רוחות בחירות

ברשומה זו אפתח בהבטחה ואמשיך בחידוש מהפכני.

במסע הבחירות האחרונות לרשות העירונית בירושלים, נראה שהמועמדים חשבו שהטלפונים שלנו הם רכושם הפרטי. המועמדים שלחו מסרונים והודעות קוליות ללא הרף. ואצלנו היו חמישה מועמדים שהצטמצמו לבסוף לארבעה בסבב הראשון. אבל גם החמישי המשיך לשלוח מסרונים בשביל זה שחבר אליו. ואחד כינה את יריבו בשם גרגמל. להזכיר שהוא הרשע מסדרת הדרדסים. והגרגמל ממש נעלב קשות לפני שהפסיד בבחירות וחזר לכסאו בממשלה. וכך חדשות לבקרים הם השמיצו והשמיצו. הבטיחו בניית חמשת אלפים יחידות דיור חדשות לירושלים וחוג אחד חינם לכל ילד, וההילולה הייתה רבה.

וכיוון שההטרדות הטלפוניות היוו סימן לבאות, הבחירות לכנסת, הבטחתי לשתף את הקוראים כיצד ניפטר מעונשם של אלה - מההטרדות החוצפניות על חשבון תקציבי הבחירות שמגיעים כידוע מהכיסים שלנו. אז יש פיתרון טכני שנקרא חסימה.

יש שלושה סוגי הטרדות: הנפוצה היא שליחת מסרונים (הודעות SMS ) - תצביעו לסקר, היכנסו לקרוא את המצע, התכבדו לשמוע כיצד דאגנו לכם, התכבדו לשמוע מה תפסידו אם לא תצביעו לנו, התכבדו לשמוע השמצות על היריב...

ברשומה זו נעסוק בהטרדה זו. לשתיים האחרות אקדיש רשומה נפרדת.

והחפירות האלו מעצבנות ברמות. ואני חושד שהם בעצם כבר גורמים לאחוזי הצבעה נמוכים כמחאה. וכידוע יש תמיד המרוויחים מאחוזי הצבעה נמוכים. מיותר לציין שרובם ככולם אינם טורחים לקרוא את הזבל הזה ומוחקים את ההודעה מיד לאחר הפתיחה. אבל יש אפשרות לא לקבל ולא לפתוח?

כלומר, נשאלת השאלה האם ניתן בכלל למנוע הגעת ההודעות האלה ללא קריאה על ידי חסימתם. התשובה חיובית ואני הולך להסביר כיצד.

לפני שאתאר את הפרטים לפרוצדורה הפשוטה, אסביר את עיקרון החסימה. כיוון ששולחי ההודעות שולחים אותן מטלפונים אנונימיים, הטלפונים שלכם יכולים לחסום אותן בדרך של חסימת מילות מפתח. הטרדה הראשונה אצלי כבר הגיעה מהיהיר הלפיד. וכיוון שהוא כבר יודע שאפשר לחסום כל הודעה שמכילה את המילים 'יש עתיד', אז החופרים שלו שולחים הודעות בשם YESH ATID . אז תאמרו שהקרציות האלו יתגלו בפניכם בעתיד בכינוי אחר וכי מה הואילו חכמים בתקנתם?

אבל אנחנו חכמים לא פחות מהם, ולכן נחסום מילות מפתח נוספות כמו 'סקר' ו'משאל', ו'בחירות', ו'מפלגה' ו'מפלגת'...
אז איך עושים את זה? זה מאוד פשוט ומצריך רק 5 דקות מזמנכם. אתאר את השלבים בסמרטפון עם מערכת הפעלה אנדרואיד, כי אין לי טלפון של אפל. אבל העיקרון בוודאי דומה.

והרי השלבים:

1. פותחים את תיבת ההודעות מהאייקון שנראה כמו מעטפה במסך.
2 . מקישים על המילה 'עוד' בסרגל העליון.
3. בתפריט שיפתח מקישים על 'הגדרות'.
4. בתפריט שיפתח מקישים על 'מסנן דואר זבל'.
5, בתפריט שיפתח מקישים 'ניהול ביטויי זבל'.
6. מוסיפים את מילות המפתח אחת אחת ולוחצים אחר כל מילת מפתח על הסימן פלוס ( +).
7. להלן דוגמא למילים משימושיות שכבר הזנתי:

המרכז/השמאל/הימין/הימין החדש/צל"ש,בנימין נתניהו/ ביבי/גנץ/מפלגת/מפלגה/כולנו/תמר זנדברג/איילת שקד/בנט/נפתלי בנט/אביגדור ליברמן/גילוי דעת/אורלי לוי/כחלון/ישראל ביתנו/משאל/סקר/seker/המחנה הציוני/מרצ/ הבית היהודי/הבית שלנו/ליכוד/הליכוד/יש עתיד/yesh atid/אבי גבאי/...

שכחתי מישהו? עוד יתווספו אם יהיה צורך בימים הבאים.

על חסימה של דחיפת שיחות קוליות אכתוב כאמור בקרוב ברשומה נפרדת.

וכעת הפתעה. כתבתי בעבר על אדישות הציבור מפני מעללי חברי הממשלה והכנסת. על כך שהם שקופים. כתבתי שהסתפקות בהצבעה בקלפי היא מאמץ קטן מדי לשינוי. "אז מה אדם יכול לעשות עבור מדינה"? לצקצק בלשון ולעבור לסדר היום זה לא אני. אז נאה דורש, נאה מקיים. החלטתי לצאת מאזור הנוחות שלי. לא, אני לא הולך לקחת חלק פעיל בפוליטיקה (למרות שאולי אתאר בעתיד משהו 'מדהים' שניסיתי ומדהימות שבעתיים התגובות. עוד אחשוב מתי לחשוף את המסתורין הזה).

אני מתכוון לעשות את מה שאני טוב בו. לכתוב. לא, לא עבור אלו שמצביעים עבור מפלגה, כאילו זו קבוצת כדורגל. אלה ממשיכים וימשיכו לתמוך במפלגה למרות שחטפה אלפי גולים עצמיים. על אלה אני אומר: שעם 'קבוצת כדורגל' לא גומרים את החודש. אני פונה אל אלו שמאסו בקיים ורוצים בשינוי. אני כותב אל אלו שמבולבלים במה לבחור. והצעד הראשון הוא ההחלטה במה לא לבחור כדי לתת סיכוי לשינוי. למען הסר ספק, אינני כותב בשירות מפלגה כלשהי. להן יש צבא של אנשי שיווק מקצועיים מוכשרים. והן מן הסתם אינן זקוקות לשרותיי.

אבל מי שמכיר את הבלוג, יודע שהוא אינו מיועד לזיהומים פוליטיים. בעבר כתבתי בכינוי 'חץ או פרח' בבלוג דע-א-אקטואליה, שהוא כבר אינו פעיל. אבל אולי ראוי שאפרסם מספר פוסטים משם בשידור חוזר, כי מדהימות שם התחזיות שלי מאז, שהתגשמו אחת לאחת.

אז הרי באה ההפתעה, אני עומד לחדש את הכתיבה בלוג הרדום שלי - אמירה יומית, עד לבחירות. ואת הכישרון הגרפי המהמם שלי תוכלו לראות כעת בפוסט הבחירות הראשון שם. ולא, אל דאגה - לא תהייה שם אמירה יומית, אלא על פי הצורך, במדור החדש 'בחירות 2019'.

הקוראים מוזמנים להפיץ כל אחד מהחומרים המתפרסמים שם בכל אמצעי המדיה (כולל פייסבוק, טוויטר וכדומה) - ובתנאי שתשמר ההפניה למקור. אם אתם מזדהים, תוכלו להרגיש מעורבים בהפיכת החומרים האלה לויראליים.

אז הרי הפניה לפוסט הראשון.

ענין לגופו של עיתוי

קריקטורה שרצה ברשת

 אפתח בכך שלמרות שנדמה, רשימה זו אינה עומדת להיות קשורה לגופו של אדם (או קבוצת אדם) אלא לגופו של עניין. והקריקטורה הפותחת מדברת בעד עצמה - זה הכבוד שרוחש המיינסטרים לכנסת היוצאת 

ואיך נראה המיינסטרים בציבור? האמת שהוא לא נראה ונשמע - אלה הם השקופים. בכל ימות השנה הם הרואים ואינם נראים . כמו דני דינים כאלה למי שזוכר מסדרת ספרי הילדים. 

ורק אחת לארבע שנים בערך (פלוס מינוס) מחלקים לדני דינים פודרה ורודה, כדי שיבזקו על עצמם והיו גלויים בקלפי.

הממשלה היוצאת הייתה הממשלה הכי פחות ממלכתית מאז קום המדינה. והכנסת היוצאת - קרקס ליצנים ולוליינים. וכמו בממשלה הזו, גם מערכת הבחירות הולכת להיות לגופו של אדם ולא לגופו של עניין. וכמו שאצל העומד בראש הממשלה היוצאת - ההתקפה לגופו של עניין היא בעצם לגופו של עיתוי. 

והכנופיה שמסביבו כבר מכינה את הציבור שעל פי חוק - העומד בראש הממשלה יכול להמשיך לנהל את המדינה גם כשהוא עומד למשפט בעוון שוחד, ניגוד אינטרסים והפרת אמונים. "על פי חוק" אומרת הכנופיה. אבל במציאות אין חוק שמאפשר, אלא אין חוק שלא מאפשר, וזה הבדל גדול מאוד. משל אם אין חוק כנגד גניבה, הרי מותר לגנוב. ומה עם מוסר? נראה שנעלם המוסר בעולם המשפטיזציה המתהווה כאן אצלנו. ובעולם של משפטיזציה, אסטרטגית הבחירות הקרובות תהייה בנויה על גיוס של מיליון 'חברי מושבעים' כנגד יועץ משפטי, פרקליטות, שופטים...

אבל אל דאגה. כי אם וכאשר - יפסוק בית המשפט העליון שדין ראש ממשלה עם כתב אישום כדין שר עם כתב אישום. וכל חברי המושבעים יגלו שבחוקי מדינת ישראל לא קיים גוף של חבר מושבעים. ושכמו אחרון המואשמים בפלילים, גם נשיא, ראש ממשלה ושרים שאמרו "לא יהיה כלום כי אין כלום" - פשטו חליפות ולבשו מדי אסירים. 

 לא יעזרו צעקות גיס חמישי של אספסוף "הוא זכאי, הוא זכאי". לא יעזרו החרבת קברי הורים של. ולא יעזרו (כך אני מקווה) דיבורים על גופו של עיתוי כטיעון משפטי לחפות. כי טיעון כזה אולי עובד על חבר מושבעים, אבל לא על השופטים היושבים בירושלים. ויש שופטים בירושלים, שנבחרו עד לגיל הפרישה שלהם. והם כבר לא חייבים כלום לשרה שמינתה אותם, או לגורמים משפטיים אלה או אחרים. עיינו ערך המפכ"ל היוצא, שלא נותר חייב למי שמינה אותו. ויוצא לבסוף שכגודל התקווה של הממנה, כך גודל אכזבתו.

אז מה הולך להיות לנו במערכת הבחירות הזו?

* מערכת בחירות לגופו של אדם במקום לגופו של עניין, כבר אמרנו. זה יהיה לגופו של פולחן (אישיות). עבודת אלילים לאשתורת מול הבעל.

