יום ראשון, 6 ביוני 2021

רוחות קדים

מְלַטֵּף עַצְמִי לְהָפִיס 
עוֹר מְחֻסְפָּס מֵרוּחַ 
יֹבֶשׁ קָדִים מְנַשֵּׁב 
וַאֲפִלּוּ רוּחַ יָם לְקָרֵר 
לֹא יָכוֹל לוֹ, לֹא יָכוֹל 
דְּיוּנוֹת חוֹל לְשַׁטֵּחַ
וְהַחַג נוֹדֵד בְּדַבֶּשֶׁת 
אֶל נְוֵה הַמִּדְבָּר שֶׁלִּי 
הֶהָרִים סְבִיב, הוֹד וְהָדָר 
צְחִיחִים בִּבְדִידוּתָם. 

תמונה מתחלפת מהנווה






יום שלישי, 27 באפריל 2021

שתיקתי

הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת הַדּוֹר אֶת שִׁירָתִי 
מִתְפּוֹגֵגים
בְּעַמִּי קִסְמֵי מִילוֹתַי 
כִּנְעוּרַי חוֹלְפוֹת מְכֻשָּׁפוֹת 
רוֹחֲפוֹת עַל מַטְאֲטֵא אֶל בְּדִידוּתָן 
בְּבֵית הָעִנְבָּר, חַלּוֹנוֹתָיו שׁוֹקוֹלָד 
שָׁם הַגֶּחָלִים רוֹחֲשׁוֹת שַׁבָּת 
מַמְתִּינוֹת מוֹצָא שְׂפָתַי לִרְמֹץ. 





יום שלישי, 13 באפריל 2021

קצוות - קדיש לַהוֹרָה

אָזְנַי מְלֵאוֹת קַבָּלָה וְהִתְחַסְּדוּת
אֲנִי נוֹשֵׁם בְּעוֹלָם שִׂנְאַת הַמְּבַקֵּר
קָצָה נַפְשִׁי לִשְׁמֹעַ אַחְדוּת מְזֻיֶּפֶת
בְּטַלִּית שָׁחֹר וְלָבָן, קְצָווֹת מִתְרַחֲקִים
תַּחַת תַּכְרִיכִים לַחְלוּחִיִּים מִדְּמָעוֹת,
עֲטוּפוֹת שְׁתִיקוֹת הַמֵּתִים שֶׁקָּבַרְנוּ.

נִצָּב בְּדַקּוֹת דּוּמִיָּה, עֵינַי רוֹאוֹת מְאוּם
בְּרֹאשִׁי מַחְשְׁבוֹתַי רוֹחֲצוֹת בְּדָם קְדוֹשִׁים
בַּמִּרְפָּסוֹת הֲמוֹנֵי דִּגְלֵי הַכָּחֹל לָבָן
אֵינָם מִתְנוֹסְסִים כְּבָר כְּפַעַם
קַדִּישׁ, סִלְסוּלִים וּמֵאֲוואלִים
חֶדְוַת הוֹרָה יִשְׂרָאֵל מַחֲלִיפִים.

פָּשְׁטָה קִינָתִי אֶת הָרֶגֶל.





יום חמישי, 8 באפריל 2021

רוחות רפאים

נושא השרביט החם  באתר פרפרים מוקדש ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. כדור שני, כבר כתבתי לא מעט . הרשומה הראשונה הייתה  "מכתב על קרטון ושעון תלוי" וולמעוניינים הרי שאר האוסף כאן. לא,  אין בי האמונה שיהיו שיקראו את זה כעת. ובתחילה גם חשבתי (שלאור תגובות העבר) שמיותר אפילו לכתוב עוד על כך. הרי במילא "הצברים יפי הבלורית והתואר" (אגב גם אני צבר) אינם מבינים מה זה לגדול במשפחה של שני הורים שורדי שואה  עם כמעט אפס משפחה מורחבת. אינם יכולים לתאר לעצמם שעד היום אני חולם חלומות אפיים של בריחה ומחבוא מנאצים.   למרות שנולדתי בארץ והורי גידלו אותנו באהבה רבה ונתנו לנו חיים נורמליים ככל יכולתם, "רוחות" השואה  ממשיכים לרדוף אחרי בחלומות.  כאילו הייתי שם. 

אבל נראה שכבר אמרתי הכול, בשיר, סיפור ואומר. מה כבר אוכל להוסיף שיעורר בכלל עניין במישהו? כבר היו כאן כאלה שהגיבו בכך "שמאסו בהצפה ובהכלה של סיפורי השואה האלה". או שדי בסבלם הנוראי הזה ביום אחד בשנה  ושגלישה מעבר ליום אחד "בפסטיבלים" של שואה עולה קשות על עצביהם. אפשר לחשוב שמישהו בכלל מכריח אותם להאזין ולקרוא . ואלה אינם מבינים בכלל מדוע הפסקתי לדבר איתם. והם "בתמימותם" אינם מבינים מדוע. אינם יכולים להבין שאינני יכול לסלוח לאנשים פוגעניים כאלה ברגשות אדם, שחוזרים על כך פעם אחר פעם כמו קרציות . לא שונים הם בעיניי ממכחישי השואה. אפילו גרועים יותר. אם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו אזובי הקיר?

אבל מה  בעצם שבר את שתיקתי והביא אותי לכתוב בכל זאת רשומה זו?
ובכן, שלחתי ל"במה חדשה" את השיר הזה שהתפרסם בבוקר ערב יום השואה:


שיני זהב / דור ירושלמי

סבתא עקרה שיני הזהב
בשביל נסיעה של שני ילדים
אל קייטנת ההצלה
בארץ המובטחת.

בתחנת הרכבת המולה
הורים דוחפים, נלחמים
להציל הילדים מתופת
בארץ המובטחת.

ברכבת לארץ המובטחת
זו ארץ השחיטה
לא נותר מקום לשני ילדים
מאוכזבת, בוכה סבתא בלי שיניים.

סבתא ללא שיניים, לא ידעה
אבא ואחותו נִצּוֹלִים
שנותרו לְסַפֵּר
יחידים.

את השיר הזה פרסמתי בעבר גם בבלוג זה, בצירוף התמונה הזו:


מדוע אני מביא את עניין הפרסום הזה כאן? מיד יובן הקשר לתחושות הכבדות שלי לגבי חאטימות וזילות יום הזיכרון לשואה  ולגבורה.
ובכן, לאחר פרסום השיר הזה, הוא  נבחר כהמלצת המערכת באתר:

אבל ההמלצה הזו נותרה באוויר כשלוש שעות בלבד. כי היא הוחלפה על ידי העורכים בהמלצה לשיר אחר שכותרתו "סליחה". אינני רוצה לפגוע בזכויות יוצרים ולכן לא אצטט אותו כאן, אלא אביא את הקישור למקור (שימו לב גם מה כתב המחבר בתגובות). וזה בדיוק דוגמה לשימוש הכי ציני שיש ליום הזיכרון לשואה ולגבורה - למען אג'נדה טבעונית קנאית קיצונית. 
למעשה זו הפכה להיות האג'נדה של המחבר הזה בכל שיריו באחרונה.  אבל להביא דבר כזה ביום השואה ולהנמיכו באבל על חיות, הוא שימוש דמגוגי חולני הפוגע ברגשותיהם של שורדי השואה ומשפחותיהם. של כאלה שאין בליבם דבר על בני אדם הנרצחים על ידי בני אדם  ומדווחים בכל יום בחדשות ושבעיניהם קדושת החיות עולה על זו של בני האדם. איזו אטימות ושימוש ציני פוגעני נוראי הוא זה, ברגשות האבלים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. כואבת ללא נשוא זילות כזו של יום זיכרון שמגויס לאג'נדה של טבעוניים קיצוניים. שמשווה את האוכלים מהחי לנאצים. אגב היטלר עצמו היה צמחוני ואף קבע חוקים נגד התעללות בבעלי חיים.
תוספת מאוחרת
וכמה סימבולי שדווקא ביום זה  הצטרפה  לכאביי גסיסתה של לולה הכלבה האהובה שלנו. דווקא לאחר שאתמול בדיקת הדם שלה הראתה על שיפור במדדי תפקוד הכליות שלה. בחצות הליל של ערב יום הזיכרון, היא משותקת לחלוטין ברגליה האחוריות, שוכבת לא מגיבה. ונראה שלא תשרוד עד הבוקר - בוקר יום הזיכרון.


יום שני, 8 במרץ 2021