ואיך אני?

אֲנִי חַי בְּתוֹךְ עַצְמִי עִם עַצְמִי 
כִּבְתוֹךְ מַעֲטֶפֶת בּוּעָה פּוֹעֶמֶת 
חַי פָּשׁוּט בְּהִלּוּךְ נָמוּךְ, אַךְ 
נוֹפֵי עָבָר חוֹלְפִים שׁוֹעֲטִים  
חַי וְאֵין בִּי כְּבָר צִפִּיּוֹת, אַךְ 
הַטּוֹבוֹת מֻזְמָנוֹת לְהַגִּיעַ 
עִם שֶׁמֶשׁ טוֹבָה וּפֶרַח תִּקְוָה 
וּבַלַּיְלָה - יָרֵחַ מָלֵא וּבָהִיר 
הַתַּנִּים שָׁרִים רַפְּסוֹדְיָה 
וְהֵם 
יוֹדְעִים לָמָּה 

 ***

לבקשתי, הבינה המלאכותית בחרה בארבע רפסודיות המתאימות באווירה לשיר. אחת מהן ציינה כמתאימה ביותר כבסיס להלחנה, ואחרת כמתאימה ביותר להקראה. אבל, לאזניי אחרת מהן מתארת יותר מהאחרות את תחושותיי. ואיזו מהן מתארת ביותר את תחושותיכם אתם? מעניין !

האזנה נעימה!

1. רפסודיה בכחול של ג'ורג' גרשווין, בביצוע תזמורת סימפונט רעננה:

2. רפסודיה הונגרית מס' 2 של פרנץ ליסט, בביצוע התזמורת הפילהרמונית ברלין:

3. רפסודיה ספרדית של מוריס רוול (ביצוע לא ידוע):

4.  הידעתם שיש גם רפסודיה יהודית של בוריס פיגובט? (בביצוע תזמורת נתניה):

את דעתכם המעניינת (!) תוכלו לציין בתיבת התגובות למטה. 

ובתמורה, אוסיף לאחר מכן את התובנות ו"התחושות" של הבינה המלאכותית להתאמה בעייניה 😊

ההמשך ושל זה שאולי לא יהיה

 ביום רביעי ה- 21 במאי. בכוחות עילאיים, עמד הבן שלי מול הקבר נושא בשמה הספד של אחותו על בעלה (חתני), כשכולם מסביב (המשפחות והחברים) לא מאמינים, מייבבים:

"אהבת חיי, החצי השני שלי, השותף שלי לעסק, לחיים, האבא הכי משקיע ומושלם, האיש סוד שלי והסלע שלי ושל כולנו!

אני לא מאמינה שאני בתסריט בלהות הזה ואתה לא פה ישר להתקשר אליך שתרגיע ותדריך ותגיד לי מה לעשות
ולאן לפנות כתמיד במקרי חירום ואסונות.
אתה הכתובת שלי לזה.
אני אבודה לחלוטין.

לא יכולה לדמיין את החיים שלנו בלעדיך, היינו מעבר לבעל ואישה, הייתה לנו אהבה חד פעמית נדירה שרק 
התעצמה עם השנים.
היינו נפשות תאומות, צוות שיחד כל היום כל הלילה ולא נמאסים בחיים אחד על השני וחולקים כל רגע ורגע יחד,
חברים הכי הכי טובים בעולם
היינו כ"כ דומים בהרבה דברים ותמיד הסכמנו על הכל
בדברים בבית ועם קטינא וזעירא
ומצד שני היינו שונים בהמון דברים - אתה היית הבולט והכריזמטי והאהוב על אנשים, הבולט, שר החוץ של הבית שדואג לכל הבירוקרטיה והכספים והמכוניות והביטוחים
והתיקונים וכו
לא יודעת איך אסתדר עכשיו בלעדיך.
רק היה חסר משהו, משהו מקולקל, לקנות, לדאוג לו - ישר קפצת ורצת להביא לנו.
אני הייתי שר הפנים עם הילדים וניהול הבית והמשרד שלנו וכל שאר המטלות של היומיום וגם בזה השלמנו מושלם והיינו השותפים האידאלים לחיים.

מצאנו אחד בשניה משהו שלא מצאנו בחיים קודם אצל אף אחד אחר, מין קסם ומשיכה כאלה והבנה מוחלטת אחד של השניה עם מילים וללא.
גם נפגשנו כמו סצנה מהסרטים, כל אחד עם השני כלבים שלו וזהו ידענו שזה זה ואנחנו יחד עד הסוף יחד, בטוב וברע.
היו לנו חיים מושלמים, לא יכולתי לדמיין לעצמי יותר טוב מזה.
הענקת לי 5 מתנות יקרות מפז, כלבים מושלמים שהיו החיים שלנו-ציף ומוס ופוגי וילדים יפייפים וחכמים וסקרנים ואוהבים ופשוט
מדהימים.
עסק שבנינו יחד מאפס, מכוניות ספורט שהשקעת בהם והיו התחביב שלך וגם אני אהבתי כמו שאהבתי כל חלק וחלק ופיסה ממך, מהחיים שלך, התחביבים, הנשמה החד פעמית והנדירה שלך.

היית פשוט מושלם כולם חשבו ככה, יפיפה מבפנים ובחוץ, חתיך עולמי עם שרירים גדולים ולב ענק ענק הכי טהור וטוב שבעולם הזה!
היית הכתובת לכולם תמיד בכל יום ובכל שעה ולא משנה כמה היית עסוק.
מישהו פנה אליך במשפחה, בעבודה, קולגות, מכרים, חברים ישר היית מייעץ וקם ועוזר ועושה.
אפילו לפעמים הייתי אומרת לך שאתה מגזים ולא חייב מיד עכשיו לקפוץ ולעזור, אבל תמיד הרגשת מחויב לעזור ולתמוך ולהיות נוכח.
היית האוזן הקשבת, הסלע, המשענת שלי, של קטינא ושל המשפחה שלי ושלנו ושל כל מי שהכיר אותך.
היית כ"כ כריזמטי וכובש. אין מישהו שפגשת ולא התאהב בך והתרשם ממך והעריץ.
פשוט הבעל המושלם שתמיד מגשים לי כל בקשה וחלום, מייעץ ותומך ועושה הכל בשבילי ובשביל קטינא וזעירא.
הם היו בשבילך הכל, הערצת והתאהבת בהם מהרגע הראשון למרות שטענת שיכול גם ללא ילדים בשנים הראשונות שלנו יחד.
גידלת את קטינא מדהים, היית מודל השראה וההערצה שלה ושילוב של מדריך ערכי ומחזק ביחד עם הצד הקליל
"השטותי" והספורטיבי יותר.
כמה בנית והעצמת וחיזקת והרגעת אותה תמיד בטוב וברע.
גם זעירא שמלאו לו בדיוק היום 3 חודשים - התאהבת בו ממבט ראשון ומכל חיוך ומבט שלו נמסת.
עד היום האחרון לקחת את קטינא לגן והחזרת אותה. והיית איתנו נוכח ועוזר
ומסיע ומתפעל ואיתנו עד הסוף.
לא יכולנו לנבא בחיים את האדמה שתישמט מתחת לרגליים שלנו וכל העולם המדהים שלנו שיתמוטט ברגע כמו מגדל קלפים.

אני לא יודעת איך נמשיך מכאן בלעדיך, באמת שאין לי מילים או שוב יכולת לחשוב או להתייעץ איתך, אבל מבטיחה לך שאני ממשיכה,למרות שלא יודעת איך כרגע, בשביל קטינא וזעירא - הילדים המושלמים שלנו, שמחויבת לתת להם את הטוב ביותר שקיים בעולם הזה, כמו שאתה עשית וכמו שהבטחנו תמיד שנעשה כזוג וכמשפחה.
לגדל אותם לאורך, כמו שרצית ולספר להם כל יום כמה אבא שלהם אהב והיה מאוהב בהם, נמס מהם ואת כל החוויות והכיף והרגעים החד פעמיים שנתת לנו.
לא יכולתי לבקש יותר ואני לא מאמינה איך אהיה עכשיו לבד בלעדיך ולא תהיה שותף פעיל להכל.

אני והילדים מעריצים אותך ואוהבים ומאוהבים בך עד השמיים והכוכבים, לנצח נצחים אתה עכשיו חלק מאיתנו; מהגוף והלב שלנו, הנשמה והשמחה שלנו, המצפן
והמדריך שלנו לעולם ועד.
נמשיך לחשוב מה היית אומר ומייעץ לי ולנו לעשות וככה נפעל.
מקווה שאצליח לעמוד בציפיות שלך וקצת להתקרב למה שרצית בשבילם ובשבילנו.
לא יודעת איך אני אעשה את זה, אבל מבטיחה לנסות
ולבקש עזרה ממי שצריך ופה לצידנו.
אין לי מילים להודות לכל המשפחה שכבר עזבו הכל ובאו התייצבו לצידי ולצד הילדים ותומכים ועוזרים ומטפלים בהכל.

אני יודעת שאתה הכי מבין אותי למה לא יכולתי להגיע לכאן (לקבר) להיפרד רשמית, כי הילדים חייבים אותי עכשיו וזה מעל הכל וחייבת להמשיך להחזיק הכל בלי לשקוע לתהום, להתרכז בשלישיה שלנו שנשארה ולהמשיך להיות מסוגלת להניק ולטפל בזעירא וקטינא העולם שלי, שלנו
שהכל מעליהם.
אנחנו גם לא כאלה שאוהבים טקסיות או מקשיבים לכללים או מה מצופה או צריך, לא דופקים חשבון לחברה - גם משהו שחיבר בינינו, כי מאמינים בעצמנו ולסלול נתיב משלנו פרטי ומיוחד וככה יהיה גם עכשיו מבטיחה לך שאמשיך לפעול ככה למרות הכל.

ביי ביי אהוב ליבי, נשמתי, הנפש התאומה והחבר והשותף הכי מושלם שיש, לעולם לא אפסיק לחשוב ולהתגעגע אליך ומבטיחה שלעולם לא ניפרד באמת, הנשמות שלנו קשורות לעד מהרגע שנפגשנו ועד הפרידה הכפויה והמטלטלת שאני מסרבת עוד לקבל!
והילדים המהממים שלנו, הכוח שלנו, הם תמיד חלק ממך וממני לעד.

תשלח לי כוחות ולקטינא וזעירא להתרומם ולא לשקוע ולהמשיך בשבילנו ובשבילך כמו שתמיד היית נותן לי ודוחף אותי להתגבר על כל החששות והאתגרים שפחדתי מהם!

הבובה שלך -כמו שקראת לי תמיד, הבובה הקטנה -כמו
שקראת לקטינא והנסיך הקטן -זעירא!
מאוהבים ומעריכים ומוקירים אותך לנצח!
תדע שבשבילנו אתה מלך העולם, הכוכב הכי מנצנץ שיש ועכשיו המלאך השומר הכי הכי שאי פעם היקום ראה.
ניפגש בגלגול הבא ועד אז אתה אצלנו בכל עצם בגוף, בשרירים, חרוט בעומק הלב ומאיר הדרך שלנו.

מקווה שסולח לי שחפרתי וכתבתי מגילה ארוכה, אבל אפילו המגילה הזו וכל המילים לא מספיקות להביע ולתאר מי היית עבורנו ותמיד תהיה" !

* השמות שונו לכינויים המוכרים לקוראי הבלוג.

זהו, הבת שלי (36) נותרה אלמנה מבעל ואבא (39) והנכדים (בת 5 - בסוף החודש הבא ובן 3 חודשים) - יתומים מאבא.

התמונה מהבוקר

מבקש שלא להכביד עלי בשאלות מעבר לכתוב. אין בי כוחות הנפש לכך,

ובכלל אם יהיו בי הכוחות להמשיך הכתיבה כאן ובבלוגיה בזמן הקרוב (מעבר לפוסטים מתוזמנים שכבר נכתבו לפני).

אסון

קרה לנו אסון איום ונורא, שאני אפילו לא מסוגל לדבר על זה. 

לא יודע אם עוד אחזור אליכם כאן.

אנא אל תקשו עלי במיילים.

תודה לכולכם ובמיוחד לחברים הוירטואליים שנשארו חברים שלי.

היו שלום

אורות באפלה

 
אָפֵל וּמְרֻשָּׁע מִסָּבִיב 
וְהַבַּיִת סָפוּן נֹעַם וְאוֹר. 
הוֹמֶה וְסוֹעֵר בַּחוּץ 
וּבַבַּיִת מַנְעִימִים אוֹרוֹת חַיַּי. 
וּכְשֶׁבַּחוּץ אַזְעָקַת פִּקּוּדְעֹרֶף מְיַלֶּלֶת, 

אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים בַּמָּמָ"ד.
 
וְהוֹדָעָה מִקְּטִינָא שֶׁלָּנוּ נִשְׁלַחַת, 
בְּקוֹל נִרְגָּשׁ וּמֻדְאָג - 
"אַבָּא בַּכְּבִישׁ וַאֲנַחְנוּ בַּמָּמָ"ד" 
כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לָשִׂים לֵב לַסֵּדֶר - 
קֹדֶם, בַּחוּץ אַבָּא שֶׁלָּהּ - לֹא מוּגָן! 
מָאמָא, קְטִינָא וּזְעִירָא בִּפְנִים - בְּטוּחִים 
דּוֹאֲגִים, בְּאֵין אַב הַמִּשְׁפָּחָה בַּבַּיִת. 

רַק פוּגִ'י מְסָרֵב לְהִכָּנֵס לַמִּקְלָט
כִּי גַּם הַכֶּלֶב דּוֹאֵג לִשְׁלוֹם אַבְבַּיִת,
שׁוֹמֵרְסַף דֶּלֶת כְּנִיסַתְבַּיִת -
מְצַפֶּה לְשׁוּבוֹ.

לִפְנֵי צֵאתָהּ לַגַּן וּבְשׁוּבָה -

עֵת לְאַחְוַת אַחִים.

הִיא - מְחַיֶּכֶת וּמְלַטֶּפֶת,

הוּא - מַיְשִׁיר מַבְּטֵי הַעֲרָצָה,
מוֹצִיא מִפִּיו קוֹלוֹת חֲמוּדִים -
הֲבָרוֹת רַכּוֹת וְגִרְגּוּרִים,
פַּעַם בִּרְצִינוּת, פַּעַם בְּחִיּוּךְ מָתוֹק מֵשִׁיב
וּכְשֶׁמְּדַגֶּדֶת בְּבִטְנוֹ - בְּפֶה גָּדוֹל מְצַחְקֵק.

אַחַר כָּךְ, אִם הַבֶּטֶן לֹא כּוֹאֶבֶת-מִתְעַוֶּתֶת
מִתְפַּנָּה לְעוֹלַם הַצַּעֲצוּעִים -
מֵרִים רֹאשׁוֹ, מִתְבּוֹנֵן, אוֹחֵז, מְטַלְטֵל
וְאֶתְמוֹל, לֹא יְאֻמַּן, מֵהַבֶּטֶן
עַל הַגַּב הִתְהַפֵּךְ לְגַמְרֵי לְבַד.
בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא, לִזְעִירָא זֶה

שְׁלוֹשָׁה יְרֵחִים יִמְלְאוּ.

אָפֵל וּמְרֻשָּׁע בַּחוּץ
וּבַבַּיִת אוֹרָה וְשִׂמְחָה.

עַל שׁוּם דָּבָר אַחֵר הַשָּׁבוּעַ
אֵין לִי מַצַּבְרוּחַ לִכְתֹּב.

וְנִרְאֶה שֶׁכָּךְ גַּם לַצִּבּוּר כָּאן, 

לָאַחֲרוֹנָה אֵין גַּם חֵשֶׁק לִקְרֹא.