לשם מה נבראו קרציות? כנראה לא סתם נבראו. ברשומה זו נראה כיצד הן דווקא תרמו לאנושות.
ישנה מעבדה בהולנד שהחוקרים שלה רצו לדעת מה התפקיד הטבעי של גן מסוים שכינויו ABCB1. לפני כן ידעו שתוצר הגן הזה בגידולים סרטניים גורם לעמידות בפני כימותרפיה ובעקבותיה כישלון בטיפול. אבל הגן הזה קיים בדנ"א של המין האנושי מאז קיומו. הרבה לפני שהומצאה הכימותרפיה. ולא רק באדם הוא נמצא, אלא למעשה בכל עולם החי. דבר זה מרמז שיש לגן הזה תפקיד ביולוגי חיוני.
לעכבר יש אפילו שתי ווריאציות של הגן הזה. כלומר שני גנים כאלה (ABCB1a ו- ABCB1b) ולנו רק אחד. הרי ברור לנו שהטבע לא יצר גנים כאלה בעכבר רק כדי להתנגד לכימותרפיה. וגם בחרקים ואפילו בחיידקים יש גן דומה. על כן זה מעיד שהגן הזה נשמר היטב במהלך האבולוציה. גנים קריטיים לחיים נשמרים במהלך האבולוציה. הסתבר שבחרקים זהו גם 'גן האהבה' הקשור למשיכה מינית. גן הקשור בהולכת פֶרוֹמוֹנים. ואולי גם אצלנו?
אך מה התפקיד הטבעי שלו בבני אדם? המדע גילה שתוצר החלבון של הגן הזה פועל כמשאבה המסלקת מתאים סרטניים תרופות כימותרפיות ולכן הטיפול נכשל. אבל באדם מוצאים רמה גבוהה של החלבון הזה גם בתאים נורמלים, כמו במעי ובמוח. ולכן המדענים העלו השערה שהוא קיים כדי לסלק רעלים המצויים במזון - ורעלים כאלה נמצאים לרוב דווקא בצמחים שאנחנו אוכלים. למעשה, בלעדי פעילות המשאבה הזו צמחים רבים היו ממש רעילים לנו. בהקשר זה מעניין לציין שאנחנו שונים זה מזה ברמת הביטוי של המשאבה הזו. כלומר בחלק מהאנשים היא פעילח יותר מאשר אצל אחרים. נמצאה קורלציה סטטיסטית לכך שהראשונים מגיבים למשל טוב פחות לכימותראפיה. אך מצד שני מסלקים מגופם טוב יותר חומרים רעילים מזיקים במזון.
אבל השערה היא השערה, ולכן המדע צריך להוכיח אותה. כיצד מוכיחים דבר כזה בימינו? התשובה לשאלות כאלה מתקבלת בעזרת שימוש בטכנולוגיה של הנדסה גנטית. וכפי שיודעים לעשות בהנדסה גנטית, ניתן לעשות נוק-אאוט של הגן (כלומר להוציאו מהדנ"א של היצור הנבדק) ולראות מה קורה בהעדרו. וזה בדיוק מה שעשו החוקרים ההולנדים. הם עשו נוק אאוט של הגן בעכבר. אך להפתעתם העכברים שנולדו ללא הגן הזה נראו נורמלים לחלוטין והעמידו צאצאים בריאים. המדענים המאוכזבים נזכרו שבעכבר יש שני גנים כאלה ולא אחד. לפיכך המדענים שיערו שקיום הגן השני מפצה על הראשון שנוטרל. על כן בשלב שני עשו גם נוק אאוט לגן השני בעכברים. ומה קרה?
הסתבר שהעכברים שנולדו ללא שני הגנים האלה נולדו. זאת אומרת שחוסר פעילות שלהם אינה פוגעת בהתפתחות העובר והוא נולד נורמלי. ואם העכבר שנולד היה לא נורמלי, סביר להניח שהאמא הייתה רוצחת אותו. כי זה מקובל אצל עכברים.
והעכברים שנולדו ללא הגנים האלה גדלו והולידו גם הם צאצאים שנראו נורמלים לחלוטין. אכזבה גדולה הייתה למדענים האלה, שציפו כי העדר הגנים האלה יגרום לאיזשהו מום או בעייה, ומתוך כך להבין מהו תפקידו הנורמלי של הגן. האכזבה הייתה גדולה שבעתיים משום שהיצירה של העכברים המהונדסים האלה עלתה בזמן עבודה ובכסף רב. כמעט כבר עמדו לחסל את העכברים האלה שגזלו מקום לינה בחדר החיות, אוכל ומשכורות של מטפלים.
אבל ממש לפני שזה קרה, בחדר החיות שבו שכנו העכברים האלה, הותקפו העכברים על ידי קרציות. וכשעכברים בחדרי חיות מוטרדים על ידי קרציות שמוצצות את דמם, הוטרינר מפזר על פרוותם אבקה של חומר הדברה. האבקה הזו רעילה לקרציות אבל לא לעכברים. כך זה בדרך כלל. אבל הפעם החוקרים הבחינו בתדהמה, שהעכברים המהונדסים שבהם נוטרל הגן - החלו למות לאחר שפוזרה אבקת חומר ההדברה. ואילו העכברים הנורמלים המכילים את הגן אינם מתים כצפוי.
ומכאן יצא שהקרציות אחראיות לאחד התגליות החשובות בעולם המדע. העכברים הנורמלים אינם מתים מההדברה, כי בהם הגן מייצר חלבון הפועל כמשאבה, המסלקת את חומר ההדברה הרעיל מתאי המעי ומהמוח שלהם. ואילו בעכברים המהונדסים החסרים את המשאבות האלה בתאיהם, חומר ההדברה חודר לתאים והורג אותם.
מכאן הגיעו לכך שחלבון המשאבה המיוצר על ידי הגן בעצם אחראי למחסום דם-מוח, שהוא המנגנון שמונע מתרופות, כימיקלים ורעלים שונים לחדור למוח ולפגוע בו. וכן זהו גם מנגנון המונע ספיגה של רעלים על ידי המעי ומניעה של כניסתם למחזור הדם.
יש תרופות שאנחנו דווקא רוצים שיגיעו למוח, כדי לרפא מחלות מוחיות כולל סרטן מוח. אך חלבון המשאבה הזו מונע מהם לחדור לתוך תאי המוח. בשל התגלית הזו, ניתן כיום לגרום לתרופות לחדור למוח בעזרת שילוב תרופתי עם תרופות שמעכבות את פעולת חלבוני המשאבה הזו.
כך ניתן גם להגביר את ספיגתן של תרופות דרך המעי, ולכן ניתן להוריד את המינון שלהן.
לא מדובר רק בתרופות שיכולות לעכב את פעילות המשאבה הזו. גם מזונות מסוימים יכולים לעשות זאת - למשל התבלין כורכום. כך רמה גבוהה של כורכום במזון יכולה לעכב את פעילות המשאבה הזו ובכך לחשוף את גופנו לרעלים טבעיים המצויים במזון הצמחי ובקוסמטיקה, כמו גם להגביר את תופעות הלוואי של תרופות. לכן אינני רואה בעין יפה את הטרנד השיווקי של כורכום כתוסף מזון "למניעת דלקות" ושאר מרעין ובישין.
ועתה שאלה לקוראים. מתי הרופא שלכם שאל מה אתם אוכלים (ובמיוחד באיזה תוספי מזון אתם משתמשים) לפני שרשם לכם תרופה? מן הסתם לא נשאלתם. אך למעשה לסוגי מזון ובמיוחד לתוספי מזון עשויה להיות השפעה מזיקה - בדיוק כמו שעשויה להיות השפעה מזיקה המכונה תגובה בין תרופתית - כלומר השפעה של נטילת תרופה אחת על נטילת תרופה אחרת. למניעת תגובות בין תרופתיות מזיקות, כיום תוכנה רפואית מונעת מהרופא לרשום לחולה תרופות כאלו שמתנגשות זו בזו. ולמרות זאת, לפי פרסומי ה-FDA, רק בארה"ב מתרחשות מדי שנה יותר מ-2 מיליון תגובות בין תרופתיות או תופעות לוואי חמורות (אשר גורמות לנכות, אשפוז או מוות). כ-100,000 מקרים מתוכן, הינם מקרי מוות. אבל מה לגבי השפעת מזון ותוספי מזון על התרופה שנרשמת לחולה? מי בדק את הסטטיסטיקה הזו?
חומר למחשבה.
ולקוראים חושבים שזו תופעה של מה בכך, ראו גם הכתבה - על תרופות ללא מרשם ותוספי מזון שיכולים להרוג אתכם. ואני מדגיש זאת לכל אלו שעושים ניסויים על גופם בתוספי מזון, דיאטות מסויימות ושימוש "בתכשירים מהטבע" כחלק מטרנדים חברתיים מפוקפקים "בשם הבריאות", ושלציבור הרחב אין שום הבנה בהשלכות.
ומה מוסר ההשכל הנוסף מרשומה זו? הקרציות הן אלה שהביאו לתגלית הגדולה המתוארת ברשומה ואשר שקידמה את עולם המדע והרפואה. אם לא היו קרציות בעולם, כנראה לא היינו מגיעים לפריצת הדרך הזו.
(בשל חוסר הוודאות בקו אינטרנט בימים הקרובים, מועד הפרסום של רשומה זו תוזמן מראש).
