יום רביעי, 23 בפברואר 2022

אובדן - התמודדות פעוטות עם מוות במשפחה

  21 לפברואר 2022. צ'יף המיוחד והיקר שלנו איננו. לפני חודש מלאו לו 14 שנה.  אך בשל מצבו הרפואי ידענו שהוא חי על זמן שאול. 

צ'יף בימיו האחרונים 

הוא ליווה אותה מהולדתה. שמר עליה, אהב אותה וגונן עליה והיא התייחסה אליו באהבה כחבר וכאח הגדול.



ושניהם בימיו האחרונים:



הוא כבר היה חולה ודעך. וסיפרה לכולם שאבא עושה לו "אבא בום בום לאלי". שבשפתה: אבא מזריק לו כמו שהיא מזריקה ללאלי השועל מערכת הרופאה שלה.

ובעיקבות הזרקת סטרואידים ואנטיביוטיקה הוא התאושש וחזר למיטבו לכאורה.
שלושה ימים לפני מותו עדיין נהנה לאכול מהפיצה האחרונה: 


ועוד סרטונים מימיו האחרונים:


ואז לאחר פריחה זמנית, גם הסטרואידים הפסיקו לעבוד ומצבו הדרדר במהירות. היא הבינה לגמרי. שהוא מאוד חולה. "מאמא. צ'יף קקי" היא קראה לאימא, כשהוא לא שלט על צרכיו ושלשל במטבח. הוא התנשף קשות בגלל דלקת ריאות קשה. הוא גם הפסיק לאכול. היה ברור שזה הזמן להרדים אותו ולגאול אותו מיסוריו. למחרת הגיעה הווטרינרית לביתם להרדים אותו. מדהים איך הקטנה בת השנה ושבעה חודשים הבינה שהוא מאוד חולה והולך להיות עם "מוסטנג" שמת לפני שנתיים. היא קישרה את צ'יף עם מוסטנג, כי יש תמונה של שניהם על הקיר. 

אימא אמרה לה שירדו עכשיו לפארק, כדי שלא להפריע לצ'יף במסעו אל מוסטנג. ואז הקטנה נפרדה ממנו - חיבקה ונישקה אותו. 
הנשיקה האחרונה

כמובן שרצו לחסוך ממנה לצפות בהרדמה  ולראות את אבא שלה מוציא אותו לקבורה. קבורה על ראש גבעה הסמוכה לביתם, בצמוד למוסטנג ו"לונה" אחותו התאומה של צ'יף, שגם היא מתה לפני כשנתיים.

מוסטנג (מוס)

מוס (מוסטנג) וצ'יף

למחרת דיברתי עם הקטנה בוואטסאפ. כשאימא שלה שאלה אותה איפוא צ'יף - היא טפחה על ליבה וניגשה לטפוח על ליבה של אימא. לומר, שהוא בלב שלהן. ואז הוסיפה (הלך להיות עם) "מוס" (מוסטנג) ועם "לולה", "לולה","לולה" - הכלבה שלנו שמתה כשהיא הייתה בת 11 חודשים ולהפתעתנו היא עדיין זוכרת אותה. היזלנו דמעה. היא מבינה הכל כל כך בגילה הרך.

לולה

על "לולה" ו"בובה" הכלבות האהובות שלנו כתבתי כאן.

וכעת שתיהן, מוסטנג וצ'יף ואחותו לונה -  בגן עדן של הכלבים.

יהי זכרם ברוך.

עדכון מהיום

מדהים שהקטנה נזכרת הרבה בצ'יף במשך היום. מזכירה למשל את האוכל שהיא הייתה נותנת לו משלה. ואומרת "צ'יף אוכל עוף ואורז". היא אוכלת פיצה והחלק הקשה שלה שנשאר, מבקשת שנשלח לצ'יף. זה החלק שהכי אהב לאכול תמיד, כי הוא קראנצ'י והיא זוכרת את זה ולא שוכחת אותו😭💔
מתגעגעת אליו ממש. "שחררה" מאהבתה אליו, אבל מתגעגעת באופן הנוגע ללב.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אפשר להשאיר תגובה כאן