דמיון מודרך

כשאני מביט כאן על סטטיסטיקה של אלפי קריאות בפרסום של פוסט חדש ובמאות ליום בין הפרסומים - שכמספרן גם השתיקות - אני מדמיין רוחות רפאים. רוחות רפאים שרק אותות גלאי "ציידי הרוחות" מסגירים את קיומם. ראו גם תוספת של הדקה התשעים לפני הפרסום - בסיום הרשומה.

פעם היו מבקרים כאן אנשי העולם הזה המדברים בשפת אדם והרבה. אני עדיין משקיף ורואה אותם רועים בשדות אחרים - משמיעים שם קולם ומפזרים חוכמתם. אז אני פונה וקורא לכל רוחות הרפאים המבקרים כאן (והמקפיצים את מונה הכניסות) - לתרגיל דמיון מודרך קטן:

כאן כעת ובמחסן:

כי בעיירת רפאים כמו בעיירת רפאים - גם המחסנים נותרים סגורים,

וכמו The Rolling Stones העיירה שלי - מרגישה רפאים.

נוסף בדקה התשעים לפני פרסום 

שיר שפורסם אמש בקבוצה "שירה פוגשת מקרא" בניהולה של המשוררת ליאה מורן. 

(כי גם שירים לא נכתבים סתם).

לעד לא יישכח

ללא הקדמות, ובמועד האמיתי לציון האסון.

אפשר לנסות להסיט את התאריך, לקבוע טקסים במועד אחר ולעצב כך ובשאר נרטיבים את הזיכרון הציבורי. אבל העם אינו שוכח את ההפקרה, את האחריות שלא נלקחה ואת המחיר שממשיכות לשלם אלפי משפחות שכולות ועשרות אלפי נפגעים בגוף ובנפש.

עבורם, ועבור כולנו, המספר שבע נסדק לתמיד.

מלנכוליה סתווית

יש עונות שנכנסות בדלת הראשית,
ויש שמקדימות לשלוח סימנים.
חצב ראשון על ההר, נחליאלי בחוץ, עלה שכבר החליף צבע.
עוד החום כאן, עוד הקיץ מסרב להיפרד, אבל משהו באוויר ובי כבר יודע.

ואחרי המבשרים מתגנב לו לאיטו הסתיו עצמו. לאו דווקא זה הרשום בלוח השנה, אלא זה שמגיע עם זיכרון, עם שלכת רחוקה ועם השנים החולפות.
יש סתיו של עצים, ויש סתיו שאדם נושא עמו.

 

והסתיו מסמן אצלנו את מועדיו - חגי תשרי.
אל הסוכה, ארבעת המינים, תפילות ישנות ומילים שאנחנו ממשיכים לבקש מהן משהו גם כשהמציאות כבר שינתה את פניה. ואולי משום כך, בתוך הסתיו הישראלי, גם התקווה מקבלת גוון מלנכולי.

שלושה שירים, שלוש תחנות באותה עונה:
מהסימנים שבחוץ, אל הסתיו שבפנים, ואל התקווה המבקשת להישאר עוד מעט תחת הסוכה.

ולסיום, השיר "הביאו את הסתיו" שאומר כמעט את כל מה שנותר לומר:

 

על בקשת סליחה

הנושא החם - בקשת סליחה במדור השרביט הוא הזדמנות מצוינת להביא את מה שמאוד מאוד מפריע לי בנושא זה במשך שנים - הצביעות. ואת זה אני מביע כאן בהמשך בשש שורות קצרות. והמבין יבין. ולאלה שנוח להם שלא להבין, רק להזכירכם - על עבירות שבין אדם לחברו אין מחילה משמים גם עם כל תפילות שחרית, מנחה וערבית ועם כל הצומות, שמירת השבת, הכשרות והנחת תפילין יום יום. ובוודאי אין גם שום ערך לבקשות הסליחה האלה ברשתות - שהפכו לאחרונה פופולריות כחול אשר על שפת הים.

וסליחות הן כמו ריקוד בשניים - לבקשת הסליחה אין ערך ללא המחילה.

מעשים טובים וחתימה טובה