על אושר ומדדו

הנושא החם בשרביט עוסק באושר אישי. בתקופה העצובה הזו בה מתנהלת מלחמה עקובה מדם במשך חודשיים וסופה עוד לא נראה באופק, קשה לי מאוד להתמקד באושר אישי. לכן אקדיש רשומה זו למהות האושר עצמו ולתובנות שאושר אמיתי מושג באמצעות מלחמה תרתי משמע להשיגו.

מסתבר שיש ערך הקרוי מדד האושר. הפרמטרים העיקריים לאושר על פי המדד הם: תוצר מקומי גולמי (תמ"ג), תמיכה חברתית, תוחלת חיים בריאים, חופש לבצע בחירות בחיים, נדיבות וחוסר בשחיתות. 

במדד האושר שפורסם על ידי האו"ם בחודש מרץ האחרון (2023), במקום הראשון במדד נמצאת פינלנד עם דירוג אושר ממוצע של 7.8. אחריה מדורגות דנמרק ואיסלנד עם דירוגים של 7.58 ו-7.53 בהתאמה. בהפתעה,ישראל ממוקמת במקום הרביעי עם דרוג של 7.47.

התוצאה הזו לגבי הישראלים כאמור מפתיעה בהתייחס לטלטלה החברתית שעברנו עם ניסיון הממשלה להפיכה משטרית שמטרתה להחליש את מערכת המשפט והדמוקרטיה. אבל מסתבר שגם  בשנים עברו, ישראל מובילה באופן עקבי במדדי האושר העולמיים. ומכאן אני חושד בכנות הנשאלים. או שהנשאלים אינם מבינים אושר מהו, או שהם מבלפים. תשאלו ישראלי ממוצע מה נשמע ותשמעו לרוב  מ"מעולה", ועד "אחלה". אבל נניח לאנומליה הזו.

מהרשומות שהתייחסו לנושא השרביט החם, ניתן להתרשם שמרבית הכותבים למעשה מתייחסים ל"אושר" רגעי (רגע אמנם אינו מוגדר אבל מהותו הוא זמן קצר או מוגבל זמן). החל מהנאה בהאזנה ליצירה מוזיקלית, מקריאת ספר, מרגעים בטיול, ממפגש משפחתי ועד לתחושות אושר כמו בלידת בן משפחה.

מובן שכל אחת ואחד חווים רגעים כאלה, אבל מה הופך אותם מאירועים משרי אושר זמני לכאלה שמביאים לידי אושר עצמתי ממושך ועד למשהו שמתקרב לאושר בר קיימא?

מנסיוני האישי ומדרך חיי הגעתי לתובנה שאושר משמעותי הוא אושר המושג על ידי מאבק ממושך (בדרך כלל תת-מודע ברובו) כדי להשיגו.

מן הטעם שאביא כאן דוגמאות מפורטות מחיי, אך תאלצו לסלוח לי על שלא אעשה זאת בעת הזו. כל אחת יכולה להיות סיפור מרתק שימתין לזמנים אחרים. רובן כרוכות בקריירה שלי שלוותה במאבקים מרים, שבסיומם הושג אושר בל יתואר - נצחון בהכרה עולמית במה שיש שהתאמצו במשך שנים שלא להכיר. אבל בכל זאת אביא משהו מורכב פחות, שיבהיר את כוונתי:

רבים מציינים הרגשה של אושר, כמו למשל בעת לידת בן משפחה וזה מובן בהחלט. אבל אם הלידה הזו הגיעה לאחר מאבק פיזי ונפשי ארוך, בניגוד לכל הסיכויים? אני מניח שהקוראים מבינים את ההבדל.
חומר למחשבה.

בדיוק כשחשבתי איזה שיר יאה להביא לסיום הרשומה, בעודי מאזין ברקע למוזיקה של רדיו כאן 88 (במקום להיות מחובר 24/7 לחדשות המדכאות), התנגן השיר Bird of Paradise. שבהחלט ראוי בעיניי לסיום.

לקט לעשרת ימי תשובה וליום הכיפורים

לקט מסדרת הרשומות האבודות ליום הכיפורים: איזה זאב אתם מאכילים? מחשבות על מנהגים ופולחנים. גם אלף צומות לא יכפרו. מדוע אני לא צם? כפייה דתית ביום כיפור בשכונה חילונית ובבית חולים בירושלים. אפשר גם אחרת. אחרית דבר.

א.  איזה זאב אתם מאכילים?

סיפור עם אינדיאני
תורגם מהאתר: manataka.org ע"י עדנה מימון

ילד אינדיאני ניגש אל סבו וסיפר לו על כעסו הרב על חבר שעשה לו עוול. הסב הקשיב לנכדו בקשב רב, וענה לו ברוגע: אספר לך סיפור. גם אני לעתים חשתי שנאה עזה כלפי אלה אשר לקחו כל כך הרבה, ואפילו לא הרגישו שום חרטה.
אך, מה בעצם השנאה עושה? היא מתישה אותנו. השנאה כלל אינה מזיקה לאויבינו. זה כמו להחזיק רעל ביד, ולקוות שהאויב ימות.

גם אני נלחמתי רבות עם רגשות אלה. זה כאילו שישנם שני זאבים בתוכי. זאב אחד בעל לב טוב אינו מזיק. הוא חי בהרמוניה עם כל מי שמסביבו, ואינו נפגע כשאין כוונה לפגוע בו. הוא נלחם רק כשצריך, וגם אז הוא עושה זאת בצורה נכונה.

אבל...הזאב השני...אוי...הדבר הכי קטן גורם לו לאבד את עשתונותיו. הוא רב עם כל אחד, כל הזמן, ללא סיבה. הוא אינו יכול לחשוב, מכיוון שכעסו ושנאתו חזקים כל כך. זהו כעס חסר תוחלת, מכיוון שהוא איננו מוביל לשום מקום, ולא יכול לשנות מאומה.

"לעתים קשה לי לחיות עם שני הזאבים בתוכי. שניהם מנסים לשלוט ברוחי.

הילד הסתכל בעניין רב אל תוך עיניו של סבו, ושאל:
"איזה מביניהם מנצח?"
הסבא חייך וענה: " זה שאני מאכיל אותו ."

ובעשרת ימי התשובה חישבו: איזה זאב אתם מאכילים?

ב.  מחשבות על מנהגים ופולחנים

באן יתואר ניסוי בתפיסות התנהגות בקופים, שמעורר שאלות לגבי תפיסות התנהגות של האדם - בעיקר לגבי רכישת מנהגים ופולחנים.

במטרה לבדוק תפיסות התנהגות בקופים, קבוצת מדענים ערכה ניסוי מיוחד בקופים:

בשלב א :
המדענים הכניסו לתוך כלוב גדול סולם והניחו בראשו אשכול בננות.
לאחר מכן, הכניסו לתוך הכלוב 5 קופים.

בכל פעם שאחד הקופים טיפס על הסולם, המדענים התיזו על הקופים האחרים סילון מים קרים בעזרת זרנוק.

כתוצאה מכך, בכל פעם שאחד הקופים העז לנסות לעלות על הסולם, הוא קיבל מכות מהקופים האחרים. כי הקופים שלמטה לא רצו לסבול בגלל הקוף שטיפס אל הבננות.

למרות הפיתוי הרב של הבננות, לאחר זמן מה הקופים פיתחו דפוס התנהגות חדש, ואף אחד מהם לא העז עוד לעלות על הסולם.

בשלב ב :

המדענים המשיכו בניסוי. הם הוציאו את אחד הקופים מהכלוב, ובמקומו הכניסו קוף אחר. כמובן שהוא מיד ניסה לעלות על הסולם על מנת להגיע לבננות. אך באותו רגע, הוא קיבל מכות מהקופים הוותיקים.

לאחר כמה נסיונות, הקוף החדש החליט שלא לנסות יותר, למרות שלא הבין את הסיבה למכות, ולא הבין מדוע אף אחד מהקופים האחרים אינו נוגע בבננות.

כך המשיכו והחליפו כל פעם את אחד הקופים הותיקים בקוף חדש, והסיפור חזר על עצמו.

בשלב ג :

משלא נותר אף קוף ותיק בקבוצת הקופים, המדענים ניסו והחליפו את אחד הקופים החדשים עם קוף אחר. ושוב, הקוף קיבל מכות ברגע שניסה לטפס על הסולם, על מנת להגיע לבננות.

אם היו הקופים מדברים בשפת האדם והיו שואלים אותם מדוע הם עשו זאת, הם היו בוודאי עונים: "אינני יודע, אבל כך נעשים פה הדברים, זו המסורת!"

***

ועתה הבה נתאר לעצמנו אם הניסוי היה נעשה על קבוצת בני אדם, במקום על הקופים.

בסיום שלב א' היה וודאי נכתב בספר החוקים או בספר הקודש האיסור לעלות על הסולם ומי שיפר אותו יחטוף מכות.

בשלב ב', אדם חדש בקהילה שהיה מפר את הכתוב בספר החוקים, וודאי היה חוטף מכות. אם היה שואל מדוע, היו מצביעים על הספר. אם לא היה קיים ספר, היו אומרים לו שזו המסורת, או רצון אלוהים. ליתר ביטחון, כשקמים אנשים ומטילים ספק בהגיון של החוק - אנשים שמעוניינים לשמר את הקיים (מסיבותיהם הם או בשל תפיסת עולם שמרנית), ממציאים וכותבים אגדות "המסבירות" מדוע אנחנו מקיימים את החוק או המנהג.

בשלב ג' נשאר רק ספר החוקים, או ספר הקודש וספר האגדות, וכולם ממלאים אחר חוק הסולם בקפדנות וללא עוררין.

ועתה, מבלי להעלב, בכל פעם שמישהו מכם:
יורק על חתול שחור,
או אומר טפו טפו ומקיש על עץ,
או מניח תפילין,
או מנשק מזוזה,
או מדליק נרות שבת,
או אינו אוכל בשר עם חלב (למרות שכשהבשר מארגנטינה והחלב מישראל - ואין סיכוי שמדובר כאן בגדי בחלב אימו):
אולי כדאי לחשוב פעם, מדוע אתם באמת עושים את זאת?
(אין אני מתכוון לאמונה, אלא לפולחן. הרי יש הרבה אמונות ופולחנים בעולם.)

אני חושב על הסולם עם הבננות...

ובכלל כדאי שננסה יותר לבדוק את נטייתנו לקיבעון ולוודא שאיננו מתחפרים בהנחות היסוד שלנו, בלי לנסות לבדוק את מקורן וסיבתן (מקור מהימן אינו יכול להיות ספר אגדות - גם אם קוראים לו ספר הקודש, כי כתבו אותו בני אדם בשר ודם, כמוני וכמוך).

וכבר אמר אלברט איינשטיין: " הרבה יותר קל לפרק אטום, מאשר לפרק דעה קדומה ".

חומר למחשבה!

והרי לקט תגובות (מפרסום המהדורה הראשונה):

1. תגובה: הפוסט שלך מעורר בי שאלה. יש אנשים לשומרים כשרות ומצוות אחרות כדי לשמור על היהדות , כדי שהיהדות אל תכחד. לא כל מי ששומר מסורת מפחד מעונש.

תשובתי: מדוע אדם צריך לשמור על פולחן מסוים ולא אחר? זה מה שישמור על האמונה שלו? אין פולחן כלשהו שונה מסגידה לעגל הזהב. גם ביהדות "הנאורה" שלנו, היו ממשיכים להקריב קורבנות חיות, אלמלא היה נחרב בית המקדש.
וכי אותו אחד שמתנדנד כלולב בתפילה, לא היה כורע כבהמה אם היה נולד לעם אחר? זה ההבדל שעושה אותו יהודי או מוסלמי או נוצרי?

2. תגובה: האמת שפגשתי הרבה אנשים מהדור שלי שתוהים וחושבים על הדברים הללו. לי אישית אין מושג לאיזו מסקנה להגיע ובמה להאמין...

תשובתי: אני לא נגד אמונה. אני נגד פולחנים וסגידות בלתי הגיוניים בשם האמונה. ואנשים דתיים (וגם לא דתיים) מבצעים פולחנים ללא הגיון, מקסימום בשל ציווי של האדם ולא של אלוהים. ושיוכיחו לי שאת כל הדתות לא ייסדו בני אדם - כי אז הם יצטרכו להתמודד עם קיום עולם רב-אלוהי ולשכנע אותי מדוע האלוהים שלהם טוב יותר מהאלוהים שלי.

3.תגובה: ויסלחו לי כל הדתיים, האם הסגידה הזו לרבי מלובביץ’ היא לא עבודת אלילים?מזל שלא הכניסו אותי לכלוב, לא היו צריכים להכות אותי, אני שונאת בננות.

תשובתי: והשתטחות על קברי צדיקים אינה עבודת אלילים?

4. תגובה: מה יש לך לומר על כל העמים הקדמונים כמו הבבלים, האשורים, האכדים ועוד שנעלמו מהעולם והיהדות נשארה ?
אני חושבת שגם אתה חוגג את החגים לפי חלק מהמסורת לפחות,
אתה עורך ליל סדר בפסח ?[ גם אם אינך שומר כשרות] או מדליק נרות בחנוכיה? זאת מסורת, לא ?
בחלק מהדברים אנו ממשיכים במסורת של בית ההורים , לא כי חטפנו או נחטוף מכות (כמו בניסוי עם הקופים), אולי מכוח ההרגל, אולי מתחושת חגיגיות מסוימת ואפילו קדושה ( אם זה צום ביום כיפור, למשל, אולי ...לא יודעת)
אני מאמינה שלאנשים דתיים יש תשובה למה שכתבת, יש מדענים דתיים ויש אנשים הגיוניים ששומרים על הדת , למרות שאתה הצגת זאת בצורה אחרת ,
ואני חושבת שאדם באמונתו יחיה, אבל לא יכפה על חברו !
וזאת כבר סוגייה אחרת .

תשובתי: אם תשאלי אותי לא היהדות שמרה על העם אלא שנאת העמים כנגד היהדות, אבל נניח לזה. לדעתי אין הדת היהודית (בעצם ראשיה) שומרת היום על אחדות העם אלא דווקא מפלגת אותו. לא יצאתי כאן כנגד בחירה חופשית של איזה חלקים מהמסורת כל אחד רוצה לשמר, אלא כנגד פולחן המצווה על ידי דת, ומבחינתי הפולחן הדתי היהודי אינו שונה מכל פולחן דתי או פגאני אחר. אני מדבר על הציווי במעשים שהעושה אינו באמת מבין מדוע הוא עושה זאת היום - מלבד שכך כתוב בספרי הקודש וכך נוהגת סביבתו. לדעתי חלק מרכישת המסורת בהחלט מקביל למשל ניסוי הקופים. עצם זה שיש מדענים דתיים, אינו מוכיח שהפולחן שלהם הגיוני. אין אני נגד אדם באמונתו יחיה אבל אני בעד שאנשים יבחנו מדוע הם עושים את מה שהם עושים, ומדוע הם חושבים שמה שהם עושים נכון יותר מזה של אחרים. אני נגד מעשי פולחן כתוצאה מצווי דתי. בעיקרון, אדיקות בשמירת מסורת היא שמרנות, ושמרנות היא אנטי-תזה של הקידמה. חרדי שגולש באינטרנט בצנזורה של אינרנט רמון אינו מייצג את הקידמה, אלא את הנחשלות.

5.א תגובה: שלום לך. אז מה בעצם כל עניין הקופים חשוב בכלל? הרי בעצם אפשר לומר זאת על הכל. אשאל אותך שאלה: יצאת פעם מהבית עם מכנס כתום חולצה ירוקה ונעליים בצבעים שונים וכובע שחור עם נקודות ורודות. האם אתה בחרת את הבגדים שלבשת היום או שבחרו בשבילך...
קודם תלבש את הבגדים שכתבתי למעלה מבלי לחשוב מה יגידו ורק אז תוכל ללמד מישהו אי פעם על בחירה אמיתית...
עכשיו תעצור ותחשוב. ובגלל שאתה לא מבין את הנסתר שמאחורי הפעולה ומתעסק רק במעשה מבלי לצרף את הכוונה הנכונה אותו מעשה נראה לך טיפשי וכבר נאמר מצווה ללא כוונה כגוף ללא נשמה.

  
תשובתי: אני רק מבין שעניין ההשוואה לקופים מאוד מפריע לך.
והטיעון שלך נופל, כי אני בהחלט לא מתלבש בדיוק כמוך (ואני גם משנה אותו מדי יום ביום), ואתה לא מתלבש בדיוק כחברך, ואם אתה רוצה להתלבש במכנס כתום חולצה ירוקה ונעליים בצבעים שונים וכובע שחור עם נקודות ורודות"- כנראה שזה מתאים לאישיותך. ולשיטתך, אם אתה מתלבש לפי מיטב האופנה - אתה בהחלט קוף (כי זה מה שעושים קופים - מחקים זה את זה). והשוואת אופנת לבוש שמשתנה למסורת, הרי היא השוואה של שמיטה להר סיני.

5.ב' תגובה: האם כשכואב לך משהו בגוף אתה הולך ללמוד רפואה או שאתה הולך לרופא
ואם תלך לרופא שיגיד לך לעשות ניתוח אז תאמין לא?
יש דברים שאנו עושים פשוט כי אמרו לנו ואנו מסתמכים על אלא שבדקו או למדו
על אותו נושא לעומק ואנו עושים וסומכים עליהם כמובילי דרך אם אתה סומך על הרופא לדוגמא וזה בסדר אני סומך על רשב״י והארי ובעל הסולם וכן עושה פעולות שכרגע אני לא מבין אלה פעולות שבאות מתוך אמונה
בכל מקרה כולנו אנשים מאמינים השאלה רק במה.
ובגלל שאתה לא מבין את הנסתר שמאחורי הפעולה ומתעסק רק במעשה מבלי לצרף את הכוונה הנכונה אותו מעשה נראה לך טיפשי וכבר נאמר
מצווה ללא כוונה כגוף ללא נשמה.

תשובתי: מה לעניין רפואה (שיש בה הגיון מוכח) ולעניין אמונה?ואני לא מאמין לכל רופא בעיניים עצומות. יש הרבה רופאים שטועים ובשל כך האדם הנבון ילך להתייעצות שנייה. וזה שיש אנשים שסומכים על הרבי שאומר להם לא לעשות ניתוח מסוים - הגיוני בעיניך? לקחת כך אחריות על בריאות אנשים?
אם תקרא שוב את דבריי, אני לא שולל אמונה, כלל וכלל לא.
אני שולל פולחנים בציווי בשל מסורת ודת . מדוע למשל אינך ממשיך להקריב קורבנות? רק משום כך שנחרב בית המקדש? והיית אולי עושה זאת בחדווה אם היה לך היום בית מקדש?
בתור מבין קצת בקבלה, אין הנשמה זקוקה לפולחן גשמי, כמו הנחת תפילין למשל, כדי להגיע לתובנות.

6. תגובה: בדיוק קראתי אתמול משהו שקשור לנושא, קראתי את זה בדף של הדלאי לאמה
All the world’s major religions, with their emphasis on love, compassion, patience, tolerance, and forgiveness can and do promote inner values. But the reality of the world today is that grounding ethics in religion is no longer adequate. This is why I am increasingly convinced that the time has come to find a way of thinking about spirituality and ethics beyond religion altogether.

תשובתי: הדלאי למה הוא האיש הדתי הכי נאור שאני מכיר. הוא מתעניין במדע, עורך סדנאות משותפות ביו מדענים לבין בודהיסטים והוא אמר: " כשהמדע מוכיח אמיתות הנוגדות קביעות בכתבי הקודש העתיקים, הגיע הזמן לשנות ולעדכן את כתבי הקודש".

ג.  גם אלף צומות לא יכפרו

בימים אלה נזכרתי במעשה אמיתי שלא קרה אתמול, אך קרה גם קרה.
מדובר במשפחה בעלת שבעה אחים ואחיות, שאחת האחיות חלתה בסרטן חשוך מרפא, והדרך היחידה להצילה היתה השתלת מח עצם. המשפחה נבדקה, ורק לאח אחד היתה התאמת רקמות - הוא היחיד בעולם שיכול היה לתרום מח עצם לאחותו.

והוא בתחילה לא רצה, כי לא היה ביחסים טובים עם אחותו וכנראה שגם פחד. כשהסבירו לו כי מדובר בתרומת דם רגילה וכי אם לא יתרום הרי הוא גוזר דין מוות על אחותו - הוא נעתר לבסוף (גם בגלל לחץ המשפחה).

לאחר הסכמת האח, החולה החלה בסדרת הטיפולים שתחסל את מח העצם שלה (ללא אפשרות של חזרה אחורה), כהכנה להשתלה. אבל ביום המיועד, אחיה סרב לתרום, למרות התחייבותו הקודמת. בזה הוא גרם באופן ישיר למותה תוך ימים מספר.

כיצד יכול מי שנקרא אדם לגזור על אחותו, בשר מבשרו גזר דין מוות?

אין זה שונה מרצח בכוונה תחילה, ולמרות זאת החוק אינו מושיבו בכלא.

ואני חושב איך האדם הזה מסוגל להמשיך לחיות? איך בכלל יש אנשים כאלה? האם אי פעם הם עושים חשבון נפש? האם יש בהם איזושהי חרטה? ויש לי הרגשה שלאדם כזה לא תהיה אף פעם חרטה אמיתית.

אדם כזה (ובמיוחד שהוא חובש כיפה ומנהל אורח חיים מסורתי) - לא יכפר על מעשיו גם באלף צומות.

זהו למעשה רוצח בדם קר, חלאת אדם שאין לו אלוהים ואין לו מחילה ...

האם יש מישהו כאן שחושב שיש לו מחילה?

ובכלל כדאי אולי לכולנו לבחון, האם בסופו של חשבון נפש, כל מעשינו ראויים למחילה.

ד.  מדוע אני לא צם?

יש מי שצם כי הוא מפחד.
רק אלוהים שלו יודע, או שלא יודע ממה.
יש מי שצם כי זה קוּל😎
אחלה גבר הוא יוצא.
יש מי שצם בגלל הדיאטה,
כי דווקא ביום זה הוא יוריד עשרה קילוגרם.
יש מי שצם בשביל הכפרות
וחושב שיכול לנהוג כפרא בשאר הימים.
יש מי שצם,
כי רק בצום הוא יודע לחשוב בהגיון, או שלא.
יש מי שצם סתם ליתר ביטחון,
שיהיה, אולי ישתלם.

ואני, אני לא צם כי זה לא בריא
ואם הייתי חושב שזה בריא
הייתי כבר צם ברמדאן.

ואלוהים שלי הוא לא אלוהים אישי קטן קטן,
נוטר ונוקם כמו בני האדם.

ואלוהים שלי אינו בבעלות יהודית

ואני לא נבחר וטוב מכל העמים
אלוהים שלי הוא אלוהי כל העולם והטבע.

 
הרב קוק אמר פעם שהוא כותב לא מפני שיש לו כוח לכתוב, אלא מפני שאין לו כוח לשתוק. אז מדוע כל מעריצי הרב קוק כל כך רוצים שאני אשתוק? גם אני לא יכול לשתוק לנוכח טעויות רווחות וסילופים נפוצים. אני בהחלט לא הרב קוק ולא מתיימר להיות אליל כמוהו, גם לא קדוש, אך גם אני בשר ודם אשר יודע משהו בחיים ולא יכול לשתוק.

ועוד מדברי הרב קוק: "ההבדל שבין הנשמה הישראלית , עצמיותה, מאווייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגוים כולם, לכל דרגותיהם - הוא יותר גדול ועמוק, מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי". ( ס' 'אורות', אורות ישראל פ"ה פיסקה י', ע' קנ"ו).

הרב קוק כבר שוכב בקברו ולא יכול להשיב. ומה אתם אומרים? וכי לא מוטב שהיה שותק?

והרי לקט תגובות (מפרסום המהדורה הראשונה):

1. תגובה: עד 1973 לא צמתי, כי לא צמתי. גדלתי במשפחה כזו וזהו זה. מ-73 יש לי חובה רצינית לא לצום. באותה שנה בא לי פתאום לצום. ובפעם הראשונה בחיי צמתי, ואז הייתה אזעקה בשעה שתיים. אכלתי תפוח עץ וסיימתי את הצום. מאז, אני לא צמה, וזאת למען עם ישראל.

תשובתי: בשל כך היהודים הקדמונים המציאו את הסיפור של איוב - כשנוח להם הם טוענים לסיבתיות, כשלא נוח להם הם מביאים טיעונים של הפוך על הפוך.

2. תגובה: זה מה שהוא אמר? חשבתי שהוא חכם יותר.

תשובתי: ודווקא בגלל חכמתו דבריו אלה הם חמורים ביותר. אני בטוח שיש חובשי כיפות שלא מרגישים נוח עם דבריו הברורים אלה, וממציאים פרושי רש"י כיצד אנחנו וכל העולם לא הבנו נכון את דבריו.

3. תגובה: יש אנשים שצמים כי זו מסורת, או כי שאר בני הבית צמים וזה לא אתי לאכול מול מישהו, או לבקש ממנו להכין אוכל, כשהוא צם (כמוני למשל).

תשובתי: אני יודע. את דעתי על פולחנים ומסורות כתבתי כבר קודם, אם כי אני מכבד את מי שבחר לעשות זאת. מה שאתה תארת זה בעצם קונפורמיזם. גם אם הצום נובע מאי רצון להטריד, אפשר לפחות לשתות שלוק מים, לא?

4. תגובה: יש משהו במסורת שהיא בלתי מובנת אולי בהגיון ואם צמו בביתי כילדה ( לא בית דתי אבל שמרו על צום יום הכיפורים ופסח) אני ממשיכה בזה ובנותי גם כן ומעולם לא אמרתי להן לצום מעולם הורי לא אמרו לי. כל אחד שינהג כפי שהוא רוצה, רק שלא יכְפֶּה !

תשובתי: אכן הבעתי דעתי. וכי אמרתי שלא יעשה כל אחד את אשר רוצה? ואם בכפיה עסקינן, על פי חוק, כופים על אלה שלא מאמינים להימנע מתחבורה, מצפיה בטלוויזיה (למשל, לא צריך אדם כדי לאפשר כל ערוצי הכבלים )....
גם ללא חוק הייתי מכבד ולא עושה דווקא, אבל מסתבר שיש כאלה שלא מכבדים למשל צפירה בימי הזיכרון וממשיכים ללכת דווקא מולי ברחוב בהתרסה. זה מקומם וזלזול לא יסולח.

ה.  כפייה דתית בשכונה חילונית ובבית חולים ביום כיפור

ראו ברשומה כאן.

ו. אפשר גם אחרת

כשהבן שלי היה בטירונות הוא סיפר לי את המקרה הבא (שאגב לא היה חריג): בכל יום הייתה מתפרסמת רשימת תורנויות שמירה ליום המחרת. והנה ביום אחד, לאחר שהבן כבר עשה את התורנות שלו, מגיע המפקד שפוקד עליו לבצע שמירה נוספת אקסטרה לאותו יום. הסיבה: מי ששובץ לשמור באותו זמן נזכר שזוהי שעת תפילה.
מדוע לא הסדיר את התורנות שלו שלא תחול בשעת תפילה ו"ניזכר" בדקה ה-90?
ברור שהיה זה תרוץ מושכל להתחמק ממשמרת על חשבון האחר.


בשרות הסדיר שלי יצא שנשארתי בבסיס בשלושה ימי כיפור עוקבים. בראשון מפקד סוללת התותחים שאל במסדר שנערך לפני כניסת יום כיפור - מי מהנוכחים צם ומי לא. כארבעים חיילים הצביעו שהם צמים (בין אם נכון הדבר או לא) ועל כן קבלו פטור מכל פעילות מבצעית למשך כל שעות הצום. והעשרה שהודיעו שאינם צמים שובצו לחמש משמרות שמירה. ושתבינו. המטבח היה סגור ואלה שלא צמו נאלצו להכין להם סנדביצ'ים ממה שמצאו במטבח, עבור כל השעות שהמטבח לא יהיה פעיל. אה כן, יכולים היו להרתיח במטבח מים כדי להכין קפה.


ואני שלא צם, כמובן "ביליתי" את כל יום הכיפורים (יום ולילה) בשמירות. ביום כיפור השני למדתי לקח ולכן הצהרתי שאני צם. לפני כן הצטיידתי מהשק"ם בכמה "מצופים" ו"פסק זמן" והחבאתי אותם בתוך שק השינה. שם אכלתי אותם בסתר. מרבית "הצמים" בילו את מרבית יום כיפור בשקי השינה שלהם. אני לא זוכר שהתפללו בכלל. אני גם לא בטוח שמבין הארבעים היה מנין לתפילות. בכל אופן אף אחד מאיתנו כולנו לא היה חובש כיפה.


האם היו לי "יסורי מצפון" על החטא הגדול ביום קדוש זה? אודה ואתוודה שבתור חילוני בהכרה מלאה לא היו לי כאלה. וחשבתי, מדוע אני צריך לשמש כגוי של יום כיפור? ישבנו ליד גבול סוריה באותם הימים (בשנים שלאחר מלחמת יום כיפור). וכי מדוע לא חלה על כולם חובת פעילות מבצעית בסיסית, בחזקת "פיקוח נפש". אפילו כשמדובר בחיילים צמים - וכי לא יכולים היו לפחות להשתתף בתורנות שמירה 2-4 שעות לאחר הסעודה המפסקת (כשעדיין לא מכרסם הרעב)?


אגלה לכם בסוד ששכבתי בשק השינה בהיכון, לבוש במדים, עם חגור ועם רובה טעון ונצור, למקרה שחלילה יהיה צורך. אבל לא היה מקובל עלי לשמש כגוי פראייר של יום כיפור. לא למען המאמינים ובוודאי לא למען המתחזים המשתמטים. לידיעה, מדובר בצבא, בחיל התותחנים, בשנים 1974 עד 1976.

***

לקראת אחד מימי הכיפור, החלטנו לצאת עם המשפחה לצימר בציפורי. להעביר את היום הזה בשקט וברוגע וללא שאון הילדים רוכבי האופניים הממלאים את הכבישים. כמובן הצטיידנו במזון עבורנו, עבור הילדים והכלבה שלנו.


מסתבר שבעלי הצימר היו זוג דתיים (כיפה שחורה) בתחילת שנות השלושים שלהם. הם היו מאוד נחמדים וציינו שיש לנו כניסה חופשית ללול שלהם ולאסוף ביצים טריות כאוות נפשנו למטבחון המצויד למשעי שביחידת הדיור שלנו (הצמודה לשלהם - עם דלת משותפת נעולה).
ואכן בטרם כניסת יום כיפור אספנו כמה ביצים לארוחת הבוקר שלמחרת.


לא ציפינו, במיוחד מזוג חרדי (אפילו כנראה לייט), אך בבוקר יום כיפור מצאנו סלסלה מלאה באוכל שהניחו בפתח דלת יחידת הצימר. למרות שהחננו את הרכב שלנו במרחק מה מביתם, ביום כיפור יצאנו לטיול רגלי עם הילדים בסביבת ציפורי. ליווה אותנו אחד משלושת הכלבים של הזוג. כלב זאב יפיפה שחבר כג'נטלמן של ממש לכלבה שלנו. כשחזרנו, גיליתי שבצמוד ליחידת הדיור שלנו לזוג יש מטע של רימונים, משני סוגים. קטפתי אחדים ושימחנו בהם את ליבנו בצימר.

אז אפשר גם אחרת - גם לחילונים בהכרה מלאה וגם לחרדים - איש באמונתו יחיה.

סוף דבר

כל פעם שאני מפרסם פוסט מסוג כזה - יש כאלה שמבטלים את המנוי או מוחקים עצמם מרשימת הקוראים הקבועים. מאלה היו גם מלשנים לאינטרנט רימון ששתל קודים לסינון רשומות מסוימות בבלוג לאוכלוסיה הדתית. כלומר, צנזורה דתית במיטבה. שחלילה לא יחשפו נשמות טהורות לדברי כפירה. ירחם השם.
אז לאלה אומר - עובדות לא נעלמות אם מתעלמים מהן ...

*הערה חשובה* למי שמתכוונים להגיב כאן לרשומה. כל אחת ואחד יכולים להגיב ולהביע כאן את דעתם, ללא כחל ושרק. אבל זיכרו. על פי כללי קהילת הבלוגיה שלנו, חובה לשמור בדיונים כאן על שפה מכבדת ותרבותית!!!

והרי לקט תגובות ׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁׁ(מפרסום המהדורה הראשונה) :

1 תגובה: לגבי אנשים שמסירים את עצמם מרשימת המנויים , כל ההפסד שלהם כמו שאומרים.

תשובתי: יש כנראה כאלה שאינם רואים שום תועלת בחשיבה בקורתית בונה. בעיקר כשהיא אינה מתאימה להשקפת עולמם.

2. תגובה: מי שמסיר מנוי מבלוג כי הבלוג לא כותב בדיוק לפי מידות הקופסה שיצר לעצמו, לא שווה את ההשקעה של בעל הבלוג. אני מחפש בלוגים שמאתגרים אותי, שמחפשים את הנקודות העיוורות שלי, שמספקים לי נקודת ראייה שונה, והבלוג הזה עונה על כל הקריטריונים. אוסיף כי ספציפית אני עמדתי כבר במבחן, בסדרת הפוסטים (המעולה לכשעצמה) על תופעות מטאפיסיות בלתי מוסברות, שהציגה נקודת ראות שונה קוטבית משלי, ועדיין אני כאן... שנה טובה לבעל הבלוג ולקוראיו הנאמנים, ולקוראים שעוד יצטרפו!

תשובתי: מי שרוצה לכסות ראשו בחול שיבוסם לו החול. בהחלט אין לי צורך לאסוף רשימת בנות יענה שכבר לא נותר להן כוח אפילו להשמיץ כאן. חלקן משמיץ את הבלוג וכותבו מאחרי הגב בבלוגים שלהם (כדי שחלילה לא יעלה הרייטינג כאן) - איזה עלובי נפש. וזה שאתה עדיין כאן, זו כנראה מטפיזיקה 😉

3. תגובה: אני לא מבינה אנשים שמבטלים את המנוי בגלל פוסט זה או אחר. בסך הכל זה לקרוא דעה שונה של מישהו אחר, לא חייבים להסכים על כל דבר. אבל מי שרוצה לחיות בקופסה ולא לשמוע דעות של אנשים אחרים, שיבושם לו.

תשובתי: חרמוֹת היו תמיד דרך של אנשים לנהוג באנשים שדעותיהם לא התאימו להם, כאשר יש דברים בגו . היהדות החרימה אנשים רבים מתוכה והגדילה לעשות עם שפינוזה.

4. תגובה: אם אתה מרגיז כל כך הרבה דתיים כנראה שאתה נוגע בנקודה כואבת.אל תפסיק 🤗

תשובתי: אני לא רוצה להרגיז אותם. אני רוצה רק להגיד את מה שאני חושב ושלא יאיימו או יסתמו לי את הפה.

הקונספירציות של צמחי המרפא - פרק ב'

הרשומה הנוכחית היא סָפִיחַ לרשומה הקודמת שעסקה בצמחי המרפא. סָפִיחַ הוא דבר שנספח לדבר אחר ובמקרא הוא מופיע בפסוק "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר" (ויקרא כה ה). הכוונה לתבואה או גידול אחר הצומחים מאליהם מן הגרגרים שנשרו או שנתפזרו בשעת קציר קודם, בלי חרישה וזריעה. בהלכה סְפיחים הם כינוי כללי לכל גידולי קרקע נאכלים שצמחו מאליהם בשנת השמיטה. אז הרי הספיחים:

הנטורופאתים הכו עם שחר
סטירה: על נטורופאתים שמחליפים תבלינים בתרופות.
הפשיטה החלה עם עלות השחר. שוטרי יחידת הימ"מ דפקו על הדלת ונכנסו מהחלון. החשוד נתפס במיטתו ורוסן ללא הפעלת אלימות באמצעות שוקר חשמלי ואלות גומי. בדירה עצמה התגלו מאות שקיקים קטנים המכילים חומרים צמחיים כתושים ממינים שונים. החשוד הובל כלאחר כבוד לתא המעצר, והובא כבר ביום המחרת בפני השופט.

שופט: "מר אלבל, אתה נאשם בכך שבדירתך התגלה מספר רב של חומרים צמחיים בעלי פעולות מסוכנות על הגוף. האם אתה מודה"?

הנאשם: "לא, כבוד השופט".

שופט (מרים גבה): "מה יש לנציג הפרקליטות לומר בנושא"?

הפרקליטות, מחלקת ניירות לנאשם ולשופט: "כבוד השופט, ברצוננו להציג בפניך מאמר החושף את מידת המסוכנות הטמונה בתמציות שהנאשם רקח בביתו. התפרסם באתר חדשות מכובד, כך שהכול אמת ובדוק".

השופט מעיין בתדפיס בעיניים רחבות. פונה לנאשם: "האם אתה מודה שהחזקת בביתך את החומרים הללו"?

הנאשם, מתגונן: "כן, כבוד השופט, אבל הם לא מזיקים"!

הפרקליטות, לשופט: "תשאל אותו על הכוסברה. שני קילו מצאנו אצלו בבית"!

השופט קורא את הכתוב. פונה לנאשם: "כתוב כאן שכוסברה מנקה את הכבד ממתכות רעילות, מתרופות ומחומרים כימיים".

הנאשם: "כן, אדוני השופט, מה הבעיה"?

השופט: "הכבד אמור לנקות את התרופות והחומרים הכימיים מהדם בכוחות עצמו. זה התפקיד שלו והוא עושה את זה טוב. אתה חילקת ללקוחות שלך חומר שמתגבר את הפעילות הכימית של אחד האיברים החשובים ביותר בגוף, ואתה לא מבין מה הבעיה? מה אם הכבד יתחיל לנקות מהדם חומרים כימיים חשובים כמו סוכרים? ככה לשחק עם הגוף"?

הפרקליטות, מתנשפת ככלב ציד: "שאל אותו על הלואיזה. על הלואיזה"!

הנאשם, מחייך בביטחון: "כבוד השופט, לואיזה לא יכולה להזיק. זה פשוט לא באופי שלה".

השופט מעיין בחומר: "לואיזה… מסייעת לנקות את הנפש ומערכת העצבים. משרה עלינו אווירה של רוגע ושלווה…"

השופט מנחית את הדפים בחבטה על הדוכן, פונה לנאשם: "אדוני, האם אתה מבין שאתה כחוט השערה מהעמדה לדין על החזקת חומרים פסיכו-אקטיביים מסוכנים לציבור"?

הנאשם מתחיל לרעוד: "אבל כבוד השופט, זאת רק לואיזה…"

השופט: "כתוב לי כאן שחור על גבי לבן. מאמר של… נטורופאת, כמוך. הלואיזה שלך משפיעה על מערכת העצבים המרכזית. חומרים שכאלו גורמים בדרך-כלל להזיות, לשיכחה, לערפול חושים, לבלבול. ואני לא מתייחס אפילו להשפעות על הנפש האלמותית של האדם שאתם מייחסים לה. לאן זה מוביל אותה? לגן-עדן? לגהנום"?

השופט רוכן קדימה, ממתיק קולו: "אני מבין שאתה מוכר את החומרים האלה ללקוחות שלך, אדוני. האם אתה לפחות מזהיר אותם בנוגע לתופעות הלוואי הצפויות להם, בעולם הזה והבא"?

הנאשם, מתחיל לרעוד: "אין תופעות לוואי, כבוד השופט. נשבע לך, זה הכל בטוח במאה אחוז".

הפרקליטות: "דבר איתו על הג'ינג'ר! על הג'ינג'ר"!

השופט, מסתובב לפרקליטות ברוגז: "אתם מוכנים להפסיק עם זה"?

מסתובב בחזרה לנאשם: "כתוב כאן שג'ינג'ר מחסל כל חיידק ומזיק שחודר לגוף. בפני עצמו זה מספיק גרוע - הגוף מלא בחיידקים טובים שעוזרים לו לעכל מזון ולהילחם בחיידקים הרעים. אתה הורג כאן את כולם ביחד. אבל יכולות החיסול שלו מסקרנות אותי. האם הוא הורג וירוסים"?

הנאשם, מופתע: "אני לא יודע, כבוד השופט".

השופט: "מה לגבי פטריות"?

הנאשם: "אני לא יודע, כבוד השופט. בקורס נטורופאתים לא לימדו אותי על זה".

השופט: "מה לגבי טפילים חד-תאיים כמו המלריה"?

הנאשם, ביאוש: "באמת שאני לא יודע. בקורס סיפרו לנו רק שג'ינג'ר הורג כל מזיק".

השופט חובט על שולחנו עם הפטיש בגועל: "חמור מאד! אם הג'ינג'ר הורג כל מזיק, לגוף לא יהיה זמן לפתח חיסון טבעי, וזה עלול לשבש את כל מערכת החיסון של הגוף. ברור לי, אדוני, שאתה מתעסק כאן עם חומרים ברמת סיכון גבוהה, ומוכר אותם כאילו היו תבלינים פשוטים"!

השופט עוצר, חוכך בדעתו: "אדוני, אני נאלץ להאריך את משך המעצר שלך, עד שהפרקליטות תגבש כתב אישום על סחר בסמים ותרופות לא-חוקיים, שעלולים לגרום נזק אמיתי לבריאות הציבור".

הנאשם, בתחינה: "כבוד השופט, זאת רק נטורופאתיה. לא צריך לקחת הכל כל-כך מילולית. לפעמים קצת מגזימים, קצת מפריזים. בכל זאת, אנחנו לא כמו הרפואה המערבית".

השופט: "אבל כתבתם במדור בריאות ב- Ynet שלתבלינים יש את כל היכולות הללו. האם אתה מנסה לרמוז, אדוני, שאתם הטעיתם ציבור שלם במכוון רק בשביל לקבל כמה כותרות עלובות בעיתון"?

הנאשם, ברגליים רועדות: "כבוד השופט, בבקשה, תהיה הגיוני. אף אחד לא מאמין לכל מה שכתוב במדור בריאות בעיניים עצומות".

השופט, מחייך בשפתיים חשוקות: "אם לא נאמין לנטורופאתים, למי נאמין"?

הנאשם, עיניים מתרוצצות, טיפות רוק ניתזות מהפה: "לרופאים, כבוד השופט! עזוב אותך מהכתבה הזאת, אין כמעט מחקרים רפואיים שתומכים בה. ומה זה נפש בכלל? אף אחד לא יודע ולא בדק את זה. וראית על מה הם מסתמכים כהוכחה לכך ששמן זית עוזר לפוריות הגבר? על הרמב"ם, כבוד השופט. הרמב"ם, מלפני תשע-מאות שנים. אני שואל אותך, כבוד השופט, זאת באמת כתבה שצריך להתייחס אליה ברצינות"?

השופט מנחית את הפטיש בזעם על השולחן: "זה מספיק! הניסיונות העלובים שלך להתחמק מאחריות לא יצליחו. אני שולח אותך להארכת מעצר. הפרקליטות תגבש כתב אישום על מכירה ושידול לשימוש לא-אחראי בחומרים מסוכנים בעלי פעילות רפואית".

פונה לפרקליטות: "קחו אותו מכאן".

הנאשם נגרר לדלתות האולם כשהוא צורח ומתפתל. הדלתות נסגרות מאחוריו. שקט פתאומי משתרר בחלל האולם. השופט מעסה רקותיו בעצבים קלים ופונה לפרקליטות -

"תביאו לי כוס תה בבקשה לפני הדיון הבא".

הוא משתהה, חוכך בדעתו, ומוסיף, "ואל תשכחו להוסיף לואיזה. בשביל הנשמה".

מקור מאת רועי צזנה

ההשראה לקטע הסטירי הזה הוא המאמר ההזוי שפורסם על ידי נטורופאת בשם אלעז יוסף. שם המאמר הוא
שוּמר נגד גזים - תבלינים שמחליפים תרופות.

שתקצירו: סובלים מכולסטרול גבוה? רוצים להגביר את הפוריות? סתם כואבת לכם הבטן? לא חייבים לרוץ לארון התרופות - אפשר פשוט לגשת למדף התבלינים. איך תדעו להתאים בין הבעיה לתבלין וכיצד יש לצרוך אותם? מדריך.

***

תאוריית הקונספירציה על רשות המזון והתרופות האמריקאית

כשהסתכלתי בסטטיסטיקות של דף העריכה של הבלוג, הבחנתי במקור יוצא דופן אשר נכנס לרשומה הקודמת בנושא צמחי המרפא. המקור הזה הוא פורום באתר הנקרא Rotter Net. בכל אופן הלינק של מקור הכניסה גילה לי בהפתעה שבפורום הזה, פרסמו את רשומת צמחי המרפא פרק א'. בנוסף, אחד המגיבים בפורום ציטט כתבה שפורסמה באתר אחר - אתר בשם הגיל השלישי.

אתר הגיל השלישי מַשְׁלֶה את קוראיו בנפלאות תרופת הפלא כנגד סרטן - אותה תרופה בשם אמיגדלין שהזכרתי ברשומה הקודמת בנושא, בתוספת אזהרה חמורה לשימושה.

כתבה של הגיל השלישי מביאה כסימוכין דברי 'מדען' הטוען שקיימת קונספירציה כנגד האמיגדלין שנאסר לשימוש על ידי רשות המזון והתרופות האמריקאית (ה- FDA), שידוע כבר-סמכא עולמית לאישור בטוח של תרופות.

המדען המקסיקני הזה טען בשנות השבעים במאה הקודמת, כי התרופה אמיגדלין נאסרה לשימוש בגלל אינטרסים של חברות התרופות.

אבל למעשה ה- FDA אסר את השימוש בתרופה הזו בגלל סכנת הרעלת ציאניד חמורה. כל תרופה פוטנציאלית מובאת לאישור על ידי ה- FDA לאחר ניסויים קליניים על חולים שנעשים בשלושה שלבים. בשלב הראשון נבדקת התרופה על קבוצה קטנה יחסית של חולים ומטרתה בשלב זה אינה בדיקת יעילות, אלא בדיקת חוסר רעילות. אם בשלב הראשון לא מתגלה רעילות של התרופה, ממשיכים בשלב השני, שנערך על קבוצה גדולה יותר של חולים. מטרת השלב השני לבדוק האם קיימת רעילות אך גם כדי לבחון מהי מידת היעילות. בשלב הזה צריך להוכיח שלתרופה יש השפעה משמעותית מעל תרופת דמה (פלסבו), שניתנת לקבוצת חולים - ללא ידיעתם אם הם מקבלים את התרופה האמיתית או תחליף דמה. כדי לאשר את ההמשך לשלב הניסויים הקליניים השלישי, צריכים גם להוכיח שהתרופה הנבדקת יעילה לפחות כמו תרופות קיימות אחרות. השלב השלישי של הניסויים נערך על קבוצה גדולה של חולים ורק אם הניסויים מסתיימים בהצלחה, התרופה מאושרת לשימוש.

אז האמיגדלין נאסר לשימוש בשל מקרי הרעלת ציאניד חריפה בחולים שנטלו את התרופה.

אבל כאמור המדען המקסיקני טען שהאמיגדלין נאסר לשימוש משיקולים פוליטיים בלבד ותיאר בסיפרו את נפלאות חולי הסרטן שנרפאו במקסיקו, שבה התרופה לא נאסרה לשימוש.

אז ראשית שידעו הקוראים שמאז  דווחו מקרי הרעלת ציאניד של חולים. שנית, חמישים שנות השימוש בתרופה במקסיקו לא הדגימו הוכחה לריפוי של חולי הסרטן המקסיקנים או של כאלה שנסעו לקבל את הטיפול במקסיקו. אם התרופה הזו הייתה כל כך מוצלחת, היו מיליון חולי סרטן שהיו מספרים לנו כיצד נרפאו לחלוטין מהמחלה. האם מישהו בכלל תיקים רפואיים של חולים כאלה? האם מישהו מהציבור יודע מה בדיוק קיבלו החולים במקסיקו? אולי זה לא האמיגדלין אלא קוקטייל התרופות הכימותרפיות הרגילות ששיפר את מצב החולים? ובכלל נשאלת השאלה האם לממשלת מקסיקו אין אינטרס למשוך למדינה תיירות מרפא, שתזכה לנפלאות האמיגדלין?

אני מתפלא שבעתיים מכך שאתר הגיל השלישי מפרסם מאמר שממנו הקוראים עשויים לחשוב שהאמיגדלין היא תרופת פלא כנגד סרטן ושאין היא מסוכנת. ניתן לקנות את האמיגדלין באינטרנט. אז של מי האחריות, אם חולה הסרטן הנואש שירכוש את התרופה ימות מהרעלת ציאניד? של המדען ממקסיקו, או של 'הגיל השלישי'?

חסידי התרופה ימחאו אז כפיים ויאמרו: " הרי לכם, התרופה חיסלה את הגידול הסרטני".

***

ביקור בשוק התבלינים וצמחי המרפא

אי שם בעמק האלה, המוני משפחות בית ישראל צובאים על דוכני התבלינים וצמחי המרפא לבילוי של שבת. ויש שם מבחר עצום של מיני צמחים שונים ומשונים מכל העולם לחליטת תה, בבודדת או בתערובות - 10, 15 או 20 ש"ח למאה גרם. ובאגף שמעורר עניין רב, תמצאו תערובת צמחים להורדת סוכר בדם, ותערובת צמחים להורדת כולסטרול, ויש תערובת שעושה גם את זה וגם את זה, ויש תערובת להורדת לחץ הדם, ויש תערובת כנגד עצירות וכנגד "נפיחות בבטן", ויש תערובת להורדת משקל, והתערובת שמסביבה מתגודדים הכי  הרבה בתור (איך לא?) - היא תערובת הצמחים להגברת האון. והתערובות "הרפואיות" - 40 ש"ח למאה גרם.

"כמה צריך לקחת מהתערובת להורדת לחץ הדם "? שואל איש את אחת מהדיילות הנערות שמסתובבות בין הקהל עם סינרים ובנדנה. "חולטים כפית אחת בכוס ושותים לאחר כל ארוחה ונשנוש. "או יותר לפי הצורך", מוסיפה הדיילת השכנה.

וישראלים כמו ישראלים הידועים כגרידים, ממלאים קופסת פלסטיק עגולה בשכבה הגונה מתערובת "צמחי מרפא" ב-40 שקל למאה גרם, ומכסים מעליה בשכבת צמח תבלין דקה ב-10 שקלים למאה גרם, ומשלמים על הכל 10 שקלים. 

ולמרות שבכל סלסלת תערובת יש כף למילוי, הישראלי המכוער נוטל את הכף ועובר איתה מסלסלה אחת אל השנייה. מה כ'פת לו שהשאיר סלסלה ללא כף? אז התחילו לקשור את הכפות לסלסילות. ואז ישראלים מכוערים משאירים את הכף תלויה על חוט, ודוחפים את היד לטעימה, ומהפה שוב לסלסלה לעוד טעימה...

וכך לא בטוח שמי שהגיע לקנות צמחי מרפא, יצא משם בריא תרתי משמע.

***

סדרת בולי צמחי תבלין ומרפא

ב - 17/12/2006 כ"ו בכסלו התשס"ז, הנפיק דואר ישראל את סדרת בולי "צמחי תבלין ומרפא" שאותה עצבו טוביה קורץ ויגאל גבאי. אבל, עם כל הכבוד לדואר ישראל, אין זה אומר שניתן להתייחס לצמחים אלה באמת כתרופות.

צמחי מרפא טוב או רע? - מדריך למשתמש (פרק א')

ברשומה זו אדון בנושא השנוי במחלוקת ציבורית והוא השימוש בצמחי מרפא. שימוש בצמחי מרפא נעשה על ידי חיות בטבע ועל ידי האדם משחר ההיסטוריה. הרפואה המודרנית מסתייגת מהתועלת ואף מצביעה על סיכונים ברקיחה בלתי מבוקרת של צמחי מרפא. מאידך, קמה תחייה מחודשת של השימוש בצמחי מרפא בעשרות השנים האחרונות. קמו 'מרפאים' טבעיים (נטורופתים) למיניהם ותעשיות אשר גורפות מיליארדים מהציבור - עבור ייצור ושיווק מוצרי צמחי מרפא. 

ברשומה נדון בשני אספקטים. האם צמחי המרפא באמת טובים בשבילך? והאם השימוש בצמחי המרפא עשוי להזיק לך? כפי שנראה בהמשך, למרות שלצמחי המרפא יש לעתים תועלת מסוימת, השימוש בצמחי המרפא אכן עשוי גם להזיק, במישרין או בעקיפין. בחלק ניכר מהמקרים, השימוש בצמחי המרפא הוא גם לגמרי בזבוז כספך לריק.

הרשומה הזו מתכתבת גם עם הרשומה הקודמת בנושא השימוש בעשב (או מיצוי) קנאביס, שהדביקו לו את השם קנאביס רפואי.

למרות שהשתדלתי לתמצת את הדברים, הרשומה הזו תהיה ארוכה יחסית. אך בשל  חשיבות הנושא, העדפתי שלא לפצל פרק זה לחלקים. כמובן הקוראים יוכלו לפצל את הקריאה.

את השימוש בצמחי מרפא לא המציא האדם. מחקרים הראו שציפורים מסוימות בוחרות צמחים בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות כחומרי קינון. אלה מגינים על הגוזלים מזיהומים חיידקיים ומפטריות. חיות שונות נוהגות לאכול חלקים מרים של צמחים בתגובה למחלה. תצפיות בפרפרים, תרנגולות, כבשים וקופים, הראו כי בעלי חיים חולים אוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל. השימפנזים עושים שימוש מכוון בצמחים שמיחסים להם תכונות רפואיות. בכל המקרים, הם אוכלים צמחים שאינם טעימים ואין להם ערך תזונתי. הסיבה היחידה לאכילת הצמחים האלה היא - ניסיון לפתרון בעיות בריאותיות. מבין צמחי המרפא שמשתמשים השימפנזים זוהו קליפות מגזע עצי שיטה לסילוק טפילי מעיים הגורמים לשלשולים. הם משתמשים גם בפירות הצמח Aframomum Melegueta, שהוא קרוב משפחה לצמח הג'ינג'ר - כנגד זיהומי חיידקיי מעיים. כנגד ריפוי מלריה, השימפנזים משתמשים בצמח Vernonia Amygdalina. אז מי אמר ששימפנזים אינם חכמים לא פחות מהאדם בנושא זה?

מאחר ורופאים מסורתיים (רופאי אליל מקומיים) מספקים לחוליהם את אותן 'תרופות', נשאלת השאלה מי למד ממי ? מרפאים ילידים מודים כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, אשר אוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל.

גם האדם הניאנדרתלי אשר חי בהרי הכרמל שבארצנו לפני כ-60,000 שנה, השתמש בצמחי מרפא. לצד גופת אדם ניאנדרתלי , נמצאו בצמוד למקום קבורתה  שמונה סוגי צמחים - צמחים המצויים עדיין בשימוש נרחב ברפואה העממית ברחבי העולם.

שימוש בצמחי מרפא ובצמחי מרפא של ארץ ישראל בעולם העתיק והחדש

צמחים ממשפחת השיפתניים תוארו בכתבי רפואה העממית כמשפיעים על שיפור הזיכרון ועל דמנציה, שהם כידוע גם מתסמיני מחלת האלצהיימר. צמחים אלו מוכרים בתרבויות השונות וברפואה המסורתית כמגבירי זיכרון, והם מכונים צמחים נואוטרופים. מחקר שערכה ד"ר מינה פארן, מהעמותה הישראלית לצמחי מרפא - הראה ששימוש בשמן זן מסוים של צמח המרווה המריץ את העברת הגירויים העצביים והגביר את הפעילות הקוגניטיבית של המוח. בעקבות התוצאות, ממליצה ד"ר פארן על שימוש בצמח המרווה לטיפול באלצהיימר. אבל כבדו וחשדו, יש לא מעט זנים שונים של מרוות בשדות. וכמו שלא קוטפים פטריות למאכל מבלי לדעת לזהות פטריות רעל - כך אין לקטוף צמחים ללא ידע בזיהוי והגדרה מוחלטים!

בכתבי הרפואה העממית תוארו גם צמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר גבוהות בדם: חילבה, קינמון, מילון מר, ועוד.

ד"ר זהר עמר, ראש המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וד"ר אפרים לב מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה - ערכו מחקר מקיף על הגניזה הקהירית והסיקו מתוכה על חומרי המרפא בהם עשו שימוש בני הקהילה היהודית בקהיר בתקופת ימי הביניים. 

השניים פענחו מרשמים רפואיים ורשימות תכולה של בתי המרקחת ומצאו מידע על שימוש בכ-450 חומרי מרפא. בין הצמחים שהופיעו בתדירות רבה היו קינמון הקמפור, אלת המסטיק, סחלב, שקד, לימון, זנגביל, כרכום ורבים נוספים.

פרי הרימון ידוע עוד מימים עברו כבעל תכונות בריאותיות מיטיבות, ונזכר ככזה בכל הדתות ובפולקלור העמים. פרופ' אבירם מהפקולטה לרפואה בטכניון ומרכז רפואי רמב"ם מצא כי ברימון מצויים חומרים נוגדי חמצון שיכולים לעכב את הכולסטרול "הרע" (LDL), שהוא אחד מגורמי הסיכון העיקריים לטרשת העורקים, ובכך להאט את התהליך הטרשתי של כלי הדם. 

בנוסף, גילה פרופ' אבירם כי בחולים ששתו כוס אחת ליום של מיץ רימונים במשך שבועיים - אובחנה ירידה של כ-6% בלחץ הדם. אבל, באדם הסובל למשל מיתר לחץ דם בסביבות 180 - התמדה בשתיית מיץ רימונים כזו, תוריד את לחץ הדם לכל היותר ל- 170. אך גם זה עדיין יותר מדי ולכן האדם יצטרך בכל זאת טיפול תרופתי קונבנציונלי, כדי להוריד את לחץ הדם לערך הנורמלי - 120.

בעת הקדומה ובימי הביניים, תושבי ארץ-ישראל  השתמשו בצמחים לסילוק חומרי פסולת על ידי שלשולים והקאות. הצמחים שהשתמשו הם חצב מצוי, קחוון, כשות הקורנית, הגה מצוי, ריבס, חבלבל רפואי ואבטיח הפקועה.  
אזהרה! - כל אחד מהם יכול להיות רעיל וקטלני (בזיהוי לא נכון של הזן, בטיפול בחומר ובמינונים לא מתאימים). 
הרמב"ם תיאר את סגולות שמן עץ הזית להגברת האון המיני (לא אחראי על נכונות הדברים).  

מהו ההבדל בין שימוש בצמחי מרפא לבין שימוש תרופתי ברפואה המודרנית?


גם הרפואה הקונבנציונלית משתמשת בתרופות שמקורן בצמחים. הרי שתי דוגמאות:

מצמח האצבעונית (דיגיטאליס) מבודדים ומרכזים את החומר הפעיל בתרופה דיגוקסין. תרופת הדיגוקסין משמשת לטיפול באי ספיקת לב המלווה בהפרעות בקצב הלב.

דיגיטליס (אצבעונית)

מעץ הטקסוס מפיקים את התרופה טקסול (Taxol) המשמשת בכימותרפיה כנגד סרטן השד וסוגי סרטן נוספים.

מכאן מה שעושה את ההבדל בין תרופה אמיתית ממקור צמחי לצמח מרפא הוא עצם בידוד החומר הפעיל וניקויו משאר חומרי הצמח - באופן שהתרופה יכולה להינתן במינון הנכון ובצורה מבוקרת, ללא סיכון. הצמחים אצבעונית וטקסוס, כמו חלק מרבים צמחי המרפא הינם רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות, או מעל מינון מסוים. אכילת צמחים אלה מהטבע יכולה להרוג!

השימוש בצמחי מרפא עשוי להיות רעיל או מזיק

כאמור, השימוש בצמחי מרפא יכול להיות גם מסוכן ומזיק. הוא עשוי להיות מזיק בצורה ישירה או עקיפה. בצורה ישירה הוא עשוי להזיק בגלל מינון לא מבוקר של הצמח. וכשאני מציין שימוש במינון לא מבוקר, הכוונה למהי הכמות של צמח טרי או מיובש שצריך להשתמש בחליטת תה, כדי שהמינון יהיה מדויק - כלומר, מועיל במאת האחוזים ולא מסוכן במאת האחוזים. האם לחלוט את הצמח חצי דקה במים רותחים או אולי 5 דקות? האם בצמח החלוט לא מסתתר עובש או נבגים של חיידקים? אפשר לחלות רק מזה! כמובן שגם כמות החומר הפעיל בצמח עשויה להשתנות בתנאי גידול שונים של הצמח ובעונות השנה השונות. הדבר נכון גם לגבי מיצויים ביתיים ואפילו של תעשיות מסחריות שמבטיחות הרים וגבעות.

לפטרוזיליה למשל יש תכונות משתנות. אז איזו פטרוזיליה יש לצרוך - רגילה או מסולסלת? וכמה קילוגרמים פטרוזיליה יש לצרוך כדי שתעשה את העבודה של כדור פוסיד אחד להורדת הבצקת? קינמון טוב להורדת סוכר בדם. אבל כמה כפות קינמון יש לצרוך בכל ארוחה כדי לאזן את רמת הסוכר? מקבלים כימותרפיה, יש תוספי מזון (כמו גם חלק ממשכחי הכאבים) שמעלים את העמידות כנגד התרופות ולכן מורידים את יעילות הטיפול. ויש תוספים כמו תבלין הכורכום שעשוי להעלות את רעילות הכימותרפיה (כמו למשל באכילת אורז תמים מתובל בכורכום) ועוד כהנה וכהנה אני יכול לכתוב על כך מגילות. האם אתם הצרכנים יודעים על זה? האם הרוקחים והרופאים (הן הקונבנציונליים והן מהרפואה האלטרנטיבית - מודעים ואומרים למטופלים את זה? האם דוקטור אינטרנט, סיינטיפיק ווינט ויוטיוב המשבחים  לעיתים בכתבותיהם את רפואת האליל - מספרים לקוראים את כל זה?

כאמור, חלק מהצמחים הינם רעילים או בעלי תופעות לוואי בלקיחה במינון גבוה או לאורך זמן. למשל אם ניקח לדוגמה את הצמח שוש קירח (ליקוריץ) שמשתמשים בו כנגד דלקות, אלרגיה ובאי ספיקה של הורמונים סטרואידים - שימוש ממושך בו או ריכוז גבוה מדי עלול גם לגרום לאגירת יתר של נתרן, איבוד אשלגן, בצקות ועליה בלחץ הדם. לכן, המינון המומלץ הוא לא יותר מ-5 עד 15 גרם של שורש טחון או כתוש ליום, או לחלופין חליטה של 2 עד 4 גרם בכוס מים, שלוש פעמים ביום, כאשר משך הטיפול באם הוא נעשה ללא השגחה רפואית לא יעלה על 4 עד 6 שבועות. האם אדם נורמלי שאינו רוקח יכול למלא בדייקנות דרישות אלה? לכל אדם יש גם קצב קליטה ופירוק חומרים קצת שונים. כיצד אם כן ידע הקורא האם המינון שלקח מהצמח מזיק במיוחד לו יותר מאשר לאחרים? לכל אחד מאיתנו יש קצב חילוף חומרים ופירוק רעלים שונה זה מזה (על בסיס שוני גנטי).

טענה רצינית המועלית על ידי אנשי מקצוע מהרפואה הקונבנציונלית היא שמוצרי המדף המשווקים כצמחי מרפא ונצרכים על ידי הציבור, אינם עוברים תהליכים נאותים של בקרה וסטנדרטיזציה. האם חשבתם פעם מדוע מוכרים לכם "תרופות" מצמחי מרפא ללא מרשם רפואי? האם חשבתם פעם מדוע על האריזה של "התרופה הטבעית" שקניתם, אף פעם לא יהיה כתוב לאיזה שימוש היא מיועדת? מדוע מוכרים לכם אותה כתוסף תזונה (כלומר, מזון)?

האם נתתם מחשבה כיצד אם כך אתם בכלל יכולים לדעת למה "התרופה הטבעית" המסוימת משמשת? לשם כך היצרנים משתמשים בשיטה ערמומית. הם נותנים ל"תוסף המזון" (וכך הרי אי אפשר לטעון שמוכרים את זה בתור תרופה ולא כמזון) שם עם רמז למה שהיא "אמורה" לעשות, למשל N-שיעול. ה-N נותן לצרכנים הרגשה של שם של תרופה והוא בעצם "אין" שיעול. לעתים פשוט יצרפו לאריזה תמונה של אדם משתעל. אל דאגה, החברות האלו מצוידות בצוות עורכי דין ממולחים שתפקידם להגן בפני תביעות.

שנית הרוקחים עצמם משווקים לכם את מוצרי צמחי המרפא. חלקם דוחפים את זה לכם באופן החצוף ביותר. יודעים מדוע? כי הם מרוויחים מתגמולים על מכירתם יותר מאשר על מכירת תרופות. אז האם זו לא מן סוג של רפואה לעשירים (ובמקרים רבים עשירים פתאים) במסווה של מזון? למשל, האם אתם שואלים את הרוקח מה יש נגד צינון והוא יביא לכם מוצר "תוספת מזון", כאילו שזו תרופה? האם אין זה אבסורד ובספק אם בכלל חוקי מצידו, מבלי לציין בפירוש שזהו תוסף מזון? ומרבית הפתאים שישמעו מהרוקח המלצות ודברי הלל הרי יפלו במלכודת. וכי מרבית האנשים יטילו ספק בהמלצת הרוקח ולא ירכשו? ומדוע אם יגיע הצרכן שבוע אחרי, הרוקח ימליץ לו על מוצר אחר? לא קשה לנחש, על המוצר האחר הוא מקבל יותר תמלוגים. לצערי לא כל הרוקחים ישרים (גם של קופות החולים שמקבלים תמלוגים על מכירת תוספים), כדי לתת לצרכן את המוצר הדומה הזול יותר.

עצה ידידותית - בתור תוסף מזון (ולא תרופה), יש אישור למכירה על ידי משרד הבריאות, אך אל תסמכו לגמרי על כך. מדוע? כי משרד הבריאות לא בודק ואינו יכול לבדוק כל משלוח (אצווה) של המוצר. גם לא לכל החברות המייצרות מוצרי מרפא טבעיים יש בקרת איכות, הכוללת בדיקת ניקיון המוצר ממזהמים. כך שאם אתם כבר קונים מוצר כזה, לפחות תבדקו שמצוין עליו שיוצר בתנאי GMP (שהם קיצור של Good Manufactory Product). 

ובכלל "אישור ממשרד הבריאות" אינו מעיד שהתוסף יעיל ועושה את מה שהוא אמור לעשות. מה שהאישור הזה אומר  בסך הכול, הוא שהרכב התוסף כפי שדווח היצרן (שגם זה לא בהכרח תמיד מדויק) - איננו מזיק ככל הידוע למשרד הבריאות כעת. אין זה אומר שלא יכול פתאום לצוץ מחקר חדש שמוכיח שהתוסף מזיק ביותר.

כאמור, הנזק בשימוש בצמחי מרפא עשוי להיות גם עקיף. כי אם המינון נמוך מדי, הרי לא תיפתר הבעיה הרפואית ובמיוחד אם החולה הפסיק לקחת תרופת מרשם, מפני שהוא חושב שצמח המרפא הוא תחליף טבעי נאות.

נזק עקיף נוסף שעלול להיווצר הוא כתוצאה מתגובות בין המוצר הטבעי לתרופות שנוטל החולה (או ההיפוכונדר). כשרופא רושם תרופות, תוכנת מחשב בודקת אוטומטית האם אין תגובות בין תרופתיות (כמו נטרול אחת את השנייה, או הגדלת הרעילות של כל אחת מהן בנפרד בשילוב עם השניה). הרופאים וגם הרוקחים ברוב המקרים אין לרובם הידע והאחריות לבדיקת אינטראקציות בין תרופתיות עם תוספי תזונה ממקור צמחי, כמו גם ויטמינים ומינרלים. אימא שלי כמעט מתה מדבר כזה, אלמלא אבא שלי שגילה תושייה וקישר בין הדברים. בבדיקה שערכתי במקורות הזמינים באינטרנט (לבעלי הבנה מקצועית) - מצאתי שאכן השילוב בין התרופה לתוסף שקיבלה הינו קטלני ואינו רשום בעלון לצרכן של התרופה (ובוודאי לא בזה של תוספי המזון שמגיעים בדרך כלל ללא עלון לצרכן).

לפי הסטטיסטיקה, רק בארה"ב מתים מאות אלפים בשנה מתגובות בין תרופתיות, כולל בשל תוספי תזונה. בלי נדר אקדיש לכך פרק נוסף, כי אפילו צריכה מיותרת של ויטמינים ומינרלים עשויה לקצר חיים (סטטיסטיקת הקריאה של רשומות כאלו - בהחלט יכולה לעודד לכיוון הזה. הרי לכתיבת הרשומות האלו נדרשת לא מעט השקעת זמן).

מספר דוגמאות לשימוש מסוכן בצמחי מרפא:
1. אמיגדלין (Amygdalin) אזהרה חמורה!!!

זהו "מוצר טבעי" המופק מגרעין משמש. השימוש של אמיגדלין החל ברוסיה ב- 1845 ולאחר מכן בארה"ב במהלך שנות ה- 20 של המאה הקודמת - כטיפול בסרטן ולמניעת סרטן. מוצר זה נפוץ גם בשם לאטריל ולעתים מוסיפים לו גם ויטמין B17.

אמיגדלין שוב חזר להיות פופולרי במקסיקו בשנות ה- 70. השימוש בו בהתבסס על הנחה שגויה שתאי סרטן אמורים להפוך את האמיגדלין לציאניד, וכתוצאה מכך למות, בעוד שתאי הגוף הנורמליים לא. למרות שמטופלים ברחבי העולם עדיין משתמשים כיום באמיגדלין (הזמין גם ממקורות אונליין מפוקפקים) - המחקרים עד כה הראו רק את חוסר ההשפעה החיובית שלו. זאת ועוד - האמיגדלין הופך ע"י הגוף כולו לציאניד. נטילה דרך הפה הביאה למקרים של הרעלת ציאניד ומוות. לאחרונה דווח כי נטילת 3 גרם של אמיגדלין דרך הפה יחד עם ויטמין C - הביאה להרעלת ציאניד חמורה . אין גם כל הוכחה מדעית שתוספת ויטמין B17 מונעת סרטן. על כן אמיגדלין איננו מאושר לשימוש בארה"ב, אך כאמור הוא זמין לצערי מחוץ לארה"ב ודרך האינטרנט אונליין. ראו הוזהרתם - אין להשתמש בתוסף צמחי זה!

2. "המוצר הטבעי" ברומלין הוא אנזים המופק מן הגבעול של אננס.

הברומלין משמש ברפואה העממית כנגד בצקות, לריפוי פצעי כוויות, להפחתת כאבי ברכיים בדלקת פרקים, למניעה ולטיפול בסרטן. אבל באנשים שמקבלים תרופות למניעת קרישה כמו קומדין או אספירין (קרדיוקרפין, או מיקרופורין) - השימוש בברומלין עשוי להגביר את הסיכון לדימומים ושטפי דם חמורים. <--- אזהרה!


3. יש לא מעט "מוצרים טבעיים" נוספים המסוכנים לאנשים שלוקחים תרופות מרשם שונות. 

למשל לאנשים המקבלים סטאטינים (כמו ליפיטור ואחרים ) להורדת רמת הכולסטרול בדם) - אסור לצרוך מוצרים מאשכוליות, פומלית ורימונים! כי בשימושם, התרופות הופכות להיות רעילות. ישנה אזהרה בעלון לצרכן של התרופות - אך האם אתם תמיד קוראים את דפי המידע האלה? גם הרוקחים לא תמיד מזהירים את הלקוחות.  ראו הוזהרתם!!!

4. הרדוף הנחלים מוכר לכולם כצמח נאה בעל הריח המתקתק, הגדל בצידי הדרכים ולעתים בגינות, הוא צמח מאד רעיל. 

בדרום מזרח אסיה הוא משמש כתרופה עממית לטיפול בטחורים, כיבים, צרעת וכן כסם הגורם להפלה. מתוך מחקרים אשר בוצעו לאחרונה במעבדה  - עולה כי מיצוי של הרדוף הנחלים גורם למותם של תאי סרטן מסוימים במבחנה ומגביר את הרגישות של בלוטת הערמונית לטיפולי הקרנות. באחרונה תמצית של הצמח, בשם Anvirzel, משמשת לטיפול במחלות סרטן, איידס, צהבת, פסוריאזיס, דלקת פרקים ואי ספיקת לב. 

אבל, החומר אינו מאושר לשימוש בארה"ב. ועד שלא יהיו נתונים נוספים אודות בטיחות השימוש שלו (היעילות והרעילות שלו) - המוצר אינו מותר לשימוש מלבד בניסויים קליניים בפיקוח רשות התרופות האמריקאית (FDA). וכי מה יועיל לומר שהטיפול הצליח (הרג את הגידול) אבל גם החולה מת? 

אזהרה!!!

עלים בלתי מעובדים של צמח הרדוף הנחלים הם רעילים ביותר.
המוצר אנבירזל אסור בשימוש לחולים עם יתר סידן בדם, תת אשלגן בדם, קצב לב איטי, טכיקרדיה חדרית או אי-ספיקת לב .


כבר כעת מדווחים לגבי Anvirzel: בחילות, הקאות, שלשולים, גירוד, כאבים באיזור גידול, כאבים, והפרעה בקצב הלב.

ועוד אזהרה!!! 

צריכת עלה אחד בלבד של הרדוף הנחלים היא קטלנית. תחילת ההרעלה מופיעה מספר שעות לאחר הצריכה וכוללת הקאות, כאבי בטן, כחלון, תת לחץ דם, ירידת חום הגוף, סחרור, שיתוק הנשימה ומוות (מוות אטי עם ייסורים גדולים!).


כאמור, גם אם השימוש בצמחי מרפא אינו מזיק הוא עשוי להיות בלתי מועיל ולבזבז את כספכם לריק. האם אתם משתמשים במוצרים כאלה בגלל הדודה או השכן שהמליצו שזה מה שריפא את מחלתם או מיטיב עמה ושום דבר אחר לא. או שראו 'בקליניקה' דיפלומה ממוסגרת שלא שווה אפילו את הנייר שהיא כתובה עליו.
 האם אתם מוכנים שגופכם ישמש כשפן ניסיונות לחומרים כאלה (ואולי בשל כך תמותו מסרטן או תחלואים אחרים בעתיד)?

למשל, ראו מה פורסם על ידי מערכת פורטל הדוקטור:

"תוסף זרעי פשתן לטיפול בסרטן הערמונית

זרעי פשתן

"ממצאי מחקר חדש מצביעים על יעילות תוסף תזונה של זרעי פשתן כנגד שגשוג תאי סרטן הערמונית (פרוסטטה) בגברים חולים.

ניסויים על תאים סרטניים במבחנה הראו ששני חומרים הנמצאים בזרעי הפשתן אכן מעכבים את גידולם ואף הורגים אותם". 

נוסחאות החומרים הפעילים בזרעי פשתן

לאור מחקרי המבחנה האלה, פורסמו מספר פטנטים לשימוש במיצוי זרעי פשתן לריפוי סרטן: 

אבל מחקרים נוספים מלמדים שלמעשה אין בסיס רפואי להצלחת הטיפול הזה במציאות (וכמו לעתים קרובות, חומרים שפועלים על תאים במבחנה, אינם פועלים עליהם בגוף - כי בגוף הם משתנים או מתפרקים או מסולקים מהר מדי בהפרשות).

מחקר שנעשה בחיות מאונשות (חיות טרנסגניות או חיות מהונדסות) דווקא הראה שיכולת הריפוי של זרעי הפשתן בסרטן הערמונית היא ממש בשוליים. במודל הזה החיות המהונדסות מבטאות חלבון אנושי הגורם גם אצלן לסרטן הערמונית. הטיפול במיצוי זרעי פשתן עזר ממש במעט ובאופן לא משמעותי רק ל-3% מהחיות. אם כך, חבל על כספם של חולי הסרטן המיואשים, המוכנים לנסות כל דבר.

חיות "מאונשות" מהונדסות שפיתח כותב שורות אלו כמודל לבדיקת יעילות תרופות חדשות כנגד סרטן (מוגנות בפטנט)

אז מה עושים? למי מאמינים?

רופאים קונבנציונליים רבים, בישראל ובמדינות רבות, אינם מכירים כלל ביעילותם של צמחי המרפא ובשימושים שניתן לעשות בהם למטרות ריפוי. 

אולם שימו לב, בכל קופות החולים משווקים רפואה לא קונבנציונלית (אם כי כרפואה משלימה ולא במקום), כולל נטורופתיה שכוללת ריפוי בצמחי מרפא. כי זה מה שעושים כוחות השוק, בין אם הטיפולים יעילים או לא (ויעילות אינה נמדדת על ידי הצהרות סובייקטיביות של החולים. שגם מדווחים על שיפור, כשנותנים להם כמוסות אדומות שמכילות בפנים סוכר). 

כלומר בישראל כמו במדינות אחרות יש כביכול שני מחנות, הרפואה הקונבנציונלית מול הרפואה האלטרנטיבית שבה נכללים צמחי המרפא. 


אז למי להאמין?


 בשל מעורבות של גורמים שיווקיים בעלי אינטרס כלכלי, ישנם צמחים שנחקרים יותר ולכן הם משווקים באגרסיביות רבה, כביכול עם הדימוי של "תרופות פלא" מודרניות. כאמור, כיוון שצמחים אלו נמכרים כתוספי מזון ללא צורך במרשם רופא, מינוני החומרים הפעילים הקיימים באותם מוצרים המיועדים לכולם, אינם מתאימים למינונים הדרושים במקרים בהם קיימת בעיה רפואית אמיתית. כך נוצר מצב שמצד אחד צמחים ששווקו כמוצר "בעל יכולות מוכחות ובדוקות" (שנבדקו במקרה הטוב על מדגם קטן מאוד של נבדקים, ללא ביקורות, ופעמים רבות עין מדען חיצוני גם לא שזפה בתוצאות מבט לנכונותן) - אינם עונים על הציפיות. 

מצד שני, בשל היעדר אחריות בשימוש (כי הרי זה זה נמכר כמזון ולא כתרופה), ישנם מקרים מדווחים לא מעטים של לקיחת כמויות מוגזמות, עד כדי הופעת תופעות לוואי לא מבוטלות ואפילו מסוכנות. לכן הדרך הנכונה לצרוך צמחי מרפא כטיפול וכמניעה לבעיות ומצבים בריאותיים, היא על ידי ליווי של איש מקצוע מוסמך. איש מקצוע כזה מכונה הרבליסט. ומכיוון שבישראל כל אחד יכול להיות הרבליסט גם לאחר קורס של שלושה שבועות, מבלי שצריך לקבל אישור עוסק מורשה ממשרד הבריאות (כמו שנדרש מרופאים, אחיות ורוקחים) - רבים מאוד הם השרלטנים שמבזבזים את כספי הציבור וכמובן עשויים לסכן אותו. 

המרפאים והמטפלים בצמחי מרפא שנקראים הרבליסטים - במדינות רבות, כמו גרמניה ושוויץ (שהן גם שיאניות בצרכני צמחי מרפא) - שם הם נדרשים לקבל רישיון ממשלתי לעסוק בטיפול באנשים או ברקיחה של צמחי מרפא, בדומה לרופאים או רוקחים. כאמור דרישה כזו הגיונית והכרחית, כי חלק מצמחי המרפא רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות, או מעל מינון מסוים. מאידך, יש גם צורך לברר שהמינון אינו נמוך מדי ולכן אינו מועיל.


בישראל זהו כאמור שטח כמעט פרוץ מבחינת החוק. גם אם רוקח מייעץ לכם בתחום, הוא אינו מקבל בלימודיו הכשרה מספקת לייעוץ כזה. בוודאי אם אתם קונים את תכשירי צמחי המרפא מהמדף, אינכם מקבלים אפילו ייעוץ מהרוקח. בארץ כאמור גם אין שום פיקוח על רמת מי שקורא לעצמו נטורופט או הרבליסט. המסיימים את הקורסים לעיסוק בתחום (לעתים כאמור קורס של של 3 שבועות בלבד ואפילו פחות) אינם עוברים בחינות ארציות אחידות, בפיקוח משרד הבריאות.

זהירות! גם אם אתם הולכים לייעוץ אצל נטורליסט המתהדר בתואר דוקטור - בדקו שהדוקטור שלו אינו בספרות או כלכלה ו"בקליניקה" שלו לא תלויה איזו תעודה (דיפלומה) דמיקולו מבית ספר דמיקולו. פעם נתקלתי בדוקטור למתמטיקה שנאלצה להתפרנס "כמומחית להומאופתיה".


***

לסיכום, הבה נראה מה נכון או לא נכון לגבי מיתוסים שונים הרווחים בציבור בהקשר לצמחי מרפא:


* לשימוש בצמחי מרפא אותם הסטנדרטים הנדרשים בשימוש בתרופה לשמה - לא נכון.

* השימוש בצמחי מרפא בטוח - לא נכון, במקרים רבים הוא ממש לא.


* ניתן להשתמש בצמחי מרפא במקום תרופת מרשם - לא נכון ולעתים נדרש תאום מינונים והתאמה לטיפול התרופתי הקונבנציונלי שמקבל החולה.


* צמחי מרפא בוודאי יעילים למחלתי - לא בהכרח ויכולים אפילו להחמירה או אפילו להזיק בעתיד הקרוב או הרחוק יותר.

* צמחי המרפא יכולים להיות מזוהמים ואפילו רעילים - נכון.

* צמחי מרפא מיוצרים ללא סטנדרטים ותנאי בקרה קפדניים כמו תרופות - נכון.

* צמחי מרפא ותכשיריהם  נמכרים כמזון ולא כתרופה - נכון.

* האם תכשירי צמחי מרפא עברו ניסויים קליניים מקיפים (לבדיקת יעילות ובטיחות) כמו תרופות? - לא מוחלט! אחרת הם היו מסומנים כתרופות מאושרות על ידי ה-FDA ושאר רשויות התרופות.

* האם המינון המומלץ באריזה של התכשיר מתאים לכולם? - בהחלט לא (עשוי להיות נמוך או גבוה מדי).

* האם ניתן להאמין באופן גורף לאנשים הטוענים שהם "מומחים" לייעוץ בשימוש צמחי מרפא - בהחלט לא! יש המון שרלטנים בסביבה.

* האם הרוקח שלך קיבל הכשרה מקצועית לייעוץ בשימוש בצמחי מרפא? - בד"כ לא!

ללחוץ על הכפתור הנכון - שיר

לקוראים החדשים - מסורת היא שאני מתחיל את השבוע בבלוג עם שיר חדש ליום ראשון. אוסף השירים מקובץ במדור 'שירים שלי.' הקישור למדור השירים נמצא בסרגל הקטגוריות שמתחת לתמונת הכותרת של הבלוג. בדף שיפתח בקישור ניתן לדפדף בכל דפי השירים שפורסמו כאן. הניווט בין הדפים - בסרגל שבתחתית כל דף.

ללחוץ על הכפתור הנכון / קנקן

יש אנשים במאה העשרים ואחת
שרוצים לעלות במעלית
ובמקום ללחוץ על החץ למעלה
הם לוחצים על החץ למטה
כדי אותה להוריד.
וכשהמעלית מגיעה
הם מתפלאים או מתרגזים
שבמקום לעלות הם יורדים.

יש אנשים במאה העשרים ואחת

שאינם מבינים שבחיים
כמו במעלית
כשמושכים למטה
יורדים.

יש אנשים במאה העשרים ואחת

שנכנסים למעלית
גם אם אינה נוסעת לכיוון הנכון.
יש אנשים במאה העשרים ואחת
שאין להם כיוון
גם אם חושבים שיודעים הם
לאן פניהם מועדות
ובמעלית החיים
הם מבולבלים, מוּבלים
נגררים.

יש אנשים במאה העשרים ואחת
שאינם יכולים לעלות
מבלי לרדת תחילה
מדוע, מדוע כה קשה
ללחוץ על הכפתור הנכון?

על דברים שקשה להסביר

פרק עשירי בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע


אני מחשיב עצמי לאדם רציונלי. אך אני בטוח שכל אחד מכם נתקל בדברים שקשה להסביר בצורה רציונלית. במקרים כאלה נכנסות לפעולה 'אמונות' (למשל דתיות) שמנסות לעשות את החיים קלים. כי לומר "יד אלוהים בדבר", או "זהו הגורל" או "הקארמה" - כל אלה הן דרכים קלות להסביר דברים בלתי מוסברים. אלה המתעבים כל מה שקשור לאמונות בלתי מוכחות ולאפשרות קיומם של דברים אל- או על-טבעיים, מסתפקים באימרה "לכל דבר יש הסבר רציונלי", והם מסוגלים לחיות בשלום עם חוסר הסבר רציונלי מצוי, כיוון שהם יוצאים מתוך נקודת הנחה כי קיים בכל מקרה הסבר כזה - גם אם אין אנחנו יודעים כרגע מהו. בזה מסתיים הענין מבחינתם. ואני נמנע מלדבר על אלה שמפקפקים - "לא היה, לא נברא, סיפורי אלף לילה ולילה"...

יש דברים שאני ממש לא מבין אותם, ואת חלקם ניתן לנתח בעזרת כלים פרוידיאנים ידועים. למשל, אתה יושב בתא שרותים אחד מתוך שישה, כאשר כל אחד מהאחרים פנוי עם דלת פתוחה. אז מדוע תמיד יש מישהו שכשנכנס לשרותים, והוא חייב לבדוק את תא השרותים הסגור? חסר לו מקום? חמישה תאים עומדים לרשותו, אבל הוא חייב לנסות להכנס לתא הסגור. אז לפרויד וודאי היה הסבר לתופעה הזו.

אבל יש דברים אחרים, שאיך שלא אגלגל אותם, לא אמצא תשובה שתסביר אותם. ברשומה זו אשתף אתכם במספר מקרים בלתי מוסברים, מתוך עשרות שקרו לי. יתכן מאוד שדברים דומים קרו גם לכם, אך אתם מדחיקים אותם מתוך פחד, או מתוך חשש שהסביבה תתייחס אליהם כהמצאה במקרה הטוב, או שתסתכל עליכם כמי שראוי להשלח להסתכלות פסיכיאטרית דחופה. יש גם שממש מסבירים כל דבר כזה כצירוף מיקרים. מיקרים סטטיסטיים ותו לא. אבל קיראו את אשר אספר למטה ותשפטו.

מכיוון שאני מדען, אני מנסה למצוא הסברים רציונלים לתופעות בלתי רציונליות לכאורה. אבל כאשר קורים דברים בניגוד לחוקי הפיזיקה, גם מדענים של הפיזיקה המודרנית צריכים להמציא תיאוריות של קיום 'יקומים מקבילים', או של חלקיקי בוּזוֹנים 'אלוהיים', או קיום 'מיתרים' שמחברים עולמות וזמנים (וכשהמציאות לא מסתדרת כל כך איתם - הם מעלים את מספר המיתרים מתשעה לאחד עשר וכהנה וכהנה).

בין אם הקורא יודע על מה אני מדבר כאן ובין שלא, הוא בהחלט עשוי לחשוב שהתיאוריות המדעיות האלה של הפיזיקה המודרנית (שרובן מבוססות על חישובים מתמטיים, אבל לעתים גם על מספר הוכחות ומדידות ניסוייות במאיצי חלקיקים למשל) הן הזויות לא פחות מכל 'אמונה' הזויה לכאורה בעל-טבעי. 
אני נזכר בדוקטורנט לביוכימיה חרדי שהכרתי, שערך עם חברו חישובים לתאריך המדויק שבו יגיע המשיח. אני מודה שלא יכולתי לרדת לעומקם של החישובים האלה, וגם במשיח אני לא מאמין. אגב כל חישובי ביאת המשיח המפורסמים, שחושבו במאות האחרונות - כולם הסתברו כטעות. המשיח לא רצה להגיע.

אז הרי מספר אירועים על- טבעיים שקרו לי. אין זה דמיון, גם לא חלום. בכולם נשאר תיעוד/מזכרת לאחר התרחשותם:

מקרה ראשון: 

בשרותי הצבאי נסעתי בתא מטען פתוח של משאית ובעת זינוק במעלה כביש משופע, עפתי אל הכביש במהירות נסיעה של כ- 50 קמ"ש. למרות שהוטחתי בחוזקה אל האספלט של הכביש, היתה לי תחושה שעוטף אותי מעין 'ענן', המפעיל עלי כוח משיכה שלילי חזק. כוח נסתר שבלם את עצמת הנפילה. כאילו מין 'מצנח' כזה נפתח ובלם את עוצמת הנפילה. אף אחד מהשומעים על כך, כולל העדים שצפו באירוע, לא יכול היה להאמין כיצד יצאתי ללא פגע. אפילו לא שריטה. רק 'מזכרת' אחת נשארה - מסגרת משקפיים מעוקמת. 
חווית תחושת כוח המשיכה השלילי הזה חזרה על עצמה בנפילות רבות נוספות בחיי, שגם מהן יצאתי ללא פגע. מכיוון שאינני חתול, אין זה מובן מאליו. מרבית האנשים נופלים כבולי עץ ושוברים עצמות.

מקרה שני:

גם כן בשרות הצבאי. בעקבות מידע מודיעיני חם על פיגוע מתוכנן על אחת מהישיבות בירושלים. קטעו לנו את קורס הפרמדיקים לשבוע. שמונה מאיתנו נשלחנו לאבטח את אנשי ותלמידי ישיבת איתרי. שהינו שם שבוע. בכל משמרת בת ארבע שעות, פיטרלנו בשטח הישיבה שני זוגות. באותו שבוע, בשעה שמסלולו של הזוג השני חצה את המסלול של בן זוגי ושלי -   נפלט כדור מהרובה של אחד מזוג החיילים. בערך עשרה מטרים ממני. הקליע שחדר לנעל שלי - לא גרם לי אפילו לשריטה, גם לא חור בגרב. אבל בנעל נשאר למזכרת חור כניסה בקוטר של הקליע. חור כניסה בלי חור יציאה, אבל הקליע יצא... בניגוד לכל חוקי הבליסטיקה...

החייל שפלט את הכדור בנוכחות שני העדים הנוספים, התחנן שלא אדווח וכי הוא מבטיח שיחליף את זוג הנעליים שלי עם החור בזוג מתאים משלו כשנחזור לקורס. אך מה יכולתי לעשות, להחליף את זוג הנעליים השחורות שלי בזוג נעליים חומות? נשארתי עם זוג נעליים עם חור הכדור, שהטמנתי בקיטבג שלי עד לסוף השירות הסדיר. השתמשתי בכל שארית השירות בזוג הנעליים השני שלי.

תמונת פוטושופ להבהרה. אז עוד לא המציאו את הסמרטפונים והמצלמות הדיגיטליות

הסתרתי במשך כל השירות את הנעליים האלו. בכל מסדר מפקד חששתי שמישהו מהמפקדים יבחין בחור הפעור שבנעל, אם יחליט להפוך את הקיטבג ולרוקן את תכולתו על מיטה.

כשהחזרתי את הציוד ביום השחרור בבקו"ם, חששתי נורא מהאפסנאי שיראה את חור הכדור וישלח אותי למשפט. קצת קשה לצאת בקלות ממשפט כזה ולהסביר מדוע לא דיווחתי על מקרה ירי שכזה. אבל לא. האפסנאי אפילו לא שם לב לחור שבנעל.

זה היה מקרה אחד מתוך שתי תאונות ירי בשירות הסדיר שלי. משתיהן יצאתי ללא פגע. התאונה השניה הייתה במטווח בטירונות. לפי חוקי הבליסטיקה - הכדור שכוון אלי בטעות של טירון, היה אמור לחדור ולחצות את מוחי...

מקרה רביעי: 

לפני כשש שנים נהגתי ברכב החדש שקניתי מספר חודשים קודם לאירוע. כשראיתי שאני מתקרב לרמזור אדום בו עומדים שלושה טורים של מכוניות, התחלתי לבלום. אבל כלום..., דוושת הבלמים לא הגיבה... ניסיתי להוריד הילוך, לבלום גם בעזרת הבלם יד... הוא חרק ושום דבר לא קרה ... המכונית המשיכה לשעוט. הרגשת פחד איום. חוסר אונים ברגע שזכור כנצח.

ואז כאילו 'כוח' אוחז בהגה, מסיט אותו ומתמרן את הרכב בין המכוניות העומדות (ללא פגיעה בהן!) וגורם לרכב לעצור בפגוש של המכונית הראשונה בטור האמצעי (שבמקרה היה מרווח גדול בינה לבין המכונית השניה שלאחריה) . הפגיעה הייתה שולית (כאילו פגיעה, במהירות אפס....למרות שהכביש היה בשיפוע ירידה חד, כפי שיש רבים כמוהו בירושלים).

כולי רעד, הזמנתי גרר שגרר את הרכב למוסך. בבדיקה לא נמצאה תקלה במערכות הבלימה. ביקשתי מהמוסך שיבצעו לרכב מבחן נסיעה ארוכה - שוב לא נמצאה בעיה. גם לא אמורה להיות כזאת במכונית חדשה.

בכל המקרים האלה נשאר תיעוד. מסגרת משקפיים מעוקמת, נעל עם חור כניסה של קליע בלי חור יציאה, מכונית ששעטה בירידה בלי מעצורים ונעצרה 'בקלילות' עם פגיעה ממש מינורית בפגוש. בעל מכונית הטנדר שנפגעה אפילו לא הגיש תביעה לביטוח. אני הגשתי תביעה לחברת הביטוח שלי. בתביעה תארתי את האירוע כפי שהיה, ומשום מה לא נשלחתי להסתכלות פסיכיאטרית. חחחח

מקרה חמישי:

אירוע שקרה לפני מספר שנים, בתקופה שאוטובוסים היו מתפוצצים בירושלים. נהגתי לצאת מהבית באופן קבוע בשעה 6:00 בבוקר. יום אחד איחרתי ויצאתי חמש דקות מאוחר יותר. איך שאני נועל את שער הבית, נשמע הד פיצוץ עז. עליתי על הרכב ונסעתי במסלול הרגיל שלי לעבודה. ולאחר חמש דקות הגעתי אל הגשר. מתחת לגשר אני רואה אוטובוס שפוצץ על ידי מחבל מתאבד ובסמוך לו נפגעו מספר מכוניות נוספות שחלפו בקרבת האוטובוס. הרוגים ופצועים, כוחות הביטחון ואמבולנסים התחילו להגיע.

התחלתי לחשוב מה היה קורה אם באותו יום הייתי יוצא כהרגלי חמש דקות מוקדם יותר. מדוע יצאתי דווקא ביום זה כמה דקות מאוחר יותר? כמובן הפשוט ביותר לומר 'יד המקרה', אך לדייקן כמוני זה נראה בכל זאת דבר לא מוסבר. דרך אגב מקום הפיצוץ היה בדיוק לאחר הרמזור שבו המכונית שלי איבדה את הבלמים, כפי שסיפרתי למעלה. אז גם זה שוב יד המקרה?

מקרה שישי:

בשנות התשעים היו נפוצות הצתות ליליות של מכוניות באזורי מגורים בצפון ירושלים.טרור שמקורו היה בכפר השכן עיסוויה.
בוקר אחד התעוררנו ובמגרש החניה של ביתנו הוצתו כמעט כל המכוניות, שנותרו כשלדים מפויחים. המכונית שמשמאל והמכונית מימין שהיו צמודות למכונית שלי נשרפו כליל. המכונית שלי שביניהן - נותרה שלמה.
בעיקרון, בהגרלות אני נורא גרוע. אף פעם לא זכיתי בפרסים והגרלות.

יש המאמינים בקיום מלאך שומר. ולאור המקרים הרבים שקרו לי, אם אכן יש דבר כזה (וקשה לי להאמין שישנה ישות כזו) המלאך שלי צריך להיות רב עצמה ביותר. לא?

ואחרי שסיפרתי את זה, ולמרות שאני לא מאמין באמונות טפלות, אקיש על העץ ואומר טפו, טפו, טפו שלוש פעמים. ליתר ביטחון. מישהו אחר, אולי היה אומר 'הגומל' ועובר לסדר היום. אולי היה מתחיל לחבוש כיפה ולהניח תפילין, אך יש לי סיבות טובות אחרות לחשוב שאם יש אלוהים - לאחר שברא את העולם אין הוא עוקב בכל רגע אחרי בני האדם ומתערב בחייהם. 
אבל אני חייב לציין שאותי דברים כאלה מבלבלים ומטרידים. כי קשה לי לקבל עובדות בלי להבין ולהבין בלי עובדות.

מקרה שביעי:

לסיום אביא מקרה נוסף ואינו מובן - הפעם בניגוד לחוקי הפיזיקה והביולוגיה. בילדותי עברתי ניתוח הֶרניה (שבר). אני זוכר שאח המחלקה נשא אותי על כפיים לחדר ניתוח. אחת האחיות בחדר הניתוח נתנה לי להריח סם טשטוש שבכלל לא טשטש אותי.

הרופא המרדים דחף לי לפנים מסכת גומי עם ריח גז מחניק (שאותו לא אשכח בחיים). הוא ציווה עלי לספור בקול רם עד עשרים ולא נרדמתי (והריח, הריח נורא). וכשסיימתי בספירה, ציווה עלי להמשיך ולספור מעשרים לאחור. אני לא זוכר מתי הפסקתי לספור, אבל לפתע החלו ההזיות: ראיתי את ראשה של אחותי הקטנה מרחף ללא גוף מעל פסגת הר כחול. צעקתי. ועם הצעקה ראיתי סביב ראשה של אחותי הילות אור בצבעי הקשת -   מתפשטות מראשה החוצה כמו גלים.

ואז אני שומע את הרופא המרדים אומר לרופא המנתח "עצור. אל תמשיך". הוא כבר התחיל לחתוך לפני שנרדמתי ואז נפלה עלי תרדמה עמוקה.

לאחר הניתוח לא התעוררתי במשך עשרים שעות. הצוות הרפואי כבר התחיל ממש לדאוג. התעוררתי לפתע ופקחתי את עיניי. חרדה תקפה אותי - כי ראיתי את הורי ואחותי הקטנה ניצבים מולי צמודים למיטה למרשות רגליי - אבל במהופך, רגליהם למעלה וראשיהם למטה. עצמתי את עיניי בבהלה ומשפקחתי אותם שנית, ראיתי אותם ואת העולם כפי שאני רואה אותו היום.

לתופעת הראיה במהופך יש הסבר ביולוגי. העיניים של כולנו רואות את העולם במהופך אבל המוח מתרגם את התמונה ומראה לנו אותה בכיוון הנכון. לאחר ההרדמה העמוקה, המוח שלי לא תרגם נכון את התמונה לאחר שפקחתי את עיניי לראשונה. 

אבל יש משהו שלא ניתן להסביר. הורי ואחותי עמדו צמודים למיטה שלמרגלותיה היה מעקה עץ במסגרת מתכת (כזה שתולים עליו את גליונות המעקב של החולים), שהסתיר את פלג גופם התחתון. לא ניתן לראות אותו דרך מעקה כזה על ידי אדם ששוכב במיטה. אז כיצד ראיתי מעל המיטה את רגליהם ונעליהם המוסתרות של הניצבים ואת כל גופם המלא וראשם במהופך, במה שאמור להיות נוגע ברצפה המוסתרת פיזית מעיניי?

מדובר כאן במה שמכונה כתופעת 'ראיה מרחוק' (שנחשבת לעל-טבעית). בתופעה זו נעסוק בפרק אחר בסדרה.

עם רגליים באוויר והראש על הקרקע

Where is my mind?

The Pixies

https://www.youtube.com/watch?v=7ut52Szpd-w