יושבים על הגדר, רגל פה רגל שם

ישראבלוג כמשל. ליליה עברה לעבוד אצלי לאחר הצמצומים בחברת ההזנק (Startup) שעבדה בה בשנתיים הקודמות. סידרתי לה משרה הממומנת בחלקה על ידי משרד הקליטה וחלקה מתקציבי המחקר שלי. לא היה אסיר תודה ממנה. לפני כן במוסקבה, היא עבדה במכון מחקר הפוליו. תמיד הגבהתי גבה לגבי הצורך במחקר על נגיף שיתוק הילדים, שמוגר מהעולם המערבי לאחר פיתוח החיסון נגדו. ואולי מדובר בפיתוח רוסי ללוחמה ביולוגית? 

בכל קיץ ליליה לקחה חופשה בת שבועיים, כדי לבקר את הוריה שנותרו שם. כשחזרה סיפרה על המדענים הרוסיים תחת שלטונו של פוטין, שעבדו במשכורת רעב בת 250 רובל לחודש, ועל הנטישה ממקום העבודה בשתיים בצהריים - להשלמות הכנסה. 

בעלה של ליליה היה מדען רוסי בשנות השלושים לחייו, שלאחר תקופה בתקן זמני כלשהו באוניברסיטה, עבר לעבוד בחברת טבע. הוא לעולם לא למד מילה עברית. כששאלו אותו למה? התשובה הייתה: "כדי שלא לשכוח לדבר באנגלית".

הם התגוררו בדירה משלהם בירושלים. לדבריה סל הקליטה הנדיב שקיבלו מהמדינה כעולים חדשים היה אקסטרה. כי המחיר שקיבלו על מכירת דירתם בת שלוש החדרים באזור מבוקש במרכז מוסקבה, הספיק בדיוק לקניית דירת ארבעה החדרים שלהם בישראל. 

והיו להם שני ילדים, שלאחר סיום הלימודים בבית הספר, נשלחו להמשך לימודים בית ספר רוסי בארץ הקודש. ארבע שעות נוספות ליום ללימוד רוסית ברוסית, מתמטיקה ברוסית, ספרות רוסית ברוסית כמובן, ואנגלית במבטא רוסי.

לאחר שלוש שנות עבודה, ליליה התפטרה מהעבודה אצלי עבור 300 שקל תוספת בחברת הזנק שהקים קולגה שלי. לא משנה עד כמה טוב העובד - עקרונית אני לא אשלם לעובד יותר כדי להשאיר אותו אצלי בכוח, ובמיוחד כשהציב לי את זה כעובדה מוגמרת. יש אחרים שעשו לי את זה לאחר שקיבלתי אנשים לעבודה, אבל זה לא הסטייל שלי. 

כמה חודשים לאחר מכן, קצת לפני שנסגרה גם חברת ההזנק הנכשלת הזו - המשפחה מכרה את הדירה והיגרה לקנדה. לדבריה, בעלה הרגיש בארץ כנטע זר ובקנדה מדברים אנגלית (השפה במבטא רוסי כבד שהשתדל לא לשכוח). מאז הקשר נותק ואינני יודע מה עלה שם בגורלם.

אבל אותי זה בכלל לא הפתיע. עבורם ובעיקר עבורו, השהייה בישראל הייתה רק ישיבה על הגדר. 

ובכלל ישיבה על הגדר אינה תופעה נדירה בקרב העליה הרוסית. לא מעטים מהם (ולא רק המבוגרים המתקשים כבר ללמוד שפה חדשה) - אינם דוברי עברית. כי כיושבים על הגדר ולא משנה כבר מזה כמה זמן, אין להם צורך או מוטיבציה ללמוד עברית. כי הם קונים אוכל בחנויות יבוא רוסיות, שעל כל מוצר כיתוב ברוסית. והם קוראים עיתונים וספרים רק ברוסית, וצופים בערוצי טלוויזיה רק ברוסית. ובגטאות כמו באשדוד, גם בשלטים יש כיתוב רוסי. ובמעמד הפסיכולוגי של יושבי גדר (בדגש על הפסיכולוגי), הם הרי לעולם לא ילמדו עברית. כך גם לעולם לא יתערו ממש בחברה הישראלית.

החיים כבר לא שם

ישראבלוג שוב במעמד דחייה במועד סגירתו למועד לא ידוע אחר. מה עומד מאחורי כל זה, ממש אינו חשוב. ישראבלוג מרגיש כבר מזה זמן רב לרבים כמשענת קנה רצוץ. ומה שנשאר ממנו כעיר רפאים הוא. ויש שממשילים את ישראבלוג לעוף החול - למרות שיודעים הם כי גלוח ראש וקמוט פנים הוא. 
ויש גם שעל נהרות בבל בפייסבוק - יושבים על הגדר ובוכים, ומדמיינים, ומתפללים, ומאמינים... 

ויש רבים אחרים שמצאו בתים חדשים וקהילה מאגדת חדשה בינהם ושמה קהילת פרפרים. ואפילו יש לה דף ראשי רענן ומלבב. ואילו מעטים ימשיכו להיאחז בדפנות הספינה הטרופה עד כי תטבע? 

ויש שמצאו בית חדש, אשר כל עוד ישראבלוג מהבהב - הבית הזה הוא רק תעודת ביטוח. האם ימשיכו לכתוב שם בין קהל כותבי "בשורות האל" ושאר משיחיים שכוחי אל, בעיר רפאים? 
האם עד אשר יורידו את השלטר לצמיתות - ימשיכו הם לבזבז זמנם בכתיבה שם?  שלא ידוע אם תמחק מחר, או אחרי כמה מחר(ים)?  - בשל דגל הנאמנות, הנוסטלגיה, השמרנות, או מה שזה לא יהיה?  

האם יחד איתם, כך גם שארית המגיבים שלהם שם - ימשיכו לבזבז את זמנם בכתיבת תגובות הנישאות על קרן הצבי? 
וקצת פרקטיקה - הכותבים רגל פה רגל שם מבזבזים/מפצלים מגיבים - רגל פה רגל שם, וכי מדוע ילינו על מיעוט מגיבים? 
האם בעולם המציאותי יש לצפות ממישהו להגיב רגל פה ורגל גם שם?

ואלה כמו הנאחזים בסירה רעועה, או כיושבי גדר - האם כך יצליחו אי פעם לצאת מהביצה וללמוד לשחות במים רעננים? 
ואולי משום כך ... "לעולם לא גם ילמדו עברית"?

אין ברצוני לפגוע ברגשות של אף אחד, אך זו המציאות. 
גם אני לא רוצה שישראבלוג יתפייד. כי הרי השקעתי בו ארבע שנות בזבוז, בכתיבה של למעלה מ-600 פוסטים - שייעלמו ממנוע החיפוש של גוגל יחד איתו. אי לכך, גם לי יש אינטרס שיישאר, אפילו כגרוטאה.
יודע אני שישראבלוג לעולם כבר לא יהיה מה שהיה.

ולאחר שלמדתי לכבס במכונת כביסה, לעולם לא אחזור לכבס בידיים.

לוח העריכה של ישראבלוג

   
אבל האמת היא שלהתרגל ללוח עריכה אחר מלוח העריכה  של ישראבלוג - אינו ממש כמו ללמוד שפה חדשה. אפילו לא ניב חדש. וזה אפילו הרבה פחות מסובך מאשר לעבור למודל סמרטפון חדש...

אפילו יותר פשוט בבלוגספוט. אותם הלחצנים בבגדים חדשים

  
אז תגידו, האם המעבר באמת כל כך מסובך?