פינת ההודעות


כיצד מגיבים בבלוג - מדריך קצר ופשוט

בקישור כאן


מדוע כדאי להרשם כמנוי?

כך תוכלו להכנס מחשבון המייל שלכם ולצפות בזמן אמת ולעד

בפוסטים שוּשוּ שניתנים לצפיה כאן לזמן מוגבל בלבד!



הושקה סדרה חדשה - הרגלי אכילה והפרעות אכילה.


לסדרות ניתן להיכנס ממסגרת 'דפי מפתח וסדרות' בשוליים הימניים.

הסדרות הבאות: א. חלומות, ב. חינוך ילדים, ג. הנדסה גנטית.


הבהרה

הפוסטים נסגרים לדיון (תגובות) לאחר 30 יום למניעת פעילות רובוטים. עמכם הסליחה. ניתן ליצור קשר בתיבת המסרים בשוליים הימניים.


יום רביעי, 24 בינואר 2018

שינויים ומעברים



לעיתים נדמה לאדם שעמל קשה כדי להגיע למנוחה ולנחלה שיכול להניח רגל על רגל ולהנות מהחיים. אבל אז מגלה שהמנוחה והנחלה הן משהו יחסי, היכול להשתנות עם הזמן.  ההקשר יובן בהמשך, אך אינני מבין כיצד זה קרה. השבוע מצאתי לתדהמתי את צ'ק הזה הזקוף לטובתי ממשרד האוצר האמריקאי:



זהו אחד מהצ'קים שנשלחים אלי מעת לעת עבור רווחים מפטנט תוצר עבודתי המדעית במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאיים בארבע שנות פוסט דוקטורט. והצ'ק הספציפי הזה כמו כל האחרים הוא בערך של פרומיל אחד בלבד מהרווחים, כאחד שאין לו אזרחות אמריקאית. לו הייתי אזרח אמריקאי על הצ'ק היה נרשם 60 אלף דולר. אבל כמובן גם 600 דולר טוב מלא כלום ואינו סכום מבוטל (בוודאי כזה מגיע במנות במשך שנים). אלא מה הבעיה? הצ'ק הזה הוא משנת 2011 וזמן הפדיון שלו לשנה הלך חלף לו. לא יודע איך זה קרה. כנראה נפל בין הכסאות ביני לבין הבת זוג בהבנה מי יפקיד אותו בבנק. אז זהו סכום אבוד. כאילו זרקנו לפח 600 דולר. יש למישהו רעיון כיצד לפדות אותו לאחר כל כך הרבה זמן?

האמת היא שזה לא נושא הרשומה שהפעם היא אישית לגמרי באופן נדיר לבלוג. אלא רק הקדמה לסיבה שנמצא צ'ק כזה שלא נפדה, לשמחת משרד האוצר האמריקאי. שנים רבות נדדתי ממקום מגורים זמני אחד לשני. לפעמים פעמיים בשנה עד שעלה בידי כסטודנט לרכוש דירה קטנה כפי שכבר סיפרתי בעבר כאן.

ואז כשהדירה הקטנה הזו שהייתה בשכונה שהלכה והתחרדה, זוגתי ואני רכשנו דירה גדולה יותר בשכונה חילונית טובה ליד האוניברסיטה. עברנו אליה חצי שנה לפני שנסענו לפוסט דוקטורט בארה"ב. אני זוכר ששיפצתי אותה וצבעתי אותה בעצמי, בצד סיום עבודת הדוקטורט וכתיבת התזה. לא הצלחנו להנות ממנה וכבר השכרנו אותה. נסענו לארה"ב ואל דירה שכורה. שם כשעמדה להיוולד לנו בת, נאלצנו לעבור לדירה שכורה גדולה יותר. ואז חזרנו לארץ עם בת וכעבור שנתיים נולד אחיה והדירה שלנו כבר החלה להיות צפופה לילדים גדלים, שכל אחד כבר זקוק לחדר משלו. רק לאחר כמה שנים הצלחנו לעשות את המעבר המשמעותי, למה שנראה סופסוף כמנוחה והנחלה.

עברנו לבית של ממש. בית אבן אמיתי (לא ציפוי אבן דק על בטון כפי שבונים כיום), שנראה דומה לבית אמנים בצפת. רחב ידיים, שטח של רבע דונם עם כניסה פרטית, ללא ועד בית, לנוף של מדבר יהודה והרי מואב מחד, ומורדות האוניברסיטה והמגדל האייקוני המפורסם מאידך. גינות ערוגות קטנות מטופחות, עצים וציוץ ציפורים מסביב ופטיו מקסים. סלון ענק דו מפלסי (מדרגה אחת) ומטבח ענק. יחידת הורים מרווחת אוטונומית עם חדר ארונות וחדר אמבטיה. כל אחד מהחדרים האחרים גדולים, לא כמו שבונים חדרים כיום בגודל של קופסאות גפרורים. שלושה חדרי שירותים ואמבטיות חדר ממד וחדר כביסה וכן – מחסן גדול ועוד חצי קטן מחוברים לבית וכניסה אליהם מהבית. והכל במפלס אחד, לא דו קומתי עם מדרגות. שבעה חודשים הייתי במשא ומתן עם בעלי הדירה ששלושת ילדיהם פרחו מהקן. כבר כמעט חשבנו להשכיר את שלנו ולעבור לדירה שכורה גדולה יותר. אבל בדקה התשעים המשא ומתן צלח ורכשנו את ביתנו בשווי של 70% מערך השוק ובלחץ הזמן אני ויתרתי על 10% מערך השוק המירבי של הדירה הקודמת שלנו, ותמורת ויתור של דמי התיווך שחלו על הקונה בלבד.

בפינה נעלמת הדרך מובילה אל בית חלומותינו

הגענו לבית החלומות הפסטורלי הזה שקשה למצוא כיום בירושלים העיר עצמה. הגענו לזה בעשר אצבעות שלי - של עבודה מאומצת בשלושה מקומות עבודה נוספים בחלקיות משרה ועוד חלטורות למיניהן להשלמת הכנסה ובעשר אצבעות של זוגתי – בלי משכנתא ובלי חובות.




אוויר הרים צלול כשלג

השנה אנחנו סוגרים עשרים שנה שבהם אנחנו גרים בביתנו זה בהנאה רבה. שיפצנו אותו קלות לפני שעברנו אליו ולפני עשר שנים שיפוץ נוסף נרחב יותר. ועכשיו  הילדים פחות או יותר פרחו מהקן. לזוגתי הוא כבר גדול מדי, אני דווקא טוב לי במרחבים. אבל יש גם צורך לשפץ כעת, וזה בלתי אפשרי עם הכלבים בבית (שהכלבה תאכל כל פועל שאינו מוצא חן בעיניה), ועם הריהוט הרב וכל מה שצברנו בו. אז לאחר היסוסים לא מעטים, גם ויכוחים החלטתי לזרום ועשינו מעשה.

אנחנו עוברים לדירה שכורה בת ארבעה חדרים בלבד, בבית דירות בשכונה חילונית טובה בירושלים וקרובה יותר למקום העבודה של הבת זוג. חוזה שכירות לשנתיים וחצי ואופציה לשנתיים נוספות ללא שינוי בדמי ההשכרה, שהן אגב ממש מחיר מציאה לסוגה ולמיקומה. לא בקלות מצאנו אותה ולבעלים היה קשה להשכיר אותה בחורף. קומה חמישית עם מעלית, שתי דירות שכנים בקומה. והיתרון הגדול ביותר הוא ההתרחקות מקריאות הקקפוניות של המואזינים, שהולכים ומגדילים את הדציבלים מיום ליום. ובדירה  יש גם הסקה מרכזית ביתית, שבניגוד לזו שבביתנו שמסיקה את כל הבית, גם כשכולם יושבים בחדר אחד - בשכורה ניתן לחסוך ולשלוט על כל חדר בנפרד. אבל יש רק מרפסת קטנה אחת ובלי הנוף של המדבר והרי מואב. ושוב צריכים להתחכך בשכנים, ותלויים בהחלטות של וועד בית. לפחות המבנה חדש יחסית.

כבר קיבלנו את המפתחות והשכירות תחל מהראשון בפברואר, לאחר שיסיימו שם את הצביעה והניקיון. אני לחוץ כיצד להעביר תחולה של הבית שלנו לדירת ארבעה חדרים. זוגתי פחות. היא מאלה שתמיד אומרים שהכל יהיה בסדר. הגעתי איתה להסכם שהפעם אנחנו לא מביאים חברת אריזה מלבד אריזה של השבירים במטבח. כי אני זוכר כיצד במעבר הקודם, שני אנשים לא יכלו לפקח על האריזה והרישום שנעשית על ידי שמונה אנשים בחאפ לאפ. ואז היה הבלגן בלמצוא דברים בפירוק. וגילינו שלא מעט דברי ערך שלנו נעלמו, למרות שקיבלנו המלצות לחברת ההובלה הזו. ברור שאי אפשר להעביר את כל הריהוט והכבודה הנוכחיים. אז את המיטה הכפולה שלנו בת 30 שנה מעץ אלון תוצרת שמרת הזורע, נשאיר. ואת שולחן העבודה והספריה שלי שהם built in בחדר העבודה, גם נשאיר וכמובן את כל ארונות הקיר הרבים. אני לא מוכן לזרוק ספרים כולל ספרי הקריאה והעיון שלנו שיכולים לאכלס ספריה עירונית קטנה. אני לא מגזים. גם לא רוצה לאפסן אותם במחסן. בעיניי מה שמאופסן, כאילו כבר איננו. אז במסגרת ההסכם עם הבת זוג, אני אארוז את כל הדברים היקרים לי. לא אוותר על דבר (מלבד דברים שבאמת הגיע הזמן להפטר מהם). בגדים או דברים אחרים ששיכים לזוגתי ולילדים - שתזרוק כאוות נפשה. בעצם לא מדוייק - עמדתי על כך למסור אותם לנצרכים. אבל כל הדברים היקרים ללבי, עליהם אני לא מוותר. אני לא רציתי בכלל לעשות את הצעד הזה, אז שהיא תוותר לי בענין הזה.

ומה הלאה? יש לנו לפחות ארבע וחצי שנים להחליט. למכור את הבית כעת ולקנות משהו קטן יותר - לא בא בחשבון מבחינתי. עבדנו קשה כדי להגיע לרמת דיור כזו. כיום גם קשה למכור בתים גדולים כאלה. ליהודים אין כסף. אז קונים אותם פה ושם כיום תושבים זרים, ורופאים ועורכי דין ערבים עשירים, לצד חרדים מודרנים מברוקלין. ויגור זאב עם כבש.

אז בינתיים החלטנו להשכיר. גם להשכיר לא קל היום. בטח במקומות מגורים גדולים כאלה. לאזרחים ישראלים מהשורה כיום - אין כסף לזה. אבל יש לידנו בית שכנים שמושכר כבר 5 שנים לשגרירות הקנדית בסכום חודשי לא יאמן של 15 אלף דולר לחודש. זה הרבה מעבר לערכו לדעתי. אבל לבית הזה יש גינה גדולה שנגנבה משטח ציבורי וסופחה לא יודע איך לטאבו. אולי משום שבעליה עורך דין ממולח. והוא צייד את הדירה בכל מיני לוקסוס ולגז'ריז, מזרקות, כיורים וברזי זהב. ובית שכנים אחר מושכר וגרה בו אישיות בכירה מהאו"ם עם אישתו ושני ילדיהם. ובית אחר מושכר מזה מספר שנים למשפחה יפנית נחמדה שאינני יודע מה מעשיהם בארץ הקודש. ובית אחר לרופא אמריקאי עשיר שרוכב על אופנוע, ושגם אינני יודע מה מעשיו לבדו בארץ ובבית כזה גדול...

אבל לפני שנוכל אנחנו להשכיר, צריך לשפץ את הבית. הבהרתי לזוגתי שאני אינני מוכן לשפץ שיפוץ גדול מאוד ויקר שיהנו ממנו אחרים, אלא כזה מינימלי יחסית, שיאפשר קבלת דמי שכירות גבוהים מספיק והוצאות מינימליות אחר כך על תיקונים. אבל מאיפוא הכסף לשיפוץ שאלתי את זוגתי? מה, שנשבור חסכונות והשקעות?
לא לא אמרה הבת זוג. השבוע עומד להיכנס לחשבון הבנק סכום בן 5 ספרות בדולרים. מחברה אמריקאית שרכשה רשיון לפטנט שלה, עבור תחילת פיתוח וייצור תרופה חדשה למחלות גנטיות מיטוכונדריאליות. 


יום שני, 22 בינואר 2018

כלבים - מה בראש שלהם?


זה היה כשסופה משתוללת בחוץ והם - מצפים לשלג שהתבושש לו לבוא:



הם מתגעגעים לאלסקה. מלמוט מימין ואקיטה ושמו צ'יפ משמאל. 
וכשאומרים את המילה צ'יפס הוא מגיע ושואל מה? הוא אינו מבחין בין פ' לפ' דגושה. גם לא בסמך שבסוף המילה. אומרים צ'יפס והוא בא. אגב חוץ מבשר הוא מת על פיצות ופסטה עם רוטב עגבניות. אך צ'יפס לא כלול ברשימת מאכלי אדם האהובים עליו. 

איך כלבים מבינים מילים?
אנחנו יודעים שכלבים מסוגלים לפרש חלק ממה שאנחנו אומרים ולקשר מילים שלימדנו אותם לחפצים שונים. אבל ממחקר שנערך באוניבסיטת לינקולן מתברר שהכלבים תופסים את העולם אחרת לגמרי מאיתנו וזו גם הסיבה שהם גם מבינים מילים אחרת מאיתנו. לכן יש מילים שעשויות לבלבל אותם בהחלט. כשמוחם מנתח מובנן של מילות חפצים - יש עדיפות למרקם ולגודל מאשר לצורה של החפץ. כדור אינו כל כדור. אלא כדור מסוים שהורגלו לו, שיש לו גודל ספציפי ומרקם ספציפי. תתנו לכלב פקודה להביא כדור ותשנו את הכדור שהוא רגיל אליו לכדור במרקם או גודל אחר והוא יבהה בכם כלא מבין.


כששואלים את הכלבים שלנו 'מי זה'? הם רצים לכיוון דלת הכניסה לבית וממתינים עד שהדלת תיפתח. כלומר, 'מי זה' אינו מתפרש כמי שנמצא לידם אלא כמי שעומד מעבר לדלת.

וזה שצ'יפס נשמע לכלב צ'יפ כשמו שלו, מלמד עוד משהו לגבי ניתוח מילים במוחם של כלבים. הם אינם שומעים את המילה כפי שאנחנו שומעים. הם שומעים את 'המנגינה' של המילים. לכן הם מתבלבלים במילים דומות בהגייתן. אם כך השמיעה שלהם גם יותר 'מוזיקלית' ופחות ורבלית. לכן צ'יפ עונה באופן דומה לשם צ'יפּס - שתי המילים נשמעות לו כאותם תווים במנגינת המילה.


רוצים קצת יותר מזה? תהנו



יום ראשון, 21 בינואר 2018

הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי



שֶׁמֶשׁ / קנקן

כְּשֶׁאָפֵל וְלֹא רוֹאֶה כּוֹכָבִים
אֲנִי קוֹרֵא לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי
אִם לֹא הַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ
מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים מָחָר תּוֹפִיעַ
שֶׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת לְעוֹלָם תִּזְרַח
בְּלֵב פּוֹעֵם.


© שמש פועמת - קנקן
 וגם כאן:




יום חמישי, 18 בינואר 2018

עשרה דברים שגומרים לי על האוכל


זוהי רשומה נוספת בסדרת הרגלי והפרעות אכילה, שמובאת כאן במהדורה שניה, לאחר שבמהדורה הראשונה שלה במקום אחר - זכתה ב- 118 תגובות מרתקות. 


בענייני אכילה, בעיני עשרה קבין של גועל נפלו על עולמי. דברים אשר לא רק שהם עוצרים את הפרשת בלוטות הרוק שלי, אלא ממש ממש גומרות לי על הארוחה - עד שלא אוסיף יותר אפילו ביס אחד. הבת שלי עוד מרבה ממני ופשוט עשויה לקום ולברוח מהשולחן. ובכלל מדהים איך חוש הטעם שלה זהה לשלי. וחוש הטעם של הבן זהה לזה של אימא שלו. גנטיקה של הטעם ומה שמסביבו ?!

אני בן להורים שורדי שואה שחונך לכך שאוכל לא זורקים וכי אם אתה לא אוכל משהו, צריך שיהיו לך ייסורי מצפון על כל הגוועים ברעב בעולם. ולמרות זאת, יש עשרה דברים שגם הורי היקרים יזכו לראות אותי זורק אוכל. ואלו עשרת מכות מצריים שלי:

1. כוסברה. אני אומר לכם גם פירור עלה קטן או זרע מספיקים כדי שהגועל ברמה הגבוהה ביותר מתפשט בכל גופי. כשאני מזמין במסעדה, אני שואל תמיד עם יש במנה כוסברה. לפעמים אמרו לי שבמיוחד בשבילי הטבח יכין בלי כוסברה. אבל איכשהו מגישים תמיד עם שריד כוסברה ולכן כבר לא רוצה יותר מנות כאלו. בגלל זה יש לי בעייה עם מסעדות גרוזיניות (סליחה, גיאורגיות. הרי כבר אסור לומר גרוזיניות), ובחלק מהמסעדות ההודיות והפרסיות. ובכלל בחלק מהמזרחיות. זהו ממש חוסר התחשבות שכל המנות עם כוסברה, כי העולם מתחלק בין אוהבי כוסברה לבין שונאי כוסברה. אני אומר את זה באחריות. מי שמגיש כוסברה לציבור הרחב לוקח סיכון גדול שכמחצית יתעבו את האוכל. אני זוכר שהייתי בכנס מדעי בדן פנורמה בתל אביב, ובארוחת הצהריים החגיגית שהכילה מזנון עשיר עם עשרות מיני מאפה, בשרים, סלטים, ותוספות  - הכל, אבל ממש הכל הכיל ונדף כוסברה. אפילו הפיתות היו בטעם כוסברה. קבס וחולשה עזה אחזו בי. יצאתי מהמלון לשאוף אוויר צח וישבתי על מדרגות המלון עשרים דקות להשיב את נפשי, עד שיכולתי לשוב להרצאות. אני ממש לא מבין איזה שף משוגע יש להם שמכניס כוסברה לכל דבר.

2. עמבה. פעם כשהייתי צעיר עוד הייתי מסוגל לאכול מעט מזה, אבל כיום אני ממש לא יכול לסבול את הרוטב הצהוב עכור הזה. יש אנשים שחושבים שעמבה היא הדבר הכי טעים בעולם וחושבים שצריך לקלקל את הטעם של כל אוכל עם זה. אפילו בחמוצים שמים את זה. פעם בפלאפליה שאלו אותי איזה סלטים להוסיף למנה - בלי שיכולתי לדעת הכל היה מלא כוסברה ועמבה. אפילו סלט המלפפונים, העגבניות והצנון. כמו שהיא זרקתי את המנה לפח.

3. חנות תבלינים. אוכל שנשפכה בו מלחיה או שקית שלמה של תבלין, נניח כמון או מנה שטעמה כטעם השום. תגידו איך מגישים דבר כזה? מי שמכין לא טועם? מילא אני יכול להבין פישולים ותאונות בשתיה. למשל כשחזרנו מארה"ב לארץ, היינו צריכים להתקין סורגים בחלונות, כדי להגן על הפעוטה שלנו מאימוני צניחה. הכנתי קפה לשני הפועלים שהיו מבני המיעוטים ולעצמי. כשהבחנתי שלאחר טעימה הם כבר יותר לא שותים, שאלתי אם יש בעיה בקפה. "לא, אחר כך הם ענו בנימוס". וכשהקפה שלי התקרר מעט ושתיתי לגימה, הבנתי. היינו רק מספר ימים בארץ ואני שכחתי את ההבדל בין שקית מלח לשקית סוכר. כל כך התנצלתי, אך הם כבר סרבו שאכין קפה חדש עם סוכר. יש לי חשד שהם חשבו שעשיתי את זה להם בכוונה.
אז מילא בקפה, אבל באוכל? מי מגיש אוכל בלי לטעום?

והכי הורגים אותי אלו שמכניסים לאוכל חריף ללא הכרה. אין לי בעיה לאכול חריף בטעם, אבל מי שאוכל כך, תסלחו לי - עשוי לאכול אוכל מקולקל ומסריח ולא ירגיש. גם אוכל מומלח אפילו בהגזמה קלה, לא אתן גם לחתול. מלח במתוקים ממש דוחה אותי - וכי לא מספיק הסוכר כדי להרוג בן אדם שצריך להוסיף לו מלח?

4. מוקשים. לאכול ולהתקל בגזע עץ של רוזמרין וכדומה בפה. ממש תענוג, נכון? וגם אורז שחלקו רך וחלקו גרגרים ששוברים את השיניים - הורס אותי. אבל כשאני מוצא באוכל קליפה של ביצה, זה כבר ממש משכיב אותי על הקרשים. התיאבון נסתם לי להרבה זמן.

5. שערה. אם מישהו רוצה לחסל לי לגמרי כל שמץ של רצון לאכול, שיצניח באוכל שערה. זה הדבר הכי מגעיל שיש. וכשזה אפוי בעוגה, זה ברור שזה לא צנח רק עכשיו במקרה וגם כשהשערה ג'ינג'ית, זה ברור שזה לא בא ממני. כשהייתי ילד, שערה באוכל הייתה יכולה להוציא ממני קולות של אנורקס וגם היום אני לא רחוק מכך. הבת תקום ותעזוב את השולחן.

6. טבילת אצבע. אתם מכירים את כל אלה שטועמים עם האצבע? לא אשכח את חברת הכנסת המכובדת מירב מיכאלי כשעוד הגישה תוכנית אירוח בטלוויזיה. היה לה תענוג מיוחד לדחוף את האצבע לכל דבר אפשרי וללקק אותה. אז מי שיעשה (ובדרך כלל זו תעשה) ליקוק כזה עם האצבע של האוכל מול עיניי, אני כבר אשאיר לה שתאכל את כל השארית בעצמה. ולא אוכל גם את שאר התבשילים שלה, כי מי יודע כמה ליקוקים כאלה עשתה עם האצבע במהלך ההכנה.




7. קונצרט. ואני מתכוון לקולות אכילה שאפשר לשמוע עד לבית של השכנים. במיוחד אלו שטועמים כל דבר במיצמוץ שפתיים קולני פּ-פּּ-פּ-פּה. לא יודע איך לכתוב את זה. אני מקווה שאתם יודעים על מה אני מדבר.

8. חיטוט בפה ובאף ובמיוחד בעת האוכל, מעלים לי את הגועל לרמות מאוד גבוהות. הכי הורסים אותי אלה שאת מה שמוציאים מהאף, מכניסים לפה. נשבע לכם שראיתי פעם רופא שעושה את זה ככה. ויש כאלה שראיתי שעושים את זה גם בהרצאות, כביכול מהר ובהחבא. אבל מה לעשות שהמרצה רואה הכל? אני מתנצל אם מה שאני כותב כאן מגעיל אתכם, אבל אני בטוח שראיתם כבר דברים כאלה בעצמכם וחוץ מזה תחשבו שזה הרבה יותר גרוע אם דברים כאלה נעשים בשעת הסעודה.

9. בושם. תגידו, אתם מסוגלים לאכול ולשתות מצלחות וכוסות המדיפים ריח בושם או סבון כלים? חברה, תחשבו על זה - שיטה מצויינת לדיאטה. מי רושם איתי פטנט על צלחות מבושמות לדיאטה?

10. ואחרון אבל לא חביב. אני עומד להתעלף כשאני נכנס לבית שיש בו ריח בישול עז של גפילטע פיש. כנ"ל במסעדת דגים לא מאווררת. ואצות של סושי כבר אמרתי? זה לא שאני לא אוכל לגמרי דגים ומאכלי ים שאני לא מהמתלהבים מהם, אבל ריח הבישול שלהם דוחה. לא אכנס למסעדה שיש לה ריחות בישול דגים. מריח דגים כבושים ומעושנים כמו דג מלוח ולקרדה - אברח עד להונוללו. 

גם לא אשכח את המסעדה ההודית בניו יורק, עם הריחות שנדבקו לבגדים שלנו. מילא אותם קל לכבס, אבל המעילים?
וגם לא אשכח את הסיוט שלי מהצבא, להכנס כקצין תורן לחדר הטבחים ולהעיר אותם בבוקר. אין גועל גדול יותר מלהריח את מה שנדף מהבגדים משלהם.

אבל שיא השיאים בשבילי היה כניסה לבית של גברת נויימן, שלא רוקנה את האשפה לפחות יומיים.

ובזכות התגובה של מניפה, אז במהדורה הראשונה - קבלו את זה לאווירה:



יום שלישי, 16 בינואר 2018

אמריטוס - לכל אחד יש תחליף!


פרופסור י' היה המרצה שלי בקורס לפרמקולוגיה בתואר ראשון. הוא היה מהמרצים הטובים שידעתי. וגם  ממכשילי הבחינות הגדולים שידעתי. הציון שלי בקורס  היה 65 -  הציון הנמוך ביותר שלי בתואר שסיימתי בהצטיינות (טוב, היה עוד אחד - הקורס תרמודינמיקה בכימיה פיזיקלית).

בזמנים של טרום מקרן הברקו, פרופסור י' אפילו לא השתמש בסליידים ובמקרן שקופיות כמו רבים מהמרצים האחרים. אני זוכר אותו באולם, מעתיק ללוח בגירים צבעוניים עקומות ממאמרים מדעיים בסבלנות רבה . היה בזה כמובן גם יתרון, כי כך היה בידינו הזמן להעתיק למחברות. לא כפי שכיום מיותר, כי כל המצגות זמינות לסטודנטים בפורטל הקורס. גם לא אשכח את הלעיסה העדינה הנצחית של  מסטיק, שהניעה את לסתותיו כפרפטום מובילה ומסננות את המילים.

פרופסור י' שלט גם ביד רמה על סגל המחלקה והחוג לפרמקולוגיה, כי היה גם מנהל המחלקה וגם יו"ר החוג המיתולוגי (כיום שני התפקידים מופרדים). זה היה בתקופה שמינויים היו לכל החיים (ולא כפי שכיום - קדנציה של 4 שנים לאחר בחירות). כשהגיע מועד הפרישה הרשמי  של הפרופסור כולם  היו בחרדה: מי ילמד במקומו? מי ינהל במקומו? הרי אין כמוהו ואין תחליף שיוכל להכנס לנעליו. בוודאי המחלקה והחוג יתפרקו בלעדיו, כך חשבו כולם.
   
פרופסור י' פרש ומאז אף אחד לא ראה יותר את פניו (גם לא בטקסים ואירועים חגיגיים), ומאז הכל בכל זאת מתנהל בלעדיו ושום דבר לא מתמוטט. בכל הקורסים שלימד מסתדרים בלעדיו - פשוט בכל קורס שלימד לבד, היום מלמדים במקומו  8-10 מרצים - כל אחד מלמד כמה שעות בחלק מהקורס ולא בהכרח משום שאינו יכול להעביר בעצמו קורס שלם. מצד אחד זה תורם לגיוון ולפלורליזם (גם במדע יש כזה בדרך ההוראה) אבל מצד שני המרצים מרוצים מאוד, כי כך הם משלימים את מכסת ההוראה בקלי קלות - לכל אחד נרשמות השעות כאילו העביר כל אחד את הקורס בשלמותו בעצמו. שחיתות באקדמיה? אוי, לא כולם אבל יש הרבה. לא אפתח כאן תיבת פנדורה. 

אבל יש אמריטוסים שלא מסוגלים לעזוב ונדבקים שכוחי אל לכיסא במשרד מעופש ללא השפעה, ויש שיודעים מתי צריכים לפרוש. יש אמריטוסים שממשיכים להגיע יומיום למשרד ואומרים זאת בעצמם - כדי לא לריב עם בת/בן זוגם בבית. ויש הטוענים שישיבה בבית תביא אותם לבקר כל יום בקופת חולים. כמה פתטי שאין להם דבר אחר בעולמם למלא את זמנם.

במדעי הטבע והרפואה האמריטוסים בעצם 'מסורסים' לאחר הפרישה. ראשית אם אין להם תקציבים קשים שהשיגו לפני הפרישה, אין הם יכולים להמשיך ולתחזק מעבדה - הנמסרת פעמים רבות על ידי ראש המחלקה לצעירים מפאת חוסר בשטחים. הם גם לא יכולים להגיש לבדם בקשות למענקי מחקר - כלומר לא יכולים להמשיך ולגייס כספים כדי להמשיך במחקר. הם גם לא יכולים להמשיך להדריך מסטרנטים ודוקטורנטים לבדם. טכנאים בתקן מחלקתי נלקחים מהם. לרובם לא נותנים אפילו ללמד בהתנדבות - בשל התנגדות נחרצת של הצעירים (אוי להם, כי גם הם יזדקנו יום אחד). אבל דווקא המכה הגדולה  לרבים מהם היא בכך שהם מודרים מכל פעילות פוליטית, שהייתה נתח נכבד אצל רבים מהם לפני הפרישה. כי אין לאמריטוסים יותר זכות הצבעה בוועדות ובסנט. הם גם לא יכולים לשאת יותר תפקידים ניהוליים (יו"ר חוג, מנהל מחלקה, מנהל בית ספר, דיקן וכדומה). אז תגידו, מה הטעם להמשיך בכאילו ולא לפרוש בשיא הקריירה ולפנות לעיסוקים אחרים?

ולסיום, מכירים את משל הדלי והאצבע? כל מי שחושב שאין לו תחליף, שיכניס אצבעו לדלי מלא במים ויתבונן מהו השינוי שנוצר בגובה פני המים כשיוציא את אצבעו - שנוי זניח ובלתי מורגש. כדאי שכל אחד מאיתנו יזכור  זאת.

חשבתי שלפוסט הזה יש משמעות מיוחדת בימים אלו שכבר לא מדברים על דרך, אלא  מכושפים במנטרה של פוליטיקאים שאין להם תחליף. נכון נסיון נחשב, אבל גם אתם בוודאי לא תפנו לרופא מנתח דגול בעל נסיון ושידיו כבר רועדות.


אין באמת אחד שאין לו תחליף!!!



יום ראשון, 14 בינואר 2018

הדרך



הדרך / קנקן

בְּדַרְכִּי שֶׁלִּי
אֲנִי צוֹעֵד
           כִּנְמָלָה

בְּעוֹלָם שֶׁדַּרְכּוֹ
דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם.




צילום Andrey Pavlov


יום חמישי, 11 בינואר 2018

מנפלאות הקפה - זה לא מה שחשבנו פעם


אתחיל במיתוס הראשון על הקפה: הקפה מעורר. האם הוא באמת מעורר?

עוד בשנות השבעים במאה הקודמת נערך מחקר על שתי קבוצות גדולות של סטודנטים. הקבוצה הראשונה קיבלה קפה אמיתי בזמן הלימודים ואילו הקבוצה השניה קיבלה קפה נטול קפאין - שהוא אמור להיות החומר המעורר. התוצאות: שתי הקבוצות דיווחו על האפקט המעורר של הקפה. שתי הקבוצות השיגו תוצאות דומות בבחינות פסיכומטריות - עם ובלי קפה. מבחינה סטטיסטית לא היה הבדל בין שתי הקבוצות - שותי הקפה לעומת שותי הקפה נטול קפאין.


כיצד הגעתי למחקרים האלה על הקפה והשפעותיו?

כשהייתי סטודנט לתואר ראשון הייתה לי הזכות להתקבל לעבודת קיץ בין שנה ב' לשנה ג'. הצטרפתי לצוות המחקר בפרוייקט משותף של הפרופסורים יעקב וורמן, מנשה מרכוס ועמירם רונן, במחלקה לגנטיקה ששכנה בזמנו במבנה מול בית הנשיא.

הפרוייקט המחקרי הזה עסק בהשפעה של הקפאין על איכות תאי הזרע. למי שאינו יודע, לדגימות תאי זרע לתרומות ולהפריות מבחנה מוסיפים קפאין כדי להגדיל את התנועתיות של תאי הזרע - להגדלת הסיכוי של מפגש תאי הזרע עם הביצית לצורך הפריה.

במסגרת פרוייקט מחקרי זה טיפלנו בתאי זרע של עכבר בקפאין ובצענו הפריות מלאכותיות בעכברות מעבדה. ביליתי שעות רבות רכון על עדשות המיקרוסקופ - עורך סריקה של  הכרומוזומים ממאות תאי זרע שעברו טיפול בקפאין, לעומת כאלו שלא טופלו בקפאין כביקורת. הייתי מזועזע לראות כל כך הרבה כרומוזומים שעברו שינויים קטלניים כתוצאה מהחשיפה לקפאין. הנה התרשמו על קצה המזלג מהמפלצות הכרומוזומליות שניתן לראות בתמונות:



שינויי צורה אלה של כרומוזומים מכונים אברציות כרומוזומליות.

בעקבות תוצאות המחקר, שלחנו מכתב בליווי תוצאות המחקר למשרד הבריאות, כדי שיבחנו המשך טיפולי פוריות בחשיפה מזיקה כזו לכאורה על תאי הזרע. אברציות כרומוזומליות כפי שמודגמות בתמונות עשויות במקרה הטוב לגרום למות העובר בעודנו באיבו ולהפלות מוקדמות. במקרה הרע ללידת תינוקות עם פגמים המובילים למחלות גנטיות קשות, מומים ופיגור שכלי.

במשרד הבריאות התעלמו מהמחקר ובעצם ניפנפו אותנו במכתב תשובה לקוני בן שורות ספורות, שבמרחק הזמן אינני זוכר לצטט את הניסוח המדויק.

אז האם צריכים אנחנו להכנס ללחץ מהשפעת שתיית יתר של קפה על הפוריות?
 כלומר. מצד אחד העלאת תנועתיות ופוריות הזרע, ומצד שני השריית פגמים גנטיים לצאצאים?

אז ארגיע אתכם. במסגרת המחקר עברתי על כל הספרות המדעית והרפואית שהייתה קיימת אז. מלימוד המטבוליזם של הקפה בגוף, מסתבר שזמן מחצית החיים של הקפאין בדם הוא 2.5 דקות. כלומר מחצית מהקפאין מסולקת על ידי הכליות מהדם אל השתן בזמן קצר זה. לאחר 5 דקות נשארת בדם רק רבע מכמות הקפאין וכן הלאה - סילוק אקספוננציאלי של הקפאין במושגים מתמטיים. וכדי שתצטבר בגוף רמת קפאין מזיקה, יש צורך בשתיית 80 ספלי קפה שחור ביום. לא כך בטיפולי פוריות. הזרע בטיפולי פוריות נחשף לרמה גבוהה של קפאין המוסף באופן מלאכותי!

וכעת אסקור בפניכם מחקרים שבדקו אפקט הקפה על הגוף ושסוכמו בכתבה שכותרתה:  ? Coffee: The Original Wonder Drug

את הכתבה המסכמת הזאת  מה- 24.7.2012, הורדתי מחדשות אתר שנקרא MEDSCAPE עליו אני מנוי. זהו אתר המיועד לאנשי רפואה והוא אינו זמין לציבור הרחב. כתובת האתר: http://www.medscape.com/features

והרי עיקרי הכתבה שתרגמתי מאנגלית וסיכמתי בסמוך לפרסומה:


היתרונות הנפשיים והבריאותיים של הקפה - הקדמה

החלק הטוב ביותר בלהתעורר עם קפה ... הוא צמצום הסיכון שלך לניוון מוחי ועיצבי, דיכאון, סרטן, מחלות לב וכלי דם ועוד. ולכן שתיית קפה כבר נחשבת הרבה יותר מאשר סתם הרגל של בוקר.

Photo courtesy of Darbe Rotach

והרי היתרונות הרפואיים והפסיכיאטריים של הקפה:

מחלות כלי דם ולב

העובדות המחקריות מצביעות כביכול על סתירה: הקפה הידוע כמעלה את לחץ הדם - עשוי להיות דווקא טוב למערכת כלי הדם והלב. צריכה של קפאין אכן יכולה לגרום לעלייה קצרת חיים בלחץ הדם. אבל כאשר הקפאין מגיע משתיית קפה - העליה בלחץ הדם היא קטנה והסיכון למחלת כלי דם ולב מאוזן על ידי תכונות מגינות של הקפה. פולי הקפה מכילים אנטי-אוקסידנטים (נוגדי חימצון) שמצמצמים את החימצון של הכולסטרול הרע (LDL) ומצמצמים גם תהליכים דלקתיים. שתיה מתונה של קפה למעשה 'מצעירה' את מערכת כלי הדם והלב ב- 10 שנים! 

Photo courtesy of Thinkstock/Getty

נתונים מדעיים חדשים מצביעים ששתיה ממוצעת של 2 ספלי קפה מגינה על הלב מפני פגיעה בפעילותו.

מחלות כלי דם במוח ושבץ מוחי

שתיית 1-6 ספלי קפה ביום מקטינה את הסיכון לשבץ מוחי ב- 17%. ומחקר שבדי שנערך על מדגם גדול של נשים במשך 10 שנים, הראה אפילו הקטנת הסיכון ב- 25%.

מחקר שפורסם ב-2012 בכתב העת המדעי היוקרתי HYPERTENSION מצביע על כך ששתיה יומית של 1-3 ספלי קפה מגינות בפני שבץ הנובע מסתימת כלי דם במוח.

Photo courtesy of Wikipedia


סוכרת וירידה במשקל

לקפה יש גם השפעות חיוביות על תופעה נפוצה המכונה הסינדרום המטבולי. זוהי הפרעה בחילוף החומרים בגוף, הגורמת לשילוב של יתר לחץ דם, יתר סוכר בדם, שומנים בדם (כולסטרול רע וטריגליצרידים) והשמנה. מחקרים רבים הראו ששתית קפה רוטינית משפרת חילוף החומרים של הסוכר, מעלה את הפרשת האינסולין הדרוש לירידת הסוכר בדם ומורידה באופן משמעותי את הסיכון לסוכרת טיפוס 2 (סוכרת מבוגרים).

מחקרים ראשוניים מצביעים על כך שצריכת קפה גורמת לירידה במשקל הגוף. חולים בעלי משקל יתר שטופלו באבקת קפה מפולי קפה בלתי קלויים במשך 22 שבועות, הראו ירידה ממוצעת של 9 ק"ג. החוקרים חושבים שזה לא השפעת הקפאין, אלא השפעת החומר הצמחי הקרוי חומצה כלורוגנית, שיש לה תכונות נוגדות חימצון וגם השפעה על עליה בקליטת הסוכר על ידי תאי הגוף. החומר הזה נהרס בקלית הקפה!

Illustration courtesy of Wikipedia


סרטן

מחקרים אחרונים תומכים בכך ששתיית קפה מתונה עד כבדה מצמצמת את הסיכון של מספר סוגי סרטן:

סרטן מעי (כמות דרושה - יותר מ-4 ספלי קפה ביום),
סרטן הערמונית - פרוסטטה (יותר מ-6 ספלי קפה ביום),
סרטן ראש-צוואר (יותר מ-4 ספלי קפה ביום),
קרצינומה מסוג BASAL CELL (יותר מ-3 ספלי קפה ביום),
סרטן השד - מסוג רצפטור שלילי לאסטרוגן (יותר מ-5 ספלי קפה ביום).


האפקט של הקפה במניעת סרטן מוסבר בחלקו על ידי תכונות הנוגדות חימצון שלו ובשל כך במניעת מוטציות באופן עקיף.

Photo courtesy of Darbe Rotach


מחלות עיצביות ניווניות

מחקר שפורסם ב- Journal of Alzheimer's Disease, מצביע ששתית 3-5 ספלי קפה ביום - מנעה התקדמות דמנציה (אובדן זיכרון) במהלך 2-4 שנים. הקפאין שבקפה גורם לירידה ביצירת עמילואיד-בטא (שהצטברותו במוח גורמת למחלת אלצהיימר) ולעליה במספר חומרים שנקראים ציטוקינים שמונעים התקדמות המחלה.

שתיית קפה עוזרת גם במניעה של התפתחות מחלת פרקינסון: על ידי עליה בביטוי הגן גלוטמאט רצפטור (GRIN2A), מורידה את הסיכון בהתפתחות פרקינסון. האגודה האמריקאית לנוירולוגיה פירסמה ששתית 3 ספלי קפה ביום עוזרת למנוע פרקינסון.

לשתית קפה יש גם השפעה חיובית גם על עליה בגיל התפרצות מחלת הנטינגטון.

Photo courtesy of Wikipedia

דיכאון

מחקרים הצביעו שלשתיית קפה יש גם יתרון לשמירת הבריאות הנפשית.

מחקר שבוצע בנשים הראה:

שתית 2-3 ספלי קפה ביום (לעומת נשים ששתו פחות מספל קפה אחד לשבוע) - גרמה לירידה של 15% בסיכון לדיכאון.

שתית 4 ספלי קפה ביום - ירידה 20% בסיכון לדיכאון.


ההשפעה קצרת הטווח של הקפה על מצב הרוח היא על ידי השינוי בפעילות המוליכים הכימיים סרוטונין ודופמין במוח. בעוד שהשפעת הקפה רחוקת הטווח היא בשל פעילות נוגדת החימצון והפעילות האנטי-דלקתית של הקפה, העוזרות למנוע דיכאון.

Photo courtesy of Thinkstock/Getty



מחלות כבד

הכבד עוזר בפירוק הקפאין שבקפה, אבל הקפה עוזר בכמה מיקרים בהגנת הכבד. מחקרים הראו שצריכת קפה מאיטה את התקדמות ניוון הכבד (צירוזיס) הקשורה בשתיית אלכוהול. היא גם מאיטה את מהלך המחלה הקשה של צהבת מטיפוס C.

צריכת קפה גם עוזרת למנוע התפתחות סרטן כבד ולמחלת הכבד השומני. צריכת קפה גם עוזרת לכאלה שבהם כבר התפתחה מחלת הכבד השומני.

Photo courtesy of Wikipedia


וזה עוד לא הכל


מחקרים הראו שצריכת קפה עוזרת בשיפור תופעת עיניים יבשות, על ידי שיפור ביצירת דמעות. צריכת קפה גם מקטינה התפתחות מחלת השיגדון (gout) והפחתה בזיהומים עלידי חיידק העור Staphylococcus aureus.

Photo courtesy: Thinkstock/Getty


אך מתי ובאלו מקרים יש גם סיכונים?


למרות כל היתרונות שתיארתי לגבי צריכת הקפה, הקפאין שבקפה הוא חומר בעל תכונות פסיכו-אקטיביות, לכן יש לצריכה מרובה גם חסרונות שצריך לקחת בחשבון. ביניהם :

א. עליה זמנית בלחץ הדם,

ב. החמרה במצבי חרדה,

ג. עליה בסיכון להתפתחות גלאוקומה,

ד. החמרה במצבי רעד.

בוצות 
Photo courtesy of Thinkstock/Getty


עוד על תופעות לוואי שיש להן משמעות לקבוצות מסויימות של אנשים - בכתבה של קופת חולים מכבי. מינון של 3-6 ספלים ביום כנראה אינו מזיק למרבית האנשים.
אך, מחקרים נוספים דרושים כדי למצוא את האיזון בכמות צריכת הקפה שתיתן מקסימום הגנה ממחלות ותמנע את התופעות השליליות. אולם המחקרים כרגע מראים ששתית ספל קפה נוסף לספל הקפה של הבוקר אינה החלטה רעה ורוב ההשפעות השליליות הן זמניות. כמו כן עם הרגל השתיה, הגוף מסתגל גם לתופעות לוואי משניות של הקפה.

כמה קפאין בספל קפה?


ספל קפה = קפה פילטר/שחור = 113 מ"ג קפאין.

ספל נס-קפה = 80 מ"ג קפאין. הכתבה מתיחסת לספלי קפה פילטר.


* מחבר המאמר והסוקרים המדעיים של 38 מחקרים מדעיים (המצהירים שאין להם ניגוד אינטרסים מסחריים) הם:

:Author

Bret Stetka, MD, Editorial Director, Medscape from WebMD
Disclosure: Bret Stetka, MD, has disclosed no relevant financial relationships
:Photo Editor
Darbe Rotach, Senior Photo Editor, Medscape from WebMD
Disclosure: Darbe Rotach, has disclosed no relevant financial relationships

Reviewers


Henry R. Black, MD, Clinical Professor of Internal Medicine; Director, Hypertension Research, Center for the Prevention of Cardiovascular Disease, New York University School of Medicine, New York, New York


Disclosure: Henry R. Black, MD, has disclosed the following relevant financial relationships: Served as a director, officer, partner, employee, advisor, consultant, or trustee for: Novartis Pharmaceuticals Corporation; XOMA US LLC; Daiichi Sankyo, Inc.; MSD; Mitsubishi Pharma America, Inc.; Ligand Pharmaceuticals Incorporated; SERVIER; BioSante Pharmaceuticals Served as a speaker or member of a speakers bureau for: Boehringer Ingelheim Pharmaceuticals, Inc. Received income in an amount equal to or greater than $250 from: Novartis Pharmaceuticals Corporation
Felice N. Jacka, PhD, Associate Professor, Barwon Psychiatric Research Unit, Deakin University, Geelong, Australia
Disclosure: Felice N. Jacka, PhD, has disclosed no relevant financial relationships

 ומדוע לא קפה נטול קפאין?

מחקר של אוניברסיטת אטלנטה הצביע שקפה נטול קפאין מסוכן יותר מקפה רגיל מכמה סיבות: 

ראשית העדר הקפאין בקפה אינו מקנה את היתרונות הבריאותיים שתוארו כאן למעלה. 
שנית, חלק ניכר מהסיכונים בשתיית הקפה אינו מהקפה עצמו, אלא השפעות עקיפות מצריכה מרובה של סוכר, חלב והעוגיות.
בנוסף, תהליכי סילוק הקפאין התעשייתים מהקפה עשויים לחשוף את הצרכן לכימיקלים מזיקים בתהליך הייצור. היו דברים מעולם. למי שזוכר את השערוריה התקשורתית בארה"ב בנושא זה. אמנם ננקטו צעדים, אבל אין בטחון במוצרים התעשייתיים של כל החברות. ראו גם כאן.
אז לאור האמור ברשומה, אולי עדיף להמנע מקפה נטול קפאין?

האם קפה בקפסולות מסוכן?

האספרסו שמוכן באמצעות 'קפסולות', מכיל כמויות גדולות יותר של פוראן (Furan) בהשוואה לסוגי קפה אחרים. למרות שהפוראן ידוע כחומר קרצינוגני (שעלול לגרום להתפתחות גידולים סרטניים) - רמת הפוראן שנמצאה בקפסולות האספרסו (של חברת נספרסו) נמוכה מהתקרה המותרת על-פי התקן האירופי. לפי תקן זה בריכוזים נמוכים שכאלו, אין עדות להשלכות בריאותיות כלשהן לפוראן המצוי בקפסולות הקפה.

לסיום:
טבעונים - האם אתם שותים קפה קלוי תעשייתי? אשאל ולא אוסיף.

לרוויה ורק בריאות.





יום שלישי, 9 בינואר 2018

היומולדת שלה והמתנה שלי. גם עוד פרק בסדרה הרגלי והפרעות אכילה



אצלנו נחצית המשפחה לילידות חורף ולילידי עונות המעבר. החורפיות בהפרש של עשרה ימים - קודם הבת ואחר כך הבת זוג. והבת זוג חזרה בערב מהעבודה והופתעה לגלות התכנסות חגיגית של המשפחה. ביקשנו שתגיע מוקדם יותר בשל איזושהי אמתלה , והיא בכלל לא חשדה. כי בדרך כלל אנחנו חוגגים ימי הולדת בסופי שבוע.

במרפסת החצי מקורה, עשרים וחמישה מטר שנראה שנועדה בעיקר במיוחד למאורעות שכאלה - חתני כבר היה בעיצומם של עסקי המנגל של בשר איכותי לעילא ולעילא שקנה אצל קצב צמרת. על המנגל נצלים נתחי סטייק אנטריקוט משובח ונקניות אסאדו.



יש לנו מנגל אלקטרוני משוכלל על גז עם פחמי אבן ובקרת חום. אבל כפי שהנכם רואים, חתני חובב מנגלי פחמים קלאסיים. אז יחד עם הבשר כבר קנה גם מנגל פחמים פשוט, שיהיה. חתני הוא איש של בשר. תראו את השרירים שלו ותבינו. אי אפשר לעבוד עליו בענייני בשר. ולסבר את האוזן, מעשה בהמבורגר של מסעדת בראסרי בעין כרם ירושלים. בביקורים קודמים השרירן (כך אכנה מעתה את חתני) אהב את ההמבורגר שלהם עד שבפעם האחרונה הגישו לו משהו שנראה כמו המבורגר אך אינו נטעם כהמבורגר על ידי מביני דבר. והשרירן אינו מתבייש ומבקש מהמלצרית לדבר עם בעלת המסעדה. קבע, "זה לא המבורגר, זה בשר טחון עם פסטה"!


מהתפריט של מסעדת בראסרי

והייתה מן התנצלות בחצי פה שזה בשל אילוצים כלכליים, ולא פלא שכל כך הרבה מסעדות טובות נסגרות. הציבור מצביע ברגליים. לבראסרי הוא כבר לא חוזר. אבל השרירן והבת אינם מתביישים כשאינם מקבלים במסעדות את האיכות או השירות המתבקשים - הם מתלוננים. ולאחר שלא מתייחסים אליהם כראוי במסעדה, הם כותבים ביקורות מנומקות שאותן הם מפקידים בביקורות המסעדות ומפרסמים ברשת. ומכיוון שהביקורות כל כך מנומקות וקולעות - חלק מבעלי מסעדות חוזרים אליהם ומתנצלים. מחזירים להם מיד את מחיר הארוחה יחד עם שוברים לארוחה זוגית חינם לפעם הבאה. וכשהם חוזרים למסעדה בפעם הבאה, הם מקבלים יחס של נסיכים מבעליהן, שמקווים לקבל הפעם ביקורת טובה מתקנת. לזוג באמתחת מספר שוברים כאלה, למספר מסעדות גוורמה בתל אביב שפישלו.

גם גיסי הוא כזה. בכל תחום שהוא מקבל מוצר או שירות לא הוגנים, הוא מתלונן במכתבים שבראשם הכותרת עושת הפלאים - "ללא פגיעה בזכויות". הוא לא מוותר ותמיד זוכה לקבל את שמגיע. למשל 40 אלף שקלים שחברת הביטוח סרבה לשלם עבור ניתוח רובוט שעברה אחותי. בתחילה טענו שלפי התקנון משלמים רק עבור ניתוח קלאסי של פתיחת בטן מלאה (על כל הסיבוכים וזמן ההחלמה הארוך), המבוצעת על ידי אדם בכלי כירורגיה שמרניים. ארבעה ימים בדיוק לקח לו לשבור את חברת הביטוח, ששילמה עד לפרוטה האחרונה.

אודה ואתוודה שאנחנו לא כאלה. אין לנו אנרגיות למכתבים ולתלונות. אנחנו פשוט מאלה המדירים רגליים ממקומות או שירותים שאיכזבו אותנו. יש לנו זכרון ארוך, שאותו אנחנו חולקים עם כל דיכפין. צריך לעצבן אותי מאוד כדי שאגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, שתמיד אני זוכה בהן בגדול ובריבית דריבית. אבל להמתין בבית המשפט לתורי, כשמזמנים עשרה תיקים לאותה שעה - זה ממש לא כיף גדול. אז אני תובע רק במשורה , רק כאשר באמת הגזימו ומאוד מאוד הרגיזו אותי.

אז השרירן קנה בשר אנטריקוט משובח ונקניקיות אסאדו באלף שקלים. אני מתבייש לספר - עבור חמישה אנשים.  והבת הגיעה עם 3 מיכלים של תפוחי אדמה טריים חתוכים למשעי. ואני אכלתי שלושה סטיקים נימוחים בפה ושלוש נקניקיות אסאדו עם מעט מהצ'יפס, שהיה באחריות הטיגון של הבן. בחיים לא אכלתי כמות גדולה כזו של בשר. בדרך כלל אני גם לא אוהב איך שאנשים מכינים סטקים על המנגל - מבשר סיבי זול מלא בשומן, שמשתמשים בו לרוב. אבל הבשר הבשר הזה הפעם - אני אומר לכם, קשה מאוד לעמוד נגדו. 

מה זה קרניבורים היינו. קרניבורים זו לא מילה. מלבד הבשר, צ'יפס וחמוצים, לא היינו צריכים דבר. אין אנחנו מאלה שאוכלים בשר בפיתות וממלאים אותן בסלטים צמחוניים תעשייתיים. והצ'יפס המטוגן בשמן עמוק טוב יותר מבחינה בריאותית מתפוח אדמה מבושל או אפוי (בניגוד למה שחושבים). כי תפוח אדמה הוא פצצה של פחמימות. והשמן שבטיגון מאט את פירוק וספיגת הסוכר לדם - כלומר מוריד את המדד הגליקמי

סיימנו את הארוחה מבוסמים וטובי לב. גם הכלבים שמחים בחלקם (יומולדת או לא)? עוד לפני הארוחה, הכלבה הגרגרנית שלנו לא משה מהמנגל במשך כל עת ההכנה. מסניפה את הריחות ובולעת נתחים קטנים שמושלכים לפיה מעת לעת.

ובסיום הארוחה כשכבר לא יכולנו לזוז, נותרה לפחות מחצית כמות הבשר הטרי ויותר ממחצית תפוחי האדמה הטריים והחתוכים. הפצרנו בבת שיקחו לביתם ויעשו עם זה שימוש. ככה זה עם הבת, שירשה את התכונות הפולניות מאימא שלה. תמיד קונים ומגישים לשולחן עודף עצום. שלא יחסר חלילה. 

וגם נותרו כמה נתחי בשר צלויים ששמרנו לכלבים ליום המחרת. וחשבתי כמה ילדים רעבים מסכנים יש במדינה שלנו, שלכלבים שלנו יש יותר מזל מאשר להם. מדינה שמתגאה שהתל"ג שלה 44 אלף דולר לנפש. תל"ג שהוא גבוה ממרבית מדינות העולם המערבי, הידעתם?  אבל כל ילד שלישי רעב. ולילדים האלה דואגות עמותות המפעילות בתי תמחוי מתרומות, ולא המדינה. מדינה שלא שמה על השקופים. וכשאנחנו חוגגים כך, אני מרגיש איום ונורא. אני לא גדלתי עם כפית של כסף. גדלתי בבית שחישבו בו כל פרוטה. עבדתי קשה מאוד כל חיי כדי שמשפחתי תוכל לחגוג מדי פעם באירועים מיוחדים שכאלה בסטייל. ומשאריות הבשר הצלוי, גם הכלבים של הבת והשרירן יחגגו מחר:


מלמוט מימין ואקיטה אמריקאי משמאל

ולמי שלא מזהה בתמונה, שניהם כלבים אלסקים. והגנטיקה של המלמוט הזה שלהם היא מהמחוזרות בעולם. כלומר מנות זרע שלו. והוא עצום ממדים כמו דוב קטן. לא מאמינים, הנה תתרשמו:









המלמוט המחוזר בעולם


ובמהלך השיחות שהתנהלו בזמן אכילת הבשר בארוחה, השרירן סיפר שגילה לאחר שנתיים - שהארוס של אחותו הנישאים הקיץ, סובל מסוכרת נעורים. ונכנס לו לבחור ג'וק חדש בראש, לאכול רק בשר (כלומר חלבון ושומן מהחי) בלי פחמימות בכלל. והוא חושב שכך יוכל להיפרד מהזרקת אינסולין. ציינתי שגיסו לעתיד משוגע. וכי אם ימשיך בתזונה כזו בלי פחמימות יכנס לקטואצידוזיס ולסכנת מוות. וגם אחותו של השרירן שהיא בריאה, התחילה לאכול כך מתוך הזדהות עם האיש, וכדי להוריד במשקל - שתהייה כלה יפה בחתונה. והיא כבר מרגישה שלא בטוב וסובלת מסחרחורות וחולשה. אך אין עם מי לדבר. משגע אותי שאנשים שאינם מבינים כלום בביוכימיה של התזונה, מחליטים מה טוב לגופם והורסים אותו. וציינתי שאם זוג המאורסים ימשיכו בכך - לא תהיה חתונה, אלא התכנסות משפחתית להספד בבית העלמין. אוי, כמה מטומטמים יכולים להיות אנשים בענייני תזונה. לדבר איתם זה כמו לדבר עם העצים והאבנים.

ולאחר ש'הורדנו' מעט את המזון שאכלנו, הגיע תור עוגת יום ההולדת. עוגת שוקולד-תפוזים שהזמינה הבת מעשה יד של קונדיטורית.



ואת  העוגה הזו אי אפשר לקלקל בנרות. ובגילנו המופלג, צריך להדליק גם לא מעט נרות. אז את הפתרון סיפק לנו תפוז, בלי להקפיד יותר מדי על מניין השנים:



ומה מתבקש עם עוגה? קפה כמובן. הכנת קפה זה התחום שלי בבית. לא עם אמצעים משוכללים. אלא כמו פעם, מחמם מים עם קומקום חשמלי. לפני הרבה זמן קנינו מכונת אספרסו של פעם, כזו שמזינים אותה בקפה טחון, מים וחלב. ואחרי שלוש פעמים בערך, נמאס לי מהמכונה הזו ומפעולת הנקיון הנדרשת אחרי כל שימוש, והענקתי אותה להורי. דעתי גם הייתה שמכונות קפה עם קפסולות של היום אמנם מיועדות לעצלנים כמוני, אבל מחיר הספל (ללא עלות הרכישה של המכונה) זול במעט מהקפה שמוכרים בקופיקס, ובכל זאת אני מתייחס לשימוש יומי כזה כמותרות. 

אז לפני הקפה והעוגה הגיע זמן פתיחת המתנות שהבת ארגנה בשם כולנו. אלה כללו את זה:





וכבר יישמתי את מכונת המיני הזו להכין קפה אספרסו משובח לכולם עם הרבה קצף. המכונות האלו הולכות ומשתכללות וקטנות בגודלן. אבל הסתבר שזוגתי בעצם אינה זקוקה למתנה הזו במשרדה, כפי שחשבנו. כי כבר קנו לה אחת לאחרונה למשרד. אז יצא בעצם שהמתנה שלה היא גם בשבילי. כלומר, אם לשפוט לפי צריכת הקפה - אז זו יותר מתנה בשבילי. 



ובלי קצת מדע כאן אי אפשר. החלק הטוב ביותר בלהתעורר עם קפה ... הוא צמצום הסיכון לניוון מוחי ועיצבי, דיכאון, סרטן, מחלות לב וכלי דם. ולכן שתיית קפה נחשבת כיום בעולם הבריאות כבר הרבה יותר מאשר סתם הרגל של בוקר. אבל זה נושא לרשומה נפרדת בסדרת הרגלי והפרעות אכילה בקרוב. רשומה שכותרתה תהייה - עשר הנפלאות הבריאותיות של הקפה. זה לא מה שפעם חשבו על קפה, ואעשה ספויילר - כדאי שהקוראים יפסיקו לשתות קפה ללא קפאין. הסבר יבוא.


יום שני, 8 בינואר 2018

יהודי דבר עברית - יום הלשון העברית


הרשומה תוקדש ליום הלשון העברית שחל היום הכ"א בטבת, הוא יום הולדתו ה-160 של אליעזר בן-יהודה (שנולד בשם אליעזר יצחק פרלמן) הידוע בתוארו מחייה השפה העברית. יום זה קבעה האקדמיה ללשון עברית כיום הלשון העברית.


אליעזר בן-יהודה 1858-1922


למרות שהקרדיט ההיסטורי לחידוש הלשון העברית ניתן לאליעזר בן יהודה, רבים אינם יודעים שחיים נחמן ביאליק איננו רק משורר. תרומתו לחידוש השפה העברית אינה פחותה.  ביאליק חידש למשל את המילים:
גַּחְלִילִית, עֶרְגָּה, צְרָצַר, קַדַּחְתָּנִי, רֶקַע, תְּגוּבָה (לפני כן ריאקציה בלועזית). האם הקורא יכול לתאר לעצמו את העברית ללא המילה ערגה? 
וגם את מילות ההקטנה המציא ביאליק כמו:
שבריר (השניה), אפלולי, בצלצל, זהרורי, זנבנב, זערורי, זקנקן, יפהפה, לחלוחי...

את המילה הצדיע גזר מן המילה צֶדַע
בתחום המיכשור והטכנולוגיה טבע ביאליק את המונחים:
ויסות, וַסָּת. 
בתחום התעופה הוא החליף את המילה אווירון (שחידש איתמר בן אב"י) במילה מטוס. "שפעת מטוסים" החליף בטייסת. מאמינים שלפני ביאליק לטייס קראו מעופף? 
ביאליק החליף גם את המילים הלועזיות אימפורט ואקספורט במילים יְבוּא, יְצוּא. מהם נגזרו הפעלים לייבּא ולייצא.
יודעים איך קראו בעברית למצלמה לפני ביאליק? 
כן כן, צלמניה. 

חיים נחמן ביאליק 1873-1934

כמה חודשים לאחר מותו של ביאליק הוציא יצחק אבינרי את מילון חידושי העברית של ביאליק:


יצחק אבינרי פרסם גם את הספר הזה:



יהודי דבר עברית

העברית היא שפה של שורשים
השורש שלה הוא עבר
וכמעט עברה מן העולם
אלמלא אליעזר בן יהודה
וצעקות מכל עבר
"יהודי דבר עברית" -
הייתה נותרת שפת תפילה מתה
ובהתחדשותה - השפות היהודיות
האידיש והלאדינו
כבר נעלמות
על מזבח העברית
וכה מוזר
שאני מבין את שפתו של דוד המלך
והוא וודאי היה מתקשה להבין את שפתי
אם בכלל
וכל כך צורמת באוזניי
העברית הרחובית
ולא בגלל הסלנג
אלא בשל הצרוף
של דלות לשונית
ושיבוש לשוני
והנה כבר בדורי
שפת עבר הופכת לשפת עצל

שנקרא לה עצלית?

טקסט זה כתבתי בכ"א בטבת ביום ההולדת ה-155 לאליעזר בן יהודה
ולו גוגל הקדיש את הדודל הזה:

הדודל של גוגל לכבוד יום הולדתו ה-155 ש/ל אליעזר בן יהודה

חידוש השפה העברית הוא מההישגים הנשגבים של הציונות. לכן כואב לי שבפוסט- ציונות גדלים הרבה עשבים שוטים, שאינם מבחינים בין זכר לנקבה ומתחלקים על בננות ולא מתחלקים לשניים. כמה זמן נותר לך לשחרור? "חמש חודש", אבל הכל אחלה סבבה פצצות לגבות. מילא הסלנג. בכל שפה יש סלנג. אין לי טענות כנגד סלנג, אבל אני מתפלץ כשסלנג הוא שיבוש לשוני ודקדוק. לא מדובר בסלנג אלא ברדידות לשונית. 

כיום כבר רבים אינם מבינים בכלל את לשון התנ"ך. קוראים הגדה של פסח ולא מבינים את מה שקוראים. שרים בחנוכה מעוז צור ישועתי ולא  מבינים: "שם תודה נזבח. לעת תכין מטבח, מצר המנבח". 
"חבל על הזמן" הפך ממה שהוא, להפוך על הפוך. הטיק  הלשוני במילה 'יענו' כל משפט שני הוחלף ב'כאילו'. ולאחרונה בכל משפט שני אני שומע את הטיק  "לצורך הענין". זה לא שונה בהרבה מ- אֶה ...אֶה ... אֶה. לא היה מזיק שהיינו לומדים מהאמריקאים,  ששם אחד ממקצועות הלימוד בבתי הספר הוא הבעה בעל פה. כאן רווחת כבר העילגות הרחובית.

קיימת גם רדידות לשונית אצל חלק מהסופרים עצמם. גם התרגומים של הספרות הזרה מוחלפים בתרגומים בשפה פשוטה ועניה. המורים אינם מתקנים את התלמידים והשפה העברית מדרדרת. סוחבים שגיאות כתיב לתיכון ואפילו לאוניברסיטה. כשהייתי אני תלמיד, המורה ערכה בכל יום הכתבה לרשימה של עשרים מילים. בכיתה גימל נדיר היה למצוא תלמידים שכותבים בשגיאות כתיב. אלא אם היו דיסגרפיים.

הורגת אותי התשובה של הנוער (וגם חלק מהוריהם) שההדרדרות הלשונית הזו היא בעצם התפתחות של הלשון. נו טוב, עוד מעט יחליפו טקסטים במשפטי אימוג'ים - רגשונים, תגידו רגשונים בעברית. מדוע אימוג'ים לעזאזל?

סטודנטים כדאי שתקראו את זה

את לימודי במדעים עשיתי באוניברסיטה העברית. באותם ימים עבודות הדוקטורט במדעים המדוייקים ובמדעי הטבע היו חייבות להכתב בעברית ולא באנגלית, כפי שהתאפשר באוניברסיטאות האחרות. זה היה ענין של מדיניות - באוניברסיטה העברית לומדים וכותבים בעברית. כיום, מרבית עבודות הדוקטור בתחומים אלה, נכתבות באנגלית, גם באוניברסיטה העברית. אז תגידו, איזו הצדקה יש היום לאוניברסיטה העברית להקרא "העברית"? נכון, מרבית העבודות המדעיות נשלחות היום לפרסום בעתונות הבינלאומית והשפה הרשמית שם היא אנגלית. אך האם יתכן שדוקטור למדעים לא ידע כיצד לכתוב מדע בעברית?

מספר שנים אחר כך אני מרצה במדעים באוניברסיטה העברית, הן לתלמידים לתואר בוגר והן לתלמידי מוסמך ודוקטור. במסגרת החובות, על התלמידים להגיש לי עבודות. תודה לאל, בימינו כבר לא מגישים עבודות כתובות ביד חרטומים ומעבדי התמלילים מתקנים חלק משגיאות הכתיב. אבל המעבדים אינם מבחינים בין 'עם' ל'אם', או גם לא יתקנו את השגיאה הנפוצה והנוראית "בעבודה זו אני יוכיח ......". יתכן שחלק מהקוראים יגידו מייד שאני קטנוני ופלצני. אז אני אומר לכם כאן ועכשיו, שקריאת עשרות עבודות עם שגיאות שפה וכתיב, גוזלת הרבה יותר זמן. לפעמים אני נאבק כדי להבין מה לַעֲזָאזֵל התלמיד מנסה לומר כאן.


אז דעו לכם סטודנטים יקרים, אני חושב שלהגיע לאוניברסיטה מבלי לדעת לכתוב עברית תיקנית (לא מליצית, חס וחלילה) היא תעודת עניות, בושה וחרפה. יותר חמור בעיני לסיים תואר אקדמאי מבלי לדעת עברית תקנית. אצלי וגם אצל לא מעט אחרים, לעולם לא תקבלו 100 על העבודה המצטיינת ביותר מבחינה מדעית - אם העברית שלה היא כמו של תלמיד בכיתה ב'. למעשה קריאת עבודה בעברית קלוקלת כל כך מרגיזה אותי שהיא גורמת לשליפת כל ה'אנטנות'. והאנטנות האלה מתחילות לשים לב לא רק לטעויות השפה שלכם, אלא גם לטעויות בניסוח הדקויות המדעיות המקצועיות. 

יש סטודנטים שמבינים רק כאשר מדברים איתם על ציונים. אז לכם סטודנטים יקרים - אומר כאן חד וחלק, על עבודה מדעית הכתובה בעברית קלוקלת וקשה להבנה, טובה ככל שתהייה מבחינה מקצועית - אתם תקבלו ציון הנמוך ב-10 עד 15 נקודות מאשר יכולתם לקבל. זה עושה בדיוק את ההבדל אם תוכלו לקבל מלגת מחייה או לא. אז מדובר כאן בכסף. ןזו כבר שפה שיותר מבינים.


יש תלמידים, בעיקר עולים חדשים, שמבקשים אישור לכתוב עבודה בשפה האנגלית. אני מאשר להם את זה, אלא מה? גם אנגלית הם כותבים איום ונורא. אז אולי מוטב שילמדו לכתוב עברית? וכאן אני מפנה שאלה לשלטונות האוניברסיטאות. מדוע מועמדים ללימודי מוסמך ודוקטור אינם חייבים לעבור מבחני שפה כתנאי קבלה. חלק מהסטודנטים האלה הופכים להיות בעתיד לחברי סגל הוראה בעצמם. האם לא בושה שגם המרצים באוניברסיטה דוברים וכותבים בשפה קלוקלת? אז מה אתם באים בטענות למורים בבית הספר היסודי?


רופאים - עברית שפה קשה

זכור לי בילדותי כיצד אבי היה מתקשר אלי, לשאול כיצד מאייתים מילה מסויימת בעברית. הוא עלה מברית המועצות דאז והתבייש מאד לכתוב מכתב או מסמך רשמי בטעויות כתיב. כיום יש רופאים רבים ששפת האם שלהם אינה עברית. חלקם כותבים הפניות לבדיקות או לרופאים מומחים אחרים עם טעויות כתיב ושפה נוראיות: "הנ"ל מופנה בחשד לעלרגיה לטרופות....." או "בבדיקה מצתי שחולֶה סובלת מכאבים בבתן הטחתון .....".



תגידו שלא יפה לצחוק על רופאים כאלה. אלא שחלקם כבר עולים חדשים 20 שנה. אבל רופא, כל רופא, חייב לדעת כיצד לכתוב מונחים רפואיים (אנגלית/לטינית) - אז כיצד רופאים כאלה קיבלו הסמכה, כאשר הם טועים גם בכתיבת המונחים האלה? למעשה הם היו יכולים לכתוב בהפניות שלהם, "חשד ל- והמונח הרפואי". אך במקום המונח הלועזי, הם כותבים תאור מחלה בעברית עם טעויות כתיב. אז אולי גם את המונח הלועזי הם אינם יודעים? אולי, לא עלנו, גם אינם יודעים דברים אחרים שרופאים צריכים לדעת? לפחות זה הרושם שמתקבל בצדק ע"י החולים.

גבירותי ורבותי, כעת אולי מובן לכם מדוע כאשר אני קורא תיק רפואי מסויים, הכתוב על ידי רופא מסויים, אני פורץ לעיתים בצחוק, במקום לבכות על המצב הרפואי של החולה. (אני מודע שכתבתי המשפט האחרון עם יותר מדי פסיקים על פי כללי הפיסוק המחודשים של האקדמיה ללשון עברית) ואתם שמקבלים מסמך רפואי מרופא כזה, אולי במילא אינכם מבינים את שרבוטיו וחושבים שהוא כתב משהו בשפה רפואית מתקדמת. כיצד תבינו? הרי לא למדתם רפואה. אז דעו לכם - גם אם הייתם לומדים רפואה, לא בטוח שהייתם תמיד מבינים.




יום ראשון, 7 בינואר 2018

אנשים וחשבונות (לתת ולקחת) -שיר ליום ראשון




יש אנשים שאוהבים לתת
יש אנשים שאוהבים לקבל
יש אנשים שנותנים ומצפים לקבל
יש אנשים שלא נותנים אם לא מקבלים
יש אנשים שלא נותנים ולא מקבלים
החיים הם שוּק או שלא
וכשהם מסתיימים
מכולם נותר קבר

ואנשים אחרים
שאותם זוכרים
או לא זוכרים
או לא רוצים לזכור.

https://youtu.be/leSkcwSwwys