יום שבת, 16 באוקטובר 2021

גיהוקים, שיהוקים ושאר ירקות

ההשראה לכתיבת רשומה זו היא שרשור תגובות שנתקלתי בבלוגיה אחרת על שיהוקים טורדניים ללא הרף. זה אולי נראה ונשמע מצחיק לצופה מהצד, אבל למי שעובר דבר כזה, זה בכלל לא מצחיק ואפילו עשוי להטריף. היות והבלוגיה ההיא עברה תהליכי שינויי בעלות - שתוצאתם מחיקת כל הרשומות שלי שם ממנוע חיפושי גוגל - אני מביא את הרשומה הערוכה מחדש לבלוגי כאן. מן הסתם אביא עוד כאלה מדי פעם.


רבים מתבלבלים בין שיהוק לגיהוק. מה שאנשים מכנים בטעות שיהוק הוא למעשה גיהוק, כי שיהוק הוא למעשה מה שמכונה בסלנג 'גרעפס'. את הגיהוקים האלו יש לשאוף לעצור מיד עם הופעתם, פן יהיה אחר כך קשה לעצרם ובמקרים מסוימים הם עשויים להמשך חלילה ימים ללא הרף.

כל אחד נתקל לפעמים בחייו בשרשרת גיהוקים תכופים. לעיתים הם מופיעים כאילו משום מקום ולעיתים לאחר בליעה מהירה של מזון יבש - למשל ביצה קשה, גבינות קשות דלות שומן, ומאפים כמו המכונים לעיתים 'עוגות חנק'. אז אם זה קורה, שתיית מים מיידית בדרך כלל תעזור, אבל נא לשתות בלגימות קטנות עם הפסקה של כמה שניות בין אחת לשניה. שתיית כמות גדולה ברצף עשויה להחמיר את הגיהוקים.

הגיהוקים נגרמים גם במקרים רבים כתגובה של המוח לחוסר בחמצן. אז אם טכניקת השתייה אינה עוזרת, אתן לכם טיפ שיפסיק את הגיהוקים העקשניים האלה בלמעלה מ- 95% מהמקרים ( בתנאי שתבצעו את זה מוקדם ככל האפשר - אפילו אם זה קורה בציבור או אפילו בהליכה ברחוב). כדי להפסיק את הגיהוקים העקשניים מבצעים שאיפת אויר מהירה (למילוי מקסימאלי של הריאות באוויר), עוצרים לשניות אחדות את הנשימה ונושפים את האוויר החוצה מהריאות באיטיות. חוזרים על הנשימות האלה מספר פעמים לפי הצורך. בדרך כלל הגיהוקים יפסקו לאחר עד 2-3 דקות. בתנאי שתתמידו בטכניקת הנשימה הזו כהלכה.

אזהרה: בשום פנים ואופן לא לשאוף ולנשוף מהר. הדבר עשוי לגרום לתופעה המכונה היפר ונטילציה - האדם נכנס כתוצאה מעודף חמצן בדם למצב היסטריה וכתוצאה מכך לעליה נוספת בקצב הנשימה, עד לאובדן הכרה. אם זה קורה ליקיריכם ההיסטריים - כיסוי ראשם בשקית ניילון תגרום תוך כחצי דקה, דקה לרגיעה, עקב ירידת ריכוז החמצן שבשקית. ככה מטפלים בזה גם אנשי מקצוע.

אבל אם גם השתייה וגם הנשימות אינן עוזרות, והגיהוקים המציקים ממשיכים ללא הרף, על המגהק לפנות לרופא. הרופא עשוי לרשום למגהק אחת משתי קבוצות התרופות, בהתאם לסיבת הגיהוק.

אם הגיהוק נגרם כתוצאה מתופעה המכונה ריפלאקס (החזר) של הקיבה (מצב העשוי לגרום גם לצרבות) - יש תרופות מצוינות כמו לוֹסֶק או אומפראדקס.

וכשאין סיבה לגיהוק מאלו שהזכרתי, גיהוק בלתי נפסק נובע כנראה מבעיה נפשית והוא יפסק במתן תרופה נגד פסיכוזה. במקרה כזה הרופא עשוי לרשום למגהק את התרופה לָרְגָקְטיל. למעשה לרגקטיל היא תרופה אנטי-פסיכוטית (נוגדת פסיכוזות) הפועלת על המערכת העצבית במוח. למרות שזו תרופה פסיכיאטרית לשמה (וכמו לכל תרופה פסיכיאטרית יש לה תופעות לוואי), בארץ יכול לרשום אותה גם רופא משפחה. ובמאמר מוסגר, לפי תקנות משרד הבריאות, באופן תמוה, יכול רופא משפחה לרשום תרופות פסיכיאטריות (למרות שרחוק מלהתמחות בפסיכיאטריה). אגב, ממליץ על זהירות (כבדהו וחשדהו) כשרופא משפחה (ולא מומחה בפסיכיאטריה) רושם תרופה פסיכיאטרית לשימוש ממושך. כן, גם נוגדי דיכאון שרופאי משפחה ממהרים כיום לרשום. הנזקים עשויים להיות בלתי הפיכים ובכיה לכל החיים!

