יום שישי, 18 בספטמבר 2020

איכה

בַּלַּיְלָה שֶׁלִּפְנֵי הַסֶּגֶר כְּבָר  
קְדֻשַּׁת חַג בְּבָתִּים שְׁקֵטָה  
בַּחוּצוֹת - יִלְלַת תַּנִּים מְפִיסָה  
פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה  
וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד  
זוֹ מִשְׁטֶרֶת הַתְּנוּעָה.

בַּבַּיִת תַּפּוּחַ  
וּדְבַשׁ לְמִסְתּוֹר  
בְּעֵין הַסְּעָרָה  
אֵיכָה בָּדָד  
יֹשְׁבָה.  




ציור גרפיטי - מקור לא ידוע

שנה טובה לכל באי הבלוג!


יום ראשון, 13 בספטמבר 2020

סגר


אֵדִי סוֹף שָׁנָה עוֹלִים מִמַּיִם 
זִכְרֹנוֹת שָׁנָה צָפִים 
תּוֹבָנוֹת וַחֲרָטוֹת 
בִּלְתִּי נִמְנָעוֹת 
סוֹגְרוֹת אוֹתִי 
סֶגֶר עַצְמִי 
- מְחֻסָּן 
מֵעֵדֶר. 

אוּלַי יַמְתִּינוּ שֶׁאָשׁוּב 
אוּלַי כְּבָר שָׁכְחוּ 
הָרַמְזוֹר בְּלִבִּי מְהַבְהֵב אָדֹם 
הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים כְּבָר כָּאן 
וְאֵין לָהֶם תְּפִלּוֹת.  





ציור מאת Manisha Jahagirdar

יום חמישי, 3 בספטמבר 2020

סוף עונה או מה עשה לזה הדים?


גם כשמפרסם שיר במקומות שונים, אני תמיד מפקיד אותו גם כאן. קיבוץ גלויות.
כאן "ספר השירים" הכמעט מלא שלי. כלומר, אלה שעברו לעת עתה את הצנזורה שלי. לא הכל עובר, אני נשבע לכם. מי יודע, אולי לאחר מותי, מישהו ימצא בזה עניין בלוח העריכה. כמו עשרות רשומות שמסיבות שונות כבר אין לי חשק בכלל לפרסם אותן. לא אפתח את הנושא הזה כעת.
הנה אחד שפורסם השבוע "בבמה חדשה" בכינויי האחר שם: 

סוף עונה

בֻּבּוֹת מְדַגְמְנוֹת בְּוִיטְרִינָה
שִׁירִים נֶהֱדָרִים לְסוֹף עוֹנָה
בְּלוֹנְדִּינִים, גִ'ינְגִ'ים, שְׁחֹרִים
מָה שֶׁתִּרְצוּ
עַד חֲמִשִּׁים אֲחוּז הֲנָחָה
חִסּוּל סְחוֹרָה
שִׁירִים לְסוֹף הָעוֹנָה
וּפְטוֹר מִמַּעַ"מ גַּם
הִזְדַּמְּנוּת אַחֲרוֹנָה
לִפְנֵי הַמַּגְרֵסָה.


השיר הגיע משום מה לראש מצעד הנקראים:


הוא גם נבחר כשיר המלצת העורכים.


זה לא הפעם הראשונה. היו בעבר גם אחרים. בדרך כלל המומלצים מוחלפים פעם ואפילו פעמיים ביום. אבל זה לא הוחלף במשך ימים מספר.
וזה עורר בי מחשבות מה עושה שיר מסוים מצליח מאחרים?
מה יש בשיר הזה?
נבצר ממני.

יום שני, 24 באוגוסט 2020

אין


כְּשֶׁאֵין דָּבָר 
סוֹף דָּבָר  
הַצִּפּוֹרִים עָפוֹת 
הַדָּגִים שׁוֹקְעִים 
הַמָּסָךְ יוֹרֵד.


ציור מאת Maurits Cornelis Escher

יום חמישי, 13 באוגוסט 2020

כוונות

-
יוֹתֵר כְּבָר אֵינֶנִּי נֶעֱלָב  
 מֵהַמִּתְיַחֲסִים כַּאֲוִיר
 לְלִבִּי
 וְהוּא פּוֹעֵם הָלְאָה
 אֶל מַיִם כִּי יִמְתָּקוּ 

 פְּעֻלָּה וּתְגוּבָה 
 כְּמוֹ שֶׁנְּיוּטוֹן אָמַר
 זוֹ בַּגְרוּתִי.


ציור מאת Benben Cai

יום שלישי, 4 באוגוסט 2020

מסעדת אוו מיטבורגר - לא לשירות כזה הייתי מצפה בימי הקורונה


בימי קורונה אלה, לאחר הסגר וההקלות על המסעדנים בכפוף לתו הסגול - לא הייתי מצפה מהם לשירות גרוע ומזלזל כזה. מדובר במסעדת בשרים הנחשבת לאיכותית, בשם "איוו מיטבורגר" (EVO MEAT BURGER) והממוקמת ברחוב הילל 28 ירושלים. 

בערב תשעה באב המסעדות הכשרות סגורות, במיוחד בירושלים. אבל איוו שבה ניתן למשל לבחור מיני טופינג שונים על קציצת 400 גרם ההמבורגר (כגון בייקון ומיני גבינות שונות) - היא כמובן אינה כשרה ולכן היא הייתה גם פתוחה למשלוחים.

כחילונים בהכרה מלאה, אין אנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש ובוודאי אין אנחנו צמים. אבל בשל אופיה הדתי/מסורתי של מרבית  אוכלוסיית ירושלים, לא ציפינו שיהיה עומס רב ולכן התקשרנו והזמנו משלוח של 3 מנות המבורגר הבית, תוספות ושתייה. בהזמנה אמרה הגברת האמונה על ההזמנות : "בשל עומס, זמן מסירת המשלוח הוא שעה וחצי, לא מתחייבים על השעה אך כמובן נשתדל לספק מוקדם יותר". שעת ההזמנה הייתה 20:20. חלפו עברו שעה ועוד חצי ומשלוח אין. התחלנו להתקשר כדי לברר (לפחות 14 פעם) ואין עונה.

לאחר שלוש שעות ועשר דקות מתקשר שליח "הנה אני פה עם האוכל" - השעה 11:30 בלילה, לאחר שהתייאשנו וכבר אכלנו משהו אחר. מבחינתנו המשלוח באיחור מוגזם כזה היה כבר לא רלוונטי ולכן השליח התבקש להחזיר אותו כלעומת שבא.

למחרת התקשרנו למסעדה כדי להתלונן ולקבל החזר התשלום. בעל המסעדה לא קיבל כל אחריות ולא רק שלא התנצל, הוא אמר: "אני לגמרי הייתי בסדר בהתחשב בעומס". הוא גם היה בסדר בכך שאף אחד במסעדה לא ענה לטלפונים (נכון?). "אבל אני מכיר בזה שלא קיבלתם את המשלוח ולכן  תקבלו החזר חיוב התשלום". בקולו נשמע כאילו הוא עושה בכלל טובה שהוא לא מחייב אותנו. אנחנו נבדוק את זה בחיובי האשראי הקרובים.

תגידו, ככה מתנהגים מסעדנים שכבר שכחו שבכו שאין להם פרנסה בגלל הקורונה? זהו היחס והשירות המזלזל הראוי ללקוחות קבועים שלהם בעבר? 
אותנו ואת המשפחה המורחבת שלנו איבדו בזאת כלקוחות קבועים. כי שירות כזה לא נשכח ולא נסלח.


