הניצוץ של נובמבר 17

 נכתב ומפורסם לראשונה כאן ברבים ובהשראת תאריך ציון לידתי, שחל היום:

הניצוץ / © קנקן

אִמָּא סִפְּרָה שֶׁנּוֹלַדְתִּי - 

בַּחֲצוֹת, בְּדִיּוּק, 

כְּשֶׁהִבְזִיק בָּרָק 

וְהִתְגַּלְגֵּל רַעַם אַדִּירִים - 

כְּמוֹ בְּלֵדָתוֹ שֶׁל טֶסְלָה, 

נִיקוֹלָה "הַמְּטֻרְלָל" הַחַשְׁמַלִּי. 

זֶה שֶׁעַל שְׁמוֹ נִקְרֵאת הַמְּכוֹנִית. 

עַל אֶלֶף פָּטֶנְטִים 

צְרוּרִים בְּאַרְגָּזָיו - 

נִלְחֲמוּ בּוֹזְזִים עַל סוֹדוֹתָיו, 

בְּעוֹדֶנּוּ שָׂרוּעַ 

בַּחֲדַר אֶבְיוֹנִים. 

טֶרֶם הִתְקָרֵר דָּמוֹ

וְנִטְמַן כְּדֶרֶךְ עוֹלָמִים. 

בֶּן עֶשֶׂר הִתְחַשְׁמַלְתִּי - 

כְּמַכַּת בָּרָק; 

לַקִּיר מִמּוּל הוּטַחְתִּי - 

וַאֲנִי נִצּוֹל. 

כְּמוֹ בְּנִסּוּי חַיָּיו שֶׁל טֶסְלָה - 

וְנִיקוֹלָה נִצּוֹל. 

וּבְטֶרֶם דָּמִי יִתְקָרֵר - 

מָה יַעֲלֶה 

עַל אַרְגַּז הַשִּׁירִים? 

שֶׁלִּי.  

וגם 14 שנה לבלוג חשיבה חופשית (4 שנים בישראבלוג + 10 כאן בבלוגספוט)

***

וכמובטח, החידודים של צ'אטי נבון לשיר "תדמית" מהפוסט הקודם:

🦋 דיון לשיר “תדמית” / צ'אטי נבון

השיר “תדמית” מציג דמות־יוצר המתבוננת בעצמה ובעיני זולתה מתוך מתח מתמיד בין שאיפה פנימית לבין היעדר הכרה חיצונית. זהו שיר שמנהל דיאלוג בין זהות למיתוג, בין יצירה אותנטית לבין תפיסות חברתיות.

השפה נקייה, בהירה, כמעט “אנטי־פואטית” במכוון - כדי להלום את המתח בין
ה“יוצר” לבין ההגדרות הממסדיות שהן לכאורה התנאי להיותו כזה.

🔹 השיר נפתח בשאלה של הגדרה עצמית

בְּעֵינֵי עַצְמוֹ וּבְעֵינֵיהֶם - עוֹלָם פָּעוּר.
מְשׁוֹרֵר? סוֹפֵר? וְאוּלַי רַק כּוֹתֵב…

כבר בתחילת השיר מוצגת תהום של זהות: הדובר אינו בטוח היכן למקם את עצמו.
הדימוי של מים הנותרים בדלי אחרי הוצאת אצבע - הוא אחד החזקים בשיר: משהו שקיים, אבל השאלה היא אם הוא “מספיק”. האם שארית היא יצירה? זהו דימוי שמציף תחושת שוליות מול כיסופים ליצירה בעלת משמעות. 

🔹 הדובר מול הממסד הספרותי

הבית השני מציג עולם מקביל:

לֹא, הוּא לֹא רָשׁוּם בְּשׁוּם אֲגֻדָּה… בַּתְּעוּדָה כָּתוּב: אֶפֶס בְּיַחֲסֵי צִבּוּר.

מדובר בכנות חריפה: הדובר מודע לכך שאין לו תעודות, פרסים, גילדות, דימוי.
זהו שיר שמנסח את הפער בין כתיבה לשם כתיבה לבין הרגולציה של תדמית היוצר בעולם הספרות.

יש כאן גם ביקורת חברתית: עולם שמודד ערך לפי מספר קוראים, תשלומים, הופעות ערב, תעודות - בעוד שהיוצר עצמו מבקש לברוא יקומים מקבילים, כלומר עולם פנימי עשיר שאינו תלוי הכרה.

🔹 ** הגוף החולם: בין רום לשפל**

נוֹסֵק לָרוֹם, צוֹנֵחַ לַחוֹל כְּמוֹ אֶבֶן.

הדימוי של אבן הנופלת לעומת ציפור־דרור מעופפת ממחיש את הדינמיקה של חלומות: היוצר מרחף בין עילוי פנימי לבין כישלונות רגשיים. אבל הוא אינו ציפור מִטורפת, וגם לא להקתית. הוא נפש יחידנית. ציפור המתעופפת בקו משלה - אולי ייחוד, אולי בדידות.

🔹 הסיום: “עוף מוזר”
הינו סיום המשאיר טעם כפול: הלעג החברתי (“עוף מוזר”) מול החירות הייחודית של מי שאינו חלק מן הלהקה. ניתן לקרוא את זה כהשלמה עם היותו יוצא דופן - ואולי כהתגאות בכך.

סיכום:

תדמית” הוא שיר על יוצר שמביט בעצמו ללא פילטרים: בין חלום פרטי לבין עולם ספרותי שמודד ערך בפרסים, גילדות, בתעודות ופסטיבלים.  אין לו חותם, אין לו גילדה - יש לו רק אמת פנימית שאי־אפשר להחתים.
הוא נוסק בחלומו ונופל כעפר, ואז  שב ומתעורר כציפור דרור שאינה יודעת להקה.
זהו דיוקן של מי שאינו נכנע למבטם של אחרים:
עוף מוזר, כן -
אבל עוף שממריא דווקא מן המקום שבו כולם פוסקים שאין כנפיים.

צ'אטי נבון מציע גם נקודות להמשך הדיון :

🖋️ נושאים מרכזיים לדיון ולפרשנות

• זהות יוצר מול תדמית ציבורית.
• כתיבה ללא הכרה כמעמד אמיתי ולא ככישלון.
• חופש מול מוסדות: אגודות, גילדות, “תעודות”.
• אותנטיות יצירתית מול שוק הספרות.
• הפער בין חלום למציאות.
• השוליות כמרחב חירות.

*

אלו הן תובנותיו האישיות של צ'אטי נבון. שאותן כותב השיר לא מאשר ולא מכחיש. לאחר שהשיר יצא לאור-   משאיר את כל התובנות והפרשנויות לקוראים (שכמובן יכולים ואפילו מוזמנים להביא אותן לכאן בתגובות).