פינת ההודעות



כיצד מגיבים בבלוג - מדריך קצר ופשוט

בקישור כאן


הושקה הסדרה החדשה - מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.


לסדרה 'מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה' ניתן להיכנס ממסגרת 'דפי מפתח וסדרות' בשוליים הימניים.


הבהרה

הפוסטים נסגרים לדיון (תגובות) לאחר 30 יום למניעת פעילות רובוטים. עמכם הסליחה. ניתן ליצור קשר בתיבת המסרים בשוליים הימניים.

לאחר סגירת הדיון אפשר להגיב בדף הקהילה ('בלוגר בשפת הקודש') מתחת לסטטוס הפוסט. הכניסה לדף הקהילה דרך אייקון הקהילה בשוליים הימניים, או מכאן



יום ראשון, 30 ביולי 2017

צבוט אותה


אף אחד לא שאל אותה אם מסכימה. מזריקים לה וצובטים לה בכף הרגל. היא מושכת את הרגל וצווחת. במדפסת נרשמים אותות מצוקה ומהירות התגובה לכאב.

הבן סיים בשעה טובה את הבחינות. למעט שתי הבחינות האחרונות שעדיין אין תשובה, סיים בשאר במה שמוגדר 'הצטיינות יתרה'. וזה בכלל לא קל לסיים כך בקורסים כמו פייטון במדעי המחשב, סטטיסטיקה, פיזיקה (מכניקה, חשמל וגלים - שלושה קורסים), כימיה אורגנית, מקרומולקולות של הטבע, גנטיקה, אנטומיה של האדם, ומבוא לפיזיולוגיה של האדם. ומצד שני  גם קורסים כמו מבוא לפילוסופיה והיסטוריה של המדעים במדעי הרוח. בטח שכחתי משהו בספירה הכללית. 

ממתמטיקה - חדו"א, כימיה כללית וכימיה פיזיקלית קיבל פטור בשל לימודיו בשנה שעברה ברמה הגבוהה יותר מהנדרש לפי תוכנית הלימודים לתואר.

למצטיינים הוצעו מלגות קיץ להתנסות בעבודה מעבדתית מחקרית של ממש. לאור ציוניו, הוא היה כמובן זכאי, אבל לבחור היה את כל הזמן שבעולם כדי לחשוב אם בכלל מעונין. יש לו כבר כרטיסים ליפן ולדרום קוריאה במחצית השניה של ספטמבר. היסס והיסס עד שהחליט - יאללה, הולך על זה. אבל התנאי לקבלת מלגת מחקר זו הוא למצוא חוקר שיהיה מנטור לעבודה, ושיקבל אותו למעבדתו. אז הוא פנה במייל למספר חוקרים מהרשימה שעוסקים בחקר המוח. הצעירים שבהם אפילו לא החזירו תשובה. איזה מין אנשי סגל אקדמי צעירים חדשים ופלצנים שכאלה - אינם יכולים לפחות להשיב בנימוס לא במייל?

ומצד שני, זה מה שמגיע למי שיש את כל הזמן שבעולם להואיל להחליט, ושהאחרים הנמרצים ממנו הקדימו וגזלו לו מקומות מחקר מהרשימה. אבל בכל זאת הוא קיבל תשובה חיובית אחת וזה כמובן מספיק. דיקן הפקולטה זימן אותו לראיון עבודה למעבדת המחקר שלו והתקבל. הרי מקום אחד כזה מספיק לו, ועוד איזה מקום. והבן היה כל כך צנוע, שלא הזכיר בראיון העבודה את הקשר המשפחתי לאבא שלו ובעיקר לאימא שלו. אלא בביישנות, רק לאחר שהתקבל והדיקן חתם על המילגה. כך שאפשר לומר בוודאות שהתקבל לעבודה בזכות עצמו בלבד.

