קיבלתי במייל את הדברים הבאים:
"כל אדם שאנו פוגשים בחיינו הגיע אלינו במיוחד על מנת ללמד אותנו על החיים. בדרך כלל האנשים שפגעו בנו בצורה הכי קשה, הם אלה שבאים ללמד אותנו כללים חשובים מאוד לחיים, לכן אין צורך לפגוע בהם בחזרה או לשמור טינה. אלא להיות שמחים בתוך תוכינו שפגשנו את האנשים האלה, כי הם לימדו אותנו הרבה על החיים.
כלומר, דווקא האנשים שפגעו בנו הכי קשה הם המורים הכי טובים לחיים. הם מלמדים אותנו להעריך את עצמנו יותר- הם כמו סוג של מראה עבורינו. זיכרו זאת ואל תכעסו או תשנאו את אותו אדם שפגע בכם אלא להיפך- תוקירו לו תודה על כך - כי הוא עזר לכם ".
נשמע קצת ניו אייג'י (ואני מתנצל בפני כל מי שריח הניו אייג' פוגעים בעצביהם החשופים). אבל קשה להאמין שכל אדם שאנו פוגשים בחיינו הגיע או נשלח אלינו במיוחד על ידי הקוסמוס. אבל לאחר מחשבה ובהתעלם מהמשפט הקודם - נקיטת גישה פילוסופית כזו לגבי כל מי שפוגע בנו, תקטין את הרגשות השליליים שהורסים לנו את הבריאות.
לעשות בית ספר לאנשים יכול להביא לסיפוק רגעי, אך מנסיוני זה בדרך כלל חוזר אלינו מתישהו כבומרנג. אנשים מתחשבנים, וגם אלה שגרועים במתמטיקה יודעים ליצור יפה מאוד משוואות ביחסים עם אנשים. אך החיים אינם ואינם צריכים להיות מתמטיקה. למשל, קשה לאנשים ליישם את המשפט הנדוש: כדאי להיות חכם מאשר צודק.
לגבי המשפט האחרון באיגרת: "אל תכעסו או תשנאו את אותו אדם שפגע בכם אלא להיפך- תוקירו לו תודה על כך - כי הוא עזר לכם". נו באמת, קצת קשה לי להוקיר תודה לאנשים פוגענים ומציקים. ואתם?
ולמרות שאני נוטה לסלוח (אבל לא לשכוח), קשה לי שלא לכעוס על סוג אחד של אנשים, שאינם נדירים במחוזותינו - אנשים שבהם הרוֹעַ מצטרף לבּוּרוּת . רוע ובורות זהו שילוב קטלני!
אלה הם אנשים, שכשלא יודעים איך להתמודד עם דעותיהם של אחרים, כשהן אינן מתאימות להם - הם תוקפים את בעל הדעה באופן אישי - בלעג, בהשמצות, בקללות ובניבולי פה. ומה יוצא להם מזה ? הם מראים לכולם רק כמה הם רעים וטיפשים. הם גם חושבים שככל שהם צועקים יותר, הם והאחרים חושבים שהם צודקים.
ולרעים ולמרושעים כדאי לזכור: השמצת אדם אינה משכנעת אף אחד, שדעותיו אינן נכונות או צודקות - אלא את הטיפשים בלבד. להיפך, התקפת אדם ברמה האישית דווקא גורמת להראות לכולם (מלבד לטיפשים) עד כמה המתקיף חלש וחסר אונים הוא להגן על דעותיו. ולמעשה מציג קבל עם ועדה עד כמה לדעותיו האישיות אין שום בסיס עובדתי, אלא רגשי בלבד (ובמילים מכובסות - אג'נדה). למעשה הבסיס "העובדתי" של כאלה הזורעים אותו בנונשלנטיות - הוא מומצא או במקרה הטוב מעוות עד להחריד את האדם הנבון. לא פעם אנשים כאלה מתבססים על כך שהם יכולים להמציא כל דבר שהתרחש כביכול בעבר (אבל למעשה להד"מ - לא היו מעולם), כי הם חושבים שלציבור יש זיכרון של דג או במקרה הטוב של ציפור. אבל מה שהם שוכחים הוא שכל דבר מתועד כיום בגוגל וביוטיוב. וכשמדברים על הדג (והזיכרון שלו), ידועה האימרה שהדג מסריח תמיד מהראש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן