יום חמישי, 19 בדצמבר 2019

עמוק עמוק


נִגְמְרוּ לִי הַמִּלִּים הַנִּשְׁמָעוֹת
וְהַמִּלִּים הַחַיּוֹת הוֹמוֹת חֲבוּיוֹת
בֵּין קִירוֹת חֲדַר הַלֵּב הַיְּמָנִי
רוֹחֲצוֹת בְּמַפְּלֵי אֹדֶם שָׁנִי
מִלִּים אִינְפְרָה אֲדֻמּוֹת
בִּקְצֵה סְפֶּקְטְרוּם הַקֶּשֶׁת
אוֹתָן עֵין אָדָם לֹא תִּרְאֶנָּה
מַרְעִידוֹת מַחַט סֵיְסְמוֹמֶטֶר
בְּמַעְבָּדָה יְשָׁנָה נִשְׁכַּחַת.





השיר פורסם גם בבמה חדשה:




יום שני, 2 בדצמבר 2019

וואי, כמה מהר גוגל מחק את ישראבלוג!



פחות משבועיים חלפו מאז שישראבלוג ירד מהרשת וגוגל כבר מחק את אתר ישראבלוג ממנוע החיפוש שלו. נותר רק הערך ההיסטורי שלו בוויקיפדיה. נכון, לאחר הסגירה, הערך ׳אתר ישראבלוג׳ בגוגל נפתח כדף הראשי של ערוץ 13, אז זהו שכבר לא - בגוגל מחקו אותו.

ולמה זה בכלל מעניין אותי? הרי כבר לא כתבתי שם 4 שנים. אבל לפני כן כתבתי שם במשך 4 שנים למעלה מ700 פוסטים. ואלה תועדו במנוע החיפוש של גוגל, ובקישורים באתרים ציבוריים כאלה או אחרים.

אז באתי לבדוק אם הם עדיין מתועדים במנוע החיפוש של גוגל. הקלדתי ״סודות המים המינרלים״. הייתה זו כתבה שזכתה להדים (אלפי כניסות ומאות תגובות, מלבד שהייתה במומלצים בדפים הראשיים, הן בישראבלוג והן במה שהיה נענע10) . אז ציפיתי ציפיתי חיפשתי חיפשתי ומי לא הופיע? ניחשתם נכונה - נעלם הערך הזה והקישור לישראבלוג. אבל לתדהמתי הופיע בגוגל ד
ווקא הערך הזה:



מה פתאום תפוז? האם יתכן שמישהו גנב ופרסם את הכתבה שלי בתפוז? ואז נזכרתי שבזמנו ערכתי ניסוי כדי להחליט איפה כדאי להמשיך לפרסם - בישראבלוג או בתפוז? בניסוי הזה פרסמתי 10 כתבות זהות בשתי הפלטפורמות. בעוד שבישראבלוג הן נקראו על ידי אלפים וזכו למאות תגובות (חלקן גם היו במומלצים), בתפוז קראו אותן רק כמה עשרות בקושי ובכולן יחד היו 4 תגובות בלבד. בתפוז התעלמו מהן העורכים והן לא הגיעו למומלצים כמ
ו בישראבלוג. ושתבינו, פוסט במומלצים של ישראבלוג הכניס כאלפיים קוראים בממוצע   ובמומלצי נענע10 - הוכפל מספר זה.

אז מובן שלאור תוצאות ניסוי זה, המשכתי לכתוב בישראבלוג וזנחתי את תפוז. כאמור, כתבתי בישראבלוג במשך 4 שנים, ונטשתי כשחשתי שישראבלוג הופך לעיר רפאים שוכנת טרולים 
אנונימיים (ופחות אנונימיים), מסוכסכים ומנבלי פה  (גם אם נותרו שם שרידים מועטים ביותר שאינם כאלה). אבל בניגוד למאות הפוסטים שלי מישראבלוג שנעלמו ממנועי החיפוש, אלו שפורסמו בתפוז נותרו (לפחות כל עוד תפוז לא ירד גם הוא מהרשת). כמו למשל הכתבה על סודות המים המינרלים.

בואו נעזוב עכשיו את העבר ונעבור למה שאנחנו יכולים ללמוד על ההשלכות לעתיד והן: גם אם ישראבלוג יעלה לרשת בבעלות חדשה, גם אם יישמרו פיזית גרוטאות השרתים של ישרא -אולי ישוב הערך ישראבלוג למנועי החיפוש. אבל אני בספק רב אם ישובו מאות אלפי הערכים המפנים לפוסטים שלנו מהעבר, לאחר שכבר נמחקו ממנוע החיפוש בגוגל. ואני מאוד עצוב מכך. מכך שההשקעה שלי בכתיבה בישראבלוג הייתה השקעה גרועה מאוד.

תגידו, מה אצה הדרך לגוגל למחוק את הקישורים המובילים לפרסומי העבר בישראבלוג? 


אני מאוד מעוניין לשמוע את דעתכם הקוראים בנושא. למרות שישנם לא מעטים שקוראים כאן וממלאים פיהם מים בחשש לא ברור, כשכתבתי בעבר משהו אודות ישראבלוג. כאילו שמדובר ״באימא שלהם״ :)
(מתנצל מראש על הדיבור הישיר 
ואם פגעתי במישהו)

לסיכום, היחס שלי לעתיד ישראבלוג הוא ענייני לסוגיה המעשית שהזכרתי כאן, ואינו נובע מטעמים רגשיים. אם הערכים של הכתבות שלי מישראבלוג לא ישובו למנועי החיפוש 
- לא יהיה לי יותר שום עניין בו. אלא כעס רב על בזבוז הזמן שלי בכתיבה בו.

יום ראשון, 17 בנובמבר 2019

When I'm sixty-four


נזכרתי היום בשכן ילדות. אדון ביטר שמו, אשר לו ולזוגתו היה קיוסק במרכז העיירה. ככה כינו אז את מה שכיום מכנים פיצוציה. בגיל 64 הוא נראה בעיניי (בנות ה- 8) כזקן עם חצי רגל בקבר - כשהיה נוהג בשבתות לרדת מביתו לרחוב  ולהתעלק בסיפוריו בפני הקרבן התורן. וזה היה נשמע בערך כך:




נו, אז חציתי היום את הגיל המיתולוגי הזה משירו של פול מקרטני מהביטלס. ואני כבר לא צעיר, אך בהחלט לא מרגיש וגם לא נראה (לפחות בעיניי) כמו אדון ביטר. אמנם האטתי ביוזמתי את קצב החיים המטורף. כי אני כבר יכול להרשות לעצמי. ובאמת כבר לא חשוב לי יותר שעל המצבה יצוינו כמה ספרים ומאמרים מדעיים פרסמתי, כמה אלפי סטודנטים לימדתי וכמה פטנטים רשמתי...

אז בלי להאמין, היום אני מציין בצנעה את המועד הזה שהוא גם בדיוק בלוגולדת 8. ראו איזה צירוף מספרים:

8X8=64

מאוד נהניתי לצפות היום בגרסה הזאת


יום שני, 4 בנובמבר 2019

צרחת הפרפר


לָמָּה תִּתְקַנְּאוּ בְּתִפְאֶרֶת פַּרְפַּר?
הַנּוֹחֵת עַל שִׁפְעַת כֶּתֶר גַּן עֵדֶן
וְאַף אֶחָד אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת הַצְּרָחָה
צְרָחַת פַּרְפַּר בְּלִי פֶּה וְשִׁנַּיִם
פַּרְפַּר שֶׁהִשְׁתַּחְרֵר מִכַּבְלֵי מֶשִׁי
אַךְ אֶת יְצִירָיו, פְּרִי הָאֲהָבִים
לֹא יִזְכֶּה לְכַנּוֹת בְּשֵׁם שְׁמָם
וּבְמַשָּׁקֵי כַּנְפֵי זֹהַר אַחֲרוֹנִים
נִפְרַד
              מִתְכַּלֶּה
                               וְאֵינוֹ







יום שני, 28 באוקטובר 2019

סתיו


סתיו בוושינגטון DC

מִתְגַּעְגֵּעַ לִסְתָיו חַיַּי
עִם הַשְׁלָכַת הָאֲדֻמָּה
זוֹ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה כָּאן
רַק עוֹנָה לְלֹא יַצִּיבוּת
הַחוֹלֶפֶת בִּמְחוֹזוֹתַי
כְּמוֹ צִפּוֹרִים נוֹדְדוֹת

מַבִּיט בְּעֶרְגָּה בַּעֲנָנִים קוֹדְרִים
לְשׁוּבָן בְּדַרְכָּן צָפוֹנָה
מְבַשְּׂרוֹת פַּעֲמִי אֲבִיבִים




יום רביעי, 16 באוקטובר 2019

Enjoy the Silence


לא ארבה הפעם במילים, למרות שלוח העריכה עמוס בפוסטים לעייפה. כמו הפוסט הגנוז המדליק (בעיניי). פוסט מצולם של שלישיה סיאמית - המחוברת זו לזו בתוך קליפת בננה שלמה אחת. אל דאגה, ניתוח ההפרדה של שלישיית הבננות הסיאמית עבר בהצלחה...
 
זה היה יכול להיות אחלה של סטורי באינסטוש או אחד מהוויראליים האלה בפייסוש.
מזה כבר נראה שיומני רשת עדיין מתעניינים זה בזה.
אך כאן באחרונה אני כבר חש בזרות...
כן, אני יודע שלא אומרים "כשאין מה לומר".
 Enjoy the Silence




יום חמישי, 10 באוקטובר 2019

אַסְפַּקְלַרְיָה


הָעוֹמְדִים מוּל הַמַּרְאָה
מִסְתַּכְּלִים עַל עַצְמָם
לֹא שׁוֹמְעִים, לֹא מְבִינִים רְמָזִים
לֹא, הֵם גַּם לֹא רוֹצִים לְהַפְנִים
תּוֹבָנוֹת מֵחוּץ לְאֵזוֹר הַנּוֹחוּת
הֵן הָרִצְפָּה תָּמִיד עֲקֻמָּה הִיא
וַאֲנִי כְּצֵל מֵאֲחוֹרֵי הַמַּרְאֶה
רוֹאֶה הַכֹּל, גַּם שׁוֹמֵעַ הֶבֶל
שְׁקָרִים לְבָנִים, שְׁקָרִים שְׁחֹרִים

כִּמְשַׂחֲקִים בְּלוּחַ שַׁחְמָט

נֶחֱרַד מִיְּלָלוֹת צְחוֹק צְבוֹֹעִים
מִתְרַחֵק


יום הכיפורים תש"ף


ציור מאת Nikki Vismara

יום חמישי, 5 בספטמבר 2019

שנת חורף


עַל מַצְּעֵי הַכְּפוֹר הַצְּחֹרִים
פַּרְוַת גּוּפִי מֻנַּחַת פְּרַקְדָּן
כְּבָר נֶעֱצָמוֹת עֵינַי אַט
מְאוּרָתִי 
מָסָךְ לַחֲלוֹמוֹת.







יום שבת, 10 באוגוסט 2019

קשב


לִדְבָרַי הַמִּתְפַּזְּרִים בְּאִוְשַׁת הָרוּחַ
הַכְּלָבִים שֶׁלִּי מַקְשִׁיבִים
טוֹב יוֹתֵר.

זוֹקְפִים אָזְנַיִם
לְמִשְׁמַע קַלָּה כַּחֲמוּרָה -
בְּכִיפוּף הַשְּׂמָאלִית אוֹ הַיְּמָנִית
בְּכִשְׁכּוּשׁ זָנָב בְּכִוּוּן הַשָּׁעוֹן אוֹ נֶגְדּוֹ
בְּלַחְלוּחִית לָשׁוֹן חֲמִימָה
וּמַבָּט חוֹדֵר -
מַבִּיעִים הֵם דַּעְתָּם הַמְּלֻמָּדָה
בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן
בְּלִי לְהִתְעַלֵּם
בְּלִי לְשַׁקֵּר
בְּלִי לְזַיֵּף
לְלֹא חֲנֻפָּה
לְלֹא סוּפֶּרְלָטִיבִים.

עִם שִׁירֵי עֶרֶשׂ בַּחֲרוּזִים
הַחַיּוֹת שֶׁלִּי חוֹלְמוֹת שִׁירָה
אֶת אִוְשַׁת רוּחִי מְבִינוֹת הֵן
נִפְלָא.

 

ציור על ידי Ralph Gilbert



יום שישי, 26 ביולי 2019

הָאִישׁ שֶׁבָּאַמְבָּט


הָאִישׁ שֶׁבָּאַמְבָּט / קנקן

שָׁמַיִם אֲפֹרִים, גֶּשֶׁם קַר מְטַפְטֵף לְלֹא רַחֵם
טִפּוֹת שְׁקוּפוֹת מְמַלְּאוֹת אַט אֶת הָאַמְבָּט
קַלּוֹת מְאֹד אַדְווֹתֵיהֶן עַל פְּנִי מַיִם
מוֹנוֹטוֹנִיּוֹת כְּמִנְעָדוֹ שֶׁל קוֹלָן מוּזִיקָלִי
עוֹבְרֵי אֹרַח עִם מִטְרִיּוֹת חוֹלְפִים שְׁקוּפִים
כּוֹסוֹת נוֹשְׁקוֹת בַּמִּסְבָּאָה שֶׁבְּמִדְרָכָה מִמּוּל 

צְחוֹקִים מִתְעַרְבְּלִים בְּאֵדֵי אַלְכּוֹהוֹל וּמִמּוּל
מַיִם מְכַסִּים אֶת הָאִישׁ בָּאַמְבָּט, גּוּפוֹ רוֹתֵחַ
בַּמַּיִם מִשְׁתַּוּוֹת נְקֻדּוֹת הָרְתִיחָה וְהַגְּלִישָׁה

עוֹבְרֵי אֹרַח עִם מִטְרִיּוֹת נִצָּבִים פִּעוּרֵי פֶּה.



ציור Magdalena Taragonska


עריכה

ובלי קשר לתוכן למעלה,
כשהמציאות כל כך ברורה ונוקבת בשתיקתה
אין להתעלם, כי הדרך מורה אחרת
ואתם...
היו בשלכם
ואני בשלי.


יום שישי, 19 ביולי 2019

הדודל של גוגל - 50 שנה לנחיתה על הירח (במבט אישי)






הדודל של גוגל מציין 50 שנה לנחיתה על הירח. הדודל מקושר הפעם לסרטון מושקע:



זכור לי הערב בו נחתה הגשושית על אדמת הירח. הייתי ילד וצפיתי בהתרגשות במהלך הנחיתה בטלוויזיה כמו כל עם ישראל (כלומר, אלה שהייתה להם טלוויזיה) . הטלוויזיה שהייתה עדיין 'ניסיונית' בחיתוליה, שידרה בשחור לבן. כמדומני עדיין לא שידרה בכל יום אלא משהו כמו יום כן יום לא, ובשישי-שבת - לאחר מאבק קצר שלא עזר לדתיים, כי בית המשפט העליון דחה את התנגדותם לשידורים בשבת. וכי מדוע לא? רדיו מותר וטלוויזיה אסור? דא עקא שניסיונות כפייה דתית היו קיימים כבר אז.

בכל אופן, בערב הנחיתה על הירח, הטלוויזיה שידרה משדר חגיגי שהוקדש כולו לקראת ולנחיתה עצמה על אדמת הירח. השידורים החלו במהדורת החדשות עם חיים יבין בשעה 9 בערב. לאחריה ועד קרוב לנחיתה עצמה, הטלוויזיה הפיקה תכנית בידור שהוקדשה לאירוע המרגש העתיד לבוא. מהתכנית אני זוכר כיום את השיר 'בלדה בין כוכבים' בביצוע שלישית התאומים - שכללה את פופיק ארנון, אושיק לוי, וחנן גולדבלט. ביוטיוב מצאתי רק את הביצוע של השיר על ידי פופיק ארנון, שנעלם קצת אחר כך אל ברכי החזרה בתשובה.



ואז ב- 10:30 בערך העבירו את הנחיתה בשידור כמעט חי (כי יש השהייה בקליטה ממרחק הירח), וכולם נשמו לרווחה כאשר הועבר השדר מהגשושית :
Houston, Tranquility Base here. The Eagle has landed" ". שדר שחתך את השקט המתוח בחדר הבקרה בליווי תשואות וחיבוקים של עשרות אנשי צוות הבקרה שהיו צמודים למסכים. ואז ניל ארמסטרונג שהיה הראשון שירד מהסולם ועשה את הצעד הראשון על הירח הכריז את המשפט שריגש את כל העולם: 
"That's one small step for a man, one giant leap for mankind". ואליו הצטרף האסטרונאוט אדווין (באז) אולדרין והם תקעו באדמת הירח את דגל ארה"ב.

בחללית האם שהקיפה את הירח חיכה לשובם מהמשימות בירח האסטרונאוט השלישי מייקל קולינס - זה שהתבאס מכך שהגיע לשם רק כמעט והוא זה שמדבר בסרטון של הדודל.

שמרתי את הדף הראשון של העיתון 'דבר' שפורסם למחרת בבוקר, שבאחד ממעברי הדירות הוא נעלם. אבל מצאתי באינטרנט תיעוד של הכתבה ההיא:



  
מעניין שבסרטון של הדודל מדבר דווקא האסטרונאוט השלישי. זה שנשאר בחללית ולא נחת בעצמו על אדמת הירח. ובכלל לכל התהילה זכה ניל ארמסטרונג, שהוא הכי פחות בעל אגו לעמת חבריו. לאחר שהחללית חזרה לכדור הארץ, ניל ארמסטרונג מונה לסגן ראש הפרויקטים של נאס"א - אבל ברוב צניעותו התפטר מהתפקיד לאחר שהבין שהוא הסתכם בעצם בראיונות לאמצעי התקשורת ולחלוקת חתימות לציבור. כשהוצע לו על ידי גורם פרטי לחתום על מאה אוטוגרפים תמורת 25,000 דולר דאז - הוא סרב וויתר על הכסף. כזה הוא האיש.

ובראיון בטלוויזיה שנערך לאחרונה, הוא נשאל אם התפעל והתרגש למראה כדור הארץ כשהרים ראשו והביט עליו מהירח. ותשובתו הייתה שהמשימות שקיבל לבצע על הירח היו כל כך צפופות, עד שלא היה לו זמן להביט לשמים, לחלום ולהתפעל.
ועוד אמר, שלמרות שעברו 50 שנה מאז, לא נעשתה מאז שום התקדמות משמעותית בחקר הירח. 

נשיונל גאוגרפיק ובדיסקברי מפוצצים אותנו בתשדירי תחזיות אפוקליפטיות לעתיד כדור הארץ ושהאנושות תנצל רק אם נשכיל להקים מושבות על הירח ועל מאדים. מסתבר שבירח ישנה כמות עצומה של מים קפואים, שבהפרדה של מולקולות המים לחמצן ומימן - החמצן ישמש לנשימה והמימן ישמש כדלק שיספיק לשיגור של עשרות אלפי חלליות בקו ירח - כדור הארץ.

לאחר הנחיתה הראשונה על הירח של אפולו 11, היו עוד 5 נחיתות על הירח שהאחרונה בוצעה על ידי אפולו 17 בשנת 1972. אבל הנחיתות האלו כבר התרחשו הרחק מאור הזרקורים. כי לאחר הנחיתה הראשונה על הירח, הציבור כבר איבד את מידת העניין. כידוע הטיסה של אפולו 13 הסתיימה באסון. גם הטיסה ה-113 של מעבורת החלל קולומביה שבה השתתף האסטרונאוט הישראלי אילן רמון - הסתיימה באסון. ואולי יש משהו במזל הרע של המספר 13.

וברצוני לסיים בצילומי הירח המדהימים שצילם ידידי הבלוגר שדות (ד"ר אריה קניג) ז"ל. הירח הרומנטי עבר כחוט השני בזיכרונותיו שהעלה על הכתב. למרות שישראבלוג חזר לכאורה, לצורך גיבויים, רבות מהתמונות תמונות שצילם ופרסם בבלוג 'יומני אלפוחרה' שלו  נעלמו משרתי התמונות של ישראבלוג. והלכו לאבדון גם מגוגל תמונות. אבל יגעתי ומצאתי שתי תמונות שהוא צילם ושרדו, וכך גם כתב:

"סופר-ירח 
שלשום הוא הגיע, לאחר 33 שנים. אני חיכיתי, ערגתי.
בערוב היום, הלכתי לצפות בשקיעת השמש ובזריחת הירח הגדול.
רוח מזרחית חזקה היכתה בי עם טיפות מים שדקרו את פניי. הירח לא הקל עלי לצפות בזריחתו, כמו רצה המלך לוודא שרק אוהביו יצפו בו.
ואני המכור לו, עמדתי שם צופה ומצלם וליבי מלא על גדותיו. ערב סוכות והירח הענק הזה זורח במלוא תפארתו, בינות לטיפות הגשם המצליפות בי ברוח החזקה
"


זריחת הירח הגדול, ערב סוכות תשע"ו - אריה קניג (שדות)

הירח מתחיל להתגלות
ליקוי הירח הגדול, ערב סוכות תשע"ו - אריה קניג (שדות)

"ואז נמסו קרני השמש האדומות, והירח הלבן הציץ לעולם. לאיטו הוא הפשיל את השמיכה האדומה והתחיל להראות שוב את גאיותיו וקרניו הצהובות זוהרות כיהלומים". כך תיאר בבלוגו אריה קניג (שדות).
יהי זכרו ברוך.


כמה סמלי ליקוי הירח החלקי אתמול, במלאת 50 שנה לנחיתה על הירח.

יום חמישי, 11 ביולי 2019

הקונספירציות של צמחי המרפא - פרק ב'


הרשומה הנוכחית היא סָפִיחַ לרשומה הקודמת שעסקה בצמחי המרפא. סָפִיחַ הוא דבר שנספח לדבר אחר ובמקרא הוא מופיע בפסוק "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר" (ויקרא כה ה). הכוונה לתבואה או גידול אחר הצומחים מאליהם מן הגרגרים שנשרו או שנתפזרו בשעת קציר קודם, בלי חרישה וזריעה. בהלכה סְפיחים הם כינוי כללי לכל גידולי קרקע נאכלים שצמחו מאליהם בשנת השמיטה. אז הרי הספיחים:





הנטורופאתים הכו עם שחר
סטירה: על נטורופאתים שמחליפים תבלינים בתרופות.

