על אושר ומדדו

הנושא החם בשרביט עוסק באושר אישי. בתקופה העצובה הזו בה מתנהלת מלחמה עקובה מדם במשך חודשיים וסופה עוד לא נראה באופק, קשה לי מאוד להתמקד באושר אישי. לכן אקדיש רשומה זו למהות האושר עצמו ולתובנות שאושר אמיתי מושג באמצעות מלחמה תרתי משמע להשיגו.

מסתבר שיש ערך הקרוי מדד האושר. הפרמטרים העיקריים לאושר על פי המדד הם: תוצר מקומי גולמי (תמ"ג), תמיכה חברתית, תוחלת חיים בריאים, חופש לבצע בחירות בחיים, נדיבות וחוסר בשחיתות. 

במדד האושר שפורסם על ידי האו"ם בחודש מרץ האחרון (2023), במקום הראשון במדד נמצאת פינלנד עם דירוג אושר ממוצע של 7.8. אחריה מדורגות דנמרק ואיסלנד עם דירוגים של 7.58 ו-7.53 בהתאמה. בהפתעה,ישראל ממוקמת במקום הרביעי עם דרוג של 7.47.

התוצאה הזו לגבי הישראלים כאמור מפתיעה בהתייחס לטלטלה החברתית שעברנו עם ניסיון הממשלה להפיכה משטרית שמטרתה להחליש את מערכת המשפט והדמוקרטיה. אבל מסתבר שגם  בשנים עברו, ישראל מובילה באופן עקבי במדדי האושר העולמיים. ומכאן אני חושד בכנות הנשאלים. או שהנשאלים אינם מבינים אושר מהו, או שהם מבלפים. תשאלו ישראלי ממוצע מה נשמע ותשמעו לרוב  מ"מעולה", ועד "אחלה". אבל נניח לאנומליה הזו.

מהרשומות שהתייחסו לנושא השרביט החם, ניתן להתרשם שמרבית הכותבים למעשה מתייחסים ל"אושר" רגעי (רגע אמנם אינו מוגדר אבל מהותו הוא זמן קצר או מוגבל זמן). החל מהנאה בהאזנה ליצירה מוזיקלית, מקריאת ספר, מרגעים בטיול, ממפגש משפחתי ועד לתחושות אושר כמו בלידת בן משפחה.

מובן שכל אחת ואחד חווים רגעים כאלה, אבל מה הופך אותם מאירועים משרי אושר זמני לכאלה שמביאים לידי אושר עצמתי ממושך ועד למשהו שמתקרב לאושר בר קיימא?

מנסיוני האישי ומדרך חיי הגעתי לתובנה שאושר משמעותי הוא אושר המושג על ידי מאבק ממושך (בדרך כלל תת-מודע ברובו) כדי להשיגו.

מן הטעם שאביא כאן דוגמאות מפורטות מחיי, אך תאלצו לסלוח לי על שלא אעשה זאת בעת הזו. כל אחת יכולה להיות סיפור מרתק שימתין לזמנים אחרים. רובן כרוכות בקריירה שלי שלוותה במאבקים מרים, שבסיומם הושג אושר בל יתואר - נצחון בהכרה עולמית במה שיש שהתאמצו במשך שנים שלא להכיר. אבל בכל זאת אביא משהו מורכב פחות, שיבהיר את כוונתי:

רבים מציינים הרגשה של אושר, כמו למשל בעת לידת בן משפחה וזה מובן בהחלט. אבל אם הלידה הזו הגיעה לאחר מאבק פיזי ונפשי ארוך, בניגוד לכל הסיכויים? אני מניח שהקוראים מבינים את ההבדל.
חומר למחשבה.

בדיוק כשחשבתי איזה שיר יאה להביא לסיום הרשומה, בעודי מאזין ברקע למוזיקה של רדיו כאן 88 (במקום להיות מחובר 24/7 לחדשות המדכאות), התנגן השיר Bird of Paradise. שבהחלט ראוי בעיניי לסיום.