יום שני, 29 באוקטובר 2018

סדרת החלום ופשרו - חולמים בצבעים או בשחור לבן ?



רשומה זו היא הראשונה בסידרה - החלום ופשרו. הסדרה היא לקט של רשומות ערוכות (חלקן מהיסוד) שפרסמתי בעבר, כמו גם רשומות חדשות לגמרי. אני חושב שראוי כי ירוכזו כאן במקום אחד כסדרה. משמעות החלום הוא ענף בתחום הפסיכולוגיה. ולפי אחת הגישות, החלום הוא דרך של התת-מודע להביא דברים לידיעת המודע. באופן לירי אומר שהחלום הוא דרך היציאה מבועת המציאות הקטנה והנוחה שמרביתנו חי בה.


יש אנשים הטוענים שאף פעם לא חולמים. זה לא נכון - הם פשוט אינם זוכרים את החלומות. מי שאין לו שנת חלום ימות תוך שבועות ספורים. החלום הוא הכרחי לשמירת הבריאות הפיזית והנפשית. כך הוכח במחקרים מדעיים. עליהם נדון ברשומה נפרדת.

החלימה היא גם צורך פזיולוגי בחיות. גם הכלב שלי חולם - נוהם ונובח נביחות חנוקות בחלום. מתעורר לפתע, מזנק ורץ כמחפש אויב דמיוני או אולי את בחירת לבו, לך תדע.

הרשומה הראשונה תעסוק בנושא הצבעים בחלום.

חולמים בצבעים או בשחור לבן?

במחקר שנערך והתפרסם לפני כמה עשרות שנים, נשאלו אנשים רבים האם הם חולמים בשחור-לבן, או בצבעים כמו בחיים. תוצאות המחקר היו שלמעלה מ-60% ענו שהם חולמים בשחור-לבן. במחקר זה נמצא מתאם בין ה- IQ של הנשאלים לבין צבעי החלום. נמצא שאנשים אינטליגנטים חלמו לרוב בצבעים.

לפני שנים אחדות פורסם מחקר דומה חדש שבו התוצאות היו שונות לגמרי: 95% חולמים בצבעים. עורכי המחקר הגיעו למסקנה שההבדל בין תוצאות שני המחקרים נובע מכך שבזמן שנערך המחקר הקודם - הסרטים בקולנוע ושידורי הטלוויזיה היו בשחור-לבן. מסקנה זו אינה מוכחת, אך נשמעת הגיונית.

העוסקים בפתרון חלומות (פותרי חלומות) מייחסים משמעות לצבעים בחלומות. ובהקשר למשמעות הצבעים עצמם שרואים בחלום: פותרי חלומות מקצועיים (שזה ענף בפסיכולוגיה) קובעים שעצמים מסויימים שמופעים בחלומות מסמלים דברים. למשל נחש מסמל מין. כמו כן הם טוענים שיש משמעות להופעת צבעים שונים בחלום, למשל:

השחור מסמל את הלא מוכר, מסתורין, חושך, מוות וסכנה.
האפור בחלום מסמל חששות, פחד, דכאון ובלבול.
הכחול בחלום מסמל את השמים, החוכמה, זכות, נצח, דבקות במטרה, נאמנות ופתיחות.
החום בחלום מסמל גשמיות, מעשיוּת, שמרנות, ביתיות, נוחות פיזית ונהנתנות.
הירוק מסמל בחלום רוגע, בריאות, חיוניות ומרץ, תקווה, פוריות, חיבור לטבע, ועושר.
הטורקיז בחלום מסמל עצמה וגבריות.
האדום בחלום מסמל בעיות רפואיות וגעגועים.
לצהוב בחלום שני פנים: חיובי ושלילי. מצד אחד מסמל אנרגיה, הרמוניה, ואושר. מצד שני יכול לסמל פחד, אזהרה, או מחלה.
הצבע הכתום מסמל חיים, תקווה, ידידות, ואופקים רחבים.
הורוד מסמל בחלום אהבה, מתיקות וחיבה.
ורוד עז או חם בחלומות מסמל תשוקה, סקס ומשיכה פיזית.
הסגול בחלום גם לו שני פנים: מסמל התמסרות מצד אחד, וכן אהבה וטוב לב, מצד שני.
צבע הכסף מסמל געגועים.
הזהב בחלום מסמל עושר, ריפוי ורוחניות.
הלבן שכולל בו הטמעה פיזית של כל צבעי הקשת - מסמל שלמות, טוהר, תמימות והשראה.

אינני יודע כמה חד משמעיות הקביעות האלה וזה נתון לשיפוטו האישי של הקורא.

בכל אופן את החלומות שלי אני רואה בצבעים ריאליסטים כמו בחיים. אך אף פעם לא זכורים לי צבעי הזהב או הכסף בחלומות שלי.

שיהיו לכם חלומות נעימים.


צויר על ידי נערה בת 16 - Dimitra Milan 


יום שישי, 26 באוקטובר 2018

העין



העין / קנקן

הָעַיִן הַשְּׁלִישִׁית שֶׁלִּי
מֵעַל פִּירָמִידָה רוֹחֶפֶת
בֵּין זְרִיחָה לִשְׁקִיעָה
אֶת אֲשֶׁר רוֹאָה
אֵינָהּ אוֹהֶבֶת.

מוּמְיָה מִתְפּוֹרֶרֶת
עָפָר לְמַרְגְּלוֹתַי
וַאֲנִי סְפִינְקְס.



מאת Matt Scott

  
וגם כאן



יום שני, 22 באוקטובר 2018

מלחמת אחים - אינה חזון נפרץ


עוד לא יבש הדיו מהדיון בעצרות הזיכרון לזכר יצחק רבין - ראש ממשלה במדינת ישראל שנבחר כחוק ושנרצח בשם הלאומיות המשיחית הפשיסטית. עוד לא אפשר להרגע מהצהרות כיום - של אנשים שמגנים לכאורה רצח ובהמשך אותו המשפט טוענים שהרצח הזה עשה טוב לעם ישראל. עוד לא אפשר להרגע מכך שבחלק מעצרות יום הזיכרון בקרב הציונות הדתית - התגמד כמעט לחלוטין רצח ראש ממשלה בישראל, לטובת ציון יום זיכרון לזכרה של רחל אימנו שבמקרה חל באותו תאריך עברי של הרצח. אנשים מהציונות הדתית עצמם מעידים שלפני רצח רבין, אף פעם לא ציינו את יום מותה של רחל אימנו - לא בעצרות ולא בשום כלום. את הפרשנות לכך אשאיר לקורא האינטליגנטי.

וכך אמר ישעיהו ליבוביץ על הלאומיות הדתית:



ואני אומר ללא כל בושה והיסוס. אני ורבים כמוני, כבר אינם רואים בכם אחים שלנו. גם לא  באנשי הימין הקיצוני ומנהיגיו שחושבים שהם המיינסטרים והמסיתים והמפלגים. החל מהראש זחוח הדעת וכנופיית הפשיסטים המקיפים אותו.  ולמי שמכעיסה אותם המילה פשיסטים, אפנה אותם להגדרה המילונית של פאשיזם - פשיזם (באיטלקית: fascismo) היא אידאולוגיה ושיטת ממשל לאומנית וטוטליטרית. ובכלל קראו את הערך פאשיזם בויקיפדיה.

רבים בעם (הרבה יותר מאשר אתם הפשיסטים הלאומיים והמשיחיים חושבים) כבר אינם רואים בכם אחים שלנו בכלל. ואין אתם מבינים  שכתוצאה מאופן ההתנהלות שלכם - שאנחנו קרובים מתמיד למה שדיבר בשני הסרטונים הקצרים הבאים ישעיהו ליבוביץ:





אני מדגיש. אין לראות בפוסט זה קריאה או הסתה למען מלחמת אחים. שונא מלחמות אני. אבל בהחלט ראוי יותר מתמיד - להציב מראה בפני חלק מהעם ומנהיגיו, על דרך התנהלותם. להציב מראה בפני התהליכים הפשיסטיים המתנהלים כיום בקרב חלק מעמנו ובכנסת ישראל. 
הזהרו לנפשותיכם - מלחמת אזרחים אינה חזון נפרץ!

התעוררו, אם אחדות העם חשובה לכם - אל תקחו אותה כערך מקודש ומובן מאליו. לכו להיסטוריה וראו מה הביא לחורבן בית שני. 

מי שמכיר את הבלוג הזה יודע שפוסטים כאלה נדירים כאן. זה נובע מתחושת הנואשות והיאוש המתפשטת כסרטן בקרב חלק גדול מהעם. המצב בהחלט מצדיק חריגה מצקצוקי הלשון ומהתנהלות כאילו כלום לא קורה ולקבור את הראש בחול כמו בנות יענה.

אינני אדם רואה שחורות מטבעו, אך אני רואה היטב את המציאות. שהיא שחורה ולא יכול להתעלם ממנה. בחירות אחת למספר שנים הן חלק קטן מאוד של דמוקרטיה. במיוחד שחלק ניכר אפילו אינם טורחים לממש את זכותם הדמוקרטית הזו. אלה הם השקופים שיורקים עליהם ושווים יריקה. זכרו, ישעיהו ליבוביץ ניבא שלאחר תקופת המשיחיות הלאומית - תגיע תקופת ההתבהמות, שתביא לחורבן בית שלישי. תפסיקו להיות בהמות. השמיעו קולכם בקלפי ומחוץ לקלפי. כשקולכם אינו נשמע - הינכם שקופים. אתם מנוהלים. כופים עליכם ואתם אומרים אמן בשתיקה. 

טבעם שדברים חריפים כמו שנאמרים כאן עכשיו מעוררים תגובות חריפות על האומר וכיצד הוא מעז. אך מוטב שאלה יתרכזו במהות הדברים ולא בהשמצות פרסונאליות. שיתרכזו במהות של התנהלותם ולא בהכיצד מעז ואומר אזרח (שתרם ותורם למדינה לא פחות מהם), ומתוך זכותו הדמוקרטית לחופש הדיבור.

ואסיים בשיר שכתבתי:

מרעה / קנקן

בְּעוֹלְמֵי הַפַּחַד
עוֹלָמוֹת הַדְמָמָה
שׁוֹתְקוֹת, שׁוֹתְקִים הַכְּבָשִׂים
שָׁכְחוּ הֲבָרָה יְחִידָה
מֶה
מְדֻבְלָל צַמְרָם
דָּבַק בָּם הָרֶפֶשׁ
וְהָרוֹעֶה אֵינוֹ רוֹאֶה
מוֹבִיל אֶל עוֹלָמוֹת נְשִׁיָּה
רוֹאִים, רוֹעִים רְחֵלִים
לִפְנֵי גּוֹזֵז נֶאֶלְמוּ.






יום ראשון, 21 באוקטובר 2018

היכן הם כולם?



היכן כל המשוררים כולם ?
אלה שהיו כאן לפני שהגעתי
ואלה שהיו ונסתתרו פתאום
כל כך הרבה צבעים יפים
קישטו כותרות
להיכן נעלמו הצבעים ?
האם זאת עייפות החומרים
לומדים על זה בטכניון
ואולי הם אובדים שם
במרחבי קשקשת אינפלציונית
ואולי אלה הם הלייקים
שקורצים יותר ?


לא לא, אני לא שם.


מאת Digitale Malerei

*

ומבלי להתייחס ליום זיכרון זה אי אפשר. תמונות מהעצרת ההיא (עין צופיה ואגרוף קפוץ מהמרפסת למעלה אל הכיכר למטה), חודש לפני הרצח:

הֲהֵסַתָּ וְגַם יָרַשְׁתָּ?
לא נשכח ולא נסלח

ישעיהו השני (ליבוביץ) אמר את נבואת ארבע התקופות. 
לאחר תקופת הגאווה הלאומית (שתחילתה במלחמת ששת הימים), תגיע התקופה השניה - תקופת המשיחיות הלאומית (שאת תחילתה מבשר רצח יצחק רבין ז"ל), לאחריה התקופה השלישית - תקופת ההתבהמות ואחריתה בתקופה הרביעית - תקופת הקץ (חורבן) לישות הציונית. 


אל דאגה. דברי נאצה (בפייסבוק) נחסכו ממני מראש. 
אני במילא לא שם. 
וכאן, בקודש הקודשים שלי, אכתוב את מה שבא לי.

אגב שמעתם על החוק החדש של חברת הכנסת ברקו? 
אז שמעו והסכיתו. מלכשיכנס החוק לתוקפו, מי שדבריו פוגעים במדיניות החוץ של ישראל, כי חלילה ישפיע על דעת הקהל של הגויים - יכנס לכלא לשבע שנים.
על כך התראיינה היום הגברת, הח"כית המכובדת, בכאן רשת ב' - ביום הזיכרון הרשמי לרצח יצחק רבין.
הידד, דיקטטוברקו !
ובאחרית הימים תוכל הגברת (הדוקטורית לקרימינולוגיה) לחזור לנהל את מה שמתאים לה - ניהול רשות בתי הסוהר בישראל, עם מתקני כליאה חדשים לשמאלנים. לתפארת מדינת ישראל.

נ.ב לידיעת הח"כית ענת ברקו. זו סטטיסטיקת הקריאה העולמית שהתקבלה שעה קלה לאחר פרסום הרשומה הנ"ל:



אז גברת דוקטור ברקו הנכבדה, לשיטת החוק שלך - האם פוסט זה פוגע במדיניות החוץ של מדינת ישראל?


יום שישי, 19 באוקטובר 2018

מחבואים


טקסט של שנים עשר שורות מקוטעות נחשב לפוסט?

מחבואים / קנקן

שְׁנֵי תְּרָנִים לִסְפִינָתִי
וּמִפְרָשׂ אֶחָד קָרוּעַ
הִנֵּה גַּל שׁוֹבָב מְטַלְטְלָהּ
מַשָּׁק פְרִיגָטָה מִמַּעַל
מְבַשֶּׂרֶת סוֹף לְאֵינְסוֹף
כָּחֹל
שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה אֲדֻמָּה
מְשַׂחֶקֶת אִתִּי מַחְבּוֹאִים
קוֹרֶצֶת אֵלַי מִקֶּרַע מִפְרָשׂ
בּוֹא אֵלַי 
אֲהוּבִי, מְשַׁדֶּלֶת 
אֲנִי מְחַיֵּךְ, רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ
וְהָאֹפֶק אֵינוֹ מִתְקָרֵב


וגם כאן והדיון הנלווה בפורום.

צויר על ידי Sayali Patil


יום רביעי, 17 באוקטובר 2018

כנגד צדק צדק תרדוף

  

באחרונה עלתה שוב שאלת האתיקה/ חוקיות של ניגוד אינטרסים בוועדות ובמכרזים.

היה היו ימים בפקולטה שלי, שבה היו נבחנים תלמידי המוסמך על ידי ועדה של שלושה בוחנים בסיום התואר, לאחר שהשלימו את כתיבת התזה. אחד מהשלושה היה המדריך שלהם עצמו. בחוגים מסוימים, בוחן נוסף היה מהמחלקה שבה עשה את עבודת התזה ובוחן שני היה ממחלקה אחרת. שלושתם גם בדקו את עבודת התזה והציון הסופי היה ציון משוקלל של שלושתם. כלומר, למדריך היה משקל של שליש מהציון הסופי, לטוב או לרע. אני חושב שאין צורך להרחיב בנושא לטוב או לרע.

שנים אחר כך הוזמנתי לבדוק עבודת התזה של תלמיד מוסמך בפקולטה אחרת. ולאחר הבדיקה ומתן הציון, הוזמנתי להשתתף גם כבוחן של התלמיד בבחינה בעל פה. גם שם היינו שלושה בוחנים - המדריך (שבדק כמובן גם הוא את עבודת התזה), בוחן נוסף מהמחלקה של התלמיד, אשר לא קרא את עבודת התזה, ואני. יוצא שבפקולטה הזו, משקל הערכה של המדריך הוא חמישים אחוז על עבודת התזה. ובבחינה בעל פה, רק אחד הבוחנים החיצוניים מכיר את עבודת התזה של התלמיד.

באותו מעמד הצגתי לתלמיד שאלות כלליות וספציפיות הקשורות לתזה שלו. דרשתי תיקונים מהותיים בתזה – למחוק את מה שלא הוכח, להדגיש את מה שלא הודגש ולערוך תיקון יסודי בדיון של התזה.

בבחינה כזו, תלמידה שלי לשעבר שעבודת התזה שלה וציוני הקורסים היו מעולים - נכנסה בבחינה בעל פה למצב איום ונורא של בלוק. היה לי קשה מנשוא לעמוד במצב הזה. סטרס, סטרס, אבל איזו בושה כך בעיני הקולגות. ניסיתי בכל כוחי לעזור לה בשאלות מנחות. אך היא רק נלחצה עוד יותר. אם לא הייתי נוכח בבחינה, סביר שהציון הסופי שלה היה נמוך מ-85. המינימום הנדרש להמשיך לדוקטורט. אמנם היא לא המשיכה אחר כך לדוקטורט, אך התקבלה לעבודה במשרד המשפטים במחלקת הפטנטים.

לימים השתנתה המדיניות בחוג שלי. למדריך עדיין נותר משקל של שליש בהערכת התזה של התלמיד, אך במבחן הסופי בעל פה - למדריך היה רק מעמד של משקיף. ההיגיון בזה היה שהמדריך לא יקבע את ציון הבחינה, בשל ניגוד אינטרסים. אבל שיש צורך במדריך כמשקיף, כדי למנוע מצב שבו התלמיד זוכה ליחס לא הגון בבחינה. כמו למשל מצב (שקורה לא אחת) שבו התלמיד נשאל שאלה שגם הבוחן איננו יודע את התשובה. ולמי שאינו מכיר את עולם האקדמיה - לעיתים התלמידים משלמים על סכסוכים בין מורי האוניברסיטה. זהו טבעו של עולם, שהש"ג הוא המשלם.

ואז חלה מהפכה נוספת בחוג. יותר לא משתתפים מדריכי התלמיד בבחינות. גם לא כמשקיפים. לטוב או לרע. אבל במטרה העליונה למנוע ניגוד אינטרסים של המדריך. וודאי יאמר הקורא: אבל מה לגבי ציון עבודת התזה עצמה, שהיא חלק נכבד מהציון המשוקלל? הרי כאן עדיין ניתן ציון על ידי המדריך האישי של התלמיד? גם על שאלה זו חשבו ונתנו לה מענה. כאשר יש פער משמעותי בין ציון המדריך לשאר בודקי העבודה, העבודה נמסרת לבדיקת בודק רביעי אנונימי, בדרך כלל ממוסד אקדמי אחר.


בימים אלו עולה במלוא עצמתה שאלת ניגוד האינטרסים שהתעוררה בהקשר לפעילותו הפלילית לכאורה של ראש לשכת עורכי הדין - אפי נוה. שבה לכאורה סייע לבת זוגו להיכנס ולצאת מהארץ תוך עקיפת ביקורת הגבולות. פעמיים - הן ביציאה והן בכניסה. כאשר יש גם ממצאים המצביעים שתכנן זאת מראש מסיבותיו. ואני מדגיש את המילה לכאורה, כפי שמתבטאים גם עורכי דין כביטוח מפני תביעת דיבה. מה יש, רק להם מותר?

ובעקבות גילוי זה, התעוררה לגביו פרשה שנייה, והיא קשורה להתנהלות של לשכת עורכי הדין וחבריה.

בהקשר האחרון, הועלתה הטענה שהוא השתתף בישיבת המכרזים של לשכת עורכי הדין עם חברת הביטוח מנורה - להסכם ביטוח מאל-פרקטיס גורף לעשרות אלפי חבריה. כפי שצוטט , בכתבה הזו  פרוטוקול הישיבה מלמד: " שהיו"ר אפי נוה ניהל את הדיון והיה דומיננטי כרגיל: נוה ענה לשאלות ופירגן ליועץ שהשיג, לדעתו, הצעה טובה מחברת מנורה. בסוף הדיון ורגע לפני ההצבעה נזכר נוה לעדכן: "שיירשם בבקשה בפרוטוקול שאני לא משתתף בהצבעה מכיוון שהמשרד שלי עוסק בתחום הביטוח וחלק מהחברות שהשתתפו במכרז, המשרד שלי מצוי או היה מצוי איתן בקשרי עבודה".

"נוה לא השתתף בהצבעה אבל נשאר בחדר וראה כיצד נציגי לשכת עורכי הדין שלו בחרו בהצעת חברת מנורה פה אחד. מנורה, אגב, עובדת גם עם משרד עורך דין פרטי של אחד - הלוא הוא אפי נוה".

וכפי שנכתב בכתבה -
התעוררו עורכי הדין. הדיחו את אפי נוה" .ממליץ לקרוא אותה במלואה, אך הרי העיקר:

"מאחר שגם במערכת אכיפת החוק מבולבלים בשנים האחרונות (ע"ע רות דוד, רפי רותם, יועמ"ש שלא מחליט ועוד ועוד), הרי שניתן להניח שההדלפות על "הסדר מותנה" שנולד מיד בין הפרקליטות לבין נוה, נועדו להכין את הקרקע לאי-הרשעתו בפלילים. כמובן שהטענות על רדיפה פוליטית לא מזיקות להכשיר את המהלך. אבל מעבר לאיום בהעמדה לדין פלילי, עדיין נותר המישור האתי. האם חברי ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין יפעלו נגד יו"ר הלשכה? מסופקני".

"אפי נוה לא יעזוב את תפקידו בעצמו. למרבה הצער גם אין מי שיעזיב אותו כי עורכי הדין פוחדים ממנו. גם בין אלה שמצביעים לו יש כאלה שעושים זאת מפחד, ומי שלא פוחד, חייב לו - והרבה - כי אפי נוה הבין שאם אתה דואג לאגו של בנאדם אתה משיג את נאמנותו. מעולם לא היו כל כך הרבה ועדות, תתי-ועדות וראשי ועדות בלשכת עורכי הדין. התרשמתי בזמנו שכמעט כל מי שרצה קיבל".

כך כתב מוני מרדכי - יועץ לענייני תקשורת.


ואכן (כפי שפורסם באמצעי התקשורת), ששת ראשי המחוזות של לשכת עורכי הדין חתמו על מכתב תמיכה משותף בראש הלשכה, עו"ד אפי נוה, הנתון בימים אלה תחת חקירת משטרה.

החתומים על המכתב הם ראש מחוז ירושלים עו"ד אשר אקסלרוד, ראש מחוז תל אביב עו"ד ינון היימן, ראש מחוז מרכז עו"ד אבי חימי, ראש מחוז דרום עו"ד דני אליגון, ראש מחוז חיפה עו"ד תמי אולמן וראש מחוז צפון עו"ד ח'אלד חוסני זועבי. במכתבם ציינו השישה כי הם מבקשים, "להביע סולידריות עם יושב ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה, על רקע האירועים האחרונים".



העמדה הזו של בכירי עורכי הדין הזו אינה מפתיעה אותי ובוודאי גם לא חלק נכבד מהציבור הרחב. שאלת הגנת עורכי הדין על מרשיהם (כך הם מכונים במשפטית) כאשר הם יודעים בוודאות על אשמתם, היא לדעתי יותר מבעיה אתית. היא משדרת לכאורה שעורכי דין לא מעטים נותנים יד לשקר. וכאן אעלה שאלה היפותטית לכאורה - האם מקצוע עריכת הדין שזור מעשי שקר ועבריינות ברישיון? 
רק על עצמילספר ידעתי - על עורכי דין שהכחישו בפני בתוקף, כאשר לא ידעו שהקלטתי אותם. בכל מקרה עורכי הדין צריכים לשאול עצמם את השאלה: האם בהגנה הם מציגים "את האמת, כל האמת ורק את האמת". כפי שמתבקש מהעדים הנשבעים בבית המשפט? ומה לגבי שבועה זהה של עורכי הדין בבית המשפט? מדוע אין חלה שבועה כזו גם עליהם?


אתמול הלך לעולמו עורך דין יעקב וינרוט. שאלה לי לקורא, כמה עורכי דין אחרים (בכירים ככל שיהיו) או אפילו אנשים חשובים מהם, זכו לסיקור נאום הספד ארוך כל כך שכזה - של ראש ממשלה בישראל, ב- real time באמצעי התקשורת. אבל ככה זה. ככה יעשה למי שמגן על ראש הממשלה ומשפחתו בהסתבכויות משפטיות.

ובאותו היום ראש הממשלה שלנו עלב במצביעת ליכוד נאמנה בקרית שמונה (המגדירה את עצמה "אוהבת הליכוד, ביבי ושרה"). והוא אמר לה לשמע תשואות כפיים של הקהל - "את לא מעניינת, את משעממת". ואז כרגיל, כשביבי נתקל בסיקור אירועים כאלה וביקורת באמצעי התקשורת - הוא ממהר לצייץ: הוא הסביר שזה משום שהגברת הפריעה לו בעת שדיבר על מותו של וינרוט ידידו הטוב, וכי שאין לשפוט אדם בצערו ובאבלו. אז בערוץ כאן 11 הריצו שוב את האירוע המוקלט. ומההקלטה מסתבר, 'לא וינרוט ולא יער'. שוב ביבי אינו מדייק. בלשון המעטה מאשר לומר במפורשות "משקר לכאורה". לכאורה, אני מדגיש. לכאורה (!).

ועתה אני שואל את תושבי עיירות הפיתוח - מתי תתפכחו? 
"אתם לא מעניינים. ואתם משעממים".


הסרחון מתחיל מהראש?


יום שני, 15 באוקטובר 2018

על גופתם המתה


מלחמת יום הכיפורים טרפה את כל הקלפים. בוטלו כל תקני העתודאים בעלי הפרופילים הקרביים של המחזור שלנו, וגויסנו. אוניברסיטת תל אביב שבה התחלתי ללמוד, מילאה את התקנים שהתפנו בסטודנטים לרפואה ישראלים שלמדו באיטליה, ושהפסיקו לימודיהם שם, כדי להגיע לשירות מילואים ולהלחם במלחמה ההיא ובמלחמת ההתשה לאחריה.

עם הגיוס ייעדו אותי לקורס פרמדיקים קרביים. כי טוב פראמדיק אחד תוך 7 חודשים מאשר עוד רופא אחד בעוד 7 שנים. ובאותו קורס, שני אירועים זעזעו אותי קשות.

הראשון היה כשהכניסו לכיתת הלימוד שלנו כלב שחור וגדול. והכלב שכב על גבו באלונקת חולים, מכוסה בסדין. וראשו המציץ נראה מבסוט עד הגג, מסם ההזיה שקיבל. לאחר שהורדם, היינו ישובים סביב שולחן הניתוח ומפקד הקורס שאחז באזמל - ביתר את גופו לאורכו ולרוחבו, כדי להרביץ בנו תורת האנטומיה של הכלב. האמת, היא לא כל כך שונה משלנו.

לפני שנים מספר, במסדרון הראשי בבית חולים מסוים בארץ, ראיתי סניטרים ומספר מלווים - מגניבים בחטף 
מיטת חולים שבה שוכב על גבו כלב מבסוט עד השמים. והזיכרונות ההם חזרו אלי כבאיבחת חרב. כמו הלם קרב. אחרי כל כך הרבה שנים. 

השני היה ביקור דידקטי באבו כביר. לא אשכח את הלם הכניסה לאולם הדיסקציה. שורות שורות של מיטות ניתוח. על המיטות שכבו גופות בתנוחות שהזמן הקפיאן. לבנות כמו הקירות ותאורת הפלואורסצנט, עיניהן הפקוחות בוהות בחלל. לחלקן הפה פעור. ריח פורמלין עז הכה בנחיריים. והנה אחד שנראה כמו פרנקנשטיין - ניסר לאחת הגופות את מכסה הגולגולת והכניס לצנצנת חלק מהמוח. אפשר היה לצלם שם סרט אימה. 


אינני מבין לשם מה חשפו אותנו כך למראות והריחות האלה? האם כך חשבו לחשל אותנו לקראת הזוועות של שדה הקרב? או שזו הייתה מין סלקציה? משהו בסגנון, שמי שיחטוף הלם קרב בחדר הדיסקציה, מוטב שלא יחטוף כזה בקרב.

באותו אולם דיסקציה, אני זוכר שניסיתי לדמיין לעצמי שאני כאילו מתקן רק מכונית. ושאת שמן המכונות השחור מחליף איזה נוזל אדום. זו הייתה דרכי להתרוקן מרגשות. אחרת אי אפשר.

לימים אחר כך בגדוד תותחנים - נהג משאית נהרג באחד מפיתולי הכביש שהובילו לבסיס ברמת הגולן. היה זה שלושה ימים לפני מועד שחרורו משירות הסדיר. למזלי, באותה עת הייתי אני בחופשה. סיפרו לי שהמחליף שלי, אסף את חלקי המוח המרוחים על הכביש לתוך צנצנת. בדיוק כמו האיש המפחיד מסרט האימה באבו כביר.


כיום בקורס לאנטומיה בבית הספר לרפואה, לא חושפים את הסטודנטים לניתוחי גופות כפי שחשפו אותנו באבו כביר. ראשית יש הכנה עם פסיכולוג לפני תחילת הקורס. וכל סטודנט יכול לבקש בכל עת שיחפוץ תמיכה של פסיכולוג במהלך הקורס. והגופות בחדר הדיסקציה אינן שוכבות מעורטלות ובוהות בחלל כפי שראיתי אני באבו כביר. הן מכוסות בסדין. וחושפים בכל עת רק את האזור המנותח. בדיוק כמו לחולים בחדר ניתוח. למשל כשהסטודנט פותח את חלל הבטן, אין הוא רואה את פני המת מביטות בו. בסיום הניתוח הלימודי מחזירים כל איבר למקומו. תופרים הכול חזרה ומצמידים למקומו. לשימוש חוזר עד כמה שאפשר, עד לקבורה. אם הקורא מזדעזע למקרא דברים אלה שידע, זה כאין וכאפס לעומת הצפייה במציאות. אבל אין ברירה, כל רופא ורופאה עוברים את זה כדי שידעו לטפל בחולים שלהם.

בקורס 'אנטומיה של המוח' מתמקדים במשך סמסטר שלם בניתוח אנליטי של המוח. לכל נקודה ונקודה שבכל קפל ושקע במוח - יש שם לטיני. אין סוף שמות. באיורים באטלס האנטומי ובסימולציות המחשב הכול ברור יחסית, עד שצריך לזהות מה זה מה במציאות הג'לטינית הנשקפת על השולחן. סליחה על התיאורים הפלסטיים האלה, שאני מצנזר - בבחינה הסטודנט מקבל מוח על מגש, שבו תקועות 50 סיכות. ועליו לציין את השם האנטומי של כל נקודה ונקודה שנבחרה באקראי על ידי צוות הבוחנים.

תלמידים מספרים כמה מזעזע כשהמדריכה מנסרת את מכסה הגולגולת, ועל הסטודנט להוציא את המוח בשתי ידיו לתוך קופסה שקופה מלאה בנוזל השימור פורמלין. בגמר הניתוח הקופסה מוחזרת ומונחת על בטנה של הגופה. מאוד מקפידים שחלילה וחס לא יוחלף מוחה של גופה אחת במוחה של אחרת. כי לאחר הלימוד מביאים את כל חלקי הגופה לקבר ישראל. למי שאינו יודע, הגופות הן של אלו שתורמים את גופם למדע.

ואם הקורא מזועזע למקרא דברים אלה, שידע - גורל הגופות בקבר אינו מלבב יותר. שאותן מנתחים הרימות והמיקרובים. לפחות אברי הגופות השמורים בפורמלין אינם נאכלים עד תום על ידם כשהם נקברים.






יום שבת, 13 באוקטובר 2018

היה צדיק בדורותיו


השבוע צפיתי רבות בסדרת שבוע החלל בערוץ דיסקוברי, שהוקרנה לרגל 60 שנה לנאס"א. זהו אוסף מעולה שמורגש כי הושקע בו רבות. מספר תוכניות בסדרה הזו הוקדשו לאסטרואידים, ולכוכבי שביט - נשק יום הדין נגד האנושות. המין האנושי עסוק כל כך במאבקים במלחמות זה עם זה, כאילו שאין מחר. ובשניה אחת יכול להיהרס כדור הארץ. אם לא במלואו, אז בחלקו הנרחב. וכבר ידוע שיש אסטרואיד אחד גדול בסיכוי לא קטן שהוא במסלול לעבר כדור הארץ. להזכיר לקורא, שהדינוזאורים הוכחדו בשל סטרואיד שנחת על כדור הארץ לפני כ-65 מיליון שנים. אמנם הוא נפל באיזור הקרוב למקסיקו, אך הנזק היה כלל עולמי בשל החשכה המוחלטת שהסתררה על פני כל כדור הארץ למשך שנה.

וגרוע מזה הוא כוכב שביט באורך של כארבעה קילומטר. כוכבי השביט מסוכנים אפילו יותר מאסטרואידים, כי מסלולם אינו צפוי. לשביט הנ"ל סיכוי של 1:20 לפגוע בכדור הארץ בכל עת בעתיד הלא רחוק - כמעט ללא התרעה מוקדמת וגם היא לא תעזור. אין בידי האדם אפשרות להסיט שביט ממסלולו, מה שאולי יהיה אפשרי לגבי אסטרואיד, בתנאים מסויימים.

ובכן יום הדין שבנבואות ובספרי המדע הבדיוני אינו הזייה. זהו דבר שהתכנותו מאוד מעשית. אם זו גלקסיית אנדרומדה שנמצאת במסלול התמזגות עם גלקסיית שביל החלב שלנו. או כוכב שמש (לא שלנו) במרחק 350 מיליון שנות אור מכדור הארץ. כוכב זה נמצא כבר כעת בגסיסה. וכששמש בסדר גודל כזה מתה עקב ניצול כל מלאי הדלק הגרעיני שלה - היא מתפוצצת עקב קריסת המסה שלה, למה שמכונה סופרנובה גדולה, או היפרנובה. מבחינת המרחק, כדור הארץ נמצא על גבול ההשפעה ההרסנית על כל מה שיהיה מצוי סביבה.  

בין אם יום הדין יהיה אסטרואיד, או כוכב שביט, או מגה צונאמי (עקב התחממות כדור הארץ בטווח של 20-50 השנה הבאות). או אפילו אסונות כמו מגה רעידות אדמה, בצורת ארוכת שנים, או מרעין ובישין אחרים. כמו סיפור המבול המתואר בפרשת השבוע הזה.

ושוב נשלחה לטלפון שלי הודעה מאת כבוד השר זאב אלקין. שמטהו נוהג לשלוח לי הודעה אחת או שתיים לשבוע. הפעם שהוא מבטיח לבנות 35,000 יחידות דיור חדשות בירושלים, בחמש השנים הקרובות. אז יאמר הקורא, מהיכן לשר אלקין האינפורמציה של מספר הסמרטפון שלי וכי המספר הזה שייך לתושב ירושלים. הא? מספר הטלפון שלי אינו רשום בשום מקום. גם פונקציית ה-GPS בסמרטפון מושבתת במתכוון. אז מהיכן אלקין יודע? האם מותר לסלקום למסור רשימות לקוחות, מספריהן וכתובתם ללא צו בית משפט - יהיה למי שזה יהיה, גם לשר בישראל? ומועמד אחר לרשות העיר ירושלים, גם הוא שלח לי הודעה על כך שאלקין ההיסטרי השמיץ אותו וטפל עליו עלילות שוא. ובעימות הטלוויזיוני בפגוש את העיתונות בשבוע שעבר, התנצחו בניהם חמשת המועמדים. ובמיוחד ארבעת המועמדים חובשי הכיפה עם המועמד החילוני שהוא סגן ראש העיר ירושלים כיום. על פי הסקרים נראה שהאחרון באמת מאיים עליהם. כי כדרך הטבע, כאשר ארבעה חובשי כיפות מתמודדים ביניהם - מי שירוויח מכך הוא החילוני.

אבל כולם רשעים בני רשעים. אני אינני בוטח באף פוליטיקאי ובאבטחות שלו. לפוליטיקאים יש כנראה נשמות חלולות שזקוקות לפוליטיקה כדי למלא את החללים שלהן. ובכלל כבר נראה שאנחנו דור של רשעים. כמו דור המבול. עם כל התחמונים והעקיצות שעושים לנו, החל מהחברות הפרטיות וכלה בראשויות מקומיות ובממשלות. שלא לדבר על הגזענות והשנאות - שנאת האחר. כי "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" כבר כתוב בספר בראשית.

