פרק ו' בסדרה מיסטיקה על טבעי מטפיזיקה ומדע
רשומה זו נכתבה בעקבות האירוע המסתורי שהתרחש בעת כתיבת הפרק שעסק בעדויות המדעיות על תופעת הטלפתיה. אם אתם מתעניינים בנושא ולא קראתם, כדאי לקרוא אותו. אבל למי שאין סבלנות או זמן, אזכיר בקיצור את הופעת טקסט מסתורי במסמך וורד, שהופיע OUT OF THE BLUE:
עוד על
תחושות רוחניות
החיים לאחר המוות
חיים לאחר המוות
חיים אחרי המוות
החיים לאחר המוות
חיים לאחר המוות
חיים אחרי המוות
520
הכתובת המסתורית הזו היוותה טריגר לכתיבת פרק זה.
***
אתחיל במעשה מצמרר שסיפר לי פרופסור לביוכימיה, מאוד מכובד ומהימן, הניצב היטב על הקרקע:
כשהיה סטודנט באוניברסיטה היה לו ידיד ושניהם נהגו להתכונן יחד לבחינות. ערב לפני בחינה בביוכימיה, החבר לא היה מרוכז בלימוד. כשהפרופסור ניסה להבין מדוע אינו מרוכז, ענה לו החבר: "עזוב אותי מביוכימיה, הלילה אני עומד לערוך ניסוי קריטי. תוצאותיו תהיינה מהפכניות. אם הניסוי יצליח אודיע לך על כך" אמר ולא יסף.
למחרת מצאו את גופתו של הידיד שרועה בחדרו. בדיקות שלאחר המוות שללו התאבדות או אירוע שנבע ממחלה. בדו"ח הפתולוגי נרשם "סיבת מוות לא ידועה".
לאחר שבועיים, קיבל הפרופסור בדואר גלויה מבויילת עם חותמת, המעידה על תאריך שליחתה מאתמול. הגלויה היתה בכתב ידו של החבר: " הניסוי עבר בהצלחה".
***
המפגש הראשון שלי עם נושא החיים לאחר המוות היה עם הגברת מרגוט קלאוזנר ז"ל. מרגוט קלאוזנר היתה המייסדת של עולם התיקשורת הבידורית בישראל - התיאטרלית (תיאטרון הבימה) הקולנועית והטלווזיונית (אולפני ההסרטה בהרצליה). במקביל נחשבה גם למייסדת הניו אייג' בישראל. היא הקימה בישראל את האגודה לפאראפסיכולוגיה, ערכה את עיתון האגודה ועסקה בעיקר בתחום התקשורים עם המתים (הספיריטואליזם).
בו בזמן שעסקה בעולמות ערטילאיים מיסטיים ותקשרה עם ישויות רוחניות, התגלתה כאשת עסקים נמרצת ובעלת יכולת ארגונית אדירה.
בין באי ביתה היו אישים ידועים כמו אלברט אינשטיין, מרטין בובר, סטפן צוויג ואחרים. אבל היה לזה מחיר בחייה האישיים. היא עצמה אמרה: "נכשלתי בשני נישואיי למרות ששני הבעלים שלי אהבו אותי מאוד. אך אני מתארת לעצמי שלאיש קשה לסבול אישה המנהלת אולפנים, מפיקה סרטים, פרפסיכולוגית, כותבת ספרים ועסוקה כל הזמן - איך אפשר לסבול את זה"?
מרגוט קלאוזנר
כיצד הכרתי את מרגוט קלאוזנר? ובכן, בילדותי הייתה לי שכנה חברת ילדות, שהיא ומשפחתה גרו בבית סבתה - מרגוט קלאוזנר. אני זוכר שהייתה מתקשרת עם עולם המתים וביתה היה מלא נרות. אני זוכר שיום אחד הוזעקו כבאי אש לכבות את הדלקה בביתה שהחל לעלות באש מהנרות האלה.
כידיד של נכדתה, ביקרתי בביתה של מרגוט. מרגוט הייתה חביבה מאד אל ילדים. אבל, אלי לא דיברה אף פעם. היא הייתה נועצת מבט ארוך בעיניי ואני לא יכולתי להסיט את מבטי מעיניה. מה שהתרחש בינינו היה סיעור מוחות טלפתי. היא בחנה בעניין את יכולתי הטלפתיות ועוד דברים שאשמור לעצמי. ללא מילים היא גם הדריכה אותי, כיצד לנצל כישרונות חבויים. מצד אחד כילד זה היה מפחיד למדי, אך מצד שני היא העבירה לי במבטיה מסרים על עברי ומסרים חשובים שעיצבו את חיי לעתיד. על חלק מכך אכתוב בפרק אחר בסדרה.
מספרים עליה שהיא נהגה להטריד את משה דיין בהתרעות על מלחמות עתידיות, שעליהן שמעה בסיאנסים ממנהיגים מתים. לאורך חייה רבים ראו בה שרלטנית. אבל היא האמינה וראתה את עצמה כאשת חזון בתחום ראיית הנסתר. למעשה, היא ראתה בפועלה אמצעי להרחבת התודעה ואפשרויות הפעילות האנושית בשירות האדם. היו לה מאות אלפי מתעניינים, מאמינים, מעריצים ותומכים.
היא אף קיימה מחקר בקרב אנשי העדה הדרוזית על נושא גלגול הנשמות. למעשה הצליחה לקנות את אמונם של נכבדי העדה הדרוזית וקיבלה את רשותם להיכנס לצפונות הדת השמורים בסוד אף מבני קהילת הדרוזים עצמם. היא פרסמה מחקרה זה בספרה האחרון בשם "גלגול נשמות", בספר תיארה את חוויות גלגוליה השונים, החל מהיותה פרח חמנייה ביבשת אטלנטיס הקדומה ולאחר מכן כוהנת גדולה באטלנטיס בעת שקיעתה, דרך גלגולים שונים במצרים, שם הייתה כהן קירח עם זקן לבן לאלה איזיס, גלגוליה בימי הביניים, ובזמן החדש כשחקנית תאטרון במאה ה-18, ולבסוף נערה רוסיה שהוגלתה לסיביר ומתה שם.
כיצד ערכה מרגוט קלאוזנר את מפגשיה (הסיאנסים) עם המתים? במפגשים אלה ישבה קבוצה בחדר חשוך למחצה לרוב בביתה של מרגוט. על השולחן הניחו לוח עם אותיות האלף בית ועל הלוח הניחו כוס מזכוכית. מנחה הסיאנס, לרוב מרגוט עצמה, היה אוחז בכוס והכוס עברה מאות לאות בהתאם לדברי המת המוזמן בידי הנוכחים. המתים המזומנים היו לרוב אישים ידועים בחייהם. אחד מהם היה ראש הממשלה המנוח משה שרת, כדי שינתח את מצבה ועתידה של ישראל.
ביתה הפך למקום עלייה לרגל למבקשים עזרה בבעיות כגון גילוי נעדרים, סיבות מוות ,אבדות, ניבוי עתידות וכדומה. לעיתים באו למקום בסתר נציגי ציבור, אנשי צבא ומשטרה ואף פוליטיקאים בכירים כמו משה דיין שהיה מבקר קבוע בביתה.
רב אלוף ושר הביטחון משה דיין
מרגוט קלאוזנר נפטרה ב-1975. מספר בנה, צבי שפילמן לאחר מותה:
"אחד הסיפורים המדהימים ביותר עליה התרחש דווקא לאחר מותה וזה משהו שאני נכחתי בו בעצמי: בחדר ההנהלה של אולפני הרצליה עמד כיסא עור מרופט שנחשב תמיד לכיסא 'שלה' ולאף אחד אחר חוץ ממנה אסור היה לשבת עליו. והיא הקפידה על זה מאוד, כי האמינה שמי שיושב עליו רוצה במותה. (היא הזהירה את איציק קול : את הכיסא הזה אל תוציא לעולם כי אני אבוא מהעולם הבא לשבת עליו לראות איך אתה מנהל את האולפנים).
לאחר שהלכה לעולמה הוחלט לשמור עליו על מנת לכבד את זיכרה ובישיבות לא ישבו עליו. אבל יום אחד ניהלנו שם ישיבת ועדי עובדים ואחד המשתתפים איחר להגיע והתיישב על הכיסא 'האסור'. ואז בדיוק באותו הרגע אירע דבר מדהים: על החלון הופיע פתאום עורב אפור גדול והחל לצעוק ולקרקר קרקורי אימים וסירב להפסיק. ניסו לגרש אותו מהחדר בידיים ולא עזר כלום. העורב המשיך לצעוק ולקרקר כאילו יצא מדעתו ועורר מהומה איומה. פתאום מישהו צעק "אתה יושב על הכיסא של מרגוט". האיש שישב עליו קם מיד ואז ורק אז העורב נעלם באותה פתאומיות שהופיע".
היו שמועות שזאת הרוח של מרגוט? נשאל שפילמן.
שפילמן : "היו כל מיני שמועות, אתה תחליט. אני מספר לך את המקרה כפי שאירע וכפי שהייתי עד לו.
ומאז אף אחד לא מעז יותר לשבת שם על הכיסא של מרגוט קלאוזנר…"
* המקור להיסטוריה הנ"ל אודות מרגוט קלאוזנר, שתומצתה על ידי, הוא כתבתו של אלי אשד - "בעלת האוב : מרגוט קלאוזנר האם הגדולה של עולם התקשורת והניו איג' בישראל".
***
מהו מוות? בישראל קובע חוק המוות המוחי כי זמן המוות יהיה מצב שבו מותו של האיש נקבע על ידי רופאים מוסמכים, על פי פרמטרים קבועים (היעדר לחץ דם, היעדר נשימה עצמונית, היעדר תגובה של האישונים ורפלקסים נוספים). בתוך כך, הפסקת פעילות המוח תיקבע באמצעות בדיקה במכשירים אוביקטיביים (דוגמת מכשיר ה-CFM הבודק פעילות חשמלית מוחית).
אנשים רבים אומרים שהם לא שוללים שיש חיים לאחר המוות, אבל לעולם לא נפגשו עם מישהו שחזר מעולם המוות כדי לספר לנו על כך. אחרים, כמו למשל חתן פרס נובל לכימיה, פרופסור דן שכטמן, אומרים נחרצות שאין דבר כזה - כפי שאמר בראיון עם גיל ריבה בטלוויזיה. ארתור קלארק אמר: "כשמדען קשיש ומכובד אומר שדבר מה אפשרי, כמעט תמיד הוא צודק. כשהוא אומר שדבר מה בלתי אפשרי - קרוב לוודאי שאינו צודק". האם כך?
לדעתי, מדען אמיתי אינו יכול לקבל דבר, אלא אם הוכיח אותו. אבל מדען אינו יכול לשלול דבר, אלא אם כן הוכיח את אי קיומו. המדע לא הוכיח עד כה את אי-קיום המשכיות החיים בצורה כל שהיא לאחר המוות.
כאשר מדברים על החיים שלאחר המוות, לרוב מתייחסים בהשארות והמשכיות של הנפש. אך יש המאמינים בקיום גופני הנמשך לאחר המוות. למשל, על פי הרמב"ם, העולם הבא הוא עולם רוחני בלבד בו לא קיים גוף. לעומת זאת לפי הרמב"ן, בעולם הבא מתקיימים גם הגוף וגם הנשמה, אך זאת לאחר זיכוך רב של הגוף. האמונה בנושא המשכיות החיים מקובלת בעיקר בתחומי הדת, הרוחניות והמיסטיקה, שאנשיה מנסים ללא הרף לחקור את הנושא, ולחפש אחר הוכחות לכך שהמוות הוא לא התחנה האחרונה בחייו של אדם.
אותה אמונה בכך שהחיים אכן נמשכים לאחר המוות משותפת כמעט לכל התרבויות. כולן עוסקות בשאלות זהות כגון - מה קורה לגוף ולנפש לאחר המוות. מושגים כמו "תחיית המתים", "גלגול נשמות" ו"העולם הבא" - משותפים לכולם. יתכן שהדבר נובע רק מתוך צורך פסיכולוגי של האדם להאמין בהמשכיותו. לקבל את הקונספציה של מוות סופי ומוחלט קשה לבני האדם.
