כשהתעורר הדחף פתאום, פעם הייתי מעלה טיוטות שירים על כל נייר מזדמן ואחר כך דוחף אותן למגירה. אבל לא יותר. מאז עידן הסמרטפון אני מעלה בו הגיגיי, רישומיי ושאר שטויותיי. כמו במגירה דאז, הם ממתינים לגאולה מתישהו. לעריכה/עריכות או שלא.
כך נתקלתי היום בסמרטפון בטקסט של שיר שכותרתו הייתה 'דמעות של שיר'. כותרת מוזרה שמשום מה לא הייתה לי מוכרת. וכשקראתי את הטקסט הוא היה לי עוד יותר לא מוכר. לא יתכן שאני כתבתי את זה, ומחשבה זו התחזקה כאשר ראיתי לתדהמתי את תאריך הכתיבה: ה- 5.4.2016, כלומר היום. עד כדי כך סנילי לא חשבתי שאני. אלא אולי התחלתי רחמנא לצלן לסבול מפיצול אישיות חמור? אני לא צוחק, כבר נתקפתי בחרדה.
מדי פעם קורים דברים מוזרים בסמרטפון שלי, ביניהן למשל מופיעות ביום בהיר אחד אפליקציות רוּטקיט שלא הזמנתי ובשום פנים ואופן לא הורדתי במודע. ראוי לציין שביניהן הופיעה גם אפליקצית רוטקיט מוזרה ומעוררת ענין, המקושרת לכתובת מסוימת בישראבלוג.
מדי פעם אני גם מגלה תמונות שהופיעו באופן מסתורי בגלריית התמונות בסמרטפון, שהן ממש ממש לא שייכות אלי. ביניהן גיליתי תמונת 'פספורט' של האקר חשוד, שהופיעה באופן מסתורי כזה בגלריית התמונות המסונכרנת. בבדיקה באתרים מסויימים, גיליתי את שם העומד מאחורי תמונתו, וחייכתי - איזה אידיוט! הוא עושה יותר מדי טעויות. הרי זה אותו חוֹלֶרע שכבר עליתי על כתובתו המדוייקת - אותה מסרתי לרשויות. שמו ופרטיו מקשטים אחר כבוד רשימה שחורה של האינטרפול. לא, זה לא בגללי. לאינטרפול יש סיבות כבדות משקל יותר לעקוב אחרי עבריינים מסוימים.
גור לך האקר יקר ולא חביב - יכולתי להציג עכשיו תמונה שלך כאן.
והנה היום, גיליתי טקסט שיר שנכתב לכאורה היום ושאינני זוכר בכלל שכתבתי. ממש מצב חמור. בעבר לא נתקלתי בדבר שכזה, למעט פעם אחת שגיליתי במגירה שיר שהייתי מוכן להישבע שלא אני כתבתי אותו. עד היום אינני מאמין שאני יכולתי לכתוב שיר כזה. סגנונו יותר מדי לא אופייני כדי שאקח אחריות ובעלות עליו. אבל לפחות במקרה ההוא יש נסיבות מקילות, כי לא ברור מתי נכתב. כלומר מועד כתיבתו היה יכול להסביר מצב של שיכחה או הכחשה תת מודעת. אמנם לא אופייני לי, אבל מי יודע?
ובעקבות האירוע ההיסטרי הזה, דפדפתי ברשימת הטיוטות בסמרטפון ופתחתי עוד כמה שירים אחרים בהתהוותם. הם דווקא היו מוכרים ואולי יגיעו בעתיד להבשלה. אבל כשראיתי שכל המסמכים האלה שנקראו, מקבלים את התאריך של היום - נרגעתי מהמחשבות הקונספירטיביות. אפליקציית מעבד הטקסטים בסמרטפון פשוט 'דפוקה'. כל פעם שפותחים מסמך - הוא מקבל את תאריך הפתיחה האחרון.
אבל בכל זאת עדיין לא נרגעתי. משום שלא זכרתי שכתבתי את הטקסט לשיר הזה אי פעם. ואם כן מתי בכלל כתבתי אותו לעזאזל?
לאחר שקראתי אותו מספר פעמים, העתקתי אותו למחשב. רק לאחר שערכתי וניקדתי אותו, התעורר שביב זכרון כפלֶשבֶּק. החלטתי לקחת אחריות ולהודות באשמה. פיצול אישיות, אולי דמנציה זמנית, אולי סתם מנגנון הכחשה. מי יודע? מעניין מה פרויד היה אומר על זה.
כל שיר ראוי שיקבל מקום של כבוד בפני עצמו. אבל לאור הנסיבות, חשבתי לנכון להביא כאן את סיפורו ההזוי של זה. אך לא אשאיר את הקורא במתח עד לקריאת השיר בפוסט נפרד. לכן הנה הוא פרוס כאן לפניכם:
שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ שָׁר וְדָמַעְתִּי
דָּמַעְתִּי עַל יֶלֶד שֶׁשָּׁקַע
נִטְמַן בִּשְׁכָבוֹת אַרְכֵאוֹלוֹגִיּוֹת
בְּתוֹכִי
הַדְּמָעוֹת
חִלְחֲלוּ בֶּעָפָר הָאָפֹר
פִּלְּסוּ נָתִיב לְקֶרֶן
אֲלֻמַּת אוֹר שֶׁהֵאִירָה
נֶפֶשׁ יֶלֶד גַּלְמוּדָה .
צייר Luigi Bechi
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן