יום שני, 30 בינואר 2017

"אין אנו יכולים לכתוב דבר מתוך אדישות" ~ סימון דה בובואר


הסדרה 'מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע' היא רבת פרקים ועוסקת בתחומים שונים. בשונה מהנכתב בנושאים אלה, בסדרה זו נעשה ככל האפשר ניסיון לבחינה הדברים בראי המדע. לפיכך, בפרקי הסדרה משולבים אלמנטים אינטראקטיביים עם הקוראים, לבחינה מחקרית של הרעיונות והמסקנות המוּעלים.  

בפרק השני, הקוראים התבקשו בטובם לענות על שאלון בזק מחקרי בן שתי שאלות ולענות עליהן באופן אינטואיטיבי (לנחש, על סמך תחושה מבלי להשקיע מחשבה מיוחדת).  
לתזכורת, ההסבר למחקר והשאלון כאן
הכניסה לדף הסקר והשאלון הקצר כאן.

המשאל אנונימי ולא נדרש או נאסף כל מזהה מהמשיב!
מדגם של 100 משיבים חיוני לפרסום הפרק הבא בסדרה. 

במסגרת הסדרה נכתבו כבר 15 פרקים בתחומים שונים של מיסטיקה ומדע. אבל שיתוף פעולה מינימלי של הקוראים נחוץ להשלמת פרסומה.

מה מעכב את ההמשך?


מאז קול הקורא לענות על שאלון הבזק, מבין אלפי הצפיות כאן ובפייסבוק -  מסיבה לא ברורה השתתפו בשאלון הזה מיעוט קוראים בלבד. 
היענות תמוהה בעיניי של פחות מחצי אחוז. 
אמנם מתגבשת כבר מגמה מאוד מעניינת בבחירה של המשיבים ובמסקנות, אבל מדגם קטן אינו מספיק לניתוח סטטיסטי ולמסקנה מדעית מהתוצאות המאלפות של המשיבים שהשתתפו  עד כה בשאלון.

על כן אני מפציר בכם לענות על השאלון ללא מחשבה עמוקה והיסוס לגבי הבחירות של התשובות. 
כלומר, אין צורך במחשבה עמוקה אלא באינטואיציה בלבד. האם הבחירה היא אקראית או מוּנעת על ידי התת-מודע? אם לא תענו, לא תדעו! 
נדרשת השקעה של חצי דקה מזמנך לכל היותר כאן.


בתקווה שהסדרה תעורר עניין.

"אדישות היא שיתוק הנשמה" ~ אנטון צ'כוב





השאלון נסגר!


יום ראשון, 22 בינואר 2017

שיר ליום ראשון - זומבי



זומבי / קנקן


אָדָם מוֹדֶרְנִי

זוֹמְבִּי

חַי-מֵת בֵּין אֵיבָרָיו

הַמּוֹחַ חַי בָּרֶשֶׁת

וְהַגּוּף נִשְׁאַר לְבַד
.



ציור Laura Barbosa





יום שישי, 20 בינואר 2017

התדמית שבתבנית - פרק ב' בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע


בהמשך מוצג שאלון בזק בו הקורא משתתף במחקר מדעי אמתי


בפרק הראשון בסדרה הבאתי את תופעת התבניות ואת אשר הן מעוררות במוח האדם. התייחסתי באופן ספציפי לתבניות אשר מעוררות תחושת אי נוחות ואשר מתפרשות כדמויות אימה כמו שטן או שד:



תבניות מזוהות במוחם של כל בעלי החיים כולל האדם. תבניות אלו צרובות במוח מלידה ויש להן חשיבות קיומית. למשל, אימא ציפור המאכילה את גוזליה, עושה זאת כאשר היא מזהה תבנית/יות של פה פעור.



כיצד אנחנו יודעים זאת? בניסויים שנערכו, החליפו גוזלים בקן בדגם של פיות פעורים מפלסטיק ואימא ציפור ששבה לקן עם מזון בפיה, האכילה את הדגם, כאילו היו אלה גוזליה הרעבים:

תבנית פיות פעורים (דמויי פיות אפרוחים) מפלסטיק

דגם פיות פעורים זה הנקלט כתבנית במוח, מפעילה את אינסטינקט האכלה של אימא (ובמינים מסוימים גם אצל אבא) ציפור.

גם מוח האדם מגיב לתבניות. למשל במוח שלנו יש תבנית אחת שצרובה עמוק כל-כך, עד שאנחנו משליכים אותה כמעט על כל דבר במציאות.

למשל, לתמונה הבאה של הצורות אין ממש משמעות:


אבל לתמונת הצורות הבאה, יש גם יש:


ביכולת לזהות פנים במהירות יש יתרון אבולוציוני קיומי, עד כדי כך שאנחנו מזהים פנים גם במקומות שהם אינם קיימים. למשל כאן:


כעת הסתכלו על התמונה הבאה:

אתם וודאי רואים מגן דוד. אך הסתכלו היטב. האם מצויר כאן באמת מגן דוד?
למעשה אנו לא רק מדמיינים תבניות, מוחנו גם משלים צורות לתמונה תבניתית.


וכעת מחקר אינטראקטיבי בהשתתפות קוראי הבלוג
בניסוי פסיכולוגי העוסק בתבניות ודפוסי מחשבה הציגו בפני מדגם  של מאתיים אנשים תמונה של שתי צורות ובקשו מכל אחד מהם לנחש לגבי כל אחת מהן מהו שמה מתוך שני שמות מסוימים. מבחינה סטטיסטית צפוי שמחצית ינחשו שלצורה מסוימת יש שם אחד ואילו המחצית האחרת תנחש ששם זה הוא דווקא שמה של הצורה האחרת. אבל למעשה התוצאה הייתה מדהימה - 97% מהנשאלים עשו אותו ניחוש לגבי שמן של שתי הצורות. 

במתכוון אינני מציג כעת בפניכם את הצורות ומסקנות המחקר ההוא. כי הניסוי לדעתי לא תוכנן ונערך כהלכה. הוא אמנם עומד בקריטריונים של מחקר במדעים הקוגנטיבים, אך לא בקריטריונים של מחקר במדעים המדויקים. 
בפרק הבא אסביר מדוע, אך לא לפני שאציג בפניכם ווריאציה של אותו הניסוי, אך באופן שעומד לדעתי בפני קריטריונים מדעיים דקדקניים.

והשאלה שלי אליכם במיני מחקר זה שאני עורך ומפנה אליכם היא:




בתמונה הבאה מוצגות ארבע צורות (שמספרן 1-4). 
מי לדעתך מבין הצורות עונה לשם 'בובה' (Bouba)?
ומי עונה לשם 'קיקי' (Kiki)?
לכל אחד מהשמות האלה עונה רק צורה אחת!!!

נחש/י באופן אינטואיטיבי. אין צורך להשקיע מחשבה!
אני מפציר בכם לעשות את המאמץ של חצי דקה מזמנכם ולהשיב על שתי שאלות אלו בשאלון המקוון  האנונימי שחיברתי בקישור כאן

שיתוף פעולה וקבלת מספר משמעותי של תשובות לשאלה ישתלם וחשוב המשך הסדרה בפרק הבא. השתתפותכם במחקר מדעי ממש זה עשויה להביא למסקנות מדעיות שתפתענה אתכם - לגבי משמעות דפוסי מחשבה תבניתיים בפרט ובפסיכוביולוגיה ככלל. 

אנא השב/י על השאלון האנונימי בהקדם האפשרי, כדי שבפרק הבא נוכל לדון בתוצאות ובמסקנות המאלפות הצפויות (כך אני מקווה אם נגיע למדגם משמעותי של משיבים). אנא בקשו גם מחבריכם להיכנס לקישור ולהשתתף בשאלון בזק זה*. כאמור השתתפות במחקר זה משמעותית, תמורת מאמץ קטן מאוד.
תוצאות המחקר תתפרסמנה ביום שלישי בערב בשבוע הבא, או כאשר נגיע למספר משיבים משמעותי סטטיסטית.

השאלון (ניתן לענות רק בקישור):




הקישור לשאלון המקוון כאן
https://www.surveymonkey.com/r/Z5BXX82

* ניתן לענות פעם אחת בלבד מאותה כתובת IP במחשב, סמרטפון או אייפד.
השאלון ייסגר לאחר 100 משיבים. 

התוצאות כאמור בשבוע הבא או כאשר נגיע למספר משיבים משמעותי סטטיסטית.

עריכה 

מסיבה בלתי ברורה, למרות מספר הצפיות בפוסט זה, ההיענות לשאלון עד כה נמוכה. אינני מבין מדוע. בסך הכל דרושה כניסה לקישור באתר שבו חיברתי את השאלון, וחצי דקה לכל היותר כדי לסמן את שתי התשובות המתאימות לדעתך - פשוט ניחוש אינטואיטיבי למי מהצורות מתאים הכינוי בובה ולמי מהן הכינוי קיקי.

ההשתתפות בשאלון אנונימית לחלוטין ולא דרושה הזדהות במייל או בכל דרך אחרת. האתר מספק עבורי בסופו של דבר את מספר המשתתפים ואת הסטטיסטיקה בלבד!!!

אנא השקיעו את המאמץ הקטן.

הסקר הזה חיוני לפרק הבא בסדרה!!!


יום חמישי, 19 בינואר 2017

פחד קמאי - פרק א' בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע


פחד קמאי - פרק ראשון בסדרה מיסטיקה, על-טבעי, מטפיזיקה ומדע

לפעמים אני מוצא באינטרנט דברים שבכלל לא חיפשתי ורק אלוהים יודע איך הגעתי אליהם. כמו למשל הסרטון הקצרצר מאוד הזה:



אני לא יודע מה עשתה לכם הצפייה. אני מודה שאני החסרתי פעימת לב. רציתי לדעת אם נבהלתי בגלל גורם ההפתעה ולכן צפיתי בזה שנית. אבל למרות שהייתי מוכן, הגעתי שוב למצב שבו האימה השתלטה לשבריר שנייה. לא רציתי לראות זאת שוב לעולם, אלמלא הסרטון היה השראה לכתבה הזו שנושאה אימה קמאית. 

לקח לי זמן למצוא שוב את הסרטון הזה , ואני שוב מודה שהצפייה בפעם השלישית לא הייתה קלה יותר. אני אומר לכם, יותר לא אצפה בזה, גם אם ישתלט עלי מזוכיזם אפל - אני לא יודע מה אתכם. אתפלא אם יש מישהו כאן שיכול לצפות בזה בשלוות נפש (למרות הידע שהסרטון מבוים).


ובעצם ההקדמה הזו מעלה את השאלה מאין מגיעים פחדי האימים שלנו. לא אחדש שלכל אחד יש פחדים שממלאים אותו אימים. אשר גורמים לו לבעתה בלתי נשלטת.

למשל, כשאושפזתי במחלקת השיקום - סטודנטיות מתנדבות מבצלאל הביאו לקראת פורים מסכות פלסטיק לבנות וערכות צבעים. בסדנה שארגנו אפשרו לכל המעוניין חווית יצירת מסיכה. בסיום הדביקו את המסכות המצוירות על שמשות חלונות חדר האוכל. אבל, תוך זמן קצר מישהו עלום הוריד את המסכות, למעט אחת, והניח אחדות מהן במקום חבוי ליד לוח המודעות, עד שנעלמו גם הן משם (שאר הקישוטים בחדר האוכל נשארו עד לאחר פורים).

אז לא הבנתי שהמסכות הפחידו מישהו, עד שלאחר כשבועיים הגיעה למחלקה אישה כבת שלושים פלוס שהייתה מורדמת ומונשמת במשך חודש בשל זיהום של חיידק. בעקבות ההרדמה הארוכה, היא סבלה מאבדן זיכרון זמני, מחולשת שרירים וקשיים בהליכה. זמן מה לאחר שהעירו אותה מהתרדמה היו לה הזיות - היא ראתה סביבה נחשים ותולעים שמילאו אותה אימה. היא הייתה משוכנעת שהיא אכן רואה את זה. מסכנים היו בני המשפחה שלידה.

