מעברים קשים| מבין המצרים אל ט"ו באב

הלוח העברי שלנו מבטא כנראה משהו היסטורי עמוק שנתבע בדנ"א  של עם ישראל - בשזירה יחד באופן קבוע של ימי שמחה לאומיים ופרטיים לצד ימי אבל וזיכרון. 

מהדוגמאות הבולטות ביותר לרצף המהיר הזה, המעבר החד ביותר הוא יום הזיכרון ויום העצמאות - המעבר מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה אל יום העצמאות. סמיכות הזמנים ביניהם מתרחשת ברגע אחד, עם שקיעת החמה בערב ה' באייר- ביטוי ישיר למחיר הדמים שנדרש עבור הקמת המדינה והמשך קיומה.

צמד מועדים אבלות-שמחה ידוע נוסף הוא ספירת העומר ול"ג בעומר, המאופיין

במעבר החד של הפסקת האבלות ליום אחד. ימי ספירת העומר נהוגים כימי אבל (על מות תלמידי רבי עקיבא), ובתוכם מגיח ל"ג בעומר כיום שמחה מובהק שמשמעותו מסמלת נקודת אור של אחדות ופסק זמן מהאבלות הלאומית.

 

וגם בחודש זה - חודש אב מאופיין במעבר החד- המעבר מחורבן לאהבה, בצמד המועדים ימי בין המצרים וט"ו באב. בסמיכות זמנים- תשעה באב (יום אבל לאומי) חל פחות משבוע לפני ט"ו באב (חג האהבה והשידוכים העברי). משמעותה של סמיכות המועדים הזו מצוינת  כסמל לנחמה - צמיחה מתוך החורבן והתחדשות של עם ישראל.

בתשעה באב מייחסים את חורבן ירושלים לשנאת החינם בין שני חלקי עמנו (בעד ונגד המרד ברומאים) ששרפו את אסמי החיטה זה של זה, שנועדו לעמוד בפני המצור של הרומאים על ירושלים ובכך למעשה קירבו את חורבן הבית. ועל כך כתבתי:

אירוע חורבן הבית הוא זיכרון כל כך טראומטי בעמנו שאפילו נתבע במנהג 

שבירת הכוס בחופה - המסמל את המעבר החד הזה מזיכרון החורבן הלאומי אל שיא השמחה הפרטית. סמיכות זמנים זו מתרחשת ברגע השיא של טקס הנישואין, שנייה לפני הריקודים. ומשמעותה - החובה להזכיר את חורבן ירושלים גם ברגע המאושר ביותר בחיי הזוג.

ואת הביטוי לשמחה הפרטית הזו שלנו במשפחתנו שנכתב לפני כ- 11 שנים - מוציא לאור היום את הגירסה  הערוכה הזו:

וכמה סמלי, לאחר עשור של האושר המשפחתי הזה, ביום אחד ובלתי צפוי - הגיע חורבן בית לזוג הזה. ומהתמונה הזו כבר נעדרים, הלכו לעולמם, הוא וארבעת הכלבים. נותרה היא ושני אוצרות קטנים לזכרו.

תפודי זבח - זכרון ילדות

שני חגים יהודים מאופיינים באור. הראשון, חנוכה האהוב עלי מילדותי והשני ל"ג בעומר, שהוא בעיני יותר אירוע פירומני מאשר אור, ואולי המקור לזה הוא זכרון מוקדם (גיל 5) של מעללי זאביק השועל ?!

 

פוסט המועדים הציוניים

 איש איש ונחלתו, איש איש ושבטו. בטלית המדינה - קצוות מתרחקים. קצו ימי התום ופני ארצי מכורתי - מגדל בבל. בנהרותיה - ישבתי גם בכיתי: באין אמת -אין גאולה. למלכה בית ולמלך כתר. אך שבעה ימים אביב בשנה, סגריר וגשמים כל היתר. תמו המועדים הציוניים - מחשך ופירוד כל היתר. ובאין לי ארץ אחרת, מחורבן חומותייך- כל אבן קטנה אלקט ואשמור למזכרת.

ושוב, 

ושוב,

השאלה הנצחית (במעשה ושיר): יזכור או נזכור ?

 בפרק זמן של שבוע החליטו פרנסי המדינה לרכז למעשה שלושה ימי זיכרון ששיאם נשבר בחגיגות יום העצמאות: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל, ויום הזיכרון לפעולות האיבה.

בעוד שימי זיכרון באומה אמורים לאחד, לצערנו גם בהם קיימים בעם ישראל פילוגים גלויים וסמויים - לא רק כיצד ובאיזה פורום לציין אותם, אלא אפילו באיזו נומנקלטורה ראוי לזכור את הניספים והגיבורים: שאלת ה -"יזכור" או "נזכור". השאלה בת המילה האחת הזו אינה רק שאלה אידיאולוגית מול תאולוגית (ונתעלם לרגע מכך שבקרבנו פלג עם שעבורו תאולוגיה  = האידיאולוגיה), זוהי גם הילה למאבקים. המבוגרים כאן אולי זוכרים את המאבק המר על שינוי המילה "נזכור" ל- "יזכור" באנדרטת הזיכרון בירושלים, שסוקר כאן בפוסט מלפני עשור: "נזכור או יזכור".

הרשומה ההיא נפתחה בשיר שמובא כאן שנית לאחר עריכה, הן במלל והן בעיצוב חדש :

  

  

  

מכתמי עֵדוּת - דור שני אינו שוכח, ואתם?

  

סבא שלי מצד אבא, שלעולם לא הכרתי (ואין תמונה ששרדה לדעת כיצד נראה בחייו) שרד עד ליום השחרור ממחנה העבודה בכפיה בסיום המלחמה. ובדרך חזרה הביתה ברכבת, נפח את נשמתו מרעב ומתשישות ונזרק מהקרון על ידי נוסעי הרכבת האוקראינים, ולא ידע איש את מקום אי-קבורתו.

לזכר סבתי וסבי שלא הכרתי מצד אימא (שנותרה יתומה מהורים ואחים ושרדה לבדה):

מדגם ממאות סיפורי תמונות עֵדוּת של אבא: 

צוואת הנותרים:

על תפוח בדבש - מאת חכמי ילדי גן חובה

 כמעט חודשיים חלפו כאן ללא מילה. האמת, הטיוטות השמורות יודעות שזה לא מדוייק. פוסט אחר פוסט נכתבו ולא הושלמו. לא הושלמו ונגנזו בטיוטות. שאגלה לכם כמה טיוטות מעלות אבק בבלוג הזה? נו טוב, אז אגלה - 110 במספר. האם זה נובע מעייפות החומר? בשל אובדן חדוות הכתיבה? ואולי בשל תחושת אובדן העניין הציבורי? אך כידוע יש תחושות ויש עובדות, כמו הביצה והתרנגולת. אבל בואו נניח לזה ונעבור למשהו מעניין יותר.

השנה נכדתי עברה לגן חדש - גן חובה. לגן עם גננת חדשה וילדים שכולם חדשים עבורה - קבוצת ילדים מגובשת שעברו כשכבה מטרום חובה. עד כה לא הכרתי גננות איכפתיות, מסורות ומשקיעניות כמו הגננת החדשה הזו. גננת שבסיום כל יום שולחת להורים בקבוצת הווטסאפ - דיווח מפורט בליווי צילומים על אירועי היום והנושאים הלימודיים.

באחד הדיווחים הגננת תיארה את הדיון שנערך עם הילדים על מנהג אכילת תפוח בדבש. וכך דיווחה הגננת:

"במפגש שוחחנו על סמלי החג והתמקדנו בתפוח עם הדבש. שאלתי את הילדים: 
למה דווקא אוכלים תפוח בדבש ולא למשל אבטיח עם דבש"?

תשובות הילדים:

"תפוח בדבש זה יותר חגיגי"

"תפוח זה יותר בריא מאבטיח"

"תפוח יש כל השנה, אבטיח רק בקיץ, אז תפוח יותר מתאים..."

וכך ממשיכה הגננת  בדיווח: 
"וואו, הייתה לנו שיחה דינמית במפגש והילדים כל כך חכמים וסקרנים, פשוט תענוג לפתוח איתם שיח.

שאלתי, מדוע טובלים תפוח בדבש ולא תפוח עם סוכר למשל..." ?

תשובות הילדים:

"סוכר פחות בריא, דבש יותר בריא"

"דבש נדבק יותר טוב על התפוח, סוכר לא..."

בקיצור, המשיכה הגננת, "היה שיח פורה ומוצלח.
בנוסף ערכנו סקר ובדקנו איזה תפוח אהוב יותר על ילדי הגן? אדום, צהוב או ירוק.
וכך סיימה: תשאלו את הילדים מה היו תוצאות הסקר".

אז שאלתי את הנכדה והתשובה: "כל הילדים הכי אוהבים תפוח ירוק"!

האם גם בזה הילדים מושפעים משיקולי בריאות? האם גם בהם נטועה האמונה המקובלת בציבור שבתפוח אדום יש יותר סוכר מאשר בירוק? (ולכן הירוק מכיל לכאורה פחות סוכר)?

אבל האמת היא שבתפוח ירוק אותה תכולת סוכר כמו באדום. אמנם מטעה שהתפוח הירוק חמצמץ יותר ולכן יש תחושה בפקעיות הטעם שבלשון שהוא פחות מתוק. מה שמקנה את מידת החמיצות של התפוח הוא למעשה הכמות היחסית של החומצה הפומרית שבתפוחים.

ועל כך ושאר אמונות מזון למיניהן כתבתי ברשומה "שני תפוחים ואמונות טפלות". 

הביצוע המוכר של השיר הזה הוא של הזמר צביקה פיק, אבל לא כולם מכירים את הביצוע הנדיר של השיר על יד הפזמונאי כותב מילות השיר הידוע - אהוד מנור- יחד עם אישתו הזמרת עפרה פוקס:

 

דור שני - שורות שלא נגמרות

הבלוג הזה מכיל הרבה נושאים - מדע, תרבות, יצירה, פילוסופיה. אבל חלק ממנו מוקדש לעולם פנימי עמוק מאוד, שנטוע בי מאז שאני זוכר את עצמי: היותי בן לשני הורים שורדי שואה. זהו פוסט נוסף בהשראת נושא השרביט החם על ימי הזיכרון.

השואה - זו לא הייתה "זהות" שקיבלתי, אלא מציאות שגדלתי לתוכה.זו לא הייתה היסטוריה - זו הייתה אווירה. שפה. שתיקה. קפיצה מתוך שינה. מבט. ובמשך השנים, התגבשו המילים. המילים הפכו לפוסטים. והפוסטים - למעין מסע אישי בזיכרון, בכאב, ובעיקר - בניסיון להמשיך.

כאן תמצאו את ההפניות לפוסטים שכתבתי לאורך השנים. הם לא נכתבו בבת אחת. כל אחד מהם נולד מתוך רגע של מחשבה, של זיכרון, של חסר. אני מאמין שביחד - הם מספרים סיפור. הסיפור שלי - ושל רבים אחרים שמהלכים בינינו עם אותו משקל שקוף.

📌 פוסטים מרכזיים לפי נושאים:

🔹זילות השואה והכחשתה:

רוחות רפאים - מזלזול ברגשות השורדים ומשפחותיהם ועד להשוואתה של השואה על ידי טבעונים לשואת החיות. 

🔹 ההורים - שתיקה ודיבור בפלשבקים:

יום השואה שלי - זיכרון שאינו מרפה 

מכתב על קרטון ושעון תלוי - על איך הסיפורים הגיעו לאט, דרך שולחן השבת, איך אמא שתקה ואבא סיפר בפיסות.

בעיניים של דור שני - מכתמים בשיר

מבטו של  ילד להורים שורדי שואה - הנסיעה לרמת גן

🔹 לגדול בלי סבים וסבתות. ועם עץ משפחתי שענפיו גדומים ועלי שלכת:
דור שני - להיות בן להורים בלי הורים - דור שני לא רק ביום הזיכרון.
תחושת החסר בילדות, והקשרים שנוצרו עם שורדים רחוקים כתחליף למשפחה.

בעקבות משפחה אבודה - תמונות אבודות של אנשים אבודים

🔹 תובנות רחבות על הדור השני והזיכרון:
על שואה, זיכרון ומה שביניהם - דור שני לא רק ביום הזיכרון
על התחושות הלא מדוברות, השקיפות, והפער מול ההכרה הממסדית -

על משתפי פעולה, יודראנט וקאפו יהודים - זעקה אילמת

דור שני לא רק ביום הזיכרון.

🔹 חשבון נפש - מי נושא את הלפיד?:
יום השואה  מהו אומר לך? - פוסט שמנסה להבין איך הזיכרון עובר הלאה, ולמי באמת אכפת.

אם בארזים נפלה שלהבת - מה יאמרו האזובים מכחישי השואה?

🔹 פרספקטיבה עכשווית : שבעה באוקטובר - השואה הלאומית החדשה או רק השואה הפרטית החדשה"?
(נמצא בפוסט הנוכחי שאתם קוראים כעת וגם כאן).

האם וכיצד מתקפת חמאס הכתה באותו מקום בנפש שחשבתי שכבר הובן - ופתחה פצע ישן בגרסה חדשה? 

יש רבים האומרים שאין מה להשוות בין אז להיום. הם כנראה משווים כמות" לעומת 6 מיליונים - רק 2,400 ביום הראשון, במדינה שיש לה צבא וכוחות ביטחון שהפקירו אותנו וראשיהם הסתגרו/התחבאו מבולבלים ב"בור". אבל כמה נהרגו, נרצחו ונפצעו עד היום במשך שנה ושבעה חודשים (וסוף לא נראה לעין) וכמה נכים פיזית ונפשית יוותרו לכל ימי חייהם? מה המדינה עושה למענם? בעצם, כמה המדינה עושה ותעשה למענם?

וכמו שכתבתי בתגובות לאחרים, הפלסטינאים (אנשי החמאס ותומכיהם "התמימים" הרבים) אפילו גרועים מהנאצים. הנאצים לא החזיקו אסירים שנה ושבעה חודשים בבורות או במנהרות דחוסות, כבולים בשלשלאות ברזל עם דיאטה של רבע או חצי פיתה ליום ומי ים לשתיה. השפלות, עינויים סדיסטיים ואונס היו אז וגם כיום במקומות מסתור החמאס, על פי עדויות החוזרים - "הניצולים" ברי המזל או "השורדים"? והמבין יבין - מאלו שמפריע להם מדוע הפכו את "ניצולי השואה" "לשורדי השואה". 

ואולי ככה מתייחסת אליהם גם ממשלת ישראל האטומה (וממשלת המחדל) - נוטשת אותם נמקים במנהרות החמאס בשם "הניצחון המוחלט"  ולשיטתם זו - אם מי מהם בכלל יצליחו להשתחרר, הרי הם יהיו "ניצולי הממשלה" לא "שורדי החמאס". ולמה ייחשבו החוזרים בשקיות שחורות לעומת אלו שמקום קבורתם לא נודע? - "אלה שהובלו כצאן לטבח? אבל בעצם מי היה "רועה הצאן" שנרדם בשמירה? שבעצם בסירובו ובהתחמקותו של "הרועה" מוועדת חקירה ממלכתית, ולמה דומה הוא? - לתרנגול הקופץ לקול קריאת הקוקוריקו -"הריני" ואז נמלך ומקרקר "זה הם".

✍️ הזמנה אישית
אם גם אתם בני דור שני, שלישי - או פשוט אנשים עם לב פתוח - אשמח אם תקראו, תשתפו, ואולי תכתבו לי.
הכתיבה הז עבוריו היא הדרך שלי לעבד, להבין, ואולי לרפא.

כי הזיכרון אינו רק מה שקרה, אלא מה שאנחנו עושים איתו היום.

סדרת הרגלי והפרעות אכילה - דיאטה ללא גלוטן היא כמו קביים לאדם בריא

אם נגזר גורלכם והינכם צליאקים, לצערכם גם בפסח הזה תאכלו מצות תפוחי אדמה נטולי גלוטן. טעמתי פעם ומעמקי ליבי משתתף בצערכם. אבל יש תקווה לצליאקים - הנדסה גנטית למען חיטה עם גלוטן בלתי מזיק. לזה יוקדש החלק השני של הרשומה. אבל ראשית נתחיל בטרנד הדיאטה ללא גלוטן לאנשים בריאים, שלמעשה היא כמו קביים לאדם בריא.

מי לא שמע על טרנד  הדיאטה ללא גלוטן וללא סוכרים ? הבחנתי כי ספרי בישול אחדים כאלה לבישול ללא גלוטן מככבים בדוכני הספרים לקראת החג. אז מהרשומה הזו אני מקווה שאתם תשתכנעו שלא עומד מאחורי הטרנד הזה שום דבר מלבד הרצון של אנשים למצוא את "דיאטה הפלא" הבאה שתפתור את בעיית ההשמנה שלהם אחת ולתמיד, ומלבד הרצון של שרלטנים לעשות קופה על אנשים נואשים. אנשים שאף דיאטה לא עזרה להם והנה הם חושבים שזו תהייה להם הדיאטה האחרונה בחייהם.

האמנם???

אז בואו נראה את העובדות הרפואיות. אנשים הסובלים מהמחלה האוטואימונית הנפוצה צליאק , חייבים להמנע ממזונות המכילים גלוטן. בעיקר ממוצרי דגנים כמו חיטה, שעורה ושיפון. חולי הצליאק שהדגנים היחידים שהם יכולים לאכול הוא האורז, מסתכלים על האנשים הבריאים בעיניים כלות והיו 'מתים' לאכול מיני מאפה כמו לחם, חלות ופסטה. והנה קם טרנד פופולארי נוסף שבו אנשים בריאים מאמצים מדעת דיאטה נטולת גלוטן - כמו אנשים בריאים שמאמצים להם קביים של אנשים נכים.

דיאטה ללא סוכרים היא לא המצאה חדשה. מיליוני אנשים בעולם משתמשים בממתיקים מלאכותיים מזה זמן רב. וכדי לחדש, מישהו המציא לדיאטת נטולת סוכר גם את התוספת "ללא גלוטן". ולא אתפלא אם ממציא הדיאטה הזו הוא צליאקי או מישהו מבני משפחתו. ראשית מסיבה מוראלית (שותפות בריאים בדיאטת חסר זו, בנוסח כל ישראל ערבים זה לזה) ושנית מסיבה כלכלית - המחשבה שהרחבת מעגל ייצור מוצרי מזון נטולי גלוטן לציבור הרחב - תוזיל את עלותם לצרכנים. לצערם, הצליאקים משלמים מחירים מופקעים עבור המוצרים נטולי הגלוטן. ושתבינו, המוצרים האלה חייבים להיות נקיים אפילו משרידי גלוטן. כי חלק מהצליאקים מגיבים בצורה חריפה אפילו לחשיפה של כמות גלוטן מזערית חד-פעמית.

לגבי ההמנעות מסוכרים - זה לא סוד שצריכה מוגזמת של סוכרים פשוטים בשוקולד, במשקאות ובדברי מתיקה היא משמינה, מזיקה לבריאות השיניים ועשויה להוביל לסוכרת. הסוכרים הם פחמימות בעלות אינדקס גלקמי גבוה מאוד. הם מהווים מעמסה על הלבלב שצריך להפריש הרבה מאוד אינסולין כדי להוריד את רמת הסוכר בדם. האינסולין המופרש ברמות גבוהות כאלה עקב צריכת סוכרים פשוטים גורם לירידה דרסטית ברמת הסוכר בדם ובעקבות זאת לעליה בתחושת הרעב, שמביאה לזלילה נוספת שמעלה שוב את רמת הסוכר בדם, וחוזר חלילה - כניסה ללופ (מעגל קסמים) שמזיק לבריאות.

רמות גבוהות של אינסולין המופרשות לדם לאורך שנים בעקבות צריכה של סוכרים, מביאות למצב של טרום סוכרת,שבו קולטנים בתאי הגוף שאליהם נקשר האינסולין המופרש מהלבלב מאבדים את הרגישות אליו (עמידות לאינסולין). מכאן ועד למצב שבו הלבלב "נסחט" מאינסולין ו"מתעייף" מייצור אינסולין ללא הרף ולהתפתחות סוכרת, המרחק קצר.

לכן באמת כדאי להמנע מצריכה מופרזת של סוכרים ופחמימות בעלות אינדקס גליקמי גבוה. אך מה ההגיון להמנע מצריכת מזון עשיר בגלוטן כמו לחם שיפון, שעורה וחיטה מלאים (שהם בעלי אינדקס גליקמי מופחת מזה של הדגנים הלא מלאים) ולמשל לצרוך במקום תפוחי אדמה ואורז לבן, שהם בעצמם משמינים ובעלי אינדקס גליקמי גבוה?

אז נכון שמניעה או צמצום אכילת פסטות ומוצרי לחם לבן תפחית את מספר הקלוריות הנצרכת, אבל צריכה של פחמימות נטולות גלוטן בעלות אינדקס גליקמי גבוה כמו אורז, תפוחי אדמה ואפילו "לחם" נטול גלוטן הן "מפוצצות בקלוריות" ומשמינות ועוד איך. והאמת שמדיאטה כזו באמת אפשר דווקא להשמין. ראו בכתבה איך דיאטה ללא גלוטן תגרום לכם דווקא להשמין.

אז אם אתם אינכם חולי צליאק, תפחיתו את צריכת דברי המתיקה ופשוט תאכלו פחמימות מורכבות כמו לחם מלא, לחם שיפון וכו' (שמכילים אמנם גלוטן) אבל בעלי אינדקס גליקמי נמוך והרבה פחות משמינים. ואם תאזנו את דיאטת צריכת הפחמימות האלה עם חלבונים (למשל בדיאטת ה- ZONE), תוסיפו באופן משמעותי פחות למשקלכם ותהיו הרבה יותר אנרגטיים ובריאים (בדוק!).

כאמור, לאדם שאינו נכה - אין צורך בקביים!
אז אולי כדאי להפסיק להגרר אחר דיאטות פלא חסרות הגיון ביוכימי ,שמפרנסות כותבי ספרי בישול ומכוני דיאטה, ומממנים את בניית הווילה שלהם?

ובכלל לגבי כל דיאטה: אם אתם רעבים, סימן שאינה מתאימה לכם. ואם היא גורמת לכם חסך - סמוך ובטוח שתשברו מתי שהוא בעתיד ואפילו תחזרו למשקל גבוה משהייתם לפניה. לכן גם כל דיאטה שמבוססת על קיצוץ גורף של קבוצות מזון שלמות מסויימות - אינה נכונה ועשוייה להיות זו שתוביל אתכם בסופו של דבר לעליה נוספת במשקלכם.

ומה לגבי הצליאקים (שהם  כ- 8% מהאוכלוסיה)? מאשימים את החיטה של היום ששונתה בהנדסה גנטית והתוצאה עלייה בכמות הגלוטן לעומת זו מלפני 50 שנה. ובכן ראשית, לפני 50 שנה המדע לא הכיר מה זה הנדסה גנטית. בעבר, מאז תקופת ההתבייתות של האדם והמעבר לחקלאות - האדם יצר השבחה של זנים חקלאיים בעזרת הכלאות חקלאיות בין זנים (וזה לא הנדסה גנטית). אלה הן הכלאות חקלאיות ממושכות זמן (חודשים ושנים) וסלקציה של תוצרי הזוויגים בניסוי וטעיה. לעומת זאת בהשבחה גנית בטכנולוגית ההנדסה הגנטית החדשה יחסית, נערכת עריכה גנטית מכוונת וממוקדת ב- DNA בטכנולוגיית ה"קריספר". 

פיתוח של חיטה נטולת מרכיב גלוטן מזיק בהנדסה גנטית

בשנת 2016 מדענים מספרד דיווחו לראשונה שפיתחו צמחי חיטה מהונדסים גנטית אשר אינם מכילים את רכיב הגלוטן החשוד כמעורר תגובה חיסונית בחולי צליאק. ושהלחם המיוצר מהם בדרך לניסוי קליני ראשון.

הרכיב החשוד במולקולת חלבון הגלוטן אשר מעורר כנגדו תגובה חיסונית אצל הצליאקים הוא מקטע המונה רצף של 33 חומצות אמינו במולקולת חלבון הגלוטן השלם (המכונה מקטע פפטיד 33MER). חומצות האמינו הן אבני הבניין של החלבונים.

בתמונה הבאה מצרף סכמה המדגימה את העיקרון הטכנולוגי של יצירת חלבון גלוטן מהונדס ברמה המוקולרית, שבו מוסר מקטע 33MER או מוחלף בווריאציה ערוכה שלו. דמיינו כמפתח (🗝️) את הנוגדן התוקף את חלבון הגלוטן על ידי מערכת החיסון של הצליאקי ואת מקטע 33MER כשיני המנעול(🔓) - שינוי סדר וגובה השיניים ינעלו את המנעול בפני המפתח (🔐). 

מודיפיקציה של חלבון החיטה גלוטן בהנדסה גנטית בטכולוגיית הקריספר

המטרה לייצר חיטה מוטנטית בעלת חלבון גלוטן מהונדס שאינו מוכר על ידי מערכת החיסון של הצליאקים והבריאים ומצד שני שהקמח שלו אינו משנה את האלסטיות ואת הטעם של הלחם ושאר מאפים.

אבל לקח כמעט עשור מאז פרסום המחקר הראשון לתגלית מקטע 33MER החשוד, כדי לערוך ניסויי כיוונון עדין (fine tuning) של גלוטן החיטה במטרה מסחרית לפתח חלבוני גלוטן בטוחים לשימוש אך פונקציונליים - מבלי להתפשר על תכונות כמו טעם, ריח ואלסטיות של בצק החיטה. בתקווה להגיע למוצרי מאפה כמו לחם, פסטה, פיצה, עוגות וכדומה אשר זהים בטעמם ובמרקמם למוצרים הקמחיים הרגילים, בנוסף להיותם בטוחים עבור חולי צליאק בעלי הרגישות לגלוטן. נראה שפריצת הדרך נעשתה בשילוב בין טכנולוגיית הקריספר עם תכנון מכוון מטרה בעזרת בינה מלאכותית (AI) על ידי UKKO שהסיסמה שלה "אנחנו מסוגלים לשמור על התכונות הטובות של האוכל תוך נטרול התכונות המזיקות שלו". מקורות יודעי דבר לחשו לי שלאחרונה הגיעו ללחם עם גלוטן מהונדס שדומה במירקם ובאלסטיות ללחם רגיל וקרוב כ-70% לטעמו. אבל בשביל צליאקים זה כבר הבדל בין יום ולילה לעומת תחליפי "הלחם" הקיימים כיום בשוק.

על פי הפרסומים, כעת UKKO נמצאת בשלב פרה-קליני שהניב הגשה לרישום של שלושה פטנטים והשלמת גיוס השקעות לקראת תחילת הניסויים הקליניים. על פי הפרסומים, עד כה גוייסו 47.7 מיליון דולר מקרנות מובילות בעמק הסיליקון, לשוק ייחודי שמוערך בשווי של כ-50 מיליארד דולר. האם יהיה זה האקזיט הבא שיהפוך את התקווה של הרגישים לגלוטן (ולמרכיבי מזון אחרים) לבשורה ולעוד גאווה ישראלית?

 

חג פסח שמח ובריא ובחייאת - בלי הרבה מצות, ריבה, נוטלה וממרח השחר העולה 

ואם תאכלו מהם כקומץ, די דיינו !

עוד בסדרת הרגלי והפרעות אכילה

עוד בסדרת רשומות לפסח שאין לפספס:

• בעדה שלי גונבים אפיקומן
• פסח - חיוכים לחג
• מה לקטניות ולאורז לעינייני חמץ?
• מקערת הפסח - חזרת היא יותר ממרור
• מקערת הפסח - תבוא לי בכרפס (שיקוי אהבה)
• הלכות ופסיקות דפסחא של רבי קנקן

משנכנס אדר מרבין בשמחה בגן

 פעם לפני הרבה הרבה שנים, זה עוד היה במאה הקודמת, התחפשנו לפורים בגן רק בתחפושת אחת וביום אחד בלבד בשנה. גם הילדים שלי הגיעו מחופשים לגן בתחפושת אחת ביום אחד בלבד. וכיום, בגני הילדים השתגעו - במשך כשבועיים הילדים מתחפשים כל יום בתחפושת אחרת. לכל יום הגננות מכריזות נושא תחפושות אחר. אז הרי לכם דגימות. 

ביום אחד הנושא היה חיות מתחפשות שבו הילדים התבקשו להגיע לגן בבגד שיש בו חיה כלשהי. והילדים יצרו יצירות של של חיות מחופשות שונות, לפי בחירה. 

והכינו מסכות של חיות לעצמם

למחרת הילדים יצרו כובעים שונים ומשונים וחבשו אותם להנאתם

למחרת הילדים התחפשו מתוך מבחר אוסף בגדי תיאטרון שבגן

ולמחרת הילדים הגיעו לגן עם פיג'מות

ולמחרת היה צריך להתחפש לחיה. וקטינא התחפשה לפרפר (שהייתה התחפושת שלה משנה שעברה)

והשנה גם בתוספת איפור 

ולמחרת נערכה המסיבה הראשית בגן, שבה קטינא התחפשה לגבי מסדרת הספרים והטלוויזיה "בית הבובות של גבי"

ואפילו את אחיה החדש (בן השלושה שבועות) חיפשו לבובה של גבי קטינא  שלנו

וזה עוד לא הסוף. תהיה תחפושת שזהותה נשמרת בסודיות לסופ"ש פורים המתוכנן בקרב המשפחה. קטינא הכריזה שהיא לא מגלה ושזו תהיה הפתעה. 

עריכה 16.3.25:

אז התחפושת שנחשפה היום בחגיגה הפורימית ברחובות ירושלים היא של הדמות הדמיונית סטיץ' - תוצר הניסוי הגנטי 626 😀

 

ובסיומו של יום, חתימה בקינוח פורימי

***

לא קל לנו לחגוג בימים קשים אלה בפורים אפילו בחיק המשפחה, כשמסביבנו משפחות חטופים ומשפחות שכולות. אבל למען הנכדים הקטנים אנחנו משתדלים. 

אני שומע על מסיבות פורים של מבוגרים וקשה לי להבין איך בכלל מסוגלים לחגוג במסיבות פורים בטוב ליבם באלכוהול. אבל במיוחד מטריפים אותי החב"דניקים או ברסלבים משתמטי גיוס שמגיעים לשכונות החילוניות שלנו (כבר מאתמול) ומרקדים בדציבלים מוזיקליים על גגות וואנים ומיניבוסים. רק מוסיפים לעצב ולכעס שלנו ללא טיפת בושה. האם היו הם מקבלים אותנו בשיוויון נפש, למשל לו היינו מגיעים לשכונות שלהם עם רמקולים לערוך טקסי ימי זיכרון לחללי צה"ל?    

לקט לעשרת ימי תשובה וליום הכיפורים

לקט מסדרת הרשומות האבודות ליום הכיפורים: איזה זאב אתם מאכילים? מחשבות על מנהגים ופולחנים. גם אלף צומות לא יכפרו. מדוע אני לא צם? כפייה דתית ביום כיפור בשכונה חילונית ובבית חולים בירושלים. אפשר גם אחרת. אחרית דבר.

א.  איזה זאב אתם מאכילים?

סיפור עם אינדיאני
תורגם מהאתר: manataka.org ע"י עדנה מימון

ילד אינדיאני ניגש אל סבו וסיפר לו על כעסו הרב על חבר שעשה לו עוול. הסב הקשיב לנכדו בקשב רב, וענה לו ברוגע: אספר לך סיפור. גם אני לעתים חשתי שנאה עזה כלפי אלה אשר לקחו כל כך הרבה, ואפילו לא הרגישו שום חרטה.
אך, מה בעצם השנאה עושה? היא מתישה אותנו. השנאה כלל אינה מזיקה לאויבינו. זה כמו להחזיק רעל ביד, ולקוות שהאויב ימות.

גם אני נלחמתי רבות עם רגשות אלה. זה כאילו שישנם שני זאבים בתוכי. זאב אחד בעל לב טוב אינו מזיק. הוא חי בהרמוניה עם כל מי שמסביבו, ואינו נפגע כשאין כוונה לפגוע בו. הוא נלחם רק כשצריך, וגם אז הוא עושה זאת בצורה נכונה.

אבל...הזאב השני...אוי...הדבר הכי קטן גורם לו לאבד את עשתונותיו. הוא רב עם כל אחד, כל הזמן, ללא סיבה. הוא אינו יכול לחשוב, מכיוון שכעסו ושנאתו חזקים כל כך. זהו כעס חסר תוחלת, מכיוון שהוא איננו מוביל לשום מקום, ולא יכול לשנות מאומה.

"לעתים קשה לי לחיות עם שני הזאבים בתוכי. שניהם מנסים לשלוט ברוחי.

הילד הסתכל בעניין רב אל תוך עיניו של סבו, ושאל:
"איזה מביניהם מנצח?"
הסבא חייך וענה: " זה שאני מאכיל אותו ."

ובעשרת ימי התשובה חישבו: איזה זאב אתם מאכילים?

ב.  מחשבות על מנהגים ופולחנים

באן יתואר ניסוי בתפיסות התנהגות בקופים, שמעורר שאלות לגבי תפיסות התנהגות של האדם - בעיקר לגבי רכישת מנהגים ופולחנים.

במטרה לבדוק תפיסות התנהגות בקופים, קבוצת מדענים ערכה ניסוי מיוחד בקופים:

בשלב א :
המדענים הכניסו לתוך כלוב גדול סולם והניחו בראשו אשכול בננות.
לאחר מכן, הכניסו לתוך הכלוב 5 קופים.

בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, המדענים התיזו על הקופים האחרים סילון מים קרים בעזרת זרנוק.

כתוצאה מכך, בכל פעם שאחד הקופים העז לנסות לעלות על הסולם, הוא קיבל מכות מהקופים האחרים. כי הקופים שלמטה לא רצו לסבול בגלל הקוף שטיפס אל הבננות.

למרות הפיתוי הרב של הבננות, לאחר זמן מה הקופים פיתחו דפוס התנהגות חדש, ואף אחד מהם לא העז עוד לעלות על הסולם.

בשלב ב :

המדענים המשיכו בניסוי. הם הוציאו את אחד הקופים מהכלוב, ובמקומו הכניסו קוף אחר. כמובן שהוא מיד ניסה לעלות על הסולם על מנת להגיע לבננות. אך באותו רגע, הוא קיבל מכות מהקופים הוותיקים.

לאחר כמה נסיונות, הקוף החדש החליט שלא לנסות יותר, למרות שלא הבין את הסיבה למכות, ולא הבין מדוע אף אחד מהקופים האחרים אינו נוגע בבננות.