ובצפייה בסדרת שבוע החלל, לא אסתיר שלא עברו בי אסוציאציות כבדות לסיפור המבול ולאחריו - פרשת סדום ועמורה. אסוציאציה לתהליך שימחק במחי יד את מרבית המין האנושי, אם לא את כולו. אכן צירוף מקרים בין עיתוי הקרנת סדרת החלל לפרשת השבוע - פרשת נח והמבול.

ובהקשר זה אביא כעת מרשומה שפרסמתי בעבר ושנערכה מחדש -  על פרשת השבוע. לא, אל תלכו מכאן - זה לא מה שאתם חושבים.

פרשת השבוע היא פרשת נח. פרשת נח בספר בראשית תמיד ריתקה אותי מבחינה מדעית, וברשומה זו אנסה להראות לקורא כמה דברים מעניינים.

על אנשים דתיים מקובלות כמה הנחות יסוד לגבי התנ"ך והתורה בפרט. ביניהן: ראשית, התנ"ך כתוב בשפה מדודה ואין בו אף מילה מיותרת. שנית, שאת התורה כתב אדם אחד, הרי הוא משה (מלבד כמה המשפטים האחרונים החותמים את ספר דברים המתארים את מות משה, והרי אדם מת לא יכול לתאר את מותו). שלישית, התנ"ך אינו רק יצירה ספרותית איכותית כפי שהיא עבור אדם חילוני, אלא גם 'ספר הסטוריה' מהימן שכל הכתוב בו מתאר בדיוק את אשר היה, כלשונו וככתבו. וכדי להסדיר את הסתירות, קיימים הפרשנויות והפלפולים.

ברשומה זו אתחיל מההיסטוריה, אעבור למדע ואז לסתירות שבסיפור נח ולסימנים נוספים שמלמדים כי נשזרו בסיפור שני נוסחים שונים, שסופרו על ידי שני אנשים שונים.


האם באמת התרחש המבול?

השאלה הראשונה היא האם באמת התרחש מבול בהיסטוריה האנושית? התשובה היא כנראה שכן, אבל לא בהיקף המתואר בפסוק: "וַיִּמַח אֶת-כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ, מִן-הָאָרֶץ; וַיִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה".

מה תומך בסיפור המבול? לסיפור המבול ותיבת נח ישנן מקבילות במיתולוגיות עמים ובתרבויות שונות ורבות - בעמי אסיה, אירופה והאינדיאנים באמריקה. הפיזיקאי פרופ' משה קווה טוען כי "סיפור המבול מוכר במאתיים ושבע עשרה תרבויות בעולם".

באיזור מסופוטמיה במזרח תיכון ידועות שתי מיתולוגיות עם סיפור דומה למבול ולתיבת נח: הראשון סיפור אתרחסיס, שנכתב במאה ה-17 לפנה"ס על ידי סופר בבלי בשם אלת-איה. והשני עם דמיון מופלא לסיפור המקראי הוא בעלילות גילגמש.


אבל, 'המבול' לא היה כפי הנראה אסון עולמי שבו הוכחד כל מה שעל פני האדמה. ראשית, גם אם כל היבשות כוסו בים, כמובן לא נכחדו הכרישים והדגים למיניהם, וגם לא עופות המים והיונקים הימיים כמו הדולפינים והלוויתנים.

האם התיבה היתה מספיק גדולה להכיל את כל מיני החיות בעולם?
גם אם התיבה הייתה צריכה להכיל זוג מכל חיה ועוף מאזור מסופוטמיה, נשאלת השאלה המדעית, האם התיבה של נח שגודלה "שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ" -בכלל יכלה להכיל זוג מכל המינים החיים ביבשה ובאויר מבחינת נפחה? ונעזוב בצד את העובדה שבימי נח לפני כארבעת אלפים שנה לא היתה טכנולוגיה לבנות אניה ענקית כזו בשטח ונפח כאלה וכמות זפת גדולה כזו שתאטום אותה.

מידת אמה לפי הרמב"ם 45.6 סנטימטר, והיא שונה מעט במקומות שונים בעולם העתיק, אבל לפי ממוצע של חצי מטר - מימדי התיבה כפי שמתוארים בספר בראשית הם 150 מטר אורך, 25 מטר רוחב ו- 15 מטר גובה. כלומר שטח התיבה היה 3,750 מטר מרובע וכגובה בנין בן שש קומות בגובה קומה תקנית בימינו. אבל היו פחות קומות, כדי שיוכלו להכנס חיות גדולות כמו הג'ירפות, הממוטות והפילים. האם בשטח כזה אפשר להכיל את כל המינים שביבשה ובאויר בעולם?

התשובה היא שאין מצב ששטח כזה יכיל עשרות אלפי מינים בעלי חיים יבשתיים ועופות הקיימים בעולם. וחיות הם לא חפצים שאפשר לאפסן כחבילות דוממות אחת על השניה. שלא נדבר על הלוגיסטיקה כיצד בפרק זמן קצר מההתרעה של אלוהים אדם אחד, גם בעזרת שלושת בניו,יכולים היו לבצע לוגיסטיקה מורכבת כזו של בניית התיבה עצמה, איסוף עשרות אלפי מינים, מזון לכולם, ולכנסם במקום אחד שיהיה להם מעט מקום לזוז ומבלי שיטרפו זה את זה?

גרסאות של שני מספרי סיפור שונים שורבבו בפרשה

אב
ל המצב סבוך עוד יותר. כי קיימת סתירה בכמה חיות מכל סוג נאמר לנח לאסוף. באותה פרשת נח בספר בראשית יש שתי גרסאות:

בגרסה אחת באותה פרשה אלוהים מצווה: "וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה"

ובגרסה שניה: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה,

כלומר, באותו פרק יש שני ציוויים: באחד זוג מכל מין חיה -זכר ונקבה. ובציווי השני זוג אחד לבהמות הלא טהורות (שימו לב לנוסח בגרסה השניה - לא "זכר ונקבה", אלא "איש ואשתו" - לחיות). ולבהמות הטהורות שבע זוגות (כלומר, 14 "איש ואשתו" חיות מכל מין) וגם לכל העופות והציפורים שבע זוגות איש ואשתו. אם לפי חישובי נפח, אי אפשר להכניס לתיבה אפילו זוגות כל מיני העולם, אז בכלל כיצד יכנסו שבע זוגות מכל בהמה טהורה ומכל העופות והציפורים לתוך תיבה בשטח כזה? והבהמות הן לא רק בהמות אלא כל החיות (בהמות לא טהורות ו"כל רמש השדה למינהו" הכוללים את כל החרקים למיניהם, כל מיני הדו-חיים, כל מיני הזוחלים וכל מיני היונקים).

כאמור בלתי אפשרי להכניס לתיבה כל מיני תבל בשטח כזה של תיבה. אז אולי, אולי אפשר לקבץ מיני החי מאזור מוגבל שבו התרחש המבול. ואביא דוגמה למה הכוונה, בעץ אחד בדרום אמריקה יש מספר מיני נמלים יותר ממיני הנמלים בשאר העולם כולו. ובאזור מסופוטמיה לא חיים קנגרוז וקוואלות כמו באוסטרליה. כך שזה עוד אינדיקציה שהמבול לא היה תופעה כלל עולמית.

כבר ראינו שמדובר בשתי גרסאות של מספר הזוגות, שלמעשה יכולות להיות מוסברות על ידי כך שבפרשת נח השתרבבו שני סיפורים של שני אנשים שונים ואלה הסימנים שתומכים בכך:








כלומר, מספר הסיפור הראשון מדבר על זוג אחד מכל המינים והמספר השני מבדיל בין סוג המינים.
המספר הראשון משתמש במילים זכר ונקבה ואילו המספר השני משתמש במילים איש ואשתו לחיות.

והמספר הראשון מכנה את האל אלוהים ואילו השני יהוה.


ועכשיו ראו איך השתרבבו שני הנוסחים בשני צבעים כמו גזור והדבק:

גרסה א' מודגשת בכחול
גרסה ב' מודגשת בירוק

פרק ו'

פרקיג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ.  יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר. 
טו וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ:  שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.  ... יח ... וּבָאתָ, אֶל-הַתֵּבָה אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ.  יט וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ:  זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ.  כ  מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת.  כא וְאַתָּה קַח-לְךָ, מִכָּל-מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה.  כב וַיַּעַשׂ, נֹחַ:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה.

פרק ז'

א וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה:  כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי, בַּדּוֹר הַזֶּה.  ב מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִםאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.  ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה, לְחַיּוֹת זֶרַע, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ... ה וַיַּעַשׂ, נֹחַ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּהוּ, יְהוָה

 ז וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו אִתּ וֹאֶל-הַתֵּבָה:  מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל.  ח מִן-הַבְּהֵמָה, הַטְּהוֹרָה, וּמִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה; וּמִן-הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ, עַל-הָאֲדָמָה.  ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ.

יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ, וְשֵׁם-וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי-נֹחַ; וְאֵשֶׁת נֹחַ, וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי-בָנָיו אִתָּם אֶל-הַתֵּבָה.  ידהֵמָּה וְכָל-הַחַיָּה לְמִינָהּ, וְכָל-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְכָל-הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, לְמִינֵהוּ; וְכָל-הָעוֹף לְמִינֵהוּ, כֹּל צִפּוֹר כָּל-כָּנָף.  טו וַיָּבֹאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה, שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל-הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר-בּוֹ רוּחַ חַיִּים.  טזוְהַבָּאִים, זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל-בָּשָׂר בָּאוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִיםוַיִּסְגֹּר יְהוָהבַּעֲדוֹ.  יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם, עַל-הָאָרֶץ;...

אז מה יש לנו כאן? ציווי אלוהי של בית שמאי וציווי אלוהי של בית הילל. אבל נח היה צדיק בדורותיו ולא צדיק אבסולוטי. אמרו לו פעם זוג ופעם שבעה זוגות לבהמות טהורות ולעופות - כמו יהודי ערמומי, הכניס לתיבה גם בהמות טהורות וגם לא טהורות וגם עופות, אבל מכולם זוג אחד בלבד.

בפרשת נח, לאחר המבול ברך אלוהים על האדם להיות אוכל כל - מן החי ומן הצומח (לא צמחוני ולא טבעוני):

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ וְאֶת-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. ב וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם, יִהְיֶה, עַל כָּל-חַיַּת הָאָרֶץ, וְעַל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָיִם; בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל-דְּגֵי הַיָּם, בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ. גכָּל-רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא-חַי, לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה: כְּיֶרֶק עֵשֶׂב, נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כֹּל.


סיפורי נח מסתיימים בצהוב - הבן הצעיר מבצע מעשה סדום באביו נח

התנ"ך לא מתבייש בסיפורים כאלה:

פרק ט'

" כ וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם. כא וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. כב וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ. כג וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ. כד וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן"...


חיי נח ומושג הזמן בתנ"ך

נח חי 950 שנה. 600 שנה לפני המבול ו-350 אחרי המבול. לפי התנ"ך העולם קיים פחות מששת אלפים שנים ולמעשה כ-4 מיליארד שנים. לפי המדע אף אחד לא חי בימים האלו שבהם חי נח יותר מעשרים, שלושים שנה. לכן מושג הזמן בתנ"ך אינו יציב ואינו מסתדר עם מושג הזמן כיום.


וזה היה פירוש פרשת נח בניחוח מדעי של קנקן, הסובר שהתנ"ך נכתב לכל דיכפין וכי אין לאף אחת מקהילות ישראל בעלות עליו ולפרשנותו.

יום שלישי, 9 באוקטובר 2018

על סקרנות קולינרית ועבודה בעיניים



רשומה זו מתווספת לסדרה הרגלי והפרעות אכילה

מה היה עושה הקורא אם היה מגיע לארץ זרה במזרח הרחוק והיה רואה מתחת לשם באותיות יפניות תמונת מנה לא ברורה של מה שמצוי בצלחת. והיה שואל את המלצר שאינו מבין ומדבר מילה באנגלית - מהי המנה הזו? והמלצר היה עונה ביפנית ומתאמץ להסביר במימיקה רגשנית אך בלתי מובנת לאוזן השומע? וכשהקורא היה מחליט בכל זאת לנסות ולהזמין את המנה, כי אולי המלצר ליהג ארוכות בשבחה. אך אז כשהמלצר שולף סמרטפון בהתרגשות רבה כדי לומר את דבריו בעזרת גוגל טרנסלייט. והתרגום יצא דו-משמעי: כלומר, או שהמלצר התלהב מן המנה המנה הזו וממליץ עליה מאוד, או שהוא אומר "אל תעז לקחת את המנה הזו כי היא לא בשבילך". אני מניח שרוב הקוראים לא היו מזמינים את המנה הזו. ולמרות שההסבר מיפנית לתרגום אנגלי היה דו-משמעי. ובדרמטיזציה שבה נשמעה נימת אזהרה - היה מי שלא עמד בסקרנותו ואמר יאללה נזמין.

ולכשהגיעה המנה היה בה סוג של חלזון גדול בתוספת הרבה רוטב וואסבי - שזה משהו ירוק דמוי חזרת וחריף ביותר לסינוסים באף. אך עם ובלי וואסבי, היה לחלזון הזה מרקם של גומי וטעם דוחה ברמות. אי אפשר לאדם מערבי לאכול דבר כזה וזה מה שלא הבין המזמין (או סינן) מהמלצר שניסה בכל כוחו להסביר "אל תיקח, זה לא בשבילך".

וזה הזכיר לי את ירח הדבש שלנו בפריז, שבה כיתתנו רגלינו ועברנו, אני לא מגזים, בעשר מסעדות, שבאף אחת מהן לא היה תפריט באנגלית. אלא בצרפתית בלבד ובאותיות ציוריות שלא עזרו בניסיון להבין משהו מהכתוב. וזוגתי כבר התחילה לבכות מרוב עייפות ורעב עד שנשברנו ונכנסנו למסעדה הקרובה הבאה. אינני זוכר אם היה תפריט באנגלית , אבל אני חושב שבמקרה כזה הכי בטוח להזמין אנטריקוט עם ציפס, שניתן להבין גם ללא ידע צרפתית. וכך עשינו, הצבענו בפני המלצר על השורה וסימנו באצבעות פעמיים. המנות הגיעו כמובן עם יין אדום. הצרפתים שותים יין כמו מים. וזה היה באוגוסט, ופריז הייתה אז לוהטת ולחה. זוגתי שיוועה לכוס מים. ניסינו להסביר למלצר שאנחנו רוצים מים. וואטר, וואטר, ומסמנים תנועת שתייה, שחייה וכיד הדמיון הטובה כדי שיבין. והוא לא הבין, ושלח אחד אחר השני מלצרים אחרים, שגם הם לא הבינו אנגלית. עם דמעות בעיניים ניגשה זוגתי למזרקה במרכז המסעדה והצביעה על המים. "אה, דה לוֹ" ירדו סופסוף לדעתה. 

שנים אחר כך חזרנו לפריז עם הילדים והסתבר שהצרפתים למדו בינתיים קצת אנגלית ולפחות ברוב המסעדות יש תפריטים המוסברים בשפה האנגלית.

אז כשהבין המזמין במסעדה היפנית, זה כבר היה מאוחר מדי. והוא לא היה מסוגל לאכול את מה שבישל לעצמו. לא נורא אמר, זו הייתה חוויה קולינרית. ולפחות, כך הוא אמר, הגישו עם הגומי הדוחה הזה צלוחיות של תוספות ואורז בנדיבות. והמלצר שהבין שהמנה העיקרית לא תאכל, מילא מחזור שני של תוספות. והמזמין לא נשאר רעב.

הסקרנות הרגה אותו גם כשהזמין מנת מלפפון ים. גם זה היה דוחה ברמות - אמר המזמין. מעניין מה חשב טראמפ כשהגישו לו מלפפון ים כמנה ראשונה, במפגש ההיסטורי שהיה לו עם מנהיג קוריאה הצפונית קים ג'ונג-און?

ובכלל, לאחר שחזר מהמזרח הרחוק, הוא התחיל להתקין לו דברים משונים למאכל. למשל הכניס לקערית ביצים, יצק לתוכה חומץ וסויה והניח ללילה מעל המקרר. החומץ והמלח שבסויה 'בישלו' מעט את הביצים, וכך הוא אכל אותן - חיות כבושות כמו דג מלוח. דג מלוח או הרינג הוא ממש מבחיל בעיניי. אני זוכר בצבא את כמויות הדג מלוח שהוגש בארוחות בוקר ולאחר שאף אחד לא נגע בזה -  נזרקו בכל יום לפח הזבל. תמיד שאלתי האם מספקים בצבא דג מלוח בגלל החברה האלה שרגילים לדג מלוח מהבית כנסת. ומה, הישראלים לא התחילו לאכול בתאווה דגים חיים שקוראים להם סושי? אגב למי שאינו יודע, סושי ביפן בכלל לא דומה לסושי המערבי. ביפן הוא לרוב אינו מגולגל באצת נורי. אני לא מסוגל לאכול, לא את זה ולא את זה. בקושי אני אוכל דגים מבושלים, אז חיים? וחוצמזה אצת הנורי מבחילה בעיניי כמו כוסברה. ולכל אותם השפים כמו אסף גרניט שאוהבים כוסברה ושונאים שמיר, אני אומר: אני עף על שמיר. ואני שהתאמצו להוציאו לי את גרגרי הקימל מהלחם בילדותי, אינני מבין את כל אלה שמרחיקים צימוקים מהעוגה.

לאחר שראיתי את המראה המלהיב של ביצת הסויה/חומץ שאלתי מה דעתו שנקרא לה ביצת הרינג והזכרתי לו שבישראל אפשר לחטוף הרעלת סלמונלה מביצים שאינן מבושלות כראוי. וכפי שכתבתי בעבר בבלוג אמירה יומית - ביצים חיות הורסות אנזים חשוב בגוף וזה כבר עניין של ביוכימיה.

ובענייני ביצים, לפני שנוסעים לסין אני מזהיר מפני מאכל סיני מבחיל המכונה ביצת אלף השנים. מאכל זה נחשב לאחד מהמאכלים הכי דוחים בעולם. ואילו בעיני הסינים נחשבת למעדן.
ביצת אלף השנים

מדובר בשיטת שימור של ביצים בתערובת של טיט, אפר, מלח, סיד וקליפות של גרגרי אורז - במשך מספר שבועות עד מספר חודשים. בסיום התהליך החלבון הופך למרקם דמוי ג'לי שצבעו חום כהה ושקוף. והחלמון הופך לירוק כהה אפרפר במרקם דחוס וקרמי.

נראה כאן למישהו מהקוראים שכולם שומעים לי? בליל שבת המישו התקשר כשבדיוק ישבנו לארוחה ושמתי אותו ברמקול. "אכלתי את ביצת אלף השנים" סיפר. איך היה שאלתי ומזל שלא ראה את פרצופי. "היה בסדר, אבל היה לזה טעם של ביצה רגילה". צחקנו בקול גדול. ואולי איזה מזל שעבדו עליו עם ביצת אלף שנים מזויפת וצבועה בצבעי מאכל. קשה לי להאמין שביצה נרקבת הייתה טעימה לחיכו.





במחצית התחתונה של המנה ביצת אלף השנים המזויפת וגם את מה שהוגש בחלק העליון של הצלחת, אני לא הייתי אוכל. לשאלתי, מדובר במדוזה עם ערמוני מים. אבל הזמין אכל. הגישה שלו הייתה לטענתו "מיליארד סינים אינם טועים". ולשאלתי איך הייתה המדוזה, השיב "דווקא טעים". שאלתי אם היה לזה מרקם רוטט כמו מקפא רגל קרושה שאוכלים אשכנזים. "היה לזה מרקם יותר צמיגי ללשון ולחך", ענה. ומה אומרים הסינים? "פחות מדוזה אחת בים", ענה. אז אולי נבקש את המתכון ונתחיל לדוג את המדוזות הפושטות על חופי ישראל בכל קיץ? תגידו, מדוזה זה כשר? מקסימום עוד מאכל פירות ים שאינו כשר למהדרין.



יום שבת, 6 באוקטובר 2018

אחרית הימים - אחרית העולם


 זהו השלישי שהבטחתי ברשומה קודמת. האמת שעצרתי בעדי מלפרסם אותו כמתבקש בעיניי ביום כיפור. היום שבו מסתגפים ומבקשים מחילה כל מניחי התפילין למיניהם, ואשר חוטאים בשאר ימות השנה. 

ובשבת זו נקראת פרשת השבוע הראשונה - פרשת בראשית. אשר בה חוזרים על פרשת בריאת העולם כמדי שנה. במחזור השנתי של קריאת פרשות השבוע בחומש - לעולם ועד על פי ההלכה היהודית. "לעולם ועד" הוא מושג מאוד מאוד יחסי בתולדות היקום ובתולדות העמים בפרט. אך יחיה לו צדיק באמונתו אשר תהייה. 

אז השיר הבא שנכתב ביום הכיפורים האחרון, מתאים לפרשת השבוע הראשונה העוסקת בבריאת העולם. מתאים? לא בטוח שאת זה יאהבו חובשי הכיפות. אבל כך אמר יהושמדע לקנקניהו:


באחרית / קנקן



כֹּה דִּבֵּר אֶל קַנקַנְיָהוּ לֵאמֹר:

בָּאַחֲרִית חָרְבָה הָאָרֶץ

וְיֹאכְלוּ הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים

בָּרוּ* כֹּל יוֹשְׁבֵי אֹהָלֶיהָ

ֹּוְכָל נֶפֶשׁ חַיָּה לְסוּגֶיהָ וּלְמִינֶיהָ

כֹּל זַנֶּיהָ - חֲלָלִים לְמוֹתָר

וְיָבְשׁוּ הַיַּמִּים וְהָרְקִיעִים

וְכָבוּ הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים

וְהָיָה בֹּקֶר וְהָיָה עֶרֶב וּתְהֵא

רוּחִי מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי תְּהוֹם



נְאוּם יְהֹשְׁמַּדָּע.


---------

* ברו - אכלו בארמית.

מקורות:



מאת  Andy Harper
  
וגם כאן והקישורים לשרשור התגובות שם בהמשך.