לאחר שכבר השתחררה מההזיות האלה, התחילה לאכול בחדר האוכל של המחלקה. הגיעה תמיד בלוויית בנה הצעיר בן הארבע עשרה. ואז היא ראתה את המסכה שהייתה תלויה בחלון. הנה משהו שמזכיר את המסכה הזו שמצאתי בגוגל (כי לא חשבתי אז לצלם אותה):



וכשראתה את המסכה הזו התמלאה אימה וצעקה בחדר האוכל שהמסיכה מפחידה אותה ומי שעשה אותה הוא חולה נפש. לאחר שהאנשים התפזרו מחדר האוכל, בנה הסיר את המסכה מהחלון והעלים אותה.

נשאלת השאלה מה כל כך הפחיד את האישה הנורמטיבית לחלוטין הזאת. למעשה גיליתי אחר כך שהיא אישה מאוד חכמה. קצת שתלטנית אבל פיקחית. פחדים מסוג כזה אגורים במרכז במוח שנקרא אמיגדלה. מקובל לחשוב שחוויות אימים שעוברות עלינו במשך התנסויות בחיים מוטבעות במרכז העצבי הזה במוח. גם שעות רבות עם פסיכולוג בדרך כלל לא ימחקו את הפחדים האלה. גם לא שום שכנוע רציונלי יעזור. הפחדים האלה מכונים פוֹבּיוֹת. מרכז הפחד הפרימיטיבי הזה באמיגדלה שבמוח משותף לנו כמו בחיות.

אינני יודע איזו אסוציאציה לחוויה מסוימת עוררה המסכה הזאת אצל אותה אישה ונצרבה באמיגדלה שלה. אבל, זה הזכיר לי מסכה של שטן שקניתי בארה"ב לכבוד מסיבת הלואין שהוזמנתי אליה. בעצם אינני יודע מדוע אני קורא למסיכה הזו מסכה של שטן. לא זכור לי שנפגשתי אי פעם עם השטן. אך מכיוון (מסיבות שתבינו מיד) כבר נפטרתי מהמסכה הזו - חיפשתי מסכה דומה בגוגל תמונות תחת מילות החיפוש "devil mask", "Satan mask " . והופתעתי שלמעלה מתשעים אחוז מממסכות השטן הרבות הן בצבע אדום. שדים לעומת זאת רובם בצבע שחור. מעניין שכאשר קניתי את המסכה - לא היה על האריזה שום תיאור מהי. אני החלטתי ללא כל היסוס שזו מסכה של שטן. אם כך שטן טבוע גם במוחי כצבע פנים אדום והמסכה הספציפית שקניתי דומה לזו:




ובכלל מרבית המסכות בגוגל תמונות אינן רק אדומות אלא כולן מזכירות דגם דומה. אני מניח שאף אחד מאיתנו אינו זוכר שראה שטן בחייו. אולי רק בחלום. אז מדוע שטן חרוט בתודעה האנושית כדגם אדום פנים טיפוסי? האם זה נובע מכך שזה מה שהראו לנו בספרות וסרטי ילדים? נשמע סביר, אבל הסיפור האמיתי הבא מעורר אצלי תהיות. למרות שנושא כזה נראה רחוק מנושא הראוי לדיון מדעי, אני כמדען תוהה גם על תופעות שמרביתנו כבר מזמן לא נותנים דעתם אליהם מאז שהיו ילדים. ילדים כידוע שואלים למה. במידה מסוימת במדענים נשאר הילד שבהם השואל למה.

אמשיך בסיפור מסיכת 'השטן' שרכשתי בארה"ב. כשבני היה בן כשלושה חודשים בלבד, הוא שכב על הספה הרחבה בסלון. הוא עדיין לא היה מסוגל להתהפך, כמובן גם לא לזחול. איני זוכר מדוע, אבל נכנסתי לסלון עם המסכה וגלימת שמיכה כדי להשתעשע עם הבת. אבל הבן התינוק ראה והזדעזע קשות. למרות שבגיל כזה אי אפשרי מבחינה מוטורית - הוא הזדעזע וזינק באוויר מבהלה, עד שהיה לא רחוק מנפילה לשטיח שבתחתית הספה. הוא רעד מאימה עד שאפילו לא היה מסוגל לבכות מרוב הלם. כמובן שהורדתי מיד את המסיכה מפני בנוכחותו, חיבקתי והרגעתי אותו. אבל למרות שהרחקתי את המסיכה הזו, הוא זוכר עד עצם היום הזה את המסיכה המפחידה הזו - זיכרון שנותר מגיל מספר חודשים מועט. חשוב לציין שמסיכה של אריה או זאב לא גרמו לו אז כלל לפחד (ניסיתי את זה).

מכאן נשאלת השאלה מהיכן הגיע הפחד הנוראי הזה אצל תינוק בן שלושה חודשים ממסכת שטן? תינוק שלא נחשף עדיין לשום פולקלור ודעות קדומות. האם קיימת במוחנו תודעה מולדת של שטן ושדים? או אולי בעצם טבועים במוחנו דפוסים מולדים שמעוררים בכלל האנושות את הזיקה לאותה דמות שמתפרשת בכל התרבויות כולן כשטן או שד. למשל מה מעוררים בכם הדפוסים הבאים?



סביר מאוד שאם תציגו דגמים אלו לתינוק הם יעוררו בו חוסר נוחות עד כדי בכי, אפילו היסטרי. אז מהיכן מגיע הפחד הזה?
על השפעת דפוסי דגמים על התנהגות האדם כמו החיה אקדיש רשומה נפרדת.

אינני מאמין שכמדען אני מעלה את זה על הדעת, אבל כרגע אינני יכול לסתור כפי שאני לא יכול להוכיח את זה: האם נולדנו עם תודעה היסטורית של מפגש קודם עם ישויות מסוג זה? אבל נסו לחשוב מדוע תמונת פנים של אריה או דוב אינם מעוררים לא אצל תינוק ולא אצל מרביתנו אימה כזו (אלא אם נתקלנו בהם בחיים בנסיבות מסוכנות)? מדוע האחרונים אינם גורמים לנו 'לפחד מוות' כזה?

חשבתם פעם מדוע בכלל אנחנו מכנים את רגשות האימה והפלצות שמתעוררים בנו - "פחד מוות"? האם חשבתם פעם על כך שנולדנו מהאין ונשוב אל האין? כלומר, שהגענו ממוות ונשוב אליו? האם דפוסי הפחד האנושיים המשותפים הטבועים בנו מגיעים ממפגש אינסופי עם המוות?

אז מדוע אנחנו בכלל מפחדים ממוות? מדוע למרות שהתחלנו מהאין אנחנו מפחדים לשוב לאין? אך האם זה באמת אין? האם יש 'חיים לאחר המוות'? נדון בכך בהמשך הסדרה.

לסיום כמה דקות של נחת עם מפיסטופלס (אחד משמותיו הנרדפים של השטן):





ורסוס פאוסט*:







* פאוסט הוא מופע האופרה הראשון בחיי שנוכחתי בו, ביום הולדת חמש. התאהבתי אז בקטע הזה. "זמרי האופרה" היו בובות בגודל אדם בביצוע להקה איטלקית שהגיעה למספר מופעים בארץ. את פאוסט במופע אופראי מלא ומרשים צפיתי באולם האופרה של ברלין, עשרים ושלוש שנים לאחר מכן.

יום שלישי, 17 בינואר 2017

אולי בכל זאת - הקדמה לסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע


הקדמה לסדרה: מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע

השיפוט של האדם לגבי מה שמכונה 'רציונליות' מבוסס על התפיסה של המוח מהנקלט בחמשת החושים. מאחר שתפיסת הקלט החושי על ידי מוח האדם מוגבלת ורחוקה מלהיות מדויקת (ועל כך תוקדש סדרה נפרדת), נשאלות שאלות רבות לגבי מהות הרציונליות לעומת העל טבעי. האם כל מה שאינו מוסבר כרגע באופן רציונלי הוא על טבעי? והאם כל מה שנראה כעל טבעי הוא אכן כזה? בימי הביניים למשל, תקשורת אלחוטית הנפוצה כיום - הייתה בוודאי מתפרשת כעל טבעית.

סדרה זו מבוססת על אוסף כתבות שעודכנו ונערכו מחדש. סדרה זו נכתבה על ידי מדען ולא על ידי איש רוח או ניו אייג'. בסדרה מתוארות גם חוויות אישיות בתחום העל טבעי כמו טלפתיה, טלקינזיס, חיים לאחר המוות, גלגול נשמות,יציאה מחוץ לגוף, אאורות ועוד.

הכותב מנסה לדון ברציונליות של העל-טבעי מנקודת מבט של מדען. האמת  היא שמרבית המדענים מתייחסים לנושאים אלה בספקנות וחלקם אפילו בחמת מיאוס. לכן כמדען צריך הרבה אומץ לצאת עם כתבות כאלה. אבל כפי שתראו, יש השקה הולכת וגדלה בין הפיזיקה המודרנית למה שנחשב פעם על טבעי. לפי הפיזיקה המודרנית קיימים למשל יקומים מקבילים ו'חלקיקים אלוהיים'. כוחות טלפתיה הוכחו בתשע עבודות מדעיות רציניות.

נשאלת לכן השאלה, מדוע מדען מכובד אינו יכול לנסות להבין את העל טבעי, אבל יכול לחבוש כיפה? ומדוע מה שאינו מוסבר מדעית אנשים מסבירים כמעשה ידי אלוהים? מדוע האמונה באלוהים מקבלת 'מעשי נסים'? האם פולחן דתי כלשהו הוא רציונלי?

מקווה שתיהנו מהסדרה ואם השקפת חייכם ניהליסטית מושבעת, אולי תשנו מעט את דעתכם בעקבותיה? אולי יתעוררו ספקות?






יום ראשון, 15 בינואר 2017

שיר ליום ראשון - הַלְמוּת



הַלְמוּת / קנקן


לְאַחַר הַשְּׂמֵחוֹת הַקְּצָרוֹת

קִצְרַת רֹאִי מַבִּיטָה לְשָׁמַיִם

עִם עֲנָנִים כֵּהִים

וְהַיָּם שֶׁלָּהּ גּוֹעֵשׁ

וְהֵם


כִּפְּלָנֶטוֹת יְחִידוֹת

סוֹבְבִים שֶׁמֶשׁ כְּבוּיָה

מֶרְכַּז יְקוּם חַיֶּיהָ.






















ציור Mary Sonya Conti



יום ראשון, 8 בינואר 2017

שיר ליום ראשון - עבודת אלילים




עבודת אלילים / קנקן


רָאִיתִי אוֹתָהּ בָּאוֹטוֹבּוּס
בַּקְבּוּק מַיִם מִינֶרָלִיִּים יוֹנֶקֶת
יוֹנֶקֶת כֹּל דַקָתיים בְּעֵרֶךְ
כְּמוֹ טִיק שֶׁלָּהּ.

מַיִם בְּשָׂשׂוֹן?
אֲנִי שׁוֹאֵל וְהִיא
בְּכֹבֶד רֹאשׁ אוֹמֶרֶת:
מַיִם, כְּמוֹ מִשְׁחָה
רָעִים לַקְּמָטִים
הַזִּקְנָה מְכֹעֶרֶת נוֹרָא.



ציור - אסתר ויתקין


יום חמישי, 5 בינואר 2017

הגלויה - סיפור החודש


מדי פעם אני עורך בבלוג (או בבלוגים מקבילים) ניסויים שאינני מצהיר עליהם. לפני כחודש ערכתי כאן ניסוי אחד כזה. דילגתי על סיפור החודש - שברתי מסורת הסיפור הקצר פרי עטי לשבת הראשונה של החודש. על פי תוצאות הניסוי - העדר כל תגובה ואפילו לא אחת מבין למעלה מ-9,700 קוראי הבלוג בחודש האחרון - הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שהדילוג הזה כנראה לא הורגש. ואפילו אם כן - כנראה שלא חסר לאף אחד.

ומעצם תוצאות הניסוי ש
מהווה בעצם תקדים לחוסר רציפות, אני למד על מיעוט חשיבות מסורת ההתמדה לקוראים . לחוסר המשמעות שבעמידה קפדנית במסורות הכתיבה שאני מנהיג כאן.

הרי לפניכם הסיפור שלא סופר בחודש שעבר ולקראת השבת הקרובה.



***

הגלויה* / קנקן

פרופסור הנרי מניח את עטו, מביט במחברת הזיכרונות וחוזר אל העבר. הוא ילד בן חמש יושב על האסלה ומחליט לערוך את הניסוי המדעי הראשון של חייו. לא בקלות ערך את הניסוי. הוא ערך אותו בחשש גדול. למרות אימת האלוהים שהטילו עליו הוריו, הוא החליט שהוא חייב לנסות ולבחון את אלוהים הנורא. באימה ורעד ניקה את ישבנו, לאחר שלא ברך "נקבים, נקבים, חלולים, חלולים". מאז חזר על הניסוי במשך כל חייו, לאחר שמסקנות הניסוי ההוא שינו את יחסו לאלוהים ולאמונה מן הקצה אל הקצה.

האם הייתה הזדמנות לאלוהיו לנקום בו במהלך כשמונים שנה מאז שפסק לומר ברכת הישיבה בשירותים? הייתה גם הייתה. אבל אלוהים הניח לו לשרוד כנער את השואה ולהגיע לגילו המופלג.

הוא ניצל מקלגסי הנאצים מספר פעמים, משום שהאיכר ההולנדי היטיב להחביאו במועד
בתוך שק תפוחי אדמה. אבל מחבוא בשקי תפוח אדמה אינו מספיק אטרקטיבי כדי למלא יומן בהיקף ספר, כפי שעלה בידי אנה שכנתו, אשר לא התמזל מזלה כמוהו. פרופסור הנרי משרבט כמה שורות במחברתו ומחשבתו נודדת במנהרת הזמן אל הזיכרון המסתורי ביותר בחייו.

הנרי נזכר בידידו הקרוב פאול. בשעות הרבות שהם נהגו ללמוד יחד לבחינות באוניברסיטה. הוא לא ישכח לעולם את ערב הבחינה בביוכימיה, עת הגיע לחדרו השכור של פאול. בניגוד לרגיל, באותו ערב פאול לא היה מרוכז וממוקד, כאילו נמצא במקום אחר. כשהנרי שאל מה עובר עליו, השיב פאול במבט מצועף: “הבחינה בביוכימיה ממש לא חשובה. הלילה אני הולך לבצע את הניסוי הגדול והמשמעותי ביותר בחיי. אהיה היכן שאהיה, אודיע לך אם צלח הניסוי". הנרי עזב את חדרו של פאול ושב אל מעונו ללמוד לבחינה לבדו.

למחרת פאול לא הגיע לבחינה. המשטרה מצאה את גופתו שרועה על רצפת חדרו. בניתוח שלאחר המוות נקבע – "מוות של צעיר בשנות העשרים לחייו. סיבת המוות לא ידועה”. שבועיים בדיוק לאחר מותו של ידידו, הנרי מקבל גלויה בכתב ידו של ידידו פאול. בגלויה נרשם: "שלום ידידי הנרי. הניסוי עבר בהצלחה רבה". ובצד הכתובת והבול נכתב "דרך צלחה גם לך". 

על הבול - חותמת דואר בתאריך המשלוח של אתמול. 

פרופסור הנרי הניח את עטו והצמיד את הגלויה לשולי הכריכה הפנימית של מחברתו. 




* הסיפור מבוסס על אירועים אמתיים. שמות ופרטים מזהים שונו.


***

בקרוב תושק בבלוג סדרה בנושא העל טבעי ומדע.




יום ראשון, 1 בינואר 2017

שיר ליום ראשון - שנה אזרחית חדשה



שנה אזרחית חדשה / קנקן


מִתְקַנֵּא בַּשָּׁעוֹן

שֶׁמַּרְגִּישׁ שָׁנָה חֲדָשָׁה

וַאֲנִי מִמְּרוֹם שְׁנוֹתַי

מַעֲבִיר דַּף לָבָן בְּיוֹמָן

בְּצֶבַע כְּרִיכָה

אָפֹר.



וגם כאן על התגובות שם למטה


Halil Ozkaya




שתהיה שנה אזרחית חדשה טובה לכולנו