היה צדיק בדורותיו

השבוע צפיתי רבות בסדרת שבוע החלל בערוץ דיסקוברי, שהוקרנה לרגל 60 שנה לנאס"א. זהו אוסף מעולה שמורגש כי הושקע בו רבות. מספר תוכניות בסדרה הזו הוקדשו לאסטרואידים, ולכוכבי שביט - נשק יום הדין נגד האנושות. המין האנושי עסוק כל כך במאבקים במלחמות זה עם זה, כאילו שאין מחר. ובשניה אחת יכול להיהרס כדור הארץ. אם לא במלואו, אז בחלקו הנרחב. וכבר ידוע שיש אסטרואיד אחד גדול בסיכוי לא קטן שהוא במסלול לעבר כדור הארץ. להזכיר לקורא, שהדינוזאורים הוכחדו בשל סטרואיד שנחת על כדור הארץ לפני כ-65 מיליון שנים. אמנם הוא נפל באיזור הקרוב למקסיקו, אך הנזק היה כלל עולמי בשל החשכה המוחלטת שהסתררה על פני כל כדור הארץ למשך שנה.

וגרוע מזה הוא כוכב שביט באורך של כארבעה קילומטר. כוכבי השביט מסוכנים אפילו יותר מאסטרואידים, כי מסלולם אינו צפוי. לשביט הנ"ל סיכוי של 1:20 לפגוע בכדור הארץ בכל עת בעתיד הלא רחוק - כמעט ללא התרעה מוקדמת וגם היא לא תעזור. אין בידי האדם אפשרות להסיט שביט ממסלולו, מה שאולי יהיה אפשרי לגבי אסטרואיד, בתנאים מסויימים.

ובכן יום הדין שבנבואות ובספרי המדע הבדיוני אינו הזייה. זהו דבר שהתכנותו מאוד מעשית. אם זו גלקסיית אנדרומדה שנמצאת במסלול התמזגות עם גלקסיית שביל החלב שלנו. או כוכב שמש (לא שלנו) במרחק 350 מיליון שנות אור מכדור הארץ. כוכב זה נמצא כבר כעת בגסיסה. וכששמש בסדר גודל כזה מתה עקב ניצול כל מלאי הדלק הגרעיני שלה - היא מתפוצצת עקב קריסת המסה שלה, למה שמכונה סופרנובה גדולה, או היפרנובה. מבחינת המרחק, כדור הארץ נמצא על גבול ההשפעה ההרסנית על כל מה שיהיה מצוי סביבה.  

בין אם יום הדין יהיה אסטרואיד, או כוכב שביט, או מגה צונאמי (עקב התחממות כדור הארץ בטווח של 20-50 השנה הבאות). או אפילו אסונות כמו מגה רעידות אדמה, בצורת ארוכת שנים, או מרעין ובישין אחרים. כמו סיפור המבול המתואר בפרשת השבוע הזה.

ושוב נשלחה לטלפון שלי הודעה מאת כבוד השר זאב אלקין. שמטהו נוהג לשלוח לי הודעה אחת או שתיים לשבוע. הפעם שהוא מבטיח לבנות 35,000 יחידות דיור חדשות בירושלים, בחמש השנים הקרובות. אז יאמר הקורא, מהיכן לשר אלקין האינפורמציה של מספר הסמרטפון שלי וכי המספר הזה שייך לתושב ירושלים. הא? מספר הטלפון שלי אינו רשום בשום מקום. גם פונקציית ה-GPS בסמרטפון מושבתת במתכוון. אז מהיכן אלקין יודע? האם מותר לסלקום למסור רשימות לקוחות, מספריהן וכתובתם ללא צו בית משפט - יהיה למי שזה יהיה, גם לשר בישראל? ומועמד אחר לרשות העיר ירושלים, גם הוא שלח לי הודעה על כך שאלקין ההיסטרי השמיץ אותו וטפל עליו עלילות שוא. ובעימות הטלוויזיוני בפגוש את העיתונות בשבוע שעבר, התנצחו בניהם חמשת המועמדים. ובמיוחד ארבעת המועמדים חובשי הכיפה עם המועמד החילוני שהוא סגן ראש העיר ירושלים כיום. על פי הסקרים נראה שהאחרון באמת מאיים עליהם. כי כדרך הטבע, כאשר ארבעה חובשי כיפות מתמודדים ביניהם - מי שירוויח מכך הוא החילוני.

אבל כולם רשעים בני רשעים. אני אינני בוטח באף פוליטיקאי ובאבטחות שלו. לפוליטיקאים יש כנראה נשמות חלולות שזקוקות לפוליטיקה כדי למלא את החללים שלהן. ובכלל כבר נראה שאנחנו דור של רשעים. כמו דור המבול. עם כל התחמונים והעקיצות שעושים לנו, החל מהחברות הפרטיות וכלה בראשויות מקומיות ובממשלות. שלא לדבר על הגזענות והשנאות - שנאת האחר. כי "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" כבר כתוב בספר בראשית.

ובצפייה בסדרת שבוע החלל, לא אסתיר שלא עברו בי אסוציאציות כבדות לסיפור המבול ולאחריו - פרשת סדום ועמורה. אסוציאציה לתהליך שימחק במחי יד את מרבית המין האנושי, אם לא את כולו. אכן צירוף מקרים בין עיתוי הקרנת סדרת החלל לפרשת השבוע - פרשת נח והמבול.

ובהקשר זה אביא כעת מרשומה שפרסמתי בעבר ושנערכה מחדש -  על פרשת השבוע. לא, אל תלכו מכאן - זה לא מה שאתם חושבים.

פרשת השבוע היא פרשת נח. פרשת נח בספר בראשית תמיד ריתקה אותי מבחינה מדעית, וברשומה זו אנסה להראות לקורא כמה דברים מעניינים.

על אנשים דתיים מקובלות כמה הנחות יסוד לגבי התנ"ך והתורה בפרט. ביניהן: ראשית, התנ"ך כתוב בשפה מדודה ואין בו אף מילה מיותרת. שנית, שאת התורה כתב אדם אחד, הרי הוא משה (מלבד כמה המשפטים האחרונים החותמים את ספר דברים המתארים את מות משה, והרי אדם מת לא יכול לתאר את מותו). שלישית, התנ"ך אינו רק יצירה ספרותית איכותית כפי שהיא עבור אדם חילוני, אלא גם 'ספר הסטוריה' מהימן שכל הכתוב בו מתאר בדיוק את אשר היה, כלשונו וככתבו. וכדי להסדיר את הסתירות, קיימים הפרשנויות והפלפולים.

ברשומה זו אתחיל מההיסטוריה, אעבור למדע ואז לסתירות שבסיפור נח ולסימנים נוספים שמלמדים כי נשזרו בסיפור שני נוסחים שונים, שסופרו על ידי שני אנשים שונים.

האם באמת התרחש המבול?

השאלה הראשונה היא האם באמת התרחש מבול בהיסטוריה האנושית? התשובה היא כנראה שכן, אבל לא בהיקף המתואר בפסוק: "וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ, מִן-הָאָרֶץ; וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה".

מה תומך בסיפור המבול? לסיפור המבול ותיבת נח ישנן מקבילות במיתולוגיות עמים ובתרבויות שונות ורבות - בעמי אסיה, אירופה והאינדיאנים באמריקה. הפיזיקאי פרופ' משה קווה טוען כי "סיפור המבול מוכר במאתיים ושבע עשרה תרבויות בעולם".

באיזור מסופוטמיה במזרח תיכון ידועות שתי מיתולוגיות עם סיפור דומה למבול ולתיבת נח: הראשון סיפור אתרחסיס, שנכתב במאה ה-17 לפנה"ס על ידי סופר בבלי בשם אלת-איה. והשני עם דמיון מופלא לסיפור המקראי הוא בעלילות גילגמש.

אבל, 'המבול' לא היה כפי הנראה אסון עולמי שבו הוכחד כל מה שעל פני האדמה. ראשית, גם אם כל היבשות כוסו בים, כמובן לא נכחדו הכרישים והדגים למיניהם, וגם לא עופות המים והיונקים הימיים כמו הדולפינים והלוויתנים.

האם התיבה היתה מספיק גדולה להכיל את כל מיני החיות בעולם?

גם אם התיבה הייתה צריכה להכיל זוג מכל חיה ועוף מאזור מסופוטמיה, נשאלת השאלה המדעית, האם התיבה של נח שגודלה "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ" -בכלל יכלה להכיל זוג מכל המינים החיים ביבשה ובאויר מבחינת נפחה? ונעזוב בצד את העובדה שבימי נח לפני כארבעת אלפים שנה לא היתה טכנולוגיה לבנות אניה ענקית כזו בשטח ונפח כאלה וכמות זפת גדולה כזו שתאטום אותה.

מידת אמה לפי הרמב"ם 45.6 סנטימטר, והיא שונה מעט במקומות שונים בעולם העתיק, אבל לפי ממוצע של חצי מטר - מימדי התיבה כפי שמתוארים בספר בראשית הם 150 מטר אורך, 25 מטר רוחב ו- 15 מטר גובה. כלומר שטח התיבה היה 3,750 מטר מרובע וכגובה בנין בן שש קומות בגובה קומה תקנית בימינו. אבל היו פחות קומות, כדי שיוכלו להכנס חיות גדולות כמו הג'ירפות, הממוטות והפילים. האם בשטח כזה אפשר להכיל את כל המינים שביבשה ובאויר בעולם?

התשובה היא שאין מצב ששטח כזה יכיל עשרות אלפי מינים בעלי חיים יבשתיים ועופות הקיימים בעולם. וחיות הם לא חפצים שאפשר לאפסן כחבילות דוממות אחת על השניה. שלא נדבר על הלוגיסטיקה כיצד בפרק זמן קצר מההתרעה של אלוהים אדם אחד, גם בעזרת שלושת בניו,יכולים היו לבצע לוגיסטיקה מורכבת כזו של בניית התיבה עצמה, איסוף עשרות אלפי מינים, מזון לכולם, ולכנסם במקום אחד שיהיה להם מעט מקום לזוז ומבלי שיטרפו זה את זה?

גרסאות של שני מספרי סיפור שונים שורבבו בפרשה

אבל המצב סבוך עוד יותר. כי קיימת סתירה בכמה חיות מכל סוג נאמר לנח לאסוף. באותה פרשת נח בספר בראשית יש שתי גרסאות:

בגרסה אחת באותה פרשה אלוהים מצווה: "וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה"

ובגרסה שניה: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה,

כלומר, באותו פרק יש שני ציוויים: באחד זוג מכל מין חיה -זכר ונקבה. ובציווי השני זוג אחד לבהמות הלא טהורות (שימו לב לנוסח בגרסה השניה - לא "זכר ונקבה", אלא "איש ואשתו" - לחיות). ולבהמות הטהורות שבע זוגות (כלומר, 14 "איש ואשתו" חיות מכל מין) וגם לכל העופות והציפורים שבע זוגות איש ואשתו. אם לפי חישובי נפח, אי אפשר להכניס לתיבה אפילו זוגות כל מיני העולם, אז בכלל כיצד יכנסו שבע זוגות מכל בהמה טהורה ומכל העופות והציפורים לתוך תיבה בשטח כזה? והבהמות הן לא רק בהמות אלא כל החיות (בהמות לא טהורות ו"כל רמש השדה למינהו" הכוללים את כל החרקים למיניהם, כל מיני הדו-חיים, כל מיני הזוחלים וכל מיני היונקים).

כאמור בלתי אפשרי להכניס לתיבה כל מיני תבל בשטח כזה של תיבה. אז אולי, אולי אפשר לקבץ מיני החי מאזור מוגבל שבו התרחש המבול. ואביא דוגמה למה הכוונה, בעץ אחד בדרום אמריקה יש מספר מיני נמלים יותר ממיני הנמלים בשאר העולם כולו. ובאזור מסופוטמיה לא חיים קנגרוז וקוואלות כמו באוסטרליה. כך שזה עוד אינדיקציה שהמבול לא היה תופעה כלל עולמית.

כבר ראינו שמדובר בשתי גרסאות של מספר הזוגות, שלמעשה יכולות להיות מוסברות על ידי כך שבפרשת נח השתרבבו שני סיפורים של שני אנשים שונים ואלה הסימנים שתומכים בכך:

כלומר, מספר הסיפור הראשון מדבר על זוג אחד מכל המינים והמספר השני מבדיל בין סוג המינים.

המספר הראשון משתמש במילים זכר ונקבה ואילו המספר השני משתמש במילים איש ואשתו לחיות.

והמספר הראשון מכנה את האל אלוהים ואילו השני יהוה.


ועכשיו ראו איך השתרבבו שני הנוסחים בשני צבעים כמו גזור והדבק:

גרסה א' טקסט בכחול
גרסה ב' טקסט בירוק

פרק ו'

יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.  יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר. 

טו וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ:  שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.  ... יח ... וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ.  יט וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ:  זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ.  כ  מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת.  כא וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה.  כב וַיַּעַשׂ, נֹחַ:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.

פרק ז'

א וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה:  כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה.  ב מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.  ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה, לְחַיּוֹת זֶרַע, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ... ה וַיַּעַשׂ, נֹחַ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּהוּ, יְהוָה. 

 ז וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּ וֹאֶל-הַתֵּבָה:  מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל.  ח מִן-הַבְּהֵמָה, הַטְּהוֹרָה, וּמִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה; וּמִן-הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ, עַל-הָאֲדָמָה.  ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ.

יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ, וְשֵׁם-וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי-נֹחַ; וְאֵשֶׁת נֹחַ, וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי-בָנָיו אִתָּם אֶל-הַתֵּבָה.  יד הֵמָּה וְכָל-הַחַיָּה לְמִינָהּ, וְכָל-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, לְמִינֵהוּ; וְכָל-הָעוֹף לְמִינֵהוּ, כֹּל צִפּוֹר כָּל-כָּנָף.  טו וַיָּבֹאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה, שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים.  טז וְהַבָּאִים, זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל-בָּשָׂר בָּאוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים; וַיִּסְגֹּר יְהוָה, בַּעֲדוֹ.  יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם, עַל-הָאָרֶץ;...

אז מה יש לנו כאן? ציווי אלוהי של בית שמאי וציווי אלוהי של בית הילל. אבל נח היה צדיק בדורותיו ולא צדיק אבסולוטי. אמרו לו פעם זוג ופעם שבעה זוגות לבהמות טהורות ולעופות - כמו יהודי ערמומי, הכניס לתיבה גם בהמות טהורות וגם לא טהורות וגם עופות, אבל מכולם זוג אחד בלבד.

בפרשת נח, לאחר המבול ברך אלוהים על האדם להיות אוכל כל - מן החי ומן הצומח (לא צמחוני ולא טבעוני):

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. גכָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל.


סיפורי נח מסתיימים בצהוב - הבן הצעיר מבצע מעשה סדום באביו נח

התנ"ך לא מתבייש בסיפורים כאלה:

פרק ט'

" כ וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם. כא וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ. כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ. כד וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן"...


חיי נח ומושג הזמן בתנ"ך

נח חי 950 שנה. 600 שנה לפני המבול ו-350 אחרי המבול. לפי התנ"ך העולם קיים פחות מששת אלפים שנים ולמעשה כ-4 מיליארד שנים. לפי המדע אף אחד לא חי בימים האלו שבהם חי נח יותר מעשרים, שלושים שנה. לכן מושג הזמן בתנ"ך אינו יציב ואינו מסתדר עם מושג הזמן כיום.


וזה היה פירוש פרשת נח בניחוח מדעי של קנקן, הסובר שהתנ"ך נכתב לכל דיכפין וכי אין לאף אחת מקהילות ישראל בעלות עליו ולפרשנותו.

מחשבות על פולחנים ומנהגים

בפוסט זה יתואר ניסוי בתפיסות התנהגות בקופים, שמעורר שאלות לגבי תפיסות התנהגות של האדם - בעיקר לגבי מנהגים ופולחנים. אני רוצה להזהיר שיהיו שלא ירגישו נוח למקרא דברים אלה, כי הם עשויים לעורר שאלות לגבי השקפת עולם. יהיו אולי קוראים שיבחרו להתעלם או להתייחס בביטול לדברים. אבל כדברי הסלוגן בראש הבלוג - עובדות אינן נעלמות אם מתעלמים מהן.


במטרה לבדוק תפיסות התנהגות בקופים, קבוצת מדענים ערכה ניסוי מיוחד בקופים:

בשלב א:
המדענים הכניסו לתוך כלוב גדול סולם והניחו בראשו אשכול בננות.
לאחר מכן, הכניסו לתוך הכלוב 5 קופים.

בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, המדענים התיזו על הקופים האחרים סילון מים קרים בעזרת זרנוק.

כתוצאה מכך, בכל פעם שאחד הקופים העז לנסות לעלות על הסולם, הוא קיבל מכות מהקופים האחרים. כי הקופים שלמטה לא רצו לסבול בגלל הקוף שטיפס אל הבננות.
למרות הפיתוי הרב של הבננות, לאחר זמן מה הקופים פיתחו דפוס התנהגות חדש, ואף אחד מהם לא העז עוד לעלות על הסולם.

בשלב ב:
המדענים המשיכו בניסוי. הם הוציאו את אחד הקופים מהכלוב, ובמקומו הכניסו קוף אחר. כמובן שהוא מיד ניסה לעלות על הסולם על מנת להגיע לבננות. אך באותו רגע, הוא קיבל מכות מהקופים הוותיקים.

לאחר כמה ניסיונות, הקוף החדש החליט שלא לנסות יותר, למרות שלא הבין את הסיבה למכות, ולא הבין מדוע אף אחד מהקופים האחרים אינו נוגע בבננות.

כך המשיכו והחליפו כל פעם את אחד הקופים הותיקים בקוף חדש, והסיפור חזר על עצמו.

בשלב ג:
משלא נותר אף קוף וותיק בקבוצת הקופים, המדענים ניסו והחליפו את אחד הקופים החדשים עם קוף אחר. ושוב, הקוף קיבל מכות ברגע שניסה לטפס על הסולם, על מנת להגיע לבננות.

אם היו הקופים מדברים בשפת האדם והיו שואלים אותם מדוע הם עשו זאת, הם היו בוודאי עונים: "אינני יודע, אבל כך נעשים פה הדברים, זו המסורת!"

***

ועתה הבה נתאר לעצמנו אם הניסוי היה נעשה על קבוצת בני אדם, במקום על הקופים.

בסיום שלב א' היה וודאי נכתב בספר החוקים או בספר הקודש האיסור לעלות על הסולם ומי שיפר אותו יחטוף מכות או עונש כבד אחר.

בשלב ב', אדם חדש שהיה מפר את הכתוב בספר החוקים, וודאי היה חוטף מכות. אם היה שואל מדוע, היו מצביעים על הספר. אם לא היה קיים ספר, היו אומרים לו שזו המסורת, או רצון אלוהים. ליתר ביטחון, כשקמים אנשים ומטילים ספק בהגיון של החוק - אנשים שמעוניינים לשמר את הקיים (מסיבותיהם הם), ממציאים וכותבים אגדות 'המסבירות' מדוע אנחנו מקיימים את החוק או המנהג.

בשלב ג' נשאר רק ספר החוקים, או ספר הקודש וספר האגדות, וכולם ממלאים אחר חוק הסולם בקפדנות וללא עוררין.

ועתה, מבלי להיעלב, בכל פעם שמישהו מכם:
יורק על חתול שחור,
או אומר טפו טפו ומקיש על עץ,
או מניח תפילין,
או מנשק מזוזה,
או מדליק נרות שבת,
או אינו אוכל בשר עם חלב (למרות שהבשר מארגנטינה והחלב מישראל - ואין סיכוי שמדובר כאן בגדי בחלב אימו):
אולי כדאי לחשוב פעם, מדוע אתם באמת עושים את זאת?
(אין אני מתכוון לאמונה, אלא לפולחן. הרי יש הרבה אמונות ופולחנים בעולם).

אני חושב על הסולם עם הבננות...

ובכלל כדאי שננסה יותר לבדוק את נטייתנו לקיבעון ולוודא שאיננו מתחפרים בהנחות היסוד שלנו, בלי לנסות לבדוק את מקורן וסיבתן (מקור מהימן אינו יכול להיות ספר אגדות - גם אם קוראים לו ספר הקודש, כי כתבו אותו בני אדם, כמוך וכמוני).

כבר אמר אלברט איינשטיין: "הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה". גם של מדענים דתיים.

חומר למחשבה!

ממנהגי ט"ו בשבט לענייני בריאות *

בתקופת המשנה, לתאריך החמישה עשר בחודש שבט היה משמעות פיננסית בלבד לצורך חישוב מיסים על היבול. תאריך זה שנחשב כאמצע של החורף, נבחר כסוף שנת כספי המס על פירות האילן. המעשרות על פירות לאחר תאריך זה, היו שייכים לשנה הבאה ולכן במשנה יום זה כונה "ראש השנה לאילנות".

ט"ו בשבט אינו ממש חג דתי. גם "ברכת האילנות", הנמצאת רק בחלק מהסידורים שעל-פי נוסח עדות המזרח, אינה מיוחסת לתאריך מדויק. במרבית הסידורים לא נמצא אזכור ל"ראש השנה לאילנות". בט"ו בשבט ילדי החדר גם אינם פטורים מלימודים.

התלמוד הירושלמי מצביע על ט"ו בשבט כמועד שבו מתחילים האילנות לשתות ממי השנה החדשה. ההסבר למועד זה על ידי התלמוד הבבלי הוא שבמועד זה "יצאו רוב גשמי השנה".

למעשה המקובלים במאה השש עשרה הם אלה שעיצבו את "סדר ט"ו בשבט" והנהיגו את אכילת הפירות במועד זה. הספר הקבלי עץ חיים מחלק את שלושים פירות הארץ לקבוצות על פי שלושה עולמות. על פי חלוקה זו, מיני פירות עולים במדרגות העולמות השונים:

העולם הראשון שהוא עולם העשייה, כולל עשרה פירות נקלפים. כלומר, תוכם נאכל וקליפתם מושלכת. לקבוצה זו משתייכים השקדים, רימונים, פרי הדר וכו';

העולם השני שהוא עולם היצירה, כולל עשרה פירות שחיצוניותם נאכלת ותוכם נזרק. לקבוצה זו שייכים התמר,השזיף, המשמש, וכו';

העולם השלישי, הגבוה שבעולמות, הוא עולם הבריאה, המתאפיין בעשרה פירות שנאכלים בשלמותם. למשל, תאנה,תות שדה, אוכמניות וכו'.

עולי "העלייה הראשונה" שבאו לגאול את הארץ ומצאו אותה שוממה, הנהיגו למעשה את הפן הלאומי של החג וכך נוצרה מסורת הנטיעות בט"ו בשבט.

נשאלת השאלה מנין המנהג של אכילת פירות יבשים? מדוע באמת לא פירות טריים? מנהג זה מקורו ברצון של היהודים בגולה לאכול מפירות ארץ ישראל. היות ויבוא פירות טריים מארץ ישראל לא היה מעשי ופירות טריים כלל אינם גדלים בחורף האירופאי, יובאו לארצות הניכר פירות מיובשים. מכאן השתרש מנהג אכילת הפירות היבשים היום. מעניין שמנהג אכילת פירות יבשים מארץ ישראל, התרחב היום לאכילת מיני פירות יבשים אקזוטיים - שהם בהחלט אינם פירות ארץ ישראל. אולם, אין סיבה מדוע לא ואפילו רצוי לאכול פירות טריים.

אכילת פירות טריים עדיפה בשל עושרם בויטמינים החסרים בפירות היבשים. אכילת פירות יבשים גם משמינה יותר. אם אתם מנשנשים בלי להרגיש 30 משמשים יבשים, משמשים טריים תאכלו הרבה פחות – בגלל תכולת המים שבפירות טריים, שמקנים תחושת שובע.

ידוע שאכילת פירות יבשים מועילה לשיפור היציאות באנשים הסובלים מעצירות, בגלל כמות הסיבים הרבה. אך למעשה הם אינם כל כך בריאים, בשל צורת העיבוד והשימור שלהם. אם תקראו את התוויות הצמודות לאריזות של הפירות היבשים, תראו שהם מכילים חומר שימור שאינו כל כך סימפטי. כדי להאריך את חיי המדף של הפירות היבשים, כיום בדרך כלל לא מסתפקים בייבוש תחת השמש או במתקן חימום מלאכותי, אלא מוסיפים כימיקל שנקרא גופרית דו-חמצנית.

