‏הצגת רשומות עם תוויות סדרת מיסטיקה על טבעי מטפיזיקה ומדע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סדרת מיסטיקה על טבעי מטפיזיקה ומדע. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 13 באוקטובר 2017

לאן נעלם הקקי של הכלב?




בערב שלמחרת פרסום הרשומה על מה נבחו הכלבים, חמודי הכלב כיכב בעוד אירוע מסתורי. מסתורי עד מאוד. על כך אני עומד לספר עכשיו וגם להראות את התוצאה בתמונה שצולמה לאחר מעשה. לפני מעשה, לא הייתי יכול לעלות על דעתי על צילום של לפני.

חמודי הטרייר הוא כלב שנזרק לרחוב על ידי בעליו הקודמים, ושעבר תלאות רבות עד שאימצנו אותו. סיפור האימוץ והחזרת האמון שלו בבני אדם ראוי לתאור ברשומה נפרדת, אך הפעם נדלג על כך הלאה, לעניין נושא הרשומה. 



חמודי הוא כלב נפלא ומתוק. אי אפשר לכעוס עליו ברוב חמידותו כי רבה. אי אפשר לכעוס עליו באמת, אפילו כאשר הוא משאיר לנו צרור חום ריחני על השטיח. אין הוא עושה זאת כהרגל, אלא במצבי סטרס נפשיים. למשל כאשר נעלם לו מישהו מדיירי הבית לתקופה ארוכה. זה קרה לו כעת כשהבן נעדר כבר כמעט חודש בטיול ביפן ובקוריאה. חמודי מאוד קשור לבן וזה מתבטא אצלו בהתנהגות של התכנסות. אמנם לא כדוגמת הדיכאון שנכנס עם מותה של הכלבה בובה (שכיכבה ברשומה הקודמת), אבל אין ספק שמשהו עובר עליו ואשר נראה כגעגועים. אולי שבים אליו זכרונות חרדות נטישה מהעבר.


בדרך כלל כשיש לו לכלבלב צורך ליציאות מחוץ למנין - הוא נוהג להופיע, להצמד אלי קלות, ואז רץ הלוך וחזור אל דלת הכניסה. אבל הפעם הוא לא עשה זאת, בעודי יושב רכון על המחשב - הוא הופיע פתאום לידי, מרים את ראשו ומביט לעיניי, פותח וסוגר את פיו כמנסה לומר משהו. ואז זינק  בפתאומיות לעבר השטיח מקיר לקיר שבפינת הישיבה. התיישב בתנוחת חירבון של כלבים ואני מבין שהנה הוא כבר הולך להשאיר את זה על השטיח. כל כך מרגיז שאצלו אם קורה,  יציאות הן תמיד על שטיחים. יש כל כך הרבה רצפות, אבל השטיחים נראים לו מתאימים יותר. אז הפעם כשהבחנתי במה שעומד לקרות, צעקתי לעברו לא! בוא אלי! אבל הוא לא שמע לי. הפנה אלי את אחוריו כמתעלם וכשסיים והתרומם מהתנוחה -  השאיר חבילה מוצקה רצינית על השטיח. 

אי אפשר לכעוס באמת על כלב חמוד שכזה ובמיוחד שאני יודע שהוא במצוקה, אך מיד לאחר המעשה גערתי בו "פויה, למה עשית את זה על השטיח"? והוא כתגובה הסתלק בבושת פנים ובזנב מושפל, והסתגר לו בחדר של הבן. בלהט הכתיבה דחיתי לכמה דקות את הניקיון. דקות אלו נמשכו משהו כמו מחצית השעה. לאחר שסיימתי, קראתי לו שיבוא. רציתי שיהיה נוכח בפעולת הניקיון ויראה את מורת רוחי. והוא אכן הגיע. וכשגערתי בו שוב ושאלתי למה על השטיח - הוא התבונן עמוק לתוך עיניי ואז העביר מבט לעבר המקום שבו השאיר את החבילה הכהה והחזיר אלי מבטו, כאומר בתמיהה "על מה אתה בדיוק מדבר"?

ואז כשהסתכלתי לשם, לא האמנתי למראה עיניי. עצמתי ופקחתי אותן שנית בתמהון, אבל זה רק מה שראיתי:




החבילה נעלמה כלא הייתה. נותר רק הצל שלה. צל ללא ריח. ללא כל לחלוחית.

אין מצב שהוא התגנב וסילק את היציאה שלו. הייתי רואה ושומע את זה כאשר אני יושב מטר וחצי משם. גם אם הייתי שקוע מאוד בכתיבה, הייתי מבחין בתנועה החולפת, אפילו בזווית עיניי. הייתי שומע גם את טפיפות כפות רגליו. הוא גם לא היה יכול להעביר לאיפושהו כמות גדולה כזו בפעם אחת. ובכל זאת הן אני ולאחר מכן זוגתי, ערכנו סריקה בכל חדרי ופינות הבית. שמא החביא הקטנצ'יק את מה שהתבייש בו. ולא מצאנו שום זֶכר לכך.




בספרות המקצועית דווחו מקרים שבהם כלבים שנענשו על כך שעשו צרכים במקום או בזמן הלא מתאימים - התחילו לאכול את הצואה של עצמם. ההשערה הרווחת היא שאותם כלבים מקשרים בין העונש ובין עשיית הצרכים. לכן מנסים להסתיר את הראיות על ידי אכילת הגללים. אבל זה לא מצב נפוץ. בכל מקרה אף פעם לא הענשנו את חמודי על בריחת צרכים. הפעם רק גערתי בו קלות מבלי לכעוס באמת - על כך שבחר לעשות זאת דווקא על השטיח. 


אכילת צואה עצמית אינה נפוצה בכלבים. אם כבר, כלבים יאכלו צואה של כלבים אחרים ולא את זו שלהם עצמם. התופעה המגונה בכלבים של אכילת צואת כלבים אחרים - ידועה בשם המדעי קוֹפְּרוֹפַגְיה (Coprophagia).

יש תאוריות מספר לסיבה שכלבים אוכלים צואה של כלבים אחרים. החל מסיבות אבולוציוניות הקשורות בהשרדות במצבי מחסור במזון, ועד לסיבות בריאותיות. כמו השלמת חוסרים באנזימים ובאוכלוסיית חיידקי מעיים הנחוצים לעיכול טוב של המזון. תופעת האכילה הזו מתגברת בכלבים הלוקים בסוכרת, עם בעיות בבלוטת התריס, או כאלה הסובלים מחוסרים הורמונליים אחרים. 

אכילת גללים ידועה גם אצל אימאות שאך זה המליטו. והסיבה - כך הן מסתירות ראיות לקיומם של הגורים בתקופה שהם עדיין פגיעים. כלומר, אכילת הצואה של הגורים נעשית למעשה כדי להגן עליהם.

בוודאי אכילת צואה נשמעת מגעילה לקורא האנושי, אבל אולי יעניין לדעת שאכילת צואה נמצאת במוקד המחקר הרפואי - לטיפול עתידי במחלות באדם ! במיוחד בהשמנה וסוכרת. 

מאד יתכן שבסיום הניסויים הקליניים - לא ירחק היום שבו חולים עם בעיות מטבוליות כמו סוכרת והשמנה, יבלעו קפסולות המכילות צואה של תורמים בריאים כטיפול במחלתם על ידי אספקת אוכלוסיית חיידקי מעיים תקינה. כך גם אולי לסובלים מבעיית השמנה ועודף משקל. לכך אשתדל להקדיש רשומה נפרדת בעתיד ושבה אתאר גם את הקשר לדיאטה מסוימת. דיאטה שלמרות שמצויה עדיין בשלבי מחקר - יש אנשים שכבר משלמים לא מעט כסף עבורה. והם אינם יודעים שהם משמשים בעצם שפני ניסיון, ומבלי שהמחקר הוכיח תוצאות אמיתיות ומובטחות להרזיה יציבה, ולמשך תקופה ארוכה. כאמור אשתדל להקדיש לכך רשומה בהקדם. רשומה שבה אפרוס מה מפריע לי בשיטה, שיש בה מידה מסויימת של אחיזת עיניים כדי לעקוף פטנטים רשומים וליצירת רושם מדעי מוטעה על הנסיינים. אסביר את העניין בעתיד, אך יאלץ הקורא להתאזר בסבלנות. רשומות מסוג זה צריך להכין בקפידה ובזהירות, כדי להמנע מתביעות משפטיות.

ונחזור לעניין העלמות הקקי של חמודי. כאמור ישבתי בסמוך מאוד למקום שבו השאיר את חבילת הגללים. אין סיכוי שהיה מתגנב ואוכל אותה מבלי שאשים לב לכך. המקום היה בטווח ראייתי ושמיעתי הטובה. ותמיד אני שומע את טפיפות צעדיו ובוודאי את קולות האכילה. גם אין מצב שאת הגללים אכלה לולה הכלבה, שישנה באותה עת בחדר השינה בסמוך לזוגתי, כשהדלת החדר היתה סגורה. היא גם אף פעם לא התעניינה בגללים שחמודי משאיר בטיולים. 

אז להיכן נעלם הקקי ונשאר רק צילו? בדומה לצל שנותר על משטחי בטון ומדרכות - צל גופם המתאייד של נפגעי הפצצות האטומיות בהירושימה ונגסקי. 

ובאותו עניין, עדיין לא פתרתי את התעלומה לאן נעלמה הכפית שצנחה למרגלות רגליי ברצפה. ונעלמה כלא הייתה, כפי שכבר תארתי בעבר כאן. הכפית הזו לא נמצאה עד עצם היום הזה. אולי היא תחזור ותופיע פעם, כמו החותמת שלי שנעלמה בעבודה? 

החותמת הזו נעלמה כלא הייתה ממגירה נעולה. היא לא נמצאה גם לאחר שהפכתי כל מגירה אפשרית. נעלמה למשך כמה חודשים. ואז ככה פתאום, ביום בהיר אחד החותמת שבה למקומה. מצאתי אותה בדיוק באותו מקום במגירה ממנה נעלמה. 
והקקי של חמודי - מקווה שהוא לא ישוב ויופיע כך פתאום באחד הימים.

ולבסוף אסיים ואשאל את הקוראים שמאמינים כי הכתוב כאן קרה כלשונו וככתבו (כי לא בטוח שאני הייתי מאמין, אלמלא הייתי נוכח בעצמי) - האם למישהו יש הסבר לדברים האלה?


יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

על מה נבחו הכלבים?


פרק 17 בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע

ברשומה זו אספר על ראייה של הכלבים וכיצד זה קשור לצפייה בטלוויזיה, על כלבה ששונאת חרדים ועל כלבים שמתקיפים רוחות רפאים.

אף על פי שערוץ טלוויזיה מיוחד מוקדש לכלבים - מרביתם אינם מתעניינים כלל וכלל בערוץ הזה. הסיבה לכך שמרבית הכלבים אינם צופים בטלוויזיה היא משום שהם אינם רואים את התמונה על המסך. הדבר נובע ממבנה העיניים שלהם.

במרכז הרשתית בעין שלנו יש אזור מעוגל המכונה מאקוּלה. באזור זה ממוקמים תאי ראיה רגישים יותר, האחראים לראיית הצבעים והפרטים. לעומת זאת בעין של מרבית הכלבים אזור הראיה הרגיש הזה ממוקם כרצועה צרה במרכז העין.


מבנה רשתית העין של האדם משמאל ושל הכלב מימין


לפיכך מרבית הכלבים אינם רואים היטב את התמונה המוקרנת במסך הטלוויזיה. אבל יש כלבים מסוימים שמבנה העין שלהם דומה למבנה העין שלנו ולכן אלה כן יכולים לצפות בטלוויזיה.

הטרייר שלנו מתעלם לחלוטין מהטלוויזיה. לעומתו, הכלבה הקודמת שלנו עליה השלום ניחנה בכושר ראיה כזה והיא צפתה לעתים בטלוויזיה בעניין רב (גם במצב שהקול מודמם) ופעמים אחרות נראתה משועממת מהצפיה. אבל כאשר ראתה במסך הטלוויזיה חרדים - היא החלה לנבוח עליהם בחמת זעם. את זה היא גם עשתה ברחוב וכאשר נתקלה בחרדי 'שפלש' לשכונתנו החילונית, נאלצנו לאחוז חזק ברצועה שלה כדי שלא תתנפל עליו. לא נעים לכתוב את זה, אך היא שנאה חרדים לא פחות מאשר חתולים שאותם שנאה שנאת מוות.

בובה ז"ל שונאת חתולים, חרדים ומכוניות משטרה

האם זה בגלל הלבוש? האם זה משום שחרדים מפחדים מכלבים והיא חשה את הפחד הזה? חרדים נרתעים מכלבים גם משום שהם נחשבים לחיה טמאה המדביקה בטומאתה במגע. ואולי, האם זה ריח הזיעה שהיא חשה מתחת ללבושם הכבד בכל תנאי מזג האוויר? אינני יודע את התשובה. אבל כשראתה חרדים בטלוויזיה הייתה  נובחת עליהם, חושפת שיניים ונוהמת כאריה. 

ידוע שיש לכלבים יכולות חישה שעולות עלינו בהרבה. יש להם חוש ריח שעולה על שלנו פי מאות מונים. יש כלבים מזהים חולי סרטן כי הם חשים בריח הסרטן. הם מריחים גם מחלות אחרות. כזה הוא הטרייר שלנו. אנחנו מכנים אותו הרופא. לא רק משום שהוא אוסף טבליות סוכרזית וטבליות של תרופות שמתגלגלות לרצפה, אחר כך מסדר אותן בפינה בבית בשורות ובמרווחים סימטריים, כמו בבית מרקחת. הוא גם נוהג ל
רחרח אנשים ו'מאבחן' פצעים וחבורות מבעד לבגדים שלהם. הוא גם מזהה כנראה על פי הריח אנשים סוכרתיים ואנשים עם בעיות אחרות. הוא נראה מאוד רציני ברחרוח האיבחוני הזה. זה אפילו מביך, כי הוא ניגש לאנשים היישר למקום החשוד ומרחרח כאומר, הי את/ה חולים. 

חמודי 'הרופא' יבדל לחיים ארוכים

כלבים גם קוראים שפת גוף אדם טוב בהרבה מאיתנו. הם קוראים פחד, מתחים, אהבה, שנאה וכדומה. הם אינם זקוקים לדיבור לשם כך. באופן זה הם אינם מתרשמים ממסכות וכך הם מחליטים מי בסדר ומי מוקצה מחמת מיאוס מבחינתם.
מי שכלבים נוהגים לנבוח עליו, בהחלט צריך לשאול מדוע!

לפני כחמש שנים משהו חריג, מדהים ובלתי מוסבר אירע בביתנו. היינו ישובים  בסלון כשלפתע שני הכלבים שרבצו לידנו בשקט זינקו כאחת בחמת זעם ושעטו לעבר דלת הכניסה לבית. קמנו לבדוק מה קרה, אך הפאטיו בחוץ היה ריק מאדם וחיה והשער נעול. 

ולאחר שהסתערו בנביחות זועמות על הדלת, שעטו שניהם חזרה לסלון לעבר פינת הקיר הצפונית מזרחית - נובחים בפראות, מזנקים באוויר חשופי שיניים ונוהמים באיום לעבר 'אויב' בלתי נראה בתקרה. חלק זה של הסלון הוא חפירת הרחבה מתחת לפני האדמה בגבעה שעליה בנוי ביתנו. אין שום מבנה מעל תקרת בטון זו שמתחת לפני האדמה ולשכיוונה נבחו הכלבים.

משתהים מהעניין, ממש לא הבנו מהי הסיבה. לא ראינו דבר 
בתקרה של פינה זו, אפילו לא חרק . ואז הכלבים החלו לרדוף בסלון אחר הדבר הזה וחזרו שוב לאותה פינה ושוב זינקו באוויר ונבחו בטרוף לעבר האויב שקוף. כל זה נמשך מספר דקות עד שנרגעו באחת כאילו לא אירע דבר.

לא ברור לנו מה זה היה ועל מה נבחו הכלבים בהתרגשות ובעצמה כזו. אבל הם נבחו על משהו ממוקד ובלתי נראה. הבת פסקה ספק בצחוק ספק ברצינות: "הם משתוללים כאילו ראו כאן רוח רפאים".

אז אינני יודע מה זה היה, אך הם התנהגו כאילו ראו באמת רוח רפאים ומבחינתם הבריחו אותה מביתנו. הכלבים כנראה מבחינים בתדרי אנרגיות שאנחנו לא מבחינים. תאמרו מה שתאמרו, אך האם לכם יש הסבר על מה נבחו הכלבים?



יום שלישי, 25 ביולי 2017

מבטים - פרק 16 בסדרה מיסטיקה ומדע


פרק 16 בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע


לֹא שׁוֹכֵחַ אֶת הָעֵינַיִם הָאֵלּוּ
מַבָּטָן מִּתְלַכֵּד עִם הַכָּחֹל בְּעֵינַי
חוֹדֵר לְנִבְכֵי נִשְׁמָתִי סוֹרֵק רְבָדִים עֲמֻקִּים
אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה הַקַּדְמוֹנִית שֶׁלִּי
וּלְרֶגַע מַשְׁלִים יָם כָּחֹל
מִדְבָּר כְּחוֹל
כְּנֶפֶשׁ אַחַת מַמְרִיאִים אֶל הָאוֹר
רוֹאִים עָבָר וְאֵינְסוֹף.

וּבְרִפְיוֹנִי חָזַרְתִּי לְכָאן
הִתְעַנֵּן מַבָּטָן וְנֶעֱלָם
ולֹא אֶשְׁכַּח הַכְּאֵב הַנּוֹרָא
שֶׁל הַהַחְמָצָה הַגְּדוֹלָה.
קנקן



מעט מסתורי? אולי, ולאחדים אני יודע שלא. 
 אולי יתפלא הקורא על העיתוי, אך אני לא.
האם נתקלת במבט וחשת כי לא סתם הוא?
האם נתקלת באדם (זכר או נקבה), כביכול לא מוכר/
שיחה מזדמנת, ברת משמעות, לא ככה סתם/ 
ונפרדתם, כנראה לא תתראו עוד לעולם/
או שלא?

האם נתקלת במבט וחשת דז'ה וו?

https://www.youtube.com/watch?v=foVMwJtlR5s

ומה אומר על זה קקו המדען והפיזיקאי המתוקשר?

https://www.youtube.com/watch?v=Ks_UHmaZcSg

הִצְטַלְּבוּת מַבָּטִים,
דַּקַּת שִׂיחָה אַחַת
וְנֶפֶשׁ אָדָם פְּרוּסָה לְפָנַי
וַאֲנִי מִתְיַדֵּעַ
אֶל מָה שֶׁיְגַלֶּה בְּחַיָּיו
בַּחוּץ וּמִפְנִים
בָּחֳדָשִׁים וְשָׁנִים אַחַר כָּךְ.
קנקן

https://www.youtube.com/watch?v=KHE4U1hgJZA

יום שישי, 23 ביוני 2017

על הזזת חפצים בכוח המחשבה



ועל הפילוסופיה של העל טבעי.


כאשר קורים לבני אדם אירועים יוצאי דופן שקשה להסבירם, הם נחלקים לשלושה סוגים בהתייחסותם לדברים:

הסוג הראשון תולה את הדבר ביד השגחה עליונה, אלוהים או ישויות אחרות.

הסוג השני, שמתייחס אל עצמו כאתאיסטי, פוסל את קיומם של הדברים שקרו, או מטיל ספק עקב סובייקטיביות בהסתכלות על הדברים שקרו, או מדחיק אותם כלא היו.
הסוג השלישי רושם לעצמו את הדברים ושואל שאלות. אין הוא מתעלם מהם, גם אם אינו יודע להסביר - הוא רואה בהם תופעות על-טבעיות, כי בהחלט אי אפשר להגדירן כרגע כטבעיות.

הסוג השלישי נחלק לשני תת-סוגים:

הראשון תוהה מעט על הדברים ועובר לסדר היום.
השני נוטה לחשוב שקיימים ממדים נוספים בעולם הנגלה לנו. הסוג הזה מנסה לחקור ולהבין מהם הממדים האלה.

הבעיה היא ב
מוגבלותו של האדם (מוגבלות פיזית של המוח) בתפיסת עולם רב מֵימדי. אין ויכוח שבעולמנו קיימים לפחות ארבעה מֵמדים: יש את האורך, הרוחב והגובה של גופים - מה שאנחנו מכנים תלת מימד. אבל, רבים האנשים שמוחם בקושי מסתדר עם תפיסת התלת-מימד כהלכה. למשל, יש אנשים שבקושי מסתדרים עם גאומטריה דו-ממדית ובשום פנים ואופן אינם מסתדרים עם גאומטריה תלת-מימדית. ענף הגאומטריה התלת-ממדית היה בעבר אחד הענפים לבגרות במתמטיקה. אבל, ביטלו אותו בגלל המוגבלות של הראיה והתפיסה המרחבית של תלמידים רבים.

וקיים ממד רביעי ידוע שהוא מימד הזמן. גם כאן יש לאנשים רבים בעיית תפיסה נכונה של מימד הזמן, ביחס לשלושת הממדים האחרים. אין הדבר נובע מטיפשות, אלא ממוגבלותו של המוח האנושי בתפיסה רב-מימדית.

כמה מהקוראים יכולים לתפוס באמת את משמעות תורת היחסות של אלברט איינשטיין? האם הקורא יכול להבין את התופעה שאם ינוע במהירות האור הוא פשוט יעלם? לא יהיה לו משקל (מסה) והוא יהפוך לאור בעצמו. מסה היא עוד מימד הקיים בעולמנו. ואם הקורא יהיה עד להעלמות פתאומית של גוף שהתחיל לנוע במהירות האור, האם לא יקשור את הדבר לתופעה מיסטית?


נכון, עדיין אין לנו טכנולוגיה לנוע במהירות האור. כעת עובדים על כך בנאס"
א - על פיתוח טכנולוגיה של שיגור של רכב חלל במהירות של 16% ממהירות האור. זהו כרגע גבול המהירות התאורטי. אך האם חקורא חשב פעם באיזו מהירות נעה המחשבה שלו? למשל ידועים מקרים של אנשים הנקלעים למצבים של 'הסוף' המתקרב. בשניות אחדות בודדות, המוח שלהם מגלגל כסרט את כל מהלך חייהם. גלגול חיים שלמים במחשבה בשניות - האם פעם נתן הקורא דעתו מה צריכה להיות מהירות המחשבה הזו?

ובכלל מהי מחשבה? האם ניתן לתאר אותה כדבר פיזי? על פי כל הגדרה 
פיזית לא ניתן לעשות זאת, גם לא להסביר אותה בעזרת כל הביולוגיה הידועה לנו על המוח (ואנו יודעים רבות  אבל בעצם עדיין לא יודעים כלום). אז אולי גם המחשבה היא מטפיזיקה?

ובכלל, 
האם כל אחד מהקוראים יכול להיות בטוח שכל העולם הנגלה לו אינו דמיון?
ואולי בעצם כל מה שאת/ה רואה, שומע, מריח וחש הוא פרי הדמיון ובכלל אינו קיים במציאות? כיצד אפשר להיות בטוח שהאינטראקציות עם העולם ואנשים אינה המצאה פרטית שלך? החלום הוא דוגמה איך המוח הופך דברים לא מציאותיים למציאותיים כביכול, עד שאנחנו 'מתעוררים'. ואולי ההתעוררות היא רק בעצם מעבר למציאות אחרת. אולי כמוה כמו החלום? האם יתכן שתחושת 'הקביעות' בשהייה במציאות שהקורא חושב שהיא מציאות הינה בעצם תחושה סובייקטיבית של הקורא?

האם לא קרה לפחות פעם אחת לקורא שהתקשה לעבור מהחלום למציאות? שלרגע בטוח שהחלום הוא כל כך מציאותי? האם הקורא מודע לכך שחלום 'הרפתקאות' שמרגיש כנמשך שעות וימים - בעצם מתרחש במוח בשניות בעת שנת החלום. האם אין בכך סממנים של מיסטיקה?

ואולי בעצם כל מה שהאדם איננו מבין הוא מיסטיקה?
האם מציאות האלוהים עבור האדם כמסבירה את כל אשר אינו מבין אינה אלא מיסטיקה בעצמה? סוג של מטפיזיקה? מדוע אלוהים כן ותופעות אל טביעיות לא?

כשאנחנו מתבוננים בהצגה של קוסם, אנחנו רואים בעצם אשליה שהמוח שלנו מתרגם כמציאות גמורה. רק הידע שלנו שמדובר באשליה, גורם למוחנו לקבל את הדברים כפי שהם כביכול. לקבל, 
אבל לא בדיוק לתפוס ולהבין את הפער.

כשקוסם מניע חפצים כביכול על ידי המחשבה בלבד - כולם בטוחים שהתנועה הזו נעשית באמצעים פיזיים בלתי נראים.  כי אפילו הקוסם מגלה זאת לקהל כאחיזת עיניים, אך לא את סוד 
האמצעים. אבל כיצד ניתן להסביר שישנם אנשים שבאמת יכולים להזיז חפצים בכוח המחשבה? נערכו עליהם ניסויים מבוקרים, תחת השגחה קפדנית, בחדרים אטומים שלא היו וראו מעולם. תוצאות  ניסויים אלה רובן לא פורסמו בציבור. כי ניסויים אלה נערכו על ידי סוכנויות ממשלתיות סודיות ועל ידי
סוכנויות ביון חשאיות.


הפיזיקה המודרנית מצביעה גם על קיומם של מיימדים נוספים ואפילו של ממדים מקבילים. בוודאי לחלק מהקוראים, דברים כאלה כבר נראים בלתי נתפסים ומעוררים רצון לנטוש את המשך קריאת הכתבה. 
אבל אני ממליץ לנסות לעשות מאמץ ולהמשיך לקרוא. לא אלאה רבות את הקורא בנבכי הפיזיקה המודרנית, שאמנם למדתי משהו במסגרת לימודיי האקדמיים הפורמליים - אבל אין זה תחום עסוקי ואני רחוק מלקרוא לעצמי מומחה בתחום זה.

הקורא וודאי מקבל את קיומה של האינטואיציה. לכולנו יש אותה במידה זו או אחרת.  וודאי הקורא אומר שהיא נובעת מניסיונו האישי או של אחרים בעבר. על כן,  האם 'קבלה' של תופעות היא בעצם רק עניין של ניסיון?
יש רבים הדוחים בשאט נפש קיום תופעת הטלפתיה. הם יאמרו שבעצם זו רק אינטואיציה. אז למגינת לבם, הם צריכים עכשיו לשנות את השקפת עולמם בנושא. המדע הוכיח שקיימת טלפתיה, בכוח שהוא הגדיר כפסיי (Ψ). נערכו תשעה ניסויים בלתי תלויים שהוכיחו את קיום הטלפתיה. המחקרים האלה פורסמו בכתב עת מדעי רציני ומכובד. פרטים על מחקרים אלו הובאו בפרק קודם בסדרה.

אז מדוע עדיין רבים אינם מאמינים בהזזת חפצים בכוח המחשבה? אינם מאמינים לתופעה זו שמכונה טלקינזיס

מדוע למרות שהתופעה הודגמה בניסויים מבוקרים, רבים עדיין שוללים את קיומה מכל וכול? חלק בהחלט נובע מכך שרבים מהטוענים ליכולות האלה הם שרלטנים ובעצם מדובר בתרמית. אבל, לא ניתן להתעלם מכך שיש באמת היודעים לעשות את זה.

האם יודע הקורא שתוצאות תנועת ומדידת חלקיקים משתנות בנוכחות ובהשפעת הצופה בהם? זו כבר פיזיקה ולא מטפיזיקה. הדבר הוכח בניסויים פיזיקליים רבים.
אם כך מדוע רבים אינם יכולים לקבל את אפשרות התנועה של חפצים בכוח המחשבה?

נכון, זה בלתי נתפס ובלתי מוסבר לגמרי. אך, כיצד יכול הקורא להיות בטוח שלא מדובר כאן (כמו בכוח פסיי של הטלפתיה) בכוח פסיי -דלתא - אומגה - X למשל, שיתגלה אולי בעתיד?

וודאי רבים יאמרו שהזזת חפצים בכוח המחשבה היא שטות גמורה. מדוע? כי הם אף פעם לא היו עדים לכך שעצמים זזים בכוח המחשבה שלהם? אבל למשל, במצבי רוח מסוימים, או כשלעתים אני מסתכל מרחוק על חפצים המונחים על שולחן או מדף - קורה שהם 'מקבלים חיים משל עצמם' והם נעים, נופלים, נשברים או מתנפצים (לתופעה הזו קוראים כאמור טלקינזיס). הקורא כמובן יכול להאמין בכך או לא. כמדען גם אני הייתי רוצה להיווכח בכך בעצמי לגבי מי שטוען שדברים כאלה קורים לו.

אבל אומר לקורא כי בעצם נדירים האנשים שיכולים להדגים לו את הדבר בכל עת. למה הדבר דומה? בעבר הייתה לנו טלוויזיה שלפתע הייתה מקבלת חיים משלה והגבירה את עצמת הקול בצורה מפחידה. ולאחר מספר דקות שבה לשדר בעצמה הרגילה כמקודם. כשהזמנו טכנאי, הטלוויזיה פעלה כרגיל והוא לא היה מסוגל להבחין מה אינו כשורה בה. רק לאחר שהטלוויזיה נלקחה למעבדת השירות למספר ימים, הבחינו בתופעה גם שם ותיקנו.

באותה מידה אני לא יכול להוכיח לקורא שלפעמים אני עד לתנועת חפצים בכוח המחשבה שלי. ימדוע? כי אני לא שולט בזה. אני לא יכול להדגים את התופעה בכל עת על פי הזמנה. אבל אני בהחלט משוכנע שהתופעה קיימת, כי חוויתי אותה בעצמי. אבל יש בסביבתי כאלה שנבהלו מאוד מניפוץ חפצים מעצמם, כאילו משום מקום. הם היו נבהלים שבעתיים אם הם היו יודעים שזה נבע מהתפרצויות אנרגטיות שלי.

יתכן והקורא 
יאמר כי זה יד הדמיון, אך יאמין לי הקורא שאיסוף השברים אינו דמיון ואפילו טרחה. וכבר אני רואה כאלה שמסבירים את זה בקיום רעידת אדמה או משהו דומה. אבל מה לעשות שרעידת אדמה כזו לא נמדדה ולא דווחה, וכי רק חפץ אחד מתוך כמה מאותו סוג 'מחליט' לנוע פתאום?


ואיך ניתן להסביר תופעה שחוויתי מספר פעמים לא מועט - שבהם הנחתי ספל קפה מלא כדי שיתקרר מעט וכשחזרתי לשתות מהספל, גיליתי שהוא מלא רק עד מחציתו? ושלאחר לגימונֶת קטנה, הספל כבר חסר עוד רבע? מה, יש איזשהו רואה ואינו נראה ששותה מהספל שלי? למזלי אינני היחיד שחווה חוויות מסוג זה, אחרת בהחלט הייתי מודאג שנשתבשה דעתי.

הקורא שלא צפה בתופעות כאלה יכול לקבל אותן או לטעון שהכול לא היה ולא נברא. הקורא יכול להיצמד רק 'למציאות' שלו, או לקבל אפשרות שקיימת גם מציאות אחרת ואפילו יותר מאחת.

כי לאדם, עם כל גדולתו, יש מגבלה רצינית - תפיסת עולמו מבוססת בעיקרה על התשדורת הנקלטת מחמשת החושים שלו: הראיה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש. אך התפיסה המתקבלת על ידי המוח מחמשת החושים אינה תמיד המציאות כפי שהינה באמת. המדע הוכיח את זה בדברים אינספור. אז המדע יודע את זה ולא סתם בפולקלור מזכירים את 'החוש השישי'. ואני אפילו לא יכול להיות בטוח שלא קיים גם חוש שביעי ושמיני.

לכן ההתבססות על התמונה המתקבלת מהחושים בלבד, אינה מספיקה לצורך הוכחה. כמה שנים היו כולם בטוחים שהשמש סובבת סביב הארץ ולא להיפך? האם יכול האדם לתפוס באמת את מושג האינסוף?
וכשהיקום נגמר מה יש מאחריו? לתוך מה מתפשט היקום כפי שזה קורה כיום? האם יכול הקורא ההדיוט להבין מהם יקומים מקבילים עם מיתרים חופפים? הפיזיקה המודרנית כבר מצאה עדויות לקיום דברים כאלה, אך האם המוח שלנו יכול באמת לתפוס את זה?

בסדרת התפיסה החושית שתפורסם בבלוג בהמשך, תתואר תופעת הסינסתזיה החושית שנפוצה אצל אנשים מסוימים, ובמידה מסוימת אצל כל אחד מאיתנו במצבים מסוימים. התופעה הזו גורמת לאנשים לראות קולות (כצבעים וצורות), להריח מילים, לראות מוזיקה וכדומה.

על היכולת לחוש צמרמורות, או "נמלים הולכות על גופך", קור וחום משמיעת מילים מסוימות או מוזיקה, או כתוצאה מראיית תמונות - עם זה הקורא וודאי אינו מתווכח.

מדוע אין הקורא מתפלא כאשר מישהו מזכיר בנוכחותו את המילה כינים - הוא מתחיל להתגרד בראשו? הגירוד הזה הוא אמיתי ולא דימיון!

האם יודע הקורא שהמוח קולט כמות אינפורמציה עצומה אבל חייב לעשות סלקציה וסינון בלתי מודע, ולכן אין האדם בעצם  מודע לקיומם? לאוטיסטים למשל יש בעיה שמוחם מתקשה לעשות סלקציה ולנפות חלק מהאותות הרבים שנקלטים. 

אם כך, האם אולי קיימת גם אפשרות סבירה שמוחנו מנפה גם דברים משמעותיים מסוימים? ובוודאי אין המוח יכול לקלוט תדרי אנרגיה שאינם נקלטים על ידי ששת החושים שלנו. למשל, קרני רנטגן וקרינה גרעינית. את אלה יכולים לקלוט רק בעזרת מכשירי מדידה חשמליים. אז האם יתכן שעדיין לא הומצאו המכשירים היכולים למדוד אנרגיות אחרות, שכרגע הן עבורנו בחזקת לא קיימות, בחזקת מטפיזיקה?

אם הקורא קרא את כל מה שנכתב בסדרה, האם יכול הוא להיות בטוח  שלא קיימת גם מציאות אחרת? ואולי הרבה אחרות?

ולגבי הקשר בין על-טבעי, אלוהים ומדע, דעתי דומה לזו של אלברט איינשטיין. על כך ניתן לצפות בסרטון הבא:




יום חמישי, 15 ביוני 2017

יציאה חוץ גופית - ההוכחה המדעית ?!



פרק 14 בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.



יש מי שנותן דעתו לבלתי מובן

יש מי שאצלו הבלתי מובן פשוט אינו קיים 

ויש מי שמתייחס לבלתי מובן ומנסה לחקור אותו. 

את תופעת היציאה החץ גופית - של 'משהו' מתוכך שיוצא מהגוף, מתבונן מלמעלה על הגוף המוטל ישן ויוצא לטיול במקום אחר - אולי הקורא יוכל לקבל שזה באמת יתכן, על סמך עשרות אלפי דיווחים של אנשים שאיבדו את ההכרה והיו קרובים למוות קליני. אבל חלק מהקוראים יסרב לקבל שתופעה כזו יכולה להתרחש במצבים נורמליים בשנתם. 

גם אני אולי לא הייתי מאמין שזה אפשרי, אם לא הייתי חווה את זה בעצמי. על יציאה חוץ גופית והשתתפות בחלום של מישהו אחר עסקנו בפרק הקודם. 

בבית הורי, השני מתוך השלושה שגרו בהם במהלך חייהם בארץ, חוויתי יציאה חוץ גופית מפחידה עשרות פעמים. שבהם הייתי קופץ מהמרפסת מקומה רביעית. בכל פעם הרגשתי תחושה של פחד לקפוץ, אך ידעתי בלבי שאנחת בשלום על הדשא בגינה.

זה חזר שוב ושוב - הפחד, הביטחון וההצלחה. מקום הנחיתה שימש בכל פעם גם תחנת יציאה להרפתקאה יחודית. ורק בפעם אחת, המרפסת הייתה נקודת מוצא לזינוק ולריחוף מעל לבתי העיר במשך שעה ארוכה. דמות עם כנפיים ליוותה אותי בריחוף הממושך. הייתי באושר עילאי.

וכעת  אני עומד לכתוב על מדע אמיתי ששחזר יציאה החוץ גופית וחלימה מודעת. מדובר בפיתוח מיוחד של מדען בשם פרסינגר ובשני מאמרים מדעיים שפורסמו בכתב העת המדעי מספר אחת - SCIENCE. המחקר הזה פורסם בכתבה לעמך
כאן. והרי קטעים נבחרים מהכתבה:

שני ניסויים חדשים שהתפרסמו לאחרונה 
בכתב העת Science הצליחו לשחזר חוויה רוחנית של ריחוף מחוץ לגוף.

אחד מכל עשרה אנשים ברחבי העולם חווה בזמן כלשהו בחייו חוויה על
חושית של ריחוף מחוץ לגוף. בחודשים האחרונים השתתפו מאות מבין
אותם אנשים בניסויי ה'מציאות המדומה' ואישרו בהתרגשות את
השחזור במדויק לתחושה המופלאה שחוו בעבר. הנבדקים אף הצליחו
לראות את עצמם מרחפים מחוץ לגוף על מסך הוידאו שהוצב מולם וצילם
את הניסוי.

זו לא הפעם הראשונה שחוקרים מצליחים לשחזר בתנאי מעבדה חוויות מיסטיות עוצמתיות, אבל עד היום כל הניסויים היו כרוכים בהקרנה אלקטרומגנטית על המוח. המדען המוביל בתחום הוא פרופסור מייקל פרסינגר, נוירולוג קנדי ואתאיסט מושבע, שחוקר כבר 30 שנה את החוויה העל-חושית. פרסינגר טוען בלהט שהחוויה העל-חושית אינה קשורה כלל לאלוהים אלא אך ורק לתהליכים נוירולוגיים שמתרחשים בתוך המוח.

ההמצאה הנודעת ביותר שלו היא קסדה מגנטית המקרינה למוח אותות אלקטרומגנטים המדמים "חוויה של נוכחות אלוהית". גם בניסוי זה
נבדקו אנשים שחוו בעבר ריחוף מחוץ לגוף ויודעים לזהות את התחושה.

לאחר שחבשו את הקסדה ועברו הקרנה אלקטרומגנטית למוח, דיווחו
הנבדקים על מפגשים עם עב"מים, נוכחות אלוהית קרובה, ריחוף מחוץ
לגוף ועימות עם שדים ורוחות.

פרסינגר סבור שהניסוי מוכיח את טענתו ש"אלוהים הוא בסך- הכל שדה אלקטרומגנטי". לעומתו, רוב החוקרים בתחום אינם פועלים מתוך להט אנטי-דתי אלא מתוך סקרנות גדולה בנוגע לחוויה העל-חושית. למרבה האכזבה, מטרתם טרם הושגה. אמנם עכשיו כבר ברור שחוויות על-חושיות ניתנות לשחזור בתנאי מעבדה, אבל אף אחד מהחוקרים לא הצליח להסביר עדיין את מהותה של החוויה, איך ולמה היא מתרחשת במציאות.

יותר מכך, הצלחת החוקרים מוגבלת אך ורק לשחזור חוויה מהעבר ועד
היום איש מהם לא הצליח לייצר חוויה על-חושית ראשונית במוחם של
נבדקים אשר מעולם לא התנסו בה קודם. פרסינגר ניסה לעשות זאת
באמצעות הקסדה המגנטית שהמציא, אך לאחר כישלונות חוזרים ונשנים
הודה שניסוי הקסדה האלקטרומגנטית "לא פועל על ספקנים".


ובכן, מכאן ניתן לראות שעל ידי הפעלת אמצעים מלאכותיים על המוח, ניתן לגרום לאנשים לחוות חוויות רוחניות כמו לראות את אלוהים, יציאה חוץ גופית ותופעות אחרות. בבדיקות MRI, מואר במוח אזור 
מסוים כאשר אנשים חווים חוויות רוחניות - החל מראיית אלוהים ועב"מים וכלה בחוויית תפילה בבית כנסת או הנחת תפילין. זהו גם אזור במוח הפעיל מאוד באנשים שעוברים אקסטזות דתיות ורוחניות.

אז האם הניסויים של פרסינגר מוכיחים את ההיפך - שבעצם חוויות על טבעיות
מקורן בדמיון של המוח?

התשובה היא שלא בהכרח. באמצעות הפעלת גירויים מלאכותיים על המוח,
ניתן לגרום לאדם לראות למשל נקניקיה בצלחת, להריח את ריח הנקניקיה ולחשוב שהוא אוכל אותה בהנאה. אך למעשה לא היה ולא נברא,
אך האדם בטוח שראה הריח וטעם נקניקיה. אז האם מכאן ניתן להסיק שאכילת נקניקיות היא דמיון? וודאי שלא, כולנו יודעים שאכילת נקניקיות היא דבר מאוד מעשי ומציאותי. באותו אופן, לא ניתן להוכיח שיציאה חוץ גופית היא רק יד הדמיון.

לסיום הרי קליפ של GUN & ROSES, בקטע NOVEMBER RAIN,
ששילוב צלילי הגיטרה החשמלית של SLASH עם סולמות המוזיקה הקלאסית - 
גורמים לי לרוממות רוח של עולמות עליונים.




יום חמישי, 8 ביוני 2017

מציאות אחרת - השתתפות בחלום של מישהו אחר


פרק 13 בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.


ברשומה זו בסדרה אשתף את הקורא באירוע מדהים. השתתפות 'בחלום' של מישהו אחר. מישהו שהייתה לי איתו התכתבות וירטואלית בתקופה מסוימת. בחילופי ההתכתבויות לפני האירוע חווינו בתופעות טלפתיות הדדיות בין שנינו. אך הפעם לאחר החוויה המהממת שבה 'נכנסתי' לחלום שלו, הייתי חייב לשאול אותו האם אכן היה? 

לכן כתבתי לו מכתב במייל שכותרתו "המכתב שהיה חייב להישלח'" . 

והרי המכתב המצונזר שהעתקתי מתיבת הדואר שלי (המכתב מצונזר כדי לשמור על הפרטיות):

"...אני מספר לך זאת רק עכשיו, כעבור מספר ימים, כי היססתי אם להביא זאת בכלל לידיעתך. אולם ככל שהזמן חולף, התחושות שאני חייב לספר לך על זה מתחזקות ולא נותנות לי מנוח. יכול להיות שמה שהיה שם שייך לפנימיותי, אולם אני חש שזה לא היה במקרה...

.... בלילה שבין שלישי לרביעי רוחי יצאה מגופי ונסקה מעלה והגיעה לרקיע חד גוני בצבע אפור בהיר - תווך אפור בהיר מאד אך אינו מאפשר ראייה מעבר לו, רק 'שמיעת' והעברת מסרים טלפתיים. גם צל רוחך היה שם (איזושהי 'מהות' שלך. המהות הזו לא הייתה פיזית. היא הייתה על גבול הפיזית - דמות מעורפלת, מעין 'רוח') וצלך חדר מדי פעם בתוך האפור, באזור שהופיעו בו לסירוגין מעין 'תעלות' של קרניים בצבע אפור 'מדולל'. מעברן היה ניתן לראות מדי פעם נקודות במרחב מואר. 

רוחי ריחפה עד מעט לפני התווך. אולם, במשך כל הזמן הייתה תקשורת טלפתית ביני לבינך ולבין ישות שלישית, מעבר לתווך, ותקשורת במילים כתובות. מילים בשחור שהופיעו והתפוגגו באפור.

זכורים לי רק חלקי דברים. רבים הדברים שנאמרו ונשכחו ממני
בהתעוררות הסופית. אתה חיפשת מילה או מילים שמידי פעם יכולתי לראות אותן כתובות בשחור על גבי האפור ובצרופים שונים. הישות הנושאת את השם "מXXXX" תקשרה אתך ואיתי תוך כדי.

'התעוררתי' (חזרתי לגופי) מספר פעמים ובניסיון לברר את משמעות הדברים, חזרתי שוב לחלימה המודעת. בכל פעם כשהתעוררתי, ניסיתי לזכור את הכתוב והנאמר. כשהרגשתי כי הדברים מתפוגגים, רציתי לקום ולרשום אותם, אך גופי נשאר משותק...

בין המילים שאני זוכר בבירור היו המילים "מXX", "אX" ו- "אXX".

הצירוף של אX ואXX התמזג למילה "אושר". אתה אמרת לישות שאתה באמת צריך לכתוב בכתביך על ...

שוב, הרגשתי מחויבות לכתוב לך על זה כי היית שם. האם יש לך מושג על מה אני מדבר כאן? דבר מוזר מהסוג הזה לא אירע לי בעבר. האם למשהו מזה יש איזו משמעות לגביך?"

הוא ענה לי נרגש והסביר לי את משמעות המילים שראיתי ומהם בשבילו. הישות השלישית - שמו הוא אחת המילים שראיתי. הישות הזו ועוד אחת משנית, שאת שמה קראתי בחלום - מתקשרים איתו באופן קבוע. הישות הזו ששמה '
מXXXX'  דיברה גם אלי באותו מפגש לילי, באופן ישיר, ונתנה לי משימה. את זה לא זכר ידידי מהחלום שלו. הוא כמובן התעניין, אך היה זה מיועד אלי בלבד.

מי שקרא את הפרקים הקודמים בסדרה, בוודאי זוכר שבחלומות רגילים לא ניתן לקרוא מילים. 
אז זהו, החוויה הזו אינה חלום רגיל אלא מה שמכונה ' חלימה מודעת'.

בחוויה הזו 'קראתי' מילים - הרבה מילים.

הדבר נשמע הזוי. אבל, בתיבת הדואר שלי יש תיעוד מלא של חילופי המכתבים בינינו. האדם הזה שהשתתפתי באופן פעיל בחלום שלו הוא אדם נפלא ונבון ביותר, וכאמור אני חייב לשמור על פרטיותו.

המשימה שקיבלתי מ 'מXXXX'  הייתה לקרוא סידרה בת 12 ספרים. סידרה העוסקת ברוחניות ופולחן אינדיאני.

את 12 הספרים מיהרתי להשיג במאמץ לא קל. רק אחדים מהם ניתן להשיג כיום,  רובם אזלו. אותם השגתי אחד אחד מחנויות ספרים יד שניה. ואת האחרון - הוצאת הספרים הסכימה להדפיס עבורי עותק דיגיטלי אישי.

מהספרים האלה קיבלתי תובנות ומיומנויות שאין אני יכול לחלוק כעת. אבל לשם האווירה, הרי להנאת הקורא:

https://youtu.be/lP4GBiE4xlc


האם ניתן להוכיח באופן מדעי יציאה חוץ גופית?

דווח על ניסוי מבוקר אחד שנעשה באדם שטען כי הוא חווה יציאה חוץ גופית מדי לילה. לפיכך ערכו עליו ניסויים במעבדה לחקר השינה.

בניסויים אלה הנבדק ישן מספר לילות בחדר אטום ונעול, המצולם
במצלמות. החוקרים הניחו מעל המיטה מדף גבוה שלא ניתן להגיע אליו, אלא בעזרת סולם גבוה שלא היה בנמצא בחדר. 

בזמן שאותו נבדק ישן, הניחו החוקרים על המדף פתק ועל הפתק היה כתוב מספר, בעל מספר ספרות. בכל לילה החליפו את המספר שרשום בפתק. את המספר שרשום בפתק, כמובן לא יכול היה לדעת הנחקר.

בכל אחד מימות הניסוי, לאחר שהנחקר התעורר מהשינה, אמר למדענים שהוא חווה יציאה חוץ גופית 
ושראה את הפתק על המדף הגבוה
ואמר להם את המספר שהיה רשום בפתק. 
כאמור הפתק על המדף בגובה כזה שהנחקר שנבחן לא היה יכול להגיע ולהציץ במציאות. 

לתדהמתם של החוקרים אמר בכל פעם את המספר המדויק
שהיה רשום על הפתק שהיה מונח על המדף. כבונוס הוא גם סיפר
לחוקרים את הפרטים שראה בחדר הסמוך. זוכרים - חדר השינה היה אטום ונעול ואותו נחקר לא ראה לפני הניסוי את החדרים הסמוכים.

וכעת הגיע הזמן לכתוב על מדע אמיתי - מחקר ששיחזר באופן פעיל יציאה החוץ גופית וחלימה מודעת.

המשך יבוא



יום שישי, 2 ביוני 2017

מציאות אחרת - חזיון של יום הכיפורים


פרק 12 בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע

חוויה מיסטית ביום כיפור - חוויה מחוץ לזמן ולמקום


יש לי זיכרונות מדויקים ומאומתים על ידי המבוגרים מגיל ילדות ממש מוקדם. כך זכורה לי חווית ילדות יוצאת דופן. אני זוכר אותה כאילו היה זה רק אתמול. זה היה בגיל כמעט שש. אבא שלי לקח אותי ביום כיפור, לבית הכנסת הגדול בעיר (שהייתה אז עיר צעירה וקטנה יחסית). אבא שלי שהוא אדם חילוני בהכרה מלאה, נהג לקחת אותי בחגי תשרי לבית הכנסת. לא יודע מה הסיבה, הוא עצמו אף פעם לא התפלל. ואף פעם לא הלך לשם לבדו.

בערב יום כיפור, בית הכנסת המרכזי בעיר היה הומה אדם. לא היו מקומות ישיבה ואני לא יכולתי לראות דבר, מלבד טליתות ותקרת ההיכל. רגלי כאבו מעמידה ולא הייתה לי סבלנות להישאר. עד מהרה יצאנו משם לסבב בתי כנסת בעיר. כדי למצוא אחד צפוף פחות, עם מקום ישיבה. 


אבל גם בתי הכנסת האחרים היו צפופים מאד. עד שלבסוף אבא שלי הוליך אותי לעבר אחד נוסף, שבו הבטיח שיהיה מקום ישיבה.

צעדנו ברחוב הראשי של העיר, בקטע רצוף חנויות. ואז, בין חנות הדגים של פוּקְס לבין חנות הנעליים של שימֶל, אנו רואים פתח קטן בקיר ללא דלת. אבי אמר שזו הכניסה לבית הכנסת. עברנו דרך הפתח הנמוך. אבי היה צריך להתכופף, כדי לעבור בו.

ירדנו שלוש מדרגות והנה אנו עומדים בקצה מרכזו של אולם מלבני (בצלע הארוכה שלו). אני מימין לפתח, אוחז בידו של אבי שעומד לשמאלי. קירות האולם לבנים בוהקים, מוארים באור חזק. אין בו חלונות ולא מקור תאורה נראה לעין. לא מנורות ונברשות המאפיינים בתי כנסת, גם לא ארון קודש. משמאלנו, במרכז האולם לרוחבו, שלוש שורות כיסאות לבנים. אך אף לא אחד ישב עליהם.

משמאלנו ומימיננו היו פזורים באולם עשרה 'אנשים' עם גלימות לבנות ארוכות הדוקות לגופם. שיער ראשם הארוך לבן. כל אחד מהם ניצב במיקום אחר באולם. גופם מופנה בזוויות שונות זה מזה, לעבר כיוונים שונים.

ובמקום שאמור להיות ארון הקודש, עמד מעין פודיום לבן. עליו ניצבה דמות חייכנית שיערה הקצר לבן וגלימתה הלבנה שונה מהשאר. פניה כשל אדם בשנות השישים לחייו. גופו ופניו הקורנים פנו לסירוגין - רגע לעבר הקיר שבו ניצבנו אנחנו ורגע לעבר קצה האולם שממולנו.
שלוש דמויות עם גלימות לבנות עמדו בקרבתו, מפנות גופן במרחב בסינכרוניזציה עם הדמות על הפודיום. 

ממול, במרכז הקצה הנגדי של האולם, מימין לנו, ניצב פודיום נוסף בצבע שחור. עליו עמדה דמות בגלימה שחורה, שיער ראשה הארוך שחור - מזכירה במקצת דמות של כומר יווני אורתודוכסי (במבטי היום). מעט מאחוריו ולצידיו, ניצבו שתי דמויות נוספות. גם הן עם גלימות ושיער שחורים.

מימיננו, מעט לפנינו, 
ניצבה דמות אדם נוספת. גופו ומבטו פנו לעבר הפודיום השחור. שערו השחור קצר. בעל זקן צרפתי. נראה בשנות החמישים לחייו. מלבדנו, הוא היה היחיד בלבוש 'ארצי'. נשא שק יוטה מלא על גבו. רכן מעט כמשתחווה, פיו חייך במבוכה. 

אוחז בידו של אבי, עמדנו כל העת כשני צעדים ממדרגות פתח הכניסה. אף לא אחת מהדמויות באולם הסתכלו לעברנו, כאילו היינו אוויר. רואים היינו ואינם נראים. למעט הדמות על הפודיום הלבן, שמבטה הצטלב עם עיניי לשבריר השנייה, במבט של הכרה. 

הדמות על הפודיום הלבן נראתה כמנהלת טקס, בשפה לא מובנת ובנעימה זרה לי. דבריה נקטעו מעת לעת על ידי דברי אחת משאר הדמויות הלבנות, כל אחת בתורה, או בזמירתן של כל הדמויות הלבנות גם יחד. 

ואז לפתע, החלה לדבר הדמות הניצבת על הפודיום השחור. שתי הדמויות השחורות הניצבות לצידיה ומעט מאחוריה, חזרו על דבריו בזמירה. האיש בלבוש הארצי עם השק על הגב, האזין לדבריהם ומילמל. 

שאלתי את אבי בלחישה באיזה שפה הם דוברים. הוא השיב לי שהוא חושב שהם מדברים לטינית. במרחק הזמן, אני יודע שכשאבי ענה לי שהוא "חושב", הוא לא ממש ידע את התשובה. למעשה הוא בעצם ניחש משהו, כדי לספק לי הילד איזו שהיא תשובה שתניח את דעתי. 

למרות שרגלי כאבו מעמידה, אבי לא רצה שנשב על הכיסאות הפנויים בשפע. הוא פטר בכך שאנחנו כבר עומדים ללכת. דקות אחדות לאחר מכן, משכתי את ידו, מאותת שברצוני לצאת מהמקום. 

עלינו חזרה בגרם המדרגות. יצאנו מפתח האולם לרחוב והמשכנו לטייל מעט. אך בדרכנו חזרה לעבר ביתנו, כשעברנו שוב באותו קטע רחוב - הפתח של אולם 'בית הכנסת' נגוז ונעלם. ייחסתי זאת לעייפותי.

מספר ימים אחר כך, כשעברנו אבי ואני בקטע הרחוב הזה -חיפשתי שוב את פתח הכניסה ההיא ולא מציאתיה. ראיתי רק רצף חנויות. שאלתי את אבי אם הוא זוכר כיצד עשינו סבב בתי כנסת ביום כיפור. הוא ענה בחיוב. כששאלתי לאן נעלם בית הכנסת האחרון שהיה כאן בסבב - הוא הסתכל עלי בתמיהה ושאל "איזה בית כנסת"? חזרתי על מה שראינו בו לפני מספר ימים. הוא הביט בי במבט כזה - כאילו ירדתי מדעתי. אמר שבוודאי חלמתי. ואני כל כך כעסתי עליו. כי אני בטוח עד עצם היום הזה שזה היה. לא הבנתי כיצד הוא שכח את זה. 

כשגדלתי, במשך שנים, בכל פעם שעברתי בקטע הרחוב הזה, המשכתי לחפש את פתח 'בית הכנסת' הנעלם...

אם הקורא היקר חושב כמו אבי - שהיה זה חלום. אני אומר בנחישות שזה היה גם היה ולא בחלום. כפי שציינתי ברשומה הקודמת על מאפייני החלום - בניגוד לחלום רגיל, היה לאירוע הזה התחלה וסוף מוגדרים, שהם בפני עצמם זכורים היטב לאבא שלי. הכל מלבד קטע הביקור 'בבית הכנסת' המסתורי ההוא.

הסופרת והפסיכולוגית האמריקאית מרילין פרגוסון, מתארת בספרה 'קנוניית עידן הדלי' את היווצרותה של תודעה אלטרנטיבית

המושג 'תודעה אלטרנטיבית' הוא מצב בו אדם מוצא את עצמו לפתע במקום או בעולם אחר מאשר עולם המציאות הפיזית. וחווה חוויות שנראות בעיניו כממשות,  אפילו שגופו הפיזי אינו זז ממקומו. זה בהחלט מתאים למצב שאותו חוויתי.

יתכן שיש כאלה שיאמרו כי מדובר כאן בשטף של מולקולות שליח עצביות (נוירוטרנסמיטורים) בין תאים עצביים במוח הוזה - שגורמים לדמיון של ילד להיראות כמציאות. אבל אני יכול לערוב להם שבגיל שש לא השתמשתי בסמים פסיכודלים.

אינני יכול להסביר מה משמעות החזיון שראיתי בהקיץ, אך הוא חרוט חזק במוחי, שנים רבות לאחר מכן.

בשיחה שהייתה לי בנושא בעבר, כבר היה מישהו שהעלה את האפשרות שבנוסף לעולם בו אנחנו מתקיימים, קיימים גם עולמות מקבילים. בעולמות המקבילים האלה יכולות הסיטואציות להיות זהות לאלה שבעולם שלנו, או להתרחש בשינויים קלים, לפעמים בשינויים משמעותיים יותר, עד לסיטואציות שונות בתכלית השינוי.

בכל מקרה יתכן שיש קשר תת-מודע הדוק, בינינו לבין המקבילים שלנו בעולמות המקבילים. לעיתים נוצרת אפשרות שדבר מסוים יגע במודעות שלנו באמצעות הבזקים של ידע פתאומי, שלאחרים מצטיירים כחלום, או כתמונה המצטיירת בדמיון.

בהחלט נשמע כמדע בדיוני, אבל כאמור בפרקי הסדרה הקודמים - פיזיקאים מודרניים מכובדים מקבלים זאת כאפשרות יותר מסבירה  - אפשרות שהיא  מקובלת על מדעני הפיזיקה מודרנית ועל 'מכשפות'.


למעשה קיימות עדויות מדעיות  של ממש - אמפיריות וחישוביות - התומכות בקיום יקומים מקבילים ואלטרנטיביים. עדויות הנתמכות גם על ידי מכאניקת הקוונטים. שהיא אחת התורות המרכזיות בפיזיקה המודרנית.

מצרף גם סרטון מרתק שנושאו עשר הוכחות לקיום עולמות מקבילים.

https://www.youtube.com/watch?v=GcO84aL2k2M

ומה תאמרו על כך?



יום רביעי, 31 במאי 2017

מציאות אחרת - להיות כאן ושם


פרק 11 בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.

כידוע בלוג זה עוסק באמיתות מול אמונות ומנסה להפריד ביניהם. קיימת כמובן בעיה בהגדרת אמיתות, כי רבים רואים באמונה כאמת שלהם.

לעומת אמונות, המדע הוא הדבר הקרוב ביותר להגדרת האמת - כי הוא אינו מבוסס על אמונות. אמונות שאנשים נתלים בהן "כדברי אלוהים חיים". ונראה שקשה יותר להזיז אנשים מאמונות מאשר לטוס במהירות האור.

בניגוד לאמונות, המדע מתעדכן ואפילו שולל מסקנות קודמות, כאשר מתגלים ממצאים חדשים בעזרת שיטות וטכנולוגיות חדשות ומדויקות יותר. לעומת זאת המאמינים נתלים בכך שהאמונות שלהם תמיד יהיו שרירות וקיימות כל עוד המדע לא הפריך אותן. אך רבים ימשיכו להאמין גם אם המדע סתר את אמונתם. הם מאמינים שיום יבוא והמדע יוכיח את האמונות שלהם.

משל למה הדבר דומה? נניח את/ה רואים ילד זר שחמק מכם
ברחוב ומחליטים ששמו משה. אם לא תמצאו את הילד לשאול לשמו - לא ניתן להוכיח או להפריך את הטענה שזהו אכן שמו.

תופעות מיסטיות (המכונות על-טבעיות), בדרך כלל אינן יכולות להיות מוסברות על ידי המדע, ולכן נחשבות על ידי רבים ללא רציונליות - בעיקר לאלה שלא חוו אותן בעצמם. רבים יהיו אולי מוכנים להאמין בקיומן רק אם הם עצמם יחוו בתופעות האלה - גם אם אין להן כרגע הסבר רציונלי.

ומה יקרה לכל אחד אם יחווה בתופעה הנחשבת לעל -טבעית? האם יוכל להבחין האם מדובר במציאות או דמיון? האם יוכל להבחין אם היה הדבר במציאות, או שהיה זה רק חלום?

אז אתן לכם טיפ. במציאות לכל דבר יש התחלה. בחלום אין התחלה מוגדרת. במציאות יכול אדם להחליט שבכל פעם שהוא נתקל במצב מסוים - יגרד באצבעו את קצה החוטם. 
בחלום לא ניתן לעשות זאת מתוך כוונה מראש. והחשוב מכל - בחלום לא ניתן לקרוא מילים (לא בשלטים, לא בעיתון ולא בספר). האם שמתם לב לדבר בחלומותיכם?

אז אם נתקלת במצב שכביכול נראה לאחר מכן כחלום, ויש
בו אחד משלושת הסממנים שציינתי - אז כנראה לא חלמת. אולי
לא היית במציאות, אבל היית במציאות אחרת
נסה/י להתרכז בשקט ואולי תזכר/י במצבים כאלה שחווית.

בפרקים הבאים בסדרה אשתף את הקורא במצבים כאלה
שחוויתי, מהקל אל הכבד - מצבים שאני מכנה אותם 'ביקור
במקום אחר'. 
לאחר שחלק מהקוראים יאמרו - לא אפשרי! אתאר ניסויים
מדעיים מבוקרים שהוכיחו את האפשרות הזו.

להיות כאן ושם

המדריך שלי לשעבר לדוקטורט היה מרבה להירדם בהרצאות בכנסים ובסמינרים של תלמידים. אך להפתעת כולם, ידע לחזור על כל דברי המרצים בסוף ההרצאה בדיוק מפליא.

שאלו את רעייתי והיא תאשר לכם שלעיתים נופלת עלי תרדמה כבדה כאשר אנו צופים בהצגת תיאטרון (בעיקר כאשר אני לאחר יום עבודה מעייף). אבל אני לא באמת ישן. אני נמצא בו בזמן בשני מקומות - באולם התיאטרון ובמקום אחר שבו אני רואה
אירוע שאינו קשור כלל וכלל להצגה. ולא סתם רואה - אני משוכנע שאני נמצא שם. אבל כשאומרים לי הסובבים בחיוך "ישנת טוב, הא"?, אני מפתיע ומספר להם כל מה שנאמר והתרחש בהצגה.

יש לי הסבר לכך, שאין אני מבין מדעית את המנגנון שלו - קיימת
הפרדה בין חוש הראיה  לבין חוש השמיעה שלי. בשמיעה אני נמצא במציאות, אבל בראיה אני עשוי להמצא במציאות אחרת - מציאות אלטרנטיבית.

לעתים הייתי במקומות לא מוכרים, שבאופן מפתיע הגעתי אליהם
אחר כך באמת במציאות - לעתים לאחר הרבה שנים. ואז כל פרט שם מוכר לי, למרות שלא הייתי שם פיזית אף פעם מקודם באמת במציאות הזו. במידה זו או אחרת, רבים וודאי נתקלו בתחושת הדה ז'וו. השאלה היא רק כמה נותנים דעתם על כך.

האם המדע מכיר באפשרות קיום מציאויות אלטרנטיביות?

תאוריית המעבר בין מציאויות אלטרנטיביות

המדע (הפיזיקה המודרנית) מכיר באפשרות קיומם של יקומים מקבילים. חפיפה בזמן בין יקומים מקבילים היא הבסיס למעבר בין מציאויות אלטרנטיביות.



המשך יבוא

יום חמישי, 18 במאי 2017

על דברים שקשה להסביר


פרק עשירי בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע


אני מחשיב עצמי לאדם רציונלי. אך אני בטוח שכל אחד מכם נתקל בדברים שקשה להסביר בצורה רציונלית. במקרים כאלה נכנסות לפעולה 'אמונות' (למשל דתיות) שמנסות לעשות את החיים קלים. כי לומר "יד אלוהים בדבר", או "זהו הגורל" או "הקארמה" - כל אלה הן דרכים קלות להסביר דברים בלתי מוסברים. אלה המתעבים כל מה שקשור לאמונות בלתי מוכחות ולאפשרות קיומם של דברים אל- או על-טבעיים, מסתפקים באימרה "לכל דבר יש הסבר רציונלי", והם מסוגלים לחיות בשלום עם חוסר הסבר רציונלי מצוי, כיוון שהם יוצאים מתוך נקודת הנחה כי קיים בכל מקרה הסבר כזה - גם אם אין אנחנו יודעים כרגע מהו. בזה מסתיים הענין מבחינתם. ואני נמנע מלדבר על אלה שמפקפקים - "לא היה, לא נברא, סיפורי אלף לילה ולילה"...

יש דברים שאני ממש לא מבין אותם, ואת חלקם ניתן לנתח בעזרת כלים פרוידיאנים ידועים. למשל, אתה יושב בתא שרותים אחד מתוך שישה, כאשר כל אחד מהאחרים פנוי עם דלת פתוחה. אז מדוע תמיד יש מישהו שכשנכנס לשרותים, והוא חייב לבדוק את תא השרותים הסגור? חסר לו מקום? חמישה תאים עומדים לרשותו, אבל הוא חייב לנסות להכנס לתא הסגור. אז לפרויד וודאי היה הסבר לתופעה הזו.

אבל יש דברים אחרים, שאיך שלא אגלגל אותם, לא אמצא תשובה שתסביר אותם. ברשומה זו אשתף אתכם במספר מקרים בלתי מוסברים, מתוך עשרות שקרו לי. יתכן מאוד שדברים דומים קרו גם לכם, אך אתם מדחיקים אותם מתוך פחד, או מתוך חשש שהסביבה תתייחס אליהם כהמצאה במקרה הטוב, או שתסתכל עליכם כמי שראוי להשלח להסתכלות פסיכיאטרית דחופה. יש גם שממש מסבירים כל דבר כזה כצירוף מיקרים. מיקרים סטטיסטיים ותו לא. אבל קיראו את אשר אספר למטה ותשפטו.

מכיוון שאני מדען, אני מנסה למצוא הסברים רציונלים לתופעות בלתי רציונליות לכאורה. אבל כאשר קורים דברים בניגוד לחוקי הפיזיקה, גם מדענים של הפיזיקה המודרנית צריכים להמציא תיאוריות של קיום 'יקומים מקבילים', או של חלקיקי בוּזוֹנים 'אלוהיים', או קיום 'מיתרים' שמחברים עולמות וזמנים (וכשהמציאות לא מסתדרת כל כך איתם - הם מעלים את מספר המיתרים מתשעה לאחד עשר וכהנה וכהנה).

בין אם הקורא יודע על מה אני מדבר כאן ובין שלא, הוא בהחלט עשוי לחשוב שהתיאוריות המדעיות האלה של הפיזיקה המודרנית (שרובן מבוססות על חישובים מתמטיים, אבל לעתים גם על מספר הוכחות ומדידות ניסוייות במאיצי חלקיקים למשל) הן הזויות לא פחות מכל 'אמונה' הזויה לכאורה בעל-טבעי. 

אני נזכר בדוקטורנט לביוכימיה חרדי שהכרתי, שערך עם חברו חישובים לתאריך המדויק שבו יגיע המשיח. אני מודה שלא יכולתי לרדת לעומקם של החישובים האלה, וגם במשיח אני לא מאמין. אגב כל חישובי ביאת המשיח המפורסמים, שחושבו במאות האחרונות - כולם הסתברו כטעות. המשיח לא רצה להגיע.

אז הרי מספר אירועים על- טבעיים שקרו לי. אין זה דמיון, גם לא חלום. בכולם נשאר תיעוד/מזכרת לאחר התרחשותם:

מקרה ראשון


בשרותי הצבאי נסעתי בתא מטען פתוח של משאית ובעת זינוק במעלה כביש משופע, עפתי אל הכביש במהירות נסיעה של כ- 50 קמ"ש. למרות שהוטחתי בחוזקה אל האספלט של הכביש, היתה לי תחושה שעוטף אותי מעין 'ענן', המפעיל עלי כוח משיכה שלילי חזק. כוח נסתר שבלם את עצמת הנפילה. כאילו מין 'מצנח' כזה נפתח ובלם את עוצמת הנפילה. אף אחד מהשומעים על כך, כולל העדים שצפו באירוע, לא יכול היה להאמין כיצד יצאתי ללא פגע. אפילו לא שריטה. רק 'מזכרת' אחת נשארה - מסגרת משקפיים מעוקמת. 
חווית תחושת כוח המשיכה השלילי הזה חזרה על עצמה בנפילות רבות נוספות בחיי, שגם מהן יצאתי ללא פגע. מכיוון שאינני חתול, אין זה מובן מאליו. מרבית האנשים נופלים כבולי עץ ושוברים עצמות.

מקרה שני:


גם כן בשרות הצבאי. בעקבות מידע מודיעיני חם על פיגוע מתוכנן על אחת מהישיבות בירושלים. קטעו לנו את קורס הפרמדיקים לשבוע. שמונה מאיתנו נשלחנו לאבטח את אנשי ותלמידי ישיבת איתרי. שהינו שם שבוע. בכל משמרת בת ארבע שעות, פיטרלנו בשטח הישיבה שני זוגות. באותו שבוע, בשעה שמסלולו של הזוג השני חצה את המסלול של בן זוגי ושלי -   נפלט כדור מהרובה של אחד מזוג החיילים. בערך עשרה מטרים ממני. הקליע שחדר לנעל שלי - לא גרם לי אפילו לשריטה, גם לא חור בגרב. אבל בנעל נשאר למזכרת חור כניסה בקוטר של הקליע. חור כניסה בלי חור יציאה, אבל הקליע יצא... בניגוד לכל חוקי הבליסטיקה...

החייל שפלט את הכדור בנוכחות שני העדים הנוספים, התחנן שלא אדווח וכי הוא מבטיח שיחליף את זוג הנעליים שלי עם החור בזוג מתאים משלו כשנחזור לקורס. אך מה יכולתי לעשות, להחליף את זוג הנעליים השחורות שלי בזוג נעליים חומות? נשארתי עם זוג נעליים עם חור הכדור, שהטמנתי בקיטבג שלי עד לסוף השירות הסדיר. השתמשתי בכל שארית השירות בזוג הנעליים השני שלי.

תמונת פוטושופ להבהרה. אז עוד לא המציאו את הסמרטפונים והמצלמות הדיגיטליות

הסתרתי במשך כל השירות את הנעליים האלו. בכל מסדר מפקד חששתי שמישהו מהמפקדים יבחין בחור הפעור שבנעל, אם יחליט להפוך את הקיטבג ולרוקן את תכולתו על מיטה.

כשהחזרתי את הציוד ביום השחרור בבקו"ם, חששתי נורא מהאפסנאי שיראה את חור הכדור וישלח אותי למשפט. קצת קשה לצאת בקלות ממשפט כזה ולהסביר מדוע לא דיווחתי על מקרה ירי שכזה. אבל לא. האפסנאי אפילו לא שם לב לחור שבנעל.

זה היה מקרה אחד מתוך שתי תאונות ירי בשירות הסדיר שלי. משתיהן יצאתי ללא פגע. התאונה השניה הייתה במטווח בטירונות. לפי חוקי הבליסטיקה - הכדור שכוון אלי בטעות של טירון, היה אמור לחדור ולחצות את מוחי...

מקרה רביעי


לפני כשש שנים נהגתי ברכב החדש שקניתי מספר חודשים קודם לאירוע. כשראיתי שאני מתקרב לרמזור אדום בו עומדים שלושה טורים של מכוניות, התחלתי לבלום. אבל כלום..., דוושת הבלמים לא הגיבה... ניסיתי להוריד הילוך, לבלום גם בעזרת הבלם יד... הוא חרק ושום דבר לא קרה ... המכונית המשיכה לשעוט. הרגשת פחד איום. חוסר אונים ברגע שזכור כנצח.

ואז כאילו 'כוח' אוחז בהגה, מסיט אותו ומתמרן את הרכב בין המכוניות העומדות (ללא פגיעה בהן!) וגורם לרכב לעצור בפגוש של המכונית הראשונה בטור האמצעי (שבמקרה היה מרווח גדול בינה לבין המכונית השניה שלאחריה) . הפגיעה הייתה שולית (כאילו פגיעה, במהירות אפס....למרות שהכביש היה בשיפוע ירידה חד, כפי שיש רבים כמוהו בירושלים).

כולי רעד, הזמנתי גרר שגרר את הרכב למוסך. בבדיקה לא נמצאה תקלה במערכות הבלימה. ביקשתי מהמוסך שיבצעו לרכב מבחן נסיעה ארוכה - שוב לא נמצאה בעיה. גם לא אמורה להיות כזאת במכונית חדשה.

בכל המקרים האלה נשאר תיעוד. מסגרת משקפיים מעוקמת, נעל עם חור כניסה של קליע בלי חור יציאה, מכונית ששעטה בירידה בלי מעצורים ונעצרה 'בקלילות' עם פגיעה ממש מינורית בפגוש. בעל מכונית הטנדר שנפגעה אפילו לא הגיש תביעה לביטוח. אני הגשתי תביעה לחברת הביטוח שלי. בתביעה תארתי את האירוע כפי שהיה, ומשום מה לא נשלחתי להסתכלות פסיכיאטרית. חחחח

מקרה חמישי:


אירוע שקרה לפני מספר שנים, בתקופה שאוטובוסים היו מתפוצצים בירושלים. נהגתי לצאת מהבית באופן קבוע בשעה 6:00 בבוקר. יום אחד איחרתי ויצאתי חמש דקות מאוחר יותר. איך שאני נועל את שער הבית, נשמע הד פיצוץ עז. עליתי על הרכב ונסעתי במסלול הרגיל שלי לעבודה. ולאחר חמש דקות הגעתי אל הגשר. מתחת לגשר אני רואה אוטובוס שפוצץ על ידי מחבל מתאבד ובסמוך לו נפגעו מספר מכוניות נוספות שחלפו בקרבת האוטובוס. הרוגים ופצועים, כוחות הביטחון ואמבולנסים התחילו להגיע.

התחלתי לחשוב מה היה קורה אם באותו יום הייתי יוצא כהרגלי חמש דקות מוקדם יותר. מדוע יצאתי דווקא ביום זה כמה דקות מאוחר יותר? כמובן הפשוט ביותר לומר 'יד המקרה', אך לדייקן כמוני זה נראה בכל זאת דבר לא מוסבר. דרך אגב מקום הפיצוץ היה בדיוק לאחר הרמזור שבו המכונית שלי איבדה את הבלמים, כפי שסיפרתי למעלה. אז גם זה שוב יד המקרה?


מקרה שישי:

בשנות התשעים היו נפוצות הצתות ליליות של מכוניות באזורי מגורים בצפון ירושלים.טרור שמקורו היה בכפר השכן עיסוויה.
בוקר אחד התעוררנו ובמגרש החניה של ביתנו הוצתו כמעט כל המכוניות, שנותרו כשלדים מפויחים. המכונית שמשמאל והמכונית מימין שהיו צמודות למכונית שלי נשרפו כליל. המכונית שלי שביניהן - נותרה שלמה.
בעיקרון, בהגרלות אני נורא גרוע. אף פעם לא זכיתי בפרסים והגרלות.

יש המאמינים בקיום מלאך שומר. ולאור המקרים הרבים שקרו לי, אם אכן יש דבר כזה (וקשה לי להאמין שישנה ישות כזו) המלאך שלי צריך להיות רב עצמה ביותר. לא?

ואחרי שסיפרתי את זה, ולמרות שאני לא מאמין באמונות טפלות, אקיש על העץ ואומר טפו, טפו, טפו שלוש פעמים. ליתר ביטחון. מישהו אחר, אולי היה אומר 'הגומל' ועובר לסדר היום. אולי היה מתחיל לחבוש כיפה ולהניח תפילין, אך יש לי סיבות טובות אחרות לחשוב שאם יש אלוהים - לאחר שברא את העולם אין הוא עוקב בכל רגע אחרי בני האדם ומתערב בחייהם. 

אבל אני חייב לציין שאותי דברים כאלה מבלבלים ומטרידים. כי קשה לי לקבל עובדות בלי להבין ולהבין בלי עובדות.

מקרה שביעי:


לסיום אביא מקרה נוסף ואינו מובן - הפעם בניגוד לחוקי הפיזיקה והביולוגיה. בילדותי עברתי ניתוח הֶרניה (שבר). אני זוכר שאח המחלקה נשא אותי על כפיים לחדר ניתוח. אחת האחיות בחדר הניתוח נתנה לי להריח סם טשטוש שבכלל לא טשטש אותי.

הרופא המרדים דחף לי לפנים מסכת גומי עם ריח גז מחניק (שאותו לא אשכח בחיים). הוא ציווה עלי לספור בקול רם עד עשרים ולא נרדמתי (והריח, הריח נורא). וכשסיימתי בספירה, ציווה עלי להמשיך ולספור מעשרים לאחור. אני לא זוכר מתי הפסקתי לספור, אבל לפתע החלו ההזיות: ראיתי את ראשה של אחותי הקטנה מרחף ללא גוף מעל פסגת הר כחול. צעקתי. ועם הצעקה ראיתי סביב ראשה של אחותי הילות אור בצבעי הקשת -   מתפשטות מראשה החוצה כמו גלים.

ואז אני שומע את הרופא המרדים אומר לרופא המנתח "עצור. אל תמשיך". הוא כבר התחיל לחתוך לפני שנרדמתי ואז נפלה עלי תרדמה עמוקה.

לאחר הניתוח לא התעוררתי במשך עשרים שעות. הצוות הרפואי כבר התחיל ממש לדאוג. התעוררתי לפתע ופקחתי את עיניי. חרדה תקפה אותי - כי ראיתי את הורי ואחותי הקטנה ניצבים מולי צמודים למיטה למרשות רגליי - אבל במהופך, רגליהם למעלה וראשיהם למטה. עצמתי את עיניי בבהלה ומשפקחתי אותם שנית, ראיתי אותם ואת העולם כפי שאני רואה אותו היום.


לתופעת הראיה במהופך יש הסבר ביולוגי. העיניים של כולנו רואות את העולם במהופך אבל המוח מתרגם את התמונה ומראה לנו אותה בכיוון הנכון. לאחר ההרדמה העמוקה, המוח שלי לא תרגם נכון את התמונה לאחר שפקחתי את עיניי לראשונה. 


אבל יש משהו שלא ניתן להסביר. הורי ואחותי עמדו צמודים למיטה שלמרגלותיה היה מעקה עץ במסגרת מתכת (כזה שתולים עליו את גליונות המעקב של החולים), שהסתיר את פלג גופם התחתון. לא ניתן לראות אותו דרך מעקה כזה על ידי אדם ששוכב במיטה. אז כיצד ראיתי מעל המיטה את רגליהם ונעליהם המוסתרות של הניצבים ואת כל גופם המלא וראשם במהופך, במה שאמור להיות נוגע ברצפה המוסתרת פיזית מעיניי?

מדובר כאן במה שמכונה כתופעת 'ראיה מרחוק' (שנחשבת לעל-טבעית). בתופעה זו נעסוק בפרק אחר בסדרה.


עם רגליים באוויר והראש על הקרקע

Where is my mind?

The Pixies



https://www.youtube.com/watch?v=7ut52Szpd-w



יום שני, 17 באפריל 2017

קפיצה בזמן - אחרת איך אפשר להסביר דבר כזה?


פרק תשיעי בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע


את הטיוטה הראשונה לפרק בסדרה שתוכנן להיות מוצג כאן היום, פרסמתי לראשונה לפני כחמש שנים. זהו אחד משני פרקים על דברים שחוויתי ושקשה מאוד להסביר. בין התגובות אז, אני זוכר תגובה אחת שתמציתה הייתה: "הדברים מבוססים על תחושה סובייקטיבית שלך, שמן הסתם עברה תהליכי עיבוד בדיעבד לאחר האירוע. ואידך זיל גמור... ". אמירה כזו די מעליבה. מילא שהמגיב אינו מאמין למילה אחת מהכתוב, אבל לצאת בצורה כזו המפקפקת על מהימנות הזיכרון? 

"ואידך זיל גמור" הוא פתגם שגור מאוד בקרב משפטנים, שמתפקידם לערער על דיוק זיכרונם של עדים - נשק משפטי ידוע כדי לרתום את 'מחמת הספק' לגלגלי הצדק או אי-הצדק. אין בי ביקורת. זהו הרי לחמם. אבל גם למשפטן ממולח קשה לערער על זיכרונו של עד, כאשר דבריו מגובים בממצאים משפטיים פיזיים - טביעות אצבע, ממצאים בליסטיים, ושאר מגוון זיהויים פליליים בלתי ניתנים לעירעור מדעי.

כך גם רבים הם הדברים (אני חייב להודות שנשמעים לעתים הזויים) שאני מביא בסידרת רשומות אלו, שמגובים 'במזכרות' חיות, שהן ממצאים פיזיים שיכולים להיות קבילים אפילו בהצגתם בבית משפט. אבל ניחא, אחזור עוד לכך בבוא הזמן, בפרקים הבאים.

אמנם נכון הוא שהאדם מטבעו סובל משכחה, אבל כל אחד יודע שיש מסוג אירועים בחיים שלא שוכחים. זה נכון לכל אחד ואחת. וזה ללא כל קשר לכך שאני יכול לאתגר כל אחד מהמפקפקים בזיכרון הקרוב והרחוק שלי מול הזיכרון שלהם. אבל גם על כך עדיין לא כאן המקום לפרט. עוד אפרוס את מכמני הזיכרון האישיים בעתיד.

על כן ולמרות התכנון לפרסם בפרק זה רשומה שנדחתה לשבוע הבא, ברשומה זו אתאר משהו מדהים שקשה מאוד להסביר. וזה משהו שקרה החודש הזה. לא משהו שהתרחש לפני שנים רבות ואי לכך "זיל גמור". ובדבר הזה מעורבים שני אנשים. שהאחד יכול להעיד על השני. והדבר הזה הוא אחד מהמסתוריים שחוויתי בחיי. הרי הוא פרוס כאן בפני הקורא.

אני לא מחובבי סדרות הטלוויזיה. במעט מאוד מהם יש לי סבלנות לראות, מבלי שאשתעמם או ארגיש בבזבוז זמן. כך את מספר הסדרות שצפיתי בשנים האחרונות ניתן לספור באצבעות יד אחת. כולן סדרות מעולות לדעתי. אבל כיצד הגעתי לצפות בסדרה מעולה מסוימת בת שתי עונות והשלישית בדרך? הוא הדבר המדהים שאני עומד לספר כעת.

לפני כשבועיים הבן צפה בסלון בטלוויזיה באיזושהי סידרה. ואני לאחר שעייפתי מעט מעיסוקיי, הנחתי למחשב והתחלתי לבהות במסך הטלוויזיה. אך עד מהרה משהו בעלילת הסדרה משך את תשומת לבי. זה היה כנראה המסתורין. כך מצאתי את עצמי צופה יחד עם הבן בשני פרקים בסדרה. זה היה בשבת אחר הצהריים בין שלוש לחמש. הבן שונא שאני שואל שאלות על העלילה או על הגיבורים כשאני מצטרף לעיתים כך באמצע. אז צפיתי בעניין במה שראיתי ולא שאלתי. שני הפרקים שצפיתי איתו הם פרק שלוש וארבע, כפי שראיתי בתפריט של הסדרה - עונה שניה בסדרת 'הנותרים' של HBO.

הנותרים
14 באוקטובר 2014 - להיכן נעלמו 2 אחוזים מאוכלוסיית העולם?

בשני הפרקים, האלה משכה את תשומת לבי גם המוזיקה המעולה שבפסקול. והשיר שבפתיח שני הפרקים שצפיתי עם הבן, נשמע לי ממש מוכר. לא זוכר מהיכן, וממתי באמת אי פעם שמעתי את הקול המוכר של הזמרת, שאינני יודע אפילו מה שמה. וזה השיר בפתיח:



לאחר שצפיתי בשני הפרקים האלה עם הבן, הוא ציין שימשיך בפעם אחרת. ואני רשמתי לי את שם הסדרה 'הנותרים', כמועמדת לצפייה.

בימים הבאים התחלתי במרתון צפייה בסדרה הזו מההתחלה, מהעונה הראשונה. והפתיח המוזיקלי בפרקים של העונה הראשונה היה בכלל אחר, וגם הוא נפלא בעיניי. הרי:


וכשהגעתי לצפות בפרק שלוש וארבע בעונה השניה, היה זכור לי כל פרט ופרט, כי הרי כבר הייתי שם יחד עם הבן. ולמרות שידעתי את העומד להתרחש המשכתי לצפות - כי כעת גם הבנתי את מה שלא הבנתי מהצפייה הקודמת עם הבן.

לכשסיימתי לצפות בשתי העונות, סיפרתי לבן שמאוד אהבתי את הסדרה 'הנותרים', ושרק בזכותו צפיתי בה. ואז נדהמתי לשמוע שהבן בכלל אינו יודע על מה אני מדבר. וכי מעולם לא צפה בסדרה הזו - לא איתי ולא עם עצמו. ושנינו נשבענו. אני - שאין מצב שלא צפיתי איתו בשני פרקים בסדרה. אחרת גם לא הייתי יודע אפילו על קיומה. והוא נשבע שמעולם לא צפה בסדרה הזו, ואפילו אינו יודע על קיומה. אז אמרתי שזו סדרה מעולה, שאני בטוח שתמצא חן בעיניו. כמו שאני בטוח שיזכר כי כבר צפה בה יחד איתי לפני ימים אחדים. 

הוא אכן התחיל לצפות בפרקי העונה הראשונה ונשבה בקסמיה. הוא שאינו מתלהב במיוחד מהז'אנר של מד"ב, פנטזיה ומיני מיסטיקה, התמכר לסדרה הזו. לאחר צפיה במספר הפרקים הראשונים, הוא שיתף אותי בחששותיו: שהוא מקווה שהסדרה הזו לא תהייה כמו הסדרה 'אבודים' מהעבר - שכשנדמה היה שדברים מתחברים ומתבררים, שום דבר אינו באמת התחבר. שום דבר לא התברר שם לגמרי אפילו בפרק האחרון לאחר מספר עונות. 

הרגעתי את הבן שזה בכלל לא כך בסדרה הזו. הדברים כן מתחברים ומתבררים במהלך הסדרה. אמנם לא הכל, כי הרי צריך להשאיר גם משהו לעונה נוספת. לפני ימים אחדים קראתי שהעונה השלישית והאחרונה ממש בפתח. אני לא רוצה לעשות ספויילר, למרות שאני חושב שאני 'יודע' את הסוף. אל תשאלו איך. אני יודע. רשמתי את הסוף והכנסתי למעטפה חתומה, אותה הפקדתי בידי הבן - שיפתח ויקרא את תוכנה בסיום העונה השלישית.

ואז בשבת (שלפני פסח) אחר הצהריים, בין שלוש לחמש, אני מוצא את עצמי מתיישב בסלון ומצטרף לבן לצפייה. נחשו אלו פרקים היו אלה? ניחשתם נכון, בפרקים שלוש וארבע מהעונה השניה שצפיתי לכאורה עם הבן לראשונה.

האם צירוף מיקרים הוא שהמסתורין 'בקפיצות בזמן' שלנו משתלב  עם המסתורין שבסדרה 'הנותרים' - במעבר של גיבור הסיפור בין ממדים, עולמות וזמן. לא אוסיף יותר. מי שאינו מבין על מה אני מדבר, ידע זאת לאחר שיצפה בסדרה. אז קדימה, מומלץ בחום. 

ראו הוזהרתם, הסדרה ממכרת!


***

מי שיצלול במעמקי הפיזיקה המודרנית, בהחלט עשוי לחשוב לעתים שקיים גבול דק מאוד ודיפוזי בין הפיזיקה ל'מטפיזיקה'. בין מדע לבין מה שאחרים חושבים כזיל גמור. על עולמות (יקומים) מקבילים, אשר משיקים בנקודות זמן זה לזה נכתבו מאמרים וספרים רציניים בתחום. לא כתבו אותם אנשי ניו אייג' ומיסטיקה, אלא אנשי מדע מכובדים.

'ואידך זיל גמור' על הנאמר כאןֵ יאמרו חלק מרבים שיחגגו מחר עם מופלטות כדי לרצות את השֵדה מימונה (כן, כן. זה המקור ההיסטורי של חג המימונה, כמפורט כאן). ואחרים (מהם גם חילוניים בהכרה מלאה) מניחים תפילין, מתפללים בבית כנסת, קוראים פרשת השבוע בשבת וצמים ביום הכיפורים - על פי ציוויים עתיקים בספרי ניסים ונפלאות 'קדושים' - על סמך סיפורים שסופרו מפה לאוזן לפני הרבה מאוד זמן ובמשך זמן רב, ועד שנכתבו לפני הרבה זמן. ואידך זיל גמור...?! 

חג שמח 
וכמובן גם לחוגגים מחר