הפשיטה החלה עם עלות השחר. שוטרי יחידת הימ"מ דפקו על הדלת ונכנסו מהחלון. החשוד נתפס במיטתו ורוסן ללא הפעלת אלימות באמצעות שוקר חשמלי ואלות גומי. בדירה עצמה התגלו מאות שקיקים קטנים המכילים חומרים צמחיים כתושים ממינים שונים. החשוד הובל כלאחר כבוד לתא המעצר, והובא כבר ביום המחרת בפני השופט.

שופט: "מר אלבל, אתה נאשם בכך שבדירתך התגלה מספר רב של חומרים צמחיים בעלי פעולות מסוכנות על הגוף. האם אתה מודה"?

הנאשם: "לא, כבוד השופט".

שופט (מרים גבה): "מה יש לנציג הפרקליטות לומר בנושא"?

הפרקליטות, מחלקת ניירות לנאשם ולשופט: "כבוד השופט, ברצוננו להציג בפניך מאמר החושף את מידת המסוכנות הטמונה בתמציות שהנאשם רקח בביתו. התפרסם באתר חדשות מכובד, כך שהכול אמת ובדוק".

השופט מעיין בתדפיס בעיניים רחבות. פונה לנאשם: "האם אתה מודה שהחזקת בביתך את החומרים הללו"?

הנאשם, מתגונן: "כן, כבוד השופט, אבל הם לא מזיקים"!

הפרקליטות, לשופט: "תשאל אותו על הכוסברה. שני קילו מצאנו אצלו בבית"!

השופט קורא את הכתוב. פונה לנאשם: "כתוב כאן שכוסברה מנקה את הכבד ממתכות רעילות, מתרופות ומחומרים כימיים".

הנאשם: "כן, אדוני השופט, מה הבעיה"?

השופט: "הכבד אמור לנקות את התרופות והחומרים הכימיים מהדם בכוחות עצמו. זה התפקיד שלו והוא עושה את זה טוב. אתה חילקת ללקוחות שלך חומר שמתגבר את הפעילות הכימית של אחד האיברים החשובים ביותר בגוף, ואתה לא מבין מה הבעיה? מה אם הכבד יתחיל לנקות מהדם חומרים כימיים חשובים כמו סוכרים? ככה לשחק עם הגוף"?

הפרקליטות, מתנשפת ככלב ציד: "שאל אותו על הלואיזה. על הלואיזה"!

הנאשם, מחייך בביטחון: "כבוד השופט, לואיזה לא יכולה להזיק. זה פשוט לא באופי שלה".

השופט מעיין בחומר: "לואיזה… מסייעת לנקות את הנפש ומערכת העצבים. משרה עלינו אווירה של רוגע ושלווה…"

השופט מנחית את הדפים בחבטה על הדוכן, פונה לנאשם: "אדוני, האם אתה מבין שאתה כחוט השערה מהעמדה לדין על החזקת חומרים פסיכו-אקטיביים מסוכנים לציבור"?

הנאשם מתחיל לרעוד: "אבל כבוד השופט, זאת רק לואיזה…"

השופט: "כתוב לי כאן שחור על גבי לבן. מאמר של… נטורופאת, כמוך. הלואיזה שלך משפיעה על מערכת העצבים המרכזית. חומרים שכאלו גורמים בדרך-כלל להזיות, לשיכחה, לערפול חושים, לבלבול. ואני לא מתייחס אפילו להשפעות על הנפש האלמותית של האדם שאתם מייחסים לה. לאן זה מוביל אותה? לגן-עדן? לגהנום"?

השופט רוכן קדימה, ממתיק קולו: "אני מבין שאתה מוכר את החומרים האלה ללקוחות שלך, אדוני. האם אתה לפחות מזהיר אותם בנוגע לתופעות הלוואי הצפויות להם, בעולם הזה והבא"?

הנאשם, מתחיל לרעוד: "אין תופעות לוואי, כבוד השופט. נשבע לך, זה הכל בטוח במאה אחוז".

הפרקליטות: "דבר איתו על הג'ינג'ר! על הג'ינג'ר"!

השופט, מסתובב לפרקליטות ברוגז: "אתם מוכנים להפסיק עם זה"?

מסתובב בחזרה לנאשם: "כתוב כאן שג'ינג'ר מחסל כל חיידק ומזיק שחודר לגוף. בפני עצמו זה מספיק גרוע - הגוף מלא בחיידקים טובים שעוזרים לו לעכל מזון ולהילחם בחיידקים הרעים. אתה הורג כאן את כולם ביחד. אבל יכולות החיסול שלו מסקרנות אותי. האם הוא הורג וירוסים"?

הנאשם, מופתע: "אני לא יודע, כבוד השופט".

השופט: "מה לגבי פטריות"?

הנאשם: "אני לא יודע, כבוד השופט. בקורס נטורופאתים לא לימדו אותי על זה".

השופט: "מה לגבי טפילים חד-תאיים כמו המלריה"?

הנאשם, ביאוש: "באמת שאני לא יודע. בקורס סיפרו לנו רק שג'ינג'ר הורג כל מזיק".

השופט חובט על שולחנו עם הפטיש בגועל: "חמור מאד! אם הג'ינג'ר הורג כל מזיק, לגוף לא יהיה זמן לפתח חיסון טבעי, וזה עלול לשבש את כל מערכת החיסון של הגוף. ברור לי, אדוני, שאתה מתעסק כאן עם חומרים ברמת סיכון גבוהה, ומוכר אותם כאילו היו תבלינים פשוטים"!

השופט עוצר, חוכך בדעתו: "אדוני, אני נאלץ להאריך את משך המעצר שלך, עד שהפרקליטות תגבש כתב אישום על סחר בסמים ותרופות לא-חוקיים, שעלולים לגרום נזק אמיתי לבריאות הציבור".

הנאשם, בתחינה: "כבוד השופט, זאת רק נטורופאתיה. לא צריך לקחת הכל כל-כך מילולית. לפעמים קצת מגזימים, קצת מפריזים. בכל זאת, אנחנו לא כמו הרפואה המערבית".

השופט: "אבל כתבתם במדור בריאות ב- Ynet שלתבלינים יש את כל היכולות הללו. האם אתה מנסה לרמוז, אדוני, שאתם הטעיתם ציבור שלם במכוון רק בשביל לקבל כמה כותרות עלובות בעיתון"?

הנאשם, ברגליים רועדות: "כבוד השופט, בבקשה, תהיה הגיוני. אף אחד לא מאמין לכל מה שכתוב במדור בריאות בעיניים עצומות".

השופט, מחייך בשפתיים חשוקות: "אם לא נאמין לנטורופאתים, למי נאמין"?

הנאשם, עיניים מתרוצצות, טיפות רוק ניתזות מהפה: "לרופאים, כבוד השופט! עזוב אותך מהכתבה הזאת, אין כמעט מחקרים רפואיים שתומכים בה. ומה זה נפש בכלל? אף אחד לא יודע ולא בדק את זה. וראית על מה הם מסתמכים כהוכחה לכך ששמן זית עוזר לפוריות הגבר? על הרמב"ם, כבוד השופט. הרמב"ם, מלפני תשע-מאות שנים. אני שואל אותך, כבוד השופט, זאת באמת כתבה שצריך להתייחס אליה ברצינות"?

השופט מנחית את הפטיש בזעם על השולחן: "זה מספיק! הניסיונות העלובים שלך להתחמק מאחריות לא יצליחו. אני שולח אותך להארכת מעצר. הפרקליטות תגבש כתב אישום על מכירה ושידול לשימוש לא-אחראי בחומרים מסוכנים בעלי פעילות רפואית".

פונה לפרקליטות: "קחו אותו מכאן".

הנאשם נגרר לדלתות האולם כשהוא צורח ומתפתל. הדלתות נסגרות מאחוריו. שקט פתאומי משתרר בחלל האולם. השופט מעסה רקותיו בעצבים קלים ופונה לפרקליטות -

"תביאו לי כוס תה בבקשה לפני הדיון הבא".

הוא משתהה, חוכך בדעתו, ומוסיף, "ואל תשכחו להוסיף לואיזה. בשביל הנשמה".

מקור מאת רועי צזנה

ההשראה לקטע הסטירי הזה הוא המאמר ההזוי שפורסם על ידי נטורופאת בשם אלעז יוסף. שם המאמר הוא
שוּמר נגד גזים - תבלינים שמחליפים תרופות.

שתקצירו: סובלים מכולסטרול גבוה? רוצים להגביר את הפוריות? סתם כואבת לכם הבטן? לא חייבים לרוץ לארון התרופות - אפשר פשוט לגשת למדף התבלינים. איך תדעו להתאים בין הבעיה לתבלין וכיצד יש לצרוך אותם? מדריך.

***

תאוריית הקונספירציה על רשות המזון והתרופות האמריקאית

כשהסתכלתי בסטטיסטיקות של דף העריכה של הבלוג, הבחנתי במקור יוצא דופן אשר נכנס לרשומה הקודמת בנושא צמחי המרפא. המקור הזה הוא פורום באתר הנקרא Rotter Net. בכל אופן הלינק של מקור הכניסה גילה לי בהפתעה שבפורום הזה, פרסמו את רשומת צמחי המרפא פרק א'. בנוסף, אחד המגיבים בפורום ציטט כתבה שפורסמה באתר אחר - אתר בשם הגיל השלישי.

אתר הגיל השלישי מַשְׁלֶה את קוראיו בנפלאות תרופת הפלא כנגד סרטן - אותה תרופה בשם אמיגדלין שהזכרתי ברשומה הקודמת בנושא, בתוספת אזהרה חמורה לשימושה.

כתבה של הגיל השלישי מביאה כסימוכין דברי 'מדען' הטוען שקיימת קונספירציה כנגד האמיגדלין שנאסר לשימוש על ידי רשות המזון והתרופות האמריקאית (ה- FDA), שידוע כבר-סמכא עולמית לאישור בטוח של תרופות.

המדען המקסיקני הזה טען בשנות השבעים במאה הקודמת, כי התרופה אמיגדלין נאסרה לשימוש בגלל אינטרסים של חברות התרופות.

אבל למעשה ה- FDA אסר את השימוש בתרופה הזו בגלל סכנת הרעלת ציאניד חמורה. כל תרופה פוטנציאלית מובאת לאישור על ידי ה- FDA לאחר ניסויים קליניים על חולים שנעשים בשלושה שלבים. בשלב הראשון נבדקת התרופה על קבוצה קטנה יחסית של חולים ומטרתה בשלב זה אינה בדיקת יעילות, אלא בדיקת חוסר רעילות. אם בשלב הראשון לא מתגלה רעילות של התרופה, ממשיכים בשלב השני, שנערך על קבוצה גדולה יותר של חולים. מטרת השלב השני לבדוק האם קיימת רעילות אך גם כדי לבחון מהי מידת היעילות. בשלב הזה צריך להוכיח שלתרופה יש השפעה משמעותית מעל תרופת דמה (פלסבו), שניתנת לקבוצת חולים - ללא ידיעתם אם הם מקבלים את התרופה האמיתית או תחליף דמה. כדי לאשר את ההמשך לשלב הניסויים הקליניים השלישי, צריכים גם להוכיח שהתרופה הנבדקת יעילה לפחות כמו תרופות קיימות אחרות. השלב השלישי של הניסויים נערך על קבוצה גדולה של חולים ורק אם הניסויים מסתיימים בהצלחה, התרופה מאושרת לשימוש.

אז האמיגדלין נאסר לשימוש בשל מקרי הרעלת ציאניד חריפה בחולים שנטלו את התרופה.

אבל כאמור המדען המקסיקני טען שהאמיגדלין נאסר לשימוש משיקולים פוליטיים בלבד ותיאר בסיפרו את נפלאות חולי הסרטן שנרפאו במקסיקו, שבה התרופה לא נאסרה לשימוש.

אז ראשית שידעו הקוראים שמאז  דווחו מקרי הרעלת ציאניד של חולים. שנית, חמישים שנות השימוש בתרופה במקסיקו לא הדגימו הוכחה לריפוי של חולי הסרטן המקסיקנים או של כאלה שנסעו לקבל את הטיפול במקסיקו. אם התרופה הזו הייתה כל כך מוצלחת, היו מיליון חולי סרטן שהיו מספרים לנו כיצד נרפאו לחלוטין מהמחלה. האם מישהו בכלל תיקים רפואיים של חולים כאלה? האם מישהו מהציבור יודע מה בדיוק קיבלו החולים במקסיקו? אולי זה לא האמיגדלין אלא קוקטייל התרופות הכימותרפיות הרגילות ששיפר את מצב החולים? ובכלל נשאלת השאלה האם לממשלת מקסיקו אין אינטרס למשוך למדינה תיירות מרפא, שתזכה לנפלאות האמיגדלין?

אני מתפלא שבעתיים מכך שאתר הגיל השלישי מפרסם מאמר שממנו הקוראים עשויים לחשוב שהאמיגדלין היא תרופת פלא כנגד סרטן ושאין היא מסוכנת. ניתן לקנות את האמיגדלין באינטרנט. אז של מי האחריות, אם חולה הסרטן הנואש שירכוש את התרופה ימות מהרעלת ציאניד? של המדען ממקסיקו, או של 'הגיל השלישי'?

חסידי התרופה ימחאו אז כפיים ויאמרו: " הרי לכם, התרופה חיסלה את הגידול הסרטני".

***

ביקור בשוק התבלינים וצמחי המרפא

אי שם בעמק האלה, המוני משפחות בית ישראל צובאים על דוכני התבלינים וצמחי המרפא לבילוי של שבת. ויש שם מבחר עצום של מיני צמחים שונים ומשונים מכל העולם לחליטת תה, בבודדת או בתערובות - 10, 15 או 20 ש"ח למאה גרם. ובאגף שמעורר עניין רב, תמצאו תערובת צמחים להורדת סוכר בדם, ותערובת צמחים להורדת כולסטרול, ויש תערובת שעושה גם את זה וגם את זה, ויש תערובת להורדת לחץ הדם, ויש תערובת כנגד עצירות וכנגד "נפיחות בבטן", ויש תערובת להורדת משקל, והתערובת שמסביבה מתגודדים הכי  הרבה בתור (איך לא?) - היא תערובת הצמחים להגברת האון. והתערובות "הרפואיות" - 40 ש"ח למאה גרם.

"כמה צריך לקחת מהתערובת להורדת לחץ הדם "? שואל איש את אחת מהדיילות הנערות שמסתובבות בין הקהל עם סינרים ובנדנה. "חולטים כפית אחת בכוס ושותים לאחר כל ארוחה ונשנוש. "או יותר לפי הצורך", מוסיפה הדיילת השכנה.

וישראלים כמו ישראלים הידועים כגרידים, ממלאים קופסת פלסטיק עגולה בשכבה הגונה מתערובת "צמחי מרפא" ב-40 שקל למאה גרם, ומכסים מעליה בשכבת צמח תבלין דקה ב-10 שקלים למאה גרם, ומשלמים על הכל 10 שקלים. 

ולמרות שבכל סלסלת תערובת יש כף למילוי, הישראלי המכוער נוטל את הכף ועובר איתה מסלסלה אחת אל השנייה. מה כ'פת לו שהשאיר סלסלה ללא כף? אז התחילו לקשור את הכפות לסלסילות. ואז ישראלים מכוערים משאירים את הכף תלויה על חוט, ודוחפים את היד לטעימה, ומהפה שוב לסלסלה לעוד טעימה...
וכך לא בטוח שמי שהגיע לקנות צמחי מרפא, יצא משם בריא תרתי משמע.


***


סדרת בולי צמחי תבלין ומרפא

ב - 17/12/2006 כ"ו בכסלו התשס"ז, הנפיק דואר ישראל את סדרת בולי "צמחי תבלין ומרפא" שאותה עצבו טוביה קורץ ויגאל גבאי. אבל, עם כל הכבוד לדואר ישראל, אין זה אומר שניתן להתייחס לצמחים אלה באמת כתרופות.



יום שני, 1 ביולי 2019

יושבים על הגדר, רגל פה רגל שם


ישראבלוג כמשל. ליליה עברה לעבוד אצלי לאחר הצמצומים בחברת ההזנק (Startup) שעבדה בה בשנתיים הקודמות. סידרתי לה משרה הממומנת בחלקה על ידי משרד הקליטה וחלקה מתקציבי המחקר שלי. לא היה אסיר תודה ממנה. לפני כן במוסקבה, היא עבדה במכון מחקר הפוליו. תמיד הגבהתי גבה לגבי הצורך במחקר על נגיף שיתוק הילדים, שמוגר מהעולם המערבי לאחר פיתוח החיסון נגדו. ואולי מדובר בפיתוח רוסי ללוחמה ביולוגית? 

בכל קיץ ליליה לקחה חופשה בת שבועיים, כדי לבקר את הוריה שנותרו שם. כשחזרה סיפרה על המדענים הרוסיים תחת שלטונו של פוטין, שעבדו במשכורת רעב בת 250 רובל לחודש, ועל הנטישה ממקום העבודה בשתיים בצהריים - להשלמות הכנסה. 

בעלה של ליליה היה מדען רוסי בשנות השלושים לחייו, שלאחר תקופה בתקן זמני כלשהו באוניברסיטה, עבר לעבוד בחברת טבע. הוא לעולם לא למד מילה עברית. כששאלו אותו למה? התשובה הייתה: "כדי שלא לשכוח לדבר באנגלית".

הם התגוררו בדירה משלהם בירושלים. לדבריה סל הקליטה הנדיב שקיבלו מהמדינה כעולים חדשים היה אקסטרה. כי המחיר שקיבלו על מכירת דירתם בת שלוש החדרים באזור מבוקש במרכז מוסקבה, הספיק בדיוק לקניית דירת ארבעה החדרים שלהם בישראל. 

והיו להם שני ילדים, שלאחר סיום הלימודים בבית הספר, נשלחו להמשך לימודים בית ספר רוסי בארץ הקודש. ארבע שעות נוספות ליום ללימוד רוסית ברוסית, מתמטיקה ברוסית, ספרות רוסית ברוסית כמובן, ואנגלית במבטא רוסי.

לאחר שלוש שנות עבודה, ליליה התפטרה מהעבודה אצלי עבור 300 שקל תוספת בחברת הזנק שהקים קולגה שלי. לא משנה עד כמה טוב העובד - עקרונית אני לא אשלם לעובד יותר כדי להשאיר אותו אצלי בכוח, ובמיוחד כשהציב לי את זה כעובדה מוגמרת. יש אחרים שעשו לי את זה לאחר שקיבלתי אנשים לעבודה, אבל זה לא הסטייל שלי. 

כמה חודשים לאחר מכן, קצת לפני שנסגרה גם חברת ההזנק הנכשלת הזו - המשפחה מכרה את הדירה והיגרה לקנדה. לדבריה, בעלה הרגיש בארץ כנטע זר ובקנדה מדברים אנגלית (השפה במבטא רוסי כבד שהשתדל לא לשכוח). מאז הקשר נותק ואינני יודע מה עלה שם בגורלם.

אבל אותי זה בכלל לא הפתיע. עבורם ובעיקר עבורו, השהייה בישראל הייתה רק ישיבה על הגדר. 

ובכלל ישיבה על הגדר אינה תופעה נדירה בקרב העליה הרוסית. לא מעטים מהם (ולא רק המבוגרים המתקשים כבר ללמוד שפה חדשה) - אינם דוברי עברית. כי כיושבים על הגדר ולא משנה כבר מזה כמה זמן, אין להם צורך או מוטיבציה ללמוד עברית. כי הם קונים אוכל בחנויות יבוא רוסיות, שעל כל מוצר כיתוב ברוסית. והם קוראים עיתונים וספרים רק ברוסית, וצופים בערוצי טלוויזיה רק ברוסית. ובגטאות כמו באשדוד, גם בשלטים יש כיתוב רוסי. ובמעמד הפסיכולוגי של יושבי גדר (בדגש על הפסיכולוגי), הם הרי לעולם לא ילמדו עברית. כך גם לעולם לא יתערו ממש בחברה הישראלית.


החיים כבר לא שם

ישראבלוג שוב במעמד דחייה במועד סגירתו למועד לא ידוע אחר. מה עומד מאחורי כל זה, ממש אינו חשוב. ישראבלוג מרגיש כבר מזה זמן רב לרבים כמשענת קנה רצוץ. ומה שנשאר ממנו כעיר רפאים הוא. ויש שממשילים את ישראבלוג לעוף החול - למרות שיודעים הם כי גלוח ראש וקמוט פנים הוא. 
ויש גם שעל נהרות בבל בפייסבוק - יושבים על הגדר ובוכים, ומדמיינים, ומתפללים, ומאמינים... 

ויש רבים אחרים שמצאו בתים חדשים וקהילה מאגדת חדשה בינהם ושמה קהילת פרפרים. ואפילו יש לה דף ראשי רענן ומלבב. ואילו מעטים ימשיכו להיאחז בדפנות הספינה הטרופה עד כי תטבע? 

ויש שמצאו בית חדש, אשר כל עוד ישראבלוג מהבהב - הבית הזה הוא רק תעודת ביטוח. האם ימשיכו לכתוב שם בין קהל כותבי "בשורות האל" ושאר משיחיים שכוחי אל, בעיר רפאים? 
האם עד אשר יורידו את השלטר לצמיתות - ימשיכו הם לבזבז זמנם בכתיבה שם?  שלא ידוע אם תמחק מחר, או אחרי כמה מחר(ים)?  - בשל דגל הנאמנות, הנוסטלגיה, השמרנות, או מה שזה לא יהיה?  

האם יחד איתם, כך גם שארית המגיבים שלהם שם - ימשיכו לבזבז את זמנם בכתיבת תגובות הנישאות על קרן הצבי? 
וקצת פרקטיקה - הכותבים רגל פה רגל שם מבזבזים/מפצלים מגיבים - רגל פה רגל שם, וכי מדוע ילינו על מיעוט מגיבים? 
האם בעולם המציאותי יש לצפות ממישהו להגיב רגל פה ורגל גם שם?

ואלה כמו הנאחזים בסירה רעועה, או כיושבי גדר - האם כך יצליחו אי פעם לצאת מהביצה וללמוד לשחות במים רעננים? 
ואולי משום כך ... "לעולם לא גם ילמדו עברית"?

אין ברצוני לפגוע ברגשות של אף אחד, אך זו המציאות. 
גם אני לא רוצה שישראבלוג יתפייד. כי הרי השקעתי בו ארבע שנות בזבוז, בכתיבה של למעלה מ-600 פוסטים - שייעלמו ממנוע החיפוש של גוגל יחד איתו. אי לכך, גם לי יש אינטרס שיישאר, אפילו כגרוטאה.
יודע אני שישראבלוג לעולם כבר לא יהיה מה שהיה.
ולאחר שלמדתי לכבס במכונת כביסה, לעולם לא אחזור לכבס בידיים.


לוח העריכה של ישראבלוג






   
אבל האמת היא שלהתרגל ללוח עריכה אחר מלוח העריכה  של ישראבלוג - אינו ממש כמו ללמוד שפה חדשה. אפילו לא ניב חדש. וזה אפילו הרבה פחות מסובך מאשר לעבור למודל סמרטפון חדש...


אפילו יותר פשוט בבלוגספוט. אותם הלחצנים בבגדים חדשים



  
אז תגידו, האם המעבר באמת כל כך מסובך?




יום שלישי, 25 ביוני 2019

חור תולעת במשחק שחמט


זוהי רשומה נוספת בסדרת החלום ופשרו. בימים האחרונים חלמתי שני חלומות כשנרדמתי כהרגלי מול פרסומות טלוויזיה. אני מאמין שלחלומות חוזרים יש משמעות כמו לחלומות שמאחוריהם מסתתר מכנה משותף. בשני החלומות מצאתי מכנה משותף לסדרת חלומות מהעבר.

עשרות שנים לאחר שכבר שוחררתי משרות צבאי, חלמתי מספר פעמים שנעלם לי הנשק. במשך חלום מיוזע וארוך בתחושה, התנהל חיפוש קדחתני מחשש להפקרת נשק. במשך כלל שירותי הצבאי הסדיר ובמילואים, לא נפרדתי מהנשק ולו לדקה אחת. הוא היה צמוד אלי בכל מקום 24/7. בחדר האוכל, בשירותים ובמקלחת ואפילו במיטה. לא זכור לי שהפקרתי אותו ולו פעם אחת. הנשק היה חלק ממני מתוך הרגל. והנה לאחר זמן רב כל כך - אני מפקיר נשק בחלום פתלתל שבו אני מחפש אחריו ולא מוצא. כשהתעוררתי מיוזע מהחלום, הדבר היחיד שרציתי הוא לשוב לשם כדי להמשיך לחפש אחרי הנשק עד שאמצא אותו. לידיים של מי הגיע? האם בכלל אמצא אותו? האם אשפט על הפקרת נשק? אני לא שוכח את המאבק התודעתי בין החזרה לשם ולבין להישאר כאן. ובכלל, האם אני כאן או שם? בסופו של דבר ניצחה תחושת הקבע. האם ניתן לסמוך עליה? שאלה טובה שמתקשרת למשפט הפילוסופי הידוע - "אם אני חושב - משמע אני קיים".

בבלוג חשיבה חופשית הישן (שכנראה יעלם לנצח בעוד ימים אחדים) - הבאתי סדרת רשומות מרתקת המלווה בהרבה הוכחות ניסוייות - שהמציאות על פי חמשת החושים אינה באמת תמיד המציאות האמיתית. דבר שמעלה גם ספקות כבדים לגבי המשמעות והנכונות של עדויות עדים (בשר ודם) בבתי משפט!

עידנים לאחר שסיימתי פוסט דוקטורט במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים, אני חוזר בחלום למעבדה ההיא. באותה מעבדה העסקה הייתה בחוזה מתחדש לשנה בכל פעם. הבוס הגדול לעולם לא פיטר מישהו מעשרות הפוסט דוקטורנטים. אבל היו לא מעט שהחוזה לא חודש לאחר שנה או שנתיים. כשהחלטנו לאחר ארבע שנים של מחקר מאוד מוצלח ומשמעותי לחזור לארץ - הן הבוס והן מספר חברות ביוטק, הציעו לנו משרות שהמשכורת שלהן הייתה לפחות פי עשר מהמשכורת  כמרצה מתחיל באוניברסיטה בארץ. 

והנה אני ניצב מול מציאות שבה מזה שבועות לא מועטים, כבר אינני מדווח על התקדמות במחקר שבו הלכתי לאיבוד. אני מתחמק מהבוס והוא שתמיד היה כל כך מעורב - מתעלם ממני. והנה בימי האחרונים לפני תום החוזה וללא שהגיע חידוש - חשתי בקרירות של הבוס הגדול, של השותף שלו ובשינוי ביחס אלי של כל שאר הקולגות שלי - משהו על סף ההתעלמות. אני זוכר את הזרות שבה אני מסתובב בין חדרי המעבדות, וכבר לא מוצא את מקומי. ציפיתי לשימוע הפורמלי אצל הבוס שבו הוא יודיע שאינו מעוניין בי, ואז לפתע חזרתי כולי מיוזע למציאות האחרת - 25 שנים לאחר מכן בארץ. אני זוכר את המאבק התודעתי בין הרצון לחזור אל העתיד שם לבין להישאר כאן. ובכלל  זוכר אפילו את הפקפוק שהמציאות שאליה חזרתי - היא היא החלום. 

והנה בימים האחרונים, לכשנעלם מסך הטלוויזיה מולו ישבתי, הרי אני מתעורר לתוך מציאות. במוסד שבו אני עובד נפלה החלטה להעביר אותו למקום אחר קטן יותר בשל קשיים תקציביים כבדים. ועקב הצורך בצמצומים הבלתי נמנעים, אני חש באיום הקרב ובא - התחושה שכנראה אהיה בין הרבים שיפוטרו (למרות הקביעות). וגם המנהלים הגדולים אינם יודעים כמה ומי יפוטרו. חוסר וודאות מרחף על כולם. ואני חושב, והיה אם תימשך העסקתי - האם אני בכלל מוכן לנסוע שעתיים אל ומהעבודה הביתה. וכבר מברר אם במקרה כזה - אקבל פיצויים אם אני אודיע על התפטרות בשל  המרחק למקום העבודה החדש. והנה פתאום, אני חוזר למציאות שהשארתי מול מסך הטלוויזיה ואל הרצון לחזור למציאות האחרת, כדי לדעת איך ייפול דבר...

ובאותו הערב, לכשנעלם שוב מסך הטלוויזיה מולו ישבתי, התעוררתי שוב לתוך מציאות. זה היה זמן מה לאחר שבמציאות הקודמת, זוגתי יצאה מהבית לאיזה עניין קצר, שאמור להמשך לא יותר מעשרים דקות. והנה אני מתעורר וניצב בפני מציאות שכבר חלפו שעות מאז שיצאה. אני מטלפן מדאגה לטלפון שלה,  ומעבר לקו עונה לי קול של אישה זרה "שלום, ביטוח לאומי (?!), במה אפשר לעזור"?. ומיד מתקשר למספר הטלפון האחר שלה ואין מענה. אני כבר נלחץ ומתחיל להתקשר לחברות שלה, וכשכבר עמדתי להתקשר למשטרה -  הנה אני חוזר למציאות אחרת, לאחר שאני נאבק להישאר בקודמתה ולהמשיך בחיפושים. מבולבל אני קם לאחר דקות אחדות מכסאי בסלון מול הטלוויזיה, הולך לחדר השינה ומוצא אותה ישנה. אך עדיין לא פג במהרה הבלבול, באיזו משתי המציאויות אני נמצא באמת?

כפי שכבר כתבתי ברשומות הקודמות בסדרת החלום ופשרו, אני בטוח שיש משמעות לחלומות החוזרים אחד לאחד. אבל האם לחלומות השונים שתוארו כאן יש בכלל משמעות שאני צריך לשים אליה לב? לאחר מחשבה, הגעתי למסקנה שמדובר בחלומות עם מכנה משותף - חלומות שבהן יש מעבר ממציאות אחת למציאות אחרת ברצף הזמנים. כמו משחק בלוח שחמט - פעם בכלים הלבנים ופעם בכלים השחורים. ואולי המעבר ממציאות אחת לאחרת היא ממציאות שבאחת הישות המוארת ובשנייה הישות האפלה, ששתיהן אני. ואולי כמו במשחק השחמט של מכניקת הקוונטים - התודעה שלי בחלום  עוברת דרך חור תולעת בין לפחות שני (או יותר) ממדים מקבילים. 
מוזמנים להיכנס לאתר של מכון דווידסון שבמכון ויצמן בנושא : מכניקת הקוונטים לא רק לפיזיקאים

ומה דעתכם? האם גם אתם עוברים ממדים בחלומות?



יום שלישי, 18 ביוני 2019

הדודל של גוגל - חגיגות הפלאפל




כשאני רואה דודל של גוגל, הסקרנות מובילה אותי לחקור את הסיבה. האמת שהפעם הופתעתי. גוגל הקדיש דודל ל- "חגיגות הפלאפל". והדודל הוביל לכתבה שכותרתה לא פחות ולא יותר מאשר "פלאפל אטומי: האוכל הישראלי כובש את ארה"ב".

כשהיינו בפוסט דוקטורט בוושינגטון בירת ארה"ב והתגעגענו לפלאפל, היינו נוסעים לפלאפליה של הלבנוני. היה לו מקום זעיר, בערך של שני מטר על מטר, והפלאפל אוי הפלאפל שלו היה משהו משהו. זה היה במחצית השניה של שנות השמונים במאה הקודמת. אויש, כשאני אומר במאה הקודמת אני כבר מרגיש ממש בא בימים. והנה עכשיו את שוק הפלאפל בארה"ב כבשו ישראלים. כאילו זהו מאכל אותו המציאו הישראלים.

בילדותי בעיר הצעירה הרצליה, אני זוכר את דוכן הפלאפל היחידי במרכז העיר. דוכן מוגבה כזה על גלגלים, כמו של 'גזלנים' כיום, ושהיה ממוקם במדרכה כמעט מול בית הכנסת הגדול. ובכל מוצאי שבת לאחר גמר הפעולה בתנועת הנוער העובד, בדרך הביתה הייתי עובר דרך דוכן הפלאפל ומפשפש בכיסי. מחפש את המעות שהכינותי מראש. חצי לירה עבור מנה - שמונה כדורי פלאפל בדיוק בפיתה. 25 אגורות עבור חצי מנה - ארבעה כדורים בחצי פיתה. "עם סלט(?) עם מלפפון חמוץ, עם טחינה"? כן, הכול - השבתי, אבל לא עם הרבה טחינה, שלא ייזל. "עם חריף"? כן כן, אבל רק קצת, זהו די, מספיק - אומר האשכנזי הקטן. "הנה" והפיתה העטופה בשקית ניר חומה הייתה מוגשת.

בזיכרוני זה היה פלאפל ממש טעים והתורים הארוכים העידו שהוא כנראה היה באמת טעים. בדוכן עבדו בצפיפות אך בתאום כל בני המשפחה ממוצא תימני. הם עבדו בקצב מטורף שהאכיל מאות פיות בשעה.

כן, אפשר לומר שאני מדור הפלאפל. אבא אמר שאסור לאכול שווארמה, שאותה מכרו בחנות כמה מאות מטרים משם. והיא תמיד הייתה כמעט ריקה מקונים. "בשווארמה אתה לא יכול לדעת איזה בשר פיגולים מחברים לך בשיפוד המסתובב" אמר אבא. גם כיום אני לא מתלהב משווארמה. כנראה דברים כאלה של אבא, נכנסים לראש ולא יוצאים ממנו כל החיים. "בשר אמיתי טוב מגיע בנתח אחד שלם..." מתנגנים בי דבריו של אבא.

ותמיד אני פליאה על המנגנון שהמוח זוכר דברים כאלה. זוכר שבמוצאי שבת אחת כשעצרתי בדוכן לאחר הפעולה בתנועה - השתלט עלי אלטרואיזם לטובת אחותי הקטנה. ויתרתי על חצי מנה, ועם המעות שנותרו , נכנסתי לחנות הספרים שהייתה כבר פתוחה, ובחרתי חוברת ציורים לצביעה וחבילת צבעי פסטל בשישה צבעים. וכשהענקתי את זה כמתנה לאחותי, הרגשתי בפעם הראשונה את האושר שבהענקת מתנה. האושר הראשון הזה בלתת חרוט בי עד עצם היום הזה.

והיום, את הפלאפל כבר מוכרים בכל מיני טעמים וצבעים וגם אם הוא כבר לא כל כך טעים, מסווים את טעמו בתוספות כיד הדמיון. ופעם אחת זרקתי את כל המנה לפח משום שלא אמרו לי שסלט הירקות מכיל כוסברה. אם יש משהו שממש דוחה זה כוסברה שיש לה מראה תמים של פטרוזיליה, או שהמוכר מוסיף לי כאוטומט עמבה במקום טחינה. אוי כמה שאלה דוחים. עם אלה לא צריך להתאמץ לעשות דיאטה.

וממתי התחילו לשים בפיתה צ'יפס על חשבון הפלאפל? וחריף ירוק, וחריף אדום, וטורקי, וצנון, ועוד שיפקה כבונוס - שיהיה.




יום שישי, 14 ביוני 2019

צמחי מרפא טוב או רע? - מדריך למשתמש (פרק א')


ברשומה זו אדון בנושא השנוי במחלוקת ציבורית והוא השימוש בצמחי מרפא. שימוש בצמחי מרפא נעשה על ידי חיות בטבע ועל ידי האדם משחר ההיסטוריה. הרפואה המודרנית מסתייגת מהתועלת ואף מצביעה על סיכונים ברקיחה בלתי מבוקרת של צמחי מרפא. מאידך, קמה תחייה מחודשת של השימוש בצמחי מרפא בעשרות השנים האחרונות. קמו 'מרפאים' טבעיים (נטורופתים) למיניהם ותעשיות אשר גורפות מיליארדים מהציבור - עבור ייצור ושיווק מוצרי צמחי מרפא. 


ברשומה נדון בשני אספקטים. האם צמחי המרפא באמת טובים בשבילך? והאם השימוש בצמחי המרפא עשוי להזיק לך? כפי שנראה בהמשך, למרות שלצמחי המרפא יש לעתים תועלת מסוימת, השימוש בצמחי המרפא אכן עשוי גם להזיק, במישרין או בעקיפין. בחלק ניכר מהמקרים, השימוש בצמחי המרפא הוא גם לגמרי בזבוז כספך לריק.

הרשומה הזו מתכתבת גם עם הרשומה הקודמת בנושא השימוש בעשב (או מיצוי) קנאביס, שהדביקו לו את השם קנאביס רפואי.

למרות שהשתדלתי לתמצת את הדברים, הרשומה הזו תהיה ארוכה יחסית. אך בשל  חשיבות הנושא, העדפתי שלא לפצל פרק זה לחלקים. כמובן הקוראים יוכלו לפצל את הקריאה.



את השימוש בצמחי מרפא לא המציא האדם. מחקרים הראו שציפורים מסוימות בוחרות צמחים בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות כחומרי קינון. אלה מגינים על הגוזלים מזיהומים חיידקיים ומפטריות. חיות שונות נוהגות לאכול חלקים מרים של צמחים בתגובה למחלה. תצפיות בפרפרים, תרנגולות, כבשים וקופים, הראו כי בעלי חיים חולים אוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל. השימפנזים עושים שימוש מכוון בצמחים שמיחסים להם תכונות רפואיות. בכל המקרים, הם אוכלים צמחים שאינם טעימים ואין להם ערך תזונתי. הסיבה היחידה לאכילת הצמחים האלה היא - ניסיון לפתרון בעיות בריאותיות. מבין צמחי המרפא שמשתמשים השימפנזים זוהו קליפות מגזע עצי שיטה לסילוק טפילי מעיים הגורמים לשלשולים. הם משתמשים גם בפירות הצמח Aframomum Melegueta, שהוא קרוב משפחה לצמח הג'ינג'ר - כנגד זיהומי חיידקיי מעיים. כנגד ריפוי מלריה, השימפנזים משתמשים בצמח Vernonia Amygdalina. אז מי אמר ששימפנזים אינם חכמים לא פחות מהאדם בנושא זה?

מאחר ורופאים מסורתיים (רופאי אליל מקומיים) מספקים לחוליהם את אותן 'תרופות', נשאלת השאלה מי למד ממי ? מרפאים ילידים מודים כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, אשר אוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל.

גם האדם הניאנדרתלי אשר חי בהרי הכרמל שבארצנו לפני כ-60,000 שנה, השתמש בצמחי מרפא. לצד גופת אדם ניאנדרתלי , 
נמצאו בצמוד למקום קבורתה  שמונה סוגי צמחים - צמחים המצויים עדיין בשימוש נרחב ברפואה העממית ברחבי העולם.

שימוש בצמחי מרפא ובצמחי מרפא של ארץ ישראל בעולם העתיק והחדש


צמחים ממשפחת השיפתניים תוארו בכתבי רפואה העממית כמשפיעים על שיפור הזיכרון ועל דמנציה, שהם כידוע גם מתסמיני מחלת האלצהיימר. צמחים אלו מוכרים בתרבויות השונות וברפואה המסורתית כמגבירי זיכרון, והם מכונים צמחים נואוטרופים. מחקר שערכה ד"ר מינה פארן, מהעמותה הישראלית לצמחי מרפא - הראה ששימוש בשמן זן מסוים של צמח המרווה המריץ את העברת הגירויים העצביים והגביר את הפעילות הקוגניטיבית של המוח. בעקבות התוצאות, ממליצה ד"ר פארן על שימוש בצמח המרווה לטיפול באלצהיימר. אבל כבדו וחשדו, יש לא מעט זנים שונים של מרוות בשדות. וכמו שלא קוטפים פטריות למאכל מבלי לדעת לזהות פטריות רעל - כך אין לקטוף צמחים ללא ידע בזיהוי והגדרה מוחלטים!

בכתבי הרפואה העממית תוארו גם צמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר גבוהות בדם: חילבה, קינמון, מילון מר, ועוד.

ד"ר זהר עמר, ראש המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וד"ר אפרים לב מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה - ערכו מחקר מקיף על הגניזה הקהירית והסיקו מתוכה על חומרי המרפא בהם עשו שימוש בני הקהילה היהודית בקהיר בתקופת ימי הביניים. 
השניים פענחו מרשמים רפואיים ורשימות תכולה של בתי המרקחת ומצאו מידע על שימוש בכ-450 חומרי מרפא. בין הצמחים שהופיעו בתדירות רבה היו קינמון הקמפור, אלת המסטיק, סחלב, שקד, לימון, זנגביל, כרכום ורבים נוספים.

פרי הרימון ידוע עוד מימים עברו כבעל תכונות בריאותיות מיטיבות, ונזכר ככזה בכל הדתות ובפולקלור העמים. פרופ' אבירם מהפקולטה לרפואה בטכניון ומרכז רפואי רמב"ם מצא כי ברימון מצויים חומרים נוגדי חמצון שיכולים לעכב את הכולסטרול "הרע" (LDL), שהוא אחד מגורמי הסיכון העיקריים לטרשת העורקים, ובכך להאט את התהליך הטרשתי של כלי הדם. 

בנוסף, גילה פרופ' אבירם כי בחולים ששתו כוס אחת ליום של מיץ רימונים במשך שבועיים - אובחנה ירידה של כ-6% בלחץ הדם. אבל, באדם הסובל למשל מיתר לחץ דם בסביבות 180 - התמדה בשתיית מיץ רימונים כזו, תוריד את לחץ הדם לכל היותר ל- 170. אך גם זה עדיין יותר מדי ולכן האדם יצטרך בכל זאת טיפול תרופתי קונבנציונלי, כדי להוריד את לחץ הדם לערך הנורמלי - 120.

בעת הקדומה ובימי הביניים, 
תושבי ארץ-ישראל  השתמשו בצמחים לסילוק חומרי פסולת על ידי שלשולים והקאות. הצמחים שהשתמשו הם חצב מצוי, קחוון, כשות הקורנית, הגה מצוי, ריבס, חבלבל רפואי ואבטיח הפקועה.  
אזהרה! - כל אחד מהם יכול להיות רעיל וקטלני (בזיהוי לא נכון של הזן, בטיפול בחומר ובמינונים לא מתאימים). 
הרמב"ם תיאר את סגולות שמן עץ הזית להגברת האון המיני (לא אחראי על נכונות הדברים).  

מהו ההבדל בין שימוש בצמחי מרפא לבין שימוש תרופתי ברפואה המודרנית?



גם הרפואה הקונבנציונלית משתמשת בתרופות שמקורן בצמחים. הרי שתי דוגמאות:

מצמח האצבעונית (דיגיטאליס) מבודדים ומרכזים את החומר הפעיל בתרופה דיגוקסין. תרופת הדיגוקסין משמשת לטיפול באי ספיקת לב המלווה בהפרעות בקצב הלב.

דיגיטליס (אצבעונית)

מעץ הטקסוס מפיקים את התרופה טקסול (Taxol) המשמשת בכימותרפיה כנגד סרטן השד וסוגי סרטן נוספים.


מכאן מה שעושה את ההבדל בין תרופה אמיתית ממקור צמחי לצמח מרפא הוא עצם בידוד החומר הפעיל וניקויו משאר חומרי הצמח - באופן שהתרופה יכולה להינתן במינון הנכון ובצורה מבוקרת, ללא סיכון. הצמחים אצבעונית וטקסוס, כמו חלק מרבים צמחי המרפא הינם רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות, או מעל מינון מסוים. אכילת צמחים אלה מהטבע יכולה להרוג!

השימוש בצמחי מרפא עשוי להיות רעיל או מזיק


כאמור, השימוש בצמחי מרפא יכול להיות גם מסוכן ומזיק. הוא עשוי להיות מזיק בצורה ישירה או עקיפה. בצורה ישירה הוא עשוי להזיק בגלל מינון לא מבוקר של הצמח. וכשאני מציין שימוש במינון לא מבוקר, הכוונה למהי הכמות של צמח טרי או מיובש שצריך להשתמש בחליטת תה, כדי שהמינון יהיה מדויק - כלומר, מועיל במאת האחוזים ולא מסוכן במאת האחוזים. האם לחלוט את הצמח חצי דקה במים רותחים או אולי 5 דקות? האם בצמח החלוט לא מסתתר עובש או נבגים של חיידקים? אפשר לחלות רק מזה! כמובן שגם כמות החומר הפעיל בצמח עשויה להשתנות בתנאי גידול שונים של הצמח ובעונות השנה השונות. הדבר נכון גם לגבי מיצויים ביתיים ואפילו של תעשיות מסחריות שמבטיחות הרים וגבעות.

לפטרוזיליה למשל יש תכונות משתנות. אז איזו פטרוזיליה יש לצרוך - רגילה או מסולסלת? וכמה קילוגרמים פטרוזיליה יש לצרוך כדי שתעשה את העבודה של כדור פוסיד אחד להורדת הבצקת? קינמון טוב להורדת סוכר בדם. אבל כמה כפות קינמון יש לצרוך בכל ארוחה כדי לאזן את רמת הסוכר? מקבלים כימותרפיה, יש תוספי מזון (כמו גם חלק ממשכחי הכאבים) שמעלים את העמידות כנגד התרופות ולכן מורידים את יעילות הטיפול. ויש תוספים כמו תבלין הכורכום שעשוי להעלות את רעילות הכימותרפיה (כמו למשל באכילת אורז תמים מתובל בכורכום) ועוד כהנה וכהנה אני יכול לכתוב על כך מגילות. האם אתם הצרכנים יודעים על זה? האם הרוקחים והרופאים (הן הקונבנציונליים והן מהרפואה האלטרנטיבית - מודעים ואומרים למטופלים את זה? האם דוקטור אינטרנט, סיינטיפיק ווינט ויוטיוב המשבחים  לעיתים בכתבותיהם את רפואת האליל - מספרים לקוראים את כל זה?

כאמור, חלק מהצמחים הינם רעילים או בעלי תופעות לוואי בלקיחה במינון גבוה או לאורך זמן. למשל אם ניקח לדוגמה את הצמח שוש קירח (ליקוריץ) שמשתמשים בו כנגד דלקות, אלרגיה ובאי ספיקה של הורמונים סטרואידים - שימוש ממושך בו או ריכוז גבוה מדי עלול גם לגרום לאגירת יתר של נתרן, איבוד אשלגן, בצקות ועליה בלחץ הדם. לכן, המינון המומלץ הוא לא יותר מ-5 עד 15 גרם של שורש טחון או כתוש ליום, או לחלופין חליטה של 2 עד 4 גרם בכוס מים, שלוש פעמים ביום, כאשר משך הטיפול באם הוא נעשה ללא השגחה רפואית לא יעלה על 4 עד 6 שבועות. האם אדם נורמלי שאינו רוקח יכול למלא בדייקנות דרישות אלה? לכל אדם יש גם קצב קליטה ופירוק חומרים קצת שונים. כיצד אם כן ידע הקורא האם המינון שלקח מהצמח מזיק במיוחד לו יותר מאשר לאחרים? לכל אחד מאיתנו יש קצב חילוף חומרים ופירוק רעלים שונה זה מזה (על בסיס שוני גנטי).

טענה רצינית המועלית על ידי אנשי מקצוע מהרפואה הקונבנציונלית היא שמוצרי המדף המשווקים כצמחי מרפא ונצרכים על ידי הציבור, אינם עוברים תהליכים נאותים של בקרה וסטנדרטיזציה. האם חשבתם פעם מדוע מוכרים לכם "תרופות" מצמחי מרפא ללא מרשם רפואי? האם חשבתם פעם מדוע על האריזה של "התרופה הטבעית" שקניתם, אף פעם לא יהיה כתוב לאיזה שימוש היא מיועדת? מדוע מוכרים לכם אותה כתוסף תזונה (כלומר, מזון)?

האם נתתם מחשבה כיצד 
אם כך אתם בכלל יכולים לדעת למה "התרופה הטבעית" המסוימת משמשת? לשם כך היצרנים משתמשים בשיטה ערמומית. הם נותנים ל"תוסף המזון" (וכך הרי אי אפשר לטעון שמוכרים את זה בתור תרופה ולא כמזון) שם עם רמז למה שהיא "אמורה" לעשות, למשל N-שיעול. ה-N נותן לצרכנים הרגשה של שם של תרופה והוא בעצם "אין" שיעול. לעתים פשוט יצרפו לאריזה תמונה של אדם משתעל. אל דאגה, החברות האלו מצוידות בצוות עורכי דין ממולחים שתפקידם להגן בפני תביעות.

שנית הרוקחים עצמם משווקים לכם את מוצרי צמחי המרפא. חלקם דוחפים את זה לכם באופן החצוף ביותר. יודעים מדוע? כי הם מרוויחים מתגמולים על מכירתם יותר מאשר על מכירת תרופות. אז האם זו לא מן סוג של רפואה לעשירים (ובמקרים רבים עשירים פתאים) במסווה של מזון? למשל, האם אתם שואלים את הרוקח מה יש נגד צינון והוא יביא לכם מוצר "תוספת מזון", כאילו שזו תרופה? האם אין זה אבסורד ובספק אם בכלל חוקי מצידו, מבלי לציין בפירוש שזהו תוסף מזון? ומרבית הפתאים שישמעו מהרוקח המלצות ודברי הלל הרי יפלו במלכודת. וכי מרבית האנשים יטילו ספק בהמלצת הרוקח ולא ירכשו? ומדוע אם יגיע הצרכן שבוע אחרי, הרוקח ימליץ לו על מוצר אחר? לא קשה לנחש, על המוצר האחר הוא מקבל יותר תמלוגים. לצערי לא כל הרוקחים ישרים (גם של קופות החולים שמקבלים תמלוגים על מכירת תוספים), כדי לתת לצרכן את המוצר הדומה הזול יותר.

עצה ידידותית - בתור תוסף מזון (ולא תרופה), יש אישור למכירה על ידי משרד הבריאות, אך אל תסמכו לגמרי על כך. מדוע? כי משרד הבריאות לא בודק ואינו יכול לבדוק כל משלוח (אצווה) של המוצר. גם לא לכל החברות המייצרות מוצרי מרפא טבעיים יש בקרת איכות, הכוללת בדיקת ניקיון המוצר ממזהמים. כך שאם אתם כבר קונים מוצר כזה, לפחות תבדקו שמצוין עליו שיוצר בתנאי GMP (שהם קיצור של Good Manufactory Product). 

ובכלל "אישור ממשרד הבריאות" אינו מעיד שהתוסף יעיל ועושה את מה שהוא אמור לעשות. מה שהאישור הזה אומר  בסך הכול, הוא שהרכב התוסף כפי שדווח היצרן (שגם זה לא בהכרח תמיד מדויק) - איננו מזיק ככל הידוע למשרד הבריאות כעת. אין זה אומר שלא יכול פתאום לצוץ מחקר חדש שמוכיח שהתוסף מזיק ביותר.

כאמור, הנזק בשימוש בצמחי מרפא עשוי להיות גם עקיף. כי אם המינון נמוך מדי, הרי לא תיפתר הבעיה הרפואית ובמיוחד אם החולה הפסיק לקחת תרופת מרשם, מפני שהוא חושב שצמח המרפא הוא תחליף טבעי נאות.

נזק עקיף נוסף שעלול להיווצר הוא כתוצאה מתגובות בין המוצר הטבעי לתרופות שנוטל החולה (או ההיפוכונדר). כשרופא רושם תרופות, תוכנת מחשב בודקת אוטומטית האם אין תגובות בין תרופתיות (כמו נטרול אחת את השנייה, או הגדלת הרעילות של כל אחת מהן בנפרד בשילוב עם השניה). הרופאים וגם הרוקחים ברוב המקרים אין לרובם הידע והאחריות לבדיקת אינטראקציות בין תרופתיות עם תוספי תזונה ממקור צמחי, כמו גם ויטמינים ומינרלים. אימא שלי כמעט מתה מדבר כזה, אלמלא אבא שלי שגילה תושייה וקישר בין הדברים. בבדיקה שערכתי במקורות הזמינים באינטרנט (לבעלי הבנה מקצועית) - מצאתי שאכן השילוב בין התרופה לתוסף שקיבלה הינו קטלני ואינו רשום בעלון לצרכן של התרופה (ובוודאי לא בזה של תוספי המזון שמגיעים בדרך כלל ללא עלון לצרכן).

לפי הסטטיסטיקה, רק בארה"ב מתים מאות אלפים בשנה מתגובות בין תרופתיות, כולל בשל תוספי תזונה. בלי נדר אקדיש לכך פרק נוסף, כי אפילו צריכה מיותרת של ויטמינים ומינרלים עשויה לקצר חיים (סטטיסטיקת הקריאה של רשומות כאלו - בהחלט יכולה לעודד לכיוון הזה. הרי לכתיבת הרשומות האלו נדרשת לא מעט השקעת זמן).

מספר דוגמאות לשימוש מסוכן בצמחי מרפא:
1. אמיגדלין (Amygdalin) אזהרה חמורה!!!


זהו "מוצר טבעי" המופק מגרעין משמש. השימוש של אמיגדלין החל ברוסיה ב- 1845 ולאחר מכן בארה"ב במהלך שנות ה- 20 של המאה הקודמת - כטיפול בסרטן ולמניעת סרטן. מוצר זה נפוץ גם בשם לאטריל ולעתים מוסיפים לו גם ויטמין B17.

אמיגדלין שוב חזר להיות פופולרי במקסיקו בשנות ה- 70. השימוש בו בהתבסס על הנחה שגויה שתאי סרטן אמורים להפוך את האמיגדלין לציאניד, וכתוצאה מכך למות, בעוד שתאי הגוף הנורמליים לא. למרות שמטופלים ברחבי העולם עדיין משתמשים כיום באמיגדלין (הזמין גם ממקורות אונליין מפוקפקים) - המחקרים עד כה הראו רק את חוסר ההשפעה החיובית שלו. זאת ועוד - האמיגדלין הופך ע"י הגוף כולו לציאניד. נטילה דרך הפה הביאה למקרים של הרעלת ציאניד ומוות. לאחרונה דווח כי נטילת 3 גרם של אמיגדלין דרך הפה יחד עם ויטמין C - הביאה להרעלת ציאניד חמורה . אין גם כל הוכחה מדעית שתוספת ויטמין B17 מונעת סרטן. על כן אמיגדלין איננו מאושר לשימוש בארה"ב, אך כאמור הוא זמין לצערי מחוץ לארה"ב ודרך האינטרנט אונליין.
ראו הוזהרתם - אין להשתמש בתוסף צמחי זה!

2. "המוצר הטבעי" ברומלין הוא אנזים המופק מן הגבעול של אננס.


הברומלין משמש ברפואה העממית כנגד בצקות, לריפוי פצעי כוויות, להפחתת כאבי ברכיים בדלקת פרקים, למניעה ולטיפול בסרטן. אבל באנשים שמקבלים תרופות למניעת קרישה כמו קומדין או אספירין (קרדיוקרפין, או מיקרופורין) - השימוש בברומלין עשוי להגביר את הסיכון לדימומים ושטפי דם חמורים. <--- אזהרה!


3. יש לא מעט "מוצרים טבעיים" נוספים המסוכנים לאנשים שלוקחים תרופות מרשם שונות. 
למשל לאנשים המקבלים סטאטינים (כמו ליפיטור ואחרים ) להורדת רמת הכולסטרול בדם) - אסור לצרוך מוצרים מאשכוליות, פומלית ורימונים! כי בשימושם, התרופות הופכות להיות רעילות. ישנה אזהרה בעלון לצרכן של התרופות - אך האם אתם תמיד קוראים את דפי המידע האלה? גם הרוקחים לא תמיד מזהירים את הלקוחות.  ראו הוזהרתם!!!


4. הרדוף הנחלים מוכר לכולם כצמח נאה בעל הריח המתקתק, הגדל בצידי הדרכים ולעתים בגינות, הוא צמח מאד רעיל. 


בדרום מזרח אסיה הוא משמש כתרופה עממית לטיפול בטחורים, כיבים, צרעת וכן כסם הגורם להפלה. מתוך מחקרים אשר בוצעו לאחרונה במעבדה  - עולה כי מיצוי של הרדוף הנחלים גורם למותם של תאי סרטן מסוימים במבחנה ומגביר את הרגישות של בלוטת הערמונית לטיפולי הקרנות. באחרונה תמצית של הצמח, בשם Anvirzel, משמשת לטיפול במחלות סרטן, איידס, צהבת, פסוריאזיס, דלקת פרקים ואי ספיקת לב. 

אבל, החומר אינו מאושר לשימוש בארה"ב. ועד שלא יהיו נתונים נוספים אודות בטיחות השימוש שלו (היעילות והרעילות שלו) - המוצר אינו מותר לשימוש מלבד בניסויים קליניים בפיקוח רשות התרופות האמריקאית (FDA). וכי מה יועיל לומר שהטיפול הצליח (הרג את הגידול) אבל גם החולה מת? 

אזהרה!!!

עלים בלתי מעובדים של צמח הרדוף הנחלים הם רעילים ביותר.
המוצר אנבירזל אסור בשימוש לחולים עם יתר סידן בדם, תת אשלגן בדם, קצב לב איטי, טכיקרדיה חדרית או אי-ספיקת לב .


כבר כעת מדווחים לגבי Anvirzel: בחילות, הקאות, שלשולים, גירוד, כאבים באיזור גידול, כאבים, והפרעה בקצב הלב.

ועוד אזהרה!!! 
צריכת עלה אחד בלבד של הרדוף הנחלים היא קטלנית. תחילת ההרעלה מופיעה מספר שעות לאחר הצריכה וכוללת הקאות, כאבי בטן, כחלון, תת לחץ דם, ירידת חום הגוף, סחרור, שיתוק הנשימה ומוות (מוות אטי עם ייסורים גדולים!).


כאמור, גם אם השימוש בצמחי מרפא אינו מזיק הוא עשוי להיות בלתי מועיל ולבזבז את כספכם לריק. האם אתם משתמשים במוצרים כאלה בגלל הדודה או השכן שהמליצו שזה מה שריפא את מחלתם או מיטיב עמה ושום דבר אחר לא. או שראו 'בקליניקה' דיפלומה ממוסגרת שלא שווה אפילו את הנייר שהיא כתובה עליו.
 האם אתם מוכנים שגופכם ישמש כשפן ניסיונות לחומרים כאלה (ואולי בשל כך תמותו מסרטן או תחלואים אחרים בעתיד)?

למשל, ראו מה פורסם על ידי מערכת פורטל הדוקטור:

"תוסף זרעי פשתן לטיפול בסרטן הערמונית
זרעי פשתן

"ממצאי מחקר חדש מצביעים על יעילות תוסף תזונה של זרעי פשתן כנגד שגשוג תאי סרטן הערמונית (פרוסטטה) בגברים חולים.

ניסויים על תאים סרטניים במבחנה הראו ששני חומרים הנמצאים בזרעי הפשתן אכן מעכבים את גידולם ואף הורגים אותם". 

נוסחאות החומרים הפעילים בזרעי פשתן

לאור מחקרי המבחנה האלה, פורסמו מספר פטנטים לשימוש במיצוי זרעי פשתן לריפוי סרטן: 


אבל מחקרים נוספים מלמדים שלמעשה אין בסיס רפואי להצלחת הטיפול הזה במציאות (וכמו לעתים קרובות, חומרים שפועלים על תאים במבחנה, אינם פועלים עליהם בגוף - כי בגוף הם משתנים או מתפרקים או מסולקים מהר מדי בהפרשות).


מחקר שנעשה בחיות מאונשות (חיות טרנסגניות או חיות מהונדסות) דווקא הראה שיכולת הריפוי של זרעי הפשתן בסרטן הערמונית היא ממש בשוליים. במודל הזה החיות המהונדסות מבטאות חלבון אנושי הגורם גם אצלן לסרטן הערמונית. הטיפול במיצוי זרעי פשתן עזר ממש במעט ובאופן לא משמעותי רק ל-3% מהחיות. אם כך, חבל על כספם של חולי הסרטן המיואשים, המוכנים לנסות כל דבר.

חיות "מאונשות" מהונדסות שפיתח כותב שורות אלו כמודל לבדיקת יעילות תרופות חדשות כנגד סרטן (מוגנות בפטנט)

אז מה עושים? למי מאמינים?


רופאים קונבנציונליים רבים, בישראל ובמדינות רבות, אינם מכירים כלל ביעילותם של צמחי המרפא ובשימושים שניתן לעשות בהם למטרות ריפוי. 
אולם שימו לב, בכל קופות החולים משווקים רפואה לא קונבנציונלית (אם כי כרפואה משלימה ולא במקום), כולל נטורופתיה שכוללת ריפוי בצמחי מרפא. כי זה מה שעושים כוחות השוק, בין אם הטיפולים יעילים או לא (ויעילות אינה נמדדת על ידי הצהרות סובייקטיביות של החולים. שגם מדווחים על שיפור, כשנותנים להם כמוסות אדומות שמכילות בפנים סוכר). 
כלומר בישראל כמו במדינות אחרות יש כביכול שני מחנות, הרפואה הקונבנציונלית מול הרפואה האלטרנטיבית שבה נכללים צמחי המרפא. 


אז למי להאמין?


 בשל מעורבות של גורמים שיווקיים בעלי אינטרס כלכלי, ישנם צמחים שנחקרים יותר ולכן הם משווקים באגרסיביות רבה, כביכול עם הדימוי של "תרופות פלא" מודרניות. כאמור, כיוון שצמחים אלו נמכרים כתוספי מזון ללא צורך במרשם רופא, מינוני החומרים הפעילים הקיימים באותם מוצרים המיועדים לכולם, אינם מתאימים למינונים הדרושים במקרים בהם קיימת בעיה רפואית אמיתית. כך נוצר מצב שמצד אחד צמחים ששווקו כמוצר "בעל יכולות מוכחות ובדוקות" (שנבדקו במקרה הטוב על מדגם קטן מאוד של נבדקים, ללא ביקורות, ופעמים רבות עין מדען חיצוני גם לא שזפה בתוצאות מבט לנכונותן) - אינם עונים על הציפיות. 

מצד שני, בשל היעדר אחריות בשימוש (כי הרי זה זה נמכר כמזון ולא כתרופה), ישנם מקרים מדווחים לא מעטים של לקיחת כמויות מוגזמות, עד כדי הופעת תופעות לוואי לא מבוטלות ואפילו מסוכנות. לכן הדרך הנכונה לצרוך צמחי מרפא כטיפול וכמניעה לבעיות ומצבים בריאותיים, היא על ידי ליווי של איש מקצוע מוסמך. איש מקצוע כזה מכונה הרבליסט. ומכיוון שבישראל כל אחד יכול להיות הרבליסט גם לאחר קורס של שלושה שבועות, מבלי שצריך לקבל אישור עוסק מורשה ממשרד הבריאות (כמו שנדרש מרופאים, אחיות ורוקחים) - רבים מאוד הם השרלטנים שמבזבזים את כספי הציבור וכמובן עשויים לסכן אותו. 

המרפאים והמטפלים בצמחי מרפא שנקראים הרבליסטים - במדינות רבות, כמו גרמניה ושוויץ (שהן גם שיאניות בצרכני צמחי מרפא) - שם הם נדרשים לקבל רישיון ממשלתי לעסוק בטיפול באנשים או ברקיחה של צמחי מרפא, בדומה לרופאים או רוקחים. כאמור דרישה כזו הגיונית והכרחית, כי חלק מצמחי המרפא רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות, או מעל מינון מסוים. מאידך, יש גם צורך לברר שהמינון אינו נמוך מדי ולכן אינו מועיל.


בישראל זהו כאמור שטח כמעט פרוץ מבחינת החוק. גם אם רוקח מייעץ לכם בתחום, הוא אינו מקבל בלימודיו הכשרה מספקת לייעוץ כזה. בוודאי אם אתם קונים את תכשירי צמחי המרפא מהמדף, אינכם מקבלים אפילו ייעוץ מהרוקח. בארץ כאמור גם אין שום פיקוח על רמת מי שקורא לעצמו נטורופט או הרבליסט. המסיימים את הקורסים לעיסוק בתחום (לעתים כאמור קורס של של 3 שבועות בלבד ואפילו פחות) אינם עוברים בחינות ארציות אחידות, בפיקוח משרד הבריאות.

זהירות! גם אם אתם הולכים לייעוץ אצל נטורליסט המתהדר בתואר דוקטור - בדקו שהדוקטור שלו אינו בספרות או כלכלה ו"בקליניקה" שלו לא תלויה איזו תעודה (דיפלומה) דמיקולו מבית ספר דמיקולו. פעם נתקלתי בדוקטור למתמטיקה שנאלצה להתפרנס "כמומחית להומאופתיה".


***

לסיכום, הבה נראה מה נכון או לא נכון לגבי מיתוסים שונים הרווחים בציבור בהקשר לצמחי מרפא:


* לשימוש בצמחי מרפא אותם הסטנדרטים הנדרשים בשימוש בתרופה לשמה - לא נכון.

* השימוש בצמחי מרפא בטוח - לא נכון, במקרים רבים הוא ממש לא.


* ניתן להשתמש בצמחי מרפא במקום תרופת מרשם - לא נכון ולעתים נדרש תאום מינונים והתאמה לטיפול התרופתי הקונבנציונלי שמקבל החולה.


* צמחי מרפא בוודאי יעילים למחלתי - לא בהכרח ויכולים אפילו להחמירה או אפילו להזיק בעתיד הקרוב או הרחוק יותר.

* צמחי המרפא יכולים להיות מזוהמים ואפילו רעילים - נכון.

* צמחי מרפא מיוצרים ללא סטנדרטים ותנאי בקרה קפדניים כמו תרופות - נכון.

* צמחי מרפא ותכשיריהם  נמכרים כמזון ולא כתרופה - נכון.

* האם תכשירי צמחי מרפא עברו ניסויים קליניים מקיפים (לבדיקת יעילות ובטיחות) כמו תרופות? - לא מוחלט! אחרת הם היו מסומנים כתרופות מאושרות על ידי ה-FDA ושאר רשויות התרופות.

* האם המינון המומלץ באריזה של התכשיר מתאים לכולם? - בהחלט לא (עשוי להיות נמוך או גבוה מדי).

* האם ניתן להאמין באופן גורף לאנשים הטוענים שהם "מומחים" לייעוץ בשימוש צמחי מרפא - בהחלט לא! יש המון שרלטנים בסביבה.

* האם הרוקח שלך קיבל הכשרה מקצועית לייעוץ בשימוש בצמחי מרפא? - בד"כ לא!