יום שני, 25 במאי 2020

היכן אם לא כאן?


המקום הראשון שבו התחלתי לפרסם (בערך לפני 7 שנים), שירים בעיקר ומעט פרוזה קצרה - היה באתר בו מתנהל פורום ספרותי. לא קלה (בלשון המעטה) הייתה קבלת הפנים שם על ידי קהילה "מגובשת" של כותבים. אבל היו שם גם כותבים ממש טובים, שנתנו גם ביקורות בונות וביקורות בונות פחות, שהריחו אנטי-פֶּרסוֹנה יותר מאשר אובג'קטיבה תֹכנית. ועד שהבנתי שם מי נגד מי ומי נגד מה, חרקתי שיניים. לא ברור מדוע התעקשתי בטבילת האש שהעבירו אותי. והמשכתי להשתרך עד שהרגיש לי כי לפחות חלקם קיבלו את הנטע מעולם זר כאחד משלהם. 
והיו שם גם "מחנכים", מתחשבני "אי-תגובות", אגו וגם פָּרָנוֹיוֹת, אל תשאלו. אם לכך התכוונו במושג "קנאת סופרים", אינני יודע. אך אט אט הפורום הלך והצטמצם. עייפות החומר או נדידה לעולמות הצוקרברג? 
יא פייסבוק, יא פייסבוק, מה עשית? בלבלת בת ובן. יא פייסבוק, הן נשארת כשהיית, שדכן אשמאי זקן (בהשראת שיר הירח של יחיאל מוהר).
ובשבילי זה אינו מקום לשירה. חולפת לה היא עם הרוח רגע לאחר פרסומה ומתפוגגת לה בבית מגדלי הקבורה האינסופיים. ומה לעשות, הזרקת לייקים לווריד אינה עושה לי את זה.





וכשהתחלתי להרגיש בשממה, באחד אולי שניים שקוראים את מה שאני כותב במה שנותר מהפורום הפעיל, זרח ירח של במה חדשה. כתבו שם פעם כל שמנה וסלתה מעולם הספרות העברי. ויש שם עורכים מצוינים, שבאופן שאינו מובן מאליו קיבלו אותי בזרועות מחבקות. ולרגע הרגשתי שיש לי מה להציע, ויש מי שמעריכים. ויש שם הרבה הרבה יותר קוראים בממוצע לכל אחת מהכתיבה היוצרת שלי כאן (אבל זה גם לא ממש תפוצה פנטסטית, אם אתם חושבים). הסטטיסטיקה אמנם מדווחת על למעלה מרבע ריבוא אנונימיים שהתעניינו וקראו בדף חמישים היצירות שלי. אך התגובות הנדירות משמימות ברובן ואין בהן יותר מאשר לומר "תודה רבה", "יפה" ושכזה. ובצד קבוצה של יוצרים טובים (שאיני מכליל את עצמי ביניהם ומרביתם כנראה גם הם לא אותי), כנראה אמשיך להרגיש ביניהם נטע זר.
ויש שם איזה נרקיסיסט שממלא כמעט את כל הפינה המתעדכנת של היצירות החדשות. ומה יש לצפות? מאיכות כתיבה של מי שכנראה אין לו מה לעשות בחיים, מלבד כתיבה בקצב של שיר לשעה או פחות ושיורק אותם לבמה בשני כינויים (אחד סולרי והשני כשמו של מותחן פשע).  ביאליק הוא לא. ולא אוסיף.

ובכן, אם באין מקום שמרגיש לי בית. גם אם את הכתיבה היוצרת שלי קוראים ומגיבים לה כמספר אצבעות כף היד, היכן אנצור אותה אם לא כאן?
כאן אמשיך לכתוב את ספר שירי, גם סיפורי, עד כי אחדל.

ובנושאים קרובים, גם כאן:

הזדמנות שניה

מבצע סוף שנה

ניקוד או לא ניקוד זו השאלה





יום חמישי, 21 במאי 2020

אַחֲרֵי הַצָּמָא


ציור על ידי Peter Doig

אַחֲרֵי הַצָּמָא / קנקן

וּבִימֵי הָאַחֲרֵי
גָּעֲשׁוּ הַמַּיִם הַיְּרֻקִּים מִמַּעַל
וּמֵי הַלַּחַץ הַחִוְּרִים מִתַּחַת
וְיִפָּרֵץ
 כְּקַשׁ הַסֶּכֶר 
בְּשָׁאוֹן
וְיִזְרְמוּ הַמַּיִם בִּנְתִיבָם אֶל הַלֹּא נוֹדָע


וְיַשְׁקוּ בְּדַרְכָּם 
רִגְבֵי אֲדָמָה בְּקָעִים בְּקָעִים
וְהִיא לֹא תֵּדַע רְוָיָה
וְיַעֲלֶה עֵשֶׂב קָמֵל 
רִקָּבוֹן
וְיִזְרְמוּ הַמַּיִם בִּנְתִיבָם אֶל הַלֹּא נוֹדָע


*




יום שלישי, 12 במאי 2020

האם קרו לכם דברים כאלה?


גניבת זהות (או ניסיון כזה) וכתיבת פוסט בחלום מודרך - הם שני אירועים שהתרחשו, זה אחר זה. האם יש קשר ביניהם? אינני יודע, תשפטו אתם. אך היה בהם השראה לכתיבת רשומה זו, במקום אחרת שהתווספה לה לאוסף המתארך של הטיוטות. נמות הן להן שם, עד שיגיע זמנן אולי, לשחררן מחזקתי אל היקום הבלוגוספרי. תמו הזמנים של כאן ועכשיו. זהו כנראה חלק מתהליך "דחיית סיפוקים" ההולך ומתחזק בי באחרונה, בעולם שבו דחיית סיפוקים כבר הופכת למצרך נדיר. 

הכל החל בהודעה על צג המחשב, שהופיעה לה פתאום משום מקום - הודעה המבשרת "שיתכן כי נפלתי קרבן לגניבת זהות". וכעבור זמן קצר, כבר צוין  בתחתית המסך שגירסת WINDOWS במחשב אינה מקורית. כדי להבין את המשמעות של זה, ראו בכתבה גניבת זהות.



אקדים ואומר שיש לי מחשב ישן האהוב עלי מאוד. כעשור ומחצית גילו. רבים כבר ודאי החליפו מספר מחשבים בזמן זה. אבל אני בטוח שמחשב זה מנצח בביצועים שלו כל מחשב חדש לאחר זמן גלישה קצר באינטרנט. מה הסוד? תחזוקה שוטפת ומספר מעגלי אבטחה. אבטחה מעבר לתוכנת אנטי-וירוס, אשר טובה ככל שתהייה, אינה יכולה לתת מענה מלא כנגד הזדונות המרושעים שממציא מוחם הקודח של האקרים גנבים וחולי רוח.

אז לצורך תחזוקת המחשב, בטעותי הסרתי זמנית את אחד ממעגלי האבטחה. לא אלאה אתכם בפרטים, גם משום שזה משעמם את מרבית בני התמותה וגם משום שתמיד יהיה איזה האקר שיקרא דברים כאלה בשקיקה רבה. אך בהסרת מעגל האבטחה הנדון, נשאלתי אם אני בטוח. "כי המעגל הזה מגלה זדונות מחשב שהאחרים לא יודעים לגלות ולמנוע".

מסתבר שהיה צדק באזהרה. עוד לפני הופעת הודעת גניבת הזהות של המחשב, הבחנתי בחושיי החדים בהופעת מספר סימנים מטרידים, כמו שימוש מוגזם בכוח משאבי המחשב. ועוד סימנים משעממים לבני תמותה מלבד להאקרים גנבים וחולי רוח. ואז הופיעה ההודעה שמערכת WINDOWS אינה מקורית. ולאחר מכן גיליתי שנטרלו מספר פונקציות חיוניות בהגנה של האנטי - וירוס. ולמרות התיקונים שעשיתי, הן נוטרלו שוב אחרי כל אתחול של המחשב, בעוד שהאנטי וירוס תוכנן בעצם לשקר "המחשב מוגן". ובפתיחת הפירצה, מעגל אבטחה נוסף נוטרל בדרך ערמומית נוספת. ומעגל אבטחה נוסף החל לגלות הפצצה של רוגלות וקודים זדוניים בעשרות - "תולעים" ו"טרויאנים". והמצב הלך והדרדר עד שהדפדפן החל לפעול במהירות של צב ועד ששבק.

פעם הייתי נכנס לפאניקה מדברים כאלה, וכבעל ניסיון נרכש מפוקפק למדתי שכניסה לפאניקה מובילה לטעויות נוספות, בלתי הפיכות. לכן טיפלתי בעניינים צעד צעד. לא אלאה אתכם בפרטים המשעממים בני תמותה מלבד האקרים גנבים וחולי רוח שקוראים דברים כאלה בשקיקה. אבל זה ארך לא מעט זמן להחזיר הכל לקדמותו, ואחר כך לסתום כל מיני  נקודות חולשה ופרצות פוטנציאליות עתידיות. מסתבר שבמערכת MS WINDOWS יש לא מעט דרייברים ו- DLL-ים לגיטימיים ושכנראה תוכננו לטובת "אחים גדולים" במקומות העבודה (והם ממש לא הכרחיים, למי שרוצים לשמור על הפרטיות שלהם). אני הוצאתי מדעתם את אנשי יחידת המחשב בעבודה שלי לא מעט פעמים, על שהפכתי את המחשב האישי שלי לבלתי נראה ובלתי חדיר ל"אחים הגדולים". כי מלבד לחשבון המייל הארגוני, אין להם שום זכות חוקית לקרוא את המיילים בחשבון האישי שלי וכדומה. 
וכל העניין הזה יחד עם סגירת הפרצות, ארכו כאמור לא מעט זמן ובסיום הלכתי לישון.

והשינה שהחלה בשינה עמוקה הפכה באיזשהו שלב לשינה טרופה. בעצם יותר לשנת חלום ולא שנת חלום רגילה, אלא לשנת חלום מודעת שאני חווה מדי פעם ושלה הקדשתי ברשומה חלום או מציאות? מדוע מדובר בחלום מודע ולא בחלום רגיל? כי בחלום הזה כתבתי ממש פוסט. והכתיבה הזו ארכה לא מעט זמן (לפחות בתחושה סובייקטיבית). ובכתיבה ראיתי את המילים והמשפטים נבנים על מסך המחשב. והייתה ברשומה גם תמונה אחת בגווני כחול. וכפי שהסברתי ברשומה "חלום או מציאות", בחלום רגיל אף פעם לא קוראים מילים, גם לא בשלטים. ואם זה קורה, הרי מדובר בחלימה מודעת. 

והייתי מודע לכתיבה, לתמונה שהעליתי, ולהגהה שעשיתי. וממש בטרם שסיימתי, משהו גרם לי להתעורר בפתאומיות והתוכן עם התמונה התעמעם ונגוז. 

בשלב מסוים לאחר שהתחלתי לכתוב את הרשומה הזו, קרה משהו בשמירה והתוכן מלבד הכותרת והתוויות נמחק ולא שוחזר על ידי צירוף המקשים Alt Z. תופעה נדירה ביותר. וממש התעצבנתי שכמו בחלום, הרשומה נעלמה במציאות ופרשתי לעיסוקים אחרים. אבל לאחר מספר שעות חזרתי לכתוב אותה שנית מהתחלה. הרגשתי קצת מזדהה עם התחושות של משה, שנאלץ לשחזר את לוחות הברית לאחר שניפץ את הראשונות.

האם קרו לכם דברים כאלה? האם גם לכם נדמה שאולי יש קשר בין שני האירועים, בתחילת ובסיום הרשומה?
וגם אם לא, הרי יצא לו סיפור.