אז לידיעת הנתקפים בגיהוקים בלתי נשלטים ללא הרף - עשויים לטפל בזה כמו בהתקף פסיכוטי. אם זה מטופל כפסיכוזה, אז אפשר להגדיר התקף גיהוק ממושך כסוג של פסיכוזה? רבים יטענו ואולי בצדק. אם משהו נראה כברווז, צולע כברווז, ומגעגע כברווז - מן הסתם זה ברווז. ואולי מגהק כמו ברווז.

יום ראשון, 10 באוקטובר 2021

טוק טוק בדלת

 יום שישי, השעה שתיים ומחצית אחר הצהריים. בשקט אופייני שלפני כניסת שבת ירושלמית, אני רכון על המחשב, כאשר נשמעת דפיקה על דלת הכניסה לדירה. ועוד אחת... מי זה דופק בשעה כזו? מה פתאום, התמוטט העולם? בהצצה דרך עיינית הדלת, אף לא אחד ניצב מול הדלת. פתחנו. ומי צועדת פנימה? אדם מיניאטורי.  קטינא שלנו.

knock knock the door

אימא שלה שאותה היא מכנה "מא-מא" נכנסת אחריה. היא תמיד מודיעה בוואטסאפ על בואה לביקור. אבל הפעם ההודעה הגיעה באיחור של 4 שעות. הייתה זו הסנונית שבישרה על נפילת הרשתות החברתיות של צוקרברג.

בכל מקרה, הפתעה משמחת. וקטינא נכנסת לבית בפעם הראשונה שלא בעגלה או על הידיים. חיבוקים ונשיקות עם "תא-תא" (סבתא) ואז פונה אל "בא-בא" (סבא). יש לה כבר אוצר מכובד של מילים בנות שתי הברות. אבל היא מכפילה את ההברה האחרונה. לבא-בא היא מושיטה את צרור מפתחות הצעצוע. היא יודעת שעם מפתחות פותחים דלתות ומחזיק המפתחות שלה משוכלל. יש בו 3 כפתורים. היא מדגימה - האחד משמיע צלצול פעמון כניסה לבית, בשני נשלף מפתח חבוי לכניסה לבית. היא לא מדגימה את תפקיד הכפתור השלישי שמשמש לפתיחת דלת המכונית בשלט רחוק. הרי היא נכנסת כעת לבית ולא ל"או-טו". ואז הגברת הקטנה מוליכה את בא-בא לעבר הסלון, נעצרת ליד השולחן. מתחילה לעשות תנועות ריקוד ומצביעה על השלט-רחוק. כן, היא מבקשת מבא-בא להשמיע מוזיקת רקע. בסופ"שים אצל תא-תא ובא-בא - היא אוהבת לשמוע את השירים המושמעים בכאן 88. השירים של פעם בתוכנית 60-90-60. מדי פעם, כשמתנגן שיר שהיא אוהבת, היא מתחילה לרקוד ושרה לה-לה-לה. עם תחילת צלילי המוזיקה, היא מצביעה לעבר המנורה שבתקרה. כך היא מבקשת שנדליק את כל התאורה. היא אוהבת אור ואיתה הבית מתמלא אור. "אוררר".

היא כבר מכירה היכן נמצאים כל הדברים "המעניינים" בבית שלנו. הבובות, הפאזלים. הקוביות, הכדור, הקטר. משקפי השמש האהובים איתם עושים קו-קו לתא-תא ובא-בא. והספרים. מאוד אוהבת ספרים. אבל הכי אוהבת שתא-תא מקריאה לה את הסיפור מהספר "הלו הלו אבא". היא מעריצה מושבעת של א-בא.

היא גם אוהבת מאוד את הסיפור "האריה שאהב תות". ובמהלך הקריאה היא שואגת מדי פעם "קחחחחחח". וכשכל פעם שמתפוצץ בלון ב"מעשה בחמישה בלונים", היא אומרת "הופה". לאחר כמה סיפורים היא אוחזת בידה של תא-תא ומוליכה אותה למקום. מצביעה לעבר הארון ואומרת "במבה". היא לא שוכחת לכבד גם את מא-מא ואת תא-תא ואת בא-בא ואת האו-האו הכלב. במבה מאוד מצמיאה והיא לגמרי עצמאית. נוטלת בשתי ידיה את ידיות ספל המים, ומשתמשת בשיניה במומחיות להסיר את מכסה הספל. זו בהחלט המצאה שלה.  

היא מצטרפת בחדווה לתא-תא, לטיול עם האו-האו בפארק הצמוד לביתנו. מקנחת בנדנדה 

ולא שוכחת לקטוף ולהביא מתנה ריחנית

גרניום לימוני לתה של בא-בא


יום שישי, 8 באוקטובר 2021

יש שמדברים ויש שעושים

 בשנת 2014 ביטוח לאומי הכיר בנכות בריאותית קבועה ושלח רשימה של פטורים והנחות שמגיעים לי אוטומטית על פי חוק. אוטומטית? הצחקתם אותי. מלבד הנחה בארנונה, שום דבר אחר לא התקבל אוטומטית. אחת הדוגמאות היא הביורוקרטיה הידועה לשמצה של משרד התחבורה לקבלת תו נכות לרכב.

אז בשנת 2014, לאחר תור מכאן ועד להודעה חדשה בסניף משרד התחבורה בירושלים, כשהגיע תורי הוצגו לפקיד כל המסמכים הדרושים - ההכרה של הביטוח הלאומי וסיכום המסמכים הרפואיים המעידים חד משמעית על הצורך בתו נכות לרכב. אבל הפקיד "המבין הגדול ברפואה", החליט שזה לא מספיק ושצריך להביא גם אישור מרופא משפחה על הבעיה הרפואית (כאילו שהוא באמת מבין באבחנות ומונחים רפואיים), ותביא את זה ותביא את זה... - בקיצור, פקיד מושתן במשרד התחבורה, החושב שהוא ועדה רפואית נוספת. לבסוף נשברתי מהביורוקרטיה האידיוטית הזו והרמתי ידיים. גם שמעתי מחברים שלמרות ההכרה בנכות קבועה על ידי ביטוח לאומי, פקידי משרד התחבורה מחליטים כראות עינייהם על הגבלת תו נכות לתקופה של 1-3 שנים, שלאחריה צריך שוב ושוב לעבור את מדורי הגהינום של משרד התחבורה לחידוש התו. האם מדובר כאן ברוע ואטימות של פקידים מתוסכלים, או במדיניות שמגיעה מלמעלה? אינני יודע.

יש פוליטיקאים שיודעים לדבר הרבה ולעשות מעט, אם בכלל. בינתיים התחלף השלטון ובמשרד התחבורה, את מקומם של ישראל כץ ומירי רגב (הקשקשנית ברמות הכי גבוהות עלי אדמות) תפסה מירב מיכאלי. ובניגוד לקודמיה היא אינה מדברת, אלא עושה

מילה טובה

ובכן, לפני כשבועיים קיבלתי מביטוח לאומי מסרון מפתיע שבו הם שמחים להודיע על זכאות הנפקת תו נכות לרכב - ממשרד התחבורה. לאחר כשבוע הגיע התו בדואר. 

מסתבר שאכן יש ממשלת שינוי בישראל.

יום שבת, 2 באוקטובר 2021

על כעסים

 הרשומה הזו מתכתבת עם נושא השרביט החם "חמישים גוונים של כעס". בתחילה התפלאתי על כך שאף לא אחד או אחת כתבו על הנושא הזה. וכי אין אף בלוגרים כועסים לעיתים בקהילתנו. ואז חשבתי שאולי זה משום שאותו שבוע השרביט הזה היה שבוע חגים ומועדים לשמחה, ולא נאה לערבב שמחה בכעסים. ואולי משום שבלוגרים לא מעטים כותבים (לעיתים כרוטינה 24/7) על הכעסים שלהם 365 ימים בשנה, אבל קשה להביט במראה ולסכם את הכעסים האלה. ואולי זה בכלל מחמת שמחות ובילויי חג משפחתיים שלא הותירו זמן לבקר באתר פרפרים כדי לגלות את הנושא החם השבועי. תופעה שאולי אינה אופיינית רק לחגים...

בכל אופן, למרות העיכוב, אני מוצא בכעסים נושא מרתק. אם תגידו לי שאתם אינכם כועסים אף פעם - לא אאמין לכם. רק דגימת התגובות בבלוגיה מראה שמחוג שעון הכעס מתנודד כמו סייסמומטר.

את רגשות הכעס שלי אני מתאר בשירים. מי שמבין מבין. לא מעט ממש אינם מבינים, או שלא נוח להם להבין את הדרש מתוך הפשט. אז הנה למשל שיר שפרסמתי כאן בעבר על "האיש שבאמבט".

הָאִישׁ שֶׁבָּאַמְבָּט / קנקן

שָׁמַיִם אֲפֹרִים, גֶּשֶׁם קַר מְטַפְטֵף לְלֹא רַחֵם
טִפּוֹת שְׁקוּפוֹת מְמַלְּאוֹת אַט אֶת הָאַמְבָּט
קַלּוֹת מְאֹד אַדְווֹתֵיהֶן עַל פְּנִי מַיִם
מוֹנוֹטוֹנִיּוֹת כְּמִנְעָדוֹ שֶׁל קוֹלָן מוּזִיקָלִי
עוֹבְרֵי אֹרַח עִם מִטְרִיּוֹת חוֹלְפִים עִוְרִים
כּוֹסוֹת נוֹשְׁקוֹת בַּמִּסְבָּאָה שֶׁבְּמִדְרָכָה מִמּוּל
צְחוֹקִים מִתְעַרְבְּלִים בְּאֵדֵי אַלְכּוֹהוֹל וּמִמּוּל
מַיִם מְכַסִּים אֶת הָאִישׁ בָּאַמְבָּט, גּוּפוֹ רוֹתֵחַ
בַּמַּיִם מִשְׁתַּוּוֹת נְקֻדּוֹת הָרְתִיחָה וְהַגְּלִישָׁה
הוּא כְּבָר אֵינוֹ שָׁקוּף
עוֹבְרֵי אֹרַח עִם מִטְרִיּוֹת 
נִצָּבִים פִּעוּרֵי פֶּה.

כעס אפשר אולי להכיל זמן מה, קצר או ארוך, אך הוא הולך ומצטבר כמו מים באמבט. וכשהאמבט מתמלא, המים הרותחים מתחילים לגלוש. ופתאום כשהכעס מפסיק להיות שקוף לסביבה ומתפרץ - כולם מגיבים בתדהמה. אז האם נכון להתפרץ בכעס מיד על כל דבר, או שזה יקרה לאחר שאמבטיית הכעסים תתמלא?  

כן, יש חמישים גוונים של הבעת כעס, אבל כעס הוא כעס - אחד ויחיד. לעיתים הכעס הוא בשלב של הכחשה כמגוננת מפניו. לעיתים הוא מוביל לשתיקה. אבל שתיקה היא כמו מים הממלאים את האמבט. אמבט קטן, אמבט בינוני, אמבט גדול - כשהם מתמלאים הם גולשים.
ויש עוד דרך, הבחירה המועדפת שלי עם התקדמות ציר הזמן - שתיקה מכוונת:

שתיקה מכוונת / קנקן

גּוֹזֵר עַל עַצְמִי שְׁתִיקָה
אֶהְיֶה שׁוֹתֵק בְּעוֹלַם הַצְּעָקָה
עוֹלָם שֶׁמִּלָּתִי אֵינָהּ נִשְׁמַעַת
נִדֶּפֶת בְּהֶבֶל דְּבוֹרִים מְזַמְזְמוֹת
בַּכַּוָּרוֹת

בְּאִוְשַׁת צַפְרִירִים מִלָּתִי
תֵּעָלֵם עִם טַל הַשַּׁחַר
בִּשְׁתִיקָתִי אֶהְיֶה
מְנַשֵּׁב הָלְאָה

יוֹתֵר כְּבָר אֵינֶנִּי נֶעֱלָב
מֵהַמִּתְיַחֲסִים כַּאֲוִיר
לְלִבִּי
וְהוּא פּוֹעֵם הָלְאָה
אֶל מַיִם כִּי יִמְתָּקוּ
פְּעֻלָּה וּתְגוּבָה
כְּמוֹ שֶׁנְּיוּטוֹן אָמַר
זוֹ בַּגְרוּתִי.



יום שישי, 17 בספטמבר 2021

מעשה באדם וכלב

 אני רוצה לשחק איתך ואתה אחש'לי מתעלם ממני? 
לא יקום ולא יהיה. אני באה אליך....

ככה? אלך לשחק עם החברים שלי.

אוי תינוקת שלי. למה את בוכה?

עכשיו כלבלבי שלי לך לישון.
התינוקת שלי רעבה ואני צריכה להאכיל אותה.

אחרי שתינוקת שלי אכלה ושתתה, השכבתי אותה לישון.
נומי נומי ילדה מתוקה שלי.
נומי נומי נים...

משנרדמה, הלכתי לחבר שלי מיקי לקבל חיבוקי.

ולחשתי לו באוזן שהגיע הזמן לצאת ולנסוע לטייל במכונית של מיני.
אך הוא כבר היה  מאוד עייף ורצה להשאר בבית.


ואתם היו שלום, 
שלום לכם ידידיי.
אני נוסעת לסבא לספר את הסיפור שלי.