כך המשיכו והחליפו כל פעם את אחד הקופים הותיקים בקוף חדש, והסיפור חזר על עצמו.

בשלב ג :

משלא נותר אף קוף ותיק בקבוצת הקופים, המדענים ניסו והחליפו את אחד הקופים החדשים עם קוף אחר. ושוב, הקוף קיבל מכות ברגע שניסה לטפס על הסולם, על מנת להגיע לבננות.

אם היו הקופים מדברים בשפת האדם והיו שואלים אותם מדוע הם עשו זאת, הם היו בוודאי עונים: "אינני יודע, אבל כך נעשים פה הדברים, זו המסורת!"

***

ועתה הבה נתאר לעצמנו אם הניסוי היה נעשה על קבוצת בני אדם, במקום על הקופים.

בסיום שלב א' היה וודאי נכתב בספר החוקים או בספר הקודש האיסור לעלות על הסולם ומי שיפר אותו יחטוף מכות.

בשלב ב', אדם חדש בקהילה שהיה מפר את הכתוב בספר החוקים, וודאי היה חוטף מכות. אם היה שואל מדוע, היו מצביעים על הספר. אם לא היה קיים ספר, היו אומרים לו שזו המסורת, או רצון אלוהים. ליתר ביטחון, כשקמים אנשים ומטילים ספק בהגיון של החוק - אנשים שמעוניינים לשמר את הקיים (מסיבותיהם הם או בשל תפיסת עולם שמרנית), ממציאים וכותבים אגדות "המסבירות" מדוע אנחנו מקיימים את החוק או המנהג.

בשלב ג' נשאר רק ספר החוקים, או ספר הקודש וספר האגדות, וכולם ממלאים אחר חוק הסולם בקפדנות וללא עוררין.

ועתה, מבלי להעלב, בכל פעם שמישהו מכם:
יורק על חתול שחור,
או אומר טפו טפו ומקיש על עץ,
או מניח תפילין,
או מנשק מזוזה,
או מדליק נרות שבת,
או אינו אוכל בשר עם חלב (למרות שכשהבשר מארגנטינה והחלב מישראל - ואין סיכוי שמדובר כאן בגדי בחלב אימו):
אולי כדאי לחשוב פעם, מדוע אתם באמת עושים את זאת?
(אין אני מתכוון לאמונה, אלא לפולחן. הרי יש הרבה אמונות ופולחנים בעולם.)

אני חושב על הסולם עם הבננות...

ובכלל כדאי שננסה יותר לבדוק את נטייתנו לקיבעון ולוודא שאיננו מתחפרים בהנחות היסוד שלנו, בלי לנסות לבדוק את מקורן וסיבתן (מקור מהימן אינו יכול להיות ספר אגדות - גם אם קוראים לו ספר הקודש, כי כתבו אותו בני אדם בשר ודם, כמוני וכמוך).

וכבר אמר אלברט איינשטיין: " הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה ".

חומר למחשבה!

והרי לקט תגובות (מפרסום המהדורה הראשונה):

1. תגובה: הפוסט שלך מעורר בי שאלה. יש אנשים לשומרים כשרות ומצוות אחרות כדי לשמור על היהדות , כדי שהיהדות אל תכחד. לא כל מי ששומר מסורת מפחד מעונש.

תשובתי: מדוע אדם צריך לשמור על פולחן מסוים ולא אחר? זה מה שישמור על האמונה שלו? אין פולחן כלשהו שונה מסגידה לעגל הזהב. גם ביהדות "הנאורה" שלנו, היו ממשיכים להקריב קורבנות חיות, אלמלא היה נחרב בית המקדש.
וכי אותו אחד שמתנדנד כלולב בתפילה, לא היה כורע כבהמה אם היה נולד לעם אחר? זה ההבדל שעושה אותו יהודי או מוסלמי או נוצרי?

2. תגובה: האמת שפגשתי הרבה אנשים מהדור שלי שתוהים וחושבים על הדברים הללו. לי אישית אין מושג לאיזו מסקנה להגיע ובמה להאמין...

תשובתי: אני לא נגד אמונה. אני נגד פולחנים וסגידות בלתי הגיוניים בשם האמונה. ואנשים דתיים (וגם לא דתיים) מבצעים פולחנים ללא הגיון, מקסימום בשל ציווי של האדם ולא של אלוהים. ושיוכיחו לי שאת כל הדתות לא ייסדו בני אדם - כי אז הם יצטרכו להתמודד עם קיום עולם רב-אלוהי ולשכנע אותי מדוע האלוהים שלהם טוב יותר מהאלוהים שלי.

3.תגובה: ויסלחו לי כל הדתיים, האם הסגידה הזו לרבי מלובביץ’ היא לא עבודת אלילים?מזל שלא הכניסו אותי לכלוב, לא היו צריכים להכות אותי, אני שונאת בננות.

תשובתי: והשתטחות על קברי צדיקים אינה עבודת אלילים?

4. תגובה: מה יש לך לומר על כל העמים הקדמונים כמו הבבלים, האשורים, האכדים ועוד שנעלמו מהעולם והיהדות נשארה ?
אני חושבת שגם אתה חוגג את החגים לפי חלק מהמסורת לפחות,
אתה עורך ליל סדר בפסח ?[ גם אם אינך שומר כשרות] או מדליק נרות בחנוכיה? זאת מסורת, לא ?
בחלק מהדברים אנו ממשיכים במסורת של בית ההורים , לא כי חטפנו או נחטוף מכות (כמו בניסוי עם הקופים), אולי מכוח ההרגל, אולי מתחושת חגיגיות מסוימת ואפילו קדושה ( אם זה צום ביום כיפור, למשל, אולי ...לא יודעת)
אני מאמינה שלאנשים דתיים יש תשובה למה שכתבת, יש מדענים דתיים ויש אנשים הגיוניים ששומרים על הדת , למרות שאתה הצגת זאת בצורה אחרת ,
ואני חושבת שאדם באמונתו יחיה, אבל לא יכפה על חברו !
וזאת כבר סוגייה אחרת .

תשובתי: אם תשאלי אותי לא היהדות שמרה על העם אלא שנאת העמים כנגד היהדות, אבל נניח לזה. לדעתי אין הדת היהודית (בעצם ראשיה) שומרת היום על אחדות העם אלא דווקא מפלגת אותו. לא יצאתי כאן כנגד בחירה חופשית של איזה חלקים מהמסורת כל אחד רוצה לשמר, אלא כנגד פולחן המצווה על ידי דת, ומבחינתי הפולחן הדתי היהודי אינו שונה מכל פולחן דתי או פגאני אחר. אני מדבר על הציווי במעשים שהעושה אינו באמת מבין מדוע הוא עושה זאת היום - מלבד שכך כתוב בספרי הקודש וכך נוהגת סביבתו. לדעתי חלק מרכישת המסורת בהחלט מקביל למשל ניסוי הקופים. עצם זה שיש מדענים דתיים, אינו מוכיח שהפולחן שלהם הגיוני. אין אני נגד אדם באמונתו יחיה אבל אני בעד שאנשים יבחנו מדוע הם עושים את מה שהם עושים, ומדוע הם חושבים שמה שהם עושים נכון יותר מזה של אחרים. אני נגד מעשי פולחן כתוצאה מצווי דתי. בעיקרון, אדיקות בשמירת מסורת היא שמרנות, ושמרנות היא אנטי-תזה של הקידמה. חרדי שגולש באינטרנט בצנזורה של אינרנט רמון אינו מייצג את הקידמה, אלא את הנחשלות.

5.א תגובה: שלום לך. אז מה בעצם כל עניין הקופים חשוב בכלל? הרי בעצם אפשר לומר זאת על הכל. אשאל אותך שאלה: יצאת פעם מהבית עם מכנס כתום חולצה ירוקה ונעליים בצבעים שונים וכובע שחור עם נקודות ורודות. האם אתה בחרת את הבגדים שלבשת היום או שבחרו בשבילך...
קודם תלבש את הבגדים שכתבתי למעלה מבלי לחשוב מה יגידו ורק אז תוכל ללמד מישהו אי פעם על בחירה אמיתית...
עכשיו תעצור ותחשוב. ובגלל שאתה לא מבין את הנסתר שמאחורי הפעולה ומתעסק רק במעשה מבלי לצרף את הכוונה הנכונה אותו מעשה נראה לך טיפשי וכבר נאמר מצווה ללא כוונה כגוף ללא נשמה.

  
תשובתי: אני רק מבין שעניין ההשוואה לקופים מאוד מפריע לך.
והטיעון שלך נופל, כי אני בהחלט לא מתלבש בדיוק כמוך (ואני גם משנה אותו מדי יום ביום), ואתה לא מתלבש בדיוק כחברך, ואם אתה רוצה להתלבש במכנס כתום חולצה ירוקה ונעליים בצבעים שונים וכובע שחור עם נקודות ורודות"- כנראה שזה מתאים לאישיותך. ולשיטתך, אם אתה מתלבש לפי מיטב האופנה - אתה בהחלט קוף (כי זה מה שעושים קופים - מחקים זה את זה). והשוואת אופנת לבוש שמשתנה למסורת, הרי היא השוואה של שמיטה להר סיני.

5.ב' תגובה: האם כשכואב לך משהו בגוף אתה הולך ללמוד רפואה או שאתה הולך לרופא
ואם תלך לרופא שיגיד לך לעשות ניתוח אז תאמין לא?
יש דברים שאנו עושים פשוט כי אמרו לנו ואנו מסתמכים על אלא שבדקו או למדו
על אותו נושא לעומק ואנו עושים וסומכים עליהם כמובילי דרך אם אתה סומך על הרופא לדוגמא וזה בסדר אני סומך על רשב״י והארי ובעל הסולם וכן עושה פעולות שכרגע אני לא מבין אלה פעולות שבאות מתוך אמונה
בכל מקרה כולנו אנשים מאמינים השאלה רק במה.
ובגלל שאתה לא מבין את הנסתר שמאחורי הפעולה ומתעסק רק במעשה מבלי לצרף את הכוונה הנכונה אותו מעשה נראה לך טיפשי וכבר נאמר
מצווה ללא כוונה כגוף ללא נשמה.

תשובתי: מה לעניין רפואה (שיש בה הגיון מוכח) ולעניין אמונה?ואני לא מאמין לכל רופא בעיניים עצומות. יש הרבה רופאים שטועים ובשל כך האדם הנבון ילך להתייעצות שנייה. וזה שיש אנשים שסומכים על הרבי שאומר להם לא לעשות ניתוח מסוים - הגיוני בעיניך? לקחת כך אחריות על בריאות אנשים?
אם תקרא שוב את דבריי, אני לא שולל אמונה, כלל וכלל לא.
אני שולל פולחנים בציווי בשל מסורת ודת . מדוע למשל אינך ממשיך להקריב קורבנות? רק משום כך שנחרב בית המקדש? והיית אולי עושה זאת בחדווה אם היה לך היום בית מקדש?
בתור מבין קצת בקבלה, אין הנשמה זקוקה לפולחן גשמי, כמו הנחת תפילין למשל, כדי להגיע לתובנות.

6. תגובה: בדיוק קראתי אתמול משהו שקשור לנושא, קראתי את זה בדף של הדלאי לאמה
All the world’s major religions, with their emphasis on love, compassion, patience, tolerance, and forgiveness can and do promote inner values. But the reality of the world today is that grounding ethics in religion is no longer adequate. This is why I am increasingly convinced that the time has come to find a way of thinking about spirituality and ethics beyond religion altogether.

תשובתי: הדלאי למה הוא האיש הדתי הכי נאור שאני מכיר. הוא מתעניין במדע, עורך סדנאות משותפות ביו מדענים לבין בודהיסטים והוא אמר: " כשהמדע מוכיח אמיתות הנוגדות קביעות בכתבי הקודש העתיקים, הגיע הזמן לשנות ולעדכן את כתבי הקודש".

ג.  גם אלף צומות לא יכפרו

בימים אלה נזכרתי במעשה אמיתי שלא קרה אתמול, אך קרה גם קרה.
מדובר במשפחה בעלת שבעה אחים ואחיות, שאחת האחיות חלתה בסרטן חשוך מרפא, והדרך היחידה להצילה היתה השתלת מח עצם. המשפחה נבדקה, ורק לאח אחד היתה התאמת רקמות - הוא היחיד בעולם שיכול היה לתרום מח עצם לאחותו.

והוא בתחילה לא רצה, כי לא היה ביחסים טובים עם אחותו וכנראה שגם פחד. כשהסבירו לו כי מדובר בתרומת דם רגילה וכי אם לא יתרום הרי הוא גוזר דין מוות על אחותו - הוא נעתר לבסוף (גם בגלל לחץ המשפחה).

לאחר הסכמת האח, החולה החלה בסדרת הטיפולים שתחסל את מח העצם שלה (ללא אפשרות של חזרה אחורה), כהכנה להשתלה. אבל ביום המיועד, אחיה סרב לתרום, למרות התחייבותו הקודמת. בזה הוא גרם באופן ישיר למותה תוך ימים מספר.

כיצד יכול מי שנקרא אדם לגזור על אחותו, בשר מבשרו גזר דין מוות?

אין זה שונה מרצח בכוונה תחילה, ולמרות זאת החוק אינו מושיבו בכלא.

ואני חושב איך האדם הזה מסוגל להמשיך לחיות? איך בכלל יש אנשים כאלה? האם אי פעם הם עושים חשבון נפש? האם יש בהם איזושהי חרטה? ויש לי הרגשה שלאדם כזה לא תהיה אף פעם חרטה אמיתית.

אדם כזה (ובמיוחד שהוא חובש כיפה ומנהל אורח חיים מסורתי) - לא יכפר על מעשיו גם באלף צומות.

זהו למעשה רוצח בדם קר, חלאת אדם שאין לו אלוהים ואין לו מחילה ...

האם יש מישהו כאן שחושב שיש לו מחילה?

ובכלל כדאי אולי לכולנו לבחון, האם בסופו של חשבון נפש, כל מעשינו ראויים למחילה.

ד.  מדוע אני לא צם?

יש מי שצם כי הוא מפחד.
רק אלוהים שלו יודע, או שלא יודע ממה.
יש מי שצם כי זה קוּל😎
אחלה גבר הוא יוצא.
יש מי שצם בגלל הדיאטה,
כי דווקא ביום זה הוא יוריד עשרה קילוגרם.
יש מי שצם בשביל הכפרות
וחושב שיכול לנהוג כפרא בשאר הימים.
יש מי שצם,
כי רק בצום הוא יודע לחשוב בהגיון, או שלא.
יש מי שצם סתם ליתר ביטחון,
שיהיה, אולי ישתלם.

ואני, אני לא צם כי זה לא בריא
ואם הייתי חושב שזה בריא
הייתי כבר צם ברמדאן.

ואלוהים שלי הוא לא אלוהים אישי קטן קטן,
נוטר ונוקם כמו בני האדם.

ואלוהים שלי אינו בבעלות יהודית

ואני לא נבחר וטוב מכל העמים
אלוהים שלי הוא אלוהי כל העולם והטבע.

 
הרב קוק אמר פעם שהוא כותב לא מפני שיש לו כוח לכתוב, אלא מפני שאין לו כוח לשתוק. אז מדוע כל מעריצי הרב קוק כל כך רוצים שאני אשתוק? גם אני לא יכול לשתוק לנוכח טעויות רווחות וסילופים נפוצים. אני בהחלט לא הרב קוק ולא מתיימר להיות אליל כמוהו, גם לא קדוש, אך גם אני בשר ודם אשר יודע משהו בחיים ולא יכול לשתוק.

ועוד מדברי הרב קוק: "ההבדל שבין הנשמה הישראלית , עצמיותה, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגוים כולם, לכל דרגותיהם - הוא יותר גדול ועמוק, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי". ( ס' 'אורות', אורות ישראל פ"ה פיסקה י', ע' קנ"ו).

הרב קוק כבר שוכב בקברו ולא יכול להשיב. ומה אתם אומרים? וכי לא מוטב שהיה שותק?

והרי לקט תגובות (מפרסום המהדורה הראשונה):

1. תגובה: עד 1973 לא צמתי, כי לא צמתי. גדלתי במשפחה כזו וזהו זה. מ-73 יש לי חובה רצינית לא לצום. באותה שנה בא לי פתאום לצום. ובפעם הראשונה בחיי צמתי, ואז הייתה אזעקה בשעה שתיים. אכלתי תפוח עץ וסיימתי את הצום. מאז, אני לא צמה, וזאת למען עם ישראל.

תשובתי: בשל כך היהודים הקדמונים המציאו את הסיפור של איוב - כשנוח להם הם טוענים לסיבתיות, כשלא נוח להם הם מביאים טיעונים של הפוך על הפוך.

2. תגובה: זה מה שהוא אמר? חשבתי שהוא חכם יותר.

תשובתי: ודווקא בגלל חכמתו דבריו אלה הם חמורים ביותר. אני בטוח שיש חובשי כיפות שלא מרגישים נוח עם דבריו הברורים אלה, וממציאים פרושי רש"י כיצד אנחנו וכל העולם לא הבנו נכון את דבריו.

3. תגובה: יש אנשים שצמים כי זו מסורת, או כי שאר בני הבית צמים וזה לא אתי לאכול מול מישהו, או לבקש ממנו להכין אוכל, כשהוא צם (כמוני למשל).

תשובתי: אני יודע. את דעתי על פולחנים ומסורות כתבתי כבר קודם, אם כי אני מכבד את מי שבחר לעשות זאת. מה שאתה תארת זה בעצם קונפורמיזם. גם אם הצום נובע מאי רצון להטריד, אפשר לפחות לשתות שלוק מים, לא?

4. תגובה: יש משהו במסורת שהיא בלתי מובנת אולי בהגיון ואם צמו בביתי כילדה ( לא בית דתי אבל שמרו על צום יום הכיפורים ופסח) אני ממשיכה בזה ובנותי גם כן ומעולם לא אמרתי להן לצום מעולם הורי לא אמרו לי. כל אחד שינהג כפי שהוא רוצה, רק שלא יכְפֶּה !

תשובתי: אכן הבעתי דעתי. וכי אמרתי שלא יעשה כל אחד את אשר רוצה? ואם בכפיה עסקינן, על פי חוק, כופים על אלה שלא מאמינים להימנע מתחבורה, מצפיה בטלוויזיה (למשל, לא צריך אדם כדי לאפשר כל ערוצי הכבלים )....
גם ללא חוק הייתי מכבד ולא עושה דווקא, אבל מסתבר שיש כאלה שלא מכבדים למשל צפירה בימי הזיכרון וממשיכים ללכת דווקא מולי ברחוב בהתרסה. זה מקומם וזלזול לא יסולח.

ה.  כפייה דתית בשכונה חילונית ובבית חולים ביום כיפור

ראו ברשומה כאן.

ו. אפשר גם אחרת

כשהבן שלי היה בטירונות הוא סיפר לי את המקרה הבא (שאגב לא היה חריג): בכל יום הייתה מתפרסמת רשימת תורנויות שמירה ליום המחרת. והנה ביום אחד, לאחר שהבן כבר עשה את התורנות שלו, מגיע המפקד שפוקד עליו לבצע שמירה נוספת אקסטרה לאותו יום. הסיבה: מי ששובץ לשמור באותו זמן נזכר שזוהי שעת תפילה.
מדוע לא הסדיר את התורנות שלו שלא תחול בשעת תפילה ו"ניזכר" בדקה ה-90?
ברור שהיה זה תרוץ מושכל להתחמק ממשמרת על חשבון האחר.


בשרות הסדיר שלי יצא שנשארתי בבסיס בשלושה ימי כיפור עוקבים. בראשון מפקד סוללת התותחים שאל במסדר שנערך לפני כניסת יום כיפור - מי מהנוכחים צם ומי לא. כארבעים חיילים הצביעו שהם צמים (בין אם נכון הדבר או לא) ועל כן קבלו פטור מכל פעילות מבצעית למשך כל שעות הצום. והעשרה שהודיעו שאינם צמים שובצו לחמש משמרות שמירה. ושתבינו. המטבח היה סגור ואלה שלא צמו נאלצו להכין להם סנדביצ'ים ממה שמצאו במטבח, עבור כל השעות שהמטבח לא יהיה פעיל. אה כן, יכולים היו להרתיח במטבח מים כדי להכין קפה.


ואני שלא צם, כמובן "ביליתי" את כל יום הכיפורים (יום ולילה) בשמירות. ביום כיפור השני למדתי לקח ולכן הצהרתי שאני צם. לפני כן הצטיידתי מהשק"ם בכמה "מצופים" ו"פסק זמן" והחבאתי אותם בתוך שק השינה. שם אכלתי אותם בסתר. מרבית "הצמים" בילו את מרבית יום כיפור בשקי השינה שלהם. אני לא זוכר שהתפללו בכלל. אני גם לא בטוח שמבין הארבעים היה מנין לתפילות. בכל אופן אף אחד מאיתנו כולנו לא היה חובש כיפה.


האם היו לי "יסורי מצפון" על החטא הגדול ביום קדוש זה? אודה ואתוודה שבתור חילוני בהכרה מלאה לא היו לי כאלה. וחשבתי, מדוע אני צריך לשמש כגוי של יום כיפור? ישבנו ליד גבול סוריה באותם הימים (בשנים שלאחר מלחמת יום כיפור). וכי מדוע לא חלה על כולם חובת פעילות מבצעית בסיסית, בחזקת "פיקוח נפש". אפילו כשמדובר בחיילים צמים - וכי לא יכולים היו לפחות להשתתף בתורנות שמירה 2-4 שעות לאחר הסעודה המפסקת (כשעדיין לא מכרסם הרעב)?


אגלה לכם בסוד ששכבתי בשק השינה בהיכון, לבוש במדים, עם חגור ועם רובה טעון ונצור, למקרה שחלילה יהיה צורך. אבל לא היה מקובל עלי לשמש כגוי פראייר של יום כיפור. לא למען המאמינים ובוודאי לא למען המתחזים המשתמטים. לידיעה, מדובר בצבא, בחיל התותחנים, בשנים 1974 עד 1976.

***

לקראת אחד מימי הכיפור, החלטנו לצאת עם המשפחה לצימר בציפורי. להעביר את היום הזה בשקט וברוגע וללא שאון הילדים רוכבי האופניים הממלאים את הכבישים. כמובן הצטיידנו במזון עבורנו, עבור הילדים והכלבה שלנו.


מסתבר שבעלי הצימר היו זוג דתיים (כיפה שחורה) בתחילת שנות השלושים שלהם. הם היו מאוד נחמדים וציינו שיש לנו כניסה חופשית ללול שלהם ולאסוף ביצים טריות כאוות נפשנו למטבחון המצויד למשעי שביחידת הדיור שלנו (הצמודה לשלהם - עם דלת משותפת נעולה).
ואכן בטרם כניסת יום כיפור אספנו כמה ביצים לארוחת הבוקר שלמחרת.


לא ציפינו, במיוחד מזוג חרדי (אפילו כנראה לייט), אך בבוקר יום כיפור מצאנו סלסלה מלאה באוכל שהניחו בפתח דלת יחידת הצימר. למרות שהחננו את הרכב שלנו במרחק מה מביתם, ביום כיפור יצאנו לטיול רגלי עם הילדים בסביבת ציפורי. ליווה אותנו אחד משלושת הכלבים של הזוג. כלב זאב יפיפה שחבר כג'נטלמן של ממש לכלבה שלנו. כשחזרנו, גיליתי שבצמוד ליחידת הדיור שלנו לזוג יש מטע של רימונים, משני סוגים. קטפתי אחדים ושימחנו בהם את ליבנו בצימר.

אז אפשר גם אחרת - גם לחילונים בהכרה מלאה וגם לחרדים - איש באמונתו יחיה.

סוף דבר

כל פעם שאני מפרסם פוסט מסוג כזה - יש כאלה שמבטלים את המנוי או מוחקים עצמם מרשימת הקוראים הקבועים. מאלה היו גם מלשנים לאינטרנט רימון ששתל קודים לסינון רשומות מסוימות בבלוג לאוכלוסיה הדתית. כלומר, צנזורה דתית במיטבה. שחלילה לא יחשפו נשמות טהורות לדברי כפירה. ירחם השם.
אז לאלה אומר - עובדות לא נעלמות אם מתעלמים מהן ...

*הערה חשובה* למי שמתכוונים להגיב כאן לרשומה. כל אחת ואחד יכולים להגיב ולהביע כאן את דעתם, ללא כחל ושרק. אבל זיכרו. על פי כללי קהילת הבלוגיה שלנו, חובה לשמור בדיונים כאן על שפה מכבדת ותרבותית!!!

והרי לקט תגובות ׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁ(מפרסום המהדורה הראשונה) :

1 תגובה: לגבי אנשים שמסירים את עצמם מרשימת המנויים , כל ההפסד שלהם כמו שאומרים.

תשובתי: יש כנראה כאלה שאינם רואים שום תועלת בחשיבה בקורתית בונה. בעיקר כשהיא אינה מתאימה להשקפת עולמם.

2. תגובה: מי שמסיר מנוי מבלוג כי הבלוג לא כותב בדיוק לפי מידות הקופסה שיצר לעצמו, לא שווה את ההשקעה של בעל הבלוג. אני מחפש בלוגים שמאתגרים אותי, שמחפשים את הנקודות העיוורות שלי, שמספקים לי נקודת ראייה שונה, והבלוג הזה עונה על כל הקריטריונים. אוסיף כי ספציפית אני עמדתי כבר במבחן, בסדרת הפוסטים (המעולה לכשעצמה) על תופעות מטאפיסיות בלתי מוסברות, שהציגה נקודת ראות שונה קוטבית משלי, ועדיין אני כאן... שנה טובה לבעל הבלוג ולקוראיו הנאמנים, ולקוראים שעוד יצטרפו!

תשובתי: מי שרוצה לכסות ראשו בחול שיבוסם לו החול. בהחלט אין לי צורך לאסוף רשימת בנות יענה שכבר לא נותר להן כוח אפילו להשמיץ כאן. חלקן משמיץ את הבלוג וכותבו מאחרי הגב בבלוגים שלהם (כדי שחלילה לא יעלה הרייטינג כאן) - איזה עלובי נפש. וזה שאתה עדיין כאן, זו כנראה מטפיזיקה 😉

3. תגובה: אני לא מבינה אנשים שמבטלים את המנוי בגלל פוסט זה או אחר. בסך הכל זה לקרוא דעה שונה של מישהו אחר, לא חייבים להסכים על כל דבר. אבל מי שרוצה לחיות בקופסה ולא לשמוע דעות של אנשים אחרים, שיבושם לו.

תשובתי: חרמוֹת היו תמיד דרך של אנשים לנהוג באנשים שדעותיהם לא התאימו להם, כאשר יש דברים בגו . היהדות החרימה אנשים רבים מתוכה והגדילה לעשות עם שפינוזה.

4. תגובה: אם אתה מרגיז כל כך הרבה דתיים כנראה שאתה נוגע בנקודה כואבת.אל תפסיק 🤗

תשובתי: אני לא רוצה להרגיז אותם. אני רוצה רק להגיד את מה שאני חושב ושלא יאיימו או יסתמו לי את הפה.

מהכנה ביתית של גבינות ועד למאפי גבינות עם "תו בריאות"

 נושא השרביט החם השבועי, מאכלי גבינות, הוא הזדמנות מצויינת לאגד במקום אחד פרסומים קודמים וערוכים. אז מה יהיה לנו כאן? ממנהגי מאכלי גבינות בילדות ועד לאלו בהווה. נמשיך בהכנה ביתית של גבינות ומוצרי חלב (אשכרה אני עושה את זה באהבה וטעם שכזה אין במסחריות). ונקנח בארבע מתכוני גבינות שלי לפי עקרונות הזון (ZONE) - דיאטה שהיא למעשה שיטת תזונה לאורח חיים בריא.

בילדותי מאכלי גבינות היו מקובלים בכל ימות השנה בביתי ולא רק בחג השבועות. החל מפסטה טריה חמה עם מעט חמאה מומסת וגבינת קוטג', ורעניקעס (שהם כיסוני בצק דק ממולאים בגבינה ומשוחים בחמאה מומסת), בלינצ'ס גבינה (עם ובלי צימוקים או דובדבנים). אבל בשבועות אימא שלי הייתה מכינה כדורי גבינה אווריריים מתערובת של גבינה עם סולת שהיו מוטלים לסיר מים רותחים עד שצפו על פני המים. כדורי הגבינה האלה סוננו ועורבבו עם מעט חמאה מומסת. האמת היא שתוספת רוטב החמאה משדרגת כל מאכלי גבינה מבושלים. אימא שלי הייתה מכינה משאריות הלבן שבחלה או לחם לבן שאיבד את טריותו, משרה אותם בחלב, מעט חמאה מומסת, מעט קרמל סוכר, וניל ורום ואופה את התערובת בתבנית - תאווה לחיך. אני כל כך מצטער שלא רשמתי ממנה את המתכון לפני שהלכה לעולמה.

להבדיל מצניעות מאכלי הגבינות (מאכל יחיד בכל פעם), שהוכתבה מהמצב הכלכלי בילדותי, כיום אצל זוגתי בשבועות מאכלי גבינות הוא פרוייקט של ממש שבו אנחנו מארחים משפחה. רוצים להתרשם, בבקשה תמונות מאחד האירוחים:

בעיניי ממש מוגזם להשתלט על ההיצע הזה ולכן הסתפקתי והתפקעתי מדוגמיות בצלחת.

אבל באופן אישי, אצלי עולם מאכלי מוצרי החלב שונה. כי ראשית אני פריק של הכנת מוצרי חלב וגבינות תוצרת עצמית. אז אביא לכם כעת כאן משהו מהדברים שאני מכין:

א. הכנת לבן או יוגורט לכל החיים מגביע אחד

הלבן מכיל חיידקי מאכל שיכולים להחמיץ חלב ללבן. כך למעשה לבן הוא מחְמֶצֶת. לפיכך מגביע לבן אחד ניתן למחזר לבן מחלב כל החיים - על ידי ערבוב ביחס של 2 כפיות לבן לכוס אחת של חלב 3% רגיל מפוסטר (לא עמיד) ולהוסיף מעט מלח לפי הטעם. מכסים את הכוס בצלוחית קטנה ומשאירים במקום חמים בבית 24 שעות (אם החדר קר בחורף, אז ל- 48 שעות) ולאחר 3 שעות נוספות קירור במקרר - יש לכם לבן. בשמירת היחס הזה, מליטר חלב וגביע לבן אחד נקבל 6 גביעי לבן. מגביע לבן (200 מ"ל) אחד שהכנו, נייצר שוב שישה גביעים מליטר חלב, כך כל החיים אם תתמידו. פשוט מאכילים את החלב.

מה הרווח (תחשיב הנכון לעת כתיבת שורות אלו שפרסמתי לראשונה באוקטובר 2016)*?
גביע לבן במחיר 1.13 ש"ח במקום 1.5 ש"ח לגביע לבן בחנות (37 אגורות חיסכון) במחזור ההכנה הראשון. אבל כאשר נמשיך ונשתמש בכל גביע שהכנו כמחמצת להכנת עוד מחזורי לבן מליטר חלב, העלות של גביע לבן תהייה לאחר מספר מחזורי הכנה כ-90 אגורות בלבד (חיסכון של 60 אגורות לגביע לבן)!

ואם משתמשים ביוגורט כמחמצת, החיסכון גדול עוד יותר, כי גביע יוגורט עולה לפחות פי -2 מגביע לבן. ובמקום לקנות גביעי יוגורט עם טעמים ביאמבה כסף - תוכלו להכין אותם בזיל הזול מהיוגורט הממוחזר שהכנתם - על ידי תוספת מעט אבקת קפה, תמצית רום, וניל או אבקת קינמון, ומעט סוכר או ממתיק (מספיק טעים ולא צריך להשתולל עם סוכר - לא בריא)! וליוגורט קינמון למשל, תוכלו להוסיף כמה קוביות תפוח עץ קטנות שחתכתם מראש והקפאתם בשקית ניילון בפריזר. או להוסיף באותו אופן קוביות אפרסק מוקפאות, או 2-3 תותים מרוסקים.

תעשו חשבון כמה תחסכו בחודש אם תכינו בעצמכם מוצרי חלב ומעדני חלב, ללא משמרים, מתחלבים ובטעם של בית וללא חומרים משמרים.

* אוי יוקר המחיה. צריך לעשות כמובן תחשיב חדש (מחיר מפוקח של גביע לבן כיום הינו 1.64, אבל הפער בין הכנה עצמית לקניה מסחרית נשמר משמעותי).

ב. הכנת גבינות תוצרת בית

בפוסט מתכון פשוט להכנת גבינה בפחות מחצי המחיר שתשלמו בחנות, טעים יותר ובלי חומרים משמרים.

הקרדיט למתכון זה להכנת הגבינה הוא לאבא שלי, שמכין אותה כל הזמן. מדובר בגבינה לבנה חצי קשה, משהו כמו בין גבינת כנען או תבור לבין טוב טעם - אבל לא גבינת 'חנק' כמותן, והיא להבדיל כל כך טעימה וטבעית, שבקלות אפשר לחסל אותה בכמה דקות, עד כי לא נודע כי באה אל קרבכם.

יש הרבה מתכונים להכנת גבינות באינטרנט, אבל בשביל הכנת הגבינה כאן, לא צריך תוספת סידן, או לימון או חומץ או אנזימים או מתחלבים, גם לא רחמנא לצלן כימיקלים משמרים. וההכנה כאמור פשוטה, כל אחד יכול. והרי המתכון:

חומרים

(לקבלת 700-750 גרם של גבינה. אבל אפשר להקטין כמויות בהתאם).

- 10 גביעי לבן 3% (גיל) - שמחיר ההשקעה להיום כ- 16.4 שקלים בלבד. אם תכינו את הלבן לבד, כמתואר למעלה, מחיר ההשקעה בקבלת 750 גבינה ביתית איכותית היא כ- 10 שקלים בלבד.
- תוספת מלח לפי הטעם (לי מספיקה המליחות שמגיעה מהלבן עצמו).

וזהו.

ומזה כאמור תתקבל כמות גבינה שבמרכולים תעלה לכם פי שתיים לפחות וכאמור טעימה הרבה יותר ובלי חומרים משמרים, אנזימים וכימיקלים.

אופן הכנה

1. מוזגים את תכולת הלבן מהגביעים לקערה או לכלי פלסטיק אחר שעמידים למיקרו.
2. מחממים במיקרו בחום מקסימלי לדקה, מערבבים ומחממים דקה נוספת.
3. מוציאים הכלי מהמיקרו נותנים לתכולה להתקרר מעט.
4. מרחיקים עם כף את הנוזל המיימי שצף למעלה לאחר החימום. לא נורא אם נשאר מעט מהנוזל, זה רק בכדי לזרז את הסינון והתגבשות הגבינה.
5. לאוהבי המלוח (גבינה מלוחה)** מוסיפים כמות המלח הרצויה על פי הטעם ולערבב.
יש לזכור שהגבינה תצא מלוחה יותר לאחר שבלילת הלבן תאבד נוזלים.
6. את שכבת הלבן לאחר הרחקת הנוזל העליון יש לסנן.
יש 3 דרכים שונות לסינון:

* הדרך הראשונה והקלאסית
א. מניחים מסננת רשת או פלסטיק גדולה מעל סיר מתאים ופורסים בתוכה חיתול בד כותנה.
ב. שופכים את בלילת הלבן מעל לחיתול וקושרים את קצות החיתול בחוט שפגאט.
ג. בעזרת קצה חוט השפגאט, תולים את חיתול הגבינה מעל לכיור (למשל אפשר לקשור לברז הכיור), או מעל דלי, או סיר למשך כ-4 שעות, או עד שפוסק הטפטוף המסיבי.

גיבוש גבינה בחיתול בד

לא לזרוק את מי הגבינה שאספתם בכף לאחר החימום במיקרו, או את אלו שניגרים בסינון. אפשר להכין מהם מעדנים (מתכון בהמשך).

ניתן לעשות בחיתול שימוש רב פעמי לאחר שטיפה וניקוי (אבל יש שימצאו את זה די דוחה, ויעדיפו את הדרך השנייה (שאגב גם בה אפשר לעשות שימוש רב פעמי).

* דרך שנייה - מחליפים את חיתול הבד בשקית בד מסחרית שנקראת 'מחלבד':

שקיות המחלבד נמכרות במידה קטנה, בינונית וגדולה. הבינונית נמכרת באריזה של 3 יחידות. שקיות הבד ניתנות להזמנה באינטרנט בכמה אתרים שלא בא לי לפרסם כאן אותם, ובמיוחד כי הם יחלבו את את כספכם במחירים מופקעים - בטווח שבין 24 ל-30 שקלים לאריזה (תלוי באתר). כמובן אפשר לעשות שימוש רב פעמי, אך גם כאן צריך לשטוף ולנקות מפעם לפעם,

לכן אני מניח שהרוב יבחר בדרך השלישית הפשוטה והזולה מבלי לטרוח בניקיון.

* הדרך השלישית - פשוטה וחסכונית

א. מניחים מסננת פלסטיק של פסטה על גבי סיר בגודל תואם.

ב. פורסים בתחתית ובדפנות המסננת שתי שכבות של פיסת נייר נתלש מגליל 'רב מגבת'. זהו נייר מגבת חזק במיוחד שאינו נקרע וניתן גם לסחיטה ידנית.

(וחברת סנו חייבת לי על שעשיתי להם כאן פרסומת בחינם):

ג. שופכים לתוך המסננת את בלילת הלבן. כדי לזרז את תהליך התגבשות הגבינה - לאחר שמאט זרם הטפטוף של מי הגבינה, אפשר לסגור בנייר על גוש הגבינה וללחוץ מעט מלמעלה (בזהירות, כדי שלא יקרע הנייר. אמנם הוא עמיד לסחיטה עדינה ובכל זאת.

7. לאחר סינון בטמפרטורת החדר כארבע שעות, או עד שזרם הנוזל המטפטף פוחת לקצב של כמה טיפות מעטות בלבד לדקה - מעבירים את הגבינה שהתגבשה למסננת (רשת/פלסטיק) בגודל מתאים, להניחה מעל גבי סיר או כלי אחר ולהכניס ללילה למקרר.

שדרוגי הגבינה

שדרוג א':

הגבינה שמכינים מלבן 3% שומן טעימה ואינה כאמור מחניקה - משום שלאחר איבוד הנוזלים היא הופכת למשהו שבין- 5 לבין- 8 אחוזי שומן (בהתאם למידת המוצקות שלה).

לאלו שאוהבים גבינות שמנות יותר ואינם סובלים מכולסטרול גבוה בדם, אפשר להחליף את הלבן באשל שמכיל 4.5 אחוזי שומן וגבינה קשה ממנה תכיל בערך 12% - 10 שומן.

אפשר גם להחליף שני גביעי לבן מתוך העשרה בשני גביעי שמנת להגדלת אחוז השומן. כמובן מומלץ פחות מטעמי שמירה על הבריאות.

ניתן להחליף את הלבן ביוגורט למי שאוהב גבינות דמויות לאבנה. ובכלל אפשר לערבב גביעי לבן, אשל, שמנת או יוגורט ביחסים שונים, כיד הדמיון והטעם הטובים עליכם.

אפשר גם לפזר על גוש הגבינה פלפל שחור גרוס, או קצח, סומסום, אזוב (זעתר) וכדומה בשלב שלפני שמכניסים למקרר לגיבוש סופי.

שידרוג ב'

ניתן להכין תערובת גבינה רכה למחצה (על ידי זמן סינון מופחת) ולערבב עם מעט שמיר קצוץ דק ו 2-3 שיני שום כתושות, או עם טבעות בצל ירוק או זיתים מגולענים קצוצים דק.

אפשר גם מתוק, על ידי ערבוב הגבינה עם רבע עד שליש כפית סוכר (או ממתיק), 2 כפות צימוקים וכף תמצית וניל (טעים שיגעון!).
אפשר להחליף הווניל בקינמון או בתמצית רום, או כיד הדמיון הטובה עליכם. את הצימוקים אפשר להחליף בחמוציות, או בדובדובנים מגולענים (יבשים או טריים שהוקפאו ללילה במקרר והופשרו לפני ההערבוב עם הגבינה. ההקפאה וההפשרה מבשילה את הפירות. הסבר על התהליך כאן)

רעיונות לניצול מי סינון הגבינה (זיבדה)

מה עושים עם מי הגבינה?
את מי הגבינה המסוננים אפשר לנצל בכמה אופנים:

א. יש שאוהבים לשתות את מי הגבינה כך סתם, לאחר הוספת מעט מלח (לא להגזים. עודף מלח לא בריא!) וקירורם במקרר. טעמם דומה לרוויון המסחרי והם בריאים ודלי שומן.

ב. ניתן להוסיף למי הגבינה חופן שמיר ומלפפון אחד קצוצים דק, מלח לפי הטעם ומגישים לאחר שהייה של לילה עד עשרים וארבע שעות במקרר (הטעם משתבח ככל שתערובת מי גבינה שוהה יותר זמן במקרר).

אפשר להחליף את השמיר ב- 3-5 עלי בזיליקום ואת המלפפון בעגבנייה או שתיים, קצוצים דק. אני מעדיף את הצירוף הראשון שטעמו מזכיר ציזיקי.

ג. ניתן להכין ממי הגבינה גם מרק חם, אליו מוסיפים לאחר הרתיחה חופן שמיר קצוץ דק, כמה שיני שום כתוש, מלח ופלפל לפי הטעם ומבשלים 5 דקות נוספות על אש נמוכה.

* למעוניינים במרק סמיך, ניתן לעבות את המרק על ידי הוספה למרק תוך כדי ערבוב - מעט קמח או סולת עד שמתקבלת הסמיכות הרצויה. 

מתכוני מאכלי גבינות בריאים (מותאמים לשיטת ה-ZONE)

1. נגיסות חציל ברוקפור

שלב ראשון יש להכין את החציל. בוחרים חציל בינוני "נקבה" שאינו מכיל גרעינים והוא פחות מר מהחציל הזכרי. טיפים כיצד לבחור חציל טוב על פי השף אהרוני כאן. 

כדי שהחצילים לא יצאו מרים אינני מטפל בפרוסות חציל במלח בישול. במקום אני מכניס פרוסות חציל בעובי של כסנטימטר לסיר מים שרתחו וממשיך בהרתחה כעשרים דקות, עד שפרוסות החציל הופכות לאלדנטה. המרירות החומה כהה יוצאת אל מי הבישול. לאחר שמכבים את האש, נותנים לחצילים להתקרר מעט, מעבירים למסננת ושוטפים במי ברז קרים להרחקת שארית הנוזל המר. לאחר שפרוסות החציל פסקו מלהגיר נוזלים, אפשר לצלות אותן בתנור או לטגן במעט שמן עד להשחמה קלה.

בשלב הבא פורסים לחמניה/יות לפרוסות בעובי של כ - 3 סנטימטרים בערך (אני משתמש תמיד בלחמניות מחיטה מלאה).

משמנים תבנית בשמן זית (שכבה של כ-2 מילימטר) ומסדרים בתבנית את פרוסות הלחמניה. תחתית הפרוסות 'שותות' את שמן הזית.

על כל פרוסת לחמניה מסדרים פרוסת חציל שהוכן כפי שתארתי למעלה.

מעל החציל מניחים פרוסת גבינת רוקפור בעובי של כ 1-2 סנטימטר.

פורסים עגבניות שרי לשלוש-ארבע פרוסות ומניחים פרוסת עגבניה מעל שכבת גבינת הרוקפור.

מכניסים את התבנית לאובן טוסטר שחומם ל- 200 מעלות למשך כ- 15 דקות. גבינת הרוקפור נמסה חלקית ונמרחת בשכבה יפה מעל החציל. 

אני לא ממליח את פרוסות החצילים כי ברוקפור יש מלח די והותר.
אם יש צורך מחממים כחמש דקות נוספות לפני ההגשה.

הוגש כמנה ראשונה. בסיס הלחמניה יוצא קריספי והייתי צריך לשכנע את הסועדים שרצו לחסל את המנה הזו - שלא לאכול כל אחד יותר משתי יחידות כאלה - אם הם רוצים שישאר להם מקום למנות הנוספות  😃

2. מאפה גבינות לשבועות ובכלל לכל עת

מה עושים עם מוצרי מזון במקרר שנקנו למטרה מסוימת אבל השתנו התוכניות?

במקרר מצאתי ארבעה גביעי יוגורט עיזים, גוש גבינת פטה פיראוס כבשים, חצי גביע של גבינת עיזים למריחה ושארית גוש גבינת קשקבל (גם היא מחלב צאן).

הבת אוכלת רק מוצרי חלב צאן. אמנם מדובר כאן ברגישות למוצרי חלב פרה, אבל מוצרי חלב צאן - עיזים וכבשים - מומלצים לכולם. העיכול של מוצרי חלב עיזים קל הרבה יותר למערכת העיכול. פי-6 מהיר יותר. החסרון היחיד הוא שמוצרי חלב צאן יקרים יותר. בכל זאת לעומת עז, פרה ישראלית אחת יכולה להניב עד חמשת אלפים ליטר חלב לשנה. כן , באופן משמעותי יותר מתנובת החלב של כל שאר פרות העולם. גאווה לחקלאות הישראלית ולהשבחה הגנטית הישראלית.

אז לאחר שההתוכניות המקוריות של הבת זוג השתנו, נחה עלי המוזה (כי אני אוהב לבשל רק כשנחה עלי המוזה, בניגוד לבת זוג שנאלצת לבשל בכל סופי השבוע, אם בא לה או גם אם קצת פחות בא לה). וכשנחה עלי המוזה, אני מנצל את המזון המצוי באותו הרגע במטבח. אני בודק מה יש ומקדיח אילתור. אני לא איש של בישול ממתכונים. בישול בשבילי זה כמו ביוכימיה. אותו הרגש כשרוקחים ניסוי במעבדה. האמת שמישהו צריך לבדוק פעם את המיתוס שהביוכימאים יודעים גם לבשל.

כשאני מבשל, בדרך כלל אוהבים את התוצאה ומבקשים את המתכון. אך אבוי, אני לא רושם כלל וכלל את המתכונים של מה שאני מכין. בפעם הבאה יצא קצת אחרת, כמו ציור, לא פחות טוב. ככה אני אוהב. לחדש בכל פעם, כאשר אורך חיי המתכון המקורי, כאורך חיי הזיכרון.

אבל, את המתכון הבא רשמתי, לפי בקשה מיוחדת. חשוב להבהיר שאפשר בהחלט לאלתר ולשנות בהתאם לחומרים המצויים בבית. אפשר להחליף למשל את מוצרי חלב הצאן למוצרים מחלב פרה. אפשר להחליף יוגורט באשל. את גבינת הפטה אפשר לחליף בגבינה בולגרית או צפתית. את הקשקבל אפשר להחליף בגבינת פרמז'ן או בגבינת רוקפור.

אבל על ארבעה עקרונות חשוב לשמור כשמדובר במאפים:

העיקרון הראשון הוא שמירה על היחסים בין הנוזלים לבין הקמחים ושאר המוצקים. שאר העקרונות הם שלי וקשורים לענייני בריאות.

העיקרון השני - שימוש בקמחים מלאים (חיטה, שיפון, שעורה) במקום קמח חיטה לבן. יש שאינם מתלהבים ממאפי קמחים מלאים. אבל אני חושב שאפשר לאפות דברים נפלאים מהקמחים האלה. אפילו פסטה שעולה על זו מהקמח הרגיל. אבל מי שמכור לקמח החיטה הלבן - גם החלפה של מחצית או שליש ממנו בקמח מלא עדיפה מבחינה בריאותית, ומרקם המאפה יהיה קרוב יותר לזה של קמח לבן.

העיקרון השלישי - מרגרינה וחמאה מחוץ לתחום. השומן הטבעי שבמוצרים דלי שומן (5% ) מספיק. אם יש צורך אפשר להוסיף שמן בריא כמו קנולה (כן. שמן קנולה הוא שמן בריא ולא 'שמן מכונות' כפי שהוציאו דיבתו רעה. אין שום דבר נכון בזה - ראו כאן). במתכון שיובא בהמשך יש למשל שימוש גם בגבינת פטה 16% שומן, אך כששאר הגבינות והיוגורט מכילים 5% שומן - סך הכול אחוזי השומן במאפה אינם גבוהים ומגיעים לכל היותר ל-9% שומן. כמות צנועה למדי למאפה גבינות.

העיקרון הרביעי - למעט ככל האפשר בשימוש במלח. הנתרן מעבר למעט ההכרחי לגוף, רע מאוד לבריאות. על הוויתור בהוספת מלח ניתן לפצות ובהצלחה בשימוש בבצל, שום, ועשבי תיבול. בביתי אני מגדל ערוגות צמחי תבלין למיניהם ברוחב לב: בזיליקום, מרווה, אזוב (זעתר), תימין, רוזמרין, פטרוזיליה מסולסלת, שמיר, מנטה, נענע, עשב לימוני, גרניום לימוני, מליסה, זוטא לבנה, ואפילו עלי צמח כובע הנזיר מקנים טעם חרדלי מעודן למזון. נא לא להגזים בעלי כובע הנזיר. עודף עשוי לגרום לבחילה. טוב, ויש עוד עשבי תיבול - אבל הפרנציפ מובן, אין צורך להמשיך ולפרט כאן. עשב התיבול היחיד שאצלי מחוץ לתחום הוא כוסברה, ששמה בעברית גד השדה. אני שונא את הטעם של הכוסברה. אפילו עלה קטן אחד במנה - אני אזרוק אותה. מחקר שנערך לאחרונה הראה שאצל אלה שאינם סובלים כוסברא (כי אנשים נחלקים לאוהבים ולשונאים) יש מוטציה באיזשהו גן אשר התוצר שלו גורם לתחושת טעם סבון).

במקרה של מאפה הגבינות שיתואר בהמשך, יש די והותר מלח (נתרן) שמצוי כבר במרבית הגבינות. גם התוספת של גבינת הפטה והקשקבל מספיקה די והותר, ולכן אין צורך להוסיף מלח למאפה.

אז לאחר ההקדמה הזו, הרי המתכון:

חומרים

(כאמור אפשר להחליף את כל מוצרי גבינות הצאן בגבינות חלב פרה, אך המאפים ממוצרי חלב צאן טעימים יותר לחיכי ובוודאי בריאים וקלים יותר לעיכול).

500 גרם יוגורט עיזים 5% שומן (4 גביעים של 125 גרם)
2/3 גביע גבינת עיזים למריחה 5% שומן (160 גרם)
250 גרם גבינת פטה עיזים 16% שומן (פיראוס)
50 גרם גבינת קשקבל (מחלב כבשים)
2 כפות גדושות קמח חיטה מלא (100%)
2 כפות גדושות קמח שיפון מלא (100%)
(ראה עיקרון 2 למעלה, לגבי אפשרויות תחליפי קמחים)
2 ביצים.

לבלילת המאפה אפשר גם להוסיף (מוסיף למאפה טעם מרענן, אופציונאלי):

2 בצלים ירוקים קצוצים דק
2 כפות עלי שמיר קצוצים דק

אופן ההכנה

1. מגרדים בפומפיה לתוך קערה את גבינת הקשקבל וגבינת הפטה (את הפטה ניתן גם למעוך היטב בעזרת מזלג או מועך פּירֶה. קצת יותר עבודה, אבל אני מעדיף את המרקם על זה המתקבל בשימוש בבלנדר/מיקסר חשמלי).
2. מוסיפים לקערה את היוגורט והגבינה למריחה ובוחשים עד לקבלת מרקם הומוגני (אחיד).
3. מוסיפים את הקמחים ובוחשים היטב. מתקבלת בלילה בעלת מרקם בצקי מעט, מוצק למחצה.
4. מוסיפים את שתי הביצים ובוחשים היטב לקבלת בלילה בעלת מרקם הומוגני. למי שמעוניין אפשר להוסיף כאן את הבצל הירוק והשמיר הקצוצים.
5. משמנים קלות תבנית מלבנית בינונית (בגודל שנכנס לאובן טוסטר) בשמן קנולה ויוצקים לתוכה את הבלילה.
6. מכניסים לאפיה בתנור שחומם מראש ל- 200 מעלות ואופים למשך כ-45 עד שפני המאפה מזהיבים ומשחימים מעט (יש לבדוק עם קיסם עץ או מזלג שהמאפה מוכן ולא נותרת עליהם שארית מהמאפה).

משאירים את המאפה בחום התנור ל 5-10 דקות נוספות, לאחר כיבויו ולהגיש.

7. אפשר לכסות את תבנית המאפה בנייר אלומיניום ולשמור במקרר להגשה למחרת. לפני ההגשה יש לחמם מעט בתנור או במיקרוגל.

הכמות המתקבלת - 12 מנות טעימות כאלה:

בתיאבון!

3. שלושה מאפי גבינות טעימים ובריאים לפי עקרונות ה- ZONE

מוגשים כאן שלושה מאפי גבינות המאוזנים כפי שהם לפי עקרונות הזון. ניתן להגיש כל מנה עם קערית קטנה של סלט חסה , כרוב סגול, נבטים, פטרוזיליה וכמה עגבניות שרי. או לעטר את צלחת ההגשה במעט מירקות אלה. הירקות האלו הן תוספת שאיננה נחשבת במניין ספירת בלוקים הפחמימות. מי שרוצים להבין את העקרונות יכולים ללמוד בכניסה לקישור עקרונות הזון. אבל, גם ללא הבנה, הקוראים מוזמנים לנסות את המתכונים ולהינות מהם.

פשטידת פסטת גבינות (6 מנות של 4 בלוקים)

חומרים:

300 גרם פסטה יבשה מבושלת (מקמח לבן, קמח מלא או פסטה מאורז מלא)
250 גרם גבינה בולגרית 5%
250 גרם (1 גביע) גבינה לבנה 5%
500 גרם (2 גביעים) גבינת קוטג' 5%
150גרם גבינת עמק 5% מגוררת
4 ביצים
1/2 כפית חרדל
פפריקה חריפה או פלפל שחור לפי הטעם
תרסיס שמן

הערה: אין צורך בתוספת מלח. יש מספיק בגבינה הבולגרית.

ניתן להוסיף שמינית כפית של אבקת גבינת פרמז'ן או פרמז'נו מגוררת כתבלין (יש בזה שומן רווי אך כמותו במנת פשטידה זניחה). אופציונאלית למטה גבינת פרמז'ן קשיו מסחרית טבעונית מתאימה. 

גבינת פרמז'ן מגוררת מסחרית, או

גבינת פרמז'ן קשיו טבעונית

אופן הכנה:

1. מחממים תנור ל 180 מעלות.
2. מערבבים בקערה את כל החומרים מלבד הפסטה וגבינת העמק המגוררת.
3. מוסיפים את הפסטה ומערבבים לקבלת תערובת אחידה.
4. מעבירים לתבנית 20X30 סנטימטר לאחר ששומנה קלות בתרסיס שמן.
5. מפזרים מעל את גבינת העמק המגוררת.
6. אופים 40-45 דקות עד להזהבה.



פשטידת ברוקולי* וגבינות (6 מנות של 3 בלוקים)

חומרים:

800 גרם ברוקולי קפוא שהופשר וחתוך גס. 

(*אפשר להחליף את הברוקולי בכרובית באותה כמות).
2 בצל סגול פרוס דק
500 גרם (2 חבילות) גבינת טוב טעם 5%
200 גרם גבינת עמק 5% מגוררת
6 כפות קמח לבן או מחיטה מלאה (מומלץ)
4 ביצים
1/2 כפית מלח
1/4 כפית פלפל שחור גרוס
תרסיס שמן

אופן הכנה:

1. מחממים תנור ל 180 מעלות
2. מרססים מחבת טפלון בתרסיס שמן
3. מטגנים את הבצל והברוקולי בהקפצה עד שמתרככים קלות (כ 5 דקות על אש גבוהה).
4. מערבבים בקערה את כל שאר החומרים לתערובת אחידה.
5. מוסיפים את הברוקולי והבצל ומערבבים לקבלת תערובת אחידה.
6. מרססים תבנית אפיה בתרסיס שמן ויוצקים לתוכה את התערובת.
7. אופים 40-45 דקות עד שהמאפה זהוב והברוקולי רך.



מאפה גבינות עם כרישה (4 מנות של 3 בלוקים)

חומרים:

250 גרם (1 גביע) גבינה לבנה 5%
250 גרם (1 גביע) קוטג' 5%
1/2 כוס חלב 1%
4 כפות קמח תופח
4 ביצים
700 גרם כרישה נקייה פרוסה דק
מעט מלח, אבקת שום גבישי, ופלפל שחור לפי הטעם

אופן הכנה:

1. מחממים תנור לחום של 200 מעלות.
2. מרססים מחבת טפלון בשמן ומחממים על אש בינונית.
3. מקפיצים את הכרישה עד שהיא מתרככת מעט.
4. מערבבים את הקמח עם החלב ומוסיפים למחבת.
5. מנמיכים את האש ומאדים 2-3 דקות עד שהנוזל מסמיך.
6. מוסיפים למחבת את הגבינות, מערבבים היטב ומתבלים.
7. מכבים את האש ומשהים 5 דקות לצינון.
8. מוסיפים למחבת את הביצים ומערבבים היטב.
9. מרססים תבנית ויוצקים את התערובת במחבת לתבנית.
10. אופים 30-35 דקות עד שהמאפה זהוב ויציב.


בתאבון וחג שבועות שמח!