במרוצת השנים נערכו מחקרים מדעיים רבים, אך מעולם לא נמצאו עדויות חותכות לכך שאכן ישנם חיים לאחר המוות. המדע יכול לקבל רק הוכחות חותכות.
מה שכן מחזק לכאורה את ההשערה שהחיים ממשיכים לאחר המוות הן עדויות של אנשים אשר חוו מוות קליני ונוהגים לדווח על חוויות שונות אותן חוו בזמן התקרית. חוויות אלו מפורשות על ידי אנשי מיסטיקה ודת וחלק מהחוקרים, כדבר המרמז על ההמשכיות של החיים.
מדובר כאן על מקרים ידועים של אנשים שהוגדרו על ידי הרפואה כמתים מוות קליני והצליחו להחיות אותם באמצעים רפואיים. חלק מהאנשים האלה מספרים סיפורים מאוד דומים על חווית המוות שלהם ועל החזרה לחיים. ראו בסרטון הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=3CGGDWNu4kU
מה יש למדע לומר על זה?
אתחיל בכך שמוות קליני הוא מצב שבו הלב מפסיק לפעום ולכן לא מספק חמצן למוח. הפסקת זרימת הדם למוח גורמת לכך שהאדם מאבד את הכרתו בתוך שניות ספורות ובתוך 30 שניות הדבר גורם גם להשבתת התקשורת העצבית במערכת העצבים המרכזית. אך רקמת המוח ממשיכה לחיות עוד מספר דקות. אם מצליחים להחיות את האדם תוך זמן קצר, פעילות המוח מתחדשת כמקודם. במידה ולא, הפעילות המוחית נפסקת לחלוטין ואז מדובר על מוות מוחי - מצב סופי של מוות. אין חזרה לחיים לאחר מוות מוחי.
מכיוון שבמוחו של אדם שחווה מוות קליני עדיין קיימים תפקודים, יכול במקרים רבים אותו האדם לחזור לתפקוד גופני וקוגניטיבי מלא, ואפילו לספר חוויות ממה שעבר עליו בשעה שהיה שרוי במוות קליני. כאמור, קיימות אינספור עדויות של אנשים שחוו מוות קליני ודיווחו כי ראו אור לבן, אנשים מוכרים שמתו, שחוו חוויה חוץ גופית או שנמשכו אל תוך מנהרה. כל החוויות האלה קשורות בזיכרון של חוש הראייה.
המדע מצא שפעילות מרכז הראיה במוח היא הפעילות האחרונה שנותרת במקרה של מוות קליני. מחקרים מדעיים הראו שאפילו 36 שעות לאחר המוות קיימים שרידים של הולכה חשמלית במספר תאי עצב במוח. בהתקיים פעילות מרכז הראיה במצב של אי אספקת דם למוח (מצב המכונה היפוקסיה) - מרכז הראייה נכנס למצב של הלוצינציות (הזיות), המסבירות את החוויות של אלה שמתו מוות קליני והוחיאו.
לפיכך, החוויות שמספרים 'החוזרים לחיים', אינן משמשות הוכחה מדעית שאכן יש חיים לאחר המוות.
ובכל זאת, כאמור, אין הוכחות מדעיות השוללות קיום של חיים לאחר המוות במימד אחר. וכשאני אומר 'מימד אחר' - תשאלו מה יש לפיזיקה המודרנית לומר על זה... על כך בפרק אחר בסדרה.
אנשי הרוחניות טוענים שההוכחה להמשכיות החיים היא תופעת גלגול הנשמות. אך האם היא אכן קיימת? על כך ברשומה אחרת.
הרשומה הזו ארוכה, וודאי יש קוראים שאיבדו סבלנות. לכן אשאיר אתכם במתח עד לפרסום הפרק הבא בנושא 'גלגול נשמות'. אציין כעת בהקשר זה שאספר לכם חוויה אישית שעברתי בילדותי עם גברת מרגוט קלאוזנר. חוויה שעליה כבר רמזתי בתחילת הרשומה.
ולהמתקת הסבל שאולי גרמתי לקורא ברשומה זו, הרי השיר היפה של לד צפלין, שבתרגום עברי הוא "מדרגות לגן עדן":
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אפשר להשאיר תגובה כאן