מעברים קשים| מבין המצרים אל ט"ו באב

הלוח העברי שלנו מבטא כנראה משהו היסטורי עמוק שנתבע בדנ"א  של עם ישראל - בשזירה יחד באופן קבוע של ימי שמחה לאומיים ופרטיים לצד ימי אבל וזיכרון. 

מהדוגמאות הבולטות ביותר לרצף המהיר הזה, המעבר החד ביותר הוא יום הזיכרון ויום העצמאות - המעבר מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אל יום העצמאות. סמיכות הזמנים ביניהם מתרחשת ברגע אחד, עם שקיעת החמה בערב ה' באייר- ביטוי ישיר למחיר הדמים שנדרש עבור הקמת המדינה והמשך קיומה.

צמד מועדים אבלות-שמחה ידוע נוסף הוא ספירת העומר ול"ג בעומר, המאופיין

במעבר החד של הפסקת האבלות ליום אחד. ימי ספירת העומר נהוגים כימי אבל (על מות תלמידי רבי עקיבא), ובתוכם מגיח ל"ג בעומר כיום שמחה מובהק שמשמעותו מסמלת נקודת אור של אחדות ופסק זמן מהאבלות הלאומית.

 

וגם בחודש זה - חודש אב מאופיין במעבר החד- המעבר מחורבן לאהבה, בצמד המועדים ימי בין המצרים וט"ו באב. בסמיכות זמנים- תשעה באב (יום אבל לאומי) חל פחות משבוע לפני ט"ו באב (חג האהבה והשידוכים העברי). משמעותה של סמיכות המועדים הזו מצוינת  כסמל לנחמה - צמיחה מתוך החורבן והתחדשות של עם ישראל.

בתשעה באב מייחסים את חורבן ירושלים לשנאת החינם בין שני חלקי עמנו (בעד ונגד המרד ברומאים) ששרפו את אסמי החיטה זה של זה, שנועדו לעמוד בפני המצור של הרומאים על ירושלים ובכך למעשה קירבו את חורבן הבית. ועל כך כתבתי:

אירוע חורבן הבית הוא זיכרון כל כך טראומטי בעמנו שאפילו נתבע במנהג 

שבירת הכוס בחופה - המסמל את המעבר החד הזה מזיכרון החורבן הלאומי אל שיא השמחה הפרטית. סמיכות זמנים זו מתרחשת ברגע השיא של טקס הנישואין, שנייה לפני הריקודים. ומשמעותה - החובה להזכיר את חורבן ירושלים גם ברגע המאושר ביותר בחיי הזוג.

ואת הביטוי לשמחה הפרטית הזו שלנו במשפחתנו שנכתב לפני כ- 11 שנים - מוציא לאור היום את הגירסה  הערוכה הזו:

וכמה סמלי, לאחר עשור של האושר המשפחתי הזה, ביום אחד ובלתי צפוי - הגיע חורבן בית לזוג הזה. ומהתמונה הזו כבר נעדרים, הלכו לעולמם, הוא וארבעת הכלבים. נותרה היא ושני אוצרות קטנים לזכרו.

שנה בלי אבא

 שנה חלפה מאירוע מטלטל בחיי ילדים: ילדה שהתייתמה מאביה רגע לפני הגיעה לגיל חמש, ובן שהתייתם מאביו רגע לפני הגיעו לגיל שלושה חודשים. בת  שמלאו לה שש ביום האחרון של שנת הלימודים - חלפה שנה בלעדיו והיא מתגעגעת געגועים עזים לאבא. עדיין מלווה במפגשים שבועיים עם פסיכולוגית ילדים במסגרת עמותה ייעודית לילדים שהתייתמו מהורה, במימון עיריית ירושלים. מפגשי השיחות נערכים תוך כדי ציור ויצירה בבית הפסיכולוגית. הפסיכולוגית נהדרת והכי חשוב שיש כימיה ביניהן.

 והבן כבר בן שנה וארבעה החודשים והוא יזכור את אבא שלו רק מתמונות...

קטינא בת שש וזעירא כבר לא זעיר. אז הגיע הזמן לכינויים מעודכנים. קטינא ילדה מאוד פקחית וכבר יודעת במה היא רוצה לעסוק כשתהיה גדולה. במה? היכונו להפתעה: היא רוצה להיות לא פחות ולא יותר מאשר ארכיאולוגית ימית. יש לה באמת כישרון, אולי גם עיני נץ, להבחין ולשלוף דברים חבויים זמן רב ללא שמישהו שם לב אליהם. איזה דברים? יש לה אוספים של כל אחד מהם: החל מאבנים וקריסטלים מעניינים, חרסים של שברי כלים, והשיא האהוב ביותר - אוסף אבני מאובני צמחים טבועים באבנים, צדפות וקונכיות נדירים ביופיים, ומאובני בעלי חיים ימיים קדמוניים כמו אמוניטים. אגב אם מישהו מכם איבד בפארק איזה שהוא עגיל, פנינה או אבן טובה אחרת מתכשיט - היו סמוכים ובטוחים שהיא מצאה את זה אם עברה שם. אז מכאן ואילך "אוצרת" יהיה כינויה החדש. הנטיות האמנותיות הקודמות בציור ויצירה ממשיכות להתפתח: כמו למשל היצירה שכולה מאבנים: 

כאמור, זעירא - אחיה - כבר ממש גברבר קטן. הוא  ילד מאוד סקרן מגיל אפס שצריך להבין כל דבר איך הוא בנוי ואיך הוא פועל. הוא ניחן גם במוטוריקה עדינה נדירה לגילו בידיים - כדי לבחון עצמים מכל הזוויות, לפרק כדי להבין ולהרכיב חזרה. למשל יש לנו מערכת שמע שמחוסר שימוש בה כבר שכחנו איך להפעיל את כל הפונקציות שלה. והציף ציף הזה עומד, שולח יד - לוחץ על כפתורים לחיצים ומסתובבים ומתגים ותוך דקה הוא יודע להפעיל את הדבר הזה ולעבור מרדיו, לפתוח את המגש להחלפת הקומפקט דיסק, או את התאים להכנסת קלטות...  אנחנו מכנים אותו המהנדס. וכאן מעתה ואילך אכנה אותו כאן "מהנדסוני". הוא כמובן גם פריק של כל דבר שנע על גלגלים: מכוניות, משאיות, אוטובוסים, רכבות, טרקטורים, מנופים ומטוסים. דגימה קטנה של החמוד הזה, בקוֹלָאז':

בינו לבין אחותו יש יחסים מצויינים והיא משחקת איתו, שומרת עליו ועוזרת לו. והוא מקשיב לסיפורים שהיא מספרת וכשהיא יושבת ביזמתה על עבודה בחוברות יסודות החשבון והלוגיקה וחוברות לשון וכתיבה, מהנדסוני אוהב לשבת לידה ולשחק בשקט, עין אחת בענייניו ועין שניה צופה בענייניה. יש ביניהם פער של ארבע וחצי שנים והיא מתייחסת אליו לא רק כאחות, אלא גם כמו אימא קטנה. הקוֹלָאז' מדבר בעד עצמו:

בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה: מהנדסוני רשום לגן מרחק הליכה דקות מהבית שלהם. גן ילדים (פעוטון) עם שם טוב וצוות טוב, המנוהל על ידי עמותה המפוקחת על ידי מחלקת החינוך של עיריית ירושלים.

בחודש יולי, אוצרת הולכת לקייטנה באותו מבנה גן החובה שלה בשנה החולפת ואפילו עם אותו צוות גננות וסייעות של שנת הלימודים. והגננת הראשית שולחת להורים כל יום פירוט פעילויות חינוכיות של יום המחר. ואחרי קייטנת הגן הם ממשיכים באותו מבנה וחצר עם צוות הצהרון המוכר גם הוא לילדים משנת הלימודים. בחודש אוגוסט תמשיך בגן בקייטנה נוספת בת שבועיים על ידי אותה עמותה שניהלה את הצהרון. אוצרת חוזרת מרוצה ושמחה מהקייטנה. היא ילדה מאוד מקובלת בגן ויש אפילו שלושה בנים חמודים שסובבים סביבה בגן ואוהבים גם להפגש איתה מדי פעם אחר הצהריים בבית. והיא ממש אבל ממש מתרגשת ומצפה ללימודים בכיתה א'. 

בית הספר גם הוא קרוב לביתם, בהמשך הדרך לגנון של מהנדסוני. בחודש הלימודים האחרון בגן - עשו להם סדרה של 5 מפגשי אחה"צ בני ארבע שעות כל אחד, עם הסגל החינוכי של בית הספר, ושבהם הילדים חוו אווירת לימודים בבית ספר. וגם מפגש אחד שנערך עם ילדי כיתה ב' - שהגיעו להתארח בגן שלהם לחצי יום. והם גם התארחו במפגש נוסף עם ילדי כיתה ב' בכיתתם. 

במפגש האחרון עם הצוות החינוכי של בית הספר, הם קיבלו את כל ציוד החינוך הדרוש לשנת הלימוד הראשונה: 8 ספרי לימוד, מחברות וכלי כתיבה וציור. שום דבר לא נדרש לקנות על ידי ההורים למעט ילקוט. הנדיבות העירונית הזו ממש מרשימה וגם ההכנה המסודרת שעשו להם כדי שהמעבר מהגן לבית הספר יהיה חלק.

נקווה ונאחל שרק יתנו להם ללמוד שנה מלאה בבית הספר בלי מגיפות ומלחמות.

שאלות כבדות משקל - הנושא החם

לשאלתו של מוטי בנושא החם מי הייתם רוצים לראות כראש ממשלה, אודה ואתוודה שהאחד הרצוי על פי מוטי - ימלא שורה של תכונות שבמכלולן - אין לצערנו דבר כזה בקיים. כי אחד שכזה יבחר לעסוק בכל דבר אחר ורק לא בפוליטיקה ובמיוחד בפוליטיקה הארץ ישראלית. לכן הייתי מסתפק בבחירתו של מי שיכול לאחד כגוש את מפלגות האופוזיציה הנוכחית שכל אחד מהמובילים אותן טוען לכתר. ובאין שכזה בנמצא ברגע זה, וכמסכים לאימרתו של ישעיהו ליבוביץ: "לכל עם מגיעים המנהיגים שהוא בוחר":  הפלגנות השבטית, מחד והאדישות או ההכלה, מאידך - עלולים לקבע את ממשלת החורבן הנוכחית. ומבחינה פואטית המשמעות העגומה מסתכמת כך:

הבנתם?
ולכן באין צדיק במדינת סדום ועמורה - אולי זה הפתרון?

ישעיהו ליבוביץ המושמץ על ידי הימין (שככתוב על פרעה בתחילת ספר שמות "ולא ידע את יוסף")  נשכח גם לו למשל זכות נעוריו כקצין שנלחם לשחרור ירושלים המזרחית במלחמת העצמאות - העלה את נבואת ארבע התקופות שתעבור המדינה מיד לאחר מלחמת ששת הימים (שהייתה משהו הקרוב ביותר לכאורה "כניצחון המוחלט"- ולא זה של ביבי ולא של הליכוד אלא הפלא ופלא - של ישראל תחת שלטון מפלגת העבודה בראשותו של לוי אשכול).

 
אז אלה ארבעת התקופות לפי נבואתו של ישעיהו ליבוביץ: התקופה הראשונה שתחילתה לאחר סיום מלחמת ששת הימים, כונתה על  ידו כ- "תקופת האופוריה". התקופה השניה תהיה "תקופת המשיחיות", השלישית תהייה "תקופת ההתבהמות", והתקופה הרביעית תהיה "תקופת תחילת חורבן בית שלישי". 

כל בר דעת רואה שנבואתו מתגשמת ואנחנו נמצאים כבר בעיצומה של תקופת ההתבהמות.
אז אם יתקיימו בכלל בחירות במועדן על פי חוק, ולא לאחר דחייה עד "לניצחון המוחלט" (וכבר ראינו שחוק לממשלת החורבן הוא רק המלצה) - האם העם יביא לשינוי ולסילוק הממשלה הרעה הזו? או שימשכו הפילוג והשנאה שיביאו לחורבן הבית?
האם ישעיהו ליבוביץ ירשם בספר דברי הימים כישעיהו ב'?

ולמי שרוצים לדעת מדוע אזרחי ישראל ימשיכו להצביע שוב ושוב למפלגה שמחטיפה להם סטירות לחי, ומדוע הם מתייחסים למפלגה כאוהדים שרופים של קבוצת כדורגל (גם אם השוער שלהם הכניס גולים עצמיים והוריד אותה ליגה) - קראו על מנגנון "הריגשי" המרתק בפוסט "התקועים" כאן. 

המשך יבוא, אולי...

תפודי זבח - זכרון ילדות

שני חגים יהודים מאופיינים באור. הראשון, חנוכה האהוב עלי מילדותי והשני ל"ג בעומר, שהוא בעיני יותר אירוע פירומני מאשר אור, ואולי המקור לזה הוא זכרון מוקדם (גיל 5) של מעללי זאביק השועל ?!