יום שלישי, 25 ביוני 2019

חור תולעת במשחק שחמט


זוהי רשומה נוספת בסדרת החלום ופשרו. בימים האחרונים חלמתי שני חלומות כשנרדמתי כהרגלי מול פרסומות טלוויזיה. אני מאמין שלחלומות חוזרים יש משמעות כמו לחלומות שמאחוריהם מסתתר מכנה משותף. בשני החלומות מצאתי מכנה משותף לסדרת חלומות מהעבר.

עשרות שנים לאחר שכבר שוחררתי משרות צבאי, חלמתי מספר פעמים שנעלם לי הנשק. במשך חלום מיוזע וארוך בתחושה, התנהל חיפוש קדחתני מחשש להפקרת נשק. במשך כלל שירותי הצבאי הסדיר ובמילואים, לא נפרדתי מהנשק ולו לדקה אחת. הוא היה צמוד אלי בכל מקום 24/7. בחדר האוכל, בשירותים ובמקלחת ואפילו במיטה. לא זכור לי שהפקרתי אותו ולו פעם אחת. הנשק היה חלק ממני מתוך הרגל. והנה לאחר זמן רב כל כך - אני מפקיר נשק בחלום פתלתל שבו אני מחפש אחריו ולא מוצא. כשהתעוררתי מיוזע מהחלום, הדבר היחיד שרציתי הוא לשוב לשם כדי להמשיך לחפש אחרי הנשק עד שאמצא אותו. לידיים של מי הגיע? האם בכלל אמצא אותו? האם אשפט על הפקרת נשק? אני לא שוכח את המאבק התודעתי בין החזרה לשם ולבין להישאר כאן. ובכלל, האם אני כאן או שם? בסופו של דבר ניצחה תחושת הקבע. האם ניתן לסמוך עליה? שאלה טובה שמתקשרת למשפט הפילוסופי הידוע - "אם אני חושב - משמע אני קיים".

בבלוג חשיבה חופשית הישן (שכנראה יעלם לנצח בעוד ימים אחדים) - הבאתי סדרת רשומות מרתקת המלווה בהרבה הוכחות ניסוייות - שהמציאות על פי חמשת החושים אינה באמת תמיד המציאות האמיתית. דבר שמעלה גם ספקות כבדים לגבי המשמעות והנכונות של עדויות עדים (בשר ודם) בבתי משפט!

עידנים לאחר שסיימתי פוסט דוקטורט במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים, אני חוזר בחלום למעבדה ההיא. באותה מעבדה העסקה הייתה בחוזה מתחדש לשנה בכל פעם. הבוס הגדול לעולם לא פיטר מישהו מעשרות הפוסט דוקטורנטים. אבל היו לא מעט שהחוזה לא חודש לאחר שנה או שנתיים. כשהחלטנו לאחר ארבע שנים של מחקר מאוד מוצלח ומשמעותי לחזור לארץ - הן הבוס והן מספר חברות ביוטק, הציעו לנו משרות שהמשכורת שלהן הייתה לפחות פי עשר מהמשכורת  כמרצה מתחיל באוניברסיטה בארץ. 

והנה אני ניצב מול מציאות שבה מזה שבועות לא מועטים, כבר אינני מדווח על התקדמות במחקר שבו הלכתי לאיבוד. אני מתחמק מהבוס והוא שתמיד היה כל כך מעורב - מתעלם ממני. והנה בימי האחרונים לפני תום החוזה וללא שהגיע חידוש - חשתי בקרירות של הבוס הגדול, של השותף שלו ובשינוי ביחס אלי של כל שאר הקולגות שלי - משהו על סף ההתעלמות. אני זוכר את הזרות שבה אני מסתובב בין חדרי המעבדות, וכבר לא מוצא את מקומי. ציפיתי לשימוע הפורמלי אצל הבוס שבו הוא יודיע שאינו מעוניין בי, ואז לפתע חזרתי כולי מיוזע למציאות האחרת - 25 שנים לאחר מכן בארץ. אני זוכר את המאבק התודעתי בין הרצון לחזור אל העתיד שם לבין להישאר כאן. ובכלל  זוכר אפילו את הפקפוק שהמציאות שאליה חזרתי - היא היא החלום. 

והנה בימים האחרונים, לכשנעלם מסך הטלוויזיה מולו ישבתי, הרי אני מתעורר לתוך מציאות. במוסד שבו אני עובד נפלה החלטה להעביר אותו למקום אחר קטן יותר בשל קשיים תקציביים כבדים. ועקב הצורך בצמצומים הבלתי נמנעים, אני חש באיום הקרב ובא - התחושה שכנראה אהיה בין הרבים שיפוטרו (למרות הקביעות). וגם המנהלים הגדולים אינם יודעים כמה ומי יפוטרו. חוסר וודאות מרחף על כולם. ואני חושב, והיה אם תימשך העסקתי - האם אני בכלל מוכן לנסוע שעתיים אל ומהעבודה הביתה. וכבר מברר אם במקרה כזה - אקבל פיצויים אם אני אודיע על התפטרות בשל  המרחק למקום העבודה החדש. והנה פתאום, אני חוזר למציאות שהשארתי מול מסך הטלוויזיה ואל הרצון לחזור למציאות האחרת, כדי לדעת איך ייפול דבר...

ובאותו הערב, לכשנעלם שוב מסך הטלוויזיה מולו ישבתי, התעוררתי שוב לתוך מציאות. זה היה זמן מה לאחר שבמציאות הקודמת, זוגתי יצאה מהבית לאיזה עניין קצר, שאמור להמשך לא יותר מעשרים דקות. והנה אני מתעורר וניצב בפני מציאות שכבר חלפו שעות מאז שיצאה. אני מטלפן מדאגה לטלפון שלה,  ומעבר לקו עונה לי קול של אישה זרה "שלום, ביטוח לאומי (?!), במה אפשר לעזור"?. ומיד מתקשר למספר הטלפון האחר שלה ואין מענה. אני כבר נלחץ ומתחיל להתקשר לחברות שלה, וכשכבר עמדתי להתקשר למשטרה -  הנה אני חוזר למציאות אחרת, לאחר שאני נאבק להישאר בקודמתה ולהמשיך בחיפושים. מבולבל אני קם לאחר דקות אחדות מכסאי בסלון מול הטלוויזיה, הולך לחדר השינה ומוצא אותה ישנה. אך עדיין לא פג במהרה הבלבול, באיזו משתי המציאויות אני נמצא באמת?

כפי שכבר כתבתי ברשומות הקודמות בסדרת החלום ופשרו, אני בטוח שיש משמעות לחלומות החוזרים אחד לאחד. אבל האם לחלומות השונים שתוארו כאן יש בכלל משמעות שאני צריך לשים אליה לב? לאחר מחשבה, הגעתי למסקנה שמדובר בחלומות עם מכנה משותף - חלומות שבהן יש מעבר ממציאות אחת למציאות אחרת ברצף הזמנים. כמו משחק בלוח שחמט - פעם בכלים הלבנים ופעם בכלים השחורים. ואולי המעבר ממציאות אחת לאחרת היא ממציאות שבאחת הישות המוארת ובשנייה הישות האפלה, ששתיהן אני. ואולי כמו במשחק השחמט של מכניקת הקוונטים - התודעה שלי בחלום  עוברת דרך חור תולעת בין לפחות שני (או יותר) ממדים מקבילים. 
מוזמנים להיכנס לאתר של מכון דווידסון שבמכון ויצמן בנושא : מכניקת הקוונטים לא רק לפיזיקאים

ומה דעתכם? האם גם אתם עוברים ממדים בחלומות?



יום שלישי, 18 ביוני 2019

הדודל של גוגל - חגיגות הפלאפל




כשאני רואה דודל של גוגל, הסקרנות מובילה אותי לחקור את הסיבה. האמת שהפעם הופתעתי. גוגל הקדיש דודל ל- "חגיגות הפלאפל". והדודל הוביל לכתבה שכותרתה לא פחות ולא יותר מאשר "פלאפל אטומי: האוכל הישראלי כובש את ארה"ב".

כשהיינו בפוסט דוקטורט בוושינגטון בירת ארה"ב והתגעגענו לפלאפל, היינו נוסעים לפלאפליה של הלבנוני. היה לו מקום זעיר, בערך של שני מטר על מטר, והפלאפל אוי הפלאפל שלו היה משהו משהו. זה היה במחצית השניה של שנות השמונים במאה הקודמת. אויש, כשאני אומר במאה הקודמת אני כבר מרגיש ממש בא בימים. והנה עכשיו את שוק הפלאפל בארה"ב כבשו ישראלים. כאילו זהו מאכל אותו המציאו הישראלים.

בילדותי בעיר הצעירה הרצליה, אני זוכר את דוכן הפלאפל היחידי במרכז העיר. דוכן מוגבה כזה על גלגלים, כמו של 'גזלנים' כיום, ושהיה ממוקם במדרכה כמעט מול בית הכנסת הגדול. ובכל מוצאי שבת לאחר גמר הפעולה בתנועת הנוער העובד, בדרך הביתה הייתי עובר דרך דוכן הפלאפל ומפשפש בכיסי. מחפש את המעות שהכינותי מראש. חצי לירה עבור מנה - שמונה כדורי פלאפל בדיוק בפיתה. 25 אגורות עבור חצי מנה - ארבעה כדורים בחצי פיתה. "עם סלט(?) עם מלפפון חמוץ, עם טחינה"? כן, הכול - השבתי, אבל לא עם הרבה טחינה, שלא ייזל. "עם חריף"? כן כן, אבל רק קצת, זהו די, מספיק - אומר האשכנזי הקטן. "הנה" והפיתה העטופה בשקית ניר חומה הייתה מוגשת.

בזיכרוני זה היה פלאפל ממש טעים והתורים הארוכים העידו שהוא כנראה היה באמת טעים. בדוכן עבדו בצפיפות אך בתאום כל בני המשפחה ממוצא תימני. הם עבדו בקצב מטורף שהאכיל מאות פיות בשעה.

כן, אפשר לומר שאני מדור הפלאפל. אבא אמר שאסור לאכול שווארמה, שאותה מכרו בחנות כמה מאות מטרים משם. והיא תמיד הייתה כמעט ריקה מקונים. "בשווארמה אתה לא יכול לדעת איזה בשר פיגולים מחברים לך בשיפוד המסתובב" אמר אבא. גם כיום אני לא מתלהב משווארמה. כנראה דברים כאלה של אבא, נכנסים לראש ולא יוצאים ממנו כל החיים. "בשר אמיתי טוב מגיע בנתח אחד שלם..." מתנגנים בי דבריו של אבא.

ותמיד אני פליאה על המנגנון שהמוח זוכר דברים כאלה. זוכר שבמוצאי שבת אחת כשעצרתי בדוכן לאחר הפעולה בתנועה - השתלט עלי אלטרואיזם לטובת אחותי הקטנה. ויתרתי על חצי מנה, ועם המעות שנותרו , נכנסתי לחנות הספרים שהייתה כבר פתוחה, ובחרתי חוברת ציורים לצביעה וחבילת צבעי פסטל בשישה צבעים. וכשהענקתי את זה כמתנה לאחותי, הרגשתי בפעם הראשונה את האושר שבהענקת מתנה. האושר הראשון הזה בלתת חרוט בי עד עצם היום הזה.

והיום, את הפלאפל כבר מוכרים בכל מיני טעמים וצבעים וגם אם הוא כבר לא כל כך טעים, מסווים את טעמו בתוספות כיד הדמיון. ופעם אחת זרקתי את כל המנה לפח משום שלא אמרו לי שסלט הירקות מכיל כוסברה. אם יש משהו שממש דוחה זה כוסברה שיש לה מראה תמים של פטרוזיליה, או שהמוכר מוסיף לי כאוטומט עמבה במקום טחינה. אוי כמה שאלה דוחים. עם אלה לא צריך להתאמץ לעשות דיאטה.

וממתי התחילו לשים בפיתה צ'יפס על חשבון הפלאפל? וחריף ירוק, וחריף אדום, וטורקי, וצנון, ועוד שיפקה כבונוס - שיהיה.




יום שישי, 14 ביוני 2019

צמחי מרפא טוב או רע? - מדריך למשתמש (פרק א')


ברשומה זו אדון בנושא השנוי במחלוקת ציבורית והוא השימוש בצמחי מרפא. שימוש בצמחי מרפא נעשה על ידי חיות בטבע ועל ידי האדם משחר ההיסטוריה. הרפואה המודרנית מסתייגת מהתועלת ואף מצביעה על סיכונים ברקיחה בלתי מבוקרת של צמחי מרפא. מאידך, קמה תחייה מחודשת של השימוש בצמחי מרפא בעשרות השנים האחרונות. קמו 'מרפאים' טבעיים (נטורופתים) למיניהם ותעשיות אשר גורפות מיליארדים מהציבור - עבור ייצור ושיווק מוצרי צמחי מרפא. 


ברשומה נדון בשני אספקטים. האם צמחי המרפא באמת טובים בשבילך? והאם השימוש בצמחי המרפא עשוי להזיק לך? כפי שנראה בהמשך, למרות שלצמחי המרפא יש לעתים תועלת מסוימת, השימוש בצמחי המרפא אכן עשוי גם להזיק, במישרין או בעקיפין. בחלק ניכר מהמקרים, השימוש בצמחי המרפא הוא גם לגמרי בזבוז כספך לריק.

הרשומה הזו מתכתבת גם עם הרשומה הקודמת בנושא השימוש בעשב (או מיצוי) קנאביס, שהדביקו לו את השם קנאביס רפואי.

למרות שהשתדלתי לתמצת את הדברים, הרשומה הזו תהיה ארוכה יחסית. אך בשל  חשיבות הנושא, העדפתי שלא לפצל פרק זה לחלקים. כמובן הקוראים יוכלו לפצל את הקריאה.



את השימוש בצמחי מרפא לא המציא האדם. מחקרים הראו שציפורים מסוימות בוחרות צמחים בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות כחומרי קינון. אלה מגינים על הגוזלים מזיהומים חיידקיים ומפטריות. חיות שונות נוהגות לאכול חלקים מרים של צמחים בתגובה למחלה. תצפיות בפרפרים, תרנגולות, כבשים וקופים, הראו כי בעלי חיים חולים אוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל. השימפנזים עושים שימוש מכוון בצמחים שמיחסים להם תכונות רפואיות. בכל המקרים, הם אוכלים צמחים שאינם טעימים ואין להם ערך תזונתי. הסיבה היחידה לאכילת הצמחים האלה היא - ניסיון לפתרון בעיות בריאותיות. מבין צמחי המרפא שמשתמשים השימפנזים זוהו קליפות מגזע עצי שיטה לסילוק טפילי מעיים הגורמים לשלשולים. הם משתמשים גם בפירות הצמח Aframomum Melegueta, שהוא קרוב משפחה לצמח הג'ינג'ר - כנגד זיהומי חיידקיי מעיים. כנגד ריפוי מלריה, השימפנזים משתמשים בצמח Vernonia Amygdalina. אז מי אמר ששימפנזים אינם חכמים לא פחות מהאדם בנושא זה?

מאחר ורופאים מסורתיים (רופאי אליל מקומיים) מספקים לחוליהם את אותן 'תרופות', נשאלת השאלה מי למד ממי ? מרפאים ילידים מודים כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, אשר אוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל.

גם האדם הניאנדרתלי אשר חי בהרי הכרמל שבארצנו לפני כ-60,000 שנה, השתמש בצמחי מרפא. לצד גופת אדם ניאנדרתלי , 
נמצאו בצמוד למקום קבורתה  שמונה סוגי צמחים - צמחים המצויים עדיין בשימוש נרחב ברפואה העממית ברחבי העולם.

שימוש בצמחי מרפא ובצמחי מרפא של ארץ ישראל בעולם העתיק והחדש


צמחים ממשפחת השיפתניים תוארו בכתבי רפואה העממית כמשפיעים על שיפור הזיכרון ועל דמנציה, שהם כידוע גם מתסמיני מחלת האלצהיימר. צמחים אלו מוכרים בתרבויות השונות וברפואה המסורתית כמגבירי זיכרון, והם מכונים צמחים נואוטרופים. מחקר שערכה ד"ר מינה פארן, מהעמותה הישראלית לצמחי מרפא - הראה ששימוש בשמן זן מסוים של צמח המרווה המריץ את העברת הגירויים העצביים והגביר את הפעילות הקוגניטיבית של המוח. בעקבות התוצאות, ממליצה ד"ר פארן על שימוש בצמח המרווה לטיפול באלצהיימר. אבל כבדו וחשדו, יש לא מעט זנים שונים של מרוות בשדות. וכמו שלא קוטפים פטריות למאכל מבלי לדעת לזהות פטריות רעל - כך אין לקטוף צמחים ללא ידע בזיהוי והגדרה מוחלטים!

בכתבי הרפואה העממית תוארו גם צמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר גבוהות בדם: חילבה, קינמון, מילון מר, ועוד.

ד"ר זהר עמר, ראש המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וד"ר אפרים לב מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה - ערכו מחקר מקיף על הגניזה הקהירית והסיקו מתוכה על חומרי המרפא בהם עשו שימוש בני הקהילה היהודית בקהיר בתקופת ימי הביניים. 
השניים פענחו מרשמים רפואיים ורשימות תכולה של בתי המרקחת ומצאו מידע על שימוש בכ-450 חומרי מרפא. בין הצמחים שהופיעו בתדירות רבה היו קינמון הקמפור, אלת המסטיק, סחלב, שקד, לימון, זנגביל, כרכום ורבים נוספים.

פרי הרימון ידוע עוד מימים עברו כבעל תכונות בריאותיות מיטיבות, ונזכר ככזה בכל הדתות ובפולקלור העמים. פרופ' אבירם מהפקולטה לרפואה בטכניון ומרכז רפואי רמב"ם מצא כי ברימון מצויים חומרים נוגדי חמצון שיכולים לעכב את הכולסטרול "הרע" (LDL), שהוא אחד מגורמי הסיכון העיקריים לטרשת העורקים, ובכך להאט את התהליך הטרשתי של כלי הדם. 

בנוסף, גילה פרופ' אבירם כי בחולים ששתו כוס אחת ליום של מיץ רימונים במשך שבועיים - אובחנה ירידה של כ-6% בלחץ הדם. אבל, באדם הסובל למשל מיתר לחץ דם בסביבות 180 - התמדה בשתיית מיץ רימונים כזו, תוריד את לחץ הדם לכל היותר ל- 170. אך גם זה עדיין יותר מדי ולכן האדם יצטרך בכל זאת טיפול תרופתי קונבנציונלי, כדי להוריד את לחץ הדם לערך הנורמלי - 120.

בעת הקדומה ובימי הביניים, 
תושבי ארץ-ישראל  השתמשו בצמחים לסילוק חומרי פסולת על ידי שלשולים והקאות. הצמחים שהשתמשו הם חצב מצוי, קחוון, כשות הקורנית, הגה מצוי, ריבס, חבלבל רפואי ואבטיח הפקועה.  
אזהרה! - כל אחד מהם יכול להיות רעיל וקטלני (בזיהוי לא נכון של הזן, בטיפול בחומר ובמינונים לא מתאימים). 
הרמב"ם תיאר את סגולות שמן עץ הזית להגברת האון המיני (לא אחראי על נכונות הדברים).  

מהו ההבדל בין שימוש בצמחי מרפא לבין שימוש תרופתי ברפואה המודרנית?



גם הרפואה הקונבנציונלית משתמשת בתרופות שמקורן בצמחים. הרי שתי דוגמאות:

מצמח האצבעונית (דיגיטאליס) מבודדים ומרכזים את החומר הפעיל בתרופה דיגוקסין. תרופת הדיגוקסין משמשת לטיפול באי ספיקת לב המלווה בהפרעות בקצב הלב.

דיגיטליס (אצבעונית)

מעץ הטקסוס מפיקים את התרופה טקסול (Taxol) המשמשת בכימותרפיה כנגד סרטן השד וסוגי סרטן נוספים.


מכאן מה שעושה את ההבדל בין תרופה אמיתית ממקור צמחי לצמח מרפא הוא עצם בידוד החומר הפעיל וניקויו משאר חומרי הצמח - באופן שהתרופה יכולה להינתן במינון הנכון ובצורה מבוקרת, ללא סיכון. הצמחים אצבעונית וטקסוס, כמו חלק מרבים צמחי המרפא הינם רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות, או מעל מינון מסוים. אכילת צמחים אלה מהטבע יכולה להרוג!

השימוש בצמחי מרפא עשוי להיות רעיל או מזיק


כאמור, השימוש בצמחי מרפא יכול להיות גם מסוכן ומזיק. הוא עשוי להיות מזיק בצורה ישירה או עקיפה. בצורה ישירה הוא עשוי להזיק בגלל מינון לא מבוקר של הצמח. וכשאני מציין שימוש במינון לא מבוקר, הכוונה למהי הכמות של צמח טרי או מיובש שצריך להשתמש בחליטת תה, כדי שהמינון יהיה מדויק - כלומר, מועיל במאת האחוזים ולא מסוכן במאת האחוזים. האם לחלוט את הצמח חצי דקה במים רותחים או אולי 5 דקות? האם בצמח החלוט לא מסתתר עובש או נבגים של חיידקים? אפשר לחלות רק מזה! כמובן שגם כמות החומר הפעיל בצמח עשויה להשתנות בתנאי גידול שונים של הצמח ובעונות השנה השונות. הדבר נכון גם לגבי מיצויים ביתיים ואפילו של תעשיות מסחריות שמבטיחות הרים וגבעות.

לפטרוזיליה למשל יש תכונות משתנות. אז איזו פטרוזיליה יש לצרוך - רגילה או מסולסלת? וכמה קילוגרמים פטרוזיליה יש לצרוך כדי שתעשה את העבודה של כדור פוסיד אחד להורדת הבצקת? קינמון טוב להורדת סוכר בדם. אבל כמה כפות קינמון יש לצרוך בכל ארוחה כדי לאזן את רמת הסוכר? מקבלים כימותרפיה, יש תוספי מזון (כמו גם חלק ממשכחי הכאבים) שמעלים את העמידות כנגד התרופות ולכן מורידים את יעילות הטיפול. ויש תוספים כמו תבלין הכורכום שעשוי להעלות את רעילות הכימותרפיה (כמו למשל באכילת אורז תמים מתובל בכורכום) ועוד כהנה וכהנה אני יכול לכתוב על כך מגילות. האם אתם הצרכנים יודעים על זה? האם הרוקחים והרופאים (הן הקונבנציונליים והן מהרפואה האלטרנטיבית - מודעים ואומרים למטופלים את זה? האם דוקטור אינטרנט, סיינטיפיק ווינט ויוטיוב המשבחים  לעיתים בכתבותיהם את רפואת האליל - מספרים לקוראים את כל זה?

כאמור, חלק מהצמחים הינם רעילים או בעלי תופעות לוואי בלקיחה במינון גבוה או לאורך זמן. למשל אם ניקח לדוגמה את הצמח שוש קירח (ליקוריץ) שמשתמשים בו כנגד דלקות, אלרגיה ובאי ספיקה של הורמונים סטרואידים - שימוש ממושך בו או ריכוז גבוה מדי עלול גם לגרום לאגירת יתר של נתרן, איבוד אשלגן, בצקות ועליה בלחץ הדם. לכן, המינון המומלץ הוא לא יותר מ-5 עד 15 גרם של שורש טחון או כתוש ליום, או לחלופין חליטה של 2 עד 4 גרם בכוס מים, שלוש פעמים ביום, כאשר משך הטיפול באם הוא נעשה ללא השגחה רפואית לא יעלה על 4 עד 6 שבועות. האם אדם נורמלי שאינו רוקח יכול למלא בדייקנות דרישות אלה? לכל אדם יש גם קצב קליטה ופירוק חומרים קצת שונים. כיצד אם כן ידע הקורא האם המינון שלקח מהצמח מזיק במיוחד לו יותר מאשר לאחרים? לכל אחד מאיתנו יש קצב חילוף חומרים ופירוק רעלים שונה זה מזה (על בסיס שוני גנטי).

טענה רצינית המועלית על ידי אנשי מקצוע מהרפואה הקונבנציונלית היא שמוצרי המדף המשווקים כצמחי מרפא ונצרכים על ידי הציבור, אינם עוברים תהליכים נאותים של בקרה וסטנדרטיזציה. האם חשבתם פעם מדוע מוכרים לכם "תרופות" מצמחי מרפא ללא מרשם רפואי? האם חשבתם פעם מדוע על האריזה של "התרופה הטבעית" שקניתם, אף פעם לא יהיה כתוב לאיזה שימוש היא מיועדת? מדוע מוכרים לכם אותה כתוסף תזונה (כלומר, מזון)?

האם נתתם מחשבה כיצד 
אם כך אתם בכלל יכולים לדעת למה "התרופה הטבעית" המסוימת משמשת? לשם כך היצרנים משתמשים בשיטה ערמומית. הם נותנים ל"תוסף המזון" (וכך הרי אי אפשר לטעון שמוכרים את זה בתור תרופה ולא כמזון) שם עם רמז למה שהיא "אמורה" לעשות, למשל N-שיעול. ה-N נותן לצרכנים הרגשה של שם של תרופה והוא בעצם "אין" שיעול. לעתים פשוט יצרפו לאריזה תמונה של אדם משתעל. אל דאגה, החברות האלו מצוידות בצוות עורכי דין ממולחים שתפקידם להגן בפני תביעות.

שנית הרוקחים עצמם משווקים לכם את מוצרי צמחי המרפא. חלקם דוחפים את זה לכם באופן החצוף ביותר. יודעים מדוע? כי הם מרוויחים מתגמולים על מכירתם יותר מאשר על מכירת תרופות. אז האם זו לא מן סוג של רפואה לעשירים (ובמקרים רבים עשירים פתאים) במסווה של מזון? למשל, האם אתם שואלים את הרוקח מה יש נגד צינון והוא יביא לכם מוצר "תוספת מזון", כאילו שזו תרופה? האם אין זה אבסורד ובספק אם בכלל חוקי מצידו, מבלי לציין בפירוש שזהו תוסף מזון? ומרבית הפתאים שישמעו מהרוקח המלצות ודברי הלל הרי יפלו במלכודת. וכי מרבית האנשים יטילו ספק בהמלצת הרוקח ולא ירכשו? ומדוע אם יגיע הצרכן שבוע אחרי, הרוקח ימליץ לו על מוצר אחר? לא קשה לנחש, על המוצר האחר הוא מקבל יותר תמלוגים. לצערי לא כל הרוקחים ישרים (גם של קופות החולים שמקבלים תמלוגים על מכירת תוספים), כדי לתת לצרכן את המוצר הדומה הזול יותר.

עצה ידידותית - בתור תוסף מזון (ולא תרופה), יש אישור למכירה על ידי משרד הבריאות, אך אל תסמכו לגמרי על כך. מדוע? כי משרד הבריאות לא בודק ואינו יכול לבדוק כל משלוח (אצווה) של המוצר. גם לא לכל החברות המייצרות מוצרי מרפא טבעיים יש בקרת איכות, הכוללת בדיקת ניקיון המוצר ממזהמים. כך שאם אתם כבר קונים מוצר כזה, לפחות תבדקו שמצוין עליו שיוצר בתנאי GMP (שהם קיצור של Good Manufactory Product). 

ובכלל "אישור ממשרד הבריאות" אינו מעיד שהתוסף יעיל ועושה את מה שהוא אמור לעשות. מה שהאישור הזה אומר  בסך הכול, הוא שהרכב התוסף כפי שדווח היצרן (שגם זה לא בהכרח תמיד מדויק) - איננו מזיק ככל הידוע למשרד הבריאות כעת. אין זה אומר שלא יכול פתאום לצוץ מחקר חדש שמוכיח שהתוסף מזיק ביותר.

כאמור, הנזק בשימוש בצמחי מרפא עשוי להיות גם עקיף. כי אם המינון נמוך מדי, הרי לא תיפתר הבעיה הרפואית ובמיוחד אם החולה הפסיק לקחת תרופת מרשם, מפני שהוא חושב שצמח המרפא הוא תחליף טבעי נאות.

נזק עקיף נוסף שעלול להיווצר הוא כתוצאה מתגובות בין המוצר הטבעי לתרופות שנוטל החולה (או ההיפוכונדר). כשרופא רושם תרופות, תוכנת מחשב בודקת אוטומטית האם אין תגובות בין תרופתיות (כמו נטרול אחת את השנייה, או הגדלת הרעילות של כל אחת מהן בנפרד בשילוב עם השניה). הרופאים וגם הרוקחים ברוב המקרים אין לרובם הידע והאחריות לבדיקת אינטראקציות בין תרופתיות עם תוספי תזונה ממקור צמחי, כמו גם ויטמינים ומינרלים. אימא שלי כמעט מתה מדבר כזה, אלמלא אבא שלי שגילה תושייה וקישר בין הדברים. בבדיקה שערכתי במקורות הזמינים באינטרנט (לבעלי הבנה מקצועית) - מצאתי שאכן השילוב בין התרופה לתוסף שקיבלה הינו קטלני ואינו רשום בעלון לצרכן של התרופה (ובוודאי לא בזה של תוספי המזון שמגיעים בדרך כלל ללא עלון לצרכן).

לפי הסטטיסטיקה, רק בארה"ב מתים מאות אלפים בשנה מתגובות בין תרופתיות, כולל בשל תוספי תזונה. בלי נדר אקדיש לכך פרק נוסף, כי אפילו צריכה מיותרת של ויטמינים ומינרלים עשויה לקצר חיים (סטטיסטיקת הקריאה של רשומות כאלו - בהחלט יכולה לעודד לכיוון הזה. הרי לכתיבת הרשומות האלו נדרשת לא מעט השקעת זמן).

מספר דוגמאות לשימוש מסוכן בצמחי מרפא:
1. אמיגדלין (Amygdalin) אזהרה חמורה!!!


זהו "מוצר טבעי" המופק מגרעין משמש. השימוש של אמיגדלין החל ברוסיה ב- 1845 ולאחר מכן בארה"ב במהלך שנות ה- 20 של המאה הקודמת - כטיפול בסרטן ולמניעת סרטן. מוצר זה נפוץ גם בשם לאטריל ולעתים מוסיפים לו גם ויטמין B17.

אמיגדלין שוב חזר להיות פופולרי במקסיקו בשנות ה- 70. השימוש בו בהתבסס על הנחה שגויה שתאי סרטן אמורים להפוך את האמיגדלין לציאניד, וכתוצאה מכך למות, בעוד שתאי הגוף הנורמליים לא. למרות שמטופלים ברחבי העולם עדיין משתמשים כיום באמיגדלין (הזמין גם ממקורות אונליין מפוקפקים) - המחקרים עד כה הראו רק את חוסר ההשפעה החיובית שלו. זאת ועוד - האמיגדלין הופך ע"י הגוף כולו לציאניד. נטילה דרך הפה הביאה למקרים של הרעלת ציאניד ומוות. לאחרונה דווח כי נטילת 3 גרם של אמיגדלין דרך הפה יחד עם ויטמין C - הביאה להרעלת ציאניד חמורה . אין גם כל הוכחה מדעית שתוספת ויטמין B17 מונעת סרטן. על כן אמיגדלין איננו מאושר לשימוש בארה"ב, אך כאמור הוא זמין לצערי מחוץ לארה"ב ודרך האינטרנט אונליין.
ראו הוזהרתם - אין להשתמש בתוסף צמחי זה!

2. "המוצר הטבעי" ברומלין הוא אנזים המופק מן הגבעול של אננס.


הברומלין משמש ברפואה העממית כנגד בצקות, לריפוי פצעי כוויות, להפחתת כאבי ברכיים בדלקת פרקים, למניעה ולטיפול בסרטן. אבל באנשים שמקבלים תרופות למניעת קרישה כמו קומדין או אספירין (קרדיוקרפין, או מיקרופורין) - השימוש בברומלין עשוי להגביר את הסיכון לדימומים ושטפי דם חמורים. <--- אזהרה!


3. יש לא מעט "מוצרים טבעיים" נוספים המסוכנים לאנשים שלוקחים תרופות מרשם שונות. 
למשל לאנשים המקבלים סטאטינים (כמו ליפיטור ואחרים ) להורדת רמת הכולסטרול בדם) - אסור לצרוך מוצרים מאשכוליות, פומלית ורימונים! כי בשימושם, התרופות הופכות להיות רעילות. ישנה אזהרה בעלון לצרכן של התרופות - אך האם אתם תמיד קוראים את דפי המידע האלה? גם הרוקחים לא תמיד מזהירים את הלקוחות.  ראו הוזהרתם!!!


4. הרדוף הנחלים מוכר לכולם כצמח נאה בעל הריח המתקתק, הגדל בצידי הדרכים ולעתים בגינות, הוא צמח מאד רעיל. 


בדרום מזרח אסיה הוא משמש כתרופה עממית לטיפול בטחורים, כיבים, צרעת וכן כסם הגורם להפלה. מתוך מחקרים אשר בוצעו לאחרונה במעבדה  - עולה כי מיצוי של הרדוף הנחלים גורם למותם של תאי סרטן מסוימים במבחנה ומגביר את הרגישות של בלוטת הערמונית לטיפולי הקרנות. באחרונה תמצית של הצמח, בשם Anvirzel, משמשת לטיפול במחלות סרטן, איידס, צהבת, פסוריאזיס, דלקת פרקים ואי ספיקת לב. 

אבל, החומר אינו מאושר לשימוש בארה"ב. ועד שלא יהיו נתונים נוספים אודות בטיחות השימוש שלו (היעילות והרעילות שלו) - המוצר אינו מותר לשימוש מלבד בניסויים קליניים בפיקוח רשות התרופות האמריקאית (FDA). וכי מה יועיל לומר שהטיפול הצליח (הרג את הגידול) אבל גם החולה מת? 

אזהרה!!!

עלים בלתי מעובדים של צמח הרדוף הנחלים הם רעילים ביותר.
המוצר אנבירזל אסור בשימוש לחולים עם יתר סידן בדם, תת אשלגן בדם, קצב לב איטי, טכיקרדיה חדרית או אי-ספיקת לב .


כבר כעת מדווחים לגבי Anvirzel: בחילות, הקאות, שלשולים, גירוד, כאבים באיזור גידול, כאבים, והפרעה בקצב הלב.

ועוד אזהרה!!! 
צריכת עלה אחד בלבד של הרדוף הנחלים היא קטלנית. תחילת ההרעלה מופיעה מספר שעות לאחר הצריכה וכוללת הקאות, כאבי בטן, כחלון, תת לחץ דם, ירידת חום הגוף, סחרור, שיתוק הנשימה ומוות (מוות אטי עם ייסורים גדולים!).


כאמור, גם אם השימוש בצמחי מרפא אינו מזיק הוא עשוי להיות בלתי מועיל ולבזבז את כספכם לריק. האם אתם משתמשים במוצרים כאלה בגלל הדודה או השכן שהמליצו שזה מה שריפא את מחלתם או מיטיב עמה ושום דבר אחר לא. או שראו 'בקליניקה' דיפלומה ממוסגרת שלא שווה אפילו את הנייר שהיא כתובה עליו.
 האם אתם מוכנים שגופכם ישמש כשפן ניסיונות לחומרים כאלה (ואולי בשל כך תמותו מסרטן או תחלואים אחרים בעתיד)?

למשל, ראו מה פורסם על ידי מערכת פורטל הדוקטור:

"תוסף זרעי פשתן לטיפול בסרטן הערמונית
זרעי פשתן

"ממצאי מחקר חדש מצביעים על יעילות תוסף תזונה של זרעי פשתן כנגד שגשוג תאי סרטן הערמונית (פרוסטטה) בגברים חולים.

ניסויים על תאים סרטניים במבחנה הראו ששני חומרים הנמצאים בזרעי הפשתן אכן מעכבים את גידולם ואף הורגים אותם". 

נוסחאות החומרים הפעילים בזרעי פשתן

לאור מחקרי המבחנה האלה, פורסמו מספר פטנטים לשימוש במיצוי זרעי פשתן לריפוי סרטן: 


אבל מחקרים נוספים מלמדים שלמעשה אין בסיס רפואי להצלחת הטיפול הזה במציאות (וכמו לעתים קרובות, חומרים שפועלים על תאים במבחנה, אינם פועלים עליהם בגוף - כי בגוף הם משתנים או מתפרקים או מסולקים מהר מדי בהפרשות).


מחקר שנעשה בחיות מאונשות (חיות טרנסגניות או חיות מהונדסות) דווקא הראה שיכולת הריפוי של זרעי הפשתן בסרטן הערמונית היא ממש בשוליים. במודל הזה החיות המהונדסות מבטאות חלבון אנושי הגורם גם אצלן לסרטן הערמונית. הטיפול במיצוי זרעי פשתן עזר ממש במעט ובאופן לא משמעותי רק ל-3% מהחיות. אם כך, חבל על כספם של חולי הסרטן המיואשים, המוכנים לנסות כל דבר.

חיות "מאונשות" מהונדסות שפיתח כותב שורות אלו כמודל לבדיקת יעילות תרופות חדשות כנגד סרטן (מוגנות בפטנט)

אז מה עושים? למי מאמינים?


רופאים קונבנציונליים רבים, בישראל ובמדינות רבות, אינם מכירים כלל ביעילותם של צמחי המרפא ובשימושים שניתן לעשות בהם למטרות ריפוי. 
אולם שימו לב, בכל קופות החולים משווקים רפואה לא קונבנציונלית (אם כי כרפואה משלימה ולא במקום), כולל נטורופתיה שכוללת ריפוי בצמחי מרפא. כי זה מה שעושים כוחות השוק, בין אם הטיפולים יעילים או לא (ויעילות אינה נמדדת על ידי הצהרות סובייקטיביות של החולים. שגם מדווחים על שיפור, כשנותנים להם כמוסות אדומות שמכילות בפנים סוכר). 
כלומר בישראל כמו במדינות אחרות יש כביכול שני מחנות, הרפואה הקונבנציונלית מול הרפואה האלטרנטיבית שבה נכללים צמחי המרפא. 


אז למי להאמין?


 בשל מעורבות של גורמים שיווקיים בעלי אינטרס כלכלי, ישנם צמחים שנחקרים יותר ולכן הם משווקים באגרסיביות רבה, כביכול עם הדימוי של "תרופות פלא" מודרניות. כאמור, כיוון שצמחים אלו נמכרים כתוספי מזון ללא צורך במרשם רופא, מינוני החומרים הפעילים הקיימים באותם מוצרים המיועדים לכולם, אינם מתאימים למינונים הדרושים במקרים בהם קיימת בעיה רפואית אמיתית. כך נוצר מצב שמצד אחד צמחים ששווקו כמוצר "בעל יכולות מוכחות ובדוקות" (שנבדקו במקרה הטוב על מדגם קטן מאוד של נבדקים, ללא ביקורות, ופעמים רבות עין מדען חיצוני גם לא שזפה בתוצאות מבט לנכונותן) - אינם עונים על הציפיות. 

מצד שני, בשל היעדר אחריות בשימוש (כי הרי זה זה נמכר כמזון ולא כתרופה), ישנם מקרים מדווחים לא מעטים של לקיחת כמויות מוגזמות, עד כדי הופעת תופעות לוואי לא מבוטלות ואפילו מסוכנות. לכן הדרך הנכונה לצרוך צמחי מרפא כטיפול וכמניעה לבעיות ומצבים בריאותיים, היא על ידי ליווי של איש מקצוע מוסמך. איש מקצוע כזה מכונה הרבליסט. ומכיוון שבישראל כל אחד יכול להיות הרבליסט גם לאחר קורס של שלושה שבועות, מבלי שצריך לקבל אישור עוסק מורשה ממשרד הבריאות (כמו שנדרש מרופאים, אחיות ורוקחים) - רבים מאוד הם השרלטנים שמבזבזים את כספי הציבור וכמובן עשויים לסכן אותו. 

המרפאים והמטפלים בצמחי מרפא שנקראים הרבליסטים - במדינות רבות, כמו גרמניה ושוויץ (שהן גם שיאניות בצרכני צמחי מרפא) - שם הם נדרשים לקבל רישיון ממשלתי לעסוק בטיפול באנשים או ברקיחה של צמחי מרפא, בדומה לרופאים או רוקחים. כאמור דרישה כזו הגיונית והכרחית, כי חלק מצמחי המרפא רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות, או מעל מינון מסוים. מאידך, יש גם צורך לברר שהמינון אינו נמוך מדי ולכן אינו מועיל.


בישראל זהו כאמור שטח כמעט פרוץ מבחינת החוק. גם אם רוקח מייעץ לכם בתחום, הוא אינו מקבל בלימודיו הכשרה מספקת לייעוץ כזה. בוודאי אם אתם קונים את תכשירי צמחי המרפא מהמדף, אינכם מקבלים אפילו ייעוץ מהרוקח. בארץ כאמור גם אין שום פיקוח על רמת מי שקורא לעצמו נטורופט או הרבליסט. המסיימים את הקורסים לעיסוק בתחום (לעתים כאמור קורס של של 3 שבועות בלבד ואפילו פחות) אינם עוברים בחינות ארציות אחידות, בפיקוח משרד הבריאות.

זהירות! גם אם אתם הולכים לייעוץ אצל נטורליסט המתהדר בתואר דוקטור - בדקו שהדוקטור שלו אינו בספרות או כלכלה ו"בקליניקה" שלו לא תלויה איזו תעודה (דיפלומה) דמיקולו מבית ספר דמיקולו. פעם נתקלתי בדוקטור למתמטיקה שנאלצה להתפרנס "כמומחית להומאופתיה".


***

לסיכום, הבה נראה מה נכון או לא נכון לגבי מיתוסים שונים הרווחים בציבור בהקשר לצמחי מרפא:


* לשימוש בצמחי מרפא אותם הסטנדרטים הנדרשים בשימוש בתרופה לשמה - לא נכון.

* השימוש בצמחי מרפא בטוח - לא נכון, במקרים רבים הוא ממש לא.


* ניתן להשתמש בצמחי מרפא במקום תרופת מרשם - לא נכון ולעתים נדרש תאום מינונים והתאמה לטיפול התרופתי הקונבנציונלי שמקבל החולה.


* צמחי מרפא בוודאי יעילים למחלתי - לא בהכרח ויכולים אפילו להחמירה או אפילו להזיק בעתיד הקרוב או הרחוק יותר.

* צמחי המרפא יכולים להיות מזוהמים ואפילו רעילים - נכון.

* צמחי מרפא מיוצרים ללא סטנדרטים ותנאי בקרה קפדניים כמו תרופות - נכון.

* צמחי מרפא ותכשיריהם  נמכרים כמזון ולא כתרופה - נכון.

* האם תכשירי צמחי מרפא עברו ניסויים קליניים מקיפים (לבדיקת יעילות ובטיחות) כמו תרופות? - לא מוחלט! אחרת הם היו מסומנים כתרופות מאושרות על ידי ה-FDA ושאר רשויות התרופות.

* האם המינון המומלץ באריזה של התכשיר מתאים לכולם? - בהחלט לא (עשוי להיות נמוך או גבוה מדי).

* האם ניתן להאמין באופן גורף לאנשים הטוענים שהם "מומחים" לייעוץ בשימוש צמחי מרפא - בהחלט לא! יש המון שרלטנים בסביבה.

* האם הרוקח שלך קיבל הכשרה מקצועית לייעוץ בשימוש בצמחי מרפא? - בד"כ לא!


יום שלישי, 11 ביוני 2019

קנאביס רפואי - צמח לא! אבל CBD - באישור רופא, כן!


רופא הרושם לחולים צמח קנאביס "רפואי" - שכח את מה שלמד בקורס תורת התרופות (פרמקולוגיה). אז מדוע כמחצית הרופאים הנוירולוגים  בישראל בעד השימוש בקנאביס רפואי? ובכן עשב לא! אבל הכירו את הקנאבידיול (CBD).

קנאבידיול (CBD)

נתחיל בכך שצמחים נחשבו לתרופות ב'רפואה' של ימי הביניים, אך אינם נחשבים וגם לא יכולים לשמש כתרופות ברפואה המודרנית. תרופות (שחלקן ממוצה מצמחים, או מיוצרות במעבדה) - עומדות בתקינת אחידות ייצור ומינון, כמו באישור רשויות הבריאות בראשות ה- FDA האמריקאי, ולאחר שהוכחה יעילותן ובטיחות שימושן בניסויים קליניים קפדניים בארבעה שלבים.

מדוע עשבים וצמחים בכלל אינם יכולים לשמש תרופות? הסיבה מאוד פשוטה. ההרכב הכימי בצמחים שונה מאוד לא רק בזנים שונים. הרכבם הכימי תלוי לא רק בסוג בית הגידול (קרקע, השקיה, דישון ומזג אוויר) - הוא אפילו שונה ממש בין צמח אחד לבין שכנו שצומח לידו. (תגידו, אתם בני האדם מאותו "זן". גזע, עדה ואפילו משפחה - זהים אחד לשני)?

אז מדוע כמחצית מהנוירולוגים הישראלים בעד השימוש בקנבואידים? ראשית צריך לדעת שלא מדובר בכל כך הרבה רופאים. הנוירולוגים בישראל כ- 450 מספרם בסך הכול. שנית, בניגוד לנוירו-כירורגים, לנוירולוגים מלבד אבחון של מחלות,  אין יחסית הרבה מה לעשות בתחום התרופתי, מלבד אנלגטיקה (תרופות נגד כאבים) ותרופות לא ספציפיות ועם תופעות לוואי כמו סטרואידים. בחיי שלא המצאתי את זה - את זה אומרים הנוירו-כירורגים על הנוירולוגים במסדרונות.

אבל נוירולוג כזה שירשום עישון עשב קנאביס או אפילו רק מיצוי ממנו ('שמן קנאביס'), הוא חסר אחריות ויש לשלוח אותו דחוף להשתתף ולהיבחן בקורסים חוזרים בפרמקולוגיה (פרמקו-דינמיקה, פרמקו-קינטיקה והכנה רוקחית - פרמצבטיקה) - כדי לחדש את רישיון הרופא שלו על ידי משרד הבריאות. 

ומדוע עוד אני כותב כאן השמצות אלו כנגד הנוירולוגים? כי בניגוד לציבור ההדיוטות, הם צריכים לדעת שרישום עשב "קנאביס רפואי" הוא חסר אחריות ומעמיד אותם באותה דרגה עם הרופאים של ימי הביניים. לפני שאמשיך, גילוי נאות לקוראים - כותב רשומה זו הנו חבר סגל אקדמי במדעי התרופה שבבית הספר לרפואה. 

ומדוע עשב הקנאביס לא יכול לשמש כתרופה? ראשית כי עשב הקנאביס מושפע כאמור   מהרבה מאוד גורמי גידול שבלתי אפשרי לנרמל אותם, גם אם מדובר לכאורה באותו "הזן". שנית, משום שעשב הקנאביס מכיל 85 מרכיבים כימיים שונים - חלקם ניטרלי מבחינת השפעה גופנית ופסיכית, אבל מרכיב עיקרי בשם טטראהידרוקנאביול (THC) הוא החומר הממסטל (פסיכואקטיבי) הפוגע בזיכרון והממכר. זה החומר שהוא "הכי לא חוקי" בקנאביס ולכן גם האהוב על ידי עדת הסטלנים ועל ידי אלה הנרתמים למען הלגליזציה של השימוש בקנאביס.

לעומת ה-THC, צמחי הקנאביס מכילים חומר נוסף ששמו הכימי קנאבידיול (CBD), שעל פי מחקרים רפואיים (רובם עדיין בחיות) יש לו תכונות רפואיות מיטיבות, ושאינו גורם להתמסטלות, אבדן זיכרון, התמכרויות ושאר תופעות הלוואי המזיקות בטווח קצר או ארוך.
לקריאה  מקצועית מעמיקה לתכונות קנאבידיול (CBD) וההשפעות הרפואיות - ראו  כאן.

למעשה אי אפשר להפריד בצריכה של עשב הקנאביס בין החומר THC הפסיכואקטיבי המשפיע על התודעה והממכר, לבין ה- CBD - שלפי מחקרים ראשוניים מועיל נגד כאבים, דיכאון, דלקות, בחילות והקאות בזמן טיפול בכימותראפיה. ותרופת ה- CBD הראשונה בשם  Epidiolex אושרה על ידי מנהל התרופות האמריקאי (FDA) כתרופה יתומה כנגד סוג נדיר של אפילפסיה (מחלת הנפילה). תרופה יתומה היא תרופה המובאת למסלול מיוחד של אישור ושיווק תכשירים ותרופות. מסלול מקוצר הנועד לענות על צורכי פיתוח תרופות עבור אוכלוסיות ייחודיות הסובלות ממצבים רפואיים נדירים (עד מאתיים אלף חולים בארה"ב). שוק הצרכנים הקטן לתרופות אלו גורם לכך שאין לחברות התרופות אינטרס כלכלי לפתח אותם, כיוון שההוצאות הכרוכות בפיתוחם עולות על הרווחים הצפויים משיווקם. לכן פיתוח תרופות  אלו מחייב סטייה מעקרונות השוק החופשי על ידי התערבות ממשלתית.

מי שמכיר את שוק הקנאביס החוקי בהולנד יודע שנמכרים זני עשב קנאביס עם אחוזים שונים לכאורה של THC. מדוע לכאורה? וכי בעלי החנות מספקים לקונה תעודת אנליזה כימית לכל אצווה מכל עשב ועשב?

בישראל התפתח לאחרונה שוק לא חוקי של מכירת זני עשב "עשירים " ב- CBD לעומת  THC. וכן תכשירי CBD בשמן (טיפות). בדיקות כימיות העלו שנמכרים בשוק הישראלי תכשירי CBD, שתכולת ה- CBD שלהם נמוכה מאוד מזו הנדרשת לצרכים הרפואיים ותכולת THC גבוהה. כלומר, מכירה של זיופים לא מפוקחים.

ונשמרתם לנפשותיכם ולבריאותכם מרופאים שיחלקו לכם מרשמי סוטול (בתמורת בצע כסף), באותה קלות בלתי נסבלת שהם מחלקים תעודות מחלה לאלו שבעצם רוצים חופשת היעדרות מהעבודה. וכמובן הישמרו מאוד מאוד מרכישה בחברות ובחנויות אונליין שרלטניות. כי שמתם את בריאותכם על קרן הצבי.

הישראלים ידועים בעולם בתור אוכלוסיה המתקשה בדחיית סיפוקים. וכי הישראלים חולים יותר משאר אומות העולם, באופן שישראל היא כבר השיאנית העולמית בצריכת קנאביס רפואי? ולכן זו גם בעצם סיבה טובה לכך שקנאביס אינו מוצא מרשימת פקודת הסמים.



הרשומות הבאות יוקדשו לצמחי מרפא ותוספי מזון - מדוע רבים מוכנים לשלם לתעשיות שגורפות מכם מיליארדים? ומדוע רבים מוכנים לנדב  את גופם כשפני ניסוי בקלות כל כך בלתי מובנת ומיותרת בגלל סיפורי אלף לילה ולילה להדיוטות?
על כך אמר פעם השחקן בומבה צור אללה ירחמו: "משוגעים תרדו מהגג".




יום ראשון, 9 ביוני 2019

שולחן חג - ביכורים 2019


תפארת שולחן חגנו 
בארצנו זבת חלב וירק 
ביכורים מילאו צלחתנו
והרבה שמחה בלב.




























יום ראשון, 2 ביוני 2019

על ירושלמים - לכבוד יום ירושלים


עוד רשומה שליקטתי מהבלוג הישן, רגע לפני שיעלם לתמיד מהמרשתת. רשומה שהייתה במומלצי הדף הראשי של נענע. רשומה שמתכתבת עם יום ירושלים שחל היום.

לא נולדתי בירושלים, אבל אני מתגורר בה כבר 42 שנים. אז אני ירושלמי. לא? תלוי את מי תשאלו!

הירושלמים הם לא סתם ירושלמים. הירושלמים הם עם. כששואלים ירושלמי איפה הוא גר, הוא לא יגיד לך ירושלים. הוא יגיד לך את שם השכונה, כי הרי אין עיר אחרת. אם תגיד לירושלמי שאתה גר בעיר, הוא ישאל אותך מאפוא בעיר?

כאמור, הירושלמים הם עם בפני עצמו. יש להם גם שפה משלהם ומושגים משלהם:

הירושלמים לא נוסעים. הם יורדים: יורדים לשפלה, יורדים לים ...
ובכלל ירושלמים יורדים לים רק אחרי שבועות. כי רק לאחר שבועות מתחיל הקיץ. וכשירושלמים יורדים לים, תמיד אחד נשאר לשמור על השעונים.
אם תגיעו לירושלים בפעם הראשונה, סביר להניח שתתבלבלו. כי כשתשאלו ירושלמי איך להגיע ל..., יסביר לכם: תעברו את שערי צדק הישן... ליד תחנת הרכבת הישנה... תמשיכו איפוא של ביתר (בית"ר ירושלים). ורק בירושלים קוראים לרחוב ראשי המלך קינג ג'ורג, כי הירושלמים חושבים ששמו של המלך קינג?

אבל בטוח שלא תתבלבלו כיצד לצאת מהעיר (ירושלים כמובן). כי רק בירושלים יש בכל צומת שלט המצביע לכיוון תל אביב.
ורק בירושלים קוראים לבית כנסת "החורבה" וביבי גר בעזה (כי בית ראש הממשלה נמצא ברחוב עזה).

וכבר אמרתי שלירושלמים שפה משלהם:

למספר 200 הם קוראים מא-אתי-ים. ורק ירושלמי יגיד שבעיר יש ארבע בתי רפואה (שזה בתי חולים בכל מקום אחר). והירושלמים קוראים לשוק מַחְ'נֶה (ולא מַחֲנֶה) יהודה. תרכיז מיץ ירושלמי זה פֶּטֶל, ולכן יש פטל תפוז ופטל תות, ופטל אננס...

בכל הארץ אומרים בּוּגֶ'ראס וגוגואים (גרעיני משמש) ובירושלים אומרים וואגֶ'ראס ואַג'ואים.
והאם יודעים 
 אתם מה זה: אַשתנור (ashtanur), מה זה אבויבו, ומה זה פֶּניוֹנֶסים?
האם יודעים 
 אתם שמציצה בירושלמית זה סוכריה על מקל?