גופרית דו-חמצנית היא תרכובת כימית שנוסחתה (SO2). הגופרית הדו-חמצנית היא מזהם אוויר הנוצר באופן טבעי בהתפרצויות של הרי געש. שריפת חומרי דלק המכילים גופרית בתחנות כוח ובתעשייה, פולטת לאוויר עוד מחומר מזיק זה. גופרית דו-חמצנית היא אחד הגורמים לתופעת הגשם החומצי, יחד עם תחמוצות החנקן. מנזקיה הבריאותיים של הגופרית הדו-חמצנית די מתעלמים. אך חומר למחשבה: אם החיידקים והעובש אינם יכולים לגדול על הפירות היבשים, בגלל הרעילות של הגופרית הדו-חמצנית המפוזרת עליהם, נשאלת השאלה מה הרעילות של החומר הזה עושה לכם?

יתכן שעל האריזה תמצאו שהמוצר מכיל חומר "תמים" המכונה E-220 . אך אל תטעו – מדובר בקוד של אותה גופרית דו-חמצנית. את החומר הזה מוצאים גם ביינות כחומר משמר. שתית ארבע כוסות יין בט"ו בשבט, גם היא מנהג על פי הקבלה.

בכלל כדאי שתשימו לב להטעיה מקובלת בתוויות של מוצרים, שמצוין עליהם "ללא צבעי מאכל וחומרים משמרים". בהרבה מקרים על התווית מצוין מאידך, שהם מכילים כל מיני מספרי - E, שהיצרנים לא בדיוק רוצים שתדעו מהם. הם חומרי צבע וחומרים משמרים, שאם אתם מעוניינים לדעת, חלקם מסרטנים. אפשר למצוא את המידע כאן   וכאן. 

הדפיסו את הטבלאות ושימרו. אם תצטיידו בטבלאות האלה בקניות המזון הבאות שלכם, אולי כבר לא תרצו לקנות מספר מוצרים.

לסיכום המלצה לקראת ט"ו בשבט – עדיף לחגוג עם שלל פירות טריים ולהמעיט באכילת פירות יבשים או משומרים. מילא פעם אחת בשנה, אבל אם אתם נוהגים לארח ברוטינה עם מגש פירות יבשים בכל ימות השנה. דעו מה אתם אוכלים ומאכילים.

ט"ו בשבט שמח!

* פורסם לראשונה - ט"ו בשבט תשע"ב

תגובות

נס חנוכה - היה או לא היה?

פוסט מיוחד לכבוד חג החנוכה, המתחיל בדיון על מידת התכנות 'הנס' ומסתיים בהצעה לניסויים מדעיים פשוטים, שתוכלו לערוך בעצמכם בבית. תעסוקה חגיגית ומרתקת גם לילדים. ואולי תוכיחו בעצמכם נס. חג החנוכה מעורר מספר שאלות. ראשית מנורת בית המקדש הכילה שבעה קנים ולא שמונה, אז מדוע החנוכייה מכילה שמונה קנים? הסבר אחד לכך הוא שכאשר מנורת המקדש נלקחה שלל, שמרו על המסורת על ידי הדלקת מתקן חלופי שהיו לו שמונה שיפודים. אבל ההסבר המקובל הוא נס פך השמן שהכיל כמות שמן המספיקה להדלקה יום אחד בלבד ובכל זאת דלק שמונה ימים. 'נס' כזה כמובן אינו יתכן מבחינה מדעית. השמן שהשתמשו בו להדלקת המנורה בבית המקדש הוא שמן זית. אין שום דרך שכמות מסוימת של שמן כזה תדלק פי שמונה יותר זמן מזמן הבעירה של השמן. אפשר לשפר את משך הבעירה של השמן על ידי שינוי קוטר הפתיל, אך לא באופן כזה. נס פך השמן מוזכר רק במשנה ובגמרא - כמה מאות שנים לאחר הנס. בספרי 'המקבים' ובכתבים ההיסטוריים של יוספוס פלוויוס אין שום זכר לנס פך השמן. אז אולי נס פך השמן לא בהכרח היה? יש הטוענים שמוטיב חג החנוכה הועתק מהעמים הפגנים שחגגו את חג השמש, שחל ביום הקצר ביותר בשנה - בסביבות זמן חנוכה. ובכלל נשאלת השאלה - אם בשמן זית עסקינן, כיצד אנחנו מדליקים כיום נרות העשויים משעווה? הרי רבי טרפון אמר: "אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד: עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשומין, ומה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים, ומה יעשו אנשי אלכסנדריה שאין להם אלא שמן צנונות, ומה יעשו אנשי קפוטקיא שאין להם לא כך אלא נפט? אלא: אין לך אלא מה שאמרו חכמים: אין מדליקין." (תלמוד בבלי,מסכת שבת,דף כ"ו ע"א). כלומר רבי טרפון פסק שיש להדליק בשמן זית בלבד. אחרים פסקו כי מותר להדליק בשמנים נוספים המותרים להדלקה. בימי המשנה והתלמוד השתמשו אבותינו בנרות שמן בלבד, משום שהנס היה דווקא בשמן. אז השמן היה מצרך שכיח גם בשימוש היומיומי. אבל בארצות רבות בגולה, שמן זית הוא יקר, לכן לימים נפוץ שם המנהג להשתמש בנרות שעווה זולים. כיום, הדלקת חנוכיות בנרות שעווה צבעוניים נפוצה ברחבי הארץ. אבל גם כיום, המהדרים במצווה מדליקים בשמן זית מובחר בלבד. כאמור ספק אם היה נס פך השמן והוא אינו מוסבר באופן מדעי. אני יודע שאדם דתי יאמין בנסים בניגוד לחוקי הטבע. לכן הוא קורא לזה נס. בכל אופן, קשה להסביר מדוע הנס הזה התחיל להיות מוזכר לראשונה במקורות רק למעלה ממאתיים שנה לאחר שהתרחש לכאורה. אסיים באנקדוטה מדעית לשאלה האם ניתן להאריך את משך זמן הבעירה של הנרות. אם כן, אולי נקרא לזה נס נרות החנוכה? ובכן יש מספר טריקים להאריך את משך זמן דליקתו של הנר. ראשית אפשר להאריך את זמן הבעירה בשימוש ביחס נכון בין קוטר (עובי) הפתיל לבין קוטר הנר. יצרני הנרות הזולים כמובן אינם משתמשים בפתילים איכותיים ואינם יוצרים נרות אופטימליים מאריכי חיים. אבל יש עוד אפשרויות. אפשרות אחת - קטימת קצה הפתיל בנר המבטיחה הדלקת להבה במרכז הנר - מאריכה את משך הבעירה. אפשר לקצר את הפתיל על ידי קוצץ ציפורניים. נסו בעצמכם. בכל יום קצצו את הפתילים במחצית הנרות והשוו לזמן הבעירה של המחצית השנייה - נרות ביקורת שלא קצצתם את הפתיל בקצהו. אפשרות שנייה - טיפ שקראתי ועדיין לא בדקתי אותו מדעית. אורזים את הנרות בשקית ניילון ומכניסים אותם למקפיא למשך לילה, ומוציאים מהפריזר ממש לפני שמשתמשים בהם. כך הם אמורים להידלק מעל הזמן הממוצע שלהם, והכי חשוב - עם פחות טפטוף של שעווה מלכלכת למטה. אתם מוזמנים לבדוק את יעילות השיטה הזו. את מחצית הנרות לכל יום תקפיאו ואת המחצית השנייה לא, והיא תשמש כביקורת. בדקו אם אכן הנרות המוקפאים במחצית אחת של החנוכייה דולקים זמן ארוך יותר מהנרות הלא מטופלים במחצית השנייה. רשמו את זמני הדליקה בניסוי ואולי כך תוכלו לחגוג 'נס' נרות חנוכה אמתי. אתם מוזמנים לספר לי בתגובה את תוצאות הניסויים שערכתם. חג אורים שמח.