פינת ההודעות



כיצד מגיבים בבלוג - מדריך קצר ופשוט

בקישור כאן


הושקה הסדרה החדשה - מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.


לסדרה 'מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה' ניתן להיכנס ממסגרת 'דפי מפתח וסדרות' בשוליים הימניים.


הבהרה

הפוסטים נסגרים לדיון (תגובות) לאחר 30 יום למניעת פעילות רובוטים. עמכם הסליחה. ניתן ליצור קשר בתיבת המסרים בשוליים הימניים.

לאחר סגירת הדיון אפשר להגיב בדף הקהילה ('בלוגר בשפת הקודש') מתחת לסטטוס הפוסט. הכניסה לדף הקהילה דרך אייקון הקהילה בשוליים הימניים, או מכאן



יום שישי, 28 באפריל 2017

מעֵבר


מעֵבר / קנקן

מֵעֵבֶר לַקֶּשֶׁת
אֶרֶץ כְּמִיהָה
תּוֹשָׁבֶיהָ זַכִּים


בֵּינָהּ לְבֵינִי
בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ
סוֹעֵר הַסַּמְבַּטְיוֹן


River Sambatyon - Harris Gulko 
  

יום רביעי, 26 באפריל 2017

אם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו האזובים מכחישי השואה?


דחיתי את פרסום הרשומה הזו לאחר יום הזיכרון לשואה ולתקומה. לא רציתי לחלל את היום הזה בכעס שלי על ההתבטאויות הנוראיות של ישראלים יפי הבלורית ועזי הנפש במרשתת. מתבייש אני באחיי אלה, שבעצם משחקים לידיהם של גדולי מכחישי השואה.

אני דור שני לשני הורים שורדי השואה. כן, הם השורדים, לא הניצולים. ילדים שהתייתמו מהוריהם ועברו תופת מן הגהינום. אני דור שני לשואה ולתקומה. עם כל כמה שניסו הורי ובהצלחה לא מועטה לגדל ילדים בסביבה נורמלית, ככל יכולתם – גם כיום, 72 שנים מאז תום המלחמה, אימא שלי מתעוררת משנתה בלילות בבכי ובצעקות. כמעט מדי לילה ולילה רודפים אותה הסיוטים. סיוטים של ילדה כמעט בת 12, שהתייתמה בשבוע אחד משני הוריה ומאחיה הגדול מעט ממנה. האבא יצא להשיג מעט אוכל ולא חזר. גופתו נמצאה קפואה בשלג. קברו לא נודע. והיא שכבה צמודה לאימא שנפחה את נשמתה במשך לילה שלם, וחשבה "למי תוכל להצמד למחרת"? מי ידאג לה? לא נותרה לה משפחה שתדאג לה בצעדת המוות באוקראינה ומולדובה. ידוע לכם על איזה מרחק צעדה מדובר? וכל מי שאינו עומד בקצב נורה. ובחניות סרגה הילדה גרביים וכובעים. מכרה אותם עבור כיכר לחם. שלושה שבועות ריחפה מעורפלת הכרה בין החיים למוות. חולה בטיפוס שכבה על ערימת קש באורוות סוסים של איכר אוקראיני שחס עליה. בחוץ מינוס עשרים או שלושים מתחת לאפס. זה מהמעט שבמעט שכוחה עמד לספר לנו. את הרוב היא לא מסוגלת לספר ולשתף. רק סיוטי הלילה נמשכים.


אבל אבא שלי סיפר. סיפורים בהמשכים בארוחות שבת בצהריים, לעיתים כשדמעות זולגות מעיניו. סיפורי זוועה של ילד בן 12 שחלם כי לוּ רק ישרוד עד גיל 15. גם הוא עד עצם היום הזה מזנק בבהלה כאשר מעירים אותו משנתו. למרות הקושי הנפשי בל יתואר שלו לשחזר ולשמר, יד ושם תיעדו את הקורות אותו במלחמה, ואת החיים לפני ואחרי. תיעוד וידאו בחמישה תקליטורי DVD, ובחוברת מודפסת. לפני חמש שנים התכבד להדליק משואה וגם הטקס הזה מתועד במלואו בוידאו, כשהוא מלווה בבני החייל מדליק את המשואה. לפני שנה ריאיינו אותו ושידרו כמחצית השעה מהקורות אותו בערוץ דוקו, מספר פעמים.

ומה עם הדור השני? מה עם הסבל שלו? האם יודעים אתם שעד היום אני חולם בלילות מדי פעם על בריחה מאימת הנאצים...

ואז אני קורא במרשתת תגובות של אחיי הישראלים ואני מתפלץ. וכי מדוע לדעתם צריך לשמוע מדי שנה את הסיפורים האלה של שארית השורדים, שעוד מעט כבר לא יוותרו בחיים לספר? “כבר נמאס לשמוע את הסיפורים האלה" - יש לא מעט מהם המתלוננים. מתלוננים הם ללא כל בושה. כי מה להם ולסיפורים האלה? הרי זה לא נוגע להם. זה גם לא נגע להם או להוריהם (הצברים המתנשאים או אלה שהצליחו להמלט לפני תחילת המלחמה) כאשר שורדי השואה הגיעו לארץ בשן ועין כפליטים. חלקם גויסו מיד עם רדתם מהאוניה להלחם במלחמת העצמאות. נפצעו או נהרגו ימים ספורים לאחר העליה לארץ. והם הישראלים הילידים, או העולים הוותיקים - לעגו להם:"הכיצד הלכו כצאן המובל לטבח"? וכי "מדוע נותרו בכלל בחיים? בטח עשו דברים נוראים - היו משתפי פעולה או קפואים שהקריבו את אחיהם"...


ועתה הם וצאציהם ממלאים את המרשתת בדברי בלע ומיאוס על דרכי ההנצחה ביום הזיכרון לשואה ולתקומה. 'העדינים' שבהם מתלוננים כביכול רק על "המינון המוגזם" והגבוה. וכי "מדוע צריכים הם לשמוע את כל הסיפורים האלה במדיה כבר שבוע לפני יום השואה? נמאס"! 

נמאס להם, אבל לא נמאס להם לקרוא באותה הגדת הפסח מדי שנה בשנה. ולקרוא שוב ושוב פרשות השבוע מדי שנה בשנה. ולא נמאס להם לקרוא מדי יום אותה תפילת שחרית, מנחה וערבית.

נמאס להם לשמוע סיפורי שואה "במשך שבוע"? אז ראשית מישהו בכלל מכריח אותם לשמוע? יכולים הם להעביר ערוץ וליהנות מתכניות בידור ובישול, ומסדרות קומדיה וסרטים במבחר ערוצים אחרים, כפי שרבים מהם במילא עושים.

אבל,לא מפריעה להם הכפייה הדתית שבאיסור אכילת חמץ במשך שבוע. ולא מפריע להם לציין שבוע חגיגות עליה לרגל לבית המקדש מלפני למעלה מאלפיים שנים, שם טבחו וזבחו בסיטונות חיות תמימות - עולה ליהוה (אני מסרב לומר אלוקים, מה תעשו לי)?

ולא מפריעה להם ישיבה של שבוע בסוכות לזכר איזה סיפור על יציאת מצרים - שאין לה תיעוד היסטורי
 אחר מהתנ"ך שבכלל התרחשה. או איזו הוכחה ארכיאולוגית או אחרת מדברי הימים - כזו אין.

ולא מפריע להם להדליק נרות במשך שמונה ימים לזכר נס מלחמה עתיקה של מקבים, ולאכול סופגניות כבר שבועיים לפני כן. ולא מפריע להם לנשנש אוזני המן שבועיים לפני פורים. לצום ואחר כך לחגוג במשך ארבעה ימים (ולעיתים להתחפש כבר במשך שבוע לפני כן, כל יום בתחפושת אחרת) - וכל זה בעבור סיפור הזוי על אחשוורוש והמן (צורר היהודים, אוי געוואלט!). הרי המן הרשע איום ונורא הרבה יותר מהיטלר ועל כן מציינים את האירוע במשך כמה ימים ולילות, לעומת רחמנא לצלן יום אחד בלבד לזכר השמדת שישה מליוני יהודים לפני המון זמן - לפני שבעים ושתים שנים. אוי אבּרוֹך. ואולי צריך בכלל לערוך גם משתה לכבוד השורדים לאחר יום הזיכרון לשואה ולתקומה?

וכי מדוע יפה היא הכפייה הדתית של יום הכיפורים וימי הסליחות שמקדימים אותו בחודש ימים. וצום תשעה באב על חורבן בית מקדש מלפני אלפיים שנה שמשבית בכפיה מעבודה ועינוגים, לפחות את תושבי ירושלים (כהפרה בוטה של הסטטוס קוו), ויש את צום גדליהו, ועוד צום, ועוד צום. זה לא נמאס?

שמעתי והתפלצתי מיפת נפש שהתראיינה מספר ימים לפני יום השואה בטלוויזיה: “ בשבילי הישראליות היא נוף השדות שאליו אני מתעוררת בבוקר, השמש המאירה, ניחוחות הטבע... ולא התקומה מהשואה. אין אני מתחברת כלל וכלל לכל המורשת של ימי הזיכרון כישראליות".

גם לא מתחברת ליום הזיכרון לחללי ישראל ופעולות האיבה? ואולי זה משום שאף אחד מבני משפחתה לא נפל חלל? אולי אף לא אחד מהם בכלל שירת בצבא? אז הגברת חיה בהווה האוטופי שלה, עם ריח שדות ושמש זורחת, ללא העבר. 

כבר נאמר שעם שאין לו עבר אין לו גם עתיד...?

אבל כשקמים ישראלים שחושבים כך. אלה המואסים בזכרון השואה והמייחלים לשיכחה במדיה - אם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו האזובים מכחישי השואה? וכי מדוע שלא יהיו מכחישי שואה כאשר יש ישראלים שמשחקים לידיהם בעידוד השיכחה שלנו?

עוד שנים ספורות לא יוותר יותר אף לא שורד שואה אחד כדי לספר ממקור ראשון. ומה יהיה כאשר ימות גם הדור השני? הדור השלישי נדד במדבר כבר ארבעים שנה... האם יד ושם יהפוך לארכיב? האם יערכו בכלל עצרות זכרון? ואולי כמו בארה"ב ימי הזיכרון יהפכו אחרי דקת דומיה (אם בכלל) לימי בילויים ושופינג?

אני לא שוכח רצח של שישה מיליונים מבני עמי ומשפחתי. אם המספרים האלה אינם מזעזעים, הרי להמחשה - מדובר בהיקף השמדה של כמעט כל תושביה היהודים של מדינת ישראל כיום. אמשיך להנציח את זכרם של הנטבחים והשורדים כל עוד נשמה באפי, בכל אמצעי וגם כאן.

ואני גם לא סולח! ויותר מכל - לא סולח לאחיי הישראלים שלא רוצים לזכור. אין טובים הם בעיניי בדבריהם מאשר הגויים מכחישי השואה.

ואני כותב דברים אלה בכעס ובדמעות ורוצה לראות שמישהו מהם יעז להיעלב ולהפגע מדברי אלה.
כבר אמרנו שבמחוזתינו התוקפים הם אלה הנפגעים והנעלבים? ושהמתנצלים אינם מתנצלים באמת? קודם יורים ואחר כך מתנצלים לכאורה, בקול צבוע ורפה: ”ואם פגעתי...”




                      

יום ראשון, 23 באפריל 2017

בני יהוה - שיר ליום ראשון


בני יהוה / קנקן

גְּזוּז פֵּאוֹת וְזָקָן
תַּחְתּוֹנִים לְבָנִים כְּסוּתוֹ
בִּרְכָּיו שְׁקוּעוֹת
הַשֶּׁלֶג צַמְרִירִי לָבָן
רַב הָעֲיָרָה בּוֹכֶה
זוֹעֵק 'שְׁמַע' לִיהֹוָה
וְהוּא לֹא שׁוֹמֵעַ
וּבַיַּעַר בְּצַמָּרוֹת עֵצִים
כְּמוֹ קוֹפִים
בְּנֵי יְהֹוָה מְקַפְּצִים עֵירֻמִּים,
פְּרִימָטִים* יְהוּדִים מְשֻׁגָּעִים
וְהַקַּלְגַּסִּים צוֹחֲקִים.



* פרימטים - בזואולוגיה, סדרה של יונקים הכוללת את הקיפופים, הקופים והאדם.




יום שני, 17 באפריל 2017

קפיצה בזמן - אחרת איך אפשר להסביר דבר כזה?


פרק תשיעי בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע


את הטיוטה הראשונה לפרק בסדרה שתוכנן להיות מוצג כאן היום, פירסמתי לראשונה לפני כחמש שנים. זהו אחד משני פרקים על דברים שחוויתי ושקשה מאוד להסביר. בין התגובות אז, אני זוכר תגובה אחת שתמציתה הייתה: "הדברים מבוססים על תחושה סובייקטיבית שלך, שמן הסתם עברה תהליכי עיבוד בדיעבד לאחר האירוע. ואידך זיל גמור... ". אמירה כזו די מעליבה. מילא שהמגיב אינו מאמין למילה אחת מהכתוב, אבל לצאת בצורה כזו המפקפקת על מהימנות הזיכרון? 

"ואידך זיל גמור" הוא פתגם שגור מאוד בקרב משפטנים, שמתפקידם לערער על דיוק זיכרונם של עדים - נשק משפטי ידוע כדי לרתום את 'מחמת הספק' לגלגלי הצדק או אי-הצדק. אין בי ביקורת. זהו הרי לחמם. אבל גם למשפטן ממולח קשה לערער על זכרונו של עד, כאשר דבריו מגובים בממצאים משפטיים פיזיים - טביעות אצבע, ממצאים בליסטיים, ושאר מגוון זיהויים פליליים בלתי ניתנים לעירעור מדעי.

כך גם רבים הם הדברים (אני חייב להודות שנשמעים לעיתים הזויים) שאני מביא בסידרת רשומות אלו, שמגובים 'במזכרות' חיות, שהן ממצאים פיזיים שיכולים להיות קבילים אפילו בהצגתם בבית משפט. אבל ניחא, אחזור עוד לכך בבוא הזמן, בפרקים הבאים.

אמנם נכון הוא שהאדם מטבעו סובל משיכחה, אבל כל אחד יודע שיש מסוג אירועים בחיים שלא שוכחים. זה נכון לכל אחד ואחת. וזה ללא כל קשר לכך שאני יכול לאתגר כל אחד מהמפקפקים בזיכרון הקרוב והרחוק שלי מול הזיכרון שלהם. אבל גם על כך עדיין לא כאן המקום לפרט. עוד אפרוס את מכמני הזיכרון האישיים בעתיד.

על כן ולמרות התכנון לפרסם בפרק זה רשומה שנדחתה לשבוע הבא, ברשומה זו אתאר משהו מדהים שקשה מאוד להסביר. וזה משהו שקרה החודש הזה. לא משהו שהתרחש לפני שנים רבות ואי לכך "זיל גמור". ובדבר הזה מעורבים שני אנשים. שהאחד יכול להעיד על השני. והדבר הזה הוא אחד מהמיסתוריים שחוויתי בחיי. הרי הוא פרוס כאן בפני הקורא.

אני לא מחובבי סדרות הטלוויזיה. במעט מאוד מהם יש לי סבלנות לראות, מבלי שאשתעמם או ארגיש בבזבוז זמן. כך את מספר הסדרות שצפיתי בשנים האחרונות ניתן לספור באצבעות יד אחת. כולן סדרות מעולות לדעתי. אבל כיצד הגעתי לצפות בסידרה מעולה מסויימת בת שתי עונות והשלישית בדרך? הוא הדבר המדהים שאני עומד לספר כעת.

לפני כשבועיים הבן צפה בסלון בטלוויזיה באיזושהי סידרה. ואני לאחר שעייפתי מעט מעיסוקיי, הנחתי למחשב והתחלתי לבהות במסך הטלוויזיה. אך עד מהרה משהו בעלילת הסידרה משך את תשומת לבי. זה היה כנראה המיסתורין. כך מצאתי את עצמי צופה יחד עם הבן בשני פרקים בסידרה. זה היה בשבת אחר הצהריים בין שלוש לחמש. הבן שונא שאני שואל שאלות על העלילה או על הגיבורים כשאני מצטרף לעיתים כך באמצע. אז צפיתי בעניין במה שראיתי ולא שאלתי. שני הפרקים שצפיתי איתו הם פרק שלוש וארבע, כפי שראיתי בתפריט של הסדרה - עונה שניה בסדרת 'הנותרים' של HBO.

הנותרים
14 באוקטובר 2014 - להיכן נעלמו 2 אחוזים מאוכלוסיית העולם?

בשני הפרקים, האלה משכה את תשומת ליבי גם המוזיקה המעולה שבפסקול. והשיר שבפתיח שני הפרקים שצפיתי עם הבן, נשמע לי ממש מוכר. לא זוכר מהיכן, וממתי באמת אי פעם שמעתי את הקול המוכר של הזמרת, שאינני יודע אפילו מה שמה. וזה השיר בפתיח:



לאחר שצפיתי בשני הפרקים האלה עם הבן, הוא ציין שימשיך בפעם אחרת. ואני רשמתי לי את שם הסדרה 'הנותרים', כמועמדת לצפייה.

בימים הבאים התחלתי במרתון צפייה בסידרה הזו מההתחלה, מהעונה הראשונה. והפתיח המוזיקלי בפרקים של העונה הראשונה היה בכלל אחר, וגם הוא נפלא בעיניי. הרי:


וכשהגעתי לצפות בפרק שלוש וארבע בעונה השניה, היה זכור לי כל פרט ופרט, כי הרי כבר הייתי שם יחד עם הבן. ולמרות שידעתי את העומד להתרחש המשכתי לצפות - כי כעת גם הבנתי את מה שלא הבנתי מהצפייה הקודמת עם הבן.

לכשסיימתי לצפות בשתי העונות, סיפרתי לבן שמאוד אהבתי את הסידרה 'הנותרים', ושרק בזכותו צפיתי בה. ואז נדהמתי לשמוע שהבן בכלל אינו יודע על מה אני מדבר. וכי מעולם לא צפה בסידרה הזו - לא איתי ולא עם עצמו. ושנינו נשבענו. אני - שאין מצב שלא צפיתי איתו בשני פרקים בסידרה. אחרת גם לא הייתי יודע אפילו על קיומה. והוא נשבע שמעולם לא צפה בסדרה הזו, ואפילו אינו יודע על קיומה. אז אמרתי שזו סדרה מעולה, שאני בטוח שתמצא חן בעיניו. כמו שאני בטוח שיזכר כי כבר צפה בה יחד איתי לפני ימים אחדים. 

הוא אכן התחיל לצפות בפרקי העונה הראשונה ונשבה בקסמיה. הוא שאינו מתלהב במיוחד מהז'אנר של מד"ב, פנטזיה ומיני מיסטיקה, התמכר לסדרה הזו. לאחר צפיה במספר הפרקים הראשונים, הוא שיתף אותי בחששותיו: שהוא מקווה שהסדרה הזו לא תהייה כמו הסדרה 'אבודים' מהעבר - שכשנדמה היה שדברים מתחברים ומתבררים, שום דבר אינו באמת התחבר. שום דבר לא התברר שם לגמרי אפילו בפרק האחרון לאחר מספר עונות. 

הרגעתי את הבן שזה בכלל לא כך בסדרה הזו. הדברים כן מתחברים ומתבררים במהלך הסדרה. אמנם לא הכל, כי הרי צריך להשאיר גם משהו לעונה נוספת. לפני ימים אחדים קראתי שהעונה השלישית והאחרונה ממש בפתח. אני לא רוצה לעשות ספויילר, למרות שאני חושב שאני 'יודע' את הסוף. אל תשאלו איך. אני יודע. רשמתי את הסוף והכנסתי למעטפה חתומה, אותה הפקדתי בידי הבן - שיפתח ויקרא את תוכנה בסיום העונה השלישית.

ואז בשבת (שלפני פסח) אחר הצהריים, בין שלוש לחמש, אני מוצא את עצמי מתיישב בסלון ומצטרף לבן לצפיה. נחשו אלו פרקים היו אלה? נחשתם נכון, בפרקים שלוש וארבע מהעונה השניה שצפיתי לכאורה עם הבן לראשונה.

האם צירוף מיקרים הוא שהמסתורין 'בקפיצות בזמן' שלנו משתלב  עם המסתורין שבסידרה 'הנותרים' - במעבר של גיבור הסיפור בין מימדים, עולמות וזמן. לא אוסיף יותר. מי שאינו מבין על מה אני מדבר, ידע זאת לאחר שיצפה בסדרה. אז קדימה, מומלץ בחום. 

ראו הוזהרתם, הסדרה ממכרת!


***

מי שיצלול במעמקי הפיזיקה המודרנית, בהחלט עשוי לחשוב לעתים שקיים גבול דק מאוד ודיפוזי בין הפיזיקה ל'מטפיזיקה'. בין מדע לבין מה שאחרים חושבים כזיל גמור. על עולמות (יקומים) מקבילים, אשר משיקים בנקודות זמן זה לזה נכתבו מאמרים וספרים רציניים בתחום. לא כתבו אותם אנשי ניו אייג' ומיסטיקה, אלא אנשי מדע מכובדים.

'ואידך זיל גמור' על הנאמר כאןֵ יאמרו חלק מרבים שיחגגו מחר עם מופלטות כדי לרצות את השֵדה מימונה (כן, כן. זה המקור ההיסטורי של חג המימונה, כמפורט כאן). ואחרים (מהם גם חילוניים בהכרה מלאה) מניחים תפילין, מתפללים בבית כנסת, קוראים פרשת השבוע בשבת וצמים ביום הכיפורים - על פי ציוויים עתיקים בספרי ניסים ונפלאות 'קדושים' - על סמך סיפורים שסופרו מפה לאוזן לפני הרבה מאוד זמן ובמשך זמן רב, ועד שנכתבו לפני הרבה זמן. ואידך זיל גמור...?! 

חג שמח 
וכמובן גם לחוגגים מחר



יום חמישי, 13 באפריל 2017

מטמורפוזה - שיר בין יום ראשון ליום ראשון



מטמורפוזה / קנקן

אֲנִי נִרְדַּם, פַּרְפַּר שֶׁאִבֵּד כְּנָפַיִם
תַּעְתּוּעַי שׁוֹקְעִים, מְלַחֲכִים שָׂדוֹת
שִׁבְרֵי צְלָלִים רֶגַע כָּאן, רֶגַע אֵינָם
רֶגַע מְחַפִּים, רֶגַע מְגַלִּים - 
אֲנִי 
גְּחוֹנִי חָשׁ רִקְמַת קְטִיפָה יְרוֹקָה
פִּי יוֹנֵק דֶּלֶק לְשַׁדָּהּ, מֹהַל חַיִּים
מֵנִיעַ הַנּוּל, קוּרֵי טְוִיָּה עוֹטְפִים
כּוֹרְכִים גֹּלֶם בְּמֶשִׁי תַּכְרִיכֵי
חַיַּי.

כִּנּוֹרוֹת צִרְצָרִים מְנַסְּרִים צֵל, אוֹרָטוֹרְיַת יָרֵחַ 

וּבְאַרְיַת הַפִינָלֶה, שְׁאוֹן קְרִיאַת הַמּוּאַזִּין הַמְּסֹרָס  
מְעוֹרֵר אֶת הַתַּרְנְגוֹל וְהָעוֹרְבִים הַצְּרוּדִים
מַקּוֹרִים פְּעוּרִים נִנְעָצִים, קוֹרְעִים בַּמֶּשִׁי
מַתִּירִים מִכַּבְלֵי מַאְפֵּלְיָה גֹּלֶם - אֲנִי
מִשְׁתָּאֶה, מִתְבּוֹנֵן בְּמַרְאַת שָׁמַיִם וְעָנָן
בְּרִפְרוּפֵי כְּנָפַיִם בְּתוּלִיּוּת
 שֶׁל יוֹם חָדָשׁ
בְּמַחְזוֹר הַגְּאֻלָּה, פֶּרְפֶּטוּאוּם מוֹבּילֶה שֶׁל
חַיַּי.


ציור Håbefulde Hemsigter



יום ראשון, 9 באפריל 2017

פסח - חיוכים לחג


רגע לפני החג, סיום הנקיונות המפרכים, ההכנות לסדר, דאגות משפחתולוגיה ...

מביא תמונות משיטוטי באינטרנט, כדי להעלות חיוך קטן למרות כל הבלגן.














תורת האבולוציה של המצה




פסח כשר ומשכר


קוביה הונגרית כשרה לפסח


חג שבירת הדיאטה




ומה עמדתך לגבי החג הזה?




והעיקר שיהיה באמת חג שמח
כשר או לא - וודאי לא ענייני
שלכם, קנקן

יום חמישי, 6 באפריל 2017

מה לקטניות ואורז לענייני חמץ?


אני לא רב ולא פוסק הלכה, אבל אני אשכנזי המבין בבוטניקה, בהגדרות צמחים ובמיקרוביולוגיה.

הבה נראה אם יש הצדקה באיסור אכילת קטניות ואורז, כמנהג האשכנזים בפסח.

על פי דין התורה ודברי חז"ל, רק בחמשת מיני דגן ישנו חשש חימוץ, בעוד מינים אחרים אינם יכולים להיות חמץ. חמשת מיני הדגן הם חיטה, שעורה, כוסמת, שבולת שועל ושיפון. הרמב"ם כתב זאת במפורש: "אבל הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון‏‏".

צדק הרמב"ם שקטניות (למשל שעועית, חומוס, אפונים, פול ועדשים) אינם משתייכים מבחינת הגדרה בוטנית למשפחת הדגנים.

אבל הרמב"ם טעה בהגדרה של האורז, כמשתייך למשפחת הקטניות. האורז דווקא כן משתייך מבחינת הגדרות בוטניות למשפחת הדגנים. אך האורז, שלא משתייך לחמשת הדגנים האסורים, אינו הופך לבצק תופח כמו דגנים אלה. מי שאחראי לתהליך ההחמצה (התפחה) של קמח חמשת הדגנים הם השמרים.

השמרים הם למעשה פטריות חד תאיות. יצורים חד תאיים זעירים אלה מרחפים באוויר. השמרים ניזונים בעצם ממולקולות הסוכר (גלוקוז) שבמזוננו - הם מפרקים את הסוכר בתהליכים ביולוגיים המספקים להם אנרגיה. 

שמרים בהגדלה במיקרוסקופ

השמרים מפרקים את סוכר הגלוקוז שבבצק, בתהליך ביוכימי הדורש חמצן. בתהליך זה תאי השמרים מפרקים את הגלוקוז למולקולות המספקות להם אנרגיה (המכונות ATP) ובנוסף נפלטים מים ופחמן דו-חמצני, והחמצן אובד. גז הפחמן הדו-חמצני (הכבד מהאוויר) שנפלט, הוא זה שמתפיח את הבצק. תהליך זה הוא ההחמצה ולכן בצק מותפח הוא חמץ.

האורז והקטניות לא מותפחים על ידי השמרים, אך הם, כמו הענבים, יכולים לתסוס בהעדר אוויר - גם הם על ידי השמרים. בהעדר חמצן, השמרים מייצרים אנרגיה הדרושה לחייהם בתהליך ביוכימי אחר - תהליך תסיסה כוהלית. בתהליך זה גם נוצרות מולקולות ATP המספקות לשמרים אנרגיה ובנוסף נוצר גם אלכוהול (אתנול).

לכן, האורז והקטניות לא מחמיצים במובן שהם תופחים, אלא יכולים רק לתסוס בהעדר אוויר. התסיסה הזו אינה מוגדרת הלכתית כחמץ וראה יין, שהוא תוצר התסיסה של ענבים על ידי שמרים - שתייתו דווקא מצווה בפסח.

בנוכחות אוויר (חמצן) האורז והקטניות, כמו כל שאר המזון, יכולים להתקלקל ולהסריח, כדברי הרמב"ם - על ידי חיידקים המרחפים באוויר. אך אוכל מקולקל אינו חמץ.

אם כך, קטניות ואורז אינם חמץ, מהסיבות שתארתי.

אז מדוע הם חמץ בעיני האשכנזים? ראשית במאה השתים עשרה, לא כל כך ידעו להבדיל בין צמחים ממשפחת הדגנים לאלה ממשפחת הקטניות. יותר מכך, לא ידעו אז מיקרוביולוגיה. כלומר, לא ידעו על קיומם של השמרים והחיידקים, שאותם ניתן לראות רק במיקרוסקופ. כידוע, במאה השתים עשרה, עדיין לא המציאו את המיקרוסקופ.

אם כך מה הסיבה של האשכנזים, היום, שלא לאכול אורז וקטניות? ובכן, ראשית ידוע שקשה ליהודים דתיים להודות על טעויות הלכתיות. ולכן גם כיום, הרבנים האשכנזים מתעקשים שיש חשש לאכול קטניות ואורז משום שהם עשויים להארז באותם בתי אריזה שאורזים בהם דגנים (חיטה ושעורה ושאר חמשת הדגנים האסורים). חלילה עשויים גרגרי חמץ להתגלגל שם לתוך שקי הקטניות. נראה שהרב עובדיה זצ"ל היה קצת חכם יותר מהקולגות האשכנזיים שלו, וכדי לרצותם פסק שיש לברור את האורז והקטניות בקפידה, ואז מותרים הם מותרים לאכילה.

עלי לציין שיש הגיון בדברי הרב עובדיה יוסף, כי חמץ עשוי להתגלגל גם לאריזות של קמח תפוח אדמה (שאותו דווקא אוכלים האשכנזים) ולשאר מיני מוצרי המזון. אבל בימינו כל מוצרי המזון הכשרים לפסח עוברים תהליך ייצור נפרד. רוצים האשכנזים להמשיך להתנזר ללא צורך מקטניות, שיתנזרו. אולי בשל כך - מחוסר פחמימות חיוניות בתזונה - הם כל כך רעבים בפסח, עד שהם טורפים מצות ללא הכרה ומשמינים.

אז תגידו, מדוע האשכנזים עדיין לא אוכלים קטניות בפסח?


נמשיך בסדרת מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע לאחר החג.


יום שלישי, 4 באפריל 2017

טלפורטציה - "תפסיק להגיד לאלוהים מה לעשות"





נילס בוהר נכלל בראש רשימת המדענים הדגולים. תרומתו המדעית למעשה אינה פחותה מאשר זו של אלברט איינשטין. כן, כן - למרות שאלברט איינשטיין זכה לפרסום וכל תינוק מכיר את שמו, נילס בוהר מוערך לא פחות על ידי מדעני הפיזיקה והכימיה המודרנים. כמו איינשטין גם הוא זכה לפרס נובל בפיזיקה.

הרשומה הזו מוקדשת לנילס בוהר, שבה אתאר בפשטות את המדע העומד מאחר תרומתו לאנושות, וכן את העימות המתוקשר בינו לבין איינשטיין, על "חלקיקים אלוהיים" וגם נדון בשאלה האם יש לזה קשר עם טלפורטציה במדע הבדיוני ואולי עם טלפורטציה של הנשמה - הקשר לנושאי סדרה זו.

טלפורטציה היא העברה של עצמים משני מקומות שונים במרחב, מבלי לעבור דרך המרחב. המושג נפוץ בעיקר בספרות המדע בדיוני ובתחום זה מתאר העברה של עצמים ללא התערבות פיזית באמצעות כוח המחשבה או הרצון בלבד. לא פעם מתוארים במדע הבדיוני מכשירים שונים המשמשים לטלפורטציה, למשל המשגר בסדרה מסע בין כוכבים.

לתזכורת, הרי טלפורטציה סגנון מסע בין כוכבים:


נילס הנריק דויד בוהר (7 באוקטובר 1885 - 18 בנובמבר 1962) היה פיזיקאי יהודי דני, שתרם רבות להבנת מבנה האטום והיה מאבות מכניקת הקוונטים. למעשה הוא עמד בראש "אסכולת קופנהגן" שדגלה בפירוש הסתברותי למכניקת הקוואנטים (ראו גם הערך פרשנות קופנהגן).

כמו איינשטיין, גם נילס בוהר שהיה יהודי נאלץ לברוח מהכיבוש הנאצי והגיע בסופו של דבר לארצות הברית. שם שניהם הצטרפו לצוות במעבדות לוס-אלאמוס שעבד על פיתוח פצצות האטום שארה"ב הטילה לאחר מכן על נגאסקי והירושימה.

מכניקת הקוונטים הוכיחה את קיום הדואליות גל-חלקיק של החומר: כלומר, תחת תנאים ניסיוניים מסוימים אטומים או אלקטרונים מגלים תכונות של גלים (כמו גלי קול ואור). ואילו תחת תנאים אחרים, אותם עצמים מגלים תכונות של חלקיק (עצם שניתן לומר בוודאות באיזה תחום מרחבי הוא נמצא, בניגוד לגל).

הרי סירטון קצר המסביר בפשטות את מכניקת הקוונטים (מומלץ להקדיש כ-6 דקות מחייך להשכלה הכללית ולהבנת התורה החשובה הזו בפיזיקה המודרנית).


ואם צלחת (או לא כל כך) את הסרטון הזה, אני מאד ממליץ להקדיש עוד כ-5 דקות מחייך לסרטון המרתק, שיסביר כיצד עצמים יכולים להופיע, להיעלם ולהופיע שוב. מדהים לא? הרי זה כמו 'מעשי כישוף':


מבחינה תאורטית, הדואליות גל-חלקיק קיימת בעצמים מכל סוג. גם לבני אדם יש תכונות גליות אך באדם (שהוא עצם מקרוסקופי ולא מיקרוסקופי) הגלים מהם הוא בנוי הינם מאוד קצרים ודחוסים עד כי לא ניתן להבחין בתכונות הגליות כלל (ואולי המחשבה היא יוצאת דופן? - הערה שלי).

