הפוסט נכתב באיחור של כחצי חודש. האמת שלא הייתי בטוח בכלל שיהיה לי חשק לכתוב אותו. גם בגלל הקושי הנפשי הקשור לכתיבה בכלל בימים אלה וגם משום, שמזה זמן, בודדים (אותם ניתן לספור בכף יד אחת) קוראים כאן באופן פחות או יותר קבוע.
אז איך היה? אתחיל בעניין הספר. לאחר התקשרות עם בית דפוס ידוע בירושלים והתחייבות שלהם לתאריך אספקה שיהיה לפני יום ההולדת של קטינא, בעל בית הדפוס הודיע לי שיש בעיות, 4 ימים לאחר שהעברתי לו את כל החומרים עם העימוד הדיגיטלי: "לא מצליח במכונות שלנו. יש פיקסליזציה. הכיתוב בכריכה לא נראה מספיק חד...". ואחרי כמה דקות שולח לי צילום עקום של הכריכה. ואומר שצריך מעצב שיעבוד על זה ושצריך... וצריך... "אתה מוכן? תהיה על זה עוד עלות נוספת כמובן". כעסתי נורא. מדוע לא עבר על הקבצים ששלחתי להדפסה לבדיקת תקינותם לפני שנתן הצעת מחיר והתחייב לתאריך אספקה. אז ביטלתי מיד את העברה הבנקאית של התשלום שנקבע לתאריך המסירה. "תודה, אבל כבר לא רלוונטי לאור ההתנהלות שלכם", השבתי לו. איתי לא משחקים ככה. הרי יכול היה לבדוק מיד את הגירסה הדיגיטלית ששלחתי לו ולא להודיע רק לאחר 4 ימים שאינו יכול לעמוד במה שהתחייב וסגרתי דווקא איתו - כי בהזמנה מבתי דפוס אחרים שבדקתי, הועלתה האפשרות שהמשלוח של ההזמנה לא יגיע בזמן ליום ההולדת של קטינא (להזכירכם, מדובר אז בשלהי מלחמת שנים עשר הימים עם איראן).
מיד התקשרתי לבית דפוס אחר בבאר שבע, שהייתי איתו בקשר קודם. שלחתי את העימוד הדיגיטלי של הספר והכריכות, כדי לוודא שאין בעיות טכניות כפי שהעלה אותן בעל בית הדפוס בירושלים. תוך דקות קיבלתי תשובה שהכל בסדר גמור ואפילו נתנו הצעת מחיר הזולה כמעט בחצי מהמחיר הראשוני שציין בעל הדפוס הירושלמי, בנוסף לבונוס של הדפסת כמות ספרים כפולה מההזמנה שהתבטלה. הבעיה היחידה הייתה שכבר איבדתי ארבעה ימים ולכן גם לא הייתה התחייבות שמשלוח הספרים יגיע בזמן, אלא עלול להגיע מספר ימים מאוחר יותר מהיום שנקבע לחגיגת יום ההולדת של קטינא. אבל סוף טוב הכל טוב, המשלוח דלת לדלת הגיע יום אחד לפני שחגגנו לקטינא. היא מאוד התרגשה לקבל את הספר שנכתב והוקדש במיוחד לה.
ארוחת הערב החגיגית עברה בנעימים כשזעירא החייכן צופה בנו בעניין מתוך עריסת הטרמפולינה, כשמדי פעם סבא או קטינא מנדנדים אותה.
אגב, את עוגת יום ההולדת וגם קאפ קייקס קטינא הכינה בעצמה יחד עם אימא שלה.
לפחות, מולאה ההבטחה הזו של אבא. כי כשחגגו לה מוקדם יותר יום הולדת בגן (כי יום הולדתה הרשמי חל ביום האחרון של שנת הלימודים) ולאחר ששאלתי אותה איך היה, היא אמרה "כיף, אבל אבא הבטיח לי להגיע לחגיגה". כשחזרה לגן לאחר מותו של אביה, הילדים יצאו למעין טיול שנתי. כששאלנו אותה איך היה, שוב אמרה "אבא הבטיח לי להיות הורה מלווה בטיול". בסיום שנת הלימודים חזרה מהגן עם אלבום ציורים ועבודות שלה. היא מציירת מאוד יפה לגילה (הן ציור עצמי והן ציור מהתבוננות במודלים). מבין הציורים בלט בעיניי במיוחד ציור מסוים שנראה לי שונה בסגנונו מהאחרים. כשציינתי בפני קטינא שהציור הזה שלה מאוד מאוד יפה, היא ציינה מיד: "זה לא אני ציירתי, אבא צייר לי אותו ביום ההורים שהיה בגן".
מבין כל המתנות, המתנה השניה שקטינא הכי התלהבה ממנה הייתה מערכת אמבטיית רחצה של בובת תינוקת עם סט תמרוקים ובגדי הלבשה.
עד לפטירתו, אבא הוא זה שהיה אחראי לטקס הרחצה באמבטיה שלה מאז לידתה, המלווה במשחקים ושירה. לא מפתיע שגם זו המתנה הכי יפה שמזכירה לה את אבא.
כשהחשיך והתחיל להיות כבר מאוחר וזמן לחזור לישון, שאלנו את קטינא אם היא רוצה לקחת הבייתה אחד משלושה בלוני ההליום הגדולים, היא התקשתה לבחור באחד. לבן שלי שהתנדב לעזור להעביר חזרה חלק מהציוד שלהם במכונית שלו, היה מקום לעוד בלון גדול אחד. ואז קטינא אמרה שיש לה רעיון מה לעשות עם הבלון השלישי. "היא תשלח אותו לאבא בשמיים".
לאחר שהגיעו לביתם, קטינא שלחה לנו הודעה קולית שבה היא מודה לנו על המסיבה היפה והטעימה שעשינו לכבודה, ועל המתנות היפות, "ותודה לאבא שקיבל מהר את הבלון ששלחתי לו".
למרות השעה המאוחרת (ובגלל שזה יום שישי ואין גן למחרת) קטינא ביקשה מאימא שלה לקרוא יחד איתה מהספר שהוקדש לה. למרות שהסיפור ארוך יחסית, אם אתם חושבים שנרדמה באמצע או שהייתה מוכנה לשמוע אותו בהמשכים למחרת, אז אתם טועים. היא הייתה כל כך מרותקת לסיפור והייתה חייבת להגיע עד לסופו.
למחרת היא התקשרה אלי כדי לברר איך הכנתי את הספר ובאיזה צבעים השתמשתי לאיורים. הסברתי לה שכתבתי את הסיפור במחשב ושלא השתמשתי בצבעים אמיתיים אלא בצבעים של מחשב. וכשסיימתי לעצב את הכל כמו שאני רוצה, שלחתי את התוצאה במייל מהמחשב שלי למחשב של בית הדפוס. שם הדפיסו וכרכו את הספר. ובעצם הדפיסו גם עותקים של הספר, שהיא תוכל להביא מתנה לגננת בגן שסיימה השנה ולגננת בגן החובה שתתחיל בשנת הלימודים הקרובה. ושהיא תוכל להביא ספר כמתנה גם לבני הדודים שלה הקרובים לגילה. וגם כמתנת יום הולדת לחברות ולחברים הכי טובים שלה. לאחר ההסבר הזה קטינא אמרה בסיפוק "הבנתי"!
מאז ביקשה כמה פעמים נוספות להקריא לה את הסיפור והיא גם מדפדפת ומספרת בעצמה בעל פה לכל המעוניין את הסיפור, כולל לאח הקטנטן שלה שמאזין לה בקשב רב ובהערצה גדולה. יש לקטנה הזו זיכרון פנומינאלי לטקסטים - סיפורים כמו מילות שירים והלחנים שלהם. היא שומעת פעם, פעמיים שיר וזוכרת את כל המילים והלחן גם לאחר זמן רב.
ביום שני השבוע, מלאו לזעירא 5 חודשים.
הוא תינוק ממש מתוק - חייכן, סקרן שאוהב לחקור צעצועים וכל חפץ שנתקל בו - מושך, הופך, מסובב, ממשש ובוחן אותו ארוכות מכל הזוויות. מלהג הרבה הברות מורכבות לבובות ולסובבים. ממש משוחח ג'יבריש. צוחק בקול מתגלגל על דברים שמצחיקים אותו וגם אוהב להתבונן ולחייך במי שמשתקף מולו במראה😀
ושניהם מגיל כמעט אפס אוהבים מאוד לעיין בספרים:
אז אולי זה משום שיש להם אותה גנטיקה?! 🙂
ממש תענוג איזה בונדינג אחים מתוק יש ביניהם.
