בימים אלה שבהם המלחמה בעיצומה, מצב הרוח קשה לכתיבה והמוזות שותקות. אבל לפעמים מבליחה איזו קרן אור בחשכה.
ואז הוסיפה ואמרה לאימא: "אוף, לא בא לי ללכת לגן ואת ואבא לא תלכו לעבודה מחר ותישארו איתי בבית".
ואימא הסבירה לה: נכון זה קשה לפעמים. גם לגדולים אחרי סופ"ש קשה להתחיל שבוע וללכת לעבודה, כמו שלך לגן. אבל אח"כ מתגברים ונהיה כיף.
ואז קטינא הסבירה למה צריך ללכת לעבודה:
"כי בעבודה עובדים ועושים דברים ומקבלים כסף לקנות לי אוכל, בגדים ומשחקים ומתנות".
ואמא השיבה: נכון, אז צריך ללכת לעבודה ואחרי זה יש לנו זמן ביחד והרבה זמן בסופ"ש ובחופשות...
"אבל אל תלכו לעבודה מחר". אמרה קטינא בתחינה.
אז מאיפה יגיע הכסף שאמרת הרגע שצריך? שאלה אימא,
"אל תדאגי, אני אכין אותו". השיבה קטינא,
איך תכיני? שאלה אימא
ומבלי להתבלבל ענתה: "אני אדפיס במדפסת".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן