קורין אלאל נפרדה מאיתנו הבוקר לאחר מאבק במחלת הסרטן. מהיכרות אישית הייתה לי תמיד פינה חמה אליה. קורין הייתה בת מחזור בבית הספר היסודי ויצמן בהרצליה.
הבחנתי לראשונה בנוכחותה בכיתה ה', בערב קבלת הורים/תלמידים לדיווח הישגי התלמידים. היא למדה בכיתה ה'3 ואני בכיתה ה'1. בעוד אבי ואני ממתינים להיכנס לפגישת הדיווח של המחנכת, מתוך קהל צפוף של הורים ותלמידים, התקרבה אלינו לפתע ילדה שלא הבחנתי בה עד אז עם אימא שלה וסיפרה לנו (אבא שלי ואני) בהתלהבות שהיא קיבלה הערכה טובה מאוד בכל מקצועות הלימוד. תהיתי אז בליבי מדוע באה לספר דווקא לנו את זה, כאילו שאנחנו חברים ותיקים. ואני עד לאותו יום אפילו לא הבחנתי בה (היא עלתה לארץ בגיל 10).
בתנועה, בנוער העובד והלומד, היינו באותו שבט. שם קורין הייתה שרה בליווי -גיטרה של ילד בשם יגאל. גם בארועי שיכבה בבית הספר הייתה מהפנטת את כולנו בשירתה. זה לא היה רק קולה, אלא גם משהו ייחודי ומופלא בהגשה ובכריזמה שלה. בכיתה ז' התחלתי ללמוד לנגן בגיטרה ואני זוכר שבמהלך חזרה לקראת טקס סיום שנה, כשאני מנגן קטע בגיטרה, כולה חיוכים עלתה קרין לבמה וממש פירגנה לי ולנגינה. לצערי לא הייתה לי אז הזדמנות ללוות אותה עצמה בנגינה ובשירה.
כלפי כולם קורין תמיד הייתה מחייכת. אבל הייתה לי תמיד התחושה שמאחורי החיוכים השמחים, יש גם לא מעט עצב. מאז, גם כשעברה מספר משברים אישיים, תמיד היה החיוך הזה נסוך על פניה. אף פעם לא התבכיינה. גם כשהיה קשה - עולם השירה היה לה חיזוק ומזור.
למעשה יש כמה משיקים טרגיים בין קורין וביני. אחיה הצעיר ואחותי למדו באותה כיתה בבית הספר היסודי. אחיה נפטר בגיל צעיר מסרטן. אחותי נפטרה בגיל 64 מאותו סוג סרטן שפגע בקורין - סרטן הלבלב. וכשקורין התראיינה בטלוויזיה וסיפרה על הצורך שלה בקבלת מנות דם, ידעתי שנותרו לה מספר חודשי חיים ספורים . בתחנות הרדיו פירגנו והיו משמיעים שירים שלה כל יום. לפני כשבעה חודשים, חבריה בעולם המוזיקה ערכו לה מופע מיוחד לציון 50 שנות יצירה ביום הולדת ה- 69. במופע זה קורין השתתפה באופן פעיל למרות שהייתה מאוד חולה וחלשה.
קורין אלאל , זמרת ויוצרת ייחודית. יצירותיה נכס צאן ברזל בשירה העברית. יהי זיכרה ברוך.
מופע 50 שנה ליצירתה של קורין אלאל:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן