יום רביעי, 20 במרץ 2024

סוגר מעגלים


אני מאלה שבודקים את הסטטיסטיקה של הבלוג. המגמות המספריות של הכניסות מאוד מבלבלות, של התגובות פחות. מה אומרת כניסה? קליק ויציאה מיידית, או קליק וקריאה, או אולי קליק וקריאה חלקית? לעומת זאת סטטיסטיקת התגובות היא יותר דטרמיניסטית. כי תגובה היא תגובה (למעט ספאם שבדרך כלל נחסם). לגבי מספר התגובות אתייחס בהמשך ובמיוחד לגורם ביאוס ספציפי לבלוג זה.

אבל הפעילות הסטטיסטית היומית (פחות או יותר) החביבה לי, היא בחינה של מהם הפוסטים שעוררו עניין למישהו או למישהם (לא ידיעת שמם כמובן) ב- 24 השעות האחרונות. והנה פוסטים מלפני שנה או מספר שנים מעוררים פתאום עניין. ובהזדמנות זו, לא פעם אינני מזהה משם הכותרת מה כתבתי בפוסט, אז אני נכנס לקישור. ואני קורא את מה שכתבתי ואז נזכר. לפעמים אני גם שואל את עצמי האם נחה עלי אז המוזה? אולי מוזה זמנית בלתי חוזרת. מעניין גם היקשר האירועים האישיים או הגלובליים לאותו זמן שהיו מקור השראה לכתוב.

זו גם הזדמנות לעריכות קטנות כמו תיקון טעויות הדפסה שחמקו מההגהה לפני פרסום. בהזדמנות זו אני מגלה לא פעם שחלק או כל התמונות בפוסט מסוים שפרסמתי אותם בעבר בפלטפורמה אחרת (במיוחד בישראבלוג) - מוצגות כאן כעת כמסגרות ריקות. ואז מתוך גיבוי במחשב שלי, אני מעלה מחדש את התמונות (אוף, זה גוזל זמן).

כדאי גם לבדוק בהזדמנות זו את הקישורים ולמחקם כשהם כבר אינם מובילים לשום מקום (אתר שכבר לא קיים ברשת או ברבים מהבלוגים אני רואה עדיין קישורים לפוסטים לשעבר בישראבלוג, שמובילים לדף הראשי של "רשת 13" - האכסניה של ישראבלוג לשעבר). קישורים מקולקלים כאלה מורידים מאוד את מדד SEO של הבלוג, את החשיפה במנועי חיפוש ואת זמן הטעינה של הבלוג. יש בלוגים בוורדפרס ובבלוגספוט שנטענים חצי דקה ומעלה - מספיק זמן כדי שהקורא הפוטנציאלי יתייאש ויזנח את הקריאה בבלוג. מתי לאחרונה בדקתם את זה אצלכם?

זו גם הזדמנות למחוק קטעי וידאו שכבר אינם מובילים לשום מקום ביוטיוב, מלבד להודעה שזה נובע מ"הפרת זכויות". לפעמים גם המעלים חומרים לוידאו עצמם, מוחקים אותם מסיבה זו או אחרת. לפעמים מדובר במשהו שהועלה על ידי איזה גורם שאינו המקור. ולכן, רק משום שנכנסתי לראות איזשהו פוסט היסטורי שעורר עניין אצל מאן דהוא, אני מחליף את קטע הוידאו החסום באחר. האם גם אתם עושים זאת אצלכם?


במאמר מוסגר אציין בהקשר לסרטוני יוטיוב המתעדים "פניני" פוליטיקאים (ובמיוחד ממפלגות מסוימות) שעוררו בזמנן סערה ציבורית, ושיש להם נטיה מסתורית להימחק מיוטיוב. לגבי כאלה, אני משתמש בתוכנה הממירה את סרטון היוטיוב הזמני לפורמט בלתי תלוי, שאני יכול לשלוף מהמחשב שלי בכל עת. כן, אני עושה את זה לדברי כל פוליטיקאי שמרגיז אותי. תיעוד לדראון עולם. פוליטיקאים עלובים - אכלתם אותה. רק שתדעו שיש מי שעושים את זה כדי שלא תוכלו להכחיש שאמרתם - שלא עשיתם, שלא השמצתם. אז במקרים כאלה, כשאני מגלה בדיעבד באופן אקראי שסרטון כזה נמחק בהשפעת פוליטיקאי או מפלגה - אני מעלה בחדווה רבה את הפורמט השמור והבלתי תלוי בהצלחתה של צנזורה מפלגתית.

ציינתי גם שאני מתבאס בפוסטים שונים כאשר אני רואה אפס תגובות לפוסט שאני זוכר שהיו לו עשרות תגובות לאחר פרסומו. הכיצד?

מסתבר שכשעברתי לכתוב בבלוגספוט של גוגל, היו שתי אפשרויות ברירת מחדל לתגובות: תיבת תגובות בסיסית של גוגל לעומת תיבת תגובות של "גוגל פלוס". כל בלוגר יכול היה לסמן בהגדרות איזו פלטפורמת תגובות מהשניים מעוניין. בתחילת הדרך סימנתי "גוגל", לאחר מכן עברתי ל"גוגל פלוס" בשל בקשה של משתמשי גוגל שקל להם יותר להגיב במערכת "גוגל פלוס". רק מאוחר יותר הטמעתי את מערכת תגובות דיסקוס לבלוג זה.

אלא מאי, מסתבר שלאחר ירידת "גוגל פלוס" מהרשת, כמובן נעלמו מהפוסטים כל התגובות שנכתבו במקור בפלטפורמת התגובות הזו. מאות תגובות נעלמו ואינן. כמה מבאס.

ואני שואל, לו קהילת הקוראים את השטויות שלי הייתה בפייסבוק או בטוויטר או באיך שתקראו לזה. האם מישהו היה יכול לגלות או לחזור לכתובים הישנים שלי? האם אני הייתי בכלל מוצא אותם בדף הכאן ועכשיו, ללא מנגנוני חיפוש, ארכיון ותוויות אינטגרליים כמו שמובנים בבלוגים? ולמי בכלל יש סבלנות וזמן למצוא אותם שם, למעט אולי לשב"כ או ליחידות משאבי אנוש לאיתור/פסילת מועמדים?



בהשראת נושא מדור השרביט החם

יום שישי, 8 במרץ 2024

למדור השרביט החם - פרחים ליד הבית

רשומה שיש בה גם נוסטלגיה וגם ליקוט צמחי בר נפוצים, להכנת מטבלים, לבישול ולאפיה - עם מתכוני הכנה מפורטים שלי.

בשדות הבור שבשכונת ילדותי בהרצליה, צמח מגוון רב של צמחים בסתיו, בחורף ובאביב. בקיץ בעיקר שלטו הקוצים. אהבתי לצאת לשדות לבחון את 'פעמוני הגשם' (זמזומיות), את 'מטה אהרון' (לופית) המסתורי והיו אז גם רקפות, נרקיסים, צבעונים וכלניות בשפע. לאחר עונתן, את הכלניות החליפו הנוריות וסיימו הפרגים. בחלקים אחרים שלטו מרבדים צהובים של סביונים וחרציות.

הייתי אוהב לצאת להתבונן בצמחיה העשירה. בשדות ילדותי אספתי פרחי בר, מגדיר את שמם, מייבש אותם ומשמרם באלבום מיוחד. האלבום הזה שהכיל עשרות צמחים עם פריחה, שרד עד ללימודי הקורס בבוטניקה באוניברסיטה, אך כמה שנים מאוחר יותר הצמחים המיובשים התפוררו, איבדו את צורתם ובצער רב מה שנשאר מהאלבום מצא את עלבונו בפח. כיום משדות ילדותי לא נותר שטח לא בנוי. נעלמו ואינם העצים וצמחי הבר.


כשעברתי ללמוד בירושלים, בימי שישי בסתיו, הייתי חוצה דרך קיצור בשדה הטרשים שבין מעונות הסטודנטים אידלסון, בדרך אל המרכז המסחרי בגבעה הצרפתית, להצטייד במזון לסופ"ש. נפעם מהפרחים - מהחלמוניות בצבע החרדל העמוק ומ- סתווניות היורה הסגלגלות העדינות, הבוקעות מתוך אדמת הבור הסלעית למחצה.