* אסטרטגיית בחירות של "אין תחליף". והרי ידוע שבתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף. ואלה שאין להם תחליף, כבר לא יעשו מה שלא עשו במשך 20 שנה. ואלה ש"הם התחליף" - יש להם ניסיון רק בדברת ובכושר זיגזוג והפרת הבטחות לעילא ולעילא. שהן כידוע תכונות שאין להן תחליף להישרדות של פוליטיקאים. ובעצם הקריקטורה הבאה שמתגלגלת ברשת - לאחר החיוך מעוררת גועל ודיכאון. ושלא יאמרו הצדקנים שביניהם, כי הם יוצאים מהכלל. כי הרי כל חברי הכנסת בלי כמעט יוצאים מהכלל, מחוקקים לעצמם כל חודשיים העלאה של אלף שקלים במשכורת, על חשבון הציבור שבוחר בהם. ונראה שדווקא לגזלנים אין תחליף:

עוד קריקטורה שרצה ברשת

* במערכת הבחירות הזו ידחפו לנו סקרים חדשים כל שעתיים. אבל כדאי שכולם יזכרו שסקרים לא שווים שום דבר. זו אולי רק המלצה בשיתוף פעולה בין המזמינים והמתפרנסים ממנה לבין התקשורת. אבל אין בה אמת של ממש. כך רק עושים שטיפת מוח לאמת. וההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב שהמציאות הביאה מהפך לסקרים. 

למשל בבחירות לכנסת ה-17, הסקרים שערב הבחירות צפו 42 מנדטים לקדימה, הביאו בפועל רק 29 מנדטים. ולפי היחס הזה, 30 המנדטים שמנבאים הסקרים לליכוד – עשויים להפוך בפועל רק ל- 20 מנדטים. ובבחירות של 2015, התהפכו היוצרות בין הסקרים למציאות. ומה צפו כל הסקרים לגבי ההפסד של טראמפ ומי הנשיא במציאות, כבר שכחו המאמינים לסקרים. ויש עוד דוגמאות הרבה מכל העולם. 

לא אכנס כאן לסיבות. אפשר לכתוב על כך ספר. אבל אומר לכם שאני בין ה"לא החליטו" בסקרים (למרות שאין לי בעיית החלטה כלל וכלל). כידוע רבים הם המשקרים בסקרים. שלא לדבר שהתוצאות עשויות להשתנות מהקצה אל הקצה - כאשר ראש ממשלה עובר עבירה על חוק תעמולת הבחירות, כאשר הוא מפיץ "המוני ערבים עולים על אוטובוסים לקלפיות". או אם יועץ משפטי יחליט ערב בחירות, על הגשת כתב אישום לאחר שימוע. ויש כבר מישהם שכבר בהיסטריה מכך. שמאיימים ומחריבים קברים. לא סתם הם אינם נחים על זרי הסקרים ואחוזים בהיסטריה. אל תאמינו לביטחון שהם משדרים במדיה. בין עמי אני מהלך, ויש להם סיבה טובה להיות בהיסטריה. מי שזוכר - הייתי מבין הבודדים שחזה את עלייתו של טראמפ ואמר זאת לכל מומחי הסקרים החוגגים. ויש אפילו שהפסיקו לדבר איתי בגלל זה.

* במערכת הבחירות ידחפו לנו לטלפונים מבול של סקרים ותעמולת בחירות בהודעות קוליות וב-SMS, בגלוי ובעילום שם. ואין דין ואין דיין. אבל כנקמה, אקדיש את הרשומה הבאה כדי ללמד את קוראי הבלוג כיצד לחסום אותם. רק בשביל זה יהיה שווה לקרוא , ליישם ולהמליץ לחבריכם. יש למה לצפות!

* תעמולת הבחירות הזו תהייה מלוכלכת מכל מה שהכרנו בעבר. תעמולה שתתבסס לא על אידיאולוגיות ועובדות (אלא על פיקציות שהעסקונה המפלגתית מוכרת כ'עובדות' - לציבור בעל זיכרון של דג). זו תהייה תעמולה מלוכלכת ברשת, שמבוססת על השמצות אישיות, על הסתות, פילוג וגזענות. הנה דוגמה אחת שנדחפה לסמרטפון שלי היום. והרי אני מביא אותה כאן לדוגמה, אך בצנזור הכותרת:

אַבָּא שֶׁלִּי

לְאַבָּא שֶׁלִּי יֵשׁ סוּלָּם
וְקָדֶנְצְיָה רְבִיעִית בֵּינְתַיִים
וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא מוּשְׁלָם
הוּא לֹא רוֹאֶה בָּעֵינַיִים

יֵשׁ לוֹ אִישָּׁה חֲמוּדָה
מְדַבֶּרֶת חָזָק עִם הַיָּדַיִים
הִיא שׁוֹתָה רַק שַׁמְפַּנְיָה וְרוּדָּה
וְאוֹהֶבֶת לִזְרוֹק נַעֲלַיִים

וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הַטּוֹב מִכּוּלָּם
וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הֲכִי בָּעוֹלָם
וְרַק בִּגְלָלִי הוּא הָאַבָּא שֶׁלִּי
כִּי הִבְטִיחַ הוּא לִי
שֶׁיּוֹם אֶחָד -
כָּל זֶה יִהְיֶה שֶׁלִּי

אַבָּא קָנָה מַתָּנָה
צוֹלֶלֶת שֶׁשָּׁטָה בַּמַּיִם
וְאַבָּא הֵבִיא לִי בּוּבָּה
בִּדְמוּת שַׂר שֶׁמּוֹחֵא לוֹ כַּפַּיִים

לְאַבָּא גַּם יֵשׁ אֲוִוירוֹן
וְצָבָא נֶאֱמָן שֶׁנִּשְׁבָּע לוֹ
לְאַבָּא שֶׁלִּי יֵשׁ עִיתּוֹן
הוּא כּוֹתֵב בּוֹ אֶת כָּל מָה שֶׁבָּא לוֹ

וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא חָכַם מִכּוּלָּם
וְאַבָּא שֶׁלִּי הוּא הַטּוֹב בָּעוֹלָם
וְרַק בִּגְלָלִי הוּא הָאַבָּא שֶׁלִּי
כִּי הִבְטִיחַ הוּא לִי
שֶׁיּוֹם אֶחָד -
כָּל זֶה יִהְיֶה שֶׁלִּי

אַבָּא אוֹמֵר שֶׁכּוּלָּם מְשַׁקְּרִים
אוֹהֲבִים רַק לָבוֹא בִּתְלוּנוֹת
הוּא אָמַר לִי כְּבָר אָז: "הַחַיִּים כֹּה קְצָרִים
אִם אֵין לֶחֶם, תֵּלֵךְ לְזוֹנוֹת".


אני רוצה להדגיש שלמרות שהשיר הזה מעלה בי חיוך, אני ממש מתנגד ומוקיע התנגחות בסגנון כזה. למרות שנשוא השיר עצמו - אינו בוחל בהשמצות ובהסתות ובאצבע משולשת כלפי אחרים ברשת.

הוא הלך בשדות

הפוסט הראשון משנת 2004

הרומן "הוא הלך בשדות" נחשב ליצירת מופת בספרות העברית החדשה, ולאבן יסוד במיתוס הישראלי. דמותו של גיבור הסיפור, אורי, תרמה לעיצוב דמותו של הצבר הישראלי המיתולוגי - "יפה הבלורית והתואר". 

שם היצירה לקוח משירו של נתן אלתרמן "האם השלישית":

אִמָּהוֹת שָׁרוֹת, אִמָּהוֹת שָׁרוֹת
אֶגְרוֹף רַעַם נִתָּךְ. דוּמִיָּה חֲזָקָה
בַּחוּצוֹת הָרֵיקִים צָעֲדוּ בְּשׁוּרוֹת
פַּנָּסִים אֲדֻמֵּי-זָקָן

סְתָו אָנוּשׁ, סְתָו יָגֵעַ וְלֹא-מְנֻחָם
וּמָטָר בְּלִי אַחֲרִית וָרֹאשׁ
וּבְלִי נֵר בַּחַלּוֹן וּבְלִי אוֹר בָּעוֹלָם
שָׁרוֹת
אִמָּהוֹת שָׁלֹשׁ

וְאוֹמֶרֶת אַחַת:
-רְאִיתִיהוּ כָּעֵת
אֲנַשֵּׁק בּוֹ כָּל אֶצְבַּע קְטַנָּה וְצִפֹּרֶן
אֳנִיָּה מְהַלֶּכֶת בַּיָּם הַשָּׁקֵט
וּבְנִי תָּלוּי עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן

וְאוֹמֶרֶת שְׁנִיָּה:
בְּנִי גָּדוֹל וְשַׁתְקָן
וַאֲנִי פֹּה כֻּתֹּנֶת שֶׁל חַג לוֹ תּוֹפֶרֶת
הוּא הוֹלֵךְ בַּשָּׂדוֹת. הוּא יַגִּיעַ עַד כָּאן
הוּא נוֹשֵׂא בְּלִבּוֹ כַּדּוּר עוֹפֶרֶת

וְהָאֵם הַשְּׁלִישִׁית בְּעֵינֶיהָ תּוֹעָה -
לֹא הָיָה לִי יָקָר כָּמוֹהוּ...
אֵיכָה אֵבְךְּ לִקְרָאתוֹ וְאֵינֶנִּי רוֹאָה
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה הוּא.

אָז הַבֶּכִי רוֹחֵץ אֶת רִיסֶיהָ שֶׁלָּהּ...
- וְאוּלַי עוֹד לֹא נָח. וְאוּלַי
הוּא מוֹדֵד בִּנְשִׁיקוֹת, כְּנָזִיר מְשֻׁלָּח
אֶת נְתִיב עוֹלָמְךָ, אֱלֹהַי.


ונדמה כי ד"ר אריה קניג, בחר את "שדות" ו"אורי" ככינויי המרשתת לשמו בהשראת השיר. ומהיכרותי (אמנם אך וירטואלית) רבת השנים - אני לוקח מהשיר את השורות:
"הוא הולך בשדות. הוא יגיע עד כאן. / הוא נושא בלבו כדור עופרת".

שדות נשא בליבו כדור עופרת תרתי משמע. כדרכו אף פעם לא התלונן, פרס רמזים גלויים יותר וגלויים פחות בין השורות - בטקסטים של שירה (מעט אניגמטיים בקריאה ראשונה) ובפרוזה שירית. כל הקוראים בבלוג שלו ידעו שהוא חולה, אבל לא ידעו עד כמה הוא חולה. לעיתים יש חיסרון גדול בקריאת המציאות לאשורה - על ידי מי שמבין ברפואה ומגבלותיה.

הטקסטים שלו גילו שהוא לא רק סבל מטראומה נפשית בעקבות מלחמת יום הכיפורים. הוא "חזר לחיים" לאחר אירוע לב קשה שהותיר מום בליבו. והוא סבל גם מהתקפי מחלה אוטואימונית לא סימפטית (שהצריכה אשפוזים), שנובעת מפגם על רקע גנטי במערכת החיסון. ובערוב ימיו מערכת החיסון בגדה בו - הוא חלה בסרטן דם (מסוג מיילומה), הקשור להתפרעות מערכת החיסון. מלבד ממאירותו, סרטן זה פוגע בתפקוד הכליות, גורם לבצקות, ולכאבי תופת בעצמות. 

הטיפול הכימותרפי שקיבל היה מוגבל, בשל נכותו בליבו. כפי שאני מכיר את המחלה ואפשרויות הטיפול - הטיפול הכימותרפי האופציונאלי שגופו אפשר - גורם לתופעות לוואי קשות. ביניהן לנוירופתיה - המתבטאת בעיקר באובדן תחושה בגפיים. כפי שאכן זיהיתי ברמזים הקלים שהשאיר בבלוג שלו.

כבר ציינתי כמה קשה למי שמכיר את עולם הרפואה. ידעתי שזמנו קצוב. שתוחלת החיים של החולים בסוג סרטן זה הוא 3 שנים בממוצע. וכך זה בדיוק היה. 

כשאפיינתי מהרמזים שפיזר בבלוג שהוא סובל קשות מנוירופתיה עקב הטיפול, המלצתי לו לקחת תוסף יומי בשם חומצה אלפא ליפואית ואת המינון הנדרש. בתגובה אלי כתב: שבהתייעצות עם רופאיו, הם קיבלו את המלצתי בהתלהבות. הוא מצא את השם הגנרי של החומר הזה בספרד והודה לי. תרומת 2 הסנט שלי, כפי שהוא נהג לעיתים לסיים את התגובות שלו בבלוגיה. 

וכך הוא הגיב בפוסט שכתבתי כנגד הלגליזציה של השימוש בקנבואידים. פוסט שעורר את צבא הטרולים של ישרא, שכהרגלם אינם מתייחסים לגוף הדברים אלא להשמצת הדובר בניבולי לשון פראיים:

את תגובתו הוא סיים כאמור ב- "אלה 2 הסנט שלי...". 

אינני יודע אם כולם ידעו. גם הוא היה מדען. בתחום הבוטניקה והחקלאות:

תקציר פרסום מדעי של שדות (A. Kenig)

כאחים למקצוע וכחובבי וכותבי שירה, נוצר חיבור בינינו. יכולנו לחוש אחד את השני בבלוגיה. יכולתי לחוש את כאביו, את תשוקותיו ומאווייו. ובעיקר את האופטימיות ואת אהבת האדם והנתינה שלו.

לפני חצי שנה הוא כתב את הפוסט האחרון שלו בבלוג. הוא זרע בו פרידה מאיתנו - בשני בתי שיר ובשתי תמונות (פרי מצלמתו) של פריחת הגזניה ונבילתה.

"כְּבָר קָשֶׁה לִפְסֹעַ בַּכְּאֵב עִם אַבָּא בְּמִלִּים מַרְגִּיעוֹת. / הַפְּרָחִים קָמְלוּ./ אֲפִלּוּ זְרִיקַת הַרְגָּעָה לֹא נָתְנוּ / וְהַצְּרָחוֹת הִדְהֲדוּ. / בְּלִי מִלִּים" (מתוך "אבא במעיים" בפוסט האחרון של שדות)

פרחים צהובים מסמלים פרידה. אך גם גזניה נבולה משאירה זרעים. ולמרות שהבנתי בעצב את הפרידה והתכוננתי, הבשורה על מותו הייתה כפילוח חרב בלב. לא רוצה להישמע קלישאי, אבל חשתי בניתוק של נפש תאומה. יומיים לפני שנודע מותו, חשבתי עליו ממש - הייתה לי תחושה כבדה. אבל בשבוע האחרון לחייו, לוח הסטטיסטיקה שלי בבלוג הקפיא שתי כניסות אחרונות מספרד בימיו האחרונים. בחצי השנה האחרונה - כניסות קריאה אלה בבלוג היו לי כדרישת שלום ממנו.

וכיוון שחיפוש שמו בגוגל ישראל מעלה רק את זה:

ומכיוון שהבלוג הזה מתועד בגוגל, גם הרשומה הזו תתווסף לתיעוד הן שמו והן בכינויו שדות - במנוע חיפושי גוגל ישראל. זה חשוב שבעתיים, כי גם הבלוג שלו "יומני אלפוחרה" אינו עולה במנוע החיפוש בגוגל. מי יתן ובלוגו זה יתועד ויחובר עתה יחדיו עם רשומה זו ועם ההספד בבלוג בלוגיעדה על ידי מנועי החיפוש.

הלך 'שדות' איש'יקר. שחרר אותו עולמנו מכאביו,

יהי זכרו עימנו לעד. 

*** 

כשעמד איום סגירתו של ישראבלוג לפני שנה - מלבד שלושת הבלוגים שלי שם בעבר, גיביתי בנוסף גם 18 בלוגים נוספים היקרים לליבי. עשיתי זאת בעזרת סקריפט שמגבה תמונת ראי מדויקת ופונקציונאלית של הבלוגים האלה. בלוגים שישמרו ברשותי לעד, גם אם וכאשר ימות סופית אתר ישראבלוג. הבלוג "יומני אלפוחרה" של שדות (ואוסף שיריו העשיר) הוא אחד מ- חי הבלוגים הנצורים ברשותי בשלמותם. 

פילוסופיה של חלום

רשומה נוספת (מהדורה שניה ערוכה) בסדרה החלום ופשרו.

לעיתים אני מפרש את חלומותי כאותות למעשים או אפילו כמנבאים אירועים עתידיים. תאמינו או לא, לפעמים חלומות מסוימים הביאו לכתיבת רשומה זו או אחרת בבלוג. אמנם בחלומות האלה החולם הוא בעצם המחבר והחווה וגם המוציא לפועל, ולכן ניתן לומר שבחלומות אין כל אותות חיצוניים. הם נובעים מתוך פנימיותו של החולם עצמו. אבל, כאשר בחלום החולם מקבל פתרון לבעיה בלתי פתירה כביכול, או כאשר החולם מקבל בחלום אות או רמז לבאות (והדברים אכן מתגשמים, ולפעמים אחד לאחד) - נוצרת ההרגשה שזו עזרה חיצונית. לגבי נכונות המשפט האחרון, קיים ויכוח בין אלה שמחשיבים עצמם לרציונאלים לבין אלה שנחשבים לא רציונאלים בעיני הראשונים.

לפני כשבע שנים חלמתי חלום מוגדר וברור. את החלום והמחשבות שהחלום עורר אתאר כעת. לחלום הזה עצמו לא היה תוכן 'נבואי'. אבל כאשר חשבתי מהו באמת המסר בחלום הזה, המחשבה הראשונה שעלתה אז במוחי היתה אחת ופשוטה בתכלית - זה היה אות לכתיבת רשומה זו, כדי לשתף את קוראי בדילמות מקצועיות שהעסיקו את התת-מודע שלי. 

והרי החלום פרוס לפניכם: 

אני ניצב באולם גדול (לא אחד מהמוכרים לי מחיי יומיום) ונושא הרצאה בפני סטודנטים. נושא ההרצאה הוא הנדסה גנטית בחיות. במציאות הייתה זו כבר השנה ה- 14 שאני מרצה בנושא זה, במסגרת קורס בהנדסה גנטית שאני מעביר. מדובר בקורס רשות מעורר עניין ומבוקש למדי. 

בעודי עומד ונושא את ההרצאה בחלום,  לפתע קמה מבין הקהל פרופסורית בגמלאות מהחוג שלי. מבקשת סליחה ומציינת שהיא חייבת להפריע לרגע למהלך השיעור. יש לה דבר חשוב להגיד. מבלי להמתין לקבלת רשותי, פנתה אל קהל הסטודנטים ונשאה במשך כדקה ביקורת כנגד שימוש בהנדסה גנטית בחיות. לאחר מכן עזבה את האולם בהפגנתיות וללא אומר.

לפני שאני מספיק להתאושש מתדהמתי ולהוציא הגה, מתחילים לקום התלמידים ועוזבים בזה אחר זה  את האולם. אני זוכר את תחושת ההלם והזעם על הפרופסורית בדימוס שהתערבה בשיעור שלי ללא רשות, מעשה לא יעשה, וכן על אפקט הדומינו שהיא יצרה בקרב הסטודנטים, שראו ברובם סיבה למסיבה ותו לא. 

כשנשארתי לבדי באולם ללא תלמידים, יצאתי גם אני מהאולם. והנה אני רואה קבוצה קטנה מתלמידי מתגודדת במדשאה - שמחה וצוהלת על החופשה הבלתי צפויה שקיבלו, או בעצם נטלו לעצמם מהשיעור. כשעברתי לידם סיננתי: "חומר ההרצאה של היום יכלל בבחינה ויהיה עליכם להשלים אותו בעצמכם". שמתי לב שחיוכו של אחד התלמידים נמחק ועזבתי את המקום ביודעי שהידיעה תועבר במהירות לכולם.

כשהתעוררתי, התחלתי להרהר במשמעות החלום. ראשית תהיתי בליבי מדוע דווקא אותה פרופסורית התערבה בהרצאה? הרי המחקר שלה עצמה נערך על מאות ארנבות במשך עשרות שנים, ואפילו הניב תרופה חדשה המיוצרת על ידי חברת תרופות. אז איזו זכות מוסרית יש לה בכלל להתערב בשיעור שלי - העוסק בחיות מהונדסות כמודלים למחלות באדם ולפיתוח תרופות מצילות חיים? רשמתי לעצמי את המילה צביעות.

היא עצמה גורמת בחיות למחלה באמצעים כירורגים או כימיים, לעומת זאת בהנדסה הגנטית, נולדות חיות עם פגם גנטי אנושי כמו אצלנו - לא גורמים לחיה ייסורים על ידי אמצעים מכניים או כימיים, אלא חיקוי מחלה כמו באדם, שמאפשר עבודה במערכת מחקרית מודרנית וממוקדת יותר. אז רשמתי לעצמי את המילה קינאה.

ואז חשבתי מדוע חלמתי על אותה פרופסורית מבין כל הנפשות הפועלות בחוג?

הרי רבים הפרסונות בחוג, שכאותה פרופסורית נחמדה מאוד כלפי חוץ מאחורי הגב - מלאים באגו ובתככים. היא לא פחות נחמדה מהאחרים. אז מדוע דווקא היא? הורדתי מהרשימה את אלו שאינם עורכים ניסויים בבעלי חיים ונשארתי עם רשימה מצומצמת יותר. אבל, לא הגעתי להסבר ודאי. אולי משום שהיא כבר פרופסור אמריטוס (בגימלאות) ולכן כבר אינה יכולה להשתתף יותר בוועדות קובעות מדיניות? רשמתי לעצמי את המילה תסכול.

אז מה יש לנו כאן בינתיים? צביעות, קינאה, תסכול ותככים. אבל כל התכונות האלה קיימות אצל רבים אחרים, אפילו בקנה מידה גלובלי מחוץ לאוניברסיטה. אמנם אצלה קיים פער גדול במיוחד בין הנחמדות לתככנות, אבל חייבת להיות סיבה עמוקה יותר לחלום.

בוודאי הקוראים חושבים שעל הטריוויאלי ביותר איני חושב. כי וודאי יש לי יסוריי מצפון על מחקרים בחיות. אני זוכר שאחד מתלמידי סיפר שחלם פעם על מותו ושהוא נשלח לגיהנום - לגן העדן של עכברי וחולדות הניסויים. שם החיות עשו לו גיהנום. אך, אומר לקוראים קבל עם ועדה - אין לי כל יסורי מצפון על ניסויים הכרחיים אלו לטובת האנושות. 

במחקריי נעשה המינימום הדרוש למטרות הצלת חיי אדם, ובאמצעים המבוקרים ומפוקחים על ידי ועדה ציבורית מקצועית. כל אחד הנוטל אנטיביוטיקה או אופטלגין או כל תרופה אחרת - לא היה יכול להשתמש בהן אם לא נוסו קודם בבעלי חיים. הסיבה שבגללה חלק מהציבור מתנגד לניסוי בחיות, היא חוסר ידע ודמוניזציה שעושות אגודות שאינן בוחלות להפיץ גם שקרים וכזבים. כפי שהפיצו על היהודים ששותים יין מדם ילדי הנוצרים. בשל חשיבותו, נושא זה ראוי שיידון ברשומה נפרדת.

אם כך גם זו אינה הסיבה בעיניי לחלום.

נשארתי עם סוף החלום שבו הודעתי לסטודנטים שעתה יצטרכו להשלים את חומר הלימוד בעצמם וכי הוא יכלל בבחינה. בקורס הספציפי שאני מעביר, בדיוק החלפתי בשנה זו את מתכונת הערכה על הקורס. במקום עבודה, בשנה בה נחלם החלום - התלמידים נבחנו לראשונה בכתב במועד א' וכיוון שציוני הבחינה היו נמוכים יחסית, חלקם ניגשו לבחינה בעל פה במועד ב'.

אם במציאות התלמידים היו עוזבים את השיעור במחאה כמו בחלום, לא היה לכך מחיר משמעותי בשיטה של כתיבת עבודות, ואילו כאשר הם צריכים להבחן בבחינה על כל החומר הנלמד, לפעולת מחאה יש מחיר כבד - לימוד עצמי של החומר. בסופו של דבר אני חושב שהחלום העלה אצלי בעצם את השאלה עד כמה הסטודנטים צריכים להיות מעורבים בחומר הנלמד? והמסקנה היא שמלבד קורסי החובה, לתלמידים יש זכות בחירה של קורסי רשות כמו הקורס שלי, אבל אין להם זכות לקבוע למרצה מה ילמד או לא ילמד בקורס. גם לאף אחד מהמרצים האחרים בחוג - אין זכות להתערב בחומר הלימוד זה של משנהו.

לאחר פשפוש נוסף וטיול בין תת-ההכרה לענייני אקטואליה באותה עת, נפל לי האסימון. לאחרונה התנהל דיון ציבורי על סגירת חוגי לימוד מסויימים באוניברסיטאות. חוגים שאינם נראים בעיניי חלק מהציבור (ובעיקר הפוליטיקאים) כראויים להמשך קיום. לטענתם בגלל פוליטיזציה של חומר הלימודים. וחשבתי עד כמה צבועים כל הקולות דאז, שקראו לסגירת חוגים (החוג לממשל ופוליטיקה באוניברסיטת בן גוריון והחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב), וזאת כאשר אוניברסיטאות בר-אילן ואריאל יכולות לעשות פוליטיזציה הפוכה בכל תחומי הלימוד, מאז ימים ימימה. ולגביהם אין קול ואין מצפצף. ונזכרתי במילים שנרשמו אצלי בחלום: צביעות, קינאה, תסכול, תככים.

החלום הזה נחלם למעשה בצל הדיון בנושא על ידי המועצה להשכלה גבוהה, בלחץ של ציבור מסוים. המחלקה בבן גוריון לא נסגרה וטוב שכך. באקדמיה חייבים לשמור על פלורליזם, ועל זכות חופש הדיבור והלימוד. אין לאף גוף הזכות לבקר תכני לימוד אקדמאיים ולפגוע בסוברניות של המוסדות האקדמאיים. ובתנאי שאלה נלמדים ברמה ובשיטות אקדמיות נאותות.

בניגוד לבתי הספר שבהם נכפית תוכנית לימודים על ידי משרד החינוך, אין מקום לכך באוניברסיטאות שהינן אוטונומיות במדינות דמוקרטיות. לסטודנט בניגוד לתלמיד תיכון יש את זכות הבחירה. באוניברסיטת בר אילן למשל, הלומד לימודי כימיה חייב להבחן גם במכסת קורסים בנושאי דת ויהדות. מדוע מחייבים אותו בכך, הרי בא ללמוד כימיה? התשובה לכך היא שבר אילן שהיא אוניברסיטה דתית - החליטה שזו המדיניות. לכן גם אם הוא חילוני, על התלמיד הנרשם לאוניבסיטה זו -  לקבל את הדין או לבחור באוניברסיטה אחרת. כנ"ל לגבי בחירת חוגי הלימוד והקורסים בכל אוניברסיטה.

כך פירשתי את החלום שחלמתי אני.יתכן והוא היה מתפרש אחרת לו נחלם על ידי מישהו אחר. אבל כאשר אני חולם חלום סדור וברור - אני משקיע מחשבה בהבנת הנמשל. אם כי לא תמיד מצליח לי, כפי שאשתף ברשומות הבאות.

 

מה לעזאזל קורה פה? הקשר פוקר-פורנו ההייטקי

מזה זמן שאני מגלה בלוח הסטטיסטיקה של הבלוג תנועות והפניות מאתרי פורנו שונים. הנה שתיים לדוגמה מהימים האחרונים: 

לא רוצה לרשום את הקישורים כאן בבלוג מטעמים מובנים, אבל הסקרנים יכולים להעתיק ולבדוק את שני הקישורים התחתונים שבתמונה. אם יעשו זאת, יגיעו לדף הראשי של שני אתרי פורנו. ובין מבחר הדמויות הנשיות המוצגות בחלונות המזמינים שבהיצע, יפגשו באמת את ג'סיקה ובשני את קתרין.

אני רוצה להדגיש שבהגדרות הבלוג נחסמות פעילויות וחיפושים של רובוטים, כך שמדובר ביד אדם.

בתחילה התעלמתי מהתנועות האלה בבלוג ומההפניות של אתרי פורנו שונים (!) לבלוג. ואני מדגיש שמדובר באתרים שונים כאלו. אך הטרידה את מחשבתי התרבות ההפניות האלו מהאתרים לבלוג. כפי שנראה בתמונה, רק 7 הפניות ותנועות מ'התא' של פוסי ג'סיקה ו- 5 הפניות של פוסי קתרין אלו לבלוג זה ביום אחד. אז כל זה, מעלה בי חשדות שמישהו (שהוא מנוי סדרתי לאתרי פורנו) מתחזה לקנקן וכבעל הבלוג שלו - בהתקשרות לפרוצות האינטרנטיות. מעבר לשאלת המי, חידה היא בעיניי מדוע.

כדי לקבל תשובה, על הקוראים להיעזר בסבלנות ולקרוא את ההמשך.

אתמול בבוקר ראיינו בכאן 11 את חברת הכנסת שרן השכל בנוגע למוטיבציה שלה בקידום חוק הפוקר. חוק פרטי שהיא מקדמת בכנסת. לפי הדיווחים במדיה התקשורתית, היא הייתה לכאורה גם ממתנגדי חוק הפורנו - כלומר בעד פוקר ונגד הגבלת הפורנו באינטרנט.

על המוטיבציה התמוהה שלה בחוק הזה, שיבטל את הוצאת משחקי הפוקר מחוץ לחוק - ניתן לקרוא ומומלץ בכתבה של גלובס : "כיסים עמוקים, משרד לובינג וחשיפה תקשורתית: למה דווקא ח"כ שרן השכל נבחרה לקדם את חוק הפוקר"?

ספציפית לגביה, הכתבה מציינת כי "בעלה הוא חובב פוקר. והיא הבינה את הלקונה שיש עם אי-הסדרת הפוקר".

אך הכתבה הזו מרתקת לא רק בשל המקרה הפרטי של שרן השכל, אלא בשל תיאור השיטה כיצד בעלי אינטרס קונים בכסף חוק בכנסת. בשיטה הנלוזה הזו מעורבים משרדי יחצנות, עורכי דין, אנשי הייטק, ואנשי תקשורת הפועלים לאיתור חבר הכנסת שישתף פעולה ולתת לו תמיכה לקידום הצעת החוק ועד לאישורה בכנסת בקריאה שלישית. השיטה מסוכמת בתמונה שפרסם גלובס: 

בראיון בכאן 11, חברת הכנסת שרן השכל טענה שמדובר ב- "פייק ניוז". כדרך הביטוי הדונאלד טראמפי הויראלי שכל כך נפוץ בימינו על ידי פוליטיקאים ועסקנים. 

כמה עולה קידום חוק פרטי בכנסת?

ישאלו וודאי הקוראים מהו הקשר בין פוקר לפורנו מלבד ששניהם מתחילים באות פ'. ובכן הקשר המוסרי (והחוקי?) המפוקפק בין הייטק(יסטים) לבין פוקר ופורנו מתואר בכתבה בעיתון הארץ : "פורנו, הימורים, אופציות ורכב צמוד: הצד האפל של ההיי-טק. כמה מחשבות נוגות על היי־טק ומוסר".

בכתבה מתוארת מעורבותן של חברות הורדות התוכנה, שבעטיין זכתה ישראל לכינוי המפוקפק “download valley“. 

"חברות אלה, אשר זוכות לרוב לכיסוי אוהד בתקשורת עקב הצלחתן המסחרית וטיבן המעורפל, מתמחות בפיתוי הגולש להתקין תוכנה למטרה תמימה כזו או אחרת, וזו אוספת בחשאי מידע על המשתמש לצורך מכירתו למפרסמים, או מפנה את חיפושי האינטרנט שלו לאחד ממנועי החיפוש תמורת עמלה. 

וזה חוקי כי המשתמש לחץ (“אני מסכים”), ובתחתית ההסכם כתוב באותיות זעירות כי מותר לנו".

"ראשית, עולה תמיד הטיעון המנצח (“זה חוקי!”) כאילו כל מה שחוקי הוא בהכרח גם מוסרי, והשאלה מה ראוי לאדם לעשות בחייו מסורה בידי יועציו המשפטיים. משפטיזציה זו מוכרת לנו כמובן מהחיים הציבוריים בישראל, ומה לנו כי נלין על מהנדס פורנו בטרנינג מהוה, אם מתהדרים במוסריותם ראש ממשלה אשר קיבל מעטפות כסף ועובד לשכה בכיר שפרש במסגרת עסקת טיעון לאחר פרשיית הטרדה מינית"?

גם "המבנה המשפטי של רבות מהחברות הללו מפריד בין עסקיהן הרשומים באנדורה, קפריסין, גיברלטר או ברמודה לבין החברה הישראלית העוסקת לכאורה רק בפיתוח הטכנולוגיה".

מסכם מחבר הכתבה: "מובן שרובו של ההיי־טק הישראלי עדיין פועל למטרות ראויות... מומלץ, עם זאת, לבחון בעין ביקורתית במה בדיוק עוסק 'זה מההיי־טק' שממנו אנו מתפעלים, ואת מחפשי העבודה מביניהם".

אין יותר מדברת בעד עצמה עדותו של אחד הטוקבקיסט מהתחום לכתבה : "לא מדובר במיעוט של הייטקיסטים, אלא הרבה יותר מזה".

ובכלל הכתבה הזו עוררה מספר רב של תגובות נאצה זועמות מקרב הייטקיסטים ושכפחדנים בני פחדנים אינם מעזים לומר את הדברים בשמם, אלא בכינויים אנונימיים. אחד מהם לפי חשדי מתאים לכאורה בסגנונו ובכינויו לזה הקשור לעניין הפורנו שפתחתי בו. אבל זו הקדמת המאוחר להמשך.

אבל למרות האנונימיות הפחדנית של הטוקבקיסטים האלה, כדאי שיזכרו אותם מהנדסי התוכנה וההאקרים - שבמערכת הארץ שמורים הפרטים של הטוקבקיסטים, כולל כתובות המייל שלהם. ובחקירה אפשר להגיע אליהם.

אין מעיד יותר על המוסריות המפוקפקת של אנשי ההיי-טק האלה, כמו זו של אחד מהטוקבקיסטים שכותב כתגובה לכתבה: "מוסריות היא אך רק יחסית. אין דבר אחד בעולם (לא רצח, לא גילוי עריות ולא אונס) שהוא באופן אבסולוטי רע. רע וטוב זה אך ורק בעיני המתבונן ובתפיסת האדם".

וכעת נחזור לשאלה שפתחתי ברשומה. במי מדובר ומה המוטיבציה שלו. מה ידוע לי על החשוד לכאורה?

ראשית מדובר בזכר בשנות הארבעים לחייו (ולמרות גילו יש לו אישיות ילדותית בלשון המעטה). הוא מהנדס תוכנה שלמד בטכניון. הוא מתגורר בתל אביב וכתובתו ידועה לי. כמו גם תמונתו, כי בטעות שלו - תמונות המחשב שלו הסתכרנו עם התמונות במחשב שלי (חחחחח). הוא ניצל גישה לא חוקית ללוח העריכה של הבלוג שלי בישראבלוג, כדי להשתלט על המחשב שלי. על כך צברתי נגדו הוכחות לרוב, שאת חלקן פרסמתי בבלוג זה ובבלוג אמירה יומית בעבר. את שאר האינפורמציה המרשיעה נגדו - לא אספק לו כאן כדי שיתגונן, אלא רק למי שאמור לדעת על זה.

שנית הוא משחק מכור לפוקר אינטרנטי, שכאמור עדיין מחוץ לחוק. במחשב שלו יש מערכת הפעלה לינוקס שלא מאפשרת לו משחק באתר הימורי הפוקר. אבל יש לו גם מחשב ישן עם מערכת הפעלה ישנה של WINDOWS. שני המחשבים האלה הופיעו כבעלים של תוכנות שלי שקניתי במיטב כספי (כלומר הוא גם גנב !). אבל המחשב הישן שלו מתחמם מאוד ודורש כיבויים תכופים לקירור. לכן הוא חודר באופן אנונימי למחשבים אחרים דרך proxy כמו TOR - ומנצל את משאבי המחשב של אחרים למטרות המפוקפקות שלו (שאת חלקן פרסמתי בעבר).

עיקר פעילותו הפלילית היא בלילות, כגנב בלילה.

כיצד אני יודע זאת?
ראשית מהתרברבותו בנושא בעבר בכינוי זה או אחר בפורמים שלא אפרט, כמו מדיווח ותיעוד של מערכות ההגנה במחשב שלי, ומעוד אינפורמציה - שלא אספק לו כאן רמזים לאופן וסוג איסוף הנתונים נגדו.

שלישית הוא עצמו היה שחקן פורנו בעברו. כעת הוא נשוי ובעל משפחה. מכאן יכולה להיות מובנת מהי המוטיבציה שלו לטשטש זהות פעילותו באתרי פורנו (מלבד אי החוקיות), ולפעול בה בזהות בדויה. מצאתי שרידים של פעילויות מפוקפקות שניסה לעשות דרך המחשב שלי (כולל ניסיונות פריצה לחשבונות בנקים וחברות אשראי) ואשר חשב שמחק עקבות. אבל הן משוחזרות ומתועדות. ואפילו יכולות לשלוח אותו לכלא לשנים רבות. בתיק 1000, 2000....10,000.

מיותר לציין שאין לי כל צורך בצרכנות פורנו וגם לא פוקר. אינני יודע ואף פעם גם לא רציתי ללמוד לשחק פוקר, או כל משחק הימורים אחר. גם אינני מתכוון להרשם לאתרי הפורנו כדי לאתר את ההתחזות שלו אלי. יעשה את זה מי שצריך. כמה פתטי להסתתר מאחורי הזהות שלי ושל הבלוג - לצורך עסקיו המפוקפקים. 

אבל אין לו מושג עד כמה רבים החומרים שנאספו לגביו. האם אשתו יודעת איזה שה תמים יש לה? האם הוא יודע עד כמה כל זה עשוי לפגוע בקריירה המקצועית שלו? האם כדאי לו להמשיך לשחק בחייו 'פוקר' נגדי?

מפרסומים דומים קודמים (שבהם סיפקתי הוכחות מצולמות), נתקלתי בתגובות לא מעטות - על פרנויות ומדוע דווקא אתה. אז אומר כאן שוב, זה לא רק אני!

לידיעה, כל בעלי הבלוגים לדורותיהם בישרא צריכים לחשוש - למדובר יש/הייתה גישה לא חוקית לכל חשבונות הבלוגים בישראבלוג, כולל כתובות המיילים, שמות משתמש, סיסמאות וכתובות ה- IP של המחשבים והסמרטפונים. אי לכך לא מן הנמנע שמשאבי המחשבים שלכם משמשים למטרות מפוקפקות ו/או משתמשים בכם כזהות בדויה, ללא ידיעתכם!

לבעלי חשבונות בלוגספוט אני מציע - עקבו בסטטיסטיקה שבלוח העריכה שלכם אחרי מקורות כניסה והפניות מפוקפקים. ואולי גם אתם תגלו הפתעות ושמישהו/ם משתמשי בכם או במחשבכם בזהות בדויה. 

אגב לפני ימים אחדים כשניסיתי לאחר זמן רב להכנס ללוח העריכה בבלוג המוקפא שלי בישראבלוג - מערכת האבטחה במחשב העיפה אותי מהאתר , עם אזהרת חסימה שהאתר מסוכן. לידיעת כל אלה שעדיין כותבים שם.

*** 

ולסיום טיפ לצרכני הסמרטפונים. אם אתם מאזינים לכתבות ברדיו וצופים בטלוויזיה, הרי אתם יודעים שכולם כיום מאזינים לכולם (מצלמים, שומעים ומקליטים אתכם). רק בימים האחרונים הזכירו חברה מהרצליה, ששמה יצא לרעה בעולם - חברה שפיתחה תוכנה שבעזרתה ניתן לפרוץ בקלות לכל סמרטפון, להשתלט עליו ולעקוב אחרי הכול דרכו. גם כשמכבים אותו.

אבל יש דרכים שונות להשתלטות. היא יכולה להיות דרך קישורים ששולחים לכם בוואטסאפ חבריכם כביכול, או דרך קישורים לתמונות סרטונים או טקסט שנשלחים במיילים, ועד דרך השבה לשיחה תמימה בטלפון - ממספר חדש ולא ידוע לבעל הטלפון.

וכאן אני רוצה לתת אזהרה וטיפ לקוראים על דרך ניסיון השתלטות שנתקלתי בה מספר פעמים בסמרטפון שלי לאחרונה. שימו לב - אם תגיע אליכם הודעה קולית ושבהתראה אליה השולח מכונה card - אל תאזינו להודעה!!! 

האזנתם - הטלפון שלכם מקבל בעלות זרה.

ההודעה הזדונית הזו לא ניתנת לכאורה למחיקה ללא האזנה לה. ובנוסף היא שולחת נודניק אל מסך הפתיחה - שיש הודעה קולית. ויש לא מעט שנשברים מהנודניק ומאזינים להודעה, שאגב אין בה שום דבר מילולי.

אז הרי דרך כיצד למחוק אותה ומבלי להינזק:
אם קיבלתם התראה להודעה קולית בשם card, מבקשים ממישהו מוכר לשלוח לטלפון הודעה קולית. לאחר שמאזינים לה, יש לבחור בהתאם את מספר הפונקציה בסולמית - שמוחקת את כל ההודעות הקוליות. כך תמחק גם ההודעה הזדונית שלפניה, מבלי הצורך להאזין לה. בטלפון שלי - הקשה על 3#.

  

התייתמות

חלקה הראשון של רשומה זו פורסם בעבר, עודכן ונערך כעת מחדש. כעת נוסף גם חלקה השני, לאור הנסיבות שיובנו בהמשך.

בדוקטורט היו לי שני מדריכים. האחד "איכר" והשני "פילוסוף". כשכתבתי טקסט מדעי, העברתי אותו לפילוסוף מספר ימים מראש לפני הפגישה איתו. והנה בפגישה מסתבר שלא קרא. הוא מתחיל לקרוא בקול רם ולאחר כל משפט מתפלסף. כמה מייגע זה היה. לאחר כשעתיים נזכר שהוא רעב, או צריך ללכת ללמד. בפגישה הבאה, הכול מתחיל מנקודת ההתחלה. כמו בשיחות שלום.

האיכר היה עסוק בגירושין ובפּוּסי החדשה שלו. לא פעם ביקש ממני בהתראה של יום יומיים להעביר במקומו הרצאה פרונטאלית לתלמידים בקורס שלו (בנוסף לחובות ההוראה שלי). ואני אפילו לא עדיין דוקטור. זרק לי את נושא ההרצאה, הלך וזהו.

הפילוסוף היה מאוד חכם ובעל ידע עצום אך היה קצת 'אוטיסט' (פרופסור מפוזר לפי כל הכללים). מחפש כל יום היכן חנה בבוקר. משאיר את אשתו בפתח הסופר, כדי למצוא חניה, ובמקום לחזור שוכח ממנה וממשיך לנסוע חזרה לבית שלו. כשמגיע לבית נכנס לדירת השכנים מתחת. מגיע לדלת המקרר, וכשפותח מגלה שזו לא הדירה שלו.

ובמצב הזה, אני הייתי דוקטורנט רב עוצמה. כלומר עשיתי מה שאני רוצה. כתבתי מאמרים לבד ופרסמתי יחד עם שמם. האיכר איים על הפילוסוף שאם לא יחזיר את הערותיו תוך עשרים וארבע שעות, נשלח את המאמר ללא אישורו. וזה עזר, המאמר נשלח למחרת.  מרבית המאמרים התקבלו בכתבי עת יוקרתיים במכה הראשונה. כתבתי גם בעצמי בשמם בקשות למענקי מחקר - חלקם זכו במענק. אחד מקרן האקדמיה היוקרתית. עשיתי דילים עם ספקים. אלתרתי מכשירים ומכשירים אחרים שאלתי ממעבדות ההוראה לסטודנטים. חסכתי לפילוסוף ולאיכר הרבה כסף.
כולם היו מרוצים. וגם אני - כי נזרקתי למים הקרים ויכולתי. 

כשנסעתי לפוסט דוקוטרט במכוני הבריאות הלאומיים (NIH) בארצות הברית - שוב היו לי שני מדריכים. שניהם כאחד מדענים דגולים ממש. ושוב האחד "איכר" והשני "פילוסוף". כנראה לא מקרי שיש צירוף כזה שעובד יפה ביחד. בביולוגיה מכנים מצב כזה - סמביוזה. אבל, לעובדים ולסטודנטים לא תמיד קל לחיות בסיטואציה כזו. צריך ללמוד לשחות בין הטיפות. 

כשכתבתי מאמר, העברתי לאחד מהם את הטיוטה לקבל את הערותיו. ולאחר שעמלתי על התיקונים - העברתי את הטיוטה המתוקנת לעיון השני. ואז קיבלתי הערות לתיקון שהיו פחות או יותר חזרה לטקסט המקורי שכתבתי.

זכור לי יום אחד שהפילוסוף בא לשאול את דעתי לבעיה מסוימת. ולאחר מכן אני שומע במסדרון את הפילוסוף אומר לאיכר - "גם קנקן חושב כמוני". הסתבכתי. בעימות בין שניהם פתרתי איכשהו את אי הנעימות. בקיצור יצא לבסוף ששניהם צודקים. נהגתי כמו שמעון פרס עליו השלום, שהיה עונה ב- "כן ולא" לשאלות.

אני זוכר, שבתחילת הפוסט דוקטורט הגיע אלי הפילוסוף ואמר בחיוך: "זוגתך עובדת על הדנ"א ואתה על הרנ"א. אז אולי יצא לכם חלבון קטן". וכאשר זוגתי הייתה בהריון בחודש השביעי עם חלבונית קטנה, הגיע אלי הפילוסוף עם צ'ק בסך אלפיים דולר, חתום בשמו. אמר "מתנה ממני ומהאיכר. שיהיה לכם במה לקנות בגדים לתינוקת". לא ציפיתי לזה והודיתי לו בהתרגשות. בדרכי להודות גם לאיכר, תקפה אותי מבוכה. האם האיכר בכלל יֵדע במה מדובר?

הפילוסוף היה יהודי מוצהר. ואילו האיכר היה יהודי בארון ולא גילה לאיש. יום אחד בא ואמר לי, "אני יהודי" ואני בכלל לא ידעתי. אשתו של האיכר היא משוררת אמריקאית ידועה, שהוכרזה אחר כך כמשוררת הלאומית של מדינת מרילנד. וכשהייתי שם היא ביקשה ממני לתרגם עבורה לאנגלית - שירים של משוררים ביידיש. שרפתי על זה כמה שבתות. כי מה לא עושים למען אשתו של הבוס? גם זה היה כל כך ברור, האיכר לא פחד מאיש מלבד מאשתו. 

אשתו של הפילוסוף גם היא מדענית. מנהלת תת-מעבדה המשויכת מבחינה מנהלית למעבדה של האיכר. בניגוד לבעלה, היא הייתה נורא קרה ואנטיפטית. אף פעם לא אמרה לי שלום בפרוזדור. הייתי כאוויר בעיניה. גם שם היה ברור כשמש מי לובש את המכנסיים בבית שלהם.

כאמור שניהם מדענים דגולים עד עצם היום הזה. כיום האיכר עטור הפרסים פורמלית בגמלאות, אבל ממשיך לנהל מעבדה גדולה ופעילה. בעשור הקודם השתתפתי ביום העיון שנערך ליום הולדתו השמונים. הזמן לא נתן בו בכלל את אותותיו. בשנה הבאה מתארגן מפגש מחזורים למלאת לו תשעים. שלחו לי הזמנה. 

גם הפילוסוף מנהל מעבדה גדולה אחרת. דרכיהם ומחקריהם נפרדו, אך ממשיכים להיות ידידים. הפילוסוף נהיה גם המשנה לראש מכוני הבריאות האמריקאים הלאומיים (NIH) - תפקיד בעל השפעה רבה על כל המחקר הרפואי הפדרלי בארצות הברית.

שניהם כאמור נשארו לעבוד באותו מוסד, ובעצם התחלפו היוצרות - הפילוסוף הוא כעת הבוס הגדול של האיכר. בעשור הקודם ביקרתי בארה"ב בפגישת מחזורים ושני ימי עיון, שנערכו לו למלאת 60. הוא נשאר בדיוק כמו שהיה מלבד שערו שהלבין כשלג.

מאז שחזרתי לארץ, שניהם הגיעו לביקור שבו נפגשנו. בכל פעם שהגעתי לוושינגטון נפגשתי עם כל אחד מהם. גם כשהגעתי לזמן קצר ובהתראה קצרה, כל אחד מהם פינה לי שעה מזמנו היקר.

עד כאן רשומה שפורסמה בעבר ושעברה עידכון עריכה מחודשת. וכפי שיובן מיד, יש סיבה לכך.

כשחזרנו מהפוסט בארה"ב, נפגשנו עם האיכר הישראלי ואישתו השניה במסעדה ירושלמית. בפעם האחרונה נפגשתי איתו לפני כשבע שנים בלובי הפקולטה לרפואה. הוא מהפקולטה למדעי הטבע והגיע לפגישת שיתוף פעולה עם מישהו. נדהמתי כיצד נשאר כפי שהיה, מבלי שהזמן נתן בו את אותותיו. החלפנו כמה מילים נרגשות, אבל נאלצתי להתנצל ולקטוע את המפגש. הייתי צריך להגיע לאולם ההרצאות בקומה הרביעית בעוד כשתי דקות, לתחילת הרצאה שלי בקורס.

לפני כשנתיים פורסמה בפקולטה מודעת אבל המבשרת על מותו של האיכר הישראלי. הוא נפטר מסרטן בגיל 75. הוא היה איש מאוד חכם, מיוחד ומרתק. ראוי שאקדיש לכך רשומה נפרדת בעתיד.

בעשור הקודם חגגנו את יום הולדתו ה- 80 של הפילוסוף הישראלי, במסיבה שאורגנה על ידי יוצאי המעבדה שלו לדורותיהם - כל אלו שהשתלבו בסגל האקדמאי באוניברסיטאות השונות. גם הוא נשאר שמור מבחינה חיצונית וקוגנטיבית. בנוסף לידע העצום שלו במדע, היה לו ידע נרחב בהיסטוריה ובארכיאולוגיה. בנו הבכור ארכיאולוג. איש חכם היה. 

אתמול היה מפגש עם אישתו בשבעה. 92 היה במותו. לפני כשנתיים עבר אירוע מוחי. בתחילה התאושש ואז הלך מצבו והידרדר. בשבעה היו נוכחים גם שני בניו. הצעיר הגיע מהולנד, שם הוא חי ועובד. והרעייה סיפרה לכל הנוכחים  בהתרגשות - כיצד הגיעו להתארח בביתנו, בביקור בן שבוע בוושינגטון. שארחנו אותם באופן יוצא מהכלל ועשינו להם גוד טיים. ואני נזכרתי שכשהגיעו לשדה התעופה לטיסה חזרה שלהם, הפילוסוף גילה ששכח את הדרכון בבית שלנו. טסתי במכונית כ- 45 דקות כדי להביא לו אותו.

אז בשבוע שעבר התייתמתי משני הבוסים שלי בדוקטורט. האיכר והפילוסוף. בהחלט הרגשה של יתמות. יהי זכרם ברוך.

לסיום אני מצרף כאן את התגובות לרשומה הקודמת. למרות שחלק מהמגיבים קוראים גם כאן - אין פטור גם לאלה שהחליפו כינוי :)

חלומות מפתח - השרינק שלך

רשומה נוספת בסדרת החלום ופשרו

אינני פסיכולוג ורבים החלומות שלי שאין בהם שום מסר והגיון. לפחות אני לא מוצא בהם כאלה. אבל, אספר שכשהייתי על פרשת דרכים בחיי לפני כשני עשורים - חלמתי שני חלומות ברורים יום לאחר יום. ולמרות הזמן שחלף, אני זוכר בהם כל פרט, כאילו נחלמו לפני דקה. חלומות כאלה נדירים ואנחנו זוכרים אותם בשל חשיבותם הקריטית. חשיבותם בחיבור התת מודע למודע. ואינני חושב שאגזים אם אכנה אותם כאיזמל הניתוח של הנפש. ובמקרה שאתאר כאן, שני חלומות שנחלמו כאמור זה לאחר זה בהפרש של לילה - הם למעשה הביאו לנפילת אסימון. להסתכלות אובייקטיבית על המצב במציאות ולהתרת הסבך. אני רואה בשניהם כפרק א' ופרק ב'  של מסר המהווה מקשה אחת.

החלום הראשון:

אני מוצא עצמי מסתובב עם חברים וחברות בקמפוס גבעת רם באוניברסיטה העברית. קמפוס שבו למדתי בעבר. ואנחנו מסתובבים בשבילי הקמפוס כבמבוך, בזמן שהרגיש כשעות - לא מצליחים למצוא את שער היציאה. 

כך זה נמשך ונמשך עד שלפתע  הגענו למתקן כמו בלונה פארק - בו מטוסים ממריאים ומסתובבים במעגל. ובחלום כשהעלתי את המטוס שלי גבוה גבוה מעל כולם - נגלה לנגד עיני שער היציאה. התעוררתי עם ההבנה  שכדי למצוא את 'השער' בחיים, צריך  מבט מלמעלה.

החלום השני: 

אני יוצא מהבית ומוצא ברחוב מיקרוסקופ ושק אביזרים, שבמבט חטוף כלל הרבה פרפראטים -  סליידים מזכוכית, עם דגימות של פרחים, כנפי פרפרים ועוד. כיוון שהמיקרוסקופ והאביזרים אינם שלי, הנחתי להם והמשכתי מעט בדרכי. אך לאחר זמן מה גברה סקרנותי לגבי תוכן הפרפראטים ורציתי להתבונן בהם תחת המיקרוסקופ. התחרטתי ושבתי ליטול את המיקרוסקופ והשק להסתכלות מחודשת לעומק. 

אך כששבתי למקום (וזה היה זמן קצר מאוד לאחר שעזבתיו), המיקרוסקופ והשק נעלמו. בזווית עיני ראיתי רק צל חולף של אדם שכבר לקח אותם. המשך החלום היה מרדף מתיש אחרי האיש שנעלם - במבוכי משרדים עם דלתות נעולות, במדרגות נעות והסתיים במעמקי תחנת מטרו סופית. 

בתחנת הרכבת הקצתי כשאגלי זיעה על מצחי - מבלי שהצלחתי למצוא את המיקרוסקופ, השק ותכולתו. 

החלום הזה אותת לי שראשית אני צריך לערוך התבוננות מיקרוסקופית על עצמי. ושנית שעלי למהר ולנצל בחיים חלון הזדמנויות. חלון שיסגר בקרוב ויעלם כצל.

שני החלומות האלה הביאו אותי לצאת מהקופסא, ולהסתכלות אחרת על המצב הסבוך שנקלעתי אליו, וליציאה מוצלחת מממנו. דבר שאולי גם עשרות ישיבות פסיכותראפיה עם פסיכולוג או קאוצ'ר לא היו עוזרות. ולגמרי בחינם.

ואתם, איך אתם מתייחסים לחלומות כאלה?

 ציור על ידי GC Myers

עוגיות צד שלישי

לקראת מפגש התיכון, החברים התבקשו לענות על שאלון אינטרנטי, המאפשר שליחה חד פעמית בלבד של התשובות. לא אכנס לכיצד זה עובד, אבל זה כדי למנוע שליחה רב פעמית על ידי אותו אדם. מדובר כאן במהימנות סטטיסטית.

אבל כאשר רציתי למלא את השאלון, לא הצלחתי בתחילה לסמן את התשובות וכמובן לא לשלוח חזרה את השאלון. הבעייה נפתרה על ידי שאפשרתי עוגיות צד שלישי לדפדפן. מצרף הוראות לאלו שמתקשים.

והרי הסבר במחשב:

1. דרך אייקון ההתחל בסרגל התחתון במסך, נכנסים ללוח הבקרה (CONTROL)

2. משם נכנסים ל-  Netwok and  Internet

 3. במסך שיפתח נכנסים ל- Internet Options:

4. ובמסך שייפתח נכנסים לתפריט Advanced:

5.במסך Setting שיפתח, מסמנים תחת ה- BROWSING את האופציה
Enable third-party browser extensions:

6. שומרים למטה בכפתור ה- OK.

*  ההדגמה למעלה היא במערכת הפעלה Windows 7 הישנה והטובה, שאינני מוותר עליה לטובת Windows 10 - מסיבות שלא אכנס אליהן כאן. אבל בעיקרון התהליך דומה בשניהם.


בסמרטפון (מערכת הפעלה אנדרואיד):

1. נכנסים להגדרות ויש לאשר שימוש בנתונים.

2.  נכנסים לדפדפן כרום. לצד שורת הכתובת נכנסים בסימון 3 הנקודות האנכיות.

3. משם נכנסים ל- הגדרות

4. במסך שיפתח, מתחת ל-מתקדם יש להכנס ל- הגדרות אתרים

4. במסך שיפתח יש לאפשר:

    א. את קובצי Cookie, כך שתופיע המילה מותר.
    
    ב. את JavaScript. אם רשום ליד 'מצב חסום' - יש להכנס ולאפשר.

    ג. את חלונות קופצים והפניות אוטומטיות. אם רשום ליד 'מצב חסום' - יש להכנס ולאפשר.

* לאחר מילוי השאלון ושליחתו - ממליץ לחסום שוב את 
ב' ו- ג' מסיבות אבטחה ופרטיות.

מקווה שיהיה לעזר ולטובת השלמת הסטטיסטיקה המרתקת שתוצג במפגש. אשמח גם אם תוצאות המשאל ישלחו לצפייה בקבוצת הוואטסאפ לאחר המפגש.

כפי שציין גילעד, לאלו שעדיין לא ענו ושלחו את השאלון - מדובר רק בשתי דקות מזמנכם ובתרומה גדולה לסטטיסטיקה.

עריכה

גם לצפייה כאן יש סטטיסטיקה המשקפת את התפלגות הכניסות של חברי הקבוצה:

קצת נימוס לא יזיק פה - פוסט מנהלי

יש בלוגרים שאף פעם אינם מגיבים לאחרים. זה בסדר. יותר מעוררי שאלות הם אלה שפתאום הפסיקו להגיב בכלל. ומסתוריים עוד יותר הם אלה שהפסיקו להגיב באופן סלקטיבי. אבל גם זה בסדר. לא רוצים, לא חייבים.

אבל מרגיזים אותי הם אלה שאינם מתייחסים (ובאופן שיטתי) לתגובות שמשאירים להם בפוסטים. בהחלט לא נימוסי. לאלה הפסקתי להגיב. ובבלוג אחד כזה שנהגתי לקרוא ושאף פעם לא קיבלתי התייחסות, הבנתי פתאום מדוע. דבר הקשור למשהו שלא שמתי לב כאשר נרשמתי כקורא. בתיבת ההרשמה לעדכונים מצוין "הרשמי כאן לבלוג". כיוון שאני לא "הרשמי", הסרתי אותי כקורא ולא אכנס יותר לבלוג הזה לצמיתות. כי לא שמתי לב בתחילה שמדובר כאן לכאורה בפמיניזם מפלה וחולני.

בהזדמנות הסרתי עצמי מרשימת הקוראים של עוד כמה פלצנים כרוניים. כי הרי אני לא חייב לקרוא את מה שהם כותבים. 

ואני שב וחוזר, אלה שאינם מפרסמים את הפוסטים שלהם בדף קהילת בלוגגר בשפת הקודש - אין אני או אף אחד אחר אינו אחראי לכך שמתעלמים מהם. שהם שקופים. וההנחה שלי היא שמי שאינו מפרסם בדף הקהילה, פשוט אינו מעוניין בהרחבת מועדון הקריאה הסגור שלו.
מועדון קריאה סגור אינו כוס התה שלי.

לא רק הבלוגרים מפלטפורמת בלוגספוט יכולים לפרסם הפנייה לפוסטים שלהם בדף הקהילה. גם הבלוגרים מוורדפרס ומפלטפורמות אחרות יכולים (ובתנאי שיש להם חשבון מייל של גוגל). ולאלה שחוששים, רמת האבטחה בבלוגספוט של גוגל גבוהה בהרבה מזו של וורדפרס. ובבלוגספוט של גוגל גם אין פרסומות !
לא למעלה, לא למטה ולא בצד של הפוסטים. אבל כאמור אפשר לפרסם בדף הקהילה הפנייה לפוסטים, גם מפלטפורמות אחרות.

קהילת בלוגגר בשפת הקודש

זכרונות קפואים בזמן

נוסטלגיה מהי? אין ספק שמדובר בסוג של זכרונות. זכרונות מהעבר שמעלים געגועים. געגועים לתקופה, געגועים למאורעות, געגועים לאנשים. נוסטלגיה היא אינה משהו יומיומי שמלווה. יש תמיד איזה טריגר שמעורר אותה. כשהטריגר מעורר זכרונות שזורים ברגשות חיוביים - הרי זוהי נוסטלגיה. החומרים שהועלו על ידי חברי קבוצת הוואטסאפ מפגש תיכון , כללו את שתי התמונות הבאות:

המחבר - שני משמאל בשורת העומדים

והראשון משמאל למעלה

התמונות האלו הן מכיתה י"א והן צולמו בשירות הלאומי בעין חרוד. כששאלתי את בני היכן אני בתמונות - הוא לא זיהה אותי. לבת זוג הזיהוי ארך דקה ארוכה. ומהיסוסה מעט, נראה שהגיעה לזיהוי בדרך האלמינציה. והיא הכירה אותי רק 5 שנים אחר כך.

הקשר עם המצולמים נותק לאחר התיכון. למעט ס' (השוכב בשורה התחתונה) שפגשתי בחטף בבסיס צבאי בעת השירות, וצ' (האוחז בכדור בתמונה העליונה) - אותו פגשתי במזנון של קמפוס האוניברסיטה בהר הצופים, לאחר שזיהיתי את קולו כשעמד בתור אחרי. זה היה בשנתנו הראשונה ללימודי התואר. שלי בכימיה וביולוגיה. שלו בחקלאות. מאז דרכנו נפרדה. הוא בפקולטה לחקלאות ברחובות. אני בקמפוס גבעת רם וקמפוס עין כרם בירושלים. מרשימת המאותרים לקראת מפגש התיכון - גיליתי שהוא חי כיום באמסטרדם.

כמו בתמונות, הנוסטלגיה היא למעשה זכרונות קפואים בזמן. אנחנו זוכרים אנשים שנפרדנו מהם כפי שהיו. כמו שלהבדיל זכורים לנו דמויות שהלכו לעולמן. נשארו כפי שנראו לאחרונה. דמויות המתים אינן מזדקנות.

מתמונות אנשי קבוצת הווטסאפ, היה לי קשה מאוד לזהות את מי שעומד מאחורי השם כיום. לחלקם הזמן הוסיף קרחת וכרס, לחלקם הזמן דווקא עשה טוב (במיוחד לנשים). אך רובם ככולם השתנו חזותית ללא היכר. אם בני יקירי אשר הולדתי לא זיהה אותי בתמונה, הרי שגם אני השתנתי ללא הכר.  פער הזיכרון החזותי מטלטל. כבר איננו כפי שהיינו. רחוקים מאד מכך. אבדו העלומים לעד. 

במסגרת חידוש הקשר דרך קבוצת הוואטסאפ מפגש תיכון, העלתי את השאלה לשלומם של ארבעת המורים שלהם האימפקט המשמעותי ביותר למה שהתפתחתי. לוי עובדיה המורה לביולוגיה, שרה זיו המורה לספרות, אסתר לוקאס המורה לאנגלית ורעיה גלוברמן המורה למתמטיקה. לשאלה צרפתי את הרשומה עליית מדרגה מהבלוג. 

במהרה קיבלתי את התשובה - לוי עובדיה ואסתר לוקאס אינם עוד בין החיים. שרה זיו איננה בקו הבריאות ומהם רק רעיה גלוברמן תהייה נוכחת במפגש. אבל אינני חושב שתוכל לזכור אותי ובוודאי לזהות אותי מבין אלפי תלמידיה לשעבר. 

עם שלושה מהם לא נפגשתי מאז התיכון. עם לוי עובדיה נפגשתי בפעם האחרונה בשירות הצבאי הסדיר. הוא הפתיע אותי כשהגיע לסופ"ש לבסיס שלי,  כמרצה  העשרה (בשירות מילואים), מטעם חיל החינוך. כמה היה מרגש ומפתיע להפגש כך שוב ברמת הגולן, כשבאותו סופ"ש יצא שנשארתי קצין תורן. כמה היה מרגש להציג אותו בפני חיילי הגדוד כמורה ומחנך שלי בתיכון.

למרות שעבר זמן רב מאז, גם דמויות המורים נותרות אל-מותית בזיכרון. בחיפוש באינטרנט מצאתי שלוּ הייתה בין החיים, אסתר לוקאס הייתה כיום בת מאה. אבל השאר צעירים יותר, ובגילאים שהיו יכולים להיות בין החיים. ברשימת המאותרים מבני המחזור שלי, גם ארבעה מהם כבר אינם בין החיים.

מחיפוש באינטרנט מצאתי את הודעת האבל של לוי עובדיה. הוא נפטר לפני שלוש שנים בהיותו בן 82. מצאתי גם את הכתבה הבאה לזכרו:

  


על פעילותו זו במועדון הניווט לא ידעתי, אך הוא היה מעורב בכמה פעילויות התנדבותיות. למשל היה פקח ברשות שמורות הטבע. בכתבה נוספת נערך איתו ראיון, שממנו אצטט מספר תשובות שהעלו בי חיוך:

מהו זיכרון הילדות המוקדם ביותר שלך?
כשהייתי בערך בן 4, קיבלנו חצוצרות צלולואיד במתנה. התיישבנו מסביב לתנור ותקענו בהן, ואחי כמעט שרף את החצוצרה שלו בגלל התנור.

מה רצית להיות כשהיית ילד?
רציתי להיות הרבה דברים, אבל כבר הספקתי לשכוח.

אילו תכונות אתה מעריך?
יושר, כנות.

מה מפחיד אותך?
חוסר אונים.

מה אתה הכי שונא?
נודניקים.

מה העצה הטובה ביותר שקיבלת?
אני חושב שאף פעם לא נתנו לי עצות טובות.

מה העצה הטובה ביותר שנתת?
נתתי הרבה עצות טובות. למשל, היה לי תלמיד אחד "לא מבריק", נגיד בעדינות, שיעצתי לו לא ללמוד ביולוגיה.

מה דעתך על הנוער של היום בהשוואה לנוער לפני 20 ו30- שנה?
הנוער של היום יותר מפונק, לא כל כך אוהב להתאמץ, ורבים גם מתעצלים לחשוב לבד.

מה אתה הכי אוהב בעבודתך?
ללמד (ביולוגיה), ולהתעסק בנושאים ארגוניים, דבר בו אני טוב.

מה הפשלה הגדולה ביותר שלך כגזבר?
לא היו פשלות, אף פעם לא חסרה אגורה.

אתה צם ביום כיפור?
הרבה שנים כבר לא, אבל עכשיו יש לי אישור מהרופא.

מה תאחל לשנה החדשה?
שביבי יסע לאי באוקיינוס השקט ויניח לנו.

מהו הדבר החשוב ביותר בחינוך ילדים?
דוגמה אישית ועקביות.

אחרי בריאות, מה הכי חשוב?
צלילות הדעת.

מה היית רוצה ללמוד כיום?
מחשבים.

אילו היית בן 21 שוב, מה היית עושה אחרת?
לא בטוח שהייתי עושה משהו אחרת. בן-אדם אוהב לעשות את מה שהוא עושה טוב.

זהו בהחלט לוי עובדיה כפי שהיה האיש. כשנודע לי מחברי הקבוצה על מותו, הקדשתי לזכרו בקבוצת המפגש את הרשומה אהרונסוניית פקטורובסקי שו הדא שפרסמתי כאן בבלוג.

כתגובה א', תלמידה שלו לשעבר מהכיתה שלי, העלתה את העבודה שלה מי"א שעדיין שמורה אצלה:

והיום שיתפה בקבוצה ש' מהכיתה:

"פגשתי היום את אשתו של לוי עובדיה, גם היא מורה לביולוגיה בעברה, ביום עיון בנושא ציפורים, הראתי לה את התגובות לזכרו".

מצרף גם רשומה זו לזכרו. רשומה נוספת שתתועד בגוגל.

ימי חנוכה

סיפרו לי אתמול  שאי אפשר להשיג סופגניות בסניפי רולדין בירושלים. אזלו. עם ישראל רוקן הכל.
סיפרו לי שאי אפשר להשיג כרטיסים להצגות ילדים. וההורים המאושרים שאיתם באולמות, משלימים חסכי ילדות.
הידד לבנט, חסך השנה להורים כמה ימי שמרטפות "איכותית" וזה יופי לו לבחירות.

איזה חג שרוט השנה:

ואת החתן (ילד חנוכה) הפתיעה הבת ליום הולדתו. ברח הזוג מהמולת העיר ליער אשתאול וחגגו בפיקניק בחיק הטבע. ואפילו שמש חמימה האירה פנים. החגיגה לא כללה סופגניה. 
האין זה רעיון נפלא לחגוג כך יומולדת פרטי בחנוכה?

חנוכה - החג שיש לו הכי הרבה שירים

החג האהוב עלי ביותר בילדותי הוא חג החנוכה. זיכרון חג החנוכה הראשון הוא סביבון עופרת (יצוקה) שקיבלתי בגן הפעוטות. ואני שוכב על רצפת חדר המגורים ומנסה שוב ושוב לסובב את הסביבון. "למה אני לא מצליח לסובב אותו הרבה זמן כמו אבא"? אני מתרעם בלבי. ואני מצונן ומשתעל, שוכב על הרצפה הקרה ואימא כועסת עלי מהמטבח: "תקום מהרצפה. אתה נורא משתעל. אתה תחלה...". היא עמדה והכינה לביבות לחנוכה. לביבות גבינה חמות ומעט מתוקות. כמו בשיר שלמדנו בגן. בערב אבא הדליק נר ראשון ושאלתי מדוע שני נרות נחשבים לנר אחד. לא הסתדר לי בחשבון וראשי כבר היה כבד עלי, מהחום שהלך וטיפס. ואימא מיששה בדאגה את מצחי.



זה היה ביום סגריר בכיתה אלף, בחוץ סופת רעמים וברקים. הגענו רק שישה ילדים לבית הספר. הרי אין מצב שלא אלך לבית הספר גם ביום שכזה. כי מזג האוויר הוא בכלל לא סיבה להעדר מלימודים. אימא סיפרה שהיא צעדה בשלג עמוק לבית הספר, כשבחוץ מינוס עשרים מעלות. ואבוי למי שאיחר - הייתה המורה צובתת את תנוך אוזנו בחוזקה עם ציפורניה. והמורה של אבא, שנפצע במלחמת העולם הראשונה ומאז היה ראשו מנתר ללא הרף - היה מצליף בשוט ישבנים של סוררים מופשלי מכנסיים.

אז מה עושים עם שישה ילדי חנונים שהגיעו לכיתה? היו אלה ימים שלפני החנוכה. ולמורה שפירא היה רעיון. להכין ויטראז'ים. הוציאה מהארון גליונות צלופן צבעוניים ובריסטולים שחורים, מספריים ודבק. ובמהרה מצאנו את עצמנו עסוקים בהכנת חלקי ויטראז'ים של סביבון, חנוכיה ופך שמן...

אני מטפס מהכיסא לשולחן וממנו לאדן החלון - מדביק נר ויטראז' צלופן על שמשת חלון ארוך ושר "נר לי, נר לי, נר לי דקיק". מדביק ויטראז' סביבון ושר "סביבון סוב סוס סוב". מדביק פך שמן צלופני ושר בלוּפּ "אימא, אימא, תני לי רק. שמן, שמן, שמן מזוקק". השירה הזו הייתה טעות חיי. כשקלטה המורה שאני יודע לשיר, נדרשתי מאז לשיר בכל האירועים והחגיגות בכיתה. ולהדליק ולברך נר ראשון של חנוכה, בחנוכיית העץ הגדולה צבועה בצבע כסף - שהכניס לכיתה המורה למלאכה. חנוכיה שעברה בתורנות מכיתה לכיתה להדלקת נר. והייתי עומד על השולחן כדי להדליק את הנר, כיפה על ראשי ומברך. מנהל בית הספר החילוני שלנו ציווה לברך עם כיפה. היה לו מלאי של כיפות שחורות בקופסת קרטון נעליים, שחילק לבנים בשיעורי תושב"ע שהוא לימד בכיתה ח'. שהיה מישהו בכלל מעז להתנגד. הוא גם רצה שהבנים יחבשו כיפות בשיעורי התנ"ך, אך לזה הוא זכה להתנגדות חריפה של ההורים.



והנה שוב אני נוסע באוטובוס מבלי להכיר אף אחד, מהרצליה לרמתיים בכביש הישן או לבת ים - לאירוע המסורתי של ילדי אגד. בדד מצטרף לתור של ילדים שאינני מכיר. לפני הכניסה לאולם מקבל סופגניה ושקית של דברי מתיקה וגם סביבון בה.

מתיישב במקום פנוי, כשמוצא אחד כזה שאינו שמור. ממתין להחשכת האולם, להדלקת הנרות ולהופעה. פעם זה היה סרטוני שחור לבן של צ'רלי צ'פלין והשמן והרזה. פעם היה זה הסרט שמונה בעיקבות אחד. ופעמים אחרות זה היה יותר שווה - הצגת הילדים הציפור הכחולה, או הופעה של הגשש החיוור, או להקת הנח"ל, או להקת פיקוד שיריון... נראה לי שההופעות עצמן הותאמו לשכבות גיל.

ואז בסיום, ביציאה מהאולם הייתי צריך לחפש - לסרוק ולעלות על מספר האוטובוס הנכון מתוך שורת אוטובוסים ארוכה. אני זוכר שזה היה מלחיץ כשהייתי עדיין בגן חובה. תזכור אמרו לי - תעלה על אוטובוס מספר תשע. כך נראה 9. 
תגידו, היום שולחים ילדים להצגות בגיל כזה ללא הורים? נו, נשארתי בריא ושלם ואני עדיין כאן.



בחנוכה הבת זוג עורכת קבלת הפנים המסורתית של עובדי המעבדה ותלמידי המחקר שלה, על משפחותיהם, לדורותיהם. המספר מתרבה משנה לשנה, אך הבית הגדול מכיל. גם מספר החנוכיות בבית מתרבה משנה לשנה והאור גדול.

לאחר הדלקת הנרות מתחילים לשיר שירי חנוכה. והנה כשנדמה שהשירה דועכת, מישהו מתחיל שיר חדש וכולם מצטרפים. וככה זה נמשך שעה ארוכה. ויחד עם אור הנרות הגעתי להארה שאין עוד חג כזה, שיש לו כל כך הרבה שירים כמו לחג החנוכה.

היום החלטתי לבדוק ולאשש את הקביעה האינטואיטיבית הזו. וזה מה שהעלה המחקר:

החג/מועד	מס' שירים	הפניה
חנוכה	45	לפירוט
פורים	33	לפירוט
יום העצמאות	30	לפירוט
יום ירושלים	29	לפירוט
שבועות	26	לפירוט
פסח	24	לפירוט
ט"ו בשבט	17	לפירוט
ראש השנה	13	לפירוט
סוכות	11	לפירוט
ל"ג בעומר	11	לפירוט
שמחת תורה	4	לפירוט
יום הזיכרון	50	לפירוט
יום השואה	46	לפירוט

אז אכן זה נכון - חג החנוכה הוא העשיר ביותר בשירים לכבודו. עולים עליו רק שירי ימי הזיכרון. שזה עצמו מעורר הרהורים ומחשבות על מקומם של השירים בצד המוות והשכול.



בכל פעם הייתי פליאה מחדש על ההתנפלות החייתית של העובדים במקומות העבודה על הסופגניות הפשוטות עם הריבה האדומה והזולה בשקל. מה יש להם? לא ראו סופגניה מעולם? 

אני לא מתלהב מסופגניות בלשון המעטה. מה מוצאים אנשים בגוש הבצק הגדול המטוגן הזה, שמכביד על מערכת העיכול? אם כבר מעדיף לטעום מהספינג'ים המרוקאים, שהם קטנים מספיק כדי שלא לגרום לי לצרבת. ומשגע אותי איך אנשים יכולים להוציא 20-30 שקל לסופגניה תמורת הקלוריות והסוכר שלה.

ואם כבר סופגניות, אז לא להתפתות לקנות את אלו האפויות שנמכרות כדלות שומן. ראשית הן יבשות ולא טעימות ושנית, אם כבר אז עדיף לאכול את המטוגנות בשמן עמוק (אבל על שמן טרי תקפידו, לא כזה שהחמיץ מטיגון חוזר מרובה). כי בטיגון בשמן עמוק לא נספג יחסית הרבה שמן בבצק. ואת זה שבהיקף, אפשר להספיג בהנחה על נייר סופג. והשמן שבסופגניה המטוגנת דווקא מאט את תהליך ספיגת הסוכר שבסופגניה על ידי מערכת העיכול. ואם כבר סופגניה, אז כזו טריה. אלו שממתינות שעות מהטיגון עד לאכילה - ראויות יותר לפח האשפה מאשר לפה שלכם.

ובכלל אני ממליץ לצרף לצלחת הסופגניות שלט שבו יהיה כתוב : "דקה על השפתיים - שנה בירכיים".

אני רגיל לשמוע תירוצים -  "לא נורא, רק פעם אחת בשנה". אבל זה רק שבועיים לפני ועוד שמונה ימים בחג. ורק פירות יבשים מלוא הסל בט"ו בשבט. ורק שבועיים בשנה לפני ובפורים - אוזני המן ודברי מתיקה. ובפסח רק שבוע מצות עם ממרח השחר העולה. ובשבועות מאפי גבינה. ובחגי תשרי - תמרים ודבש מלוא החופן...

הרבה יותר מהסופגניות, אני אוהב לביבות. למרות שלביבות מתפוחי אדמה  (לטקעס) הן אלו המקובלות בעדות אשכנז, אימי כאמור נהגה לטגן לביבות גבינה עם אבקת סוכר בזוקה מעליהן. אבל כיום אני מצפה לארוחה אחת, פעם אחת בשנה בחנוכה. ארוחת לביבות תפוח אדמה. הן יוצאות לבת זוג טעימות במיוחד. הן מזכירות לי את הלביבות שאכלתי פעם במסעדת 'קרטוֹפֶל' בברלין. מסעדה שכל המנות שבה הן על טהרת תפוחי אדמה כחומר גלם. ובמיד-ווסט בארה"ב נפוצה מנה של קציצת המבורגר ענקית המוגשת עם לביבת תפוח אדמה גדולה, המכונה Hash.  אגב ההמבורגר שם עשוי ממאה אחוז קציץ בשר בקר, ולא בתערובת עם חלבון תעשייתי או עם פסטה, כפי שמוגש כאן בארץ במרבית המסעדות. גם באלו הנחשבות כטובות. החתן שלי הוא מומחה באיבחון הזיופים האלה.

אז אמנם לביבות תפוחי האדמה האלו הן פחמימות מטוגנות (ולכן פחות בריאות מלביבות גבינה שמכילות חלבון), אבל אני אוכל מהם רק יום אחד בשנה. מותר.

Crispy Hash Browns

והמתכון להכנה.

חג אורים שמח!