הבלוג הזה מכיל הרבה נושאים - מדע, תרבות, יצירה, פילוסופיה. אבל חלק ממנו מוקדש לעולם פנימי עמוק מאוד, שנטוע בי מאז שאני זוכר את עצמי: היותי בן לשני הורים שורדי שואה. זהו פוסט נוסף בהשראת נושא השרביט החם על ימי הזיכרון.
השואה - זו לא הייתה "זהות" שקיבלתי, אלא מציאות שגדלתי לתוכה.זו לא הייתה היסטוריה - זו הייתה אווירה. שפה. שתיקה. קפיצה מתוך שינה. מבט. ובמשך השנים, התגבשו המילים. המילים הפכו לפוסטים. והפוסטים - למעין מסע אישי בזיכרון, בכאב, ובעיקר - בניסיון להמשיך.
כאן תמצאו את ההפניות לפוסטים שכתבתי לאורך השנים. הם לא נכתבו בבת אחת. כל אחד מהם נולד מתוך רגע של מחשבה, של זיכרון, של חסר. אני מאמין שביחד - הם מספרים סיפור. הסיפור שלי - ושל רבים אחרים שמהלכים בינינו עם אותו משקל שקוף.
📌 פוסטים מרכזיים לפי נושאים:
🔹זילות השואה והכחשתה:
רוחות רפאים - מזלזול ברגשות השורדים ומשפחותיהם ועד להשוואתה של השואה על ידי טבעונים לשואת החיות.
🔹 ההורים - שתיקה ודיבור בפלשבקים:
🔹 לגדול בלי סבים וסבתות. ועם עץ משפחתי שענפיו גדומים ועלי שלכת:
דור שני - להיות בן להורים בלי הורים - דור שני לא רק ביום הזיכרון.
תחושת החסר בילדות, והקשרים שנוצרו עם שורדים רחוקים כתחליף למשפחה.
🔹 תובנות רחבות על הדור השני והזיכרון:
על שואה, זיכרון ומה שביניהם - דור שני לא רק ביום הזיכרון
על התחושות הלא מדוברות, השקיפות, והפער מול ההכרה הממסדית -
🔹 חשבון נפש - מי נושא את הלפיד?:
יום השואה מהו אומר לך? - פוסט שמנסה להבין איך הזיכרון עובר הלאה, ולמי באמת אכפת.
🔹 פרספקטיבה עכשווית : שבעה באוקטובר - השואה הלאומית החדשה או רק השואה הפרטית החדשה"?
(נמצא בפוסט הנוכחי שאתם קוראים כעת וגם כאן).
האם וכיצד מתקפת חמאס הכתה באותו מקום בנפש שחשבתי שכבר הובן - ופתחה פצע ישן בגרסה חדשה?
יש רבים האומרים שאין מה להשוות בין אז להיום. הם כנראה משווים כמות" לעומת 6 מיליונים - רק 2,400 ביום הראשון, במדינה שיש לה צבא וכוחות ביטחון שהפקירו אותנו וראשיהם הסתגרו/התחבאו מבולבלים ב"בור". אבל כמה נהרגו, נרצחו ונפצעו עד היום במשך שנה ושבעה חודשים (וסוף לא נראה לעין) וכמה נכים פיזית ונפשית יוותרו לכל ימי חייהם? מה המדינה עושה למענם? בעצם, כמה המדינה עושה ותעשה למענם?
וכמו שכתבתי בתגובות לאחרים, הפלסטינאים (אנשי החמאס ותומכיהם "התמימים" הרבים) אפילו גרועים מהנאצים. הנאצים לא החזיקו אסירים שנה ושבעה חודשים בבורות או במנהרות דחוסות, כבולים בשלשלאות ברזל עם דיאטה של רבע או חצי פיתה ליום ומי ים לשתיה. השפלות, עינויים סדיסטיים ואונס היו אז וגם כיום במקומות מסתור החמאס, על פי עדויות החוזרים - "הניצולים" ברי המזל או "השורדים"? והמבין יבין - מאלו שמפריע להם מדוע הפכו את "ניצולי השואה" "לשורדי השואה".
ואולי ככה מתייחסת אליהם גם ממשלת ישראל האטומה (וממשלת המחדל) - נוטשת אותם נמקים במנהרות החמאס בשם "הניצחון המוחלט" ולשיטתם זו - אם מי מהם בכלל יצליחו להשתחרר, הרי הם יהיו "ניצולי הממשלה" לא "שורדי החמאס". ולמה ייחשבו החוזרים בשקיות שחורות לעומת אלו שמקום קבורתם לא נודע? - "אלה שהובלו כצאן לטבח? אבל בעצם מי היה "רועה הצאן" שנרדם בשמירה? שבעצם בסירובו ובהתחמקותו של "הרועה" מוועדת חקירה ממלכתית, ולמה דומה הוא? - לתרנגול הקופץ לקול קריאת הקוקוריקו -"הריני" ואז נמלך ומקרקר "זה הם".
✍️ הזמנה אישית
אם גם אתם בני דור שני, שלישי - או פשוט אנשים עם לב פתוח - אשמח אם תקראו, תשתפו, ואולי תכתבו לי.
הכתיבה הז עבוריו היא הדרך שלי לעבד, להבין, ואולי לרפא.
כי הזיכרון אינו רק מה שקרה, אלא מה שאנחנו עושים איתו היום.