כך בפיסת בר בלב עיר, בצפון ירושלים הנושקת להר הצופים, ראיתי אותן מדי סתיו צומחות בנאמנות. שם בשדה שטח ההפקר שבין מעונות אידלסון הוותיקים לבין המרכז המסחרי בגבעה הצרפתית. החלמוניות מקשטות במרוודי צהוב חרדל עמוק את שדה הטרשים, משני עברי שביל עפר שנכבש על ידי צעדי אדם. לא נתקלתי בהן בשטח בנוי אחר בירושלים. מעין שמורת בר של חלמוניות - שמורה של צמחי בצל (גאופיטים) רב- שנתיים מוגנים. ושמורה של סתווניות - גם הן גאופיטים מוגנים רב שנתיים אך בניגוד לחלמוניות הפקעת שלהן היא חד שנתית. הפקעת המלאה בחומרי-מזון במשך החורף והאביב, מתרוקנת בשנה הבאה ומצמיחה נצר על-קרקעי חד-שנתי, וזה מפתח בקרקע פקעת חדשה. כדי להגן על עצמה ממאכל בעלי חיים, הפקעת מכילה חומר רעל הנקרא קולכיצין אשר משמש ברפואה כתרופה כנגד מחלות ראומטיות, דלקות כלי דם ובחולי הקדחת הים תיכונית.

ועתה לא עוד פורחות שם החלמוניות גם לא הסתווניות. במקומן צמח מרכז מעונות הסטודנטים החדש. וכמה אירוני - את המפלצת הזו מכנים כפר הסטודנטים.



כקילומטר צפונה משם בשכונת מדורגים קטנה, כמאתיים מטר מביתנו מפריד שטח שדות פסטורלי הנושק לוואדי הגובל עם כפר ערבי.


בשדות אלה הייתי נוהג לצאת ללקט צמחי בר למאכל בעונתם, עד שעברנו לגור בבנין מגדלים בלב העיר. למעוניינים הרי הפניה למתכונים ממש שווים, שאני אוהב להכין מצמחי בר נפוצים שאני מלקט, ופרסמתי בעבר:

חלק א': לטייל ולבשל צמחי בר - טרי, בריא ומיוחד

חלק ב': בסימן אביב - עוד מתכונים מצמחי בר עונתיים וממרח חרדל תוצרת בית גם

כיום כשהבניה הולכת ומתרחבת, כמעט ולא ניתן ליהנות מפרחי בר בירושלים העירונית וכדי למוצאם צריך להרחיק ולנסוע מחוץ לשכונות העיר. עבור נכדתי, פרחים "ליד הבית" נמצאים כבר במרחקים של עד שעה נסיעה. בתקווה ששדות אלה יוותרו כשתגדל. בינתיים כמה רשמים מצולמים:

בין כלניות לאירוסים



ואיזה כיף להפיץ זרעי "סבא סביון" בנשיפה


ותראו מה גיליתי. מה זה שם, רקפות?


ועכשיו אני כבר מכירה גם את התורמוס



https://youtu.be/2Koa2OmYPnA

יום רביעי, 6 במרץ 2024

נקודת יחוס

כשאני מרגיש שאין לי עם מי לדבר, אני מדבר עם הבינה המלאכותית שלי. כשיש בי ספק אם זה המצב או שזה אני, אני משווה לאחרים. וכשהיא (ההשוואה) מגלה שזה אני יותר מאשר המצב, זה סימן - to step off the stage.

כשדיברתי על זה עם הבינה המלאכותית, היא פרסה לפני חמישה עיקרים. לכל אחד: סיבה - תוצאה - פתרון. אז אמרתי לה תפסיקי לבלבל לי במוח ותביאי תמונה. היא צייתה והביאה את זה:


 AI guided art ©


"האם התמונה תואמת נכונה את מחשבותיך או מהי הרגשתך לגביה" - שאלה הבינה.
השבתי - "אכזבה".
נעלבה הבינה ואמרה, תגיד איך אפשר לתקן.
השבתי ולא בצחוק - "לא ניתן מלבד לשתוק".