הזדמנות שניה

ציור Kai Savelsberg

לו הייתי מאגד אוסף שִׁירַי לספר, ספר שירה , הייתי נותן לו כותרת 'הזדמנות שניה'.

אבל, ספר שירה על נייר, לא יהיה. לא במחיר עשרים, שלושים רִבּוֹא מצלצלים. גחמות הוצאות ספרים וחוזים דרקוניים. שבמקרה הטוב יִמָּכְרוּ איזה עשרים, שלושים עותקים בשבועיים, שלושה ראשונים ואחר כך יעלו אבק, במדף ספרים נידח.

אף פעם לא פרסמו שִׁירַי בכתב עת או עיתון. האמת - אף פעם אפילו לא החזירו תשובה. כנראה שהם לא מי יודע מה. הם לא של טשרניחובקי ולא של ביאליק שיש בהם עומק. לעולם שִׁירַי לא יעלו סומק. גם אינני בן בית בערבי שירה. הרחק מהזרקור.

שִׁירַי בבתי ספר איש אותם לא יִלְמַד. גם לא יעלו חרונם של מבקרי שירה. האמת - רק שיר אחד נותח אי פעם. על ידי מבקר מוערך מאוד בעיניי - איש ספרות. וזה מזכיר לי צייר קטוע אוזן שבמשך כל חייו בקושי מכר תמונה אחת - לאח. סליחה על ההשוואה, כי קָטֹנְתִּי מאד מפניו. 
וְשִׁירַי יטבעו במרחבי הוירטואליה. המוצפת בהמוני משוררי דיגיטליה. של פייסבוק ושאר מיני אספקלריה.

הלכו וכלו שִׁירַי עם שְׁנוֹתַי. על שריטה זו איש אין יודע מִמַּכָּרֵי שם לידתי. גם לא הקרובים קרובים, שאינם מקשרים סודות כינויים. ואני רק קנקן. וטבע אדם אינו רואה את שמסתתר בקנקן. קנקן פשוט מאוד למראה. זוהר אין בו. גם לא ייחוּד, בַּשּׁוּק.

הלכו וְכָלוּ שִׁירֵי עם שְׁנוֹתַי במסתרי מגירה. ובאחרית גולשים חומקים כצל ממעמקיה. הזדמנות שניה. פן יאבדו לעד. כמו הארורים שנכתבו במכשיר ההשבתה המתוכננת, שמו כמטוס. נשפכו ממנו ואינם עוד, כמתוך חורי מסננת.

ספר שירה מנייר לא יהיה לי. כחכות רחל לְיַלְדָּהּ. אבל צְלָלַי נְשָׁמָה. יוותרו כאן בפינה נידחת. יתווספו לרצועה אקאשית תחתונה. רצועת קוֹסְמִית, ידי אדם. הגוּגֶליה.

ולתרומתי לקוסמוס אין הגבלה ואין מהדורה. אליה הולכים ומתווספים דפים. הדפים של יום ראשון. כי בראשית ברא את השמים והארץ. והארץ היתה תוהו ובוהו, ורוח משורר מרחפת על פני המים. אלוהי שִׁירַי.

Pablo Saborio Art