למעשה כיום מכניקת הקוונטים היא תורה פיזיקלית הסתברותית-סטטיסטית. אי-אפשר לדעת ממנה איזו תוצאה תתקבל בניסוי אלא רק מהי ההסתברות לקבל אותה. מבדיקות שנעשו על צבר של ניסויים זהים, התפלגות התוצאות שנתקבלו הייתה זהה בדיוק רב לסטטיסטיקות שחזתה מכניקת הקוונטים.

כאמור, לא מן הנמנע שאם היינו מראים את תוצאות הניסויים לאנשי הכנסיה בימי הביניים, הם היו מכנים את מכניקת הקוונטים ככישוף. נילס בוהר עצמו אמר: "אדם שלא נדהם ממכניקת הקוונטים, לא הבין אותה".

את הפרדוקס בין הפרשנות של נילס בוהר את מכניקת הקוונטים לבין תורת היחסות הניח איינשטיין עצמו יחד עם עוד שני מדענים. המטרה של מחברי הפרדוקס, הייתה להוכיח שהתאוריה הקוונטית איננה מהווה 'תיאור שלם' של המציאות. לעומת זאת איינשטיין וחבריו הודו שהם לא מוכיחים שאכן קיימת תאוריה חלופית שכן מתארת 'תיאור שלם' של המציאות.

הפרדוקס שניסחו איינשטיין וחבריו אינו רק ויכוח מדעי אלא גם פילוסופי. היה בו גם יסוד ריגשי - הייתה להם התנגדות רבה למכניקת הקוונטים, עקב האקראיות לכאורה שבבסיסה. שיא הריגשיות מתבטאת באימרתו הידועה של איינשטיין: "אלוהים אינו משחק בקובייה". נילס בוהר לא נשאר חייב לאלברט איינשטין: "תפסיק להגיד לאלוהים מה לעשות" - הייתה תשובתו של נילס בוהר לאלברט איינשטיין שטען ש"אלוהים אינו משחק בקוביות". נילס בוהר גם אמר: "עדיף לא להבין משהו נכון, מאשר להבין משהו לא נכון".

למעשה כיום עדיין קימת סתירה בין תורת מכניקת הקוונטים לבין תורת היחסות של איינשטיין. שתיהן תורות מוכחות כל אחת בפני עצמה, אבל עומדות בסתירה זו לזו.

נילס בוהר עצמו אמר על כך: "כמה טוב שנתקלנו בפרדוקס. כעת ישנה תקווה להתקדמות כלשהי". הרבה תאוריות המנסות לקשור את שתי התורות קמו מאז ונפלו. אחת התאוריות היא קיום של "מספר יקומים נפרדים ומקבילים".

למעשה הנסיון לפתור את הפרדוקס בין שתי התורות הוא היום נושא חם ביותר - בנסיון לגלות את חלקיקי בוזון - "החלקיקים האלוהיים". לפיכך נבנה במיוחד מאיץ החלקיקים הענק בשוייץ, במטרה לזהות ולמדוד את בוזון היגס האלוהי. באתר המאיץ שני צוותים נפרדים מודדים את תוצרי הפצצות חלקיקים במאיץ בעזרת גלאים שונים, בלתי תלויים. מדענים ישראלים פיתחו את אחד הגלאים!

הרי סרטון קצר ומרתק המסביר את הקשר בין מציאות של הבוזונים 'האלוהיים' לבין מכניקת הקוונטים ולהבנת כל התהליכים והכוחות ביקום.



פיצוח חלקיקי הבוזונים והמכניקה הקוונטית עשוי להגשים את הדמיון, הן של אנשי המדע הבדיוני והן של אנשי הניו אייג', בתופעות כמו טֶלֶפּוֹרטָצָיה.

ולמי שרוצה להתעמק קצת יותר במדע של הטלפורטציה הקוונטית והאם יש קשר למדע הבדיוני ואפילו לטלפורטציה של הנשמה, הרי סרטון מרתק (בשפה פשוטה - הרצאה במדע פופולרי):




ואסיים באימרותיו של נילס בוהר: "ניבוי הוא מסובך מאוד, במיוחד בנוגע לעתיד".

ובנוסף אמר: "מומחה הוא אדם שעשה את כל הטעויות האפשריות בתחום מומחיותו".


יום ראשון, 2 באפריל 2017

שיר ליום ראשון - זמר נוגה (צוואה)



זמר נוגה (צוואה)


לֹא אִכְפַּת לִי לָמוּת אִם אֵדַע

כִּי יַּחְקְקוּ עַל קִבְרִי שֶׁהָיִיתִי נֶחְמָד

לֹא אִכְפַּת לִי לָמוּת אִם אֶשְׁמַע

שִׁירַת רָחֵל בְּיוֹם הַשָּׁנָה

לֹא אִכְפַּת לִי לָמוּת אִם אָחוּשׁ

בַּיּוֹרֶה הַשּׁוֹטֵף לִי מַרְגּוֹעַ

לֹא אִכְפַּת לִי לָמוּת אִם אֶרְאֶה 


אוֹתָךְ מַדְלִיקָה לִי נֵר.