יום רביעי, 27 בינואר 2021

זכרונות ממלחמת המפרץ הראשונה


מלחמת המפרץ הראשונה – לאיזו נוסטלגיה הפכה המלחמה ההיא שלושים שנה אחרי – נושא לשרביט החם.

בדיוק שנה לפני מלחמת המפרץ חזרנו לארץ לאחר שהות ארוכה בארה"ב, עם תינוקת בת שנה. אני חושב שלקח לנו לפחות שנה לצאת מההלם התרבותי שבחזרה. אבל יתכן שהמלחמה ההיא הייתה זו שהחזירה אותנו במהירות למציאות הארץ-ישראלית שנשכחה.

ובזמן האולטימטום שניתן לסאדם חוסיין שליט עירק על ידי הכוחות הבינלאומיים בראשות ארה"ב, הנה כבר התקשורת מברבrת עצמה לדעת כנהוג במחוזותנו, על סיכויי המלחמה כנגד סדאם חוסיין המטורף. ופיקוד העורף נותן במרץ הוראות למיגון מפני מתקפת טילים עם ראשי חץ כימיים.

כאב לפעוטה בת שנתיים דאגתי להתכונן וכמו כולם רכשתי יריעות ניילון לאיטום, מאסקינג טייפ וסיליקון, רדיו טרנזיסטור על בטריות, שקיות אבקת סודה לשתיה ומנורת ניאון נטענת למקרה של הפסקות חשמל. פיקוד העורף חילק לזוגתי ולי ערכות אב"כ שהרכיב העיקרי שלהן הייה מסיכת גומי שחור עם סנן פחם פעיל. הבת הפעוטה קיבלה ממ"ט. שהוא בעצם כלוב ממוגן לכאורה מלוחמת גזים (ולמעשה הוא לא, על פי הידוע לנו כיום). מחמת החשש להתקף היסטריה אם נידרש להשתמש באמצעי המיגון, התייעצנו עם רופא הילדים של הבת שרשם לה כדור הרגעה אחד. חצי כדור מומס. אם תהייה אזעקת אמת. ש"ההשפעה כמעט מיידית", הבטיח הרופא ומסתבר שצדק.

בדירת שלושה החדרים שגרנו אז, לא היה אף חדר פנימי או חדר ללא חלון. אז הפכתי את חדר השינה שלנו לחדר "אטום" על פי הוראות פיקוד העורף. ראשית הדבקתי משני צידי זגוגית החלון רצועות שתי וערב מסקינג טייפ שימנע פיזור רסיסי זכוכית מהדף של טילים, אם יפלו בקרבת מקום. לזגוגית החלון מחוץ ומפנים הצמדתי שתי שכבות של יריעות ניילון עבה והצמדתי אותן למסגרת החלון בכמה שכבות מסקינג טייפ. לבסוף החלון נטרק על רצועות סיליקון לאיטום המרווחים שבין החלון למשקופים. החלון הזה נשאר אטום ועד לסיום המלחמה לא נפתח לאיוורור.

בלילה הראשון שבו נשלחו טילים, לא שמענו את האזעקה ולא התעוררנו. עד שבאמצע הלילה צלצל הטלפון בחדר השינה. מעבר לקו נשמע קולו המודאג של אבא שלי: "הייתה אזעקה בכל רחבי הארץ לפני עשרים דקות ולא הצלחתי להשיג אתכם עד כה. לא היו אז טלפונים סלולריים וקווי בזק קרסו באותו לילה. בלילות הבאים דאגנו לישון עם "רדיו שקט", כי בקושי ניתן היה לשמוע את האזעקה בצפון ירושלים גם כשערים. עוד אחד ממחדלי התקופה. היינו מתעוררים בהודעה המצמררת "נחש צפע, נחש צפע" שהוא האות שהושמע ברדיו לפני האזעקה.

וואו, אני נזכר בתחושת האימה בלילה הראשון על כך שהייתה אזעקת טילים לפני עשרים דקות. כנשוך נחש זינקתי והוצאתי את הפעוטה ממיטתה בחדרה. במוחי עוברת המחשבה שאם אנחנו מרגישים עדיין טוב, סימן שלא נשלח לאזורנו טיל כימי, אבל מה יקרה חלילה בעוד דקה? כשהבת מבוהלת ואינה מבינה מה קורה, מסרתי אותה לידי זוגתי, כדי להמיס בכפית עם תרכיז מיץ את חצי כדור ההרגעה שרשם רופא הילדים. מיד לאחר שהתרופה הוכנסה לפיה, העברנו אותה לממ"ט ועטינו את המסכות. התרופה עשתה את מלאכתה והבת התחילה לצחקק "מההצגה". לשמחתנו ובזכות הכדור, העניין התפרש אצלה כמשחק עליז. נותר רק להשלים את האיטום של הדלת במסקינג טייפ ולפרוס סחבת רצפה סחוטה לאחר שהוטבלה בדלי מים עם אבקת סודה לשתיה, שאמור היה לנטרל כניסה של גז עצבים או גז חרדל. חחחח. אבל ככה הורה לנו פיקוד העורף. וכי היה לנו מגן טוב יותר? על כך אתייחס בסיום.

למחרת בבוקר נסעתי מירושלים לבת ים כדי להביא את החותנת אלינו. מזה מספר שבועות היא גרה לבד. כאשר כבר לא הייתה מסוגלת להתמודד בעצמה עם מצב האלצהיימר המתקדם של בן זוגה, ולכן העברנו אותו לחסות במוסד סיעודי מטופח לתשושי נפש ברעננה. היא שהתה אצלנו כחודש עד שנמאס עליה המצב והתגעגעה לחזור לביתה בשבועיים האחרונים למלחמה.

בשהותה איתנו היה לכל אחד פק"ל חלוקת תפקידים כשנשמעה אזעקת טילים. על פי רוב בלילות, אך לעיתים גם בשעות היום. ראשית כל המבוגרים עטינו מסכות אב"כ. זוגתי הייתה מביאה את הבת מחדרה אל חדר השינה "המוגן" שלנו ומכניסה אותה לממ"ט. תפקיד החותנת היה למלא דלי מים, להוסיף לו אבקת סודה לשתיה ולהטביל בו סחבת רצפה. בזמן שכולם כבר היו בתוך החדר, סגרתי את דלת הכניסה אליו ואטמתי אותה מסביב במסקינג טייפ מסוג שקל יותר לתלוש ביציאה מהחדר עם צפירת ההרגעה, מבלי לתלוש גם את הצבע של המשקופים. בזמן אטימת הדלת, החותנת הטבילה כאמור את סחבת הרצפה בדלי מי הסודה לשתיה, סחטה אותה ופרסה את הסחבה הלחה באופן שתחסום את החרך שבין הדלת לרצפה. לכשהושלם מבצע הכניסה המהיר ל"מרחב המוגן", היינו מדליקים את הרדיו-טרנזיסטור ומתעדכנים במתרחש - היכן נפלו טילים ומהם הנזקים.

למרות שהממשלה הכריזה על השבתת המשק מלבד העובדים החיוניים, זוגתי ואני התחלפנו במשמרות לנסיעה למקום העבודה, מצויידים בערכת האב"כ – הארוזה בקופסת קרטון חום ותלויה על הכתף ברצועת פלסטיק שחור. כמנהלי מעבדות מחקר באוניברסיטה, היינו חייבים להגיע לעבודה. כי לא ניתן לעצור את עבודות התחזוקה הביולוגיות של שורות תאים וחיות מעבדה. הרי אי אפשר להרעיב את שניהם. וצריך לדאוג למילוי חנקן נוזלי במיכלי ההקפאה, כדי למנוע הפשרה של חומר ביולוגי שהושג במאמץ רב. גם הסטודנטים שלנו הגיעו לעבודה לשם תחזוקה מינימלית של המערכות הניסוייות שלהם למסטר ולדוקטורט. אי אפשר לעבוד עבודה מעבדתית מהבית.

ובבית, החותנת החרוצה העבירה את הימים בכל מיני פרוייקטים, כמו בכבישת כרוב וגזר בנוסחה הסודית שלה ובבישול מטעמים. אני זוכר את כיסוני הבשר בגודל אצבעון שמילאה במומחיות ובזריזות ואת מרק העוף הצח, פרי ידיה, שאליו הוספו הכיסונים ברוחב לב. וגם את השניצלים העסיסיים שטיגנה. לא כאלה מיובשים על ידי וידוא הריגה בפטיש. היא הקדימה גם בטבילת נתחי חזה העוף בפירורי לחם לפני הטבילה בביצה, וזה עושה את כל ההבדל בין שניצל סוליה לבין שניצל עסיסי עם מעטה קראנצ'י.

במהלך המלחמה הגיעה אלינו לירושלים אחותי ומשפחתה מהרצליה לסוף שבוע אחד. היא הייתה אז בהריון בחודש השישי עם בנה השלישי והייתה בחרדה לאחר שטיל נפל לא רחוק מביתם. ירושלים הייתה אז מוקד עליה לרגל מכל קצות הארץ. כי הייתה מקובלת ההנחה שסאדם חוסיין לא יכוון טילים לירושלים מחשש פגיעה במקומות הקדושים לאיסלם. ואכן באמת לא נורה אף טיל לעבר ירושלים. באותו סופ"ש לא היה ירי טילים בכל רחבי הארץ. אגב הנחה זו לא עמדה במבחן במבצע עופרת יצוקה, שבה החמאס שילח טילים לעבר ירושלים.

לאחר חודש, כשבהחלטת ממשלה הותר בשבועיים האחרונים לפתוח את המשק לפעילות מלאה וכן את מוסדות החינוך בתנאי שעומדים בתקנים של מרחב מוגן לילדים - החותנת חזרה כאמור לביתה בבת ים. את הפעוטה החזרנו למעון נעמ"ת לאחר חודש העדרות. אך כיוון שגננת וארבע סייעות לא יכלו להשתלט על העברה מהירה של כ-40 פעוטות לממ"טים האישיים, ההורים נדרשו להשתתף בתורנות. בשמונה שעות היו שתי משמרות של שני הורים בכל משמרת. יצא גם לי להשתתף במשמרת אחת, שבראשיתה תרגלנו הכנסת הפעוטות לממ"טים. אך לשמחתי לא הייתה במשמרת שלי אזעקת אמת.

התנהלות הממשלה ומשרד הבריאות כיום במגפת הקורונה מזכירה לי במידה רבה את השלומיאליות החלמאית שבהתנהלות הממשלה ופיקוד העורף בזמן מלחמת המפרץ.

האם היינו אז מוגנים, אם חלילה היינו מותקפים בטילים עם ראשי נפץ כימיים? האמת שממש לא. נראה לכם שיריעות הניילון היו מגינות עלינו מגז חרדל? גז שהיה ממיס ומחורר את היריעות תוך שניות. אומר לכם גם שחיילי צה"ל אינם ממש מוגנים מלוחמה כימית - בשכמיה המצחיקה שהם אמורים לעטוף את גופם יחד עם עטיית המסכה. למעשה רק חובשי אב"כ והצוות הרפואי היעודי מוגנים על ידי חליפות הגנה ייחודיות שמתחתם מזיעים רצח. חמש דקות ויוצאים מהן עם בגדים נוטפים.

וכמו היום בעת מגפת הקורונה, כך דאז הברברת התקשורתית הבלתי נלאית על פרשנותיה הייתה מטמטמת ומפחידה. לאן נעלם מאז תת אלוף שיחור שעד ליום פרוץ מלחמת המפרץ הכריז בידענות בכל מהדורת חדשות שסדאם חוסיין לא יעז לשלח טילים בזמן אמת. אמר? אז אמר. ונזכרתי שגם בתחילת מגפת הקורונה התראיין אצל רפי רשף פרופסור מכובד בשם ג'וני גרשוני מאוניברסיטת תל אביב ואשר הניף את ידו בביטול על כך ששאין לנו מה לדאוג, כי זו רק תחלואה מקומית של סינים אוכלי עטלפים. והוא ממשיך מדי פעם להופיע ברשתות הטלוויזיה והרדיו כפרשן מומחה למגפות ולחיסונים. ניסיתי לחפש תיעוד בגוגל וביוטיוב, לדברי תת אלוף שיחור במלחמת המפרץ ושל אותו פרופסור ג'וני גרשוני, אבל מסתבר שיש הדואגים לכאורה למחוק מאמרים וסרטונים מגוגל ויוטיוב, כדי ליפות את ההיסטוריה...

אבל בדומה למה שהורה לציבור פיקוד העורף בזמן מלחמת המפרץ, האם גם עם פרוץ הקורונה משרד הבריאות לא הורה לנו שטויות ללא כל ביסוס : "עטיית מסכה מסכנת ועשויה להגביר את ההדבקה". זוכרים? אמרו בהתחלה "חבשו כפפות" בציבור, עד שהבינו שאנשים לא יודעים כיצד להוריד אותן מבלי לזהם ולהזדהם. ואה כן, "וגם בטוחים עם החשיפה למאומתים קצרה מרבע שעה" וכן הלאה וכן הלאה. כיום כך גם אז. נראה לכם שיריעות ניילון ומסקינג טייפ באמת מגינות מפני גז חרדל שהיה ממיס אותן תוך כמה שניות? ומה עם המודיעין הישראלי הטוב ביותר בעולם? הכיצד לא ידעו שלסדאם חוסיין אין אף טיל עם ראש נפץ כימי? אבל נחמן שי המרגיע הלאומי אמר לנו "לשתות מים".

אך בניגוד להיום העם היה אז בחרדה וממושמע. וכיום? הפחד של הציבור דאז מטילים (שלמעשה רק אדם אחד נהרג מהם) גבר על הפחד של הציבור כיום מנגיף הקורונה, שכבר המית למעלה מ-4,500 חללים ועוד היד נטויה. עם "הסגר" שלישי והאחרון ומיליוני החיסונים שהוא מביא, ביבי מבטיח לנו סיום המגפה בחודש מרץ וחגיגות פסח כתמול שלשום. האם אכן כך? אינני משוכנע בכלל. אבל הוא יאמר לנו שזה בגלל המוטציות...


יום רביעי, 20 בינואר 2021

ההסכם הסודי של ביבי עם פייזר - האם אנחנו שפני ניסוי קליני שלב ארבע?

העובדות: בראשית ביבי הימר על חיסונים מחברת מודרנה ושילם טבין ותקילין מראש כדי להכנס לתור עם גמר פיתוח החיסונים ואישורם. התוצאות, אספקת החיסונים מחברה זו דלה ולמעשה אין לישראל פריווילגיה באספקה על שאר אומות העולם. גם הרכש של חיסונים עתידיים מאסטרה זניקה האנגלית תתמהמה, כי הרי לאנגלים יש קדימות. ואז ביבי עבד ימים כלילות להשיג לנו חיסונים תוצרת חברת פייזר בעזרת "קשרים מיוחדים" של ביבי עם מנכ"ל החברה.

והרי הפלא ופלא. נהר חיסונים זורם לישראל על חשבון שאר אומות העולם, שלמנהיגים שלהם אין "קשרים אישיים" כמו לביבי. אז האם מנכ"ל פייזר מעניק לתושבי ישראל מיליוני חיסונים בגלל הפנים היפות של ביבי? גבירותי ורבותי, בעסקים לא מקבלים שום דבר בחינם. לא בגלל היופי ולא בגלל "קשרים". בעסקים משלמים. פי כמה ביבי שילם לפייזר על כל חיסון מחשבון קופת המדינה הריקה? פי 3, פי 4, או אולי פי 5? זאת לא נדע. כי ההסכם עם פייזר "סודי ביותר".

אבל, האם ביבי שילם לפייזר הרבה יותר? האם מכר את מיליוני תושבי ישראל כשפני נסיון לפאזה (שלב) 4 של הניסויים הקליניים על החיסון של פייזר?

כדי להבין את משמעות העניין, בניסויים הקליניים יש ארבעה שלבים, כפי שמוסבר באתר משרד הבריאות ואני מצטט:


פאזות - חלוקה לקטגוריות של שלבי הניסוי בו מוצר המחקר הינו תרופה או חיסון:

פאזה 1 - מחקר שמבוצע בדרך כלל על מספר קטן יחסית של מתנדבים בריאים, המטרה העיקרית של פאזה זו הינה בדיקת הבטיחות של התכשיר הנבדק.

פאזה 2 - שלב שנועד כבר לתחילת בדיקת יעילות של התכשיר. בשלב זה מוצר המחקר נבדק על קבוצת מתנדבים נוספת. גם בשלב זה ממשיכה בדיקת הבטיחות של התכשיר.

פאזה 3 - שלב לאיסוף מידע אודות היעילות והבטיחות של מוצר המחקר. בשלב זה משתתפים מספר רב יותר של נסיינים. 

פאזה 4 - שלב לאחר אישור השיווק הזמני של מוצר המחקר, למציאת מידע נוסף אודות בטיחות, יעילות והשימוש המיטבי במוצר.​​

מה הבעיות עם תוצאות הניסויים הקליניים של פייזר? ראשית בניגוד לתרופה חדשה הנבדקת בקבוצת חולים לעומת קבוצה של בריאים. בניסויים קליניים של חיסונים לא ניתן לדעת מי מהמתנדבים ידבק ומי לא. ומשום שבאופן סטטיסטי מדובר בשיעור תחלואה עם תסמינים של עד כ- 1% מקבוצה של מתנדבים המקבלת חיסון לעומת קבוצה שמקבלת פלצבו (נוזל פיזיולוגי בלבד שבו נמהל החיסון), למעשה ניסוי ההשוואה בשיעור התחלואה כלל כ- 200 נדבקים בלבד בשתי הקבוצות יחדיו. אך מכיוון שבקבוצה קטנה כזו של נדבקים התקבל הבדל מובהק (סטטיסטית), ה- FDA אישר את החיסון. אך כאמור היה זה אישור חרום על סמך ניסויים פרה קליניים בחיות וקליניים (באדם) שנעשו בזמן שיא יוצא דופן של פחות משנה. לעומת ניסויים קליניים שאורכים כ-5 שנים ויותר בממוצע.

אממה, כדי שיתקבל אישור קבוע לגבי יעילות לעומת בטיחות נדרש ניסוי קליני רחב טווח על אוכלוסיה גדולה - ניסוי קליני שלב 4.

מדוע ניסוי שלב 4 מחוייב המציאות?
ובכן עד כה מלבד המספר המוגבל (והלא גדול יחסית) שעליו נסמך אישור החרום של ה-FDA - חסר מידע רב לגבי לא מעט נעלמים:
נעלם ראשון - מהו משך הזמן ליעילות החיסון? 
נעלם שני - האם המחוסנים (שכזכור הם רק כ- 90 אולי 95 מכל מאה מתחסנים) אינם נדבקים ומדביקים?
נעלם שלישי - האם החיסון יהיה יעיל כנגד כל המוטציות שהתפתחו , שעדיין לא התגלו ויתגלו (בסבירות גבוהה, כי נגיף הקורונה חפץ חיים הוא ועובר מוטציות אצל החולים והנשאים)
נעלם רביעי - האם החיסון בטוח לילדים ותינוקות? האם הוא בטוח לחיסון נשים בהריון ולעובר? בניסויים הקליניים שנערכו עד כה לא נבדקו כידוע שתי קבוצות אוכלוסיה גדולות אלו. והאם מתן החיסון לשאר האוכלוסיה (שגם בה ההיענות הצפויה, לדעתי  לא תהייה יותר מ- 70%) - יספיק כדי לקבל "חיסון עדר" שימתן את שרשרת ההדבקה במירוץ נגד התפתחות המוטציות? שימו לב שהשתמשתי במונח ימתן ולא במונח יעצור. נו טוב. כפי שוודאי מבינים הקוראים, אני (בהתבסס  על ידע צנוע  בהשכלתי באפדימיולוגיה, בווירולוגיה ובתורת החיסון) אינני מהצוות הרפואי שרקד בטלוויזיה קבל עם ועדה ושכעת כבר ברור שהם , כשאר צוותי הרפואה בבתי החולים, במצוקה גדולה מאוד. עד כדי כך שאינם יכולים להעניק טיפול מיטבי (בלשון המעטה) לחולים. ואנחנו סופרים כבר למעלה מ- 4,000 מתים (כ-אלף רק בחודש האחרון (עם הסגר ועם החיסונים). ולמתים האלה יש פנים ומשפחות. ולצוותים העובדים כמטורפים בחוסר כוח אדם ותקציב, אין יכולת להשגיח על כל מונשם. ושלא לדבר על ניקיון וסניטציה של החולים, מבין המסוגלים לצלצל שעות בפעמון, כדי שמישהו יביא להם מים או סיר לצרכים. ואני עוד לא מדבר על כך שהסגר/לא סגר מנוהל למעשה על ידי ראש הממשלה החליפי - הרב קנייבסקי ושאר רבנים שהם מעל החוק במדינת היהודים. ממתי על פי חוק חלה חסינות על רבנים ראשי קהילות?

אז הנה ראו כבר, כבר בטרם אישר משרד הבריאות (והוא יאשר!), כבר יש רופאים בבתי חולים שהתחילו לחסן נשים בהריון - ללא שהיעילות והבטיחות להן ולעובר
נבדקו בניסויים הקליניים של פייזר ומבלי שאושרו על ידי ה- FDA. וזה רק כי מתו בימים האחרונים 4 נשים בהריון מהמגזר החרדי הסורר. וזה מבלי שעדיין הכנסת אישרה בחקיקה ביטוח לנפגעי חיסון קורונה (כפי שדובר וכרגיל בורבר).

אז תגידו, האם אין ביבי בעצם מעמיד נשים הרות כשפני ניסוי - תשלום לחברת פייזר?
ופרופ' גילי רגב מתל השומר כבר מדברת על הצורך בחיסון הילדים. אם הוא בטוח (בינתיים)  לבני 16 ומעלה, מדוע שלא יערך ניסוי חיסון של ילדים מגיל 12? ואחר כך בני... (אלוהים ישמור על ההיקשים המלומדים שנעשים במחי מחשבה ויד).
זה כמובן ישרת את פייזר וכמובן בראש ובראשונה את ביבי שלאחר "שהביא שלום" עם יבוא קורונה ומוטציות, הוא בהיסטריה  שהחיסונים שהוא מביא לא יעצרו את המגפה עד לבחירות, כפי שהבטיח לעם ישראל בחגיגיות רבה.

ושלא תבינו לא נכון, אני בעד להתחסן (אבל רק לקבוצות שאושרו על ידי ה-FDA). לפי מיטב ידיעתי פייזר החריגו עצמם מאחריות על החיסון שלהם, ובוודאי לילדים ולנשים בהריון. נכון, לא ידוע לכמה זמן יהיה יעיל החיסון ועד כמה כנגד המוטציות. נכון, יש גם תופעות לוואי. כ-4 שעות לאחר החיסון הראשון התפתח לי עקצוץ ונימול בשתי כפות הידיים (עם אובדן תחושה חלקי והרגשה של כפפות צמר בכפות הידיים), אך זה עבר למחרת היום. אני מספר ימים לפני החיסון השני (הידוע בעליית עצמת תופעות הלוואי על פי הניסויים הקליניים) ומקווה שיעבור בשלום. בכל אופן חייבים לזכור שלחלות בקורונה הרבה יותר חמור מחיסון ועם סכנת תמותה. 
עריכה - החיסון השני עבר בשלום וללא שום תופעות לוואי.

אז כשביבי אומר כמנטרה שהוא מביא חיסונים, הוא מסתיר מכם את המחיר המופקע ששילם פעמיים - פעם מקופת המדינה ופעם שניה הוא משלם לכאורה לחברת פייזר באספקת תושבי מדינת ישראל כשפני ניסוי.



יום שני, 18 בינואר 2021

השרביט - השריטות שלי

 רשומת תגובה לנושא השרביט החם.

אני מאמין שמרבית השריטות שלנו מתחילות בילדות. אני זוכר דברי אנשים, כמו מכשיר הקלטה. אינני יודע אם זה מתת או שריטה. בילדותי כעסתי נורא על כך שאנשים מדברים ואפילו מבטיחים, ואחר כך לא זוכרים. זה ממש הרתיח אותי ובמיוחד לגבי הבטחות. אם הייתי מקבל שקל על כל הבטחה שלא מומשה, בוודאי הייתי היום איש עשיר מאוד. 

כיום אני יודע שאנשים באמת לא זוכרים את מה שפיהם מדבר, או לא רוצים לזכור, או מעמידים פנים שאינם זוכרים. התופעה  של אלה שבאמת שוכחים את מה שלא רוצים או לא נוח לזכור - ראויה לדיון פסיכיאטרי שאיננו נושא רשומה זו. אבל אלה שמעמידים פנים שאינם זוכרים מקפיצים את הסייסמומטר שלי לדרגה עשר לפחות בסולם ריכטר. על כן פוליטיקאים, כמקרה פרטי, ממש דוחים עבורי ברמות שאינכם יכולים לתאר. מקפיצים לי במיוחד את הפיוזים אנשים האומרים "אני לא פוליטיקאי". שבעצם זה אומר, במקרה הטוב, שלא היו רוצים להיות פוליטיקאים. אני נזהר מאנשים כאלה כמו מאש.

עוד מזעזעים את הסייסמומטר שלי הם אנשים "שאף פעם לא טועים". ולא צריך להיות "פולניות" בשביל זה. מן הסתם הם גם לא מתנצלים (גם לא מתחרטים או מודים בפרהסיה) - כי הם פשוט אף פעם לא טועים. וכשהם כל כך בטוחים שאין מצב שהם טועים ומתווכחים אם מישהו טוען אחרת (על סמך נתונים או ידע), לך תעז  לומר להם לאחר שטעו "אמרתי לך". זה מרתיח אותם ברמות ואז הם מכחישים או מחלטרים תרוצים מכאן ועד להודעה חדשה. אני כל הזמן נלחם בשריטה שלי לומר "אמרתי לך", כי זה ממש מחרפן אנשים.

גם מרתיחים אותי ברמות הם "חברים" שמתהפכים כשאינם זקוקים לך יותר. כאלה אני מתעב ומרחיק מחיי. לא רוצה יותר שום עניינים עם כפויי טובה בוגדניים.

והשריטה הכי גדולה שלי היא המאמץ, בל יתואר - להיות פוליטיקלי קורקט כשמעצבנים אותי.
אומרים שבני מזל עקרב הם קצת כאלה. אז יתכן שאני עקרבי במיוחד 
😃 
האם יש כאן בין הקוראים עוד מישהם שכאלה?



https://youtu.be/4mjKg9SElnU


יום ראשון, 10 בינואר 2021

על חלום בהקיץ וקללת חלום

זוהי רשומה חדשה בסדרת החלום ופשרו, בעקבות בקשה שקיבלתי לחדש אותה.

זה אירע בעת שהייתי מאושפז במחלקת שיקום לפני כשבע שנים. בין לבין אימוני פיזיותרפיה נהגתי להעביר את הזמן בספריה (שאגב אף פעם לא נתקלתי בה במבקרים אחרים). מצאתי בה אוצרות לא מעטים - ספרים נשכחים שאזלו מזמן ממדפי הספרים.

בחיפושי אחר חומר קריאה באותו יום, נתקלתי בספרון נודף ריח של יושן. כשפתחתי אותו היה כתוב בתחילתו "המסיים לקרוא את הספר - תרבץ עליו קללה נוראה". 
האם הקוראים הייתם ממשיכים לקרוא בספר?

