יום שני, 29 בספטמבר 2025

תובנות נפש: "לֹא כָּל הַמּוּכֵּר פָּנִים – בֶּן־בַּיִת בַּלֵּב"

בהתקרב יום כיפור יש המבקשים סליחות כלאחר יד ויש העוסקים בחשבון נפש פנימי. העוקבים כאן למדו על שעבר עלי בשנים האחרונות - על השמחות ולהבדיל על העצב והאובדן האישיים. ויש כמובן גם כאלה שכבר אינם עוקבים ולכן אינם יודעים, או שכבר אינם מעוניינים לדעת. וישנם גם כפי שאני מכנה את "עוקבי הצללים" (נוכחות בסתר) או כלשון ירמיהו המקראי -"הַמַּבִּיטִים מִן־הַצֵּל / וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל־לֵב". ואני מוסיף באותה לשון: "הַרוֹאִים מִבַּל יֵדָעוּ, נוֹכְחִים מִבַּל יִדָּרְשׁוּ". בין אם בסתר או בין אם בגלוי - הסרת הבלוג מרשימות הקריאה שלהם או הסרת האווטר שלהם מרשימת העוקבים (הלכאורה קבועים כאן):


והפרשנות הטבעית של כל בר דעת היא שאם מאן דהו מסיר את האווטאר שלו מרשימת עוקבים או שמסיר את הבלוג שלך מרשימת הנקראים בבלוגו - זהו איתות ברור שהנ"ל אינו מעוניין יותר בשום קשר איתך ועם בלוגך. וכנאמר בהשאלה מההלכה,"קרע כריתות" עמך. אלא שאם בהלכה עסקינן, על גוזרי הכריתות לדעת שמשמעותה היא דו-כיוונית. והמבינים יבינו.

לאחרונה חזרתי לפעילות מוגבלת בפייסבוק, בעיקר כדי לתחזק ולתת שם משמעות לדף קהילת פרפרים הציבורי ולדף הקבוצה הפרטית של הבלוגרים שלנו - פעילות שמיועדת בעיקר לחברינו מהבלוגוספרה שהלכו לרעות בשדות הרשתות החברתיות ונראה שהם תקועים שם עמוק.

על תובנות שלי שם (ויש לי הרבה), אולי אתייחס בפוסט נפרד בעתיד. רק אעלה כאן כעת תובנה כללית אחת - הפעילות הבלוגוספרית הכללית שלי ב"קהילת פרפרים" שלנו, אינה מקנה לי שום שמץ של מעמד "משפיע רשת" (מונח פייסבוקי), לא כאן ולא שם 😀.

כמעט חודשיים לא כתבתי עד לפוסט הקודם. להפתעתי הסתבר שללא כתיבתה של אף מילה, נכנסו לבלוג הזה (מבלי שזה אומר מי מהם נכנסו כדי לצאת) בין כ- 100-250 ליום. מסקרנותי התעניינתי אצל "גוגל אנליטיקס" מהן מקורות הכניסה בתקופה של העדר כתיבה, והרי רשימת המקורות 

ושימו לב! כל אלה שטוענים/חושבים שאתר פרפרים אינו תורם להם קוראים - מקור הכניסות העיקרי לבלוג זה הוא הדף הראשי של אתר "קהילת פרפרים - הבלוגוספרה שלנו". אז מהבחינה הזו, לפחות אני נותן לו כבוד.  

אין לי מושג מהו גורם הכניסות המפנה השלישי בכמותו בשם "ארכיון האינטרנט". גם אין לי מושג איזה ענין יש בפוסטים כאלו או אחרים שלי - שיש אליהם הפניות  מ"אוניברסיטת טקסס" (אגב, בבלוג זה יש פיצ'ר תרגום לשפות, כולל אנגלית כמובן).

ובכלל זה מעניינת סטטיסטיקת המקורות הגיאוגרפיים של הכניסות בתקופת השתיקה כאן: 


מטבע הדברים כשלא כותבים, הנכנסים הם שתקנים. בין אם נימנים הם עם השתקנים הקבועים או עם מעט בני הבית שעדיין משמיעים כאן את קולם.

וברוח הדברים אסיים כאן בשני בתים מתוך השיר פרולוג וטרילוגיה שכתבתי בעבר:

פרולוג

בַּחֹרֶף הִגַּעְתִּי לָאוֹאָזִיס
וְאֶרְאֶה בֵּין הַגְּמַלִּים הַלְּבָנִים, הַמֻּכָּרִים
גְּמַלִּים שְׁחֹרִים
וּגְמַלִּים שֶׁשִּׁנּוּ צֶבַע וְשֵׁם
וְאֶבְרַח לִמְעָרַת נָזִיר בַּיְּשִׁימוֹן
לְהִסְתַּתֵּר מֵהַצִּנָּה.

וּבְשִׁלְהֵי הַקַּיִץ הַשָּׁחוּן אֵרֵד מֵהַצּוּק
וְאָשׁוּב לְהַרְווֹת צִמְאוֹנַי.

