מכתמי עֵדוּת - דור שני אינו שוכח, ואתם?

  

סבא שלי מצד אבא, שלעולם לא הכרתי (ואין תמונה ששרדה לדעת כיצד נראה בחייו) שרד עד ליום השחרור ממחנה העבודה בכפיה בסיום המלחמה. ובדרך חזרה הביתה ברכבת, נפח את נשמתו מרעב ומתשישות ונזרק מהקרון על ידי נוסעי הרכבת האוקראינים, ולא ידע איש את מקום אי-קבורתו.

לזכר סבתי וסבי שלא הכרתי מצד אימא (שנותרה יתומה מהורים ואחים ושרדה לבדה):

מדגם ממאות סיפורי תמונות עֵדוּת של אבא: 

צוואת הנותרים:

רוחות קדים, ברוח הזמן

קם לתחיה מהארכיון, בעיבוד חדש (במילים ובוויז'ואל)
 

קוביה כשרה ושמחה לפסח

 ואף על פי כן, כפי שעמדה לאבותינו - חג שמח במחסותיכם. 

ומה נאמר ומה נברך השנה בירושלים הבנויה: ?
שהתרעות פיקוד העורף יוחלפו במהרה בחדשות נחמה 🙏

בצל המאורות עוד חוזר הניגון:

בְּצֵל הַמְּאוֹרוֹת 

טִהַרְנוּ, 
רִסַּקְנוּ - 
אַל יִתְהַלֵּל 

הִשְׁמַדְנוּ, 
מוֹטַטְנוּ - 
חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ 

נִצָּחוֹן? 

וְשֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן חָסֵר, 
יָרֵחַ חִוֵּר בְּאַיָּלוֹן - 
לִקּוּי מְאוֹרוֹת 

עַד לְמָתַי? 

*

וגם כאן