יום חמישי, 9 במרץ 2017

פורים הלואין ומה שביניהם - על החוש השישי וטלפתיה


פרק רביעי בסדרה מיסטיקה, על טבעי, מטפיזיקה ומדע.


הרשומה הזו שנכתבה בפורים 2012 ונערכה כאן מחדש הולכת להיות הדבר הכי מוזר וההזוי שכתבתי מעודי ושאותו אני חושף לציבור. בל תטעו כי מדובר כאן בהיתול פורימי. למעשה הקשר בין נושא הכתבה הזו לפורים הוא רק עיתוי אירוע הזוי ומצמרר שהתרחש בפורים 2012.




למרות שסיבות החג שונות, פורים דומה להפליא לחג אחר, חג פאגני של הגויים ושמו ליל כל הקדושים או הלואין (Halloween), הנחגג בליל 31 באוקטובר עם רדת החשיכה. מקורו הפאגני של חג זה הוא כנראה בחגיגות ליל הרוחות בימי הקֶלטים. הקלטים האמינו כי בלילה זה עולם הרוחות קרוב ביותר לעולם החיים. מחשש שהרוחות, מכשפות ובעלי כוחות על טבעיים ייכנסו באדם, הקלטים התחפשו לרוחות ושדים על מנת לבלבלם. בחג זה כיום, ילדים בתחפושות מפחידות סובבים בחוצות, נושאים בידיהם דלועים מנוקבים, שפרצוף מפחיד נחתך בצידן האחד ונר דולק מאיר בתוכם. הקלטים היו משאירים בפתח ביתם דלעת מוארת כזו, כדי להערים על כוחות האופל, שיחשבו שהדלעות הן ראש של ילדים ולכן יאספו אותן במקום ילדיהם. אצלנו הדלעת כסמל לראש ילד, התחלפה באוזן המן. אך לשני החגים יש רשע כמכנה משותף - באחד הרשע מצוי בשדים וברוחות ובשני הרשע הצרור בדמות המן.




מנהג משותף לשני החגים - פורים והלואין – הוא המנהג להתחפש. בפורים קיימת מסורת של משלוח מנות. בהלואין קיימת מסורת אחרת, שבה כביכול דורשים 'משלוח מנות' באיום בכוח. זוהי המסורת של 'תעלול או גמול' (ובשפה האנגלית "trick or treat" ובתרגום לעברית 'תעלול או ממתק'). 

לפי מסורת החג כיום, הילדים יוצאים בתחפושות של שדים ורוחות לרחובות, עוברים מבית לבית, מדלת לדלת ואומרים "תעלול או גמול"! אם מי שנמצא בבית לא נותן להם ממתק, הילדים מעוללים לו תעלול כלשהו - בדרך כלל זריקת ביצה לתוך הבית. למרות שכיום הנוהג הזה מקובל יותר בארצות הברית, הרי שמקורו באנגליה, בליל התעלולים - בו הילדים נהנו מערב אחד ללא עונשים על כל מעשי הקונדס.

כמו בהלואין, גם פורים משמש לנו צורך פסיכולוגי ליום אחד, שבו אפשר לעשות שטויות מצד אחד ומצד שני למלא את הצורך של האדם להתחפש. הצורך הפסיכולוגי להתחפש למי שאנחנו לא, אבל רוצים להיות. לא פלא שהצרכים הפסיכולוגיים המשותפים האלה מושרשים בשני החגים האלה בעולם.

בניגוד לפורים, חג ליל הקדושים עוסק בדמויות מיסטיות – שדים, רוחות ומכשפות, ומיסטיקה קשורה לנושא סדרה זו. בפרק זה של הסדרה אתרכז בפן מיסטי המכונה 'החוש השישי' או 'התפיסה העל חושית'. 



***

קו הכתיבה של הרשומה שינה את עורו בדקה התשעים בשל אירוע מיסטי לכאורה, שהתרחש  בפורים, ב-7 למרץ 2012. על האירוע הזה אספר בהמשך. לא בשל רצוני להשאיר את הקורא במתח, אלא מפני שלכתיבה יש תמיד רצף רצוי משלה. כרגע רק ארמוז שאירוע זה נוגע לקשר התכתבות וירטואלית למשך זמן עם אדם יקר, שאכנה אותו כאן בשם ד'.


ד' שבו מדובר, עוסק בנושאים הקשורים לרוחניות ומיסטיקה. ההתכתבות בינינו הייתה בין שני אנשים שעיסוקיהם נחשבו בעיניו לאנטי-תזה. כלומר לניגוד בלתי אפשרי לגישור בתפיסות עולם. אבל, למרות זאת היו בינינו חילופי דעות מעניינים ביותר, מתוך הערכה אישית אחד לשני.

בתקופה ארוכה למדי של התכתבויות אלה, שנינו חווינו גם חילופי מחשבות הדדיים ללא כתיבה - חילופי מחשבות טלפתיים. חלקם בעצמה גבוהה ביותר.  

vv,f,cu, בינינו פסקה מסיבות השמורות עמו, חודשים אחדים לפני האירוע ההזוי שהתרחש בפורים 2012. במקביל להפסקת ההתכתבות, פסקו גם חילופי המחשבות הטלפתיים. בהקשר לכך רשומה זו עוסקת למעשה בהסתכלות מדעית על מה שמכונה טלפתיה.

למעשה יש שתי צורות של טלפתיה. הצורה הראשונה היא הצורה הקלאסית של הטלפתיה, כפי שהיא מוגדרת (ביוונית: טֶלֶ = רחוק, למרחק; פתוס = רגש) - היכולת להעביר מחשבות, רגשות ותחושות מאדם לאדם. למעשה מרבית האנשים מספרים שהם חווים מדי פעם מחשבות טלפתיות עם חברים או קרובי משפחה מסוימים. יש אנשים שהם רגישים יותר לקליטת מחשבות טלפתיים של הזולת. 

מאז ילדותי אני 'קורא' אנשים בסביבתי כספר פתוח. את מחשבות הסובבים אותי אני לא קולט בצורה מילולית מדויקת אלא את הלך המחשבה. אני לא מספר את זה לאנשים סביבי, כי באופן טבעי זה מאוד מפחיד אותם. מפחיד להיות שקופים על מחשבותיהם האינטימיות, חשופים לשקרים ותככים הגלויים ללא מילים. בלבי מלחמה תמידית שלא להתפרץ על אנשים סביבי כשאני חש במחשבות אפלות, אלא כשזה ממש מתבקש.

כך, בעריכת ראיונות עבודה למועמדים חדשים, קיבלתי תמיד החלטה לאחר כדקה. רק מטעמי נימוס המשכתי בראיון לזמן מה נוסף. לא פעם גם ציינתי בפני קולגות את הערכתי הנחרצת למידת הצלחתו של פלוני או אלמוני בעבודה לעתיד (כפי שקלטתי ממפגש קצר של כמה שניות עם המועמד כשהציגו בפני). אך הם בדרך כלל לא שומעים לי ואחר כך מצטערים על כך. 
כאמור. מחשבות טלפתיות רבות הוחלפו גם בין ד' לביני, למרות שלמעשה בינינו היה רק קשר התכתבות וירטואלי. בעוצמה טלפתית כזו רבה לא נתקלתי מעודי בהתקשרויות וירטואליות.

הצורה השנייה של הטלפתיה מורכבת ודרמטית יותר והיא מכונה ראייה מרחוק (Clairvoyance). ראייה מרחוק נוגעת ברוב המקרים לאסונות העתידים להתרחש, או שקורים לאדם קרוב באותה שעה ממש, במקום אחר בעולם. אצלי קיים גם סוג כזה של ראייה, לגבי מפגשים העתידים להתרחש בקרוב. 

אביא כעת דוגמא אחת לכך ממיקרים רבים שאני חווה בתחום זה. בשירות הצבאי הכרתי חייל מסוים בקורס פראמדיקים. במשך כל שאר שרותי הצבאי ולאחר השחרור - לא פגשתי בו יותר. החייל הזה היה ירושלמי. יום אחד, לאחר שכבר למדתי ארבע שנים בירושלים, נסעתי באוטובוס ולפתע חלפה בי מחשבה על החייל הזה. התפלאתי ביני לביני כיצד לא פגשתי בו במשך הזמן הארוך שבו אני כבר מתגורר בעיר. ואז בתחנה הבאה עלה לאוטובוס אדם זה, שהתיישב במושב לידי, בהתרגשות ובשמחה רבה על המפגש. הוא ירד בתחנה המרכזית ואני המשכתי לקרית האוניברסיטה. מאז לא ראיתיו יותר. 

התופעה הזו, שאנשים מופיעים לאחר שאני חושב עליהם - אינה נדירה. למעשה זה קורה לי די הרבה. שמעתי שזה קורה גם לאחרים. ואצלכם?


שניים מהמקרים היותר מפורסמים של ראייה עתידית מרחוק נוגעים לאסון טביעתה של האנייה טיטאניק, ולהתרסקות ספינת האוויר הבריטית הניסיונית R101 באוקטובר 1930.

הנשיא האמריקני אברהם לינקולן חזה את מותו כמה לילות לפני הירצחו. הבישוף ג'וזף לאניי חזה בחלום את רציחתו של הארכידוכס פרדיננד מאוסטרו-הונגריה - רצח שהצית את מלחמת העולם הראשונה. מארק טוויין חזה את מותו של אחיו. על חיזוי אישי מצמרר כזה אספר בפרק אחר בסדרה זו.

מרבית המדענים סוברים כי אין הוכחה מדעית לקיומן של התופעות שתיארתי. הם טוענים שמול מקרה אחד שבו היה מפגש עם אדם מיד לאחר מחשבה עליו, קיימים מקרים רבים שבהם חושבים על אנשים והם לא מופיעים. כפי שאנשים רבים חולמים על העתיד להתרחש לכאורה, אך כידוע מרבית חלומות אלה אינם  מתגשמים. לפיכך התגשמותם של חלק זעום מהחלומות אינה מוכיחה דבר. 


ובכלל מרבית המדענים שללו קיומה של טלפתיה, שכן טרם נמצאו ניסויים מדעיים המצליחים להדגים ללא צל של ספק את קיומה. במדע, כמו במערכת המשפט, כל עדות חייבת להיות מוכחת ללא צל של ספק. ולמרות זאת, כידוע במערכת המשפט  - משוחררים פושעים לרחוב מחמת הספק. גם במדע כל השערה חייבת להיות מוכחת ללא ספק, בשיטות מדעיות מדידות ומדויקות.

בהתכתבויות עם ד', הוא הביע כעס על כך שמרבית המדענים מתייחסים בביטול לתופעות על-חושיות. בהקשר לכך ציינתי בפניו כי המדע בטבעו אינו שולל את האין (אלא אם הוכיח שהאין הוא כלום), אלא מוכיח את היש. לפיכך כל עוד המדע לא הוכיח דבר, אין הוא יכול לשלול דבר.

עוד כתב  ד' על מדענים: "טענתי היחידה היא נגד אי הרצון הגלובלי לחקור את הרוחניות בצורה רצינית... לפחות לחקור. לפחות לנסות להקשיב. לנסות להיפתח. אני מקשיב לפעמים לדיבורים של אנשי מדע ואני מתפלץ. כזו סגירות וכזו שמרנות...".

השבתי לד': " ... אני דווקא מאמין בפתיחות האדם כדרישה לחקר וגילויים מדעיים חדשים. בשל כך המדע יכול להגיע לתובנות חדשות על מה שנראה מלכתחילה הזוי. ואם בנבואה עסקינן, לדעתי המדע הוא שיגשים "מסע בזמן" ודילוג בין "מימדים ועולמות", כפי שהאלקטרונים עושים בין קליפות הגרעין באטום (תורת הקוונטים). הנבואה הזו הזויה לא יותר מאשר האופן שבו חלקיקי האטום נוהגים מימים ימימה".

האם אכן המדענים הם המתנגדים העיקריים בהכרה בקיום תופעות על-טבעיות? אם נרחיק למאה ה-18, מסתבר שפילוסופים, רופאים ויותר מאוחר גם מדענים היו אלה שניסו לחקור תופעות על-טבעיות. ביניהם אפילו המדענים מרי קירי ובעלה פייר, שהיו מייסדי מדע הגרעין. למרות שחלק מאלה השתכנעו באמיתותן של התופעות העל-טבעיות, דווקא הכנסייה טענה בתוקף שהעל-טבעי אינו קיים. גם ליהדות יש יחס אמביוולנטי לתופעות על-טבעיות ובעיסוק בהן.

המפנה הראשון בהכרה בתחום העל-טבעי היה בעקבות מחקרו של הרופא הגרמני פרנץ אנטון מסמר - רופא גרמני בן המאה ה-18 שעסק בהיפנוזה. רבים ממטופליו הצליחו להבחין בעצמים מוחבאים, נעשו סבילים לכאב והצליחו לקרוא ספרים בעיניים עצומות/מכוסות.

הבעיה במחקר העל-טבעי היא בעצם קיום מספר רב של רמאים ושרלטנים הטוענים ליכולתם העל-טבעית. האשמה כרוכה גם במדען רוסי שזייף תוצאות בחקר הילות (אאורות). זיופים אלה לאחר שהתגלו - הרחיקו מדענים מלהמשיך במחקר בנושא לזמן רב.

בשל זיופים בתוצאות מחקרי העל-טבעי, נוסדה עוד בשלהי המאה ה-19 האגודה האנגלית למחקר רוחני (SPR) - במטרה לבדוק טענות על התרחשויות על-טבעיות. האגודה כללה אנשי אקדמיה תקיפים וביקורתיים שבדקו תופעות רבות בתחום. האגודה הזו קיימת ופעילה גם כיום. מטרתה לבדוק ללא משוא פנים, ללא דעות קדומות וברוח מדעית אותם כישרונות אנושיים, אמיתיים או משוערים - הנראים בלתי ניתנים להסבר. אולם רבים המדענים שלא העזו להתקרב ולבדוק את העל-טבעי ולמעשה אף יצאו במסעי הכחשה. כך למשל המדען החשוב, סר ויליאם תומסון, יצא בביקורת על כל ניסיון לבדוק תופעות רוחניות. הוא גם טען בליגלוג שטיסה במכונה שמשקלה רב ממשקל האוויר (כמו מטוס כיום) איננה אפשרית, ושקרני רנטגן הן תעתוע. אם כך, ביקורתו הסתברה בהמשך כלא נכונה.

האם מאז הצליחו להוכיח שקיימת באמת חיה כזו המכונה טלפתיה?
מרבית המדענים שללו קיומה של טלפתיה, שכן טרם נמצאו ניסויים מדעיים שהוכיחו קיומה. אך ממש לפני שנים אחדות הגיעה פריצת הדרך בתחום - התפרסם מחקר רציני ראשון בכתב עת מדעי רציני, שעמד בקריטריונים מדעיים קפדניים לפני פרסומו. מדובר במחקר שפורסם בכתב עת של האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה. הרי לפניכם צילום הדף הראשון ממאמר מדעי זה:



בעבודת מחקר זו התקבלו לראשונה הוכחות מוחשיות ליכולות על-טבעיות. ובאופן ספציפי לטלפתיה וחיזוי העתיד. במחקר פסיכולוגי מכובד זה שמסכם ניסויים שנערכו בתשע שיטות מדעיות שונות - התקבלו ההוכחות לכך שבני-אדם מסוגלים לעשות זאת. למעשה מחקר זה מסכם שמונה שנות עבודת מחקר מאומצת של החוקר דריל בם. עבודתו זו שפורסמה בכתב העת
 Journal of Personality and Social Psychology. עבודה זו כללה כאמור תוצאות של תשעה ניסויים פסיכולוגיים שונים שנערכו. התוצאה - טלפתיה  הוגדרה מדעית וסומנה באות היוונית פסיי (Psi). בעקבות מחקר מקיף זה, כתב העת New Scientist סיקר את ההתרגשות של חוקרי הפסיכולוגיה מתוצאות מחקר זה  של דריל בם על הטלפתיה.

אז מה  לכך לבין האירוע המוזר שהתרחש בפורים, ה-7 למרץ 2012?
לפני שאמשיך, אני רוצה להזהיר שמה שאני עומד לתאר כאן אינו מיועד לבעלי לב חלש.

כאשר הגיתי לפני כחמש שנים את כתיבת הרשומה הזו - בדיון בשאלה האם יכול להיות קשר בין מיסטיקה למדע - נזכרתי בחילופי ההתכתבויות שהיו בין ד' לביני בנושא. כאמור, ההתכתבות בינינו פסקה חודשים מספר לפני כן, אך כיוון שנושא הרשומה נוגע בשיחות מסוימות שהיו לנו במייל - חזרתי לעיין בשרשורי המיילים  האלה מהעבר. בעשותי כן, נתקלתי 
באחד המיילים במספר משפטים שרציתי להעתיק אל הרשומה הזו שבהכנה. ואז קרה דבר מוזר ומצמרר. כשעשיתי העתק והדבק של הפיסקה הרצויה למסמך וורד - הועתק התוכן המלא של כל שרשורי ההתכתבויות (ולא רק הפיסקה שבחרתי). וזה כבר מוזר בפני עצמו. אך מה שמדהים מכך הוא שבסיום הטקסט המועתק, השתרבב באופן מסתורי יש מאין הטקסט המצמרר הבא, שמועתק לכאן במרווחים המקוריים:

עוד על

תחושות רוחניות

החיים לאחר המוות

חיים לאחר המוות

חיים אחרי המוות


החיים לאחר המוות 

חיים לאחר המוות 

חיים אחרי המוות 
520 


זה מה שהופיע לתדהמתי יש מאין. והרי אף פעם לא התכתבנו דבר הקשור בחיים שלאחר המוות.

וזה עדיין לא הכל. גם באמצע שרשורי ההתכתבויות שהועתקו למסמך וורד, הופיע בפעם נוספת - אותו טקסט מקוצר ובמרווחים מצומצמים בין השורות:



עוד על


תחושות רוחניות

החיים לאחר המוות

חיים לאחר המוות

חיים אחרי המוות 
520 

מסתורי לא פחות מכך הוא מהות המספר 520 בסיום שני הטקסטים. המשמעות התבררה לי בהמשך אך 
לא אקדים כעת את המאוחר.

כיוון שד' לא השיב למייל האחרון ששלחתי כחודשיים לפני כן בנושא מסוים, קיבלתי תחושות רעות מהטקסט המצמרר הזה שהופיע כך יש מאין באופן כה
מסתורי. לכן החלטתי לכתוב לו על כך בבהילות ולשאול לשלומו. כותרת המייל ששלחתי אליו הייתה: 

"אם אתה קורא את זה, בבקשה תענה - אפילו רק שתי מילים!"

במייל כתבתי בקצרה: "אני מרגיש כבר מזה זמן אי נוחות והרגשות מוזרות בקשר אליך, אך משהו קרה עכשיו, דבר שאני לא יכול להתעלם ממנו. כשחדלת להתכתב, התעוררו בי תהיות מסוימות, אך לא רציתי להטרידך בשאלות. מאז נזכרתי בך לעתים. זיכרונות אלה לוו לעתים בתחושות דאגה כאלו או אחרות. בעבר הייתה בינינו תקשורת טלפתית, אך מאז שהפסקת להתכתב אני מרגיש במיסוך ה
קשר הטלפתי אתך". 

תיארתי בפניו את הטקסט המסתורי שהופיע והוספתי: "ד', את זה לא כתבנו אף פעם בחילופי המיילים בינינו. זה כבר מעורר בי תחושות קשות לגבי שלומך. אם אתה קורא את זה, אנא ענה לי. אנא בבקשה תרגיע אותי".

חלפו מספר שעות ואז ד' השיב. איזו רווחה זו הייתה.
וזה מה שכתב:

"התרגשתי לקרוא את מכתבך.
אני בסדר גמור והכל בסדר.
אני ממש מודה לך על הדאגה ועל האכפתיות.
את הסיבות להתנתקות שלי אסביר לך בעתיד הקרוב ... ואני מתאר לעצמי שתופתע למדי ממה שתקרא".

החזרתי מיד מייל
 לד'. כתבתי שהאירוע המסתורי הזה הוא אות בשבילי לפרסם רשומה זו ובקשתי את רשותו לפרסום האירוע. שאלתי גם אם יש לו מושג מה משמעות המספר 520 בסיום הטקסטים המסתוריים. תשובתו הייתה ש- 520 זה 'חיים + מוות' בגימטריה.
החיים בשולי המוות והדיון בשאלה האם קיימים חיים לאחר המוות (או מעבר לחיים במימד אחר) הם כבר נושאים שנעסוק בהם בהמשך הסדרה.

יתכן ויש החושבים כעת שבעל הבית השתגע, או שהמציא סיפור מצוץ מהאצבע. אך כל תיעוד המיילים ומסמך הוורד המקורי עם התוספות יש מאין 
המסתוריות והמצמררות - כל אלה שמורים עמי כהוכחה לעצמי. והקורא יכול להאמין למה שירצה...


***

אנשים מתבלבלים לעיתים בין שתי תופעות - טלפתיה מול אינטואיציה. מהו אם כן ההבדל בין טלפתיה לבין אינטואיציה?

הטלפתיה היא העברה ישירה של תחושות, רגשות או מחשבות מאדם לאדם, שלא באמצעות החושים המוכרים, בדרך שאינה ניתנת להסבר על-ידי חוקי המדע הידועים (לפחות עד לפרסום המחקר המדעי לאחרונה שהזכרתי כאן).
לעומת זאת האינטואיציה מוגדרת כתחושה פנימית לא מוסברת הגורמת לאדם לדעת דבר מה גם כשאין לכך בסיס הגיוני או עובדתי; הידיעה המבוססת על תחושה זו.

לא כל תחושה אינטואיטיבית היא אמת. ניתן לראות זאת כאשר לאנשים שונים יש אינטואיציות סותרות לעובדה שאינה נושא לפרשנות או לטעם אישי. לפיכך חלקן חייבות להיות שגויות. כלומר, מתקיים לא פעם פרדוקס בין מקרה אמיתי לבין מה שמורגש אמיתי באינטואיציה. דוגמא ידועה לכך הוא 
 פרדוקס יום ההולדת. שהוא פרדוקס מתמטי/לוגי בין המציאות לבין אינטואיציה נפוצה של האדם.

הפרדוקס הזה מבוסס על תוצאה בתורת ההסתברות (הסיכויים), לפיה בקבוצה של 23 אנשים שנבחרו באופן אקראי - נמצא שהסיכוי לכך שלפחות שניים מהם נולדו באותו יום בשנה עולה על 50%. התוצאה זו נכונה מבחינה לוגית, אך היא סותרת את האינטואיציה של מרבית האנשים. מרביתם בטוחים כי הסיכוי 
בקבוצה אקראית קטנה כזו לכך ששני אנשים יוולדו באותו תאריך בשנה הוא קטן בהרבה מ-50% - משום שמספר הימים שבהם אפשר להיוולד (365) גדול בהרבה מ-23. הלא כן?
ובכל זאת...
המתעניינים בפרדוקס 'מסתורי' זה יכולים לקרוא על כך כאן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אפשר להשאיר תגובה כאן