אני מאלה שבודקים את הסטטיסטיקה של הבלוג. המגמות המספריות של הכניסות מאוד מבלבלות, של התגובות פחות. מה אומרת כניסה? קליק ויציאה מיידית, או קליק וקריאה, או אולי קליק וקריאה חלקית? לעומת זאת סטטיסטיקת התגובות היא יותר דטרמיניסטית. כי תגובה היא תגובה (למעט ספאם שבדרך כלל נחסם). לגבי מספר התגובות אתייחס בהמשך ובמיוחד לגורם ביאוס ספציפי לבלוג זה.
אבל הפעילות הסטטיסטית היומית (פחות או יותר) החביבה לי, היא בחינה של מהם הפוסטים שעוררו עניין למישהו או למישהם (לא ידיעת שמם כמובן) ב- 24 השעות האחרונות. והנה פוסטים מלפני שנה או מספר שנים מעוררים פתאום עניין. ובהזדמנות זו, לא פעם אינני מזהה משם הכותרת מה כתבתי בפוסט, אז אני נכנס לקישור. ואני קורא את מה שכתבתי ואז נזכר. לפעמים אני גם שואל את עצמי האם נחה עלי אז המוזה? אולי מוזה זמנית בלתי חוזרת. מעניין גם היקשר האירועים האישיים או הגלובליים לאותו זמן שהיו מקור השראה לכתוב.
זו גם הזדמנות לעריכות קטנות כמו תיקון טעויות הדפסה שחמקו מההגהה לפני פרסום. בהזדמנות זו אני מגלה לא פעם שחלק או כל התמונות בפוסט מסוים שפרסמתי אותם בעבר בפלטפורמה אחרת (במיוחד בישראבלוג) - מוצגות כאן כעת כמסגרות ריקות. ואז מתוך גיבוי במחשב שלי, אני מעלה מחדש את התמונות (אוף, זה גוזל זמן).
כדאי גם לבדוק בהזדמנות זו את הקישורים ולמחקם כשהם כבר אינם מובילים לשום מקום (אתר שכבר לא קיים ברשת או ברבים מהבלוגים אני רואה עדיין קישורים לפוסטים לשעבר בישראבלוג, שמובילים לדף הראשי של "רשת 13" - האכסניה של ישראבלוג לשעבר). קישורים מקולקלים כאלה מורידים מאוד את מדד SEO של הבלוג, את החשיפה במנועי חיפוש ואת זמן הטעינה של הבלוג. יש בלוגים בוורדפרס ובבלוגספוט שנטענים חצי דקה ומעלה - מספיק זמן כדי שהקורא הפוטנציאלי יתייאש ויזנח את הקריאה בבלוג. מתי לאחרונה בדקתם את זה אצלכם?
זו גם הזדמנות למחוק קטעי וידאו שכבר אינם מובילים לשום מקום ביוטיוב, מלבד להודעה שזה נובע מ"הפרת זכויות". לפעמים גם המעלים חומרים לוידאו עצמם, מוחקים אותם מסיבה זו או אחרת. לפעמים מדובר במשהו שהועלה על ידי איזה גורם שאינו המקור. ולכן, רק משום שנכנסתי לראות איזשהו פוסט היסטורי שעורר עניין אצל מאן דהוא, אני מחליף את קטע הוידאו החסום באחר. האם גם אתם עושים זאת אצלכם?
במאמר מוסגר אציין בהקשר לסרטוני יוטיוב המתעדים "פניני" פוליטיקאים (ובמיוחד ממפלגות מסוימות) שעוררו בזמנן סערה ציבורית, ושיש להם נטיה מסתורית להימחק מיוטיוב. לגבי כאלה, אני משתמש בתוכנה הממירה את סרטון היוטיוב הזמני לפורמט בלתי תלוי, שאני יכול לשלוף מהמחשב שלי בכל עת. כן, אני עושה את זה לדברי כל פוליטיקאי שמרגיז אותי. תיעוד לדראון עולם. פוליטיקאים עלובים - אכלתם אותה. רק שתדעו שיש מי שעושים את זה כדי שלא תוכלו להכחיש שאמרתם - שלא עשיתם, שלא השמצתם. אז במקרים כאלה, כשאני מגלה בדיעבד באופן אקראי שסרטון כזה נמחק בהשפעת פוליטיקאי או מפלגה - אני מעלה בחדווה רבה את הפורמט השמור והבלתי תלוי בהצלחתה של צנזורה מפלגתית.
ציינתי גם שאני מתבאס בפוסטים שונים כאשר אני רואה אפס תגובות לפוסט שאני זוכר שהיו לו עשרות תגובות לאחר פרסומו. הכיצד?
מסתבר שכשעברתי לכתוב בבלוגספוט של גוגל, היו שתי אפשרויות ברירת מחדל לתגובות: תיבת תגובות בסיסית של גוגל לעומת תיבת תגובות של "גוגל פלוס". כל בלוגר יכול היה לסמן בהגדרות איזו פלטפורמת תגובות מהשניים מעוניין. בתחילת הדרך סימנתי "גוגל", לאחר מכן עברתי ל"גוגל פלוס" בשל בקשה של משתמשי גוגל שקל להם יותר להגיב במערכת "גוגל פלוס". רק מאוחר יותר הטמעתי את מערכת תגובות דיסקוס לבלוג זה.
אלא מאי, מסתבר שלאחר ירידת "גוגל פלוס" מהרשת, כמובן נעלמו מהפוסטים כל התגובות שנכתבו במקור בפלטפורמת התגובות הזו. מאות תגובות נעלמו ואינן. כמה מבאס.
ואני שואל, לו קהילת הקוראים את השטויות שלי הייתה בפייסבוק או בטוויטר או באיך שתקראו לזה. האם מישהו היה יכול לגלות או לחזור לכתובים הישנים שלי? האם אני הייתי בכלל מוצא אותם בדף הכאן ועכשיו, ללא מנגנוני חיפוש, ארכיון ותוויות אינטגרליים כמו שמובנים בבלוגים? ולמי בכלל יש סבלנות וזמן למצוא אותם שם, למעט אולי לשב"כ או ליחידות משאבי אנוש לאיתור/פסילת מועמדים?
בהשראת נושא מדור השרביט החם
זו גם הזדמנות למחוק קטעי וידאו שכבר אינם מובילים לשום מקום ביוטיוב, מלבד להודעה שזה נובע מ"הפרת זכויות". לפעמים גם המעלים חומרים לוידאו עצמם, מוחקים אותם מסיבה זו או אחרת. לפעמים מדובר במשהו שהועלה על ידי איזה גורם שאינו המקור. ולכן, רק משום שנכנסתי לראות איזשהו פוסט היסטורי שעורר עניין אצל מאן דהוא, אני מחליף את קטע הוידאו החסום באחר. האם גם אתם עושים זאת אצלכם?
במאמר מוסגר אציין בהקשר לסרטוני יוטיוב המתעדים "פניני" פוליטיקאים (ובמיוחד ממפלגות מסוימות) שעוררו בזמנן סערה ציבורית, ושיש להם נטיה מסתורית להימחק מיוטיוב. לגבי כאלה, אני משתמש בתוכנה הממירה את סרטון היוטיוב הזמני לפורמט בלתי תלוי, שאני יכול לשלוף מהמחשב שלי בכל עת. כן, אני עושה את זה לדברי כל פוליטיקאי שמרגיז אותי. תיעוד לדראון עולם. פוליטיקאים עלובים - אכלתם אותה. רק שתדעו שיש מי שעושים את זה כדי שלא תוכלו להכחיש שאמרתם - שלא עשיתם, שלא השמצתם. אז במקרים כאלה, כשאני מגלה בדיעבד באופן אקראי שסרטון כזה נמחק בהשפעת פוליטיקאי או מפלגה - אני מעלה בחדווה רבה את הפורמט השמור והבלתי תלוי בהצלחתה של צנזורה מפלגתית.
ציינתי גם שאני מתבאס בפוסטים שונים כאשר אני רואה אפס תגובות לפוסט שאני זוכר שהיו לו עשרות תגובות לאחר פרסומו. הכיצד?
מסתבר שכשעברתי לכתוב בבלוגספוט של גוגל, היו שתי אפשרויות ברירת מחדל לתגובות: תיבת תגובות בסיסית של גוגל לעומת תיבת תגובות של "גוגל פלוס". כל בלוגר יכול היה לסמן בהגדרות איזו פלטפורמת תגובות מהשניים מעוניין. בתחילת הדרך סימנתי "גוגל", לאחר מכן עברתי ל"גוגל פלוס" בשל בקשה של משתמשי גוגל שקל להם יותר להגיב במערכת "גוגל פלוס". רק מאוחר יותר הטמעתי את מערכת תגובות דיסקוס לבלוג זה.
אלא מאי, מסתבר שלאחר ירידת "גוגל פלוס" מהרשת, כמובן נעלמו מהפוסטים כל התגובות שנכתבו במקור בפלטפורמת התגובות הזו. מאות תגובות נעלמו ואינן. כמה מבאס.
ואני שואל, לו קהילת הקוראים את השטויות שלי הייתה בפייסבוק או בטוויטר או באיך שתקראו לזה. האם מישהו היה יכול לגלות או לחזור לכתובים הישנים שלי? האם אני הייתי בכלל מוצא אותם בדף הכאן ועכשיו, ללא מנגנוני חיפוש, ארכיון ותוויות אינטגרליים כמו שמובנים בבלוגים? ולמי בכלל יש סבלנות וזמן למצוא אותם שם, למעט אולי לשב"כ או ליחידות משאבי אנוש לאיתור/פסילת מועמדים?
בהשראת נושא מדור השרביט החם