בשבוע שעבר התחיל לעבוד ביום שני, יום לאחר סיום הבחינה האחרונה. הוא מחוייב לארבעים ימי עבודה כדי לזכות במלגה. הוא יטוס ליפן במחצית ספטמבר, כך שיצא שיעבוד ממש עד לנסיעה. בשבוע הראשון הצמידו אותו לעבודה עם תלמידי מחקר שונים למוסמך ולדוקטור, כדי ללמוד את שיטות העבודה.

במעבדה שבה הוא עובד ובמעבדות הסמוכות לה - חוקרים כאב ובודקים תרופות חדשות אפשריות כנגד כאב. יש כידוע שני סוגים של כאב - כאב אקוטי חריף וכאב כרוני. ואת התרופות הפוטנציאליות החדשות כנגד כאבים בודקים על חולדות לפני ניסויים קליניים בבני אדם. מיותר לציין שמחקר שמניב בסופו של דבר תרופה הוא פרי מחקר של שנים רבות, לעיתים עשרות שנות מחקר.

אז איך בודקים עצמת כאב אקוטי ותגובה לכאב אקוטי בחולדות?

במעבדה אחת צובטים לחולדה בכף הרגל בעוצמות הולכות וגוברות וחיישנים המחוברים אליה מדווחים למחשב את עוצמת התגובה לכאב. הבן התנסה בצביטה האלקטרונית הזו על עצמו - כואב, אך נשאר בחיים. ובחדר אחר בודקים את מהירות התגובה לכאב כשמניחים את כף רגל החולדה על משטח חום צורב. 


ובמעבדה סמוכה בודקים אפקטים של תרופות על שיקום מטראומת ראש. נושא בעל חשיבות רבה לריפוי טראומות של נפגעי מוח באדם. אבל את החולדות אף אחד לא שואל. מכניסים אותן למכשיר כשפטיש מכה להן בגולגולת בעוצמה מבוקרת שגורמת לטראומת מוח.

אני יכול לדמות כעת קוראים מזועזעים. אבל אני רוצה להתוודות. גם אני הייתי שותף למחקר עם מעבדת הטראומה הזאת. במעבדה שלי עסקנו בין השאר בתאי גזע ובהפרדה פטנטית של הפוטנטים שבהם. הסתבר שהזרקת התאים שלנו קיצרה את זמן ההחלמה מטראומת המוח יותר מפי שניים. וגם תפקודי המוח לאחר הטראומה השתפרו פי שניים לעומת הטיפולים הקונבנציונלים, וזה הרבה מאוד לאדם - ההבדל בין להישאר נכה ומוגבל, לבין אדם שחוזר לתפקוד גבוה לאחר טראומת מוח. העבודה שלנו פורסמה בכתב עת מדעי מכובד לפני שנים אחדות וזכה להדים.

וכיצד משרים כאב כרוני בחולדות? יש כמה שיטות, כל אחת נשמעת יותר זוועה מהשניה. באחת מנתחים ופוגעים במעטפת עצב הירך. שיטה אחרת היא הזרקת הכימיקל פנול לסביבות עצבים. שיטה שלישית נראית לי מזעזעת מאוד למראה, היא החדרת קיסמי מתכת כמו שיפודים לצידי הפה.

נשמע מזעזע בהחלט, אבל כל האנשים הרבים שמקלים על כאביהם בעזרת משכחי כאבים או כל אלה שמקבלים תרופות מצילות חיים - חייבים תודה לסבלן של חיות המעבדה האלו ולחוקרים שמבצעים את העבודה המאוד לא נעימה להם הזו. אף אחד לא נהנה לעשות זאת. מרבית האנשים יברחו רק מהסירחון הטבעי של המכרסמים הממלא את חדרי החיות, למרות ההשקעה הרבה בנקיון הכלובים ובשמירת תנאי הגיינה תמידיים של החיות. וכן מרבית האנשים יתרחקו מהעבודה הסזיפית הנדרשת, כולל שבתות וחגים. העוסקים בכך עושים למעשה עבודת קודש למען האנושות.

בסך הכל קיבלו את הבן יפה בעבודה, למעט דוקטורנט אחד שהסתכל עליו בחשדנות ורצה לגרש אותו מחדר החיות. וכשהסבירו לו מיהו, תרץ שנוכחות אדם חדש ולא מוכר לחולדות יכניס אותן ללחץ שישנה את תנאי הניסויים. כמובן שאף אחד אחר לא השתכנע.

אמרתי לבן (שבשלב זה לא יכול היה להכאיב לחיות במו ידיו, אבל השתתף כשוליה במדידת הזמנים, ברישום ובתיעוד) - שהנסיון שהוא צובר לא יסולא בפז. קשה כיום למנהלי מחקר רפואי להשיג תלמידי מחקר וחוקרים שמסכימים לעבוד עם חיות. רבים מהסטודנטים כיום בכלל מפחדים להחזיק ביד חולדה או עכבר פן ינשכו אותם. בזמני כסטודנט, עבודה מינימלית בחיות מעבדה הייתה חלק חובה בלימודי תואר ראשון. כיום התלמידים לומדים בכאילו, בעזרת סימולציות מחשב. טובות ככל שתהיינה, אין הסימולציות משתוות למצב אמת. מסך המחשב גם לא נושך וגם לא משתין על היד. לכן תלמיד מחקר שיודע באמת להזריק, לנתח ולחקור חיות מעבדה - הוא אוצר מאוד מבוקש בימינו בקבלה לעבודת מחקר. תלמידי המקצועות הביולוגיים, הפארמה והרפואה - ראו זאת כטיפ ממני. כמו במקצועות רבים, יש אינפלציה גבוהה בשכמותכם למחקר.

אני יודע את זה מעצמי. למעלה משני עשורים עסקתי בחקר הסרטן. ובמעבדה שלי גילינו תרופות ודרכי טיפול חדשים שהיה צריך לבדוק על חיות לפני שיאושרו לניסויים קליניים בבני אדם. לצורך הבדיקה הראשונית של החומרים המועמדים כתרופות, היה צריך לפתח מודלים לבדיקה מהירה מהימנה של יעילות התרופות והעדר רעילות.

אז לצורך קבלת מודל מחקר יעיל, הנדסתי תאי גידול סרטני של עכבר, שהחדרתי להם גן אנושי האחראי לעמידויות כנגד כימותרפיה ולכישלון הטיפול. כשמזריקים את התאים המהונדסים האלה לעכברים - הם מפתחים גידול בתוך 10 ימים, ומתים עד שלושה שבועות מהזרקת תאי הגידול, גם כאשר מקבלים טיפול בתרופות הכימותרפיות הקונבנציונליות. אגב, עכברים דומים מאוד לבני אדם לתגובה לכימותרפיה. יותר מאשר קופים.


עכבר עם גידולים מושרים (חסתי על הקורא מהבאת תמונה חדה) 

במודל זה השתמשנו לגילוי ופיתוח תרופות שמאריכות חיים בין פי-2 עד 8. האם הקורא יכול לתאר לעצמו אימא לילד בן חמש העומדת למות מגידול במוח ובעזרת תרופה חדשה מדכאים את הגידול הסרטני ומאריכים את חייה באופן שהיא יכולה להמשיך לגדל את הילד ואפילו לזכות לחתן אותו? את זה צריך לזקוף לסבל שעברו חיות המודל בעת המחקר ושבחייהן נתנו חיים לבני האדם. העבודה שלנו מומנה בחלקה על ידי משרד המסחר והתעשיה (כיום משרד הכלכלה) ועל ידי חברות פארמה וביומד. בעזרתם יכולתי לנהל תקציב מחקר שנתי של למעלה מחצי מיליון דולר ולספק משכורות מכובדות לאנשי צוות ומלגות מחיה לתלמידי מחקר לא מעטים. ולמרות זאת, למרות הרעיונות וההמצאות שלנו - את הכסף הגדול גורפות חברות הפארמה. אנחנו מקבלים רק 'דמי כיס'. כמו אבא של זוגתי שהיה בעל מתפרה של בגדי ים, והיה מקבל אז על כל בגד ים עשרה שקלים ובמשביר ליד - מכרו כל בגד ים שלו ב- 250 שקלים. אבל ככה זה בעולם הקפיטליסטי - יש דרג ויש זרג.

השקעתי ויצרתי בנוסף גם מודל של עכברים מהונדסים גנטית, אשר כעת מכילים ב-DNA שלהם ומבטאים את הגן האנושי לעמידות לכימותרפיה. מודל זה לא רק העניק פטנט עולמי והדים - שהתבטאו גם במספר עמודים המתארים את המערכת כפריצת דרך בטקסטבוק (ספר הלימוד) לאונקולוגיה. 

מודל זה גם חסך את הצורך להזריק לעכברים תאים סרטניים כדי להשרות גידולים. כי בעזרת מדידת פרמטר מסוים בבדיקת דם רגילה בעכברי הניסוי המהונדסים האלה, ניתן היה לנבא הצלחה של תרופות חדשות נגד סרטן - בחמישה ימים בלבד, ועל מספר מצומצם של חיות (למעשה חמש חיות בלבד, לעומת עשרות ומאות חיות שנדרשו במודלים הקודמים). מודל החיות הזה שהיה כאמור מוגן בפטנט עד שפג ב-2016 - תרם רבות לגילוי תרופות חדשות לסרטן ולפיתוחן על ידי חברות הפארמה עד לאישורן לטיפול בבני אדם.

אני לא רוצה שהקורא יקבל את הרושם שהכל מותר. יש כללי אתיקה ברורים בניסויים בבעלי חיים. כל פרוטוקול ניסויי בחיות נבדק ומאושר על ידי וועדה ציבורית (וועדת הלסינקי לחיות) המורכבת מווטרינרים, מדענים, רופאים, משפטנים, אנשי ציבור ואנשי רוח, כולל אנשי דת. הוועדה הזו (בסדר גודל של כעשרים איש) מבטיחה שהניסויים שנעשים הם המינימום הנדרש, ושננקטים כל האמצעים בכדי להקל על סבלן של החיות. למשל על ידי מתן חומרי הרדמה וטשטוש. 


כיום לא יכולים להערך ניסויים בחיות ללא פיקוח מקצועי וציבורי הדוק. מיותר לציין שלא נעשים ניסויים ללא צורך אם קיימות אלטרנטיבות אחרות ולא משנה מהי עלותן. אל תקשיבו לכל מיני אגודות קשקשניות כמו תנו לחיות לחיות. האם הקשקשנים האלה מוכנים לתרום את גופם לניסויים במקום החיות?

אז הבן עדיין לא ערך ניסויים בחיות במו ידיו, אך הוא צופה ומשמש כעזר. החל מתחילת שבוע זה הוא עוסק בבדיקות מבחנה מולקולריות במיני פרוייקט מחקר עצמאי שקיבל. במעבדה שהוא עובד גילו תרופה פוטנציאלית חדשה נגד כאבים כרוניים. אחד הדוקטורנטים חקר את מנגנון הפעולה של התרופה על תת יחידה אלפא של חלבון מסויים. הבן יבדוק האם קיימת השפעה על תת היחידה המשנית בטא של החלבון. כיוון שהדוקטורנט התווה את דרך ושיטות המחקר, יתכן שהבן יוכל להשתמש בידע הקודם ולהספיק ולסיים בעבודה מאומצת את פרוייקט המחקר בשני חודשי העבודה שנותרו לו עד לנסיעה למזרח.

בקיץ הקודם הבן טייל בסיאול, פוסאן ובאי גֶ'ג'וֹ שבקוריאה הדרומית. הוא התאהב בארץ הזו ובעם שלה, כולל לדעתי בכמה עלמות חן. והשנה ישלים את הטיול בחבלי ארץ אחרים של דרום קוריאה (מקווה שלטראמפ אין תוכניות מלחמה נגד צפון קוריאה הקיץ). לפני כן יתחיל בטיול ביפן. הוא למד ועבד כל השנה כל כך קשה. מגיע לו וזה על חשבונו.







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אפשר להשאיר תגובה כאן