לא יודע למה, למרות הסקרנות הרבה, החלטתי מיד להחזיר את הספר למקומו. כשהנפתי אותו להחזירו, צנח מבין דפיו פתק מצהיב
שכתובות עליו אותיות רוניות (כתב ויקינגי עתיק).


עם נפילת הפתק, ישוב על כיסא גלגלים, נפלה עלי תרדמה. ומה שראיתי כתבתי בזמנו בצורה לירית (כי טוב שיר קטן מאלף מילים). כך:

בשחור על מצהיב - הקללה

תָּמִים לְמַרְאֶה, נִפְתַּח הַסֵּפֶר
בְּשָׁחֹר עַל מַצְהִיב הִתְנוֹסֵס -
"זֶה הַמְּסַיֵּם הַסֵּפֶר לִקְרֹא
תִּרְבַּץ עָלָיו הַקְּלָלָה".
צְמַרְמֹרֶת
נִסְגַּר הַסֵּפֶר
בַּדֶּרֶךְ לַמַּדָּף, פֶּתֶק נָשַׁר מִבֵּין דַּפָּיו
שׁוּרוֹת מְשֻׁרְבָּטוֹת בְּשָׁחֹר עַל צְהַבְהַב
מִתְעַרְפְּלוֹת,
צוֹלְלוֹת בְּחֶשְׁכַת חֲלוֹם.

כְּשֶׁהֵקַצְתִּי בְּזֵכֶר חַי שֶׁל מִפְגָּשׁ אַחֲרוֹן -
עִם אָדָם זִקִּית-נָחָשׁ,
כִימֶרָה בּוֹגְדָנִית שֶׁהֵטִילָה
בֵּיצֵי קוּקִיָּה בְּקֵן שֶׁבָּנִיתִי עַד
שֶׁהִתְפּוֹרֵר וְנִסְתַּלְּקָה לָהּ -

שָׁמַעְתִּי אֶת לִטּוּפָהּ שֶׁל פַּנְדּוֹרָה בַּאֲחוֹרַי הָרְדוּמִים
טַעַם הַבַּרְזֶל בְּפִי
וּבְפֶתֶק שָׁחֹר עַל מַצְהִיב בְּיָדָהּ,
רָעַם נִיצוֹץ קַדְמוֹן בְּרֵיחַ
שִׁירַת פּוּלְסָא דְנוּרָא שֶׁל
שֵׁדוֹנִים מִשְׁתַּחְרְרִים
בְּמַשָּׁק כְּנָפַיִם
וְצִוְחַת קוּקִיָּה
נָפַל הַפּוּר.
  
האם זה צירוף מקרים ואולי לא?
באותו זמן היו לי רגשות שליליים ביותר כלפי קולגה שהתנהגותו כלפי מתאימה לדימוי 
"אָדָם זִקִּית-נָחָשׁ,
כִימֶרָה בּוֹגְדָנִית שֶׁהֵטִילָה
בֵּיצֵי קוּקִיָּה בְּקֵן שֶׁבָּנִיתִי עַד
שֶׁהִתְפּוֹרֵר וְנִסְתַּלְּקָה לָהּ"

אינני יודע אם זה מקרי או לא, אבל לאנשים שעוררו בי רגשות שליליים חזקים כאלה בחיי, קרו להם או למשפחתם דברים איומים ונוראים בתוך זמן קצר. גם כאן הרגיש לי בהתעוררות שנפל הפור. האם? אינני יודע, 
מאנשים כאלה אני מתנתק ומסלק מחיי. לא מתעניין יותר בקורותיהם.

בכל מקרה, בפרסמי לראשונה את השיר. צירפתי הקדמה כדלקמן:




לאחר יום או יומיים נשברתי וחזרתי לחפש את הספר בספרייה, הסקרנות גברה הפעם. את הספר כבר לא מצאתי. אך יודע אני בוודאות - הבית הראשון שבשיר היה מציאות גמורה ולא חלום.