שירות הלקוחות  במסעדת איוו מיטבורגר ירושלים

יום רביעי, 22 ביולי 2020

יַנּוּקָא


הֵגִיחָה לְעוֹלָם בְּמַבָּט חוֹדֵר
בְּמַבָּט הִשְׁתָּאוּת שֶׁל הַצֶּוֶת מִנֶּגֶד.
בַּת הַשְּׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת מְשַׂחֶקֶת

בְּמוֹבַּיְל וּבְבֻבַּת בַּד - מִתְעַמֶּקֶת
וְהַתְּמוּנוֹת שֶׁעַל הַקִּיר 

עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ כּוֹבֶשֶׁת
וְחִיּוּכִים רִאשׁוֹנִים
תְּמוּנוֹת ווָאטְסְאַפּ מְסַפְּרוֹת
לְסַבָּא מְאֻשָּׁר.





יום חמישי, 16 ביולי 2020

ישראבלוג שוב איננו?

תגידו, מה יהיה? מה כבר קורה לישראבלוג "המחודש"?
- חולה קשה, מונשם ומורדם. 
זוהי ההודעה המתקבלת הבוקר בניסיון לכניסה לבלוגים:



האם יש לכך קשר לזה?
(מכירת הדומיין של israblog.com)



 יש המציינים שישראבלוג הוא עוף החול. עוף מרוט מאוד אני חייב לציין.
אבל אם כבר מדברים בלשון דימויים, חולדות חכמות בורחות מספינה טובעת.




 אם הייתה תקווה קלושה שבקלושות, אני התייאשתי מכך שכ- 600 הפוסטים (על התמונות והסרטונים) שכתבתי בישראבלוג יחזרו למנוע החיפוש בגוגל.


יום ראשון, 12 ביולי 2020

עולם וירטואלי


קֹר אֱנוֹשִׁי נִבָּט מִכַּדּוּר בְּדֹלַח
הִשְׁתַּקְּפוּיוֹת עֲכוּרוֹת -
רְמָזִים לְחִשּׁוּב מַסְלוּל מֵחָדָשׁ.





יום שלישי, 30 ביוני 2020

ההודעה


הודעת וואטסאפ - 30 ביוני 2020 10:01:


צאצאית דור 3




תודה רבה למברכים.


יום שבת, 20 ביוני 2020

בַּיַּעַר

  
בְּיַעַר הַתִּסְכּוּלִים
מַעֲיַן סְתָרִים מְפַכֶּה
קוֹצֵף שׁוֹצֵף מַפָּלוֹ
עֲנָפִים עֲנָפִים מִסְתָּרְגִים
פֵּרוֹת בְּשֵׁלִים מִתְפַּקְּעִים
רָחֲקוּ מֵהֶן הַצִּפּוֹרִים
קוֹלָן הַנִּשְׁכָּח נֶעְדַּר
הָס, בְּיַעַר הַשֶּׁקֶט הָס.


תמונה מאת William Patino
 

יום שני, 25 במאי 2020

היכן אם לא כאן?


המקום הראשון שבו התחלתי לפרסם (בערך לפני 7 שנים), שירים בעיקר ומעט פרוזה קצרה - היה באתר בו מתנהל פורום ספרותי. לא קלה (בלשון המעטה) הייתה קבלת הפנים שם על ידי קהילה "מגובשת" של כותבים. אבל היו שם גם כותבים ממש טובים, שנתנו גם ביקורות בונות וביקורות בונות פחות, שהריחו אנטי-פֶּרסוֹנה יותר מאשר אובג'קטיבה תֹכנית. ועד שהבנתי שם מי נגד מי ומי נגד מה, חרקתי שיניים. לא ברור מדוע התעקשתי בטבילת האש שהעבירו אותי. והמשכתי להשתרך עד שהרגיש לי כי לפחות חלקם קיבלו את הנטע מעולם זר כאחד משלהם. 
והיו שם גם "מחנכים", מתחשבני "אי-תגובות", אגו וגם פָּרָנוֹיוֹת, אל תשאלו. אם לכך התכוונו במושג "קנאת סופרים", אינני יודע. אך אט אט הפורום הלך והצטמצם. עייפות החומר או נדידה לעולמות הצוקרברג? 
יא פייסבוק, יא פייסבוק, מה עשית? בלבלת בת ובן. יא פייסבוק, הן נשארת כשהיית, שדכן אשמאי זקן (בהשראת שיר הירח של יחיאל מוהר).
ובשבילי זה אינו מקום לשירה. חולפת לה היא עם הרוח רגע לאחר פרסומה ומתפוגגת לה בבית מגדלי הקבורה האינסופיים. ומה לעשות, הזרקת לייקים לווריד אינה עושה לי את זה.





וכשהתחלתי להרגיש בשממה, באחד אולי שניים שקוראים את מה שאני כותב במה שנותר מהפורום הפעיל, זרח ירח של במה חדשה. כתבו שם פעם כל שמנה וסלתה מעולם הספרות העברי. ויש שם עורכים מצוינים, שבאופן שאינו מובן מאליו קיבלו אותי בזרועות מחבקות. ולרגע הרגשתי שיש לי מה להציע, ויש מי שמעריכים. ויש שם הרבה הרבה יותר קוראים בממוצע לכל אחת מהכתיבה היוצרת שלי כאן (אבל זה גם לא ממש תפוצה פנטסטית, אם אתם חושבים). הסטטיסטיקה אמנם מדווחת על למעלה מרבע ריבוא אנונימיים שהתעניינו וקראו בדף חמישים היצירות שלי. אך התגובות הנדירות משמימות ברובן ואין בהן יותר מאשר לומר "תודה רבה", "יפה" ושכזה. ובצד קבוצה של יוצרים טובים (שאיני מכליל את עצמי ביניהם ומרביתם כנראה גם הם לא אותי), כנראה אמשיך להרגיש ביניהם נטע זר.
ויש שם איזה נרקיסיסט שממלא כמעט את כל הפינה המתעדכנת של היצירות החדשות. ומה יש לצפות? מאיכות כתיבה של מי שכנראה אין לו מה לעשות בחיים, מלבד כתיבה בקצב של שיר לשעה או פחות ושיורק אותם לבמה בשני כינויים (אחד סולרי והשני כשמו של מותחן פשע).  ביאליק הוא לא. ולא אוסיף.

ובכן, אם באין מקום שמרגיש לי בית. גם אם את הכתיבה היוצרת שלי קוראים ומגיבים לה כמספר אצבעות כף היד, היכן אנצור אותה אם לא כאן?
כאן אמשיך לכתוב את ספר שירי, גם סיפורי, עד כי אחדל.

ובנושאים קרובים, גם כאן:

הזדמנות שניה

מבצע סוף שנה

ניקוד או לא ניקוד זו השאלה





יום חמישי, 21 במאי 2020

אַחֲרֵי הַצָּמָא


ציור על ידי Peter Doig

אַחֲרֵי הַצָּמָא / קנקן

וּבִימֵי הָאַחֲרֵי
גָּעֲשׁוּ הַמַּיִם הַיְּרֻקִּים מִמַּעַל
וּמֵי הַלַּחַץ הַחִוְּרִים מִתַּחַת
וְיִפָּרֵץ
 כְּקַשׁ הַסֶּכֶר 
בְּשָׁאוֹן
וְיִזְרְמוּ הַמַּיִם בִּנְתִיבָם אֶל הַלֹּא נוֹדָע


וְיַשְׁקוּ בְּדַרְכָּם 
רִגְבֵי אֲדָמָה בְּקָעִים בְּקָעִים
וְהִיא לֹא תֵּדַע רְוָיָה
וְיַעֲלֶה עֵשֶׂב קָמֵל 
רִקָּבוֹן
וְיִזְרְמוּ הַמַּיִם בִּנְתִיבָם אֶל הַלֹּא נוֹדָע


*




יום שלישי, 12 במאי 2020

האם קרו לכם דברים כאלה?


גניבת זהות (או ניסיון כזה) וכתיבת פוסט בחלום מודרך - הם שני אירועים שהתרחשו, זה אחר זה. האם יש קשר ביניהם? אינני יודע, תשפטו אתם. אך היה בהם השראה לכתיבת רשומה זו, במקום אחרת שהתווספה לה לאוסף המתארך של הטיוטות. נמות הן להן שם, עד שיגיע זמנן אולי, לשחררן מחזקתי אל היקום הבלוגוספרי. תמו הזמנים של כאן ועכשיו. זהו כנראה חלק מתהליך "דחיית סיפוקים" ההולך ומתחזק בי באחרונה, בעולם שבו דחיית סיפוקים כבר הופכת למצרך נדיר. 

הכל החל בהודעה על צג המחשב, שהופיעה לה פתאום משום מקום - הודעה המבשרת "שיתכן כי נפלתי קרבן לגניבת זהות". וכעבור זמן קצר, כבר צוין  בתחתית המסך שגירסת WINDOWS במחשב אינה מקורית. כדי להבין את המשמעות של זה, ראו בכתבה גניבת זהות.



אקדים ואומר שיש לי מחשב ישן האהוב עלי מאוד. כעשור ומחצית גילו. רבים כבר ודאי החליפו מספר מחשבים בזמן זה. אבל אני בטוח שמחשב זה מנצח בביצועים שלו כל מחשב חדש לאחר זמן גלישה קצר באינטרנט. מה הסוד? תחזוקה שוטפת ומספר מעגלי אבטחה. אבטחה מעבר לתוכנת אנטי-וירוס, אשר טובה ככל שתהייה, אינה יכולה לתת מענה מלא כנגד הזדונות המרושעים שממציא מוחם הקודח של האקרים גנבים וחולי רוח.

אז לצורך תחזוקת המחשב, בטעותי הסרתי זמנית את אחד ממעגלי האבטחה. לא אלאה אתכם בפרטים, גם משום שזה משעמם את מרבית בני התמותה וגם משום שתמיד יהיה איזה האקר שיקרא דברים כאלה בשקיקה רבה. אך בהסרת מעגל האבטחה הנדון, נשאלתי אם אני בטוח. "כי המעגל הזה מגלה זדונות מחשב שהאחרים לא יודעים לגלות ולמנוע".

מסתבר שהיה צדק באזהרה. עוד לפני הופעת הודעת גניבת הזהות של המחשב, הבחנתי בחושיי החדים בהופעת מספר סימנים מטרידים, כמו שימוש מוגזם בכוח משאבי המחשב. ועוד סימנים משעממים לבני תמותה מלבד להאקרים גנבים וחולי רוח. ואז הופיעה ההודעה שמערכת WINDOWS אינה מקורית. ולאחר מכן גיליתי שנטרלו מספר פונקציות חיוניות בהגנה של האנטי - וירוס. ולמרות התיקונים שעשיתי, הן נוטרלו שוב אחרי כל אתחול של המחשב, בעוד שהאנטי וירוס תוכנן בעצם לשקר "המחשב מוגן". ובפתיחת הפירצה, מעגל אבטחה נוסף נוטרל בדרך ערמומית נוספת. ומעגל אבטחה נוסף החל לגלות הפצצה של רוגלות וקודים זדוניים בעשרות - "תולעים" ו"טרויאנים". והמצב הלך והדרדר עד שהדפדפן החל לפעול במהירות של צב ועד ששבק.

פעם הייתי נכנס לפאניקה מדברים כאלה, וכבעל ניסיון נרכש מפוקפק למדתי שכניסה לפאניקה מובילה לטעויות נוספות, בלתי הפיכות. לכן טיפלתי בעניינים צעד צעד. לא אלאה אתכם בפרטים המשעממים בני תמותה מלבד האקרים גנבים וחולי רוח שקוראים דברים כאלה בשקיקה. אבל זה ארך לא מעט זמן להחזיר הכל לקדמותו, ואחר כך לסתום כל מיני  נקודות חולשה ופרצות פוטנציאליות עתידיות. מסתבר שבמערכת MS WINDOWS יש לא מעט דרייברים ו- DLL-ים לגיטימיים ושכנראה תוכננו לטובת "אחים גדולים" במקומות העבודה (והם ממש לא הכרחיים, למי שרוצים לשמור על הפרטיות שלהם). אני הוצאתי מדעתם את אנשי יחידת המחשב בעבודה שלי לא מעט פעמים, על שהפכתי את המחשב האישי שלי לבלתי נראה ובלתי חדיר ל"אחים הגדולים". כי מלבד לחשבון המייל הארגוני, אין להם שום זכות חוקית לקרוא את המיילים בחשבון האישי שלי וכדומה. 
וכל העניין הזה יחד עם סגירת הפרצות, ארכו כאמור לא מעט זמן ובסיום הלכתי לישון.

והשינה שהחלה בשינה עמוקה הפכה באיזשהו שלב לשינה טרופה. בעצם יותר לשנת חלום ולא שנת חלום רגילה, אלא לשנת חלום מודעת שאני חווה מדי פעם ושלה הקדשתי ברשומה חלום או מציאות? מדוע מדובר בחלום מודע ולא בחלום רגיל? כי בחלום הזה כתבתי ממש פוסט. והכתיבה הזו ארכה לא מעט זמן (לפחות בתחושה סובייקטיבית). ובכתיבה ראיתי את המילים והמשפטים נבנים על מסך המחשב. והייתה ברשומה גם תמונה אחת בגווני כחול. וכפי שהסברתי ברשומה "חלום או מציאות", בחלום רגיל אף פעם לא קוראים מילים, גם לא בשלטים. ואם זה קורה, הרי מדובר בחלימה מודעת. 

והייתי מודע לכתיבה, לתמונה שהעליתי, ולהגהה שעשיתי. וממש בטרם שסיימתי, משהו גרם לי להתעורר בפתאומיות והתוכן עם התמונה התעמעם ונגוז. 

בשלב מסוים לאחר שהתחלתי לכתוב את הרשומה הזו, קרה משהו בשמירה והתוכן מלבד הכותרת והתוויות נמחק ולא שוחזר על ידי צירוף המקשים Alt Z. תופעה נדירה ביותר. וממש התעצבנתי שכמו בחלום, הרשומה נעלמה במציאות ופרשתי לעיסוקים אחרים. אבל לאחר מספר שעות חזרתי לכתוב אותה שנית מהתחלה. הרגשתי קצת מזדהה עם התחושות של משה, שנאלץ לשחזר את לוחות הברית לאחר שניפץ את הראשונות.

האם קרו לכם דברים כאלה? האם גם לכם נדמה שאולי יש קשר בין שני האירועים, בתחילת ובסיום הרשומה?
וגם אם לא, הרי יצא לו סיפור.

יום שני, 20 באפריל 2020

תמונות אבודות של אנשים אבודים ותאוות בצע


כידוע לקוראי הבלוג אני דור שני לשורדי השואה. מי שנמחקה לו משפחה ומורשת שלא הכיר מלבד סיפורים. אבא שלי שבגיל 13 ייחל שיגיע לגיל 15 - סיפר לנו הכל כשדמעות בעיניו. אימא שלי לעומתו סיפרה מעט מאוד - מכתמי פלשבק מזעזעים. אתמול אזרתי אומץ לראשונה לעבור על עיזבון הרשימות והתמונות שהיא שמרה במגירה בשידה. שתי תמונות היו ביניהן. הדודים שלא זכיתי להכיר ובקושי ידעתי על קיומם.



בתמונה שלושת האחים הגדולים שלה. ידעתי שהיו לה שני אחים תאומים בכורים ואח אמצעי. שמם של התאומים יוסף (יוס'ל) ויונה (יוינה, לאלה). אין לי היום לשאול מי הוא מי בתמונה. אלא אם מישהו מכם יזהה על סמך התמונה הבאה שאביא מיד. על הכיסא יושב האח האמצעי לובה (לייב). את התמונה וזו שאחריה צילם דוד של אימא שלי (אח של סבתא שלי שגם אותה לא הכרתי). אינני יודע מה היה שמו של הדוד, כי כבר אין את מי לשאול. רק שהייתה לו צלמניה (כך קראו אז בעברית לחנות צילום). 

והתמונה השנייה ששרדה היא זו:


בתמונה זו, משמאל לימין - האח התאום יונה, האח לובה ואימא שלי. היכן התאום השני יוס'ל? הדבר היחיד שהצלחתי לחלץ מאימא שלי על התאום יוס'ל שהוא מת בילדותו עוד לפני מלחמת העולם השנייה. הנסיבות נותרו עלומות.

אתמול התקשרתי לאבא שלי כדי לנסות להשלים את הפאזל. גם הוא אינו יודע מי מהתאומים הוא יוס'ל בתמונה הראשונה וממה נפטר. זה יישאר סוד משפחתי. עוד למדתי שאף פעם לא סיפרה דבר על התאומים מלבד על כך שיונה נספה בשואה. אתמול הבנתי מאבא שלי שהיה לה קשר מיוחד עם האח האמצעי לובה (שגם את זה ניתן לראות בתמונה). מאבא שלי הבנתי אתמול שהתאום יונה נפח את נשמתו במסע המוות שעברה המשפחה, לפני שהנותרים (אימא שלי, אבא שלה ברוך ואימא שלה פרימהׂ) הגיעו לחניית ביניים ב-דיר חזירים בכפר יאלֶנֶץ (הנושק לעיר ברשאד), אוקראינה. לאחר מסע מוות רגלי של כ- 400 ק"מ מעיר מגוריהם בריטְשֶן.


בעקבות השיחה עם אבא שלי לצורך חיבור הפאזל, הוא מצא היום מסמך הנצחה של יונה ביד ושם ושלח לי את המסמך. מהמסמך למדתי כי בן 20 היה במותו הדוד יונה, שנזרק לשלג חולה בטיפוס. הדוד שלעולם לא הכרתי.


 ביילינץ התייתמה אימא שלי מהוריה ונותרה לבדה. בעצמה חלתה אחר כך בטיפוס. כשלושה שבועות הייתה בין חיים ומוות מוטלת על ערמת קש בדיר חזירים. על כך עוד מעט בהמשך.

ודאי הקוראים ישאלו אודות האח האמצעי. ובכן, כך היה. כשהנאצים בעזרת הצבא הרומני כבשו את בריטשן, האח האמצעי היה עם בני הכיתה שלו בטיול נופשון כ- 40 קילומטרים משם (אינני יודע היכן בדיוק) ושם הייתה לו הזדמנות לברוח לרוסיה  בעזרת אנשי הקומסומול (תנועת הנוער הקומוניסטית). משום שהוא למד מסגרות בבית ספר מקצועי לפני המלחמה, ומשום שהיו לו "ידי זהב", הקומסומול חפצו בייקרו והבריחו אותו לשטח רוסיה הלא כבושה. כבן 17 היה אז. וכך ניצל מהשואה. שם נשא אישה ונולדו להם שני ילדים. ב- 1972, שלטונות ברית המועצות ניאותו לאשר להם עלייה לישראל, במסגרת איחוד משפחות.

על ההתייתמות של אימא שלי הילדה בת 11, כתבתי את סיפורה:

פארקלעייבט (צמודות) / קנקן



אִמָּא
אֲנִי שׁוֹכֶבֶת לְצִדֵּךְ אִמָּא
נִצְמֶדֶת
מְחַמֶּמֶת גּוּפֵךְ הַקָּפוּא
אַבָּא יָצָא לְהָבִיא לָנוּ
אֹכֶל
מֵהַשֶּׁלֶג לֹא חָזַר
בַּת מִצְוָה כְּבָר
לֹא תַּחְגְּגוּ לִי
אֶל מִי אֶצָּמֵד מָחָר?

ועוד על כך כבר סיפרתי בפוסט מכתב על קרטון ושעון תלוי. מומלץ לקרוא כדי להבין את מה שאני הולך לספר עכשיו בצער רב. כי בדרך כלל אני נמנע מלכבס כביסה מלוכלכת מחוץ למשפחה. אבל אתמול כשניסיתי להשלים את הפאזל בשיחה הטלפונית עם אבא שלי, ולאחר ששמעתי את הדברים הבאים, הזדעזעתי עד לעמקי נשמתי ואינני יכול להירגע גם בעת כתיבת שורות אלו.

כשאימא שלי נפטרה לפני שנה וחודשיים, אבא שלי חילק לפי בקשתה את תכשיטיה (זהב ואבנים טובות) שווה בשווה בין אחותי ולבין הבת שלי. ומה גיליתי אתמול? את מה שאבא שלי ניסה עד כה מלהסתיר את כאבו ולא יכול עוד. לפני כמה חודשים הלכה אחותי ומכרה את התכשיטים שירשה לסוחר זהב. ועוד באה בחוסר רגישותה לספר את זה לאבא שלי - שבכסף שקיבלה בעד הזהב, קנתה מתנה לכלתה לעתיד.  ועוד סיפרה בחיוך כמה שהיא מאוד מרוצה מהעסקה הזו. ושתבינו, כסף לא חסר למי שנוסע למסעות בחו"ל 3-4 פעמים בשנה ומבלה סופי שבוע במלונות יוקרה בארץ. אני לא מתכוון לריב איתה (גם משום שמדובר בחלב שנשפך), אבל אני לא אשכח ולא אסלח.

כשאימא שלי מסרה עוד בחייה את השעון התלוי לבת שלי (ראו הסיפור שבקישור למעלה), היא כעסה מדוע השעון לא הועבר אליה כבת. אמנם אימא שלי הכריזה שהשעון הזה יועבר מאם לבת מדור לדור, אך כיוון שלאחותי יש רק בנים, העברה קפצה דור לבת שלי. וכיוון שבשעה טובה תיוולד גם לה בת בקרוב, הרי כבר יהיה למי להוריש את השעון לדור הבא, יחד עם הסיפור שלו.
וכמה חכמה הייתה אימא שלי שלא העבירה את השעון לידי אחותי. כי אולי היא הייתה מוכרת גם אותו בעד מחיר הזהב (18 קראט) בלבד. שעון שעל פי הערכת שמאי ביטוח, שוויו אלפי דולרים כפריט עתיקות (ללא הסיפור והערך הרגשי).

הסיפור כבר מתחיל להתארך (ויש עד הרבה לספר) אך אינני רוצה להכביד בהם את אלה "שאינם יכולים להכיל את פסטיבל הסיפורים של ימי הזיכרון". כתבו לי על כך בתגובות בפוסטים קודמים כאן בבלוג ובבלוגים שלהם לקראת יום השואה. תוכלו לבדוק זאת אם תבקשו. אבל לא רוצה כעת לזהם כאן את זכרם של בני משפחתי הרבים שנספו בשואה - בדיון על "פסטיבלי הזיכרון".

אסיים רק בשאלה שעליה קיבלתי תשובה רק אתמול. הנאצים החרימו את כל התעודות והתמונות של היהודים לפני שנשלחו למסעות מוות או למחנות עבודה ושמד (מי ששמר ונמצאה ברשותו תמונה, נדון לירייה). הדוד הצלם שהוא אח של סבתא שלי, שרד את השואה (כי הנאצים היו זקוקים לשירותי הצילום שלו השווים חיים) אך הוא נפטר זמן מה לאחר תום המלחמה. בנו אלוף אגרוף היגר עם משפחתו לארה"ב והקשר עם המשפחה שלנו ניתק. התמונות מלמעלה שהוא צילם, נמצאו בעיזבונו של דוד אחר (שם לידתו אבא) שברח לפני המלחמה לאנגליה והחליף זהויות עם אחיו דייב (שהייתה לו אזרחות אנגלית), שהיגר מאנגליה לברזיל. גם זה שווה סיפור. על כך אולי בפעם אחרת.


יום שלישי, 14 באפריל 2020

עדר בסגר

ביצים, ביצים, ביצים, ביצים...


קליפ הפרסומת הזה וודאי זכור לוותיקים. פרסומת של מועצת הלול הישראלית שפומפמה  אינספור פעמים ברדיו ובטלוויזיה. והיא הופסקה לחלוטין לאחר עתירה שביצים מפוצצות בכולסטרול ולכן קמפיין כל כך אגרסיבי לצריכת ביצים הוא פגיעה בבריאות הציבור. והנה מה יש לעדר שעומד מוטרף בתור שעות בשביל ביצים שרק אלוהים יודע מהיכן יובאו וכמה סלמונלה ושאר ירקות גדלים בהן? 

לפני תחילת היסטריית חטיפת הביצים, היו לנו במקרר תבנית וחצי (18 ביצים). די והותר מכדי לצאת למסע התנפלות לקניית נוספות.
וגם אם לא ניתן יהיה להשיג ביצים משום שאנשים רוכשים כמויות של 240 ביצים, לא יקרה לנו שום דבר בלעדיהן לתקופה מסוימת. מה, אין מספיק דברים אחרים לאכול? לא חייבים לאכול חביתות. נכון, בפסח הכנת קניידלך מצריכה קצת ביצים, אך מקסימום לא יקרה כלום אם מרק העוף לא יכיל את הכופתאות האלו. ניסיתם פעם מרק עוף צח עם תערובת קצוצה רעננה של פטרוזיליה ושמיר, או עם טבעות בצל ירוק קצוץ? על סלט הכבד הקצוץ עם ביצים קשות אפשר גם כן לוותר ולהסתפק בכבד ותפוח עץ קצוצים ברוטב יין אדום.

אני גם לא מבין את היסטריית העדר למיני לחם בערב סיום הפסח. בפריזר שלנו הוקפאו לא מעט לחמניות ופיתות טריות לפני הפסח. מפשירים מספר דקות בטוסטר אובן וריח המאפה הטרי ממלא את הבית. אנחנו לא צורכים מהם הרבה בכל ימות השנה ולכן נוהג הקפאתם הוא עניין שבשגרה בכל ימות השנה, מאחר ותוצרת המאפיות מזוהמת בנבגי עובשים מסוכנים שנובטים גם כשהיא משווקת בשקיות ואפילו אם נשמרת במקרר בשקית ניילון חתומה של המאפייה. האמת היא, שלמרות שענייני החמץ אינם מטרידים כלל את בני משפחתי, לא הפשרנו מהם במהלך הפסח למעט פעם אחת, שהכנו פיצות מבסיס פיתות-מיני מחיטה מלאה וכוסמין. כי אני דווקא אוהב מצות. נו טוב, לא את אלו ('מצות ראשון') המתפוררות והתפלות הנפוצות. המצות הכי טעימות לי הן מצות יהודה שיש להן טעם מעט שרוף. והמצות שלהם מחיטה מלאה טעימות במיוחד, ואינן נשברות במגע ובמריחה. לכן אשמח לגוון ולאכול את השארית גם לאחר הפסח. 

על כן אינני מוטרד כלל אם ימשיכו בסגר כולל במימונה (והלוואי שרק שישמר לטובת בריאות הציבור) . כי מה לי ולמימונה ובמילא אינני מתלהב בכלל ממופלטות. לדעתי יש מאפים מתוקים שווים הרבה יותר לחטאים. מעניין מה יעשו השנה הפוליטיקאים האשכנזים בלי המופלטות. וכאמור לחם טרי אם ייחשק, ניתן להפשיר. גם בלי הקורונה, ממש אין לי חשק לעמוד בתור המתנפלים על המאפיות כמו חיות רעבות.

אבל בחג הראשון וגם בשני היו ויהיו קניידלך וגם שאר מאפים, כי למרות שלא רדפנו אחרי ביצים, הן הגיעו אלינו היישר לביתנו מבלי שעשינו דבר. שתי תבניות ביצים לפני החג וארבע תבניות ביצים אתמול, הובאו והושארו ליד דלת ביתנו  (מבלי שביקשנו) - על ידי קרוב משפחה שיש לו בן דוד מנהל סופרמרקט. מה נעשה עם כל כך הרבה ביצים אינני יודע. ביצים לא ניתן להקפיא.
תגידו, האם ידעתם שביצים דרושות בהמוניהן להכנת חיסונים...?

ועוד רשומה שלי על ביצים ובריאות כאן.

המלצה:
בדקו שעל הביצים שאתם קונים בימים אלה יש חותמת בלתי מזויפת. וכיוון שהן עשויות להגיע מטורקיה, מהשטחים ושאר מקומות ללא פיקוח וטרינרי - הקפידו לפחות לבשלן כראוי!

חג שמח ובריא!


יום שבת, 11 באפריל 2020

בעדה שלי גונבים אפיקומן


ברשומה הזו לא תמצאו מילה על חגיגת הפסח שלנו השנה. זה פשוט לא מעניין. כי לא מעניין עם כמה ומה סעדנו. עם או בלי זום. גם לא אם היה או לא היה אפיקומן (כי לא היה).
בעדה שלנו היו גונבים אפיקומן, גונבים ולא מוצאים. עורך הסדר היה בוצע את המצה האמצעית לשניים. עוטף את המחצית במפית בד, קם מהשולחן והולך ליטול ידיים או משהו כזה. בזמן זה הילד/ים היו גונבים את האפיקומן ומחביאים אותו. כשמגיע זמן האפיקומן, ולאחר שעורך הסדר קם לחפשו ואינו מוצא אותו כמובן - נערך משא ומתן קצר בינו לבין הילד שהקדים לחטוף ולהחביא ("הגנב") - על פרס השבת האפיקומן. כך היה במשפחתי מאז ומתמיד. אני זוכר שבילדותי גנבתי את האפיקומן מהדוד החרדי מבני ברק. מאוחר יותר כשהתבגרתי נדהמתי ממנהג היפוך התפקידים הנפוץ כיום בקרב החברה הישראלית.

האמת שהמנהג המהופך בעצם חינוכי יותר. כי זה המסורתי, הנהוג בעיקר בעדות אשכנז, בעצם מחנך את הילדים שמשתלם להיות גנבים. לא? 


אז ניסיתי למצוא במקורות מהו המנהג הנכון. ראשית ניגשתי להבין את מקור המילה אפיקומן. מחקירת העניין גיליתי שיש כמה סברות עיקריות בקשר לשורש המילה.

האחת מקורה בארמית: ובעצם היא מורכבת משתי מילים: "אפיקו" (= הוציאו) "מן" (= מזון, אוכל).
אחרים סבורים שמקור המילה ביוונית הוא επικωμον מצמד המילים אֶפִּי (סיום)-קוֹמְיוֹן (קומדי, משעשע) ולפי פרשנות זו הכוונה הייתה שאחרי לילה בו נוהגים בכבדות ראש, לא יסיימו אלא בקלות ראש. יש הסוברים שמקור המילה אפיקומן הוא ἐπὶ κῶμον, שהוא המשתה שערכו היוונים לאל השעשועים.

ובפסח הבא עלינו לטובה, אני מקווה לשנות את מקור שם האפיקומן לאֶפִּי (סיום)קורונה - אפיקורונה. 😊


אבל מהו מנהג האפיקומן המקורי? חטיפת (גניבת) האפיקומן על ידי הילדים או מציאת האפיקומן על ידי הילדים? המקורות הבלשניים של המילה אפיקומן אינם מבהירים את הפלוגתא באופן הביצוע של המנהג.

אז רבי ד'קנקן פנה למקורות כדי לפסוק בפרשה:
כך אמר רבי אליעזר: "חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל תינוקות שלא ישנו" (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ט, עמוד א').
והרמב"ם טען גם הוא שמדובר בחטיפת המצה אחד מהשני (הלכות חמץ ומצה ז', ג'). ומכאן אחר כך התגלגל המנהג שהילדים עצמם הם החוטפים. וביידיש "גאנובען" (גנבים).


כנאמר בשיר "מעכאַפּצען מענעמצען " (ובתרגום חופשי מיידיש לעברית - "חוטפים לוקחים)". ובעל האפיקומן "קיק נישט, כ'זעיי נישט" (לא מסתכל, לא רואה) "כ'זע נישט גאָרנישט" (לא רואה כלום). הרי זה מעיקרי היהדות - "למראית עין". נכון?



והרי כל מילות השיר כאן
וואו איזו שפה עסיסית קורעת היא יידיש. לעומתה העברית יבשה כמו צנון. אלה שאינם מבינים - ההפסד כולו כולו שלהם 😊.
(אחרי הקורנה לכו לתאטרון היידיש עם תרגום סימולטני ותקרעו מצחוק. מובטח!) 

ואיך אצלכם? גונבים או מוצאים את האפיקומן?
העיקר ושמחתם בחגיכם.

יום שני, 6 באפריל 2020

החלפת סנדביצ'ים

שמעתי שכלבים וחתולים ננטשים על ידי בעליהם מחשש שידבקו מהם בקורונה. נטישת חיות מחמד אכזרית בכל ימות השנה, אבל להשתמש בקורונה כתירוץ להיפטר מהם הוא נוראי וזה גם תירוץ רע וגם בלתי מבוסס מדעית. ראשית כלבים וחתולים לא יכולים להידבק ולהדביק בקורונה שלנו, על פי פרסומי אגודת הווטרינריה העולמית . כשם שמפתח אינו יכול לפתוח מנעול שאינו תואם לו, כך הוא גם לגבי נגיף הקורונה  SARS-CoV-2  ('המפתח') וחיות המחמד ('המנעול'). ודווקא בימים אלה שאנחנו ספונים בביתנו, חיות המחמד שלנו גם גורמות אושר וגם עוזרות להפיג את השעמום. ועכשיו אפילו החלפנו תפקידים עם הכלבים - עכשיו הכלבים הם אלה המוציאים אותנו לטייל ואנחנו מטיילים עם רסן על פה.

יש לנו שני כלבים במשפחה הגרעינית - טרייר ורועה שווייצרית מקסימים. הם כמובן לא שמעו על הקורונה, אבל הם מרגישים בשינויים. פתאום כולם בבית במשך כמעט כל שעות היום. פתאום מסתכלים בתדהמה במסכות של בני האדם שמתלווים אליהם בטיול. ובמקום הטיול שהטווח התקצר מאוד בשל  הוראות משרד הבריאות, הם עולים עכשיו במדרגות אל הקומה החמישית ויורדים ממנה - במקום במעלית, החשודה תמיד כמקור מועד להדבקה. וזה מועיל כמובן גם לכושר שלהם וגם של האדם הנלווה אליהם, ונראה שאולי בשל כך הם גם ישנים טוב יותר. ואולי גם הם קולטים את האווירה השונה וקצת נלחצים. זה מתבטא בעיקר בתיאבון. בימים כתיקונם, הרועה השווייצרית היא דוגמה חיה של הפתגם "רעב כמו כלב". והנה בימים אלה איבדה את התיאבון ועשויה גם לוותר בעיקר על ארוחת הבוקר שלה. הטרייר לעומתה תמיד היה דוגמה חיה לפתגם "אוכל בשביל לחיות ולא חי בשביל לאכול".  לשניהם מזון כלבים שונה בהתאם לנתוני הגזע והגיל שלהם. בימים כתיקונם כל אחד מהם אוכל מהאוכל המיועד לו, והנה כעת בימי הקורונה - היא משאירה לא מעט מהאוכל בצלחת שלה והוא בצלחת שלו. אבל שניהם שמחים לאכול את שאריות האוכל של השני. הבן אמר: "הם מחליפים סנדביצ'ים".

מה זאת אומרת "מחליפים סנדביצ'ים"? שאלתי, ואז הוא גילה לי משהו מלפני כעשרים שנה, שנשמר בסוד. אנחנו אוהבים את הילדים שלנו ולכן תמיד הקפדנו שיאכלו אוכל בריא. לעולם לא האכלנו אותם בפרוסות לחם מרוחות בריבה או בשוקולד. שוקולד? בבקשה - טבליות שוקולד אמיתי, עוגת שוקולד, גלידת שוקולד (עתירה בחלבון). אבל מה פתאום פצצת פחמימות (סוכר על לחם)? ובסנדביצ'ים שהכנו לילדים לבית הספר, תמיד השקענו במרכיבים בריאים ומאוזנים כמו גם בגיוון סוג הלחם, ובגיוון במקור החלבון והירקות שבלחם. בבית הם הורגלו לאכול מכל וכול ומרכיבי מזון בריאים לרוב. וכך הקפדנו גם על הסנדביצ'ים שציידנו אותם לבתי הספר.

סנדביץ' בריא לילדים שההורים אוהבים
סנדביץ' לילדים שלהורים אכפת מהם

אז מה גילה לנו הבן לאחר עשרים שנה? שהוא נהג להחליף את הסנדביצ'ים שלו עם אלה של החבר שלו:
סנדביץ' עם חמאת בוטנים וריבה שמכינים הורים עצלנים לילדים


ארגון הבריאות העולמי מזהיר שבשל תזונה לקויה, כל ילד שלישי לפחות יסבול מסוכרת כשיגדל. כל ילד שני יסבול בעתיד ממחלות כרוניות בבגרותו. אלה הם מחלות הרקע שבגללם מתים היום מקורונה. הסטטיסטיקה מצביעה ש- 60% מחולי הקורונה הקשים סובלים מהשמנת יתר. אני מקווה שאתם לא מאביסים בימים אלה את ילדיכם ועצמכם בחטיפים ובממתקים. לפחות עכשיו כשיש לכם יותר פנאי, השקיעו בהכנת אוכל מאוזן ובריא למשפחה. וזכרו - דקה על השפתיים שווה שנה בירכיים.

רשומות נוספות בנושאים דומים:




יום שישי, 3 באפריל 2020

תשובות לשאלון "פיבו"


אז גם אני נענה לאתגר מיזם הראיונות אל חברי הבלוגוספירה שהביא עורך פרפרים אריק בנדק חביב - שאלון "פיבו".




1. מהי המילה שאתה הכי אוהב?
אהבה (ללא תנאים)
2. מהי המילה שאת/ה שונא?
כְּאִלּוּ
3. מה מדליק אותך?
כֵּנוּת
4. מה דוחה אותך?
צביעוּת
5. מהו הקול/צליל שאתה הכי אוהב?
האקורד לה מינור
6. מהו הקול/צליל שאתה שונא?
חריקת דלת
7. מהי הקללה שאתה הכי אוהב?
סססמוֹֹלני
8. באיזה מקצוע הכי תרצה לעסוק?
כבר מאוחר מדי בגילי המופלג 😊
9. באיזה מקצוע הכי לא תרצה לעסוק?
במה שלא עסקתי ובמיוחד בפוליטיקה
10. ולסיום, אם גן עדן קיים, מה תרצה לשמוע שאלוהים יאמר לך עם הגיעך לשעריו?
תאכל את התפוח

יום שישי, 13 במרץ 2020

מדד היסטריית הקורנה מטפס בפרפרים - אבל ברשותכם נעבור מקשקשת למציאות


ההיסטריה הגיעה גם לבלוגים ומדד היסטריית הקורונה מטפס גם בפרפרים. ממחזור עדכונים ממוצע של 5 ימים בבלוגי החברים ו - 4 ימים בבלוגים של העמיתים - קצב העדכונים הממוצע עומד כעת על יום אחד בלבד. קורונה, קורונה, קורונה.




כל כך הרבה קשקשת מופצת בכל אמצעי התקשורת על ידי "מומחים" רשמיים ועל ידי חזקת "מתמחים" מביני דבר ו"ידענים" למיניהם. ונשאלת השאלה האם יש סיבה לדאגה או להיסטריית חוסר הדאגה ולביקורת ההגזמה שגם היא חלק נכבד מההיסטריה מהסוג האחרון. והקשקשת רבה כל כך,עד שאינני יכול יותר ומפר את השתיקה שגזרתי על עצמי עד כה.

קודם כל גילוי נאות - אני לא מומחה בווירולוגיה, לא באפדימיולוגיה ולא בכלכלה, אבל בכל זאת אני קצת יותר ממבין בהשכלתי בשני התחומים הראשונים מבין השלושה.

אז בואו ונדבר על ידע ותרחישים הגיוניים צפויים.

"גם משפעת מתים" - נכון! 
במאה הקודמת מתו על פי הערכות כ- 100 מיליון מנגיף "השפעת הספרדית", שלא היה כנגדה חיסון. על כך כבר כתבתי ברשומה כאן.

אז במה שונה הקורונהנתחיל בכך שאנחנו עדיין פחות יודעים מאשר יודעים על הנגיף הזה ועל קצב האבולוציה הביולוגית והפתוגנית שלו. על כך אסביר בהמשך. ובניגוד לנגיפי השפעת, כנגד נגיף הקורונה אין חיסון קליני וכנראה ייקח לא מעט זמן אם בכלל לפתח חיסון יעיל. רק כדי לסבר את המשפט האחרון, מדוע לאחר כל כך הרבה שנים עדיין אין חיסון יעיל כנגד נגיף ה- HIV (איידס)? זה בהחלט עשוי להיות רלוונטי גם לגבי נגיף הקורונה, ונבין מדוע בהמשך הרשומה.

מקצב ההדבקה בעולם, כבר אנחנו יודעים שהנגיף הזה מדבק פי 10-30 מנגיפי השפעת. ואם משפעות אחוז המתים עומד על 0.1-0.3 אחוזים מהנדבקים, הרי אחוז התמותה העולמי מקורונה כבר עומד על כ- 4-6% מהנדבקים. לפני שנחשב פי כמה הקורונה קטלנית יותר משפעת, נשאלת השאלה מדוע יש הבדל באחוז המתים מהמחלה מדיווחים שונים בעולם.

כדי להבין את פער הסטטיסטיקה צריך לקחת בחשבון מספר גורמים. הגורם הראשון הוא מידת האמת המספרית בדיווחים של המדינות השונות - מספר הנדבקים, החולים הקשים והתמותה. אני כבר לא מדבר על איראן. גם דונלד טראמפ והממשל שלו ניסו לגמד את התופעה עד לפני ימים אחדים.
שנית צריך לקחת בחשבון גורם חשוב ביותר נוסף והוא טיב הטיפול הרפואי המקומי הקיים ומהי יכולת ההכלה של מערכת הבריאות בהתמודדות עם היקפי מחלה כזו - למשל כמה מיטות אשפוז, כמה מכשירי הנשמה ומה מספרו של הצוות הרפואי שנשאר בריא, זמינים בכל עת. 
י
ממשלת גרמניה יוצאת בהנחה (המקובלת על ידי מומחים אפידמיולוגים) שאחוז הנדבקים יגיע לשיעור של 70%.
אז עם שיעור הדבקה כזה, בואו נחשב כמה מתים אנחנו נספור אצלנו (לפי שיעור תמותה מינימלי של 4%).
מספר תושבי מדינת ישראל לפי הלמ"ס עומד על כ- 9.2 מיליון.
70% נדבקים ממספר זה עומד על  6.44 מיליון תושבים.
4% תמותה בקרב שיעור כזה של נדבקים מביא אותנו ל- 257,600 מתים.
כלומר, כרבע מיליון מתים בישראל.

וזה עשוי להיות הרבה יותר גרוע בהתבסס על החולי של מערכת הבריאות בישראל. וחוץ מכך יש עוד גורם שצריך לקחת בחשבון והוא:
קצב האבולוציה של נגיף הקורונה.

כל מי שמבין מעט בווירולגיה (תורת הנגיפים) יודע שהנגיפים הופכים לאלימים יותר ויותר במעבר ממאחסן (נדבק) אחד לשני. זה נובע משיעור מוטציות בנגיף אשר עשויות להעלות את מידת האלימות שלו - בהתאם לסלקציה הדרוויניסטית הידועה. 

האמת היא שאנחנו עדיין לא יודעים מהו שיעור וקצב המוטציות שנגיף הקורונה עובר באוכלוסיה הנדבקת. לשיעור שינוי אבולוציוני גבוה עשויות להיות השלכות קשות. ראשית חומרת המחלה עשויה להתעצם ובהמשך המשמעות המרה. שנית, קצב שינוי גבוה של הנגיף עשוי להפוך את ייצור החיסונים לבלתי אפשרי. בהתאם אנחנו לא יודעים אם מי שהחלים מקורונה עמיד להדבקה קשה יותר בגל שני. אם לא בקרוב אז בחורף הבא.

לכן כושר הניבוי האפדימיולוגי של נגיף הקורונה עשוי להיות טעות ביסודו, כאשר מתייחסים אליו כגורם יחיד ולא כמולטי-פקטוריאלי.

אז אם לא ימצאו חיסונים במה נשליך יהבנו?
התשובה היא שאנחנו פשוט לא יודעים כרגע הרבה. מערכות הבריאות יתגלחו על החולים בניסיונות בצד לימוד הביולוגיה של הנגיף. 

כמה מילים על גורמי סיכון
כן, לגיל יש משמעות. כאחד שחצה את השישים, אולי יהיה זה הפוסט האחרון.
אבל זכרו שהרופא הסיני שעלה על נגיף הקורונה מת ממנו בגיל 38. ומה עם צעירים הסובלים מסוכרת או מחלות כרוניות אחרות? ומה עם חולי סרטן צעירים פגועי מערכת החיסון עקב טיפול בכימותרפיה... ?
זוכרים גם שעד לפני ימים אחדים חשבו שאין ילדים חולים? אז חשבו. וכעת הם כבר נחשבים כגורמי סיכון למבוגרים (כן, גם להורים, למורים ולגננות).

מבלי להיכנס לביקורת על התנהלות מערכת הבריאות שלנו בעניין, בסופו של דבר המערכת הכלכלית תמיד גוברת על מערכת הבריאות בניהול סיכונים. ראו למשל את הפער בין דברי המשנה גרוטו (שהוא רופא) לבין המנכ"ל סימן טוב (הכלכלן) שמשמש "כמרגיע הלאומי". ולמרות משדרי הדרמה היומיים של ראש הממשלה "המחנך הלאומי" - האמת היא שנעשה מעט מדי ולאט מדי על ידי מערכת בריאות חולה וקצת מבולבלת. צודקת ידידתנו רותי קוטלר שכתבה "משום מה נזכרתי בניילונים על חלונות (במלחמת המפרץ). מעניין למה".

ולמרות הבטוחים שהקורונה היא באג 2000 של 2020, אולי כדאי להתכונן לבאג אפוקליפטי. וסליחה ומחילה מכם ידידיי אם העכרתי את רוחכם.
ממליץ על סופ"ש יוגה.

יום חמישי, 12 במרץ 2020

משרד הבריאות קובע




"מי שחווה 38 מעלות חום ותסמינים נשימתיים כמו קוצר נשימה - יש להיכנס ליומיים בידוד בית".
ולאחר מכן, תלוי אם תחיו ואם יהיו פנויים עבורכם - מיטה במקלט בית החולים, מכונת הנשמה וצוות רפואי.

בימים אלה אני צופה בעונה השישית (יש כבר עשר) של הסדרה עטורת (צריך בימים אלה להיזהר מהמילה עטרת) הפרסים - המתים המהלכים (The Walking Dead). למרות שיש גם תמונות קשות (המיועדות לבנות יענה), יש גם הרבה מה ללמוד על מגפות ועל ההתנהגות האנושית בצלה. על הישרדות בעת חוסר תפקוד ממשלי וצבאי ובעיקר על עימות בין רוע אנושי בעתות משבר לבין חברוּת ותקווה. 

סדרה שהופכת לטובה יותר ויותר מעונה לעונה. ממליץ עליה מאוד לכולם ובמיוחד לאלו שנאלצים לבלות בבידוד ומטפסים על הקירות משעמום. סידרת חובה כדי לקבל קצת פרופורציות למתרחש בימים אלו.



יום חמישי, 27 בפברואר 2020

שכול וניצני חיים


היום מלאה שנה לפטירתה של אימי היקרה. ירדנו מירושלים לעלות אל קברה בבית העלמין. 7 אנשים הרכינו ראש וסיפרו לה. אבי האלמן, העובדת הזרה, בתי ובן זוגה, בני, זוגתי ואני. 

אחותי היקרה ובן זוגה, שבמותה נעדרו מהארץ אי שם בשמורות הטבע בדרא"פ, טסו אתמול לטיול בברזיל לשלושה שבועות - והילדים והנכדות שלהם נעדרו גם הם. "זה לא יוצא בתאריך העברי" אמרו. אבל אצלנו שנה היא שנת שמש ולא ירח. בני גנץ, גם אתה הפסדת הפעם שני קולות. ואפילו אימת הקורונה לא יכלה לעמוד בפני הפסד של ארבעים אלף שקלים. שישמור עליהם אלוהים.

אז עמדנו ביגוננו על קברה, משפחה קטנה חצויה בין שמש לירח, והרכנו ראש. הנחנו זרי פרחים ובישרנו לה על ניצני חיים חדשים - נינה רביעית לה ולאבי, ונכדה לי, עת יבוא הקיץ עלינו לטובה.

יום שישי, 21 בפברואר 2020

עוד פנינים


כשנדמה כי הכתיבה כבר מיותרת, נותרים פנינים בשקל למזכרת.

1. כשאני מתבונן בהתנהגותם של בעלי חיים, 
אני מבין טוב יותר את בני האנוש.



***

2. כשחיסנתי אתמול את הכלבים לחידוש רישיון האחזקה השנתי בעירייה,
תמהתי מדוע גם לא נדרש מהורים לחדש רישיון גידול ילדים.

***

3. עֻבָּר הַשּׁוֹמֵעַ מוּזִיקָה קְלָאסִית בְּרֶחֶם אִמּוֹ,
מֵגִיחַ לָעוֹלָם בְּצִרְחוֹתֶיהָ -
מוֹחוֹ קְפָלִים וְנַפְתּוּלֵי חַיָּיו.


***

4. בכל יום אנחנו מתרחקים מהחיים,
כדי להתקרב אל המוות.

***

5. החוק הוא המכנה המשותף הנמוך ביותר של המוסר והצדק.

***

6. כדי להכיר בָּאֱמֶת,
בני אנוש זקוקים לשואה גרעינית לפחות.

***

7. וּבִשְׁבִיעִי הִתְנַעֵר אֱלֹהִים מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.


יום שישי, 14 בפברואר 2020

כדרך הטבע


גּוּפַת לְבִיאָה שְׂרוּעָה בְּדָמָהּ
לַהֲקַת כְּפִירִים וְגוּרִים מִתְכַּנֶּסֶת -
טֶקֶס אַשְׁכָּבָה





לפעמים נדמה לי שבגלגול קודם לחשתי לאריות.
 NATIONAL GEOGRAPHIC ערוץ הריאליטי שלי.

יום ראשון, 9 בפברואר 2020

טעמים


הַחְמָצוֹת בִּטְעָמִים
הַחֲמוּצָה מִמִּיצֵי קֵבָה
הַמְּלוּחָה מִדְּמָעוֹת
הַמָּרָה כְּרוֹשׁ וְלַעֲנָה
וְזוֹ בְּטַעַם מְתִיקָה מִתְפּוֹגֵג
כְּנֶחָמַת מְשִׁיחַ גַּן עֵדֶן.


קנדינסקי בטעמים

יום רביעי, 29 בינואר 2020

ערך המילים


מָה שָׁווֹת מִלִּים לָאָזְנַיִם עֲרֵלוֹת?
שֶׁל אַנְשֵׁי הַמֵּעַיִם הַכְּפוּתִים
בְּחֶבְלֵי נָרָטִיבִים וְצֶדֶק הַיֻּהֲרָה
מִלְחָמָה - לַחְמָם לָעַד. חֻקַּת שִׂנְאָתָם.
דּוֹרְסָנִים טָפְרֵיהֶם 
כְּנֵץ וְעֵינֵיהֶם
לֹא רֹאֹת מִמֶּטֶר

גַּלְגַּל עֲנָק מִסְתּוֹבֵב


***

המלצת העורכים בבמה חדשה

יום שישי, 17 בינואר 2020

מילה זאת מילה


בֵּין מְצִיאוּת לִבְדָיָה
קְרִיאַת עוֹרְבִים קוֹרַעַת
חֲלָלִים חֲלָלִים בְּנִשְׁמָתָם
וְאֵינָם שׁוֹמְעִים
לְבָבָם עֵץ וְאֶבֶן
מֶתֶק נִגָּר מִשִּׂפְתוֹתֵיהֶם
סֻכְּרָזִית לַהֲמוֹנִים.





יום שישי, 3 בינואר 2020

המדע הלירי של הרגע הנמתח


רֶגַע בַּזְּמַן - שַׁבְרִיר עָבַר וְעָתִיד בַּהוֹוֶה
נִמְתָּח כְּמוֹ בּוּעַת מַסְטִיק וּמִתְפּוֹצֵץ
רֶגַע בַּזְּמַן - יָחִיד בְּרַב מַשְׁמָעוּת
מְכֻוָּץ כְּמוֹ דִּיפֵרֶנְצְיָאל בָּאִינְטֶגְרָל
בְּמִשְׁוְאַת חַיִּים וּמָוֶת אֱלוֹהִית
בֵּין מַפָּץ גָּדוֹל לְחֹר שָׁחֹר


 רגע נמתח מדהים לצפייה

והמשוואות הכי חשובות של החיים