השבוע נשלחה אלי לאישור גירסת העימוד הסופי של האנתולוגיה העומדת להתפרסם כספר לקראת פסח. מהעימוד יכולתי להבין שהסיפור שלי למעשה חותם את הספר. אחרון חביב מתוך עשרים וחמישה סיפורים, או רק זנב לאריות? ברור שלי אין חלק בזה וזו בחירה של ההוצאה לאור.
בכתבי עט מדעיים החוקים ברורים. המחבר הראשון הוא התורם הראשי לעבודת המחקר המעשית. ואילו המחבר האחרון הוא הבכיר במחקר. הוא האחראי הראשי והמוביל של המחקר כולו. בפוליטיקה, הראשון ברשימה הוא ראש המפלגה ואילו האחרון, במקום ה- 120 ברשימה, מוצב כמקום של כבוד וכידוע לא ריאלי.
אבל בעולם הספרות אין לי מושג מה זה אומר להיות האחרון ברשימה של מחברים ושהסיפורת שלו חותמת ספר.
וכעת גוגל כבר מכיר בשם לידתי כסופר. וזה משעשע אותי כי עיקר הכתיבה שלי היא דווקא שירה. אבל גוגל, כמו גברדיית עדת המשוררים המדופלמים, מכירים רק בשירה בגרסת נייר, בהוצאה לאור רשמית. ולי אין לי כזאת אלא בהוצאה פרטית משפחתית, ולא נחשבת. אה כן, גוגל מכיר בי בשירה בכינוי "דור ירושלמי / קנקן” - בהוצאה דיגיטלית. אבל מדוע שאלין? זה המחיר שמשלמים על כך שד"ר גוגל לא יחבר בין שם לידתי לבין כינוי ספרותי זה או אחר. זה גם המחיר לכך שאני גם אתאפק ולא אחשוף כאן את שם הספר וכותרת הפרוזה שלי.
אולי פעם גם אסביר את זה.
אבל בעולם הספרות אין לי מושג מה זה אומר להיות האחרון ברשימה של מחברים ושהסיפורת שלו חותמת ספר.
וכעת גוגל כבר מכיר בשם לידתי כסופר. וזה משעשע אותי כי עיקר הכתיבה שלי היא דווקא שירה. אבל גוגל, כמו גברדיית עדת המשוררים המדופלמים, מכירים רק בשירה בגרסת נייר, בהוצאה לאור רשמית. ולי אין לי כזאת אלא בהוצאה פרטית משפחתית, ולא נחשבת. אה כן, גוגל מכיר בי בשירה בכינוי "דור ירושלמי / קנקן” - בהוצאה דיגיטלית. אבל מדוע שאלין? זה המחיר שמשלמים על כך שד"ר גוגל לא יחבר בין שם לידתי לבין כינוי ספרותי זה או אחר. זה גם המחיר לכך שאני גם אתאפק ולא אחשוף כאן את שם הספר וכותרת הפרוזה שלי.
אולי פעם גם אסביר את זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן