לקט מסדרת הרשומות האבודות ליום הכיפורים: איזה זאב אתם מאכילים? מחשבות על מנהגים ופולחנים. גם אלף צומות לא יכפרו. מדוע אני לא צם? כפייה דתית ביום כיפור בשכונה חילונית ובבית חולים בירושלים. אפשר גם אחרת. אחרית דבר.
סיפור עם אינדיאני
תורגם מהאתר: manataka.org ע"י עדנה מימון
ילד אינדיאני ניגש אל סבו וסיפר לו על כעסו הרב על חבר שעשה לו עוול. הסב הקשיב לנכדו בקשב רב, וענה לו ברוגע: אספר לך סיפור. גם אני לעתים חשתי שנאה עזה כלפי אלה אשר לקחו כל כך הרבה, ואפילו לא הרגישו שום חרטה.
אך, מה בעצם השנאה עושה? היא מתישה אותנו. השנאה כלל אינה מזיקה לאויבינו. זה כמו להחזיק רעל ביד, ולקוות שהאויב ימות.
גם אני נלחמתי רבות עם רגשות אלה. זה כאילו שישנם שני זאבים בתוכי. זאב אחד בעל לב טוב אינו מזיק. הוא חי בהרמוניה עם כל מי שמסביבו, ואינו נפגע כשאין כוונה לפגוע בו. הוא נלחם רק כשצריך, וגם אז הוא עושה זאת בצורה נכונה.
אבל...הזאב השני...אוי...הדבר הכי קטן גורם לו לאבד את עשתונותיו. הוא רב עם כל אחד, כל הזמן, ללא סיבה. הוא אינו יכול לחשוב, מכיוון שכעסו ושנאתו חזקים כל כך. זהו כעס חסר תוחלת, מכיוון שהוא איננו מוביל לשום מקום, ולא יכול לשנות מאומה.
"לעתים קשה לי לחיות עם שני הזאבים בתוכי. שניהם מנסים לשלוט ברוחי.
הילד הסתכל בעניין רב אל תוך עיניו של סבו, ושאל:
"איזה מביניהם מנצח?"
הסבא חייך וענה: " זה שאני מאכיל אותו ."
ובעשרת ימי התשובה חישבו: איזה זאב אתם מאכילים?
ב. מחשבות על מנהגים ופולחנים
באן יתואר ניסוי בתפיסות התנהגות בקופים, שמעורר שאלות לגבי תפיסות התנהגות של האדם - בעיקר לגבי רכישת מנהגים ופולחנים.
במטרה לבדוק תפיסות התנהגות בקופים, קבוצת מדענים ערכה ניסוי מיוחד בקופים:
בשלב א :
המדענים הכניסו לתוך כלוב גדול סולם והניחו בראשו אשכול בננות.
לאחר מכן, הכניסו לתוך הכלוב 5 קופים.
בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, המדענים התיזו על הקופים האחרים סילון מים קרים בעזרת זרנוק.
כתוצאה מכך, בכל פעם שאחד הקופים העז לנסות לעלות על הסולם, הוא קיבל מכות מהקופים האחרים. כי הקופים שלמטה לא רצו לסבול בגלל הקוף שטיפס אל הבננות.
למרות הפיתוי הרב של הבננות, לאחר זמן מה הקופים פיתחו דפוס התנהגות חדש, ואף אחד מהם לא העז עוד לעלות על הסולם.
בשלב ב :
המדענים המשיכו בניסוי. הם הוציאו את אחד הקופים מהכלוב, ובמקומו הכניסו קוף אחר. כמובן שהוא מיד ניסה לעלות על הסולם על מנת להגיע לבננות. אך באותו רגע, הוא קיבל מכות מהקופים הוותיקים.
לאחר כמה נסיונות, הקוף החדש החליט שלא לנסות יותר, למרות שלא הבין את הסיבה למכות, ולא הבין מדוע אף אחד מהקופים האחרים אינו נוגע בבננות.
כך המשיכו והחליפו כל פעם את אחד הקופים הותיקים בקוף חדש, והסיפור חזר על עצמו.
בשלב ג :
משלא נותר אף קוף ותיק בקבוצת הקופים, המדענים ניסו והחליפו את אחד הקופים החדשים עם קוף אחר. ושוב, הקוף קיבל מכות ברגע שניסה לטפס על הסולם, על מנת להגיע לבננות.
אם היו הקופים מדברים בשפת האדם והיו שואלים אותם מדוע הם עשו זאת, הם היו בוודאי עונים: "אינני יודע, אבל כך נעשים פה הדברים, זו המסורת!"
***
ועתה הבה נתאר לעצמנו אם הניסוי היה נעשה על קבוצת בני אדם, במקום על הקופים.
בסיום שלב א' היה וודאי נכתב בספר החוקים או בספר הקודש האיסור לעלות על הסולם ומי שיפר אותו יחטוף מכות.
בשלב ב', אדם חדש בקהילה שהיה מפר את הכתוב בספר החוקים, וודאי היה חוטף מכות. אם היה שואל מדוע, היו מצביעים על הספר. אם לא היה קיים ספר, היו אומרים לו שזו המסורת, או רצון אלוהים. ליתר ביטחון, כשקמים אנשים ומטילים ספק בהגיון של החוק - אנשים שמעוניינים לשמר את הקיים (מסיבותיהם הם או בשל תפיסת עולם שמרנית), ממציאים וכותבים אגדות "המסבירות" מדוע אנחנו מקיימים את החוק או המנהג.
בשלב ג' נשאר רק ספר החוקים, או ספר הקודש וספר האגדות, וכולם ממלאים אחר חוק הסולם בקפדנות וללא עוררין.
ועתה, מבלי להעלב, בכל פעם שמישהו מכם:
יורק על חתול שחור,
או אומר טפו טפו ומקיש על עץ,
או מניח תפילין,
או מנשק מזוזה,
או מדליק נרות שבת,
או אינו אוכל בשר עם חלב (למרות שכשהבשר מארגנטינה והחלב מישראל - ואין סיכוי שמדובר כאן בגדי בחלב אימו):
אולי כדאי לחשוב פעם, מדוע אתם באמת עושים את זאת?
(אין אני מתכוון לאמונה, אלא לפולחן. הרי יש הרבה אמונות ופולחנים בעולם.)
אני חושב על הסולם עם הבננות...
ובכלל כדאי שננסה יותר לבדוק את נטייתנו לקיבעון ולוודא שאיננו מתחפרים בהנחות היסוד שלנו, בלי לנסות לבדוק את מקורן וסיבתן (מקור מהימן אינו יכול להיות ספר אגדות - גם אם קוראים לו ספר הקודש, כי כתבו אותו בני אדם בשר ודם, כמוני וכמוך).
וכבר אמר אלברט איינשטיין: " הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה ".
חומר למחשבה!
1. תגובה: הפוסט שלך מעורר בי שאלה. יש אנשים לשומרים כשרות ומצוות אחרות כדי לשמור על היהדות , כדי שהיהדות אל תכחד. לא כל מי ששומר מסורת מפחד מעונש.
תשובתי: מדוע אדם צריך לשמור על פולחן מסוים ולא אחר? זה מה שישמור על האמונה שלו? אין פולחן כלשהו שונה מסגידה לעגל הזהב. גם ביהדות "הנאורה" שלנו, היו ממשיכים להקריב קורבנות חיות, אלמלא היה נחרב בית המקדש.
וכי אותו אחד שמתנדנד כלולב בתפילה, לא היה כורע כבהמה אם היה נולד לעם אחר? זה ההבדל שעושה אותו יהודי או מוסלמי או נוצרי?
2. תגובה: האמת שפגשתי הרבה אנשים מהדור שלי שתוהים וחושבים על הדברים הללו. לי אישית אין מושג לאיזו מסקנה להגיע ובמה להאמין...
תשובתי: אני לא נגד אמונה. אני נגד פולחנים וסגידות בלתי הגיוניים בשם האמונה. ואנשים דתיים (וגם לא דתיים) מבצעים פולחנים ללא הגיון, מקסימום בשל ציווי של האדם ולא של אלוהים. ושיוכיחו לי שאת כל הדתות לא ייסדו בני אדם - כי אז הם יצטרכו להתמודד עם קיום עולם רב-אלוהי ולשכנע אותי מדוע האלוהים שלהם טוב יותר מהאלוהים שלי.
3.תגובה: ויסלחו לי כל הדתיים, האם הסגידה הזו לרבי מלובביץ’ היא לא עבודת אלילים?מזל שלא הכניסו אותי לכלוב, לא היו צריכים להכות אותי, אני שונאת בננות.
תשובתי: והשתטחות על קברי צדיקים אינה עבודת אלילים?
4. תגובה: מה יש לך לומר על כל העמים הקדמונים כמו הבבלים, האשורים, האכדים ועוד שנעלמו מהעולם והיהדות נשארה ?
אני חושבת שגם אתה חוגג את החגים לפי חלק מהמסורת לפחות,
אתה עורך ליל סדר בפסח ?[ גם אם אינך שומר כשרות] או מדליק נרות בחנוכיה? זאת מסורת, לא ?
בחלק מהדברים אנו ממשיכים במסורת של בית ההורים , לא כי חטפנו או נחטוף מכות (כמו בניסוי עם הקופים), אולי מכוח ההרגל, אולי מתחושת חגיגיות מסוימת ואפילו קדושה ( אם זה צום ביום כיפור, למשל, אולי ...לא יודעת)
אני מאמינה שלאנשים דתיים יש תשובה למה שכתבת, יש מדענים דתיים ויש אנשים הגיוניים ששומרים על הדת , למרות שאתה הצגת זאת בצורה אחרת ,
ואני חושבת שאדם באמונתו יחיה, אבל לא יכפה על חברו !
וזאת כבר סוגייה אחרת .
תשובתי: אם תשאלי אותי לא היהדות שמרה על העם אלא שנאת העמים כנגד היהדות, אבל נניח לזה. לדעתי אין הדת היהודית (בעצם ראשיה) שומרת היום על אחדות העם אלא דווקא מפלגת אותו. לא יצאתי כאן כנגד בחירה חופשית של איזה חלקים מהמסורת כל אחד רוצה לשמר, אלא כנגד פולחן המצווה על ידי דת, ומבחינתי הפולחן הדתי היהודי אינו שונה מכל פולחן דתי או פגאני אחר. אני מדבר על הציווי במעשים שהעושה אינו באמת מבין מדוע הוא עושה זאת היום - מלבד שכך כתוב בספרי הקודש וכך נוהגת סביבתו. לדעתי חלק מרכישת המסורת בהחלט מקביל למשל ניסוי הקופים. עצם זה שיש מדענים דתיים, אינו מוכיח שהפולחן שלהם הגיוני. אין אני נגד אדם באמונתו יחיה אבל אני בעד שאנשים יבחנו מדוע הם עושים את מה שהם עושים, ומדוע הם חושבים שמה שהם עושים נכון יותר מזה של אחרים. אני נגד מעשי פולחן כתוצאה מצווי דתי. בעיקרון, אדיקות בשמירת מסורת היא שמרנות, ושמרנות היא אנטי-תזה של הקידמה. חרדי שגולש באינטרנט בצנזורה של אינרנט רמון אינו מייצג את הקידמה, אלא את הנחשלות.
5.א תגובה: שלום לך. אז מה בעצם כל עניין הקופים חשוב בכלל? הרי בעצם אפשר לומר זאת על הכל. אשאל אותך שאלה: יצאת פעם מהבית עם מכנס כתום חולצה ירוקה ונעליים בצבעים שונים וכובע שחור עם נקודות ורודות. האם אתה בחרת את הבגדים שלבשת היום או שבחרו בשבילך...
קודם תלבש את הבגדים שכתבתי למעלה מבלי לחשוב מה יגידו ורק אז תוכל ללמד מישהו אי פעם על בחירה אמיתית...
עכשיו תעצור ותחשוב. ובגלל שאתה לא מבין את הנסתר שמאחורי הפעולה ומתעסק רק במעשה מבלי לצרף את הכוונה הנכונה אותו מעשה נראה לך טיפשי וכבר נאמר מצווה ללא כוונה כגוף ללא נשמה.
תורגם מהאתר: manataka.org ע"י עדנה מימון
ילד אינדיאני ניגש אל סבו וסיפר לו על כעסו הרב על חבר שעשה לו עוול. הסב הקשיב לנכדו בקשב רב, וענה לו ברוגע: אספר לך סיפור. גם אני לעתים חשתי שנאה עזה כלפי אלה אשר לקחו כל כך הרבה, ואפילו לא הרגישו שום חרטה.
אך, מה בעצם השנאה עושה? היא מתישה אותנו. השנאה כלל אינה מזיקה לאויבינו. זה כמו להחזיק רעל ביד, ולקוות שהאויב ימות.
גם אני נלחמתי רבות עם רגשות אלה. זה כאילו שישנם שני זאבים בתוכי. זאב אחד בעל לב טוב אינו מזיק. הוא חי בהרמוניה עם כל מי שמסביבו, ואינו נפגע כשאין כוונה לפגוע בו. הוא נלחם רק כשצריך, וגם אז הוא עושה זאת בצורה נכונה.
אבל...הזאב השני...אוי...הדבר הכי קטן גורם לו לאבד את עשתונותיו. הוא רב עם כל אחד, כל הזמן, ללא סיבה. הוא אינו יכול לחשוב, מכיוון שכעסו ושנאתו חזקים כל כך. זהו כעס חסר תוחלת, מכיוון שהוא איננו מוביל לשום מקום, ולא יכול לשנות מאומה.
"לעתים קשה לי לחיות עם שני הזאבים בתוכי. שניהם מנסים לשלוט ברוחי.
"איזה מביניהם מנצח?"
הסבא חייך וענה: " זה שאני מאכיל אותו ."
ובעשרת ימי התשובה חישבו: איזה זאב אתם מאכילים?
ב. מחשבות על מנהגים ופולחנים
באן יתואר ניסוי בתפיסות התנהגות בקופים, שמעורר שאלות לגבי תפיסות התנהגות של האדם - בעיקר לגבי רכישת מנהגים ופולחנים.
במטרה לבדוק תפיסות התנהגות בקופים, קבוצת מדענים ערכה ניסוי מיוחד בקופים:
בשלב א :
המדענים הכניסו לתוך כלוב גדול סולם והניחו בראשו אשכול בננות.
לאחר מכן, הכניסו לתוך הכלוב 5 קופים.
בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, המדענים התיזו על הקופים האחרים סילון מים קרים בעזרת זרנוק.
למרות הפיתוי הרב של הבננות, לאחר זמן מה הקופים פיתחו דפוס התנהגות חדש, ואף אחד מהם לא העז עוד לעלות על הסולם.
בשלב ב :
המדענים המשיכו בניסוי. הם הוציאו את אחד הקופים מהכלוב, ובמקומו הכניסו קוף אחר. כמובן שהוא מיד ניסה לעלות על הסולם על מנת להגיע לבננות. אך באותו רגע, הוא קיבל מכות מהקופים הוותיקים.
לאחר כמה נסיונות, הקוף החדש החליט שלא לנסות יותר, למרות שלא הבין את הסיבה למכות, ולא הבין מדוע אף אחד מהקופים האחרים אינו נוגע בבננות.
כך המשיכו והחליפו כל פעם את אחד הקופים הותיקים בקוף חדש, והסיפור חזר על עצמו.
בשלב ג :
משלא נותר אף קוף ותיק בקבוצת הקופים, המדענים ניסו והחליפו את אחד הקופים החדשים עם קוף אחר. ושוב, הקוף קיבל מכות ברגע שניסה לטפס על הסולם, על מנת להגיע לבננות.
אם היו הקופים מדברים בשפת האדם והיו שואלים אותם מדוע הם עשו זאת, הם היו בוודאי עונים: "אינני יודע, אבל כך נעשים פה הדברים, זו המסורת!"
***
ועתה הבה נתאר לעצמנו אם הניסוי היה נעשה על קבוצת בני אדם, במקום על הקופים.
בסיום שלב א' היה וודאי נכתב בספר החוקים או בספר הקודש האיסור לעלות על הסולם ומי שיפר אותו יחטוף מכות.
בשלב ב', אדם חדש בקהילה שהיה מפר את הכתוב בספר החוקים, וודאי היה חוטף מכות. אם היה שואל מדוע, היו מצביעים על הספר. אם לא היה קיים ספר, היו אומרים לו שזו המסורת, או רצון אלוהים. ליתר ביטחון, כשקמים אנשים ומטילים ספק בהגיון של החוק - אנשים שמעוניינים לשמר את הקיים (מסיבותיהם הם או בשל תפיסת עולם שמרנית), ממציאים וכותבים אגדות "המסבירות" מדוע אנחנו מקיימים את החוק או המנהג.
בשלב ג' נשאר רק ספר החוקים, או ספר הקודש וספר האגדות, וכולם ממלאים אחר חוק הסולם בקפדנות וללא עוררין.
ועתה, מבלי להעלב, בכל פעם שמישהו מכם:
יורק על חתול שחור,
או אומר טפו טפו ומקיש על עץ,
או מניח תפילין,
או מנשק מזוזה,
או מדליק נרות שבת,
או אינו אוכל בשר עם חלב (למרות שכשהבשר מארגנטינה והחלב מישראל - ואין סיכוי שמדובר כאן בגדי בחלב אימו):
אולי כדאי לחשוב פעם, מדוע אתם באמת עושים את זאת?
(אין אני מתכוון לאמונה, אלא לפולחן. הרי יש הרבה אמונות ופולחנים בעולם.)
אני חושב על הסולם עם הבננות...
ובכלל כדאי שננסה יותר לבדוק את נטייתנו לקיבעון ולוודא שאיננו מתחפרים בהנחות היסוד שלנו, בלי לנסות לבדוק את מקורן וסיבתן (מקור מהימן אינו יכול להיות ספר אגדות - גם אם קוראים לו ספר הקודש, כי כתבו אותו בני אדם בשר ודם, כמוני וכמוך).
וכבר אמר אלברט איינשטיין: " הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה ".
חומר למחשבה!
והרי לקט תגובות (מפרסום המהדורה הראשונה):
תשובתי: מדוע אדם צריך לשמור על פולחן מסוים ולא אחר? זה מה שישמור על האמונה שלו? אין פולחן כלשהו שונה מסגידה לעגל הזהב. גם ביהדות "הנאורה" שלנו, היו ממשיכים להקריב קורבנות חיות, אלמלא היה נחרב בית המקדש.
וכי אותו אחד שמתנדנד כלולב בתפילה, לא היה כורע כבהמה אם היה נולד לעם אחר? זה ההבדל שעושה אותו יהודי או מוסלמי או נוצרי?
2. תגובה: האמת שפגשתי הרבה אנשים מהדור שלי שתוהים וחושבים על הדברים הללו. לי אישית אין מושג לאיזו מסקנה להגיע ובמה להאמין...
תשובתי: אני לא נגד אמונה. אני נגד פולחנים וסגידות בלתי הגיוניים בשם האמונה. ואנשים דתיים (וגם לא דתיים) מבצעים פולחנים ללא הגיון, מקסימום בשל ציווי של האדם ולא של אלוהים. ושיוכיחו לי שאת כל הדתות לא ייסדו בני אדם - כי אז הם יצטרכו להתמודד עם קיום עולם רב-אלוהי ולשכנע אותי מדוע האלוהים שלהם טוב יותר מהאלוהים שלי.
3.תגובה: ויסלחו לי כל הדתיים, האם הסגידה הזו לרבי מלובביץ’ היא לא עבודת אלילים?מזל שלא הכניסו אותי לכלוב, לא היו צריכים להכות אותי, אני שונאת בננות.
תשובתי: והשתטחות על קברי צדיקים אינה עבודת אלילים?
4. תגובה: מה יש לך לומר על כל העמים הקדמונים כמו הבבלים, האשורים, האכדים ועוד שנעלמו מהעולם והיהדות נשארה ?
אני חושבת שגם אתה חוגג את החגים לפי חלק מהמסורת לפחות,
אתה עורך ליל סדר בפסח ?[ גם אם אינך שומר כשרות] או מדליק נרות בחנוכיה? זאת מסורת, לא ?
בחלק מהדברים אנו ממשיכים במסורת של בית ההורים , לא כי חטפנו או נחטוף מכות (כמו בניסוי עם הקופים), אולי מכוח ההרגל, אולי מתחושת חגיגיות מסוימת ואפילו קדושה ( אם זה צום ביום כיפור, למשל, אולי ...לא יודעת)
אני מאמינה שלאנשים דתיים יש תשובה למה שכתבת, יש מדענים דתיים ויש אנשים הגיוניים ששומרים על הדת , למרות שאתה הצגת זאת בצורה אחרת ,
ואני חושבת שאדם באמונתו יחיה, אבל לא יכפה על חברו !
וזאת כבר סוגייה אחרת .
תשובתי: אם תשאלי אותי לא היהדות שמרה על העם אלא שנאת העמים כנגד היהדות, אבל נניח לזה. לדעתי אין הדת היהודית (בעצם ראשיה) שומרת היום על אחדות העם אלא דווקא מפלגת אותו. לא יצאתי כאן כנגד בחירה חופשית של איזה חלקים מהמסורת כל אחד רוצה לשמר, אלא כנגד פולחן המצווה על ידי דת, ומבחינתי הפולחן הדתי היהודי אינו שונה מכל פולחן דתי או פגאני אחר. אני מדבר על הציווי במעשים שהעושה אינו באמת מבין מדוע הוא עושה זאת היום - מלבד שכך כתוב בספרי הקודש וכך נוהגת סביבתו. לדעתי חלק מרכישת המסורת בהחלט מקביל למשל ניסוי הקופים. עצם זה שיש מדענים דתיים, אינו מוכיח שהפולחן שלהם הגיוני. אין אני נגד אדם באמונתו יחיה אבל אני בעד שאנשים יבחנו מדוע הם עושים את מה שהם עושים, ומדוע הם חושבים שמה שהם עושים נכון יותר מזה של אחרים. אני נגד מעשי פולחן כתוצאה מצווי דתי. בעיקרון, אדיקות בשמירת מסורת היא שמרנות, ושמרנות היא אנטי-תזה של הקידמה. חרדי שגולש באינטרנט בצנזורה של אינרנט רמון אינו מייצג את הקידמה, אלא את הנחשלות.
5.א תגובה: שלום לך. אז מה בעצם כל עניין הקופים חשוב בכלל? הרי בעצם אפשר לומר זאת על הכל. אשאל אותך שאלה: יצאת פעם מהבית עם מכנס כתום חולצה ירוקה ונעליים בצבעים שונים וכובע שחור עם נקודות ורודות. האם אתה בחרת את הבגדים שלבשת היום או שבחרו בשבילך...
קודם תלבש את הבגדים שכתבתי למעלה מבלי לחשוב מה יגידו ורק אז תוכל ללמד מישהו אי פעם על בחירה אמיתית...
עכשיו תעצור ותחשוב. ובגלל שאתה לא מבין את הנסתר שמאחורי הפעולה ומתעסק רק במעשה מבלי לצרף את הכוונה הנכונה אותו מעשה נראה לך טיפשי וכבר נאמר מצווה ללא כוונה כגוף ללא נשמה.
תשובתי: אני רק מבין שעניין ההשוואה לקופים מאוד מפריע לך.
והטיעון שלך נופל, כי אני בהחלט לא מתלבש בדיוק כמוך (ואני גם משנה אותו מדי יום ביום), ואתה לא מתלבש בדיוק כחברך, ואם אתה רוצה להתלבש במכנס כתום חולצה ירוקה ונעליים בצבעים שונים וכובע שחור עם נקודות ורודות"- כנראה שזה מתאים לאישיותך. ולשיטתך, אם אתה מתלבש לפי מיטב האופנה - אתה בהחלט קוף (כי זה מה שעושים קופים - מחקים זה את זה). והשוואת אופנת לבוש שמשתנה למסורת, הרי היא השוואה של שמיטה להר סיני.
5.ב' תגובה: האם כשכואב לך משהו בגוף אתה הולך ללמוד רפואה או שאתה הולך לרופא
ואם תלך לרופא שיגיד לך לעשות ניתוח אז תאמין לא?
יש דברים שאנו עושים פשוט כי אמרו לנו ואנו מסתמכים על אלא שבדקו או למדו
על אותו נושא לעומק ואנו עושים וסומכים עליהם כמובילי דרך אם אתה סומך על הרופא לדוגמא וזה בסדר אני סומך על רשב״י והארי ובעל הסולם וכן עושה פעולות שכרגע אני לא מבין אלה פעולות שבאות מתוך אמונה
בכל מקרה כולנו אנשים מאמינים השאלה רק במה.
ובגלל שאתה לא מבין את הנסתר שמאחורי הפעולה ומתעסק רק במעשה מבלי לצרף את הכוונה הנכונה אותו מעשה נראה לך טיפשי וכבר נאמר
מצווה ללא כוונה כגוף ללא נשמה.
תשובתי: מה לעניין רפואה (שיש בה הגיון מוכח) ולעניין אמונה?ואני לא מאמין לכל רופא בעיניים עצומות. יש הרבה רופאים שטועים ובשל כך האדם הנבון ילך להתייעצות שנייה. וזה שיש אנשים שסומכים על הרבי שאומר להם לא לעשות ניתוח מסוים - הגיוני בעיניך? לקחת כך אחריות על בריאות אנשים?
אם תקרא שוב את דבריי, אני לא שולל אמונה, כלל וכלל לא.
אני שולל פולחנים בציווי בשל מסורת ודת . מדוע למשל אינך ממשיך להקריב קורבנות? רק משום כך שנחרב בית המקדש? והיית אולי עושה זאת בחדווה אם היה לך היום בית מקדש?
בתור מבין קצת בקבלה, אין הנשמה זקוקה לפולחן גשמי, כמו הנחת תפילין למשל, כדי להגיע לתובנות.
6. תגובה: בדיוק קראתי אתמול משהו שקשור לנושא, קראתי את זה בדף של הדלאי לאמה
All the world’s major religions, with their emphasis on love, compassion, patience, tolerance, and forgiveness can and do promote inner values. But the reality of the world today is that grounding ethics in religion is no longer adequate. This is why I am increasingly convinced that the time has come to find a way of thinking about spirituality and ethics beyond religion altogether.
תשובתי: הדלאי למה הוא האיש הדתי הכי נאור שאני מכיר. הוא מתעניין במדע, עורך סדנאות משותפות ביו מדענים לבין בודהיסטים והוא אמר: " כשהמדע מוכיח אמיתות הנוגדות קביעות בכתבי הקודש העתיקים, הגיע הזמן לשנות ולעדכן את כתבי הקודש".
מדובר במשפחה בעלת שבעה אחים ואחיות, שאחת האחיות חלתה בסרטן חשוך מרפא, והדרך היחידה להצילה היתה השתלת מח עצם. המשפחה נבדקה, ורק לאח אחד היתה התאמת רקמות - הוא היחיד בעולם שיכול היה לתרום מח עצם לאחותו.
והוא בתחילה לא רצה, כי לא היה ביחסים טובים עם אחותו וכנראה שגם פחד. כשהסבירו לו כי מדובר בתרומת דם רגילה וכי אם לא יתרום הרי הוא גוזר דין מוות על אחותו - הוא נעתר לבסוף (גם בגלל לחץ המשפחה).
לאחר הסכמת האח, החולה החלה בסדרת הטיפולים שתחסל את מח העצם שלה (ללא אפשרות של חזרה אחורה), כהכנה להשתלה. אבל ביום המיועד, אחיה סרב לתרום, למרות התחייבותו הקודמת. בזה הוא גרם באופן ישיר למותה תוך ימים מספר.
כיצד יכול מי שנקרא אדם לגזור על אחותו, בשר מבשרו גזר דין מוות?
אין זה שונה מרצח בכוונה תחילה, ולמרות זאת החוק אינו מושיבו בכלא.
ואני חושב איך האדם הזה מסוגל להמשיך לחיות? איך בכלל יש אנשים כאלה? האם אי פעם הם עושים חשבון נפש? האם יש בהם איזושהי חרטה? ויש לי הרגשה שלאדם כזה לא תהיה אף פעם חרטה אמיתית.
אדם כזה (ובמיוחד שהוא חובש כיפה ומנהל אורח חיים מסורתי) - לא יכפר על מעשיו גם באלף צומות.
זהו למעשה רוצח בדם קר, חלאת אדם שאין לו אלוהים ואין לו מחילה ...
האם יש מישהו כאן שחושב שיש לו מחילה?
ובכלל כדאי אולי לכולנו לבחון, האם בסופו של חשבון נפש, כל מעשינו ראויים למחילה.
ד. מדוע אני לא צם?
יש מי שצם כי הוא מפחד.
רק אלוהים שלו יודע, או שלא יודע ממה.
יש מי שצם כי זה קוּל😎
אחלה גבר הוא יוצא.
יש מי שצם בגלל הדיאטה,
כי דווקא ביום זה הוא יוריד עשרה קילוגרם.
יש מי שצם בשביל הכפרות
וחושב שיכול לנהוג כפרא בשאר הימים.
יש מי שצם,
כי רק בצום הוא יודע לחשוב בהגיון, או שלא.
יש מי שצם סתם ליתר ביטחון,
שיהיה, אולי ישתלם.
ואני, אני לא צם כי זה לא בריא
ואם הייתי חושב שזה בריא
הייתי כבר צם ברמדאן.
ואלוהים שלי הוא לא אלוהים אישי קטן קטן,
נוטר ונוקם כמו בני האדם.
רק אלוהים שלו יודע, או שלא יודע ממה.
יש מי שצם כי זה קוּל😎
אחלה גבר הוא יוצא.
יש מי שצם בגלל הדיאטה,
כי דווקא ביום זה הוא יוריד עשרה קילוגרם.
יש מי שצם בשביל הכפרות
וחושב שיכול לנהוג כפרא בשאר הימים.
יש מי שצם,
כי רק בצום הוא יודע לחשוב בהגיון, או שלא.
יש מי שצם סתם ליתר ביטחון,
שיהיה, אולי ישתלם.
ואני, אני לא צם כי זה לא בריא
ואם הייתי חושב שזה בריא
הייתי כבר צם ברמדאן.
ואלוהים שלי הוא לא אלוהים אישי קטן קטן,
נוטר ונוקם כמו בני האדם.
ואלוהים שלי אינו בבעלות יהודית
ואני לא נבחר וטוב מכל העמים
אלוהים שלי הוא אלוהי כל העולם והטבע.
ואני לא נבחר וטוב מכל העמים
אלוהים שלי הוא אלוהי כל העולם והטבע.
הרב קוק אמר פעם שהוא כותב לא מפני שיש לו כוח לכתוב, אלא מפני שאין לו כוח לשתוק. אז מדוע כל מעריצי הרב קוק כל כך רוצים שאני אשתוק? גם אני לא יכול לשתוק לנוכח טעויות רווחות וסילופים נפוצים. אני בהחלט לא הרב קוק ולא מתיימר להיות אליל כמוהו, גם לא קדוש, אך גם אני בשר ודם אשר יודע משהו בחיים ולא יכול לשתוק.
ועוד מדברי הרב קוק: "ההבדל שבין הנשמה הישראלית , עצמיותה, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגוים כולם, לכל דרגותיהם - הוא יותר גדול ועמוק, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי". ( ס' 'אורות', אורות ישראל פ"ה פיסקה י', ע' קנ"ו).
הרב קוק כבר שוכב בקברו ולא יכול להשיב. ומה אתם אומרים? וכי לא מוטב שהיה שותק?
1. תגובה: עד 1973 לא צמתי, כי לא צמתי. גדלתי במשפחה כזו וזהו זה. מ-73 יש לי חובה רצינית לא לצום. באותה שנה בא לי פתאום לצום. ובפעם הראשונה בחיי צמתי, ואז הייתה אזעקה בשעה שתיים. אכלתי תפוח עץ וסיימתי את הצום. מאז, אני לא צמה, וזאת למען עם ישראל.
תשובתי: בשל כך היהודים הקדמונים המציאו את הסיפור של איוב - כשנוח להם הם טוענים לסיבתיות, כשלא נוח להם הם מביאים טיעונים של הפוך על הפוך.
2. תגובה: זה מה שהוא אמר? חשבתי שהוא חכם יותר.
תשובתי: ודווקא בגלל חכמתו דבריו אלה הם חמורים ביותר. אני בטוח שיש חובשי כיפות שלא מרגישים נוח עם דבריו הברורים אלה, וממציאים פרושי רש"י כיצד אנחנו וכל העולם לא הבנו נכון את דבריו.
3. תגובה: יש אנשים שצמים כי זו מסורת, או כי שאר בני הבית צמים וזה לא אתי לאכול מול מישהו, או לבקש ממנו להכין אוכל, כשהוא צם (כמוני למשל).
תשובתי: אני יודע. את דעתי על פולחנים ומסורות כתבתי כבר קודם, אם כי אני מכבד את מי שבחר לעשות זאת. מה שאתה תארת זה בעצם קונפורמיזם. גם אם הצום נובע מאי רצון להטריד, אפשר לפחות לשתות שלוק מים, לא?
4. תגובה: יש משהו במסורת שהיא בלתי מובנת אולי בהגיון ואם צמו בביתי כילדה ( לא בית דתי אבל שמרו על צום יום הכיפורים ופסח) אני ממשיכה בזה ובנותי גם כן ומעולם לא אמרתי להן לצום מעולם הורי לא אמרו לי. כל אחד שינהג כפי שהוא רוצה, רק שלא יכְפֶּה !
תשובתי: אכן הבעתי דעתי. וכי אמרתי שלא יעשה כל אחד את אשר רוצה? ואם בכפיה עסקינן, על פי חוק, כופים על אלה שלא מאמינים להימנע מתחבורה, מצפיה בטלוויזיה (למשל, לא צריך אדם כדי לאפשר כל ערוצי הכבלים )....
גם ללא חוק הייתי מכבד ולא עושה דווקא, אבל מסתבר שיש כאלה שלא מכבדים למשל צפירה בימי הזיכרון וממשיכים ללכת דווקא מולי ברחוב בהתרסה. זה מקומם וזלזול לא יסולח.
הרב קוק כבר שוכב בקברו ולא יכול להשיב. ומה אתם אומרים? וכי לא מוטב שהיה שותק?
והרי לקט תגובות (מפרסום המהדורה הראשונה):
1. תגובה: עד 1973 לא צמתי, כי לא צמתי. גדלתי במשפחה כזו וזהו זה. מ-73 יש לי חובה רצינית לא לצום. באותה שנה בא לי פתאום לצום. ובפעם הראשונה בחיי צמתי, ואז הייתה אזעקה בשעה שתיים. אכלתי תפוח עץ וסיימתי את הצום. מאז, אני לא צמה, וזאת למען עם ישראל.
תשובתי: בשל כך היהודים הקדמונים המציאו את הסיפור של איוב - כשנוח להם הם טוענים לסיבתיות, כשלא נוח להם הם מביאים טיעונים של הפוך על הפוך.
2. תגובה: זה מה שהוא אמר? חשבתי שהוא חכם יותר.
תשובתי: ודווקא בגלל חכמתו דבריו אלה הם חמורים ביותר. אני בטוח שיש חובשי כיפות שלא מרגישים נוח עם דבריו הברורים אלה, וממציאים פרושי רש"י כיצד אנחנו וכל העולם לא הבנו נכון את דבריו.
3. תגובה: יש אנשים שצמים כי זו מסורת, או כי שאר בני הבית צמים וזה לא אתי לאכול מול מישהו, או לבקש ממנו להכין אוכל, כשהוא צם (כמוני למשל).
תשובתי: אני יודע. את דעתי על פולחנים ומסורות כתבתי כבר קודם, אם כי אני מכבד את מי שבחר לעשות זאת. מה שאתה תארת זה בעצם קונפורמיזם. גם אם הצום נובע מאי רצון להטריד, אפשר לפחות לשתות שלוק מים, לא?
4. תגובה: יש משהו במסורת שהיא בלתי מובנת אולי בהגיון ואם צמו בביתי כילדה ( לא בית דתי אבל שמרו על צום יום הכיפורים ופסח) אני ממשיכה בזה ובנותי גם כן ומעולם לא אמרתי להן לצום מעולם הורי לא אמרו לי. כל אחד שינהג כפי שהוא רוצה, רק שלא יכְפֶּה !
תשובתי: אכן הבעתי דעתי. וכי אמרתי שלא יעשה כל אחד את אשר רוצה? ואם בכפיה עסקינן, על פי חוק, כופים על אלה שלא מאמינים להימנע מתחבורה, מצפיה בטלוויזיה (למשל, לא צריך אדם כדי לאפשר כל ערוצי הכבלים )....
גם ללא חוק הייתי מכבד ולא עושה דווקא, אבל מסתבר שיש כאלה שלא מכבדים למשל צפירה בימי הזיכרון וממשיכים ללכת דווקא מולי ברחוב בהתרסה. זה מקומם וזלזול לא יסולח.
ראו ברשומה כאן.
ו. אפשר גם אחרת
כשהבן שלי היה בטירונות הוא סיפר לי את המקרה הבא (שאגב לא היה חריג): בכל יום הייתה מתפרסמת רשימת תורנויות שמירה ליום המחרת. והנה ביום אחד, לאחר שהבן כבר עשה את התורנות שלו, מגיע המפקד שפוקד עליו לבצע שמירה נוספת אקסטרה לאותו יום. הסיבה: מי ששובץ לשמור באותו זמן נזכר שזוהי שעת תפילה.
מדוע לא הסדיר את התורנות שלו שלא תחול בשעת תפילה ו"ניזכר" בדקה ה-90?
ברור שהיה זה תרוץ מושכל להתחמק ממשמרת על חשבון האחר.
בשרות הסדיר שלי יצא שנשארתי בבסיס בשלושה ימי כיפור עוקבים. בראשון מפקד סוללת התותחים שאל במסדר שנערך לפני כניסת יום כיפור - מי מהנוכחים צם ומי לא. כארבעים חיילים הצביעו שהם צמים (בין אם נכון הדבר או לא) ועל כן קבלו פטור מכל פעילות מבצעית למשך כל שעות הצום. והעשרה שהודיעו שאינם צמים שובצו לחמש משמרות שמירה. ושתבינו. המטבח היה סגור ואלה שלא צמו נאלצו להכין להם סנדביצ'ים ממה שמצאו במטבח, עבור כל השעות שהמטבח לא יהיה פעיל. אה כן, יכולים היו להרתיח במטבח מים כדי להכין קפה.
ואני שלא צם, כמובן "ביליתי" את כל יום הכיפורים (יום ולילה) בשמירות. ביום כיפור השני למדתי לקח ולכן הצהרתי שאני צם. לפני כן הצטיידתי מהשק"ם בכמה "מצופים" ו"פסק זמן" והחבאתי אותם בתוך שק השינה. שם אכלתי אותם בסתר. מרבית "הצמים" בילו את מרבית יום כיפור בשקי השינה שלהם. אני לא זוכר שהתפללו בכלל. אני גם לא בטוח שמבין הארבעים היה מנין לתפילות. בכל אופן אף אחד מאיתנו כולנו לא היה חובש כיפה.
האם היו לי "יסורי מצפון" על החטא הגדול ביום קדוש זה? אודה ואתוודה שבתור חילוני בהכרה מלאה לא היו לי כאלה. וחשבתי, מדוע אני צריך לשמש כגוי של יום כיפור? ישבנו ליד גבול סוריה באותם הימים (בשנים שלאחר מלחמת יום כיפור). וכי מדוע לא חלה על כולם חובת פעילות מבצעית בסיסית, בחזקת "פיקוח נפש". אפילו כשמדובר בחיילים צמים - וכי לא יכולים היו לפחות להשתתף בתורנות שמירה 2-4 שעות לאחר הסעודה המפסקת (כשעדיין לא מכרסם הרעב)?
אגלה לכם בסוד ששכבתי בשק השינה בהיכון, לבוש במדים, עם חגור ועם רובה טעון ונצור, למקרה שחלילה יהיה צורך. אבל לא היה מקובל עלי לשמש כגוי פראייר של יום כיפור. לא למען המאמינים ובוודאי לא למען המתחזים המשתמטים. לידיעה, מדובר בצבא, בחיל התותחנים, בשנים 1974 עד 1976.
***
לקראת אחד מימי הכיפור, החלטנו לצאת עם המשפחה לצימר בציפורי. להעביר את היום הזה בשקט וברוגע וללא שאון הילדים רוכבי האופניים הממלאים את הכבישים. כמובן הצטיידנו במזון עבורנו, עבור הילדים והכלבה שלנו.
מסתבר שבעלי הצימר היו זוג דתיים (כיפה שחורה) בתחילת שנות השלושים שלהם. הם היו מאוד נחמדים וציינו שיש לנו כניסה חופשית ללול שלהם ולאסוף ביצים טריות כאוות נפשנו למטבחון המצויד למשעי שביחידת הדיור שלנו (הצמודה לשלהם - עם דלת משותפת נעולה).
ואכן בטרם כניסת יום כיפור אספנו כמה ביצים לארוחת הבוקר שלמחרת.
לא ציפינו, במיוחד מזוג חרדי (אפילו כנראה לייט), אך בבוקר יום כיפור מצאנו סלסלה מלאה באוכל שהניחו בפתח דלת יחידת הצימר. למרות שהחננו את הרכב שלנו במרחק מה מביתם, ביום כיפור יצאנו לטיול רגלי עם הילדים בסביבת ציפורי. ליווה אותנו אחד משלושת הכלבים של הזוג. כלב זאב יפיפה שחבר כג'נטלמן של ממש לכלבה שלנו. כשחזרנו, גיליתי שבצמוד ליחידת הדיור שלנו לזוג יש מטע של רימונים, משני סוגים. קטפתי אחדים ושימחנו בהם את ליבנו בצימר.
אז אפשר גם אחרת - גם לחילונים בהכרה מלאה וגם לחרדים - איש באמונתו יחיה.
כשהבן שלי היה בטירונות הוא סיפר לי את המקרה הבא (שאגב לא היה חריג): בכל יום הייתה מתפרסמת רשימת תורנויות שמירה ליום המחרת. והנה ביום אחד, לאחר שהבן כבר עשה את התורנות שלו, מגיע המפקד שפוקד עליו לבצע שמירה נוספת אקסטרה לאותו יום. הסיבה: מי ששובץ לשמור באותו זמן נזכר שזוהי שעת תפילה.
מדוע לא הסדיר את התורנות שלו שלא תחול בשעת תפילה ו"ניזכר" בדקה ה-90?
ברור שהיה זה תרוץ מושכל להתחמק ממשמרת על חשבון האחר.
בשרות הסדיר שלי יצא שנשארתי בבסיס בשלושה ימי כיפור עוקבים. בראשון מפקד סוללת התותחים שאל במסדר שנערך לפני כניסת יום כיפור - מי מהנוכחים צם ומי לא. כארבעים חיילים הצביעו שהם צמים (בין אם נכון הדבר או לא) ועל כן קבלו פטור מכל פעילות מבצעית למשך כל שעות הצום. והעשרה שהודיעו שאינם צמים שובצו לחמש משמרות שמירה. ושתבינו. המטבח היה סגור ואלה שלא צמו נאלצו להכין להם סנדביצ'ים ממה שמצאו במטבח, עבור כל השעות שהמטבח לא יהיה פעיל. אה כן, יכולים היו להרתיח במטבח מים כדי להכין קפה.
ואני שלא צם, כמובן "ביליתי" את כל יום הכיפורים (יום ולילה) בשמירות. ביום כיפור השני למדתי לקח ולכן הצהרתי שאני צם. לפני כן הצטיידתי מהשק"ם בכמה "מצופים" ו"פסק זמן" והחבאתי אותם בתוך שק השינה. שם אכלתי אותם בסתר. מרבית "הצמים" בילו את מרבית יום כיפור בשקי השינה שלהם. אני לא זוכר שהתפללו בכלל. אני גם לא בטוח שמבין הארבעים היה מנין לתפילות. בכל אופן אף אחד מאיתנו כולנו לא היה חובש כיפה.
האם היו לי "יסורי מצפון" על החטא הגדול ביום קדוש זה? אודה ואתוודה שבתור חילוני בהכרה מלאה לא היו לי כאלה. וחשבתי, מדוע אני צריך לשמש כגוי של יום כיפור? ישבנו ליד גבול סוריה באותם הימים (בשנים שלאחר מלחמת יום כיפור). וכי מדוע לא חלה על כולם חובת פעילות מבצעית בסיסית, בחזקת "פיקוח נפש". אפילו כשמדובר בחיילים צמים - וכי לא יכולים היו לפחות להשתתף בתורנות שמירה 2-4 שעות לאחר הסעודה המפסקת (כשעדיין לא מכרסם הרעב)?
אגלה לכם בסוד ששכבתי בשק השינה בהיכון, לבוש במדים, עם חגור ועם רובה טעון ונצור, למקרה שחלילה יהיה צורך. אבל לא היה מקובל עלי לשמש כגוי פראייר של יום כיפור. לא למען המאמינים ובוודאי לא למען המתחזים המשתמטים. לידיעה, מדובר בצבא, בחיל התותחנים, בשנים 1974 עד 1976.
***
לקראת אחד מימי הכיפור, החלטנו לצאת עם המשפחה לצימר בציפורי. להעביר את היום הזה בשקט וברוגע וללא שאון הילדים רוכבי האופניים הממלאים את הכבישים. כמובן הצטיידנו במזון עבורנו, עבור הילדים והכלבה שלנו.
מסתבר שבעלי הצימר היו זוג דתיים (כיפה שחורה) בתחילת שנות השלושים שלהם. הם היו מאוד נחמדים וציינו שיש לנו כניסה חופשית ללול שלהם ולאסוף ביצים טריות כאוות נפשנו למטבחון המצויד למשעי שביחידת הדיור שלנו (הצמודה לשלהם - עם דלת משותפת נעולה).
ואכן בטרם כניסת יום כיפור אספנו כמה ביצים לארוחת הבוקר שלמחרת.
לא ציפינו, במיוחד מזוג חרדי (אפילו כנראה לייט), אך בבוקר יום כיפור מצאנו סלסלה מלאה באוכל שהניחו בפתח דלת יחידת הצימר. למרות שהחננו את הרכב שלנו במרחק מה מביתם, ביום כיפור יצאנו לטיול רגלי עם הילדים בסביבת ציפורי. ליווה אותנו אחד משלושת הכלבים של הזוג. כלב זאב יפיפה שחבר כג'נטלמן של ממש לכלבה שלנו. כשחזרנו, גיליתי שבצמוד ליחידת הדיור שלנו לזוג יש מטע של רימונים, משני סוגים. קטפתי אחדים ושימחנו בהם את ליבנו בצימר.
אז אפשר גם אחרת - גם לחילונים בהכרה מלאה וגם לחרדים - איש באמונתו יחיה.
סוף דבר
כל פעם שאני מפרסם פוסט מסוג כזה - יש כאלה שמבטלים את המנוי או מוחקים עצמם מרשימת הקוראים הקבועים. מאלה היו גם מלשנים לאינטרנט רימון ששתל קודים לסינון רשומות מסוימות בבלוג לאוכלוסיה הדתית. כלומר, צנזורה דתית במיטבה. שחלילה לא יחשפו נשמות טהורות לדברי כפירה. ירחם השם.
אז לאלה אומר - עובדות לא נעלמות אם מתעלמים מהן ...
כל פעם שאני מפרסם פוסט מסוג כזה - יש כאלה שמבטלים את המנוי או מוחקים עצמם מרשימת הקוראים הקבועים. מאלה היו גם מלשנים לאינטרנט רימון ששתל קודים לסינון רשומות מסוימות בבלוג לאוכלוסיה הדתית. כלומר, צנזורה דתית במיטבה. שחלילה לא יחשפו נשמות טהורות לדברי כפירה. ירחם השם.
אז לאלה אומר - עובדות לא נעלמות אם מתעלמים מהן ...
*הערה חשובה* למי שמתכוונים להגיב כאן לרשומה. כל אחת ואחד יכולים להגיב ולהביע כאן את דעתם, ללא כחל ושרק. אבל זיכרו. על פי כללי קהילת הבלוגיה שלנו, חובה לשמור בדיונים כאן על שפה מכבדת ותרבותית!!!
והרי לקט תגובות ׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁ(מפרסום המהדורה הראשונה) :
תשובתי: יש כנראה כאלה שאינם רואים שום תועלת בחשיבה בקורתית בונה. בעיקר כשהיא אינה מתאימה להשקפת עולמם.
2. תגובה: מי שמסיר מנוי מבלוג כי הבלוג לא כותב בדיוק לפי מידות הקופסה שיצר לעצמו, לא שווה את ההשקעה של בעל הבלוג. אני מחפש בלוגים שמאתגרים אותי, שמחפשים את הנקודות העיוורות שלי, שמספקים לי נקודת ראייה שונה, והבלוג הזה עונה על כל הקריטריונים. אוסיף כי ספציפית אני עמדתי כבר במבחן, בסדרת הפוסטים (המעולה לכשעצמה) על תופעות מטאפיסיות בלתי מוסברות, שהציגה נקודת ראות שונה קוטבית משלי, ועדיין אני כאן... שנה טובה לבעל הבלוג ולקוראיו הנאמנים, ולקוראים שעוד יצטרפו!
תשובתי: מי שרוצה לכסות ראשו בחול שיבוסם לו החול. בהחלט אין לי צורך לאסוף רשימת בנות יענה שכבר לא נותר להן כוח אפילו להשמיץ כאן. חלקן משמיץ את הבלוג וכותבו מאחרי הגב בבלוגים שלהם (כדי שחלילה לא יעלה הרייטינג כאן) - איזה עלובי נפש. וזה שאתה עדיין כאן, זו כנראה מטפיזיקה 😉
3. תגובה: אני לא מבינה אנשים שמבטלים את המנוי בגלל פוסט זה או אחר. בסך הכל זה לקרוא דעה שונה של מישהו אחר, לא חייבים להסכים על כל דבר. אבל מי שרוצה לחיות בקופסה ולא לשמוע דעות של אנשים אחרים, שיבושם לו.
תשובתי: חרמוֹת היו תמיד דרך של אנשים לנהוג באנשים שדעותיהם לא התאימו להם, כאשר יש דברים בגו . היהדות החרימה אנשים רבים מתוכה והגדילה לעשות עם שפינוזה.
4. תגובה: אם אתה מרגיז כל כך הרבה דתיים כנראה שאתה נוגע בנקודה כואבת.אל תפסיק 🤗
תשובתי: אני לא רוצה להרגיז אותם. אני רוצה רק להגיד את מה שאני חושב ושלא יאיימו או יסתמו לי את הפה.
