בפרק הקודם הצגתי בפניכם בשאלון מקוון שתי שאלות לגבי התדמיות שיוצרות בפניכם תבניות. למעשה השאלה שהצגתי מבוססת על ניסוי פסיכולוגי שתוכנן ובוצע לראשונה על ידי החוקר וולפגנג קוהלר. בניסוי המקורי התבקשו 200 אנשים להחליט לאיזו מן הצורות הבאות קוראים "בובה (BOUBA)" ולאיזו קוראים "קיקי (KIKI)":
קוהלר סבר שבהתפתחות שפות - קריאת שמות לעצמים אינה שרירותית לחלוטין. לדעתו לצורה המעוגלת מתאים לכנות בובה מכיוון שהפה יוצר צורה מעוגלת יותר כדי להפיק את הצליל. לעומת זאת, יש צורך בצורת פה יותר מתוחה וזוויתית כדי להפיק את הצליל קיקי. כמו-כן הצלילים של ק' קשים וחזקים יותר מאשר אלה של ב'. בנוסף, באלפבית הלטיני הצורה הזוויתית דומה לאותיות הזוויתיות K ו-I, בעוד שהצורה המעוגלת דומה לאותיות המעוגלות B ו- O.
ומה היו תוצאות המישאל המקורי?
הסתבר כי 96.5% מהאנשים בחרו בשם קיקי לצורה המצולעת הכתומה ובשם בובה לצורה המעוגלת הסגולה. רק מיעוט קטן מאוד של 3.5% בחרו להיפך.
בעקבות תוצאות המחקר הזה, אנשי מדעי הקוגניציה התחבטו בשאלות האם הקליטה החושית של המיעוט הקטן שונה מהאחרים? או שמא התודעה (העיבוד החשיבתי) שלהם שונה? התעוררו גם שאלות לגבי מהות השוני בין המיעוט הזעיר לשאר.למשל, האם השוני נובע מדפוסי עיבוד הקשורים בווריאציה במעגלים העצביים שלהם במוח?
לאחר שבדקתי את מחקרו של קוהלר, חשבתי שלמעשה לא ניתן לקבוע בצורה אובייקטיבית שאכן שמה של הצורה הכתומה הוא באמת "קיקי". עובדה ש- 7 אנשים מתוך מאתיים חשבו ההיפך. ומי אמר ששמה של צורה זו או האחרת הוא "קיקי" או "בובה"? ואולי שמה הוא בכלל 'סוד'?
כאמור הניסוי הזה עורר עניין רב בקרב אנשי המדעים הקוגנטיבים והבלשנים, אך לדעתי כמדען במדעים המדוייקים, הניסוי לא נערך כהלכה. ולכן לא ניתן להסיק ממנו מסקנה מדעית חד-משמעית, על ידי אנשים העוסקים במדעים המדויקים. מדוע? מספר סיבות לכך:
א. בניסוי לא נעשתה הפרדה בין הצורה לבין הצבע שלה. לפיכך, לא ניתן לפרש את העיבוד המוחי של הצורות כעיבוד של 'חד-שדר' אלא כשל 'דו שדר' - כלומר, צורה פלוס צבע. ואולי אפילו כ'תלת שדר' - צורה פלוס צבע פלוס צליל.
ב. כך בניסוי לא נבדקה הפרשנות של האנשים לצורות בלבד (צורות ללא צבעים). כלומר, אם שתי הצורות היו מוצגות בצבע אחיד - האם הייתה נוצרת הטייה מספרית בתוצאות שקיבל קוהל?
ג. באותו אופן בניסוי המקורי לא נבדקה הפרשנות של האנשים לצבעים בלבד (כלומר, צבעים שונים של אותה צורה). האם במקרה כזה גם כאן הייתה נוצרת הטיה מספרית בתוצאות?
ד. כמדען במדעים המדוייקים לימדו אותי שהביקורת חשובה לא פחות מהניסוי. למעשה לניסוי המקורי לא היו ביקורות!
מהי ביקורת במקרה זה? למשל הוספת צורה שלישית (צורה 'ניטרלית').
חשוב לתת מחשבה מהי צורה ניטרלית במקרה זה. וכדי שלא 'להאשים' את החוקר בהטיית תוצאות המחקר, לתת למשל לאלגוריתם מחשב ליצור מספר צורות אקראיות.
לפיכך בפרק הקודם של הסדרה הצגתי בפניכם וריאציה שתכננתי לשאלה המקורית במחקר של קוהל:
ראשית לכל הצורות היה צבע אחיד. כמוכן, הוספתי שתי צורות ביקורת נוספות - האחת מעוגלת והשניה מכילה קוים חדים ומעוגלים גם יחד.
המשתתפים נתבקשו לציין מי לדעתם מארבעת הצורות בתמונה הבאה היא בובה ומי היא קיקי
אני מודה לכל אלה שהשתתפו וענו על השאלון. לצורך הסטטיסטיקה, ציפיתי לקבל מדגם של 100משיבים ולכן נאלצתי להמתין זמן ממושך יחסית לתוצאות לפני פרסומן. לצערי גודל המדגם הסטטיסטי שהתקבל היה נמוך מזה - מחצית מגודל המדגם שתכננתי, ובכל זאת ניתן ללמוד מספר דברים מעניינים כפי שאתאר בהמשך. כפי שנראה מהתוצאות של המשאל שערכתי, ישנה סטיה משמעותית מתוצאות המחקר המקורי של קוהל - כפי שהערכתי לאור הביקורות החסרות בשיטת בניית הניסוי של קוהל.
התוצאות כאן אינן גורפות כפי שהתקבלו במחקר של קוהל, אם כי המגמה דומה.
(וזה אינו נובע מגודל המדגם המוקטן)
והרי התוצאות הסטטיסטיות כפי שהתקבלו מהמשיבים בשאלון המקוון שהצגתי כאן:
כיוון שמדובר בארבע צורות, הסיכוי לניחוש אקראי הוא עד 25% מהנשאלים לכל צורה. לפיכך, בחירה של צורה מסוימת למשל על ידי 50% ומעלה מהנשאלים אינה אקראית, ולכן לבחירה כזו יש משמעות (סיגניפיקנטיות) סטטיסטית.
מהבחירות של הקוראים בשאלון התקבלה מגמה דומה אך לא זהה לזו שבניסוי של קוהל. בשני המחקרים (המקורי וכאן), רוב המשיבים בחרו בצורה 3 כבובה. והרוב בחרו בצורה 2 כקיקי. אבל כאן כאשר הוצגו צורות ביקורת, כבר לא התקבלו התוצאות הגורפות כפי שהתקבלו במחקרו של קוהל.
בניסוי של קוהל (כאשר הוצגה ברירה אחת בלבד) - 96.5% בחרו בצורה 2 כקיקי ובצורה 3 כבובה.
ואילו כאן- 6ֵֵ3% מהמשיבים בחרו בצורה 2 המצולעת כקיקי.
ורק 50% מהנשאלים בחרו בצורה 3 המעוגלת כבובה.
ההבדל בסטטיסטיקה בין שתי הצורות נובעת מכך שדעתם של יותר משיבים הייתה נחרצת לגבי קיקי מאשר לגבי בובה.
חשוב לציין שלגבי שני השמות - כל אחת משאר שלושת הצורות לא זכתה ליותר מ- 25% מהמשיבים ובעצם אפילו פחות מכך (אי ניחוש אקראי?!).
כאמור, מרבית המשיבים (63%) קבעו שקיקי הוא צורה מספר 2. הדבר מתאים גם להסבר שהציע חוקר המוח והתודעה הנודע ויליאנור ס' רמצ'נדרן. הוא טען שלצורה הגרפית קיקי יש כיפופים חדים פתאומיים, וגם הצליל קיקי יוצר כיפופים חדים פתאומיים בקורטקס שבמרכז השמיעה במוח. לדעתו המוח מבצע הפשטה סינסתטית של מיזוג חושים, כלומר מזהה את התכונה המשותפת של זוויתיות (בראיה ובשמיעה), וכך מגיע למסקנה שהם שניהם קיקי.
אולם שימו לב - מוחם של למעלה משליש (37%) בחר בצורה אחרת לקיקי, באקראיות או במתכוון. אם זה במתכוון, אז כמובן התוצאות שהתקבלו מעניינות אף יותר. חוסר מקריות, מרמז על כך כי ישנו מיעוט אשר מעבד את 'קלט החושים' בצורה שונה מן הרוב וכי אין הדבר נובע 'מפגם' בניתוח התחושתי.
מתוצאות המחקר כאן ניתן לראות שמוחם של הרוב אכן חושב בתבניות דפוסיות. כלומר באופן מטאפורי - הרוב רואה את הקנקן וממנו מסיק את מה שיש בו. אבל כפי שמסתבר מהמחקר כאן, המיעוט שפחות מושפע מצורתו של 'הקנקן' - גדול פי-10 מהמיעוט הזה במחקר של קוהל. תופעה מעניינת בהחלט לגבי המין האנושי!
לעומת זאת, לגבי הזיהוי של הצורה המתאימה לבובה, התקבלה שונות גדולה יותר בין המשיבים. זאת בשונה מהשאלון המקורי שבו ניתנה אפשרות בחירה בין שתי צורות בלבד. מסתבר שכאן בובה זוהתה ברמות שונות של הצלחה וביטחון. חלקכם זיהיתם את בובה כצורה 3, באופן זהה לתוצאות המשיבים בשאלון של קוהל. אולם חלקכם דווקא זיהה את צורה 1 או 4 כבובה. אך גם אין להתעלם מכך שרק מיעוט שבמיעוט (2% בלבד) זיהה את הצורה של קיקי כבובה.
ממחקר זה אפשר להשליך שהרוב 'נגוע' בחשיבה תדמיתית-תבניתית. אבל למעשה המיעוט האחר גדול למדי מאשר נטען ממחקרים קוגנטיבים של קוהל ושל אחרים.
תדמית היא דימוי דמות כפי שהיא מצטיירת בעיני אחר. למשל הרושם שאדם עושה על המתבונן בו. באופן זה מקובל לחשוב שתדמית של אדם בעיני רובנו
היא מעין אינסטינקט לסימנים חיצוניים שהאדם מקרין, כמו מראה, לבוש, דיבור ועוד. אינסטינקט מוגדר כתגובה לגרוי מסוים באופן מדויק ואוטומטי. באותו אופן שקיים האינסטינקט אצל אימא ציפור להאכיל דגם פיות פעורים (גם אם הן מפלסטיק ולא של אפרוחים).
אבל המחקר כאן שבו השתתפו חלק מהקוראים - קורא למעשה תיגר על הקביעה של אנשי הקוגניציה שהדימוי במהותו הוא למעשה אינסטינקט.
כידוע בכולנו, התדמית יכולה להיות זהה לדמות אותה היא משקפת. אבל בשל נטייתם של אנשים לעסוק בעיצוב התדמית, וביצירת הרושם אותו הם מבקשים להציג בפני אחרים - קיים לעתים קרובות פער בין התדמית למציאות. אז אמנם רבים אינם רואים את הפער בין התדמית למציאות, אבל המיעוט רואה גם רואה.
כפי שהוצג בשני הפרקים הראשונים בסדרה, כולנו נגועים בחשיבה תבניתית.
לעיתים מייחסים דפוסים מסוימים כאינסטינקט. כפי שתואר בפרק הקודם יש לחשיבה תדמיתית (דפוסית) ערך אבולוציוני (השרדותי או תרבותי). אך האם אלה שחושבים 'מחוץ לקופסא' הם אלה שמקרבם יוצאים פורצי הדרך של האנושות?
המחקר שבו השתתפתם מחזק את הקביעה שאצל רובנו טבועות במוח אותן התבניות.
התבניות האלה משפיעות על מה שאנחנו מכנים כשכל ישר. בשפת היומיום שכל ישר מובן בדרך כלל כשיפוט לא מורכב, אך שקול ובריא.
אבל יש אחוז מסוים של אנשים שהם יוצאים מהכלל. האם הדבר נובע מכך שיש שוני מסויים בטיבן של התבניות/הדגמים הטבועים במוחם לבין מוחם של רוב האחרים?
אם אכן קיימים אנשים שבמוחם טבועה וריאציה בפירוש תבנית מסוימת או דפוס מסוים, יתכן שבשל כך האנשים האלה עשויים כאמור להביא למין האנושי פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות או אחרות? פריצות דרך בחשיבה האנושית נעשות כידוע על ידי מיעוט קטן ביותר ובמידה שהם מצליחים לשכנע את הרוב. ההיסטוריה מוכיחה שלעיתים נדרשו כ- 500 שנה עד שהאחרים הבינו והטמיעו את מה שידעו הבודדים.
* הערות לגבי שיטות עריכת המחקר כאן
א. המחקר נערך בעילום שם - התאפשרה תשובה אחת בלבד מכל כתובת IP, למשל לדוגמא:
ב. גודל המדגם הסטטיסטי 50.
יתכן שבגודל מדגם 100(כפי ששאפתי) היו מתקבלות תוצאות שונות במקצת (באחוזים), אבל מגמת השונות במדגם זה סיגניפיקנטית מבחינה סטטיסטית.
ג. הנתונים המספריים והניתוח הסטטיסטי שמורים אצל בעל הבלוג.
כל הזכויות למחקר ופרסומו שמורות למחבר (קנקן)
בלבד!
(* אין לפרסם מחקר זה או חלקו ללא אישור בכתב מבעל הבלוג)
ד. ושוב תודה לכל אלה ששיתפו פעולה והשתתפו בשאלון המקוון.
מקווה שהסדרה תמשיך לעורר ענין ולהמשך שיתוף פעולה פורה של הקוראים בשאלונים אנונימיים שיערכו בהמשך.
הנה ראו, משיתוף פעולה כזה כולנו למדים ומחכימים!
(פרק מיוחד בסדרת המיסטיקה יפורסם לקראת פורים. הסיבה תובן בהמשך).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן