'הדואר לא בא היום' - שביתה איטלקית?!

האוטו בא/ נעמי שמר

הדואר בא היום
באוטו האדום
ולי נתן
מכתב קטן
מכתב עם בול

אולי הוא מאבי?
אולי מתל אביב?
אולי האח
כתב לי כך
מן הטיול?

הדואר ממהר
וטס מן החצר
לכל מקום
יבוא יום יום
שלום שלום!

גדלתי על השיר הזה, בימים שדואר ישראל היה דואר. כשהדוור החביב הגיע לשכונה כשעל כתפו נושא תיק העור הגדול, רצנו לעברו עדת ילדים קטנים. האם הבאת לנו מכתב? שאל כל אחד. כן ענה הדוור מפשפש בתיקו. הנה יש לי מכתב לאבא שלך מהדוד בברזיל, ושלף מעטפה שבשוליה מסגרת פסים נטויים בצבעי צהוב ירוק. והנה עוד מכתב מלונדון לאמא שלך. ואחר כך שלף גם מספר מעטפות קטנות - ברכות לשנה החדשה, כולן עם אותו הבול של הרימונים האדומים, או של המרגלים נושאים אשכול ענבים. ולאחר שמסרתי את המכתבים להורים, קיבלתי את המעטפות - שמהן הסרתי בשמחה את הבולים, לאחר השרייה קצרה בכלי עם מים. הבולים שהתייבשו על גבי נייר סופג הוכנסו אחר כבוד לאלבומי אוסף הבולים שלי.

את  סניף הדואר הראשי בעיר ביקרתי בכל פעם שרשות הדואר הנפיקה סידרת בולים חדשה. הקפדתי שלא לפספס את יום ההנפקה, כדי להוסיף את הבולים החדשים לאלבום הבולים. לאחר יום ההנפקה כבר היה קשה להשיג את סדרת כל הבולים בשלמותה. מאוחר יותר הוריי הסכימו לחתום עבורי מנוי לשירות הבולאי והבולים החדשים היו נשלחים אלי בדואר. בכל פעם התרגשתי מחדש לקבל מעטפת בולים חדשים, הנתונים למשמרת בין שני דפי קרטון עבים, חומים. 

דברי דואר מהארץ הגיעו יום או יומיים לאחר המשלוח. וכיום?

זו הזמנה לחתונה של הבת שנערכה בספטמבר. ההזמנה הוכנה והודפסה על ידי ציירת. ומכיוון שהחתונה התקיימה ימים אחדים לפני ערב ראש השנה, שלחנו חודש וחצי מראש כמאתיים הזמנות במעטפות, מעוצבות גם הן, וכל אחת מהן מעטר בול דואר ישראל.  כשמדובר במשלוח של כמאתיים מכתבים הממוענים למקומות שונים בכל רחבי ישראל, הרי כבר אפשר בהחלט לדבר על סטטיסטיקה.

ומה הראתה הסטטיסטיקה וללא קשר למען משלוח ההזמנות? חלקן הגיעו ליעדן רק לאחר בין שבועיים לשלושה, במקרה הטוב. חלקן הגיעו כמה ימים בלבד לפני החתונה  - כלומר לצבי של הדואר לקח כמעט חודש וחצי למסור את ההזמנות. חלק מהנמענים לא קיבלו את ההזמנות עד עצם היום הזה. אחיין שלי שגר בכוכב יאיר, קיבל את ההזמנה רק לפני ימים אחדים - כמעט חצי שנה איחור! אפילו בימי הביניים, בדואר יונים וכרכרות, הדואר התקבל מהר הרבה יותר. האין זו שערוריה? האין זו שביתה איטלקית במיטבה?

נכון, במסגרת תהליך יעול פיטרו כ-  1,700 עובדים בדואר. כדי שהנותרים יוכלו להמשיך לעבוד ולהביא משכורת מכובדת לביתם. סיפרו סיפורים שבשל כך כל דוור יחלק מעתה ואילך בשני אזורי חלוקה. יום אחד באזור אחד ובשני באזור השני. לא נורא כך אמרו, במקום לקבל דואר בכל יום, נקבל כל יום שני. אז אם בעבר דואר הגיע תוך יום יומיים מהמשלוח, על פי ההסדר החדש הוא אמור להגיע כעבור שלושה, ארבעה ימים. מקסימום שבוע, נכון?

אבל כולכם בוודאי נוכחתם שאין כך הדבר. דואר ישראל גרוע היום מדואר מדינות העולם השלישי.  ביטוח לאומי שלח אלי בדואר שני זימונים לוועדות רפואיות חודש לפני המועד. הם הגיעו יום אחד בלבד לפני מועד הוועדות. לא יכולתי להתארגן מהיום למחר לוועדות האלה, ודחיית מועדן בהודעה של פחות מארבעה ימי עסקים - מלווה בקנס של 256 שקלים, לכל זימון שלא מופיעים. עכשיו לא מדובר במקריות של זימון אחד. כי שני זימונים נפרדים הגיעו באיחור דומה. 

נשבע לכם שאם הייתי נאלץ לשלם את הקנס הזה לביטוח לאומי, הייתי תובע את דואר ישראל בבית משפט לתביעות קטנות ובהזדמנות גם על הנזקים שנגרמו בשל המשלוח/אי המשלוח של ההזמנות לחתונה. אבל לאחר בזבוז זמן בטלפונים ושליחת פקס לביטוח לאומי (ולוודא שקיבלו), הסכימו שלא לחייב אותי בקנס על ביטול הוועדות. בין השאר משום שגם לביטוח לאומי ידועים מעללי דואר ישראל. אבל מה לגבי הנזק שנגרם לי? עיכוב תחילת תשלומים שמגיעים לי מביטוח לאומי לפחות בחודש אחד? 

אז ביום חמישי בשבוע שעבר נקבעו לי שנית שתי וועדות. אם הייתי מחכה לזימונים בדואר, שוב הייתי מפספס. שלטונות הדואר חוזרים ואומרים שהם הולכים ומתייעלים והכל יסתדר. אבל נראה שהם הולכים ומתייעלים דווקא בשיבוש משלוחי הדואר. כי הפעם קיבלתי את הזימונים לוועדות שלושה ימים לאחר שהתקיימו - כלומר ככה דואר ישראל הולך ומשתפר. במה? בעליה במשך זמן המשלוח?

וכיוון שכבר אי אפשר לסמוך על דואר ישראל, ביקשתי שישלחו לי מביטוח לאומי קוד, כדי שאוכל לקבל מהם בעתיד את כל המידע הדרוש בטלפון. לקח חודש כמעט עד שהגיע הקוד הזה (בדואר כמובן), שבעזרתו יכולתי לקבל הפעם בטלפון מידע על המועדים החדשים של הוועדות, ולא להסתמך על דואר ישראל. חשבתי שעם הקוד הזה אוכל להכנס גם לדומיין האישי שלי באתר האינטרנט של הביטוח הלאומי, אבל מסתבר שצריך לשם כך בקשת קוד נוסף כדי לקבל את המידע. גם לקוד הזה המתנתי למעלה מחודש כדי שדואר ישראל יואיל בטובו למסור לי את המכתב עם הקוד. קיבלתי אותו רק היום. ושלא יבלבלו את המוח בדואר שביטוח לאומי אשם. ראשית יש תאריכי משלוח במכתבי ביטוח לאומי, ואותו הסיפור קורה גם עם מכתבים שנשלחו אלי ממשרד הבריאות ומקומות אחרים.

כעת כשבידי הקודים לאתר ביטוח לאומי, כבר אינני זקוק יותר לשירות המעולה של דואר ישראל. שמעתי דיבורים מעובדי הדואר שמשמיצים שירותי דואר פרטיים מתחרים. מספרים שהם משליכים דברי דואר, משמידים דברי דואר, פוגעים בתכולה, גונבים ועוד כהנה וכהנה סיפורי אלף לילה ולילה.

אבל, התבוננו בחבילה הזו בתמונה. קניתי מוצר ביום חמישי כשבוע לפני ערב ראש השנה. במעמד הקנייה נאמר לי בטלפון שזמן המשלוח יארך ארבעה ימי עסקים ואולי קצת יותר בשל החגים. אבל את החבילה קיבלתי במישלוח ביום ראשון שלאחר מכן (כלומר לאחר יום עסקים אחד). זכיתם לדבר כזה מדואר ישראל?

הדיוור נעשה על ידי חברה פרטית. תענוג ממש. רבע שעה לפני המסירה קיבלתי טלפון מהשליח שמברר אם אני בבית ומוודא את הכתובת. החבילה נמסרה לידיי במועד וחתמתי אישור קבלה על גבי מסך במכשיר קטן של השליח. שתי דקות לאחר מכן נשלח אלי מסרון מהחברה לטלפון שלי, וזה לשונו:

'נמסר משלוח 5803149 מ...
בתאריך 08/09 בשעה
10:08 לידי ... במידה ולא 
קיבלת  נא להשיב בהודעה
נשמח לדירוג הבלדר בין 1 ל 10
בהודעה חוזרת'

הסיפור חזר על עצמו גם עם דבר דואר נוסף שנשלח אלי בפעם אחרת, ובדיוור של חברה פרטית אחרת. לדואר ישראל יש בהחלט מה ללמוד מחברות פרטיות אלה.

לעומת זאת דווקא דואר ישראל הם אלה שזורקים פתקים בדבר חבילה או דואר רשום מחוץ לשער של הפטיו שלנו. נתונים לחסדי הרוחות והגשמים. חלילה שהדוור יואיל להניח בתיבת הדואר או להצמיד לדלת הבית. כדי לקבל חבילה או דבר דואר רשום, אני צריך להגיע לסניף הדואר ולבלות בו לפעמים שעה כדי לקבל אותו. כי מתוך שלוש עמדות פקידים, במקרה הטוב מאויישים שניים בלבד. וכל אחד מתעסק במשך זמן רב בהעברת בעלויות אינסופיות של מכוניות יד שנייה של שכנינו מהכפר עיסוויה. אז תגידו, איזה צידוק יש בקיום דואר ישראל פרימיטיבי שכזה? כאשר ברכות שנה טובה כבר מסמסים, מברקים כבר עברו מהעולם, שזימונים ומסמכים נשלחים בפקס, שחבילות ודברי דואר מגיעים עד לדלת הבית על ידי חברות פרטיות (ושלדואר ישראל יש רק לקנא בהם על יעילותן)?

ותגידו, האם לא ברור כי עובדי דואר ישראל נוקטים בשביתה איטלקית? נראה שהם סובלים כל כך ממחסור בכוח אדם, עד כי נדמה לפעמים שהעובדים דווקא
עסוקים יותר במיון הדואר לדואר חשוב לבין דואר לא חשוב. דואר לא חשוב (כמו ברכות מהעבודה ליומולדת) או שטויות אחרות - מגיע תוך ימים ספורים. לעומת זאת דואר חשוב מבנקים, ביטוח לאומי, משרד הבריאות, בתי חולים והזמנות לחתונה - כמוהו כמשלוח על קרני הצבי, תרתי משמע. תגידו, יש למישהו מושג היכן העובדים בדואר מחביאים הזמנות לחתונה במשך חצי שנה, הא? מי שם אחראי על מה ומתי יגיע הדואר לנמען? וכי לכך יש להם תקנים?

אבל נראה שעובדי דואר ישראל נוקטים בשיטת הבריונות כמו עובדי הנמלים ועובדי חברת החשמל. אלא שהיד על הדואר עלובה היא לעומת היד על השלטר של עובדי חברת החשמל למשל. ושירות כזה של הדואר למעשה רק מייתר את עצמו מהר ובטוח. כי כשקיימים כל התחליפים שציינתי ואחרים בדרך, דואר ישראל יהפוך למיותר והשביתות האיטלקיות של עובדיו רק יזרזו את המשלוח שלהם לחתום בלשכות התעסוקה. עובדי הדואר רק משניאים עצמם על הציבור ולכן אף אחד גם לא יצֵר על גורלם לכשזה יקרה.

אני זוכר את ימי ילדותי כשדואר ישראל היה מתקין טלפונים. חמש ולפעמים עשר שנים אנשים חיכו בתור להתקנת קו טלפון בבית. ולכשהעבירו את השירות לחברה פרטית (בזק) הרי זמן ההמתנה התקצר כמעט לאפס. אז מה קרה פתאום? אבל אז בבזק המחירים היו גבוהים.  כשעשינו פוסט דוקטורט, דקת שיחת טלפון מהארץ לארה"ב עלתה 32 שקלים. מארה"ב לישראל רק שקל אחד. במצב כזה כמובן שרק אנחנו התקשרנו תמיד למשפחה. ואז כשקמו  חברות מתחרות לבזק, פתאום מחיר השיחות לחו"ל ירד לפחות משקל לדקת שיחה. אז מה קרה פתאום? תחרות!

אז כדאי שעובדי דואר ישראל יפנימו - השביתות האיטלקיות שלהם פוגעות קודם כל בעצמם, ורק מקרבות את הקץ. לציבור לא יהיו רחמים כלפי בריונות מאוסה של וועדי עובדים מסוג כזה. 

בימים אלו מועלית הצעת חוק בכנסת שתכריח את דואר ישראל לשלם פיצויים ללקוחות בשיעור של פי- 4 משווי הנזקים, במידה ודבר דואר לא יגיע ליעדו עד 
שבוע ימים. ואז כשיעבור החוק אתבע ואקבל למשל ללא הוכחת נזק:

200 הזמנות (בעלות 20 ש"ח האחת)  = 16,000 ש"ח
קנסות אי התייצבות בזמן לוועדות = 4,000 ש"ח. וזה לא כולל מחיר הבולים כפול ארבע. ולעורך דיני אשלם 2,000 ש"ח כדי שיתעסק בתביעה.

ומצידי שכולם יגישו חשבונות כאלה, ושדואר ימי הביניים הפרימיטיבי הזה
 יפשוט את הרגל. ויבוא לציון גואל.

ראו עובדי דואר ישראל, עד כמה השנאתם עצמכם על הציבור. הרווחתם את זה ביושר. עד מתי לדעתכם הציבור 'הטיפש' ישתוק?

השלג שלא היה

שלג לא היה בירושלים. כלומר, היה אבל כמו שאומרים - לא נתפס, למרות שמקפיא. קפוא כל כך ולראיה ההסקה הביתית שלנו עובדת ביומיים האחרונים 16 שעות ביממה בערך. את החשבון האסטרונומי נקבל כמו בכל שנה לקראת סוף החורף. זו דרכה של חברת הגז, לנקוט בעמימות עד להגשת החשבון בסוף העונה  - כדי שהצרכנים לא יבהלו ממנו וימעיטו בהסקה. אבל אם כבר יש קור כזה, כמה חבל שהפעם השלג אינו מצטבר. התנועה כרגיל, הילדים בבתי הספר והגנים, האוטובוסים והרכבת הקלה מתפקדים כרגיל, ולמבוגרים אין תרוץ שלא להגיע לעבודה.

רבים הם השלגים שראיתי בירושלים. אני זוכר במיוחד את חורף שנת 1991, כשהשלג בגינה עבר את גובה הברכיים. וכן את סערת השלגים לפני שנתיים, שבה נותק זרם החשמל למספר ימים. אמנם לא אצלנו, כי למזלנו בצפון ירושלים שהבנייה חדשה יחסית - קווי החשמל עוברים מתחת לפני האדמה.  לכן העצים אינם נשברים על חוטי חשמל עיליים.  וכשחוטי החשמל עוברים מתחת לפני האדמה יש עוד יתרון גדול - נמנעת מאיתנו גם הקרינה המסוכנת מעמודי מתח גבוה.

אוהב מאוד לראות שלג בתולי, כשאז מחלונות ביתי נשקף נוף הרים שוויצרי. אבל שונא את הבלגן של חילוץ המכוניות מהקרח, את הקרח השחור בצידי הכבישים, המדרכות החלקלקות וכבישים מפשירים שממשיכים לקפוא בלילות. ותמיד יש כאלה שנתקעים בכבישים ותוקעים את האחרים.

אבל כאמור, לפני שמתחיל הבלגן יש יום יומיים שהשלג פריך וצח והנוף משגע. נוף מדבר יהודה הנשקף למרחוק ממרפסת ביתנו  בקיץ, נעלם בערפילי השלג החוצצים בין המדבר לבין גבעות אלפיניות ועצי אורן מושלגים. יפות הן בובות השלג שבונים הילדים והכלבים שלנו בהיי. כמו הילדים שמחליקים במורדות גבעות השלג, גם הכלבים מתלהבים להתפלש בשלג. 

אז שלג רציני לא היה הפעם. מרבית הזמן ירד שלג רטוב שלא נערם. יושב בביתי המוסק והחמים התרפקתי בזכרונות סופות שלגים מהעבר, שאותם אני משתף כאן במבחר תמונות. 

תמונות מהמרפסת:

תמונות מהחלון:

תמונות ממבוא רחוב ביתנו:

תמונות מהרחוב ליד הבית:

משתעשעים בשלג:

ולא הכל יפה - גם מנזקי הסערה:

ממנהגי ט"ו בשבט לענייני בריאות *

בתקופת המשנה, לתאריך החמישה עשר בחודש שבט היה משמעות פיננסית בלבד לצורך חישוב מיסים על היבול. תאריך זה שנחשב כאמצע של החורף, נבחר כסוף שנת כספי המס על פירות האילן. המעשרות על פירות לאחר תאריך זה, היו שייכים לשנה הבאה ולכן במשנה יום זה כונה "ראש השנה לאילנות".

ט"ו בשבט אינו ממש חג דתי. גם "ברכת האילנות", הנמצאת רק בחלק מהסידורים שעל-פי נוסח עדות המזרח, אינה מיוחסת לתאריך מדויק. במרבית הסידורים לא נמצא אזכור ל"ראש השנה לאילנות". בט"ו בשבט ילדי החדר גם אינם פטורים מלימודים.

התלמוד הירושלמי מצביע על ט"ו בשבט כמועד שבו מתחילים האילנות לשתות ממי השנה החדשה. ההסבר למועד זה על ידי התלמוד הבבלי הוא שבמועד זה "יצאו רוב גשמי השנה".

למעשה המקובלים במאה השש עשרה הם אלה שעיצבו את "סדר ט"ו בשבט" והנהיגו את אכילת הפירות במועד זה. הספר הקבלי עץ חיים מחלק את שלושים פירות הארץ לקבוצות על פי שלושה עולמות. על פי חלוקה זו, מיני פירות עולים במדרגות העולמות השונים:

העולם הראשון שהוא עולם העשייה, כולל עשרה פירות נקלפים. כלומר, תוכם נאכל וקליפתם מושלכת. לקבוצה זו משתייכים השקדים, רימונים, פרי הדר וכו';

העולם השני שהוא עולם היצירה, כולל עשרה פירות שחיצוניותם נאכלת ותוכם נזרק. לקבוצה זו שייכים התמר,השזיף, המשמש, וכו';

העולם השלישי, הגבוה שבעולמות, הוא עולם הבריאה, המתאפיין בעשרה פירות שנאכלים בשלמותם. למשל, תאנה,תות שדה, אוכמניות וכו'.

עולי "העלייה הראשונה" שבאו לגאול את הארץ ומצאו אותה שוממה, הנהיגו למעשה את הפן הלאומי של החג וכך נוצרה מסורת הנטיעות בט"ו בשבט.

נשאלת השאלה מנין המנהג של אכילת פירות יבשים? מדוע באמת לא פירות טריים? מנהג זה מקורו ברצון של היהודים בגולה לאכול מפירות ארץ ישראל. היות ויבוא פירות טריים מארץ ישראל לא היה מעשי ופירות טריים כלל אינם גדלים בחורף האירופאי, יובאו לארצות הניכר פירות מיובשים. מכאן השתרש מנהג אכילת הפירות היבשים היום. מעניין שמנהג אכילת פירות יבשים מארץ ישראל, התרחב היום לאכילת מיני פירות יבשים אקזוטיים - שהם בהחלט אינם פירות ארץ ישראל. אולם, אין סיבה מדוע לא ואפילו רצוי לאכול פירות טריים.

אכילת פירות טריים עדיפה בשל עושרם בויטמינים החסרים בפירות היבשים. אכילת פירות יבשים גם משמינה יותר. אם אתם מנשנשים בלי להרגיש 30 משמשים יבשים, משמשים טריים תאכלו הרבה פחות – בגלל תכולת המים שבפירות טריים, שמקנים תחושת שובע.

ידוע שאכילת פירות יבשים מועילה לשיפור היציאות באנשים הסובלים מעצירות, בגלל כמות הסיבים הרבה. אך למעשה הם אינם כל כך בריאים, בשל צורת העיבוד והשימור שלהם. אם תקראו את התוויות הצמודות לאריזות של הפירות היבשים, תראו שהם מכילים חומר שימור שאינו כל כך סימפטי. כדי להאריך את חיי המדף של הפירות היבשים, כיום בדרך כלל לא מסתפקים בייבוש תחת השמש או במתקן חימום מלאכותי, אלא מוסיפים כימיקל שנקרא גופרית דו-חמצנית.

גופרית דו-חמצנית היא תרכובת כימית שנוסחתה (SO2). הגופרית הדו-חמצנית היא מזהם אוויר הנוצר באופן טבעי בהתפרצויות של הרי געש. שריפת חומרי דלק המכילים גופרית בתחנות כוח ובתעשייה, פולטת לאוויר עוד מחומר מזיק זה. גופרית דו-חמצנית היא אחד הגורמים לתופעת הגשם החומצי, יחד עם תחמוצות החנקן. מנזקיה הבריאותיים של הגופרית הדו-חמצנית די מתעלמים. אך חומר למחשבה: אם החיידקים והעובש אינם יכולים לגדול על הפירות היבשים, בגלל הרעילות של הגופרית הדו-חמצנית המפוזרת עליהם, נשאלת השאלה מה הרעילות של החומר הזה עושה לכם?

יתכן שעל האריזה תמצאו שהמוצר מכיל חומר "תמים" המכונה E-220 . אך אל תטעו – מדובר בקוד של אותה גופרית דו-חמצנית. את החומר הזה מוצאים גם ביינות כחומר משמר. שתית ארבע כוסות יין בט"ו בשבט, גם היא מנהג על פי הקבלה.

בכלל כדאי שתשימו לב להטעיה מקובלת בתוויות של מוצרים, שמצוין עליהם "ללא צבעי מאכל וחומרים משמרים". בהרבה מקרים על התווית מצוין מאידך, שהם מכילים כל מיני מספרי - E, שהיצרנים לא בדיוק רוצים שתדעו מהם. הם חומרי צבע וחומרים משמרים, שאם אתם מעוניינים לדעת, חלקם מסרטנים. אפשר למצוא את המידע כאן   וכאן. 

הדפיסו את הטבלאות ושימרו. אם תצטיידו בטבלאות האלה בקניות המזון הבאות שלכם, אולי כבר לא תרצו לקנות מספר מוצרים.

לסיכום המלצה לקראת ט"ו בשבט – עדיף לחגוג עם שלל פירות טריים ולהמעיט באכילת פירות יבשים או משומרים. מילא פעם אחת בשנה, אבל אם אתם נוהגים לארח ברוטינה עם מגש פירות יבשים בכל ימות השנה. דעו מה אתם אוכלים ומאכילים.

ט"ו בשבט שמח!

* פורסם לראשונה - ט"ו בשבט תשע"ב

תגובות

איצטגנינות וכישוף

"מיקום כוכב פלוטו בצמידות למרקורי (בנסיגה)

עשוי לדרוש התעסקות רבה מזמנך.

הפעילות שלך או של אחרים נגדך

נעשית בחשאי ובדרכים עוקפות"

זה תשקיף יומי שראיתי היום. שלא תבינו לא נכון. כותב שורות אלו אינו קורא הורוסקופים כלל וכלל.  אין לי כל ענין בהורוסקופים שבעיתונים. הרי לא יתכן והתשקיף יתאים לכל מי שנולד באותו מזל הורוסקופי.

אבל לא יודע איך להסביר את זה - לעיתים מאוד נדירות (כפי שקרה היום), כשאני מרפרף בעיתון וחולף על פני דף התחזיות ההורוסקופיות, משום מה אני חש דחף עז לקרוא את התחזית היומית.  ומשום מה כשזה קרה בעבר (כפי שציינתי לעיתים נדירות), עיניי קראו בתדהמה תחזיות ספציפיות שאי אפשר היה להתעלם מהן. 

למשל לפני שנים אחדות, כשהרגשתי את הדחף הזה לקרוא את ההורוסקופ היומי, נאמר שם שתהיה לי פגישה לא נעימה עם אדם מאוד 'קשה ומורכב'. אבל, באופן מפתיע היא תסתיים בצורה מאוד טובה. לא הייתי מתייחס לזה בכלל, אבל באמת עמדתי להפגש באותו יום עם אדם 'קשה ומורכב' בנושא שצפיתי שלא יגמר בצורה טובה כלל וכלל, אלא בעימות חריף. מובן שמקריות כזו בין התחזית ההורוסקופית למה שעמד להתרחש עוררה בי פליאה ועניין. כצפוי הפגישה החלה בצורה מאוד לא נעימה, אבל הסתיימה באווירה ידידותית.

כך גם היום בדרך לדף התשבצים והסודוקואים, כשמבטי נפל על התחזיות ההורוסקופיות היומיות, חשתי דחף לקרוא את התחזית הנוגעת לי. זו שבראש הפוסט. וכמו במקרים הנדירים האחרים שזה קרה, הטקסט נגע בי מאוד בדייקנותו. וכן, יש באמת איזו סאגה מאוסה עלי של יריב הנגוע באובססיביות חולנית (שאגב קורא כאן כל מילה), אשר עבר כל גבול אפשרי והחליט לצאת לדו-קרב ממושך - 'בחשאי (כביכול) ובדרכים עוקפות' כפי שעושים פחדנים מפני החוק. ומדוע כביכול? משום שפעילותו שנעשית כביכול בדרכים חשאיות (אלמוניות) - נמצאות תחת מעקב מתועד וקפדני. 

לגבי 'הדו-קרב' - המציאות כמו במציאות - עשויה כידוע להסתיים רע ומר.
ואילו במימד אחר, ההשראה הקוסמית שקיבלתי היום מההורוסקופ היומי - העלתה על קצה חרבי כתב רוֹנוֹת עבריות זה:
  

בין אם כתב הרונות יפוענח או שלא על ידי היריב (ואני סומך עליו שזה יעסיק אותו בזמן הקרוב), על פי מיתוסים עתיקים, עם שחרורו לקוסמוס - הפור נפל והינו בלתי הפיך. זה נשמע כמיסטיקה מטורפת בעליל, או לכל היותר כמיסטיקה בגרוש,
ואולי לא?

במשפחתי ידועים מספר 'בעלי יכולות' שלא רק מאמינים בדברים האלה, בעבר היו וודאי מועלים על המוקד באשמת כישוף. כבר כתבתי על כך בעבר בפוסטים שעוסקים בניתוח מדעי של תופעות על -טבעיות כביכול. בקרוב אעלה כאן סידרה של מספר פוסטים בתחום הדמדומים שבין המיסטיקה למדע. מבטיח שזה יהיה מעניין.

ונזכרתי בביקור עסקי באוסטריה שבסיומו המארחים אירגנו סיור בטירת מוּשָם - טירת המכשפות שנמצאת בראש הר מושם התלול. 

אל הטירה שבראש ההר מגיעים כיום ברכבל. המכשפה האחרונה (לפני מאה וחמישים שנה בלבד) הובלה אל הטירה שבראש ההר - כמו קודמותיה במזחלת כלבים. היא הואשמה בכישוף על שום שהורידה ברד בקיץ.

וכשהגיעה אל הטירה הובילו אותה לאזור הכניסה הזו:

ובזה השער למטה, נכנסה המכשפה אל הטירה. הטירה שממנה רוב המאושמים בכישוף כבר לא יצאו בחיים.

עד למשפט שנערך בטירה, המכשפות ישנו בחדרים כמו זה:

וזה המטבח בו בישלו המכשפות את ארוחתיהן:

למטה שעון הקיר (שעובד עד היום) ששמר על ההתמצאות בזמן. השעון גם הורה למכשפות שהגיע זמנן למשפט:

לרשות המכשפות הועמד חדר עבודה עם מכתבות וספריה, ושבו הכינו את כתבי הגנה לקראת המשפט. בתמונה למטה הספסל שבו המתינה המכשפה למשפטה:

למטה באולם בית המשפט נראה כס השופט. המכשפה כמובן ניצבה מולו על רגליה משך כל המשפט.

בתמונה למטה אוכפי העינויים שבהן חיברו את המכשפות שהואשמו במשפט אל כל מיני מכשירי מתיחה.

כדי להתרשם, המבקרים חוצים חדר על גבי ריצפת זכוכית שקופה - מתחתיה גחלים לוחשות. המכשפות כמובן נאלצו לחצות את החדר ללא הזכוכית המגנה. 

אך מה היה העינוי האכזרי ביותר? לאחר שהרעיבו את המכשפות מספר ימים, הזמינו אותן למשתה בחדר שבתמונה:

גם לא חסכו בכלי האוכל:

ולאחר הצום שלאחריו פיטמו את המכשפות באוכל וביין כיד המלך, המסכנות נאלצו לצאת אל הגשר שבתמונה vctv - הידוע בשם גשר ההקאות.

כיום עוברים תחתיו תיירים.

ואם  כיום כבר לא שומעים את זעקות המכשפות, אפשר לשמוע צהלת ילדות מחופשות למכשפות.

מזעזע לחשוב שעד רק לפני מאה וחמישים שנה האשימו נשים (על פי רוב) בכישוף והמיתו אותן במסכת עינויים קשים.
אם היית אז רווקה או אלמנה פמניסטית עצמאית - רוב הסיכויים שהיית מואשמת אז כמכשפה.

ונסיים באווירת  ה'רפסודיה בוהמית' להנאתכם.