תפודי זבח - זכרון ילדות

שני חגים יהודים מאופיינים באור. הראשון, חנוכה האהוב עלי מילדותי והשני ל"ג בעומר, שהוא בעיני יותר אירוע פירומני מאשר אור, ואולי המקור לזה הוא זכרון מוקדם (גיל 5) של מעללי זאביק השועל ?!

 

מבט העין השלישית

תודה רבה למערכת מוטיב על פרסום שירי "מבט" בגליון 135 בנושא "העין השלישית". 

“העין השלישית” היא אותה נקודת מבט חבויה, אינטואיטיבית, חודרת מעבר לנראה ולעין הגלויה. היצירות בגיליון זה של מגזין הספרות מוטיב נותנות ביטוי לקו שבין מציאות לדמיון, בין גוף לנפש, בין הידוע לנסתר - בראייה פנימית, מיסטית, פסיכולוגית, או אפילו ביקורתית וצינית כלפי עצם הרעיון.

לקריאת גליון 135 של מוטיב. 

פורסם בעבר גם בגרסה החזותית ברשת:

וגם בסדרת מיסטיקה, על טבעי, מטה-פיזיקה ומדע

פוסט המועדים הציוניים

 איש איש ונחלתו, איש איש ושבטו. בטלית המדינה - קצוות מתרחקים. קצו ימי התום ופני ארצי מכורתי - מגדל בבל. בנהרותיה - ישבתי גם בכיתי: באין אמת -אין גאולה. למלכה בית ולמלך כתר. אך שבעה ימים אביב בשנה, סגריר וגשמים כל היתר. תמו המועדים הציוניים - מחשך ופירוד כל היתר. ובאין לי ארץ אחרת, מחורבן חומותייך- כל אבן קטנה אלקט ואשמור למזכרת.

ושוב, 

ושוב,

השאלה הנצחית (במעשה ושיר): יזכור או נזכור ?

 בפרק זמן של שבוע החליטו פרנסי המדינה לרכז למעשה שלושה ימי זיכרון ששיאם נשבר בחגיגות יום העצמאות: יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל, ויום הזיכרון לפעולות האיבה.

בעוד שימי זיכרון באומה אמורים לאחד, לצערנו גם בהם קיימים בעם ישראל פילוגים גלויים וסמויים - לא רק כיצד ובאיזה פורום לציין אותם, אלא אפילו באיזו נומנקלטורה ראוי לזכור את הניספים והגיבורים: שאלת ה -"יזכור" או "נזכור". השאלה בת המילה האחת הזו אינה רק שאלה אידיאולוגית מול תאולוגית (ונתעלם לרגע מכך שבקרבנו פלג עם שעבורו תאולוגיה  = האידיאולוגיה), זוהי גם הילה למאבקים. המבוגרים כאן אולי זוכרים את המאבק המר על שינוי המילה "נזכור" ל- "יזכור" באנדרטת הזיכרון בירושלים, שסוקר כאן בפוסט מלפני עשור: "נזכור או יזכור".

הרשומה ההיא נפתחה בשיר שמובא כאן שנית לאחר עריכה, הן במלל והן בעיצוב חדש :

  

  

  

מכתמי עֵדוּת - דור שני אינו שוכח, ואתם?

  

סבא שלי מצד אבא, שלעולם לא הכרתי (ואין תמונה ששרדה לדעת כיצד נראה בחייו) שרד עד ליום השחרור ממחנה העבודה בכפיה בסיום המלחמה. ובדרך חזרה הביתה ברכבת, נפח את נשמתו מרעב ומתשישות ונזרק מהקרון על ידי נוסעי הרכבת האוקראינים, ולא ידע איש את מקום אי-קבורתו.

לזכר סבתי וסבי שלא הכרתי מצד אימא (שנותרה יתומה מהורים ואחים ושרדה לבדה):

מדגם ממאות סיפורי תמונות עֵדוּת של אבא: 

צוואת הנותרים:

רוחות קדים, ברוח הזמן

קם לתחיה מהארכיון, בעיבוד חדש (במילים ובוויז'ואל)
 

קוביה כשרה ושמחה לפסח

 ואף על פי כן, כפי שעמדה לאבותינו - חג שמח במחסותיכם. 

ומה נאמר ומה נברך השנה בירושלים הבנויה: ?
שהתרעות פיקוד העורף יוחלפו במהרה בחדשות נחמה 🙏

בצל המאורות עוד חוזר הניגון:

בְּצֵל הַמְּאוֹרוֹת 

טִהַרְנוּ, 
רִסַּקְנוּ - 
אַל יִתְהַלֵּל 

הִשְׁמַדְנוּ, 
מוֹטַטְנוּ - 
חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ 

נִצָּחוֹן? 

וְשֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן חָסֵר, 
יָרֵחַ חִוֵּר בְּאַיָּלוֹן - 
לִקּוּי מְאוֹרוֹת 

עַד לְמָתַי? 

*

וגם כאן

אימי זכרונה לברכה

 הָלַכְתָּ אַתְּ מֵעִמִּי וִיהִי רְצוֹנֵךְ לְבַדּוֹ נֵר לִנְתִיבֵךְ (חיים נחמן ביאליק).

ליום השנה השביעי:

אִמִּי זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה / ©️ קנקן

בַּיּוֹם הַהוּא,

בַּצָּהֳרַיִם קָדְרוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם בַּבְּשׂוֹרָה

אִמָּא שֶׁלִּי עָצְמָה עֵינֶיהָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

וַאֲנִי הַיָּתוֹם לֹא הָיִיתִי שָׁם לֶאֱחֹז בְּיָדָהּ

וַאֲנִי תּוֹהֶה

מַדּוּעַ כֹּה מִהַרְתְּ?

כָּל-כָּךְ אָהַבְתִּי אוֹתָךְ, אִמָּא

וּבַיּוֹם שֶׁעָלְתָה נִשְׁמָתֵךְ

פָּרְחָה מִמֶּנִּי שִׁירָתִי

וְאַתְּ בָּאת אֵלַי בַּחֲלוֹם

צוֹחֶקֶת וּמְחַבֶּקֶת

כְּיָמִים יָמִימָה, מְאֻשֶּׁרֶת

וְאוֹמֶרֶת - 

שִׁירָתְךָ צַוָּאָתִי.

חותם השם

 

 לא כתב חידה ולא חכמה נסתרת - צ'אטי נבון קרא והבין.

אול-סטאר של ט"ו בשבט

 עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד, אני לא הולך לכתוב כאן על דני אבדיה, הישראלי  הראשון שנכנס לרשימת האול-סטארים של ליגת ה- NBA, שזה קרה במקרה בערב ט"ו בשבט.

דני אבדיה

להבדיל אלפי הבדלות וצניעות, עם בוקר ט"ו בשבט התעוררתי למעמד אול-סטאר פייסבוקי

 

הלכתי לישון עם הפרסום של השיר הבא כ"תורם תוכן מוביל" ובבוקר התעוררתי "אול-סטאר" 😀:

למי שמעונינים להעמיק בהקשר של השיר המוקדש לט"ו בשבט הנ"ל, ראו ברשומה "ממנהגי ט"ו בשבט לענייני בריאות". 

אבל עכשיו לדיון המעניין באמת: כל מי שמכיר אותי, נעדרתי לגמרי מרשתות חברתיות ומפייסבוק בפרט במשך שנים רבות. בשנת 2019 פתחתי חשבון פייסבוק מחדש לצורך יצירת דף לקהילת פרפרים - הבלוגוספרה שלנו ודף קבוצה פרטית לבלוגרים המאוגדים בפרפרים,  אבל האצלתי סמכויות ניהול למודולטור. כדי לרענן את הפעילות, חידשתי שם את המעורבות לפני כארבעה חודשים ובהזדמנות זו החלטתי לנסות לפרסם שירה גם בדף הפייסבוק הזנוח שלי ובנוסף לעשות ניסיון ולבחון את מידת ההתאמה של קבוצות משוררים/סופרים/קוראים שונות בפייסבוק למה שאני כותב במילא. 

נשאלת השאלה, כיצד אני יכול לקבוע את ההתאמה. אז ככה: בפייסבוק יש שלושה קריטריונים עיקריים לכך: הראשון - קבלה לקבוצה עצמה (חלקן ציבוריות וחלקן פרטיות). השני - גודל קבוצת הכותבים והקוראים, כלומר מידת החשיפה. והשלישי- שלדעתי גם החשוב ביותר - מידת ההידהוד שנמדד במספר התגובות והלייקים.

בתחילה נרשמתי לכ-15 קבוצות. משתיים מהן, לאחר שלא קיבלתי שום התייחסות לפנייתי, ביטלתי את הפנייה והסרתי את כמה השירים שהעלתי שם לאישור המנהל/ת. כנאמר, שלום שלום ולא להתראות. (אגב, במשך הזמן קיבלתי בנוסף הזמנה להצטרף לכמה קבוצות פרטיות קטנות משתתפים אחרות) 

בתחילה פרסמתי שיר אחד ליום, אותו השיר,  בכל אחת מהקבוצות. זמן הפרסום בהן נע בין יחסית מיידית או בטווח של כשעה, לבין שבהן זמן הפרסום נע בין 2-7 ימים מהמשלוח הדיגיטלי.

לאחר שבתחילה  שלחתי לכל הקבוצות אותם השירים (50 במספר), הסתבר שברובן השירים התקבלו כמעט או ללא תגובות, בחלקן ממוצע של חצי לייק או פחות לפוסט, 4 לייקים זה כבר הישג כביר 🤣, בקבוצה שמספר הרשומים בה כ- 75,000 קוראים. 

וגם אם מפרסמים את הפוסט שלך במקום 30 בקובץ שירים אחד, ולאחר שמפרסמים קובץ נוסף  - הפוסט שלך נמצא כבר במקום 100 וכאשר מקפיצים שוב ושוב לראש הדף מתוך הרשימה המצומצמת של "החברים המועדפים"  - מה יש לצפות בכלל לתגובה או ללייק?  לאלה שאינם בקיאים בהלכות חישובי הערכה בפייסבוק - כל לייק מעניק נקודה אחת ותגובה מילולית  קצת יותר. אז בחלק מהקבוצות לאחר 50 שירים הצטברו בין 1-28 נקודות קרדיט ובחלק אפס מאופס 🤣. 

אז בעוד באחת הקבוצות תרומת התוכן שלי היא "אול-סטאר", רק בקבוצה אחת נוספת תרומת התוכן הגיעה לרמה הבסיסית של "תורם תוכן בעליה" ולאחריה הלכה וזחלה עד שנתקעה לפני שהגיעה ל- "רמת תורם מוביל", ובקבוצות האחרות -  רחוקות מאוד מרמת התרומה הראשונה המינימלית.

והמסקנה - קבוצת ה- שירה פוגשת מקרא ברשותה של המשוררת ליאה מורן היא הקבוצה המועדפת שלי. והמסקנה הבלתי נמנעת לגבי מרבית האחרות  היא: "חבל על הזמן" , וכפי שכבר כתבתי:

בְּנֵי יְהוָה

ליום השואה הבינלאומי.
נשען על תיאורים מעדות שואה מתועדת.

"ויש האומרים באיזו זכות נפגעי ה-7 באוקטובר משווים לשואה. כל הזמן שואלים אם מותר להשוות לשואה כאילו צריך רשות בשביל זה. אם אנשים בבארי ובניר עוז הרגישו שהם בשואה כשהבעירו להם את הבית וחנקו אותם בעשן עם הוריהם וילדיהם ובני זוגם ואף אחד לא בא להציל אותם, עדיף שאף אחד לא יטיף להם מוסר אם הם מרגישים שהם עברו שואה, בייחוד לא אלה שהיו אמורים להגן עליהם ולהציל אותם והכזיבו, כדאי שישתקו ולא יטיפו מוסר, ושלא ידברו גבוהה גבוהה על לקחים מהשואה. הלקחים היחידים מהשואה הם שהיא יכלה לקרות, ומכיוון שכך היא עלולה גם לקרות שוב" (ענת פרי).

וכבר נאמר במקורות: "אם בארזים נפלה שלהבת מה יאמרו אזובי הקיר"?

והיום מול השיר הזה שפורסם ברשתות החברתיות, מיהרו בני ישראל להעלות פוסטים קלישאתיים - אהבה וארוטיקה נשפכות כיין.

אז אם בארזים נפלה ההכחשה, מה יאמרו בעולם האנטישמים מכחישי השואה?

חישובים

הַחֶשְׁבּוֹן מִתְאָרֵךְ, בֶּן דָּוִד מִתְעַכֵּב 
וּכְבָר נֶאֱמַר: מָשִׁיחַ לֹא בָּא, גַּם לֹא מְטַלְפֵּן (שלום חנוך).

חִשּׁוּבִים / © קנקן

דּוֹרוֹת אֲבוֹתַי מְחַשְּׁבִים מָשִׁיחַ
וְהַתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם - עוֹד לֹא מַגִּיעַ.
הַבְּשֶׁל מְצוּקַת נַדְלָ"ן לַקָּמִים מֵעָפָר -
הָעִכּוּב?
אוּלַי נֶעְדַּר הַחֲמוֹר הַצָּחֹר.

וְאוּלַי כִּי אַרְנַק הַתְּפִלּוֹת הַמְּרֻפָּט
מָלֵא - בִּשְׁטָרוֹת בְּלִי סִימָנֵי מַיִם

שֶׁלֹּא מֻכָּרִים
כַּדִּין
בַּבַּנְק הַמֶּרְכָּזִי
שֶׁל מַעְלָה.