יום חמישי, 8 באפריל 2021

רוחות רפאים

נושא השרביט החם  באתר פרפרים מוקדש ליום הזיכרון לשואה ולגבורה. כדור שני, כבר כתבתי לא מעט . הרשומה הראשונה הייתה  "מכתב על קרטון ושעון תלוי" וולמעוניינים הרי שאר האוסף כאן. לא,  אין בי האמונה שיהיו שיקראו את זה כעת. ובתחילה גם חשבתי (שלאור תגובות העבר) שמיותר אפילו לכתוב עוד על כך. הרי במילא "הצברים יפי הבלורית והתואר" (אגב גם אני צבר) אינם מבינים מה זה לגדול במשפחה של שני הורים שורדי שואה  עם כמעט אפס משפחה מורחבת. אינם יכולים לתאר לעצמם שעד היום אני חולם חלומות אפיים של בריחה ומחבוא מנאצים.   למרות שנולדתי בארץ והורי גידלו אותנו באהבה רבה ונתנו לנו חיים נורמליים ככל יכולתם, "רוחות" השואה  ממשיכים לרדוף אחרי בחלומות.  כאילו הייתי שם. 

אבל נראה שכבר אמרתי הכול, בשיר, סיפור ואומר. מה כבר אוכל להוסיף שיעורר בכלל עניין במישהו? כבר היו כאן כאלה שהגיבו בכך "שמאסו בהצפה ובהכלה של סיפורי השואה האלה". או שדי בסבלם הנוראי הזה ביום אחד בשנה  ושגלישה מעבר ליום אחד "בפסטיבלים" של שואה עולה קשות על עצביהם. אפשר לחשוב שמישהו בכלל מכריח אותם להאזין ולקרוא . ואלה אינם מבינים בכלל מדוע הפסקתי לדבר איתם. והם "בתמימותם" אינם מבינים מדוע. אינם יכולים להבין שאינני יכול לסלוח לאנשים פוגעניים כאלה ברגשות אדם, שחוזרים על כך פעם אחר פעם כמו קרציות . לא שונים הם בעיניי ממכחישי השואה. אפילו גרועים יותר. אם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו אזובי הקיר?

אבל מה  בעצם שבר את שתיקתי והביא אותי לכתוב בכל זאת רשומה זו?
ובכן, שלחתי ל"במה חדשה" את השיר הזה שהתפרסם בבוקר ערב יום השואה:


שיני זהב / דור ירושלמי

סבתא עקרה שיני הזהב
בשביל נסיעה של שני ילדים
אל קייטנת ההצלה
בארץ המובטחת.

בתחנת הרכבת המולה
הורים דוחפים, נלחמים
להציל הילדים מתופת
בארץ המובטחת.

ברכבת לארץ המובטחת
זו ארץ השחיטה
לא נותר מקום לשני ילדים
מאוכזבת, בוכה סבתא בלי שיניים.

סבתא ללא שיניים, לא ידעה
אבא ואחותו נִצּוֹלִים
שנותרו לְסַפֵּר
יחידים.

את השיר הזה פרסמתי בעבר גם בבלוג זה, בצירוף התמונה הזו:


מדוע אני מביא את עניין הפרסום הזה כאן? מיד יובן הקשר לתחושות הכבדות שלי לגבי חאטימות וזילות יום הזיכרון לשואה  ולגבורה.
ובכן, לאחר פרסום השיר הזה, הוא  נבחר כהמלצת המערכת באתר:

אבל ההמלצה הזו נותרה באוויר כשלוש שעות בלבד. כי היא הוחלפה על ידי העורכים בהמלצה לשיר אחר שכותרתו "סליחה". אינני רוצה לפגוע בזכויות יוצרים ולכן לא אצטט אותו כאן, אלא אביא את הקישור למקור (שימו לב גם מה כתב המחבר בתגובות). וזה בדיוק דוגמה לשימוש הכי ציני שיש ליום הזיכרון לשואה ולגבורה - למען אג'נדה טבעונית קנאית קיצונית. 
למעשה זו הפכה להיות האג'נדה של המחבר הזה בכל שיריו באחרונה.  אבל להביא דבר כזה ביום השואה ולהנמיכו באבל על חיות, הוא שימוש דמגוגי חולני הפוגע ברגשותיהם של שורדי השואה ומשפחותיהם. של כאלה שאין בליבם דבר על בני אדם הנרצחים על ידי בני אדם  ומדווחים בכל יום בחדשות ושבעיניהם קדושת החיות עולה על זו של בני האדם. איזו אטימות ושימוש ציני פוגעני נוראי הוא זה, ברגשות האבלים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. כואבת ללא נשוא זילות כזו של יום זיכרון שמגויס לאג'נדה של טבעוניים קיצוניים. שמשווה את האוכלים מהחי לנאצים. אגב היטלר עצמו היה צמחוני ואף קבע חוקים נגד התעללות בבעלי חיים.
תוספת מאוחרת
וכמה סימבולי שדווקא ביום זה  הצטרפה  לכאביי גסיסתה של לולה הכלבה האהובה שלנו. דווקא לאחר שאתמול בדיקת הדם שלה הראתה על שיפור במדדי תפקוד הכליות שלה. בחצות הליל של ערב יום הזיכרון, היא משותקת לחלוטין ברגליה האחוריות, שוכבת לא מגיבה. ונראה שלא תשרוד עד הבוקר - בוקר יום הזיכרון.


יום שני, 8 במרץ 2021

יום שלישי, 2 במרץ 2021

זנב לאריות או אחרון חביב?

אחרון אחרון חביב או זנב לאריות?

השבוע נשלחה אלי לאישור גירסת העימוד הסופי של האנתולוגיה העומדת להתפרסם כספר לקראת פסח. מהעימוד יכולתי להבין שהסיפור שלי למעשה חותם את הספר. אחרון חביב מתוך עשרים וחמישה סיפורים, או רק זנב לאריות? ברור שלי אין חלק בזה וזו בחירה של ההוצאה לאור.

בכתבי עט מדעיים החוקים ברורים. המחבר הראשון הוא התורם הראשי לעבודת המחקר המעשית. ואילו המחבר האחרון הוא הבכיר במחקר. הוא האחראי הראשי והמוביל של המחקר כולו. בפוליטיקה, הראשון ברשימה הוא ראש המפלגה ואילו האחרון, במקום ה- 120 ברשימה, מוצב כמקום של כבוד וכידוע לא ריאלי.

אבל בעולם הספרות אין לי מושג מה זה אומר להיות האחרון ברשימה של מחברים ושהסיפורת שלו חותמת ספר.

וכעת גוגל כבר מכיר בשם לידתי כסופר. וזה משעשע אותי כי עיקר הכתיבה שלי היא דווקא שירה. אבל גוגל, כמו גברדיית עדת המשוררים המדופלמים, מכירים רק בשירה בגרסת נייר, בהוצאה לאור רשמית. ולי אין לי כזאת אלא בהוצאה פרטית משפחתית, ולא נחשבת. אה כן, גוגל מכיר בי בשירה בכינוי "דור ירושלמי / קנקן” - בהוצאה דיגיטלית. אבל מדוע שאלין? זה המחיר שמשלמים על כך שד"ר גוגל לא יחבר בין שם לידתי לבין כינוי ספרותי זה או אחר. זה גם המחיר לכך שאני גם אתאפק ולא אחשוף כאן את שם הספר וכותרת הפרוזה שלי.
אולי פעם גם אסביר את זה.



אז האם אחרון חביב או זנב לאריות? כיצד אדע?

יום שבת, 27 בפברואר 2021

עשרת הנבחרים שלי

התמונה הזו צולמה במסיבת פורים בכיתה ט' עם הגיטרה האקוסטית שלי, מחופש לפריק מדור הפרחים של שנות השישים במאה הקודמת (הפאה תוצרת עצמית מליפה). ולכן הרשומה מתקשרת הן למועד הפרסום (פורים) והן לשרביט המוזיקלי של השבוע.


וזו גיטרת פנדר החשמלית שלי. ניגנתי ושרתי בהרכבים שונים. היו זמנים!

בבחירת עשרת השירים שלי יש מן המשותף. בכולם דומיננטיות הגיטרות. במיוחד אהוב עלי השילוב של רוק עם מוזיקה קלאסית (אין כמו הסולמות של באך בהשתלבות  עם מוזיקת רוק). גם השילוב של רוק עם מוזיקת קאנטרי אהוב עלי. ובמיוחד עם סגנונות הסווינג וההונקי טונק.  

בצעירותי הערצתי את להקת THE SHADOWS. למדתי לנגן כל אחת ואחת מנעימות השלאגר שלהם בתפקיד הסולן (גיטרה סולו). ממליץ לצפות במסע ההופעות השלם והאחרון שלהם שנערך בשנת 2004, בקישור כאן. אבל אם אני צריך לבחור באחת זו תהייה APACHE - הראשונה מעשרת הנבחרים שלי ברשומה זו:

1. Apache- The Shadows


https://youtu.be/2izTbEyxg0A

2. I Put a Spell on You - Creedence Clearwater Revival

https://youtu.be/xeXqtzusIU0

3. The Sultans of Swing - Dire Straits

https://youtu.be/8_7qkRwcMFc

4. April - Deep Purple

https://youtu.be/6-hvl3TBMbY

5. November Rain - Guns N' Roses

https://youtu.be/8SbUC-UaAxE

6. Still Loving You - Scorpions

https://youtu.be/CjRas1yOWvo

7. Let it Grow - Eric Clapton

https://youtu.be/V069wWEnCys

8. Creep - Radio Head

https://youtu.be/XFkzRNyygfk

 9.  Bird of Paradise - Snowy White

https://youtu.be/hMAyGUYlX0E

10.  Urgent - Foreigner

https://youtu.be/Lcb-Fsx_phM

לפני כעשר שנים השתתפתי בשרביט עשרת השירים שלי בישראבלוג. לא קל לבחור עשרה שירים מבין כל כך הרבה מובחרים. ניסיתי לבדוק מה בחרתי אז והאם השתנה טעמי לאחר עשור, אבל בישראבלוג הדפוק הזה אי אפשר למצוא שום דבר במנוע החיפוש שלו, גם בגוגל לא ניתן לחפש אחר אחד מבין למעלה מ-600 פוסטים במנוע החיפוש של גוגל. כל כותרות הפוסטים אבדו כשהורידו את השאלטר. אז איך אפשר למצוא כעת משהו בעיר הרפאים הזו שקוראים לה "ישראבלוג המחודש"?
אני זוכר רק שהוספתי אז אחד בקשיש לעשרת השירים הנבחרים. אז הרי גם עוד בקשיש אחד הפעם כאן לסיום.

Space Oddity - David Bowie



מקווה שניהנתם.

יום שבת, 20 בפברואר 2021

על פרפקציוניזם של סטודנטים באקדמיה

 נושא השרביט החם השבוע היווה גורם מדרבן להשלמת רשומה נוספת בסדרה "מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה".

תופעה נפוצה בקרב סטודנטים היא פרפקציוניזם (שלמותנות) בכתיבת עבודות. תופעה זו היא פעמים רבות רעה חולה לכל הדעות והיא זו הגורמת לסטודנטים למתוח זמן של שבועות ולעיתים חודשים מחייהם. תופעה זו הופכת למפלצתית כאשר היא הופכת סיבה לדחיינות חולנית ואינסופית.

הכתיבה אורכת להם כל כך הרבה זמן כי הם יושבים שעה ארוכה על ניסוח כל משפט ומשפט שהם כותבים. על כן הוריתי לסטודנטים שלי לכתוב בנושא העבודה את כל מה שעולה במוחם, רעיונות, אסוציאציות, מסקנות - ללא כל סינון, ללא ניסוח וללא הקשרים ישירים וברורים בין הפסקאות. בשלב ראשון הגיעו כך עם עשרות עמודים. "נראה לך שיש לי זמן לקרוא את כל זה" שאלתי ושלחתי אותם לקצר את הטקסט לעשרה עמודים מודפסים, לא כולל ביבליוגרפיה. כשחזרו, הייתה זו הפעם הראשונה שקראתי את העבודה, הערתי מה חסר או מיותר מבחינה מדעית בלבד. לסטודנטים יש נטייה לכתוב כל מה שהם יודעים מבלי לתת את הדעת לגבי מידת הרלוונטיות לנושא. כשחזרו עם התיקונים אמרתי "עכשיו תעבדו על ניסוח תיקני בעברית/אנגלית. אינני מתכוון לשמש כעורך לשוני. זקוקים לאחד כזה, שלמו לו ותחזרו אלי עם הגרסה הסופית לאישור הגשה.

היה זה לאחר סבבים אינסופיים של קריאת טיוטות תזה שבהן התיקונים (ניסוח והקשרים בעיקר) בכתב ידי באדום עלו על השחור המקורי, אצל הסטודנטים הראשונים לתארים מתקדמים - עד שהגעתי למסקנה שאין אני צריך לשמש יותר עורך לשוני. שיגיעו אלי עם הטיוטה לאחר עריכה לשונית לצורך בדיקה מדעית. לא מעט שילמו מאות ואלפי שקלים לעריכה כזו. אבל מה כ'פת לי. זה הכסף שלהם ולא על חשבון הזמן שלי. ללימוד כתיבה היה להם מספיק זמן במשך 12 שנים בבית הספר.

אבל מה אני בא אל סטודנטים בטענות כשיש מורים שלהם (קולגות שלי) שמשלמים הון עבור עריכה לשונית של המאמרים והבקשות למענקי מחקר שהם מגישים - 1,500 דולר בתמורה ל- 10 עמודים מודפסים ערוכים להגשה (עריכה לשונית מקצועית).

שי עגנון, חתן נובל לספרות, היה נוהג לערוך אין ספור הגהות בכתב עד שהסכים למסור להוצאה לאור. כך בעצם עשיתי גם אני לבקשות מענקי מחקר ולמאמרים ששלחתי לפרסום. אבל בניגוד לעגנון, כשיש דד-ליין להגשה - הרי למעשה יש גבול להשתוללות הפרפקציוניזם. גם הסטודנטים שלי יודעים שאין הארכת זמן להגשות.