעקבות ההערה שלי. אמרתי - "אין לי השכלה משפטית, אבל ממרום גילי יש לי הגיון לוגי פשוט".

שילמתי כמה אלפים עבור חוות דעת של רואה חשבון מומחה לענייני פנסיה (שבעבר ניהל בעצמו קרן פנסיה מסויימת). שילמתי עוד כמה אלפים אגרת תביעה לבית הדין לעבודה. התביעה הוגשה היום בשעה טובה. לפי נסיון המבינים בדבר, 
המשפט צפוי להתנהל לפחות שנה ואם אזכה (מה שצפוי בסבירות גבוהה, אם בית המשפט לא יהיה שותף לעינוי דין או יתעקש לעשות לו חיים קלים ולסגור את התיק בפשרה) - הנתבעים ידרשו גם להחזר הוצאות המשפט (שכבר הוצאתי) והוצאות שכר טרחה לעורך הדין המייצג אותי (בסך 15% מסכום הזכיה במשפט פלוס מע"מ).

אמנם עורך הדין המייצג אותי אינו גובה שכר טרחה מראש, אלא רק במקרה זכיה, ובית המשפט כנראה לא יגזור מהנתבעים את מלוא סכום שכר הטרחה, כי רחמנים בני רחמנים יושבים על כס המשפט - אבל גם השארית היא סכום מאוד מכובד שאינני מוכן לוותר. מדובר בתשלום משכורות פנסיה רפואית חודשית מיום שנפגעתי בספטמבר 2013 ועד לגיל 67 וכן על המשך הפרשות על ידי חברת כלל, כדי להבטיח קבלת הפנסיה המקסימלית המגיעה לי גם לאחר שאגיע לגיל הפרישה הרגיל הרשמי.



הפוסט הזה הוא מסוג הרשומות האישיות. רשומות הנוגעות לחיי הפרטיים, שאינני מרבה לכתוב ולשתף בבלוג. הסיבה שפוסט זה נחשף בכל זאת לעיני הציבור, היא התועלת שעשויים ללמוד ממנו הקוראים להתייחסות ולמעקב אחר התנהלות קרן הפנסיה שלהם.

מרבית האנשים, במיוחד הצעירים הרחוקים מהיציאה לפנסיה 'כמרחק שנות אור', אינם מודעים לנזקים שעשויים להיגרם להם בעתיד, ואפילו עשויים למצוא את עצמם ללא פנסיה כלל או 'במקרה הטוב' עם פנסיה שעברה דיאטת רזון חמורה.

על כן החלטתי לפרסם רשומה זו, למרות שיתכן שמשך חייה ברשת יהיה מוגבל - אם אתחרט ואחזיר אותה לטיוטות. בהזדמנות זו, לאלו ששואלים מדוע פוסטים מסוימים בבלוג אינם נפתחים – אלה הם בדרך כלל פוסטים מסוג זה, שפורסמו לזמן מוגבל בלבד. בהקשר זה, מתנצל בפני אלה שקוראים כאן פוסטים במרוכז לאחור, ויש כאלה. לאלה ממליץ רישום כמנויים לבלוג, שיבטיח קבלת עידכונים במייל בזמן אמת. זו הזדמנות להזכיר גם שהפוסטים בבלוג נסגרים לתגובות ולדיון 30 יום לאחר פרסומם - כדי למנוע פעילות רובוטים המשתילים חומר פרסומי בתגובות.


אחזור להתחלה. עבור אלה שלא קראו רשומות קודמות, אזכיר שיצאתי לפנסיה מוקדמת מסיבות רפואיות. ממקום העבודה העיקרי אני מקבל פנסיה תקציבית. לאחר הליך תביעות ויצוג משפטי ממושך, אני מקבל מביטוח לאומי קצבאות נכות וניידות (הוצאות רכב) חודשיות.

עבור עבודה נוספת משנית שהייתי מועסק במוסד אחר, אני מקבל פנסיה רפואית חודשית בסכום לא מבוטל מחברת מגדל. גם זו לאחר סירוב ראשוני של חברת הביטוח מגדל, שחזרה בה לאחר התערבות משפטית.

גם מעבודה נוספת שניה במוסד שלישי, הייתי אמור לקבל פנסיה רפואית מלאה מחברת כלל - לפי התקנון, לאחר תקופת אכשרה של 60 חודשי עבודה. אבל, חברת כלל מסרבת לשלם לי פנסיה, כי המעסיק התרשל ולא הפריש לפנסיה  את מלוא תקופת האכשרה הנדרשת. כי לפי הרישומים בחברת כלל, הסתבר שהמעסיק התרשל וצירף אותי לקופת הפנסיה של כלל באיחור של 8 חודשים.

במסמכים שונים של המעסיק ישנה סתירה - חלק מהמסמכים (כולל טופס 106 למס הכנסה) מעידים שאכן צורפתי לקרן הפנסיה באיחור בניגוד לחוק. לעומת זאת לפי דו"ח ממוחשב של תקופות העסקה מאת המעסיק, הופרשו על ידו לפנסיה 6.5% החל מחודש העסקה הראשון וכן הופרשו לכאורה 5% לקרן הפנסיה ממשכורותי. אבל טופס ההצטרפות שמלאתי במעמד התחלת העבודה לקרן הפנסיה לא קיים בחברת כלל. נעלם בצורה מסתורית, או אף פעם לא נשלח. והמעסיק לא סיפק הוכחה שצירף אותי בפועל לקרן הפנסיה במועד. גם אם הפריש המעסיק רטרואקטיבית 8 חודשים מאוחר יותר, תאריך צבירת הוותק לפנסיה נרשם במועד ההפרשה הראשונה וגרם לכך שאינני זכאי לפנסיה רפואית בשל חוסר בתקופת אכשרה מינימלית של 60 חודש הנדרשת לקבלת הפנסיה.

כלומר, אילו תאריך צבירת הוותק בקרן הפנסיה היה זה שבו התחלתי לעבוד בפועל, הרי מדובר למעשה ב-65 חודשי צבירת פנסיה עד שנפגעתי, שהם מעבר לתקופת האכשרה המינימלית הנדרשת כדי שהייתי זוכה לקבל כיום פנסיה רפואית בסיסית המגיעה לי על פי חוק. כלומר, למשכורות חודשיות בערך 75% ממשכורתי ברוטו (כי זכיתי בפטור נכות מלא ממיסים) - החל מספטמבר 2013 ועד להגיעי לגיל הפרישה החוקי (גיל 67). בנוסף קרן הפנסיה הייתה אמורה להשלים בעצמה את ההפקדות להמשך צבירת וותק פנסיה עד לגיל 67. כפי שעושה זאת קופת הפנסיה של מגדל.

לאחר דחיית התביעה לפנסיה מחברת כלל, עורך דין א', מהמשרד המייצג אותי בהליכי מימוש הזכויות שלי, החל בהסכמתי בהכנת תביעה משפטית כנגד המעסיק בבית הדין לעבודה - לדרישת פיצוי עבור הנזק הכספי האדיר שנגרם לי בשל רשלנותו, שגרמה לעיכוב הצירוף שלי לקופת הפנסיה כחוק.

א' העביר לי את טיוטת נוסח התביעה. אמנם אין לי השכלה משפטית, אבל אני מבין עברית. לכן בקשתי תוספות ותיקונים לטיוטה. 
בשני משפטים בעבר שבהם ייצגתי את עצמי כתובע, זכיתי. על כך אכתוב אולי פעם בהזדמנות. לאחר סיומם בניצחון שלי, השופטים החמיאו שאני צריך לעשות הסבה מקצועית. ציינתי בפניהם שבסך הכל אני מבין עברית ומצויד בהבנה לוגית בסיסית. ואת לשון החוק והתקדימים המשפטיים טרחתי לבדוק באינטרנט. 
כך גם קיבל עורך דין א' את כל הערותיי ותיקוני לטיוטת כתב התביעה. יש לציין שא' הוא משפטן מומחה לתביעות בענייני פנסיה ורשלנות רפואית.

