סבא שלי מצד אבא, שלעולם לא הכרתי (ואין תמונה ששרדה לדעת כיצד נראה בחייו) שרד עד ליום השחרור ממחנה העבודה בכפיה בסיום המלחמה. ובדרך חזרה הביתה ברכבת, נפח את נשמתו מרעב ומתשישות ונזרק מהקרון על ידי נוסעי הרכבת האוקראינים, ולא ידע איש את מקום אי-קבורתו.
לזכר סבתי וסבי שלא הכרתי מצד אימא (שנותרה יתומה מהורים ואחים ושרדה לבדה):
מדגם ממאות סיפורי תמונות עֵדוּת של אבא:
צוואת הנותרים:
צוואת הנותרים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן