תפודי זבח - זכרון ילדות

שני חגים יהודים מאופיינים באור. הראשון, חנוכה האהוב עלי מילדותי והשני ל"ג בעומר, שהוא בעיני יותר אירוע פירומני מאשר אור, ואולי המקור לזה הוא זכרון מוקדם (גיל 5) של מעללי זאביק השועל ?!

 

מבט העין השלישית

תודה רבה למערכת מוטיב על פרסום שירי "מבט" בגליון 135 בנושא "העין השלישית". 

“העין השלישית” היא אותה נקודת מבט חבויה, אינטואיטיבית, חודרת מעבר לנראה ולעין הגלויה. היצירות בגיליון זה של מגזין הספרות מוטיב נותנות ביטוי לקו שבין מציאות לדמיון, בין גוף לנפש, בין הידוע לנסתר - בראייה פנימית, מיסטית, פסיכולוגית, או אפילו ביקורתית וצינית כלפי עצם הרעיון.

לקריאת גליון 135 של מוטיב. 

פורסם בעבר גם בגרסה החזותית ברשת:

וגם בסדרת מיסטיקה, על טבעי, מטה-פיזיקה ומדע

פוסט המועדים הציוניים

 איש איש ונחלתו, איש איש ושבטו. בטלית המדינה - קצוות מתרחקים. קצו ימי התום ופני ארצי מכורתי - מגדל בבל. בנהרותיה - ישבתי גם בכיתי: באין אמת -אין גאולה. למלכה בית ולמלך כתר. אך שבעה ימים אביב בשנה, סגריר וגשמים כל היתר. תמו המועדים הציוניים - מחשך ופירוד כל היתר. ובאין לי ארץ אחרת, מחורבן חומותייך- כל אבן קטנה אלקט ואשמור למזכרת.

ושוב, 

ושוב,

השאלה הנצחית (במעשה ושיר): יזכור או נזכור ?

 בפרק זמן של שבוע החליטו פרנסי המדינה לרכז למעשה שלושה ימי זיכרון ששיאם נשבר בחגיגות יום העצמאות: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל, ויום הזיכרון לפעולות האיבה.

בעוד שימי זיכרון באומה אמורים לאחד, לצערנו גם בהם קיימים בעם ישראל פילוגים גלויים וסמויים - לא רק כיצד ובאיזה פורום לציין אותם, אלא אפילו באיזו נומנקלטורה ראוי לזכור את הניספים והגיבורים: שאלת ה -"יזכור" או "נזכור". השאלה בת המילה האחת הזו אינה רק שאלה אידיאולוגית מול תאולוגית (ונתעלם לרגע מכך שבקרבנו פלג עם שעבורו תאולוגיה  = האידיאולוגיה), זוהי גם הילה למאבקים. המבוגרים כאן אולי זוכרים את המאבק המר על שינוי המילה "נזכור" ל- "יזכור" באנדרטת הזיכרון בירושלים, שסוקר כאן בפוסט מלפני עשור: "נזכור או יזכור".

הרשומה ההיא נפתחה בשיר שמובא כאן שנית לאחר עריכה, הן במלל והן בעיצוב חדש :