במקרה מסוג זה כנגד רשלנות המעסיק, ניתן לדרוש מהמעסיק לקבל רק פיצוי כספי חד פעמי, שהוא סכום כל תשלומי הפנסיה הרפואית החודשיים שהייתי אמור לקבל מקרן הפנסיה לולא רשלנותו עד לגיל 67. כי לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור.

אי לכך, בכתב התביעה לבית הדין לעבודה צריך להציג את הסכומים הנדרשים לפיצוי הנזק שנגרם לי - תשלומי הפנסיה החודשית שנגרעו ממני ברשלנותו מספטמבר 2013 ועד למועד היציאה הרשמית לפנסיה בגיל 67. לכן, עורך דין א' הבהיר שיש צורך להציג לבית המשפט חוות דעת של מומחה פנסיוני, שיחשב את ערכי הנזק שנגרם לי. תמורת חוות דעת כזו עלי לשלם לרואה החשבון המומחה הזה 2,500 שקל לאחר הנחה. וזה רק עבור חישוב פשוט של הסכום המגיע לי - שהוא סכום הפנסיה החודשית המגיעה לי כפול מספר החודשים מספטמבר 2013 ועד שאגיע לגיל 67. וכן את סכום ההפרשות החודשיות לפנסיה הדרושות להמשך צבירת וותק עד לגיל 67 אילו הייתי ממשיך לעבוד. גם זה לא בעייה לחשב לבד על סמך ידיעה של סכומי הפרשות הפנסיה כפי שמצויין בתלושי המשכורת שלי בעבר ובטפסי 106.

2,500 שקל עבור שני חישובים חשבונאים פשוטים כאלה? הרי את זה גם אני יודע לחשב כאמור, אבל מה לעשות - בית המשפט מתרשם רק כשהחישובים האלה מוגשים בחתימת מומחה פנסיוני שהוא רואה חשבון.

א' המומחה הפנסיוני התקשר אלי ואמר שחישב את הסכומים, אבל הוא חושב מסיבות כאלה ואחרות (שלא אייגע אתכם בהם כאן) התביעה צריכה להיות אולי דווקא כנגד קרן הפנסיה ולא כנגד המעסיק. אבל כדי שנהיה בטוחים, הוא מבקש שאפנה לקרן הפנסיה בבקשה לקבל מסמך מסוים. כאן כבר התעצבנתי. כי עורך הדין העסיק את עצמו ואותי בתביעה כנגד המעסיק והנה רואה החשבון הופך את הקערה (ברור שזה בתיאום עם עורך הדין שהשתכנע מרואה החשבון). ושנית, מדוע אני שמשלם שכר טרחה לעורך הדין ולרואה החשבון צריך להטרטר בטלפונים על ידי פקידים בקרן הפנסיה, שיעבירו אותי מאחד לשני ואולי ינתקו את הטלפון באמצע כדי לקבל מסמך זה או אחר.

אז לאחר שהבעתי את מחאתי, המומחה הפנסיוני ביקש שאתפוס איזה פקיד שם ואצרף אותו לשיחת ועידה. כששאלתי מדוע לא להיפך, הוא הסכים. ביקש רק שאהיה זמין לשיחת ועידה לאחר שישיג את האדם המתאים בחברת כלל. חמש דקות לאחר מכן התקשר המומחה הפנסיוני והודיע שעובדי קרן הפנסיה כלל בעיצומים. היה זה ביום חמישי בשבוע שעבר. לכן המומחה הפנסיוני נתן לי מספר טלפון להתקשר לכלל כשיסתיימו העיצומים ולבקש שאת הדו"ח המסויים ישלחו למייל ב-PDF. או לחלופין שאפתח חשבון אונליין בחברת כלל, ושאבקש את המסמך הדרוש באינטרנט.

די התרגזתי מהסיטואציה, אבל כפי שנתבקשתי התקשרתי לכלל ביום ראשון. למעלה מחצי שעה התנגן לי בטלפון סלוגן המבקש שאמתין בסבלנות לנציג השירות שיענה בהקדם. ניתקתי. ניסיתי שלוש פעמים לפתוח חשבון אונליין בקרן הפנסיה כלל. הזנתי באתר שלוש פעמים את כל הפרטים הנדרשים, אך בכל פעם קיבלתי הודעת שגיאה. עד כאן! התקשרתי ליועץ הפנסיוני. הודעתי לו שאינני מתכוון לבזבז יום שלם כדי להגיע לנציג שירות בחברת כלל. אז הוא אמר שיפנה בעצמו ושוב ביקש שאהיה זמין לשיחת ועידה. אמרתי שאהיה.

כשעה לאחר מכן חזר אלי עורך הדין א' והודיע שהתביעה תוגש כנגד המעסיק כפי שחשב במקור, וסכום הנזק בתביעה כפי שחישב המומחה הפנסיוני א' הוא מספר בן שש ספרות, וציין מהו. נדהם אמרתי שאינני רואה חשבון, אבל אני יודע קצת לעשות חשבון. לפי חישוב שלי מדובר בסכום שהוא יותר מכפול מכך.

כדקה לאחר מכן התקשר המומחה הפנסיוני ואמר שאכן גם לו לא נענים בטלפון בחברת כלל ושהוא חישב את הסכומים לתביעת המעסיק והם כך וכך. אמרתי שלפי חשבון שלי הסכום הוא יותר מכפול. הוא התחיל לנפח לי את המוח בכל מיני מושגים כלכליים ומקדמים חשבונאים שונים ומשונים, ולכן הסכום שהוא חישב הוא הנכון.

למחרת בבוקר התקשר המומחה הפנסיוני ואמר שטענותי לגבי הטעות בסכום המחושב הטרידו את שנתו, ולכן קם באמצע הלילה לחישוב מחודש. מסתבר שצדקתי בחישובים שערכתי בעזרת מחשבון כיס. איזה באג באלגוריתם הנוסחאות במחשב שלו נתן סכום שהוא משמעותי נמוך מהסכום האמיתי.

איזה מזל חשבתי. המעסיק הנתבע היה רואה שסכום התביעה הוא פחות ממחצית הסכום שהוא חייב, והיה אולי ממהר לסגור מיד בפשרה ללא משפט. עורך הדין העביר לי במייל את נוסח התביעה לבדיקה ושוב היו לי כמה טענות לתיקונים דרושים, שהתקבלו על ידו. אבל בנוסף הצגתי לו שאילתא - שלדעתי אנחנו עשויים ליפול במשפט בין הכסאות. כי המעסיק עשוי להציג להגנתו בבית המשפט דו"ח ממוחשב שיעיד שהופרשו עבורי לכאורה כספים לפנסיה מיום תחילת העבודה (למרות שבפועל נראה במקרה הטוב העביר לכאורה רטרואקטיבית את הפיגור של שמונת החודשים).

עורך הדין א' השיב לי שזה לא מעניין אותו, כי עובדה שדוח ממוחשב של קרן הפנסיה מעיד על הצטרפות מאוחרת של 8 חודשים ובעקבות כך אינני זכאי לפנסיה רפואית.

הבוקר התקשר עורך הדין שהשאילתא שלי גם היא הדירה שינה מעיניו ולאחר שהתייעץ עם משפטן בכיר, הוא שינה את נוסח התביעה, שתוגש הן כנגד המעסיק והן כנגד קרן הפנסיה. שביתהמשפט יחליט. והוסיף, “סכום אגרת בית המשפט הוא אחוז אחד מגובה התביעה". שילמתי בהעברה אלקטרונית סכום של כמה אלפים עבור האגרה. נו מילא, אם נזכה בתביעה נדרוש בהוצאות משפט הן את סכום האגרה והן את הוצאות המומחה הפנסיוני.

"כמה זמן להערכתך יקח עד שיתברר הענין בבית המשפט"? שאלתי את א'. "כשנה, אם לא יקשו עלינו. אבל לסכום התביעה תתווסף ריבית והצמדה" השיב.

"נקווה שהמדד לא יהיה שלילי" הוספתי לפני שסיימנו את השיחה.



יום ראשון, 19 במרץ 2017

שיר ליום ראשון - סעודה פסטורלית


סעודה פסטורלית / קנקן


בְּחֶלְקַת הַמִּדְבָּר שֶׁלִּי עוֹלֶה נִיחוֹחַ
מַהֲבִיל נְזִיד-חֻמְעָה וְרֻדָּה וּמַלּוּחַ
עֹפֶר יְּעֵלִים קָרֵב, מְרַחְרֵחַ
שָׁפָן סֶלַע מְכַרְסֵם חֲצִי אֲבַטִּיחַ
מִנֶּגֶד קָרָקָל יְפֵה עֵינַיִם
לוֹטֵשׁ עֵינַיִם
חוֹשֵׁק בְּשָׁפָן מָתוֹק
בְּאֹדֶם שְׁמֵי שְׁקִיעָה וְחוֹל
כֻּלָּם רוֹצִים לֶאֱכֹל.






יום חמישי, 16 במרץ 2017

הדרך האחרונה - החיים בשולי המוות


הדיון בשאלת החיים המוות הוא מרכיב דומיננטי בקרב פילוסופים ובכל הדתות. האמת שנושא זה מלווה כל אדם בחייו, אם כי רבים מפחדים מחשיבה על המוות ומדחיקים אותה.

רגע המוות במוניטור

תחושות בעלי החיים

ידוע למדע שכלבים חשים כאשר בעליהם לוקים בסרטן. לעתים הרבה לפני שהוא מתגלה על ידי הרופאים. המדע סבור שהם בעצם יכולים להריח קיום של גידול סרטני בעזרת חוש הריח המפותח שלהם. הם מזהים סוג הריח האופייני לסרטן. למעשה בטכניון מפתחים מכשיר רגיש שיזהה התפתחות ראשונית של גידול סרטני אפילו לפני שניתן לזהות בשיטות הרפואיות הקיימות כיום.

האם גם למוות הקרב יש ריח אופייני שאותו יכולים לחוש בעלי החיים? ידועים דיווחים של אנשים, שברגעי חייהם האחרונים מתארים כי הם מריחים ריח אופייני של המוות הקרב.

ידוע על חתול שהתפרסם במדיה השונים, על כישוריו להבחין באנשים הקרבים למות ואשר 'סועד' אותם בשעות חייהם האחרונות. החתול הזה חי בבית אבות ומספר שעות לפני המוות הוא נכנס למיטתם של העומדים למות, שוכב לידם ונצמד לגופם. שאר ארבעת החתולים בבית האבות הזה, אינם מראים כישורים כאלה.

אוסקר החתול שמלווה את הגוססים עד למותם. מקור: הטלגרף


פרופסור דיוויד דוסה, גריאטור באוניברסיטת בראון עוקב אחרי החתול הזה במשך כמה שנים. לדבריו, הצוות סומך על תחושותיו של החתול באותה מידה שהוא מתחשב בבדיקות הרפואיות. הוא פרסם כתבה על הנושא בעיתון המדעי היוקרתי - JOURNAL OF MEDICINE וכתב גם ספר על החתול הזה. הנה צפו בסרטון המרתק הזה:

תחושות העומדים למות

סיפר לי מישהו שיומיים לפני שנפטר סבו, הסב נאבק מספר פעמים באגרסיביות עם ידיו וברגליו באוויר. כששאלו אותו קרוביו מה פשר הדבר, אמר שהוא נלחם נגד מלאך המוות שבא לקחת אותו. היה מלאך מוות, לא היה מלאך מוות - האדם הרגיש במותו הקרב וניסה להאבק בו.


וכעת אספר לכם על מקרה אמיתי שקרה לקרובת משפחה שלי. היא הייתה חולה מספר חודשים. יומיים לפני מותה היא ניתקה מגע עם הסביבה והחלה לדבר לאוויר במשך שעות רבות בשפה זרה, שהיא לא דיברה בה כבר במשך שנים רבות. לאחר מכן היא חזרה למציאות ומצבה הרפואי אפילו השתפר באופן משמעותי. לילדיה שסעדו אותה בבית החולים במשך היום, היא סיפרה כי "מכינים אותה כבר למוות". אמרה ולא פירשה.

בערב בנה נפרד ממנה לשלום ואמר שיחזור למחרת בבוקר. היא השיבה: "אתה יכול לבוא, אבל אני כבר לא אהיה כאן". ובאמת כשבנה שב לבית החולים בשש בבוקר למחרת, הודיעו לו שאמו נפטרה לפני כשעה. מכאן שידעה שהיא עומדת למות ומתי. האישה סיפרה גם בעבר שמספר פעמים בחייה, חוותה חלומות שאימא שלה הופיעה ומסרה לה מסרים חשובים. מאחד מהם היא התעוררה בבכי גדול, שנרגעה ממנו לאחר שעות רבות.
  

תחושות מוות נבואיות

אבי מספר לי שמידי חמש שנים הוא נפגש בחלום עם אביו ואימו. האם רצה אליו כדי לחבקו ואילו האב ניצב ואומר בקרירות מה: "חזור חזרה להיכן שבאת. עוד לא הגיעה שעתך בני". ואז הוא מקיץ וחושב "נו, יש לי עוד כמה זמן לחיות".

אינני יודע מדוע, אך לפני כשנה התקשרתי לאבי ושאלתי לשלומו של קרוב משפחה שלא שמעתי ממנו במשך כמה שנים. אבי אמר שבדיוק דיבר איתו היום בבוקר ושלומו טוב. למחרת אבי התקשר אלי והודיע בצער: "כנראה לא סתם התעניינת לשלומו, הוא נפטר היום באופן פתאומי".

תחושות 'נבואיות' לגבי המוות ידועות וחלקן מתועדות כפי שהזכרתי בפרק הקודם בסידרה שהנשיא האמריקני אברהם לינקולן חזה את מותו כמה לילות לפני הירצחו. הבישוף ג'וזף לאניי חזה בחלום את רציחתו של הארכידוכס פרדיננד מאוסטרו-הונגריה – רצח שהצית את מלחמת העולם הראשונה. מארק טוויין חזה את מותו של אחיו. תופעה זו מכונה בשפת הפארא-פסיכולוגיה ראייה מרחוק (Clairvoyance).

בתנ"ך ידוע הסיפור של שאול ובעלת האוב, שבו ניבאה לשאול על מותו הקרב. בסיפור הזה כאשר ראה שאול את מחנה הפלישתים והבין שהוא בסכנה גדולה, "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו: בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ. וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו: הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר".

הוא הגיע אל בעלת האוב לעת לילה בלווית שני אנשים עמו, "וַיֹּאמֶר: קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִך... אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי". שמואל שהיה כבר מת הופיע ואמר לשאול: "לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי?

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי, וֵאלֹהים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת, וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה". שמואל ענה לשאול: "מָחָר - אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי". כלומר: מחר אתה ובניך תמותו במלחמה נגד הפלישתים.

תגובתו של שמואל לאחר החוויה הזו הייתה:
"וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל. גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה". שאול לא סיפר לאף אחד על הנבואה ולמחרת יצאו שאול ובניו למלחמה שבה נהרגו.

עוד בהקשר זה, דוּוַח על אדם שמבחין בהילוֹת (אָאוּרוֹת) סביב גופם של אנשים. הוא מסוגל לנבא את מותם הקרב של אנשים סביבו (כשלושה ימים לפני מותם), כאשר הוא רואה שההילה שמסביבם נעלמת.

אנשי הניו אייג' טוענים כי ההילה היא בעצם צורת אנרגיה וכי לכל אדם הילה שונה. השוני בין הילה להילה מתבטא בתדרים השונים שלה. את ההילות יכולים לקלוט ולראות באמת רק יחידי סגולה.

המדע אפילו ניסה לחקור את התופעה ובדק את האפשרות האם ניתן באמת לראות ולמדוד את ההילות, בעזרת מכשור מדעי.

באמצע שנות ה- 90 במאה הקודמת, פותחה על ידי שני מדעים אמריקאים, גיא קוגינס ויוהנס פיסלינגר, מערכת ה-Aura Video System. המערכת מורכבת ממצלמת וידאו ומחיישן משוכלל הדוגם מכף ידו של הנבדק את התדרים של האנרגיות השונות. תוכנת מחשב מפענחת את הנתונים ומתרגמת אותם, על פי אורכי הגל שלהם, לצבעים והתוצאה - המצולם רואה את עצמו על המסך כשהוא מוקף בשדות צבעוניים המייצגים את שדה ההילה שלו.

הדגמת הילה בבחורה שנבדקה במערכת הממוחשבת


המדענים קוגינס ופיסלינגר החליטו לבדוק ולהשוות בין צבעי ההילה כפי שהם מתקבלים מהמערכת הממוחשבת שלהם, לבין צבעי ההילה כפי שהם נקלטים על ידי רואי הילות 'מקצועיים' מוכרים מתחום המיסטיקה. ב- 86% מהמקרים, הייתה התאמה מוחלטת בין הצבעים עליהם דיווחו רואי ההילות לבין הצבעים שהופיעו על מסך המערכת.

ההילות יהיו נושא לרשומה נפרדת בסדרה.
סקר הדרך האחרונה

אסיים בסקר מעניין שנערך על ידי האתר After Life. בסקר נשאלו אנשים מהו השיר שהיו רוצים שילווה את דרכם האחרונה. הרי תוצאות הסקר ואתם מוזמנים לשמוע את השירים בקישוריות המסומנות:

השיר שהייתי רוצה שילווה אותי בדרכי האחרונה:

my way - פרנק סינטרה (44.23% מהצבעות)
Candle in the Wind - אלטון ג'ון (9.17% מהצבעות)
My Heart Will Go On - סלין דיון (8.15% מהצבעות)
so far away - קרול קינג (6.12% מהצבעות)
Wind Beneath My Wings - בט מידלר (12%, 6 הצבעות)

איזה שיר הייתם רוצים אתם (אולי שיר בעברית?) שילווה אתכם בדרך האחרונה?

יום ראשון, 12 במרץ 2017

שיר ליום ראשון - מהות



מהות / קנקן

אֲנִי זוֹחֵל בְּנֶצַח הָרֶגַע 
כְּרוּחַ רְפָאִים
הוֹפֵךְ לְהִיסְטוֹרְיָה
כְּפֶרַח חָנוּט בָּאַלְבּוֹם.


ציור - Turgut Ersavas



יום חמישי, 9 במרץ 2017

פורים הלואין ומה שביניהם - על החוש השישי וטלפתיה


פרק רביעי בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.


הרשומה הזו שנכתבה בפורים 2012 ונערכה כאן מחדש הולכת להיות הדבר הכי מוזר וההזוי שכתבתי מעודי ושאותו אני חושף לציבור. בל תטעו כי מדובר כאן בהיתול פורימי. למעשה הקשר בין נושא הכתבה הזו לפורים הוא רק עיתוי אירוע הזוי ומצמרר שהתרחש בפורים 2012.




למרות שסיבות החג שונות, פורים דומה להפליא לחג אחר, חג פאגני של הגויים ושמו ליל כל הקדושים או הלואין (Halloween), הנחגג בליל 31 באוקטובר עם רדת החשיכה. מקורו הפאגני של חג זה הוא כנראה בחגיגות ליל הרוחות בימי הקֶלטים. הקלטים האמינו כי בלילה זה עולם הרוחות קרוב ביותר לעולם החיים. מחשש שהרוחות, מכשפות ובעלי כוחות על טבעיים ייכנסו באדם, הקלטים התחפשו לרוחות ושדים על מנת לבלבלם. בחג זה כיום, ילדים בתחפושות מפחידות סובבים בחוצות, נושאים בידיהם דלועים מנוקבים, שפרצוף מפחיד נחתך בצידן האחד ונר דולק מאיר בתוכם. הקלטים היו משאירים בפתח ביתם דלעת מוארת כזו, כדי להערים על כוחות האופל, שיחשבו שהדלעות הן ראש של ילדים ולכן יאספו אותן במקום ילדיהם. אצלנו הדלעת כסמל לראש ילד, התחלפה באוזן המן. אך לשני החגים יש רשע כמכנה משותף - באחד הרשע מצוי בשדים וברוחות ובשני הרשע הצרור בדמות המן.




מנהג משותף לשני החגים - פורים והלואין – הוא המנהג להתחפש. בפורים קיימת מסורת של משלוח מנות. בהלואין קיימת מסורת אחרת, שבה כביכול דורשים 'משלוח מנות' באיום בכוח. זוהי המסורת של 'תעלול או גמול' (ובשפה האנגלית "trick or treat" ובתרגום לעברית 'תעלול או ממתק'). 

לפי מסורת החג כיום, הילדים יוצאים בתחפושות של שדים ורוחות לרחובות, עוברים מבית לבית, מדלת לדלת ואומרים "תעלול או גמול"! אם מי שנמצא בבית לא נותן להם ממתק, הילדים מעוללים לו תעלול כלשהו - בדרך כלל זריקת ביצה לתוך הבית. למרות שכיום הנוהג הזה מקובל יותר בארצות הברית, הרי שמקורו באנגליה, בליל התעלולים - בו הילדים נהנו מערב אחד ללא עונשים על כל מעשי הקונדס.

כמו בהלואין, גם פורים משמש לנו צורך פסיכולוגי ליום אחד, שבו אפשר לעשות שטויות מצד אחד ומצד שני למלא את הצורך של האדם להתחפש. הצורך הפסיכולוגי להתחפש למי שאנחנו לא, אבל רוצים להיות. לא פלא שהצרכים הפסיכולוגיים המשותפים האלה מושרשים בשני החגים האלה בעולם.

בניגוד לפורים, חג ליל הקדושים עוסק בדמויות מיסטיות – שדים, רוחות ומכשפות, ומיסטיקה קשורה לנושא סדרה זו. בפרק זה של הסדרה אתרכז בפן מיסטי המכונה 'החוש השישי' או 'התפיסה העל חושית'. 



***

קו הכתיבה של הרשומה שינה את עורו בדקה התשעים בשל אירוע מיסטי לכאורה, שהתרחש  בפורים, ב-7 למרץ 2012. על האירוע הזה אספר בהמשך. לא בשל רצוני להשאיר את הקורא במתח, אלא מפני שלכתיבה יש תמיד רצף רצוי משלה. כרגע רק ארמוז שאירוע זה נוגע לקשר התכתבות וירטואלית למשך זמן עם אדם יקר, שאכנה אותו כאן בשם ד'.


ד' שבו מדובר, עוסק בנושאים הקשורים לרוחניות ומיסטיקה. ההתכתבות בינינו הייתה בין שני אנשים שעיסוקיהם נחשבו בעיניו לאנטי-תזה. כלומר לניגוד בלתי אפשרי לגישור בתפיסות עולם. אבל, למרות זאת היו בינינו חילופי דעות מעניינים ביותר, מתוך הערכה אישית אחד לשני.

בתקופה ארוכה למדי של התכתבויות אלה, שנינו חווינו גם חילופי מחשבות הדדיים ללא כתיבה - חילופי מחשבות טלפתיים. חלקם בעצמה גבוהה ביותר.  

vv,f,cu, בינינו פסקה מסיבות השמורות עמו, חודשים אחדים לפני האירוע ההזוי שהתרחש בפורים 2012. במקביל להפסקת ההתכתבות, פסקו גם חילופי המחשבות הטלפתיים. בהקשר לכך רשומה זו עוסקת למעשה בהסתכלות מדעית על מה שמכונה טלפתיה.

למעשה יש שתי צורות של טלפתיה. הצורה הראשונה היא הצורה הקלאסית של הטלפתיה, כפי שהיא מוגדרת (ביוונית: טֶלֶ = רחוק, למרחק; פתוס = רגש) - היכולת להעביר מחשבות, רגשות ותחושות מאדם לאדם. למעשה מרבית האנשים מספרים שהם חווים מדי פעם מחשבות טלפתיות עם חברים או קרובי משפחה מסוימים. יש אנשים שהם רגישים יותר לקליטת מחשבות טלפתיים של הזולת. 

מאז ילדותי אני 'קורא' אנשים בסביבתי כספר פתוח. את מחשבות הסובבים אותי אני לא קולט בצורה מילולית מדויקת אלא את הלך המחשבה. אני לא מספר את זה לאנשים סביבי, כי באופן טבעי זה מאוד מפחיד אותם. מפחיד להיות שקופים על מחשבותיהם האינטימיות, חשופים לשקרים ותככים הגלויים ללא מילים. בלבי מלחמה תמידית שלא להתפרץ על אנשים סביבי כשאני חש במחשבות אפלות, אלא כשזה ממש מתבקש.

כך, בעריכת ראיונות עבודה למועמדים חדשים, קיבלתי תמיד החלטה לאחר כדקה. רק מטעמי נימוס המשכתי בראיון לזמן מה נוסף. לא פעם גם ציינתי בפני קולגות את הערכתי הנחרצת למידת הצלחתו של פלוני או אלמוני בעבודה לעתיד (כפי שקלטתי ממפגש קצר של כמה שניות עם המועמד כשהציגו בפני). אך הם בדרך כלל לא שומעים לי ואחר כך מצטערים על כך. 
כאמור. מחשבות טלפתיות רבות הוחלפו גם בין ד' לביני, למרות שלמעשה בינינו היה רק קשר התכתבות וירטואלי. בעוצמה טלפתית כזו רבה לא נתקלתי מעודי בהתקשרויות וירטואליות.

הצורה השנייה של הטלפתיה מורכבת ודרמטית יותר והיא מכונה ראייה מרחוק (Clairvoyance). ראייה מרחוק נוגעת ברוב המקרים לאסונות העתידים להתרחש, או שקורים לאדם קרוב באותה שעה ממש, במקום אחר בעולם. אצלי קיים גם סוג כזה של ראייה, לגבי מפגשים העתידים להתרחש בקרוב. 

אביא כעת דוגמא אחת לכך ממיקרים רבים שאני חווה בתחום זה. בשירות הצבאי הכרתי חייל מסוים בקורס פראמדיקים. במשך כל שאר שרותי הצבאי ולאחר השחרור - לא פגשתי בו יותר. החייל הזה היה ירושלמי. יום אחד, לאחר שכבר למדתי ארבע שנים בירושלים, נסעתי באוטובוס ולפתע חלפה בי מחשבה על החייל הזה. התפלאתי ביני לביני כיצד לא פגשתי בו במשך הזמן הארוך שבו אני כבר מתגורר בעיר. ואז בתחנה הבאה עלה לאוטובוס אדם זה, שהתיישב במושב לידי, בהתרגשות ובשמחה רבה על המפגש. הוא ירד בתחנה המרכזית ואני המשכתי לקרית האוניברסיטה. מאז לא ראיתיו יותר. 

התופעה הזו, שאנשים מופיעים לאחר שאני חושב עליהם - אינה נדירה. למעשה זה קורה לי די הרבה. שמעתי שזה קורה גם לאחרים. ואצלכם?


שניים מהמקרים היותר מפורסמים של ראייה עתידית מרחוק נוגעים לאסון טביעתה של האנייה טיטאניק, ולהתרסקות ספינת האוויר הבריטית הניסיונית R101 באוקטובר 1930.

הנשיא האמריקני אברהם לינקולן חזה את מותו כמה לילות לפני הירצחו. הבישוף ג'וזף לאניי חזה בחלום את רציחתו של הארכידוכס פרדיננד מאוסטרו-הונגריה - רצח שהצית את מלחמת העולם הראשונה. מארק טוויין חזה את מותו של אחיו. על חיזוי אישי מצמרר כזה אספר בפרק אחר בסדרה זו.

מרבית המדענים סוברים כי אין הוכחה מדעית לקיומן של התופעות שתיארתי. הם טוענים שמול מקרה אחד שבו היה מפגש עם אדם מיד לאחר מחשבה עליו, קיימים מקרים רבים שבהם חושבים על אנשים והם לא מופיעים. כפי שאנשים רבים חולמים על העתיד להתרחש לכאורה, אך כידוע מרבית חלומות אלה אינם  מתגשמים. לפיכך התגשמותם של חלק זעום מהחלומות אינה מוכיחה דבר. 


ובכלל מרבית המדענים שללו קיומה של טלפתיה, שכן טרם נמצאו ניסויים מדעיים המצליחים להדגים ללא צל של ספק את קיומה. במדע, כמו במערכת המשפט, כל עדות חייבת להיות מוכחת ללא צל של ספק. ולמרות זאת, כידוע במערכת המשפט  - משוחררים פושעים לרחוב מחמת הספק. גם במדע כל השערה חייבת להיות מוכחת ללא ספק, בשיטות מדעיות מדידות ומדויקות.

בהתכתבויות עם ד', הוא הביע כעס על כך שמרבית המדענים מתייחסים בביטול לתופעות על-חושיות. בהקשר לכך ציינתי בפניו כי המדע בטבעו אינו שולל את האין (אלא אם הוכיח שהאין הוא כלום), אלא מוכיח את היש. לפיכך כל עוד המדע לא הוכיח דבר, אין הוא יכול לשלול דבר.

עוד כתב  ד' על מדענים: "טענתי היחידה היא נגד אי הרצון הגלובלי לחקור את הרוחניות בצורה רצינית... לפחות לחקור. לפחות לנסות להקשיב. לנסות להיפתח. אני מקשיב לפעמים לדיבורים של אנשי מדע ואני מתפלץ. כזו סגירות וכזו שמרנות...".

השבתי לד': " ... אני דווקא מאמין בפתיחות האדם כדרישה לחקר וגילויים מדעיים חדשים. בשל כך המדע יכול להגיע לתובנות חדשות על מה שנראה מלכתחילה הזוי. ואם בנבואה עסקינן, לדעתי המדע הוא שיגשים "מסע בזמן" ודילוג בין "מימדים ועולמות", כפי שהאלקטרונים עושים בין קליפות הגרעין באטום (תורת הקוונטים). הנבואה הזו הזויה לא יותר מאשר האופן שבו חלקיקי האטום נוהגים מימים ימימה".

האם אכן המדענים הם המתנגדים העיקריים בהכרה בקיום תופעות על-טבעיות? אם נרחיק למאה ה-18, מסתבר שפילוסופים, רופאים ויותר מאוחר גם מדענים היו אלה שניסו לחקור תופעות על-טבעיות. ביניהם אפילו המדענים מרי קירי ובעלה פייר, שהיו מייסדי מדע הגרעין. למרות שחלק מאלה השתכנעו באמיתותן של התופעות העל-טבעיות, דווקא הכנסייה טענה בתוקף שהעל-טבעי אינו קיים. גם ליהדות יש יחס אמביוולנטי לתופעות על-טבעיות ובעיסוק בהן.

המפנה הראשון בהכרה בתחום העל-טבעי היה בעקבות מחקרו של הרופא הגרמני פרנץ אנטון מסמר - רופא גרמני בן המאה ה-18 שעסק בהיפנוזה. רבים ממטופליו הצליחו להבחין בעצמים מוחבאים, נעשו סבילים לכאב והצליחו לקרוא ספרים בעיניים עצומות/מכוסות.

הבעיה במחקר העל-טבעי היא בעצם קיום מספר רב של רמאים ושרלטנים הטוענים ליכולתם העל-טבעית. האשמה כרוכה גם במדען רוסי שזייף תוצאות בחקר הילות (אאורות). זיופים אלה לאחר שהתגלו - הרחיקו מדענים מלהמשיך במחקר בנושא לזמן רב.

בשל זיופים בתוצאות מחקרי העל-טבעי, נוסדה עוד בשלהי המאה ה-19 האגודה האנגלית למחקר רוחני (SPR) - במטרה לבדוק טענות על התרחשויות על-טבעיות. האגודה כללה אנשי אקדמיה תקיפים וביקורתיים שבדקו תופעות רבות בתחום. האגודה הזו קיימת ופעילה גם כיום. מטרתה לבדוק ללא משוא פנים, ללא דעות קדומות וברוח מדעית אותם כישרונות אנושיים, אמיתיים או משוערים - הנראים בלתי ניתנים להסבר. אולם רבים המדענים שלא העזו להתקרב ולבדוק את העל-טבעי ולמעשה אף יצאו במסעי הכחשה. כך למשל המדען החשוב, סר ויליאם תומסון, יצא בביקורת על כל ניסיון לבדוק תופעות רוחניות. הוא גם טען בליגלוג שטיסה במכונה שמשקלה רב ממשקל האוויר (כמו מטוס כיום) איננה אפשרית, ושקרני רנטגן הן תעתוע. אם כך, ביקורתו הסתברה בהמשך כלא נכונה.

האם מאז הצליחו להוכיח שקיימת באמת חיה כזו המכונה טלפתיה?
מרבית המדענים שללו קיומה של טלפתיה, שכן טרם נמצאו ניסויים מדעיים שהוכיחו קיומה. אך ממש לפני שנים אחדות הגיעה פריצת הדרך בתחום - התפרסם מחקר רציני ראשון בכתב עת מדעי רציני, שעמד בקריטריונים מדעיים קפדניים לפני פרסומו. מדובר במחקר שפורסם בכתב עת של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה. הרי לפניכם צילום הדף הראשון ממאמר מדעי זה:



בעבודת מחקר זו התקבלו לראשונה הוכחות מוחשיות ליכולות על-טבעיות. ובאופן ספציפי לטלפתיה וחיזוי העתיד. במחקר פסיכולוגי מכובד זה שמסכם ניסויים שנערכו בתשע שיטות מדעיות שונות - התקבלו ההוכחות לכך שבני-אדם מסוגלים לעשות זאת. למעשה מחקר זה מסכם שמונה שנות עבודת מחקר מאומצת של החוקר דריל בם. עבודתו זו שפורסמה בכתב העת
 Journal of Personality and Social Psychology. עבודה זו כללה כאמור תוצאות של תשעה ניסויים פסיכולוגיים שונים שנערכו. התוצאה - טלפתיה  הוגדרה מדעית וסומנה באות היוונית פסיי (Psi). בעקבות מחקר מקיף זה, כתב העת New Scientist סיקר את ההתרגשות של חוקרי הפסיכולוגיה מתוצאות מחקר זה  של דריל בם על הטלפתיה.

אז מה  לכך לבין האירוע המוזר שהתרחש בפורים, ה-7 למרץ 2012?
לפני שאמשיך, אני רוצה להזהיר שמה שאני עומד לתאר כאן אינו מיועד לבעלי לב חלש.

כאשר הגיתי לפני כחמש שנים את כתיבת הרשומה הזו - בדיון בשאלה האם יכול להיות קשר בין מיסטיקה למדע - נזכרתי בחילופי ההתכתבויות שהיו בין ד' לביני בנושא. כאמור, ההתכתבות בינינו פסקה חודשים מספר לפני כן, אך כיוון שנושא הרשומה נוגע בשיחות מסוימות שהיו לנו במייל - חזרתי לעיין בשרשורי המיילים  האלה מהעבר. בעשותי כן, נתקלתי 
באחד המיילים במספר משפטים שרציתי להעתיק אל הרשומה הזו שבהכנה. ואז קרה דבר מוזר ומצמרר. כשעשיתי העתק והדבק של הפיסקה הרצויה למסמך וורד - הועתק התוכן המלא של כל שרשורי ההתכתבויות (ולא רק הפיסקה שבחרתי). וזה כבר מוזר בפני עצמו. אך מה שמדהים מכך הוא שבסיום הטקסט המועתק, השתרבב באופן מסתורי יש מאין הטקסט המצמרר הבא, שמועתק לכאן במרווחים המקוריים:

עוד על

תחושות רוחניות

החיים לאחר המוות

חיים לאחר המוות

חיים אחרי המוות


החיים לאחר המוות 

חיים לאחר המוות 

חיים אחרי המוות 
520 


זה מה שהופיע לתדהמתי יש מאין. והרי אף פעם לא התכתבנו דבר הקשור בחיים שלאחר המוות.

וזה עדיין לא הכל. גם באמצע שרשורי ההתכתבויות שהועתקו למסמך וורד, הופיע בפעם נוספת - אותו טקסט מקוצר ובמרווחים מצומצמים בין השורות:



עוד על


תחושות רוחניות

החיים לאחר המוות

חיים לאחר המוות
חיים אחרי המוות 
520 

מסתורי לא פחות מכך הוא מהות המספר 520 בסיום שני הטקסטים. המשמעות התבררה לי בהמשך אך 
לא אקדים כעת את המאוחר.

כיוון שד' לא השיב למייל האחרון ששלחתי כחודשיים לפני כן בנושא מסוים, קיבלתי תחושות רעות מהטקסט המצמרר הזה שהופיע כך יש מאין באופן כה
מסתורי. לכן החלטתי לכתוב לו על כך בבהילות ולשאול לשלומו. כותרת המייל ששלחתי אליו הייתה: 

"אם אתה קורא את זה, בבקשה תענה - אפילו רק שתי מילים!"

במייל כתבתי בקצרה: "אני מרגיש כבר מזה זמן אי נוחות והרגשות מוזרות בקשר אליך, אך משהו קרה עכשיו, דבר שאני לא יכול להתעלם ממנו. כשחדלת להתכתב, התעוררו בי תהיות מסוימות, אך לא רציתי להטרידך בשאלות. מאז נזכרתי בך לעתים. זיכרונות אלה לוו לעתים בתחושות דאגה כאלו או אחרות. בעבר הייתה בינינו תקשורת טלפתית, אך מאז שהפסקת להתכתב אני מרגיש במיסוך ה
קשר הטלפתי אתך". 

תיארתי בפניו את הטקסט המסתורי שהופיע והוספתי: "ד', את זה לא כתבנו אף פעם בחילופי המיילים בינינו. זה כבר מעורר בי תחושות קשות לגבי שלומך. אם אתה קורא את זה, אנא ענה לי. אנא בבקשה תרגיע אותי".

חלפו מספר שעות ואז ד' השיב. איזו רווחה זו הייתה.
וזה מה שכתב:

"התרגשתי לקרוא את מכתבך.
אני בסדר גמור והכל בסדר.
אני ממש מודה לך על הדאגה ועל האכפתיות.
את הסיבות להתנתקות שלי אסביר לך בעתיד הקרוב ... ואני מתאר לעצמי שתופתע למדי ממה שתקרא".

החזרתי מיד מייל
 לד'. כתבתי שהאירוע המסתורי הזה הוא אות בשבילי לפרסם רשומה זו ובקשתי את רשותו לפרסום האירוע. שאלתי גם אם יש לו מושג מה משמעות המספר 520 בסיום הטקסטים המסתוריים. תשובתו הייתה ש- 520 זה 'חיים + מוות' בגימטריה.
החיים בשולי המוות והדיון בשאלה האם קיימים חיים לאחר המוות (או מעבר לחיים במימד אחר) הם כבר נושאים שנעסוק בהם בהמשך הסדרה.

יתכן ויש החושבים כעת שבעל הבית השתגע, או שהמציא סיפור מצוץ מהאצבע. אך כל תיעוד המיילים ומסמך הוורד המקורי עם התוספות יש מאין 
המסתוריות והמצמררות - כל אלה שמורים עמי כהוכחה לעצמי. והקורא יכול להאמין למה שירצה...


***

אנשים מתבלבלים לעיתים בין שתי תופעות - טלפתיה מול אינטואיציה. מהו אם כן ההבדל בין טלפתיה לבין אינטואיציה?

הטלפתיה היא העברה ישירה של תחושות, רגשות או מחשבות מאדם לאדם, שלא באמצעות החושים המוכרים, בדרך שאינה ניתנת להסבר על-ידי חוקי המדע הידועים (לפחות עד לפרסום המחקר המדעי לאחרונה שהזכרתי כאן).
לעומת זאת האינטואיציה מוגדרת כתחושה פנימית לא מוסברת הגורמת לאדם לדעת דבר מה גם כשאין לכך בסיס הגיוני או עובדתי; הידיעה המבוססת על תחושה זו.

לא כל תחושה אינטואיטיבית היא אמת. ניתן לראות זאת כאשר לאנשים שונים יש אינטואיציות סותרות לעובדה שאינה נושא לפרשנות או לטעם אישי. לפיכך חלקן חייבות להיות שגויות. כלומר, מתקיים לא פעם פרדוקס בין מקרה אמיתי לבין מה שמורגש אמיתי באינטואיציה. דוגמא ידועה לכך הוא 
 פרדוקס יום ההולדת. שהוא פרדוקס מתמטי/לוגי בין המציאות לבין אינטואיציה נפוצה של האדם.

הפרדוקס הזה מבוסס על תוצאה בתורת ההסתברות (הסיכויים), לפיה בקבוצה של 23 אנשים שנבחרו באופן אקראי - נמצא שהסיכוי לכך שלפחות שניים מהם נולדו באותו יום בשנה עולה על 50%. התוצאה זו נכונה מבחינה לוגית, אך היא סותרת את האינטואיציה של מרבית האנשים. מרביתם בטוחים כי הסיכוי 
בקבוצה אקראית קטנה כזו לכך ששני אנשים יוולדו באותו תאריך בשנה הוא קטן בהרבה מ-50% - משום שמספר הימים שבהם אפשר להיוולד (365) גדול בהרבה מ-23. הלא כן?
ובכל זאת...
המתעניינים בפרדוקס 'מסתורי' זה יכולים לקרוא על כך כאן.

יום שלישי, 7 במרץ 2017

התבנית שבתדמית תשובה לשאלון - פרק ג' בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע


 בפרק  הקודם הצגתי בפניכם בשאלון מקוון שתי שאלות לגבי התדמיות שיוצרות בפניכם תבניות. למעשה השאלה שהצגתי מבוססת על ניסוי פסיכולוגי שתוכנן ובוצע לראשונה על ידי החוקר וולפגנג קוהלר. בניסוי המקורי התבקשו 200 אנשים להחליט לאיזו מן הצורות הבאות קוראים "בובה (BOUBA)" ולאיזו קוראים "קיקי (KIKI)":


קוהלר סבר שבהתפתחות שפות - קריאת שמות לעצמים אינה שרירותית לחלוטין. לדעתו לצורה המעוגלת מתאים לכנות בובה מכיוון שהפה יוצר צורה מעוגלת יותר כדי להפיק את הצליל. לעומת זאת, יש צורך בצורת פה יותר מתוחה וזוויתית כדי להפיק את הצליל קיקי. כמו-כן הצלילים של ק' קשים וחזקים יותר מאשר אלה של ב'. בנוסף, באלפבית הלטיני הצורה הזוויתית דומה לאותיות הזוויתיות K ו-I, בעוד שהצורה המעוגלת דומה לאותיות המעוגלות B ו- O.

ומה היו תוצאות המישאל המקורי?

הסתבר  כי 96.5% מהאנשים בחרו בשם קיקי לצורה המצולעת הכתומה ובשם בובה לצורה המעוגלת הסגולה. רק מיעוט קטן מאוד של 3.5% בחרו להיפך. 

בעקבות תוצאות המחקר הזה, אנשי מדעי הקוגניציה התחבטו בשאלות האם הקליטה החושית של המיעוט הקטן שונה מהאחרים? או שמא התודעה (העיבוד החשיבתי) שלהם שונה? התעוררו גם שאלות לגבי מהות השוני בין המיעוט הזעיר לשאר.למשל, האם השוני נובע מדפוסי עיבוד הקשורים בווריאציה במעגלים העצביים שלהם במוח?

לאחר שבדקתי את מחקרו של קוהלר, חשבתי שלמעשה לא ניתן לקבוע בצורה אובייקטיבית שאכן שמה של הצורה הכתומה הוא באמת "קיקי". עובדה ש- 7 אנשים מתוך מאתיים חשבו ההיפך. ומי אמר ששמה של צורה זו או האחרת הוא "קיקי" או "בובה"? ואולי שמה הוא בכלל 'סוד'?

כאמור הניסוי הזה עורר עניין רב בקרב אנשי המדעים הקוגנטיבים והבלשנים, אך לדעתי כמדען במדעים המדוייקים,  הניסוי לא נערך כהלכה. ולכן לא ניתן להסיק ממנו מסקנה מדעית חד-משמעית, על ידי אנשים העוסקים במדעים המדויקים. מדוע? מספר סיבות לכך:

א. בניסוי לא נעשתה הפרדה בין הצורה לבין הצבע שלה. לפיכך, לא ניתן לפרש את העיבוד המוחי של הצורות כעיבוד של 'חד-שדר' אלא כשל 'דו שדר' - כלומר, צורה פלוס צבע. ואולי אפילו כ'תלת שדר' - צורה פלוס צבע פלוס צליל.

ב. כך בניסוי לא נבדקה הפרשנות של האנשים לצורות בלבד (צורות ללא צבעים). כלומראם שתי הצורות היו מוצגות בצבע אחיד - האם הייתה נוצרת הטייה מספרית בתוצאות שקיבל קוהל?

ג. באותו אופן בניסוי המקורי לא נבדקה הפרשנות של האנשים לצבעים בלבד (כלומר, צבעים שונים של אותה צורה). האם במקרה כזה  גם כאן הייתה נוצרת הטיה מספרית בתוצאות?

ד. כמדען במדעים המדוייקים לימדו אותי שהביקורת חשובה לא פחות מהניסוי. למעשה לניסוי המקורי לא היו ביקורות
מהי ביקורת במקרה זה? למשל הוספת צורה שלישית (צורה 'ניטרלית'). 
חשוב לתת מחשבה מהי צורה ניטרלית במקרה זה. וכדי שלא 'להאשים' את החוקר בהטיית תוצאות המחקר, לתת למשל לאלגוריתם מחשב ליצור מספר צורות אקראיות.

לפיכך בפרק הקודם של הסדרה הצגתי בפניכם וריאציה שתכננתי לשאלה המקורית במחקר של קוהל: 

ראשית לכל הצורות היה צבע אחיד. כמוכן, הוספתי שתי צורות ביקורת נוספות - האחת מעוגלת והשניה מכילה קוים חדים ומעוגלים גם יחד.
המשתתפים נתבקשו לציין מי לדעתם מארבעת הצורות בתמונה הבאה היא בובה ומי היא קיקי



אני מודה לכל אלה שהשתתפו וענו על השאלון. לצורך הסטטיסטיקה, ציפיתי לקבל מדגם של 100משיבים ולכן נאלצתי להמתין זמן ממושך יחסית לתוצאות לפני פרסומן. לצערי גודל המדגם הסטטיסטי שהתקבל היה נמוך מזה - מחצית מגודל המדגם שתכננתי, ובכל זאת ניתן ללמוד מספר דברים מעניינים כפי שאתאר בהמשך. כפי שנראה מהתוצאות של המשאל שערכתי, ישנה סטיה משמעותית מתוצאות המחקר המקורי של קוהל - כפי שהערכתי לאור הביקורות החסרות בשיטת בניית הניסוי של קוהל. 
התוצאות כאן אינן גורפות כפי שהתקבלו במחקר של קוהל, אם כי המגמה דומה. 
(וזה אינו נובע מגודל המדגם המוקטן)

והרי התוצאות הסטטיסטיות כפי שהתקבלו מהמשיבים בשאלון המקוון שהצגתי כאן:





כיוון שמדובר בארבע צורות, הסיכוי לניחוש אקראי הוא עד 25% מהנשאלים לכל צורה. לפיכך, בחירה של צורה מסוימת למשל על ידי  50% ומעלה מהנשאלים אינה אקראית, ולכן לבחירה כזו יש משמעות (סיגניפיקנטיות) סטטיסטית.

מהבחירות של הקוראים בשאלון התקבלה מגמה דומה אך לא זהה לזו שבניסוי של קוהל. בשני המחקרים (המקורי וכאן), רוב המשיבים בחרו בצורה 3 כבובה. והרוב בחרו בצורה 2 כקיקי. אבל כאן כאשר הוצגו צורות ביקורת, כבר לא התקבלו התוצאות הגורפות כפי שהתקבלו במחקרו של קוהל.

בניסוי של קוהל (כאשר הוצגה ברירה אחת בלבד) - 96.5% בחרו בצורה 2 כקיקי ובצורה 3 כבובה.
ואילו כאן- 6ֵֵ3% מהמשיבים בחרו בצורה 2 המצולעת כקיקי.
ורק 50% מהנשאלים בחרו בצורה 3 המעוגלת כבובה.

ההבדל בסטטיסטיקה בין שתי הצורות נובעת מכך שדעתם של יותר משיבים הייתה נחרצת לגבי קיקי מאשר לגבי בובה.
חשוב לציין שלגבי שני השמות - כל אחת משאר שלושת הצורות לא זכתה ליותר מ- 25% מהמשיבים ובעצם אפילו פחות מכך (אי ניחוש אקראי?!).

כאמור, מרבית המשיבים (63%) קבעו שקיקי הוא צורה מספר 2. הדבר מתאים גם להסבר שהציע חוקר המוח והתודעה הנודע ויליאנור ס' רמצ'נדרן. הוא טען שלצורה הגרפית קיקי יש כיפופים חדים פתאומיים, וגם הצליל קיקי יוצר כיפופים חדים פתאומיים בקורטקס שבמרכז השמיעה במוח. לדעתו המוח מבצע הפשטה סינסתטית של מיזוג חושים, כלומר מזהה את התכונה המשותפת של זוויתיות (בראיה ובשמיעה), וכך מגיע למסקנה שהם שניהם קיקי. 

אולם שימו לב - מוחם של למעלה משליש (37%) בחר בצורה אחרת לקיקי, באקראיות או במתכוון. אם זה במתכוון, אז כמובן התוצאות שהתקבלו מעניינות אף יותר. חוסר מקריות, מרמז על כך כי ישנו מיעוט אשר מעבד את 'קלט החושים' בצורה שונה מן הרוב וכי אין הדבר נובע 'מפגם' בניתוח התחושתי. 
מתוצאות המחקר כאן ניתן לראות שמוחם של הרוב אכן חושב בתבניות דפוסיות. כלומר באופן מטאפורי - הרוב רואה את הקנקן וממנו מסיק את מה שיש בו. אבל כפי שמסתבר מהמחקר כאן, המיעוט שפחות מושפע מצורתו של 'הקנקן' - גדול פי-10 מהמיעוט הזה במחקר של קוהל. תופעה מעניינת בהחלט לגבי המין האנושי!

לעומת זאת, לגבי הזיהוי של הצורה המתאימה לבובה, התקבלה שונות גדולה יותר בין המשיבים. זאת בשונה מהשאלון המקורי שבו ניתנה אפשרות בחירה בין שתי צורות בלבד. מסתבר שכאן בובה זוהתה ברמות שונות של הצלחה וביטחון. חלקכם זיהיתם את בובה כצורה 3, באופן זהה לתוצאות המשיבים בשאלון של קוהל. אולם חלקכם דווקא זיהה את צורה 1 או 4 כבובה. אך גם אין להתעלם מכך שרק מיעוט שבמיעוט (2% בלבד) זיהה את הצורה של קיקי כבובה.

ממחקר זה אפשר להשליך שהרוב 'נגוע' בחשיבה תדמיתית-תבניתית. אבל למעשה המיעוט האחר גדול למדי מאשר נטען ממחקרים קוגנטיבים  של קוהל ושל אחרים.

תדמית היא דימוי דמות כפי שהיא מצטיירת בעיני אחר. למשל הרושם שאדם עושה על המתבונן בו. באופן זה מקובל לחשוב שתדמית של אדם בעיני רובנו 
היא מעין אינסטינקט לסימנים חיצוניים שהאדם מקרין, כמו מראה, לבוש, דיבור ועוד. אינסטינקט מוגדר כתגובה לגרוי מסוים באופן מדויק ואוטומטי. באותו אופן שקיים האינסטינקט אצל אימא ציפור להאכיל דגם פיות פעורים (גם אם הן מפלסטיק ולא של אפרוחים). 
אבל המחקר כאן שבו השתתפו חלק מהקוראים - קורא למעשה תיגר על הקביעה של אנשי הקוגניציה שהדימוי במהותו הוא למעשה אינסטינקט. 

כידוע בכולנו, 
התדמית יכולה להיות זהה לדמות אותה היא משקפת. אבל בשל נטייתם של אנשים לעסוק בעיצוב התדמית, וביצירת הרושם אותו הם מבקשים להציג בפני אחרים - קיים לעתים קרובות פער בין התדמית למציאות. אז אמנם רבים אינם רואים את הפער בין התדמית למציאות, אבל המיעוט רואה גם רואה.
כפי שהוצג בשני הפרקים הראשונים בסדרה, כולנו נגועים בחשיבה תבניתית. 
לעיתים מייחסים דפוסים מסוימים כאינסטינקט. כפי שתואר בפרק הקודם יש לחשיבה תדמיתית (דפוסית) ערך אבולוציוני (השרדותי או תרבותי). אך האם אלה שחושבים 'מחוץ לקופסא' הם אלה שמקרבם יוצאים פורצי הדרך של האנושות?

המחקר שבו השתתפתם מחזק את הקביעה שאצל רובנו טבועות במוח אותן התבניות.

התבניות האלה משפיעות על מה שאנחנו מכנים כשכל ישר. בשפת היומיום שכל ישר מובן בדרך כלל כשיפוט לא מורכב, אך שקול ובריא.
אבל יש אחוז מסוים של אנשים שהם יוצאים מהכלל. האם הדבר נובע מכך שיש שוני מסויים בטיבן של התבניות/הדגמים הטבועים במוחם לבין מוחם של רוב האחרים?

אם אכן 
קיימים אנשים שבמוחם טבועה וריאציה בפירוש תבנית מסוימת או דפוס מסוים, יתכן שבשל כך האנשים האלה עשויים כאמור להביא  למין האנושי פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות או אחרות? פריצות דרך בחשיבה האנושית נעשות כידוע על ידי מיעוט קטן ביותר ובמידה שהם מצליחים לשכנע את הרוב. ההיסטוריה מוכיחה שלעיתים נדרשו כ- 500 שנה עד שהאחרים הבינו והטמיעו את מה שידעו הבודדים.

* הערות לגבי שיטות עריכת המחקר כאן

א. המחקר נערך בעילום שם - התאפשרה תשובה אחת בלבד מכל כתובת IP, למשל לדוגמא:



ב. גודל המדגם הסטטיסטי 50. 




יתכן שבגודל מדגם 100(כפי ששאפתי) היו מתקבלות תוצאות שונות במקצת (באחוזים), אבל מגמת השונות במדגם זה סיגניפיקנטית מבחינה סטטיסטית. 

ג. הנתונים המספריים והניתוח הסטטיסטי שמורים אצל בעל הבלוג.
כל הזכויות למחקר ופרסומו שמורות למחבר (קנקן)
 בלבד! 
(* אין לפרסם מחקר זה או חלקו ללא אישור בכתב מבעל הבלוג)

ד. ושוב תודה לכל אלה ששיתפו פעולה והשתתפו בשאלון המקוון. 
מקווה שהסדרה תמשיך לעורר ענין ולהמשך שיתוף פעולה פורה של הקוראים בשאלונים אנונימיים שיערכו בהמשך.

הנה ראו, משיתוף פעולה כזה כולנו למדים ומחכימים!


(פרק מיוחד בסדרת המיסטיקה יפורסם לקראת פורים. הסיבה תובן בהמשך).