ובכלל רק בירושלים מקומות כמו יד ושם והר הרצל יכולים להיות אתרים תיירותיים, בגינות סחרוב אין גינה והירושלמים מציגים מקומות לפי הפיגועים שהיו בהם. רק בירושלים הנוף המתנוסס מבתי המלון הוא קרית הממשלה. רק בירושלים מפגינים בין ורדים (גן הוורדים) ומשלמים ארנונה פי שניים לפחות מכל מקום אחר - כי צריך כל הזמן לקנות פחי אשפה חדשים ולבנות מחדש את תחנות האוטובוסים שהחרדים שורפים. רק בירושלים שופטים גרים בבתים ערבים שננטשו בארבעים ושמונה.

רק בירושלים מתחילים לוויה בבית הקברות סנהדריה ומכיוון שכבר מזמן אין שם חלקת קבר פנויה, מסיימים אותה בבית הקברות בגבעת שאול - בקצה השני של העיר. רק בירושלים יודעים מתי זמני התפילות בשבת, כי אז כביש בר אילן סגור לתנועה. רק בירושלים חרדים גרים בבתים שנבנו על קברי יהודים בסנהדריה ( אוי געוואלט!). רק הירושלמים יודעים איזה שר בא לביקור בישראל, לפי הדגלים המתנוססים בכניסה לעיר.

היחס בין הירושלמים לתל אביבים (כך נקראים שאר תושבי המדינה) מורכב. לירושלמי נמאס שסוגרים לו כל הזמן רחובות בגלל עליות לרגל למיניהן. ובכלל שהתל אביבים מפחדים להגיע לירושלים, כשיש פיגועים, אבל נזכרים שיש להם קרובים ירושלמים - כאשר מישהו כמו סדאם חוסיין מטיל כמה טילים על גוש דן.

אבל תגידו, למה כל אלה שעזבו את ירושלים, אלה שלא גרים בה כבר עשרות שנים - עדיין קוראים לעצמם ירושלמים?

ולמי ששכח, הרי נוסטלגיה ירושלמית:


יום שבת, 1 ביוני 2019

מקפיא החגבים הקטן


בשיטוט הנוסטלגי בבלוג הישן בישראבלוג, מצאתי עוד רשומה שמתכתבת עם הרשומה הקודמת ואביא אותה כאן לפני שתיעלם מהמרשתת. לאחריה אשתף אתכם במחשבות הקשורות לקהילת פרפרים. 

הילד לא היה צריך מעבדה לערוך ניסויים. בכיתה ח' הוא קנה מדמי הכיס וממתנות הבר מצווה שקיבל, ציוד דל לביצוע רעיונות מוחו הקודח. במתנות הכוונה לכסף שקיבל, כי הרוב הביאו לו אלבומים - אלבומי מסעות, אלבומי אמנות, אלבומי מלחמות ...אלבומים, אלבומים, אלבומים, חלקם בדופליקטים וטריפליקטים. 

מזה כמה שנים קודם לכן, הילד היה חולף ומתבונן בערגה בחלון הראווה של חנות 'הפטנטים' ברחוב הראשי של עירו (כך קראו לחנויות כאלו אז). שני פריטים במיוחד משכו את לבו - מנוע חשמלי זעיר, 50 לירות מחירו, ומיקרוסקופ קטן ואביזרים נלווים ארוזים בארגז פלסטיק אפור - ב- 150 לירות. המשכורת של אבא שלו, בתקופת מועמדות א' לחבר באגד (כי הייתה לאחריה גם מועמדות ב') הייתה בערך כמחיר המיקרוסקופ. ושלא תחשבו שמדובר במיקרוסקופ משוכלל במיוחד, כי הוא הגדיל בקושי פי מאתיים בלבד והאופטיקה לא משהו.

הדודה נתנה לו מתנת בר מצווה 200 לירות, קרוב משפחה עשיר אחר - 50 לירות ושאר 'הקמצנים' נתנו משהו בין ח"י לעשרים וחמש לירות. 
והשאר כאמור - אלבומים. אלבומים הרי הרבה יותר זולים - עשר, חמש עשרה לירות מקסימום. האבא פתח לו חשבון בדן חסכן ועשה מֶצ'ינג - כלומר, הפקיד לירה משלו על כל לירה שהופקדה על ידי הילד בחשבון מהמתנות שקיבל. אבל הילד ויתר על הפקדת 200 לירות מהמתנות ובהתאם הפסיד עוד מאתיים שקל מהמצ'ינג, וזאת כדי לקנות את המיקרוסקופ והמנוע החשמלי המיוחלים מחלון הראווה. ובעשרים וחמש לירות נוספות שחסך מדמי הכיס, הוא רכש גם ערכת כימיה עם אבקות צבעוניות, ספטיולות (כפיות קטנות ממתכת) ואת כמות מבחנות הזכוכית הדלה השלים בקניה בבית מרקחת במחיר עשר אגורות למבחנה, יחד עם אבקת גבישי קליום במשקל, ששימשה כקטליזטור (זרז) של ראקציות כימיות

כאשר החֶברֶה ישבו ועישנו על הברזלים (הגרסה ההיסטורית הדלה של הפאבים והנרגילות), הילד הפיק חשמל מאנרגיית הרוח שהפעילה שבשבות ובממסרים את המנוע החשמלי, שהפעיל מנופים ומכונות שהמציא מוחו הקודח. המיקרוסקופ היה הפריט הראשי במעבדה הביולוגית שהקים בשולחן הפורמייקה במרפסת. בערבים במרפסת המוארת ביקרו חרקים רבים ששימשו אובייקטים לבחינה ולמחקר תחת המיקרוסקופ. חביב עליו במיוחד היה ציד גמלי שלמה בעלי הכנפיים הירקרקות השקופות למחצה. והיה מכניסם לגביעי פלסטיק שקופים של מעדניות, כשהם מכוסים בניילון שהוצמד בגומייה לגביע ומחורר בסיכה, כדי לאפשר לחרק לנשום. 


הוא גילה תחת המיקרוסקופ שהעיניים הגדולות של החרק מורכבות ממאות עיניות קטנות והבין מהאנציקלופדיה שהתמונה שמתקבלת במוחו של החרק היא בעצם תמונה של פיקסלים. הוא גילה גם שהדם של החרק צהבהב ולא אדום כמו שלנו, כי הדם שלנו אדום משום שהחלבון קושר החמצן (ההמוגלובין) מכיל אטום ברזל. בחרק הברזל מוחלף באטומי נחושת. בהתבוננות הוא למד שגמל שלמה בעל החזות האצילית הוא בעצם טורף חסר רחמים. בזרועותיו האימתניות הוא היה צד את הזבובונים שהילד הכניס לגביע מגוריו. החרק לא היה מתעניין בזבובונים מתים, רק בזבובונים חיים - אותם היה לופת כבזק בזרועותיו הקדמיות החזקות ומגישם היישר אל פיו.


במסגרת הפרויקטים המדעיים שערך הילד במעבדה הצנועה שלו, הוא התעניין במיוחד בפרויקט ההקפאה. גמלי שלמה שימשו כאובייקטים לניסויים אלו. הילד העלה שאלה האם ניתן להקפיא את החגבים ולאחר זמן להפשירם ולהחזירם לחיים. הילד ראה בסדרת ניסויים אלה חשיבות רבה. הוא לא ערך כך סתם ניסויים ללא מטרה. ראשית הוא לא הדרדר לרמה של ילד אחר בכיתה שלו שהיה מחשמל חתולים. אם כי בוודאי לא היה כל כך נעים לחגב להיכנס למקפיא מקרר האוכל בכמה השניות הראשונות (בהזדמנות זו, שבחים לאימא שלו. לא כל אימא הייתה מוכנה להכניס מכלים עם חגבים לפריזר).

הילד ערך סדרת הקפאות והפשרות ורשם בדייקנות את פרוטוקולי ההקפאה וההפשרה והזמנים שמדד בסטופר. הוא מצא שגמלי שלמה ניתן להקפיא למשך עד 5 דקות בפריזר ואז החרק היה שב לתחייה לאחר כעשר דקות בטמפרטורת החדר. אבל בהקפאה והפשרה חוזרת בתנאים אלו - למרות תקופות שונות של שיקום בטמפרטורת החדר - גופו של החרק לא עמד לו והוא לא שב לחיים.

הילד לא התעניין סתם בהקפאות והפשרות. הוא חשב על אפשרות יישום בבני אדם. ואכן מספר שנים מאוחר יותר הוא קרא בעיתון מדעי לנוער, על חברה מסחרית שמקפיאה בני אדם עשירים ממש ברגע מותם. דמם נשאב ומרוקן מכלי הדם, ומוחלף בנוזל הקפאה מיוחד. מטרת ההקפאה היא רצונם של המוקפאים לשוב לחיים בעתיד, כאשר הרפואה תהיה מתקדמת ותוכל לרפא את חולייהם. זה כבר לא מדע בדיוני. אבל אישית החזרה לחיים בעוד מאתיים, שלוש מאות, שנה אל עולם שונה ומנוכר, בהעדר בני משפחה וחברים, נראה לי מאוד בלתי קוסם ומדכא בעליל. אבל גם סטלין שפחד באופן קיצון מהמוות דרש שיקפיאו את גופו שהוצג במוזלאום עד לנפילת המשטר הסובייטי.

בניסויי ההקפאה שערך הילד בגמלי שלמה הוא ניסה למצוא תנאי הקפאה שיאפשרו חזרה לחיים, והם היו בעצם קדימון למחקר המקצועי שלו בעתיד. לימים הילד ניהל מעבדת מחקר שכללה ציוד משוכלל להקפאה והפשרה בתנאים מבוקרים. בין השאר, הקפאת תאי גזע מדם חבל טבור וממוח עצם - למטרות רפואה שיקומית, ריפוי סרטן ומחלות אחרות.

הבעיה בהקפאת תאים, רקמות ואברים היא היווצרות גבישי קרח חדים כמחט שפוצעים את התאים והרקמות בזמן ההפשרה ומביאים למותם. לכן כדי לשמר את התאים בתהליך ההקפאה וההפשרה, מעבירים אותם לנוזל הקפאה בעל הרכב מיוחד, כשהוא מקורר לארבע מעלות, וממשיכים בתהליך הקפאה מבוקר שמקרר את התאים בקצב של מעלה אחת בדקה, עד לטמפרטורה של מינוס שבעים מעלות צלזיוס. הקירור המבוקר הזה נעשה במקפיא מיוחד וכשהתאים מאוחסנים באמפולות המוקפות בנוזל אלכוהול מתילי (מתנול).

מהטמפרטורה הזו, אמפולות התאים או הרקמות מועברות במהירות למכלי חנקן נוזלי, שם הם משומרים עד להפשרתם. ההפשרה נעשית במהירות על ידי טלטול האמפולות המוצאות מהחנקן הנוזלי באמבט מים חמים בטמפרטורת הגוף. התאים המופשרים נמהלים מידית בנפח גדול בנוזל גידול בתרבית (כדי למהול את נוזל ההקפאה שהינו רעיל לתאים בטמפרטורת הגוף). תאורטית חומר ביולוגי כזה שומר על חיותו לעד עד להפשרתו, אם כי ניסיון השימור המעשי שלנו בהקפאה עמוקה הוא לעת עתה מספר עשרות שנים (לצורכי ביטוח).

אז הקפאת בני אדם אינה נפוצה. תהליך ההקפאה והשימור במכלים הדורשים כמויות עצומות של חנקן נוזלי אינו כלכלי למרבית בני תמותה. אבל תאים ורקמות מוקפאים היום בבנקים ביולוגיים - למטרות השתלות. ומתאי הגזע יוצרים במעבדה רקמות ואיברים כחלקי חילוף. זה כבר לא מדע בדיוני. מעבדתו של כותב שורות אלו עסקה בפיתוח תחום זה ורשמה שני פטנטים עולמיים על המצאות טכנולוגיות. הילד שערך ניסויים בביתו בגמלי שלמה ובאפס תקציב - השלים את המחקר שנים רבות אחרי במעבדה משוכללת 
לטובת האנושות  ובתקציב של מיליונים שגייס בעמל רב מקרנות מחקר, ממשרד הבריאות, מחברות מסחריות, וממשרד התמ"ת (משרד הכלכלה כיום).

מטעמי בריאות הילד פרש בטרם עת מהמחקר בעודנו בעיצומו, שחלקו כפסע מפרסום במיטב כתבי העת המדעיים. למרות שהשאיר תקציב מכובד ליורשיו, את חלק מהידע, הרעיונות ו'הסודות' - ייקח איתו 
כנראה לקבר. כי להשלים אותם הוא כבר אינו יכול כמו הילד בבית, ומן הסתם דברים כאלה לא מוסרים בחינם. חברות הענק השולטות במשק גם לא תמיד מעוניינות (בלשון המעטה) בסודות האלו, כדי להגן על ההשקעה שלהם בטכנולוגיות הישנות.

ובעת כתיבת הפוסט הרהרתי בליאונרדו שהקדים 
בהמצאותיו את זמנו בחמש מאות שנה , שרבות מהן לא הושלמו או שהוצפנו על ידו. אני יכול להבין אותו, גם הוא לא רצה למסור את סודותיו בחינם לשרלטנים ושתלטנים. עכשיו כבר לא אכפת לי יותר לכתוב את זה - מדען למדען זאב. באנלוגיה מדען הוא גם כמו חייט שתופר בגד ים בעשרה שקלים ליחידה, שאחר כך מוכרים אותו במשביר במאות שקלים.


***

לרשומה הזו שפורסמה ב- 2015 בישראבלוג - היו עשרות תגובות. למרות שזה כבר היה בשלהי תקופת הזוהר, לאחר העזיבה ההמונית, ותחילת תקופת ההזנחה של "ההנהלה" או מה שנשאר ממנה. אני זוכר שהיו גם לא מעט רשומות שזכו למאות תגובות, ובמיוחד אלו שפורסמו במומלצים (שהביאו בממוצע לכ- 1,500 קוראים). תגובות שמן הסתם לא תהיינה פה ואעמיד את זה כאן לבחינה בהמשך. 

וזה מה שאהבתי בישראבלוג - התגובות הרבות, ללא קשר ישיר עם היותך או אי היותך ברשימות הקריאה הפרטיות, התגובות ללא קשר ישיר לרשימת המנויים, ובעיקר תגובות רבות נטולות פנים של "תן וקח" (אם כי לא לגמרי, גם שם). עשרות של רבים שאפילו לא קראתי בבלוגיהם - הגיבו שם בהמוניהם לרשומות בבלוג.

אמנם גם בפזורה (הפוסט ישראבלוגית), יש בלוגרים בוורדפרס ובבלוגספוט שמטפחים בבלוגיהם רשימת קריאה המוצגת לראווה ושמריחה כמועדון קריאה סגור של "המובחרים שלי". חלק מהם זוכים אמנם במספר תגובות מרשים גם בביתם החדש, אך לא צריך הרבה כדי להבחין באווירת ה"תן וקח" שבקרב חברי המועדון הסגור. כן, אני יודע שדברי אלה עשויים להיתקל באי נוחות, במידה מסוימת של עוינות, או בהכחשה - בקרב חלק מהקוראים. אך מי שמכיר אותי יודע שמאז ומתמיד אני אומר את מה שיש לי בלב, גם אם זה לא פוליטיקלי קורקט.  

במטרה לחדש את הקהילתיות שאפיינה את ישראבלוג בימי הזוהר, השקעתי לא מעט מזמני ובניתי תשתית קהילתית חדשה (קהילת פרפרים) - שתאגד ותשמש במה לבלוגרים  שהתפזרו לפלטפורמות כתיבה שונות. תשתית לטובת כלל הציבור. האם יחודש הלהט של קהילה תוססת? האם מתגעגעי ישראבלוג (הרוגשים במרשתת) יאחזו במושכות סוסיהם ויובילו אותם לקהילת פרפרים? האם בעלי רשימות הקריאה הפרטיות בקהילה - יעזרו באיחוד רשימות אלו עם רשימת הכותבים ורשימת העדכונים בדף הראשי שבאתר פרפרים? האם קהילת פרפרים תצמח לקהילה תוססת ואינטראקטיבית כמו קהילת ישראבלוג לשעבר? האם לבלוגים שלכם יהיה קהל קוראים ומגיבים כמו אז (בלי ההכרח לקושש אותם "בתן וקח") - כל זה לעתיד פתרונים וכמובן הרבה תלוי גם בכם. 

האם דף הקהילה ישוכלל וימשיך לספק ערך מוסף (הן קהילתי, תמיכתי וטכני) לחברים? גם זה תלוי כמובן בגודל הקהילה ובאינטראקציה בין החברים לבין עצמם ובין קהל הקוראים בקהילה - שכרגע (כפי שמתבטא בפינת הקוראים העוקבים) עומד על 18 קוראים בלבד(???) ושבאופן אבסורדי מהווה רק כמחצית ממספר החברים הכותבים (???)...

רק קהילת פרפרים גדולה (בעלת מסה קריטית) - יכולה להיות התשובה לגעגועים אל קהילת ישראבלוג של פעם. היא זו שיכולה להיות התשובה לבחירה שבין החיים במדבר האינטרנטי, לבין החיים בישוב קהילתי תומך ואוהד. רק לקהילה צומחת ומתחדשת יש יכולת הישרדות ומבלי לגווע לאיטה. וזה כבר תלוי בכם - גם בהפצת הבשורה ובמיוחד בקרב מועדוני הקריאה הסגורים שלכם. נכון, נתקלתי ברבים שאומרים שהם כותבים אך ורק כדי לספק את יצר הכתיבה שלהם. אבל היי, אף אחד מהם לא בחר להשאיר את הכתיבה הזו במגירה. נכון? מדוע יש מאלה שמציגים לראווה בבלוגים שלהם את מועדוני הקריאה הסגורים, ואת מספר המנויים שלהם, ואת...
.I made my case

וכעת לסיום, הילד המדען "הטרחן" שברשומה מצרף את צילום התגובות לרשומה זו שפורסמה דאז בישראבלוג. את מספר תגובות שכנראה לא יהיה כאן?! וזאת כדי להעמיד במבחן את התזה שלו, הרי:

















האם נהפוך ל'ישוב קהילתי' או לעיירת רפאים?



אגב, זוהי התמונה המופיעה על עטיפת האלבום המקורי של להקת The Specials בשיר עיירת רפאים (Ghost Town):



זהו, סיימתי להפעם.