מה הייתה ההשראה לרשומת לקראת יום הכיפורים הזו?

 קהילת פרפרים התברכה בכמה בלוגרים שהתברכו בכתיבה עילית - בכישרון כתיבה יוצא מהכלל. אחת מהן היא הבלוגרית ענת פרי. ומי שקוראים בבלוג שלה, ודאי נוכחו בכך שאין בו אפשרות לתגובות. ד"ר גוגל גילה שזה כנראה פועל יוצא מכך שהיא ספגה בעבר בבלוגה תגובות נאצה אלימות וארסיות לפוסטים שלה.  כמיטב הדיונים האלימים המתנהלים כיום ברשתות החברתיות ושהפכו לנורמה - שיימינג, איומים, קללות ומה לא?

אינני יודע אם היא מודעת לכך שהייתה יכולה להטמיע בבלוגה את מערכת תגובות דיסקוס, שבה הייתה יכולה לשלוט על פרסום התגובות ואף להכניס טרולים לרשימה השחורה שתמנע מהם להגיב בכלל בעתיד, אצלה ואם תרצה גם אצל אחרים המשתמשים במערכת תגובות דיסקוס. לידיעה, אנחנו בקהילת פרפרים מעודדים ועוזרים לכותבים בפלטפורמת בלוגספוט להטמיע את מערכת התגובות המתקדמת דיסקוס (במקום ברירת המחדל הנחותה). 

לא פעם הצטערתי מאוד שלא יכולתי להגיב ולתת לענת פרי משוב חיובי לרשומות שלה בבלוגה.  אחת מהן הייתה הרשומה האחרונה "נשים מאחור", שהיא מומלצת ביותר לקריאה - לא רק בקרב החילוניים, אלא בעיקר ודווקא בקרב הקוראים הדתיים הנאורים. תאמינו או לא, יש גם יש כאלה ונוכחותם בקהילת פרפרים מעידה על כך.

ואת פוסט הזה שבו מתארת את האפליה הנשית, ענת מסיימת באמירה :

"הזמינו אותי שאבוא להתפלל עם הרפורמים או הקונסרבטיבים, אבל אינני רוצה להתפלל עם הרפורמים או הקונסרבטיבים. אני רוצה שהאורתודוקסיה תשתנה, שתפסיק לדכא ולבזות נשים. שתפסיק להשתמש באמונה כדי לבזות ולדכא נשים.
ואני מאמינה באמונה שלמה שיום יבוא ודברים ישתנו. וגם אם השינוי יתמהמה, אחכה לו בכל יום שיבוא".

וכשסיימתי לקרוא את הרשומה הזו שנגעה לליבי, אם הייתי יכול להגיב בבלוגה הייתי מגיב כך:

אולי יש תקווה. כפי שחל שינוי משמעותי במעמד האישה בין ספר שמות לספר דברים, במקודש מכול - בעשרת הדברות. בדיבר העשירי "לא תחמוד" חל שינוי משמעותי ביותר:

בספר שמות במעמד הר סיני, נוסח הדיבר "לא תחמוד" הוא: "(1) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ (2) לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ":

ואילו נוסח הדיבר העשירי בספר דברים הינו: "(1) וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ (2) וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ:

כלומר, בזמן שנכתב ספר שמות חשיבות "הבית" עלתה על חשיבותה של האישה, שמעמדה היה בכפיפה אחת עם העבד, החמור והשור. ואילו בספר דברים המאוחר יותר, מעמדה של האישה התהפך וקודם לראש רשימת ה"לא תחמוד". ולא רק זה, כל מה שבא אחריה הורד לדרגת "לא תתאווה".