על גמילה (ב') - ממוצץ ועד בכלל

עוד רשומה בסדרה חינוך ילדים.

גמילה היא תופעה ביולוגית וגם פסיכולוגית. אבל הפסיכולוגיה והביולוגיה קשורות זו בזו, ואפילו באוניברסיטה קיים החוג לפסיכו-ביולוגיה. אל דאגה, לא אפול עליכם כאן עם המדע של הגמילה. אבל, אתאר כאן ניסיון גמילה של הורה, שהוא אינו פסיכולוג או איש חינוך - אבל יש לו ניסיון בחינוך ילדיו, ושיכול להשוות לחינוכם של ילדי מספר אנשי חינוך ופסיכולוגים מבין חבריו.

כשחזרנו לארץ מארבע שנים השתלמות בארה"ב, היינו מנויים על המגזין 'הורים וילדים'. אני זוכר שהייתה שם כתבה על גמילה (כבר לא זוכר ממה). ובכתבה תוארו 7 דרכים שונות לגמילה. ובשורה התחתונה צויין: "לא משנה באיזו שיטה תבחרו - העיקר שתהיו עקביים באותה שיטה".

מקווה שגם אנשי החינוך שבכם ילמדו מכאן דבר או שניים. ובעיקר רוצה אני לשתף את ההורים שבכם ואלה שמצפים ללידה.

אתחיל בגמילה ממוצץ, שזה רק מקרה פרטי למה שאני הולך לדבר כאן בהמשך. כפי שידוע לכם, יש אנשים מבוגרים, כמו למשל הזמר שימי תבורי, שלא נגמלו ממציצת אצבע. יתכן שזה נובע מגמילה לא נכונה ובטרם עת ממוצץ.

אבא שלי סיפר לי כיצד נגמלתי ממוצץ. הוא נקט בשיטה שלמד מספר חינוך רוסי ישן. הוא חיכה לכך שזרקתי פעם את המוצץ. הוא הרים את המוצץ ודחף אותו שוב לפי. אני כמובן זרקתי אותו שוב. אז הוא דחף אותו שוב לפי וחוזר חלילה. עד שהתעצבנתי נורא והיטלתי אותו בזעם לקצה השני של החדר. יותר לא נגעתי במוצץ. הצליח לו ולי.

והבת שלי נגמלה ממוצץ בגיל ארבעה חודשים, כשאמא שלה נאלצה לעזוב אותה כשהיינו בארה"ב, כשקבלה הודעה שאבא שלה גוסס בישראל. כתגובה קרו שני דברים: הבת משום מה סירבה למוצץ והחלה למצוץ אצבע במקום. בנוסף, הבת מיד הפסיקה לאכול חצי מכמות החלב שבבקבוק שנתתי לה. כל כך התגעגעה לאמא.

חזרנו לארץ כשהבת הייתה בגיל שנה בדיוק. שינוי הסביבה, הפרידה מהמטפלת האמריקאית ומעבר למעון נעמ"ת בארץ (שהיו עבורה טראומה בפני עצמה ולכך אקדיש רשומה נפרדת בהמשך) - גרמו להתעצמות התדירות במציצת אצבע. ישנה שיטה ידועה לגמילה על ידי מריחת נוזל מסחרי מר על האצבעות לגרימת דחיית מציצתם. אבל, אני נגד השימוש בשיטה הזו משתי סיבות - הראשונה מסיבה בריאותית (אינני יודע עד כמה השימוש בתמיסה המרה בטוח. השניה משום שאני מאמין שהרצון לגמילה צריך להגיע מהילד עצמו. במקרה של הבת, ניצלתי ביום אחד את המקרה שהאצבע שלה האדימה והתנפחה במקצת מרוב מציצה. הראתי לה את האצבע ואמרתי לה: "את רואה מה קורה כשמוצצים חזק אצבע? אם תמשיכי האצבע יכולה ליפול ותשארי בלעדיה". הילדה לקחה את זה מאוד ברצינות ומאותו רגע הפסיקה למצוץ אצבע. כן, זו שוב שיטה מבית ספרו של ד"ר ספוק שעליה גדלו מיליוני ילדים אמריקאים.

ובגיל שנה וחצי נגמלה מחיתולים, לאחר שהקראתי לה את הסיפור מהספר "סיר הסירים". זה בא ממנה לפי בקשתה. ואנחנו לקחנו את הסיכון שזה לא יעבוד. כי להחזיר שוב לחיתול הוא רעיון גרוע. אבל זה עבד.

ובגיל שלוש ורבע, כשנולד אחיה - הבת לקחה את זה מאוד קשה. למרות שהכנו אותה והעברנו אותה ממיטת תינוקות למיטת ילדים, כבר כחצי שנה לפני לידת אחיה. שלא תחשוב שגזלנו ממנה את המיטה לטובת אחיה. כשנולד, התעלמה מקיומו בביקור אצל אימא שלה בבית החולים לאחר הלידה. וכשהגיע אחיה לבית היא החלה פתאום להרטיב במיטה. כמובן לא עשינו מכך סיפור (החזרנו כיסוי שעוונית הגנה למזרן), ותוך מספר ימים הפסיקה להרטיב. אבל היא ביקשה לעצמה מוצץ כמו לאחיה.

אז מה עשיתי אני? לקחתי מוצץ שמרחתי אותו קודם בשום חי מרוסק (לאחר שטיפת שאריות השום כמובן) ונתתי לה. היא כמובן הוציאה אותו מיד מפיה. "מה יש, לא רצית מוצץ"? שאלתי אותה. "לא עכשיו אני לא רוצה, אולי בפעם אחרת" ענתה. זמן קצר מאוחר יותר - כשנתנו לה לאכול משהו שהיה מתובל בשום, היא ציינה שלאוכל יש טעם של מוצץ. זה לא הפריע לה לאכול יותר מאוחר מאכלים מתובלים בשום כאשר שכחה מהענין.

הנכדה (הבת של הבת, כיום בת 3), בילתה "בגן" של אימא שלה עד גיל שנתיים. כי הימים היו ימי הקורונה והאימא עבדה אז מהבית. בגיל שנתיים החלה ללכת לגן פעוטות. כשהגיעה לגן היא הייתה מבין שני הילדים היחידים בגן שהיו גמולים מחיתול וממוצץ.

מאוד התפלאתי שגם בסוף שנת הלימודים, כשמרבית הילדים בגן בני שלוש ומעלה במקצת - חלקם עדיין לא נגמלו מחיתול, ממוצץ, או משניהם.

ראו בתמונה שמדברת בעד עצמה - הנכדה וחבר מהגן:

כשגיסי ומשפחתו חזרו לארץ משהות ארוכה בארה"ב, בנו בן השלוש וחצי עדיין לא היה גמול מחיתולים (מסתבר כמו כל הילדים האמריקאים בני גילו במעונות ילדים). אך ביום הראשון שהתחיל בגן בארץ, הילדים כל כך צחקו עליו שהוא עדיין עם חיתול, ובאותו יום ניגמל מחיתולים.

אשמח אם תשתפו את הקוראים בחוויות הגמילה שאתם נקטתם על ילדיכם.

חלק ג' - בסדרה. יעסוק בגמילה משתיה מבקבוק, משתיית מיץ ממותק ובהשפעה החברתית של הפעוטות זה על זה בגמילות.

למה כימיה? - כימיה שימושית לחיים וקוראים בלתי צפויים

עוד מסדרת הרשומות האבודות והודעה בסופה.

הרשומה "למה כימיה" פורסמה במהדורתה הראשונה בישראבלוג, באוגוסט 2012. לאחר שפורסמה, בכניסה ללוח הסטטיסטיקה של הבלוג, גיליתי שהיו לה קוראים בלתי צפויים, בכניסות ממקור יוצא דופן.

מתוך סקרנות פתחתי את מקור הכניסות הזה, שהוביל לבלוג של מורה לכימיה ולמדעים בשם ענת ולנטיני (או בשמה דאז ענת בן נון). מורה זו פתחה את אתר הבלוג שלה לפרויקט הדרכה לעבודת חקר של תלמידיה במדעים. וכדי לעניין את תלמידיה, בעמוד הבית של האתר פותחת המורה בשאלה: "למה כימיה???" וכסיבה מעניינת לכל אלה ששואלים למה ומדוע ולעבודת חקר בכלל בתחום, היא סיפקה את הקישור  הבא ... "למה כימיה?" - לרשומה הנוכחית כאן "למה כימיה"?. אבל הקישור (שהוביל אז לרשומה שכתבתי בישראבלוג), אינו מוביל כעת לשום מקום, למעט הודעת טעות 404. 

אז כדי לתקן את המצב, הרי לפניכם הרשומה הנעלמה מוחזרת כאן לחיים. רשומה שאמורה לשכנע את הקוראים מדוע כדאי לדעת כימיה.

מקור: ort.org.il

כשהייתי דוקטורנט לביוכימיה וגנטיקה, עבדתי שעות רבות על ניסויים במעבדה, שחייבים לסיימם באותו היום. הייתי חייב לתכנן בקפידה את הלו"ז, כדי שאסיים בזמן ו"לטוס" מרחק הליכה של רבע שעה, עד לתחנת האוטובוסים בקמפוס - כדי לא לאחר את האוטובוס האחרון, היוצא בדיוק בחצות.

באחד הימים, כאשר סיימתי את הניסוי 'מוקדם' - באחת עשרה בלילה, אני מוריד את החלוק ומגלה לתדהמתי, שהעט הכדורי שהיה בכיס חולצתי, נזל כולו והכתים בכתם ענק את החולצה. מלבדי לא היה אף אחד במעבדה כדי לשמוע את ה- "שיט" שצעקתי. מה עושים? בושה לצאת ככה ולנסוע כך באוטובוס, כשכולם מסתכלים עליך. לא?

מקור: ynet.co.il כביסה מהירה עם מים וסבון לא תעזור ואפילו תְּקַבֵּעַ את הכתם. וחוץ מזה איך החולצה תתייבש עד חמש דקות לחצות? גלגלי השיניים במוח התחילו להסתובב במהירות. יש! החלטתי לעשות כימיה. בניסויים שערכתי במעבדה, הייתי צובע חלבונים עם גרגרי צבע כחול שנקרא קוֹמאסי בְּלוּ. ויש גם צביעה בצבע כחול סגול שנקרא גנֶצְיאן ויוֹלֶט. וגם גרגרי צבע כחולים שנקראים ברומו-פנול-בלו. את כל גרגרי הצבעים האלה ממיסים בתמיסה שמורכבת מחומץ, אלכוהול ומים. חשבתי שאם הצבעים האלה מומסים בתמיסה בהרכב כזה, אז סביר שגם הדיו על חולצתי יומס ויישטף על ידי תמיסה כזו. חיש מיהרתי והנחתי על שולחן המעבדה גיגית פלסטיק אדומה שהייתה במעבדה ורוקנתי לתוכה בקבוק ליטר מים, בקבוק ליטר חומץ (שבלשון כימית נקרא חומצה אצטית) ובקבוק ליטר של אלכוהול (שנמצא במעבדה בשפע ובשפה מדעית נקרא אתנול). לא אגלה היכן המעבדה - כדי שלא יבוא למישהו מכם רעיון לפרוץ אליה בלילה, ולגנוב בקבוק אלכוהול אבסולוטי נקי - שאם מוהלים אותו במים, מתקבלת וודקה איכותית משובחת. וגם מאוד לא כדאי לפרוץ למעבדה אחרת, ובמקום בקבוק אלכוהול לקחת בטעות בקבוק מתיל אלכוהול, בעל אותו צבע שקוף ומריח דומה. כי אם תשתו את זה, תהיו שמחים וטובי לב, אך תתעוורו לתמיד. אז נחזור לענייני החולצה. לגיגית הכנסתי את החולצה המוכתמת, ובחדווה ראיתי כיצד יוצאים ממנה שבילי דיו כחולים. השרייה 5 דקות בגיגית והנוזל כולו כחול. שטיפה של החולצה בברז והפלא ופלא - כמעט כל הצבע יצא. נשאר בחולצה כתם כחול דהוי. חזרתי על התהליך עם תמיסה חדשה שהכנתי. הפעם כבר לא נשאר שריד מהכתם. השעה 11:20 בלילה, והחולצה רטובה. איך תספיק להתייבש? עוד מעט, אם לא אצא, אפספס את האוטובוס. גלגלי השיניים במוח התחילו לנוע עוד יותר מהר. יש! הפעם רוקנתי לגיגית רק אלכוהול*, הכנסתי את החולצה לגיגית. החולצה הרטובה נספגה באלכוהול והמים שבה נמהלו בעודף הגדול של האלכוהול. אלכוהול, בניגוד למים מתנדף במהירות. שלפתי את החולצה ורצתי במהירות לחדר 37 מעלות הסמוך (37 מעלות היא טמפרטורת הגוף. החדר הזה קיים כדי שמבחנות הניסוי יחשבו שהן בגוף. סתאאם, זה רק חיקוי לתגובות ביוכימיות שמתרחשות בגוף). תליתי את החולצה בחדר החם על וו וכשחזרתי לאחר 5 דקות, החולצה הייתה נקייה ויבשה. השעה 11:35. חמש דקות נוספות לכבות את כל המכשירים והאמבטים, לבדוק שלא נשארה פסולת כימית במנדפים, לנעול את 5 דלתות המעבדה ואת דלת הבניין הראשית. וכל שנותר הוא לרוץ ולתפוס את האוטובוס האחרון. נכון שכדאי לדעת כימיה? הערה חשובה: אם גם לכם יקרה דבר כזה ותחליטו לעשות כמוני - אם תגלו שגם הצבע הטבעי של החולצה דהה - סימן שקניתם חולצה ב-20 שקל. טוב לדעת * אלכוהול (אתנול) אבסלוטי מכיל בעצם רק 96% אלכוהול. לא ניתן לזקקו מעל ל- 96% ולכן הוא מכיל גם 4% מים. * בירה מכילה כ- 6% אלכוהול * יינות מכילים עד 12% אלכוהול * ליקרים מכילים עד כ- 30% אלכוהול * וודקה מכילה עד 50% אלכוהול. *** סיפוק גדול הוא לי שהרשומה הזו שימשה למורה כאמצעי לחבב מקצוע הכימיה על תלמידיה. מעטים מאד יחסית התלמידים שניגשים כיום לבגרויות במקצועות הכימיה והפיזיקה. נראה שכיום מקובלים מאוד מקצועות כמו קולנוע, תקשורת ושכאלה. משום מה המקצועות הריאליים נראים היום מפחידים ומשעממים מתמיד לתלמידי התיכון. הכי ריאלי שעדיין מבוקש הם כידוע לימודי המחשב. אך האם המתכנתים מבינים את הפיזיקה שמאחורי המחשב עצמו? האם כל תעשיות מוצרי השפע הדיגיטליים שאנחנו צורכים ומשתמשים, המזון התעשייתי, התרופות והקוסמטיקה היו יכולים להתפתח בלעדי השליטה בפיזיקה, בכימיה והביולוגיה? ב-2012 המורה ענת הפנתה לרשומה "למה כימיה" בהקדמה לפרוייקט עבודת חקר בכימיה. וב- 2018 המורה ענת מדריכה לעבודת חקר לא רק בכימיה אלא במדעים בכלל. כלומר, גם בפיזיקה או ביולוגיה. הכיצד? האם היא גם מורה לפיזיקה וביולוגיה? התשובה וההסבר לכך יובהרו מיד בהמשך. למעשה הלימודים האקדמיים בביולוגיה עומדים בראש ההיררכיה של מדעי הטבע והמדעים המדוייקים בכלל. כי המסיימים כיום לימודי תואר ראשון במתמטיקה מוגבלים בהכשרתם ללמד תלמידי תיכון מתמטיקה, סטטיסטיקה ומחשבים. המסיימים לימודי תואר ראשון בפיזיקה יכולים בהכשרתם ללמד תלמידי תיכון פיזיקה וגם מתמטיקה, סטטיסטיקה ומחשבים. המסיימים לימודי תואר ראשון בכימיה יכולים בהכשרתם ללמד תלמידי תיכון גם כימיה, גם פיזיקה וגם מתמטיקה, סטטיסטיקה ומחשבים. לעומת זאת, המסיימים כיום לימודי תואר ראשון בביולוגיה/מדעי הרפואה - יכולים בהכשרתם ללמד תלמידי תיכון גם ביולוגיה על כל ענפיה, גם כימיה, גם פיזיקה וגם מתמטיקה, סטטיסטיקה ומחשבים. רבים מבני המחזור שלי לתואר ראשון שפנו להוראה, מלמדים בתיכון 2-3 מקצועות מתוך הביולוגיה, כימיה, פיזיקה ומתמטיקה. אז עצה ידידותית למי שמתכוונים לפנות להוראה בתיכון בתחום המדעים, כיום כשהביקוש לכל אחד מהם נמוך יחסית בקרב התלמידים - למסיימים לימודי תואר ראשון בביולוגיה יתרון תעסוקתי - בשל הכשרתם המקיפה ביותר בתחומי המדעים השונים: בפיזיקה אי אפשר לשלוט ללא ידיעת מתמטיקה. בכימיה אי אפשר לשלוט ללא ידיעת הפיזיקה והמתמטיקה. ובביולוגיה אי אפשר לשלוט ללא ידיעת הכימיה, פיזיקה והמתמטיקה. ובכל אחד מהמקצועות האלה חייבים כיום לשלוט לפחות בשפת מחשבים אחת (בדרך כלל Python), ובסטטיסטיקה. כן, הכימיה בכלל שלובה בכל דבר בחיינו - אפילו באהבה, בקנאה ובשנאה. אך על כך בפעם אחרת. הודעה החל מהשבוע הבא, בכל יום שני אשתדל להביא פרק בהשלמת הסדרות המופיעות בשול הימני של הבלוג ובסדרות חדשות. נתחיל בהשלמת הסדרה "חינוך ילדים". בימי שישי אשתדל לפרסם רשומה מתוך "סדרת הרשומות האבודות", או רשומות חדשות לפי מידת העניין. מהי מידת העניין? על כך ישיב לוח הסטטיסטיקה של הבלוג.

מה לי ולישעיהו ליבוביץ

עוד רשומה מעודכנת מסדרת הרשומות האבודות .

(מהדורה ראשונה התפרסמה ב- 18.8.2012 בישראבלוג)

את הפוסט הזה אני מקדיש לאדם שהיה רבי ומורי וביום שישי האחרון (18 באוגוסט 2023) מלאו כ"ט שנים למותו. אדם שהכרתי באופן אישי כתלמידו, איש שיחו, וכאדם חכם ויוצא דופן - פרופסור לביוכימיה ופילוסופיה - ישעיהו ליבוביץ'. 

כיצד הכרתי את ישעיהו?

במסגרת לימודי תואר ראשון בכימיה וביולוגיה, השתתפתי בכמה קורסי רשות בחוגים במדעי הרוח והחברה. אמנם לקורסים האלה כמו "התנהגות בעלי חיים" (בחסות החוג לפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות)  ו"הפילוסופיה של המדע" (בחסות הפקולטה למדעי הרוח) הייתה זיקה ללימודי מדעי הטבע, אך בחרתי בהם מתוך עניין אישי להרחבת עולמי.

ישעיהו היה מרצה הקורס "פילוסופיה של המדע". הוא היה אז כבר פרופסור אמריטוס (בגמלאות) - מבוגר ממני בכמה עשרות שנים טובות. הקורס הזה היה כאמור בחסות החוג לפילוסופיה שבפקולטה למדעי הרוח, אך כמאתיים תלמידיו נחלקו בין סטודנטים לפילוסופיה לבין סטודנטים למדעים.

הקורס הזה כלל מפגשים שבועיים של הרצאות בנות שלוש שעות רצופות. ישעיהו הרצה לרוב שלוש שעות ללא הפסקה (כי בדרך כלל הוא שכח לתת הפסקות) ואלו היו הרצאות מרתקות ומאלפות, שבהם לא חשתי בזמן החולף. שלוש שעות נדמו לי בקושי כרבע שעה.

הוא נראה אז זקן נרגן שצורת דיבורו מזכירה במעט את דוד בן גוריון. אך משפתח את פיו לדבר, הוא הפך לאדם המקרין עצמה פנימית. אדם הבונה את דבריו בהגיון קר, צעד אחר צעד, אבל בהתלהבות שלא היתה מביישת אדם צעיר. באולם, אף הגה, כולם יושבים מרותקים. מדי פעם הרצאתו נקטעת רק על ידי שאלה של אחד התלמידים.

ישעיהו ענה לכל שאלות התלמידים, אך ניתן היה להבחין בקוצר רוחו כשהשיב לשאלות מסוימות. הוא לא אהב שאלות "לא אינטליגנטיות" לטעמו. כשהעזתי לשאול אותו ביראה מספר שאלות, אורו עיניו והוא דווקא ענה בהרחבה. מאופן תשובותיו קיבלתי ביטחון לא לפחד לשאול.

בהרצאות ישעיהו הרצה על נושאים מגוונים בפילוסופיה של המדע. יום אחד הוא דיבר על הסבירות שדברים יקרו. הוא הביא דוגמה: "שתי מכוניות, אלף ובית, מתנגשות זו בזו בשנייה מסוימת. מה הסיכוי שזה יקרה? מה הסיכוי שאדם אחד יצא מביתו בשעה מסוימת ויכנס לרכב א' בשניה מסוימת, ייסע במהירות מסוימת, יעצור בפקקים מסוימים וברמזורים אדומים ויתנגש במכונית ב' שבאה לעברו - שהנהג בה יצא מביתו בשעה המתאימה, יכנס לרכבו בשניה המתאימה המסוימת, ייסע במהירות המתאימה, יעצור לזמן המתאים ברמזורים ובפקקים, ויגיע בשניה המתאימה כדי להתנגש מול מכונית א'?

הסיכוי שואף לאפס. ובכל זאת (ישעיהו הרים את קולו) זה קורה (פסק זמן קצר ודממה באולם)".

מישהו שאל אם הוא מתכוון לכך שזה קורה בגלל השגחה עליונה. הוא ענה שאין הוא עוסק בדת ואמונה בהרצאותיו בקורס זה, ושהוא מדבר בהקשר של התרחשות דברים אקראיים בטבע, שהסיכוי שיקרו קלוש ביותר, ובכל זאת הם קורים.

בהקשר לכך, הוא האמין שעולם כמנהגו נוהג ואין השגחה על גורל האדם, אלא כדברי קהלת: "מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם, כּמוֹת זה כן מוֹת זה". לדעתו, שיא האמונה, היא אותה הכרה שעל אף שעולם כמנהגו נוהג, האדם עובד את האלוהים ללא קשר לגורלו או מצבו בהווה.

ישעיהו הגיע להרצאות שלנו גלוי ראש. זה סימל את ההפרדה שלו בין מדע ופילוסופיה, לבין דת. מאוד הערכתי אותו בשל כך: היכולת של אדם מאמין לנתק עצמו מאמונה דתית ולנתח דברים בצורה רציונלית, מדעית. כמה יודעים לעשות זאת?

הגיע יום המבחן בכתב. ניתנו לנו שתי שאלות פילוסופיות וזמן של שעה וחצי לענות עליהן. אני זוכר שבזבזתי שעה במחשבה מה לכתוב ומחקתי קטע אחר קטע - לא הייתי מרוצה משום דבר שכתבתי. בחצי השעה האחרונה, נכנסתי ללחץ והתחלתי לכתוב באמוק את מה שכתבתי. כעמוד וחצי דפי פוליו לכל שאלה. סיימתי ממש בדקה האחרונה. לא היה לי אפילו זמן לבדוק את הניסוח.

חלפו שבועיים והתפרסמו ציוניי הקורס על לוח המודעות. עמדתי מול הרשימה שכוללת רק מספרי תעודות זהות ומולם הציונים. כמחצית מהתלמידים בקורס קיבלו ציון 70 והשאר 60 ו-40. ירדתי ברשימת הציונים על הלוח למספר תעודת הזהות שלי, וראיתי לתדהמתי ציון 100. המאה היחיד ברשימה. לא האמנתי למראה עיניי, הייתי בטוח שטעיתי. הוצאתי סרגל והצמדתי אותו בקו ישר מתחת למספר הזהות שלי. המספר המתאים מולו נשאר 100. שפשפתי את עיניי ובדקתי שוב - 100. יש. קיבלתי אצל ישעיהו 100. הזקן אהב את שכתבתי.

לאחר יומיים ישעיהו שלח אליי שליח לומר לי שהוא מבקש לראותני. חששתי שמא הוא הבחין בטעות בציון ורצה לבשר לי על כך. אך לא. הוא רצה לשוחח איתי. הוא המשיך לנתח ולפתח את הדברים שכתבתי בבחינה והתחיל להתפלמס איתי על דברים אחדים. הוא הסתכל על חלק מהדברים בצורה אחרת, אך ציין שהוא מעריך את האופן שבו אני מנתח את הדברים ומהלוגיקה שבה אני בונה את טיעוניי ומסקנותיי.

זו הייתה התחלה של פגישות דיונים פילוסופיים בינינו. באחת מהן הוא הציע לי שלכשאסיים את התואר בעוד מספר חודשים, לעשות תחת הדרכתו תזה במסלול הישיר לתואר שלישי בפילוסופיה של המדעים. עניתי לו שאני מאוד מעריך את הצעתו, אך אני אדחה אותה בינתיים לטובת המשך לימודים בביוכימיה - כפי שהוא עשה לפני שפנה לפילוסופיה. הזכרתי לו את המשפט שאמר באחת ההרצאות: "...ביוכימאים, ורק ביוכימאים, הם אנשים אינטליגנטים מאוד שראויים מאוד לעסוק בפילוסופיה ..." כן, היו לו לפעמים יציאות מוזרות כאלה.

המשכנו להיפגש ולדון בנושאים שונים. שבהם למדתי ממנו הרבה, ואומר בענווה שאולי גם למד ממני מספר דברים. כאמור, לא תמיד הסכמנו לדברי זה של זה, אך השיחות אתגרו את שנינו. לזכותו יאמר שלעתים, לאחר מחשבה של שבוע או יותר על שיחתנו האחרונה, הוא שינה מעט את דעתו (כלומר, הגיע לאיזושהי וריאציה שהתייחסה להערה שלי). אף פעם לא דיברנו ישירות על דת או פוליטיקה, רק על נושאים פילוסופיים טהורים.

עם הזמן הלכו התמעטו הפגישות. אני בשל מטלות המחקר וההוראה (ואחר כך עקב שהותי במשך 4 שנים בפוסט דוקטורט, במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאיים ליד וושינגטון הבירה) והוא בשל מצב בריאותו. אך תמיד תישאר אצלי פינה חמה אליו בלב.

***

פרופסור ישעיהו ליבוביץ נחשב כאוטוריטה עולמית בפילוסופיה של המדע ואחד הנחשבים בעולם בפילוסופיה כללית.

על פרופסור ישעיהו ליבוביץ האיש ופועלו תוכלו לקרוא בויקיפדיה ובמבחר כתביו וספריו, שעדיין לא נס ליחם והם נמכרים גם היום ברשתות הספרים הגדולות. אסכם כאן בקצרה רק כמה ציטוטים מדבריו, שאין כמותם רלבנטים למתרחש בימים אלה.

לאור המתרחש לאחרונה במדינתנו, קשה להתעלם מהתגשמות נבואותיו (ולכן אני ואחרים מכנים אותו ישעיהו ב'):

חזון ארבעת התקופות עד לחורבן בית שלישי:

לאחר מלחמת ששת הימים, מדינת ישראל תכנס על פי נבואתו לארבע תקופות. התקופה הראשונה היא "תקופת האופוריה" שלאחר מלחמת ששת הימים. לאחריה תגיע התקופה השניה - "תקופת המשיחיות". התקופה השלישית (שנראה שבה אנחנו כבר נמצאים) היא "תקופת ההתבהמות". התקופה הרביעית על פי ישעיהו היא "ראשית חורבן הבית השלישי". 

היו לו גם דעות מוצקות לגבי דמוקרטיה ודיקטטורה ולגבי מלחמת אזרחים, שלטענתו עשתה טוב לעמים שעברו אותה. הוא דגל גם בהפרדה מלאה בין דת ומדינה, ככורח להמשך קיומה (הן לטובת החילוניים והן לטובת הדתיים).

לגבי הדמוקרטיה אמר:

"הדמוקרטיה היא הגנת האדם מפני ממשלת מדינתו.

מאחר שרוב בני האדם הם טיפשים ורשעים, הרי שגם שלטון הרוב הוא שלטון הטיפשים והרשעים, וזאת אנחנו הרי רואים ממש בכל העולם כולו".

"בדמוקרטיה זכותו של האדם, למרות היותו טיפש, לבחור את השלטון הרצוי לו. עם זאת, אין ערובה לכך שהזכות הזו הניתנת לו היא לטובה".

"אין סילוף גדול יותר של מושג הדמוקרטיה מאשר ההנחה שהרוב מוסמך להחליט על ערכים. מה ההבדל בין דיקטטור המחליט מה טוב ומה רע לבין המון בני אדם, שמחליטים על הדבר הזה? אנחנו אומרים שהדיקטטור הוא רשע או מטופש, אבל כל אדם יכול להיות רשע ומטופש. זאת אומרת, גם הרוב של בני האדם יכול להיות רוב של מטופשים ומרושעים, ולכן המהות הפנימית של הדמוקרטיה אינה בשלטון רוב, אלא במשטר שבו הסמכויות של השלטון מוגבלות, ללא תלות בכך אם זה שלטון של יחיד או שלטון של הרוב."

לגבי הפרדת דת ממדינה אמר:

"אם היהדות הדתית לא תוכל לקיים ולממן את החינוך הדתי בעצמה, אין לה זכות קיום".

לגבי מלחמת אזרחים אמר:

"בכל ההיסטוריה האנושית, בתולדותיהם של כל העמים, של כל החברות ושל כל התרבויות, לא נמצא דבר בעל ערך (בכל המובנים שבהם משמש המושג ערך) שהושג הודות ל'אחדות לאומית'; כל דבר בעל ערך לא הושג אלא ע"י פילוגים ומאבקים פנימיים עד כדי מלחמות-אזרחים עקובות מדם".

"אינני מפחד ממלחמת אחים, וייתכן שהכרחית מלחמה כזאת".

"אינני מבין, ממש אינני מבין, מדוע מלחמה מותרת רק בין בני עמים שונים ולא בין בני אדם בני אותו עם?

אם קיים ביניהם אותו ניגוד, אותו ניגוד תהומי, כשאחד רואה בערך מסוים דבר שלמענו יש להקריב את החיים, ואז הוא מוכרח ללחום נגד האדם האחר ששולל את הדבר הזה, ורוצה באמת לגזול את אותו הדבר אשר למענו הוא חושב שכדאי לחיות. אז מה זה משנה אם השני הזה הוא בן עם אחר או בן עמי?

אלא אם כן אני אומר: העם זה הוא הערך העליון, מעבר לכל הערכים, וזה מהות התפיסה הפאשיסטית".

שוקולד וקקאו טובים ליהודים?!

עוד רשומה מסדרת הרשומות האבודות .

מזה זמן שצריכת שוקולד מעוררת מחלוקת. מצד אחד הוא עתיר קלוריות, שומן רווי וסוכר, ולכן אינו מומלץ לבריאות השיניים ובוודאי לא לאנשים עם עודף משקל או סוכרתיים. מצד שני קיימות עדויות שלצריכה מוגבלת של שוקולד מריר ללא תוספת סוכר, עם אחוז גבוה של מוצקי שוקולד (60% ומעלה), עשויה להיות תועלת בריאותית. ובכן מחקרים חדשים חיזקו את הטענה האחרונה. צריכה קבועה של שוקולד (לא כל שוקולד - קראו בכתבה) או אבקת קקאו מורידה את לחץ הדם, את התנגודת לאינסולין של חולי סוכרת ואת הכולסטרול הרע. אבל עיקר העיקרים הוא שצריכה קבועה שלהם מעכבת את הירידה ביכולת החשיבה ואובדן זיכרון ומשפרת את יכולת החשיבה במבוגרים. לפי מחקרים מדובר על עיכוב של כעשר שנים בהופעת תופעות שיכחה (דמנציה).

השפעת מוצרי קקאו על לחץ הדם

בני שבט הקוּנה האינדיאנים ממרכז אמריקה ידועים כבעלי לחץ דם תקין והם שותים 4 כוסות משקה קקאו ליום. מדענים שיערו שחומרים המצויים בקקאו ומכונים פלבנולים הם אלה שממתנים ומורידים את לחץ הדם. הפלאבנולים מעוררים בגוף את היצירה של חומר כימי המכונה ניטריק אוקסיד - אשר מרחיב את צינורות הדם ולכן נגרמת ירידה בלחץ הדם.

מאמר סקירה מדעית מקיפה שפורסמה על ידי ד"ר קרין רייד וחבריה, בכתב העת המדעי היוקרתי Hypertension מסכמת 20 מחקרים מדעיים שנערכו לבדיקת השפעת חומר הפלבנול (flavenol), המצוי בשוקולד ובקקאו.

המחקרים האלה שבסקירה, שכללו כמעט 900 נבדקים בריאים, מצביעים בודאות שצריכה יומית של שוקולד עשיר בפלאבנול (אחוז גבוה של מוצקי שוקולד ) או אבקת קקאו - מורידה את לחץ הדם. מדידת לחץ הדם כוללת כידוע שני ערכים: הערך הגבוה (המכונה הלחץ הסיסטולי - מיצג את לחץ הדם בצינורות הדם בעת התכווצות הלב) ו הערך הנמוך (המכונה הלחץ הדיאסטולי - מייצג את לחץ הדם במערכת כלי הדם כאשר הלב נמצא בהרפיה). לחץ דם תקין הוא 120/80.

אבל, תוצאות המחקרים השונים הראו שונות מסויימת ביניהם בהשפעת השוקולד על שני ערכי לחץ הדם, והיא תלויה גם במינונים שנבדקו בפלבנול שבשוקולד ובאורך התקופה שנבדקו באנשים. אבל כולם הראו ירידה קטנה יחסית (אבל משמעותית) בשני ערכי לחץ הדם: משהו שנע בין 2.5-10 יחידות בלחץ הדם הסיסטולי וירידה ממוצעת של בין 2.5-5 בלחץ הדם הדיאסטולי. טווח השינוי בלחץ הדם תלוי בתנאי הניסויים שנערכו (וכפי שאציין בהמשך, תנאי הניסויים השונים לא היו אחידים) הירידה הייתה גדולה יותר כאשר השוקולד היה דל בסוכר . כמו כן התוצאות היו במקצת טובות יותר אצל אנשים צעירים מגיל 50.

הירידה בלחץ הדם אינה גדולה, אבל ההבדל בין קבוצות הנבדקים לבין קבוצות הביקורת שקבלו שוקולד לבן או אבקת קקאו נטולי פלבנול - הם משמעותיים מבחינה סטטיסטית. יש לציין שגם סגנון חיים כמו שתית יין אדום, דיאטה ופעילות גופנית מורידים את לחץ הדם בשיעור דומה כמו הפלבנול, ולכן לשילוב של צריכת פלבנול שבמוצרי קקאו עם פעילות גופנית, ודיאטה נכונה - עשוי להיות אפקט ירידה גדול יותר של לחץ הדם (מה שאנחנו מכנים בלשון מדעית - אפקט אדטיבי או אפילו סינרגיסטי).

יש לזכור שהמחקרים האלה נערכו בבני אדם נורמלים בעלי לחץ דם תקין. וידוע שגם לירידה קטנה מהערכים הנורמלים של לחץ הדם, יש משמעות בירידה במידת הסיכון להתקפי לב ושבץ מוחי.

כמה שוקולד או אבקת קקאו צריך ?

ראשית מדובר על שוקולד המכיל לפחות 50% מוצקי קקאו וכל המרבה באחוז מוצקי הקקאו הרי זה משובח (70-90%). טבלית שוקולד אחת של חפיסת שוקולד בת 100 גרם מכילה 6 גרם שוקולד.

כמה צריך כדי לקבל ירידה מקסימלית בלחץ הדם? אז זהו, כרגע לא ברור כמה. כאמור היו הבדלים מהותיים בתנאי הניסוי של המחקרים השונים והבלתי תלויים שנערכו.

ראשית היה הבדל במשך הזמן שעקבו אחר לחץ הדם במחקרים השונים. בחלקם נעשה מעקב בן 8 שבועות בעקבות צריכה יומית של שוקולד או קקאו. באחרים נערך מעקב בן 13 שבועות. שנית, בין המחקרים השונים היה הבדל באחוז מוצקי השוקולד שניתן לנבדקים וגם הבדל בכמות טבליות השוקולד שניתנו - בין חצי טבליה לחפיסת שוקולד שלמה בת 100 גרם + טבליה אחת נוספת. לפיכך לא ניתן להשוות בין המחקרים השונים וכרגע לא ניתן לדעת מהי צריכת השוקולד היומית הדרושה כדי לקבל את התוצאה הבריאותית הטובה ביותר. לשם כך דרושים מחקרים מבוקרים נוספים כדי לדעת את זה.

אבל לגבי צריכת הקקאו הדרושה - אנחנו יודעים יותר, כי בניסויי ההשפעה על לחץ הדם ניתנו כמויות מבוקרות של מספר מיליגרמים נתון של פלבנולים המצויים באבקת קקאו. אבל המחקרים השונים נעשו על אבקת קקאו מסויימת זו או אחרת ועל כן אחוז הפלבנולים עשוי להיות קצת שונה בין אבקות קקאו מחברות שונות.

אז באיזה כמות של פלבנולים בקקאו מדובר? חלק מהמחקרים שבדקו את ההשפעה של אבקת הקקאו כבר נערכו על כמויות יותר מדוייקות. הם נערכו על ידי שימוש באבקת קקאו שעברה סטנדרטיזציה - כלומר מדידה של כמות מדוייקת של פלבנולים באבקה. ובכן לגבי כמות הצריכה הדרושה למיתון לחץ הדם דרושה כמות של 520-990 מיליגרם פלבנולים (חצי עד גרם אחד). זה בהחלט מתאים לכמות שתית הקקאו של שבט הקונה האינדיאנים - 4 כוסות שוקו ביום. אבל ההפתעה הגדולה ביותר - קקאו משפר את הזיכרון ומונע התפתחות שיכחה . מדובר במחקר הזה שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי Hypertension. מצרףכאן את התקציר המקורי של המחקר (אפשר לדלג כי אני אדבר אחריו על המחקר): University of L'Aquila, Department of Life, Health, and Environmental Sciences, Viale S Salvatore, Delta 6 Medicina, 67100 Coppito, L'Aquila, Italy. giovambattista.desideri@cc.univaq.it Desideri G, et al. 2012 Hypertension;60(3):794-801 Benefits in Cognitive Function, Blood Pressure, and Insulin Resistance Through Cocoa Flavanol Consumption in Elderly Subjects With Mild Cognitive Impairment: The Cocoa, Cognition and Aging (CoCoA) Study Abstract Flavanol consump dietary flavanols might improve cognitive function in subjects with mild cogniti impairment. We conducted a double-blind, parallel arm study in 90 elderly individuals with mild cognitive impairment randomized to consume once daily for 8 weeks a drink containing ≈990 mg (high flavanols), ≈520 mg (intermediate flavtion is favorably associated with cognitive function. We tested the hypothesis thatanols), or ≈45 mg (low flavanols) of cocoa flavanols per day. Cognitive function was assessed by Mini Mental State Examination, Trail Making Test A and B, and verbal fluency test. At the end of the follow-up period, Mini Mental State Examination was similar in the 3 treatment groups (P=0.13). The time required to complete Trail Making Test A and Trail Making Test B was significantly (P<0.05) lower in subjects assigned to high flavanols (38.10±10.94 and 104.10±28.73 seconds, respectively) and intermediate flavanols (40.20±11.35 and 115.97±28.35 seconds, respectively) in comparison with those assigned to low flavanols (52.60±17.97 and 139.23±43.02 seconds, respectively). Similarly, verbal fluency test score was significantly (P<0.05) better in subjects assigned to high flavanols in comparison with those assigned to low flavanols (27.50±6.75 versus 22.30±8.09 words per 60 seconds). Insulin resistance, blood pressure, and lipid peroxidation also decreased among subjects in the high-flavanol and intermediate-flavanol groups. Changes of insulin resistance explained ≈40% of composite z score variability through the study period (partial r(2)=0.4013; P<0.0001). To the best of our knowledge, this is the first dietary intervention study demonstrating that the regular consumption of cocoa flavanols might be effective in improving cognitive function in elderly subjects with mild cognitive impairment. This effect appears mediated in part by an improvement in insulin sensitivity. גילוי נאות: את המחקר הזה שנעשה על ידי קבוצת מדענים גדולה מימנה חברת מוצרי קקאו ושוקולד. אך את המחקר ערכו מדענים ורופאים רציניים ודוברת האגודה האמריקאית לתזונה, דוקטור מרי אן ג'ונסון, ציינה שלמרות המימון ושאחד המדענים מועסק בחברת הקקאו, אופן המחקר ותוצאותיו נראים מהימנים. גם כל מאמר לפני שמתקבל לפרסום, בכל כתב עת מדעי, עובר בחינה של 3-4 סוקרים מומחים בלתי תלויים. במחקר זה נבדקה השפעת שתיה יומית של 3 כמויות של אבקת קקאו: כמות נמוכה, בינונית וגבוהה - על היכולות החשיבתיות (קוגנטביות) של 90 אנשים מבוגרים בריאים, הסובלים מבעיות אובדן זיכרון. נבדקה השפעת שתיה יומית של קקאו על אנשים אלה במשך 8 שבועות. היכולת הקוגנטיבית והזיכרון נבדקו במספר מבחנים פסיכולוגיים: הראשון מכונה בדיקה מינימלית של המצב המנטלי (MMSE), והשני, שטף דיבור (שטף ורבאלי). מה היו התוצאות? במבחן הראשון לא נמצאו הבדלים בתוצאות הבחינה בין קבוצת שותי השוקו לבין קבוצת הביקורת. אבל , שותי השוקו השלימו את הבחינה מהר יותר. בנוסף, שותי כמות השוקו הגדולה השלימו את הבחינה מהר יותר משותי השוקו בכמות הבינונית. במבחן שטף הדיבור התקבלו אפילו תוצאות משמעותיות הרבה יותר, כפי שנמדד במספר המילים של הנבדקים בדקה לעומת קבוצת הביקורת (אלה שלא שתו שוקו ולמעשה שתו משקה "שוקו" נטול פלבנולים): שותי כמות השוקו הגדולה - דיברו בממוצע 8 מילים יותר לדקה. שותי כמות השוקו הבינונית - דיברו בממוצע 5.1 מילים יותר לדקה. שותי כמות השוקו הקטנה - דיברו בממוצע רק מילה אחת יותר בדקה. כלומר, כל המרבה בשוקו הרי זה משובח. אולם לא נבדקה השפעה של שתית שוקו בכמויות גדולות יותר. הרמה הבסיסית של ערכי לחץ הדם והפרמטרים של חילוף החומרים היו דומים בין כל קבוצות הנבדקים במחקר הזה. אבל בעקבות שתית השוקו - בקבוצות השותים בכמות בינונית וגדולה, נצפו גם ירידה בלחץ הדם (10 יחידות בממוצע), ירידה בעמידות לאינסולין (עמידות לאינסולין מאפיינת חולי סוכרת) וכן ירידה בכמות הכולסטרול הרע (LDL) בדם. לכן החוקרים חושבים שההשפעה החיובית של השוקו על הזיכרון אינה ישירה, אלא נובעת מירידה בלחץ הדם, בעמידות לאינסולין ובכולסטרול. מחקרים אחרים שנעשו בעבר הצביעו על כך שצריכת קקאו לא רק עשויה לשפר זיכרון של אנשים שכבר סובלים מאובדן זיכרון, אלא לדחות אפילו בעשר שנים את תחילת הופעת אובדן זיכרון ושיכחה (דמנציה). אז גבירותיי ורבותיי - מהיום משקה שוקו אינו רק משקה ילדים. אבל השתמשו באבקת קקאו מרוכזת, ללא תוספת סוכר. הוסיפו על פי טעמכם ממתיקים ומעט חלב (אפשר גם לוותר או להשתמש בתחליפי חלב, אם כי הם שמנים מחלב פרה). לרוויה ולבריאות! *הערה ואזהרה: "ממרח השחר העולה" אינו מוצר שוקולד אמיתי אלא תחליף ללא יתרונות בריאותיים, אלא להיפך. פוסט מעניין הקשור לטיבו של ממרח השחר העולה ולקונספירציית ההשפעה של האריזה על הטעם, בקישור כאן.

דברים שלא יודעים על "הקוסמטיקה" שלכם

רשומה מסדרת הרשומות האבודות.

כשהייתי ממש צעיר ויפה, הספרית שלי רצתה למכור לי משהו מיוחד. היא אמרה במבטא צרפתי: "למרות שהשיער שלך שופע, אני ממליצה לך לחזק אותו. יש לי משהו מיוחד, וואלה" ושלפה אריזה שהכילה 10 אמפולות גדולות שבהן נוזל צהבהב. "אני אשפוך ואמרח לך עכשיו אמפולה אחת על השיער" ולפני שהספקתי לדבר, היא כבר שברה את האמפולה ושפכה לי אותה על השיער.

הרגשתי ריח מוכר, כמו זה שנדף משליות אישה, שהיו חומר גלם למחקר שערכתי לתזה של הדוקטורט, על ביטוי חלבונים משותפים בעובר ובסרטן, שתיארתי בסיפורי "היד השחורה".

"מה את עושה? מה זה מה ששמת לי על השיער?" שאלתי בחרדה. בלי להניד עפעף, היא ענתה לי: "זה משהו פֶּר אֶקְסֶלַנְס. זה אֶקְסטרַקְט (מיצוי) פְּלַצֶנְטׇה. יש בו הורמונים וחומרים דליקטֶס, שישמרו את השיער שלך".

בהיותי אז עורך מחקר בשיליות אישה, התפלצתי לשמע הדבר וכמעט נפלתי מהכיסא. כמובן שלא הסכמתי לרכוש את שארית הערכה, ולרוקן פעם בשבוע על השיער, לפני חפיפה.

בשיליה אכן מצויים הורמונים וכל מיני חומרי גידול וצמיחה המשרתים את העובר, אבל לשים את זה על הקרקפת לא הייתי מסוגל. למרות שהספרית חפפה את ראשי לאחר מכן, דמיינתי במשך שעות, ששיליה שוכבת מעל הראש. הגעיל אותי הריח הספציפי שהרגשתי או דמיינתי נודף מהראש.

האם אתם יודעים מה מכילים המוצרים הקוסמטיים שלכם? האם אתם יודעים מהם סודות השמפו והקרמים שאתם מורחים? אפילו אם אין בהם מרכיבים מהחי, האם ראיתם את האקסטרקט הצימחי הרירי, לפני שהכניסו אותו לקרם שלכם? מראה וריח אקסטרקט כזה בהחלט אינו מלבב. שלא נדבר גם על כל מיני מתחלבים וכל מיני דטרגנטים כימיים שמוכנסים למוצר, ושמידת הבטיחות בשימושם מוטלת לעיתים בספק.
אם אתם מאלה שמקפידים שעל המוצר יהיה כתוב "לא נוסה על בעלי חיים", אז אתם בעצם משמשים שפני ניסיון.

אתם שפני ניסיון של מוצר קוסמטי שלא נוסה בבעלי חיים

חשבתם מדוע צריך לנסות את קוסמטיקה ממוצרים טבעיים בבעלי חיים? גם מוצרים משליה של אישה הם "טבעיים" פר הגדרה. ואולי על דרך המיצוי התעשייתי, המוצר הסופי כולל וירוסים ותוצרי גנים עובריים אשר מעודדים התפתחות סרטן לאדם לאחר לידה?

אז אתם משלמים כסף רב על "מוצרים טבעיים". כאמור אקסטרקט של שיליה למשל, זה מוצר טבעי פר הגדרה.

האם חשבתם כמה גובים מכם עבור שמפו שמועשר בויטמינים, כמו ויטמין E?

אז שתדעו שאתם זורקים את כספכם לשוא, במחשבה שהם יחזקו את שורשי השיער שלכם. יודעים מדוע? כי מצד אחד אתם חשופים לשיווק אגרסיבי ומצד שני אתם לא יודעים שהויטמינים האלה אינם חודרים כלל דרך העור והשערה. כנ"ל גם לגבי הקרמים שאתם משתמשים לעור הפנים ולגוף. הויטמינים שבהם אינם חודרים לעור. האמת היא שווזלין פשוט ושמן זית יעילים בדיוק כמו תכשירי הגוף והפנים שאתם משתמשים.

שפע ויטמינים לקוסמטיקה - ברכה לבטלה!

אגלה לכם עוד סוד: אין הבדל משמעותי בין שמפו זול לשמפו חמישה כוכבים. ההבדל הוא בתוספים הבלתי יעילים שמוסיפים לשמפו היקר, ובבושם שלו. בנוסף, אתם משלמים הון עבור המותג ואריזתו ועבור מימון עלות השיווק האגרסיבי שלו.

לבשמים תוקדש רשומה נפרדת. ספוילר - אין הבדל משמעותי אם בכלל באיכות, מלבד המחיר, בין מותגי בושם לבין שאינם מותגים (או חיקויים). 

מציינים על גבי המוצר "הוכח בניסויים מדעיים" - היכן ההוכחות? מדוע אין תיעוד של "הניסויים והתוצאות" בפרסומים מדעיים בכתבי עת העומדים בסטנדרטים מדעיים ולכן כלולים במנוע החיפוש המדעי/ רפואי הרשמי PUB MED?

רבים טועים וחושבים כי אם על המוצר מצוין "באישור משרד הבריאות" אזי הוא יעיל. כל מה שזה אומר הוא שנכון לעכשיו, לא נמצא שהמוצר מזיק לבריאות (לפעמים הנזק מתגלה רק לאחר מספר שנות שימוש). כלומר, אין האישור מצביע על יעילות התכשיר.

אתם מוזמנים לצפות בכתבה ששודרה בערוץ 12: מוצרי קוסמטיקה עולים מאות שקלים

לאחר שקראתם פוסט זה, אתם יכולים להאמין לי או להמשיך להאמין לקוסמטיקאית שלכם.

אז שתהיו לי יפים, אבל קודם כל בריאים.


* הרשומה פורסמה כפוסט אורח בנענע 10.

ואף על פי כן נוע אנוע... (הודעה)

אבשלום בן צבי כתב בבלוגו "נקודת תצפית" מהרהורי חשבון נפש לקראת שנתו הארבעים. משיק לנושא הרשומה כאן, הם דבריו אלה:

"עמדת תצפית", יומן הרשת הזה, היה ועדיין מהלך שנועד לאפשר לי במה לפובליציסטיקה שאינה כפופה לעורך חיצוני ולא לשיקולי רייטיניג - אם כי אני בהחלט בודק את מספרי הקוראים, ובהחלט מרגיש מרוצה או מאוכזב לפעמים בהתאם למספרים האלה.  ... אני מרגיש שאני איפשהו ב"מעגל השני". יש "מעגל ראשון" של כותבים בולטים ומוכרים, שזוכים לקוראים רבים, ואני חושב שאני מוכר ומוערך על ידי כמה מהם, אבל לא נמצא שם בעצמי. ובהחלט היה עושה לי הרגשה טובה אם ל"עמדת תצפית" היו יותר קוראים.

ועוד אבשלום מוסיף:

"לא מעט פעמים אני מרגיש שאני עוסק בדברים חשובים ועושה מעשה חשוב, אבל מעטים מזהים אותו ככזה, והביקוש לו נמוך... אנחנו במציאות שבה ההכרה והתגמול נקבעים לא דווקא לפי מידת ההתמחות, אלא קודם כל לפי הביקוש. כמובן שמגבלה אחרת בהיבט הזה נובעת מיכולות השיווק העצמי הירודות שלי".

לבלוג"חשיבה חופשית" הזה, כשנוצר תחילה בפלטפורמת ישראבלוג והועבר אחר כך לכאן - הייתה מטרה המתוארת ב"אודות הבלוג". אך מזה זמן אני מרגיש כמו הבלוגר אבשלום בן צבי לגבי מידת העניין. תהיינה הסיבות אשר תהיינה, גם אם בחלקן "נובעות מיכולות השיווק העצמי הירודות שלי", בסופו של דבר התוצאה קובעת. ומקצב פרסום של כ-600 רשומות בארבע שנים בישראבלוג (2-3 רשומות לשבוע) ורבבות תגובות שהצביעו על מידת העניין, הקוראים הנאמנים כאן ודאי הבחינו בהאטת פירסום הרשומות ובשינוי אופיין מזה זמן. בשמונה השנים כמעט כאן, פורסמו 490 רשומות (לעומת 600 בעבר במחצית הזמן) ושקיבלו כולן יחד סה"כ  411 תגובות. כלומר, בממוצע פחות מתגובה אחת לרשומה (שבעבר, בארבע השנים הראשונות, מספר התגובות לרשומה נעו בין מספר עשרות למאות). לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שדברים אחרים מעניינים כיום את ציבור הקוראים. אני יכול לתאר שמיד יהיו שיקפצו כעת ויאמרו - זוהי מגמה כללית בבלוגיה. אלא מה, זה ממש לא כך בכל הבלוגים של אחרים.

וכדי לשכנע מבחינה מדעית - הבה נתבונן ונשווה בין מידת העניין בפוסטים של בלוגרים בנושא השבועי של השרביט החם. כמובן שאין אנחנו יכולים לדעת ולהשוות במספר הקריאות, אבל ניתן להשוות בין מספר התגובות לרשומות של אותו נושא שנכתבו על ידי בלוגרים שונים. והשוואה  שכזו מחזקת השורה התחתונה של אבשלום בן צבי : שבמציאות מידת הערכה לכתיבתו של מאן דהו נקבעת קודם כל לפי הביקוש על ידי הקוראים".

כבר אינני צעיר ובגיל שאדם כבר מתחיל לחשוב מה הוא ישאיר לדורות הבאים. ובסופו של דבר, כי למען האמת מה שישאר הוא אולי רק מה שנכתב ויכתב כאן (בהנחה שהתיעוד ממנוע החיפוש של גוגל, לא יימחק כמו התיעוד של 600 הפוסטים מישראבלוג, ועוד 100 פוסטים שפורסמו שם בעבר בבלוג דע-א-קטואליה). 

לאור הרהורים נוגים אלה, הגעתי להכרה שאני משתף כאן את שארית מוקירי זכרי. ללא קשר למידת הביקוש, ואני מתכוון (בלי נדר) להמשיך להביא לכאן בעיקר את החומרים הבאים:

א. שירים ופרוזה קצרה - ללקט ולרכז כאן את כל מה שכבר פרסמתי במקומות שונים. שירה חדשה, במידה ותנוח המוזה, אפרסם מעתה אך ורק כאן. ניתן להיכנס אליהם מהלשוניות "שירים שלי" ו"סיפורים שלי".

אמנם יש ספר שירה אחד מנייר, בהוצאה מוגבלת של המשפחה. במספר עותקים מוגבל המספיק למתעניינים במשפחתי הקטנה וחברי הקרובים. ויש גם ספר פרוזה אחד מנייר, בהוצאת ספרים מסחרית (וללא השתתפות עצמית של המחבר בהוצאות, כמקובל בימנו) - בשם הולדתי "הסודי" עלי אדמות ועל כן הוא אינו יכול להגיע לכאן. גם ספרי מדע שנכתבו בשם המופיע בתעודת הזהות שלי, לא נחשבים במנין הכתיבה בבלוג הצנוע הזה.

ב. מטרה שניה היא  השלמת יבוא רשומות רלוונטיות, מעודכנות וערוכות מחדש, מתוך אלו שפורסמו לראשונה בישראבלוג ועוררו עניין בציבור הרחב. חלקן קושרו בזמנו לאתרי ממשלה, מוסדות חינוך וכרשומות אורח באתרי אקטואליה כמו "נענע" עליו השלום. אבל הקישורים האלה, המפנים לרשומות דאז בישראבלוג, כבר אינם מובילים כעת לשום דבר מלבד לעמוד הראשי של "רשת 13" - האכסניה האחרונה לשעבר של ישראבלוג. 

כנ"ל גם אירע לכל הקישורים לרשומות האלו בחיפושי גוגל. על כן, כדי שלא יאבדו, סיבה טובה ליבא אותן ערוכות ומעודכנות מחדש לבלוג כאן, גם אם לא יעורר כעת עניין רב בקרב הקוראים, אולי יעורר מתישהו בקרב מישהם בעתיד. כשכבר לא אהיה כאן.

כאמור, חלק קטן מהרשומות האלו אמנם כבר יובאו לבלוג זה בהעתק והדבק, אך צריך להשלים את התמונות והסרטונים (שמופיעים כעת כמסגרות ריקות) - שנעלמו עם סגירת שרתי התמונות של ישראבלוג לשעבר. עבודה סזיפית, אני חייב לציין, שאני מקווה להשלים גם אותה בהדרגה.

ג. מטרה שלישית היא להשלים את הסדרות בקישורים שבשול הימני בבלוג, בעיקר את סדרת "חינוך ילדים", סדרת "מורה נבוכים לסטודנט ולמרצה", סדרת "החלום ופשרו", והסדרות שעדיין בטיוטות כמו "הצהוב בעולם האקדמי", "הנדסה גנטית בחקלאות ובאדם" ו"חלקי חילוף ביולוגיים מתאי גזע - בשיקום גוף האדם עקב מחלות ניווניות והזדקנות" (שזה אגב חלק מההתמחות המקצועית שלי)... 

ואת זה אני מתכנן לעשות, למרות הסטטיסטיקה המראה רק כ- 40 כניסות קריאה בלבד  בממוצע, לכל אחת מהסדרות מהקישורים שכבר מופיעים בשול הסדרות הימני בבלוג. ירצו מי שירצו, יקראו מי שיקראו. אולי מישהם יגלו בזה עניין בעוד 800 שנה, אם גוגל וכדור הארץ ישרדו.

בשיר "בחירות" כתבתי:

"וַאֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לָנוּחַ
לָנוּחַ אוֹ,
                  נוֹעַ לַנּוֹעַ".

 

אז אלו עיקרי חשבון הנפש לגבי עתיד הבלוג. וגם אם חסר עניין לציבור - אף על פי כן נוע אנוע. ובדרכי ובקצב שלי.

אומרים כי יין טוב משתבח עם הזמן. 

ראשית..

ואחרית...

למעוניינים בקבלת עדכונים במייל לפרסומים חדשים כאן, אפשר להרשם בגדג'ט מנויים בשול הימני (כתובת המייל אינה גלויה לציבור ולבעל הבלוג):

או ניתן לעקוב בלחיצת הכפתור "קרא" (כאשר הנכם מחוברים לחשבון הבלוג שלכם) ובאותו אופן לבטל, בכל עת בגדג'ט :

כמובן כל רשומה חדשה מתעדכנת בזמן אמת באתר קהילת פרפרים - הבלוגוספרה שלנו