שנה חלפה מאירוע מטלטל בחיי ילדים: ילדה שהתייתמה מאביה רגע לפני הגיעה לגיל חמש, ובן שהתייתם מאביו רגע לפני הגיעו לגיל שלושה חודשים. בת שמלאו לה שש ביום האחרון של שנת הלימודים - חלפה שנה בלעדיו והיא מתגעגעת געגועים עזים לאבא. עדיין מלווה במפגשים שבועיים עם פסיכולוגית ילדים במסגרת עמותה ייעודית לילדים שהתייתמו מהורה, במימון עיריית ירושלים. מפגשי השיחות נערכים תוך כדי ציור ויצירה בבית הפסיכולוגית. הפסיכולוגית נהדרת והכי חשוב שיש כימיה ביניהן.
והבן כבר בן שנה וארבעה החודשים והוא יזכור את אבא שלו רק מתמונות...
קטינא בת שש וזעירא כבר לא זעיר. אז הגיע הזמן לכינויים מעודכנים. קטינא ילדה מאוד פקחית וכבר יודעת במה היא רוצה לעסוק כשתהיה גדולה. במה? היכונו להפתעה: היא רוצה להיות לא פחות ולא יותר מאשר ארכיאולוגית ימית. יש לה באמת כישרון, אולי גם עיני נץ, להבחין ולשלוף דברים חבויים זמן רב ללא שמישהו שם לב אליהם. איזה דברים? יש לה אוספים של כל אחד מהם: החל מאבנים וקריסטלים מעניינים, חרסים של שברי כלים, והשיא האהוב ביותר - אוסף אבני מאובני צמחים טבועים באבנים, צדפות וקונכיות נדירים ביופיים, ומאובני בעלי חיים ימיים קדמוניים כמו אמוניטים. אגב אם מישהו מכם איבד בפארק איזה שהוא עגיל, פנינה או אבן טובה אחרת מתכשיט - היו סמוכים ובטוחים שהיא מצאה את זה אם עברה שם. אז מכאן ואילך "אוצרת" יהיה כינויה החדש. הנטיות האמנותיות הקודמות בציור ויצירה ממשיכות להתפתח: כמו למשל היצירה שכולה מאבנים:
כאמור, זעירא - אחיה - כבר ממש גברבר קטן. הוא ילד מאוד סקרן מגיל אפס שצריך להבין כל דבר איך הוא בנוי ואיך הוא פועל. הוא ניחן גם במוטוריקה עדינה נדירה לגילו בידיים - כדי לבחון עצמים מכל הזוויות, לפרק כדי להבין ולהרכיב חזרה. למשל יש לנו מערכת שמע שמחוסר שימוש בה כבר שכחנו איך להפעיל את כל הפונקציות שלה. והציף ציף הזה עומד, שולח יד - לוחץ על כפתורים לחיצים ומסתובבים ומתגים ותוך דקה הוא יודע להפעיל את הדבר הזה ולעבור מרדיו, לפתוח את המגש להחלפת הקומפקט דיסק, או את התאים להכנסת קלטות... אנחנו מכנים אותו המהנדס. וכאן מעתה ואילך אכנה אותו כאן "מהנדסוני". הוא כמובן גם פריק של כל דבר שנע על גלגלים: מכוניות, משאיות, טרקטורים, מנופים ומטוסים. דגימה קטנה של החמוד הזה, בקוֹלָאז':
