אכסניה - שיר ליום ראשון

74.  אכסניה / קנקן

סֵפֶר הַצִּפּוֹרִים שֶׁל הִיצ´קוֹק נִשְׁמַט מִיָּדַי

שָׁמַעְתִּי אוֹתָם מְדַבְּרִים

שֶׁסּוֹפְדִים לִי עַל הַקֶּבֶר הַחַם

עַל מֵת לֹא אוֹמְרִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה

נִרְדַּמְתִּי.

כְשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי

כְּמוֹ בַּחֲלוֹם

כְּבָר לֹא זָכַרְתִּי מַה.

 ציור - Christine Robinson

מחלה גנטית ניוונית - גם כדי להבריא צריך מזל

יש מחלות גנטיות ניווניות נדירות, שאם כבר התמזל מזלו של מישהו לחלות באחת מהן - כדאי שיוולד לאבא הנכון. כמו האבא מהסרט הידוע - השמן של לורנצו. סרט מרגש המבוסס על מקרה אמיתי. בזכות האבא שאינו רופא, נעצרה התפתחות המחלה אצל לורנצו. אמנם כבר כשהייתה בשלב מתקדם, אך הילד חי עד גיל 30. גיל מופלג שהיה בלתי אפשרי לפני שפותחה נוסחת השמן של לורנצו. השמן של לורנצו משמש כיום כתרופה משמעותית יעילה בטיפול בחלק מהחולים מסוגו.

האבא של לורנצו הקדיש את כל זמנו ומרצו כדי למצוא מרפא למחלתו של לורנצו. הוא חקר בגוגל, פנה לאנשים הנכונים ונאלץ להתמודד גם מול הממסד הרפואי שדורש לערוך ניסויים ובדיקות רבות כדי לאשר שימוש של תרופה נסיונית בחולה - לעומת החולים ומשפחותיהם המעוניינים בכל טיפול שהוא שעשוי לשפר את מצבם ומ-י-ד.

זה מזכיר לי דיקן פקולטה מסויימת שהגיע בזמנו מרוגש ונואש למעבדתי. הוא שמע שפותחה אצלנו תרופה ייחודית שפעלה כשלב ההוא כנגד תאים סרטניים מסוג הסרטן שחלתה בו בתו - בשלב ההוא בתנאי מעבדה. והתרופה פעלה וריפאה את הסרטן הזה גם במודל של עכברי מעבדה. אבל מים רבים עוד היו צריכים לזרום במערכת עד שב-FDA (רשות התרופות האמריקאית) היו מאשרים את התרופה לשימוש בניסויים קליניים בבני אדם. אבל את האבא הנואש, זה לא עניין. הוא רצה לקבל אותה ולנסות אותה כאן ועכשיו על בתו. בת שכבר אינה מגיבה לכל סוגי הטיפולים הקיימים, ולכן נגזר עליה למות בקרוב. 

האבא ביקש רק לדעת היכן מצויה התרופה במקררים שלנו. התרופה שעשויה לעזור לבתו. רק את זאת הוא ביקש לדעת, כדי לפרוץ למעבדה בלילה ולגנוב את החומר. כדי שהוא עצמו יזריק אותו לבת. 

עם כול הצער, כמובן שהוא לא זכה לשיתוף פעולה מצידי. אני מדען הפועל לפי הכללים החוקיים ולא עבריין. ואני לא מוכן לבלות שנים רבות בכלא, אפילו בשביל דבר נשגב כזה. מה גם שבשלב ההוא לא היה בידי עדין ביטחון ביעילות התרופה ובחוסר רעילותה לבני אדם.

לפני ימים אחדים הבת זוג חזרה מארה"ב. מכנס מדעי שנערך בסמוך לבית חולים גדול המתמחה בטיפול במחלות ניווניות. הכנס עסק במחקר על קבוצה של כ-300 מחלות גנטיות נדירות, כל אחת בפני עצמה. אך יש להן מכנה משותף באתר הפגיעה בתאי העצבים. 

אני מתנצל על חוסר הפירוט והעמימות, שנובעים הן מטעמי שמירה על סודיות רפואית והן מטעמי שמירה על אנונימיות אישית. אין קשה יותר מהטרדות על ידי משפחות חולים מיואשות ומסכנות. 

בכנס שמנה כחמש מאות משתתפים (רופאים ומדענים), הבת זוג נשאה הרצאה על התקדמות המחקר בתחום זה במעבדתה. מזה למעלה משני עשורים היא עוסקת בפיתוח שיטות הכוונה מולקולריות ייחודיות ל'אילוף' תאי מחלה סוררים. החל מסרטן וכלה במחלות מטבוליות ומחלות עצביות ניווניות.

לפני כשנה הבת זוג נשאה הרצאה בכנס מדעי אחר בברלין, שבו דיווחה על גילוי של מולקולה פוטנציאלית העשויה לשמש בעתיד כתרופה כנגד חלק מקבוצה של כשלוש מאות מחלות גנטיות ניווניות. זה עדיין לא פורסם בשום כתב עת מדעי, אבל האבא של ילד בשם ג'ושוע גילה זאת בדרך לא דרך ויצר קשר איתה. הוא העביר תאים מביופסיה של בנו - תאים שגדלים כיום בתרבית במעבדתה. הסתבר שהחומר שגילתה פועל יפה על התאים של ג'ושוע בתרבית, ומונע את התנוונותם.

כמו לורנצו שנולד לאבא הנכון, התמזל גם מזלו של ג'ושוע שנולד למשפחה יהודית עשירה מאוד ולאבא הנכון. מאז התגלית במעבדה של הבת זוג, אבא של ג'ושוע משפטן במקצועו, מקדיש כיום את מלוא זמנו ומרצו למען הצלת בנו, ומוכן לעשות הכל כדי לקבל אישור לעריכת  ניסוי קליני על בנו במולקולה שפותחה על ידי הבת זוג. היא פגשה בכנס את ג'ושוע עצמו - ילד חמוד בן שלוש, שמתוחזק בכל אמצעי התמיכה הרפואיים הקיימים האפשריים הידועים כיום, ואפילו יותר מכך. ביניהם דיאטה מיוחדת ונטילה יומית של סוללה בת כשלושים ויטמינים, תוספי מזון ואנטי-אוקסידנטים למיניהם. כרגע ניתן לראות בילד חוסר יציבות קל בהליכה, אך כידוע יש למחלה מסלול התקדמות נוראי ידוע מראש.

ובזמן שנערך הכנס, האבא של ג'ושוע הביא למפגשים בין בת הזוג לבין אנשי מפתח במערכת הבריאות האמריקאית - כדי לקדם את מתן אישור רשות התרופות האמריקאית (FDA) לשימוש ניסויי בתרופה של הבת זוג, למה שמכונה one case study. כלומר אישור שימוש ניסויי אינדיבידואלי לחולה יחיד. זהו מסלול אישור מזורז מקוצר בהרבה מזה הדרוש לשם ניסויים קליניים בתרופה חדשה על קבוצת חולים גדולה (כנגד מחלות הפוגעות באופן דומה בקבוצות חולים גדולות). 

אבל גם במקרה של קבלת אישור לטיפול נסיוני למקרה בודד, צריך לבצע כמה שלבים של בדיקות הכרחיות ופרוצדורות מנהלתיות, שאורכים כ-14 חודשים לפחות - וכמובן בתנאי שיש מי שיש בכיסו לשלם עבור העלות. מדובר במיליונים.

אבל כאמור לאבא של ג'ושוע לא חסרים אמצעים לנסות את כל האפשרי כדי להציל את בנו. בכנס הוא הפגיש בין הבת זוג  לבין אישיות מאוד בכירה ומצליחה ב- FDA. שהבטיח בסיום הפגישה לפעול לקיצור התהליך באופן משמעותי. אם ימולאו כמובן כל התנאים המקדימים ההכרחיים. כמו למשל ייצור התרופה הניסויית בתהליך המכונה GMP שהם ראשי תיבות של Good Manufacturing Product והשלמת המינימום ההכרחי בניסויים פרה קליניים, שחלקם כבר נעשה במעבדה של הבת זוג.

ואבא של ג'ושוע דאג בימי הכנס להפגיש כאמור את הבת זוג עם עוד כמה אנשי ונשות מפתח הדרושים לתהליך. והנשים שבהם (כמו למשל הרופאה האישית של ג'ושוע מבית החולים הסמוך, הן כולן ג'פיות, כפי שסיפרה הבת זוג בחיוך. כלומר סוג של כינוי סטריוטיפי לנשים המוגדרות Jewish American Princess. ובכלל מסתבר שמרבית אנשי המפתח המעורבים בעניינים האלה הם יהודים.

כששואלים את הבת זוג מה המעמד שלה בפרוייקט של ג'ושוע, היא עונה שהיא רק יועצת מדעית. וכששואלים מה יצא לה מזה, היא עונה: "שום דבר מלבד שני דברים - רצון טוב וכבוד". וחוצמזה לשם אישור הניסויי הקליני על ג'ושוע, ובעתיד אולי על חולים אחרים כמוהו, או מקבוצת המחלות האחרות מסוג זה - במילא יצטרכו לעבור דרך חברת היישום של האוניברסיטה. כדי לקבל רשיון שימוש בפטנט על החומר שנרשם על ידי הבת זוג.

מים רבים יזרמו עד אז ושאולי, אולי, ירשמו לזכותה פעם 23% תמלוגים, אם החומר שפיתחה ישמש כתרופה. לפעמים יש גם אקזיט בביוטק ובפארמה, ולא רק בהייטק. אבל כפי שנראה כרגע ובעזרת מאמציו הבלתי נלאים של האבא - בינתיים יערך במהרה הניסיון הקליני הראשון על ג'ושוע הקטן. בלעדיו חייו הקצרים של ג'ושוע יהפכו במהרה לחיי נכות וסבל שאינם חיים. כאמור, מזלו של ג'ושוע הוא שנולד למשפחה הנכונה, לאבא הנכון, ולקשרים הנכונים.

https://www.youtube.com/watch?v=8yDarQW7UZc

לבסוף רק הערה קטנה, לכל מי שעשוי לפנות בעקבות כתבה זו, אנא לחסוך זאת ממני. כדאי לזכור שאנחנו המדענים עובדים במקומות מסודרים כשכירים ובמגבלות החוק. ועל כן כדאי לכל החולים היקרים ומשפחותיהם לזכור שאנחנו לא עובדים של אף אחד מהם, וגם לא יכולים להיות. התרומה שלנו לאנושות היא גלובלית ולא פרטנית, ומיושמת אם בכלל לאורך הרבה מאוד שנות מחקר ובהשקעה כמעט אפסית של המדינה והאוניברסיטאות בתקציבי מחקר והוראה. ומצד שני אנחנו מנועים מקבלת השקעות פרטיות ותרומות. וגם אם אלה מתקבלים באישור, במילא רובם נבלעים על ידי מוסדות המחקר והמדינה.

היש והאין -שיר ליום ראשון

היש והאין* / קנקן

נָמוֹגָה נֶפֶשׁ יְקִּירָה מֵהַיֵּשׁ
אַחֶרֶת נֶעֶלְמָה מֵהָאֵין
נוֹתְרוּ גַּעְגּוּעַ וּכְאֵב

זִכָּרוֹן מְתַעְתֵּעַ
שֶׁל עֶצֶב וּשְׂמַחוֹת
נוֹתְרוּ בַּדָּד הַיֵּשׁ וְהָאֵין.

* חלק מהשלם, המשך יבוא

ארוחת ליל שבת בלי הבת זוג

מזה שלושה שבועות שהשף קנקן מבשל ארוחות אמצע וסוף שבוע, כדי להקל על הבת זוג בסוף השנה האקדמית ששואבת את שארית לשדה. כן, מאמצי סוף שנה שגם אני מכיר היטב וכשנוספים לכך מחויבויות תפקיד ל'שעשע' את שוחרי האוניברסיטה בקבלות פנים ובטקסים אינסופיים, להיות נציגת הפקולטה בטקסי הענקת תואר ראשון, שני ודוקטור, ולפנות יום שישי לפגישה וארוחה עם שגרירה שעלתה במיוחד לירושלים  - צריך לשחרר אותה ממטלות הבית והמשפחה. 

אחת המטלות המשפחתיות הן כמובן הכנות סעודות סוף שבוע. זו בדרך כלל המטלה שלה, אך במצבים כאלה אני מתגייס ומחליף אותה. אנחנו מאוד מקפידים לאכול כול בני המשפחה ביחד, לפחות בארוחת ליל שבת, שהיא תמיד חגיגית אצלנו. הבת זוג נולדה בפולין, וכפולניה אסלית קשה להתחרות איתה במספר המנות המוגשות. ובסוף השבוע הזה, גם אם לא הייתי רוצה אני חייב, כי היא כבר מזה שבוע בארה"ב בכנס מדעי ובעוד מטלות מקצועיות. 

בקיצור, בשלושת השבועות האחרונים אני משמש עקר בית במשרה מלאה. חלק בהנאה - החלק של הבישול. כשאין זה הכרח של קבע אני אוהב לבשל. וכפי שכבר כתבתי פעם, אני אוהב להמציא תבשילים. אני לא בשלן ממתכונים של אחרים. חיפשתי בגוגל אם מישהו פרסם מתכון לפשטידת חומוס/טחינה שהכנתי לראשונה ובחיפושי מצאתי שכל הזכויות אכן שמורות לי. יש פשטידות מחומוס גרגרים אבל לא נתקלתי בכזו שעשויה מממרח חומוס וטחינה. השילוב שלהם בפשטידה זוהי המצאה שזכיתי עבורה בשבחים רבים של אנשים רעבים שלקקו את האצבעות. 

כולם מכירים מגוון של עוגות גבינה ועוגות שמנת. אבל קנקן המציא זן של עוגות יוגורט משגעות עם פירות יער (אפשרי בהחלט גם עם פירות אחרים) ומבלי לקבל שוק סוכר וכולסטרול.
.
כן, וכי מדוע לא עוגת יוגורט חמישה אחוז שומן בלבד עם מעט קמח מחיטה מלאה ומעט קמח סולת וללא תוספת סוכר? ולמרות שזה היה הנסיון הראשון וללא מתכון, העוגה הזו זכתה לשבחים כל כך רבים ששורשי השיער שלי הסמיקו. 
זהו לא בלוג בישול ואפיה, אבל אולי אחלוק איתכם את המתכונים האלה, כשארשום אותם במדויק בפעם הבאה שאכין אותם. עם הביקוש המשפחתי נראה שלא אוכל להתחמק מהכנה חוזרת לפי בקשת המשפחה.

ובבישולים האחרונים התחלתי לשלב שוב חצילים במנות שאני מכין. חצילים - הרבה זמן שנמנעתי מחצילים ובמיוחד מלהכין אותם. זה היה מאז שירות המילואים במוצב קטן מול הגבול הירדני, כשעדיין לא היה גבול של שלום. היינו קבוצה קטנה של חיילים שחלקו את הזמן בתצפיות אל הגבול הירדני ומעבר לו, בשמירות ובתורנויות מטבח ושאר מטלות יומיות. בכל יום אחד מאיתנו בישל בתורנות עבור כולם. למרות שאנשי רפואה מנועים לעבוד מטבח לפי חוקי מטכ"ל, בישלתי אז בפעם הראשונה בצה"ל. איך אפשר שלא להשתתף כשמדובר בקבוצה קטנה של חברים לנשק.

יום אחד כאשר הגיע תור המשמרת שלי לתצפת לעבר הגבול וסביבתו, מבטי התמקד לפתע על פלאח ירדני בשדה החצילים שלו. במשקפת רבת העוצמה, כל האנשים בטווח של כמה קילומטרים נראו כמעט כאילו עומדים מטרים ספורים ממך.  והנה אני רואה שהפלאח מסתובב בשדה החצילים שלו, קוטף חציל ואוכל אותו חי לגמרי. לא יודע איך אפשר לאכול חציל חי עם המרירות שלו. אבל לאחר שנגס ובלע את החציל, האיש אשכרה הפשיל מכנסיו, נצמד לאתון שלו מאחוריה ובעל אותה בכוונה רבה. דיווחתי לחברי בקשר ומיד חצי מוצב הגיע לצפות בצחוקים גדולים. היה זה כנראה הרגע שמאז חצילים דחו אותי.

אבל בשבועות האחרונים שהשף שבי נאלץ להציג את נפלאות הבישול המגוון, החלטתי לתת לחציל הזדמנות שניה. זה התחיל עם מוסקה שקצרה הצלחה ומאז כבר נתבקשתי להכין אותה פעם שניה. קצרה היריעה בפוסט זה כדי שאציג את המתכון הנפלא של המוסקה הזו. בבישול אני נוקט בפטנטים לא מועטים, שמעניקים לתבשילים יחודיות. 

וכדי שהחצילים לא יצאו מרים אינני מטפל בפרוסות חציל במלח בישול. במקום אני מכניס פרוסות חציל בעובי של כסנטימטר לסיר מים שרתחו וממשיך בהרתחה כעשרים דקות, עד שפרוסות החציל הופכות לאלדנטה. המרירות החומה כהה יוצאת אל מי הבישול. לאחר שמכבים את האש, נותנים לחצילים להתקרר מעט, מעבירים למסננת ושוטפים במי ברז קרים להרחקת שארית הנוזל המר. לאחר שפרוסות החציל פסקו מלהגיר נוזלים, אפשר לצלות אותן בתנור או לטגן במעט שמן עד להשחמה קלה.

בליל שבת אתמול כשהבת זוג בארה"ב, הכנתי למשפחה ארוחת שלוש מנות. במנה הראשונה השתמשתי בפרוסות חציל שטוגן קלות. והרי המנה:

נגיסות חציל ורוקפור.

זוהי מנה ראשונה מאוד טעימה שאפשר להשתמש בה גם כמתאבנים באירוחים. מאוד פשוט להכנה ומומלץ. אז מה יש כאן?

ראשית פורסים לחמניה/יות לפרוסות בעובי של כ - 3 סנטימטרים בערך (אני משתמש תמיד בלחמניות מחיטה מלאה).
משמנים תבנית בשמן זית  (שכבה של כ-2 מילימטר) ומסדרים בתבנית את פרוסות הלחמניה. תחתית הפרוסות 'שותות' את שמן הזית.
על כל פרוסת לחמניה מסדרים פרוסת חציל שהוכן כפי שתארתי למעלה.
מעל החציל מניחים פרוסת גבינת רוקפור בעובי של כ 1-2 סנטימטר.
פורסים עגבניות שרי לשלוש-ארבע פרוסות ומניחים פרוסת עגבניה מעל שכבת 
גבינת הרוקפור.
מכניסים את התבנית לאובן טוסטר שחומם ל- 200 מעלות למשך כ- 15 דקות. גבינת הרוקפור נמסה חלקית ונמרחת בשכבה יפה מעל החציל. אני לא ממליח את פרוסות החצילים כי ברוקפור יש מלח די והותר.
אם יש צורך מחממים כחמש דקות נוספות לפני ההגשה.

בסיס הלחמניה יוצא קריספי והייתי צריך לשכנע את הסועדים שרצו לחסל את המנה הזו - שלא לאכול כל אחד  יותר משתי יחידות כאלה - אם הם רוצים שישאר להם מקום למנות הנוספות. 

והמנה השניה היתה זו:

קנלוני ממולאים בתערובת בשר הודו טחון

לחצי קילוגרם של בשר הודו טחון מוסיפים:

א. תערובת עלים חלוטים.
חולטים במים רתוחים למשך כשלוש דקות - תערובת של 
חופן עלי תרד טריים, 
כחמישה עלי חסה אייסברג (לא  חסה ערבית שהעלים שלה הופכים מדלדלים בבישול).
חופן פטרוזיליה טריה (ללא הגבעולים הקשים)
וחופן שמיר טרי (גם ללא הגבעולים הקשים).
את תערובת העלים החלוטה שוטפים במים קרים, מסננים במסננת, וסוחטים היטב בידיים. 
את התערובת החלוטה קוצצים בינוני-דק על קרש חיתוך, מוסיפים לתערובת הבשר הטחון ובוחשים היטב לתערובת אחידה.

ב. בצל סלאמי מעושן.
קוצצים בצל אחד לקוביות בגודל בינוני-דק.
קוצצים 4 פרוסות נקניק סלאמי איטלקי מעושן לקוביות של כחצי סנטימטר.
את תערובת הבצל והנקניק הקצוצים מטגנים במחבת חמה עם מעט שמן קנולה בלהבה קטנה לאחר רתיחת השמן למשך כ-15 דקות עד שהבצל משחים וקוביות הנקניק מצטמקות. הריח משגע. 
ממתינים מעט עד שתערובת הבצל והנקניק מתקררת מעט ומוסיפים עם שארית השמן לתערובת הבשר והעלים החלוטים הקצוצים. מערבבים לקבלת תערובת אחידה.

ג. מוסיפים לתערובת הבשר 
כפית של שום טרי קצוץ דק, 
2 כפות פירורי לחם מחיטה מלאה, 
כפית חומץ, 
תבלינים לפי הטעם - פלפל שחור גרוס/טחון, פפריקה אדומה חריפה, אבקת חרדל טחון, קורט קינמון טחון,

ד. מוסיפים 2 ביצים ובוחשים היטב לקבלת תערובת אחידה. אם התערובת נוזלית מדי למילוי, להוסיף עוד מעט מפירורי הלחם. לתת לתערובת לשהות כחצי שעה בטמפרטורת חדר כדי שהטעמים יספגו בבשר.

ממלאים את תערובת הבשר בגלילי קנלוני איטלקיים מסחריים משובחים מחיטת דורום, בעלי קוטר בינוני (כ- 2.5 סנטימטר). יש לדחוף בעזרת סכין עם קצה רחב ולדחוס היטב את תערובת הבשר במנות קטנות עד לקצה השני. אני ממלא את גלילי הקנלוני כשבידיי כפפות לטקס רפואיות. זה הרבה יותר אסטטי. ובכלל משתדל שלא לטפל יותר מדי באוכל בידיים, עם כמות החיידקים שיש לנו בידיים גם לאחר שטיפה במים וסבון. אני גם ממש לא אוהב את התחושה של לישת בשר בידיים.
את יחידות הקנלוני הממולאים (כ- 14 יחידות) מסדרים בצלחת רחבה.

את הקנלוני הממולאים מכניסים בזהירות לסיר מים שהורתחו מראש ומבשלים על אש בינונית כעשר דקות או עד שהקנלוני מתחילים לצוף על פני המים בסיר המבעבע. מומלץ להעביר בשלב זה בזהירות את הקנלוני למסננת המונחת על גבי סיר נוסף. אפ לא מקפידים, הקנלוני יוצאים רכים מדי ולא אלדנטה. במצב זה קשה לטפל בהם ללא שיתיחלו להשבר ולהתפקע. בבישול יתר הקנלוני הממולאים יוצאים רקים כמו דמפלינגס וחלקם מתפקעים. אם הם מתפקעים והתוכן מתפזר, ההגשה נראית פחות אסטטית, אבל הטעם נשמר כמובן.

בצילחות של המנה, הקנלוני הוגשו על מצע של מעט שמן זית. כפי שנראה בתמונה, אפשר לגרד מעט גבינת פרמז'ן מעליהם (מומלץ). בצד, תחמיץ מלפפונים, חסה ושמיר. אופן ההכנה יתואר בהמשך.

כמנה עיקרית הכנתי שניצל עסיסי תוצרת בית. ראה אופן הכנה כאן (שניצל זה לא סוליית נעליים).

השניצל הוגש עם שני תחמיצים - 
תחמיץ מלפפונים, חסה ושמיר (ירוק)
תחמיץ עגבניות שרי.

מי אמר ששניצל איכותי חייבים להגיש עם צ'יפס? זה גם עודף פחמימות וקלוריות, גם מטוגן וגם עודף מלח. וחוצמזה עם תפריט שלושת המנות הזה, הצ'יפס מיותר בהחלט.

* תחמיץ מלפפונים, חסה ושמיר:

פורסים 1-2 מלפפונים לפרוסות דקות דקות. 
מוסיפים כמה עלי חסת אייסברג קצוצים וחופן עלי שמיר קצוצים.
לתערובת הירוקה מוסיפים שתי כפות חומץ ומערבבים.
יש להכין מראש ולשמור בכלי סגור במקרר לפחות שעתיים כדי שהחומץ יקלט בירק. 

זוהי תוספת צבעונית מאוד מרעננת ואני לא מוסיף לתחמיץ מלח בכלל. אין צורך וזה גם לא בריא.

** תחמיץ עגבניות שרי:

פורסים עגבניות שרי (20-25 יחידות) ל 3-4 פרוסות.
ומוסיפים
חופן שמיר קצוץ דק
2 כפות חומץ
2 כפיות רוטב סויה איכותי (אני משתמש ברוטב סויה יאמאה יפני מקורי. תוצרת הארץ מכילה יותר מלח מסויה ואין להשוות את הטעם).
1 כפית שמן זית

גם את התחמיץ הזה רצוי להשהות במקרר למשך כשעתיים לפחות להטמעת הטעמים.


וכאמור היריעה של הרשומה הזו קצרה בכדי שאביא כאן אופן ההכנה של קציצות קישואים ותפוח אדמה משגעות שהכנתי השבוע והבן חיסל אותן במכה. הבסיס  שלהן הן קציצות הקישואים המהממות שהכינה אימא שלי. ואני שידרגתי אותן עם תוספת של תפוח אדמה (היחס ביניהם הוא מתכון סודי בהחלט).
וגם לא סיפרתי כיצד אני מכין מוסקה תוצרת בית ייחודית, 
פשטידת חומוס/טחינה (המצאה שקצרה שבחים רבים) 
וכן את עוגות היוגורט המשגעות שהזכרתי למעלה.
אולי אביא את המתכונים שלהם ברשומה נפרדת, ההיצע תלוי כמובן בביקוש. או במילים אחרות, תלוי בסטטיסטיקת הכניסות והתגובות לרשומה זו.
כי לפרסום צריך להייות ביקוש, לא?