1

הַשָּׁבוּעַ,
קָרָאתִי יוֹנָה ווֹלַךְ
הַשָּׁבוּעַ,
לְאַחַר פְּגִישָׁה עִם אֱלֹהִים שֶׁלִּי
פָּרְצוּ לִי מִלִּים
לא מנוקדות
אָנָלוֹגְיָה דִּיגִיטָלִית כְּבָר
לֹא צְרִיכָה פִּנְקָס נְיָר
כְּבָר,
לֹא אִכְפַּת מָה יַחְשְׁבוּ
שֶׁיֹּאמְרוּ, שֶׁיֹּאמְרוּ וְיֹאמְרוּ
שֶׁיִּקְרְאוּ, יִקְרְאוּ אוֹ לא יִקְרְאוּ
אֶת הַמָּקוֹר אוֹ הַצָּהֹב
בְּרֵרָה טִבְעִית דַּרְוִינִיסְטִית
וְאַתֶּם, הֱיוּ בְּשֶׁלָּכֶם
וַאֲנִי בְּשֶׁלִּי.

היו אשר תהיו, אסיים באיחולי שנה טובה ולמאמינים בחתימות - חתימה טובה!




יום שישי, 19 בספטמבר 2025

על תפוח בדבש - מאת חכמי ילדי גן חובה

 כמעט חודשיים חלפו כאן ללא מילה. האמת, הטיוטות השמורות יודעות שזה לא מדוייק. פוסט אחר פוסט נכתבו ולא הושלמו. לא הושלמו ונגנזו בטיוטות. שאגלה לכם כמה טיוטות מעלות אבק בבלוג הזה? נו טוב, אז אגלה - 110 במספר. האם זה נובע מעייפות החומר? בשל אובדן חדוות הכתיבה? ואולי בשל תחושת אובדן העניין הציבורי? אך כידוע יש תחושות ויש עובדות, כמו הביצה והתרנגולת. אבל בואו נניח לזה ונעבור למשהו מעניין יותר.

השנה נכדתי עברה לגן חדש - גן חובה. לגן עם גננת חדשה וילדים שכולם חדשים עבורה - קבוצת ילדים מגובשת שעברו כשכבה מטרום חובה. עד כה לא הכרתי גננות איכפתיות, מסורות ומשקיעניות כמו הגננת החדשה הזו. גננת שבסיום כל יום שולחת להורים בקבוצת הווטסאפ - דיווח מפורט בליווי צילומים על אירועי היום והנושאים הלימודיים.

באחד הדיווחים הגננת תיארה את הדיון שנערך עם הילדים על מנהג אכילת תפוח בדבש. וכך דיווחה הגננת:

"במפגש שוחחנו על סמלי החג והתמקדנו בתפוח עם הדבש. שאלתי את הילדים: 
למה דווקא אוכלים תפוח בדבש ולא למשל אבטיח עם דבש"?

תשובות הילדים:

"תפוח בדבש זה יותר חגיגי"

"תפוח זה יותר בריא מאבטיח"

"תפוח יש כל השנה, אבטיח רק בקיץ, אז תפוח יותר מתאים..."

וכך ממשיכה הגננת  בדיווח: 
"וואו, הייתה לנו שיחה דינמית במפגש והילדים כל כך חכמים וסקרנים, פשוט תענוג לפתוח איתם שיח.

שאלתי, מדוע טובלים תפוח בדבש ולא תפוח עם סוכר למשל..." ?

תשובות הילדים:

"סוכר פחות בריא, דבש יותר בריא"

"דבש נדבק יותר טוב על התפוח, סוכר לא..."

בקיצור, המשיכה הגננת, "היה שיח פורה ומוצלח.
בנוסף ערכנו סקר ובדקנו איזה תפוח אהוב יותר על ילדי הגן? אדום, צהוב או ירוק.
וכך סיימה: תשאלו את הילדים מה היו תוצאות הסקר".

אז שאלתי את הנכדה והתשובה: "כל הילדים הכי אוהבים תפוח ירוק"!

האם גם בזה הילדים מושפעים משיקולי בריאות? האם גם בהם נטועה האמונה המקובלת בציבור שבתפוח אדום יש יותר סוכר מאשר בירוק? (ולכן הירוק מכיל לכאורה פחות סוכר)?

אבל האמת היא שבתפוח ירוק אותה תכולת סוכר כמו באדום. אמנם מטעה שהתפוח הירוק חמצמץ יותר ולכן יש תחושה בפקעיות הטעם שבלשון שהוא פחות מתוק. מה שמקנה את מידת החמיצות של התפוח הוא למעשה הכמות היחסית של החומצה הפומרית שבתפוחים.

ועל כך ושאר אמונות מזון למיניהן כתבתי ברשומה "שני תפוחים ואמונות טפלות". 



הביצוע המוכר של השיר הזה הוא של הזמר צביקה פיק, אבל לא כולם מכירים את הביצוע הנדיר של השיר על יד הפזמונאי כותב מילות השיר הידוע - אהוד מנור- יחד עם אישתו הזמרת עפרה פוקס: