יום שישי, 21 ביוני 2024

סליחה על ההפרעה !

רק לתיעוד בבלוג (ולְכָל מָאן דְּבָעֵי), שתי יצירות שלי שפורסמו במגזין יקום תרבות.

האחת, שיר במסגרת פרויקט אוטופיה של מגזין יקום תרבות:


"פרוייקט אוטופיה - מיומנו של מהנדס גנטי"

השניה, סיפור מדע בדיוני:


"בחירה קשה לגבי עובר"


הסיפור הזה זכה גם בפרס ראשון בתחרות הסיפור הקצר שנערכה בחסות הוצאת ספרים אופוס, בז'אנר מדע בדיוני ופנטזיה. שפטו בתחרות, אייל גורן וצפריר גרוסמן - עורכי סדרות הפנטזיה והמד"ב של הוצאת הספרים אופוס.

מדברי השופטים: "במקום הראשון זכה הסיפור בחירה קשה מאת קנקן. הסיפור מעלה מספר דילמות מוסריות בטווח קצר של מילים וכל אחת מהן משאירה את הבחירה בידי הקורא. כתיבה הדוקה ודיאלוגים מעולים. לא הייתה בחירה קשה בכלל לבחור בסיפור הזה כראשון במצטיינים".




יום שבת, 25 במאי 2024

אל נהר השכחה


וּכְשֶׁנִּדְמֶה שֶׁמַּעֲשַׂי נוֹסְכִים שִׁמָּמוֹן 
אֲנִי נֶעֱלָם. יִשְׁכְּחוּ אוֹ יִתְגַּעְגְּעוּ? 
הֲיֵדְעוּ כִּשּׁוּף לְהַעֲלוֹת מֵהָאוֹב? 
הַנִּירְוָנָה מְמַכֶּרֶת, מְשַׁחְרֶרֶת 
שִׁחְרוּר דִּיקְטָטוּרַת הַזִּכָּרוֹן 
קֶלֶט וּפֶלֶט, יָד בְּיָד יַחְדָּיו 
בְּמַגְנֵט הָרְשַׁמְקוֹל הַגָּדוֹל 
זִכְרוֹנוֹת וּמְחֻיָּבוּיוֹת נִמְחִים 
נְמוֹגִים בִּנְהַר הַשִּׁכְחָה,  
וְאֵין


"מימי נהר השיכחה Lethe ליד מישורי אליזאום" (1880) - ג'ון רודאם ספסנר סטנהופ
 
וסוף לסיפור,


https://youtu.be/OOcMWhbrzf0


יום חמישי, 9 במאי 2024

אני ושפות זרות

 נכתב בהשראת הנושא החם

בבית הורי אמנם דיברו אלינו בעברית בהחלטה, למרות ששניהם היו עולים חדשים - בלידתי כבן הבכור (4-5 שנים בלבד בארץ ממועד עלייתם). אבל ביניהם דיברו ביידיש. בעיקר כי הרגישו חופשי יותר לדבר בה (כשפת אימם) ובמיוחד כששוחחו ביניהם בעניינים שאני לא אמור לשמוע בגילי הרך. ואני זוכר שבערך בגיל 3, היידיש הפכה עבורי בשלושה ימים משפת ג'יבריש לשפה שאני כבר ממש מבין. לא היה לי צורך לדבר בה, כי בגן ובבית הספר כולם דיברו עברית. לכן הסתפקתי בהבנת השפה. לא הייתי אז מספיק מתוחכם כדי שלא להסגיר שאני מבין את שיחותיהם. ומאז, כשלא רצו שאני ואחותי נבין, הם דיברו ברוסית. אך כיוון שהדיבור ביניהם ברוסית לא היה נפוץ ומשום שיכולת קליטת שפות חדשות יורדת עם הגיל, רוסית אני לא מבין. אף על פי שאבא שלי היה נוהג לקרוא לי קטעים משירים/סיפורים של פושקין ברוסית ותרגם לי אותם לעברית - לא הייתה לי כנראה מספיק מוטיבציה ללמוד את השפה הרוסית. בכיתה א' למדתי לנגן באקורדיון ובחוברת התווים היו שירים רוסיים כמו לילות מוסקבה ואחרים (שאגב הושמעו בזמנו הרבה ברדיו). אז הייתי שר אותם ברוסית, מלווה את עצמי באקורדיון, מבלי להבין מה אני שר 😀.

בבית הספר היסודי התחלנו ללמוד אנגלית כשפה זרה ראשונה בכיתה ו' (ולא כמו הילדים שלי שהתחילו ללמוד אנגלית בכיתה ג'). אני זוכר שהמורה לאנגלית הראשונה דיברה אנגלית עם מבטא ישראלי כבד (th, ביטאה באות ז' והריש שלה היה גרוני כבד). מזל שבכיתה ז'- ח', הייתה לנו כבר מורה ממוצא אנגלי ושבגללה הורגלתי לשמוע מבטא אנגלי אוקספורדי. שתבינו, באותם הימים לא היו טלוויזיות בארץ (כי בן גוריון חשב שטלוויזיה תשחית את הציבור) ועל כן לא שמענו אנגלית בסביבתנו.  

בכיתה ז' התחילו ללמוד שפה זרה שניה - צרפתית או ערבית, לפי בחירה של בית הספר. עם המנהל החדדי הליטאי שעמד בראש בית הספר החילוני שלנו (שההדתה שלו ראויה לרשומה נפרדת), לא פלא שהוא בחר בצרפתית כשפה זרה שניה. נראה לכם שחרדים גזענים ילמדו במוסדם ערבית? אז האם אני יודע צרפתית?

מעשה שהיה כך היה. בשיעור הראשון לצרפתית, הגיע מורה נחמד בשנות החמישים וכל מה שהוא לימד אותנו (כשהכיתה חוזרת אחריו) הוא "בונז'ור תות לה קלאס". לשיעור השני הוא כבר לא הופיע. הודיעו לנו שהוא חלה. לאחר מספר שבועות הודיעו לנו שהוא נפטר. אז נראה לכם שמנהל בית הספר ויתר על לימוד השפה הצרפתית? לא ולא, הוא חיפש אחר מורה בנרות ולאחר חודשיים בערך מצא מורה לצרפתית, שהייתה ממוצא מצרי. בשנכנסה בשיעור הראשון , כתבה על הלוח כמה שורות של שיר בצרפתית וזה בערך מה שהספיקה לעשות בכל שיעור, כאשר כל הכיתה רועשת ומתעלמת ממנה - עד לסוף השנה, לא הצליחה להשליט משמעת. בכיתה ח' כבר לא נמצא לה מחליף.

לעומת זאת בבית הספר התיכון שבו למדתי, נבחרה ערבית כשפה זרה שניה בטיעון ההגיוני שאנחנו חיים במזרח התיכון ולא באירופה. אבל בשנה הראשונה (כיתה ט') ביטלו מסיבה לא ברורה את לימוד הערבית, אך בכיתה י' הכפילו לנו את מספר שעות הלימוד בערבית ספרותית. הספקנו לסיים ספר וחצי מתוך סדרה של שלושה ספרים בערבית ספרותית. מי שהמשיכו במגמה המזרחנית, השלימו את לימוד השפה הערבית הספרותית. ואילו אנחנו תלמידי המגמה הביולוגית, התחלנו בכיתה י"א ללמוד ערבית מדוברת בניב ירושלמי וכיום אני מצטער שלא למדנו ערבית מדוברת מההתחלה. ומה אני זוכר? מהערבית הספרותית אני בקושי זוכר למעט כתיבת האותיות וקריאה איטית. דווקא מהערבית המדוברת אני זוכר יותר, כי למדנו שיחות רחוב, מספר שבו המילים הערביות במשפטים היו כתובות בעברית (כי ערבית מדוברת לא כותבים בערבית). ואני יכול להבין קצת ערבית כשמדברים לאט ובניב ירושלמי. צפונה מירושלים מדברים בניב אחר, כאשר את האות כ' או ק' מבטאים כ צ'. ידעתם שצ'יזבאת זה בעצם כיזבאת בניב ירושלמי (מהשורש כזב. כלומר סיפורי כזב)? כְּבִּירֶה (גדולה) בניב ירושלמי, בצפון מבטאים צְ'בִּירֶה. ובערבית המדוברת המצרית מחליפים את האות ק' באות א'). ובעצם בין עברית לערבית רבים השורשים המשותפים כאשר בין שתי השפות מתחלפות ביניהן האותיות שין, בסמך או  ב- ת'. וחלק מהמילים בערבית קיימות בעברית מקראית ועוד כהנה וכהנה. אבל הבדלי הניבים בערבית מדוברת מקשים על ההבנה לדובר המתחיל. 

אנגלית התחלנו כאמור ללמוד מאוחר (בכיתה ו') אבל בתיכון למדתי אנגלית ברמה המקבילה כיום לפחות ל- 5 יחידות לימוד. לאחר שבבית הספר היסודי הורגלתי למבטא אנגלי, בשנתיים הראשונות של התיכון הייתה לי מורה אמריקאית ובשנתיים האחרונות מורה דרום אפריקאית, כך שהייתה לי הזדמנות לשמוע אנגלית במבטאים שונים. בשל לימוד ספרות אנגלית בתיכון, אין לי בעיה לקרוא ולהבין אפילו אנגלית של שייקספיר. לגבי התפתחות רמת הכתיבה שלי באנגלית כתבתי כבר בעבר כאן

למעשה אינני זקוק לעריכה לשונית לטקסטים שאני כותב באנגלית. ניתוח טקסטים שלי על ידי תוכנה לשונית, דירגה את רמת הכתיבה שלי באנגלית ב- 5% העליונים. בדוקטורט, הוצמדה אלי סטודנטית אמריקאית לפרוייקט קיץ של תלמידי חו"ל. זו הייתה הזדמנות מצויינת עבורי לשפשף את האנגלית, אחר כך עם סטודנט אוסטרלי. 

מאז ומתמיד המבטא שלי באנגלית לא היה צברי טיפוסי (אלה שמבטאים למשל - th ב ז' ואת האות W כ- ו', מטריפים אותי. נורא קשה לי להאזין להם). כשחזרתי לארץ לאחר 4 שנות השתלמות פוסט דוקטורט בארה"ב, אמרו לי כולם שקיבלתי מבטא אמריקאי קל בעברית, אבל זה עבר די מהר עם הזמן 😀. במשך שנים לימדתי באוניברסיטה קורסים באנגלית לרפואנים בתוכנית חד שנתית, בבית הספר לתלמידי חו"ל. בנסיעותי הרבות לכנסים מדעיים ברחבי העולם, כמובן נתתי הרצאות באנגלית. כך שבאנגלית יש לי שליטה מלאה.

זוכרים שבילדותי למדתי להבין יידיש מההורים שלי? בנסיעותי גיליתי שאני מבין בעצם גם גרמנית. מבין לגמרי את הניב האוסטרי / בבארי. את הניב הברלינאי קצת יותר קשה לי להבין כשמדברים מהר, אבל אני מסתדר. כשביקרתי בהולנד לראשונה, גיליתי גם שאני מבין גם לא מעט הולנדית ובבלגיה פלמית (שהיא בעצם ניב הולנדי). לדבר גרמנית יותר קשה לי, אבל 4 חודשים שבהם הגעתי לשיתוף פעולה ב- Freie Universität בברלין ובכמה גיחות ל- Humboldt University בברלין, שיפשפו את הגרמנית שלי, אמנם לא ברמת דיבור שוטף, כי באוניברסיטאות כולם מדברים לאורחים באנגלית, אבל אני מבין בכיף הצגות ואופרות בגרמנית ומפטפט מעט כשיש צורך ברחוב או בחנויות.

אז בסיכום, בעברית ובאנגלית - שליטה מלאה. ביידיש שליטה טובה מאוד, בגרמנית - שליטה בינונית פלוס, בערבית ובהולנדית - רמת הבנה חלקית.

הילדים שלי למדו ברנה קסין צרפתית. מצפיה בילדותם בסדרות הטלוויזיה הארגנטינאית לילדים, שניהם מבינים ספרדית והבת אפילו יכולה לדבר ספרדית בסיסית. אז בנוסף לעברית ואנגלית ברמה גבוהה, הם משלימים אותי בצרפתית וספרדית ואני אותם בשפות הגרמניות ובמידה מסויימת בערבית. המצחיק הוא שזוגתי ששפת האם שלה הוא יידיש (נולדה בפולין), מתקשה בהבנת גרמנית, אבל בניגוד לאחיה הגדול שדיבר פולנית בחמש שנותיו הראשונות בפולין ושכח אותה לגמרי, אחותו ששמעה פולנית בשנתה הראשונה בלבד (עלתה לארץ בגיל שנה), גילתה שהיא בעצם מבינה פולנית גם כיום.

נסתרות דרכי קליטת השפות אצל אנשים שונים.


ואני שחי בירושלים, אין לכם מושג כמה משעשע בעזרת היידיש להיות "זבוב על הקיר" בשיחות של חרדים ובמיוחד כשהם מדברים מאחורי גבך, כי חושבים שאתה שייגעץ (פארשטעייט נישט גורנישט מיט גורנישט) 😀.

וקברט בגרמנית, מסוגי התרבות שאני יכול ליהנות בביקורי בגרמניה, באוסטריה ובשוויץ בשפת המקום.




יום שני, 6 במאי 2024

שורד שואה

אתמול בערב, לקראת טקס הזיכרון לשואה והגבורה ביד ושם / הר הרצל, שורד שואה בן 96, במפגש אישי עם נשיא המדינה ורעייתו.





והשורד הזה הוא אבא שלי, שבגיל 12 בשואה ייחל שיצליח לשרוד עד לגיל 15.

מסיפורי שבת בארוחת צהריים:

סיום המלחמה - היום האחרון של סבא שלי
 

1945
וּמִתַּחַת לִנְקֻדַּת הַקִּפָּאוֹן
בְּעַרְבוֹת אוּקְרָאִינָה
אֶל מַצָּע צַמְרִירִי עָמֹק
הֻשְׁלְכָה גּוּפַת סַבָּא מִקָּרוֹן
מַאֲכָל לַכְּלָבִים
בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.

***

הַסַּמָּל


במסע המוות
כבר לא נותרו הרבה
רב סרן פוקד - העבר אותם בגשר!
מתחת, מי נהר סוערים
בגדה מעבר, הַטֶּבַח ממתין.

סַמָּל מסרב פקודה
מבקש אותה בכתב
הַמָּיוֹר מסנן בזעם -
"בגלל חיילים כמוך מפסידים מלחמות".

בגלל חייל כמוהו,
אבא שרד לספר.





***


שיני זהב

סבתא עקרה שיני הזהב
בשביל נסיעה של שני ילדים
אל קייטנת ההצלה
בארץ המובטחת.

בתחנת הרכבת המולה
הורים דוחפים, נלחמים
להציל הילדים מתופת
בארץ המובטחת.

ברכבת לארץ המובטחת
זו ארץ השחיטה
לא נותר מקום לשני ילדים
מאוכזבת, בוכה סבתא בלי שיניים.

סבתא ללא שיניים, לא ידעה
אבא ואחותו נִצּוֹלִים
שנותרו לְסַפֵּר
יחידים.



***

בני יהוה

גְּזוּז פֵּאוֹת וְזָקָן
תַּחְתּוֹנִים לְבָנִים כְּסוּתוֹ
בִּרְכָּיו שְׁקוּעוֹת
הַשֶּׁלֶג צַמְרִירִי לָבָן
רַב הָעֲיָרָה בּוֹכֶה
זוֹעֵק 'שְׁמַע' לִיהֹוָה
וְהוּא לֹא שׁוֹמֵעַ.

וּבַיַּעַר בְּצַמָּרוֹת עֵצִים
כְּמוֹ קוֹפִים
בְּנֵי יְהֹוָה מְקַפְּצִים עֵירֻמִּים,
פְּרִימָטִים* יְהוּדִים מְשֻׁגָּעִים
וְהַקַּלְגַּסִּים צוֹחֲקִים.


* פרימטים - בזואולוגיה, סדרה של יונקים הכוללת את הקיפופים, הקופים והאדם.